Table of contents
Rabbi Shimon bar Yochai (Rashbi)/Zohar for All
New Zohar, Acharei
Vol. 1
Introduction of The Book of Zohar
The Rose
The Rose (Mirrors of the Sulam [Ladder)
The Flower Buds
Who Created These
Who Created These of Elijah
Mother Lends Her Clothes to Her Daughter
The Letters of Rav Hamnuna Saba
Hochma [wisdom], on which the World Stands
Lock and Key
BeHibaraam [When They Were Created] – BeAvraham [In Abraham]
The Vision of Rabbi Hiya
You Are Partners with Me
The Donkey Driver
Two Points
On the Night of the Bride
Heaven and Earth
Among All the Sages of the Nations of the World, There Are None Like You
Who Is This
Rejoicing in Holidays and Not Giving to the Poor
Torah and Prayer
Rabbi Shimon’s Exit from the Cave
The Commandments of the Torah, the First Commandment
The Second Commandment
The Third Commandment
The Fourth Commandment
The Fifth Commandment
The Sixth Commandment
The Seventh Commandment
The Eighth Commandment
The Ninth Commandment
The Tenth Commandment
The Eleventh Commandment
The Twelfth Commandment
The Thirteenth Commandment
The Fourteenth Commandment
General Explanation for All Fourteen Commandments and How They Divide into the Seven Days of Creation
Explanation of the Division of the Fourteen Commandments into Ten Utterances
Vol. 2
Beresheet - 1
Beresheet - 2
Noah
Lech Lecha
Vol. 3
VaYera
Chayei Sarah
Toldot
VaYetze
VaYishlach
VaYeshev
Miketz
VaYigash
VaYechi
Vol. 4
Shmot
VaEra
Bo
BeShalach
Yitro
Mishpatim
Vol. 5
Truma
Safra DeTzniuta
Tetzaveh
Ki Tisa
VaYakhel
Pekudei
Vol. 6
VaYikra
Tzav
Shmini
Tazria
Metzora
Acharei Mot
Kdoshim
Emor
Behar
BeHukotai
Vol. 7
Bamidbar
Naso
Behaalotcha
Shlah Lecha
Korach
Chukat
Balak
Pinchas
Matot
Vol. 8
Va'Etchanan
Ekev
Shoftim
Ki Tetze
VaYelech
Haazinu
Vol. 9
New Zohar, Bereshit
New Zohar, Noah
New Zohar, Lech Lecha
New Zohar, VaYera
New Zohar, Toldot
New Zohar, VaYetze
New Zohar, VaYeshev
New Zohar, BeShalach
New Zohar, Yitro
New Zohar, Truma
New Zohar, Tzav
Vol. 10
New Zohar, Ki Tisa
New Zohar, Acharei
New Zohar, Behar
New Zohar, Naso
New Zohar, Chukat
New Zohar, Balak
New Zohar, Matot
New Zohar, Va'Etchanan
New Zohar, Ki Tetze
New Zohar, Ki Tavo
New Zohar, Shir Hashirim
New Zohar, Midrash Ruth
New Zohar, Eicha
Vol. 11
Pesach
Shavuot
Rosh Hashana
Yom Kipurim
Sukot
Vol. 12
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
Vol. 13
Tikkuney Zohar

פרשת אחרֵי

גן עדן וגיהינום וכוונת ק"ש

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף א

מהד' 10 כר'. כרך י. דף א.

.1 בשעה שנבראו הנשמות, התלבשו בצורה קדושה עליונה של אור בגן עדן שלמעלה. ובצורה קדושה אחרת בגן עדן שלמטה. ונתנו להן נחלה עליונה, ונתנו להן חלק עליון. ואחר שנתנו להן את זה, אמר להן המלאך, הגיע הזמן שתצאו, כי הקב"ה אמר, שתצאו מכאן.

.2 תמהו ואמרו, לאן? אמרו להן שני מלאכים, הקב"ה אמר, לֶך לְך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אַראך. מארצך, זהו גן העדן התחתון. ומבית אביך, זהו גן העדן העליון. אל הארץ אשר אראך, זוהי ארץ החשוכה והשפלה.

.3 ומטרם שנברא הראו לאדם כל גן העדן, והראו לו היכלות ובתים, מדורים עליונים, ומדרגות, וכל חלק שיש לו לכל צדיק בפני עצמו.

.4 אמרו לו שני המלאכים, מ"ב (42) היכלות אלו, שמרוקמים מכמה צבעים יפים, כל איש שקורא ק"ש, ומכוון את השם מ"ב כראוי, שהוא מ"ב מילים שבפרשת ק"ש מהמילה ואהבתָ, עד המילים, והיה אם שמוֹע, יירש אותם.

בא לו לע' (70) מדרגות, ובהן ע"ב (72) חלונות, ומרוקמים בכמה צבעים. אמרו לו, כל איש שקורא ק"ש, ומכוון בשם ע"ב מילים כראוי, שהוא ע"ב מילים שיש מהמילים, והיה אם שמוע, עד המילה, ושׂמתם, יירש אותם.

.5 בא לו הלאה, והראו לו חמישים מדורים אחרים, מרוקמים בכמה צבעים. אמרו לו, אלו לכל אדם הקורא ק"ש ומכוון השם של חמישים מילים כראוי, חמישים מילים שיש מהמילה, ושׂמתם, עד סוף הפרשה, יירש זה.

.6 הראו לו ע"ב מדורים אחרים, מרוקמים בכמה צבעים. אמרו לו, אלו לכל אדם הקורא ק"ש ומכוון השם של ע"ב מילים, שיש בפרשה הרביעית, מהמילה, ויאמר, עד סוף הפרשה.

.7 אמר להם, ובמה אני ארוויח זה? אמרו לו, בעיצָבון תׂאכְלֶנה. העיצבון, זהו, נעשֶׂה ונשמע. שפירושו, עשיה, במע"ט. ושמיעה בתורה. בעיצבון, כמו שלומדים, אין התורה מתקיימת אלא במי שמֵמִית עצמו עליה.

.8 הוציאו אותו מגן עדן, והלכו עימו לגיהינום. ועמוד הענן ללכת בו ביום על ראשו, ועמוד האש ללכת בו בלילה. אמרו לו, מקום זה הוא חושך ביום ובלילה. הראו לו כל מדורי גיהינום, ולהט החרב המתהפכת, והכלבים עזי נפש לא ידעו שׂובְעה.

.9 אמרו לו, אלו הם מ"ב היכלות אפלים, שהם העונשים לאלו שלא קיימו השם מ"ב דקדושה, וכמה אנשים בכבלים על צוואריהם, וידיהם ורגליהם אסורות. והם צועקים ואומרים, אוי לנו שהלכנו בהבלי העולם, ולא הלכנו לבתי כנסת, ולא קראנו השם של מ"ב שמות, שלא למדנו אותו. אוי לנו, אוי לנפשותינו. ושׂר בית האסורים ממונה עליהם.

.10 הביאו אותו הלאה. הראו לו ע"ב חלונות אפלים, ובהם היו תקועים הכבלים שעל צוואריהם, שהם העונשים לאותם שלא כיוונו השם ע"ב בפרשת, והיה אם שמוע, עד ושמתם.

הביאו אותו הלאה, והראו לו חמישים שערים, וכולם נקבים, ורגלי הרשעים היו נכנסים בנקבים האלו. והם צועקים ואומרים, אוי לרגלינו שהלכו בהבלי העולם, ולא הלכו לבית הכנסת, ולא למדנו השם של חמישים מילים מק"ש, מהמילה, ושמתם, עד סוף הפרשה.

.11 הביאו אותו הלאה, והראו לו ע"ב מדורים, וידיהם אסורות בנקבים שבמזוזות הבית. והם אומרים, אוי לנו, אוי לידינו, שלא קשרו תפילין בראש ובידינו. ששָׁם העונשים לאותם שלא כיוונו בשם ע"ב, בע"ב המילים מן, ויאמר, עד סוף הפרשה.

.12 הביאו אותו הלאה. והראו לו כל מדורי גיהינום. אמרו לו, כל אדם שבעולם יבוא למקום הזה. ואפילו מי שהוא חופשי. כמ"ש, קטון וגדול שָׁם הוא, ועֶבד חופשי מאדוניו. ואין חופשי אלא כל אדם היודע השם של הקב"ה כראוי. כמ"ש, אשַׂגבֵהו כי ידע שמי, יקראֵני ואֶענהו.

.13 כל אדם שעושה מע"ט, מצווֹת עשה, כל מצווה ומצווה שעושה, עולָה למעלה, ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת, אני מפלוני שעשה אותי. ונותן לו הקב"ה מלאך אחד, שיעזור לו במקום החושך שבגיהינום, הנקרא לילה, שהוא במקום הזה.

.14 וכל דבר תורה ששמע, על כל דבר נותן לו הקב"ה מלאך אחד לכל דבר שיעזור לו. וע"כ כתוב, והגיתָ בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.

ואם אתה תעשה זה שהקב"ה ציווך, שתעסוק בתורה ביום ובלילה, ותשמור ותעשה כל מה שיש בה, לא תפחד מהמקום הזה. הקב"ה יהיה עימך בשעה שתעסוק בתורה יומם ולילה. והקב"ה יהיה עימך בשעה שתשמור לעשות ככל הכתוב בו. והקב"ה יהיה עימך בשעה שתסתלק מהעולם ותבוא לכאן.

.15 ואם לא תעסוק בתורה, ולא תשמור, ולא תעשה את מצוות התורה, הקב"ה יסתלק ממך, ומלאכיו לא יצווה לָך לשמורךָ בכל דרכיך. כמ"ש, ואם תלכו עימי קֶרי ולא תׂאבוּ לשמוע לי, והלכתי אף אני עימכם בקרי.

שבועת הנשמה מטרם שבאה לעולם

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ה.

.16 אחר שמראה לו כל זה, ואומר לו כל זה, אומר לו מלאך אחד מהשניים, שהוא יצה"ט, הקב"ה אמר לי שאלך עימך, אני ויצה"ר. הישבע לי שתקיים התורה כולה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות. נשבע לו. ואח"כ אמר לו, לך לך מארצך וממולדתך, לגוף שפל.

.17 ובשעה שיוצא מבטן אימו, יתפוס מלאך בידו ובצווארו, וישכיח ממנו התורה, ורושם לו על פיו באצבעו, לא תשכח השבועה שנשבעת לי. ואם האדם יעשה והשבועה מתקיימת, נותנים לו כל מה שהראו לו בגן עדן. ואם ירוויח יותר, ייתנו לו יותר. שלמדנו, לְמַד תורה הרבה וייתנו לך שכר הרבה.

אלימלך ונעמי מַחְלון וכליון רות ועוֹרפּה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ה.

.18 ואם אינו מקיים השבועה. באדם יש השם הוי"ה: י"ה עוה"ב, ו"ה העוה"ז. י"ה התלבשו בצורה עליונה של הנשמה, שמגן עדן שלמעלה. ו"ה התלבשו בצורה של הנשמה, שמגן עדן שלמטה. כדוגמה, י' אלימלך, ה' נעמי, ו' מַחְלון, ה' רות.

.19 ואם האדם הולך בדרכים טובות ומקיים השבועה שנשבע, נותנים לו כל טוב שהראו לו, וכל מה שהרוויח יותר בעוה"ז. ואם לא, אומרת הנשמה הקדושה, עָרוֹם יצאתי מבטן אימי וערום אשוב שָׁמה. ערום, ערום מהשם הקדוש הוי"ה.

.20 בשעה שאדם בא לעולם, נותן הקב"ה את שמו באדם. ושֵׁם אחר נותן בו משֵׁד יהודי, שנקרא חול, רוח שאינו מקדושה ואינו מטומאה, אלא חול, ונקרא חושך.

.21 כתוב, ראֵה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. החיים, שֵׁם הוי"ה של הקב"ה. ואת הטוב, השד היהודי, שהרוח הזה נותן לו עושר בעוה"ז. ואת המוות ואת הרע, שני מקטרגים, רשעים טמאים מצד ס"מ ונחש, מהשר של ישמעאל ועשיו.

.22 אם האדם יקיים השבועה שנשבע, טוב. ואם לא, יסתלק מהשם הוי"ה י"ו, ויישאר ה' ה'. ובאותה שעה, ה"ר, בינה, אומרת, שובו שובו מדרכיכם הרעות.

.23 ואם שבו בתשובה, הרי טוב. ואם לא, תסתלק גם ה"ר של הוי"ה, ותתחבר עם ו"י, שכבר הסתלקו, ונעשה הצירוף הו"י. והיא אומרת, הוֹי גוי חוטא.

ואם שבו בעוד שנשארת ה"ת מהשם, הנה טוב. ואם לא, מתחברת גם ה"ת עם הו"י שהסתלקו, ונעשה הצירוף הוי"ה. כמ"ש, הֵשיב אחוֹר ימינוֹ מפני אויב. כי י', ימין, שצריכה להיות בראש אותיות השם, ירדה למקום של האות השלישית. וייעשו הרשעים שרים עליהם.

.24 בעת ההיא ייעשו הרשעים אדונים להם, והטמא שמצד שרו של עשיו יתעלה על אלימלך ונעמי, שהם י"ה של נשמת האדם, ושרו של ישמעאל על מחלון ורות, שהם ו"ה של נשמת האדם. ואומרים, ה' אלקינו בְּעָלוּנוּ אדונים זולתך.

.25 ובשעה ההיא כתוב, ויהי רעב בארץ. הארץ, זהו הגוף. ובשעה ההיא, אם עוסק בתורה הרי טוב. ואם לא, יבוא ס"מ רכוב על נחש אל אלימלך, וכתוב, ויַרְא כי לא יכול לו, וייגע בכף ירכו.

כשרואה שאינו יכול להיאחז ולהתגבר על אלימלך, שהוא הי' של הנשמה, הולך אל כף ירכו, שהוא אשתו, האות ה' של הנשמה, והולך אל האישה נעמי, הופך אותה מקדושתה, ועושה לה שתחטא, ותהיה רעה.

