חיים חדשים

שיחה 1317

חינוך למודעות גלובלית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.08.21 – אחרי עריכה

אורן: היום הנושא שלנו הוא, "חינוך לאהבת הזולת".

ניצה: התוכנית הזאת היא מיוחדת ורצינו לדבר איתך על משהו שכתבו לנו וביקשו מאיתנו הצופים שרואים את התוכניות וכבר מבינים שכדי לגדל ילדים שיצליחו בחיים בעולם מקושר, בעולם שהוא אינטגרלי, צריך לחנך, וממש להטביע ולהקנות ערכים לאהבת הזולת.

נכון.

ניצה: וזה כבר מובן. אבל שואלים האנשים, האם יש לך איזה עקרונות יסוד, איזה מתכון שאפשר להבין, ללמוד ממנו איך מתחילים לגדל ילד ולאט לאט מלמדים אותו שאהבת הזולת הוא ערך עליון שעל פיו הוא יתנהג, ובצורה הזאת הוא יתחיל לחשוב וזה יפתח בו את כל היחס לחיים, לחברים, למשפחה.

אז השאלה הראשונה, אילו היית צריך להגדיר עקרון בסיסי, יסודי בחינוך כזה לאהבת הזולת, מהו העיקרון הבסיסי ביותר?

הייתי מספר לילד כל פעם יותר ויותר עד כמה שאנחנו מקושרים מצד הטבע. אנחנו יודעים שאנחנו חיים על פני כדור הארץ, ובקרקע יש שורשים, שמתפתחים לכל מיני כיוונים, ואנחנו גם מקושרים דרך האוויר, דרך כל מיני כוחות הטבע שסביבנו ולכן, אם אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו מקושרים באלפי אלפי כוחות וקשרים זה עם זה.

ולכן גם כשאנחנו לומדים היסטוריה, אנחנו לומדים שאם אנחנו חותכים קשרים בין אנשים, אנחנו בזה גורמים רע לכולם וכמה שאנחנו משתדלים לקרב אנשים, עמים, ציביליזציות זו לזו, אנחנו בזה בעצם גורמים טוב.

מצד הטבע אנחנו רואים שכל הדומם, הצומח, החי ובני האדם, הם כולם קשורים וכולם נמצאים יחד על פני כדור הארץ. לכן כדאי לנו ללמוד איך הקשרים בינינו משפיעים על הגורל שלנו, על הבריאות שלנו, על חיי משפחה, על החיים של בני האדם. זאת אומרת, יש כאן הכרחיות ללמוד את החיבורים שבטבע וזה מה שאנחנו צריכים להסביר לילדים. וכמה שיותר נסביר להם והם יגדלו עם זה, הם יפתחו את זה ויבינו שזה באמת כך.

ניצה: מאיזה גיל אפשר כבר להתחיל ללמד את זה?

את הסיפורים האלה אפשר להסביר כבר ממש בגיל הרך. כמו שאנחנו פותחים ספר צבעוני גדול יחד איתם ומסבירים להם מה קורה בתמונות ובציורים בלי לקרוא. ולפי הציורים האלו אנחנו יכולים להסביר להם, איך הירח פועל על כדור הארץ, איך עונות השנה וככל מיני שינויים בטבע משפיעים עלינו בני האדם, לטובה ולא כל כך לטובה, לרעה ולכן יש לנו גם ידיעות מאופי האדם, [לפי] איזה שעה הוא נולד, יום, או חודש וכולי.

זאת אומרת, אנחנו צריכים בעיקר להראות להם את האיחוד של כל כוחות הטבע וכמה שכל הצורה הזאת הכללית על כדור הארץ משפיעה על האדם. כי האדם הוא לא מנותק מהטבע ומכדור הארץ, אלא הכול ישנו, "ידו בכל ויד כל בו", זה דבר אחד. דבר שני, אם אנחנו נשמור על כל האינטגרליות שבטבע, אז לפי זה אנחנו גם נשמור על עצמנו, ועל זה שלא נגיע למצב כמו היום, שעוד מעט לא יהיה לנו אויר לנשום, מים כבר אין לנו לשתות וכולי וכולי. כי כדור הארץ הוא מגיב כמו הגוף החי ולפי היחס שלנו אליו, כך הוא מגיב אלינו ופשוט רוצה כביכול לזרוק אותנו מפניו.

