רוצים לדעת. הכול. אוהבים לחקור ולשאול. מצד אחד זה טבעי ומפתח, מצד שני יש דברים שחבל שהאדם גילה, כמו למשל פצצת אטום. הרצון לדעת הוציא את האדם מעולם החי, אך גם מעמיד אותו בפני סכנות. איך לעבוד איתו נכון?
בעלי חיים רוצים להכיר את הסביבה שלהם כדי להתארגן טוב יותר, להשיג מזון, מחסה וכדומה, להבטיח את הישרדותם. גם לאדם יש צורך קיומי כזה, ומתוכו נובע הרצון הבסיסי לדעת את העולם הסובב. אפילו שבטים נידחים שחיים באיזה ג'ונגל מחזיקים בידע שדרוש להם כדי להתקיים.
הרצון לדעת מקנה לאדם הרגשה שהוא חי, מבין, יודע מה קורה. הוא פותח לו אופקים, וגורם לו להרגיש את עצמו כיצור מפותח ולא כחיה קטנה ומוגבלת. אבל מעבר לצורה הבריאה הזו של רצון לדעת, מתפתחת צורה מזיקה שמגיעה מהדחף האגואיסטי לנצל את האחרים לרעה, לשאוב הנאה מכך שאתה מדכא אותם.
כאשר האדם שואף לבנות את קיומו הטוב על חורבנם של אחרים, הרצון שלו לדעת יותר ויותר, הופך לכוח הרסני. כך חלק ניכר מהיצירתיות האנושית מופנה לכיוון הרע של כלי נשק ומלחמה, הרס הסביבה האקולוגית, וכן הלאה. מה שהכי מפחיד זו המחשבה שאי אפשר לעצור את המגמה הזו, כי האגו של האדם כל הזמן מתגבר.
לכן, כבר במסורות עתיקות כמו המיתולוגיה היוונית רואים סיפורים שמציגים את הרצון של האדם לדעת, כמשהו פסול שעליו הוא נענש. הרציונל הוא פשוט: כל עוד האדם לא מפותח מבחינה פנימית, עדיף להגביל את הגישה שלו לידע שיביא לו כוח גדול מדי. בהקשר הזה ידוע שכאשר ארה"ב הטילה פצצות אטום על הירושימה ונגסאקי ב-1945, איינשטיין הצטער מאוד על כך שהמליץ ב-1939 לנשיא ארה"ב רוזוולט, לקדם פיתוח של פצצה גרעינית לפני שהנאצים יעשו זאת.
מה שחסר לעולם כיום זו הכרה במצבנו הרע והמאיים, ותהליך חינוכי כלל-חברתי שיבנה בכל אחד הרגשה שהוא חלק מתוך מנגנון שלם. כשיהיה לנו ברור שהעולם נעשה מקושר יותר ויותר, ובמציאות כזו אם אני מפיל אותך גם אני עצמי נופל, או אז היחס לזולת יהיה אחר, והרצון לדעת יוכל להתבטא באופן חיובי יותר.
ידע זה כוח, ולכן כשילד קטן רוצה לדעת איך מדליקים גפרור, אנחנו קודם מסבירים לו שצריך להיזהר, מתארים את ההשלכות שיכולות להיות למשחק באש. באופן דומה, בכל ידע שמוקנה לנו בנוגע לדומם, לצומח, לחי ובמיוחד לבני האדם, יש דבר והיפוכו. הידע יכול להביא דברים טובים ומועילים, או לחילופין לגרום נזקים כבדים.
במבט רחב, האדם קיבל מהטבע כוח יצירתי שאין כדוגמתו. הרצון לדעת מביא אותו לחדור לעמקי הטבע, לפרק, לבנות, להרכיב, להמציא דברים חדשים, לשנות את פני הסביבה. כאשר נדע לממש את הפוטנציאל הזה בצורה מתוקנת, נוכל להתפתח בלי גבול, לחדש, ליצור, לברוא ממש.
לפי חכמת הקבלה, שחוקרת את התפתחות האדם, החברה והטבע, כל הסקרנות שטבועה בנו נובעת בסופו של דבר מהרצון לדעת מי אני, מה אני, מאיפה באתי, לאן אני הולך?
האדם רוצה להכיר את כל ציר ההתפתחות הנצחי, מחפש שליטה על חייו, שואף להתעלות מעל נקודת המוות. אגב, לבעלי חיים אין שאיפות כאלה, וגם לא פחדים. האדם הוא היצור היחיד שפוחד מזה שהוא עומד להיעלם, ומתוך כך עושה כל כך הרבה דברים כדי לשכוח את עניין המיתה, להמתיק אותו, לדלג עליו. כאילו אין.
השאלה הגדולה היא האם נוכל לפצח את חידת הקיום. לפי חכמת הקבלה, הדרך מתחילה בפיתוח יחס חדש בין אדם לאדם. בכל אחד מאיתנו טמון חלק נצחי, אנחנו יכולים ללמוד לפתח אותו, לרומם אותו, להזדהות עימו, לחבר אותו לחלק הנצחי שבאחרים, ובתוך רשת קשרי האהבה שניצור בינינו לגלות כאן ועכשיו את סוד החיים. להעפיל לקיום בדרגה גבוהה יותר, בממד רוחני, שלם ונצחי. לדעת הכול.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1062 – bit.ly/3pOpsIH