חיים חדשים

שיחה 619

מורה טוב, מורה לחיים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.08.2015 - אחרי עריכה

אורן: אנחנו רוצים לדבר היום על דמות המורה, מורה לחיים, ואני רוצה לפתוח בסיפור אישי. קורה לי הרבה פעמים להיות בסיטואציות שונות עם הילדים שלי במסגרת המשפחה הרחבה, ובהזדמנויות אלה כששואלים את הילד שלי "מה תרצה להיות כשתגדל?" אני מביע את דעתי ואומר שהייתי מאוד רוצה שהבן שלי יהיה מורה. ותגובת האנשים סביבי, היא חוסר הבנה לאיחול הזה שבא מכל הלב.

היום, לצערנו, מעמד המורה בישראל הוא די נמוך, ואנחנו נרצה לקחת את הדמות הזאת למקום הכי גבוה שרק אפשר, ולנסות ליצוק תוכן לתוך המקום הזה של דמות המורה לחיים.

יעל: לאחרונה הייתה לי פגישת מחזור של תלמידי בית ספר היסודי, ובבית הספר הזה הייתה מורה אחת שליוותה אותנו מכיתה א' עד כיתה ג', קראו לה המורה מיכל וכולנו התגעגענו אליה, כי הרגשנו כמו ילדים שלה. היא נתנה לנו הרגשה שכולנו אהובים, כולנו מוצלחים, כולנו יכולים, והכול היה ברוך ובאהבה. היא הייתה דמות שעשתה לנו התחלה מדהימה לחוויה של בית ספר.

בחיינו יש הרבה סיפורים וסרטים על הנושא של מורה לחיים, על דמות שהפכה להיות מאוד משמעותית בחיים של בני אדם, ושבזכותה אנשים הגיעו לכל מיני הישגים, והחיים שלהם הלכו על דרך הטוב.

היום בתוכנית אנחנו רוצים להבין מיהו אותו מורה שאנחנו כל כך רוצים שיהיה המורה לחיים שלנו ושל הילדים שלנו. מידי שנה מתקיימת תחרות "המורה של המדינה", ובה מנסים לאתר את המורים יוצאי הדופן, ואני רוצה להתחיל במשהו אישי. אתה מורה כבר הרבה מאוד שנים ולהרבה מאוד תלמידים. מנקודת המבט שלך, מה הוא מורה ומי הוא מורה אמיתי?

במקצועי אני לא מורה, המקצוע שלי הוא מיוחד מאוד. אני מלמד אנשים בוגרים למיניהם, שהצעיר ביניהם הוא לפחות בין 20, והמבוגרים הם בני 70 ואפילו 80.

הכיתה שלי, אם אפשר כך להגיד, כוללת מאות אלפים, אם לא מיליוני אנשים, והם ברובם בגילאים שנעים בין 40 ל-50, זו המסה העיקרית. הם רואים בי בעיקר מורה דרך, לכן הם באים. אני מלמד אותם את הכיוון שבאמצעותו אפשר להגיע למשמעות החיים, וזה מה שהם רוצים, בשביל זה הם מגיעים. לכן המקצוע שלי הוא מקצוע מיוחד, הם יודעים פחות או יותר מה הם רוצים, אני יודע מה אני רוצה מהם, ולכן אנחנו מסתדרים. למרות שהלימוד הוא קשה כי הוא נגד רצונו הטבעי של האדם. כאן התלמיד חייב לבטל את עצמו כלפי המורה, והביטול שלו צריך להיות מובן לו ברצון, בבחירה, ובעבודה שהיא קשה מאוד, קבועה ותמידית.

יעל: למה זה דומה?

זה לא דומה לשום דבר. בצבא למשל זה נעשה על ידי פקודות. אני מגיע לצבא ומבטל את עצמי כלפי המפקד שלי. גם בעבודה אין לי ברירה, אני מבטל את עצמי כלפי המנהל שלי. וכאן התלמיד מבטל את עצמו כלפי המורה לפי הבחירה שלו. לכן הבעיה היא כאן, שאנחנו, התלמיד והמורה, צריכים לעזור זה לזה, שנינו יחד צריכים להתקשר בינינו ולעבוד נגד הרע, נגד האגו, נגד העקשנות, נגד כל מה שיש בתלמיד. אם התלמיד מסוגל ללכת יחד איתי, אז שנינו יחד נטפל במה שמפריע לו להיכנס למסלול הנכון בחיים.

