המציאות הגלובלית שבה אנחנו מגדלים את ילדינו שונה מאוד מהמציאות שבה חינכו אותנו. מה חשוב להדגיש בחינוך כדי שהילדים שלנו יהיו מותאמים לחיים בעולם מקושר, ויצליחו בו ככל האפשר?
העיקרון הבסיסי הוא לספר לילדים יותר ויותר עד כמה שאנחנו מקושרים מצד הטבע. כבר מהגיל הרך אפשר לפתוח עם הילדים ספרים עם תמונות וציורים, ובעזרתם לספר להם על הקשר שבין הדומם, הצומח, החי והאדם.
כך למשל אפשר לדבר איתם על זה שאנחנו חיים על פני כדור הארץ, ובקרקע יש שורשים של צמחים שמתפתחים לכל מיני כיוונים ויוצרים רשתות קשר ענפות. אנחנו מקושרים גם דרך האוויר, והרבה מאוד כוחות טבע נוספים. ניתן להסביר איך הירח פועל על כדור הארץ, איך עונות השנה מתחלפות ומשפיעות עלינו, וכן הלאה. בנוסף, כדאי לספר איך ראינו בהיסטוריה שאם חותכים קשרים בין אנשים, בזה אנחנו גורמים רע, וכמה שמשתדלים לקרב בין בני אדם, עמים וציביליזציות, בכך אנחנו מיטיבים לכולם.
הדבר העיקרי שעלינו להראות הוא האיחוד שבין כל כוחות הטבע למנגנון אינטגרלי אחד, ואת עוצמת השפעתו על האדם. גם אם יש בידו מחשב וטלפון חכם, האדם לא מנותק מהטבע ומכדור הארץ, אלא הכול משפיע עליו. בנוסף, אם נשמור על האינטגרליות שבטבע, בכך נישמר מהידרדרות למצבים מאיימים כמו מחסור קיומי במי שתייה, אוויר לנשימה וכיוצא בזה. כדור הארץ, כמו גוף חי, מגיב אל היחס ההרסני שלנו כלפיו, ורוצה כביכול לזרוק אותנו ממנו.
ככל שתמונת הקישוריות המלאה בין כולם לכולם תהיה פרוסה בפני האדם הצעיר, תתפתח בו הרגשה שהכול מחובר ולכן חשוב שלא להזיק לאף אחד ולשום דבר. כל מה שהאדם עושה חוזר אליו, במוקדם או במאוחר. חוק הבומרנג. מעבר לכך, אם כל אחד ישמור על הסביבה שלו ועל שלום הסובבים אותו, בבית, בגן, בבית הספר, בחצר, בפארק, בשכונה, בעיר, במדינה, בעולם – בזה כולנו נרוויח.
שמירה על הסביבה משמעה שאני לא רוצה להזיק, ובכלל לא לעשות משהו שאין בו צורך מחשש שמא אזיק. כאן פועל כלל פשוט: שב ואל תעשה עדיף. יצר לב האדם רע מנעוריו, ולכן אם מישהו פועל באופן אינסטינקטיבי, כלומר בלי בירור מקדים של מה יהיו תוצאות מעשיו, בטוח שיגרום לקלקול כלשהו סביבו.
למרות העובדה שבילדים קטנים מתעוררים דחפים לשבור כל מיני דברים, חשוב ללמד אותם לשמור על מה שיש בבית, לא להרוס. המאמץ להתגבר על הדחפים הללו זו כבר תחילתה של בנייה, והוא ראוי לשבח. שלב מתקדם יותר הוא לנסות לגרום טוב לסובבים אותך. כאן נזכיר שילדים לומדים בעיקר מדוגמה, ולכן חשוב שנעטוף אותם בדוגמאות טובות. רק אחרי שהראינו דוגמה מעשית, אפשר להוסיף לה הסבר קטן.
סיפור מקרה: הילד חוזר מבית הספר, ומספר שהיום אחד הילדים מעד והחליק. היו ילדים שצחקו עליו, והילד שלנו היה במבוכה.
כהורים עלינו לסייע לילד להתבונן במפת הקשרים והיחסים, דרך מעבר שלו עצמו בכל הדמויות שהיו כאן. אנחנו יכולים לשבת איתו יחד ולעשות מין משחק תפקידים תיאטרלי.
קודם כל, נניח שאתה הוא אותו ילד שנפל. כנס רגע לדמות שלו, תרגיש את המצב. ועכשיו, בגוף ראשון, תנסה לתאר במילים, מה אתה מרגיש? מה הציפיות שלך מחבריך לכיתה?
בהמשך, נגיד שאתה בין אלה שעומדים וצוחקים מהצד. מה עובר לכם בראש עכשיו?
אחר כך, כנס לדמותו של ילד שעומד בצד, נייטרלי, בלי לעשות דבר. איזה אפשרויות עומדות בפניו? מה כדאי לו, מה פחות, ולמה?
תרגילים כאלה יפתחו בילד יכולת לברר כל דבר מכל מיני נקודות מבט, ולקבוע את היחס הנכון לכל מצב ומצב. הם יסייעו לו להישמר מלהזיק, ויאפשרו להתקדם בהמשך גם לפיתוח אהבה לזולת. בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1317 – bit.ly/3sWLufs