עשר, מספר מיוחד. אתה עשר, את עשר, הכול עשר. מה גרם למספר הזה להפוך לסמן של שלמות? על פי חכמת הקבלה, הדבר נובע מכך שהמציאות כולה בנויה לפי המספר עשר.
בשורש הבריאה, לפני התהוות עולם החומר וממדי הזמן, המקום והתנועה, יש שני כוחות מנוגדים: אור וכלי, רצון לתת ורצון לקבל. הראשון הוא הרצון לתת, אשר מתוך רצונו להשפיע כל טוב ולאהוב, בורא את הרצון לקבל הנאה ותענוג. לכן הרצון לתת נקרא בורא והרצון לקבל נקרא נברא. הרצון לקבל מתחיל להתפתח על ידי כוח האור שברא אותו. מערכת היחסים ביניהם מתפתחת בעשרה שלבים, ומכאן מגיע המספר עשר.
לאחר עשרה שלבי התפתחות יש רצון לקבל שרוצה מעצמו לקבל, ולא בגלל שכך הוא נברא מלכתחילה. הוא מקבל לתוכו את האור מתוך בחירתו שלו, מתמלא ונהנה. כאשר ההנאה ממלאת אותו עד תום, הוא מתחיל להרגיש את ההפכיות שלו מן הכוח שממלא אותו, הבורא. הוא מקבל ואילו הבורא נותן. ההפכיות הזו מולידה בו תחושה נוראית של "בושה" – הרגשת הפער בין תכונת הנתינה לתכונת הקבלה, וכתוצאה ממנה הנברא מחליט "לצמצם" את רצונו לקבל. הוא מפסיק לקבל את האור לתוכו, ונותר ריק.
בהמשך הוא מבין כי בזה שהפסיק לקבל הוא עדיין לא נעשה לנותן, להפך, אם קודם היה ממלא את רצונו של הבורא לתת לו, עתה גם זה כבר לא קורה. מה יעשה? איך יהפוך ממקבל לנותן? לאחר בירורים הוא מבין שפעולת הנתינה היחידה שיש ביכולתו לבצע היא לקבל את מה שהבורא רוצה לתת לו, מתוך כוונה לגרום לו בכך הנאה ותענוג. מכאן ואילך, הוא מחליט שיקבל לתוכו משהו מן האור, רק בתנאי שיהיה לו כוח לכוון זאת להנאת הבורא בלבד. במצבו המושלם יוכל הנברא לקבל את כל האור מהבורא מתוך כוונה להשפיע לו בחזרה נחת רוח, ודרך התפתחותו אל אותה שלמות תעבור גם כן בעשרה שלבים.
לצורך המחשה, דמיינו אורח שמגיע לביקור אצל מישהו. בעל הבית עמל יום שלם והכין עבורו סעודה גדולה, עם המון מטעמים שהוא ממש אוהב. השולחן ערוך, בעל הבית מזמין אותו לשבת לסעוד עמו. במקרה רגיל האורח אוכל ונהנה, הוא המקבל ובעל הבית הנותן. לעומת זאת, האורח יכול גם לפעול אחרת. ביכולתו להחליט שאינו רוצה לקבל את המעדנים שעל השולחן. במצב כזה, בעל הבית יתחיל להפציר בו עוד ועוד שיאכל. אם יחליט בהמשך לקבל משהו מהאוכל, לא בגלל שיש לו תיאבון גדול והמעדנים נראים נפלא, אלא רק מפני שהוא רוצה לגרום הנאה לבעל הבית, הרי שבכך הוא הפך לנותן ובעל הבית למקבל ממנו. הוא ייקח מהשולחן קודם כול משהו קטן, אחר כך גדול יותר, הכול לפי מידת יכולתו לשמור על כוונתו להיטיב עם בעל הבית בלבד. דוגמה זו ממחישה במשהו את העיקרון של לקבל מתוך כוונה לתת.
איפה אנחנו בתוך כל מערכת הכוחות הזו? אנו נבראנו עם טבע של רצון לקבל, ומצויים במצב שבו עלינו לברר מי אנחנו, מה מפעיל אותנו, מה עלינו לעשות כדי לזכות לממש את המטרה הגדולה של הבריאה, שהיא לקבל מהבורא את כל האור במטרה לגרום לו בכך הנאה. יש אנשים שכבר התחילו זאת מזמן, יש כאלה שבכלל לא יודעים במה מדובר. איך שלא יהיה, סך כל הרצון לקבל שנברא נפרס על פני כלל האנושות, והאבולוציה מקדמת אותנו למצב שבו נרצה להשפיע כל טוב זה לזה, עד שנגיע כולנו יחד לפעולה של נתינה כלפי הבורא.
אם כן, למה המספר עשר מסמל שלמות? מפני שהתפתחות יחס הבורא לנברא עוברת בעשרה שלבים אשר בהם הוא מגלה את יחסו כלפינו, ולכן גם כשאנחנו מתפתחים ובונים את היחס שלנו אליו הדבר קורה בעשרה שלבים.
עבור רוב בני האדם החיים מסתכמים בדאגה לקיום עצמם. עדיין לא מתעוררות בהם שאלות על משמעות החיים והתכלית הגבוהה. בהמשך, הם יגלו שיש סיבה שורשית אחת לכל הסבל בחייהם, והיא העובדה שהם מצויים במצב הפוך מזה שאליו הם אמורים להתקדם. כלומר, באופן טבעי הם חושבים על הנאת עצמם בלבד, אך מהות ההתפתחות היא לפתח טבע שני של נתינה ואהבה, רצון להשפיע כל טוב לזולת ודרכו לבורא.
ואם כבר מדברים על המספר עשר, אז אי אפשר בלי התייחסות קטנה למושג "עשר הספירות" שבולט מאוד בחכמת הקבלה. ספירה מלשון ספיר, מאיר. עשר הספירות הן: כתר, חכמה בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. כאשר הרצון לקבל שנברא מפתח רצון לתת, כלומר רצון להידמות לבורא, הוא עושה על עצמו עשרה תיקונים עד שיוכל לקבל מתוך כוונה לתת. בסופם, הוא מאיר כמו האור. כלומר, הוא עצמו נעשה מקור לתענוג לאחרים ולבורא – מפני שהוא רוצה לתת, האור עובר דרכו לאחרים ובחזרה לבורא, וזה נקרא שהוא מאיר.
"וכשהאור העליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק". כך אומר "בעל הסולם" – הרב יהודה אשלג, במאמרו "קשר האדם אל הספירות".
הספר הבסיסי שאותו לומדים בחכמת הקבלה הוא "תלמוד עשר הספירות". בספר זה מבאר בעל הסולם את דברי האר"י החשובים להתפתחות הנשמות בדורנו. את ההקדמה לספר, פותח בעל הסולם בהצגת ספקות שונים של אנשים לגבי לימוד קבלה. הוא לא מתייחס ישירות לספקות אלו, אלא פונה למקום אחר – אל השאלה על משמעות החיים:
"אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאוד, בטוח אנוכי, שכל השאלות והספקות ייעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם, ואינם. והיינו, השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו?
כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?
והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להיסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול" (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, א-ב).
חכמת הקבלה מיועדת לכל מי שלא יכול להתעלם עוד מהשאלה על משמעות החיים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 880 – bit.ly/2DyBjEi