חיים חדשים

שיחה 1100

איזון פנימי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.03.19 - אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1100, והנושא שלנו הוא חוסר איזון פנימי. ננסה להבין ממה נובע חוסר איזון פנימי, מהם הגורמים שמביאים אותנו למצבים כאלה, ובעיקר איך אפשר להתקדם למצב של איזון פנימי. תהיו איתנו.

טל: חוסר איזון פנימי, זה משהו שפוגש רבים מאיתנו בכל מיני נקודות בחיים שלנו. מישהו זורק איזו מילה, לא מסכים, קורה לי משהו בעבודה. יכול להיות שבן הזוג אומר משהו, עושה משהו ומתחוללת איזו סערת רגשות, האדם יוצא משלוותו ומאוד מתקשה לחזור לשלווה, לשקט, ולאיזה מרכז יציב בתוכו.

היום כבר מדברים על איזו תופעה שממש פוגעת בחברה. כי אנחנו יודעים שחוסר איזון פנימי מוביל אותנו ל"סטרס", למחלות, לאובדן עבודה הרבה פעמים. ואני חושבת שכולנו מבינים באופן אינטואיטיבי שהדבר הרצוי הוא איזון, שקט, שלווה, והיכולת להתגבר על כל מצבים שאנחנו עוברים בצורה כמה שיותר מהירה ומיטבית.

אז אנחנו רוצים היום לדבר על הנושא הזה של האיזון בתוכנו, ונשאל, מה בעצם קורה לאדם בסיטואציה מסוימת שהוא יוצא מאיזון? מה בו בראייה שלך, יוצא מאיזון?

זו תופעה פסיכולוגית שאדם מרגיש שהוא לא נמצא באיזון, מה זאת אומרת. איך להגדיר את זה בצורה אחרת? האדם הוא כלול מהרבה מאוד כוחות, רצונות, מחשבות, נטיות, הוא ממש מערכת מאוד מאוד מורכבת. והמערכת הזאת היא צריכה להיות באיזון בצורה אידאלית, כי כשהיא נמצאת בצורה אידאלית האדם מרגיש את עצמו בטוב, בנוח.

מצד שני, אין לו דחף לעשות משהו כדי לצאת מעצמו וכן הלאה, הוא לא כשיר לשום פעולה. אלא אנחנו כאן צריכים להבין שהיציאה מהאיזון גורמת לנו להתקדמות, ולכן היא חייבת להיות. וכך זה מושרש בתוך הטבע. לא להסתכל על זה שזאת תופעה חולנית, לא, זאת לא מחלה, אלא היציאה מהאיזון במה שאנחנו מדברים, זאת תופעה שהיא כבר מפריעה לאדם.

אם אני מרגיש שאני סתם רוצה את זה, ורוצה את זה, ולא מבין, ולא יודע, ועם זה לא מרגיש נוח וטוב ואז אני הולך לייצר משהו, לייצב משהו, גם זה מחוסר איזון. אבל אנחנו קוראים לזה מוזה אולי, שיש איזה דחף פנימי. היציאה מהאיזון הפנימי, זה שאדם לא מרוצה מזה. הוא לא יודע, הוא לא מבין בשביל מה זה, ולמה לי זה.

טל: שזה משבית אותו, הוא מרגיש שהוא לא מסוגל.

זו כבר תוצאה, היא יכולה להיות כן, ויכולה להיות לא. יכול להיות ההפך, שזה זורק אותו מפינה לפינה. זאת אומרת, האם הוא רואה בזה תופעה נכונה, טובה או לא. וזה תלוי בהרבה מקרים. יכול להיות שאני נמצא בחוסר איזון בזה שאני רוצה כל הזמן להשיג, ללמוד, לעשות כל מיני דברים, וההורים או קרובים אומרים לי, בשביל מה לך, למה, תהיה כך יותר מאוזן, הכול בסדר, שום דבר לא יברח ממך. נו, מי יודע עם מי הצדק?

זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין איפה ההגדרה של חוסר איזון, עד מתי. בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיד כך, עד שזה מפריע לסביבה. עד אז, אנחנו צריכים לתת לאדם לעשות מה שהוא רוצה. אפילו שנראה לנו שזה לא בסדר והוא עושה משהו כך.. עד שהוא לא שובר, ולא מפר לנו את חוקי החברה, אנחנו לא נוגעים בו. כי מי יודע באיזה מצב הוא נמצא. ואנחנו גם מבינים שיש כאלו צורות של חוסר איזון, שאם אנחנו נגביל אותו, אנחנו נגרום לו עוד יותר מצב חולני.

טל: למה? מה זאת אומרת?

כי על ידי זה שהוא נמצא נגיד בחוסר שקט, פיזי ולא רק פנימי, אז על ידי זה הוא בעצם עושה איזו השלמה לעצמו. זה איזו מן קומפנסציה למצב הפנימי. לדוגמא ילדים שהם כל כך רוצים לרוץ מפינה לפינה, מפינה לפינה, זה גם כן נראה לנו כאילו זה חוסר איזון. אנחנו אומרים, לא, שב, אל תעשה כלום. הוא יושב וכולו מתפוצץ. זה בריא?

טל: רואים הבדלים כאלה בין ילדים, שבאמת יש ילדים שזה ממש האופי שלהם.

לא, אפילו שזה לא האופי שלהם. ילד שאנחנו עוצרים אותו ולא נותנים לא לבצע את מה שהוא מקבל עכשיו כדחף, זה הולך לו בעצבים, זה מעלה לו את כל המערכות האחרות. אז זה יהיה מצב חולני, עכשיו בינתיים לא. זאת אומרת חוסר האיזון הזה אלה דברים שאנחנו צריכים להבין, זה גורם רע לחברה או לא? רק בצורה כזאת אנחנו צריכים להגביל את האדם. זאת אומרת זה אדם, אני לא מבין אותו, אני לא במקומו. הוא נמצא בכל מיני מצבים, אני לא נוגע בו. עד שהוא לא גורם רע לחברה, אז במידה הזאת אני צריך לבוא ולעשות השלמה.

כאן אנחנו בעצם מדברים לא על חוסר האיזון הפנימי, שאנחנו לא מבינים כל אדם ואדם, חוץ ממקרי חולי ממש שזה כבר פסיכיאטרי לא פסיכולוגי. אבל בכל אדם ואדם, חוסר האיזון הפנימי שלו גורם להתפתחות. חוץ ממקרים שאו שהוא נכנס למחלה, ואז אנחנו צריכים לרפא אותו, להחזיר אותו לחוסר איזון נורמלי, או שהוא מזיק לחברה, שאז אנחנו גם צריכים לאזן אותו שלא יגרום רע לחברה. אבל חוסר איזון פנימי שאדם מרגיש, יכול להיות עכשיו שהוא מלחין מצוין, כותב, מדען, ספורטאי, לא חשוב מה, הוא רוצה, יש לו אש פנימית בוערת. מה?

טל: נניח אדם קיבל איזה מצב בחיים שלו שמוציא אותו משלוותו, רע לו, קשה לו, הרגשות שלו מציפים אותו. עכשיו השאלה, מה הוא עושה עם זה. האם הוא מצליח לנתב את זה למקום התפתחותי או שזה לחלוטין משבית אותו, ועוצר אותו בעצם מלהתפתח עד כדי כך שהוא לא מצליח לתפקד במשפחה שלו, בחיים שלו, וכן הלאה. מה הקריטריון פה להצלחה?

אין קריטריון. אם הוא לא מזיק לחברה. אני נשאר בשלי. אין. כי יכול להיות שהוא איש כזה יצירתי, שהוא עכשיו צריך חודש וחצי לשכב במיטה ולא לעשות כלום. כן. היו לנו כאלה דוגמאות שאדם שוכב חודש וחצי במיטה, אחר כך קם, תוך יומיים כותב רומן שכולם בהתפעלות.