אורן: התמונה הזו שציירת עכשיו לילד, שאנחנו מקושרים אחד לשני כל בני האדם, כל העמים, כל הציביליזציות מקושרים אחד לשני מצד הטבע, זה היה העקרון הראשון. דבר שני אמרת, שאם נשמור על האינטגרליות הזו, אז גם החיים שלנו ישמרו והסביבה שבתוכה אנחנו חיים לא תיהרס. אם אני בונה בו תמונה כזו של קישוריות בין כולם לכולם, אז זה הסיכום שלי, קישוריות בין כולם לכולם?

כן.

אורן: קישוריות מלאה בין כולם לכולם?

כן. הוליסטיות שלמה.

אורן: מה אני רוצה כאבא שזה יבנה בו, לאיזה תוצאה רגשית אני רוצה להביא אותו ביחס שלו כלפי בני אדם אחרים?

שאני לא רוצה להזיק לאף אחד, זה קודם כל. כי מה שאני עושה, זה במוקדם או מאוחר גם חוזר אליי. חוק הבומרנג. זה דבר אחד, ודבר שני, עד כמה שאני אשמור בצורה חיובית יותר על הסביבה שלנו, בבית, בחצר, בעיר, במדינה, ביבשה, בכל הכדור הארץ, אנחנו בזה כולנו מרוויחים.

אורן: זה אומר נגיד, "לשמור על הסביבה שלנו בבית"?

לשמור זה נקרא, שאני לא רוצה להזיק ולא רוצה בכלל לעשות שום דבר שאין בו צורך. הכלל מאוד פשוט, "שב ואל תעשה, עדיף".

אורן: כדי שלא תזיק?

כדי שלא תזיק. כי "יצר האדם רע מנעוריו" ואם האדם עושה בצורה אינסטינקטיבית, בטוח שהוא מקלקל את הסביבה שלו, ואפילו שלא כל כך חושב שהוא מקלקל, מהטבע שלו הוא מקלקל. ולכן כמה שפחות אנחנו מתייחסים לשינויים שאנחנו רוצים לעשות, זה יותר טוב.

אורן: איך את כל מה שדיברנו עד כה מתחילת התוכנית, אני מספר לילד קטן?

קודם כל, טוב אם אתה תשמור על מה שיש בבית, אל תזיק, אל תקלקל, תנסה לשמור על הדברים, תנסה יותר לשבת בשקט, "שב ואל תעשה עדיף"

אורן: לילד קשה מאוד לשבת.

אבל בצורה אחרת אתה בעצם מכניס בו עקרונות.

אורן: אז מה העיקרון? הרי זה לא הישיבה הפיזית?

העיקרון, כמה שפחות להיכנס עם הרצון שלך, היצר הרע, לכל השינויים שבא לך לעשות, מתוך זה שיש בך אש בוערת.

אורן: עכשיו אני רוצה להבין. הכותרת שלנו שאיתה פתחנו את הדיון הייתה "חינוך לאהבת הזולת" ובינתיים מה שאספתי בסל, זה עקרון ראשון, "כולנו מקושרים". ולכן אני צריך להיזהר שלא להזיק לאף אחד בשום רמה, בשום צורה. האם להישמר מלהזיק לפרטים האחרים, זה בעיניך תחנה ראשונה בדרך לאהבת הזולת? מה הקשר בין להישמר מלהזיק, לבין לפתח אהבה?

קודם כל, אל תעשה כלום כי "יצר האדם רע מנעוריו", זה דבר אחד. והשני, עד כמה שאתה יכול לגרום טוב לסביבה שלך.

ניצה: כשאתה אומר "אל תעשה כלום", אני חייבת פה עוד חידוד, כי הדחפים של הילד כל הזמן מניעים אותו לעשות דברים. אז מהם הדברים שאני צריכה להדגיש בפניו, "את זה לא לעשות".

אם אני לא עושה שום דבר, כבר אני זוכה לשבח. כי אני פועל נגד היצר הרע שלי, שכל הזמן דוחף אותי לעשות משהו.

אורן: מה זה היצר הרע הזה?

אנחנו רואים את זה דווקא בילדים, לשבור, לעשות משהו לבובה, להוציא לה ידים וכל דבר אחר.

ניצה: באופן כללי, בשלבים מוקדמים הם נהנים לעשות מה שאסור. הם כאילו מחכים לקבל את התגובה, "לא, אסור", או משהו כזה. זאת אומרת, ממש רואים שהם כאילו מתפתחים דווקא ממה שאסור. אז איך לפתח בהם את התפיסה הנכונה?

שמירה. פשוט להסביר להם שאם אנחנו שומרים על מה שיש לפני שמתחילים לעשות משהו, אז בזה שלא הורסים, כבר בונים.

