חיים חדשים
שיחה 1305
השפעת הסביבה על היחסים הבינאישיים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 25.04.21 – אחרי עריכה
אורן: נשוחח עם הרב לייטמן על האופן שבו הסביבה שבה אנחנו נמצאים משפיעה על היכולת שלנו לתקשר אחד עם השני.
יעל: אנחנו יודעים שכהורים לילדים אנחנו רוצים לשלוח את הילדים שלנו שיגדלו בסביבה טובה, בסביבה שתואמת את הערכים שלנו. אנחנו מבינים שבאמת הסביבה מעצבת אותם, זאת אומרת שאם הוא יגדל בסביבה לא טובה, יהיו לזה השפעות עליו ועל איך שהוא ייבנה מבחינת האישיות שלו כאדם, ואם הוא יהיה בסביבה טובה, הבנייה תהיה בנייה חיובית ובסביבה שלילית הבנייה תהיה בנייה שלילית.
כמבוגרים הגישה שלנו היא אחרת. יש לנו הרגשה כמבוגרים שההשפעות עלינו הן רק חיצוניות. אנחנו כן נהיה מושפעים מהשפה, אם אני איש צבא, אני כן אביא הביתה איזו שפה צבאית, אם אני מגיע למקום עבודה, אני כן אקח את השפה המקצועית שלי, אנחנו גם אולי מושפעים מבחינת הלבוש החיצוני והנראות. אבל ההרגשה היא שאנחנו לא מושפעים בצורה יותר עמוקה מהסביבה, אלא הרבה מאוד אנשים חושבים שיש להם שליטה, שהם יכולים לשלוט בעצם על מידת ההשפעה של הסביבה עליהם.
בתוכנית היום אנחנו רוצים לבדוק שני דברים, לבדוק עד כמה הסביבה משפיעה עלינו ברמה הראשונה, ומשם ללכת למקום של עד כמה הסביבה משפיעה על הקשרים בינינו, על התקשרות שלנו אחד עם השני, על איכות הקשר שלנו, עד כמה אנחנו באמת יכולים להיות קרובים או רחוקים אחד מהשני כתוצאה מהשפעה חיצונית של הסביבה.
אני רוצה לפתוח בשאלה, למה כמבוגרים יש לנו הרגשה שהסביבה משפיעה עלינו רק ברמה החיצונית ולא ברמה פנימית יותר עמוקה?
אני חושב שזה לא נכון. כשאנחנו נכנסים לאיזו סביבה, אנחנו לא מודעים עד כמה הסביבה משפיעה עלינו ועושה מאתנו משהו חדש. זה לא רק במקצוע, נניח שאנחנו פועלים באיזה מקום עבודה חדש, אלא כל אדם ואדם שנמצא בקרבתנו משפיע עלינו ומפרמט אותנו בהתאם לכמה שהוא ממלא את האוויר שסביבנו, ובהתאם לזה אנחנו משתנים. האדם הוא פרי תוצאה, תוצרת מהסביבה שמייצבים האנשים האחרים. לא מן הסתם אומרים שאם אתה גדל ביער עם החיות, אתה תהייה כמוהן ותיקח מהן את כל צורות ההתנהגות, ובהתאם לזה אם אתה נמצא בכל סביבה שתהיה. אנחנו רואים שכשאנשים עוברים ממקום למקום מרגישים עליהם מאיפה הם באים ואחר כך מרגישים עליהם איפה הם היו.
יעל: זה רק ברמה החיצונית? אנחנו יכולים להבין את זה שאם למשל אתה נוסע לחו"ל ואתה מגיע למקום חדש, אתה מנסה להתאים את עצמך לסביבה החדשה, אבל ההרגשה היא שזו התאמה חיצונית, שאתה נשאר אתה, שמבחינת פנימית אין לזה השפעה עמוקה עלייך. עד כמה עמוקה השפעה של הסביבה?
