חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 254

סטראוטיפים ושיפוטיות

מטרות:

• להבין את הטבע שלנו ועל הדרך להתעלות מעליו לפי הגישה האינטגרלית.

• מהם המקורות, הסיבות וההשפעות של עמדות אלו ושל קטגוריזציה חברתית. כיצד הטיות מתפתחות?

• למה סטראוטיפים נמשכים למרות עדויות שסותרות אותם?  

• מדוע אנחנו משווים?  

• מה ההשלכות של שיפוטיות והשוואות,  ושל הצורך שלנו בעליונות מעל אחרים?

• מהי קנאה?

• מדוע ישנה שנאת זרים ואהבה של מה שמוכר לי וקרוב?

פתיחה:

כאשר אנו רואים אדם אחר, במקרים רבים, לפי מה שעינינו תופסות מבחינת מראה, לבוש, צבע עור ולעתים גם התנהגות או צורת דיבור, אנחנו מחליטים מי הוא, מדביקים לו "תווית".

כל אחד מאיתנו מכיר את זה, כל אחד מאיתנו עלול לסבול בגלל זה וכל אחד מאיתנו עושה את זה לאחרים.

בתכנית שלנו היום, היינו רוצים להבין את המנגנון שנמצא בתוכינו שמפעיל את ההתנהגות הזאת, את הסיבה שאנחנו כאלה ויותר מכך האם וכיצד אפשר להתעלות מעליו.

הסטראוטיפ הוא סכמה קוגניטיבית או אמונה מאורגנת, ומשמש כידע על קבוצות וקטגוריות חברתיות. היינו, מעין אוסף הנחות בסיסיות, גם אם לא מבוססות, על המאפיינים המיוחדים המתאימים לאותן קבוצות וקטגוריות. הסטראוטיפ יכול להיות מופעל בצורה אוטומטית, ומחוץ למודע.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4

זרימה:

• הגורמים להווצרות סטראוטיפים

• סטראוטיפ חיובי ושלילי

• השלכות של סטראוטיפים

• היכולת לשנות סטראוטיפים

הגורמים להיווצרות סטראוטיפים

https://sites.google.com/site/deotkdumot/notzarim/lama

• למה אנחנו מתייגים אנשים וקבוצות? מה זה נותן לנו כבני אדם?

בני אדם מנסים למיין את תופעות חברתיות לקטגוריות. דבר זה נועד להפחית את הצורך בלמידה מתמדת, לפשט את העולם המורכב ולעזור בזיהוי תופעות.  תהליך זה עלול להוביל לפיתוחם של סטריאוטיפים.

קטגוריזציה, דעות קדומות וסטריאוטיפים

כמו שאר הסכמות הקוגניטיביות, הוא מאפשר לנו עיבוד מידע מהיר, ויכולת להתמודד עם עומס המידע הניצב בפנינו. בשל כך, הסטריאוטיפ הוא אמצעי יעיל, ולעתים בלעדי, ביצירת קשרים חברתיים ובדרך בה אנו מבינים את המציאות.

סטראוטיפים פועלים כאמצעי חיסכון למשאבים מנטליים, אמצעים שנועדו לעזור בתפקוד הקוגניטיבי היומיומי הדורש עיבוד מהיר של כמויות מידע גדולות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4

סטראוטיפים מהווים תוצר של סיווג אנשים לקטגוריות על פי מין, מוצא, גיל ותכונות אחרות, בתהליך הנקרא קטגוריזציה חברתית (Social Categorization). סיווג המאפשר להשתמש בניסיון שנצבר בעבר על מנת לגבש רושם ראשוני על אדם במהירות גדולה יותר. Macrea, Milnne & Bodenhausen הראו בסדרת ניסויים שערכו, שבהם התבקשו הנבדקים לבצע שתי פעולות בו-זמנית, כיצד סטראוטיפים פועלים כאמצעי חיסכון למשאבים מנטליים, אמצעים שנועדו לעזור בתפקוד הקוגניטיבי היומיומי הדורש עיבוד מהיר של כמויות מידע גדולות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4

אז בעצם המנגנון הדי יעיל הזה של קטגוריזציה, שפועל במוחנו ועוזר לנו להבין את העולם בצורה מהירה יותר ובהשקעה פחותה של משאבים גורם לנו לבעיות כשזה מגיע לדעותינו והשקפתנו על אנשים ולהוביל אותנו למצב בו אנו שופטים את האדם לפני היכרותנו איתו.

