חיים חדשים

שיחה 500

התנ"ך כיסוד החיים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.01.15 – אחרי עריכה

אורן: שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ושלום לך טל מנדלבאום-בן משה.

שלום לכולם.

אורן: במסגרת סדרת השיחות הלימודיות שלנו "חיים חדשים", אנחנו רוצים לשוחח הפעם עם הרב לייטמן על היותנו "עם הספר". עם הספר הוא ביטוי שאנחנו סוחבים איתנו אלפי שנים, אלא שהספר עצמו, ספר התנ"ך שממנו אנחנו שואבים את הביטוי הזה, נמצא בינינו ויותר ויותר. היום אנחנו מגלים בו עניין, אנשים מכל המגזרים, מהמגזר החילוני וכמובן מהמגזר הדתי. קימות המון גישות וקווים איך להתייחס אל "ספר הספרים" הזה. לא רק כאן, בכל העולם, הספר מורכב וכולו עטוף הילה של מסתורין.

הפעם אנחנו רוצים להיכנס עם הרב לייטמן פנימה ולהבין מה יש בספר הזה שיכול אולי להביא אותנו היום למקום טוב יותר, אל חיים חדשים.

טל: השיחה בשבילי הפעם ובכלל כל השיחות שנוגעות לעם הספר, לעם הנבחר, לעם שלנו, הן שיחות על עצמנו, על הזהות שלנו, על מי שאנחנו, ואני באמת מרגישה שיש כאן הרבה נעלמים במשואה. התנ"ך מבטא את המצב שאנחנו נמצאים בו, כי אנחנו חיים עם המון סתירות וחורים בהבנה, ומאין ברירה אנחנו מקבלים אותם כמו שהם. לכן אני אשמח מאוד אם נתחיל לפענח קצת את המסתורין שאופף את כל הנושא הזה.

אם מדברים על ספר התנ"ך, אז אני גדלתי במסגרת חילונית. אני למדתי את הספר בתור יצירה ספרותית, חלק מהקטעים למדתי בעל פה, וגם איך לנתח את כל שירים בצורה יבשה מאד, טכנית. אבל הרבה לא נשאר לי מזה. אני יודעת שבחינוך הדתי לומדים את ספר התנ"ך כספר היסטורי, זאת אומרת מה שהיה באמת היה. גם לגבי זה יש המון הסתייגויות בגלל שהמחקר מראה שכנראה שמבחינה היסטורית זה לא בדיוק אחד לאחד. זאת אומרת למרות שיש כאן הרבה מאוד סתירות, המון פרשנויות ומחלוקות בעניין, עדיין הספר הזה נחשב ליסוד בזהות של העם שלנו.

זאת אומרת עם כל זה שאנחנו לא מבינים מה בדיוק כתוב שם ולא מסכימים, קשה לנו לשחרר אותו. הוא ממשיך ללוות אותנו כל כך הרבה שנים. זה משהו שקשור להווייתנו ועמוק בפנים אנחנו יודעים שהוא מאוד חשוב.

מה כל כך חשוב בספר הזה, מדוע הוא המרכז של הזהות שלנו, ולמה אם אנחנו לא באמת לא מבינים אותו, כל כך קשה לנו לוותר עליו?

אני לא גדלתי בחינוך דתי ולא בחינוך חילוני. כי חילוני נקרא מי שמבטל את החינוך הדתי, זה כנגד זה. אני גדלתי בחינוך מטריאליסטי שהוא לא זה ולא זה. זאת אומרת יש את העולם הזה שבו אנחנו חיים, נולדים כמו חיות, חיים ומתים, אלה החיים וזהו. חוץ מזה אין יותר. אם אתה רוצה, אם אתה יכול, אם אתה מסוגל להיטיב במשהו לעצמך ולאחרים, בבקשה, אתה יכול לסדר את החיים האלה שיהיו טובים יותר. יש כל מיני מאבקים ודעות שונות, לכן האנושות הולכת ומתפתחת בכל מיני דברים, פעם לטוב ופעם לא כל כך, אבל זה העולם.

