198. בנים, חיים ומזונות נמשכים לתחתונים רק מצד העמוד האמצעי, שנקרא בנִי בכורי ישראל. והוא נקרא עה"ח. הזוהר מבאר עניין בנים, חיים ומזונות. שהעמוד האמצעי, ישראל, משפיע אל השכינה בשביל התחתונים. שהשפעות החיים אל השכינה, הם בני ישראל התחתונים, הממשיכים חייהם מהשכינה, והשפעת סודות התורה בשביל התחתונים נחשבת למזונות השכינה. והתפילה, שהיא זיווגה עם הז"א, ממשיכה בנים, שהם נשמות, בשביל התחתונים, שבה כתוב, ותאמֶר אל יעקב, הבה לי בנים.
("תפילה לעני", בראשית-א)
280. נודע שהמאציל התחיל הבריאה ותיקן אותה באופן שבני ישראל יכלו לגמור אותה, כמו שלומדים, עימי אתם בשותפות, אני התחלתי הבריאה ואתם גומרים אותה.
כי המאציל תיקן את המלכות רק בט"ר שבה, ותיקון של מלכות דמלכות מסר לישראל, שיתקנו אותה ע"י עבודה ושמירה של ט"ר. ולפיכך, כל עבודת ישראל מטרם גמה"ת, היא רק בט"ר של המלכות, הנבחן לבירורי רפ"ח (288) ניצוצין, שנתקנו ע"י המאציל.
ומבחינה זו נבנו ב' המקדשים למעלה, ה"ר וה"ת, וכן למטה. וע"כ נבחנים שנבנו ע"י בני אדם, ע"י עבודת בני אדם, שהוטל עליהם לגמור את הבריאה. וכיוון של"ב (32) ניצוצין אחרונים, השייכים למלכות דמלכות, עוד לא נתקנו, הרי נמצאים מהם הס"א והערב רב, המחטיאים את ישראל. ולפיכך נחרבו ב' בתי המקדש.
אמנם אחר שבני ישראל יבררו כל רפ"ח ניצוצין, הנמצאים מכוח שבירת הכלים, אז יברר הקב"ה בעצמו את ל"ב ניצוצין האחרונים, שמִמלכות דמלכות, הנקראים ל"ב האבן, כמ"ש, והסירותי את לב האבן מִבשרכם. ואז תתוקן המלכות דמלכות, הבית האחרון.
וכמ"ש, אם ה' לא יבנה בית, כלומר מטרם גמה"ת, שהעבודה ניתנה לבני אדם, ועל ידיהם נבנו ב' בתי המקדש, הרי, שווא עמלו בוניו בו, כי נחרבו. אלא אחר שיגמרו בני האדם את התיקון המוטל עליהם, אז יוריד הקב"ה את ירושלים בנויה, מלכות דמלכות, ואת ביהמ"ק בנוי, הפנימיות של המלכות דמלכות. ואז יהיה בניין עדי עד לנצחיות.
("וייבן ה' אלקים את הצלע", בראשית-א)
234. רבי חייא הגדול הלך אל רבי שמעון. וראה מסך של אש, שהיה מפסיק בבית. ורבי שמעון ותלמידיו היו מהמסך ולִפְנים. תמה רבי חייא ואמר, אשמע דבר מפיו מכאן, מאחורי מסך האש.
235. שמע קול של אחד מהתלמידים של רבי שמעון, שהיה אומר, בְּרח דודי ודְמה לך לצבי או לעופר האיילים. כל ההשתוקקות שהשתוקקו ישראל אל הקב"ה, היא תאוותם של ישראל, שיהיה הקב"ה לא הולך ולא מתרחק, אלא בורח כצבי או כעופר האיילים.
236. אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או עופר האיילים, שבזמן שהוא בורח, הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו. ולעולם תמיד, הוא מחזיר את ראשו לאחוריו.
כך אמרו ישראל, ריבונו של עולם, אם אנו גורמים שתסתלק מבינינו, יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים, שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהיה בו מקודם ועזב אותו וברח משם. כמ"ש, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מְאסתים ולא גְעלתים לכַלותם להפר בריתי איתם.
הצבי ישן בעין אחת, ובאחרת הוא ער. כך אמרו ישראל אל הקב"ה, עשה כמו הצבי, כמ"ש, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
("בְּרח דודי", שמות)
360. כתוב באדם, כי בצלם אלקים עשה את האדם. וכתוב, ותְחַסרהו מעט מאלקים. אם בני אדם מכובדים במעשיהם כל כך והם נאבדים מעפר הבאר, שנאבדים ע"י הקליפות, הנאחזות בעפר המלכות, שנקראת באר, איך יבואו לשאוב שפע מהבאר? ובָחר בעליונים, במלאכים, ובחר בישראל. לעליונים לא קרא בנים, לתחתונים קרא בנים. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם. הוא קרא להם בנים, והם קראו לו אב, כמ"ש, כי אתה אבינו. וכתוב, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. הוא בחר בי ואני בחרתי בו.
