Язык
ВИРТУАЛЬНЫЙ ДОМ

Мой архив
Войдите, чтобы ставить лайки, сохранять и подписываться на видео

Уроки и лекцииПрограммы и КлипыБиблиотекаСборникиКонгрессы, событияТемыПубликацииМузыкаЗагрузкиЧертежиО Каббала МедиаПоддержкаСтарый сайт
ВИРТУАЛЬНЫЙ ДОМ
RSSПодкаст
chevron_rightТом 1
chevron_rightПредисловие книги Зоар
Роза
Роза - Обозрение Сулам
Ростки
Кто создал их
Кто создал их, по Элияу
Мать одалживает свои одежды дочери
Буквы рава Амнуна Савы
Мудрость, на которой стоит мир
Манула и мифтеха
При сотворении их – при Аврааме
Видение рабби Хии
Со Мной ты в сотрудничестве
Погонщик ослов
Две точки
Ночь невесты
Небо и земля
Среди всех мудрецов народов нет подобного Тебе
Кто она
Радующийся в праздники, но не подающий бедным
Тора и молитва
Выход рабби Шимона из пещеры
Заповеди Торы, Заповедь первая
Заповедь вторая
Заповедь третья
Заповедь четвертая
Заповедь пятая
Заповедь шестая
Заповедь седьмая
Заповедь восьмая
Заповедь девятая
Заповедь десятая
Заповедь одиннадцатая
Заповедь двенадцатая
Заповедь тринадцатая
Заповедь четырнадцатая
Общее выяснение всех четырнадцати заповедей и как они соотносятся с семью днями начала творения
Выяснение распределения четырнадцати заповедей в десяти речениях
chevron_rightТом 2
chevron_rightБерешит - 1
Создала печать в высшем свете
Сияние небосвода
Таамим, некудот и отиёт
Земля же была пустынна и хаотична - 1
Да будет свет
Да будет свод
Да соберутся воды
Да произрастит земля зелень
Да будут светила - 1
Два великих светила - 1
Выяснение имен МАЦПАЦ МАЦПАЦ
Два великих светила - 2
Сияющие светила и огненные светила
Три света
Моше и Яаков
Создадим человека - 1
Я – это Я
Создадим человека - 2
Молитва для бедного
Пращевой камень
Создающий миры и разрушающий их
Пять видов «великого сброда»
Моше и два Машиаха
Камни чистого мрамора
И река вытекает из Эдена
И поместил его в Эденском саду
Идолопоклонство, кровопролитие и кровосмешение
И создал Творец Всесильный всякого зверя полевого
И отстроил Творец Всесильный ту сторону
Эвель – Моше
Плохие смешения
Исправление нижнего мира производится высшим миром
А земля была пустынна - 2
Три буквы слова «тов (хорошо)»
Исправление ЗОН «паним бе-паним»
Голос Творца – над водами
Против обрамления
Бет решит
Скрытый свет
Если бы не Мой союз днем и ночью - 1
Небосвод разделяющий и соединяющий
Воды зачали и породили мглу
Если бы не Мой союз днем и ночью - 2
Да будут светила - 2
Воскишат воды
И сотворил Всесильный чудовищ
Создадим человека - 3
Ибо дождя не посылал
И повелел Творец Всесильный человеку
Змей же был хитрее
И отметил Творец Каина знаком
У входа грех лежит
Аза и Азаэль
Вот книга порождений Адама
Не будет дух Мой судить человека
chevron_rightБерешит - 2
Семь чертогов Эденского сада
Семь пределов высшей и нижней земли
Семь пределов высшей земли
Семь чертогов высшей земли
Введение в семь чертогов
Семь чертогов парцуфа Аба ве-Има мира Брия
Да будет свет - 1
И был вечер и было утро
Да будет свет - 2
Да будет свод
Да произрастит земля
Неполные светила
Да воскишат воды
Создадим человека
И увидел Всесильный всё, что Он создал
И завершены были небеса
И завершил Всесильный в седьмой день
Которую создал Всесильный, чтобы сделать
Шатер мира
И отстроил Творец Всесильный эту сторону
And the Lord God Formed the Man
Баал и Ашера
Примирение и получение разрешения
Тот, кто отправился в путь
Голос и речь
Слово Творца господину моему
Поднимающееся пламя
В мире различаются сорок пять оттенков и светов
И услышали голос Творца Всесильного, расходящийся по саду
И сняли сыны Исраэля украшения, полученные у горы Хорев
И сшили листья смоковницы
И изгнал Адама
И познал Адам Хаву
Ведь если склонишься к добру – возвысишься
Когда Каин убил Эвеля
Вот книга порождений Адама
Мужчиной и женщиной создал Он их
И ходил Ханох перед Всесильным
И увидел Творец, что велико зло человека
И огорчился он в сердце своем
Да не судит дух Мой
Исполины были на земле
Истреблю человека
Идите, зрите дела Всесильного, который произвел опустошение на земле
chevron_rightНоах
Ноах и ковчег
Идите, зрите дела Творца
Рабби Йегуда
Пей воду из твоего водоема
И развратилась земля
Если бы не грех – не породил бы потомство
И увидел Всесильный землю
Свершил Творец то, что задумал
Ибо еще через семь дней
И породил Ноах троих сыновей
Законы преисподней
Конец всякой плоти
Кричи в голос – бедный Анатот
Этот иудей
Таинства жертвоприношений
Вознес я вверх руки в молитве
А Я – наведу потоп - 1
Я сказал "Не узрю Творца"
А Я – наведу потоп - 2
И установлю союз Мой
И восстановил он разрушенный жертвенник Творцу
Войди со всем семейством Твоим
Творцу земля и всё наполняющее ее
Когда грешники исчезают из мира
The Difference between Moses and the Rest of the World
И вошел Ноах в ковчег
И понесли ковчег
И стер всё сущее
И вспомнил Всесильный о Ноахе
И построил Ноах жертвенник Творцу
И обонял Творец благоухание приятное
И благословил Всесильный Ноаха
И боязнь и страх
Радугу Мою поместил Я в облаке
Камень этот, который я поставил памятником
И были сыновья Ноаха, вышедшие из ковчега
Эти трое – сыновья Ноаха
И стал – и насадил виноградник
Бат-Шева и Урия
Он был сильным охотником
И когда строился этот дом
Город и башня
Ворота внутреннего двора
И сказал Творец "Ведь один народ"
chevron_rightЛех леха
Слушайте Меня, черствые сердцем
На чем стоит мир
И сказал Творец Авраму
И вышли они с ними из Ур-Касдим
Ступай же исправлять себя
И сделаю Я тебя великим народом - 1
А нечестивым недоступен их свет
И сделаю Я тебя великим народом - 2
И пошел Аврам, как сказал ему Творец
И взял Аврам Сарай
И прошел Аврам по земле
Три ступени НАРАН
И сошел Аврам в Египет
И было, по приходе Аврама в Египет
Творец наслаждается с душами праведников
И поразил Творец Фараона
Душою моею стремился я к Тебе ночью
Нефеш, руах, нешама
И шел он своими переходами
И был спор между пастухами стада Аврама и пастухами стада Лота
И Творец сказал Авраму после того, как Лот отделился
Как яблоня меж лесных деревьев
И было во дни Амрафела
Всесильный, не безмолвствуй
Малки-цедек, царь Шалема
После этих событий
Было слово Творца к Авраму в видении
Рабби Хия отправляется проведать рабби Эльазара
Благословите Творца, ангелы Его
И сказал Аврам "Что Ты дашь мне?"
Кто всемогущ, кроме Творца, и кто твердыня, кроме Всесильного нашего
מחזה שד"י, מחזה סתם
Творец осуществляет зивуги
Ночь и полночь
Малая "хэй" и большая "хэй"
Статьи о союзе обрезания
chevron_rightТом 3
chevron_rightВаера
И явился ему Творец
Man’s Soul Rises from the Earth to the Firmament
The Soul at the Time of Its Demise
The Soul at the Time of Its Demise
И вот, три человека - 1
Кто взойдет на гору Творца
И вот, три человека - 2
And He Said, “I Will Surely Return” - 1
И будет сын у Сары
Her Husband Is Known in the Gates
И сказал: "Я еще вернусь" - 2
И встали оттуда те люди
Утаю ли Я от Авраама?
I Will Go Down and See
Авраам будет народом
Если по мере вопля, приходящего ко Мне, поступали
Неужели погубишь праведного с нечестивым?
И пришли два ангела в Сдом
Эденский сад и преисподняя
И Творец пролил на Сдом
И оглянулась жена его позади него
Землю, где не будешь в скудости
И взошел Лот из Цоара
Аммон и Моав
And He Said, “She Is My Sister”
Стоящий справа, чтобы обвинять
И обезглавят там телицу в долине
Рош а-шана и Йом Кипур
И Творец вспомнил о Саре
И сделал Творец для Сары
Жена твоя, как лоза виноградная плодоносная
Срок прихода Машиаха
Сын Агари-египтянки
Знаки Машиаха
Творец испытал Авраама
И увидел то место издали
Авраам, Авраам
В каждой беде их не страдал
chevron_rightХаей Сара
И подняли – и бросили его в море
Дума поднимается и принимает в расчет
Царь при возделанном поле
Тот, кто умаляет себя
И было жизни Сары
И коровы пели
Вражду положу между тобою и женою
Бесформенным видели меня глаза Твои
Скорбеть по Саре и оплакивать ее
Дума заносит их в счет и извлекает по счету
И умерла Сара в Кирьят-Арба
Небесный змей
Различные колдовства – среди женщин
Пещера Махпела - 1
Четыреста шекелей
Пещера Махпела - 2
И Авраам состарился, достиг преклонных дней
Сколько мест есть у праведников
Эден роняет капли на сад
О понятии "возрождение мертвых"
Не возьмешь жены из дочерей Кнаана
בתורה כל החיים
Вот Ривка выходит
Молитва, вопль, плач
И ввел ее Ицхак в шатер
И взял Авраам еще жену
А сыновьям наложниц дал Авраам дары
Кто отдал на разорение Яакова
chevron_rightТолдот
Вот родословная Ицхака
И было Ицхаку сорок лет
И молился Ицхак
И толкались сыновья
Трапеза праведников в грядущем будущем
Сочетание свойства милосердия с судом
И толкались сыновья в утробе ее
Собрание изгнаний и возрождение мертвых
И выросли отроки – ибо охота на устах его
Ибо охота на устах его
И сварил Яаков похлебку
И был голод в той земле
И был голод в той земле
И повелел Авимелех
И нарек ему имя Реховот
И ослабли глаза его, и перестал видеть
Призвал он Эсава – не знаю дня смерти моей
Любимая одежда Эсава
В несчастье своем воззвал я, и Он ответил мне
Благословения
chevron_rightВаеце
И вышел Яаков из Беэр-Шевы - 1
Семь сует
Сияние светящего зеркала
Сам и жена-блудница
И вышел Яаков из Беэр-Шевы - 2
Встань, Творец
И вышел Яаков из Беэр-Шевы - 3
Пророчество, видение и сновидение
И вот Творец стоит над ним
И пробудился Яаков и сказал: «Как страшно это место»
Вот лестница поставлена на землю
И дал Яаков обет
Сказал рабби Хия Элияу
И увидел: вот колодец в поле
И вышел Яаков из Беэр-Шевы
Буду служить тебе семь лет
Высший праведник, нижний праведник
Четыре связи
И увидел Творец, что нелюбима Лея
Колена
На этот раз возблагодарю – и нарекла ему имя Йегуда
Мысли его были о Рахели
И нашел он мандрагоры в поле
И было, когда родила Рахель Йосефа
Аламот песнь
Любое построение может быть только по три
Память и воспоминание
Смерть и смертная тень
И помнил Всесильный о Рахели
Назначь себе плату
Прутья - 1
И брал себе Яаков прут белого тополя
Благословения – на голове праведника
Но не видел я праведника оставленным
И поместил их Творец на своде небесном
Два небосвода – начало и окончание
Насыщаются деревья Творца
Прутья - 2
Жив Творец, и благословен оплот мой
Не отвращает очей Своих от праведника
Жертву Мне, хлеб Мой
Божки
И встретили его ангелы Всесильного
chevron_rightВаишлах
И послал Яаков ангелов
С Лаваном жил я
Молитвы праведников
И остался Яаков один
И боролся некто с ним
Отпусти меня, ибо взошла заря
Бедренное сухожилие
И поклонился до земли
И обнял его, и пал на шею его
Пусть же пойдет господин мой впереди раба своего
И построил себе дом
Не паши на быке и осле
Устраните чужих богов
И он построил там жертвенник
И поднялся над ним Всесильный
Яаков – Исраэль
Всякое начало трудно
Если ты оказался слабым в день бедствия
И было при исходе души ее
И поставил Яаков памятник
И пошел Реувен – и было сынов Яакова двенадцать
Кто она, поднимающаяся из пустыни
Родословная Эсава
И вот цари
Яаков, Исраэль и Йешурун
Не бойся, червь Яаков
Полночь и утренняя молитва
Нашёл духов в пустыне
Возблагодарю Творца всем сердцем своим
Ты укрытие мне
chevron_rightВаешев
И поселился Яаков
Вот потомство Яакова
По делам человека платит ему
Но к завесе нельзя ему подходить
Вот, прозреет раб Мой
А Исраэль любил Йосефа
И приснился Йосефу сон
И пошли братья его пасти
Отстроенный Йерушалаим
И нашел его человек
Братьев моих ищу я
Гнев бывает разный
А яма эта пуста, нет в ней воды
Цион и Йерушалаим
И нарек ему имя Эр
Войди к жене брата своего и женись на ней
Но было злом в глазах Творца
И сняла она свои вдовьи одежды
Йосеф же был низведен в Египет
И был Творец с Йосефом
И возвела жена господина его глаза свои
И было так, что обращалась она к Йосефу изо дня в день
Согрешили виночерпий царя Египетского и пекарь
Пусть твой дух будет на мне вдвойне
Сердце чистое сотвори для меня, Всесильный
chevron_rightМикец
Положил конец тьме
И было по окончании
И встревожился дух его
И спешно вывел его из ямы
Затем, что Всесильный возвестил тебе все это
И увидел Яаков, что есть хлеб в Египте
А Йосеф – правитель
И узнал Йосеф братьев своих
И вспомнил Йосеф сны
И взял он их под стражу
И взял он от них Шимона
И устрашились те люди, что введены в дом Йосефа
И увидел Биньямина
Утром на рассвете
И у Йосефа родились до наступления голодного года
chevron_rightВаигаш
И подошел к нему Йегуда
Нефеш, руах, нешама
Ибо вот цари сошлись
Прекрасен вид
Шестьдесят дыханий
И когда будешь есть и насыщаться, благословляй
И не мог Йосеф удержаться
И пал он на шею Биньямину, брату своему, и плакал
И услышана была молва в доме Фараона
Возьмите себе повозки для детей ваших
И запряг Йосеф свою колесницу
Почему ты причинил зло
chevron_rightВаехи
И жил Яаков на земле египетской
И приблизились дни Исраэля к смерти, и призвал он сына своего Йосефа
И призвал он сына своего, Йосефа - 1
Вот, отец твой болен
И при наступлении вечера будет свет
И поведали Яакову
И собрался с силами Исраэль и сел на постели
Имена со словом «рука»
Явился ко мне в Лузе
Вот, Я распложу тебя
И ныне два сына, которые родились у тебя
Умерла у меня Рахель в пути
И увидел Исраэль сыновей Йосефа – 1
Сыновья, которых дал мне Всесильный в этом
Глаза Исраэля помутнели от старости
И жил Яако
Два верблюда
Мне – серебро, и Мне – золото
И приблизились дни Исраэля к смерт - 1
Рабби Ицхак сидит в печали
Когда приходит время уйти из мира
Радующаяся мать сыновей
Сыновья матери моей разгневались на меня
Ваш союз искупает смерть
Горе грешнику зло
Образ
Четыре вида
Нарцисс и лилия
И приблизились дни Исраэля к смерт - 2
И призвал он сына своего, Йосефа - 2
И умножилась мудрость Шломо
И лягу я с моими отцами
И поклонился Исраэль в сторону изголовья ложа
В четыре времени года судится мир
И было на заходе солнца
И увидел Исраэль сыновей Йосефа – 2
И благословил Йосефа
И обратил Хизкияу лицо свое к стене
Ангел-избавитель – 1
Не вспоминай нам грехов прежних
Служите Творцу в страхе
Да утвердится молитва моя как воскурение
Ужасная гора
Три стражи
Ангел избавляющий - 2
Три цвета
И могущество – Царю, любящему правосудие
Славьте, служители Творца
И благословил их в тот день
Бесформенным видели меня очи Твои
Какова мера дней моих
Все благословения – для этой ступени
Звучание вращающегося колеса
Пусть соберутся, и я поведаю вам
Реувен, ты первенец мой
От Ашера, тучен хлеб его -1
Стремительный как вода, ты не пребудешь
Шимон и Леви – братья
Народы мира ведут счет по солнцу, а Исраэль – по луне
Йегуда, тебя восхвалят братья твои
Привязывает к виноградной лозе своего осленка - 1
Не соперничай с творящими зло
Малая «алеф»
Привязывает к виноградной лозе своего осленка - 2
Из едящего вышла снедь
Два исправления в Нуквах
Устанавливается на «двенадцати» в двух мирах
Звулун – у берега морей поселится
Заклинаю вас, дочери Йерушалаима
Исасхар – осел крепкий
Дан будет судить народ свой
Гад – рать выступит от него
Положи меня печатью на сердце свое
Три души
От Ашера – тучен хлеб его - 2
Нафтали – лань вольная
Мысль, голос, речь
Росток плодоносный Йосеф
Биньямин – волк терзающий
И вот что говорил им их отец
И закончил Яаков завещать сыновьям своим
И отошел он и был приобщен к народу своему
Египетский траур
Возвысь голос свой, Бат-Галим!
Серебро в дни Шломо совсем не ценилось
Чаша благословения
Горен-Атад
Бальзамирование Яакова
И поместили его в ковчег в Египте
chevron_rightТом 4
chevron_rightШмот
И вот имена
Было, было слово Творца - 1
Со мной из Леванона, невеста – 1
Не вкушай хлеба недоброжелателя
Трое изгоняют Шхину
Каждый со своим домом – 1
Колёса святой колесницы
С Яаковом, каждый с домом своим пришли они
Было, было слово Творц - 2
Со мною из Леванона, невеста - 2
Семьдесят душ
Направляющие шаг вола и осла
И встал новый царь - 1
Пророчество о Египте
Приход Машиаха
И встал новый цар - 2
Утренняя звезда
Праведники, которым воздается по делам грешников
И пошел муж из дома Леви
И скрывала его три месяца
И встала сестра его поодаль
И спустилась дочь Фараона
И обернулся туда и сюда
Сел у колодца
От четырех ветров приди, дух жизни
Колодец Моше и Яакова
Черна я, но пригожа
Беги, возлюбленный мой
Зачем в изгнание и почему в Египет?
Хлеба не ел и воды не пил
Двенадцать гор Афарсемона
Восемнадцать гор Афарсемона
В сад ореховый спустился я
Одно против другого
Сыновья Исраэля, сыновья Яакова
Каждый с домом своим - 2
Мертвые будут знать о бедах живых
Пока царь на троне своем
Исраэль в сравнении с остальными народами мира
Раба, когда он делается царем
Пока не повеял день
И сказал он народу своему
Ангелы-покровители громко взывают снаружи
Две слезы падают в бездну великого моря
Давайте перехитрим его
И над всеми божествами Египта совершу расправу
Песнь песней, которая для Шломо
И пошел муж
И умер царь Египта
Две слезы в великом море
Но разве у Творца есть меч?!
И застонали сыны Исраэля
Стон, крик и вопль
Мой возлюбленный – мне, а я – ему, пасущему среди лилий
А Моше пас скот
В пламени огня из куста терновника
chevron_rightВаэра