.26 אם האדם נפרד ממנה, הרי טוב, כמו שאמר איוב, כדַבֵּר אחת הנבָלות תדברי, גם את הטוב נקבל מאת האלקים ואת הרע לא נקבל. שאמר לה, העצה שנתן לך ס"מ הטמא, לא נקבל.

ואם תקום עצת החטא, כמו שאמרה היא, ויגנוב או יעשה כל העבירות שבעולם, יתלו אותו אח"כ על העץ וימות. כמ"ש, וימותו גם שניהם מַחְלון וכליון. ונשארו ה' ה', נעמי ורות, אלמנות.

.27 ותאמר נעמי. שמקוננת, אוי אוי וה. ועכ"ז אומרת נעמי, שׁוֹבנה בנותיי, שובנה בתשובה, העוד לי בנים במעיי והיו לכם לאנשים. רמז על י"ו דהוי"ה, אלימלך ומחלון, שהסתלקו.

עורפּה שמצד הטומאה, תשוב אל עמה ואל אלוהיה, ורות דבקה עם נעמי. כמ"ש, אל אשר תלכי אלך.

.28 ואם שבו בתשובה, יבוא אלימלך, י', ויבוא מחלון, ו'. ואם שבו כולם, יבוא השם הקדוש העליון. ואם לא, ימותו. כמ"ש, ותצא מן המקום אשר הייתה שָׁמה, ושתי כלותיה עימה. שיצאו מהגוף, שהגוף מת.

.29 באותה שעה היא הולכת לשומרי גן עדן, לבוא בגן עדן, והשומרים דוחים אותה לחוץ. והיא הולכת במקום החושך. וַתֵיהוֹם כל העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נעמי. באותה שעה אומרת, אני מְלאה הלכתי וריקם הֱשיבני ה'. מהשם הקדוש שהיה בי. וה' ענה בי, השם הקדוש הוי"ה, העיד בי כל העוונות שעשיתי.

.30 באותה שעה יבוא הנחש וייקח אותה לשפחה. באותה שעה אומרת, איכה הייתה לזונה קריה נאמנה, מְלֵאֲתי משפט צֶדק ילין בה, ועתה מרצחים.

.31 י"ו נשארו עני ודל, עני ורוכב על החמור. דל, עליו כתוב, אשרי משכיל אֶל דל, ביום רעה ימלטהו ה'. כלומר, אם יישאר לו בן ההולך בדרכי ה', ועוסק בתורה, מוציא אותו מהרעה. שס"מ ונחש, מתפרדים בארבע פינות העולם.

יעקב אשר פדה את אברהם

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ט.

.32 כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. הרי יעקב לא היה בעולם בזמן אברהם, ואיך כתוב, אשר פדה את אברהם?

.33 אלא בשעה שהפילו את אברהם בשריפת האש, היו דנים אותו תחילה למעלה. אמר הקב"ה אל הכיסא, כיסא שלי, המלכות, לך והצל את אברהם מאוּר כַּשְׂדים. כי לכבודי עשה מה שעשה.

.34 אמרו לו מלאכי השרת, ריבונו של עולם, אדם שייצא ממנו ישמעאל, שיעשו לישראל מה שיעשו, למה אתה רוצה להציל אותו? אמר להם, כן ייצא ממנו יצחק שיושיט צווארו על המזבח.

אמרו לו, הרי עשיו שייצא מיצחק, יחריב ביהמ"ק. אמר, הרי ייצא ממנו יעקב, שהוא כיסא שלם. אמרו, הנה ודאי בזכותו של יעקב יינצל, וזהו שכתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם.

חנניה מישָׁאל ועֲזַריה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ט.

.35 בשעה שאסרו את חנניה מישָׁאל ועֲזַריה, להשליך אותם לתוך כבשן האש השורפת, פתח חנניה ואמר, ה' לי לא אִירָא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעוֹזְריי ואני אֶרְאה בשונאיי. פתח מישאל ואמר, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם, לא עתה יֵבוֹש יעקב ולא עתה פניו יֶחוָורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידיי בקִרבוֹ יקדישו שמי.

.36 באותה שעה דנו דינו למעלה. אמר הקב"ה, זה יאמר, לה' אני. זהו חנניה, שאמר, ה' לי בעוזריי ואני אראה בשונאיי. וזה יקרא בשם יעקב. זהו מישאל, שאמר, כה אמר ה' אל בית יעקב. ובשם ישראל יכנה. זהו עזריה, שאמר, שמע ישראל.

.37 בשעה שאמר מישאל, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם, לעגו להם הכַּשְׂדים בלשונותיהם. אמר הקב"ה, כיסא שלי, אותו הלעג שלעגו, תציל אותם את חנניה ומישאל ועזריה, במדרגה זו, כמו שהצלתי את אברהם. ולא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו. באותה שעה, כל אלו שאסרו אותם, נהרגו ע"י שביב אש.

.38 דניאל, למה לא היה עימהם? חשב בליבו, הרי עשו ממנו צלם, והמלך קרא שמו, כשם האלוה שלו. כמ"ש בדניאל, אשר שְׁמו בֵּלְטְשַׁאצַר כשם אלוהי. וכתוב, פסילי אלוהיהם תשרפון באש. וע"כ הסתתר מהם. האם אפשר לאדם שיברח מהמלכות? אלא מלאכים היו מסתירים אותו.

.39 מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לאש? יום אחד ירד דוד ליהנות עצמו לפני הנהר. והיה אומר, שׁוֹמְרה נפשי כי חסיד אני. אמרו לו, ואתה חסיד?

אמר להם, ולא חסיד אני, שידיי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליה, ומטהר את הטהור ומטמא את הטמא, ואני קם בשמחה בשלוש משמרות, כמ"ש, חצות לילה אקום להודות לך. ואני ישן כסוס בהבל אחד, בנשימה אחת.

.40 ובחצות לילה אקום להתעסק בתורה. ובמשמרת שלישית, אני מנגן עם המלאכים להקב"ה. כמ"ש, בְּרון יחד כוכבי בוקר, ויריעו כל בני אלקים. בני אלקים הם המלאכים הקדושים, האומרים עימי שירה בלילה, כמ"ש, ובלילה שירוֹ עימי, תפילה לאל חיי.

.41 אמרו הצפרדעים, אנחנו עשינו יותר ממך בשביל הקב"ה, שהיינו שורפים את גופותינו באש בתנור במצרים. ובשעה שהיו אוסרים את חנניה מישאל ועזריה, אמרו בליבם, אנו נעשה כצפרדעים.

שלוש משמרות הוא הלילה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף יא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יא.

.42 שלוש משמרות הוא הלילה. והן 12 שעות, 4 שעות לכל משמר. ובכל משמר יושב הקב"ה ושואג כארי, ואומר, אוי שהחרבתי את ביתי.

.43 כמו שיש משמרות ברקיע, כך יש משמרות בארץ, שבמשמרת השנייה כלבים צועקים. כמ"ש, לעלוקה שתי בנות הב הב. וכן, והכלבים עזי נפש לא ידעו שׂובעה.

במשמרת ראשונה חמור נוער. כמ"ש, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. שרומזים על שתי הקליפות, הנקראות שור וחמור.

.44 ע"כ בלעם בחמור הזה ובאשתו, שהיה עושה עימה מעשה אישות, היה מתנבא. כמ"ש, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אבל באוה"ע קם. האם מטונף מהטינופת מזכירים עם הטהור? אלא משה בטהרה ובלעם בטומאה, וכדי להרבות טומאה היה עושה מעשה אישות עם האתון.

כי ייקרא קן ציפור

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף יב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יב.

.45 כתוב, כי ייקָרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים.

קן, זהו הגוף. בדרך, שהולך בדרכים טובות. בכל עץ, זה התורה, כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה. או על הארץ, הם ישראל, שנקראים ארץ, שמלמד אותם תורה. אפרוחים, נערים גדולים שמלמד אותם לעסוק בתורה. או ביצים, הם קטנים, שמלמד אותם א"ב.

.46 והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים. האם זאת התורה, כמ"ש, ואל תיטוש תורת אימך. אם תרצה לקחת הבנים, שַׁלֵח תשַׁלַח את האם, ואח"כ, ואת הבנים תיקח לָך, והַאֲרַכְתָ ימים.

רומז לאדם, הממשיך מוחין עליונים, כיצד צריך להמשיך אותם. יש ג' מוחין:

א. מוחין דקטנות גמורים, ממט"ט ומסנדלפון, המכונים ביצים. כמו ביצה שעוד לא התגלתה בה החיוּת, המוחין, אלא שהחיות עתידה לבוא. והם מכונים פנים קטנים.

ב. מוחין דקטנות מזו"ן, המכונים אפרוחים, שכבר התגלתה בהם החיות, המוחין, אלא קטנים הם. אבל מכונים פנים גדולים, להיותם מזו"ן.

ג. מוחין גמורים דגדלות, המכונים בנים, בנים גדולים כל צורכם.

שני הראשונים, ביצים ואפרוחים, נמשכים ממצב א' של המלכות. שאז ז"א ומלכות דבוקים בבינה, ז"א בקו ימין דבינה, והמלכות בקו שמאל דבינה. אבל השלישי, מוחין דגדלות, באים ממצב ב' של המלכות, אחר שהמלכות נפרדה מבינה ונבנתה להיות נוקבא דז"א ובאה עימו בזיווג פב"פ.

קן, זהו הגוף. בדרך, שהולך בדרכים טובות. זהו האדם ההולך בדרכים טובות ובא להמשיך מוחין.

בכל עץ, זה התורה, ז"א. או על הארץ, הם ישראל, שנקראים ארץ. המלכות נקראת ארץ. וכשישראל מקבלים ממלכות, נקראים גם הם ארץ. מלמד אותם תורה, כלומר שממשיך להם מוחין ממלכות.

אפרוחים, נערים גדולים שמלמד אותם לעסוק בתורה, שהמשיך מוחין דקטנות, מפָּנים גדולים, המכונים אפרוחים, וכן מוחין של נער. ביצים, הם קטנים, שמלמד אותם א"ב, מוחין דקטנות גמורים, הנמשכים ממט"ט ומסנדלפון, הנקראים ביצים. שהם פנים קטנים.

והאם רובצת על האפרוחים, האם זאת התורה, בינה, הנקראת אמא וגם נקראת תורה, ע"ש שממנה תצא תורה, ז"א. ורובצת, פירושו שמשפיעה מוחין דקטנות, הנבחנים למוחין דו"ק, המשלימים את הו"ק, אבל עוד אין בהם ראש, שהוא מוחין ממש דגדלות.

ורביצה היא בהסתר הרגליים, נה"י, שחסרים ג"ר דאורות, שהם הראש. וע"כ המוחין האלו מכונים שהאם רובצת, שחסרה בחינת נה"י דכלים וג"ר דאורות. ועד כאן נמשכים המוחין ממצב א' של המלכות, בעוד שהיא דבוקה בבינה הנקראת אם.

וכדי לקבל מוחין דג"ר, גדלות גמורה, צריכים להמשיך מצב ב' של המלכות, שפירושו, להפריד המלכות מבינה, ולבנותה להיות נוקבא לז"א בזיווג פב"פ.

.47 כי ייקרא, הוא כמ"ש, ואם תלכו עימי קֶרי, והלכתי אף אני עימכם בקרי, ויָסַפתי ליַיסְרה אתכם שֶׁבע על חטאותיכם. שבע זוהי השכינה, הנקראת שבע, שתהיה עם ישראל בגלות.

.48 בדרך, זוהי קבורת רחל, העומדת בפרשת דרכים, ויבשר לה וינחם לה, ואינה רוצה לקבל תנחומים. כמ"ש, מיאנה להינחם על בניה. ובגלל שהלכו עימו בקרי, הגלה אותם, והשכינה הנקראת שבע, רחל, גלתה עימהם. וע"כ כתוב, שבע על חטאותיכם, שעל חטאותיכם גלתה השכינה.

.49 בכל עץ, זוהי יריחו. או על הארץ, זוהי ירושלים. אפרוחים, אלו הם הכרובים שלמעלה, מוחין דקטנות הנמשכים מזו"ן. או ביצים, אלו הם הכרובים שלמטה, מוחין דקטנות הנמשכים ממט"ט ומסנדלפון. פנים גדולים, הם אפרוחים. ופנים קטנים, הם ביצים.

.50 והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם. כמ"ש, ובפשעיכם שׁוּלְחה אימכם. ואת הבנים תיקח לך למען ייטב לך והארכת ימים.

בגלל שהאם הולכת ונודדת מגוזליה ומהקן שלה, זה גורם לך אריכת אפיים, שששת ימים שלמעלה חג"ת נה"י, ירחמו על העולם. כמ"ש, ה' ה' אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. ומאריך הכעס מהפנים שהסתלקו בעוונותיהם של ישראל. כמ"ש, וראיתָ את אחוריי ופניי לא יֵירָאו.

כי ייקרא קן ציפור, זה סדר המשכת המוחין, שמוחין בז"א ומלכות פב"פ כהלכתם. אלא שבסיבת עוונות ישראל חזרו למצב א', שאז נפרדה המלכות מז"א, ומישראל, והולכת בגלות, שהכלים שלה נופלים בין הקליפות ואי אפשר להמשיך בזמן ההוא, אלא מוחין דאחוריים, המכונים אפרוחים או ביצים.

אלא אחר שעשו תשובה, מחזירים ז"א ומלכות לזיווג פב"פ, ואז הכלים של המלכות, שנפלו לקליפות, מוציאים מהקליפות, ומעלים ומחזירים אותם למקומם, לבניין המלכות. ואלו הכלים שהחזירו למלכות, נעשים כלים להתלבשות הארת החכמה. כי במצב של פב"פ אין כלים להתלבשות החכמה.

כי ייקרא, הוא כמ"ש, ואם תלכו עימי קרי, והלכתי אף אני עימכם בקרי, ויָסַפתי ליַיסְרה אתכם שֶׁבע על חטאותיכם. שיחטאו ויפרידו זיווג ז"א ומלכות פב"פ, שאז תלך המלכות, הנקראת שבע, בגלות.