אבל תמיד קיימת מועקה פנימית לדעת מהו סוד החיים, כי לכל דבר שאנחנו רואים בטבע יש סיבה ויש מטרה. שום דבר לא נעשה סתם. הטבע הוא מאוד דטרמיניסטי, מאוד עקבי, מאוד מדויק. ככל שאנחנו חוקרים את הטבע, אנחנו רואים יותר ויותר שזה כך. יש דברים שאנחנו לא מבינים, אבל אם אנחנו לא מבינים זה לא אומר שזה לא קיים, אלא שזה פגם בידיעה שלנו, במחקר שלנו. אולי בעוד עשר שנים או אולי בעוד מאה או אלף שנים אפשר יהיה להגיע כביכול גם לזה. זאת אומרת אין גבול להתפתחות האדם. אנחנו נגיע לכוכבים, אנחנו נגיע לכל מקום, אנחנו נחקור את כל מה שיש מתחת לרגלינו ומה שלמעלה בשמיים. כך אני גדלתי.

לכן אני הגעתי לחכמת הקבלה עם שאלה ממש מטריאליסטית, מה הם החיים, מהו סוד החיים? זו הסיבה שהלכתי ללמוד ביו-קיברנטיקה באוניברסיטה. לאחר שסיימתי את הלימוד המקצועי התכוננתי לדוקטורט ולהתקדמות, אבל כשראיתי שכל העסק הזה הוא ללא שום תועלת, כל הכוח להתעסק בזה נעלם לי, ואז עליתי לישראל.

כשהתחלתי לעבוד כאן, עבדתי במכון ויצמן בהתאם למקצוע שלי. אבל ראיתי שזאת עבודה הרסנית, עובדים שם 20 שעות ביממה כדי סך הכל להתעסק שוב בדברים טכניים בלבד, ובלי לחקור את סוד החיים. בשבילי זה היה מאוד חשוב, כי בכל זאת רציתי לדעת מאיפה זה בא ולאן זה הולך. הרי אנחנו נמצאים באמצע ורואים כאן רק איזה פרגמנט קטן מאוד מכל התהליך, ואני רציתי לדעת את כל התהליך ואפילו מעבר לזה, זאת אומרת מה הסיבה הקודמת לו, ואולי גם מה התוצאה ממנו.

כעבור כשנה וחצי כולם אמרו לי, "עם שאלות כאלה אתה צריך להגיע לאנשים דתיים, הם מדברים על זה, תלך לכל מיני חוגים". כך היה, באמת הלכתי לחוגים כאלה, אבל תוך מספר חודשים ראיתי כבר שהכל מוגבל. "תדע רק מה לקיים, ויותר מזה אל תשאל". כך אמרו לי, "אנחנו צריכים לעשות, ואם אתה דווקא מוריד את הראש ועושה, למרות שיש לך שאלות גבוהות, זה טוב, אתה יותר אדוק, יותר מסור לא-להים, אתה עושה רצונו כמו עבד". עבד זה נקרא לא לדעת אלא לעשות, "אשר ברא א-להים לעשות".

אם לא הייתי ממשיך הלאה, הייתי עוזב. אבל מה שעזר לי זה שהייתי בין אנשים כאלה. זה היה ברחובות, באותם זמנים לא היו הרבה חוזרים בתשובה, ואני מאוד בערתי בתוכי, חוץ מזה אני גם עזרתי להם מאוד. לכן הם עשו איזו ישיבה ביניהם ושאלו מה לעשות עם מקרה כזה. באותה תקופה היה ברחובות רב שהגיע מהולנד, והוא אמר להם, "אתם צריכים למצוא לו מישהו מאלה שמתעסקים קצת בפנימיות התורה, כי יש כאלה נשמות שצריכות את זה". כך הוא אמר להם, למרות שהוא לא היה שייך לקבלה.

הם לקחו אותי לירושלים, לרב זילברמן. זה היה באותה תקופה שגם אורי זוהר הגיע אליו ועוד כמה. אני למדתי אצלו כחצי שנה, אחר כך הוא הגיע אלי לרחובות, הבן שלי למד אצלו ב"חדר" לפי חינוך מיוחד של הרמח"ל. זה היה מקום מיוחד. התחלתי ללמוד איתו קבלה, ממנו שמעתי, למדנו גם "ספרא דצניעותא" של ההגר"א ועוד כל מיני דברים. מלבד זה למדתי במקביל גם את התלמוד הבבלי, את מסכת שבת, מסכת דנהדרין, כל מיני דברים, יותר קלים ויותר מורכבים. אבל ראיתי שגם זה לא מספיק לי, כי גם הוא אמר לי "נסתפק בזה", לכן התחלתי לחפש הלאה.

