312. ויגרש את האדם. מי עשה גירוש למי? האם הקב"ה עשה גירוש אל האדם, או לא? שהרי לא כתוב, ויגרש ה' את האדם, אלא, ויגרש את האדם, סתם.
המילה, אֶת, שבכתוב, התהפכה. שהיה צריך לכתוב, ויגרש האדם את. אבל כתוב, ויגרש את, שהמילה אֶת היא לרמז על השכינה, שנקראת אֶת. שהאדם גירש את, כלומר, שהאדם גירש השכינה. אלא שהמילים התהפכו, שהיה צריך לכתוב, ויגרש האדם את.
313. ומשום זה כתוב, וישַׁלחהו ה' אלקים מגן עדן. משום שגירש האדם את, שהיא השכינה.
כלומר, הזוהר שואל, ולמה הלשון כפול, שכתוב, וישלחהו ה' מגן עדן, ותכף כתוב, ויגרש את האדם? ומוכיח מכאן שהמילה, אֶת, היא השכינה. והכתוב, ויגרש את האדם, הוא פירוש על הכתוב, וישלחהו ה' מגן עדן. שע"כ שלח אותו מגן עדן, משום שבחטאו גירש את השכינה ממקומה.
ויַשכֵּן מִקֶדם לגן עדן את הכרובים. כתוב, וישכן, סתם. ולא כתוב, וישכן ה'. משום שחל על אדה"ר, שהשכין את הכרובים במקום הזה, שגרם וסָתם הדרכים והשבילים העליונים, ונפסק השפע, והִשרה דינים על העולם. והמשיך קללות לעולם מהיום ההוא ואילך.
314. ואת להט החרב המתהפכת. פירושו, כל הנמצאים בדינים מדלגים בעולם, שמדלגים מצורה לצורה, שפושטים צורה ולובשים צורה, שמתהפכים לצורות רבות, כדי להיפרע מהעולם.
לפעמים הם בצורות אנשים, ולפעמים בצורות נשים. לפעמים הם אש לוהטת, ולפעמים הם רוחות. ואין מי שיעמוד עליהם. וכל זה הוא לשמור את דרך עה"ח, שלא יוסיפו להרע כבתחילה.
כי ב' הנקודות בינה ומלכות, מחזה ולמטה של המלכות, נכללות זו בזו. ויש בינה ומלכות בנקודת הבינה, ויש בינה ומלכות בנקודת המלכות.
ונמשכות מהם ד' שליטות. ונבחנות בינה ומלכות שבבינה לזכרים, אנשים, כי הבינה מסתיימת בזכר. ובינה ומלכות שבמלכות נבחנות לנקבות, נשים. הארת הימין שבכל אחד נבחנת לרוחות, והארת השמאל שבכל אחד נבחנת לאש לוהטת.
315. להט החרב, כלומר, אלו המלהטים אש ועונשים קשים על ראשיהם של הרשעים והפושעים. והצורות מתהפכות לכמה מינים של דינים, לפי דרכיהם של בני אדם. וע"כ נקראים, להט, כמ"ש, ולִיהַט אותם היום הבא. וע"כ נקראים, החרב, כי הוא חרב לה', כמ"ש, חרב לה' מָלאה דם.
316. להט החרב, הוא אפילו כל אלו המענישים שלמטה, שבעוה"ז, המתהפכים מצורה לצורה. כולם הם ממונים על העולם, להרע ולהשֹטין לרשעי עולם, העוברים על מצוות ריבונם.
הכתוב, וליהט אותם היום הבא, מדבר בעונשים עליונים ובממונים עליונים. ונאמר כאן, שאפילו המענישים שלמטה בכלל להט החרב המתהפכת.
317. כיוון שחטא אדם, המשיך על עצמו כמה מיני מזיקים רעים וכמה בעלי דינים. והיה ירא מכולם, ולא יכול להתגבר עליהם.
שלמה ידע חכמה העליונה. והקב"ה שם עליו כתר מלכות, והיו יראים מפניו כל בני העולם. כיוון שחטא, המשיך על עצמו מזיקים רעים וכמה בעלי דינים, כלומר נוכלי דינים, והיה ירא מכולם. ואז יכלו להרע לו, וכל מה שהיה בידו לקחו ממנו.
318. ע"כ, במה שהאדם הולך, ובאותה הדרך שמתדבק בה, כך הוא ממשיך על עצמו כוח ממונה ההולך לעומתו. אם הולך בדרך טוב, הוא ממשיך עליו כוח ממונה מצד הקדושה, המסייע לו. ואם הולך בדרך רע, ממשיך עליו כוח רע מצד הטומאה, המזיק לו. כן אדה"ר בחטאו, היה מושך על עצמו כוח אחר טמא, שטימא אותו וכל בני העולם.
319. כאשר חטא אדה"ר, המשיך על עצמו כוח הטומאה, וטימא אותו וכל בני העולם. וזהו נחש הרע, שהוא טמא וטימא העולם. כאשר מלאך המוות מוציא נשמות מבני אדם, נשאר ממנו גוף טמא, ומטמא הבית, ומטמא כל הקרובים אליו. כמ"ש, הנוגע במֵת לכל נפש אדם, וטָמֵא. והוא משום שהמיתה מסוּבבת מנחש הרע הטמא.
320. וע"כ, כיוון שמלאך המוות לקח הנשמה וטימא את הגוף, ניתנה רשות אז לכל מיני טומאה לשרות על הגוף. כי גוף נטמא מצד נחש הרע, השורה עליו. כי המוות מסובב ממנו. וע"כ, בכל מקום שאותו נחש הרע שוכן, מטמא אותו, והוא נטמא.
321. כל בני העולם, שישנים במיטתם בלילה, והלילה פורש כנפיו על כל בני העולם, טועמים טעם המוות. ומשום שטועמים טעם המוות, רוח הטומאה משוטט אז בעולם ומטמא את העולם, ושורה על ידיו של האדם, והוא נטמא.
322. וכשמקיץ משנתו, ונשמתו חוזרת אליו. בכל מה שייגע בידיו, ייטמא הכול. משום שרוח הטומאה שורה עליהן. וע"כ לא ייקח איש את מלבושיו, להתלבש ממי שלא נטל ידיו. כי המשיך על עצמו רוח הטומאה, ונטמא. ויש רשות לרוח הטומאה לשכון בכל מקום.
323. וע"כ לא ייטול אדם ידיו ממי שלא נטל ידיו, משום שהמשיך עליו רוח הטומאה, ומקבל אותו מי שנוטל מים ממנו, ויש רשות לרוח הטומאה לשרות עליו. ומשום כך צריך האדם להישמר בכל אשר יפנה, מצד נחש הרע שלא ישלוט עליו.
ועתיד הקב"ה להעביר את רוח הטומאה מהעולם בעוה"ב, כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וכתוב, בִּילַע המוות לָנצח.