И являлся Я – как Владыка Всемогущий, но под именем АВАЯ Я не был известен им
Видимые и невидимые цвета
Четыре основы: огонь, ветер, вода и прах
И Я выведу, и спасу, и избавлю, и возьму
Общее и частное
Но не слушали они Моше из-за нетерпения
Голос и речь
Побойтесь меча
Вот главы их отчих домов
Знай же отныне и возложи на сердце твое
Возьми посох свой – и он сделается змеем
Чудовище, лежащее среди потоков
Пламя обращающегося меча
Возьми свой посох
И станут кровью
Возложи на сердце свое
И воскишит река жабами
И строил он его семь лет
Дороги – стези – благоволение – мир
Вот, рука Творца будет
И сделаю Я тебя великим народом
И была Сарай бесплодна
chevron_rightБо
Если есть над ним ангел-заступник
И был день – и пришел также сатан среди них
Чудовища
И пройдет Творец, и увидит кровь на притолоке и на обоих косяках
И было в полночь
Все видел я в дни суеты моей
И обонял запах одежд его
This Month Shall Be to You
По ягненку на отчий дом
Закваска и квасное
Судные мацот
Прославлять выход из Египта
Пасхальная жертва
Посвяти Мне каждого первенца
Ибо ангелам Своим Он заповедает о тебе
Ибо не видели вы никакого образа
И каждого первородного осла выкупай через ягненка
Тфилин
chevron_rightБешалах
И пришел Элиша в Шунем
Было три смерти
И Всесильный повернул народ
И Творец шел перед ними днем
И взял он шестьсот колесниц отборных
И Фараон приблизил
Творец будет сражаться за вас, а вы молчите
Что ты вопиешь ко Мне
Подними посох свой
И устранил колесо колесниц его
И двинулся ангел Всесильного
«И двинулся», «и вошел», «и простер»
И увидел Исраэль силу великую
Тогда воспел Моше
Моя сила и ликование – Всевышний
Творец – муж битвы
Колесницы Фараона и войско его
Десница Твоя, Творец, величественна силой
Когда вошел Моше в облако
Мощью величия Своего разгромишь поднявшихся против Тебя
Сказал враг: «Погонюсь»
Кто как Ты среди сильных
Ты простер десницу Свою – поглотила их земля
Возвести нижний Храм
И не находили воды
И сказал: «Если будешь слушаться голоса Творца»
Учение о мане
Творец отстаивает честь праведников
Скала и уступ
Так есть Творец среди нас?
И пришел Амалек
И увидели они Всесильного Исраэля
И построил Моше жертвенник
chevron_rightИтро
И услышал Итро
И двух ее сыновей
И пришел Итро, тесть Моше
Это книга
А ты высмотри по типу волос
А ты высмотри по чертам лба
А ты высмотри по тайне глаз
А ты высмотри по тайне лица
А ты высмотри по тайне губ
А ты высмотри по тайне ушей
А ты высмотри по тайне линий руки
А ты высмотри по тайне тайн
В третьем месяце
А Моше поднялся к Всесильному
Так скажи дому Яакова
На крыльях орлиных
И было на третий день
Были громы и молнии
И весь народ, видят они голоса
И произносил Всесильный
А скрижали те – деяние Всесильного они
Я – Творец Всесильный твой - 1
Да не будет у тебя
Не делай себе
Не поклоняйся им
Не произноси
Помни день субботний, чтобы освящать его - 1
Почитай отца своего
Не делайте при Мне
Я – Творец Всесильный твой - 2
Не произноси имени Творца напрасно
Помни день субботний, чтобы освящать его - 2
Две жемчужины
Почитай отца своего и мать свою
Не убей, не прелюбодействуй и т.д.
chevron_rightМишпатим
И вот законы
Если купишь раба-еврея
Саба (старец)
Если подерутся люди
Возвращение потерянного
Предоставление городов-убежищ
«Мат» и «Мот»
Выкуп раба-еврея
Обоюдоострый меч
Обет и клятва
Гумно и винодельня
Наблюдает из окон
Не будь с большинством во зло
От слова лжи отдались
Порядок судов в законах об ущербе
Записаны под знаками Творца и Шхины
Дух, восходящий и нисходящий каждую ночь
Два Машиаха
О десятине
Людьми святости будете для Меня
С утра вершите суд
Идра Скинии
И во всем, что Я сказал вам, остерегайтесь
Каждый в Исраэле, кто обрезан, должен предстать
Творец называется Адни
Нешикин
Вот Я посылаю ангела
Не вари козленка в молоке матери его
А Моше сказал: «Взойди к Творцу»
И на избранников сынов Исраэля
chevron_rightТом 5
chevron_rightТрума
Кто она, выглядывающая словно заря
Когда создавал Творец мир
Как велико благо Твое, которое хранишь Ты
Афарсемон и Апирион
«Из деревьев Леванона» – это шесть дней начала Творения
Пусть возьмут Мне приношение - 1
Три цвета пламени
Золото и серебро, и медь - 1
Вечером, и утром, и в полдень
Сказал страж: «Утро настало»
Кровать, стол, стул и светильник
«Шма Исраэль» и «Благословенно имя величия царства Его вовеки»
Пусть возьмут Мне приношение - 2
Так же, как они
Благословите Творца благословенного
Небеса рассказывают о величии Творца
Воспевайте, праведники
Давиду, притворившемуся безумным
Молитва Моше
Пойте Творцу новую песнь
Псалом: воспевание дня субботнего
Душа всего живого
Но Ты, Творец, не удаляйся
Золото, серебро и медь – 2
Кто пробудил от востока
Всесильный, Бог мой Ты, Тебя ищу
Пусть возьмут Мне приношение – 3
Раскрытие и легкое покрытие, пребывающее над землей святости
Нефеш, руах, нешама
Песнь восхождений. Полагающиеся на Творца…
Песнь песней, что для Шломо
От каждого человека, расположенного сердцем
Нешикин
И вот приношение
Моше, Аарон и Шмуэль
Золото и серебро, и медь – 3
Да будет свет
И Творец дал мудрость Шломо
Синета – 1
И вот – хорошо очень
Суд преисподней
Есть место в поселении, в котором не умирают
Бецалель знал сочетания букв
Синета – 2
И сделай стол – 1
И будешь есть и насыщаться, и благословлять
И сделай стол – 2
Время действовать ради Творца
Время благоволения
Мудрого укрепит мудрость
Питание душ
Центр мира
Чаша благословения
Светильник-шекели-месяц
И пусть сделают ковчег
Смотри и сделай по их образу
Три имени, соединенные вместе
Буквы
Шма Исраэль
Тебе было показано, чтобы знать – 1
И была я у Него питомицей
Тебе было показано, чтобы знать – 2
Тфилин
И возлюби Творца Всесильного твоего
А Скинию сделай из десяти полотнищ
Всем сердцем твоим и всей душой твоей, и всем достоянием твоим
Праведники – это лицо Шхины
Отпусти меня, ибо взошла заря
Если Творец не возведет Храм
Во множестве народа – величие Царя
В любом месте добавление букв означает убавление
Семь небосводов
Превозносите Восседающего в небесах
Ибо заповедь – свеча, а Тора – свет
Двести семь – справа, сто три – слева
Свет посеян всегда
Свет, вода, небосвод
Каин, Эвель, Шет, Энош, Меалалель
Тайна благословения на пищу
Семь благословений невесты
וכל בנייך לימודי ה'
И сделай брусья
Творец – пастырь мой, не будет у меня нужды
Тяжело пропитание человека, как рассечение Конечного моря
Тяжелы сочетания пред Творцом, как рассечение Конечного моря
Звезды
Три ночные стражи
Возблагодарю Творца всем сердцем
Всякая душа восхвалит Творца
Моше не умер
Обрезание, выкуп и женитьба
До Яакова человек умирал без болезней
До Хизкияу не было больного, который бы вылечился
Благо тебе, земля, чей царь свободен
Соединился с мудростью на путях своих
Кто отмерил воды стопой своей
Воссел на херувима и полетел
Крюки для столпов
chevron_rightСифра де-Цниута
Предисловие Сифра ди-цниута
Вторая часть
Часть третья
Четвертая часть
Пятая часть
chevron_rightТецаве
И ты повели
Тайна букв святого имени
И ты приблизь к себе
И было по прошествии дней
Дать долю ситре ахра
Отстраняйтесь от человека, чья душа в гневе его
Опресноки и отсчет Óмера
И птица находит дом
Хлеб нового урожая
В пустыне, где видел ты
Трубите в шофар на новомесячье
В двух точках отделена Малхут небес
Два козла
А в первую декаду седьмого месяца
Четыре вида
В шалашах живите
Да будет имя Творца благословенно
Знает то, что во мраке
chevron_rightКи тиса
Каждый даст выкуп за душу свою
Половина шекеля
Поклонение солнцу
Язык истины утвердится навеки
Вот пристыжены и посрамлены будут все ополчившиеся против тебя
Изгнание продолжается
И будет в конце дней
Что тебе здесь, Элияу?
Моше, Аарон и Мирьям
А теперь, оставь Меня
Телец
Украшения с горы Хорев
chevron_rightВаякэль
И собрал Моше
Три стражи
Ангел смерти находится среди женщин
Кто взошел на небо и спустился
Каждый, побужденный сердцем своим, пусть принесет его
В действии начала творения во всем этом Он условился с ними
Когда Йона спустился на корабль
Книга наверху и книга внизу
Две из ста
Намерение молитвы
Восхождение молитвы
Огненное зарево в канун субботы
Что такое суббота
Дополнительная душа
Хранение в субботу
Субботняя молитва
Тайна книги Торы
Тайны субботы
Светила огненные
Ногти
Обонять запах мирта
Высший дух
Небосводы мира Асия
Небосводы Эденского сада
Небосвод над Малхут
И сделал Бецалель ковчег
chevron_rightНе должен быть помещен в ковчег
Путь праведных – как свет сияющий
Но в десятый день седьмого месяца
Тот, кто ест, не произнеся молитвы
Четыре исправления в молитве
И будь в страхе от Всесильного твоего
Тайна Шма
Упоминать о выходе из Египта
Тогда заговорили боящиеся Творца
А над небосводом
И сделали они начелок
Смотри на поле, где они жнут
И порадовал сердце свое
Воскурение
И сделай жертвенник для воскурения благовоний
В скорби будешь рожать сыновей
Возрождение мертвых
chevron_rightПкудэй
Все реки текут в море
Как велико благо Твое, которое укрыл Ты для боящихся Тебя
И упрочится престол милостью
Вот исчисления Скинии - 1
Прекрасное место, отрада всей земли
Вот исчисления Скини - 2
И будет вера времен твоих
Имя Бецалеля способствовало этому
Когда нечестивые разрастаются, как трава
Сорок два жертвоприношения Балака
Всего золота, изготовленного для работы
И обернулся он назад и увидел их
Золото – снизу вверх, а серебро – сверху вниз
Счет и число
Если Творец не построит дом
А из тысячи семисот семидесяти пяти
Все построения – по три
Сорок пять оттенков светов
Медные горы
Одеяния святости
Хошен и эфод
Поднимите глаза ваши ввысь
Восславьте Творца с небес
Станет гора храма Творца вершиной гор
Иногда восславляет себя, а иногда принижает
Мерный шнур и мерная трость
Сорокадвухбуквенное и семидесятидвухбуквенное имя
Жизни просил он у Тебя
И доставили Скинию к Моше - 1
Существуют крепости-ловушки
Буквы де-АВАЯ как буквы де-Адни
И возвел Моше Скинию - 1
И спустилась с верблюда
Отходы золота
Телец
Красная корова
Волос в тфилине
И доставили Скинию к Моше - 2
Закон о жертве всесожжения
И возвел Моше Скинию - 2
Хотя упала я, встану
Когда двигались, двигались
Скиния и Храм
Шесть ступеней ситры ахра
Чертоги святости
Чертог сапфирового камня, Есод
Чертог сути небесной, Ход
Чертог сияния, Нецах
Четвертый чертог, чертог заслуги, Гвура
Чертог любви, Хесед
Чертог желания, Тиферет
Седьмой чертог – святая святых
Семь чертогов ситры ахра
Первый чертог ситры ахра: пустая яма – Сатан злого начала
Второй чертог ситры ахра: могила – нечистый злого начала
Третий чертог ситры ахра, называемый Дума, который соответствует имени «ненавистник» злого начала
Четвертый чертог ситры ахра – вина, соответствующий липкой грязи и соответствующий камню преткновения
Пятый чертог ситры ахра – преисподняя, соответствующий имени «необрезанный»
Шестой чертог – зло, соответствующий имени «смертный мрак»
Седьмой чертог ситры ахра – винный осадок
Прах земли
Конец всякой плоти
Чертог тайны жертвоприношения
chevron_rightТом 6
chevron_rightВаикра
И воззвал Он к Моше
Пришел я в сад мой
Ешьте, родные! Пейте до упоения, возлюбленные!
Ростки показались на земле
Почему пришел Я, и не было никого
Жертва Творцу
Велик Творец
Кто не женился – ущербен
Если всесожжение жертва его - 1
Пала, не встанет вновь
Голос шофара разносится и усиливается
Голос Моше
И дочь коэна, если выйдет замуж за постороннего
Исраэль дают пропитание Отцу их на небесах
Вот как хорошо и как приятно
И всякий, кто возьмет сестру свою
И явился Всесильный Авимелеху
Служите Творцу в радости
А я по великой милости Твоей приду в дом Твой
Если всесожжение жертва его - 2
Благословен Творец от Циона
Семь небосводов и семь земель
Выяснение четырех букв АВАЯ
Десять имен
Десять, десять – каждая ложка
Мирные приношения
Благословите Творца, все служители Творца
Вознесите руки ваши к святыне
Если душа согрешит
И не изменяли союзу Твоему
Воды Ноаха
Творец выносит приговор, а праведник отменяет его
Со стороны Имы выходят клипот, исследующие суд и закон
Четыре времени года
Наготы матери твоей не открывай
То возвратит награбленное
Праведник, как пальма, расцветет
Ропщущий отвергает Властелина
Есть места в аду
Река Динур
Шесть сочетаний йуд-хэй-вав
Скажи мне, любовь души моей
Если помазанный коэн согрешит
Трубление в шофар
Лилит, которая вначале была у Адама
Женщина, кормящая своего ребенка
Женщины властвуют в мире
שתי נשים היו נמצאות בעולם
Большой Синедрион и малый Синедрион
О грехе моем сообщил я Тебе
Рахель оплакивает сыновей своих
Вот, спасу Я тебя издалека
Благодарить буду Тебя за мир, что сделал Ты
Всесильный, Творец мой Ты, Тебя ищу
Рассветная лань
Страж, что же с ночью?
Когда возликуют вместе утренние звезды
Утро света
Все время, пока жив Моше
Когда правитель согрешит
Пламя под крыльями петуха
Тогда сообщи ему о грехе его
Клялся Творец десницей Своей
Четыре вида (́арба мини́м)
Если душа поступит неверно
Н́ефеш, руах, нешама
Небеса прольют праведность
Сердце мое – законодателям Исраэля
chevron_rightЦав
Вот закон о жертве всесожжения - 1
Горлиц или молодых голубей
До какого места поднимается слияние желания
Вот закон о жертве всесожжения - 2
Жертва всесожжения, грехоочистительная и повинная
Огонь постоянный будет гореть на жертвеннике
Дым разжигаемого огня
Прекращение работы
НАРАН будней и НАРАН субботы
Огонь Ицхака
Два жертвенника
Имя Эль
Зэ зот
Цион и Йерушалаим
Действием снизу вызывается действие наверху
Четыре вида растений и Ошана Раба
Три ступени над жертвоприношением
Прикрывает водами верхние чертоги Свои
Огонь жертвенника набрасывается, как лев
Сжигание жертвы посвящения
Елей воскурения
Два огня
Вот помазание Аарона
Ибо с Тобой источник жизни
Всё произошло из праха
А свод Свой основал на земле
И вложил Я слова Мои в уста твои
Какая связь между Торой и Пророками
Запах
Вера ночью
chevron_rightШмини
Торой создан человек
Цион и Йерушалаим
Сколько посланцев есть у Творца
И было на восьмой день
И взял Аарон Элишеву
Вина и хмельного не пей
И сотворил Всесильный чудовищ
Кубки вина и яблоки
Хранимое вино
А владелец приношений
Масло и вино
Письменная Тора и устная Тора
И утвердится милостью престол его
Вот существо живое
Ибо будете осквернены из-за них
Рыбам и кузнечикам не требуется зарезание
chevron_rightТазриа
О ложе моем по ночам
Жену доблестную кто найдет?
Женщина, зачавшая первой, рождает мальчика
Полна земля созданиями Твоими
Только по образу должен ходить человек
И родит мальчика
Тридцать три дня пускай остается в крови очищения
А если родит девочку
Обрезание и крайняя плоть
Нет твердыни, как Всесильный наш
Одна звезда, трижды ударившая по другой звезде
И взял одну из его сторон
Грабящий отца и мать
Отпусти меня, ибо взошла заря
Не смотрите на меня, что я смугла
Творцу земля и всё наполняющее ее
Страдания любви
Бывает, праведник погибает в праведности своей
И вдохнул в ноздри его дыхание жизни
Язва проказы
Поела и обтерла рот свой
Есть преимущество у мудрости перед глупостью
Человек, муж
Свят – чист
Красновато-белая язва
Будет он приведен к коэну
И будете святы
Язвы домов
Строит дом свой неправедно - 1
И разрушат дом
Язва и дух скверны, противостоящие друг другу
Белый цвет и красный цвет
Добывает она шерсть и лён
Кто строит дом свой неправедно - 2
Скажи же, что ты сестра моя
chevron_rightМецора
Дабы знали вы, что есть суд
В час, когда стемнеет ночь
Суды души и тела
Тот, кто злословит
Две живые птицы
Поддерживающие ее счастливы
Помощник царя, помощник царицы
Если у женщины кровотечение
В день благоволения – радуйся
Положи меня как печать на сердце свое
Не смогут погасить любовь
Услышь, Творец, праведность
Пребывают два духа
И встретили его ангелы Всесильного
И вышел первый красный
שני עופרי איילה
chevron_rightАхарей мот
After the Death of the Two Sons of Aaron – 1
Jacob Who Redeemed Abraham
Надав и Авиу
Все реки текут в море
Чтобы он не входил во всякое время в Святилище
Оттого девушки любят тебя
В облаке Я буду являться над покрытием
А лики их будут обращены друг к другу
Вот как хорошо и как приятно
После смерти двух сыновей Аарона – 2
Вот ложе, которое у Шломо
Язык учения
Луна в полноте своей
Души, пока они не пришли в мир
Пока царь устраивал торжество
Вот колодец в поле
Двенадцать и эта
Ты готовишь предо мной стол
И возложит Аарон на обоих козлов жребии
Нарочный
Два козла
Козел для Азазеля
Прохладная вода для утомленной души
Певцы Эйман, Йедутун и Асаф
АВАЯ с огласовкой Элоким
Эке ашер Эке
Порядок написания имени АВАЯ
Что происходит внизу, то происходит и наверху
И вспомню Я союз Мой с Яаковом
Алеф, скрытая внутри вав
Йуд создает печати
Пред Творцом очиститесь
Душа моя, стремился я к Тебе ночью
Как лань стремится
Голос Творца разрешает от бремени ланей
Семьдесят криков роженицы
Душа и дух
Город мал
Праведник и спасенный
Смиряйте ваши души
Из глубин взывал я к Тебе, Творец
Десять видов премудростей
И (не будет у тебя) вопрошающего мертвых - 1
Нефеш, руах, нешама
И (не будет у тебя) вопрошающего мертвых – 2