כשהייתי פעם בתל אביב, בקשר לעסק שלי, ראיתי מודעה גדולה שהמכון לחקר קבלה פותח קורסים. נסעתי לשם מיד, אני עדיין זוכר את המקום. כשהגעתי לשם קניתי אצלם את כל הספרים, מלאתי ממש את האוטו עם כל הספרים ונרשמתי לקורס. הלכתי להרצאה אחת, אבל זהו, יותר מזה לא הלכתי. רק שאלתי אותם איפה המנהל, אני רוצה לדבר איתו. הם ראו שאני באמת רציני, ואמרו לי "הוא יהיה ביום זה וזה, תבוא". כשהגעתי לאותו מקום, זה היה ברחוב בבוגרשוב, הוא היה שם, אני לא יודע מה הוא עשה שם, הוא היה מגיע פעם בכמה זמן ונותן שיעור. לאחר שדיברתי איתו אמרתי לו, אני רוצה ללמוד בצורה רצינית, לא כמו שהבחורים, הבנות והבנים מעבירים את הזמן עם כוס קפה, ואז הוא אמר "בסדר, תבוא".

הייתי מגיע אליו בשעה חמש בבוקר, כשמתחילים ללמוד, למדתי אצלו יחד עם שניים או שלושה בחורים שלימדו אצלו במכון, הם היו מורים שם. ואז אמרתי לו, אני רוצה ללמוד לבד, "בסדר", הוא אמר, "האחרים ילמדו בימי שני וחמישי, ואתה תבוא בימי שלישי ורביעי". כך היה, הייתי מגיע בחמש בבוקר ולומד. אבל כעבור שבועיים, זאת אומרת לאחר שלוש או ארבע פעמים, ראיתי שזה לא קבלה. הם דיברו שם על הכרת כף היד והפנים, השפעת הירח והשמש עלינו, על גלגלים למיניהם.

אני מרגיש בפנים אם זה אמת או לא, אם זה מתלבש עלי או לא. אם זה לא מתלבש, אני לא יכול לקבל את הדברים. זאת נקודת ביקורת מאוד חזקה, היא יותר חזקה ממני. ואם הנקודה הזאת לא מסכימה, אני לא יכול לעשות איתה דבר, ממש כך, אני בשליטה של הנקודה הזאת. לכן עזבתי. אמרתי לו שיש לי הרבה עבודה, בעיות, ועזבתי. מדי פעם הם היו מזמינים אותי לחתונה של אחד מהמורים וכולי, פעם בחצי שנה היו פגישות כאלה.

אבל זה ממש פלא, כי קניתי אצלו את כל הספרים של בעל הסולם, ולא חשבתי שיש לו תלמידים, שיש לו קרובים שאני יכול למצוא אותם. הרי בישראל זאת לא בעיה, אפשר למצוא. אבל אני לא יודע למה, זה היה מנותק ממני. מה שכן, הייתי לומד, מצאתי חבר ובערב למדנו יחד את כל הספרים האלה. אני לא יודע מה בדיוק הבנו, אבל למדנו, זה דווקא משך אותנו. מלבד הכתבים של בעל הסולם למדנו גם את האר"י, הרמ"ק, רמח"ל, וגם קצת הגר"א.

יום אחד אמרתי לו פתאום, בוא ניסע ונחפש בבני ברק איזה מורה, כמה אנחנו עוד יכולים לשבת כך, אמנם טוב לנו, אנחנו יושבים בערבים בבית יפה ולומדים, אבל אנחנו צריכים מישהו שיכוון אותנו. ואז נסענו לבני ברק, אני זוכר אפילו שזה היה יום חורף גשום, ואז במקרה, כשנכנסנו לבני ברק, שאלתי איזה איש דתי, דרך החלון, בגשם, איפה לומדים כאן קבלה? "תפנה עכשיו שמאלה, תמשיך עד סוף הרחוב ותמצא. שם לומדים קבלה", הוא אמר. כך היה, נסענו, וכך מצאתי את הרב"ש, את הבן הבכור של בעל הסולם. אני כאילו עשיתי סיבוב של כארבע שנים עד שמצאתי אותו, משנת 1975 עד 1979. אבל מיד כשהתחלתי ללמוד שם, ממש ברגע שהתיישבתי והתחילו להסביר לי מה כתוב באותם ספרים שלמדתי, כי התחלנו ללמוד את הפתיחה לחכמת הקבלה, מיד התחלתי להרגיש שאותה נקודה בלבי נרגעת.

