חיים חדשים

תכנית 1279

קוד ההצלחה בשנה החדשה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.08.20 אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1279, ואנחנו ננצל את התוכנית הזו כדי לסכם את השנה החולפת. גם בארץ וגם בעולם הייתה שנה מאוד מיוחדת, נרצה להתבונן בה קצת יותר לעומק מהרגיל בדרכנו אל חיים חדשים.

יעל: אם אנחנו מסתכלים על תהליך מאוד משמעותי שקרה בשנה האחרונה ברמה העולמית, הוא בעצם הקורונה שהתחילה בסוף השנה שעברה 2019, ונכנסה בצורה מאוד מאוד אגרסיבית לתוך שנת 2020. אם אנחנו מסתכלים על נתוני ההדבקה נכון לאתמול, מדברים היום כבר על כ-25 מיליון מקרי הדבקה, מדברים על תמותה של קרוב ל-850 אלף איש בכל העולם, מדברים על מוקדי תחלואה שעדיין הולכים ומתחזקים במקומות שונים בעולם.

בתוכנית הזאת אנחנו רוצים קצת להבין, מה קורה בעולם כולו. אנחנו כן רואים שיש שוני בין אזורים גיאוגרפים שונים, כי מה שקורה בארצות הברית, זה לא מה שקורה באירופה, ולא מה שקורה באפריקה, ואנחנו רוצים באמת להבין, האם אתה מזהה תהליכים שונים במקומות שונים בעולם, ואיזה הבחנות יש לך לגבי אזורים גיאוגרפים שונים בעולם בנוגע להשפעת הקורונה, בנוגע לתהליך שהקורונה ככה מביאה איתה?

האנושות היא גוף מאוד מגוון. שבעים אומות העולם שהיום הם מציגים את עצמם כ- 130, ואפילו עד כ 200 עמים, אומות, וקבוצות למיניהם. ויותר מזה יש עוד חלוקות וחלוקות, שזה דבר אחד. דבר שני, זה שהם חיים בצורות שונות מאוד מקצה לקצה בכל מיני מקומות, תחת השפעת טבע שונה מאוד, כי כאן זה קיץ, כאן זה חורף, ממש. איך כדור הארץ מתחלק עם למעלה ועם למטה, צפון, דרום, ולכן אנחנו לא יכולים להשוות בין מה שהקורונה עושה בחורף ובקיץ. באוסטרליה נגיד עכשיו זה חורף, אצלנו זה קיץ. וגם באקלים הכללי, איך שזה באסיה, ובאירופה, ובאפריקה, ובאמריקה. זאת אומרת אלה דברים שאנחנו יכולים לדון עליהם הרבה, ואני לא חושב שאנחנו נדע מזה גם הרבה.

אנחנו צריכים לראות לא מצד האנושות איפה אנחנו נמצאים, אלא מצד הקורונה איפה אנחנו נמצאים, מה היא רוצה מאיתנו, מה המכה הזאת, איך היא באה, ומה היא דורשת מאיתנו, ואז אנחנו נוכל איכשהו להגיע להבנה של מה קורה כאן. זה דבר אחד. דבר שני, באמת עברנו לימוד מאוד יפה, קשה, אבל עוד לא סיימנו וודאי, ורחוקים אנחנו מלסיים. כי אנחנו רק עברנו כמה התפעלויות ממה שעובר, אבל מה עובר בדיוק, אנחנו לא יודעים. לאן זה לוקח אותנו, לא יודעים. מה הכוונה, מהי המטרה הסופית, גם לא יודעים.