יעל: אני רוצה להחזיר את השיחה לבית הספר, למורה בכיתה. בישראל יש שתי הגדרות של מורה. יש מורה מחנך שאחראי על החינוך, על החלק הערכי של הכיתה. הוא מלווה את הכיתה לאורך כל השנה, ובנוסף הוא יכול גם להיות מורה מקצועי. הגדרה אחרת שיש היום במערכת החינוך הישראלית זה מורה מקצועי. מורה מקצועי מלמד מתמטיקה, תנ"ך, היסטוריה, והוא מורה לתחום אחד בלבד. מה בעיניך התפקיד של מורה מחנך והתפקיד של מורה מקצועי במערכת החינוך של ילדים מגיל 6 עד גיל 18?

ודאי שצריך להיות מורה מחנך, מורה שדואג כללית לרוח הכיתה, לעזרה הדדית, מורה שמביא מקורות וסרטים מיוחדים כדי לבנות את התלמידים, כדי ש"נעשה אדם" מהם, כמו מפלסטלינה, מחומר גלם שבונה אותם. המקצוע הזה הוא מקצוע בפני עצמו, אבל כל מורה ומורה צריך להיות כלול מהמגמה הזאת.

יעל: מהו תפקיד המורה בעיניך?

אנחנו לא יודעים מה קורה או מה יקרה עם הילדים. ומה שאנחנו מלמדים אותם היום, בעולם שלנו, יכול להיות לגמרי לא רלוונטי בעוד חמש שנים והם אפילו לא יצטרכו את זה. לכן אנחנו צריכים ללמד אותם את הגישה הנכונה לחיים, למשפחה, להורים, לילדים, לאחים ולאחיות, למדינה, לעולם ולעצמם. ללמד אותם איך לבנות משפחה בצורה נכונה, איך להתייחס בכל מקום, כמו במקום העבודה ולעמיתים בעבודה. בקיצור, אנחנו צריכים ללמד אותו קודם כל להתקשר נכון לסביבה, החל מהסביבה הצמודה אליו ועד לסביבה הרחוקה ביותר. שהוא ירגיש בנוח וטוב להתקשר לכל העולם ולא חשוב איפה הוא נמצא. יש אנשים שמטבעם הם כאלה, הם מחייכים, הם יכולים לדבר עם כל אחד, לעזור בקלות, או אפילו לקבל מאחרים קל הם, כך הם. לכן קודם כל צריך ללמד את זה.

מעבר לכך שצריך ללמד את האדם איך להתקשר נכון למעגלים שסביבו, אנחנו בעיקר צריכים ללמד אותו בשביל מה כל זה, בשביל מה הוא נולד. כל ילד שואל את השאלה הזו ולא מקבל תשובה, כי לא מדברים על זה, זה טאבו כביכול, לא שואלים על כך. אלא עובדים, לומדים, מטיילים, סובלים, חולים, מבריאים, לא חשוב מה. עושים את כל מה שיש בחיים, אבל בשביל מה חיים? זו שאלה מאוד פשוטה ועליה אנחנו צריכים לתת לו תשובה. ואז נהיה בטוחים שהילד "עומד" נכון בחיים, זאת אומרת שהוא יכול לתת לעצמו תשובה בשביל מה אני חי, כי זה נותן לו אפשרות לסבול, זה נותן לו אפשרות לבחור בדברים הנכונים, מתוך הידיעה בשביל מה הוא חי.

הוא צריך לדעת איך נכון להתקשר לכולם, ובשביל מה אני קיים, ואת זה קודם כל הוא צריך לדעת כתוצאה מבית הספר. לגבי מקצועות כאלה ואחרים יותר או פחות, אני לא יודע מה יקרה בעוד עשר או מאה שנה, אבל את שני הדברים האלה ילד צריך לדעת כשהוא יוצא לבגרות והלאה.

יעל: אתה אומר שזה ישמש אותו לכל החיים, בלי קשר להתפתחויות עתידיות.

צריך לדעת את זה בכל הזמנים.

יעל: אמרת שכמורה אתה נותן כיוון לתלמידים שלך, והמילה מורה היא מהמילה להורות, לכוון לאיזה כיוון. לאיזו מטרה סופית צריך מורה כזה לכוון?