Тамар
Египетское идолопоклонство
А вы пришли и осквернили землю Мою
Творец, Тора и Исраэль
Нельзя обучать Торе того, кто не обрезан
Четыре ключа
Яблоко и роза
(Речи), которыми увещевала его мать
Разразится громом над обителью Своей
Наготы матери твоей не открывай
Чтобы ни в каком действии не увидел Он у тебя наготы
Человек с отметиной на лице
Бат Шева
Два женских духа
Лилит и Наама
Шет
Пришла милость и разделила их
Творец един и имя Его едино
Высшая Има – подруга, нижняя Има – невеста
Исраэль – братья Творцу
Святое имя образовано известными свойствами
Наготы жены и дочери ее
И к жене, отлученной в нечистоте ее, не приближайся - 1
Яйцо истины
И к жене, отлученной в нечистоте ее, не приближайся – 2
Виды скверны
Грязь под ногтями
Приносите предо Мной искупление
И будет в каждое новомесячье
Возложи на Творца бремя твое
chevron_rightКдошим
Святы будете
Ох, земля шумнокрылая
Бойтесь каждый матери своей и отца своего
Сын почитает отца
Старший сын
Поставь над собою Царя
У Адама Ришона не было от этого мира ничего
Жена, которую Ты дал со мною
Нельзя смотреть на женскую красоту
Отведи от меня очи твои
Нельзя смотреть на место, отвратительное Творцу
Я – Творец Всесильный твой от земли Египетской
Не останется у тебя на ночь плата наемному работнику
Не ставь препятствия перед слепым
По справедливости суди ближнего твоего
Увещая увещевай ближнего своего
Скрещенные виды и смешанная ткань из льна и шерсти
Все плоды его будут святыней восхваления Творцу
Пред сединой вставай
Ибо знает Творец путь праведников
chevron_rightЭмор
Сыновья Аарона
Когда человек собирается отправиться в мир иной
Стекает на голову, стекает на бороду
Тайна светильника
Но ради сестры своей, девицы
Пусть не делают плеши
Семь дней совершается посвящение ваше
Тебе, Творец, справедливость
И он жену в девичестве ее возьмет
Пищу дал Он боящимся Его
И не опорочит он своего потомства в народе своем
Девицу из народа своего возьмет в жены
Человек, у которого будет увечье
Человека и животное Ты спасаешь, Творец
Запрещено обучать Торе того, кто необрезан
То пробудет семь дней под матерью своей
Каждая буква имени – это совершенство всего имени
Его и детеныша его
Есть хлеб в Египте
Нужно возвысить правую над левой
И освятился Я с помощью трех ступеней
Праздники Творца
Священные собрания
Третья субботняя трапеза в канун праздника
Две крови – кровь Песаха и кровь обрезания
Зивуг ночи Песаха
Четыре чаши
Восхваление в дни Песаха
Почему в Шавуот нет семи дней
Исчисление омера и праздник Шавуот
Праздник Шавуот - 1
Исчисление омера
Ночь Шавуот
Отсчет омера и праздник Шавуот
Праздник Шавуот - 2
Трубление в шофар
Начало года
День искупления
Пятнадцать дней
МАН, колодец, облака величия
Праздник Суккот
Образ и подобие
Шмини Ацерет
Разговоры в субботу
Воздержание в субботу
И вышел сын исраэльтянки
Кто будет проклинать божество его
Нарцисс и лилия
Нарушение запрета Древа познания
chevron_rightБеар
Кострище его на жертвеннике всю ночь до утра
Пусть празднует земля субботу Творцу
Бремя высшего правления
И проколет его господин ухо его
Шмита и йовель
Трубить в шофар в йовель
Единение Творца и Его Шхины
А если скажете: «Что нам есть в седьмом году?»
צדקה תציל ממוות
לעולם בהם תעבודו
Кругооборот
Изменение имени, изменение места, изменение действия
Ибо Мне сыны Исраэля рабы
Свойство «раб» и свойство «сын»
chevron_rightБехукотай
Вспомни, прошу, что советовал Балак
И явился Всесильный Биламу
Что угодно Творцу благословлять Исраэль
Если по законам Моим поступать будете
Я дам ваши дожди в свое время
Милостыня нищему
И дам Я мир на земле
И установлю обиталище Мое среди вас
А Моше брал шатер и разбивал его вне стана
Подообен возлюбленный мой оленю
Справедливость в судах своих
Семикратно за ваши грехи
И за преступления ваши изгнана была мать ваша
Вот слова союза
Я их не презрел и не возгнушался ими, чтобы истребить их
Сын должен почитать отца
chevron_rightТом 7
chevron_rightБамидбар
Счет и исчисление
Радуйтесь с Йерушалаимом
Знамена
Творец – свет мой и спасение мое
Вручаю дух мой на хранение Тебе
Ложе Шломо между севером и югом
Знак единения
Намерение молитвы
chevron_rightНасо
At Midnight
At Night, His Song Is with Me
Unfaithfulness Against the Lord
Repentance
The Adulteress
The Tree of Life and the Tree of Knowledge
The Mixed Multitude
Why Have I Come and There Is No Man?
Death and the Beating of the Grave
The Hermit
Grow Long, and Passed a Razor
Holy, Pure
The Holy Idra Rabah - Introduction of the Idra Rabah
The Holy Idra Rabah - These Are the Kings
The Holy Idra Rabah - The Correction of ZA
The Holy Idra Rabah - The Form of Adam
The Holy Idra Rabah - The Order of Emanation of the Nukva
The Holy Idra Rabah - A Clean Cover
The Holy Idra Rabah - The Seven Kings of Nukva Who Died
The Holy Idra Rabah - The Arms of the Male
The Holy Idra Rabah - The Sowing Off
The Holy Idra Rabah - Cain and Abel
The Holy Idra Rabah - Upper Ones Below, and Lower Ones Above
The Holy Idra Rabah - General and Particular, Particular and General
The Holy Idra Rabah - The Whole of Man [Adam]
The Holy Idra Rabah - The Departure of the Three Friends
The Holy Idra Rabah - Elijah
Fear, Humbleness, and Hassidut
A Priest without a Mate Is Forbidden in the Work
Thus Shall You Bless
Say to Them
When the Priest Raises His Hands
So They Shall Put My Name
And He Counted It to Him as Righteousness
And the Lord Blessed Abraham with Everything
Moses Had Finished
One President a Day
The Blessing of the Priests
chevron_rightБеалотха
И оно, как жених, выходит из-под хупы его
Счастлив народ, умеющий трубить
И стал ковчег в седьмом месяце
Когда будешь возжигать лампады
Иссахар и Звулун
Колодец, выкопанный старейшинами
Семидесятидвухбуквенное имя
Имя из семидесяти двух имен
Внутренний жертвенник и светильник
Кто исходит со стороны суда, не должен растить волосы
А это – относящееся к левитам
Песах в назначенное время и второй Песах
Второй Песах
Что проходит через огонь, проведите через огонь
И вода стала сладкою
Ворон и голубь
И в день возведения Скинии
Знамена
Второе знамя
Третье знамя
Четвертое знамя
Буквы нун
Ман – как семя кориандра
Лучше предай меня смерти
Не даст ему Всесильный вкушать от этого
Собери мне семьдесят мужей
Святое имя из одиннадцати букв
chevron_rightШлах леха
Пошли себе людей
Имя властвующего от полуночи и далее
Луна светит только после захода солнца
Цлофхад рубил деревья
Участь сынов человеческих и участь скота
Йеошуа и Калев
Как говорится о смерти прежде создания мира
Три мира у Творца
Поднимайтесь здесь, на юге
Разведчики
Человек в мире подобен высшему
Этот мир подобен высшему
Глава собрания
Чем отличается непорочный от смирного
Пещера Махпела
Чтение Торы
Корона Машиаха
Парящие буквы
Источник воды
Должен являться всякий мужчина
Столбы и орлы
Любимая лань
Тот, кто не удостоился в этом месте
Суд одного человека в Эденском саду
Чертог женских душ
The Halls of Male Souls
Тот, кто меньше, тот больше
Умершие в пустыне
Три голоса, которые никогда не пропадают
И Йосеф положит руку на глаза твои
Облачения того мира
Строение тела человека
Женский разум легок
Столбы и колеса
Половина их – к морю восточному
Души мужские и женские, поднимающиеся наверх
Петушиный крик
Две слезы: одна – в Сагдон, а другая – в Гильба
Главный вредитель
Сложил руки и ест свою плоть
Кипящие слезы
Алфавиты и имена
Души поднимаются и опускаются
Вот вознаграждение Его с Ним, и деяние Его пред Ним
От начатков теста вашего халу
Рождение Моше
Цицит
chevron_rightКорах
И взял Корах
Созываемые на собрание
Свят и чист
Всевышний, Всесильный духов
Возьми угольницу
Не допустите искоренения колена семейств Кеата
Во всем, где найдешь применение рукам своим
И будет служить Леви
Ценности дома
Отчуждающий свое имущество для коэна
Два из ста
Выделять десятину
Выделять благодарение
По слову Творца располагались станом
chevron_rightХукат
Это установление Торы - 1
Человек снимал свою сандалию
Это установление Торы - 2
Красная корова
Собираешь источники в реки
Моше, Аарон и Мирьям
Кружит, кружит, идет ветер
Хороша мудрость вместе с наделом
Приобщится Аарон к народу своему
И стал говорить народ против Всесильного и против Моше
Колодец
Не страшись его
chevron_rightБалак
Птица (ципор)
Сихон и Ог
И показал мне Йеошуу, великого коэна
И собрались члены собрания для обсуждения дела его
Разгневается на тебя, сатан
Ребенок
И отправил он послов к Биламу
И воссиял от Сеира им
Земля ужаснулась и притихла
Творец Всесильный мой Ты, превознесу я Тебя
И Билама, сына Беора, убили мечом
Слышащий речи Творца
Цалья, который поверг Билама
Молитва Моше, молитва Давида, молитва бедного
Четыре пути: бедные, преданные, рабы, освящающие имя Творца
И птица находит дом
Если ты не будешь знать сама, прекраснейшая из женщин
Так сказал Творец
Пойди, прошу, прокляни
А ты не бойся, раб Мой Яаков
Балак – ба лак, Билам – баль ам
Проведите здесь эту ночь
Кто эти люди у тебя
Того, кто творит великие чудеса один
Гимн – захар, песнь – нуква
Крики осла, произносящего песнь
Источник садов
Если осаждать будешь город долгое время
И увидел жен и детей
Что сделал Я тебе и чем утомил тебя?
"С высот Я на него взираю, и он сделал шаг наружу"
Вершина, ствол и тропинка
Творец, утром услышь голос мой
Сын рабби Йоси из Пкиина
Творец умерщвляет и оживляет
Наказать наказал меня Творец
Отец наш умер в пустыне
За одиннадцать вещей насылаются язвы
Глаз Давида и глаз Билама
Недоброжелатель
«И явился Всесильный Биламу» – это был правитель
И увидела ослица ангела Творца - 1
Аза и Азаэль, «падающий и прорицающий»
И увидела ослица ангела Творца - 2
И взял Балак Билама
Аза и Азаэль
Во времена царя Машиаха
chevron_rightПинхас
Слушай, сын мой, наставление отца твоего
Друзья прислушиваются к голосу твоему!
Совершенный праведник и праведник, который несовершенен
Сохрани душу мою, ибо благочестив я
Хэй (ה), которая добавилась к Йосефу, и йуд (י) – к Пинхасу
Хранящий союз
Одеяния того мира
От Начала года до последнего дня праздника
Радуга
Левиратный брак и кругооборот
До вручения Торы зависели от удачи
И вино, веселящее сердце человека
Ибо дух прошел в нем, и нет его
למה נתפס צדיק בעוון הדור
הדופק של אותו החולה בגלות אדום
Все народы не совершают колебаний, только Исраэль
Возрадуется Исраэль с создающими его
Три мастера – небо и земля, и вода
Три участника – Творец, и отец его и мать его
Вот Я заключаю с ним Мой союз мира
Все, что найдешь возможным своими силами сделать, – делай
Очи твои – водоемы в Хешбоне
Вечером она приходит, а утром она возвращается
О третьем Храме не написано в Торе
Почему Исраэль в горе более остальных народов?
Исраэль, которые не ели падаль и растерзанное, – почему они слабы?
И имя мужа израильтянина убитого
Возрождение мертвых
Вручаю дух мой на хранение Тебе
Два светила
Я и Он
Трижды становился Давид рабом
Давид становился бедным, благочестивым и рабом
Тайны Эльазара, Йоси, Йегуды, Йюдая, Абы, и рабби Шимона и его товарищей
«Победителю», «благодарите», «воспевайте, праведники», «хвалите», «мелодия», «напев», «песня», «благословение» и т.д.
Меркава Матата
Дым и запах воскурения
Три молитвы
Жертвы - 1
והתעַנַג על ה'
ויפגע במקום, דברי התרצות הוא
את הכבש האחד תעשה בבוקר
Меркава Йехезкеля
Четыре клипы, окружающие четыре создания
Голос и речь
Возглашение Шма, и цицит, и тфилин, и ремешки
Склонения и выпрямления
Иногда молчат, иногда бормочут
И ноги их – нога прямая
Зрение, слух, обоняние и речь
Радуга, тфилин, цицит, синета, белое и возглашение Шма
Действие строения и молитва
Произносящий псалом Давида каждый день
Отведал я соты мои с медом, пил я вино мое с молоком
И было однажды, пришли сыны Всесильного
Праведник и плохо ему, грешник и хорошо ему
Рош а-шана - 1
Перепона печени, желчь, трахея, пищевод и шофар
Печень и сердце
Селезенка и желчь
Козел отпущения и печень, и сердце
Роза - 1
Орел
Большой орел и царь Шломо
Роза - 2
Внутренние органы
Обозрение Сулам
Семь небосводов
Нецах и Ход
Сказала суббота: «А мне Ты не дал пары»
Аин (ע) де-Шма (שְׁמַע), далет (ד) де эхад (אֶחָד), имя аин (ע)
Ремни и узел тфилин руки
И взял он копье в руку свою
Мем (מ) вав (ו) тав (ת) – признак ангела смерти
«Возьмите от вас приношение», а не от великого сброда
מ' מן מוות מעופפת באוויר
Йуд (י), которой удостоился Пинхас – это йуд (י) де-Шадай (שַׁדַּי)
Исраэль – органы Шхины
Сделаем Адама в образе Нашем, по подобию Нашему
Что значит «сущее»? – Хохма
Все, что сделает Всесильный, пребудет
Согласно жребию
Жертвоприношения - 2
Дополнительная нефеш, дополнительная руах, дополнительная нешама
Вечерняя молитва
Моше и два Машиаха, и радуга, и Малхут
Набрал я мирры – пейте до упоения, любимые!
Тот, кто пренебрегает хлебными крохами
«С маслину» и «с яйцо»
Двенадцать хлебов
Десять вещей, которые нужно соблюдать на субботнем столе
Трое, причиняющие себе зло
Три йуд (י), которые в АВАЯ (הויה) наполнения САГ
Как пламя, связанное с углем
Тонкая мука в хлебное приношение
Смешанная с битым елеем
Зарка, макаф, шофар, олех, сэгольта
הָביאו עליי כפרה
Луна уменьшает себя
Имена АВАЯ посередине
Козел для Азазеля
И в началах месяцев ваших
Утренняя лань
Праздник Песах
Прикрикни на зверя в тростнике
Четыре избавления
Птичье гнездо - 1
Четыре раздела тфилин и возглашение Шма
Личной хлеб этих двенадцати ликов
Жертву Мне, хлеб Мой в огнепалимые жертвы Мне
Тонкая мука, средняя мука и отбросы
Праздник Шавуот - 1
Должен отпустить мать
Исраэль умеют охотиться за хорошей добычей
Птичье гнездо - 2
Невеста Моше
И приносите огнепалимую жертву, всесожжение Творцу
И в день первых плодов
День искупления
Праздник Суккот - 1
Шмини Ацерет
Выяснения Малхут
Выяснение святых имен и названий
Возглашение Шма и тфилин
Два порядка четырех отрывков тфилин
Праздник Шавуот - 2
Рош а-шана - 2
Праздник Суккот - 2
Возлияние воды
chevron_rightМатот
Мир ведет себя не иначе, как в двух окрасках
chevron_rightТом 8
chevron_rightВаэтханан
VaEtchanan
И размышляй о ней днем и ночью
Полночь
Должен закрыть глаза, чтобы не смотреть на Шхину
Ты начал являть рабу Своему
Глас речей
А ты стой здесь со Мною
Кожаные одеяния
Четыре отрывка тфилин
Высшее единство и нижнее единство
Трепет
Любовь
Мезуза
Шма и Благословенно имя величия царства Его вовеки
Четыре отрывка тфилин головы и руки
Всесильный наш, Всесильный твой
Вода, которую проливают перед входом
Восседающий в небесах
Меня оставили
Пропадающие в земле ашурской
Творец будет охранять исход и приход твой
И возлюби Творца Всесильного своего
Все кости мои скажут
Вначале злое начало подобно гостю
В главе возглашения Шма указаны десять речений
Ибо Он жизнь твоя и долгота дней твоих
Величие мудрых унаследуют
Лицом к лицу
ושיננתָם לבניך
ארבעה בתים של התפילין
Прокляните Мероз
Ведь день еще велик
От рош Ацилута до возрождения из мертвых
chevron_rightЭкев
Намерение благословения
Обозрение Сулам
Хозяин преломляет, а гость благословляет
Ребенок
Десять действий, выполняемых во время трапезы
Семь заин
И образ их ликов – лик человека
chevron_rightШофтим
Это принижает, а это возвышает
Четыре смертных приговора Саму
По слову двух свидетелей будет решено дело
И сделайте ему то, что замышлял он
Большой и малый Синедрионы
chevron_rightКи тецэ
Порочащий доброе имя
Если встретит мужчина девицу, девственницу
И будет она ему женой
Десять, а не девять
И дух нечистоты удалю с земли
И пусть радует жену свою
В тот же день отдай плату его
Страх прегрешения предшествует мудрости его
Нет заповеди, в которую не были бы включены десять сфирот
Рыба и саранча не подлежат закланию (шхита)
И устрой в скале гнездо свое
Бар Нафлей
Левиатан
Кричала девица обрученная, но не было спасителя ей
Венец на голове его и дерево прекрасное перед ним
И скажите скале
משה בן המלך
Видение, в видении, воображение и сон
Сорок без одного
Для подтверждения всякого дела: снимал человек свой башмак
Левиратный брак и разувание
Делающий благо Создателю своему
Истребить семя Амалека
Не начинают во второй и в четвертый
И рабыню, наследующую госпоже своей
Элияу, спускайся немедля
Песах, квасное, опресноки
Тфилин головы и руки
Десять звуков шофара
Рош а-шана, Песах, Шавуот, Суккот
chevron_rightВаелех
Глава Ваелех
Моше, Аарон и Мириям
Моше – правление солнца, Йеошуа – луны
От края земли мы слышали песнопения
Трое дают показания, свидетельствуя
Песня, гимн
Когда имя Творца я воззову, воздайте величие Всесильному нашему
Ответ «амен»
Входы Эденского сада и входы ада
Песнь колодца
chevron_rightАазину
Give Ear, O Heavens
Give Ear, the Heavens; Hear, Heavens
An Apple and a Rose
Seven Firmaments and Seven Planets
Moses Revealed on the Day When He Departed from the World
The Holy Idra Zuta - On the day when Rabbi Shimon wanted to depart from the world
The Holy Idra Zuta - The nine blazing lights from the corrections of Atik
The Holy Idra Zuta - The Galgalta of Atik
The Holy Idra Zuta - The Three Roshim of Atik