זה בהתאם לכמה אנחנו רוצים להתקשר אליה, כמה זמן נמצאים שם, כמה שוני יש ביננו לבין הסביבה. אבל הסביבה מחייבת שינוי, ואנחנו תמיד נהיה מושפעים ובמשהו נשתנה.
אורן: אמרת בתחילת דבריך שאנחנו לא מודעים לעד כמה הסביבה משפיעה עלינו. למה אנחנו לא מודעים? למה כשאנחנו מתבוננים על הילדים שלנו זה ברור לחלוטין שאם תשים אותו בגן כזה וכזה תקבל ילד כזה וכזה, ואם תשים אותו בגן כזה תקבל ילד שונה לגמרי. שם זה ברור. למה כשזה נוגע אלינו אנחנו לא מודעים, מה מפריע להיום מודעים ולזהות את זה?
האדם לא מודע כמה הוא משתנה כל פעם. הוא קרוב לעצמו, נראה לו שהוא כך מתנהג. אלא אם הוא מאוד רוצה לעקוב אחרי כל השינויים שהסביבה משפיעה עליו, אז יכול להיות שפה ושם הוא תופס את עצמו שהוא מתחיל לשחק לפי מנהגי הסביבה.
יעל: תיכף אנחנו נעמיק יותר בכל מה שאתה אומר עכשיו בהקשרים של הקשרים בינינו. נרצה רק לפתוח במשהו יותר כללי. כשאנשים אומרים שהשפעת הסביבה תלויה בהם ויש להם שליטה עד כמה הסביבה בעצם משפיעה עליהם ועד כמה לא, מה דעתך על זה?
אני לא חושב שלאורך הזמן בן אדם שנמצא בסביבה מסוימת יכול להתנהג איך שהוא מתנהג, אלא הוא יצטרך להתנהג כמו שהסביבה מחייבת.
אורן: למה?
זה מפני שכך אנחנו בנויים, האדם הוא פרי תוצאה של הסביבה.
אורן: זאת אומרת, המחשבה שלי שכשאני נמצא בסביבה מסוימת ואני פותח כאילו את הדלת לכמה הסביבה תשפיע עלי ובכמה לא, יש בזה איזו טעות. אני לא ממש אוחז בדלת וקובע, פותח אותה קצת וסוגר אותה, ההגה הוא לא בידיים שלי?
לא. יכול להיות שהוא גם בידיים שלך אם אתה רוצה מאוד להתנהג כמו שאתה היית קודם, או שאתה מאוד רוצה לקלוט את הסביבה כדי שהיא תשפיע עליך. במידות כאלה שאתה כל הזמן נמצא ממש בכוח או סוגר את עצמך או פותח את עצמך, יש כאן השפעה ממך, אבל בכל זאת בסופו של דבר הסביבה תנצח.
יעל: על מה ההשפעה, על ההתנהגות, על התנהגות החיצונית, על היחס הפנימי, על הרגשות, על המחשבות, על מה הסביבה משפיעה עלי?
על מה שאמרת ועוד יותר מזה.
אורן: מה הכוונה עוד יותר מזה?
כי אנחנו לא מודעים עד כמה זה. היינו ברחם של אימא, נולדנו ממנה, יש לנו משם הרבה מאוד רשימות, שהן היסודות שלנו, ועכשיו אנחנו נכנסים כביכול לרחם אחר. כך אנחנו נמצאים, באיזו בועה שמשפיעה עלינו והיא משפיעה כל הזמן. במיוחד כשאנחנו עוברים ממקום למקום, נניח למדינה אחרת, לתרבות אחרת, אז אפילו שאנחנו כבר בני אדם מיוצבים היטב עם הטבע שלנו, עם מקום הלידה איפה שגדלנו, בכל זאת זה ישפיע.