בדרך, זוהי קבורת רחל, ובגלל שהלכו עימו בקרי, הגלה אותם, והשכינה הנקראת שבע, רחל, גלתה עימהם. שהסתלקו המוחין דפנים מישראל, והשכינה חזרה למצב האחוריים, הנבחן לה לגלות. ויש ב' בחינות באחוריים:

א. מצב א' של המלכות במקומו, נקרא יריחו, שהיא העיר הראשונה, שהוציאו ישראל מהקליפות.

ב. מלכות של מצב ב'. אלא שמחמת חטא, נגלים שם האחוריים של מצב א'. וזה נקרא ירושלים.

בכל עץ, זוהי יריחו, מצב א' של המלכות במקומו. או על הארץ, זוהי ירושלים, גילוי מצב א' במלכות של מצב ב'.

אפרוחים, אלו הם הכרובים שלמעלה, המוחין דאחוריים המאירים מז"א וממלכות, הנקראים פנים גדולים.

או ביצים, אלו הם הכרובים שלמטה, המוחין דאחוריים, המאירים מצד המלאכים מט"ט וסנדלפון, הנקראים פנים קטנים.

ואח"כ, כשעושים תשובה, חוזרים זו"ן פב"פ כהלכתם, וחוזרים המוחין דפנים, הג"ר לישראל, שזהו מצב ב'. במצב א' ז"א ומלכות דבוקים באמא, ואי אפשר שיבואו למצב ב', אלא אחר שנפרדו מאמא, והמלכות נבנית לנוקבא דז"א.

לא תיקח האם על הבנים, כי בעת שתזכה למוחין דפנים, שנקראים בנים, מוכרחה האם להיפרד מהבנים. וע"כ כתוב, שלח תשלח את האם, אמא, ומביא ראָיה מהכתוב, ובפשעיכם שולחה אימכם, שהכוונה היא על אמא שלמעלה.

ואת הבנים תיקח לך, שאז תוכל לקבל המוחין דפנים, הנקראים בנים. למען ייטב לך והארכת ימים, בגלל שהאם הולכת ונודדת מגוזליה ומהקן שלה, זה גורם לך אריכת אפיים. שבגלל שאמא נפרדה מהבנים, אתה יכול להמשיך המוחין דפנים, שהוא אריכות ימים.

ונודע שמצב א' דמלכות הוא הארת חכמה בלי חסדים, וע"כ גם החכמה אינה מאירה, כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. והוא חושך בלי אור.

אמנם בזמן שמאירה במצב ב' במוחין דפנים, אע"פ שהמוחין דפנים הם חסדים מכוסים מחכמה, עכ"ז, יש שם גם הארת חכמה, כי היא מאירה בכלים דאחוריים, שנשארו בה ממצב א'.

כמ"ש, ה' ה' אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. ומאריך הכעס מהפנים שהסתלקו בעוונותיהם של ישראל. הכעס והרוגז שנעשו מחמת חטאם של ישראל, שהסתלקו המוחין דפנים ובאו למוחין דאחוריים, שהם חושך, ונחשבו לשכינה בגלות. עכ"ז, אחר שעשו תשובה, וזכו למצב ב' של המלכות, למוחין דפנים, הנה הכלים של מוחין דאחוריים של הגלות, שנשארו מאז, נעשו כלים להארת חכמה.

והארת החכמה נקראת אורך. ומאריך הכעס, שהכעס, שהם הכלים דאחוריים שמזמן הגלות, התארכו, שקיבלו הארת חכמה, הנקראת אורך. כמ"ש, וראית את אחוריי ופניי לא ייראו.

כי ראייה היא הארת חכמה, שהחכמה נקראת עיניים וראייה. והיא מתקבלת בכלים דאחוריים. וזהו, וראית את אחוריי. אבל בכלים דפנים, החסדים מכוסים מחכמה. וזהו, ופניי לא ייראו.

חצות לילה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף טו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף טו.

.51 כתוב, דודי ירד לגנו לערוגות הבושם, לרעות בגנים וללקוט שושנים. כל השירים קודש, ושה"ש קודש קודשים. כנ"י, המלכות, משבחת להקב"ה, ואומרת לו, דודי. כמ"ש, דודי צח ואדום.

.52 בשעה שיהיה חצות לילה, שלהבת אחת מתעוררת ובאה תחת כנפי התרנגול, וקורא. ובאותה שעה הקב"ה יורד אל גנו, לגן העדן העליון. ובאותה שעה מתעורר התרנגול של מעלה, ואומר, קומו כל אלו שהשינה בחוֹרי עיניהם. הנה השעה היא, שתתחבר האיילה, המלכות, בבעלה, ז"א.

אשרי אדם שיקום בחצות לילה לעסוק בתורה, שהקב"ה וכל הצדיקים מקשיבים לקולו. כמ"ש, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני.

.53 בשעה זו, מי שעוסק בתורה, מושפע עליו חוט אחד של חסד. ובשעה זו הקב"ה יורד לגנו, למלכות. יורד לערוגות הבושם.

ערוגות הבושם, הן כמ"ש, בשׂמים ראש. בשמים, הארת חכמה. ראש, ג"ר. ואלו הם הצדיקים שיש להם אלו המוחין של בשמים ראש, ע"כ נקראו ערוגות הבושם.

.54 לרעות בגנים, בשני גנים, בגן עדן של מעלה, בבינה, ובגן עדן של מטה, במלכות, הנקראים העוה"ז, מלכות, והעוה"ב, בינה.

ללקוט שושנים, שהם הצדיקים העוסקים בתורה, ששפתותיהם דובבות תורה. זה שכתוב, שושנים, אל תקרא שושנים אלא שֶׁשׁוֹנים, שהם שונים תורה. שאפילו בקבר, שפתותיהם דובבות תורה. ועליהם כתוב, וללקוט שושנים, שלוקט אותם מהעוה"ז לפני זמנם. כדי שלא יחטאו.

למה מתים לפני זמנם

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף טז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף טז.

.55 למה אלו שעוסקים בתורה, הורג אותם לפני זמנם, שכתוב עליהם, וללקוט שושנים, והרי הם צדיקים שלא חטאו? ירבעם, היה ילד צדיק ולא היה לו חטא. אמר הקב"ה למלאך המוות, לך והבא לי את ירבעם בן נְבָט.

.56 באותה שעה אמרו מלאכי השרת, ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ. אותו ששמך אדיר בו, שהוא צדיק, ועל הזכות שלו יבוא לנו שפע, עזוב אותו. אמר להם הקב"ה, אם רצונכם שאעזוב אותו, אני עוזב אותו.

.57 ואח"כ יצא לתרבות רעה, ועשה שני עגלי זהב, וחטא והחטיא את ישראל. אמר להם הקב"ה, הרי כל השפע שהיה נותן לכם, התהפך לכם בזוהמה. האם לא היה טוב לכם, שהייתי מביא אותו כאן בשעה שהיה צדיק, ומט"ט היה מלמד אותו תורה?

בשעה ההיא פתחו כולם ואמרו, צדיק אתה ה' וישר משפטיך. וע"כ ירד הקב"ה לגנו ללקוט שושנים, ללקוט הצדיקים העתידים לחטוא, כדי שלא יחטאו.

שמות מ"ב וע"ב וחמישים שערי בינה שבק"ש ורמ"ח (248) מילים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף יז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יז.

.58 פתח הילד ואמר. כתוב, עַמי מֶה עשיתי לך ומה הֶלְאיתיך, ענֵה בי. הקב"ה באהבתו את ישראל קרא אליהם, עמי. מה עשיתי לך, למה עשיתי לך כך, אלא כדי שתלכו לבתי כנסת ולבתי מדרש, ותעידו בי שאני אחד. כמ"ש, ה' אחד.

.59 תעידו, שאני אחד, ומתעלה על שם של מ"ב (42) מילים שבק"ש, מהמילה, ואהבתָ, עד המילים, והיה אם שָׁמוֹע. ותעשו לייחד אותי עליכם. ומ"ב מילים אלו הם שֵׁם, כמו השם של מ"ב שמות.

.60 ובשם של ע"ב (72) מילים שיש בפרשת ק"ש, מהמילים, והיה אם שמוע, עד המילים, ושׂמתם את דבריי. ובשם של חמישים מילים, שיש מהמילה, ושמתם, עד סוף הפרשה. כחשבון חמישים שערי בינה. ובשם של ע"ב מילים, שיש מהמילה, ויאמר, עד סוף הפרשה.

.61 ורל"ו (236) מילים שבארבע פרשיות אלו, עם י"ב (12) מילים שיש בק"ש, בפסוק שמע ישראל עם בשכמל"ו, שהם שני ייחודים עליונים, ייעשו כולם רמ"ח (248) מילים כנגד רמ"ח איברים שבאדם.

וכל אדם שיקרא ק"ש כראוי, כל מילה שבק"ש משפיעה על כל איבר שבו. ואם אדם אינו קורא ק"ש ביום ובלילה, כל איבר שבו יתמלא מרוח רעה, ומכל מחלות רעות שבעולם.

.62 שלוש המילים החסרות בק"ש מרמ"ח מילים, במה הן מתמלאות? הן נשלמות עם, ה' אלקיכם אמת, ששליח הציבור חוזר בקול.

.63/1 כתוב, עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, ומצא בה איש מסכן חכם.

עיר קטנה, זוהי תיבת נוח. ואנשים בה מעט, הם אשתו, בניו, נשי בניו, חיות, עופות ובהמות. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זהו יצה"ר. ומצא בה איש מסכן חכם, זהו נוח. ומילט הוא את העיר בחכמתו, שמילט את כל העולם.

שלוש סעודות שבשבת

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יט.

.63/2 סעודות השבת בגדודים העליונים. כלומר, ביאור סעודות השבת, איך הן מתבארות בעולמות עליונים. ויאמר משה, אִכְלוהו היום, כי שבּת היום לה', היום לא תמצָאוהו בשדה. ג"פ היום, שהם בגי' קפ"ו (186) עם שלוש המילים עצמן.

והם כחשבון שלוש הסעודות, הנקראות עׂנג, שזה בגי' קכ"ג (123). כמ"ש, וקראתָ לשבּת עׂנג. וכתוב, ונהר יוצא מֵעדן להשקות את הגן, שראשי תיבות, נהר עדן גן, הן אותיות ענג. ובחשבון שלוש גלויות, שכנגדן משה אמר ג"פ, אהי"ה אהי"ה אהי"ה, שהם בחשבון ס"ג (63). ועם הגי' קכ"ג (123) של ענג, הוא בחשבון ג"פ היום (183), שהם בגי' קפ"ו (186) עם שלוש המילים.

כלומר שכתוב, אהי"ה אשר אהי"ה, אהי"ה שְׁלָחַני אליכם, שהקב"ה ציווה למשה לומר אותן לבני ישראל.

.64 ג' אהי"ה. אני אהי"ה עימכם בגלות הראשונה, שלומדים, גלו למצרים שכינה עימהם. ואני אהי"ה עימכם בגלות השנייה, שלומדים, גלו לבבל שכינה עימהם. ואני אהי"ה עימכם בגלות השלישית, שלומדים, גלו ליוון שכינה עימהם. אהי"ה של הגלות הרביעית לא גילה להם, אלא כתוב, אני ה', בעיתה אֲחישֶׁנה. זכו אחישנה, לא זכו בעיתה.

.66 אם ישובו, לא היו נשארים בגלות יום אחד שלם. מהו יום אחד? זהו כמ"ש, הן עוד היום גדול, לא עת הֵיאָסף המִקְנֶה.

אם יחזרו בתשובה, ייצאו לזמן היום, שאמר הנביא, היום אם בקולו תשמָעו. כי אלו י"א (11) מזמורים, מתפילה למשה עד מזמור לתודה, אמר אותם משה הנביא. ואם לא עת היאסף המקנה, כי לא עשו תשובה, הַשקו הצאן ולכו רעו.

.67 ישראל נמשלו ליונה, והכנפיים למצוות. כמו שהיונה, בשעה שיש לה כנפיים, והכנפיים שלמות, אין עוף בעולם שייקח אותה. כך ישראל, בשעה שהם שלמים במצוות, אין בכל העולם מי שיוכל להם.

.68 וע"כ כתוב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם. אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, זהו שכתוב, רק רַע כל היום. רע שבלב ורע שבעיניים. ואחרי, הוא לשון אחוריים ודינים.

.69 ועל זה כתוב, וראיתָ את אחוריי. וכתוב, הֵשיב אחור ימינוֹ. וכתוב, אסתירה פניי מהם אֶרְאה מה אחריתם. שכל אלו המילים אחור ואחוריי מורות על דינים. וע"כ בשעה שישראל היו בלב שלם לפני ה', אז כמ"ש, פנים בפָנים דיבר ה'. ואם לא, היה באחוריים, בדינים.

וזהו עניין העריות, כמ"ש, ערוות אביךָ וערוות אימך לא תגַלה. שלא תגלה האחוריים והדינים של אביך ואימך העליונים, שהם זו"ן.

פנים כלפי מטה ואחוריים כלפי מעלה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף כא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כא.

.70 יש אחור שהוא קדושה. כמ"ש, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג. האחור הזה נקרא פנים כלפי מטה, ואחור כלפי מעלה. וכן נקרא חול כלפי מעלה, וקודש כלפי מטה. כי האחור נקרא חול, והפנים נקרא קודש.

.71 וזה ביקש משה לדעת, מה שהיה פנים כלפי מעלה. ואמר לו הקב"ה, כי לא יִרְאַני האדם וָחָי. ואח"כ ביקש, שייתן נשמה לישראל מהפנים שהם כלפי מטה, הנקראים אחוריים כלפי מעלה.

ואמר לו הקב"ה, וראית את אחוריי, אתה תראה, והם לא יראו. והוא מטעם, כי אצל משה היה זה אחור, ואצל ישראל היה זה פנים. וע"כ אמר, לא יֵירָאו, שע"פ הכתוב הוא לשון רבים, ולא אמר, לא תראה. מפני שהכוונה היא על ישראל.

.72 בחטאו של אדה"ר אבדו הפנים העליונים. ובחטא העגל אבדו פנים תחתונים, הנקראים אחור כלפי מעלה. ובכל גלות וגלות אובדים.