("דודי לי ואני לו הרועֶה בשושנים", שמות)
371. מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר. ה' רועי, הרועה שלי. כמו שהרועה מנהיג את הצאן ומוליך אותם למרעה טוב, למרעה שמן, במקום נחלי מים, מיישר הליכתן בצדק ובמשפט, אף הקב"ה, כמ"ש, בנאות דשא ירביצני על מֵי מנוחות ינהלני, נפשי ישׁובֵב.
("ומשה היה רועה", שמות)
67. אשריכם זורעֵי על כל מים מְשַׁלחי רגל השור והחמור. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם יותר מכל העמים וקירב אותם אליו, כמ"ש, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. וכתוב, כי חֵלק ה' עַמו יעקב חֶבל נחלתו. וישראל מתדבקים בהקב"ה, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
68. והם צדיקים לפניו מפני שהם זורעים על כל מים, זורעים לצדקה, שמעלים מ"ן להמשיך מוחין למלכות, שתהיה נקראת צדקה. כי בלי המוחין היא נקראת צדק בלי אות ה'.
ומי שזרע לצדקה, כתוב בו, כי גדול מעל השמיים חסדך. מעל השמיים, מכונה ג"כ, על כל מים. מעל השמיים זה עוה"ב, בינה, שהיא מעל ז"א, הנקרא שמיים. וישראל זורעים זרע, שמעלים מ"ן, על כל מים, בינה, כדי להמשיך מוחין אל המלכות, שתהיה נקראת צדקה.
("מְשַׁלחי רגל השור והחמור", שמות)
286. ישראל הם כנגד כל שאר אוה"ע. כמו ששאר העמים הם שבעים, אף ישראל הם שבעים. כמ"ש, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצריימה שבעים. ומי שמושל על ישראל, הוא כאילו מושל על כל העולם.
287. מכאן נשמע שישראל הם שבעים. כמ"ש, ובני ישראל, פָּרו, וישרצו, ויִרבו, ויעצמו, במאוד, מאוד. הרי כאן שבע מדרגות, וכל מדרגה כוללת עשר, הרי שבעים. אח"ז כתוב, ויקם מלך חדש על מצרים. שמחמת שליטתו על ישראל, שהם כנגד שבעים אומות, נבחן כמלך חדש.
288. השתעבדו ישראל בכל האומות, כדי שיתעלה על ידם העולם. כי הם כנגד כל העולם. וכתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכמו שהקב"ה הוא אחד, אף ישראל הם אחד, כמ"ש, גוי אחד בארץ. כמו ששמו של הקב"ה הוא אחד ונפרד בשבעים שמות, אף ישראל אחד ונפרדים בשבעים.
("ישראל כנגד שאר אוה"ע", שמות)
15. לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה תבל ויושבֵי בה. הארץ, זוהי ארץ הקדושה של ישראל, שעומדת להיות מושקית מה', ולהתברך ממנו מתחילה. ואח"כ ממנה מושקה העולם כולו. תבל ויושבי בה, אלו שאר הארצות, השותים ממנו.
("ואֵרָא באל שד"י, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם", וארא)
405. אשריהם ישראל, שהקב"ה קרא להם אדם. כמ"ש, ואַתֵן צאני, צאן מַרעיתי, אדם אתם. וכן כתוב, אדם כי יקריב מִכֶּם. מה הטעם שקרא להם אדם? הוא משום שכתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם. אתם, ולא שאר עמים עכו"ם. ומשום זה אדם אתם. אתם קרויים אדם, ואין עכו"ם קרויים אדם.
406. כיוון שאדם מישראל נימול, נכנס בברית שכרת הקב"ה עם אברהם, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל. וכתוב, חסד לאברהם. והתחיל להיכנס במקום הזה. כיוון שזכה לקיים מצוות התורה, נכנס באדם הזה של המרכבה העליונה, ומתדבק בגוף המלך, ואז נקרא אדם.
("לא יהיה לך", יתרו)
421. הכול הוא דבר אחד, ובמדרגה אחת עולה. כמה פנים לפנים יש להקב"ה. יש פנים המאירים, פנים שאינם מאירים, פנים תחתונים, פנים רחוקים, פנים קרובים, פנים שבפְנים, פנים שבחוץ, פנים של ימין, פנים של שמאל.
422. אשריהם ישראל לפני הקב"ה, שנאחזים בפנים העליונים של המלך, בפנים שהוא ושמו אחוזים בהם, והוא ושמו אחד. ושאר העמים אחוזים בפנים הרחוקים, בפנים התחתונים.
ומשום זה הם רחוקים מגוף המלך.
("לא יהיה לך", יתרו)
167. הקב"ה קרא לישראל אדם, כעין של מעלה, ז"א. וקרא להם בהמה. והכול בפסוק אחד, שכתוב, ואַתן צאני צאן מַרְעיתי, אדם אתם. כי ישראל נקראים אדם ובהמה. ומשום זה, אדם ובהמה תושיע ה'.