זאת אומרת אם יש לאדם את הדרישה הפנימית הזאת, הוא לא יעזוב ולא ימכור אותה. כל אחד נפעל בעצם מאותה נקודה. כל אחד מחפש את מהות החיים, את משמעות החיים, אבל תלוי באיזו מידה, כי הוא יכול למצוא את זה בכסף, בכבוד, בשליטה. מתוך הנקודה הזאת האדם גם מסתכל על התנ"ך, כי כל אחד רואה בתנ"ך את מה שהוא רוצה. אם הוא רוצה להיות נניח עורך דין, הוא לומד שם חוקים. כי יש שם המון חוקים, כל התלמוד הוא בעצם חוקים, עורכי הדין לומדים הרבה ואוהבים גם לדבר בשפת התנ"ך.

טל: כן, הם אוהבים לצטט.

כן, יש להם את זה. גם מי שלומד היסטוריה לוקח משם את מה שמתאים לו. אבל אף אחד, אף אחד חוץ מהמקובלים לא מבין את מה שכתוב ולא מסכים עם כל הרובד של הספר הזנ, עם כל העומק שלו. אף אחד מלבד המקובלים לא מרגיש את הטקסט שבספר ולא רגוע עם מה שכתוב בו. כי תמיד אפשר לשאול שאלות כאלה שאדם יגיד, "כך כתוב, ראיתי תירוץ כזה", אבל אלה רק תירוצים. הוא לא זורם עם הטקסט של התנ"ך. הוא והתנ"ך לא נמצאים באיחוד, בחברות, הייתי אומר אפילו בחיבוק כי התנ"ך חי בו, ולכן אין לו סתירות. ואז כשהוא קורא, הוא מבין, יודע, מרגיש, הוא טועם את מה שנקרא טעמי תורה, הוא טועם את מה שעובר בו. רק המקובלים הם אנשים כאלה. כי הם השקיעו הרבה בשינוי הפנימי שלהם כדי שיוכלו להתעלות מעל הטבע הארצי, הגשמי. לכן הם בלבד מבינים מה הוא הסוד שנמצא בתנ"ך.

כי התנ"ך הוא לא ספר היסטוריה בכלל ולא גיאוגרפיה, לא כתוב שם משהו על היחסים שצריכים להיות בינינו, זה לא ספר מוסר או על ספר חיי משפחה או מנהגים, שום דבר. זה גם לא ספר חוקים, כי חושבים שצריכים להוציא משם תרי"ג מצוות.

בעיני המקובלים התנ"ך הוא ספר חיים. זאת אומרת כשאדם פותח את התכונות הפנימיות שלו, כשהוא מתעלה למעלה מהטבע שלו שכולו אגואיסטי, שכולו רצון לקבל, לרצון אלטרואיסטי, לרצון להשפיע, הוא פותח פתאום ערוץ חדש של תפיסה, מחשבה, הרגשה והוא חי בחיבוק עם התנ"ך. כי התנ"ך מסביר לו בעצם איך עכשיו, לאחר שעלית לרמה הרוחנית מה שנקרא, ואתה למעלה מהיחס הרגיל של בני האדם לחיים, איך אתה יכול לזרום עכשיו בזרימה הזאת כמו בנהר, ממש בשמחה, בתענוגים עליונים שאתה מגלה, אתה מתחבר עם כל המים וזורם בהם.

לכן רק האנשים האלה, רק המקובלים מבינים מה הוא התנ"ך. אמנם כתובים הרבה פירושים, ע"ב פירושים ועוד, גם המקובלים כתבו פירושים, הפילוסופים, הרבה. כל אחד שעושה איזה דוקטורט בפילוסופיה או בהיסטוריה לוקח את התנ"ך ומפרש אותו איך שבא לו, כי זה ספר שכולם נוגעים בו. אבל כל זה לא שייך, כי האדם יכול לגלות את האמת רק אם הוא מעלה את עצמו לרמה שבה התנ"ך נחתם, לרמה של כל בעלי התנ"ך, כי כולם היו בדרגות של השפעה, של טבע שני.

