|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 1028 – 1029
מאמר השלום בעולם: השלמה בין הניגודים,
מאמר השלום בעולם: חוק ההתפתחות
מטרות:
מאמרי מקובלים - האם הם מדברים על החיים שלנו, האם הם אקטואליים ויכולים לעזור לנו במשהו?
קישור למאמר "השלום בעולם":
https://kabbalahmedia.info/he/sources/hqUTKcZz
זרימה:
כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים - אלא במידת התפתחותו.
חולשתם של "מתקני עולם".
זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה.
טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה.
פתיח:
בעל הסולם בוחר לכתוב את אחד המאמרים המרכזיים שלו לקהל הרחב בנושא השלום בעולם. במאמר זה מנסה להסביר בעל הסולם מהי הסיבה שהשלום לא מתקיים כרגע בעולמנו ומהי הדרך להגיע לשלום באמת. רבים פועלים ותוהים, מהי הנוסחה הנכונה שאפשר באמצעותה להביא שלום לעולם. מדינות נושאות ונותנות בנושא, במעורבות בינלאומית. גם האדם הפשוט במיוחד בישראל, היה משתוקק שנגיע למנוחה והנחלה, בין אם מדובר בשלום חיצוני עם אויבינו ובין אם מדובר בשלום פנימי בינינו.
מהו הרעיון שרוצה להעביר לנו בעל הסולם בעקרון זה?
מדוע פתח בעל הסולם את המאמר בעקרון זה?
דברים מיותרים בחיינו:
אנחנו נתקלים בחיינו בהרבה דברים שנראים לנו מיותרים.
בדומם למשל מיותרים לכאורה אסונות טבע, התפרצויות געש, רעידות אדמה ושיטפונות.
בחי מיותרים נגיפים וירוסים למיניהם בעיקר כאלו הגורמים לתחלואה.
באדם מיותרות תכונות מסוימות, ביחסים ביננו מיותרים מריבות ויכוחים, אלימות, מלחמות. למה לבת/בן זוגי יש תכונה כזו, היא מיותרת ורק מפריעה. הטלפונים הניידים הרסו לנו את מערכות היחסים, הלוואי ולא הומצאו. למה יש בכלל יתושים? היא חייה מציקה ומיותרת. אסור לתת ביקורת ולהעיר - זה מעכיר יחסים, וצריך לעקור את התופעה מהחברה שלנו. זה מיותר שהישראלים עצבניים וקצרי מזג, זה מחליש אותם. מיותר שהגיעה כזו הגירה לאירופה - זו הייתה טעות. מחלות, תאונות הן בהחלט דבר מיותר. גם טרור, מלחמות, מגפות וסבל.
איך יתכן שגם דברים רעים נצרכים בעולם? יש דברים מזעזעים, איך אפשר להגיד שכל דבר נצרך?
מהרע אנחנו רוצים להפטר.. רוצים רק טוב ושואפים לטוב. למה לתת לרע מקום?
כשאנחנו רואים תכונה רעה בנו או באחרים אנחנו מנסים לשפר אותה, לשנות. ואילו במאמר מוסבר שאין להטיל דופי בשום תכונה או נטייה של האדם, ולא לנסות להעלים אותה.
למה אסור לעקור שום נטייה באדם? מה יקרה אם כן נעקור?
מה תפקיד הנטיות השונות בבני האדם? ושל כל תופעה ונטייה בעולמנו?
ע"פ המאמר אפשר לתקן אך לא לבטל או להעלים נטייה או תופעה:
מה זה נקרא לתקן, להביא למוטב?
למשל אני עצלן, שקרן, גנב...או בעולם למשל רוצחים, פושעים, טרוריסטים...איך יראו אם "יחזרו למוטב"?
לעיתים אנו מלאי רגשות אשם על תכונה שמתפרצת בנו בחוסר שליטה, שהורסת הכל (קמצנות, רגזנות, ביקורתיות …). ואז אנו אוכלים את עצמנו אך זה לא מביא אותנו לכלום.
איך נכון להתייחס למצב ולעצמנו?
איך נכון להתייחס לנטייה כזו שמתפרצת אצל אדם אחר כלפי, ופוגעת בי?
מאד נח לי, לקבל את עצמי עם אותה נטייה "רעה", אך זה פוגע באחרים. מהי צורת ההסתכלות הנכונה?
במה הגישה המוצעת יותר אפקטיבית מהגישה הקיימת כיום? האם היא משנה את המציאות לטובה?
