1. זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים, על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו".
לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר ליבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחיך יטעם". (בעל הסולם, אגרת מ"ז)
2. אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלויים, ומתגלים.
אומנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקווה, ותשועה גדולה מהשמיים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות, שבזה איני מסתפק אפילו לרגע, מפני שיודע אנוכי שרבים אשר עימנו מאשר עימהם ודי למבין.
אבל ברפיון ידיים, מתארך הזמן, ואותם הנמלים הבזויים טמונים, ולא נודע מקומם אפילו. ועל זה אומר החכם: "הכסיל חיבק את ידיו ואוכל את בשרו". כי הניח משה את ידיו, אבל כאשר ירים משה את ידי אמונה שלו, מתגלים מיד כל שצריך להתגלות, ואז, וגבר ישראל, לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול וכו'.
וזה עניין "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה", וכאשר נתמלא סאתם מקויים המקרא: "הפוך רשעים", ובאובדן רשעים באה האורה והשמחה לעולם, ואז "ואינם". (בעל הסולם, אגרת ה')
3. אלו אנשים, הסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדעות שלהם, כדי שיקבלו את הכוח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה".
אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדעות מבחינה זו שמבינים את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד. (הרב"ש, מאמר 8, "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב", 1985)
4. דווקא בדברים שיש ביניהם שנאה שייך לומר דבר חדש, היינו שהם אוהבים זה לזה. (הרב"ש, מאמר 286, "האמת והשלום אהבו")
5. צריך להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו. אבל איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:
א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.
ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חבירו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". (הרב"ש, מאמר 17, חלק א', "בעניין חשיבות החברים", 1984)
6. על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו" (פרקי אבות א', ד'), היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע.
ו"גיבור שבגיבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד), שגם היצר הרע הוא עובד ה'. נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיוון שגם היצר הרע הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא גיבור שבגיבורים. (הרב"ש, מאמר 273, "גיבור שבגיבורים")
7. ועניין אהבה הוא על ידי "וקנה לך חבר", היינו, על ידי מעשים בזה קונה את ליבו של חבירו. כי אפילו שרואה שליבו של חבירו הוא כמו אבן, מכל מקום אין זה תירוץ, ואם הוא מרגיש שהוא מתאים להיות לו חבר לעבודה אזי הוא צריך לקנות לו על ידי מעשים.
כי כל מתנה שנותן לחבירו (ומתנה נבחנת בזה שיודע שחבירו ייהנה מזה, בין בדיבור בין במחשבה ובין במעשה. אלא היות וכל מתנה צריכה להיות בהתגלות כדי שחבירו ידע מזה, ובחינת מחשבה אין חבירו יודע שחשב בעדו, לכן צריכים גם לדיבור, שיגיד לו שחושב ודואג עבורו. וגם בזה, דווקא במה שאהוב לחבירו, היינו מה שמתוק לחיך חבירו, שמי שאינו אוהב דברים מתוקים אלא דברים חמוצים אינו יכול לכבד את חבירו בדברים חמוצים אלא בדברים מתוקים דווקא, שזה אהוב לחיך חבירו. ומזה נבין שיכול להיות דבר של מה בכך אצל אדם זה, ואצל חבירו אותו הדבר הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם) הוא כמו כדור שעושה חלל באבן, הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב.
ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חבירו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה ניצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך. (הרב"ש, אגרת מ')
8. "על כל קורבנך תקריב מלח", שהוא עניין ברית מלח, שעניין ברית הוא כנגד השכל. כי בזמן שהאחד לוקח דברים טובים מחבירו, הם צריכים לעשות כריתת ברית.
עניין כריתת ברית צריכים דווקא בעת שכל אחד ואחד יש לו טענות ותביעות על השני, ויכול אז להיות בחינת רוגז ופירוד. אז הברית שעשו מחייב אותם להחזיק את האהבה והאחדות שביניהם. שזה כלל, שבכל עת שיעלה על מי שהוא רצון וחשק לפגוע בשני, אז יש להם עצה להזכיר את כריתת הברית שעשו ביניהם.
וזהו מחייב אותם להחזיק את האהבה והשלום. וזה פירוש "על כל קורבנך תקריב מלח", היינו שכל קריבות בעבודת ה' צריך להיות על ידי ברית מלח, שזהו כל היסוד. (הרב"ש, מאמר 738, "ברית מלח")
9. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה.
הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם. כמ"ש, אז נִדְבְּרו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו.
ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך. (זוהר לעם, פרשת אחרי מות, מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיפים 66-65)
10. אף על פי שחברך אינו שווה במידות כנפשך, חייב אתה לסבול אותו ולאהוב אותו, בעבור ה' שככה בראו. (השל"ה הקדוש, "שער האותיות")
11. כתוב "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער". מהו "את אויבים בשער"? אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם, עד שנעשים אוהבים זה את זה. (מסכת קידושין)
12. שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה. (משלי י', י"ב)
13. עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, הַיְנוּ אַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁשּׁוֹרָה אֵצֶל הַנְּקֻדָּה מְכַסָּה עַל כָּל הַפְּשָׁעִים וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַשְּׁבִירַת לֵב וְכָל הַחֲרָפוֹת. (רבי נחמן מברסלב, "ליקוטי הלכות")
14. על ידי כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית, בל תמוט לעולם ועד, ולא יפרידם שום מניעה, מפני שעושים ביניהם קשר אמיץ וחזק, שיתייחדו ויתקשרו באהבתם בקשר נפלא ולמעלה מן הטעם והדעת, שאע"פ הטעם והדעת היה צריך לפסוק האהבה, או לגרום איזה שנאה, אעפ"כ מחמת הכריתת ברית, מוכרח להיות אהבתם לעד קיימת ועל כל פשעים תכסה אהבה זו וקשר אמיץ זה, לפי שבאו בברית והתקשרות, כאילו נעשו לבשר אחד. וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו, כך לא יפסוק אהבתו מעל חבירו. (רבי שניאור זלמן מלאדי, "ליקוטי תורה")
15. בכל אחד מישראל חי בקירבו ניצוץ אור קדוש ממורשת אבות מקדושת תורה וגדולת אמונה. ונמצא, שכל מחלוקת שיש בין איש ישראל לחבירו, בין קיבוץ לחבירו, גם היא בונה עולמות, וכיוון שהכול הוא שיכלול ובניין, אין צורך לדבר מרורות, כי אם להודיע את הגודל ששני הצדדים עושים, ושהם יחד משכללים בניין עדי עד, ומתקנים את העולם, ואז לפי התרחבות הידיעה תגדל האהבה, כפי הערך של גדולת השנאה, ויגדל החיבור לפי הערך של גדולת הפירוד. (הראי"ה קוק, "אורות")
16. "איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו". (אבות דרבי נתן)