אמרו, (עי' סנהדרין צא:) עתידים המתים להחיות במומם, כדי שלא יאמרו שאין זה אותו האדם שמת, וכיון שרואים גם מומם ידעו הכל שהוי' ממית ומחיה והוי' הוא אלקים.
ומכל מקום חילוק גדול יש בין עולם התוהו לעולם התיקון. כי טרם שזכה לתשובה שלימה עליו הכתוב אומר, (דברים כח מג מד) "הגר אשר בקרבך וכו' הוא ילוך ואתה לא תלונו", פירוש, כיון שהגר הוא בחינת הגוף החשוך, העולה למעלה לָרֶשֶׁת המלכות. על כן כל העולמות התלויים בגוף נשמעים לאותו הגר, ואפילו הבית דין והשופטים שבך, ואז נמצא שאין לנשמה במציאות זו שום שפע ופרנסה כלל, כי כן יצא דין מלפני השופטים שבך, כי יראים מאד בעד אותו הגר.
ולכן נאמר אז, "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה הוא ילוך ואתה לא תלונו", פירוש, אפילו מזון מצומצם, ההכרחי להחזקת החיות שלך, מגיע לך בחמלת הגר הזה עליך, שמלוה לך כחות ותאות מגופו הגס והמכוער, כדי לתת לך מציאות לעסוק בחיות הנשמה, שלא להכריתה לגמרי.
אבל אתה מוכרח להחזיר הרוחים והקרן לאותו הגר כי כן הדין, (זהר בראשית הסולם אות קכג, פנחס רכט) ש"כל זינא אזיל לזיניה". ונפרעים מנכסי הלוה מדעתיה ובעל כורחו.
אבל אחר התיקון שזוכים לתשובה שלימה נאמר, "ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ". כי אז מעלת הגוף יהיה שפל מאד, מפני שכבר הורם והוגש הטוב שבו, בלתי להוי' לבדו, להיות למכון שבתו. וע"כ שאר כחות הגוף אינם נחשבים יותר מגוי הארץ. ואתה תהיה למעלה. כי כתר עילאה ירד על ראש הבריאה, ולכן הדבר להיפך. ואף על פי שהמומים יתקיימו עדיין, מכל מקום, "והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה", פירוש, שמצד שפיטת הבית דין ושופטים שבך, לא יתכן להיות להם עתה שום חיות ומזון מצומצם, אפילו כי יתגלה בשתם לעין כל.
אבל אתה תחמול על אותם הגויים ותלוה אותם בחי' חיות ומזון אע"פ שאינם כדאי, אבל על מנת להחזיר, ובאמת מוכרחים המה להחזיר הכל, כי כן הדין שנפרעין מנכסי הלוה מדעתו ובעל כורחו, והבן.
וז"ע (עי' תק"ז תק"ג קמ.) שלילית המרשעת, ממיתה בלילי רביעי התינוקות באסכרה, דהיינו, מטעם הנ"ל, ש"הגר שבקרבך יעלה מעלה מעלה" וכו', וכל משיכו דנשמתין, בהלואה הם מלילית אמא של כחות הגוף החשוכים, והגם שבחי' הנשמה בעצמה שנמשכה בכל דור ודור טהורה היא, מ"מ, כיון שלילית המשיכתן, ע"כ כחה וממשלתה לא תסור מהנשמה כל ימי חייה ברשותה, וע"כ כשמעה שאֵם הקדושה רוצה לקחת הנשמה לרשותה, מיד היא באה בטענתה לתת לה אשר הלוותה לה, ובכח הזה מתגברת על אותה הנשמה ומעבירה מן העולם.
וז"ע כמ"ש, (תהלים צ י) "ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ורהבם עמל ואון" וכו'.
אבל ככלות כל הנשמות שבגוף, נראה אז לעין שהוי' ממית ומחיה, פירוש, שזו המיתה בעצמה, היא דוקא בחינת תחיה, וז"ע, ששאל הקב"ה ליחזקאל, (יחזקאל לז ג) "בן אדם התחיינה העצמות האלה", וכו' ע"ש. ואז מכל הנשמות נעשית נשמה אחת
אבל לילית חיבתא באה בטענתה לאמור, כי בנה החי, ואז המלך שלמה ברוה"ק המופיע בבית דינו משיב לה, גזרו את הילד וכו'. ואמו הקדושה מרחמת עליו מאד, ולא תתן להמית את הילד. וכיון שרואין רחימותא דאמא שבקדושה, הכל יודעים שבנה הוא. עי' בסוף מכות (מכות כג:) שכן אמר רבי אלעזר שם, בג' מקומות הופיע רוה"ק.