174. וירא אלקים את כל אשר עשה. והאם לא ראה קודם שעשה? כי כתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, שמשמע שראה רק לאחר שעשה. אלא הכול ראה הקב"ה, הן מה שכבר עשה והן קודם שנעשה, אלא הכתוב בא לרבות, שראה כל הדורות העתידים, וכל מה שיתחדש בעולם בכל דור ודור, עוד מטרם שיבואו לעולם.
הכתוב, אשר עשה, הוא כל מעשה בראשית, כי במעשה בראשית נברא היסוד והשורש לכל מה שיבוא ויתחדש בעולם. וע"כ ראה הקב"ה עוד מקודם שהיה, ושׂם את הכול במעשה בראשית.
מתוך שמעשי בראשית הם יסוד ושורש לכל העת"ל, ע"כ כלל הקב"ה בהם, לראות את כל העת"ל בעולם בכל הדורות. כי הכתוב, ולאמוֹר לציון, עַמי אתה, פירושו, עימי אתם בשותפות, אני התחלתי העולמות, ואתם גומרים אותם. כי ה' תיקן כל המציאות, באופן שיוכלו בני אדם לגמור התיקון. וכיוון שגמה"ת נשאר לבני אדם, א"כ הם שותפים בבריאה. ולפיכך יש ב' בחינות שמיים וארץ:
א. מה שכבר תיקן המאציל, והוא הנקרא מעשה בראשית.
ב. השמיים והארץ החדשים, שיתגלו אחר גמה"ת, כמ"ש, השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה.
("ויַרְא אלקים את כל אשר עשה", בראשית-ב)
139. אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות, שהם למעלה ממקום ומזמן.
("צדיק עליון צדיק תחתון", וייצא)
17. אשר אתה מראה. אתה, הוא המראה שאינה מאירה, המלכות, שהראתה לו בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר על תיקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוך מראה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה, היה מתקשה בהן. כי בתוך המלכות עמד כל דבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה הייתה משווה צורתה לצורה הדמיונית שבעוה"ז במשכן.
ונמצא, שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית. וע"כ התקשה בהן משה, שלא היה יודע איזו מהן לתפוס. אמר לו הקב"ה, אתה בסימניך ואני בסימניי. שמשה יתפוס הסימנים הדמיוניים שבכל דבר, והקב"ה תופס הסימנים הרוחניים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז התיישב משה בכל העבודה של המשכן.
("אלה פקודי המשכן", פקודי)
297. הכלל של כל הדברים, עתיק דעתיקין וז"א, הכול אחד, בבחינת עצמותם, והכול הוא למעלה מהזמן מבחינת עצמותם. שהיה הווה ויהיה, שווים בהם, והכול הוא בהווה, והכול היה, והכול יהיה. שאין באלקיות עניין קודם ואח"כ. וכן אין שם כלל שינוי מעשה מבחינת עצמותם, כגון מרחמים לדין. כי לא ישתנה בעתיד ולא השתנה בעבר, ואינו משתנה בהווה. אלא שנתקן בתיקונים אלו בשביל התחתונים. ונשלמה הצורה הכוללת כל הצורות, ז"א. שהיא צורת אדם, הכולל זכר ונוקבא. הצורה הכוללת כל השמות, כי ז"א נקרא הוי"ה, שהוא שם, הכולל כל השמות. הצורה, שנראות בתוכה כל הצורות, ולא שהיא צורה ממש, אלא כעין צורה זו.
("האידרא רבא קדישא", נשוא)
299. הכול הוא אלקיות, למעלה מזמן, ממקום, ומשינוי. וכל אותם המדרגות והתיקונים, שאנו מבחינים באלקיות, הם כולם רק מיני העלמות וכיסויים כלפי התחתונים. כי ע"ס הן עשר מיני כיסויים על עצמותו. וכן כל התמונות המדומות מזמן ממקום וממעשים, כולן אינן אלא רק מיני כיסויים על אלקותו, הנראים כך לעיני התחתונים.
וכמו שהאדם אינו מתפעל ואינו משתנה במשהו מחמת הכיסויים, שהוא מתכסה בהם, כי רק חבריו מתפעלים מהעלמותו או מהתגלותו. כך אלקותו אינו משתנה ואינו מתפעל משהו, מתוך אלו המדרגות והתיקונים והשמות, שבזמן ובמקום ובשינוי מעשה, שהתחתונים מבחינים בכיסויים שלו. אלא שיש לדעת, שכיסויים אלו משמשים ג"כ לגילויים.
ולא עוד אלא לפי מידת הכיסוי, שיש בכל שם ותיקון, כך היא מידת הגילוי הנמצא בו. ומי שזוכה לקבל מידת הכיסויים כהלכתם, זוכה אח"כ שהכיסויים נעשו לו למידות גילויים. והלומד צריך לזכור דברים אלו בזמן הלימוד, ולא ייכשל במחשבתו.
("האידרא רבא קדישא", נשוא)