באופן פרקטי, מה אני צריך לקחת לחיים שלי מהעיקרון הזה?
האם הכוונה שעלי לסלוח לכולם וגם לעצמי בכל המצבים?
מה ההבדל בין הגישה המוצעת לגישת ה"לסלוח לכל"?
איך לראות את השלמות בכל?
איך החוק הזה קשור למטרת המאמר שהיא להסביר איך מגיעים לשלום בעולם?
ציטוטם מהמאמר:
״כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסוים״
״כל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט - היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.״
מהו הרעיון שרוצה להעביר לנו בעל הסולם בעקרון זה?
איך זה קשור למטרת המאמר להסביר את השלום בעולם?
איך העקרון הזה אמור לשנות את הגישה המקובלת שלנו לחיים?
מהו היחס הנכון למציאות ולדברים הקיימים, כשהם עדיין לא בגמר בישולם?
איך אדם מן השורה צריך להבין את זה? האם זה נוגע גם לחיי הפרטיים? איך?
התמונה השלמה - לפעמים אני מסתכל על הדברים בצורה חלקית ומרגיש שלא רואה את התמונה השלמה. איך אני יכול להתייחס לדברים מעבר למה שקופץ בי באותו הרגע בשכל ובמחשבה, ולייצב יחס בריא לדברים?
האם ניתן לזרז את תהליך ההבשלה? איך?
מה זאת אומרת לא לשפוט?
האם עלי להתעלם מכל עוולה שנעשית לי או לאחרים, כי הם נמצאים בשלבי התפתחות?
האם עלי להגיב או לתת לכל אדם להתייחס אליי כמו שהוא רוצה?
איך מתנהלים במערכת יחסים עם אנשים לפי העקרונות הללו?
דוגמת פרי הבוסר - גמר בישול:
מהו המצב הבשל של האנושות שאליו אנחנו מתפתחים? - מצב ההתפתחות הסופי?
מהו הטוב? איך מגיעים אליו? על ידי מה?
מה מקולקל? ומה צריך להתקן?
איך זה יביא לנו את השלום?
איך יראה פרי האנושות כשהוא שלם ובשל?
יש לי כפרט דרך לעזור לזה? לזרז את התהליך?
מהו הרעיון שרוצה להעביר לנו בעל הסולם בעקרון זה?
איך הוא קשור למטרת המאמר להסביר את השלום בעולם?
איך להתייחס לרע בעולם ובאדם?
מה הטעות שעשתה האנושות, לדעתו של בעל הסולם, בנסותה לתקן את הרע שבאדם?
כשאנחנו רואים רע (בנו, באחרים, בעולם), האם אנחנו צריכים לנסות להביא למצב טוב יותר? האם אנחנו לא אמורים להתערב? אם לא היינו מתערבים מה היה קורה?
אם אנחנו לא אמורים להתערב, אז מה תפקידנו? למה נתנה לנו תבונה, מצפון וכולי?
איזה אחריות אישית יש לכל אחד מאיתנו בנוגע לרע ולטוב בעולם?
מתקני עולם הם אנשים עם חזון, עם אכפתיות, עם דאגה לעולם ולאדם. מהי תרומתם לעולם?
מהי הדרך הנכונה לתקן משהו, בשונה מדרכם של "מתקני עולם"? האם בעל הסולם מציע משהו חלופי?
איך אפשר להפוך משהו לטוב בלי לסלק את הרע?
תרומת הרע - לשם מה להשאיר את הרע? למה הוא חשוב?
היחס להתנהגות רעה - איך להתייחס להתנהגות רעה? האם להתעלם? האם השאיר אותה כפי שהיא?
ציטוטים מהמאמר:
״חוק ההתפתחות...פועל את כל פעולותיו...מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ״
״בידו לזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו״.
״רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב נמצאים מחישים את הקץ״.
"וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה. ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו".
מהו הרעיון שרוצה להעביר לנו בעל הסולם בעקרון זה?
למה הוא קשור למטרת המאמר להסביר את השלום בעולם?
חוק ההתפתחות:
מהו חוק ההתפתחות הפועל על העולם? מה מטרתו?
איך ידיעת החוק תתרום לנו בחיים?
מדוע אנחנו לא יודעים על החוק הזה?
איך אפשר לדעת מהו החוק או המטרה של החיים שלנו כאן?
למה החוק פועל עלינו כל כך באכזריות?