טל: נכון. הרבה פעמים האומנים הם כאלה דרמטיים, הכול אצלם מאוד סוער.

כן, אז איך אני הולך לשפוט אותו? אם הוא לא מזיק לחברה, כבודו במקומו.

אורן: אני רוצה להסתכל מזווית קצת אחרת על הנושא. הבנתי עכשיו את מערכת היחסים שבין הפרט לבין החברה, ואת העיקרון שהצבת כאן שאסור אף פעם לבוא ולהגביל אדם, אלא אם הוא מזיק לאחרים. אבל כל עוד הוא לא מזיק לאחרים, תן לו להתפתח כפי שהוא, באשר הוא, כי אתה לא מבין מה מתחולל בכלל בנפשו, ולאן הוא אמור להגיע מהמקום שבו הוא נמצא.

כן.

אורן: את זה הבנתי, עכשיו אני רוצה לעבור להיבט קצת שונה.

אני חושב על זה גם כלפי ילדים.

אורן: כן, הבנתי, זה מאוד היה בולט בהסבר.

אפילו ילדים בבית ספר ממש. לא רוצה ללמוד, בסדר, לא נורא זה יעבור. ככה. לא לעשות בלחץ משהו שזה..

אורן: לא באונס.

לא.

אורן: ברור. עכשיו אני רוצה להתבונן לא על מערכת היחסים הנכונה שבין הפרט לבין הסובבים אותו, אלא על הפרט בפני עצמו. האדם בפני עצמו. יש כאלה שמגדירים במצב הזה של חוסר איזון, זה כשהאדם בתוכו הוא כאילו לא מאוזן בין הראש שלו לבין הלב שלו. בין המחשבות שלו לבין הרגשות שלו. מה דעתך על הבחנה כזאת? חוסר איזון פנימי באדם, האם מזה הוא נובע?

לא. אבל אלה שתי מערכות, שהן צריכות להיות בהתקשרות ביניהן. אבל להיות באיזון ביניהן, זה דבר האידיאלי שאני לא יודע עד כמה זה אפשרי. זה כבר קורה לאנשים שהם ממש מטפלים בעצמם או על ידי בחכמת הקבלה שהיא מאזנת אותם, או במקרים כללים על ידי פסיכולוגיה אולי, אני לא יודע. אבל זה עניין של "מוחא וליבא" מה שנקרא, מוח ולב, איך שאנחנו יכולים לאזן את זה. אלה דברים שמגיעים לאדם, רק בתנאי שהוא מגיע להרגשת הטבע הכולל.

אורן: מה זה המצב הזה שהם מאוזנים ביניהם, הלב והראש והמוח?

כשאני יודע למה קיימים הלב והמוח. שאת מה שאני מרגיש בלב, אני צריך להשיג במוח, ואת מה שאני חושב במוח, אני צריך להעביר להרגשת הלב. ואז הלב והמוח הם יהיו אצלי כמערכת אחת שהיא כלולה משניהם, אבל הם משלימים זה את זה. זה נקרא "פיו וליבו שווים".

טל: אדם שאצלו המערכות האלה מאוזנות, איך זה משפיע על היכולת שלו למתמודד עם קשיים?

הוא מתמודד יפה מאוד. כי כל הרגשות שעוברים בו הוא מבין אותן מאיפה הן באות, למה הן באות, מה הוא צריך לעשות ולהגיב, וההפך, לא רגשות, אלא מחשבות שבאות הוא יודע איך להתמודד איתם, איך להפעיל את עצמו עם המחשבות האלה כדי להתפעל מזה בצורה נכונה.

טל: אני חושבת שאולי היינו שואפים להגיע למצב כזה שאדם בשליטה, לא יוצא מכל דבר קטן לגמרי מאיזון.

לא. אדם שחי בעולם הזה במיוחד היום, "הוא לא יכול שלא לצאת מהכלים שלו" מה שנקרא. לא יכול. כי הוא לא יודע מאיפה הוא נפעל, הוא לא יודע מי מפעיל אותו, לאיזו צורה ומטרה, ולכן הוא פשוט כמו עלה נידף.