אנחנו כמו חיות קטנות שקיבלו מכות, ומסתכלות מאיפה הן באות המכות האלה, הן לא יודעות למה, הן לא יודעות לאן, ורוצות באיזו צורה להסתתר מהמכות וכמה שאפשר להגן על עצמן. זו כמו התגובה של כל גוף חי שמקבל מכה, מיד הוא מתכווץ, מיד הוא מחפש באיזו פינה אני יכול בינתיים להסתתר כדי שהמכה הבאה לא תרד עלי. ככה אנחנו רואים את ישיבות הממשלות וכל מיני גופים רפואיים, וארגון בריאות בינלאומי, וכן הלאה, כולנו מסתכלים בצורה כזאת. באמת האנושות היא מאוד אומללה נראית בזה, וזה מה שעבר.

סיכום השנה הוא, שאנחנו נמצאים במצב שקיבלנו מכות, כמו כלב קטן שמכווץ את הזנב שלו ככה כולו, וזה המצב.

יעל: אם אנחנו מסתכלים ברמה העולמית על כל ההתרחשות העולמית שקורית כאן, איך אתה מסכם את השנה מבחינה כלכלית למשל, מבחינה תעסוקתית, מבחינה חברתית, יחסים בינלאומיים, מה אתה רואה? איזה מגמות אתה רואה, איזה תהליכים קורים פה?

יחסים בינלאומיים נמצאים בהקפאה יחסית, כי יחסים בינלאומיים במיוחד הם קשורים ליחסים של המסחר והתרבות. מסחר בוא נגיד. ומפני שהמסחר עכשיו הוא נמצא ממש בשפל, וגם קשור לזה שאין לאנשים כסף, לכן הענפים האלו כמו תיירות וכל הדברים האלה ממש נמצאים בשבירה, ומי יודע אם הם יקומו. אני חושב שהם כבר לא יקומו, אם כבר אנחנו מדברים על עתיד. לכן מה שקורה זה שאנחנו נמצאים בשינוי גדול מאוד ההכרחי, המחויב מלמעלה מהפנדמיה עצמה, ואנחנו נמצאים בשינוי של כל מערכת היחסים הבינלאומית בין בני אדם. גמרנו עם היחסים האלה שאנחנו היינו משתוללים כמו ילדים בחצר או בארגז החול, אלא היום זה כבר בצורה הרבה יותר מתונה, שאין לנו מספיק כוח ואמצעים להיות בקשר, במשחק הדדי בינינו. זה דבר שני.

דבר שלישי, וודאי שהעניין התרבותי נמצא בהקפאה, הלימודים באוניברסיטאות, בבית הספר ואפילו בגני ילדים, כולם נמצאים בהקפאה. אם בימים הקרובים יצטרכו ילדים, סטודנטים וכן הלאה לצאת למקומות הלימוד, אני לא חושב שזה יקרה, אני חושב שזה יביא שוב ושוב לעלייה גדולה בחולי ווירוס הקורונה, ואז אנחנו נבין שאין כאן ברירה, אלא אנחנו צריכים לראות יותר נכון את הסיבה לתופעה הזאת. והסיבה העיקרית והעמוקה הפנימית של התופעה בווירוס הקורונה, זה היחס האגואיסטי בינינו.

אם אנחנו נלמד את עצמנו להתייחס יפה זה לזה, אנחנו לא צריכים שום תרופות, ואנחנו יכולים לפתוח את כל סוגי היחסים בינינו פשוט בצורה הפתוחה ביותר. אם אנחנו לא נשנה את היחסים בינינו לטובה, למצב של לקראת החיבור, ואפילו לקראת האהבה, לא יעזרו לנו שום תרופות, ולא נוכל להתפתח לא בגני ילדים, לא בבתי ספר, לא באוניברסיטאות, ובכלל יהיה לנו קשה מאוד, עד שנלמד שהכול תלוי ביחס הטוב איש לרעהו.