The Holy Idra Zuta - The Manner of Division of the Se’arot
The Holy Idra Zuta - Atik Is in Three, in Two, and It Is One
The Holy Idra Zuta - The Metzah of the Ratzon of AA
The Holy Idra Zuta - Three Meals on Shabbat
The Holy Idra Zuta - HS of AA and Hochma that Was Revealed
The Holy Idra Zuta - RADLA Expanded One Control that Was Incorporated in the Metzah
The Holy Idra Zuta - Opening of the Eyes
The Holy Idra Zuta - The Hotem [Nose] of AA
The Holy Idra Zuta - Two Hochmot: Concealed and Revealed
The Holy Idra Zuta - The Hair of the Dikna [dear] of AA
The Holy Idra Zuta - How the Hochma of the Thirty-Two Trails Was Emanated
The Holy Idra Zuta - The Expansion of Hochma of the Thirty-Two Trails to the Lower Ones
The Holy Idra Zuta - Upper Eden, Lower Eden
The Holy Idra Zuta - Why It Is called “Hochma of the Thirty-Two Trails”
The Holy Idra Zuta - AVI that Are HB
The Holy Idra Zuta - Daat Is ZA that Unites HB, which Are AVI
The Holy Idra Zuta - The Inheritance and Two Crowns in HBD of ZA
The Holy Idra Zuta - The Hidden Daat, the Daat that Shines in the Rosh, the Expanding Daat
The Holy Idra Zuta - The Coupling of ZON that Are Called Justice and Sentence
The Holy Idra Zuta - ZA
The Holy Idra Zuta - How ZA Is Emanated from AVI
The Holy Idra Zuta - Galgalta of ZA
The Holy Idra Zuta - HBD of ZA
The Holy Idra Zuta - Se’arot, Bundles of Hair and Locks of Hair of the Rosh of ZA
The Holy Idra Zuta - The Manner of Division of the Se’arot of ZA
The Holy Idra Zuta - The Locks in Each and Every One of HBD
The Holy Idra Zuta - The Metzah of ZA
The Holy Idra Zuta - The Einayim of ZA
The Holy Idra Zuta - The Hotem [Nose] of ZA
The Holy Idra Zuta - The Oznayim [Ears] of ZA
The Holy Idra Zuta - The Light of the Face of ZA
The Holy Idra Zuta - The Nine Corrections of the Dikna of ZA
The Holy Idra Zuta - The Peh of ZA
The Holy Idra Zuta - Aleph-Het-Hey-Ayin Gimel-Yod-Kaf-Kof
The Holy Idra Zuta - The Structure of the Posterior of the Nukva of ZA
The Holy Idra Zuta - The Structure of Face-to-Face of the Nukva of ZA
The Holy Idra Zuta - GAR of Lights and NHY of Vessels of Haya of ZA
The Holy Idra Zuta - The Coupling of ZON Face-to-Face
The Holy Idra Zuta - The Departure of Rabbi Shimon
Holy, Holy, Holy of Holies
A Righteous Who Must Depart Must Reveal Hochma
For I Proclaim the Name of the Lord
The Wicked Seemingly Make a Flaw Above
And This, too, “Is This How You Reword the Lord?
The Letter Hey of BeHibaraam
Can a Woman Forget Her Nursing Child?
Remember the Days of Old
As an Eagle Stirs Up Its Nest
If They Were Wise, They Would Understand This
What Is the Reason that This Is How Moses Reproved Them?
From the Book of Kartana the Physician
chevron_rightТом 9
chevron_rightНовый Зоар, Берешит
Let There Be Light - 1
Let There Be a Firmament - 1
Yod of HaVaYaH
The Hey of HaVaYaH
The Bottom Hey of HaVaYaH
The Letter Vav of HaVaYaH
The Right Line of the Vav of HaVaYaH
The Left Line of Vav of HaVaYaH
The Middle Line of Vav of HaVaYaH
Netzah and Hod in the Vav
The Sefira Yesod in Vav
The Shape of the Letter Hey in the Name HaVaYaH
The Shape of the Letter Vav in the Name HaVaYaH
Let the Water under the Heaven Be Gathered into One Place
Let the Earth Bring Forth Grass - 1
Let There Be Lights in the Firmament of the Heaven
Ten Sefirot of Blocking
The Firmament of the Heaven
Synopsis of the Explained Thus Far regarding Yod-Hey Vav-Hey
She Who Had Borne Seven Is Miserable
Kingdom and Kingship
The Meaning of One
The Name AHVH
Anyone Who Prolongs in the EhaD
And God Called the Light “Day”
I Will Wipe Out the Man
The Tree of Knowledge and Shet
Adam and Cain and Seven Lands
The Creation of the World
The Abyss
Hewn Her Seven Pillars
They Stand Together
The Garden of Eden, the Tree of Life, and the Tree of Knowledge
The World Was Created with HBD
Why the Heaven Were Created in Tevuna, and the Earth in Hochma
By Wisdom a House Is Built
The Lord Bought Me at the Beginning of His Way
That Torah that Was Created in Forty Days
There Are Three Watches in the Night
The Noetic Soul and the Speaking Soul
The Continual Burnt Offering that Was Ordained at Mount Sinai
Let There Be Light - 2
Let There Be a Firmament - 2
Let the Earth Put Forth a Living Soul
Let the Water … Be Gathered
Let the Earth Bring Forth Grass - 2
Let There Be Lights
Go Forth and See, Daughters of Zion
Let Us Make Man
And the Lord God Made
A Garden in Eden
Three Watches
The Tree of Knowledge
And They Heard the Sound of the Lord
When Rabbi Shimon Fell Ill
The Cherubim and the Blaze of the Turning Sword
He Will Strike Your Head
קניתי איש את ה'
Cain, Abel, and Seth [Shet]
Enoch [Hanoch] Son of Jared [Yered]
And the Sons of the Gods Saw
chevron_rightНовый Зоар, Ноах
New Zohar, Noah
He Will Strike Your Head
The Ark Is the Body
In the Lands of the Living
Two Fawns of a Doe
On Your Walls, Jerusalem, I Have Appointed Guards
These Are the Generations of Noah
The Generation of the Flood
Solomon Had a Vineyard
I Take No Pleasure in the Death of the Wicked
Man of the Earth
יין ושיכר אל תֵשְׁת
And the Lord
Noah Did Not Ask for Mercy on the World
And He Sent Out the Raven
The Last Exile Has No End and Time
chevron_rightНовый Зоар, Лех леха
Go Forth from Your Land
And Abram Heard that His Brother Had Been Taken Captive – 1
Open for Me a Door to Repentance
And Abram Heard that His Brother Had Been Taken Captive – 2
Sixty Mighty Ones Around It
Your Reward Shall Be Very Great
What Are the Tribes for the Next World
As in the Days When You Came Out of Egypt, I Will Show Him Wonders
chevron_rightНовый Зоар, Ваера
Abraham Will Surely Become
chevron_rightНовый Зоар, Толдот
Some of That Red, Red Thing
Seven Upper Days
chevron_rightНовый Зоар, Ваеце
Who May Dwell, Corresponding to the Ten Commandments
And He Came to a Place
A Rod of Moist Poplar and Of Almond and Chestnut
Foundation Stone
And Behold, A Ladder Was Set Up on the Earth
The Land on which You Lie
chevron_rightНовый Зоар, Ваешев
The Selling of Joseph
chevron_rightНовый Зоар, Бешалах
The War against Amalek
A Serpent on a Rock
chevron_rightНовый Зоар, Итро
Why the Exodus from Egypt is mentioned Fifty Times
And You Will Behold
The Four Colors of the Eye
White Eyes
Red Eyes
Green Eyes
Lion, Ox, Eagle, Man - 1
The Seven Days of Creation
Lion, Ox, Eagle, Man - 2
The Colors of the Eyes
The Incarnation of Adam HaRishon in Abraham, Isaac, and Jacob
Black Eyes
God Fearing in Hearing with the Ears
The Capillaries of the Hair
Three Worlds: Thought, Speech, Action
The Lines on the Forehead - 1
And When She Could No Longer Hide Him
The Secrets of the Eyes
The Lines on the Forehead - 2
A Thousand Children Who Pass Away from the World from Rosh Hashanah to Rosh Hashanah
The Shapes of the Nose
A Branch of Planet Shabtai [Saturn] and Two Bare Spirits and Souls
When I Was Made in Secret
Adam HaRishon Gave David Seventy Years
The Beauty of Jacob Is Like the Beauty of Adam HaRishon
Ezekiel’s Merkava
And I Saw Visions of God
By the River Kvar
Stormy Wind
The HASHMAL
Four Animals Inside the HASHMAL
Their Leg Was a Straight Leg
The Face of a Man
Wherever the Spirit Would Go, They Would Go
And the Image of the Animals, Their Look Was Like Embers of Fire
A Glow to the Fire
And the Animals Ran Back and Forth
Matat
When They Went, They Went on Their Four Quarters
And Their Backs and Their Height
And Their Backs Were Full of Eyes
When the Animals Went, the Wheels Went
When Those Went, These Went
And the Likeness on the Heads of the Animal Was a Firmament
The Wings
I Saw What Appeared Like HASHMAL
Voice and Speech
HaVaYaH Elokim Elokeicha Elokeinu
chevron_rightНовый Зоар, Трума
The Order of the Morning Prayer
Bowing [face down]
Forty Days and Forty Nights
Two Drops of Gemstones on the Beard
Goes to the South and Turns to the North
Greenish Gold, Closed Gold, Bottom Gold
The Mercy Seat and the Two Cherubim
chevron_rightНовый Зоар, Цав
Burnt Offering
chevron_rightТом 10
chevron_rightНовый Зоар, Ки тиса
Half a Shekel
He Nursed Him with Honey from a Rock
A Firstborn Bull—He Has Majesty
The Ten Commandments Corresponding to the Ten Sefirot
Three Pilgrimages and Rosh Hashanah
Explaining the Psalm “The Heavens Tell”
chevron_rightНовый Зоар, Ахарей
The Garden of Eden, Hell, and the Intention in the Shema Reading
The Oath of the Soul before She Comes to the World
Elimelech and Naomi, Machlon and Kilayon, Ruth and Orpa
Jacob Who Redeemed Abraham
Hananiah, Mishael, and Azariah
The Night is Three Watches
If You Come Across a Bird’s Nest along the Way‎
Midnight
Why They Die before Their Time
The Names Mem-Bet and AB, and the Fifty Gates of Bina in the Shema Reading and 248 Words
The Three Meals on Shabbat [Sabbath]
Anterior [Face] Downwards and Posterior [Back] Upwards
The Three Meals on Shabbat
Happy Is He Who Minds the Poor
He Was Saved from the Judgment of Hell Thanks to His Son
Eighteen Thousand Worlds
chevron_rightНовый Зоар, Беар
To Bequeath Those Who Love Me with Substance
Who Does Righteousness at All Times
Why Nourishments for Disciples of the Wise Are Not Awakening
The First Ten in the House of Assembly
chevron_rightНовый Зоар, Насо
The Blessing of the Priests
chevron_rightНовый Зоар, Хукат
They Journeyed from Mount Hor
And [the Lord] Sent the Seraph Serpents
The Singing of the Well
And Bring Down a Present for the Man
I Led Them with Cords of Kindness, with Bands Of Love
To the Conductor on Roses
chevron_rightНовый Зоар, Балак
The Creator’s Delights with the Righteous in the Garden of Eden
The Treasury of the Souls
Behold, a People Has Come Out of Egypt
הנה כיסה את עין הארץ
I Will Give a Man in Exchange for You
Heal Me, and I Will Be Healed; Save Me, and I Will Be Saved
Do Not Fear, My Servant Jacob
Tohu and Bohu [Chaos], Darkness, and Spirit
I Will See Him, But Not Now; I Will Behold Him, But Not Near
A Star Shall Come Out of Jacob
chevron_rightНовый Зоар, Матот
The Behaves through Only Two Colors: Hesed and Judgment
chevron_rightНовый Зоар, Ваэтханан
The Measuring Line
chevron_rightНовый Зоар, Ки тецэ
When You Go Out to War Against Your Enemies
One Who Dies without Sons Comes to the World a Second Time
Levirate Marriage
The Halitza
chevron_rightНовый Зоар, Ки таво
Promises and Comforts in the Curses in Deuteronomy
If Men Strive
Joseph Was Given of His Own
Shabbat Has the Letters of Shin Bat
Forty-Two Journeys
And of the Fruit of the Tree
chevron_rightНовый Зоар, Песнь песней
The Four Spirits in the Kisses
The Four Big Letters at the Beginning of the Books
Do Not Let Your Mouth Cause Your Flesh to Sin
Making the Earth Is as the Making of Man
The Outer Altar Always Craves the Inner Altar
Before the Evil Days Come
ADNI, Tzevaot [Hosts], HaVaYaH, EKYEH
I See, and Behold, a Lamp of Gold, Seven, and Seven Spouts
A Song Is Marked as 1,006
And the House, When It Was Being Built, Was Built with Stone Completed at the Quarry
He Who Continually Goes Forth Weeping
The Lord Will Open to You His Good Treasure
Shir [Song] Male, Shira [Singing] Nukva
Peace at Home and Peace of Both Sides
And I Saw the Animals, and Behold, a Wheel Was on the Earth
Cain, Abel, and Shet
Het Tet Returned Tet-Het
Kiss Me … for Your Love Is Better than Wine
The Decorations of the Bride
The Kisses
Four Directions Join Together in the Kisses
One Who Sees Grapes in a Dream
Love of Lovers
The Fragrance
The Tefillin that the Creator Wears, Good Days, and Intermediate Days
It Is Forbidden to Wear Tefillin on Intermediate Days
Three Smells
The King Has Brought Me into His Chambers
The Four Chambers from which the Garden of Eden Is Nourished
The First Chamber
I Will Be that which I Will Be
Taamim, Dots, Letters
The Second Room from which the Garden of Eden Is Nourished
The Thirty-Two Paths of Wisdom, Ten Utterances, and Twenty-Two Letters
The Third Chamber from which the Garden of Eden Is Nourished
The Three Names Elokim
The Fourth Chamber from which the Garden of Eden Is Nourished
Twenty-Two Letters and MANTZEPACH
Explaining the Writings According to the Alphabet of Aleph-Tav Bet-Shin
Why the Lord Chose David
The Incense
Draw Me, by the Letters of the Holy Name
The Throne Stands on Four Pillars
The Seventy Appointees Surrounding the Throne
The Division of the Alphabet into Ten and Twelve
The Name Mem-Bet and the Name Ayin-Bet
Two Lights, Black and White, Unite Together
Adam HaRishon in the Garden of Eden
Adam and Enoch [Hanoch]
I Am Black, and Lovely
The Falling and Rising of Malchut
I Am Dark for Those Outside; and to the Internal Ones, Let Him Kiss Me
I Am Black from the Side of the Lower Ones, and Lovely from the Side of the Angels
Yod Vav Zayin in which There Is No White
A Small city, and a Great King Comes to It
Keeper of the Vineyards
Tell Me, You Whom My Soul Loves
The Wisdom that One Should Know
The Diminution of the Moon
Elijah, Tell Me, You Whom My Soul Loves
The Letter Hey
My Mare Among the Chariots of Pharaoh
Dalet, final Mem, Open to Hey, Hey
HaVaYaH Elokim in Heaven and On Earth
Taamim, Dots, and Letters
chevron_rightНовый Зоар, Мидраш Рут
Midrash Ruth
NRN and Neshama to Neshama, and the Beastly Nefesh-Ruach
Blessed Is He Who Teaches the poor
One Is Not Judged According to His Affliction
And the Lord Answered Job from the Storm
When the Morning Stars Sing Together
He Shakes the Earth from Its Place
He Says to the Snow, “Fall on the Earth”
A Bundle Where Seventy-Two Names Are Sealed
Seven Pillars, Seven Firmaments, Seven Stars, Seven Lands
As the Sun at Its Fullest Strength
Jacob Who Redeemed Abraham
Hananiah, Mishael, and Azariah
The Sound of the Crying of the Fawn
And a Man from Bethlehem Went
The Rest of the Prophets from Afar, and Moses from Up Close
A Bird’s Nest
And It Came to Pass, In the Days When the Judges Judged
There Are 248 Words in the Shema Reading
He Crushes Me with a Tempest
Machlon and Kilayon, Orpa and Ruth
They Took for Themselves Moabite Women
Ruach and Neshama, Neshama to Neshama, and the Ruach [Spirit] of Tuma’a [Impurity]
As There Is a Name in Holiness, So There Is a Name in Impurity
Ruth and Orpa
Whose Fire Is in Zion, and Whose Furnace Is in Jerusalem
Seven Sections of Hell
When the Creator Expelled Adam HaRishon from the Garden of Eden
When the Creator Created Adam HaRishon
Prayer, Outcry, Tear
The Vision of Rabbi Kruspadai
She Heard
A Small City, a Great King
There Was a Famine in the Days of David for Three Years‎
Aza, Azael, and Naamah
There Are More Sorcerers among Women
And I Dwelled in Nob, which Came for the Deed of Nob
Look, Your Sister-In-Law Has Gone Back to Her People and to Her Gods
A Foreigner Who Engages in Torah Is Like an Uneducated High Priest
Priests, Levites, Israel, about the Offering
And Placed a Throne for the King’s Mother
The Proselyte Is Checked
A Certain Woman of the Wives of the Sons of the Prophets‎
NRNHY and Nefesh-Ruach of the Left
The Vision of Ben Geim
When a Person Passes Away from the World
The Serpent’s Filth Did Not Stop until Solomon
And They Two Walked - 1
The Tablets and the Writing
And They Two Walked - 2
And They Two Walked Are Soul and Body
As There is HaVaYaH in ZA, so There Is in Adam
He Who Dies without Sons
Who Is Elijah
The Commandment of a Mezuza
Naomi Had a Relative, from Here It Should Have Started
Ruth and Naomi Are Standing in High Degrees
Enoch Is the Boy Matat
Let Me Go to the Field, a Field of Holy Apples
You Who Tremble at His word
A Good Name and a Bad Name
At Mealtime, Boaz Said to Her
Great Is the Power of the Blessing over the Food
Ten Things before the Blessing over the Food
A Cup of Blessing and the Blessing of the Summoning
Midnight
The Night is Three Watches
A Near Redeemer and a Far Redeemer
The Letters that Came to Create the World with Them
This Is the Testimony
The Commandment of Levirate Marriage
Seven Blessings
Man’s Soul Is a Deposit in His Hands
Twice, Three Times with a Man
The Commandment to Be Fruitful and Multiply
No Grave Is for Nothing
The Ten Martyrs [Slain of the Kingdom]
And the Women Her Neighbors Gave It a Name
As Long as the Body Is Not Buried, the Soul Does Not Rest
Four Hollow Windows, and One in the Middle
chevron_rightНовый Зоар, Мегилат Эйха
How Lonely Sits the City
A Day of Tumult and Trampling
I Will Put Enmity
And He Drove Out the Man
And Placed Him in the Garden of Eden
And the Woman Saw
A Voice Is Heard in Ramah
He Will Roar Mightily Against His Fold
Remember Your Creator in the Days of Your Youth
The Ten Martyrs
chevron_rightТом 11
Песах
Шавуот
Рош ашана - Новый год
Йом Кипур - Судный день
Суккот
chevron_rightТом 12
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
chevron_rightТом 13
Тикуней Зоар
Библиотекаchevron_right
Рашби/Зоар/Том 13
chevron_right
Тикуней Зоар
subscriptions
 

