המבול. מכת הטבע המפורסמת ביותר בהיסטוריה. איזה שינוי בוצע בעקבותיה בתוכנת הניהול של הטבע? איך זה קשור להמשך קיומנו על פני כדור הארץ? מסע אל דרגת ההתפתחות הבאה, של האדם ושל האנושות כולה.
הכתוב מספר שהמבול בא "כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום". עוד נאמר: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", וכן "כי מלאה הארץ חמס" (בראשית, פרק ו). במקורות מוסבר שאלוהים זה בעצם הכוח הכללי שבטבע. כוח אחד, ששולט בכל מערכת כוחות הטבע. המערכת הזו מנהלת את המציאות כולה, הן את חלק המציאות שנקלט עתה בחמשת חושינו, והן את חלקה העליון שבינתיים נסתר עקב חוסר בכלי קליטה.
לפני מיליוני שנים, אומרים המדענים, ירדנו מהעצים והתחלנו להיות בני אדם. הגורם הפנימי שהביא לכך היה גדילת הרצון האגואיסטי. האגו הוא זה שהוציא את האדם מעולם החי, ומאז הוא כל הזמן מתעצם. האגו עורר באדם מחשבות רעות ביחס לזולת, איך לנצל לטובתו כל דבר ועניין, בלי להתחשב בכלום.
כשהגיעו המחשבות האגואיסטיות לרמה מסוימת, הופר האיזון העדין שהיה בין המין האנושי לכלל הטבע. המערכת, שמטבעה היא אינטגרלית, הייתה צריכה להחזיר את עצמה לאיזון. ואז בא המבול. אחרי המבול נוצר עולם חדש, כלומר הוגדר קשר חדש בין האדם לטבע, קשר פחות חזק מכפי שהיה קודם.
נרחיב מעט. הדומם, הצומח והחי קשורים לטבע באופן כזה שהם נמצאים בתוכו כבתוך רחם. כל פעולה שלהם היא לפי פקודות הטבע, כל תגובה שלהם היא בדיוק לפי מה שהטבע צריך. הם מהווים חלק מהטבע, חלק מהאלוהים, מפני שמפעילים אותם אינסטינקטים ואין להם כל בחירה חופשית. ככל שהתהווה באדם כוח אגואיסטי, הוא התרחק מהטבע, נעשה הפוך ממנו, הפר את חוקי האיזון המערכתי. המחשבות והרצונות שלו התחילו להיות שונים ממחשבת הטבע הכללית.
בשלב זה היה האדם צריך לבצע השלמה, לעשות מאמץ מודע להתעלות מעל האגו שהתעורר בליבו ובמוחו, כדי להישאר מחובר לטבע הכללי. היה עליו לבדוק כל מחשבה וכל רצון שמתעוררים בו, לראות אם מה שהוא מתכנן לעשות אכן הכרחי לקיומו, ואם אינו פוגע באף אחד ובשום דבר.
אילו זה קרה, היה האדם נכנס לתוך עמקי הטבע, מתחיל להבין את מערכת הניהול הפנימית שיש בטבע, את תוכנית ההתפתחות שבטבע, את מגמת ההתפתחות, את החיבורים שבין כל פרטי המציאות. אבל האדם חטא וחטא, ניצל כל מה שראה סביבו בצורה הכי גסה, עד שהביא על עצמו מכה גדולה. הטבע לא סובל חוסר איזון, והמערכת ביצעה תיקון סטייה.
במהותו, המבול מסמל הורדה של רמת הרגישות המערכתית למעשיו של האדם. הטבע כאילו אמר: "תעשו מה שאתם רוצים. החשיבות שלכם ירדה פי מאה, ולכן מידת השפעתכם על כללות המערכת קטנה. בסופו של דבר יבוא החשבון על כל מעשיכם, אבל בינתיים, עשו בעולם כטוב בעיניכם".
העולם נעשה חשוך. האדם פספס את ההזדמנות שניתנה לו להכיר את הטבע לכל עומקו, לרכוש שכל ורגש אלוהי, להשתתף בהנהגת המציאות כולה – ונסגר בתוך קונכייה אגואיסטית צרה. אצים רצים שבעים שנה, מתעייפים, דועכים, מתים, בלי להשיג בעצם שום דבר.
וכאן עולה שאלה גדולה. האם מה שקרה היה מחויב המציאות, או שאפשר היה להתפתח בלי חטא, בלי מבול, בדרך חלקה ויפה? כנראה שלא, והיינו חייבים לעבור את הדרך הארוכה, כי בלעדיה הניתוק מהטבע לא היה גמור והעצמאות המושגת אחריו לא הייתה שלמה.
כך או אחרת, כיום המעגל נסגר. אלפי שנות התפתחות אגואיסטית מביאים אותנו למבוי סתום, להכרה שאין לנו עתיד אם לא נחולל שינוי מהותי בתפיסה. העולם נעשה מקושר כל כך, התלות ההדדית מגיעה לרמה כה גבוהה, ואנחנו מוצאים את עצמנו באותה סירה. בלי איזון והשלמה, כולנו נטבע. כך הטבע מכריח אותנו להכיר בחוקיות האינטגרליות שבמערכת כולה, ולבנות אותה באופן מודע ביחסי הפרט והסביבה.
חוסר האיזון שנגרם על ידי האגואיזם המוגבר, בא לידי ביטוי בצורה הקשה ביותר ביחסים שבין אדם לאדם. לכן, זו הרמה שבה צריך תהליך התיקון להתמקד. יש שיטה שלמה שמלמדת כיצד להפוך את כוח האגו כך שישמש לטובת הזולת ולא לרעתו, וכשנלמד להשתמש בה נהפוך להיות כאיש אחד בלב אחד. האגו יגדל עוד ועוד, אבל אנחנו נדע איך לעבוד איתו כעזר כנגדו, כמנוף להגברת החיבור הטוב.
התקשרות אינטגרלית כזו בינינו תבנה לנו סנסור משותף שיוכל לחוש את פנימיות הטבע, את המחשבה וההרגשה שנמצאות בדרגה העליונה שבמציאות, מה שנקרא השגת האלוהות. במצב כזה, לא יבואו לנו מכות נוספות מהטבע, וגם מה שהרסנו עד היום יתחיל להשתקם.
בשורה התחתונה, מצב העולם הוא מראה של מצב היחסים בין איש לרעהו. נלמד להתחבר באהבה מעל האגו שמרחיק ומסכסך בינינו, ונראה איך הטבע כולו מאיר פניו אלינו.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 184 – bit.ly/3UPVPqr