וזה נרמז בשם הוי"ה. י' פנים עליונים. ה' אחור כלפי י' ופנים כלפי ו'. ו' אחור כלפי ה"ר ופנים כלפי ה"ת. ה' אחור כלפי ו' ופנים כלפי הסוד שלמטה.

.73 ומהי הוי"ה, הנקראת אחור, כלפי הוי"ה שלמעלה, שעליה לומדים, המבדיל בין הקודש ובין קודש הקודשים? הוי"ה שלמעלה האדם העליון. הוי"ה שלמטה האדם השני.

ויש אדם שלישי, הנקרא אחור כלפי השם השני. והשם השני, פנים כלפי השלישי. וזהו המבדיל בין קודש לחול. והם שלושה בחשבון אהי"ה אהי"ה אהי"ה, ג"פ.

בכל מדרגה יש ע"ס כח"ב תו"מ, ובסיבת עליית המלכות של כל מדרגה לבינה של אותה המדרגה, הסתיימה כל מדרגה במקום בינה, ולא נשאר במדרגה אלא כו"ח, ובינה ותו"מ של המדרגה נפגמו ויצאו מהמדרגה למדרגה שמתחתיה.

ולפי שגם המדרגה שמתחתיה נבקעה לשניים, שגם בה לא נשארו אלא כו"ח, ובינה ותו"מ שלה נפלו ממנה לתחתונה שלה, ע"כ נבחן שבינה ותו"מ הנופלים למדרגה שמתחתיה, אינם נופלים לכל כח"ב תו"מ של המדרגה שמתחתיה, אלא לכו"ח שלה בלבד, כי לא נשאר שם יותר.

ולפיכך נבחן, שבינה ותו"מ של כל מדרגה נופלים ומתלבשים בכו"ח של התחתונה שלה. שבינה ותו"מ דכתר מתלבשים בכו"ח דחכמה. ובינה ותו"מ דחכמה מתלבשים בכו"ח דבינה. ובינה ותו"מ דבינה מתלבשים בכו"ח דז"א. ובינה ותו"מ דז"א מתלבשים בכו"ח דמלכות. וכן בכל המדרגות שבכל העולמות.

ומשום זה נבחנים כו"ח של כל מדרגה לבחינת פנים של המדרגה. ובינה ותו"מ של כל מדרגה נבחנים לבחינת אחור של המדרגה. משום שהמלכות המסיימת של המדרגה נמצאת למעלה מהם, והם נפגמים על ידה ויוצאים מהמדרגה.

ואע"פ שבגדלות יוצאת המלכות המסיימת ממקום בינה, ובינה ותו"מ של כל מדרגה חוזרים אל המדרגה, עכ"ז נבחנים עוד לאחוריים כלפי כו"ח של אותה מדרגה, שלא נפגמו מעולם. שאפילו בעת גדלות אינו נפסק החיבור של הפנים של התחתון, כו"ח של התחתון, באחוריים של העליון, בינה ותו"מ של העליון, כי אז עולים כו"ח של התחתון ומלבישים לבינה ולתו"מ של העליון במקום העליון.

אחוריים של העליון, בינה ותו"מ שלו, מלובשים תמיד בפנים של התחתון, כו"ח שלו, הן בקטנות והן בגדלות. ולפיכך הפנים של התחתון נבחנים כלפי העליון לאחוריים שלו, שהרי הם מלבישים לאחוריים שלו, וכל מה שיש בפנים של התחתון מקבלים מאחוריים שלו. באופן שהפנים של כל תחתון, נחשב לפנים רק כלפי עצמו, ולא כלפי העליון שלו, כי כלפי העליון הוא אחוריים, לא פחות מאחוריים שלו.

ויש אחור שהוא קדושה, בינה ותו"מ של כל מדרגה הנבחנת לבחינת אחור של המדרגה. האחור הזה נקרא פנים כלפי מטה, ואחור כלפי מעלה, כי בינה ותו"מ של העליון, אחור של העליון, נחשבים פנים לתחתון, כי כו"ח של התחתון, הפנים שלו, מלבישים על בינה ותו"מ אלו, וממנו מקבלים כל השפע שלהם.

והם מלובשים בפנימיותם, ע"כ הם חשובים לא פחות מכו"ח של עצמו שהם פנים. ונמצא שאחור של העליון הוא פנים לתחתון. וכן הפנים של התחתון הוא אחור של העליון, שהרי הם מלבישים על בינה ותו"מ שלו, ואינם עדיפים ממנו.

וזה ביקש משה לדעת, מה שהיה פנים כלפי מעלה. שהיה רוצה לדעת הפנים של ז"א, העליון אל המלכות. ואמר לו הקב"ה, כי לא יראני האדם וחי.

ואח"כ ביקש שייתן נשמה לישראל מהפנים שהם למטה, מכו"ח של המלכות, שהם פנים כלפי המלכות שלמטה. ונקראו אחוריים כלפי מעלה, שכלפי ז"א הם אחוריים, משום שהם מלבישים על בינה ותו"מ שלו, על אחוריים שלו, וע"כ הפנים של המלכות נחשבים לאחוריים של ז"א.

ואמר לו הקב"ה, וראית את אחוריי, אחוריים דז"א, כי משה היה מרכבה לז"א. והפנים של המלכות, כו"ח שלה, נחשבים לו אחוריים, ולא פנים.

לפיכך אמר לו, אתה תראה, להיותם אחוריים שלך. והם לא יראו, כי ישראל שאינם בחינת ז"א, אלא בחינת מלכות, ע"כ אינם יכולים לראות הפנים שלה, כי אצלם הוא פנים ממש. ורק משה, בחינת ז"א, שנמצא הפנים של מלכות לאחוריים שלו, היה יכול לראות. ולא ישראל שהם בחינת מלכות.

בשעה שישראל היו בלב שלם לפני ה', פנים בפנים דיבר ה'. ואם לא, היה באחוריים. אשר ע"י החטא מסתלק הפנים, והאחור שולט.

בחטאו של אדה"ר אבדו הפנים העליונים, הפנים של ז"א, שחזר לאחור. כי חטאו של אדה"ר הגיע עד ז"א.

ובחטא העגל אבדו פנים תחתונים, שהסתלקו כו"ח של מלכות, שהם פנים של המלכות, כי החטא שלהם הגיע רק עד המלכות והסתלקו הפנים שלה, הנקראים אחור כלפי מעלה, כלפי ז"א. ובכל גלות אבדו הפנים, והאחור שולט.

וזה נרמז בשם הוי"ה. י' פנים עליונים, או"א עילאין. ה' אחור כלפי י' ופנים כלפי ו'. שכו"ח של ה', של ישסו"ת, הם אחוריים כלפי י', או"א. ומכ"ש בינה ותו"מ של ה'. והם פנים כלפי ו', ז"א, שאפילו בינה ותו"מ של ה', הם פנים לכו"ח דז"א, להיותם מקבלים מהם, ומלבישים אותם.

ו' אחור כלפי ה"ר. שכו"ח, פנים של ו', הם אחוריים כלפי ה"ר, להיותם מלבישים אותם. ופנים כלפי ה"ת, שאפילו בינה ותו"מ של ו', ז"א, הם ג"כ פנים כלפי ה"ת, המלכות.

ה' אחור כלפי ו' ופנים כלפי הסוד שלמטה. כי משום שכו"ח של המלכות מלבישים על האחוריים דז"א, נחשבים לאחוריים. ומשום שבינה ותו"מ של המלכות מלובשים בכו"ח של המדרגה שלמטה ממנה, הם הפנים של המדרגה שלמטה.

הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, נקרא אדם, שאדם בגי', מ"ה (45). ויש בה רת"ס, שלוש הוויות, שבכל אחת יש ע"ס, והן שלוש בחינות אדם.

על איזו הוי"ה אמרו שהיא אחור כלפי הוי"ה עליונה, שעליה לומדים, המבדיל בין הקודש ובין קודש הקודשים? הוי"ה שלמעלה, האדם העליון, ראש דז"א, ראש של הוי"ה במילוי אותיות א', אדם. הוי"ה שלמטה, האדם השני, תוך דז"א, שמחזה ולמעלה, הוי"ה במילוי אותיות א' השנייה, האדם השני. על שתי ההוויות האלו לומדים, המבדיל בין קודש, הוי"ה השנייה, ובין קודש הקודשים, הוי"ה העליונה.

ויש אדם שלישי, מחזה ולמטה דז"א, ששָׁם הוי"ה שלישית במילוי אותיות א', האדם השלישי. הנקרא אחור כלפי השם השני, משום שבינה ותו"מ של הוי"ה שנייה מלובשים בכו"ח של הוי"ה שלישית.

וע"כ כו"ח של הוי"ה שלישית הם אחור להוי"ה שנייה. והשם השני הוא פנים כלפי השלישי, שאפילו בינה ותו"מ של הוי"ה שנייה, נחשבים לפנים להוי"ה השלישית, משום שהפנים של הוי"ה השלישית, כו"ח, מלבישים עליהם ומקבלים השפע שלהם מהם. וזהו המבדיל בין קודש לחול. כי הפנים של התחתון נקרא חול כלפי אחור של העליון.

ואלו שלוש הוויות, רת"ס, הן בחשבון אהי"ה אהי"ה אהי"ה. שהחשבון שלוש שבשלוש הוויות, הם כנגד החשבון שלוש שבשלוש אהי"ה, שמורים על רת"ס של המדרגה.

שלוש הסעודות שבשבת

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף כד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כד.

.74 ויאמר משה אִכלוהו היום, כי שבּת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה. תחת הכפתור העליון, בינה, כפתור הממונה על כ"ב (22) אותיות, כי בינה ממונה על ז"א, שנקרא כ"ב אותיות. בטבעת של מעלה, במוחין דבינה, לוקטים ב' צדדים, ב' קווים ימין ושמאל, טבעת אחת, ז"א, שעלה להם למ"ן. והטבעת במרובע לד' צדדי העולם, דרום צפון חו"ג, מזרח ומערב תו"מ.

הבינה, ישסו"ת, נקראת כפתור עליון. כפתור פירושו משקוף, הנשען על ב' מזוזות. כמ"ש, בכפתוריה ילינו. בינה נשענת על ב' קווים לגלות החכמה, הנקראת ראייה, מלשון משקוף, ע"כ היא נקראת כפתור.

בעת יציאת ב' הקווים בבינה, אינם יכולים להאיר עד שז"א עולה למ"ן ומייחד הקווים זה בזה, אז יכולים להאיר. מטעם זה מכונה החכמה הנגלית ע"י הקווים בשם חכמה של ל"ב (32) נתיבות, שפירושו, ע"ס דבינה, וז"א שמכונה כ"ב אותיות, ויחד הם ל"ב. כי אין הארת החכמה נגלית זולת ע"י בינה וז"א, שעולים ל"ב. ולפיכך נבחנות בבינה ג' בחינות:

א. עצם הבינה, כפתור, משקוף.

ב. ב' הקווים שהכפתור נשען עליהם.

ג. ז"א, כ"ב אותיות, העולה אליהם למ"ן ומייחד אותם.

בטבעת של מעלה, המוחין דבינה המכונים הטבעת העליונה, מטרם שנפתחו להשפיע הארת החכמה. לוקטים ב' צדדים, ב' קווים ימין ושמאל, טבעת אחת, כי ב' הקווים שבמוחין דבינה הנקראת טבעת עליונה, העלו למ"ן טבעת אחת, ז"א, טבעת במרובע לד' צדדי העולם, שיש בו ד' בחינות חו"ג תו"מ.

.75 ב' הקווים שבבינה אוחזים בטבעת זו, ז"א, מצד זה ומצד זה, זה לימין וזה לשמאל. זה של הימין עולה תחילה. וכשהוא קם, לוקח עימו 600,000 גברים גיבורים אחוזי חרבות על הירכיים. וזה שבשמאל עולה אח"כ, וכשהוא קם, לוקח עימו 600,000 בעלי כנפיים, ופנים של רחמים. והם מתחלפים, הימין בשמאל והשמאל בימין.

הטבעת, ז"א, הקו האמצעי, המכריע על ב' הקווים, ימין ושמאל דבינה, ומייחד אותם זה בזה, שע"י ייחודם זה בזה הם יכולים להאיר בשלמות. ולפיכך נבחן, שב' הקווים אוחזים בקו האמצעי, בטבעת. כי כל הארתם מגיעה להם ע"י אחיזתם בו.

ב' הקווים ימין ושמאל דבינה אוחזים בימין ובשמאל שבטבעת, שע"י זה הם מתייחדים זה בזה, וקמים מנפילתם.

כי מטרם שאחזו בקו האמצעי, היה קו הימין ו"ק חסר ג"ר. וקו השמאל היה חושך, משום שהחכמה שבו אינה מאירה בלי חסדים. וגם הייתה מחלוקת ביניהם. וע"כ נבחן שהיו שניהם בנפילה.

ועתה שנאחזו בקו האמצעי, נכללו זה מזה, והחסדים שבימין נכללו מהחכמה שבשמאל, שע"י זה השיג ג"ר, ונבחן שקם מנפילתו. וכן קו השמאל שהחכמה שלו הייתה חשוכה, מחמת חיסרון של חסדים, נכללה עתה בחסדים שבימין, ויכולה להאיר, ונבחן שקם מנפילתו.

קו ימין, חסדים, עולה להיכלל בחכמה שבשמאל בתחילה, וע"י זה קם מנפילתו ומשיג ג"ר. וכשהוא קם, לוקח עימו 600,000 גברים גיבורים אחוזי חרבות על הירכיים. כי אינו מקבל ג"ר דחכמה אלא ו"ק דחכמה, ו"ס חג"ת נה"י, ובחסדים שבו, שהם מבינה, שכל ספירה שלה מאה, הן 600. ובחכמה הנכללת בכל אחת מה-600, הן 600,000, כי החכמה נקראת אלף.

כל כוחו של הקו האמצעי לייחד הימין והשמאל, הוא מחמת המסך דחיריק שבו, מסך של בחינה א', הממעט את ג"ר דחכמה. ולולא המסך דחיריק, לא היה השמאל מתייחד עם הימין לעולם, והיה נשאר בחשכה.