זכו, נקראים אדם, כעין של מעלה. לא זכו, נקראים בהמה. וכולם מתברכים בשעה אחת. אדם שלמעלה, ז"א, הוי"ה במילוי אותיות א' שבגי' אדם (45). ובהמה שלמטה, המלכות, הוי"ה במילוי אותיות ה', שבגי' בהמה (52). וגם בישראל יש ב' מדרגות אדם ובהמה, אותן הנשמות הנמשכות מז"א, ואותן הנשמות הנמשכות ממלכות. וזהו, אדם ובהמה תושיע ה'.
("אָמור להם", נשוא)
500. אשרי ישראל, שהקב"ה רצה לכבד אותם יותר משאר בני העולם. בתחילה אמר להם, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים. לא הוסרה מהם אהבה רבה, עד שקרא להם, וגוי קדוש, שהוא יותר חשוב. לא הוסרה מהם האהבה, עד שקרא להם, כי עַם קדוש אתה. לא הוסרה מהם האהבה, עד שקרא להם, ואנשי קודש תהיון לי, שהוא יותר חשוב מכל.
("ואנשי קודש תהיון לי", משפטים)
510. ואנשי קודש תהיון לי. האם לא מספיק לומר, קדושים תהיון לי? אלא ואנשי קודש ודאי, שלא יצאו ישראל לחירות אלא מיובֵל, בינה. ואחר שיצאו לחירות, קיבל אותם היובל בכנפיו, ונקראים אנשים שלו, בנים שלו. וכתוב ביובל, יובל היא קודש תהיה לכם. ומשום זה כתוב, ואנשי קודש תהיון לי, אנשים שלו ממש.
511. הקב"ה אמר, ואנשי קודש תהיון לי. וע"כ זכו ישראל להיקרא אחים אל הקב"ה, כמ"ש, למען אחיי ורעיי. כי ישראל הם בנים ליובל, בינה, וגם ז"א בן הבינה. נמצא שהם אחים לז"א. ואח"כ נקראים קודש ממש, כמ"ש, קודש ישראל לה' ראשית תבואתו.
("ואנשי קודש תהיון לי", משפטים)
512. ישראל נקראים קודש. ומשום שהם קודש, אסור לאדם לקרוא לחברו בשם של ביזיון, ולא לכנות שם לחברו, ועונשו גדול. וכש"כ בדברים אחרים. כתוב, נְצוֹר לשונך מרָע. כי בגלל לשון הרע מחלות יורדות לעולם.
513. כל מי שקורא לחברו בשם שאין בו ומבזה אותו, הוא נתפס לדין על מה שאין בו.
("ואנשי קודש תהיון לי", משפטים)
1. כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם, ורצה להתדבק בהם, ולהתקשר עימהם, ועשה אותם עם יחיד בעולם. והם רצו בו והתקשרו בו. ונתן לשאר העמים שרים מושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל.
("מי זאת הנִשקפה כמו שחר", תרומה)
168. אין התעוררות מתעוררת למעלה עד שישראל מעוררים למטה.
וע"כ לעם קדוש, המתעטרים בעטרות קדושות של נשמות, כדי לעורר מנוחה, אסור לעורר דין, אלא כולם יהיו ברצון ובאהבה רבה, שיעוררו ברכות למעלה ולמטה ביחד.
("כמו שהם", תרומה)
93. בשעה שישראל מסדרים בבית הכנסת סדר שירות ותשבחות, וסדר התפילה, אז מתאספים ג' מחנות של מלאכים עליונים. מחנה אחד הם המלאכים הקדושים המשבחים להקב"ה ביום. כי יש אחרים שמשבחים להקב"ה בלילה. ואלו הם המשבחים להקב"ה ואומרים שירות ותשבחות עם ישראל ביום.
94. המחנה השני הם המלאכים הקדושים הנמצאים בכל קדושה שישראל מקדשים למטה, ותחת ממשלתם הם כל אלו המתעוררים בכל הרקיעים בתפילה של ישראל. המחנה השלישי הן העֲלָמות העליונות, שבע רוחות של שבעה היכלות דבריאה, שמיתקנות עם המלכות. והן מתקנות את המלכות להכניס אותה לפני המלך.
95. וכולם מיתקנים בסדר של ישראל שמתקנים למטה, באלו שירות ותשבחות, ובתפילה שמתפללים ישראל. כיוון שאלו ג' מחנות מזדמנים, אז ישראל פותחים בשירה ומזמרים לפני אדונם. והמחנה האחד, הממונים לשבח לאדונם ביום, מזדמנים עימהם ומזמרים עימהם יחד באלו השבחים של דוד המלך.
("אמר שומר בא בוקר", תרומה)
107. שבח עליון, שאינו נמסר למלאכים העליונים בלבד, אלא ביחד עם ישראל, הוא קדוש. ברכה נמסרה להם לבדם, כמו שנמסרה לישראל, אבל קדוש לא נמסר להם לבדם, אלא עִם ישראל, כי אינם מקדשים קדושה אלא עִם ישראל. ומה שכתוב, וקָרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש, זהו בזמן שישראל מקדשים למטה. ועד שישראל אינם מקדשים למטה, הם אינם אומרים קדושה.