סטראוטיפ – דעה נוקשה ומכלילה על תכונות או על דפוסי התנהגות של קבוצות שונות .  סטריאוטיפים הם  הנחות בסיסיות על היכולת של הפרט או הקבוצה לפני ההיכרות עם היכולת או התכונה האמתית שלהם.

הסטראוטיפ יכול להיות חיובי וגם שלילי.

קטגוריזציה, דעות קדומות וסטריאוטיפים

• כיצד הטיה מתפתחת ?

• זאת אומרת, שבעצם, "הדבקת תווית" לאחר יכול לסייע לנו, למצוא למשל מישהו שדומה לנו, נניח כדי שנוכל להתקרב אליו, או, לחלופין, מישהו ששונה מאיתנו שעדיף שנשמור ממנו מרחק...אז האם הסטראוטיפ הוא בהכרח דבר שלילי?

• או שאולי אפשר להשתמש בו גם לדברים חיוביים?

• מדוע בני אדם עסוקים בהשוואות ללא הפסקה?

• האם אני מתייג כי אני שונא או כי אני מקנא?

סטראוטיפ עצמי

מסתבר שסטראוטיפים אנחנו יכולים לפתח גם כלפי עצמנו ולא רק כלפי אחרים:

בשיחות שנערכו עם בני נוער לצורך עבודת מחקר ( הערה: עבודת המחקר של איילה משה) במשך שנתיים, נמצא, כי בני הנוער, שהשתייכו לסוג של כיתה מסוימת, (כיתה שמקבלת סיוע רב מאוד מבית הספר כדי לסיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה), פיתחו מעין סטראוטיפ על עצמם: כשנשאלו, האם יש סטיגמה, סטראוטיפ על הכיתה שאליה הם משתייכים, כולם (כ-20 בני נוער) ענו פה אחד, כן, כיתה של טיפשים/דפוקים/ חסרי יכולת/ עושים צרות… חשוב לציין שתלמידים רבים מתוך אותן הכיתות הם משכונות בינוניות נמוכות, לעתים ממשפחה עם בעיות, אך הם בעצמם, מלבד הקושי בלימודים שנובע מסיבות שונות ומגוונות, לא מסובכים ב"צרות" של ממש,ובהחלט בעלי יכולת ואף רצון ללמוד.

• איך מגיע מצב שבו אדם מפתח על עצמו סטיגמה כה שלילית? האם זה משהו שניתן למנוע? האם תחושת חוסר היכולת תלווה אותו לנצח? האם "קטלוג" הוא משהו שאנחנו עושים לעצמנו כמו גם לאחרים בלי לשים לב?

סטראוטיפ חיובי ושלילי

סטריאוטיפ איננו רק מסגרת, שבה אנו מצרפים יחד עובדות. זוהי גם מערכת, שבה מעורבים רגשות, אמונות  ועמדות. "חייל", "אזרח", "זקן", "ילד", יהודי", או "ערבי" קשורים אצלנו באסוציאציות של טוב – רע,  מושך – מרתיע, מותר – אסור, נקי – מלוכלך. המרכיב הרגשי, המאפיין רבות מן התוויות, שבהן אנו משתמשים, מגייס מעורבות חזקה שלנו וסוחף אותנו להגזמה ולחידוד ההבדלים בין "אלה שהם כאלה" לבין "אלה שאינם כאלה" (לא פעם זוהי גם ההבחנה בין "הם" לבין "אנחנו"). הבדלים בנוסח זה שייכים לעתים לתמונת-העולם הבסיסית שלנו, כשזו מתארת קיטוב מדומה (נשים -–להבדיל מגברים; עשירים – מעניים; יהודים – מערבים; אנשי שמאל – מאנשי ימין; יהודים אורתודוכסים – מיהודים רפורמיים או מיהודים מסורתיים).