והמסך דחיריק, הנאחז בקו השמאל, כדי לייחד אותו עם הימין, מכונה חרב. והוא פועל על הירכיים, נה"י דכלים. כי המיעוט של נה"י דכלים, גורם הסתלקות ג"ר של אור החכמה. ואוחזים חרבות על הירכיים, שנכלל בהם המסך דחיריק, שנקרא חרב, על הירכיים, שהם נה"י.

כי לולא היו אחוזים בחרב הזו, לא היה השמאל מתייחד עם הימין, והחכמה הייתה נשארת בחשכה. כמ"ש, כולם אחוזי חרב מְלוּמְדי מלחמה, איש חרבוֹ על ירכו מִפּחד בלילות. שמחמת הפחד שהשמאל ייפרד מהימין, והחכמה תחזור לבחינת לילה וחושך, הם אוחזים החרב על ירך, שהוא המסך דחיריק שבקו האמצעי, השומר שהשמאל לא ייפרד מהימין.

.76 הם קמים למעלה עד שמגיעים לכוהן אחד, אשר הוגלה מיום שנברא העולם. כשהם מגיעים לשם, יוצא הכוהן הגדול ומברך את הכפתור. כיוון שמתברך משם, אז מעתיקא, זקן הזקנים, סיבת כל הסיבות, שהוא א"א, שבו מלובש א"ס, יוצא טל הבדולח. כלומר, שנמשך שפע מחו"ס דא"א, הנקראת טל הבדולח. ונמשך אל ראש אותו הכוהן, והוא ממלא את הכפתור. כיוון שהתמלא, התמלא בו"ק, לששת ימי השבת.

בעולם הנקודים, שמטרם עולם התיקון, היה הקב"ה בונה עולמות ומחריב אותם, שזוהי שבירת הכלים. ועיקר הגורם לשבירת הכלים, היה אור החכמה שהשפיעו או"א הפנימיים, שהם ג"ר דאו"א דנקודים, שהיה נמשך מלמעלה למטה.

ולפיכך בעולם התיקון נגנזו או"א הפנימיים בראש עתיק, שהיא חכמה שבימין, והחכמה אינה מתגלה אלא בשמאל דישסו"ת, המתוקן ע"י הקו האמצעי, שאין בה אלא ו"ק דחכמה. ואם או"א הפנימיים היו מאירים החכמה, לא הייתה אפשרות למעט החכמה לו"ק.

ועכ"ז אי אפשר שהחכמה תתגלה בו"ק בלי ג"ר, אלא בתחילה מתגלים בהכרח גם ג"ר דחכמה, ואח"כ פועלת הגניזה דאו"א להסתיר אותם, ומשאירים רק ו"ק דחכמה.

ונמצא שאע"פ שאו"א הפנימיים נגנזו, ואינם מאירים בעולם התיקון, עכ"ז צריכים להתגלות בתחילת כל זיווג להשפעת החכמה, ואח"כ חוזרים ונגנזים.

ולכן נאמר, שהם קמים למעלה, שקמים מנפילתם מלמעלה, עד שמגיעים לכוהן אחד, לאו"א הפנימיים, חכמה שבימין, הנקראים כוהן גדול. אשר הוגלה מיום שנברא העולם, שגלו ממקומם ונגנזו בראש דעתיק, מיום שנתקן העולם אחר שבירת הכלים.

כשהם מגיעים לשם, כלומר, כשימין ושמאל דישסו"ת, הנקראים כפתור, מגיעים לאו"א עילאין, כדי לקבל חכמה, יוצא הכוהן הגדול, יוצאים ומתגלים לשעתם או"א הפנימיים, ומברך את הכפתור, ומשפיעים החכמה לישסו"ת, שנקראים כפתור.

איך משפיעים? בעת שהכפתור מתברך מאו"א הפנימיים, שהם הכוהן הגדול, אז מעתיקא, זקן הזקנים, שהוא א"א, סיבת כל הסיבות, ראש דעתיק, יוצא טל הבדולח, ונמשך אל ראש אותו הכוהן.

כי או"א דאצילות עולים לראש א"א ומתחבר עם ראש דעתיק לאחד, ששם נגנזו או"א הפנימיים. ואז מתעוררים לשעתם או"א הפנימיים מראש דעתיק, ונעשים אחד עם או"א דאצילות, ומלבישים לחו"ס דא"א, הנקרא טל הבדולח, והם מקבלים משם שפע החכמה.

ויוצא טל הבדולח, מחו"ס דא"א, ונמשך אל ראש אותו הכוהן, שנמשך לג"ר דאו"א אלו, הנקראים ראש.

והכוהן, שהוא או"א הפנימיים, ממלא שפע החכמה לכפתור, לישסו"ת, כלומר, שממלא אותם בע"ס שלמות דחכמה, שגם הג"ר דחכמה בכללם. אלא אחר שהתמלא, נשאר בכפתור רק ו"ק דחכמה, משום שהג"ר יצאו ונעלמו תכף, מחמת תיקון הגניזה של או"א הפנימיים. והכפתור, ישסו"ת, משפיע לששת ימי השבת, לז"א, הנקרא חג"ת נה"י, שהם ששת ימי השבת.

.77 כשטל הבדולח יורד מצד השמאל והשמאל מקפיא את הבדולח ההוא, הוא נעשה כעין הבדולח של אבן טובה, וכל המחנות ניזונים ממנו בכל יום, ומֵהם בלילה.

אלו שביום אוכלים באופן אחד, ואלו שבלילה אוכלים באופן אחר. אלו שבלילה נקראים שוברי הרים וסלעים, הם לוקטים מחצות לילה עד שמתגבר אור השמש. כיוון שבא השמש, אינם לוקטים.

אלו שביום, נקראים ילידי בית, נסתרי ההיכל. הם אינם לוקטים אלא בבוקר. כיוון שהבוקר בא, לוקט כל אחד ואחד כראוי לו. ויש אחרים הלוקטים לעת ערב, וכל אחד ואחד לוקט כראוי לו.

הכוהן הגדול, שהוא הג"ר דאו"א, הנקראים או"א פנימיים, השפיע את טל הבדולח לישסו"ת, שהם הכפתור. אמנם להיותו הארת חכמה, היא שייכת לקו שמאל של ישסו"ת. ונודע שבתחילת יציאת קו השמאל עם הארת החכמה, קפאו בו האורות, עד שבא קו אמצעי וייחד אותו עם הימין.

ולכן כשטל הבדולח יורד מצד השמאל, מאו"א לקו השמאל דישסו"ת, והשמאל מקפיא את הבדולח ההוא, כי קו השמאל, מטרם שהתייחד עם הימין, קופאים אורותיו. אז מתקן אותו הקו האמצעי, והוא נעשה כעין הבדולח של אבן טובה, לבן, וצבע אדמומית מתנוצץ ממנו.

כן נכללה החכמה שבימין עם החסדים שבשמאל, והשפע נעשה כלול משניהם, מלבן ומאדמומית, חסדים וחכמה. וכל המחנות ניזונים ממנו בכל יום, כי ביום הוא שליטת החסדים, וכולם מקבלים אז מהלבן שבאבן הבדולח.

ומֵהם בלילה, שיש חלק מהמלאכים הנמשכים משמאל, והם מקבלים הארת החכמה שלהם בלילה. כי בלילה שולטת הארת החכמה שבשמאל ושבמלכות.

אלו שביום אוכלים באופן אחד, אור החסדים. ואלו שבלילה אוכלים באופן אחר, הארת החכמה.

אלו שבלילה נקראים שוברי הרים וסלעים, הקליפות הנקראים הרים וסלעים, כי הארת החכמה שוברת הקליפות. הם לוקטים מחצות לילה עד שמתגבר אור השמש.

כי בחצות לילה נעשה הזיווג להשפעת החכמה, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה. עד שמגיעה ממשלת היום, ז"א, הנקרא שמש, שאז מתחילה שליטת הארת החסדים המכוסים מחכמה, ואין עוד שליטת הארת החכמה. כיוון שבא השמש, אינם לוקטים, כמ"ש, וחם השמש ונמָס. כי מז"א שנקרא שמש, מושפעים רק חסדים מכוסים מחכמה.

אלו שביום, נקראים ילידי בית. בית הוא מלכות מבחינת החכמה, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. ואלו שביום, אע"פ שמקבלים חסדים מכוסים מחכמה, עכ"ז הם ילידי בית, שנולדו מהמלכות, שהיא בית החכמה, וע"כ הם כלולים מחכמה. אלא שהם נסתרי ההיכל, שהחכמה שבהם מכוסה ונסתרת. הם אינם לוקטים אלא בבוקר, בבוקר מטרם התגברות זריחת השמש.

ויש אחרים הלוקטים לעת ערב, אותם הנמשכים מקו שמאל שבז"א, השולט לעת ערב. כי עד אמצע היום שולט הימין דז"א. ובערב, השמאל דז"א. ובלילה, המלכות.

.78 אלו של לילה, עליהם כתוב, ובבוקר הייתה שכבת הטל סביב למחנה. אלו הם מזילים טל של המן לתחתונים, מהחלק שלהם. המן הזה, אין לו צבע ואינו קופא.

אלו של בוקר, עליהם כתוב, בבוקר זְרע את זרעך. אלו היו מזילים טל של המן לתחתונים, ונותנים צבע לאותו המן, ומתיקות ודבש.

הארת החכמה, שנמשכה מטל הבדולח, והשתנתה לכעין הבדולח של אבן טובה, סובב על המן שאכלו ישראל במדבר. שהייתה הארת חכמה בחסדים שבו, כעין האדמומית שבעין הבדולח.

שני טללים במן:

א. טל מתחת למן, כמ"ש, וברדת הטל על המחנה לילה יירד המן עליו,

ב. טל מלמעלה המכסה על המן עד הבוקר, כמ"ש, ובבוקר הייתה שכבת הטל סביב למחנה, ותַעַל שכבת הטל, והנה על פני המדבר דק מחוספס, דק ככפור על הארץ.

היה צבע במן, כמ"ש, ועינו כעין הבדולח, שצבע אדמומי מתנוצץ בו. וכתוב, והוא כזרע גד לבָן, שהוא בלי צבע כלל.

יש שלושה מיני זריעות, שהם מיעוטים ודינים, בג' קווים. ועיקרם בימין ובשמאל. הזריעה שבקו ימין, מיעוט ג"ר מחמת עליית המלכות לבינה. הזריעה שבקו שמאל, החושך והקיפאון בהארת החכמה שבו, מטרם שהתייחד עם קו הימין. הזריעות האלו הם הטללים של המן, הנמשכים ונוזלים מהם. הטל שמתחת למן, נמשך מזריעה שבקו ימין. והטל שמלמעלה המכסה על המן, נוזל מזריעה שבקו שמאל.

הטל שמתחת למן, מיעוט הג"ר שבקו ימין, מושך אליו את המן, שמקורו מחו"ס דא"א, כדי לקבל ממנו הארת החכמה שבו, שיושלם על ידו בג"ר החסרים לו. כמ"ש, וברדת הטל על המחנה לילה יירד המן עליו. עליו, בסיבתו, כי המן יורד בסיבת הטל, להשלים אותו בהארת החכמה.

והטל שממעל למן, שנוזל מקו שמאל מהקיפאון שבו, הוא צריך רק לגילוי החסדים. כי החיסרון של החסדים מקפיא את החכמה. ולפיכך נבחן המן אליו לחסדים בלבד בלי חכמה.

וכתוב, כי לא ידעו מה הוא. כי לא ידעו, אם המן הוא חכמה או חסדים. כי כלפי הטל העליון נבחן לחסדים בלי חכמה, וכלפי הטל התחתון נבחן לחכמה. ולפיכך ביחס לטל העליון כתוב, והמן כזרע גד לבן, כלומר, בלי צבע כלל, כי חסדים הם לבן בלי צבע. וביחס לטל התחתון כתוב, ועינו כעין הבדולח, שהיה בו צבע אדמומי, הרומז על הארת החכמה שבשמאל, שהיא אדומה.

ואלו של לילה, שהם קו השמאל, כי לילה היא המלכות הנאחזת בשמאל, עליהם כתוב, ובבוקר הייתה שכבת הטל סביב למחנה, שהוא הטל שממעל למן, המכסה את המן עד הבוקר, שאז כתוב, ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר, אלו הם מזילים טל של המן לתחתונים, מהחלק שלהם.

כי אלו של לילה, שחלקם הוא הקו השמאלי, מזילים לתחתונים, מהזריעה שבשמאל, את הטל שממעל למן המכסה אותו. וכמו שהתבאר שביחס לטל הזה הנוזל משמאל, אין במן אלא חסדים בלבד בלי חכמה. כי לטל הזה נבחן המן לחסדים, לבן בלי צבע, כמ"ש, והוא כזרע גד לבן. ואינו קופא, כי אור החסדים אינו קופא, וזה שהיה חסר לטל הזה, שהקיפאון שבשמאל שורה עליו, וע"כ התדבק במן, שהוא חסדים שאין להם קיפאון.

אלו של בוקר, שהם קו ימין, עליהם כתוב, בבוקר זְרע את זרעך, שנמשכים מימין, שבו הזריעה של מיעוט ג"ר. אלו היו מזילים טל של המן לתחתונים.

כי אלו של בוקר, שהם בחינות קו ימין, מזילים הטל התחתון של המן, לתחתונים, כמ"ש, וברדת הטל על המחנה לילה, יירד המן עליו. שביחס לטל התחתון הזה, נבחן המן להארת החכמה המשלימה אותו בג"ר. ונותנים צבע לאותו המן, כי הטל הזה השואב הארת החכמה מהמן, עושה בו גוון אדמומי, שהוא הארת החכמה, כמ"ש, ועינו כעין הבדולח. ומתיקות ודבש, שכך מכונה הארת החכמה, שהיא מתוקה מדבש ונופֶת צוּפים.

.79 אלו של ערב, אותם שהם מִבחינות לאחר חצות היום, לעת כי יינָטו צִלְלֵי ערב, שהם בחינת קו השמאל דז"א. כי לילה הוא המלכות האחוזה בשמאל דז"א, וערב הוא שמאל דז"א עצמו. עליהם כתוב, עֶרב וידעתם. כי קו השמאל דז"א הוא המקור להארת החכמה, הנמשכת ע"י הדעת.