אורן: אילו דרגות אלה, של מה?

דרגות של טבע שני. טבע של השפעה, לא טבע של קבלה.

אורן: מה זאת אומרת טבע של השפעה?

זאת אומת שהם רכשו תכונות שהן מחוץ לאגו שלהם, למעלה ממנו. גם השפה עצמה, בעל הסולם מסביר לנו "בהסתכלות פנימית" חלק א' של "תלמוד עשר הספירות", שזה הספר העיקרי שלו, מהי שפת הענפים שבה כתובים כל הספרים הקדושים שאנחנו קוראים, וכמובן גם התנ"ך. הוא מסביר לנו שודאי אין לחפש משהו בתוך הטקסטים. מי שרוצה לעשות דוקטורט במשהו, בפילוסופיה, במה שיש, שיחפש שם משמעות, זה עניינו.

אבל מי שרוצה לראות את האמת, זאת אומרת את מה שבאמת בעלי התנ"ך סיפרו לנו, הוא חייב להכיר את השפה שנקראת "שפת הענפים". זאת אומרת הוא צריך להגיע לשורשים העליונים כדי לדעת על מה בעלי התנ"ך מדברים, ואז לקרוא את הטקסט. כי בעלי התנ"ך נמצאים כבר בעולם שכולו השפעה, הם בקומה השנייה מעלינו.

ברגע שהוא קורא את הטקסט שנכתב בעברית וקצת בארמית, כי זה אותו דבר, זה שפה והיפוכה, הוא צריך לגלות לפי המילים האלה גם את השורשים שלהם בקומה השנייה, בעולם העליון. ואז במילים האלה, באותיות, בצורת האותיות, בקומבינטוריקה של האותיות, לפי איך שהן מתחברות ומחליפות זו את זו, הוא יראה שם חכמה עמוקה מאוד.

אבל שוב, רק האנשים שעברו את ההכנה הנכונה כדי להגיע ולהרגיש את הקומה השנייה, זאת אומרת את תכונת ההשפעה, והם חיים בה, מבינים את מה שהם קוראים. הם מרגישים, הם חיים את זה, "ואתם,,,חיים כולכם היום".

טל: הפוטנציאל שקיים פה מרתק. הרי הספר הזה הוא הספר של העם שלנו, לכן אני חוזרת לשאלה האם אנחנו עם הספר?

אנחנו לא עם הספר. הספר שייך לנו, אבל אנחנו צריכים לפתוח אותו. אנחנו נמצאים עכשיו בגלות מהספר, בגלות מהקומה השנייה הזאת. אנחנו צריכים באמת להגיע לזה שנעלה לאותו מצב, כי כולו השפעה, כולו אהבת הזולת, אהבת העולם, ואז נבין מה כתוב בספר. בלי תכונת האהבה, בלי תכונת החיבור בינינו, בלי ערבות, אנחנו לא נוכל לפתוח נכון את הספר.

טל: זאת אומרת, זה לא משהו שאמור להיות נחלתם של בודדים?

לא, הייתה תקופה שזה היה נחלתם של בודדים. מאברהם ועד חורבן בית המקדש זה היה נחלתם של כל העם, של כל קבוצת אברהם שאותה הוא חיבר ולימד. אחר כך, אלפיים שנה, מחורבן הבית ועד שנות האלפיים, זה היה בהסתר, רק היחידים עסקו בזה. יחידים זאת אומרת, עשרות או אולי מאות ואפילו אלפים בכל דור, אבל לא יותר מזה. עכשיו אנחנו שוב עולים מהגלות לגאולה, זאת אומרת עלינו לגלות את הפנימיות של ספר התנ"ך.

אורן: ואת זה עושים על ידי חיבור ואהבה.

על ידי חיבור ואהבה שמשיגים אותם רק על ידי חכמת הקבלה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב".

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, ותודה לך טל. היה מרתק, ועד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, חיים חדשים.

(סוף השיחה)