יעל: אנחנו רוצים לקחת את זה לנושא של התוכנית שלנו, שהיא ההשפעה של הסביבה על הקשרים בינינו, גם מבחינה חיצונית, גם ברמת השפה, גם ברמת ההתנהגות, אבל ממש גם ברמת היחס הפנימי. עד כמה באמת הסביבה יכולה להשפיע עלי, עד כמה אני יכולה ליצור קשר קרוב עם אדם מסוים, או עד כמה הקשר יהיה קשר יותר מרוחק ומופרד?
זה לפי כמה שהסביבה מוצאת חן בעיני. אם הסביבה מוצאת חן בעיניי אז ודאי שאני אהיה יותר קרוב אליה, אני ארצה להתכלל בה, אני ארצה לקלוט מהסביבה את כל מה שיש שם, את כל המנהגים, ואני אקבל אותם בשמחה בלי התנגדות וכך אני אשמח לגדול כמוהם.
יעל: אני רוצה לקחת מצב תיאורטי. אורן ואני עובדים ביחד באותו מקום עבודה. מקום העבודה הראשון, תמונה ראשונה, היא ששנינו עובדים במקום עבודה שהוא מקום מאוד חם, מאוד מפרגן, עם אווירה מאוד תומכת, שבאמת מאפשר ליצור קשרים טובים אחד עם השני. ועכשיו אני לוקחת באופן היפותטי את שנינו למקום עבודה אחר, מקום העבודה השני הוא מקום מאוד תחרותי, מאוד מנוכר, כל אחד דואג לעצמו, אין כמעט שיתופי פעולה, הכול מאוד ענייני והישגי ופרקטי. אופי הקשר בינינו, פוטנציאל הקשר בינינו שונה בין שני המקומות האלה? זה ישפיע עלינו?
וודאי, ללא ספק. ככל שהסביבה מעודדת, חמה, מנסה להיות קרובה אלינו, מקבלים אותנו טוב, אז גם אנחנו איכשהו נכללים בזה. אבל בסביבה שהיא עוינת, קרה ומנוכרת, אנחנו בהתאם לזה נשתדל להרכיב סביבנו איזו בועה ולחיות בתוך הבועה הזאת.
יעל: זאת אומרת, שהקשרים בין שני אנשים בתוך סביבה מסוימת ממש מושפעים באופן ישיר מהאווירה שנמצאת מסביבם.
כן.
יעל: זה מדהים מה שאתה אומר. אני רוצה ללכת לזווית אחרת. אם יש בעיות בקשרים בין אנשים, כשהבעיה היא קשיים בקשר, ניתוקים, כעסים, לעומת קשר באמת מאוד חם, מאוד מפרגן, עם רצון לסלוח, עם איזו יכולת באמת להיות בקשר יותר טוב ושיתופי, להבדיל מקשר מאוד תוקפני כזה, מאוד קר ותוקפני, המקור של זה בסביבה או במי שאנחנו, באישיות שלנו?
יש לזה הרבה מאוד וריאציות. אני לא יכול להגיד.
יעל: מה החלק של הסביבה בזה? נשאל את זה אחרת.
הסביבה היא העיקר, איך הסביבה משפיעה עלי אם אני נכנס לסביבה. אם זו סביבה במקום העבודה אז זה משהו אחר. אבל בסביבה שאני נמצא סביב הבית שלי, לא בתוך הבית אלא סביב הבית, עם קרובים יותר, קרובים יותר רחוקים, או כשאני עובר מקום מגורים ממקום למקום, ואיך אנחנו בוחרים את המקומות האלה, זה הכול מאוד מורכב.
