באיזו חברה היינו חולמים לגדל ילדים? איך היינו רוצים שאחרים יתייחסו אליהם? עד כמה העולם של היום רחוק מזה? על השלמה והתקשרות, על חוק ההתפתחות ועל ראיית העתיד מתוך הבנה עמוקה של הטבע.
"כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסוים", טוען בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, במאמרו "השלום בעולם". הוא נותן דוגמה של פרי שגדל על העץ. במהלך גידולו עובר הפרי מצבי התפתחות שנראים רחוקים מאוד מהמצב שאליו יגיע בגמר בישולו. הוא מר, קשה,
בוסר. אבל כולנו יודעים שבסוף טעמו יהיה נפלא. על כך נאמר, אין חכם כבעל ניסיון. הבעיה מתחילה כשמתבוננים בבני אדם, כי כאן לא ברור האם יש איזשהו מצב שנחשב בשל, שאליו אנו אמורים להגיע מתישהו.
דור אחר דור אנו מתפתחים, אך בינתיים הפרי האנושי נראה מר מאוד. החיים מתמלאים בתופעות שליליות, אלימות, שחיתות ושאר רעות חולות, לצדם של נשק קטלני ומשחקי אגו בין מדינות. האם יש איזו תקווה לסוף טוב? על פי חכמת הקבלה התשובה היא כן, ויותר מזה, בידינו גם האפשרות לזרז את קצב ההתפתחות.
כיצד אמור להיראות אדם מפותח? מה ייחשב בדרגה האנושית לפרי בשל, יפה, ריחני ומתוק? יהיה זה אדם שיודע להשתתף נכון עם אחרים, כדי להיכנס עמם לקשר מיוחד שיועיל לכולם. קשר איכותי שיקדם את החברה לחיבור חיובי, עד לרמה של אהבה הדדית.
בחברה כזו כל פרט ידע איך להשלים את האחרים, עד שכולם יהפכו להיות כמו אחד. "כאיש אחד בלב אחד" נאמר על כך במקורות. אפילו יהיו אלפים ורבבות, הם יוכלו לקשור את עצמם זה לזה כאילו היו אחד. ואז הם יתחילו להרגיש כוח מיוחד שפועל, שממלא את הקשרים ביניהם. כוח של השפעה טובה, כוח של נתינה ואהבה, שגבוה יותר מכל המציאות הנראית לעין. הם יגלו אותו ככוח עליון, כבורא, והקשר שלהם זה עם זה ייקרא נשמה. בהדרגה הם יתחילו להרגיש שהמציאות שהם חווים אינה תלויה במאורעות הגשמיים, אלא באיכות היחס שלהם זה אל זה, והמצב הזה שישיגו ייקרא "עולם עליון".
זו לא אוטופיה או חלום, אלא המקום המדויק שאליו מקדם אותנו חוק ההתפתחות שבטבע. כך גילו חכמי הקבלה מתוך שעברו את תהליך ההתפתחות הזה בעצמם. הם מסבירים כי הטבע, הא-לוהים, הבורא, לא חשוב איך נקרא לכוח הזה, בכל מקרה יביא אותנו אל המצב המושלם שתיארנו, אך עם זאת כיום אנו יכולים להתקדם אליו עצמאית. כך נרוויח זמן ונחסוך סבל וכאבי גדילה.
בשונה מפרי שגדל על העץ ומתפתח בדרך הטבע, אנו מסוגלים לקחת חלק מודע בתהליך התפתחותנו. למה? כי האדם הוא היצור היחיד שמורכב משני כוחות, טוב ורע. בתפוח, לצורך המחשה, לא שייך לדבר על כוח טוב או כוח רע, הוא רק נמצא תחת מכבש ההתפתחות של הטבע, פועלים בו כוחות פנימיים וסביבתיים ומפתחים אותו. רק לנו יש חופש בחירה, בידינו למשוך מבעוד מועד את הכוח הטוב שטמון בבריאה ולאזן על ידו את כל הרע.
מהו בדיוק הרע? שאלה גדולה. "בטרם שאנו נכנסים להתבונן בעניין תיקון הרע שבמין האנושי", ממשיך בעל הסולם באותו המאמר, "צריכים לקבוע קודם את ערכם של אותם השמות המופשטים: טוב ורע. כלומר, בהגדירנו מעשה או מידה, בתואר טוב או רע, יש להבהיר, כלפי מי אותה מידה או מעשה הוא טוב או רע".
בדרך כלל האדם מגדיר את הטוב והרע ביחס למה שהוא עצמו חווה. מה שטוב לו הוא טוב, ומה שרע נחשב נורא. מכאן מגיעות כל ההתנגשויות בחיינו, בכל תחום ובכל רמה. לעומת זאת, כלפי אותו מצב סופי שהזכרנו, בו כל פרטי המציאות מתחברים בהרמוניה למערכת אחת שלמה, יש הגדרות שונות לחלוטין לטוב ולרע. כל מה שמועיל לחיבור החלקים יוגדר כטוב, והמזיק כרע. שלום החברה הכללית, הוא שיימצא בחשיבות עליונה. לכן מדגיש בעל הסולם: "המקום התובע את תיקונו הוא, שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא. בזה יבוא העולם על תיקונו המלא".
בעולם של מחר תחיה חברה שמרגישה את עצמה כאיש אחד, שכולם בה מחוברים זה לזה ומשלימים זה את זה כמו איברים בגוף. רק בחברה כזו נוכל לזכות לשלום אמיתי, שיהיה מבוסס על השלמה הדדית. השלום יתקיים בזכות התקשרות לכוח עליון, כוח חיובי של נתינה ואהבה, שימלא את החברה וישמור עליה. כל פרט ירגיש קשר מושלם עם כולם, ויהיה ברור לכול שהתנאי ההכרחי לשלום הוא אהבה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1029, מאמר השלום: חוק ההתפתחות – bit.ly/2lWwi0l