חוברת תיקוני הזוהר
תוכן עניינים

הקדמת תיקוני הזוהר 1

הקדמה אחרת לתיקוני הזוהר 23

תיקון ראשון 25

וזה תיקון שני 25

תיקון שלישי 25

תיקון רביעי 26

תיקון חמישי 26

תיקון שישי 29

תיקון שביעי 33

תיקון שמיני 33

תיקון תשיעי 34

תיקון עשירי 34

תיקון אחת עשרה 36

תיקון שתים עשרה 37

תיקון שלוש עשרה 38

תיקון ארבע עשרה 42

תיקון חמש עשרה 42

תיקון שש עשרה 43

תיקון שבע עשרה 43

תיקון שמונה עשרה 44

תיקון תשע עשרה 53

תיקון עשרים ועשרים ואחת 59

תיקון עשרים ושתיים 90

תיקון עשרים ושלוש 97

תיקון עשרים וארבע 98

תיקון עשרים וחמש 99

תיקון עשרים ושש 101

תיקון עשרים ושמונה 102

תיקון עשרים ותשע 103

תיקון שלושים 103

תיקון שלושים ואחת 107

תיקון שלושים ושתיים 108

תיקון שלושים ושלוש 109

תיקון שלושים וארבע 109

תיקון שלושים וחמש 110

תיקון שלושים ושש 110

תיקון שבע ושלושים 110

תיקון שמונה ושלושים 111

תיקון תשע ושלושים 112

תיקון ארבעים 113

תיקון אחת וארבעים 115

תיקון ארבעים ושתיים 115

תיקון ארבעים ושלוש 116

תיקון ארבעים וארבע 116

תיקון ארבעים וחמש 117

תיקון שש וארבעים 117

תיקון שבע וארבעים 117

תיקון שמונה וארבעים 120

תיקון תשע וארבעים 120

תיקון חמישים 121

תיקון אחת וחמישים 122

תיקון שתיים וחמישים 122

תיקון חמישים ושלוש 123

תיקון חמישים וארבע 123

תיקון חמישים וחמש 123

תיקון חמישים ושש 125

תיקון שבע וחמישים 128

תיקון שמונה וחמישים 129

תיקון תשע וחמישים 130

תיקון שישים 130

תיקון אחת ושישים 131

תיקון שישים ושתיים 132

תיקון שישים ושלוש 132

תיקון שישים וארבע 133

תיקון שישים וחמש 134

תיקון שישים ושש 134

תיקון שישים ושבע 136

תיקון שמונה ושישים 138

תיקון שישים ותשע 138

תיקון שבעים 166

תיקון שני 193

(זהו תיקון כב) 193

(זהו תיקון כג) 193

תיקון שלישי 194

(זהו תיקון כג) 194

תיקון רביעי 196

(זהו תיקון כה) 196

תיקון חמישי 196

(זהו תיקון כו) 196

תיקון שישי 199

(זה תיקון כ"ו) 199

תיקון שביעי 203

זה תיקון כ"ז 203

תיקון שמיני 204

(זה תיקון כח) 204

תיקון תשיעי 204

(זהו תיקון כט) 204

תיקון עשירי 204

(זהו תיקון ל) 204

תיקון אחת עשרה 205

(זה תיקון שלושים) 205

תיקוני הזוהר

הקדמת תיקוני הזוהר

רבי שמעון הלך לו וברח למדבר לוד. ונגנז במערה אחת הוא ורבי אלעזר בנו, קרה נס יצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד, אכלו מאותו חרוב ושתו מאותם מים, והיה אליהו בא להם בכל יום שתי פעמים ולימד אותם, ולא ידע אדם בהם. בזוהר חדש פרשת תבוא כתוב שם וזה נקרא תיקוני הזוהר שהם שִבעים פנים לתורה שפירש רבי שמעון במילת בראשית מִסִתרי תורה.

קום רבי שמעון פְּתח דברים לפני השכינה. פתח ואמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. והמשכילים, אלו רבי שמעון והחברים. יזהירו, כאשר נאספו לעשות זה החיבור, רשות ניתנה להם ולאליהו עימהם ולכל נִשמות הישיבות לרדת ביניהם, ולכל המלאכים בסתר ובדרך שֵׂכל.

ועליון על הכול נתן רשות לכל שמות קדושים ולכל הויות ולכל כינויים לגלות להם סודות גנוזים, כל שם בדרגה שלו. ורשות נתן לע"ס לגלות להם סודות גנוזים שלא ניתנה רשות לגלות אותם עד שיבוא הדור של מלך המשיח.

כזוהר הרקיע שהוא כולל כל גוון. כתוב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, שהוא זוהר מכוסה וגנוז זה כתר. זוהר בהיר בשחקים זה חכמה. זוהר זורק ניצוצות ומבריק כברק לעיניים זה בינה. זוהר לבן כלבנה זה גדוּלה. זוהר זוהֵר אדום כמאדים זה גבורה. זוהר מבריק כולל ירוק כחמה זה תפארת. זוהר ירוק כַּכוכב זה נצח. זוהר כולל שחור ואדום זה הוד. זוהר זוהֵר לכל עבר כמי שמכה בפטיש וזורק ניצוצות לכל צד זה יסוד.

זוהר טמוּן וגנוז. זוהר בהיר בשחקים. זוהר זורק ניצוצות ומבהיק כברק לעיניים. זוהר זוהֵר לבן כלבנה. זוהר זוהֵר אדום כמאדים. זוהר מבהיק כולל צהוב כחמה. זוהר צהוב ככוכב. זוהר כולל לבן ואדום. זוהר זוהֵר לכל עבר כמי שמכה בפטיש וזורק ניצוצות לכל צד, כך מזה הזוהר זוהרים כמה נשמות, שהן זוהרות כולן ברקיע.

ואלו הן נשמות מֵאֵלו משכילים שיש בהם שֵׂכל להכיר בסודות אדונם. כולן רשומות ומצוירות במלכות הרקיע. ככוכבים שמאירים ברקיע. וזהו יזהירו כזוהר הרקיע. מה הרקיע. שמאירים בו נִשמות המשכילים ככוכבים ברקיע, כך מאירים בכיסא. וכולם פורחים מן רקיע. וזה צדיק חי עולמים שממנו פורחים נִשמות הצדיקים ומאירים בלבנה וַעליהם כתוב וייתן אותם אלקים בִּרקיע השמים להאיר על הארץ.

והוא רקיע שהוא למעלה מחיות, כמ"ש וממעל לרקיע אשר על רֹאשם. והפוך רקי"ע ותמצא אותו עיק"ר וִיסוד המרכבה העליונה שעליו עומדים חיות וכיסא המרכבה העליונה, ועליו כתוב וצדיק יסוד עולם. על צדיק שלמעלה קיים העולם הנסתר. ועל צדיק שלמטה קיים העולם הנגלה.

וזהו מַצדיקי הרבים מאותו צדיק של העולם תלויים. מה זה הרבים אלו שנאמר עליהם הֲלכה כרבים שהם מצד האבות שאין רבים פחות משלושה. הלכה כרבים זו שכינה.

ומשם ועַמֵך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, אותה שכתוב בה והארץ הדום רגליי, זו שכינה שהיא כלולה מע"ס, ומשם נקראו ישראל מלכים, צדיקים, חוזים, נביאים, בעלי תורה, גיבורים, חסידים, נבונים, חכמים, רָאשי אלפי ישראל הם.

ורשות ניתנה לאלו נשמות שגורשו ממקומם אחר הקב"ה ושכינתו, לקנן בְּזה החיבור, כמ"ש כציפור נודדת מן קִנָהּ כן איש נודד ממקומו. ואין ציפור אלא שכינה, שהיא מגורשת ממקומה כמ"ש שַלֵח תשַלַח את האם ואת הבנים תיקח לָך. את לְרַבות שכינה תחתונה. האֵם שכינה עליונה. כמ"ש ובפשעיכם שוּלחה אמכם, ששניהם גורשו ממקומם. ומפני זה שלח תשלח שני שילוחים. אחד מבית ראשון, ואחד מבית שני. לקיים בו אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, שכינה עליונה. ותהילתי לפסילים, שכינה תחתונה. כן איש נודד ממקומו, זה הקב"ה כמ"ש ה' איש מלחמה, שגוֹרש אחריהם.

כן איש נודד ממקומו, זה משה שכתוב והאיש משה ענָיו מאד, שגורש רוחו אחריהם. כן איש נודד ממקומו. מי שהוא איש צדיק שהולך נע ונד ממקומו עם השכינה, שכתוב ולא מצאה היונה מנוח. נאמר, בזמן שנחרב ביהמ"ק נגזר על בתי הצדיקים שיֶחֶרבו, שהולכים כל אחד נודד ממקומו, שדַיוֹ לעֶבד להיות כרבו. וסוד הדבר נודד הוא לַלֶחם אַיֵה, אי"ה שמרחם עליו, אף כך אין מנהל לה. ומפני זה דיו לעבד להיות כרבו. ואין לחם אלא תורה. זה גרם לבעלי תורה שהולכים מגוֹרשים.

זכאים הם בעלי ישיבה. בעלי מדרש. בעלי תורה. שגם ציפור מצאה בית, בית שנשמעים בו דברי תורה. שבמקום שיש שם תורה שהיא עמוד האמצעי גם ציפור מצאה בית שם. ומפני זה כל בית שאין נשמעים בו דברי תורה לסוף יֶחֶרב. ואלו שנשמעים דברי תורה בהם, נקראים ביצים, אפרוחים, בנים. ביצים בעלי מקרא. אפרוחים בעלי משנה. בנים בעלי קבלה.

ועליהם כתוב והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, שלח תשלח מהם. אבל על בעלי קבלה כתוב לא תיקח האם על הבנים. שאין תבונה להכיר בשכינה כאֵלו בעלי קבלה. ואלו עושים לה דירה ולקב"ה ופורחים עימה, בכל מקום שהיא פורחת כולם נודדים עימה בשליחות שלה. אבל אפרוחים אין כנפיים שלהם שלמות, שפורחים בהן שהם מצוות עֲשֵׂה, כש"כ ביצים. ומפני זה נאמר עליהם לגבי אמא, שלח תשלח את האם.

בעוד שאמר דברים אלו הרי זקן הזדמן לו ואמר, והרי כתוב ואת הבנים תיקח לך. אמר לו הזקן כל אֶתים [את, ברבים] לְרַבות ומפני זה לא אמר והבנים תיקח לך אלא ואת לרבות אפרוחים. אבל לא אמר הבנים תיקח לך אמר לו ברוך אתה רבי שמעון, שכך הוא ודאי, ובנים אלו ודאי תחת אמא עילאה, חסידים, גיבורים, בעלי תורה, חוזים, נביאים, צדיקים. חסידים מצד החסד דרגת אברהם, ונאמר, אין חסיד אלא המתחסד עם קונו, שעושה לו קן שהוא אכסניה שלו. וזה השכינה, שהיא קן שלו בית שלו היכל שלו מלון שלו, ובָאָרץ הקדושה היא ייחודו וביתו, ואין מלון ואכסניה אלא כפי אותו בן אדם שתיקן אותה. ומפני זה ניתנה מידת חסד לאברהם.

גיבורים מצד הגבורה. שנותנים חוזק לאדונם לכבוש עבד תחת רבו ושפחה תחת גבירתה בקשר של תפילין. שמי שאין לו תפילין בשעת ק"ש, מצד שלו שולט עבד ושפחה על העולם, ובאותה שעה רוגזת השכינה, כמ"ש תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה.

ואף כך היא רוגזת יותר על נָבָל כי ישְׂבע לחם. שכתוב בו לכו לַחֲמו בלַחֲמי. שהוא קמצן נבל בממונו, נבל שמו. שאין הוא נדיב ואין הוא מזרע האבות שכתוב עליהם נדיבי עמים נאסָפו. שהרי קמצן הוא עני בדעת, אחד שלא עושה טוב לבעלי תורה להיות מחזיק בידיהם. ותורה בלי מצוות אין היא תורת ה'.

בעלי תורה מצד עמוד האמצעי, שבו חצות לילה היה קם דוד לחַבֵּר אותו בשכינה שנקראת לילה והוא שומר מה מלילה. לֵיל ה', ליל שימורים הוא לה'. ובשבילה נאמר כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שכתוב יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירֹה עימי.

חוזים נביאים מצד נו"ה, שבהם כלולים שני שמות שהם יאהדונה"י שבהם שמונה אותיות כנגד שמונה ספרי נביאים. ונביאים שניים הרי עשר, כנגד ע"ס, כנגדו ראה יחזקאל עשר מראות. צדיקים מצד של צדיק. על כל אלו נאמר לא תיקח האם על הבנים.

אלו שעוסקים בתורה לשמה, ושומרים מצוותיה שהן תרי"ג מצוות שתלויות משֵם יהו"ה כענבים באשכול, כדי לייחד בהם את שֵם ה' עם השכינה, כבן אדם שמתייחד עם בת זוגתו בכל איברים שלו להוציא זרע טוב. נאמר בהם לא תיקח האם על הבנים. ואלו שלא עוסקים בתורה לשמה נאמר בהם שלח תשלח את האם. את לרבות שֵם ה' שמסתלק עימה מאותו בן אדם.

אלו שמכבדים שבתות וימים טובים, נאמר עליהם לא תיקח האם על הבנים, שעושים מעשה בנים עם שבת המלכה, ועם הקב"ה שהוא יום השבת. מי שמקיים בו וְכִבַּדתו מֵעֲשות דְרָכיך זה הוא כַּבֵּד את אביך ואת אמך. ששלושה עולמות הם. שניים יורש בכבוד אב ואם ושלישי יורש בתורה שכולל אותם ב"ן י"ה. כמ"ש כי הוא חייך ואורך ימיך. כי הוא חייך בעוה"ז. זה גן שלמטה. ואורך ימיך זה עוה"ב עולם ארוך. על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך, העולם השפל.

אלו שקושרים השכינה עם הקב"ה בקשר של תפילין, נאמר עליהם לא תיקח האם על הבנים. ואלו שלא קושרים אותם כאחד נאמר בהם שלח תשלח את האם. אלו שמייחדים אותם כאחד, את עמוד האמצעי והשכינה התחתונה בק"ש, נאמר עליהם לא תיקח האם על הבנים. ואלו שלא מייחדים אותם בייחוד ק"ש כתוב בהם שלח תשלח את האם. בכל מקום אֶת לְרַבות, וכאן לרבות חכמה עליונה, אב האמונה שהיא בינה, ועליה נאמר לא תיקח האם. שלח תשלח את האם. כמ"ש כי אִם לבינה תקרא. והיא תורה שלמעלה שכתוב בה ואל תיטוש תורת אמֶך.

אלו ששומרים אות ברית בתחומו, שהוא שמונה ימים. ושומרים את שבת בתחומו, שהם י' י' מן יאהדונה"י, נאמר, שלא נמצא בן אדם פחות משניהם. כתוב לא תיקח האם על הבנים. ואלו שלא נמצאים בכל יום בשתי אותות אלו שהם אות תפילין ואות ברית מילה. ובשבת אות ברית ואות שבת. כתוב בהם שלח תשלח את האם.

ואם תאמרו מדוע צריכים להיות שניהם בכל בן אדם בכל יום, כדי שלא תימָצא שכינה שהיא יו"ד מן אדנ"י, יחידה בלי הקב"ה שהוא יו"ד מן יהו"ה, וצריך בן אדם שלא יימצא בכל יום פחות משניהם. ואם לא, עליו נאמר ונרגן מפריד אלוף, שמפריד אלופו של עולם מהשכינה. נקבה נאמר בה אות הוא לעולם. זָכר ברית מלח עולם הוא. ומפני זה אות תפילין נקבה. אות ברית זכר, וסוד הדבר מי יעלה לנו השמיימה בראשי תיבות מיל"ה ובסופי תיבות יהו"ה. בתפילין נקבה כמ"ש והיה לאות על יָדְכָה יַד כהה.