אורן: בתחילת דברייך אמרת שהאנושות היא גוף מגוון ואי אפשר להשוות בין אזור אחד בכדור הארץ לאזור אחר, בין אומה כזאת לבין אומה אחרת, וכן הלאה. איפה זה שם את המדינות השונות ביחס לנקודה המרכזית הזאת שהצבעת עליה עכשיו, של היחסים האגואיסטיים בין אנשים? האם בעינייך מדינה שבה היחסים בין אנשים הם יותר אגואיסטים, היא תיפגע יותר מהקורונה, מדינה שבה היחסים הם יותר טובים, היא תיפגע פחות מהקורונה? איך אתה רואה את המפה העולמית, ביחס לדיאגנוזה הזאת של איכות היחסים?

אני לא יכול להגיד לך, לא יכול להראות לך את המפה של כל העמים לפי רמת האגו שכרגע מתגלה, כי בכל עולם ועולם, בכל אדם ואדם, בכל יום ויום זה משתנה. אבל ללא ספק בחברות כמו האומה הישראלית בארץ ישראל, והאומה האמריקאית בארצות הברית, יהיו מכות מאוד מאוד קשות.

יעל: למה דווקא על שתי המדינות האלה הצבעת?

מפני שישראל היא בעצם צריכה להראות לכל העולם את מידת החיבור הנכונה, את צורת החיבור הנכונה. לזה קודם אנחנו צריכים להיות "ואהבת לרעך כמוך", ולהיות בזה "אור לגויים" לכל העמים. ובארצות הברית שם הישראלים הם חלק מאוד מאוד משפיע בחברה האמריקאית, וגם כל החברה האמריקאית, כמו שכבר דיברנו, היא כולה מאוד אגואיסטית, ואין בה שום נתון שקושר אותם יחד, חוץ מהאגו.

אין שם קשר תרבותי, חינוכי, כל שכן קשר דתי, קשר שקושר אותם מפעם שהם יצאו מאבא ואימא, כמו הצרפתים נגיד, הגרמנים, שיש להם איזה שורש שקושר אותם יחד. הם לא מרגישים את עצמם אחים, אלא לגמרי זרים זה לזה. כך בנויה כל המדינה האמריקאית. וגם היהודים בינינו לא מרגישים שהם קשורים לעם אחד, כי באמת אנחנו אוסף של כל העמים שאברהם אבינו אסף אותם בבבל העתיקה, ולקח אותם לארץ כנען מבבל.

אורן: אתה מתכוון במקורות שלנו?

כן, לפני 3,500 שנה. ולכן אנחנו לא מרגישים בדי. אן. אי. שלנו, שאנחנו ממש שייכים אחד לשני. אלא, כמו שכותב בעל הסולם, אנחנו אחים לצרה. מפני שמרביצים לנו, שונאים אותנו את כולנו, לכן אנחנו מרגישים לפי זה קרובים זה לזה. אבל ברגע שהשנאה הזאת החיצונה היא עוברת, גם אנחנו מתרחקים זה מזה, ומזלזלים זה בזה.

אורן: הצבעת עד כה על שתי מדינות מרכזיות בגלובוס, אחת זו ישראל, והשנייה זו ארצות הברית. האם אתה רואה שהעידן הזה של הקורונה אליו נכנסו, עומד לשנות את מאזן הכוחות העולמי בכלל, ואם כן, איזה שינויים אתה רואה במאזן הכוחות העולמי?

אני לא חושב שאנחנו מסוגלים לדבר בצורה כזאת, כי לזה צריכה להיות הכנה גדולה מאוד אצל כל המאזינים. מה שכן אני יכול להגיד שיהיו שינויים גדולים מאוד, וקודם כל בארצות הברית ובישראל.

אורן: זאת אומרת מוקדי הכוח החשובים לשנה הקרובה הם ישראל וארצות הברית. אפשר לומר כך?

כן.

אורן: מה יהפוך לדוגמה את ארצות הברית למדינה חזקה יותר ממה שהיא היום? לפני שהתחיל המשבר היה מובן שארצות הברית היא מעצמת על, הכי עשירה, הכי מתקדמת, הכי טכנולוגית, הכי מחומשת, הכי הכי הכי. באה הקורונה ונתנה לה כאילו סטירה מצלצלת מכל הצורות, מכל הגוונים, מכל התחומים, והיום היא בוערת מבפנים. מה קרה לארצות הברית, למה דווקא המעצמה הכי גדולה קיבלה מכה כל כך חזקה?