אם החוק פועל, על פי דבריו של בעל הסולם, "מבלי שאלת פיהם של בני האדם", אז מה הטעם בכלל בקיומו של האדם? האם אין לו תפקיד? האם הוא רק נשלט או תחת חוקים וזהו?
במצב שאני סובל מסיבה כלשהי: בריאות, פרנסה, מצב משפחתי וכו':
אם אני רואה סבל או מרגיש סבל זה בגלל שאני לא הולך יחד עם חוק ההתפתחות?
מה הדבר שאני יכול לעשות כדי לחיות בפחות סבל?
האם אפשר להתקדם ללא סבל בכלל?
מה הכוונה לקחת את חוק ההתפתחות בידיים שלנו?
איך זה קשור לשלום בעולם?
בעיתה ואחישנה:
"אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ. [..] אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר תיקונם…. אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן."
במאמר מוזכרים 2 מושגים - בעיתה ואחישנה – למה הכוונה?
מה יתרון אחישנה על בעיתו?
האם הטבע מעדיף בעיתו או אחישנה? או האם אין העדפה מצד הטבע, וזו בחירתו של האדם?
האם ב"אחישנה" אין סבל?
ציטוטים
מהמאמר:
״בהגדירנו
מעשה
או
מידה,
בתואר
טוב
או
רע,
יש
להבהיר,
כלפי
מי
אותה
מידה
או
מעשה
הוא
טוב
או
רע״.
״טובת
הכלל
היא
טובת
כל
יחיד
ויחיד״
״מידות
טובות
ומדות
רעות,
מעשים
טובים
או
מעשים
רעים,
נערכים
רק
כלפי
טובת
הציבור״
"אם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה".
מהו הרעיון שרוצה להעביר לנו בעל הסולם בעקרון זה?
למה הוא קשור למטרת המאמר להסביר את השלום בעולם?
איך קובעים אם מישהו עשה משהו טוב או רע?
״טובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד״:
מהי טובת הציבור? איך יודעים את זה?
מהי טובת היחיד?
איך ניתן ליישב בין טובת היחיד לטובת הכלל?
איך יתכן שטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד? כולנו שונים וכל אחד רוצה משהו אחר.
האם ניתן להרגיש שטובת הכלל היא טובתי?
האם מה שטוב לכולם טוב גם לי?
האם עלי להיכנע לחברה או ללכת עם עצמי ודעתי?
״מידות טובות ומדות רעות, מעשים טובים או מעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור״:
מדוע רע וטוב נחשבים רק כלפי טובת הכלל?
מדוע רק טובת הכלל נחשבת ולא טובת היחיד?
האם הסביבה לא רומסת כך את היחיד?
אם יש לי תכונה שעושה לי רע וטוב לכלל, היא לא נחשבת רעה?
אם אני עושה משהו שטוב לי, האם זה בהכרח טוב ומועיל לסביבה שלי?
אם משהו שיש בי רע לסביבה אני חייב לשנות אותו? ואם אני לא רוצה?
איך זה לא מתנגש עם החוק הקודם שאומר שהכל נצרך?
איך זה קשור להסבר של השלום בעולם?
ציטוטים מהמאמר:
״אין לנו מידה טובה ממידת ״האמת״״
״אין מידה זו מתקבלת בציבור״
״מעורפל ומסובך מאוד ואי אפשר כלל לעין האנושית לעמוד עליו״
״האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מידת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, והוא הבסיס היחידי, האמיתי, שאין להרהר עליו״
״לפנינו עניין פסיכולוגי״
מהו הרעיון שרוצה להעביר לנו בעל הסולם בעקרון זה?
למה הוא קשור למטרת המאמר להסביר את השלום בעולם?
מהי מידת האמת?
האם קיימת אמת אבסולוטית אובייקטיבית? איך אנחנו יכולים להגיע אליה?
למה בעל הסולם כותב, שהציבור לא יכול לעמוד בכך? באיזו אמת?
מה בעצם בעל הסולם מציע לעשות? מה זאת אומרת להשוות את כל היחידים בציבור? מה הבסיס האמיתי היחידי שאין להרהר עליו?
מדוע בעל הסולם קורא לזה "עניין פסיכולוגי"?
איך מגיעים לשלום בעולם?
מה צריך לקחת ממידת האמת לחיים שלי, איך אני צריך לקחת בחשבון את מידת האמת כשאני מסתכל על אנשים בחיי?
אם הייתי רוצה לחיות לפי עקרונות המאמר של בעל הסולם - איך עלינו להתנהל בחיים? עם אנשים אחרים? עם עצמנו?