אורן: אני רוצה לקחת תמונה מהחיים ואת כל מה שדיברנו עכשיו נבדוק ונתחיל לממש כלפי התמונה הזאת. נניח שבן אדם התחיל לעבוד במקום חדש. הוא נמצא שם בסביבה מסוימת שיש בה קוד התנהגות מסוים, תרבות ארגונית מסוימת, יחסים מסוימים בינו לבין הקולגות שלו, בינו לבין המנהלים שלו, בינו לבין האנשים שהוא מנהל אותם. רוב היום שלו הוא נמצא שם, במקום העבודה החדש. כעבור כמה חודשים החליטו אצלו בבית שהגיעו מים עד נפש וכינסו את המשפחה לשיחה עם האבא שיחליף מקום עבודה. כולם פה אחד אמרו לאבא, "אנחנו אוהבים אותך אבל אתה משתנה לנו מול העיניים, אתה לא אותו בן אדם שהיית. היית פעם בן אדם חם, רך, אוהב, מחבק, מפרגן, היום אתה בא הביתה, וכאילו הבאת לנו את מקום העבודה החדש שלך אלינו לסלון, אלינו למטבח, וזה לא מתאים לנו, אנחנו רוצים אם אפשר להחזיר את האבא שהיה לנו לפני חצי שנה פה".
זאת סיטואציה שהרבה אנשים עוברים בחיים, ועכשיו אני רוצה להתבונן עליה לפי העקרונות שלימדת אותי קודם. אמרת לי שאדם יכול את אותה דלת שנמצאת בינו לבין ההשפעה של הסביבה עליו, לפתוח או לסגור אם הוא מאוד יתאמץ ואם הוא יעשה בכוח מאמצים ויידע איך קצת יותר לסגור או לפתוח, כדי להקטין את ההשפעה של הסביבה. אז נאמר שהאבא קולט מה שאומרים לו בבית ובאמת הוא הרי לא רוצה לפגוע בהם, אבל עד עכשיו הוא לא שם לב לזה. מה הוא יכול להתחיל לעשות, איך המשפחה יכולה להתחיל לעטוף אותו ולעזור לו לשמור על עצמו מההשפעה של הסביבה השלילית שנמצאת במקום העבודה החדש? הרי, וזאת צריכה להיות ההנחה, אנחנו לא רוצים שיחליף מקום עבודה, כי היום לך תדע, יש לך מקום עבודה, אחר כך לא יהיה לנו מה לאכול, אז תישאר שם. אבל איך הוא מתחיל לבנות, ואיך בבית עוזרים לו לבנות קצת הגנות, איך עושים את הבועה הזאת?
הם צריכים להשתדל להזמין אותו להתנהגות בבית כמו שהיא צריכה להיות בבית. שמקום עבודה זה מקום עבודה והמקום בבית זה המקום בבית, ויש הבדל בין זה לזה, יכול להיות מקצה לקצה. וכאן העיקר זה איך הילדים מתנהגים עמו. אנחנו צריכים במשפחה חוץ מהאבא לדבר עם הילדים, שהם יבואו אליו, שהם ינסו לרכך אותו, להזמין אותו יותר לחיוך, לחום, וזה הכול תלוי בעצם בילדים. גם באשתו. הכול צריך להיות כך, שהוא יקבל התרשמות שבית זה בית ועבודה זו עבודה.
אני ראיתי כאלו משפחות, שיש בתוך המשפחה נניח איש צבא, מישהו מאוד קשה, ובבית הוא רך, הילדים ממש רוכבים עליו, בבית הוא עושה כלים ומוכן לעשות הכול, ובמקום העבודה הוא כמו דיקטטור ממש לכל דבר.
יעל: אתה אומר שבעצם זה תלוי בהם ולא בו.
בעיקר בילדים.
יעל: למה?
כי הם יכולים לרכך את הלב, הם יכולים לבוא אליו ולדרוש ממנו בצורה פשוטה, נאיבית אפילו, ולומר "אבא, אנחנו רוצים לראות אותך כך וכך. היית כך וכך, ועכשיו מקום העבודה משפיע עליך שאתה משתנה כלפינו. שם זה עניינך, אנחנו לא נכנסים לזה, אבל למה אתה מביא את המשרד שלך כאן לסלון ולמטבח".