כי היא הייתה בנויה רק על האגו הפרטי של כל אחד, ללא שילוב של הרגשה לאומית, גאווה לאומית, אלא ברגע שאפשר, כל אחד מוכן למכור את כל המדינה הזאת ולעוף ממנה, ולא אכפת לו.

יעל: אם מסתכלים על הכוחות שהובילו את העולם שלנו, או שהניעו את העולם עד התקופה שלפני הקורונה, ונסתכל על הכוחות שיניעו לדעתך את העולם בתקופה שאחריי הקורונה, מה יהיה ההבדל?

ההבדל שעד היום אנחנו התפתחנו על ידי האגו שלנו שהיה מתפתח ומושך אותנו לצורות ההתפתחות. ומהיום והלאה אנחנו מתפתחים לא על ידי האגו, אלא על ידי הקשר שלנו שבינינו, שמתפתח לפי כמות ומהות, ולפי זה אנחנו כבר נתקדם.

יעל: איך האגו מפתח, אני מבינה. איך קשר מפתח, איך קשר מהווה כוח מפתח באנושות?

הוא יפתח אותנו כמו בצורה שעכשיו הוא כבר עושה. הוא נכנס לאט לאט ומפתח אותנו, אבל אנחנו במקום להרגיש שאנחנו מתפתחים, אנחנו מרגישים את עצמנו מתדרדרים.

אורן: למה?

כי אנחנו לא מבינים את צורת ההתפתחות הזאת. אנחנו מסתכלים על מה שקורה עם האגו שלנו, על מה שקורה עם החיים שלנו, אנחנו מרגישים את עצמנו אומללים יותר. מה שאין כן, אם היינו דנים על צורות הקשר בינינו שמתחילים לאט לאט להתפתח בהתקרבות זה לזה, היינו מרגישים את עצמנו אחרת, שאנחנו מתפתחים.

אורן: ההגדרות משתנות?

לגמרי.

אורן: לפי ההגדרות החדשות, מה יגרום למדינה להיות חזקה, מצליחה?

עד כמה שיש קרבה וצורה הדדית יפה איש לרעהו.

יעל: אם אנחנו מסתכלים ברמה העולמית, מה יגרום לאזור מסוים לשגשג, האם זה קשור רק במדינה מסוימת, או גם ביחסים בין המדינות?

גם ביחסים, אבל העיקר זה בפנים.

יעל: בתוך מה שקורה.

כן. בינתיים זה בתוך המדינות.

יעל: והעניין בכלל של מדינות וגבולות זה משהו שהוא יישאר רלוונטי או שהוא יהיה משהו שהרלוונטיות שלו הולכת ונעלמת?

זה לא חשוב עכשיו. את שואלת דברים שהם לגמרי לא קשורים אלינו עכשיו. זה לא מדאיג אותנו. מה אכפת לי אם יש גבולות או אין גבולות?

אורן: המוקד של הכוח הוא הופך להיות קשר בין פרטים. ככל שבמדינה מסוימת הקשר בין הפרטים יהיה יותר, כך המדינה תהייה יותר חזקה, ככה היא תהייה יותר מצליחה?

נכון.

אורן: הקשר, מה הוא צריך להיות יותר?

קשר של קרבה פנימית שאיש יבין את השני, ירגיש את השני, ירגיש שהם שייכים לחברה אחת.

אורן: במה תלויה ההרגשה הזאת של קרבה פנימית?

בחינוך בין בני אדם, עד כמה הם מבינים, עד כמה הם בודקים את עצמם ומעכלים את צורת החיבור שיש להם מצד הטבע.

