חיים חדשים

שיחה 1099

התמודדות עם תחושות אשם

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.03.19 – אחרי עריכה,

אורן: היום הנושא הוא רגשות אשם. יש אנשים שלפעמים, במשך כל החיים, מתייסרים על כל מיני דברים שקרו. ננסה להבין למה כך קורה לנו, איך אפשר אולי להשתחרר מזה, בדרך לחיים חדשים.

טל: כן, יש לי ציטוט מעניין של ניטשה, שבו הוא טען שהחברה האנושית הגבילה את התוקפנות, ואז אנשים התחילו להפנות את התוקפנות שלהם פנימה במקום החוצה, וזה הפך להיות מין מצפון כזה שמכרסם את האדם מבפנים. אנחנו יודעים שהרבה מאוד פעמים, אנשים, עם כל האנושיות והטעויות שאנחנו עושים, נוטים מאוד לחוש רגשות אשם, ממש נקיפות מצפון, ולאכול את עצמם מבפנים על דברים שהם עשו או לא עשו.

כמו שהבנתי מטל, הפסיכולוגית, האדם הוא זה שמאשים את עצמו, בכל דבר שקרה לו בחיים או בדברים מסוימים, כשהוא מרגיש את עצמו אשם שהוא גרם את זה גם לעצמו, אבל בנוגע לעצמו אין לא כל כך רגשות אשם, אלא במה שהוא גרם לאחרים, זה במיוחד, ומה הוא עושה עם זה.

קודם כל זה מגיע לאדם המפותח. אם אנחנו מדברים על סתם בן אדם פשוט, אני לא יודע אם יש לו רגשות אשמה. סליחה שככה אני מדבר, אני פשוט לא יודע איך לבטא את האדם הפשוט, על מה הוא מצטער ועל מה הוא עושה חשבון שעשה כך או כך, ואולי גרם למישהו איזה נזק או אי נעימות. אנשים שמתפתחים ומגיעים למצב שהם כבר באמת נמצאים בגיל מסוים, הם לא ילדים, הם בעצמם הורים, אז הם מתחילים להרגיש עד כמה הם התייחסו לא נכון ולא יפה להורים שלהם ולקרובים שלהם. עד כמה הם היו אגואיסטים בילדות, בכל מקום.

רגשות האשם בסך הכל מעלים את האדם שבאדם, לכן אי אפשר להגיד שזה דבר לא טוב. לתופעה הזאת קודם כל יש לה מקום כי אנחנו רואים את זה כך, אבל אני גם חושב שאדם לא יכול לגדול בלי שיהיו לו רגשות אשם.

טל: האם זה קשור למצפון?

זה קשור למצפון, זה קשור להודיה על משהו שהוא רוצה להעביר אבל כבר אין למי. ההורים נפטרו ורק עכשיו הוא מתחיל להצטער על איך שהוא התייחס אליהם ולא יוכל להחזיר להם על כל מה שהם עשו בשבילו, וכן הלאה. אני נפגש עם אנשים כאלה שמספרים לי על זה, ובאמת יש צער גדול במה שהם מגלים בעצמם, ברגשות האשם. זה תלוי בהתפתחות האדם, זה תלוי בגיל שלו, זה לא יכול להיות בגיל צעיר, אלא אצל אדם שהוא כבר מתחיל להתקרב לגיל ארבעים, ואפילו חמישים ושישים, אז זה עוד יותר. אני חושב שהיום, עם אורח החיים שלנו, לפני גיל חמישים אולי אפילו שישים אדם לא יכול להרגיש רגשות אשם. הוא עדיין נמצא בהתפעלות, בהתלהבות בלהשיג משהו, הוא לא מסתכל אחורה, הוא לא רואה ולא מגלה בו משהו שמקביל למה שהוא גרם לאנשים אחרים בעבר.

טל: איזו רגישות צריכה להיות בשביל להרגיש רגשות אשם?

את זה את צריכה להגיד לי, את פסיכולוגית.