יעל: אותו איש צבא, אותו אבא למשל, הוא מסוגל להפריד בין ההשפעות השליליות שהוא סופג להשפעות החיוביות שהוא סופג, בן אדם יכול לעשות את ההפרדה בתוכו?
כן, ודאי שהוא יכול, רק צריכים לעזור לו. הוא לא מומחה בהתנהגות סביבתית, חברתית, בכל מיני דברים. הוא יודע, זה המקצוע שלי, את זה אני קובע במקום העבודה. אני החלפתי מקום עבודה, החלפתי את התפקיד שלי, ועכשיו לפי התפקיד אני מתנהג כך בעבודה, וגם מתייחסים אליי ודורשים ממני התנהגות כזאת. אז מה אני אעשה? שם אני מפרמט את עצמי מחדש, מתאים לתפקיד החדש, אבל בבית אני נשאר בתפקיד הישן. איזה תפקיד? בני הבית צריכים לעזור לי, כשהם דורשים ממני אהבה, חיבוק, חיבור והשתתפות וכן הלאה.
יעל: אתה אומר בעצם שצריך לגרום לו, לפי מה שאני מבינה ממך, קודם כל להבין שבאמת נדרשת איזו הפרדה פנימית בתוכו.
כן.
יעל: שהוא צריך לעשות את ההפרדה הזאת כי אחרת בן אדם באופן טבעי לא יודע לעשות את ההפרדה, הכול מתערבב לו.
הוא מגיע הביתה, זה משהו אחר. אחר כך הוא הולך להורים המבוגרים שלו, גם שם הוא צריך להתנהג אחרת. אחר כך הוא נפגש עם החברים שלו נניח בזמן הפנוי, וגם שם הוא צריך להתנהג אחרת. הוא צריך להתאים את עצמו בהתאם לסביבה שהוא נכלל בה.
אורן: אז נניח, בוא נדמיין, הוא סיים יום עבודה בצבא והוא נוסע הביתה. יש פקקים, עוד מעט הוא יגיע. מה הוא צריך לומר לעצמו, איך הוא צריך להתחיל לבצע את ההפרדה הזאת עוד לפני שהוא נכנס בדלת, כדי לעשות את מה שאתמול הילדים אמרו לו, "אבא, אתה השתנית, אנחנו רוצים אותך יותר חם"?
הכי קל זה לשמוע באוטו בדרך הביתה נניח שיר של הילדה שלו, שהיא שרה, או עוד משהו מסוג זה, וזה כבר יכניס אותו לאותה אווירה.
יעל: לנקות את עצמו, אתה אומר, לקחת משהו מהבית כדי להיכנס כבר בדרך הביתה.
כן, ודאי.
אורן: אני רוצה ללכת לתמונה אחרת. עד כה דיברנו שיש אדם אחד במשפחה שהחליף סביבה ומביא את הסביבה החדשה הזאת הביתה ואנחנו רוצים להתחיל להגן על עצמנו. אני רוצה להציג סיטואציה עוד יותר בעייתית. נניח שכל המשפחה עברנו דירה, קנינו שם את הבית כי זו שכונה ברמה הרבה יותר גבוהה, שהמעמד הסוציו אקונומי הוא הרבה יותר גבוה. אבל כעבור חצי שנה שאנחנו שם, אנחנו מתחילים לשים לב שיש איזה קור כזה שחדר אלינו הביתה. פתאום נהיינו כאלה קצת סנובים, קצת מרוחקים, קצת מתנשאים, קצת ציניים, כמו כל האנשים שגרים פה בסביבה.
מובן.