הכיוון הוא לשם מה אנחנו חיים, למה נולדנו והתפתחנו על ידי האבולוציה להיות בני אדם, ולמה אנחנו חיים. וחוץ מהשאלה הפילוסופית "למה אנחנו חיים", השאלה היא למה אנחנו חיים דווקא בדור הזה. כי לכל דור ודור יש כנראה גם תפקיד, גם אפשרויות, גם מטרות וגם יכולות. את כל זה צריך המורה להסביר לנוער, ואני כבר לא מדבר על ילדים קטנים אלא על הנוער, כדי להכין אותם לחיים, שיוכלו לממש את החיים שלהם נכון.

יעל: נניח שאני מורה, לאיזה מטרה והישגים הייתי צריכה לכוון אותם?

למה את מכוונת אותם עכשיו? במקרה הטוב איך להרוויח כמה שיותר ול"צפצף" על כולם.

יעל: ולהסתדר בחיים.

להסתדר נקרא ל"צפצף" על כולם ולהרוויח הכי טוב.

יעל: לאן אני צריכה לכוון לדעתך?

לשם כך אני צריך לדעת מה הטבע דורש מאיתנו, כי אנחנו נמצאים במערכת שנקראת "טבע", ואני לא יכול לנתק את האדם מהטבע. אני צריך לדעת מה הטבע בצורה אבולוציונית, בהתפתחות שלנו דורש מאיתנו. ואם נדע זאת, נדע גם איך לכוון את האדם נכון, כדי שהוא לא יתקל בכל מיני בעיות ויקלקל את החיים שלו, שיידע איך החברה צריכה להראות, כדי שלא יבנה את החברה בצורה לא נכונה כי זה יהיה בניגוד לטבע הסובב, וכן הלאה. וזה כבר מורה דרך.

יעל: כלומר מורה צריך להיות מורה דרך, בין אם הוא מורה למתמטיקה ובין אם הוא מחנך כיתה?

מחנך כיתה זה וודאי המקצוע שלו. אבל מורה למתמטיקה בצורה קצת אחרת, במידה פחותה יותר, הוא גם צריך לדעת את זה, כך גם כל מורה ומורה. ולפי דעתי כל אדם צריך לדעת את זה.

יעל: מה ההבדל בין החינוך שנותן מורה, לבין החינוך שנותן הורה בבית, מה מייחד את המורה?

הם חייבים לנגן את אותו הניגון. הם צריכים לכוון את הילד לאותה מטרה, והילד צריך לראות שאין הבדל בין המורה להורה, ושהם אפילו דומים. כמו שזה היה בטבע שלנו בזמן שילדים הלכו לאיזה בית בכפר או באזור שלהם ללמוד משהו, בצורה כזאת. בית הספר, הכיתה והמורה צריכים להיות מאוד קרובים למה שקורה בבית.

יעל: מי צריך להיות אותו מורה. האם זה יכול להיות כל אחד או שהוא צריך תכונות מסוימות?

כל אחד שיודע את משמעות החיים.

יעל: האם צריך שיהיו לו תכונות מסוימות מעבר לידיעה של משמעות החיים?

הידיעה הזאת כבר בונה את האדם, וקובעת את התכונות שלו.

יעל: אם היינו עושים היום מבחני מיון וכניסה לאקדמיה למורים שבה מעצבים את אותו מורה, שיהיה מורה לחיים, אז אתה אומר שהתנאי היחיד לקבלה שהוא ידע את משמעות החיים.

לא שהוא ידע אלא שהוא ילמד את זה שם.

יעל: האם אין שום משמעות לתכונות האישיות ומי האדם?

לא אין לכך משמעות זה ישתנה.

יעל: יש אחד שאוהב בני אדם, אחד פתוח יותר, אחד שיודע להדריך ואחר בכלל לא?

כולם ישתנו, כל מי שרוצה, העיקר הרצון.

יעל: כלומר, הרצון והתהליך יכשיר את האדם להיות אותו מורה.

כן, מורה דרך.

יעל: האם אתה יכול לתאר לנו את דמות המורה הזה, איך הוא יוצא מאותה אקדמיה, מה אנחנו מקבלים, מי מגיע לכיתה שלנו?

ראשית יהיה מורה גבר לבנים ומורה אישה לבנות, ולא הפוך. הם צריכים לעבור קורס כדי להבין את הפסיכולוגיה של האדם, איך להגיע למימוש מטרת החיים, ומתוך כך איך צריך לבנות משפחה, איך לבנות קשרים חברתיים ואת החיים שלנו בכלל, במקום העבודה, ביציאה לנופש, איך לחנך את הילדים בבית. כלומר, מורה דרך צריך להבין את כל מאורעות החיים ואיך לכוון אותם להשגת המטרה הסופית שבחיי האדם, וזה נקרא להיות באיזון, בהרמוניה, עם העולם הסובב.