והלילה, המלכות, המאירה בלילה אחר חצות, בהארת חכמה, מחמת שמקבלת אותה מקו השמאל דז"א, הנקרא ערב. ואותם שמבחינת לילה היו מזילים הטל בזמן אחד עם אלו שמבחינת ערב. כי הלילה מקבלת מהערב. מי שמשאיר ממנו עד הבוקר, כתוב, ויָרוּם תולעים ויִבְאַש.

.80 שלושה צדדים חקוקים כאן, כנגד ג"פ, היום היום היום. ה' ה' ה', שבראשי תיבות ג"פ היום, הם ג' הקווים, ולכל ה' יש שלוש אותיות, י' ו' ם', כי בכל קו יש ארבע אותיות חו"ב תו"מ, ה' ושלוש אותיות שאחריה. ונעשו י"ב אותיות (12), כחשבון י"ב שעות היום, וכולם אחד, כי הם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, הכלולים זה מזה, ויש לכל אחד ג' קווים.

וכולם יום, חסדים מכוסים, ממשלת היום, ז"א. כי השמאל שבהם נכלל בימין, והימין שולט. ועד"ז שלוש שבתות הן, וכולן יום אחד, שהן בשליטת היום, חסדים, והן שבת של לילה, ושבת של יום, ושבת של ערב, שהיא מנחת שבת. ועד"ז הן שלוש סעודות, סעודת הלילה, סעודת היום, וסעודת הערב.

.81 סעודת הלילה, כי מטרם שהתקדש היום, מיתקנים כל המחנות שלמעלה. שלושה קשרים, ג' קווים, נכנסים בנהרות אפרסמון, בתחילה מתרחצים באוצר שושנים חקוקות, עוברים בנהר דינור, ועולים משם בקימה. כיוון שעולים לצד הלבן, מתרחצות השושנים האלו. מעידים עדות של שבת בראשית. כולם של לילה קדושים, שש שש לצד אחד. ולשני צדדים הם י"ב.

.82 כשהיום צריך להתקדש, נמשך קול שופר מלמעלה למטה. ואותו הקול הוא חלקם של עם ישראל. כי אין קדושה אלא כשהקול ההוא נשמע, ואז ידוע שהתקדש היום.

.83 סנדלפון הנזיר הנבדל, התעטר בעטרותיו החקוקות, שהן רשומות באותיות הנקראות גלגול.

.84 אז, בואל, גדול הרופאים, הנקרא רפאל, שהוא כמ"ש, אֵל נא רְפָא נא, התפילה שביקש משה, ומקום זה ריפא את מרים. נא נא, הוא בואל, באותיות הרשומות של אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. בי"ת וא"ו אל"ף למ"ד, זהו בואל. זהו גדול הרופאים, הרופא לכל המחנות, ומעביר מהם הזיו של החושך, ששאר הימים היו מקרבים אליהם.

המן מוטל בין שני טללים, ימין ושמאל, וע"כ הוא כעין הבדולח, בצבע לבן בניצוצות אדמומיות, שמורה על חסדים בהארת חכמה. והם נמשכים מג' קווים שבישסו"ת, שהם שלוש שבתות, שלוש סעודות, ג"פ היום.

כי כל סעודה היא ארבע חלות, שכנגד ארבע אותיות היום, ארבע אותיות הוי"ה, חו"ג תו"מ. וכל סעודה כלולה מכל שלוש הסעודות, וע"כ כל חלה נחלקת לשלושה, שהם ג' קווים, ויש בכל סעודה י"ב (12) חלות. חצי מהן חסד, כלומר חסד ות"ת שהם י"ו שבכל הוי"ה, וג"פ י"ו הם שש חלות של הצד הימני. וחצי מהן גבורות, גבורה ומלכות, ה' ה' שבכל הוי"ה, וג"פ ה' ה' הם שש חלות שמהצד השמאלי.

באופן, שעיקרה של כל סעודה ארבע חלות, שתיים של חסד, י' ו', ושתיים של גבורה, ה' ה', ומניחים אותן באמצע. ושמונה חלות באות מטעם התכללות, ומניחים אותן ארבע חלות למעלה, וארבע חלות למטה. ואסור לערב אותן שבימין עם אותן שבשמאל, מטעם שבשבת מאירים המוחין דאו"א עילאין, שבשליטת החסדים, ימין. וע"כ צריכים להיזהר מלעורר שליטת השמאל בשבת.

והוא הטעם שהמן אינו נמצא בשבת, כמ"ש, היום לא תמצאוהו בשדה. כי אין מן אלא מייחוד ימין ושמאל ע"י קו האמצעי. ובאו"א אין י' יוצאת מהאויר, ולא שייך שָׁם הייחוד הזה. לפיכך אינו נמצא בשבת, ואפילו המן שנפל מערב שבת אסור לתקן אותו, כי אז זמן הארת או"א עילאין. ומטעם זה יש שני שינויים מחול לשבת:

א. איסור לקיטה ותיקון המן. אלא שהמן צריך להיתקן מערב שבת, ואז מותר לאכול אותו בשבת.

ב. שהתווספה הארת או"א עילאין שלמעלה מן המן.

והאחד תלוי בשני, כיוון שהמן כבר מתוקן בכל התיקונים מערב שבת, אפשר לאכול אותו בהארת או"א עילאין, אבל אסור לעשות תיקון בו במשהו, משום שאין י' יוצאת מאויר או"א עילאין, ואין שם מתיקוני השמאל כלל.

א"כ למה צריכים למן בשבת, מישסו"ת, כשאפשר לקבל הארת או"א הגדולים יותר? כי אין לקבל ממוחין דאו"א מטרם שמקבלים המוחין דישסו"ת, כי הארת או"א בלי ישסו"ת נבחנת לתחתונים בו"ק בלי ראש, משום שאו"א בח"ח ואינם צריכים חכמה, וחסדים שלהם עדיפים מחכמה. משא"כ התחתונים הצריכים חכמה.

ע"כ מטרם שנשלמים בחכמה, יהיו להם החסדים דאו"א בו"ק. ולפיכך אין לקבל הארת או"א עילאין, אלא ע"י אכילת המן בשבת, שהוא הארת ישסו"ת. ולא עוד, אלא שהמן ממשיך ומשלים הארת או"א בשביל התחתונים. והתבאר ההפרש בין חול לשבת, כי בחול מאירים המוחין דישסו"ת. ובשבת, ביום מאירים המוחין דאו"א עילאין, אבל בליל שבת מאירים רק המוחין דישסו"ת.

סעודת הלילה באה מטרם שהתקדש היום, ממוחין של היום השישי, מוחין דישסו"ת, שבהם מיתקנים כל המחנות שלמעלה, מטרם שהתקדשה השבת. והמוחין ההם, שלושה קשרים, ג' קווים, נכנסים בנהרות אפרסמון, שהם חכמה וחסדים יחדיו, כי נהרות אפרסמון הם שֶׁמן מבוּשם.

השמן, חכמה שבימין, חסדים. הבשמים, הארת השמאל, חכמה, הנכללת בשמן שהוא חסדים. בתחילה מתרחצים האורות באוצר שושנים חקוקות, קו הימין, כי שושנים הן המלכות, וחקוקות, פירושו, שבאורות ההם המלכות בקטנות ובנפילה. כי בקו ימין נמצאים האורות בו"ק בלי ראש. וכיוון שמדובר כאן מג' קווים של המלכות, שהיא ליל שבת, מכנה כולם בשם שושנים, שם המלכות.

עוברים בנהר דינור, ביציאת קו השמאל, שממנו נמשך נהר דינור, כי אין החכמה שבשמאל מאירה אלא בדינים מרובים, המענישים הרשעים המתקרבים לינוק מחכמה. ועולים משם בהארת החכמה, הנקראת קימה, שהמלכות קמה על ידיה מנפילתה.

ואח"ז בא הקו האמצעי, ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה, והשמאל נכלל בימין, שהוא לבן, חסד. כיוון שעולים לצד הלבן, כיוון שהשמאל נכלל בימין, מתרחצות השושנים האלו, מתרחצת המלכות ומתמתקת בחסדים.

מעידים עדות של שבת בראשית, ויְכוּלו השמיים והארץ וכל צבאם. שזו עדות על בריאת העולם, שיש בעדות הזו ל"ה (35) מילים, הרומזות על ל"ב נתיבות החכמה, וג' מדרגות התפוחים הקדושים, שהם ג' קווים.

כולם של לילה קדושים. כל האורות המאירים בלילה הם קדושים, שיש בהם הארת ישסו"ת דאו"א, הנקראים קודש. שש שש לצד אחד, שו"ק מאירים לצד אחד, כי ג"ר דחכמה שבשמאל נעלמים מחמת תיקון הקו האמצעי, ואין מאירים מהארת החכמה שבשמאל אלא ו"ק דחכמה. וכן לצד האחר ו"ק, והם י"ב.

וכל זה אמור במוחין של ליל שבת, שאז עוד אין מאירים המוחין של שבת, המוחין של או"א עילאין, אלא אותם המוחין מאירים כמו ביום השישי מטרם שהתקדשה השבת, שהם המוחין דישסו"ת. אלא בתוספת הארה מישסו"ת דאו"א, הנקראים קודש. אשר הארה זו כבר באה בהכרח מאחר שהתקדש יום השבת. כי התקדשות יום השבת מתחילה מערב שבת.

ובכל מדרגה יש קטנות וגדלות, וכשמגיעה הארת מדרגה חדשה, צריכה להתחיל להאיר את הקטנות שבה, ואח"כ תוכל להאיר הגדלות שבה. ולפיכך מטרם שבאה מדרגה חדשה, צריכה מקודם המדרגה הישנה להסתלק, כדי לתת מקום להארת הקטנות של המדרגה החדשה. ולפיכך, ביום שישי בערב, לפני כניסת השבת, מסתלקים מוחין דישסו"ת, וקטנות דאו"א מתחילה להאיר.

וכשהקטנות דאו"א עילאין מתחילה להאיר, מתקדשת השבת, שכבר התחילו להאיר המוחין דאו"א של שבת, הנקראים קודש. כשהיום צריך להתקדש, כלומר, כשהגיע הזמן להארת המוחין דאו"א, הנקראים קודש, שהיא התקדשות השבת.

וההפרש העיקרי בין מוחין דישסו"ת למוחין דאו"א, הוא שבאו"א עילאין משמשת המלכות דמנעולא, הנקראת שביל. ובישסו"ת משמשת המלכות דמפתחא, הנקראת אורַח.

וכשהיום צריך להתקדש, נמשך קול שופר מלמעלה למטה, הקול הבא מהארת המנעולא שבאו"א, שע"י הקול הזה מסתלקים המוחין דישסו"ת, ומתחילים להאיר המוחין של או"א, הנקראים קודש.

ואותו הקול הוא חלקם של עם ישראל, שמשום ההארה הזו נקרא עם ישראל קדוש, כי אין קדושה, הארת המוחין דאו"א, אלא כשהקול ההוא נשמע, שהוא הארת המנעולא. ואז ידוע שהתקדש היום, ואז ידוע שמוחין דאו"א התחילו להאיר, שזוהי התקדשות של יום השבת.

.85 בליל שבת מתעוררים שני רוחות עליונים, אחד מצד האור ואחד מצד החושך. המלאכים מיכאל מצד האור וגבריאל מצד החושך. והארתם מתפשטת לשישים ריבּוא (600,000) מחנות, השולטים בלילה ההוא. ונועדים, אחד לימין ואחד לשמאל, ולכל אחד מיתקנים שולחנות, אחר שכל השולחנות שלמטה נראים בהיכל ידוע.

שישים ריבוא מחנות, הוא מטעם שבליל שבת מאירים שישה צדדים. ולהיותם כלולים מחכמה ומחסדים, הם 600,000. מאות מצד החסדים, ואלף מצד החכמה, שזה שישים ריבוא.

.86 כל המחנות שלמעלה, יש להם מקומות מיוחדים באותו הלילה. וכל אחד גדול ומכובד במקומו על כל יתר צבאותיו, הצבאות שממונים תחת ידיו.

מהצבאות האלו נבחרים שני העליונים, ולוקחים השולחן, אחד מימין ואחד משמאל, כדי שהשולחן יהיה כלול מחסד שבימין ומחכמה שבשמאל.

וכל שולחן שלא נקרב בין השניים האלו, כדי שיהיה כלול מימין ומשמאל, אין הוא שולחן של שבת, ואינו שולחן שלפני המלך הקדוש.

.87 וכשאישה ובעלה, ז"א ומלכות, בשמחה, אז מתעטר אותו השולחן. כלומר, כאשר נקרב אותו השולחן בשש כיכרות של אותו המן בצד ההוא, ושש כיכרות של אותו המן בצד ההוא, זהו שולחן שהתעטר בעטרותיו.

השולחן זה מלכות, ובעת שז"א ומלכות בשמחה, שז"א משפיע למלכות מי"ב (12) בחינות שלו, חו"ב תו"מ שבכל אחד ג' קווים, ג"פ היום, אלו י"ב בחינות נבחנות אצל המלכות, שהיא השולחן, לי"ב כיכרות. שש מימין, שהם ג"פ חסד ות"ת שבהם, י"ו שבשלוש הוויות, חסדים. ושש משמאל, ג"פ בינה ומלכות שבהם, ה' ה' שבשלוש הוויות, גבורות, שמהם מושפעת החכמה.

.88 אלו השניים שנושאים את השולחן צריכים לשמור את השולחן, אשר שש הכיכרות של הצד הזה, לא יתערבו בשש הכיכרות של הצד הזה. כי צריכים להגביר הימין על השמאל, מטעם הארת או"א, שהתחילה להאיר בכניסת השבת.

כיוון שהשולחן הזה נקרב לפני הגדול והעליון שבהם שבמחנות העליונים, אז לוקח אחד מימין ואחד משמאל, ומברך עליהם. כל אחד אומר למחנות שלו, זה השולחן אשר לפני ה'. ז"ה, בחשבון י"ב, הרומז לי"ב חלות.