אורן: איך אני מעביר את מה שאני חושב במוח, לרגש בלב?

המחשבה היא מגיעה לך מהחלל, מהעולם העליון, לא חשוב ממה. פתאום אתה חושב מאיפה זה מגיע? אתה יכול להגיד זה מגיע לי מהבטן, לא חשוב ממה. אבל מאיזה מקום זה הגיע.

אורן: צצה לי מחשבה.

צצה.

אורן: כך אומרים, צצה.

לא יכול להיות שהיא צצה ללא סיבה, רק שאת הסיבה אתה לא מבין ולא מכיר. כן? אתה רוצה את המחשבה הזאת לראות מה היא, בשביל מה היא? כדי לבדוק אותה, כדי להמחיש את המחשבה הזאת אתה צריך להביא אותה ללב. הלב מבין. אתה במחשבה אחת, רק במחשבה אחת לא יכול לברר שום דבר. כי את הכול אתה מברר כלפי הרצון שלך, כלפי החיים שלך. אי אפשר אחרת. ואז יוצא שאת הכול אתה צריך להעביר דרך הרגשות, דרך הלב. אתה מוריד את המחשבה לרגשות, מאיפה זה, למה זה? כשאתה שואל מאיפה, כבר יש לך רגש, מאיפה? למה? לאן? מה פתאום? מה זה צריך לעשות לי? איך אני צריך להגיב על זה? כשאתה ממשיך את השכל לרגש, כבר יש לך הרבה מאוד התפעלויות פנימיות, אתה כבר לא יכול להיות אדיש.

המחשבה עצמה היא משהו מאוד מעורפל, משהו שלא נוגע לי, עד שאני לא מוריד אותה ללב. כי לב זה האגו שלי, הרצון שלי. ואז אני אחרי זה מגיע למצב שאני בודק את זה במוח ובלב מה התופעה הזאת, מאיפה היא באה, לאן אני הולך עם זה, למה היא מכוונת אותי, איך אני צריך לעשות כאן תיקון של הכוונה. וככה מתקדם.

אורן: מה זה אומר המשפט האחרון שאמרת, איך אני צריך לעשות תיקון של הכוונה?

בטח, בשביל מה לי? למה לי? מאיפה בא? לאיזה צורה? לאיזה מטרה?

אורן: המילה "תיקון", מה היא אומרת?

תיקון? זאת אומרת האם אני סתם כמו עלה נידף ברוח, או שאני רוצה לעשות מעצמי איזה מין נטייה מיוחדת למצב מיוחד. האם זה עוזר לי או לא עוזר למטרת החיים שלי, בזה שאני עכשיו קיבלתי כל מיני מחשבות זרות, בעיות, או אולי ההיפך שמסיתות אותי מזה או לא. אולי זה זו או זאת. אני חייב כל הזמן להיות בבירור.

אורן: הבנתי. עכשיו אני רוצה ללכת לכיוון השני. איך אני מעביר רגש שיש לי בלב למוח?

זה רק על ידי זה שאתה מבקר את הרגש עם המוח, עושה חשבונות ותוצאות, ואת הסיכום אתה כבר מכניס למוח כאל מחסן. ואתה יודע שכך וכך זה טוב, כך וכך זה רע. אני צריך בין זה לבין זה לבנות כאן נוסחה מיוחדת, לקשור נגיד שתי תופעות רגשיות על ידי נוסחה מוחית.

אורן: אז אני צריך פה טיפה שתעזור לי להבין את התהליך. יש לי רגש מסוים, מציף לי את הלב. זה יכול להיות לחץ, משהו מאוד מלחיץ אותי, עד לרמה שאולי אפילו משתק אותי.

כן.

אורן: אוקיי, מה עכשיו. זו ההתחלה. מעכשיו, מה התהליך?

מאיפה הלחץ הזה?

אורן: אני צריך לשאול את עצמי?