טל: לא, כי אתה אומר שאין את זה באדם הצעיר יותר, למה, כי הוא עסוק בתוך עצמו?

לא. אדם צעיר עסוק באיך לפרוץ קדימה יותר ויותר, והוא לא עושה חשבון במה שהוא עושה עם עצמו ועם האחרים, העיקר להשיג את המטרה. אדם שמגיע כבר למצב שהוא מתאזן קצת יותר ועושה חשבונות "למה הגעתי, בשביל מה, למה ואיך, האם הייתי צריך את זה לעשות כך או לא". השאלה הזאת "האם הייתי צריך לעשות כך או לא", היא שמביאה אותו לביקורת, "אז מה עשיתי בעבר, איך אני התייחסתי להורים, איך אני התייחסתי לקרובים, איך אני התייחסתי בכלל לאנשים, לפה ולשם. עד כמה אנשים התייחסו אליי יפה בחיים שלי", הוא מתחיל רק עכשיו לזהות איך האנשים התייחסו אליו יפה, ועד כמה הוא היה כפוי טובה.

טל: זאת אומרת, יש לו איזו התבגרות כזאת שהוא מסוגל להסתכל על עצמו מהצד.

זה נקרא שבתוך אדם נולד אדם. דרגת אדם.

טל: היכולת להתבונן על עצמו.

מתחילה להיות. כן. רגשות אשם מצביעות על כך שהאדם בוגר, ויצא מילדותיות. זה יכול להיות בגיל ארבעים, חמישים, אבל אם עדיין הוא נמשך רק קדימה ולא חשובים לו היחסים שלו ואיך שהוא עבד בתוך החיים שלו עם הרגשות שלו כלפי אחרים, אז עדיין הוא בחור ולא גבר.

טל: נשמע שברגשות אשם יש אספקט מאוד חיובי.

כן.

טל: שזאת היכולת שלנו להרגיש אחריות על הסביבה.

כן. אבל זה רק חלק קטן מהדרך, כי האנשים האלו סובלים מאוד, הם לא יכולים להתפטר מזה, הם אוכלים את עצמם עד שלפעמים אנחנו רואים מצבים שהם ממש גומרים את החיים שלהם.

הם לא מסוגלים לסבול את זה שהם היו עד כדי כך לא ישרים, לא טובים, ולא החזירו את אותו היחס כלפי האנשים. וכאן אנחנו צריכים רק לראות מה קורה לנו, למה יש בנו את רגשות האשם, ומה אנחנו צריכים לעשות עם זה.

טל: אתה חושב שכדאי לנסות לפתח יותר את המצפוניות הזאת לפני גיל ארבעים חמישים באנשים, בילדים, בנוער?

אני לא חושב שזה אפשרי לעשות את זה לבד, זאת אומרת בצורה מלאכותית. כמה שמדברים עם בני האדם, אני לא מאמין בזה, אני לא מאמין בשום השפעה כזאת. אולי קצת השפעה חברתית יכולה לזרז לאדם את ההתפתחות לקראת רגשות האשם, אבל זה בכל זאת לא תהיה האמת, אלא שהוא צריך להתבשל מבפנים. מה שכן, כשרגשות אשם מתעוררות באדם, כאן האדם צריך עזרה. אני לא יודע באיזו צורה מטפלים הפסיכולוגים, אבל אני יודע באיזה צורה מטפלים המקובלים.

המקובלים אומרים, שקודם כל צריכים להסביר לאדם, שכל מה שהוא עשה במשך החיים הוא עשה את זה מפני שהוא היה מכוון לזה על ידי כוח עליון, ואין לו בזה שום אשמה. לגמרי. זאת אומרת כך היה צריך להיות. כל רגע ורגע שעבר אסור שיהיה לי על זה רגשות אשמה שאני אשם בזה, אלא אני צריך להגיד "אין עוד מלבדו, הבורא עשה את זה".