אורן: אמרת שיהיו שתי מדינות דומיננטיות, ישראל וארצות הברית. נעבור לישראל. אמרת שהמאפיין העיקרי של ישראל, זה שאנחנו מרגישים אחים לצרה. הדימוי הזה, זה החיים שלנו, אנחנו חיים במלחמה מתמדת, אחים לצרה. האם אחים לצרה זו קרבה פנימית?

איזו קרבה יש בזה? יש לנו איזו סגירות כאחים כביכול, אבל לצרה שהיא מקיפה אותנו ומחזיקה אותנו יחד.

אורן: אז זה לא מספיק.

זה כמו שאימא סוגרת את כל הילדים שלה שרבים ביניהם בחדר אחד, ואומרת עד שאתם לא תהיו ילדים טובים ותאהבו זה את זה, אתם לא תצאו מהחדר.

אורן: ההתפתחות הזאת מאחים לצרה לבין אחים שהם אחים בקרבה פנימית, מה יש שם, איזה תהליך של התפתחות יש פה?

ילדים שהם כלואים הם מתחילים לעכל, למה זה, עד כמה אימא צודקת, כמה הם צריכים לשנות את עצמם, איך לעבוד על עצמם, מאיפה לקבל כוחות שיחברו ביניהם. ואז כשהם רואים שהם בדרך ויכולים להחזיק, אפילו שהם יצאו מהחדר הם יישארו ביניהם בקשר יפה וטוב, אז הם מרגישים פתאום שאין דלת, ואין חדר, ואין מנעול, הכול פתוח.

אורן: במה תלויה הפתיחות הזו?

בקשר ביניהם.

אורן: אמרת קודם שלישראל יש את הפוטנציאל להביא את קוד ההתקשרות של "ואהבת לרעך כמוך". עכשיו לא נעים להגיד, אנחנו פה בישראל מאוד מפולגים, ואני חושב שהשנה הזאת עם הקורונה ועם הכול, עשה אותנו עוד יותר מפולגים, עוד יותר נלחמים אחד בשני.

זאת אומרת, אם אני מסכם את השנה, אני בהרגשה האישית שלי לגמרי, ישראל התרחקה מהמקום של "ואהבת לרעך כמוך", אני יכול ואהבת מקסימום את מי ששייך למחנה שלי, וגם בתוך המחנה שלי יהיו אלף מחנות, אבל את זה נשים בצד. זאת אומרת, אנחנו לא במקום הזה של לתת דוגמה לעולם של חברה שהיא ב"ואהבת", אנחנו אוכלים את הראש אחד של השני, זו המציאות פה בארץ השנה.

כן.

אורן: אז זה הולך למקום רע. לאן זה הולך מכאן לשנה הקרובה, מה אתה רואה?

אני רואה שאנחנו נמצאים במצב שרק מתוך הרע אנחנו יכולים ללמוד. רק מתוך הרע. אחרת אין לנו שכל להביא את עצמנו ללימוד הנכון האופטימלי. אין. וזה לא רק בקשר בינינו, אלא בכל דבר ודבר. אנחנו לא מרגישים שיש לנו יסוד, לא קיבלנו אותו. זה גם כלפי המדיניות, גם כלפי החברה, זה בכל דבר.

אורן: מה יכול להיות לנו כיסוד, שהוא יהיה גם מכנה משותף שיש בו מקום לכולם באשר הם.

מה זה "באשר הם", אני לא מבין.

אורן: באשר הם, הכוונה שבישראל כל אדם יכול להיות ראש ממשלה. כל בן אדם יכול להקים מפלגה חדשה שתהייה שונה מהמפלגה של השכן שלו. לכל אחד יש הרגשה שהוא הכי חכם בעולם. אני לא אומר את זה בזלזול, אני מפרגן. עם של חכמים, אולי יותר מידי חכמים. נראה לי שזה בטבע שלנו. איך מהמקום הזה אנחנו עוברים ממצב של פילוג כל כך גדול לאיזה יסוד משותף, מה יכול להיות משותף פה?