כן. מה הסיבה שלו? למה אני לחוץ? מה זה עוזר לי? אולי זה לחץ טוב. הלחץ הזה הוא מופיע בגלל שאני רואה אריה מטר ממני. או שזה כבר מיותר גם כן?

אורן: לא, ברור, במקרה כזה טוב, זה מציל את החיים שלי.

נו? אלא?

טל: בחברה שלנו, אגב זה משהו שמדברים עליו, יש לנו מנגנונים טבעיים שהם היו מיטביים במצבים שהיו אריות, אבל היום אותו לחץ אנחנו מרגישים כי יש מבחן, או כל מיני דברים מלאכותיים שאדם יצר, שזה כבר לא באמת מצדיק את כמויות הלחץ האלה שאנחנו מרגישים, ואז זה יוצר גם מחלות במורד הדרך, הלחץ הגדול. אז כאן באמת נשאלת השאלה, איך אנחנו שולטים ברגש הזה, איך אנחנו עם השכל שלנו מצליחים להגיע למצב שאנחנו בוחרים לווסת את הרגש?

המצב הכי טוב? זה לבנות את החיים שלנו היום, ככאלה שאנחנו לא דורשים מהחיים שלנו כלום חוץ מאוכל, מין, משפחה וכל היתר אנחנו רק משקיעים בחיבור יפה בינינו. ואז בזה אנחנו מרגיעים את כל הלחצים. זאת אומרת הם יהיו לחצים, אבל לכיוון שאנחנו יותר ויותר נחזור להיות מערכת האינטגרלית, הנכונה.

טל: זאת אומרת, לנקות את הלחצים המלאכותיים שיצרנו.

רק אז אפשר לנקות. כי אנחנו לא יודעים מה הם מלאכותיים, ומה הם לא. וחוץ ממה שאנחנו צריכים, אוכל, מין, משפחה שאלה דברים שאנחנו צריכים בדרגת החי, כי אנחנו כחיות גם כן. ובדרגת האדם המדבר, אנחנו צריכים רק את הקשר בינינו.

טל: גם הקשרים בינינו אגב, יכולים לייצר כל מיני מצבים רגשיים מאוד סוערים.

או, קשרים יפים שאנחנו כל הזמן בונים אותם בצורה כמה שיותר יפה. ובכל סכסוך וסכסוך אנחנו רואים מקום, כדי לבנות מעליו גשר יפה.

טל: אז נגיד בסכסוך כזה שאדם מתמלא ברגשות מאוד חזקים ומציפים אותו, והוא כאילו רואה אדום בעיניים, איך פה הוא מאזן את המערכת שלו כדי להגיב נכון?

הוא לא לבד. זו חייבת להיות מערכת עם הרבה אנשים סביבו, שכולם עוזרים זה לזה ומגיעים למצב שהמנגנון שלנו יהיה דומה לטבע האינטגרלי. שאנחנו האנושות לא נפר את חוק הטבע.

אורן: אני רוצה רגע להבין לאן לקחת אותנו עכשיו. בדקות הקודמות דיברנו על זה שהאדם צריך ללמוד ליצור איזון בין שתי המערכות שמרכיבות אותו, קראנו להם המוח והלב שלו, הרגש והשכל שלו.

כן.

אורן: לימדת אותי בתהליכים כאלה של בירורים שאדם שואל את עצמו כל מיני שאלות, למה בא לו כזו מחשבה, למה מתעורר לו כזה רגש וכן הלאה. את זה הבנתי וזה היה איזה תהליך פנימי של אדם עם עצמו, בסנכרון שתי המערכות הפנימיות שלו של לב ומוח.

עכשיו אתה אומר דבר נוסף. יש סביבך עוד בני אדם, אם באמת אתה רוצה להגיע למצב שאתה מצליח להגיע למצב שהחיים שלך יהיו במצב של איזון, זה חייב להיות קשור לאנשים האחרים, ואתם בעצם תגיעו למצב של השלמה כזו ביניכם שהיא תביא אתכם לאיזון.