("הילד", בלק)
83. אשריהם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב, שהם יודעים להתדבק במלך הקדוש, ולעורר הכוח של מעלה, ולהמשיך קדושה של אדונם עליהם. משום זה כתוב, אשריך ישראל, מי כמוך עַם נושַׁע בה'. וכן, ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום.
("צריך להגביה הימין על השמאל", אמור)
86. ולא תחללו את שם קודשי ונִקְדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מְקַדִשכם.
מצווה לקדש אותו בכל יום, להעלות קדושתו מלמטה למעלה, להעלות מ"ן מלמטה לעורר קדושתו למעלה, כמו שהוא קדוש למעלה. עד שתעלה קדושתו אל האבות, שהם חג"ת דז"א, ואל הבנים, שהם נה"י דז"א, המכונים בני ישראל.
87. כמו שיש קדושה למעלה מהכול, או"א עילאין, הנקראים קודש, כך יש קדושה באמצע, ז"א, וקדושה למטה, במלכות. והכול בעניין שלמטה, שהעיקר להמשיך קדושה למטה, למלכות.
90. אלא ישראל מקדשים למטה, כעין המלאכים העליונים למעלה, שכתוב בהם, וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות.
91. והכול הוא להוריד מקדושה שלמעלה למטה אל המלכות, שכל אחד מישראל יקבל ממנה, ויקדש עצמו בקדושה הזו, ולשמור אותה, לפרושׂ על עצמו התפשטות הקדושה. כמ"ש, ונקדשתי בתוך בני ישראל, בתחילה, שבני ישראל יעלו מ"ן לעורר למעלה ג' הקדושות. ואח"כ, אני ה' מְקַדִשכם, שישראל מקבלים קדושה העליונה.
("ונקדשתי, בשלוש מדרגות", אמור)
92. באיזה מקום יקדש אדם את עצמו בקדושה, לכלול עצמו בה? כשהאדם מגיע לכתוב, ה' צבאות, הנזכר אחר קדוש השלישי, נו"ה, שבו עניין, אני ה' מְקַדִשכם. ואנו לאחר ג"פ קדוש אומרים, ה' צבאות בלבד, שאין אנו מכלילים עצמנו שם.
ואח"כ כשהאדם מגיע אל הכתוב, מלוֹא כל הארץ כבודו, שאז נמשכת הקדושה למלכות, אז יכלול את עצמו בקדושה, להתקדש למטה, בתוך הכבוד ההוא שלמטה, המלכות. כמ"ש, ונִקדש בכבודי. ואח"כ יעשה בדרך פרט, בתחילה יכלול את עצמו במלכות, בכבוד שלמטה, בכתוב, מלוא כל הארץ כבודו, שכולל כל הארץ וכל האומות. ואח"כ יעשה המשכת הקדושה בדרך פרט, לישראל בלבד. שיתקדש הכול ומישראל תתפשט הקדושה לכל העולם.
("ונקדשתי, בשלוש מדרגות", אמור)
118. אשרי חלקם של ישראל, שמתקדשים בקדושות עליונות, משום שהם דבקים למעלה, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
("אמר שומר בא בוקר", תרומה)
39. מתוך בני ישראל, משום שהכול אינו נקרא אחד, להיות אחד כראוי, אלא, מתוך בני ישראל. כי בני ישראל עומדים למטה, לפתוח דרכים ולהאיר שבילים ולהדליק הנרות, שהם הספירות העליונות, ולקרב הכול מלמטה למעלה, שיהיה הכול אחד. ומשום זה כתוב, ואתם הדבקים בה'.
("ואתה הַקרֵב אליך", תצווה)
56. השמיים מסַפרים כבוד אל. שמיים, הקב"ה, ז"א. מספרים, שמאירים, למקום שנקרא כבוד אל. כבוד אל, בת אברהם, המלכות. אל, זהו אברהם, חסד.
מספרים, הוא כמ"ש, אז ראהּ ויְסַפְּרהּ. ויספרה, כמ"ש, מְקום ספיר אבניה, לשון הארה. והשמיים האלו, ז"א, מתקנים אותה בכל התיקונים, לכבוד האל, המלכות.
57. וע"כ ישראל למטה, מביאים אל המלכות אור בחשאי, ממעיין שלמעלה, מז"א, ואומרים, בשכמל"ו.
58. והמקום שנקרא שמיים מעיד בהם. וע"כ, האותיות ע' וד' מהפסוק, שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד, הן גדולות, להיות עדות. השמיים, כמ"ש, הַעידותי בכם היום את השמיים. זהו יעקב, ז"א, מקום השמיים. והמלכות מעידה, כמ"ש, ואת הארץ. וכתוב, כְּיָרֵח ייכּוֹן עולם ועֵד בשַׁחַק נאמן. והירח היא המלכות.
59. וכשישראל בשלמות, עדות שלמה מעידים בהם, הקב"ה וכנ"י, ז"א ומלכות. בזמן ההוא נמשך הטל שלמעלה, השפע, ממקומו של עתיק, הכתר. וזה כשז"א ומלכות בייחוד. כמ"ש, שראשי נִמלא טל. טל הוא בחשבון הוי"ה אח"ד (39), הקב"ה וכנ"י. כי בשעה ההיא ראויים ישראל לטל.