אורן: אם לא היינו שמים לב אין שאלה אליך, אבל אנחנו כנראה משפחה חכמה או שיש לה מזל, ופתאום התחלנו לשים לב מה קורה לנו ואנחנו לא מרוצים מזה. אנחנו לא נמכור את הבית ונעבור עוד פעם, לא כל יום עוברים דירה, אנחנו תקועים בשכונה הזאת. יש לה גם הרבה פלוסים אבל ברמה של היחסים בינינו בבית, בתקשורת שלנו אחד עם השני יש לזה הרבה מינוסים. היה ושמנו לב, איך עכשיו אנחנו מתחילים לשמור על עצמנו פה בתוך הבית שלנו מהשפעה של הסביבה הרחבה שבתוכה אנחנו נמצאים?
אני הייתי מכניס איזה משחק משפחתי.
אורן: איזה משחק?
משחק, מה שאתה רוצה, לא חשוב. במה שיכולים להשתתף כמה שיותר מהמשפחה.
אורן: מה המשחק צריך לעשות לנו?
משחק צריך לעשות לנו שיתוף. אפילו שאנחנו לא מעוניינים בזה אבל נגיד שאנחנו בונים איזה משחק הרכבה, פזל או משהו, ואנחנו חייבים לעשות את זה חצי שעה ביום, נגיד בערב אנחנו עושים את זה. פעם היו כל מיני משחקים כאלה על השולחן.
יעל: מה המטרה של זה, מה אנחנו רוצים להשיג במשחק הזה?
שיתוף, שאנחנו משחקים יחד, אנחנו עושים יחד, אנחנו מדברים דרך המשחק בינינו יחד. זה יכול להיות לצייר, זה יכול להיות כל דבר, אבל חובה שנעשה משהו יחד.
אורן: איך זה יגן עלינו מפני ההשפעות הסביבתיות?
שיש בינינו משהו שאנחנו קשורים זה לזה לא דרך זה שאנחנו חיים באותו שטח אלא אנחנו משחקים, אנחנו מתקרבים, אנחנו מדברים, יש משהו, ולא שכל אחד נכנס לחדר שלו ושם נסגר כמו שבדרך כלל קורה היום.
יעל: יש איזה תפקיד לכל אחד מבני המשפחה בעניין הזה?
כן, אנחנו צריכים להשתדל למשוך את הילדים לשיתוף פעולה.
יעל: בתור הורים?
מצד ההורים.
יעל: ומצד הילדים יש משהו? כי גם להם מפריע הדבר הזה, כל המשפחה שמה לב פתאום שמשהו לא טוב.
כשאנחנו נדבר יחד, אנחנו נסביר גם לילדים מה התפקיד שלהם במקרה זה.
יעל: איך אנחנו יכולים להפוך להיות מובילים של רוח חברתית מסוימת, של רוח חיבור מסוימת בתוך מעגל שהוא קטן? במקרה הזה זה במשפחה, זה יכול להיות בקרב קבוצה של חברים, זה יכול להיות אפילו בעבודה. איך אני הופך להיות מישהו שמשפיע על כל האחרים ומביא איזו רוח שהיא רוח אחרת, יותר טובה לחיבור, לתקשורת, להתקשרות טובה?
אני חושב שקודם כל אנחנו צריכים בערב לשבת כולנו על ספה אחת, צמודים זה לזה, ואפילו לא לדבר כמה דקות. ככה, זה מנהג, שאנחנו צמודים זה לזה על הספה יחד כולנו וכך נמצאים בדממה.
יעל: מה יש בנוכחות הפיזית הזאת?
אנחנו מרגישים שאנחנו שייכים למעגל אחד.
יעל: דיברת על שייכות למעגל אחד, דיברת לפני כן על שיתוף פעולה שנוצר סביב איזה נושא משותף לטובת איזו מטרה משותפת, במקרה הזה זה פזל אבל זה לא משנה מה, זה משהו שכולנו בעצם יוצרים ביחד. האם יש עוד עקרונות שיכולים לעזור לנו להתחבר ביחד, לעשות חיבורים טובים בינינו?
אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים, זה תלוי, צריכים לחשוב.