הבנתי נכון? זאת אומרת, איזון פנימי שלי עם עצמי, הוא תלוי במערכות היחסים שלי ובאיכות הקשרים שלי עם הסובבים אותי?

ודאי.

אורן: למה? קודם איזנת לי בין הלב לבין המוח שלי, עכשיו הוספת לי מה, עוד אנשים? תסביר לי?

אם אתה רוצה לאזן את עצמך, אתה לא יכול, אלא על ידי גורמי חוץ.

אורן: מה זאת אומרת?

גורמי חוץ, זו הסביבה.

אורן: למה? מה זה אומר?

זה אומר? שאם אתה מאזן את הסביבה, הסביבה מאזנת אותך. אתה רוצה פסיכולוג, אתה רוצה רופא, אתה רוצה איזה כדור הרגעה? אין לך שום תרופה לזה, אלא סביבה. סביבה שהיא תאזן אותך, תחזיק אותך וכל הזמן תייצב אותך, עד שאתה תראה איך אתה צריך להיות כלפי הסביבה. אתה תתחיל להרגיש איזון, ובזה אתה מגיע לאיזון הפנימי.

אורן: כשאתה מדבר על סביבה, אתה מדבר על הסובבים אותי, בני אדם הסובבים אותי?

כן.

אורן: אז אני רוצה להבין. האיזון הפנימי של כפרט, כאדם, הוא קשור ל.. ?

לכל דבר שאתה ממש נמצא במגע.

אורן: נכון, כי את הגורמים שמוציאים אותי מאיזון, זה בעיקר האנשים שסובבים אותי, המקרים שקורים לי, ואני תמיד באינטראקציה שלי עם הסביבה שלי. זה מובן. מה שלא מובן לי, זה מה עכשיו אני צריך לעשות כדי לבוא למצב של איזון פנימי. נבודד נגיד את כל הסובבים אותי לפרט אחד. אני מניח שמה שתסביר לי על פרט אחד, יהיה נכון גם לפרטים אחרים בחיים שלי.

אז תסביר לי על פרט אחר. יש אדם אחר שהוא איתי באיזו אינטראקציה, ויש אני. הרבה פעמים האינטראקציות שלי ושלו מוציאים אותי מאיזון פנימי. איך אני יכול להפוך את הגלגל ולעשות שדווקא האחר יהפוך להיות מכשיר שמאזן אותי בפנים?

אתם לא יכולים. אתם צריכים סביבה סביבכם.

אורן: עוד בני אדם?

כן.

אורן: אוקיי, כמה פרטים צריך כדי להגיע למצב של איזון?

לא כמה פרטים.

אורן: אלא?

שתהיה סביבה שהיא תכלול אתכם בפנים.

אורן: אתה מתייחס למקרה שציירתי פה, כאילו שאנחנו בני זוג, ואנחנו צריכים אנשים נוספים?

עם בני זוג, זה עוד יותר בעיה. ולא..

אורן: אני כפרט רוצה להגיע לאיזון פנימי. יש סביבי עוד בני אדם.

נגיד שיש לך בעיה בעבודה.

אורן: נגיד, מצוין. לכל אחד יש.

נגיד שעובדים שם חמישה אנשים, עשרה אנשים.

אורן: כן, צוות.

אתה צריך בכל זאת שיהיו סביבם עוד אנשים, שכלפי האנשים האלה החיצוניים, הם שנמצאים בבעיה ירגישו את עצמם שהם בבעיה. ואז הסביבה הגדולה שהיא מקבלת אותם, היא מתחילה לאזן אותם. או אותם חמישה או עשרה אנשים שנמצאים בבעיה, בסכסוכים ביניהם, אז אליהם צריך לבוא מדריך ולהדריך אותם, איך לבנות ביניהם את החברה, את הסביבה.