("ביאור המזמור השמיים מסַפרים", כי תישא, זוהר חדש)
393. הקב"ה בחר בישראל לנחלתו ולגורלו, והקריבם אליו. עשה מהם מדרגות ידועות בעוה"ז, האבות, כעין של מעלה, לשכלל כל העולמות כאחד, למעלה ולמטה. כמ"ש, השמיים כיסאי והארץ הדום רגליי, לשכלל למעלה ולמטה להיות אחד.
("ויקם משה את המשכן", פקודי)
337. ישראל הקדושים, שהם עם אחד בייחוד קדוש, הקב"ה נותן להם עצה להינצל מהכול.
("שׂערה שבתפילין", פקודי)
99. הנה מה טוב ומה נעים שבֶת אחים גם יחד. אשריהם ישראל, שלא נתן אותם הקב"ה לשר או לשליח, אלא ישראל אחוזים בו, והוא אחוז בהם. ומאהבתם, קרא להם הקב"ה, עבדים. כמ"ש, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם. אח"כ קרא להם בנים, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם. אח"כ קרא להם אחים, כמ"ש, למען אחיי ורֵעיי. ומשום שקרא להם אחים, רצה לשים שכינתו בהם ולא יסור מהם. אז כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
100/1. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, הוא כמ"ש, ואיש אשר ייקח את אחותו, חסד הוא. ואיש, זה הקב"ה. אשר ייקח את אחותו, זו כנ"י. וכל כך למה? כי חסד הוא. וע"כ, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, הקב"ה וכנ"י. גם, לרבות ישראל שלמטה.
בשעה שכנ"י באחדות, בזיווג פב"פ עם הקב"ה, ישראל שלמטה שורים בשמחה בהקב"ה. ומשום זה כתוב, גם יחד. גם יחד בא לרבות צדיק, יסוד, בכנ"י, שהם זיווג אחד. וע"כ אומר, גם יחד, כי יחד הוא מלשון אחד.
("הנה מה טוב ומה נעים", ויקרא)
117. עתיד הקב"ה לטהר את ישראל. במה יטהר אותם? במה שכתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים, וטְהַרתם. שהם מֵימי החסד המלבישים וכוללים את הארת השמאל, שמשם באה הטהרה. וכיוון שנטהרים הם מתקדשים, שמתדבקים בקדושת ז"א, שבו המוחין דאו"א, הנקראים קודש.
וישראל שמתדבקים בהקב"ה, נקראים קודש. שכתוב, קוֹדש ישראל לה', ראשית תבואתו. וכתוב, ואנשי קודש תהיון לי. אשריהם ישראל, שהקב"ה אומר עליהם, והְייתם קדושים כי קדוש אני ה'. משום שכתוב, ובו תִדבָּק, וכתוב, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל יְדָעוּם הללויה.
("ונִטמֵתם בם", שמיני)
145. אשריהם ישראל שדבקים בהקב"ה, והקב"ה אוהב אותם, כמ"ש, אהבתי אתכם אמר ה'. ומתוך אהבתו הכניס אותם לארץ הקדושה, להשרות שכינתו ביניהם, ולדור עימהם, ושיימצאו ישראל קדושים מכל בני העולם.
("נגעי בתים", תזריע)
115. אשרי חלקם של ישראל יותר מכל העמים עכו"ם, שהקב"ה רצה לטהר אותם ולרחם עליהם, שהם חלקו ונחלתו. כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו, יעקב חֶבֶל נַחלָתו. וכתוב, ירכיבהו על בָּמותֵי אָרץ. שהם נאחזים למעלה, בז"א. וע"כ אהבת הקב"ה מתדבקת בהם, כמ"ש, אהבְתי אתכם אמר ה'.
ומתוך אהבה יתרה שאוהב אותם, נתן להם יום אחד בשנה, לטהר אותם ולזכות אותם מכל עוונותיהם. כמ"ש, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. כדי שיהיו זכאים בעוה"ז ובעוה"ב, ולא יימצא בהם חטא. וע"כ ביום הזה מתעטרים ישראל, ושולטים על כל חוקרי הדין ועל כל הרוחות.
("ונתן אהרון על שני השעירים גורלות", אחרי מות)
20. כל עמי העולם לא רצה בהם הקב"ה, אלא בישראל בלבד. ועשה אותם עַם יחיד בעולם. וקרא להם גוי אחד כשמו. והעטיר אותם בכמה עטרות ובכמה מצוות להתעטר בהן.
("הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", קדושים)
22. יבוא אחד וישתדל באחד. הקב"ה, שהוא אחד, ישתדל באחד, שהוא ישראל. כי אין המלך משתדל אלא במה שראוי לו. ומשום זה כתוב, והוא באחד ומי יְשיבֶנו. שאין הקב"ה שורה ואינו נמצא אלא באחד. והוא באחד, כמי שנתקן בקדושה עליונה להיות אחד, בישראל, אז הוא שורה באחד, ולא בעם אחר.
("הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", קדושים)
25. ואלו נקראים בנים של הקב"ה. ומשום זה כתוב, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. אשריהם ישראל שלא העמידו דבר זה במקום אחר, שלא רצו שום דבר בעד קדושתם, אלא להידבק בו ממש, בו ולא באחר. וע"כ, קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלקיכם.
("הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", קדושים)
70. ישראל עולים מלמטה למעלה, כמ"ש, והיה זרעךָ כעפר הארץ. וכתוב, והרביתי את זרעךָ ככוכבי השמיים. ונמצאו עולים מעפר הארץ לכוכבי השמיים. ואח"כ עולים על הכול, ומתדבקים במקום עליון על הכול. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם.
("כל אות של השם, השלמות של כל השם", אמור)
138. רואה אני אותם בני העולם, שאינם מסתכלים ואינם יודעים בכבוד אדונם. כתוב בישראל, אשר הבדלתי אתכם מן העמים, להיות לי. וכתוב, והתקדִשתם והייתם קדוֹשים, כי קדוש אני ה'. ואם הם מתרחקים מהקב"ה, איפה היא הקדושה שלהם, הרי רצונם מתרחק ממנו? והכתוב מכריז ואומר, אל תהיו כסוס כפרד אין הָבִין. כי במה נבדלים בני אדם מסוס ומפרד? רק בקדושה שלהם, להימצא שלמים ומצוינים מכל.
("והובא אל הכוהן", תזריע)
36. אשריהם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב, שעליהם כתוב, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. כמה נבדלים הם ישראל בקדושה מכל, לשמש להקב"ה. כמ"ש, והתקדִשתם והייתם קדוֹשים כי אני ה' אלקיכם.
("ולא יחלל זרעו בעמיו", אמור)
37. לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה. אשריהם ישראל שבכל מקום שגלו, השכינה גלתה עימהם. א"כ, כשייצאו ישראל מהגלות, וגם השכינה תצא מהגלות, למי תהיה הגאולה, לישראל או להקב"ה? אלא, לה' הישועה ודאי. מתי? בעת שעל עמך ברכתך סלה, בשעה שהקב"ה משגיח בברכות על ישראל, להוציא אותם מהגלות ולהטיב להם. אז לה' הישועה ודאי. כי השכינה תצא מהגלות. וע"כ, הקב"ה ישוב עִם ישראל מהגלות. כמ"ש, ושב ה' אלקיך את שְׁבוּתך וריחמך. כי וְשָׁב, משמע שהוא ג"כ ישוב עם ישראל מהגלות.
("ולא יחלל זרעו בעמיו", אמור)
50. עתיד הקב"ה להשלים את ישראל, שיימצאו שלמים בכל, שלא יהיו בהם בעלי מום כלל. משום שיהיה תיקון העולם בעת התחייה, כמו אלו הכלים והלבושים של האדם, שהם תיקון הגוף, וע"כ ישלים אותם.
51. כשיתעוררו מעפר בתחיית המתים, כמו שנכנסו לקבר, כך יקומו. אם פיסחים או עיוורים נכנסו, פיסחים ועיוורים יקומו. שיקומו, באותו הלבוש, הגוף, שלא יאמרו שאחֵר התעורר לתחייה. ואח"כ הקב"ה ירפא אותם, ויימצאו לפניו שלמים. ואז יהיה העולם שלם בכל. ואז כתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
("איש אשר יהיה בו מום", אמור)
30. משל לאדם שהיה אוהב את חברו. אמר לו, ודאי באהבה עליונה שיש לי אליך אני רוצה לדור עימך. אמר חברו, איך אדע שתדור אצלי. הלך ולקח כל חמדת ביתו והביא אצלו, אמר, הרי משכוני אצלך, שלא אפרד ממך לעולם.
31. כך הקב"ה רצה לדור בישראל. לקח החמדה שלו, השכינה, והוריד אותה לישראל. אמר להם, ישראל, והרי המשכון שלי אצלכם, כדי שלא אפרד מכם לעולם. ואע"פ שהקב"ה התרחק מאיתנו, המשכון עזב בידינו, כי השכינה עימנו בגלות, ואנו שומרים את החמדה שלו, וכשהוא יבקש את המשכון שלו, יבוא לדור אצלנו.
משום זה כתוב, ונתתי משכני בתוככם. משכון אתן בידכם, כדי שאדור עימכם. ואע"פ שישראל עתה בגלות, המשכון של הקב"ה אצלם, ולא עזבו אותו לעולם.
("ונתתי משכני בתוככם", בחוקותיי)
83. אשריהם ישראל מכל העמים שבעולם, שהקב"ה רצה בהם, וקרא שמו בהם, והתפאר בהם, כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, שיעסקו בתורה. משום שאחד באחד מתקשר, ז"א ומלכות. וישראל למטה בעוה"ז הם הקיום שלו, שע"י מעשיהם הטובים מעלים מ"ן לזיווגם. והם קיום כל שאר העמים, שבזכות ישראל מתקיימים, וזהו בזמן שעושים רצונו של אדונם.