אורן: האם אתה יכול לתת דוגמה, איך למדוד שהצלחתי להקנות לילד את העקרון, לא להזיק למישהו אחר? במה אני אמדוד אם הצלחתי?

לילד זה קשה מאוד להסביר, כי אם אני מצליח לא להזיק למישהו, הוא צריך לראות את מה הוא רוצה, מה השני רוצה וכן הלאה, זה דברים שילד לא מסוגל. אבל בכל זאת, גם כשאנחנו אומרים, "תהיה ילד טוב", "אל תעשה רע לאחרים", הוא לא מבין את זה. תלוי לאיזה גילאים אבל העיקר זו דוגמה. אין כאן משהו להסביר.

ניצה: אבל גם לא מילולית. נגיד אני נותנת דוגמה על ידי ההתנהגות שלי. למשל, אם הילד צעיר בסוף היום אנחנו אוספים יחד את המשחקים שלו, מכניסים הכול למקום, מסדרים יפה, זה נקרא ששמרתי? כשלימדתי אותו במשהו להחזיר דברים למקום, לארגן את זה מחדש, לשמור על שלמות המשחק שהוא קיבל? ואחר כך כשהוא נגיד בן 7,6 ויש לו אינטראקציות יותר גדולות. אז מה זה נקרא "לא להזיק"?, "לא לפגוע"?

להשאיר את הדבר כמו שהוא.

ניצה: לא לנסות לשנות משהו או מישהו.

כן.

ניצה: בעצם אתה אומר, שהדחף הטבעי שלנו כבני אדם, זה לנסות לשנות דברים. להפוך אותם באופן כזה שזה יתאים לי. אז בהתחלה אולי זה עם צעצוע, ואחר כך זה עם בן אדם, שנגיד לא מתאים לי שהוא ככה, אני עכשיו רוצה לשנות אותו שהוא יתאים לי.

אגב אנחנו ממשיכים לעשות את זה כל החיים, גם כשאנחנו מתבגרים, וגם בקשר מתמשך, כשאנחנו כבר בוגרים, אנחנו רוצים שהשני ישתנה, שיתאים את עצמו אליי. ואתה בעצם אומר, מספיק שאני מבין שאני לא צריך לשנות שום דבר ואף אחד, אלא לקבל אותו כמו שהוא.

אז מה היחס הנכון שלי, כשנגיד אני פוגש ילד או חבר, ואני לא משנה אותו, לא רוצה שהוא יהיה אחר, רוצה רק לשחק איתו, להיות בתקשורת טובה איתו. איזה עיקרון פה אני מקנה לילד?

דוגמה. את לא יכולה [ללמד] כאן שום עקרונות ולדבר עימו כאילו שהוא יבין. רק להראות לו דוגמה. ואחר כך לדוגמה את יכולה אולי להוסיף איזה הסבר, אבל קודם כל זה חייב להתבסס על פעולה אקטיבית מצידך.

ניצה: אז מהי הפעולה האקטיבית שאני יכולה לעשות שממנה הוא ילמד? אני צריכה להראות לו שאני לא מנסה לתקן מישהו אחר, לשנות אותו, לשבור אותו, אני מתייחסת אליו בהערכה, בכבוד. בצורה כזאת?

כן.

ניצה: זה מה שבעצם הוא צריך לראות.

כן. אבל להסביר אחר כך למה את עושה את זה.

אורן: אז אולי ניקח פה דוגמה של מקרה. ילד חוזר מבית הספר ומספר לנו, ההורים, שהיום בבית הספר ילד אחד מעד ונפל ועמדו סביבו ילדים וצחקו, והילד שלנו לא כל כך ידע מה לעשות עם עצמו בסיטואציה הזאת. איך אנחנו כהורים יכולים לעזור לו להסתכל נכון על מציאות כזו?

לדבר עימו. נגיד שזה קורה לו בעצמו.

אורן: עם הילד שלנו?

כן.

אורן: שהוא הילד שכאילו החליק?

זה שנופל ואיך הוא חושב צריכה להיות התנהגות האחרים. ולדבר איתו על זה הרבה, עד שזה נכנס ובאמת מתחיל להיות [מובן].

ניצה: נניח אם הילד חוזר ורואה מקרה מסוים, ולא ידע איך להגיב אליו. הוא ירגיש לא נוח, הוא לא ישתתף בחגיגה הזאת לצחוק עליו, אבל בכל זאת מרגיש לא נוח ולא ידע איך להתייחס נכון. אז בעצם אתה מציע, להלביש את הסיפור עליו ולהגיד לו, "בוא ננסה לדמיין, שזה היה קורה לך".