ועל קן ציפור זה נאמר, וסוכה תהיה לצל יומם, והוא לשון סכך שמסַכֶּכֶת בה אמא על בניה. אפרוחים שלהּ שלושה הדסים ושני בדי ערבות ולולב. או ביצים אלו אתרוגים שכל אחד שיעורו בִּכְבֵיצה. ואלו שרשומים בהם כתוב עליהם לא תיקח האם על הבנים. ששלושת הדסים רומזים לשלושה אבות. שני בדי ערבות לשני נביאי אמת. לולב צדיק כתמר יפרח. אתרוג רומז לשכינה. סוכה רומזת לאמא שמסככת עליהם. הרי אלו שמונה כנגד יאהדונה"י, שהוא חשבון סוכ"ה כ"ו ה"ס. ואלו שלא נוטלים אלו סימנים בידיהם כתוב בהם שלח תשלח כתר חכמה. שלא שורים אלו באלו שמונה. להיות כל הע"ס בכל נענוע ונענוע של נענועי לולב ומִינָיו, בכל מצווה ומצווה.

ועל זו הציפור רמזו חכמים בהגדת בבא בתרא, שרבה בר בר חנה שהיה הולך בספינה וראה את אותה ציפור שהים מגיע עד קרסוליה, וּמי ציפור כאן, אחד מאלו אפרוחים, או מאלו ביצים. אפרוחים כגון פרחים שאין הם גמר פרי מלמטה למעלה. או מבָּנים שישה שהם ממעלה למטה תחת אמא עילאה שהרי ביצים מצד האמא התחתונה הן שהיא ביצה, אפרוחים מצד הצדיק מלמטה למעלה. אלא אין הוא אלא מאלו אפרוחים, וצדיק שמו, עמוד אחד מהארץ עד הרקיע. והים מגיע עד קרסוליו אלו נו"ה. שאמא עילאה היא הים שמתפשטת לחמישים שערים, עד קרסולי אותו עוף.

כמו כן י' הוא עשר ה' חמש. עשר פעמים ה' הן חמישים. עשר בכל ספירה מאלו חמש מחסד עד הוד, יסוד נוטל אותם כולם ונקרא כ"ל כולל מאלו חמישים. וכיסא שלמטה ים המלח כיסא דין.

עוף שהוא ציפור שלו הוא מט"ט. עליו נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול, קול ק"ש, שהוא כולל שישה ימי החול ושולט עליהם, ולוקח אותו קול ופורח בו עד עמוד האמצעי. שהוא קול ה' על המים. ואין מים אלא תורה. והוא קול ה' בֶּהדר, עד שישה קולות והוא שביעי להם באמא.

ובעל כנפיים יגיד דבר, זו תפילה, שמגיע לה עד צדיק חי עולמים כולל ח"י ברכות, שנאמר בהם ברכות לראש צדיק חי העולמים. ותפילה היא דיבור שרוכבת עליו, והוא מרכבה אצלה בִּימוֹת החול. וזה שכינה, וזה אדנ"י. קול רוכב בפיו זה יהו"ה. וסוד הדיבור אדנ"י שפתיי תפתח, והוא מרכבה לשניהם כמו כן יאהדונה"י. וכך עולה מלא"ך כחשבון שני שמות כאחד. ומפני זה נקרא מלאך שר הפנים. שע"י שליח זה מתייחדים בשישה ימי החול, אבל ביום השבת לא עולים שני שמות אלו, שהם עמוד האמצעי ושכינתו, ולא מתייחדים ע"י שליח, אלא בצדיק חי עולמים. ועליו נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול, קול ק"ש. ובעל כנפיים יגיד דבר, דיבור התפילה. ולא על ידי שליח. ומפני זה וצדיק יסוד עולם הוא כולל הכול. ובו מתייחדים שני שמות אלו. ועל שני שמות אלו נאמר אז ירננו עצי היער. ונענה מלאך מתוך אש משמים ואמר, הן הן מעשה מרכבה, והיו מתקבצים מלאכי השרת כבשמחת חתן וכלה. אמר משה ברוך יהיה רבי שמעון שאמר דברים אלו, לייחד בהם הקב"ה ושכינתו.

קום אליהו הנביא לכבוד הקב"ה ושכינתו, ויתעוררו עמך שאר נביאים. וַעֲשה לו קן בזה החיבור, ולכל מחנות שהולכים מגורשים אחר הקב"ה ושכינתו. לחבר אותם בזה החיבור, להימצא בו מנוחה לאלו מחנות הנשמות שהולכים מגורשים מהשכינה שהיא יחידה, איכה ישבה בדד. ולהימצא בו מנוחה למחנות הקב"ה, שנאמר בהם הן אֶרְאֶלָם צעקו חוּצה, מלאכי שלום מר יבכָּיוּן. ואין שלום אלא הקב"ה.

קום לחַבֵּר אותם בזה החיבור, שהרי כאשר יש בישראל משכילים מאלו שנאמר בהם והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, זה, שנקרא ספר הזוהר. שיודעים לעבוד לאדונם, ולהוציא שמות של שמות הקב"ה ושכינתו בכוונה. ולחבר אותם בקול ק"ש, ובדיבור התפילה. שהם שני שמות יאהדונה"י, שבהם כלולים כל הויות וכינויים וע"ס.

כמה מלאכים שהם חיות המרכבה וּשְׂרפים ואופנים, וכל עשר כיתות שכלולים בהם שמשמשים לע"ס. כולם, ופניהם וכנפיהם פרודות לפיו, לקבל אלו שמות שהם יאהדונה"י בין בק"ש בין בתפילה בין בשירוֹת ותשבָּחות והודאות, שבכל שם שייצא מפיו בכל מקום ובכל דיבור, צריך לכוון דיבור באדנ"י קול ביהו"ה. ולייחד אותם כאחד, בייחוד שהוא יחיד נעלם, שמחבר אותם ומייחד אותם כאחד. ובו צריכה הכוונה, שלא תלוי לומר בו קול ודיבור אלא מחשבה.

כאשר יורד הקב"ה בק"ש, נאמר בחיות וָאשמע את קול כַּנפיהם. בעשר מיני הילולים, בשיר פשוט שהוא י' כתר. כפול שהוא י"ה חו"ב. משולש ביה"ו שהוא חג"ת. מרובע ביהו"ה שהוא נהי"מ. ששומרים הציפור הקדושה ישראל ביניהם וקוראים בה לישראל שהוא עמוד האמצעי. וזהו שמע ישראל. הרי יורד אצלה. צריך לקשור אותו איתה, ולייחד אותם בייחוד אחד בלי פירוד כלל. ומפני זה מי שֶשַׂח בינתיים, עבירה היא בידו אותה שיחה.

ומדוע קושרים אותו איתה את א"ח עם ד', כלולה מארבע פרָשיות. כדי שלא יהיה פורח ממנה ונשארת יחידה, איכה ישבה בדד. ומפני זה קושרים אותו איתה בכמה קשרי תפילין, בכמה קשרי ציצית שלא יזוז ממנה.

וכל קשר הוא מצד האות י' ושני קשרים הם. שהם קשר הראש קשר הזרוע השמאלית, והם י' י' מן יאהדונה"י, יהו"ה ארבע פרשיות של תפילין, וְרָאו כל עמי הארץ כי שם ה' אקרא, אדנ"י ארבע בתי התפילין. אהי"ה אשר אהי"ה מבפנים של התפילין. בכ"א שמות של תפילין של ראש ובכ"א שמות של תפילין של יד. וזו אמא עילאה, תפילין של אדון עולם אנו קוראים לו. תפילין על ראש עמוד האמצעי, מכסה אותו אמא בכנפיה שהן רצועות התפילין. וקושרים אותו ישראל בשכינה התחתונה בתפילין של יד. ולוֹ אומרים שמע ישראל בן של זְקַן הזקֵנים, וזו חכמה עליונה. ועל שמו נקרא עמוד האמצעי, ישראל, שיר א"ל. שיר משמאל שיר הלויים. א"ל מימין של הכהנים, עמוד האמצעי ישראל כולל שניהם.

חכמה יורדת בברכת הכהן בימין, ובו הרוצה להחכים ידרים. אמא יורדת בקדושת הלויים משמאל ובו הרוצה להעשיר יצפין. עמוד האמצעי קשר שניהם ייחוד שניהם.

אף כך יסוד חי עולמים קשר עמוד האמצעי והשכינה התחתונה. באיזה מקום בתפילה, שבו כלולים ח"י ברכות, ובו מתייחדים שני שמות כאחד, הם יאהדונה"י. וחיבור שני השמות צריכים בחשאי. וסוד הדבר בעומדם תְרַפֶּינה כַנפיהן, בעומדם ישראל בתפילת העמידה חיוֹת תרפינה כנפיהן שלא להשמיע בהם קול. ששם קול דממה דקה. קודש הקודשים שהוא בעמידה מפני ששם בא המלך.

שהרי ברוח גדולה וברעש ובאש, שנשמעים בהם כנפי חיות לא בא המלך. אלא בקול דממה דקה שהיא אחר רוח רעש אש. והיא רביעית להם. ועליהם אמר יחזקאל וָאֵרֶא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת, הרי אלו שלוש שרוכבות בהם שלוש אותיות הו"ה. קול דממה דקה זה י' מן הוה"י. והיא י' מן אדנ"י. שם בא המלך שהוא יהו"ה. שכל הויה ששולט ה' על ו', ה' על י', נקבה היא ההויה. כגון טיפת נקבה כאשר שולטת על טיפת הזכר. בת היא.

בא אליהו וכל בעלי הישיבה והשתטחו לפניו ואמרו, סיני סיני מי יכול לומר דברים לפניך. אלא בקול דממה דקה שבפיך בא המלך. קום אליהו הָכֵן לבושי המלך והמלכה שאתה כהן. הכן לו להקב"ה ארבעה בגדי לבן. וארבעה בגדי זהב למלכה, שנאמר בה כל כבוּדה בה מלך פנימה ממשבְּצות זהב לבושה.

ארבעה בגדי לבן כולם רחמים בשם של יהו"ה. ואין מי שמוֹחל בהם עריות אלא הוא. ארבע בגדי זהב כולם דין מצד אדנ"י. ואין מי שמוחל על עבודה זרה אלא היא. ששולטת שפחה במקום גבירתה.

כשמו כן כיסאו, כן לבושו, ובאלו לבושים לא התלבש עד עתה מיום שנחרב ביהמ"ק. שהרי כתוב אלביש שמים קַדְרות. והשכינה נאמר בה אל תראוני שאני שחרחורת, מפני שהיא בגלות, והכיסא שלה פגום בחטאי ישראל. ששם נִשמות ישראל. ומפני זה זכאי הוא מי שתיקן לה כיסא בתפילה שלו, במצוות שלו. אחַר שהוא משם כיסא פגום בגללם. ומסתלק שֵם יהו"ה משם שהוא לא שורה במקום פגום. כמ"ש כל איש אשר בו מום לא יִקְרב. גם כך בנשמה פגומה לא שורה.

זכאי הוא מי שמשלים נשמתו לשרות בו שם יהו"ה, ועושה לו כיסא אצלו. וזכאי הפה שמתחבר בו הקב"ה עם שכינתו שהיא תורת ה'. וזכאי הוא מי שמלביש המלך והמלכה בע"ס הבריאה, שכלולים בשם יאהדונה"י. כשמו כן לבושיו.

ומי שמתקן לו הסוסה שכתוב לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי, שהיא מרכבה שלו. שבימי שבתות וימים טובים הוא לבוש לבושי מלכות, שהם ע"ס הבריאה. ובימי החול לובש עשר כיתות מלאכים, שמשמשים את ע"ס הבריאה.

שע"ס האצילות, המלך בהם. הוא ועצמו אחד בהם. הוא וחייו אחד בהם. כמו שאינו כן בע"ס הבריאה, שאין הם וחייהם אחד. אין הם ועצמם אחד.

ועליון על הכול הוא מאיר בע"ס דאצילות. ובע"ס דבריאה. ומאיר בעשר כיתות מלאכים. ובעשר גלגלי הרקיע. ולא משתנה בכל מקום.

קום יחזקאל הנביא, לגלות אלו מראות לפני השכינה שנאמר בהם ודמות החיות מראיהם כגחלי אש, בנקודות התורה ובטַעֲמי התורה. שעל האותיות נאמר ודמות החיות. מראיהם כגַחֲלי אש, אלו הן נקודות. בוערות כמראה הלפידים, אלו טעמים. ובהם והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. והמשכילים אלו אותיות. יזהירו, אלו נקודות שמאירים בהם. כזוהר, אלו טעמים.

והשכינה כלולה מכולם. שכתוב היא מתהלכת בין החיות. שהן חיות עליונות של נקודות הטעמים. וחיות תחתונות של נקודות האותיות, כמו זה הֶ והן סְגוֹלתא למעלה, שלוש חיות עליונות, שרמוזות י' י' י' בראשי תיבות יהו"ה יהו"ה יהו"ה. והן יהו"ה מֶלך. יהו"ה מָלך. יהו"ה ימלוך. פני שלוש חיות עליונות שהן חג"ת. ולמטה סֶגול שהן חיות תחתונות, פני נצח יסוד והוד. שרמוזים ביְבָרכְך יהו"ה יָאֵר יהו"ה יִשָׂא יהו"ה. נקודת האמצע חיה ששמה אדם. כמו זה הּ, היא מתהלכת בין החיות, שהן שלוש למעלה, ושלוש למטה, כמו זה הֶ.

היא רביעית לכל שלוש, ושביעית לשש. וסוד שלוש חיות תחתונות, עליהם הוא רומז, ויהיה בִּשלושים שנה. ועל נקודת האמצע רומז ברביעי, שהוא ארבע פני אדם, חכמה עליונה כ"ח מ"ה. שנאמר בו דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. והכול בסוד נקודות האות הֶ.

בחמישה לחודש זו אות ה'. שהיא אלקים. כינוי לשם יהו"ה. והיא הכיסא בכך עולה הכס"א כחשבון אלקי"ם.

והיא כתר עליון, חמישית לארבע חיות עליונות, וחמישית לארבע תחתונות. והיא כיסא לאדון הכול, אדון על הכול, שהוא מכוסה וגנוז.

ואם תאמר שסוד זה ראה יחזקאל. לא היה אלא דמות אלו חיות. ולא שראה חיות. אלא כמלך ששלח שטר בחותָמו, וצורת דמות המלך רשום על שעווה מחותמו, שבספירות האצילות הוא צורת דמות המלך ממש, ובספירות הבריאה חותָם המלך, ובספירות היצירה ובמלאכים שהם חיות ציור החותם בשעווה. ומפני זה נאמר במראות יחזקאל דמות כמראה אדם. ודמות החיות, ולא החיות ממש. למי שכל ימיו לא ראה המלך, והיה בן כפר, ושאל בשבילו ורושמים לו על טבלה או על ניר צורת דמותו.

ויש נקודה שכל העולם תלוי תחתיה, כגון השמש לגבי התחתונים, נראית לבני אדם תחת הרקיע כנקודת קמץ והוא כמה פעמים גדולה מכל אותיות, כש"כ נקודות התורה, לגבי גובה שלהן, ונראות לנו נקודות.

ואני בתוך הגולה על נְהר כְּבר, זה נהר די נור נמשך ויוצא מלפניו, אלף אלפים ישמשוהו. וריבוא רבבות מלאכים לפניו יעמדו. הדין מתברר, וספרים פתוחים, שהם שלושה ספרים שנפתחים ברה"ש. ובו טובלות נשמות באותו נהר דינור מזוהמתן שמזדהמות בעולם השפל. וזה מט"ט, בצורת דמות של צדיק יסוד עולם. שהוא נהר דינור מצד הגבורה. נהר פְּלָגיו מצד החסד, פַּלגי מים. וזה הוא על נהר כבר. מהו כב"ר. זה מט"ט רֶכֶ"ב לעמוד האמצעי. וירכב על כרוב ויעֹף. והוא רכב אש וסוסי אש. כולל שישים ריבוא מרכבות. ומצד הצדיק חי עולמים הוא כולל י"ח ריבוא מרכבות. וזהו רכב אלקים ריבותיים אלפי שִנְאן. ונאמר, שני אלפים שאינם משני ריבוא, שהם כל ריבוא עשרת אלפים. ריבותיים עשרת אלפים. שנים שאינם. נשארו שמונה עשר אלפים שיורדים עם מט"ט לקבל י"ח ברכות של תפילות ישראל להעלות אותן לפני הקב"ה, ח"י עולמות, צדיק יסוד עולם. וברכות לראש צדיק.

ואני בתוך הגולה זו שכינה. נפתחו השמים, ה' רקיעים של יום שני, ה' של השמים. שבה רשומים חיות, שמקורם יו"ד ה"י וא"ו ה"י. יהו"ה. ואראה מראות אלקים, חמישה אור של יום ראשון. כנגד ה' ראשונה, כלולה מחמישה אור. שהוא אָאֵאֹאִאֻ פיתוחי חותם קודש לה'.

וכל א' מראה אהי"ה. ונקודות אלו עולות אלקים, שבהם שבע נקודות, שלוש למעלה שלוש למטה. חולם באמצע. ורקיע אחד שמיני להם. שנאמר בו וייתן אותם אלקים ברקיע השמים.

ושבע ניצוצות של נקודות אָאֵאֹאִאֻ כנגד שבעה כוכבי לכת, שלוש מכאן ושלוש מכאן, חַמָה באמצעיתו, רביעית לכל שלוש, ושביעית לשש. והיא בצורת חוֹלָם. באלו חמש וקמץ הכהן משם מְלֹא קֻמְצוֹ, קמץ הוא י', כאשר נפתח בחמש נקודות הוא ה'. חמש אצבעות, שבהן נפתח קומץ שהוא י', לחמישים שערי החירות.

ואותיות י"ה כחשבון חֹלָם שהוא אמצעי, וחִרִ"ק כחשבון ו"ה. ו' זרוע, ה' כתף. קמץ י"ד פִּרקי האצבעות. וזה הוא ויאמר כי יד על כס י"ה, והם רומזים יהו"ה אלקינו יהו"ה. ובחמש אצבעות של יד שמאל י"ד פרקים רומזים כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. והם כ"ח. שנאמר עליהם ועתה יגדל נא כֹח ה'. וכך עולה אי"ה או"ה, כ"ח. שרמוזים בכיסא כבוד מרום מראשון.

מיד שהסתלקו. וילכו בלא כוח לפני רודף. ובגלל זה נאמר, כל האומר אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. שהם שבעים שָנִים, אחר אלף ומאתיים שנים, שנחרב ביהמ"ק, ויש שחישב אותם משבוטל התמיד, מפני שבדרגת יעקב תלוי קץ הגאולה, שדרגתו אמת כמ"ש תיתן אמת ליעקב, שהוא סימן אלף מאתיים תשעים. ויש שהוסיף בו ב', קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקרָאוהו באמת. לדעת בארץ דַרְכך. אף כך אֶרץ, אֶלף ר"ץ, מאתיים ותשעים, לקיים בהם אמת מֵאֶרץ תצמח כאשר יהיו לַחוץ כחשבון אר"ץ. אבל גזר דינם שבעים שנים.