אבל יוצא כך שלמטה הם מתקשרים ונמצאים בכאסח ביניהם, והם צריכים לבנות איזו סביבה שתהיה יותר למעלה מהם, מעצמם. אז הם לא צריכים סביבה חיצונה שתטפל בהם, אלא הם בעצמם בונים סביבה מלאכותית כזאת למעלה מהם, מעצמם, שהיא תטפל בהם.

אורן: והיא תביא איזון?

כן.

אורן: מה יש בסביבה מאזנת? איך נראית סביבה מאוזנת?

אנחנו משחקים ביפה וטוב, אמנם שאנחנו שונאים זה את זה. משחקים ביופי, בטוב, ביחס היפה בין כולנו, ומראים לכולם עד כמה שאנחנו רוצים בחברה כזאת לעסוק, לשחק, ולבנות אותה. ולאט לאט זה פועל עלינו. משחק.

טל: אנחנו יודעים מהמחקר שיש טיפוסים שונים, ויש טיפוסים שבאופן טבעי נוטים להיות יותר "לא יציבים רגשית" מה שפעם היה נקרא, כולריק ומלנכוליק, והיום יש בכלל תופעה שנקראת "נוירוטיות" שמסווגים אנשים כנוירוטיים. האם ההימצאות הזאת בסביבה, אמורה לאזן את הטיפוסים השונים? זאת אומרת, זה שאני אהיה עם אנשים אחרים שהם יותר יציבים ממני, זה יאזן?

מאזנת לא בצורה כזאת, לא בצורה פסיכולוגית. היא מלמדת אותם איך להיות למעלה מעצמם.

טל: שמה זה אומר, למעלה מעצמם?

למעלה מעצמם, זאת אומרת שאני לא משנה את עצמי, אלא אני בונה מעצמי מישהו חדש.

טל: איך בן אדם יכול להיות למעלה מעצמו?

על ידי משחק.

אורן: תסביר טיפה.

על ידי התעמלות. על ידי זה שאנחנו עוברים איזה הדרכה, וכל הזמן, כל הזמן מממשים אותה.

אורן: זאת אומרת, אם יש לי חוסר איזון פנימי בתוכי, אתה אומר, אתה צריך ללמוד איך להיות מעל עצמך.

כן.

אורן: זאת אומרת, למרות שאני בחוסר איזון, אני..

כן. תתעסק באיזון.

אורן: תדייק אותי מה זה אומר, תתעסק באיזון?

תתעסק באיזון, זו כבר מערכת שלמה שצריכים ללמוד אותה. אבל שאתה מלמד את האחרים, איך להיות באיזון. נגיד כך.

אורן: מה זה ייתן לי?

שאתה מזה תיכנס לאיזון.

אורן: אוקיי. ומה הדבר המרכזי שאני צריך ללמד אותם?

איך להיות באיזון.

אורן: לא, אבל תן לי את הצעד הראשון. נניח שאני רוצה ללמד מישהו להיות באיזון, אז מה אני אומר לו?

אתה אומר לו שאתם קשורים יחד במערכת אחת, ותלויים זה בזה, ובוא אנחנו נבנה בינינו כאלו מערכות שאנחנו קשורים יחד יפה למערכת אחת "כאיש אחד בלב אחד".

אורן: מה זה אומר קשר יפה, שאתה אומר "יפה"?

קשר יפה, שאף אחד לא יוצא מהאיזון על ידי השני, או על ידי עצמו. שכל אחד שומר על השני.

אורן: שומר ממה?

שלא ייצא מהאיזון.

אורן: יוצא שיש פה איזה טריק.

טריק.

אורן: שכמה אנשים שכל אחד מהם נמצא בחוסר איזון פנימי, נכנסים לאיזה מצב כזה של ב"כאילו" נעזור אחד לשני לשמור על האיזון, למרות שנגיד אף אחד מהם לא מאוזן, כל אחד עם השיגעון שלו, אנחנו בכל זאת יכולים לעזור אחד לשני איכשהו לייצר כמו יש מאין, מצב של איזון?

כן. חכמת הקבלה בדיוק מלמדת את זה.

(סוף השיחה)