כן.

ניצה: אז איך היית מצפה שהילדים ינהגו כלפיך, מה היית רוצה? שיבוא אולי מישהו וירים אותך?

כן בדיוק.

ניצה: ויביא לך כוס מים, יראה מה קורה איתך. לנהוג בדיוק ההיפך.

כן.

אורן: האם הדוגמה של מה שלא נעים לך אל תעשה לאחרים יכולה לעבוד?

תלוי באיזה גיל, אבל כעיקרון כן. כי זה "ממעשיך הכרנוך", זאת אומרת מתוך מה שאני מעביר על עצמי ובודק את עצמי איך אני ארגיש, איך אני צריך להתנהג, לפי זה יש לי דוגמה עצמית כביכול.

אורן: וביחס לדוגמה העצמית הזו, מה אני עושה?

ככה אתה יודע מה לעשות. אתה צריך להעמיד את עצמך במקום הילד שפגעו בו, ואז אתה מבין מה צריכה להיות התגובה או הפעולה של אנשים האחרים שנמצאים בסביבתו.

אורן: קודם מאוד הדגשת שלא להזיק לסביבה שלך, לאנשים אחרים.

כן.

אורן: כשאני כהורה אומר לילד, קודם כל תשמור לא להזיק, האם יש חשש שבזה אני אדכא את היצירתיות שלו?

לא, אתה רק אומר לו, "תחשוב קודם על כל התוצאות שיכולות להיות ואחר כך תפעל".

ניצה: נניח שהילד שאנחנו מדברים עליו עכשיו הוא כבר ילד קצת יתר בוגר, הוא כבר בן 10, 11, יש לו עכשיו מבחנים בבית הספר, הוא לומד, והעניין הזה של ציונים הופך להיות יותר משמעותי בחיים שלו, כי בשלב הזה הם נורא רוצים להצליח. מה הוא בעצם העיקרון הבסיסי שאני מקנה לילד על ידי דוגמה או על ידי שיחה של מה באמת נחשב הצלחה בשבילי, כהורה? במה אני רוצה שיצליח, שבאמת יהיה לו כלי לחיים?

ההצלחה היא בזה שאנחנו יכולים לשבת יחד בערב נניח, ולדבר על מה שקורה בבית ספר ומה הוא חושב על העתיד, ויותר ויותר מבררים למה נוטה ליבו. ואז בהתאם לזה, האם כדאי לו להמשיך כמו שהוא עכשיו, או קצת לתקן את ההתנהגות שלו וכך להיות.

אורן: בקשר למקרה שהיה לנו קודם עם אותו בית ספר ששם הילד החליק וכולם צחקו עליו. נאמר שהבן שלי גם היה בין הילדים שצחקו על אותו ילד שהחליק, וכשהוא מספר לי בבית או כשאני שומע על מה שקרה בבית הספר, איך אני צריך להתייחס אליו? אם הילד שלי היה בין הילדים שצחקו על הילד שהחליק, אני צריך לנזוף בו, מה אני עושה עם זה?

אני חושב שאנחנו צריכים בכל זאת להשתדל להביא אותו לתגובה של חרטה.

אורן: על היחס שלו לילד שהחליק.

כן.

אורן: איך אתה מביא אותו למקום כזה?

קודם כל שיעמיד את עצמו במקום אותו הילד שנפגע.

אורן: זה לא מאיים קצת?

לא, זה תלוי באיזה פורמט אנחנו עושים את זה, באיזו צורה. אבל אם אנחנו מתארים אותו מחר גם באותו מצב, כבר ברור שאני לא רוצה שגם הוא יהיה באותו מצב כמו הילד אתמול, הילד הזר הזה, ולכן אני פשוט רוצה לשמור עליו, שיראה את הדברים האלה בצורה אובייקטיבית, נכונה, גם מצד הילדים שצוחקים, גם מצד הילד שנפגע, וגם מצד ההוא שעמד בצד ולא ידע מה לעשות.

אורן: אני לוקח אותו בכל התחנות האלה?

ודאי.

אורן: זה כמו משחק תפקידים, זה כמו משהו תיאטרלי כזה, כאילו אנחנו מטיילים בכל אחת מהדמויות בתוך המקרה ורוצים לבדוק מה היא מרגישה. מה רוצים לבדוק בדיוק?