והמשכילים, אלו נקודות. יזהירו, שמאירות באותיות. שהן נקודות עגולות. אותיות מרובעות. שבאותיות נבראו ארבע חיות הכיסא, שנאמר עליהם בעניין יחזקאל, ודמות החיות מראיהם כגַחֲלי אש, אלו הן נקודות התורה, שהן תשע. שבהן נבראו תשעה גלגלי הכיסא. הכיסא הוא עשירי לתשעה גלגלים. שמאירות בהם עשר אותיות שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ובהן נבראו. וארבע אותיות שהן יהו"ה, מאירות בארבע חיות, ובהן נבראו.

ושם יהו"ה הוא עמוד האמצעי, אמת. ושכינתו תורת אמת. בה נברא הכיסא שהוא אלקים. וזהו בראשית ברא אלקים. בתורה שהיא ראשית ברא הכיסא שהוא אלקים. שכך עולה הכס"א לחשבון אלקי"ם.

ויש תורת הבריאה, ותורת האצילות. תורת הבריאה, ה' קָנָני ראשית דרכו. ותורת האצילות, תורת ה' תמימה. ובה תמים תהיה עם ה' אלקיך, ומצד שלה נאמר על ישראל, בנים אתם לה'. ומנין לנו שתורת האצילות היא תורת ה' שתלויה בשמו. זה שמי לעולם, שמי עם י"ה שס"ה. זכרי עם ו"ה רמ"ח. תורה בחשבון אותיותיה תרי"א. ועם אנכי ולא יהיה לך היא תרי"ג. וזהו ב' שנוספה בתורה. זאת התורה אדם, זה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ומפני זה כָּבוד חכמים ינחלו. ונאמר, אין כבוד אלא תורה. ויש כְּבוד נברא. ויש כבוד נאצל. מצד תורת הבריאה, נאמר בישראל כי לי בני ישראל עבדים. ומצד האצילות, בנים אתם לה'. ולמעלה על הכול עליון על הכול, שאין אלוק עליו, ולא תחתיו, ולא לארבעה צדדי העולם. והוא ממלא כל עולמות, והוא מקיף ומקבל בה ייסורים וצרות ומכאובים ביראת אדונו, אהבה בסופה, שנאמר על אלו בעלי קושיות ומחלוקות. את וָהֵב בְּסוּפה. וכתוב אהבה בסופה. שמה שהייתה להם השכינה סוף כל הדרגות, קושיה ודין מצד הגבורה, הפכה להם אהבה מצד ימין אהבת חסד. ומפני זה כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר, וזה הוא אהבה בסופה. וכל מי שלא מקיים אותה מעושר יְקַיְמה מעוני.

דרגה חמישית ביראת ה'. נאמר שכל המקדים יראתו לחכמתו חכמתו מתקיימת, ושל המקדים חכמתו ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. שכל המקדים חכמתו ליראתו למה הוא דומה, למי שמסרו לו מפתחות הפנימיים ולא מסרו לו מפתחות החיצוניים, במה ייכנס.

ובדרך סוד, אדנ"י שם י', יראת ה'. ואלו ארבע אותיות הן מפתחות החיצוניים שלה. י' מן יהו"ה היא חכמה. וארבע אותיות של זה השם הן מפתחות הפנימיים. ומפני זה מקדימים בתפילה אדנ"י שפתיי תפתח, ואח"כ חותמים לה בשם יהו"ה ברוך אתה י' מגן אברהם. ואף כך מקדים שְבָא שהיא יראה בשם יהוה, לאהבה שהיא קמץ רחמים. שְבָא מצד הגבורה כי באש ה' נשפט. קמץ מימין, וקָמַץ הכהן משָם. מפני שמעלים בקודש ולא מורידים. ומפני זה מקדימים שס"ה לא תעשה שהן יראה לרמ"ח מצוות שהן אהבה. כמ"ש זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, שמי עם י"ה שס"ה, זִכרי עם ו"ה רמ"ח.

דרגה שישית ביראת ה' והיה אמונת עִתֶיךָ חוסֶן ישועות חָכְמַת ודעת. אמונת זה סדר זרעים. עִתיך סדר מועד. חוסן סדר נשים. ישועות סדר נזיקין. חכמת סדר קודָשים. ודעת סדר טְהרות. אם יש יראת ה' כן, ואם לא לא. וסימן זמַ"ן נָקַ"ט.

ואילו שישה סדרי משנה בדרך סוד. הם מעמוד האמצעי, שכולל שישה סדרי משנה. ומי שרוצה לקחת אותו בלי שכינתו שהיא יראת ה', עליו נאמר ונרגן מפריד אלוף. כאילו עושה קיצוץ ופירוד בין הקב"ה ושכינתו. וכדי שלא יַעשו פירוד, אע"פ שלומד אדם שישה סדרי משנה, ולא מקדים לו יראת ה', שהיא שכינתו, הקב"ה לא שורה אצלו. ומפני זה אם יש יראת ה' כן, ואם לא לא. כאילו לא היה כלום בידו.

אמונת היא אמא עילאה מצד החסד. שבה ק"ש שהיא אמונה. והיא עִתיך מצד הגבורה, שבו נאמר ואל יבוא בכל עת אל הקודש. חוסן הוא מצד עמוד האמצעי. ישועות נקראת מצד הנצח, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם. חכמה היא סדר קודשים שהוא הוד. ודעת הוא יסוד שהוא סדר טְהרות.

ויש שיאמר להיפך. מצד השכינה התחתונה היא אמונה. ומצד הצדיק שבו כלולים שני שמות, אמן. שהם יאהדונה"י. ובצדיק עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעוֹ בו על הארץ. ומפני זה נקרא סדר זרעים.

עיתיך היא מצד ההוד שהוא סדר מוֹעד שבו אוכלים כל ארבע ותולים כל חמש ושורפים בתחילת שש. חוסן הוא מצד עמוד האמצעי שבו סדר נשים. ישועות הוא סדר נזיקין מצד הגבורה, ששם כל דינים יוצאים למי שעושה נזק לחברו. חכמה נקראת מצד החסד, שבה הרוצה להחכים ידרים, והוא סדר קודשים ועימו נצח, כמ"ש נעימות בימינך נצח. דעת שהוא סדר טהרות. ואלו שישה סדרי משנה, בסוד להט החרב המתהפכת מרחמים לדין ומדין לרחמים.

דרגה שביעית ביראת ה' נאמר, שאין לו חוסר, כמ"ש יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, לא יהיה מאלו שנאמר בהם וחושֵׂך מיוֹשר אך למחסור, ולא יהיה לו חוסר בתורה אם הוא בעל תורה. שבלי תורה אין יראה כמו שנאמר אין בוֹר ירא חטא. כמו שאין תורה בלי יראה, אף כך אין יראה בלי תורה, ולא יהיה חיסרון בביתו, לא יהיה חיסרון בנשמתו, ולא יהיה חיסרון במעשיו הטובים, שאין חוסר ועניות כחוסר התורה ומצוות טובות, ונאמר אין עני אלא מתורה ומן המצוות. שהגוף הוא מעשי ידיו של האדם. אין חוסר רב ממנו אחר שאין הוא מעשיו של הקב"ה. כמ"ש אם ה' לא יבנה בית שָוְא עמלו בוניו בו. וזה גרם שיֶחֱרב ביהמ"ק שלא היה מעשי ה'.

דרגה שמינית ביראת ה'. להיות לו בושת פנים. מי שיש לו בושת פנים שלא לעשות עבירה שבאה לידיו מפני יראה של הקב"ה, כאילו בו נברא העולם. ומפני זה בראשי"ת יר"א בֹש"ת. הרי יראה עם בושת הכול אחד. ומי שאין בו בושת פנים בוודאי שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני.

וַהֲפוֹך בֹש"ת ותמצא שב"ת. וזהו בראשית. יר"א שב"ת. שלא תחלל אותה בפרהסיה כבן אדם שאין בו בושת פנים. אוי לו מי שמחלל שבת המלכה שהיא קודש לעשות אותה חול. נאמר, כל המשתמש בתָגָא חֲלָף, זה המשתמש במי ששוֹנֶה הֲלָכות. כש"כ בשבת המלכה.

בושת פנים לגן עדן, עז פנים לגיהינום, אלו שעוברים עבירה ביד רמה, ואין להם בושת פנים מהקב"ה, שנאמר בו משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם, שכתוב מלוא כל הארץ כבודו, וכתוב חוֹפשׂ כל חדרי בטן, רואה כליות ולב.

וענווה קשורה ביראה, כמ"ש עֵקב ענווה יראת ה'. מי שיש בו יראת ה' מביאה אותו לידי ענווה, שהיא שכינה עליונה. שיראת ה' עָקב אצלה. וזו דרגת משה שכתוב והאיש משה ענָיו מאד. ומפני שהיא יראה עָקב אצלה. יראה דבר קטן הוא אצל משה.

דרגה תשיעית ביראת ה', כל מי שיש בו יראת ה' יתהלֵל. וכי יש לבן אדם לשבח עצמו. אלא הוא משובח לפני ה', כמ"ש שקר החן והבל היופי אשה יראת ה', היא תתהלל. זה דורו של חזקיהו, נאמר על חזקיהו מלך יהודה, אשה יראת ה' היא תתהלל. שביראת ה' בא בן אדם לקיים תרי"ג מצוות, כחשבון בירא"ת.

דרגה עשירית ביראת ה'. יש יראה ויש יראה. לא כל פנים שווים. יש יראה שיָרא בן אדם להקב"ה כדי שלא יַלקה אותו ברצועה, שכתוב והארץ הייתה תוהו ובוהו, מצד העץ של טו"ר, שהיא ארץ ריקנית, שפחה רעה. כמו אחד מארבעה אבות נזיקין שהוא הבוֹר. וכמו הבור של יוסף, וישליכו אותו הבוֹרה, והבור ריק, אין בו מים, הבורה נקבה רעה. בור זכר. וּבוּר, מפני שהוא משם, אין בוּר יְרֵא חטא. אחר שאין בו יראת ה'.

מי שהוא ירא מתוך התורה שהיא תפארת, שממנה יצאה. כמו זה היא שקוּלה אצלו, ומפני זה אין כל יראה שווה. שהרי יראת ה' היא מלכות שלו, כלולה מכל מצוות התורה. מפני שהיא יראה שיוצאת מתוך תורה שהיא עמוד האמצעי, שהוא יהו"ה. שנאמר, גדולה תורה שמביאה את האדם לידי מעשה. שאם בן אדם לא יודע התורה, ושכר מצוות שלה, ועונשים שלה למי שעבר על המצוות, ומי שהוא ברא אותו וברא התורה, ומי הוא שנתן אותה לישראל, איך יָרא ממנו ועושה מצוותיו. ומפני זה אמר דוד לשלמה בנו, דע את אלקי אביך ועובדהו. שאם בן אדם לא מכיר אותו שנתן לו התורה, וציווה אותו לשמור אותה, איך יָרא ממנו ועושה מצוותיו. ומפני זה ולא עַם הארץ חסיד ואין בוּר יְרא חטא.

מפני שהתורה שהיא תרי"א משתי דרגות ניתנה, מחו"ג. שמשם שתי מצוות אהבת חסד וּפַחד של גבורה שהיא יראה, שבהם נשלמו תרי"ג מצוות. ומפני שכל תורה ומצוותיה משני צדדים ניתנה, ולא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא.

ואם תאמר הרי חסד גבורה שמשָם מלכות היא אהבה ויראה. גדולה תורה שמביאה האדם לידי מעשה. שמכאן משמע שכל המקדים יראתו לחכמתו חכמתו מתקיימת. אלא הכול אמת, תפארת נקרא אדם, כמוהו היה אדם ה"א שלמטה, שהיה ראשון למחשבה ואחרון למעשה. ומפני זה ישראל עלה במחשבה להיבָּרְאות, שכתוב אדם אתם, אף כך תפארת שהוא יהו"ה, הוא ראשון למחשבה שהיא חכמה עליונה. ואחרון למעשה שהוא י' מן אדנ"י, חכמה תחתונה. יראת ה', מלכות שלו.

ומפני זה נאמר בה אשה כי תזריע, אשה יש לה להקדים בכל המצוות, שנאמר בה אשה יראת ה' היא תתהלל. ומפני זה מצא אשה, בראשונה, מצא טוב, שנאמר בו טוב ה' לכל.

ואם מקדים לה בתפילה, כמו אדנ"י שפתיי תפתח, מיד ויָפֶק רצון מה'. ומפני זו הכוונה שהיא מחשבה, צריך להקדים למצווה. ומפני זה שמו חכמים כיוון מחשבה של תפילה בברכה ראשונה. אם לא כיוון בברכה ראשונה חוזר לראש. ומפני זה צריך להקדים יראה מצד השכינה, בין בתורה בין במצוות. אבל מצד הקב"ה, צריך להקדים תורה ליראה בכל המצוות. שיראת התורה יש, שנקראת נקבה תשבע"פ. שבגללה נאמר שם אז ירננו עצי היער.

ענה מלאך מן השמים ואמר הן הן מעשה מרכבה. מזה א"ז תלויים ע"ב שמות שזהו חסד. שבו צריך להכין כיסא לאדונו, בכנפי מצווה, ויֵשב עליו באמת, עשירית אֱמת מ"ה. יו"ד ה"א וא"ו ה"א מוריד הטל להאיר לגבי ה"א.

שהוא כולל שלוש ברכות ראשונות של תפילה, ושלוש אחרונות. וזה ע"ס בלי מה. שהם כנגדם שני שמות יהו"ה אדנ"י. ושמונה אותיות. שהם עשרה עשרה הכף בשקל הקודש. וזה כ' מן כתר, עשרה מן שכינה תחתונה אדנ"י, מלמטה למעלה מן אנ"י עד אי"ן. עשרה ממעלה למטה מעמוד האמצעי שהוא יהו"ה. ומפני זה כ' כוללת אותם.

ובקץ הגאולה מ'דלג על ה'הרים, זה מ"ה ואין הרים אלא אבות שהם מרכבתו. אף כך מקפץ על הגבעות אלו אמהות אהי"ה אדנ"י. באותו זמן א"ז ישיר משה, והכול מתקשר ונכלל בח"י בְּרכות התפילה שכלולות בח"י עולמים, כמ"ש ברכות לראש צדיק.

ויש כְּבוד נברא כמו כָּבוד נאצל. מצד הכבוד הנברא אומרים ישראל לגבי אדון על הכול אִם כַּעבדים. ומצד הכבוד הנאצל נאמר בהם אִם כְּבנים. הוא עליון על הכול, אין אלוק עליו, ולא תחתיו ולא לצדדים של העולם, הוא ממלא כל עולמות, והוא מקיף לכל צדדים, שלא מתפשטים יותר מגבול שֶשָׂם לכל אחד. ומידה שֶשָׂם לכל אחד. וכולם ברָשות שלו ברְשות היחיד.

אדנ"י, מרכבה ליהו"ה. ובה מתעטף. וגם כך יהו"ה התעטף באהי"ה לברוא עולם. אבל שֵם יהו"ה הוא מרכבה לאדונו לכתר עליון. ומפני זה אין קדוש כה'. עליון על הכול מכוסה וגנוז בכתר, וממנו מתפשט אורו על יהו"ה, שהוא י' חכמה, ה' בינה, ו' כוללת שש ספירות, ה' מלכות, וזו היא התפשטותו ממעלה למטה. וגם כך מתפשט אורו על י' מן אדנ"י מלמטה למעלה, עד א"ס, שנרמז באדנ"י אי"ן. ומפני זה י' י' מן יאהדונה"י עשרה עשרה הכף, זו כ' מן כתר. וַאֲדוֹנֵי הכול אין בו ציור של אות ונקודה. כמ"ש ואל מי תדמיוני ואֶשְוֶה. ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו.

הוא צִייר בשתי אותיות שני עולמות. באות י' צייר עוה"ב. ובאות ה' עוה"ז. כמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים.

ומקורות של כל שמות הם יו"ד ה"י וי"ו ה"י, יהו"ה. יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יהו"ה. כל יו"ד היא מראה יהו"ה. כל א' מראה אהי"ה למעלה. אדנ"י למטה, כאן שֵם יהו"ה הוא בכינויו אחד, מפני שממנו נמצא כינויו, אבל מצד ע"ס הבריאה, אין שם יהו"ה וכינויו אחד, כמ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו. הרי שיש ספירות נקראו בשם יהו"ה, ובשם אדנ"י, והם של אדנ"י נבראו.

ומפני זה יש שמות דומים לחותם המלך, שבהם ניכר צורת דמות המלך והמלכה ציור ממש. ויש שמות שהם כמו רושם ציור החותם בשעווה. וכך יראים מאותו רושם כאילו היה המלך ממש, אבל אדון על הכול אין לו מכל אלו ציורים כלל, כמ"ש ואל מי תדמיון אל.

ומצד ציורים של שעווה, ראה יחזקאל כל אלו מראות שראה. ומפני זה נאמר בהם דמות כמראה אדם, ולא מראה אדם ממש, כמראה חשמ"ל, ולא חשמ"ל, כמראֵה אש בֵּית לה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה', ולא כבוד ה' ממש, אלא מראֶה, ציור שלו.

פתח ואמר, יחזקאל הנביא, קום משנתך לגלות כאן מראות שהתגלו לך. שכולם אצלך בדרך סתום ובנגלה. בגילוי ציורים. אבל בסתימת העיניים, צורת דמות המלך והמלכה. כש"כ וכש"כ אותו שאין לו צורת דמות. שבשבילו נאמר זה הפסוק למי שמצייר בו צורת דמות, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועֲבת ה'. ושָׂם בסתר, בסתרו של עולם, ואפילו מכל מה שהאדם יכול להסתכל בעין, ואפילו מכל צורות דמות שהראה לנביאים.

צורת דמות שכלולה מכמה אורות. אחד וממעל לרקיע אשר על ראשם א כמראה אבן ספיר דמות כיסא. זו אבן ספיר שמתכסה, והיא למעלה כמו זה . ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, כמו זה א. והכול א, נקודה זו היא כגון חולָם למעלה, כתר עליון, שרוכב על י"ה שהם חו"ב, כחשבון חֹלם. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, חיריק, וזה מלכות, והארץ הדום רגליי, היא תחת ו"ה שהוא חשבון חִרִ"ק, וכך עולה א יהו"ה יו"י.

רקיע זה עמוד האמצעי, שכולל שם יהו"ה. והוא כולל שש ספירות באמצע. שעליו נאמר נטוי על ראשיהם מלמעלה, שעליו נאמר נוטה שמים כיריעה, כמו זה באמצע א. נוטה שמים לבדי. מי נטה אותו. עליון על הכול, לבדו. יחיד בלי שני לעזור לו.

שני, ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה זה הוא יוד הא ואו הא כולל תשע נקודות, ועשירית ששכינה כלולה מכולם והכול א, שאין אדם בלי א' והכול הוא עמוד האמצעי, הוא יהו"ה שכולל א, והוא שם מפורש שכולל א להראות שאם רץ לִבְּךָ שוּב לאחוֹר.