ידעתי על זה, לא ידעתי, זה לא חשוב, זה הכול עבר בחיים, יכול להיות שזה נכון שאני מרגיש שאני אשם, יכול להיות שזה לא נכון, יש בזה הרבה פסיכולוגיה ומי יודע עד כמה האדם מצייר לעצמו איזה "דוב גדול בלילה". אלא בכל זאת אנחנו צריכים לשייך את הכול לבורא, לכוח העליון, לגורל, לטבע, שכך עברנו את כול המצבים הללו.

בשביל מה זה נעשה כך? כדי שאנחנו נדע שאנחנו צריכים להתייחס יפה וטוב לאחרים, ולא שאנחנו נצטער על מה שהיה בעבר. זאת אומרת, אני לא יכול לתקן את העבר, אני יכול מעתה והלאה לעשות טוב לכל העולם, לכולם.

כמו שהתרשמתי מדברים טובים שכמה אנשים עשו לי בעבר, וכמה אני זלזלתי, לא הבנתי ולא הרגשתי, וממש לא נכללתי ביחס היפה שלהם אלי וסובבתי את הגב אליהם, ועוד ועוד כאלה ציורים. אני צריך עכשיו להפוך את זה למעשים טובים ולהשתדל להיות טוב לכולם. לא טוב כמו שהם עשו, אלא ללמד שאין רע בעולם, ושהכוח העליון, הטבע, הבורא, לא חשוב איך לקרוא לזה, מלמד אותנו איך ניכנס ליחסים טובים בינינו, עד כדי כך שלא יישאר לאף אחד רגשי אשם על העבר, אלא תמיד יהיה לנו רגש טוב להיום ולעתיד.

טל: אז איך בעצם אדם אמור ללמוד מהטעויות שהוא עשה? אני מבינה שהוא צריך ללמוד כאן משהו מאוד משמעותי.

לא. אם אנחנו משייכים את זה לכוח הטבע שמנהל אותנו ושהוא לבד הכול מסדר ומנהל, אז מתוך זה, אני כבר יכול להתייחס יפה גם לרגשות האשם לעבר ולעתיד שלי. אם אני יודע שאני מנוהל על ידי כוח הטבע ואני לא יודע מה יקרה מחר, ועל העבר אני יכול תמיד להצטער שלא עשיתי נכון, אבל זה לא אני עשיתי, אלא כך עשו איתי, לכן מה שנשאר לי לעשות, זה בכל רגע ורגע להדביק את עצמי לכוח הטבע שמנהל את החיים שלי והחיים של כולם ואנחנו רק רוצים להידבק לכוח הזה הטוב. ואם אני מבין ומרגיש שאני נמצא בשליטה עליונה, אז כבר בטוח שאני לא אגרום רע לאף אחד.

טל: לפעמים יש פה עניין לא רק לא לגרום רע אלא גם לעשות טוב. זאת אומרת, אם הבנתי שלא נתתי מספיק יחס לילד, או אני צריכה יותר להשקיע בסבא וסבתא, אז יש פה למידה של מה אני כן צריך לעשות. זה נשמע כאילו אם אני רק נדבק לאיזה כוח עליון, אני נשאר פאסיבי והוא יעשה.

לא, אני לא נשאר פאסיבי. אני משתדל לעשות כל טוב לכולם, למי שנמצא בהישג ידי, והעיקר אני נמצא בקשר טוב עם אותו כוח עליון שמנהל אותי ואת כל האנושות.

טל: איך זה מתקן את הנזק או את הרע שגיליתי?

קודם כל מתוך זה אני מבין, שלא גיליתי לאף אחד שום דבר רע. אני לא גרמתי שום דבר רע, אלא העבירו אותי דרך כל מיני המצבים האלה בעבר, בלי שאני אדע איך אני מתנהג נכון או לא נכון. ושיחקו איתי כמו עם בובה קטנה ולכן כך התנהגתי ומעכשיו והלאה כשאני יודע שאני נמצא בשליטת כוח הטבע, אז אני ביחד עם הטבע רוצה לא להיפרד ממנה, אלא להמשיך כך לחיות בצורה יפה וטובה לכולם.