החברה הישראלית התמודדה לאורך כל השנים עם חלוקות ועם פיצולים בתוכה: בין "הישוב המאורגן" לבין הרוויזיוניסטים; בין ילידי הארץ לבין עולים חדשים; בין ספרדים לבין אשכנזים; בין דתיים לבין חילוניים; בין יהודים לבין ערבים; בין "המחנה הלאומי" לבין "תנועה העבודה"; בין "יונים" לבין "ניצים". כל חלוקה מאלה שהזכרנו הופיעה בזמנה ככוללת, כחד-משמעית, כקשה לגישור, ונלוו לה דימויים עמוסי רגשות. זהו ביטוי נוסף ללחץ האופייני לחיים בישראל ולהכרח להתמודד ללא הפוגה עם שאלות-יסוד תוך כדי טיפול בחרדה הבסיסית. בדרך כלל, משמש הסטריאוטיפ, בתנאים של מתח, עילה להפרדה בין בני קבוצות שונות, להפליה ביניהן, לנטייה להדגיש את הסכנה שבמגע המשותף.

https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=7&cad=rja&ved=0CFkQFjAG&url=http%3A%2F%2Fhinuch.education.gov.il%2FI01Net%2FFileOpener.aspx%3FFileName%3D94566.doc&ei=2ZaDUu2NEeGn4ATK6YH4Bg&usg=AFQjCNHZLEAKVGIReFIBi35eYX2wVUdYPQ&bvm=bv.56343320,d.bGE

סטראוטיפים הנוגעים לקבוצות שונות באוכלוסייה הם חלק מהתרבות שבה אנו חיים. לעתים, ייווצרו סטראוטיפים בשל אירועים היסטוריים, לעתים הם ייווצרו בגלל הבדלי תרבות בין הקבוצות החברתיות ולעתים מתוך צורך אידאולוגי כדי לשרת את המטרות של קבוצות מסוימות בחברה.

אחת התאוריות השמה דגש על נושא האינטרסים הקבוצתיים היא תאוריית הקונפליקט הממשי. על פי תאוריה זו משקפות עמדות והתנהגויות כלפי קבוצות חוץ את האינטרסים של קבוצת הפנים. כאשר האינטרסים של קבוצת הפנים והחוץ עולים בקנה אחד, הסטראוטיפים ייטו להיות חיוביים. לעומת זאת, כאשר האינטרסים של שתי הקבוצות יהיו מנוגדים הדבר יתבטא בסטראוטיפים שליליים. עוצמת הסטראוטיפים השליליים, הדעות הקדומות וההתנהגות העוינת הם פעמים רבות פועל יוצא של תפיסות איום מפני קבוצות החוץ. Stephan, Ybarra & Bachman פיתחו את "תאוריית האיום המוכלל" לפיה עוצמת הדעה הקדומה היא פועל יוצא של מצרף האיום הנתפס. התאוריה מניחה שקיימים ארבעה מקורות איום המובילים לדעות קדומות כלפי קבוצות חוץ: איום מציאותי המבטא חשש מפני איום על קיומה הפיזי של קבוצת הפנים או על המשאבים העומדים לרשותה. איום סמלי המתעורר כשקיים חשש פן קבוצת החוץ תפגע במערכת הערכים ובצביונה החברתי של קבוצת הפנים. איום בין-אישי שמקורו בחשש מפני תוצאות המפגש הבלתי אמצעי עם חברי קבוצת החוץ ויחסי הגומלין אתם במישור הפסיכולוגי, התנהגותי או חברתי. וסטראוטיפ כבסיס לציפיות על יחסי הגומלין עם הקבוצה. סטריאוטיפים שליליים מסווים ציפייה לקונפליקטים וליחסים בלתי נעימים עם קבוצת החוץ.

היחסים בין הקבוצות יכולים לנבא לא רק את מידת השליליות/חיוביות של הסטראוטיפים אלא לעתים גם את תוכנם. Glick & Fisk טוענים כי ממדים מסוימים במבניות של היחסים בין קבוצות יכולים לנבא תוכן זה. לטענתם, מנבא הסטטוס היחסי של קבוצת החוץ סטראוטיפים הקשורים ביכולת ואילו רמת שיתוף הפעולה או התחרות הם המנבאים את הסטראוטיפים הקשורים בנחמדות ובנעימות. קבוצות בעלות סטטוס חברתי גבוה נתפסות כבעלות יכולת גבוהה יותר, ואילו הנחמדות משויכת לרוב לקבוצות בעלות סטטוס חברתי נמוך יותר. תוכנם של הסטראוטיפים שיופעלו כנגד כל אחת מהקבוצות הללו יהיה שונה. כלפי קבוצות חוץ קומפטנטיות, כלומר בעלות יוקרה וסטטוס חברתי גבוה, יכללו הסטראוטיפים הערכה ובצדה עוינות ברורה בעוד שכלפי קבוצות חוץ שתיתפסנה כבעלות סטטוס חברתי נמוך יותר יופעלו סטראוטיפים הכוללים פטרנליזם, ולצדם, אם קיימת תלות בקבוצה או שיתוף פעולה איתה, לעתים גם חיבה.