("האדם בעולם כעין של מעלה", שלח לך)
84. כשברא הקב"ה את האדם בעולם, תיקן אותו כעין של מעלה. ונתן כוחו ועוזו באמצע גופו, ששם שורה הלב, כוח כל הגוף, ומשם ניזון כל הגוף. והלב נאחז ומתחזק במקום עליון שלמעלה, במוח שבראש השורה למעלה, וזה נקשר בזה.
("האדם בעולם כעין של מעלה", שלח לך)
152. ישראל עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות, כמו לב בין האיברים. וע"כ היא באמצעו של כל העולם, כמו לב שהוא באמצע האיברים.
153. וישראל מונהגים בתוך שאר העמים, כמו הלב בתוך האיברים. הלב הוא רך וחלש והוא קיום של כל האיברים, וכל האיברים אינם יודעים מצער וצרה ויגון כלל, אלא הלב, שבו הקיום ובו התבונה. שאר האיברים, אין הצער והיגון קרבים אליהם כלל, כי אין בהם קיום, ואינם יודעים כלום.
כל שאר האיברים אינם קרובים אל המלך, שהוא החכמה והתבונה, השורים במוח, אלא הלב. ושאר איברים רחוקים ממנו, ואינם יודעים ממנו כלל. כך ישראל קרובים אל המלך הקדוש, ושאר העמים רחוקים ממנו.
("למה ישראל בצער יותר משאר העמים", פינחס)
107. כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שבת אחים, התחברות האח, ז"א, בצדק, מלכות. גם, הוא לרבות את ישראל, שהם המרכבה לייחוד הזה. משום זה אמרה לו, איכה תרעה, איכה תרביץ. איכה תרעה את עצמך. איכה תרביץ את העדרים האלו של יעקב. שמן ששון מחבֵרך, אלו הם האבות העליונים, שהתחברו בך בתחילה.
108. ישראל שהם אחים ורֵעים לז"א, מושכים אותו שמן ששון על ראשיהם בתפילתם. שמן ששון, אלו הם י"ב נהרות אפרסמון הטהור המאירים בה, מי"ב בחינות שבז"א. ואז שמחה בעולמות, רצון בעולמות, והכעס מסתלק מהעולם.
("למנצח על שושנים", חוקת, זוהר חדש)
14. כָּרוּהָ נדיבי העם בִּמְחוקק במשענותם. כלומר, שע"י משה, המְחוקֵק, התחברה המלכות בי"ב שבטים, שהם בניה, השורים סביב לה. כשישראל עוסקים בתורה, שניתנה ע"י המְחוקֵק, אז י"ב עמודים שלמעלה, י"ב השבטים העליונים, סומכים את השכינה. וע"כ כתוב, במשענותם, כי המלכות נשענת עליהם.
15. י"ב שערים יש לבאר הקדושה הזו, לעיר הקדושה ירושלים, המלכות, ומהשערים האלו יוצאות לעולם י"ב מתנות עליונות: טובה שמחה ברכה שלום עזרה כפרה תורה חכמה חיים רצון עושר כבוד. וכל שבט מי"ב השבטים ינק לו מתנה עליונה.
16. וכתוב, באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם, ומִמִדבר מַתָנה. מדבר, דיבורי התורה, מהמדבר הזה באה להם מתנה עליונה, באותו זמן שאינם פוסקים מלסמוך אותה, ע"י עסק התורה.
("שירת הבאר", חוקת, זוהר חדש)
60. ועל זה כתוב, וייאנחו בני ישראל מן העבודה. כשראו את העבודה הקשה, עד שהייתה נזכרת להם הברית העליונה, ואמא עילאה, בינה, התעוררה ברחמים על בניה. כמ"ש, ותעל שוועתם אל האלקים, זוהי אמא עילאה, שכל החירות בידיה, ופתחה לישראל הפתחים העליונים, חמישים שערים, והוציאה אותם משם. ואמא תחתונה, מלכות, התמלאה רחמים עליהם. ומשה יצא לעולם, ממונה, ואב, לרעות את ישראל בתורה.
("בחבלי אדם אֶמְשְׁכֵם בעבותות אהבה", חוקת, זוהר חדש)
319. כשהיו ישראל שומעים קול תורה ותפילה ממזרח, היו רצים למזרח, ולמערב כך, וכן לדרום ולצפון. אמר הקב"ה למלאכי השרת, אלו הרצים לתפילה של מצווה, ורצים לשמוע השיעור בשבת, ורצים לעשות רצוני וחוזרים בתשובה, קבלו אותם בהיכל של מראֵה זו, בהיכל נו"ה.
כי בסימנים אלו, שרצים לתורה ומצוות, ושבים בתשובה, רצוא ושוב, הם חברים עימכם. כי הם רצים ושבים בתורה, כמו החיות, שהם רָצוֹא וָשוֹב, בדיבור הלָכה, והם רשומים עימכם, הכניסו אותם בהיכל הזה.
