ספר מיוחד התנ"ך. כל אחד שמסתכל בו, לוקח מה שמתאים. מי שלומד משפטים מוציא ממנו חוקים, מי שלומד היסטוריה רואה בו סיפורים, אבל אף אחד חוץ מהמקובלים לא מגלה את מה שטמון בפנים.
מקובלים הם אנשים שהטקסט של התנ"ך זורם בהם. הם והתנ"ך נמצאים במין איחוד, חברות, אפילו בחיבוק. התנ"ך חי בהם. הם מרגישים אותו לעומק. כשהם קוראים את הטקסט הם מבינים, יודעים, מרגישים, טועמים ממש איך בתוכם הדברים עוברים. טעמי תורה קוראים לזה בחכמת הקבלה, תענוגים נפלאים.
איך המקובלים זכו לזה, ומי הם שמוגדרים כ"מקובלים"? מדובר באנשים שהשקיעו הרבה מאוד בשינוי פנימי שלהם, עד שהצליחו להתעלות מעל הטבע הארצי, הגשמי, האגואיסטי. מתוך כך הם גילו את הסוד הגדול שנמצא בתנ"ך.
התנ"ך איננו ספר היסטוריה או גיאוגרפיה. הוא גם לא בא להטיף מוסר על יחסים בין אנשים, להגדיר חוקי התנהגות בתוך המשפחה או במסגרת העם. המנהגים שהוציאו ממנו, גם הם לא העיקר. בעיני המקובלים התנ"ך הוא ספר החיים.
במה מדובר? מקובל הוא אדם שפותח את התכונות הפנימיות שלו, שמתעלה מהרצון לקבל הנאה ותענוג לעצמו שטבוע בו אל רצון להשפיע כל טוב לאחרים. כך הוא פותח לעצמו ערוץ חדש של תפיסה, של מחשבה, של הרגשה. בערוץ האלטרואיסטי הזה הוא חי בחיבוק עם התנ"ך.
התנ"ך מסביר לו איך לזרום ברמת התפיסה החדשה שאליה הוא עלה עתה, רמה שנקראת רוחנית ונמצאת מעל היחס הרגיל של בני אדם לחיים. זה כמו נהר של שמחה ושל מילויים עליונים שהאדם מגלה. הוא מתחבר עם המים הללו, זורם איתם.
את האמת הזו שבתנ"ך האדם יכול לגלות רק אם הוא עצמו מתעלה לרמה שבה היו האנשים שכתבו אותו. כולם היו בדרגות רוחניות, כלומר רכשו טבע שני של השפעה טובה, אהבה ונתינה, במקום הטבע המקורי של רצון לקבל לעצמך. תכונות שמעל האגו. את התנ"ך, כמו גם כתבי קודש נוספים, הם כתבו בשפה מקודדת שנקראת שפת הענפים. כך מוסבר בחכמת הקבלה ומובא בכתבי הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר ו"תלמוד עשר הספירות".
שפת הענפים מבוססת על חוק שורש וענף. החוק הזה אומר שהמציאות בנויה משתי קומות: בקומה הראשונה נמצא העולם שלנו, הגשמי, ובקומה השנייה, עולם עליון, רוחני. כדי להתחיל לתפוס את העולם העליון צריך לרכוש קודם טבע עליון, רצון להשפיע כל טוב לאחרים, כאמור. ככל שזה קורה, האדם מגלה שלכל פרט בעולמנו יש שורש רוחני. ההתאמה הזו מאפשרת למקובלים הגדולים לדבר על תופעות רוחניות, בעזרת מילים מהעולם הגשמי. כך יש להם אפשרות למסור את הגילויים שלהם בחקר עולם העליון למקובלים אחרים, מדור לדור. רק מי שמשיג את העולם העליון יכול לפצח את השפה המקודדת, כלומר לראות במילים שבתנ"ך, באותיות, בצורתן, בצירופים שביניהן ועוד – חכמה עמוקה מאוד. הוא מרגיש ומבין את התופעות הרוחניות שעליהן הוא קורא, ממש חי אותן. על כך נאמר: "חיים כולכם היום" (דברים ד, ד).
במבט רחב, מימיו של אברהם שלימד איך על ידי חיבור ואהבה מגלים את הכוח האחד שבטבע, כוח שכולו השפעה טובה, העם שלנו היה בהשגה רוחנית מסוימת, לעיתים יותר לעיתים פחות. לאחר ששנאת חינם השתלטה והביאה לחורבן, רק יחידים המשיכו לעסוק בפיתוח הרצון להשפיע והשיגו את פנימיות התורה. כיום אנחנו אולי עוד מכונים עם הספר, אבל בפועל מנותקים מספר הספרים.
אם נלמד את אותה שיטה של אברהם לרכישת הרצון להשפיע ואהבת הזולת, שיטה שמפורטת בחכמת הקבלה, או אז נוכל להתעלות למצב של אהבת עולם, לגלות את המטרה הגדולה של קיומנו עלי אדמות ולהבין מדוע בעיני המקובלים התנ"ך הוא יסוד החיים.
בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 500 – bit.ly/3mI6rbj