אנחנו רוצים לבדוק איפה אנחנו נמצאים, עם אילו גיבורים באותה הסצנה.

אורן: תסביר לי את זה קצת יותר.

האם על אותו ילד שנפגע אני מצטער או שאני אומר, "מגיע לו". אותם הילדים שצוחקים ורוצים דווקא עוד יותר להוסיף, למה הם עושים כך, הם לא חושבים שמחר יהיה להם אותו דבר, ועד כמה הם ירגישו את זה? ומה שיקרה לו בעצמו, לילד שלי שהיה ניטרלי, לא לכאן ולא לכאן, האם ניטרלי זה טוב להיות או שזה יותר גרוע, כי הוא לא הרגיש שהוא עשה משהו.

כי בדרך כלל כשבאים ושואלים מה איתך, "אני לא עשיתי כלום, שום דבר". אז שידע שיותר גרוע להיות ניטרלי.

ניצה: באמת? לא זה יותר גרוע מאשר להיות ילד שצחק למשל?

מאנשים ניטרליים יוצא כל הרע שבעולם.

ניצה: דווקא מהמקום הזה.

כן, כי אם מצדיקים את עצמם בזה שלא נכנסים ולא משתתפים בתיקון. אין להם הכרת הרע.

ניצה: יש פה עיקרון משמעותי כשאתה אומר דבר כזה, אם אני לא משתתף במשהו, לא משנה, בטוב, ברע, אני כאילו בכלל הפרדתי את עצמי מהקבוצה.

זה יותר גרוע ממה שהיית משתתפת במשהו רע.

אורן: ונניח שאתה היית הילד באותה סיטואציה, אתה רואה ואתה מרגיש שזה לא נכון לצחוק על הילד שהחליק, אתה ילד חכם, גיבור וטוב לב, מה אתה עושה?

יכול להיות שאני לא יכול לעשות כלום, כי אז ירביצו לי ואני גם אצטרך לברוח מהם, מי יודע איזו חבורה זו. אבל לפחות אני צריך שם או אחרי זה לפענח את כל המצב ולדעת את כל התפקידים בכל הסצנה הזאת, ואיך אני צריך לפענח אותה נכון.

אורן: זאת אומרת, לפתח יחס נכון למה שראית.

כן.

אורן: כל התרגילים שנתנו עד עכשיו, מה הם אמורים לבנות בילד? איך הילד ישתנה כתוצאה מהם?

הוא יידע מה קורה כאן. הוא יעביר ביקורת על כל המהלך הזה שקרה, והוא יידע לכתוב על זה או לספר את זה בצורה ברורה מבחינת כל התפקידים והיחס שלו האישי, איך שכל אחד מהם תיפקד.

אורן: העיקרון הראשון שנתת לנו היום זה לספר לילד בכל מיני דוגמאות שכולם מקושרים. איך העיקרון הזה של כולנו מקושרים קשור למה שעכשיו דיברנו?

זה קשה, זו כבר דרגה הרבה יותר גבוהה ממה שאנחנו מדברים עכשיו. הייתי אומר כך, שאם אני עכשיו לא קובע את היחס שלי לכל מה שקורה, אני לא לומד מהחיים שלי שום דבר. ואם אני אלמד את זה, כבר בפעם הבאה אני אדע קודם כל לא להיכנס לדברים כאלו, לפחות לשמור על עצמי, וגם אדע לספר ולהסביר מה היחס של כולם לאותו מקרה ומה תפקידם. וזה יחנך אותי.

ניצה: דיברנו היום על חינוך לאהבת הזולת, ואתה באמת נתת בתמונה האחרונה איזו המחשה איך הילד עצמו צריך לעבור את כל שרשרת התפקידים, לחוות את כל הזוויות כדי לפתח בו בסופו של דבר את אהבת הזולת.

אנחנו צריכים לעזור לו בזה.

ניצה: נכון. איך כל משחק התפקידים הזה בונה בו דווקא את היחס שנקרא "אהבת הזולת"?

לא, אנחנו עוד לא דיברנו על אהבת הזולת, זה כבר תיקון. אנחנו דיברנו כאן רק על השלב הראשון של בירור המצב.

אורן: איך נגדיר את מה שלמדנו היום? אם זה עדיין לא חינוך לאהבה לזולת, אז זה חינוך למה?

זו פשוט הכרת המצב, זה לפני התיקון. יש פה אלמנטים של תיקון, תחילת האלמנטים, אבל זה לא ממש תיקון.

(סוף השיחה)