סטריאוטיפים יכולים להשתנות בחלוף השנים, בעיקר בשל שינוי במערך היחסים בין הקבוצות השונות. עם זאת, ניתן להניח כי ככל שמספר הממדים המבחינים בין קבוצות בקונפליקט גבוה יותר, הסיכוי לשכך את היריבות ביניהן קטן.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4

השלכות של סטראוטיפים

המחיר שאנו משלמים עבור היתרונות של הסטריאוטיפים (בארגון המידע) הן הטיות בתפיסתנו, בזיכרונותינו ובהנחותינו; הטיות אשר מנכיחות ראיית עולם גזענית, אתנוצנטרית, מתנשאת ושקרית. כתוצאה מהטיות אלה, הסטריאוטיפים הם אחד מהגורמים המרכזיים לאפליה חברתית. בעוד שקבוצות חברתיות בעלות מעמד חברתי גבוה יכולות להסתדר אל מול סטריאוטיפים שליליים המופנים כלפיהם, קבוצות חברתיות בעלות מעמד חברתי נמוך מתקשות להתמודד עם סטריאוטיפים שליליים. סטריאוטיפים אלה מקשים על הריבוד החברתי, ובמקרים רבים עוזרים להנציח מיקומם החברתי הנמוך של הקבוצות החלשות בחברה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4

סיווג לקטגוריות חברתיות גורם לתפיסת ההבדלים בין הקבוצות כגדולים יותר מכפי שהם במציאות, ולהפחתה בהערכת ההבדלים בין אנשים המשתייכים לאותה הקבוצה. ממצאים מראים כי קבוצות רוב נוטות לתפוס קבוצות חיצוניות להן כהומוגניות יותר מאשר קבוצת הפנים (הקבוצה אליהם האנשים משתייכים), תופעה הנקראת "אשליית ההומוגניות של קבוצת החוץ". תפיסה זו גורמת לכך שהפרטים השונים בקבוצת החוץ ייתפסו כדומים זה לזה במאפייניהם העיקריים, גם אם הם נבדלים זה מזה בתחומים רבים.

קבוצות הפנים והחוץ נבדלות לא רק במידת ההומוגניות המיוחסת להן אלא גם בעמדות כלפיהן, עמדות המשפיעות על סוג הסטריאוטיפים והדעות הקדומות. מחקרים[דרוש מקור] מראים כי אנשים מבטאים נטייה ברורה להעדפת קבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ, המתבטאת בהתנהגויות ובשיפוטים מוטים הנותנים יתרון לקבוצת הפנים. תאוריית הזהות החברתית של טג'פל וטרנר מסבירה את המנגנונים שבהם מתגבשת ההעדפה לקבוצת הפנים של אנשים. לטענתם, היות שהזהות החברתית מהווה מרכיב משמעותי בזהות האישית, זהות המתגבשת מתוך השוואה בין קבוצת הפנים לקבוצות האחרות, אנשים ייטו לראותה ולהציגה באור חיובי. על מנת לעשות כן, ייעשה ניסיון לבדל את הקבוצה ככול שניתן מקבוצות אחרות ולהציגה כטובה יותר.

סטריאוטיפים כלפי האחר מהווים לא רק חלק ממנגנוני גיבוש הזהות העצמית, אלא גם חלק ממנגנון השימור והשיקום של ההערכה העצמית. בהערכה שלילית של האחר יש את הפוטנציאל לשמר הערכה עצמית גבוהה, בייחוד כאשר ההערכה העצמית נמצאת תחת איום. לכן גם כאשר ההערכה העצמית אינה תחת איום יש סיכוי כי הנטייה לסטריאוטיפיזציה שלילית של האחר תפחת

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4

• כיצד זה מועיל לי ? אני הרי מקבל מזה בטחון, תחושת שייכות, האדרת האני.

• כיצד זה מזיק לי ?

• האם ניתן להתגבר על זה?