יעל: מה היחס שלו לאנשים, מעבר לידע, איך הוא מתנהג עם הכיתה מבחינה רגשית?

בהתאם למה שנדרש ממנו בכל רגע ורגע כדי להביא את התלמידים שלו להזדהות עם חוק הטבע הכללי. אנחנו לא מרגישים שאנחנו נמצאים היום באיזו מערכת גדולה שנקראת "הטבע". לכן אני צריך ללמד את הילדים להרגיש את הטבע הזה, שהם יחיו אותו. שהם יידעו איך להתקשר ביניהם כדי להשפיע על המערכת הזאת, שירגישו אותה ויתקדמו. בשביל זה גם האנושות צריכה להיות עגולה כמו הטבע. זאת אומרת, בסופו של דבר אנחנו מלמדים את הילדים שלנו בבית ספר איך להתקשר נכון זה עם זה. כי בעולם שלנו, בעידן שלנו, בזמננו, אנחנו חייבים להגיע למצב שהאנושות מתנהגת כמערכת אחת.

יעל: האם הדברים שאתה אומר עכשיו הם אוניברסאליים או שהם נכונים רק למדינת ישראל?

הם אוניברסאליים, לכולם.

יעל: כך צריך להראות החינוך בכל העולם?

כן.

יעל: האם יש משהו ייחודי לנו בישראל, או שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו ולהזדרז?

עלינו לעשות את זה כמה שיותר מהר.

יעל: קיימת סיבה מיוחדת שאנחנו צריכים להזדרז ואחרים לא?

כן, כי אנחנו צריכים להראות דוגמה לכולם.

יעל: אנחנו דוגמה מבחינת ההוראה?

אנחנו תמיד מהווים דוגמה. אנחנו בדרך כלל דוגמה, לא טוב אם אנחנו לא דוגמה.

יעל: מורה שנכנס למערכת החינוך מגיע בדרך כלל עם אידיאולוגיה מאוד חזקה, עם תחושת שליחות, או אפילו מתוך מקום של נוחות. הרבה נשים מגיעות לחינוך כי זה מאוד נוח, יש הרבה מאוד חופשים וזה מתאים לגידול ילדים, שעות העבודה מאוד נוחות. עם איזו מוטיבציה לדעתך צריך להגיע מורה לחיים?

קודם כל עם מוטיבציה לבנות אדם. את כל המקצועות האדם יכול ללמוד גם אחר כך, העיקר זה איך המורה בונה מילד אדם.

יעל: האם המוטיבציה שלו צריכה להיות בעצם עיצוב פני החברה?

כן. את פני החברה, המדינה, המשפחה. הילדים אחר כך מתחתנים ובונים משפחות.

יעל: איך הילדים צריכים להתייחס למורה, כשווה להם או כיותר גבוה מהם?

כמורה דרך.

אורן: מה זה אומר, מה היחס הנכון של תלמיד כלפי המורה?

כבוד ומורא.

אורן: על מה כבוד, וממה מורא?

כבוד מפני שהוא יודע, הוא חזק, הוא מבין, הוא מרגיש אותם, הוא מכוון אותם נכון, הוא מלמד אותם את סוד החיים.

יעל: מדוע הם יכבדו אותו, הרי היום זה לא קיים אצלנו בכלל?

כי הם מאוד צריכים את מה שיש בו.

יעל: האם זה נכון לשמור על דיסטנס בין מורה לתלמידים?

כן ולא. כי מצידם צריך להיות חום, זהירות ומורא, בוא נגיד יראה. ומהמורה צריך להיות חום ואהבה יחד עם דין.

יעל: מה זה אומר?

אי אפשר להתייחס רק בצורה יפה זה לזה, בתוך הרחמים צריך להיות דין. שני הדברים יחד.

יעל: אתה יכול להסביר בפשטות למה אתה מתכוון כשאתה אומר דין?

צריכים להיות קשורים בשני כיוונים, מצד אחד בנתינה יפה ובאהבה, ומצד שני ביראה, פחד, דחייה וכן הלאה.

יעל: זאת אומרת מצד אחד יותר רכות, ומצד שני לדעת לדרוש יותר, להיות נוקשה יותר?

כן, אבל אי אפשר להסביר את זה בפשטות כזאת.

אורן: איך ההורים של אותם ילדים צריכים להתייחס אל המורה?