שיש משהו למעלה מאיתנו, רק על ידי זה. אני מסכים עם מה שאמרת, נגיד שזה כך, לתת לכל אחד להיות ראש ממשלה, אבל מי יהיה למעלה? משהו, איזה עיקרון צריך להיות מלמעלה, שכולנו כלפיו משתחווים, שכולנו לעומתו מתחברים.

אורן: מה זה יכול להיות למשל?

תגיד לי אתה, איזה עיקרון יכול להיות?

אורן: אני לא מכיר כזה עיקרון.

אהבה. רק אהבה יכולה להחזיק גאוותנים יחד. אז כלפי האהבה אני מכניע את ראשי.

אורן: למה אתה מתכוון שאתה אומר אהבה?

אהבה, זה שאני מחזיק את עצמי שאני חכם, מבין, מרגיש, הכול, הכול, חוץ מדבר אחד, שיש מישהו שאני אוהב אותו, והאהבה היא מחייבת כמו כלפי ילדים.

אורן: מחייבת במה?

בכל.

אורן: זו התפתחות רגשית.

כן. מה, יכולה להיות התפתחות אחרת? שכלית זה לא יחייב לשום דבר, רק לפלפולים.

אורן: מדינה תהייה חזקה אם יתפתח בין אזרחיה רגש של אהבה, זה מה שאתה אומר לי?

כן, וודאי. לא צריך להיות יותר שום דבר. למה? כי בזה אנחנו נהייה קשורים זה לזה, ובזה אנחנו נהייה קשורים לכוח עליון. זה שמנהל את כל החיים, זה ששולח לנו את הקורונה ואת כל הדברים האלה, מאיפה זה בא? יש רק מקור אחד.

אורן: הקורונה באה מהטבע, לא?

וטבע בגימטרייה א-לוהים.

אורן: לא הבנתי.

טבע זה הבורא. מי בורא אותנו? הטבע. מי בורא אותנו? הבורא.

אורן: מי ברא את הקורונה?

בורא. יש עוד מלבדו?

אורן: הטבע, אני חושב.

בסדר, זה אותו דבר. אתה סתם נותן כמה שמות לאותה תופעה.

אורן: אוקי, הטבע נתן לנו את הקורונה, למה?

כדי לסדר אותנו.

אורן: בקשרי אהבה.

כן. רק לצורה כזאת הכול מתקיים ומתקדם.

אורן: זה תהליך אבולוציוני?

כן, וודאי, הכול לפי תכנית.

אורן: מה המטרה של התוכנית, מה הסצנה העיקרית בסוף התהליך, מה יש שם בסוף?

לקרב בינינו ולבורא.

אורן: בוא נתחיל לסכם. העולם קיבל את מכת הקורונה, וההתחדשות, והחוזקה, וההצלחה הולכת להיות בהתקשרות רגשית חדשה. אמרת ישראל הולכת להיות מדינה מאוד חזקה.

כן.

אורן: תגדיר לי, מה ישראל בדיוק צריכה לעשות כדי לצאת מכל הסיפור הזה הכי חזקה שרק אפשר?

רק לגלות חיבור בין כל אזרחיה. בלבד.

אורן: ואיך אתה מודד חיבור, מה הסרגל?

ערבות. שאני ערב לכולם, וכך כל אחד עבור כולם.

אורן: אתה אופטימי הרב לייטמן?

מאוד. מפני שהמפתח לזה לא נמצא באף ישראלי או יהודי, אלא בידי כוח עליון.

אורן: מה תאחל לנו לשנה הקרובה?

שהכוח העליון יעבוד עלינו קשה, חזק ומטרתי עד כמה שאפשר, ושאנחנו נסבול, אבל נקיים את רצונו, וכך נגיע לתפקידנו הנכון.

(סוף השיחה)