היכולת לשנות סטראוטיפים

עמידות הסטראוטיפים

סטראוטיפים עמידים בפני שינוי מכמה סיבות:

1. הטיית האישוש

2. הטיה לשונית בין קבוצתית

3. תת-קטגוריזציה

הטיית האישוש

      הטיה זו מאפיינת את האופן שבו אנשים בודקים את השערותיהם, כך שהם מחפשים עדויות שיתאימו למה שהם חושבים , ולא עדויות שיפריכו את ההשערה, וכך עולה הסיכוי למצוא אישוש להשערה שלהם.

http://xhfunho.blogspot.com/2011/08/blog-post_1777.html

• כיצד אנו עושים זאת?

שאילת שאלות התורמות לסטריאוטיפ: במחקר שנעשה, ביקשו מנבדקים לבנות ראיון לסטודנטים לפיסיקה, כדי לגבש התרשמות עליהם. את השאלות, הנבדקים נתבקשו לבנות מתוך רשימה ארוכה של שאלות. מה שמצאו במחקר, שכל השאלות שהנחקרים בחרו הן שאלות שמתאימות לסטריאוטיפ של מי שלומד פיסיקה. רק שאלות שהולכות עם הסטריאוטיפ: האם אתה אוהב מדע? כמה חשוב לך לדעת על העולם? וכו'. שאלות מתחומים אחרים, כמו פוליטיקה – לא נשאלו בכלל. כלומר, כבסיס, אנחנו רוצים לאסוף מידע על מישהו, כך שהוא יאושש את הסטריאוטיפ.

http://xhfunho.blogspot.com/2011/08/blog-post_1777.html

• מדוע סטראוטיפים "תקועים" לאנשים בראש ללא קשר לעובדות או עדויות סותרות?

• האם המוח שלנו בכלל מסוגל לתפוס כל כך הרבה פרטים אינדיבדואליסטים על אנשים בלי לאבד איזון?

• האם ניתן לשנות את המנגנון הזה במודע?

• אני רוצה עכשיו להתייחס לאדם שמולי כמו שהוא ולא על פי סטראוטיפ שלי עליו שיש לי במוח. האם ניתן לעשות את זה?

• האם צריך לשנות אותו?

• האם הוא ניתן לשליטה?

• איך אפשר לשמור על תחושת "אני" בריאה וטובה מבלי להשוות עם אחרים, לטובתי?

          מבלי להיות מאוים משוני או הצלחות אנשים אחרים?

• איך אפשר לתפקד אם אי אפשר "לשנוא" , בלי "דמוניזציה" כל שהיא של אויבים במדינות מסוכסכות למשל?

• כיצד ניתן לשמור על זהות קהילות מבלי לתת דגש על ההבדלים מקהילות אחרות?

• איך אני מבדל או מייחד את עצמי אם לא ע"י השוואה?

הדרך הטובה ביותר היא לקחת את האדם שמחזיק בסטריאוטיפ ואיכשהו לגרום לו להשתייך לקבוצה שעליה השקיף מבחוץ. תל־אביבי שיחיה בירושלים, אוהד מכבי שיסתובב עם אוהדי הפועל, איש שמאל שיחיה בהתנחלות - מצבים כאלה יגרמו לאדם להבחין גם בהבדלים בין חברי הקבוצה השנייה, במקום רק בנקודות הדמיון.

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3509232,00.html

• האם עלינו פשוט לעשות כל הזמן מפגשים בין הקבוצות השונות?

• האם זה יכול למגר את התופעה לחלוטין?

• להלן פרוייקטים שונים שפועלים בקהילה כדי להפחית תופעות סטראוטיפיות. האם פרוייקטים אלה יכולים להביא לשינוי?

• אם לא, אז איך אפשר להביא לשינוי אמיתי?

• איך נחווה זה את זה כשנהיה ללא סטריאוטיפים?

• מה נרגיש זה כלפי זה?