טל: איך אני יודעת מה זה בצורה יפה וטובה לכולם?

בשביל זה אני צריך לתאר לעצמי שאני נמצא במקום השני, במקום הזולת, ואם כך, איך אני מתאר לעצמי מה זה נקרא לגרום לו טוב.

טל: זאת אומרת, היכולת להרגיש מה הסביבה שלי מרגישה וצריכה ממני ולהשתדל לגרום טוב?

כן מה שהאחרים רוצים ממני.

אורן: אתה אומר שזה במקום לאכול את עצמי על מה שכבר עבר.

זה אסור. אתה בזה חושב שאתה עשית את זה וזה לא נכון. אפילו היום מה שאנחנו עושים, אנחנו לא עושים בעצמנו. דיברנו על זה בהרבה שיחות, שכוחות הטבע הם שמכוונים אותנו.

אורן: נאמר שאתמול או לפני שנה, או לפני עשרים שנה, עשיתי משהו לא טוב לטל. והיום אני מרגיש את זה ואוכל את עצמי על זה, יש לי רגשות אשם. אתה אומר, תשמע אורן, אם זה כבר עבר אין תועלת בזה שאתה תאכל את עצמך, אתה צריך לומר לעצמך שכך היית מנוהל על ידי כוחות הטבע ולהתרכז במה שעכשיו אתה צריך להתייחס טוב לטל ובכלל.

כן.

אורן: אתה אומר שהכוח שגרם לכך שבעבר עשיתי לטל רע, זה הכוח שקראת לו קודם "כוח הטבע הכוח הטוב", אם הוא כוח טוב, ואני לא יודע בכלל מה זה הכוח הזה, אבל נגיד שיש איזה כוח שמפעיל אותי ואת כולנו כמו בובות על חוט והוא דרכי עשה רע לטל, אז למה אתה קורא לו "כוח טוב"? ולמה היום אתה אומר, "בהווה תתחיל להתייחס כמוהו בטוב לכל". אם אתמול דרכי, או לפני שנה או עשרים שנה הוא עשה רע, אז זה כוח רע.

בגלל שאנחנו לא מבינים מה רע ומה טוב, אתה יכול להגיד כך על כל בני האדם שחולים, שעוברים כל מיני מכות, שקורה להם כל מיני צרות. אנחנו לא מבינים מאיפה זה ולמה זה, אנחנו לא רואים את כל כוחות הטבע. ולכן איפה שלא רואים, אז לא [מרגישים אשמה], אבל איפה שנראה לי שגרמתי למישהו רע, שם אני ממש מאשים את עצמי.

אז העניין הוא פשוט, אני לא בניתי את עצמי אני לא יצרתי את עצמי, אני לא ייצבתי את הטבע שלי שאני כל כך לא רגיש, שאני כל כך אטום לכולם, שאני לא יכול לשמוע מה שאחרים מדברים או מנמקים. אני לא יכול להגיב יפה וטוב מכל הלב, כך אני בנוי מה אתה רוצה ממני? אז עכשיו שנעשיתי יותר רגיש, אז אני צריך להצטער על מה שהייתי? [הרי] זו היתה ממש בריה אחרת מהיום.

היום אני רגיש, היום אני מבין, אז מה אני יכול לעשות? אולי גם בעוד עשר שנים אני אצטער על מי אני היום ומי הייתי אז. זה הטבע שמפתח אותי ואתה לא יכול כאן לברוח מהטבע, שהוא מפתח אותנו, שהוא מפגיש בינינו והוא עושה את כל הפעולות האלה והמקרים האלו ובסופו של דבר אנחנו רק יכולים ללמוד ממנו, מכל התהליך הזה איך להתנהג הלאה.