אורן: אני רוצה רגע להתמקד באלמנט אחד שנמצא בתקשורת בין אנשים והוא ציניות. נאמר שהשכונה החדשה שאליה עברנו זו שכונה של אנשים מאוד מאוד ציניים ואנחנו רואים שגם אנחנו התחלנו לדבר אחד לשני בציניות. איך האינטראקציות האלה שנתת לי פה, לשחק ביחד, לשבת ביחד, להרגיש אחד את השני, איך זה יגן עלינו מפני הדיבור הציני שנמצא פה סביבנו כל הזמן, איך זה ישמור עלינו מהדיבור הציני?
אנחנו ודאי נשתנה מחוסר ברירה, כי הסביבה, השפעת הסביבה על האדם זה הכול, אבל בינינו אנחנו נשמור על המנהגים שלנו.
יעל: זאת השאלה בעצם, כי בן אדם חשוף להרבה סביבות במהלך היום שלו, איך הוא בוחר בסביבה אחת שהיא תהיה מקור ההשפעה העיקרי עליו והוא לא ייתן למשל לעבודה להיות סביבה יותר חזקה מאשר המשפחה? איך אתה בוחר את הסביבה הזאת ונותן לה באמת את המקום העיקרי בחיים שלך?
אני בונה בועה שבה אני חי.
אורן: מה זה אומר?
הבועה הזאת זו המשפחה, הרוח שלנו, מה שאנחנו צריכים לקבוע במשפחה, ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים לשמור על עצמנו כך שכולנו חברים, כולנו דואגים זה לזה, ולא חשוב מה שיקרה מחוצה לנו אנחנו משתדלים להיות ממש חברים זה לזה.
אורן: מה נותן לבועה הזאת כוח, עוצמה?
לשמור על עצמה. שאנחנו נשארים כאלו שלא נתייחס בציניות זה לזה, שאנחנו תמיד נעזור זה לזה, ודווקא ההיפך, כמה שהסביבה תהיה עוינת, קרה, קשוחה, לא שאנחנו נתנהג כלפיה ככה, לא, רק בפנים בתוך הבית שלנו אנחנו נשמור על עצמנו בצורה אחרת, שתהיה לטובתנו.
יעל: צריך לחזק את הסביבה החזקה אתה אומר?
איך לחזק? על ידי זה שאנחנו שמים לב איך אנחנו מתנהגים בינינו. יש לנו משחקים, כל מיני מנהגים בוא נגיד, שעל זה אנחנו לא מוותרים.
אורן: למדנו היום שהסביבה משפיעה מאוד על התקשורת שלנו אחד עם השני בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, ולמדנו שאנחנו יכולים להשתדל לבנות בועה שתשמור עלינו. השאלה האחרונה, האם כדאי לנו לדבר על זה שאנחנו רוצים ליצור בינינו משהו אחר, זה צריך להיות נושא שעליו אנחנו מדברים?
ודאי. מהי היא הסיבה שאנחנו כך מתנהגים בצורה מלאכותית בעצם במשפחה? כדי לא לתת לרוח זרה, עוינת, קרה, שבאה להפריד בינינו, לא לתת לרוח הזו להיכנס ולשלוט בנו.
אורן: זה מקסים הרב לייטמן. קשה לסיים מרוב שזה יפה.
צריך לעבוד על זה, ממש לעבוד כל הזמן, אחרת אתה לא תוכל להתגבר על הסביבה החיצונה.
יעל: אולי תוכל לתת לנו עיקרון אחד או שניים הכי משמעותיים, שאתה רוצה שנשמור לנו בראש מכל השיחה הזאת.
שאנחנו באמת יושבים ומדברים מה יש מחוצה לנו ומה יש בתוכנו, ועד כמה אנחנו צריכים לשמור על עצמנו מפני השפעת הסביבה הזרה.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה גם לך יעל, תודה גם לכם שהייתם איתנו, "חיים חדשים" לומדים לחיות טוב. כל טוב, להתראות.
(סוף השיחה)