מנסים לשנות סטראוטיפים :
ארגון בשם MEET לוקח זה כמה שנים תלמידי כיתה ט' מהרשות הפלסטינית ומישראל ומפגיש אותם למחנה קיץ בן חמישה שבועות שבו ילמדו מדעי המחשב. המחנה בנוי כך שלבני הנוער אין ברירה אלא להיהפך לקבוצה חברתית אחת. התהליך שם לא תמיד קל, לשני הצדדים, אבל פעם אחר פעם הוא משיג את התוצאה. גם המשנית - הילדים לומדים ג'אווה - וגם הראשית: הרבה מהם מצליחים להיפטר מסטריאוטיפים.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3509232,00.html

הנושא השנתי לשנה"ל תשע"ד  - "חינוך בונה קהילה מכילה - האחר הוא אני"

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/ui/

'האחר הוא אני' נבחר כדי להתמודד עם פיצול, עם הדרה, עם שנאת האחר, עם דמוניזציה של הקהילה השכנה, עם שנאת חינם, עם פילוג ועם פיצול. שתי רעות צומחות מתפיסת הפיצול והשנאה: מחד-גיסא אנו מסכנים את קיומנו כעם, ומאידך-גיסא אנו מחמיצים הזדמנות גדולה לקלוט צלילים מגוונים וקולות שונים, שיסייעו לנו לבנות שלם אישי ולאומי.

היחס אל האחר הוא בסופו של דבר היחס אל עצמי. קבלת האחר מאפשרת הכלת השונה, והבאתו אל תוכי, אל חיי. היא מאפשרת לי לזהות קווים משותפים בתוכי. תכונות, אמונות ודעות שהודחקו – צצות ועולות.

ישראלים רבים מדי חשים 'אחרים' מבחינת שייכותם וזהותם. כולנו לוקים באי-נשיאה באחריות שלנו לבנייתה של חברה מגובשת - שונה אבל שווה.

פעם אחר פעם אנו מתהדרים בעולם החסד וההתנדבות המאפיין אותנו, שהוא אמנם יפה, אבל גם מכשיל אותנו ומזיק לנו.

החסד תופס מקום מרכזי בהגות שלנו – "עולם חסד יבנה" (תהילים פט: ג); "על שלושה דברים העולם עומד… ועל גמילות חסדים" (פרקי אבות א: ב), ועוד. כך הלכה והתפתחה תורת החסד המחוללת ניסים ונפלאות, אך בה בעת היא פוגעת בייחודיותנו כחברה.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/ui/atochnit/ogdan/DvarSar.htm

השנה הוגדרה על ידי משרד החינוך החדש כי יצוין תחת הססמה "האחר הוא אני" שהדגש לבנות את כולנו כקבוצת השווים למרות השוני והייחודיות של כל אחד.

לקבל את האחר כיוון שכמו שהוא בשבילי שונה כך אני כלפיו, ובמדינה פלורליסטית כמו שלנו כולנו שוניים וייחודיים בדרכנו. לכן יש לשאוף לאחדות ושוויון בין כולם ולקבל את האחר כפי שהוא ללא סטיגמה ודעות קדומות. ללמוד להכיר את האחר בסובלנות, לפני ששופטים אותו על סמך מראהו, תרבותו, מוצאו, צבע עורו וחשיבתו.

לפעמים אני דומה. לפעמים אני שונה. תמיד אני שווה.

הזכות: כל בני האדם נולדו חופשיים ושווים
הזכות לשוויון הזדמנויות, מניעת אפליה, קיפוח ואי שוויון

בהכרזת האו"ם לכל באי עולם בדבר זכויות האדם 01 בדצמבר - 0491

בסעיף א' כתוב:  כל בני האדם נולדו חופשיים ושווים בערכם ובזכויותיהם.

באמנת זכויות הילדים או"ם - 0414

בסעיף 2 כתוב:

1. המדינות החברות יכבדו ויבטיחו את הזכויות המפורטות באמנה זו לכל ילד שבתחום שליטתן, ללא הפליה מכל סוג שהוא, ללא קשר לגזע, צבע, מין, שפה, דת, השקפה פוליטית או אחרת, מוצא לאומי, אתני, או חברתי, רכוש, נכות, לידה או למעמד אחר של הילד, של הורהו או של אפוטרופוסו החוקי.

2. המדינות החברות ינקטו בכל האמצעים המתאימים להבטיח כי הילד מוגן מפני כל צורה של הפליה או ענישה על-יסוד מעמד, פעילויות, השקפות, או אמונות הורי הילד, אפוטרופ.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/ui/sratim/Hofshi.htm

• איך הופכים את השיח על שוויון למצב שוויוני בחברה כערך עליון?

• האם גישה כזו של האחר הוא אני היא הדרך לקבלת השונה? או שיש דרך נכונה יותר?