שלבים להתמודדות עם קונפליקט

קונפליקטים. למה הם כל הזמן באים? מהם השלבים להתמודד איתם נכון? איך מוגדר פתרון טוב לקונפליקט? מספר עצות לניהול קונפליקטים על פי השיטה האינטגרלית.

קודם כל חשוב להפנים שאי אפשר לחיות בלי קונפליקטים. כל אדם חי בתוך עצמו, יש לו מערכת תפיסה, קליטה ועצבים משלו, טעמים והרגלים שונים, הסתכלות אחרת על החיים. מתוך כך נוצרים מתחים ופערים בין אנשים, וכל השאלה האם נדע לגשר עליהם בתבונה. כיום, כשהאגו של כל אחד מפותח מאוד, אם לא נלמד להתמודד עם הקונפליקטים שרק מחריפים, לא נוכל להסתדר בזוגיות, במשפחה או בעבודה, ובעצם בשום מקום בחיים.

כדי שנדע לאן לשאוף, נתחיל ישר מהסוף. פתרון טוב לקונפליקט הוא להגיע למצב שכולם יהיו מרוצים. במהלך השלבים להתמודדות עם קונפליקט אנחנו נברר מה זה אומר שכולם יהיו מרוצים, מה יוכל לפתור את הקונפליקט בצורה טובה או להוות פיצוי, וכן הלאה.

ועכשיו להתחלה. ניהול קונפליקטים על פי השיטה האינטגרלית הוא שונה מאוד מכל גישור, הליך משפטי וכדומה. לפי תפיסה זו האבולוציה מקדמת אותנו למצב של חיבור ואינטגרציה מלאים, כמו שיש בין הפרטים השונים במערכת הטבע. בהתאם לזאת, השלב הראשון בהתמודדות עם קונפליקט הוא להביא את הצדדים השונים להרגשה שהם מחוברים בקשר הדדי. כאילו שאין ביניהם שום קונפליקט, שום נושא למריבה, היחסים ביניהם טובים כמה שהם רק מסוגלים לתאר, וכל אחד בשלום פנימי עם האחר.

רק לאחר שהושגה הרגשה כזו של חיבור, ויש בזה הרבה מאוד תרגילים שלא זה המקום לפרטם, עוברים לשלב השני.

בשלב השני, נעבור להתייחסות אל עצם הקונפליקט. אנחנו נפתח אותו מעט מעט, בהדרגה, מתוך מטרה משותפת להשתמש בו לצורך הגברת הקשר הטוב שבנינו קודם. העיקרון האינטגרלי שלפיו נתנהל בשלב הזה אומר: התקדמות היא רק מתוך הגברת הקשר החיובי בין בני אדם. שום בעיה לא תוכל להיות מוגדרת כפתורה, אם הטיפול בה יגרום לקשרים בינינו להיות פחות טובים במשהו.

בשלב השלישי והאחרון, אנחנו נוציא לפועל את הפתרון המשותף שעליו הסכמנו בשלב השני. בדרך זו, כל עוצמת הקונפליקט שהייתה עלולה להפריד בינינו, ואולי אפילו לעשות אותנו שונאים זה את זה למשך זמן רב, תהפוך להיות כמקור ומנוף לחיבור יותר גדול.

אחרי שהצגנו את שלושת שלבי התהליך, ניעזר בדוגמה מהחיים כדי להמחיש את הדברים: משפחה יצאה לנופש, והילדים רבים מה לעשות בחופשה. האחד רוצה ספורט ימי, השני רוצה טיול בטבע והשלישי החלקה על הקרח. אף אחד לא מוכן לוותר לאחרים. איך לוקחים את הקונפליקט הזה שמעכיר את אווירת החופשה, והופכים אותו למנוף שיבנה יחסים טובים?

ראשית נושיב את כולם יחד, ונעבוד על בניית הרגשה של חיבור הדדי. אחר כך, נתחיל לדון איך אפשר להגיע למצב שכולנו נהיה מרוצים. שהחופשה הזו לא תפריד בינינו ותעשה אותנו עצבניים, אלא שנרגיש יותר שמחים, קרובים, מקושרים בצורה טובה. שנהפוך להיות משפחה מחוברת, במקום כמה פרטים שכל אחד מבודד מהאחרים. בדיון הזה נעלה את האפשרויות שיש לפנינו, מה כל אחד מעדיף לעשות, ואיך נוכל להשלים זה את זה כדי להגביר את איכות הקשר המשפחתי. אם נצליח בכך, הדבר ישפר לנו מאוד את החיים גם כשנחזור לשגרה היומיומית.

בהתקשרות כזו על פני הקונפליקט, משתנה בהדרגה כל זווית הראייה מפרטית לאינטגרלית, ובהתאם לכך מתרבות אפשרויות ההנאה של כל אחד. אני אהיה מרוצה מזה שהאחרים ישתתפו יחד איתי במה שאני רציתי לעשות, וכשאלך להשתתף במה שהם רצו לעשות, אני אהנה מכך שהם נהנים ואני מחובר איתם.

במבט רחב, התפתחות פירושה הרחבת גבולות ההנאה. ככל שאני ארגיש מחובר פנימית לאחרים, יכולת ההנאה שלי תלך ותגדל. למה? כי היא כבר לא תהיה תלויה בכמה אני מסוגל ליהנות ממילוי הרצונות הפרטיים שלי בלבד, אלא בכל פעם שרצון הזולת יתמלא אני ארגיש תענוג בלתי מוגבל – הנאה שנובעת מזה שהשתחררתי מכל הדרישות שלי, ונכנסתי לסגנון חשיבה חדש שמביא עימו סיפוק מרמה אחרת בכלל.

לסיכום, הגישה האינטגרלית להתמודדות עם קונפליקטים היא: "ונהפוך הוא", כמו בסיפור של מגילת אסתר עם המן. כל קונפליקט אפשר להביא לחיבור יפה וטוב, וכך ליהנות מכל העולם.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו

חיים חדשים 1293 – bit.ly/2XbnINH