סטריאוטיפים. שיפוטיות. נושא טעון, כאוב מאוד. למה טבוע בנו מנגנון מתייג שמדביק תוויות? איך הוא עובד? יש מה לעשות?
כבר מהילדות האדם בונה לעצמו תבניות פנימיות. כל דבר שהוא רואה, מפוענח על ידו בהשוואה לאותן תבניות. בלי זה אנחנו לא מסוגלים לתפוס שום דבר, וכך גם בנויים המכשירים שלנו. החיישנים מעבירים מידע בטווחים מסוימים, והוא מושווה למידע שכבר מצוי בזיכרון ומקוטלג בתבניות.
אין לנו אפשרות לקלוט דבר מה, אלא רק מתוך השוואות ומדידות. ולכן, כשאנו רואים מישהו, מיד אנחנו מקטלגים אותו. הלבוש, המראה, צורת הדיבור, שפת הגוף, כל אלה קובעים את הרושם הראשון. האגו שלנו תמיד בודק: מי יותר ומי פחות, בכל מיני היבטים וצורות. לפי זה הוא קובע אל מי כדאי להתקרב, וממי עדיף שנתרחק. כך אנחנו בנויים מצד הטבע, אבל היום המציאות דורשת שדרוג.
למה הכוונה? העולם שלנו נעשה מקושר יותר ויותר, וגוברת התלות ההדדית בין כולם. המצב האקולוגי, המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, בכל אלה אנחנו משפיעים האחד על השני. בקרוב נגלה שכולנו כמו יושבים בסירה אחת, וכדי לא לטבוע מוכרחים ללמוד לתפקד יחד. בהתחשבות, בהשלמה, בהדדיות. אכן כן, גם עם אלה שיש לנו לגביהם סטריאוטיפים שליליים מאוד, גם איתם חייבים להתחבר.
מה עושים? מפתחים יכולת להתעלות מעל התגיות. השיטה שמלמדת לעשות זאת היא השיטה האינטגרלית.
שיטה זו מסבירה שאף פעם אני לא רואה את האדם שמולי כפי שהוא, אלא בהתאם לתבניות הפנימיות שלי. האגו שלי מייצר את דמותו הסובייקטיבית בתוכי. בהתאם לזאת, העיקרון האינטגרלי אומר: "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב). "הפשעים" הם כל הפגמים שאנחנו רואים באחרים. יחס האהבה, שאותו צריך לפתח, יכול לחבר אותנו אליהם מעל כל השיפוטיות. דומה הדבר לאימא שיכולה לראות בילדיה כל מיני חסרונות, אבל למרות הכול האהבה מחברת אותם אליה. הם שלה, אין מה לעשות.
אחד הכלים לבניית קשר אינטגרלי בין שונים נקרא "סדנת חיבור". לצורך המחשה, נצייר לעצמנו שקיבצנו כעשרה אנשים לכזה סשן. כל אחד בא ממגזר אחר, מייצג טיפוס כלשהו בחברה.
סדנת החיבור היא שיחה מונחית, שיש לה כללים מיוחדים שמאפשרים לחיבור להיווצר: כולם שווים וחשובים מאוד, כל אחד מדבר בקצרה בתורו והאחרים מקשיבים, אף אחד לא שולל את דברי האחרים, אנחנו מנסים להוסיף זה על זה כדי לבנות משהו משותף.
השאלות שנעלה לאוויר יכולות להיות כאלה: בהנחה שהחיים מחייבים אותנו להתחבר, איך נוכל לעשות את זה? באילו תנאים ופעולות, באילו מחשבות ורצונות, אפשר לבנות בינינו קרבה? מה זה אומר להיות מחוברים מעל כל ההבדלים? האם חיבור מלב אל לב תלוי במאפיינים כמו מראה חיצוני, מעמד סוציואקונומי, שיוך עדתי, מקצוע, דעות פוליטיות, אמונות, השקפות, העדפות, מקום מגורים ועוד, או שכדאי לשים את כל אלה בצד ולהתקשר רק אל הרצון הפנימי שיש לאדם להיות מחובר לאחרים? איך נוכל להשלים זה את זה, להיות כמו איברים שונים בגוף אחד?
על פי השיטה האינטגרלית, חיבור אמיתי משמע התעלות מעל כל הדמויות שמצטיירות לעינינו מלכתחילה. אין צורך להכיר זה את זה טוב יותר או להתעמק בשוני המובנה, מתהליכים כאלה שמתרחשים כבר שנים כלום לא יוצא.
העיקר הוא להתעלות מעל כל המאפיינים הגשמיים, ולבנות בינינו קשר הדדי ברמה שגבוהה יותר מכל העולם הזה. להוציא מתוך עומק הלב שלנו את הרצון לחיבור בלבד, לקשור אותו לרצון לחיבור שיש באחרים, ולהרגיש את מציאותנו בתוך המבנה הרוחני הזה. לשים את החיבור מעל ראשינו, להחשיב אותו יותר מכל דבר פרטי שיש למי מאיתנו. כך נבנה לעצמנו רוח חדשה, ובה נחיה ונתעלה.
השיטה האינטגרלית עוזרת לאדם להתעלות גם מעל סטריאוטיפים ושיפוטיות שיש לו ביחס לעצמו. כל אחד נולד עם תכונות מסוימות, במשפחה מסוימת, קיבל חינוך מסוים. כתוצאה מכל אלה התעצבה דמותו. ואם למשל הוא חושב שהוא טיפוס לא-יוצלח, נחות מאחרים, ודאי שזה מגביל אותו. מה שיכול לשחרר מעכבות כאלה ואחרות, זו היציאה מתוך עצמו אל עבר החיבור עם כולם. על ידי תרגילים וסדנאות, האדם מתחיל להרגיש קשר הדדי שעוטף אותו בחום, ממלא אותו בכוח ובביטחון, מעלה אותו לתחושת חיים שמעל זמן, תנועה ומקום. אין אדם שלא מוכשר לזה.
וכך, בסופו של דבר נגלה, שהפתרון המלא לבעיות פנימיות, חברתיות, לאומיות, עולמיות, כלכליות ואקולוגיות – הוא בהתעלות מטבעו האגואיסטי של האדם, אל חיבור בין כולם לכולם. רק יחד, אנחנו פאזל מושלם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 254 – bit.ly/3ApXtbb