.89 על כל שולחן התמנו שלושה ממונים, ורוח עליון עליהם. ואותו הרוח שמח בשמחה, ונקרא אוריאל. והולך עם כל המחנות שלו, לכל השולחנות האלו.

.90 שישים ממונים, כנגד חג"ת נה"י, שכל אחד כלול מעשר, טועמים טעם על כל שולחן ואומר ברכת המוציא, ומברך להקב"ה. וכל הטועם בתאווה, גורם שיתווסף כוח בחמדה העליונה, שבמדרגות העליונות. אותו הרוח השולט עליהם, אוריאל, מעלה את האורה בשמחה.

.91 כדמיון שאֵלו המלאכים, הנקראים שדים יהודים, אוכלים בדומה לאדם, כך יש אחרים למעלה, שאוכלים ושותים מֵאור השכינה, שנהנים. כמו שלומדים, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וזו אכילה ודאית. שהמוחין העליונים הם סעודה ואכילה.

.92 אות אחת מאירה למעלה, זו י' של הוי"ה, הרומזת על או"א עילאין, שהאירה בהארת המוחין דאו"א עילאין כל המחנות ביום השבת. והאות י' עצמה, שהיא או"א, לא ידועה ולא התגלתה, כי מוחין דאו"א הם חסדים מכוסים.

תחת האות י', שהיא או"א, מאירות חמש האותיות הפרושׂות על כל המחנות, אותיות אלקים, אלקים של מעשה בראשית, ישסו"ת. מתגלגלת האות א' מאלקים ושורה על מחנה אחד. והאות ל' מאלקים על המחנה האחר. וכך כולם. כי חמש אותיות אלקים, הן כח"ב תו"מ דישסו"ת. וכל מחנה מקבל משורשו, השייך לו.

.93 ביום שבת צריך האדם לשמוח ביום ובלילה, וצריך לערוך השולחן, ויעשה שמחה לעליונים ולתחתונים, באכילה רוחנית ובאכילה גשמית.

.94 כשאדם בא מבית הכנסת, הולכים עימו מלאכים קדושים מצד זה ומצד זה. והשכינה על כולם, כאם על הבנים. ובאותה שעה כתוב עליו, ייפול מצידךָ אלף ורבבה מימינך.

.95 כל זה אמור, אם האדם נכנס לביתו בשמחה ומקבל האורחים בשמחה. וכשהשכינה באה עם המלאכים, ורואה נר דולק, ושולחן ערוך, והאיש ואשתו הם בשמחה, באותה שעה אומרת השכינה, זה שלי הוא, ישראל אשר בך אתפאָר.

.96 ואם לא, שאין שם נר דולק, ושולחן ערוך, ושמחה בין איש לאשתו, השכינה הולכת משם, והמלאכים עימה, והיצה"ר בא עם צבאותיו, ומתחברים עם האיש ואשתו, ואומר, זה שלי הוא, ומצִבְאותיי הוא.

ומיד שורה עליו היצה"ר, ומטמא אותו ומסתלק י"ה מאיש ומאישה, י' מאיש וה' מאִשה, ונשאר אש עם אש. ומאכלו טמא. וע"כ כתוב, אל תִתְאָו למַטְעַמותיו, של רע עין. ודאי שהשולחן שלו הוא מלא קיא צואה. ואין צואה, אלא יצה"ר, הטמא.

.97 וע"כ הבא להיטהר עוזרים לו. הבא להיטמא פותחים לו. מלאכים קדושים ומלאכים טמאים הולכים עם אדם בכל מקום שילך. אם האדם הוא צדיק, מתחברים עימו המלאכים הקדושים, ושומרים אותו בכל מקום שילך. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לָך לשמורך בכל דרכיך.

.98 ואם אינו צדיק, מסתלקים ממנו המלאכים הקדושים, ושולטים עליו המלאכים הטמאים, ומנהיגים אותו לגיהינום. ובשעה זו, בשעת הדחק שלו, כתוב עליו, קראתי ואין עונֶה. ובשעה ששולטת עליו רוח הטומאה, שולטים עליו או מחלות, או אוה"ע. כמ"ש, סַכּוֹתָה בענן לָך מֵעֲבוֹר תפילה. וגם תפילתו תועבה.

אשרי משכיל אֶל דל

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף לז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לז.

.99 כתוב, אשרי משכיל אֶל דל, ביום רעה ימַלטֵהו ה'. וכתוב, יַחזֵק במעוּזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי. דל נקרא אדם שאין לו משלו כלום, ואינו מבקש פרוטה משום אדם, והוא צנוע, שאינו מגלה הדחק שלו לשום אדם.

ובשעת דחקו עושה מריבה כלפי מעלה, ואומר, האם אני חוטא יותר מכל אדם שבעולם? אדם אחד, יש לו עושר רב, ביתו מלא זהב וכסף. ולי אין פרוטה בעולם, ואין לי לחם לאכול ובגד ללבוש. וכך הולך ומתרעם, עד שחוטא לפני הקב"ה.

וע"כ, אומר הקב"ה, כל אדם שיחזיק במעוזו, ונותן לו צדקה, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי. כי לא יריב עוד עימי.

.100 כל אדם שהוא דל וחוטא בריבו עם הקב"ה, אין הקב"ה מחשיב לו לחטא, משום שהוא אינו בדעת השלמה. ומאין לנו זה? מאיוב, בשעה שאמר הקב"ה לשטן, מאין תבוא, השׂמתָ ליבך אל עבדִי איוב. אמר השטן להקב"ה, האם יש אדם בעולם, שאדונו ייתן לו כסף וזהב ומרגליות ובנים וכל טוב שבעולם, ויהיה רע?

.101 אמר לו הקב"ה, הנה כל אשר לו בידךָ, רק אליו אל תשלח ידך. נתן לו בידיו. והרג בניו, ולא נשאר בידו כלום. אח"כ, חזר ואמר השטן, וגע אל עצמו ואל בשרו. עד שהקב"ה אמר לו, הנו בידך, אך את נפשו שמור.

.102 באותה שעה יצא איוב מדעתו, ואמר, הטוב לך כי תעשׁוֹק. שפירושו, האם טוב העושק הזה שתעשה לי? אבי ואימי עשו לי הגוף. ואתה התחברת עימהם בשותפות ונתת בי נפש ונשמה. הנפש שהיא שלך, אמרת, אך את נפשו שמור, והגוף שעשו לי אבי ואימי, אמרת, עשה בו כל מה שתרצה. האם הוא טוב העושק הזה שתעשה לי?

.103 אשרי משכיל אל דל. דל, זהו אדם שמת בלי בנים, ובשעת פטירתו מהעולם, שיצאה נשמתו ממנו, כתוב עליו הפסוק, יד ליד לא יינָקה רָע. כלומר, כיוון שלא הניח בן, אין לו מי שינקה את הרע שלו. ואם נשאר לו בן בעולם, אם יחזיק בו אדם, וילמד אותו תורה, עליו כתוב, יעשה שלום לי. וכן, ביום רעה ימלטהו ה'.

בזכות בנו ניצל מדין גיהינום

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף לח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לח.

.104 אדם אחד הלך למקום הרי חושך, ושניים אחרים עימו. וראה נקבים ובקעים של אש, ועשן יוצא מהנקבים. ושמע אדם אחד, שאמר אוי אוי. אמר, ודאי מקום אחד כאן מהמקומות שבגיהינום.

.105 התנמנם וראה בחלומו איש אחד, וערימה אחת של קוצים על כתפיו, ושני ממונים מגיהינום מביאים אש תחת הערימה של הקוצים, והוא נשרף. והיה צועק. והיו אומרים לו שני מלאכים קדושים, השלוחים מהשופט של מעלה, שדן אותו, אתה עזבת את הקב"ה והמלאכים שלו, שהיו שומרים אותך בעוה"ז ובעוה"ב, ואתה עשית את רצון הקוצים, הרשעים, שמצד ס"מ ונחש, ע"כ, הקוצים ישרפו אותך.

.106 אמר לו לאותו רשע שבגיהינום, מי אתה? אמר, יהודי רשע אני, והממונים של הגיהינום אינם מזכירים לי את שמי. וג"פ ביום דנים אותי, ופעמיים בלילה. אמר לו, האם תדע שֵׁם מקומך? אמר לו, הגליל העליון. אמר לו, השארת בן בעולם?

.107 אמר, הנחתי אותו הבן, כשהוא ילד. ואני הייתי קצב. ומרוב הרשע שעשיתי מקודם, דנים אותי על החטאים שעשיתי בפי, ועל החטאים שעשיתי ברגליי, ועל החטאים שעשיתי בידיי. והמלאך הממונה על הקברים, אומר לי בשעה שדנים אותי, אוי למי שנשבע לקיים התורה ונשבע על שקר. אוי לגולגולת שלא הניחה תפילין מעולם. ואוי לידיים ששימשו בהבלי העולם. ואוי לרגליים שהלכו בהבלי העולם.

.108 בשעה שהיו מכים אותי מכות אנושות, אמרתי כל החטאים שעשיתי. ונשמתי באה עם המלאך, שהיה ממונה על נשמתי, ונתנו כְּתב אחד, שהיה כתוב עליו כל מה שעשיתי. ונשמתי עשתה עדות עם המלאך. ואמרו, על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת. וע"כ כתוב, מִשוֹכבת חֵיקךָ שמוֹר פתחֵי פיך. שוכבת חיקך, הנשמה שמעידה על האדם בשעת מיתתו.

.109 הקיץ אותו אדם משנתו והלך לגליל העליון. ואמר לאדם אחד, האם ראית ילד, שהוא בן הקצב שמת בזמן פלוני? אמר לו, הילד הזה, שאתה שואל עליו, הוא הולך בבית המטבחיים, והוא רשע כאביו. כך וכך יהיה לו ולאביו, ולמניקתו שהניקה אותו. הלך לבית המדרש, ושמע ילד, שהיה אומר, אם תבקְשֶׁנה כַכסף וכַמַטְמונים תַחְפְּשֶׂנה.

.110 הלך לבית המטבחיים. וראה ילד, שהיה משחק עם הילדים בבית המטבחיים. אמר לו, בני בוא עימי, והלביש אותו, ונתן אותו לרב אחד, שהיה מלמד אותו תורה, עד שגדל הילד, וקרא בספר. ולימד אותו, שיאמר ההפטרה בבית הכנסת, ועשה אותו שיתפלל. עד שקרא ולמד, והחכים יותר, עד שקראו לו רבי.

.111 אותו אדם שמת, אביו של הילד, שהיו דנים אותו בגיהינום, בא בחלום לחכם הזה, ואמר לו, רבי, כמו שניחמת אותי, ינחם אותך הקב"ה. בשעה שאמר בני ההפטרה בקהל, הוציאו אותי מהדין. בשעה שעבר לתפילה ואמר קדיש, קרעו לי גזר הדין מכל וכל. ובשעה שהחכים, נתנו לי חלק בגן עדן. וזהו החלק שאומרים, חלק לעוה"ב, חלק שיש לכל צדיק בפני עצמו. והכניסו אותי עם הצדיקים בישיבה שלהם.

.112 ובשעה שהחכים יותר וקראו לו רבי, העטירו אותי בכתר, שהצדיקים מתעטרים בו, ונתנו לי אכילה ושתייה, מההיא שנהנים מזיו השכינה. וזהו שלומדים, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וכל אדם הנהנה מזיו השכינה, דומה כמו שאכל ושתה. ובזכותך רבי, זכיתי לכל הכבוד הזה. אשרי חלקך, כי בזכות זה יש לך חלק עליון יותר, בעוה"ז ובעוה"ב. ואשרי מי שזוכה להניח בן בעולם.

י"ח אלף (18,000) עולמות

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף מא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף מא.

.113 עניין י"ח אלף (18,000) עולמות, שהולך בהם הקב"ה בכל יום, כמ"ש, רֶכב אלקים, ריבותיים אלפי שִׁנְאָן. אל תקרא שנאן אלא שאינם. כלומר, ריבותיים פחות אלפיים.

עד שלא ברא הקב"ה את עולמו, היה הוא ושמו סתום בתוכו. עלה ברצונו לברוא העולם, כיוון שעלה ברצונו, הקיף הנקודה הסותמת, וסובב גבולה בהיכלו. ופשט התפשטות לשלושה צדדים ולא יותר.

י"ח (18) העולמות מתחילים מאו"א עילאין, כי בא"א, כתר, אין בו גילוי לתחתונים כלל. כי החכמה שבו נסתמה ואינה מאירה לתחתונים, אלא בשיעור שאו"א עילאין מקבלים ממנו. וע"כ מאו"א מתחילים העולמות.

וא"א האציל את או"א וישסו"ת, ע"י שהעלה המלכות המסיימת מתחת החכמה שלו. ונמצאת כבר הבינה שלו מתחת המלכות המסיימת את הראש, ונבחן שכוח המלכות המסיימת שמתחת החכמה דא"א, נכנסה בבינה זו, י' שנכנסה לאור ועשתה אותו לאויר, לו"ק, לגוף בלי ראש.

ומבינה, מג"ר שלה נעשו או"א עילאין, ומו"ק שלה נעשו ישסו"ת. וההפרש שביניהם, הוא כי הי' שנכנסה לאור הבינה ועשתה אותו אויר, ו"ק, נשארה כך בקביעות באו"א עילאין, שמהם אין הי' יוצאת מאויר לעולם, אבל בישסו"ת, ו"ק דבינה, לעת גדלות יוצאת הי' מאויר שלהם, שע"י זה מתפשטים ג' קווים, ואור ג"ר חוזר אליהם.

הקב"ה, א"א, ברא את עולמו, שהוא או"א וישסו"ת, שנעשו מבינה שלו, שיצאה מחוץ לראשו. ועשייתם מכוּנה בשם, ברא, ולא, האציל. מלשון לבר, לחוץ, שעשה אותם מבינה שיצאה לבר מראש, ע"כ נאמר עליהם, ברא, ולא, האציל. ועד שלא ברא הקב"ה את עולמו, שמו, החכמה, הייתה סתומה בתוכו, שלא הייתה שום דרך להשפיע החכמה לתחתונים.