ולהתנהג להבא האפשרות היא רק אחת, שאנחנו נזדהה עם אותו כוח עליון, הטבע, שככה מנהל אותנו והוא בכל רגע ורגע מייצב אותנו ביחסים כאלו או כאלו. ולא לשייך את המצבים האלה אלינו כי זה לא אנחנו שמייצרים את המצבים, את כול המפגשים בינינו וגם מכינים את עצמנו באופי מסוים. אז אחר כך על מה יש לי רגשות אשם, אם לא אני עשיתי את עצמי, אם לא אני גרמתי לכל מיני סיטואציות כאלו, שכתוצאה מזה יש לי רגשות אשם?

אורן: אז אתה בעצם מסיר אחריות מעצמך.

כן.

אורן: זה קצת ילדותי, לא?

זה לא ילדותי, דווקא ההיפך, זה רק חצי מהדרך, מהדבר. והחצי השני הוא, שאנחנו צריכים להידבק לכוח הטבע ולהגיד שהכול נמצא בידיים שלו ואנחנו רוצים כל הזמן להידבק לאותו כוח שמנהל אותנו. ואולי דרך הרצון להידבק, רגשות האשם האלו יביאו לאותי למצב שאתחיל להרגיש, שבאמת הטבע זה כוח מיוחד, כוח חכם, כוח מטרתי שמביא אותנו בצורה כזאת להתפתחות כזאת שאנחנו נתחיל להרגיש אותו, את החוק הזה והכוח הכללי הזה שבטבע, ושאנחנו על ידי זה ניעשה אדם. האדם זה מי שמידבק לאותו הכוח העליון, שהוא מנהל את כל המציאות.

הוא ברא אותנו, הוא עיצב בינינו את כל המצבים, הוא סידר לנו שבמצבים האלו אנחנו נעבור משלב לשלב ונגיע לאיזו תוצאה, שהיום נראית לי טובה או רעה אבל זה לא אני. עד שאני חוזר על מה שהיה ומתחיל לבקר את זה, האדם שאני עכשיו, הוא כבר אדם אחר שמסתכל על מה שהיה לפני 10 שנים. אז מה לעשות? אני אומר שאם אנחנו רוצים להגיב נכון, לא נשארה לנו שום אפשרות אלא לשייך את עצמנו לטבע.

אורן: הבנתי שלגבי העבר אני צריך לומר, זה לא אני שפעלתי כך אלא הפעילו אותי, ולהניח את זה מאחור.

כן.

אורן: לא בדיוק הבנתי מה אני צריך לעשות עכשיו בהווה.

עכשיו בהווה אני צריך לעשות את מקסימום הטוב שאני מסוגל לעשות, ולעשות את זה בכמה שאני מסוגל בדבקות עם כוח הטבע.

אורן: תסביר מה שאמרת עכשיו, לעשות מקסימום טוב שאני מסוגל.

גם עכשיו אני צריך להרגיש, להבין, להשיג שאני נמצא בחיבור עם הטבע. שהטבע גם עכשיו מנהל אותי.

אורן: מה זה הטבע, לא הבנתי.

הטבע, בכל מה שאני נמצא זה הטבע, כל מה שמדבר בי. המחשבות שלי, הרצונות שלי, התכונות שלי, כל היוצרות שלי, הכול זה הטבע, זה לא אני. אז אני רוצה שכל הדברים האלה, כל היוצרות שלי, שהם יפעלו בצורה טובה כלפי כל אחד ואחד. אני רוצה להיות כוח חיובי שבמציאות, ואז בטוח שלא יהיו לי אף פעם רגשות אשם. זאת התרופה נגד רגשות אשם, שלזה אנחנו עכשיו הגענו, חווים את זה. בהתחלה שאלנו מה לעשות עם רגשות אשם, זאת התשובה.

טל: זאת אומרת, להיות הכוח החיובי כלפי המציאות. פה יש לי שאלה, אני מכירה אנשים שכל כך לוקחים את האחריות על עצמם, על כל דבר שקורה, אפילו בצורה מוגזמת, יש להם מצפון יתר. אם מישהו נפגע, הם בטוחים שזה בגללם, הכול קשור אליהם. יש שאומרים שאצל יהודים זה בכלל מאוד שכיח, יש נטייה כזאת להרגיש אשמים בכל דבר שקורה. איפה נגמרת האחריות שלי? זאת אומרת, האדם צריך להרגיש איזו יכולת לשים גבול, עד כאן אני יכול לקחת אחריות, ומכאן אני כבר לא יכול לקחת אחריות. על מה אנחנו צריכים להרגיש אחריות, רגשות אשם, זה חלק שהוא מאוד קשה לנו בחיים.