("ורגליהם רגל ישרה", פינחס)
118. כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, שהשמחה שלהם והתשבחות שלהם אינם אלא בו. כי כל שמחה של ישראל, שאינם משתפים בה את הקב"ה, אינה שמחה.
("ישמח ישראל בעושָׂיו", פינחס)
142. כתוב, והאֵם רובצת על האפרוחים. ישראל מצפצפים אליה בכמה צפצופים של התפילות, והיא אינה רוצה לרדת אליהם, להאיר מלמעלה למטה, שאינה רוצה לשנות מקטנוּת, שרובצת ומאירה רק מלמטה למעלה.
מה עושים ישראל? לוקחים עימהם האם, השכינה, וקושרים אותה בקשר של תפילין וכשמגיעים לק"ש, קוראים בניה בשש מילות הייחוד, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שהם חג"ת נה"י דז"א מגדלוּת.
והם יורדים אל אימם, השכינה, וקושרים אותם עימה בייחוד בשכמל"ו. וזהו שכתוב, מוֹעדֵי ה' אשר תקראו אותם, שתקראו הו"ק דגדלות דז"א, שיאירו בשכינה, שאז תאיר את החסדים מלמעלה למטה. שזוהי עונתה, זמן הזיווג שלה. כמ"ש, הם מועדיי. אשר תקראו אותם במועדיי, בעונה שלי.
("עשרה שופרות", כי תצא)
1. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם. ומשום שרצה בהם, קרא להם, בנים בכורים קדושים, אחים. כביכול, ירד לָדוּר עימהם. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ורצה לתקן אותם כעין של מעלה, והשכין עליהם שבעה ענני כבוד, ושכינתו הולכת לפניהם.
(וילך)
9. אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עכו"ם, כי כל שאר העמים ניתנו לשרים ממונים שישלטו עליהם. וישראל הקדושים, אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב, שלא נתן אותם הקב"ה לא למלאך ולא לשליט אחר, אלא הוא אחז אותם לחלקו. כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו. וכתוב, כי יעקב בחר לו יה.
("תפוח ושושנה", האזינו)
240. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה מנהיג אותם, שכך כתוב עליהם, כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו. וכתוב, כי לא ייטוש ה' את עמו, בעבור שמו הגדול, משום שזה בזה התדבקו. כי ישראל התדבקו בשמו הגדול. וע"כ לא יעזוב אותם הקב"ה. שבכל מקום שהם שורים, נמצא הקב"ה עימהם.
("כנשר יעיר קינו", האזינו)
99. פתח רבי שמעון ואמר, שיר השירים אשר לשלמה. כמה פעמים הוכיח הקב"ה לישראל להחזיר אותם בתשובה אליו, שילכו בדרך הישר, כדי להתעלות ביניהם. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, כביכול, התעלות היא להקב"ה עימהם, מכל אוה"ע. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, מעלה אותה הקב"ה על כל בני העולם, וכולם מודים ומשבחים לו.
ולא הם בלבד, אלא אפילו העליונים למעלה, כולם מודים לו משום ישראל. ולא זה בלבד, אלא הוא מתעלה בכבודו ממש, בגלל ישראל. ולא זה בלבד, אלא אפילו ישראל ממש, מתעלים בכבודו של הקב"ה, למעלה ולמטה.
100. בשעה שישראל כשרים, כיסא הכבוד שלמעלה, מלכות, מתעלה למעלה למעלה, בכמה שמחות, בכמה אהבה, ומתחברים העולמות, ז"א ומלכות, בשמחה. וכולם מתברכים מעומק הנחלים, בינה, וכל העולמות מושקים ומתברכים ומתקדשים בכמה ברכות, בכמה קדושות, והקב"ה שמח עימהם בשמחה בשלמות.
("הלוך ילך ובָכׂה", שיר השירים, זוהר חדש)
80. החכמים פתחו הפסוק הזה, וזְכור את בוראך בימי בְּחוּרותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה. פסוק זה ביארו אותו בישראל כשהיו בארץ הקדושה. וזכור את בוראך. תזכור כל אלו הטובות, וכל אלו האותות והניסים, שעשה לך הקב"ה בימים הראשונים כשהיית נער באמונה, כמ"ש, כי נער ישראל וָאוהֲבֵהו.
81. בימי בחורותיך, בזמן שהוא בחר בך מכל עמי העולם. עד אשר לא יבואו ימי הרעה. ימי הזקנה, ששלטו בך העמים האחרים. ופיזרו אותך בין העמים.
82. בימי בחורותיך, כלומר, ימי השנה שהם ברורים לך, ושמירה עליונה עליך. והם ארבעה חודשים בשנה, אדר ניסן אייר סיוון. שבהם נס פורים, יציאת מצרים, ספירת העומר, מתן תורה. אלו הם ימים שהקב"ה בחר בישראל, ובהם עשה עימהם ניסים. וכנ"י, המלכות, מתעטרת בבעלה, ז"א, ומתקרבת אליו.
("וזְכור את בוראך בימי בְּחוּרותיך", איכה, זוהר חדש)