עלה ברצונו לברוא העולם, שהחכמה תתגלה בו. ובתחילה, כשאך עלה ברצונו לברוא העולם, מטרם שברא אותו העולם המגלה חכמה, הקיף הנקודה הסותמת, הקיף את הי' שנכנסה באויר הבינה שלו, עם אור החסדים.

וסובב גבולה בהיכלו, או"א נקראים היכלו של א"א. וסובב הגבול של הנקודה, שהיא הי' שנכנסה באויר, עם קומת או"א, שהיא היכלו, באופן, שהנקודה לא תצא מגבולה לעולם. שהחכמה לא תתגלה שם.

ואח"ז ברא את ישסו"ת מו"ק דבינה, שבהם יוצאת הי' מאויר, והחכמה מתגלה ע"י התפשטות ג' קווים. שברא את ישסו"ת, שבו יש התפשטות של ג' קווים, המגלים חכמה. ולא יותר, כי המלכות המתחברת עם ג' הקווים, אינה עושה כלום, רק שמקבלת מג' הקווים האלו.

.114 מתוך נקודה זו יוצאות להאיר ביחד שלוש נקודות. ומתיישרות שתי נקודות באופן אחד, ששתיהן בשווה למעלה, זו בצד זו, ונקודה אחת למטה, מתחת לשתי הנקודות שמימין ומשמאל. ואותה הנקודה שהוציאה שלוש נקודות אלו, נכנסה והסתתרה בנקודה האמצעית, ומטרם שנכנסה, עלתה ונגנזה.

מאותה נקודה שבאו"א, הי' שנכנסה לאויר שלהם, התפשטו שלוש נקודות שבישסו"ת, חולם שורוק חיריק, ג' קווים המתחברים ומאירים יחד. שתחילה הוציאה כדמותה את קו הימין, שהוא ו"ק מחמת הי' שבאויר. ואח"כ הוציאה הי' מאויר, וחזר אור החכמה, קו השמאל.

ונעשתה ביניהם מחלוקת, ולא יכלו להאיר. עד שבא הקו האמצעי במסך דחיריק שבו, שיש בו שתי פעולות, שתחילה פועל במסך דמנעולא, שממעט את קו השמאל לגמרי, ואח"כ מעלה המסך דמנעולא וממתיק אותו בבינה, ובזה נמצא משאיר הארת הו"ק דחכמה בשמאל, ובאו"א מאירה הנקודה דמנעולא.

.115 בשעה שיצאו שלוש נקודות, ודילגו מתוכה, יצא מתוך הסתימה שסתם, נר אחד, ידוע ואינו ידוע, נסתר ואינו נסתר, ומדד מידה סתומה מנקודה זו לנקודה זו.

התפשטו הנקודות בכוח הנר, ומדדו אלף עולמות סתומים, אשר עין לא ראתה, מנקודה זו לנקודה זו. והתאחדו שתי הנקודות ביחד. ובין נקודה לנקודה אלף עולמות.

מדד אלף מנקודה שנייה עד נקודה שלמטה, ועשה מידה בהתפשטות אלף עולמות אחרים. וכל העולמות הם סתומים.

יש שתי הבחנות בג' קווים:

א. בעצם הקווים, מה שהם מתחילת יציאתם, ומה שכל אחד נשלם ע"י חברו.

ב. ההארה המאירה בין ב' קווים, שיש בה מיזוג של שני הקווים ביחד, ועכ"ז אין בה כלום לא מקו זה ולא מקו זה, אלא הארה מחודשת, העומדת בפני עצמה, הנקראת הארה שבין הקווים.

וכמו שיש ג' קווים, כך יש להבחין בג' מיני הארות שבין הקווים. ויש להבחין ביניהם גם בשורשם. כי השורש של ג' הנקודות, של ג' קווים, היא נקודה עליונה שבאו"א, שהוציאה אותם. אבל השורש של ג' ההארות שבין הקווים, הוא הקו האמצעי.

כי אחר שהקו האמצעי כלל ימין ושמאל זה בזה, אז יצאו ג' הארות אלו שבין הקווים. והשורש והסיבה של יציאת הקו האמצעי, הן המחלוקת והסתימה שנעשו אחר יציאת ב' הקווים ימין ושמאל, שאז נעשה הזיווג על מסך דחיריק, שהוציא את הקו האמצעי, שכלל הימין והשמאל זה בזה, ותיקן אותם.

בשעה שיצאו שלוש נקודות, ג' הקווים, בעת שדילגו ויצאו מתוך הנקודה דאו"א עילאין, יצא מתוך הסתימה שסתם קו השמאל את האורות מחמת המחלוקת שלו עם הימין, נר אחד, הקו האמצעי, שנולד ויצא מחמת הסתימה ההיא. ידוע ואינו ידוע. שאפשר להחשיב אותו כידוע, כי ע"י תיקונו מתגלים ו"ק דחכמה. ואפשר להחשיב אותו כלא ידוע, מחמת שהחכמה אינה מתגלה שם אלא במקום המלכות. והקו האמצעי עצמו הוא בחסדים מכוסים.

וכן מטעם זה הוא נבחן לנסתר ואינו נסתר, שמצד גילוי החכמה במלכות אינו נסתר, ומטעם שבמקומו החכמה מכוסה, נחשב לנסתר. ונודע שהקו האמצעי מודד הארת החכמה שבשמאל, שלא תאיר ממנו אלא רק ו"ק דחכמה, ולא ג"ר דחכמה.

.116 שתי הנקודות העליונות, אלו אלפיים שנה, שהתורה נמצאת מטרם שנברא העולם. אז נכנסה התורה, הקו האמצעי, נקודה סתומה, באמצע, והשלים צד זה וצד זה, ונמצאות שלוש נקודות מצד זה, ושלוש נקודות מצד זה. כי שתי הנקודות ימין ושמאל נכללו זה מזה, ויש בכל אחת שתי נקודות, ועם הנקודה התחתונה, שהיא הקו האמצעי שכלל אותם יחד, יש בכל נקודה שלוש נקודות.

.117 כיוון שנעשתה ההתפשטות של נקודה עליונה שבאו"א לשלוש נקודות בישסו"ת, חב"ד, התפשטו הנקודות חג"ת מהן. והתפשט מנקודת חכמה לנקודת חסד, אור המאיר. והתלבשה נקודת חכמה בנקודת חסד. דילגה מהנקודה הסתומה, בינה, נקודה אחרת, גבורה, והתלבשה בינה בגבורה.

.118 הנקודה הסתומה שבראה הכול, הנקודה שבאו"א שהוציאה את שלוש הנקודות שבישסו"ת, חב"ד, היכתה, האירה. ומשום שעומדת באמצע, שהתלבשה בנקודה תחתונה שבין שתי נקודות שבישסו"ת, הוציאה משם, מנקודה אמצעית שבישסו"ת, נקודה אחרת, ת"ת, עמוד העומד באמצע בין הנקודות חו"ג, שהן לבושים לאלו הסתומות, חו"ב, שחו"ב התלבשו בחו"ג.

.119 עד כאן שתי הנקודות הסתומות חו"ב שהתפשטו ונבראו מתוך הנקודה הסתומה שבאו"א עילאין, עשו אומנות זו, להוציא שלוש נקודות חג"ת בכוח אותה הנקודה הסתומה שבאו"א, שהיא הארת מנעולא. אבל שלושת התחתונים, נה"י, לא יצאו מנקודה שבאו"א, מנעולא, אלא ממפתחא בלבד, הנמשכת מנקודה אמצעית שבישסו"ת, ששם נמתקה המנעולא למפתחא.

ואותה הנקודה שלמטה, הכוללת בין נקודות חו"ב, כלומר הנקודה האמצעית שבישסו"ת, מפתחא, המלובשת בת"ת, הוציאה כמו הנקודה שלמעלה דאו"א, שתי נקודות למטה, נו"ה. כמו שהנקודה האמצעית דאו"א הוציאה חו"ג בהארת מנעולא מתוך התלבשותה בדעת שבישסו"ת, כך הנקודה האמצעית שבישסו"ת הוציאה למטה נו"ה בהארת מפתחא, מתוך התלבשותה בת"ת, ומאלו הנקודות הן הלבושים, שמלבישים את החו"ג, כמו בחו"ג, שהם הלבושים של חו"ב.

.120 ואותה הנקודה האמצעית שבישסו"ת, שהיא עיקר הכול, כי היא הוציאה גם נו"ה, הוציאה נקודת יסוד, העומדת באמצע בין שתי נקודות שלמטה, נו"ה. ודילגה ממנה ע"י התלבשותה בת"ת.

.121 עד כאן הנקודות חג"ת נה"י, הלבושים לנקודות עליונות חב"ד דישסו"ת. והן שש נקודות חג"ת נה"י, היוצאות משלוש נקודות סתומות שבישסו"ת, שהן שש, שלוש מצד זה ושלוש מצד זה, שנעשו ע"י הנקודה, שהיא עיקר הכול, הנקודה האמצעית, שהשלימה כל צד.

.122 אלו שש הנקודות, הלבושים, חג"ת נה"י, כל אחת הוציאה שתיים ונכנסה באמצע, והתלבשה בשתי הנקודות האלו, ושתי הנקודות נעשו לבושים לאותה הנקודה שיצאו משם.

הנקודה האמצעית שבישסו"ת הוציאה משתי נקודות עליונות שלה את שתי הנקודות חו"ג, והיא עצמה נכנסה בנקודה אמצעית שבחו"ג, ת"ת. וכן הנקודה שבת"ת הוציאה משתי הנקודות העליונות שלה את שתי הנקודות נו"ה, והיא עצמה התלבשה ביסוד.

ולפיכך נבחן ששתי נקודות חו"ג, מלבישות את הנקודה האמצעית שבישסו"ת, שממנו יצאו. ושתי נקודות נו"ה מלבישות ומשלימות את הנקודה שבת"ת שממנה יצאו.

.123 ואע"פ שהן שש נקודות, רק ארבע נקודות מהן הוציאו כל אחת שתי נקודות אחרות להתכסות ולהתלבש בהן. כי חו"ב הוציאו והתלבשו בחו"ג, וחו"ג הוציאו והתלבשו בנו"ה, ונעשו שמונה נקודות, כי אלו ארבע נקודות חו"ג נו"ה הן לבושים לארבע נקודות, שהם לבושים לארבע הנקודות העליונות הסתומות שבישסו"ת.

כי שלוש נקודות שבישסו"ת נעשו שש נקודות, שלוש נקודות חב"ד מימין ושלוש נקודות חב"ד משמאל. ונמצא, שאם לא נחשיב את האמצעי, דעת, יש שתי נקודות חו"ב מימין ושתי נקודות חו"ב משמאל, אשר חו"ג מלבישים החו"ב מימין, ונו"ה מלבישים את חו"ב שמשמאל. הרי שמונה נקודות.

עד כאן הן הנקודות של ציור העולם העליון, ז"א. כי גם או"א וישסו"ת הם בראש ז"א, וחג"ת נה"י הם הגוף דז"א.

.124 כיוון שהצטיירו הנקודות שבאו"א ובישסו"ת שבראש ז"א ובחג"ת נה"י שבגוף דז"א, יצא הנר, קו אמצעי שבכל מדרגה, ומדד אלף בין נקודה לנקודה, ונמצאות בכל נקודה ונקודה מדידה ומידה של הנר, שזו ההארה המיוחדת שיוצאת ע"י הקו האמצעי בין נקודה לנקודה.

כי בין ימין לשמאל יצאה הארה מיוחדת, ובין שמאל לאמצעי יצאה הארה מיוחדת. ונמצא שבין אלו הנקודות התפשטו 8000 עולמות, בארבעה חללים שבשש הנקודות העומדות בימין ובשמאל דישסו"ת.

מימין לשמאל אלף, ומשמאל לאמצע אלף. וזהו בחב"ד שבימין דישסו"ת, וכן עד"ז אלפיים בחב"ד שבשמאל דישסו"ת, ואלפיים בחג"ת, ואלפיים בנה"י. שהם 8000 עולמות שהתפשטו בחללים שבין הנקודות.

ושמונה נקודות עצמן, שנאחזו בהן אלו המדידות שבין נקודה לנקודה, נקראים ג"כ 8000 עולמות גנוזים. ונמצא, ש-8000 עולמות שבמדידות שבין הנקודות, שהם בגלוי, עם 8000 עולמות שבעצם הנקודות, שהתכסו וגנוזים, הם ביחד 16,000 עולמות.

.125 ומשש נקודות הלבושים, חג"ת נה"י, נמצאות שתיים שבאמצע הנקודות, ת"ת ויסוד. ולכל אחת אלף עולמות, הנמצאים ביחד עם 16,000 העולמות, והם י"ח אלף (18,000) עולמות, שהקב"ה, ז"א, הולך בהם בכל יום. וכל עולם ועולם גנוז וסתום מזה שלמטה ממנו. ועל כולם כתוב, כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם. וכתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך.

י"ח אלף עולמות שהקב"ה הולך בהם בכל יום, הם י"ח (18) מדרגות שבז"א.

ארבע נקודות שבישסו"ת שבראש ז"א, חו"ב שבימין, וחו"ב שבשמאל. וארבע נקודות שבגוף ז"א, חו"ג ונו"ה, שהם 8000.

וארבע הארות שבין הנקודות דישסו"ת, דראש, שהן שתי הארות שבין חכמה לבינה, ובין בינה לדעת שמימין דישסו"ת, וכן עד"ז שתי הארות, שבין חכמה לבינה, ובין בינה לדעת, שמשמאל דישסו"ת. ואלו ארבע הארות הן 4000 עולמות.

ועד"ז ארבע הארות שבין חסד לגבורה, ובין גבורה לת"ת, ושבין נצח להוד, ובין הוד ליסוד, שהם ג"כ 4000 עולמות, וביחד הם עוד 8000 עולמות.

ועם 8000 עולמות של עצם הנקודות, הם 16,000 עולמות. ועם שתי הנקודות האמצעיות שבגוף ז"א, ת"ת ויסוד, הם י"ח אלף עולמות.