זה נושא שאנחנו צריכים לפתח לחוד. אבל אני אגיד רק משפט אחד, אני צריך להרגיש את עצמי אחראי על כל העולם.

טל: זה משקל כבד מאוד לשאת אותו.

כן, אבל גם רגשות אשם הם כאלו שמביאים אותי עד למצב שאני אוכל את עצמי ולא רואה שום אור בחיי.

טל: מה אתה ממליץ לאנשים האלה שבאמת מרגישים שהכול בגללם, שהכול באשמתם?

כמו שעכשיו דברנו בשיחה בינינו, אני צריך להעביר להם את השיטה לראות את החיים בצורה כמו שדברנו, שהכול בא מכוח עליון.

טל: הם באמת צודקים שהכול אשמתם?

לא, כך הם מרגישים. אז צריכים להעביר את ההרגשה הזאת לזה שלא הם מנהלים את העולם ולכן לא הם האשמים. אלא יש כוח עליון שמנהל את העולם ואם הם יהיו דבוקים בכוח העליון הזה לא יהיו להם שום רגשות אשם.

טל: למה?

כי זה לא הם, הם מנוהלים. אלא מה כן נשאר להם? כל הזמן להידבק לאותו כוח עליון שמנהל את הכול ואז הם ירגישו במידת הדבקות שלהם בכוח העליון, עד כמה הכול שלם, ולא יהיו רגשות אשם.

טל: התחלת להגיד שהם באמת אחראים על כל העולם.

כך הם מרגישים. אז שהם ירגישו את עצמם שהם אחראים על כל העולם בזה שהם מביאים לכל העולם ידיעה שרק כוח אחד עליון הוא מסובב את כל העולם. ואז אין אחראי בעולם הזה על כלום, חוץ מלהעביר מאדם לאדם את הידיעה הזאת ובזה שיירגעו כולם.

אורן: אם ככלל, כבני אדם, כמין אנושי אנחנו נתחיל לזהות יותר שכל היוצרות שבנו וכל המצבים והסיטואציות שאנחנו עוברים, כולם מנוהלים על ידי כוח אחד, כוח הטבע כמו שאתה קורא לו, לאן זה ייקח את היחסים בינינו, בין אדם לחברו?

זה נקרא "איש ואישה שכינה ביניהם". שאתם תגיעו למצב שטוב שאותו הטבע, אותו כוח עליון שברא את שניכם ועיצב את שניכם, הוא גם ימשיך הלאה להיות ביניכם. אתם רוצים לגלות אותו, ואתם רוצים יחד עם כל מה שתדעו ותראו, להתקשר ביניכם. זאת אומרת, צריך להיות כאן שותף שלישי, הטבע שעושה אתכם, שעשה אתכם.

אורן: אנחנו רוצים ממש לגלות אותו ביחסים בינינו?

בטח, בכל דבר, בכל העצמות.

אורן: תכוון אותי, לגלות מה?

לגלות איך שהוא מנהל אותנו, גם אותי וגם אותך וגם אותה וגם את כולם. וכשאנחנו מגלים את זה אנחנו נמצאים במצב שאין לנו כבר רגשות אשם.

אורן: למה?

אנחנו רואים את העולם השלם, שכולו מנוהל על ידי כוח הטוב.

טל: אבל בכל זאת יש לנו אחריות אחד כלפי השני, לעשות טוב כמה שאנחנו יכולים.

לעשות טוב אחד לשני, זה לעזור לכל אחד לגלות עד כמה הוא נמצא בשליטת הכוח הטוב.

(סוף השיחה)