ההורים נתנו בידיים של המורה את הדבר העיקרי שיש להם בחיים, לכן לא יכול להיות שיתייחסו אליו בזלזול, אלא דווקא באהבה, באהדה, בכבוד.

אורן: איזו מערכת יחסים צריכה להיות בין ההורים למורים?

צריכים להיות מפגשים, אסיפות למיניהם. הדדיות, התכתבויות דרך אימיילים.

אורן: אבל היום ההורים באים בעיקר בטענות למורים, עם ביקורת שלילית, עם טענות.

צריכה להיות כאן עבודה הדדית. לא יכול להיות שמורה עושה משהו בבית ספר וההורים לא יודעים. קודם כל צריך להיות קשר ישיר בין הכיתה והבית. ההורים צריכים לראות מה קורה בכיתה בזמן השיעורים.

יעל: תהיינה מצלמות?

כן, אין שום בעיה. אני יודע שלאשתי יש אפשרות לראות את הנכד בגן הילדים, זה נעים לה, היא רואה היכן הוא נמצא ומה הוא עושה.

אורן: זאת אומרת ההורים צריכים להיות מעודכנים במה שקורה בכיתה.

חוץ מזה צריך להיות גם כבוד ושיתוף, כי אנחנו סך הכל עובדים יחד. הילד נמצא בכיתה לא פחות מאשר בבית.

אורן: לצערנו אנחנו רואים היום בחדשות, כמעט כל שבוע, ידיעה על הורים שבאים למורים בטענות, זה מגיע אפילו לרמות של אלימות ותקיפות.

אנחנו מנסים להתנתק עכשיו מהכל ולצייר את המצב האופטימאלי, את דמות המורה לחיים. מה המצב האופטימאלי, אני רוצה להרגיש אותו.

אבל אתה לא יכול לבנות משהו סקטוריאלי, אתה צריך לשנות כל החברה. אפילו לא את המערכת, אלא את כל הסביבה, את כל החברה, את כל העם, את כל המדינה. זה חייב לנענע את כולם, אחרת הדור הבא לא ייצא לנו.

אורן: מה מהות השינוי שצריך לעבור כל הציבור?

צריכה להיות חשיבות למורה דרך. הכנה מורה דרך. הבנה של ההורים, איך הם צריכים להשתתף עימו ובאיזו צורה. צריכה להיות אקדמיה להוראה שתיקח על עצמה את כל הדברים האלה ותשנה. בתי ספר לא צריכים להיות תלויים במדינה. צריכה להיות בחירה, הכנה מיוחדת למורי דרך ולמורים בכלל, יחס למורים, יחס לילדים, יחס להורים.

אבל שוב, הכל נובע מהידיעה שבעוד כך וכך שנים הילדים שלנו יוצאים לחיים ואנחנו נראה דור נורא. דור שלא יודע איך לחיות ובשביל מה לחיות. דור שהולך לאיבוד, שמעבר לנרגילה הוא לא רוצה יותר כלום. דור אפאטי שלא מבין בשביל מה הוא חי.

יעל: את כל השינוי הזה שאתה מדבר עליו אפשר להתחיל מבתי הספר, האם זה המקום שיכול לייצר את השינוי החברתי הזה?

כן, אך ורק, ועוד לפני בתי ספר, אפילו בגני הילדים.

אורן: נניח שיקרה כזה שינוי, איך יראה הדור הבא, איזה דור נקבל?

אנחנו נקבל דור שקודם כל יודע בשביל מה הוא חי. אנחנו לא יודעים, הדור של היום לא יודע בשביל מה הוא חי. אבל הדור הבא שיידע, יהיה לו טוב בחיים. אנחנו חיים מפני שכך לימדו אותנו, אני צריך לשמור על המשפחה, הילדים, הנכדים וכן הלאה, יצר הרע היה פחות. אבל זה כבר לא ימלא את הדור הבא, הוא ירחיק ממנו את כל הדברים האלה, לא יהיה לו בשביל מה לחיות.

לכן אנחנו צריכים לתת לו, לפתוח לו את הידיעה בשביל מה לחיות, בשביל מה האדם חי בעולם הזה. בלי זה הם אפילו לא יגיעו למריחואנה, אני לא יודע איך הם יגמרו את החיים. אנחנו נמצאים לפני מצב שאין בו בחירה. אנחנו חייבים לשנות את הגישה שלנו לחיים, שכולם ידעו בשביל מה הם חיים. כל זה מוטל על מערכת החינוך.

אורן: מי הוא מורה לחיים?

מורה שיודע את סוד החיים.

(סוף השיחה)