שלישי, כמראה אש בֵּית לה סביב, וזה שכינה. שנשמות דומות לפני שכינה כנרות לפני האבוקה. ומפני זה כמראה אש בית לה, והיא בית כנסת שלמעלה. א"ש נג"ה כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים. והיא אש בית לה מצד הגבורה, שהיא ב', יום שני שנברא בו גיהינום. א' יום ראשון שנברא בו גן עדן. וזה חסד. עמוד האמצעי, כמראה אדם כולל שניהם, וא"ו לימין אח"ד, ל"ב לשמאל יו"ד ה"א ה"א.

ממראה מותניו ולמעלה, וממראה מותניו ולמטה, הם שתי שוקיים. שני נביאי אמת. והם רביעי וחמישי לחסד. שמשם בניין העולם. כמ"ש עולם חסד ייבנה. ה' עליונה מתפשטת עד הוד, חמישים שערים, ומפני זה הוא רומז עליה, ראיתי כמראה אש בית לה. ובה שש מראות.

שביעי, כמראה הקשת. הקשת זה צדיק יסוד עולם. כמראֶה שלה למטה מט"ט, זה ראה יחזקאל, שהוא כולל כל מראות.

מראה שמיני, כן מראה הנוגה סביב, זו שכינה תחתונה, שנאמר בה נקבה תסובב גבר. ומפני זה כן מראה הנוגה סביב, אש נוגה.

תשיעי, הוא מראה דמות כבוד ה', חכמה עליונה, דמות שלה ראה יחזקאל למטה, ולא חכמה.

וכאשר הגיע לדמות כתר שהוא דרגה עשירית ראה מה כתוב בו, ואראה ואפול על פניי, שלא יכול לסבול, ואם מראות שלמטה כך, כש"כ וכש"כ מראות עליונים של ספירות הבריאה. כש"כ וכש"כ מראות האצילות.

ובסוד האות א תמצא חולם חיריק שורוק כמו זה והוא גלגל שמתהפך לשישה צדדים למעלה ולמטה ולארבעה צדדים. נהפך לימין ומעיד על עליון על הכול שאין אלוק אחר לימין העולם, נהפך לשמאל ומעיד עליו, וכך לכל צד מעיד על ייחודו, שאין אלוק אחר מעלה ולמטה ולארבעה צדדים. זה הוא שנאמר, כדי שתמליכֵהו על השמים ועל הארץ ועל ארבע רוחות העולם.

ו' כולל שלוש נקודות עליונה ותחתונה ואמצעית, שמעידות. ושלושה עדים תחתיהם למטה, על עליון על הכול שהוא ראשון ואחרון ומבלעדיו אין אלקים, שהוא כולל שש נקודות כחשבון ו', שמעידות על עליון על הכול, שאין אלוק אחר לשישה צדדים אלא הוא. הרי תשע נקודות שכלולות באותו ו' מן א'. ואות א' בה נשלמו לעשר, ובה כולם הולכים למקום אחד. הרי כאן סוד של בניין יחזקאל בסוד הנקודות.

סוד נקודות צריך לחזור עליהם. פתח בחשבון אותיותיו הוא יו"ד, וכתוב פותח את ידך ומשְׂביע לכל חי רצון, אל תקרא ידך אלא יוּדי"ך, ואלו י' י' מן יאהדונה"י. ובאיזה מקום נפתחים. ברקיע שהוא פתח, והוא מַפתח כולל אהדונ"ה שש אותיות בְּאמצע י' י'. ושני אותיות י' עם רקיע שהוא ו' עולה לחשבון יהו"ה.

קמץ רקיע וניצוץ, הם י' ו', הוא קוֹמֵץ כל נקודות, שהן שש עשרה כחשבון שש עשרה פני החיות, ומפני זה הוא קומץ כל נקודות.

צירי, הוא חשבון ו' ו', ותחת צדיק שני ניצוצות שהם י' י', את שני המאורות הגדולים, והם ו' ו' י' י' עולים ל"ב. והם ל"ב נתיבות פליאות חכמה. ונקודה תחת ר' מן צירי שהיא י', ע"ס, הרי מ"ב. ומפני זה צירי בו צייר עולמות. ויצר שם צירי. בו צייר אדם. הרי סוד הניקוד צירי, מ"ב. ושלוש אותיות, הרי מ"ה, כחשבון אד"ם.

שְבָא, גם כך את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה, ובו סוד מ"ב ובו סוד האדם, כמו כן, חשבון שְבָא ו' ושלושה ניצוצות ורקיע. י' י' י' ו' שחשבונם ל"ו, הרי מ"ב. ושלוש אותיות שְבא הרי מ"ה. וסוד הדבר ואָמרו לי מה שמו מ"ה אוֹמר אליהם. וניקוד שְבא נָקוד בשם יהו"ה בתורה.

סגול, ח"י חשבונו. והוא ו' ו' ו' מן ו'יסע ו'יבוא ו'יֵט. ושלוש נקודות י' י' י' הוא ח"ם. וארבע אותיות מן סֶגול הוא חמ"ד. ותיבה הרי אלו חַמ"ה. פני משה כפני חמה.

חֹלם חסר ו', חשבונו י"ה. ושלוש ניצוצות י' י' י' הרי אלו מ"ה. השם המפורש יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועם שלוש אותיות ותיבה הרי הוא מ"ט כחשבון מ"ט אותיות של שמע ישראל, בשכמל"ו. ונאמר, חמישים שערי בינה נבראו בעולם וניתנו למשה, חוץ מאחד שנאמר וַתְחַסרהו מעט מאלקים. ולמטה במלאכים הם מ"ט פנים, טהור מן מט"ט, שהוא חֹלֵם במלאכים.

חירִק עם חשבון אותיות הוא א"ם. חִרִק. חשבונו ו"ה. ושלושה ניצוצות י' י' י' שלושים הרי הוא א"ם.

שֻרֻק הוא חשבון אותיותיו ו', וחמישה ניצוצות חמישים, הרי נ"ו. שלוש אותיות ומילה הרי אלו ס', סוד ה' ליראיו. ובו רָנו ליעקב שמחה ראשי תיבות שֻרֻ"ק.

שכל נקודות מחכמה עליונה מתפשטות, תשע עד מלכות, וטעמים מכתר עד מלכות. ושורוק צדיק יסוד עולם, בו סוד שורוק שני בתוספת ו' מ"ב.

קָמץ, שהוא תנועה גדולה, מפני שהוא ראשון של כל נקודות הספירות. אע"פ שכל השמות הקדושים נעשו זה כיסא לזה, כמו בן שצריך לעבוד לאביו ולאמו ולעשות עצמו אצלם כעֶבֶד, ושַמָש, וכיסא ומַצב תחתיהם. כך הן ספירות זו לזו. ומפני זה יש נקודה מֶלך, ויש נקודה עבד לגביו. כגון שְבא שהוא עבד לקָמץ ורץ בשליחותו ומזנב אחריו, אבל במקומו מלך הוא.

וסוד הקמ"ץ חשבון קָמץ י"ד, ושלושה ניצוצות ורקיע נ'. מ' שהוא מלך, אלו רומזים ארבע אותיות י' מן יו"ד ה"י וי"ו ה"י, ולא לחינם נאמר בו מלך. שהוא מלך גדול על כל מלכים.

פַּתח הוא מ"ב. חשבון פתח הוא כ', וניצוץ ושני רקיעים וו"י הרי מ"ב. כי בי חשק וַאֲפַלְטֵהו. פיתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה, ב"ם ארבעים ושניים. כי בי חשק ואפלטהו. חשק. חיריק שְבא קָמץ מן אָבְגַיִתָץ קמץ קומֵץ סתום באות יו"ד, פַּתח נפתח בו בחמש אצבעות שהן ה'. וכמה סודות בנקודות. וזה הוא אבוא בם אודה יה. ופתח עליו נאמר פיתחו לי שערי צדק, זה השער לה'.

מלאכים יש שמשמשים את אלו הנקודות. והן אותיות, שהן כסוסים לנקודות. וטעמים מנהיגים אותם. והן תנועות אצלם. כגון על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, ואלו נקודות לגבי טעמים, כצאן אחר רועים שמנהיגים אותם לכל צד, לעלות ולרדת מעלה ומטה, ולהנהיג אותם לכל צד לימין ושמאל לפנים ולאחור.

וטעמים הן נשמות, ונקודות רוחות, ואותיות נפשות. אלו מתנהגים אחר אלו ואלו אחר אלו. אותיות מתנהגים אחר נקודות. ונקודות אחר טעמים. כי גבוה מעל גבוה שומר. ועוד, אותיות הן אש. נקודות רוח. אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילֵכו, והם כמַבּוּעי מים שנאמר עליהם המְשַלֵחַ מעיינים בנחלים, ישקו כל חיתו שָׂדיי, אלו אותיות.

ויש ששם להם לאותיות, מים אש רוח ועפר ארבעה רגלי הכיסא. נקודות, אדם לשבת על הכיסא. מצד האמא אותיות ה' למעלה, מצד הבת אותיות ה' למטה מצד האבא אותיות י' למעלה. מצד הבת אותיות י' למטה. מצד הבן אותיות ו' למעלה כמו זה ו' ו' י'. מצד האבא אותיות ו' למטה כמו זה י' ו' ו'. אותיות ה' של אמא כמו זה ה' ה' ו' ה' ה' י'. אותיות ה' של בת כמו זה י' ה' ה' ו' ה' ה'. וכך בכל הויה והויה.

מי שמלמד אלו הויות, צריך ללמד אותם, לבנות בהם בניין לקב"ה שנאמר בו ויְרַפא את מזבח ה' ההרוס. וסוד הדבר שיכולים להרוס באותיות שמו, כמ"ש פן יהרסו אל ה', ומפני זה שיהרסו אותם בַּחֲטָאיהם, צריך לבנות אותם בתפילתם.

שאות י' היא אבן יסוד של הבניין. י' י' מן י' י' ה', מן י' י' ו', מן ו' י' י'. בהם אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך, זו ה'. ו' זו קורה ועמוד, לסמוך עליה בית. ומפני זה חיבור שלושת אותיות, בית, ב' הבניין, י' יסוד הבניין, ת' תפארת, והם ב' מלכות, י' יסוד ספירה תשיעית, שהוא סומך גאולה לתפילה, ובו סומך ה' לכל הנופלים. ת' תפארת, שנאמר בו כתפארת אדם לשבת בית. ובו כל הזוקף זוקף בשם. אבל לגבי יסוד כל הכורע כורע בברוך, כמ"ש ברכות לראש צדיק.

והוא עירוב, שיפשיל בו הקורה אם היא למעלה מעשרים, שהיא יו"ד, שלמעלה מעשרים, שהוא כ' כתר, הוא עילת העילות על הכול, שאין העין שולטת עליו. ומפני זה מָבוֹי שהיא שכינה תחתונה שהיא י' קטנה, עשרה טפחים שיעורה. בו צריך להשפיל הקורה שהיא ו'. אבל לגבי סוכה שהיא אמא, ששיעור שלה יו"ד שהוא כ' כתר. למעלה מכתר אין אדם של מרכבה דר בו תוך סוכה, שאין העין שולטת עליו.

ומקור אלו הויות כחשבון חסד, שבהם צריך לבנות בניין זה, שהן מחסד, שמקור הֲוָיָתוֹ הוא יו"ד ה"י וי"ו ה"י שעולים לשבעים ושתיים הויות כחשבון חס"ד. כולם, אבן, וקורה, ובניין שנבנה בשניהם. ואלו הן ע"ב הויות שיוצאות מן יו"ד ה"י וי"ו ה"י:


יַהְוָ הִיָוֵ הַהְיְ הְהָו הַוַה יְהְהְ יַוַהֵ יְוְהְ וָהֶיָ הֱוְי

הַהֶוֹ הִהֶיָ הִיֶהְ וְהֲהַ וַיַהָ וֹיָהְ הֵוֹיַ וְהֹיֹ וִוְה וְוָיֶ וֵיַוְ הֵוְיֹ

הַיָוֵ הַוַהָ יֶוְהֵ וֶיֶהֶ וִוְי וְוֵהַ וָהָוָ יִוָוְ יְהְוְ יַהֶוּ וֵיֹהֻ יֶוַהְ

יְיְוָ יֵיְהִ יָהָיִ וֲיָיְ וֵהְיֵ וִהֵיָ הֶיְוְ יְהְוָ יֵיְהְ יִיְוֵ יַוֵיָ הְיָיְ הַוְיָ

ֻהוִיֻ יֻהֵיֵ הְיָיָ הֶהַיֶ הְהַיְ הָיְהֶ יְהֵהְ יִיֵהֵ יְיהָ הֵוְהְ וֵהִהֶ וֶוַהָ

וְוְהְ וְהֵוֶ הֵוֶוֵ הֲהֶוַ ההו וְיַוָ יֵוְוְ יַיֵוֻ יְיַוֵ יֵוֵי וֵיָי וֶוָיִ

וְוֵיְ.

שם יהו"ה. י' שלו בראש החרב. שאין מי שמנצח ודאי לבעל חרב זו. ובה מנצח לכל צדדים אחרים ואין אחד עומד לפניה. גוף של זו החרב ו'. זכאי הוא מי שיודע להניף אותה בידו לכל צד, מעלה וָמטה וארבעה צדדים בשש ספירות. שתי פיפיות שחותך בהן מעלה ומטה משני צדדים, הן ה' ה'. ונקודה אלקים. וזהו נרתיק שלה. ומפני זה בינה נקודה אלקים כמו זה יהו"ה כמו שנאמר.

נאמר, כל הקורא ק"ש, כאילו אוחז חרב פיפיות בידו. ונאמר על מיטתו, להגן מן המזיקים. אבל בק"ש של תפילה, אדון המזיקים קשור, אין לו רשות לברוח. וזכאי הוא מי ששוחט אותו באותו זמן. לקיים הבא להורגך השכם להורגו בתפילה, שכתוב ויַשְכֵּם אברהם בבוקר. כש"כ מי שלא חושש לכבודו לשחוט יצרו ושונאו, שאין שונאו לבד אלא שונאו של הקב"ה. שבכל יום תובע חטאי בניו לשחוט אותם.

ואף כך צריך להעביר אותו משמים וארץ, כמו שהעבירו מהשמש והלבנה. ואף כך צריך להעביר אותו ואת בת זוגתו משני כיסאות, כמ"ש כיסא כבוד מָרום מראשון, ששם הקב"ה ושכינתו בשני כיסאות. ושם הקב"ה ושכינתו כשמש ולבנה. ועל שמם נקרא כי שמש ומגן ה' אלקים. ובאותו זמן יתקיים בו לא יבוא עוד שִמְשֵך וִירֵחֵך לא ייאסף.

וכך צריך להעביר אותו משמאל של הקב"ה שהיא גבורה שמשם מצפון תיפתח הרעה. ושם יבוא לתבוע חטאים מאלו שנאמר בהם בנים אתם לה' אלקיכם.

משם ואילך הם שרים ועבדים, מצד של חיות הכיסא, שרים וממונים. מצד הכוכבים שמאירים בשמים וארץ, עבדים. וזה הוא אִם כבנים אם כעבדים. וזה הוא שצריך להניף לו חרב לשישה צדדים, שהם שמים וארץ, שמש ולבנה, כיסא דין וכיסא רחמים. להעביר ס"מ ונחש מהם. שמצד שלהם שולט ס"מ ובת זוגו.

וצריך לקשור אותו ברצועות התפילין. שניים בשני קרניו ואחד בזרוע. ואח"כ ישחוט אותו בק"ש כדי שלא יתקרב לצד הגבורה. אבל מצד הספירות וההויות שלהם, כתוב לא יגורך רע. והזר הקָרֵב יומת.

ועוד ה' של יד כהה, שהיא יונה קדושה, מצפצפים לה בָּניה בכמה צפצופים של זמירות שירות ותשבָּחות והודאות, עד שמורידים אותה אצלם. הרי ירדה לה. אצלם קושרים אותה ברצועה שהיא ו' שש תיבות הייחוד. וזהו סוד והיה לאות על יָדְכָה, קשר של שניהם זה י'. וזה ייחוד. ומפני זה בקשר של שניהם מי שֶשָׂח שיחה ביניהם שהיא שיחת חולין, עבירה היא בידו. שעשה בה פירוד בין ו"ה שהוא עמוד האמצעי ומלכותו.

תפילין של ראשו של הקב"ה שהוא ו', היא ה' עליונה. אמא עילאה, עטרת תפארת. עליה נאמר פְּאֵרְךָ חֲבוֹש עליך, אלו תפילין שבראש, וזה הוא סוד הוי"ה שנאמר בו הנה יד ה' הוֹיָה. ומפני זה נאמר הויו"ת באמצע.

יד יהו"ה מימין, שנאמר בה וירא ישראל את היד הגדולה מצד החסד, יד רמה מצד התפארת, שכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה. יד חזקה באמצע שהיא יד יהו"ה הוי"ה. להיות רחמים מכל צד. דין כבוש באמצע, יד רמה עליה נאמר והיה ה' למלך על כל הארץ. ושלוש פעמים י"ד הן מ"ב שמות של תפילין של יד ותפילין של ראש.

י"ד שכינה תחתונה, היא היד הגדולה מימין של חסד, ששם חכמה. יד החזקה מצד הגבורה, ששם בינה. יד רמה מצד עמוד האמצעי, מעוטר בכתר על ראשו, תפילין של אדון עולם.

שין של תפילין הֲלָכה למשה מסיני. ש' של שלושת ראשים של ארבע ראשים. כנגד שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך. והן בַּשחר שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתיים לפניה ושתיים לאחריה. וכנגד אלו שבעה, יש שבעה רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות.

ותפארת הוא כָּבוּש באות יו"ד, עם ה' תחתונה. ונפשו קשורה בנפשו. והוא חבוש עם אות י' מצד הה' העליונה. ומפני זה אין חבוש מַתיר עצמו מבית האסורים, שהוא בגלות עם ישראל, כמ"ש בכל צרתם לו צר, בו'. לא צר בא', באותו זמן שהוא עם ישראל לא צר ודאי. ואין צר אלא יצה"ר. שהזר הקרב יומת.

וסוד הדבר כי בי חשק ואפלטהו כ"י ב"י בגי' מ"ב שמות של תפילין של ראש ושל זרוע. אֲשַׂגבהו כי ידע שמי, יִקראֵני בק"ש ואֶעֱנהו. כמ"ש אז תקרא וה' יענה. יהו"ה בארבע בתים של תפילין של ראש, שהם ארבע אותיות אהי"ה. וה' יענה, יהו"ה בארבע בתים של תפילין של יד שהם אדנ"י. ואם תאמר אין בהם ביד אלא בית אחד חמישי, יד כֵּהָה. כך הוא ודאי, שהיא חמישית והיא רביעית, רביעית ליה"ו יד כהה. יהו"ו הוא אהי"ה, ועולה לחשבון כ"א. וארבע אותיות בכלל, כ"ה. ה' מן יו"ה רביעית ליה"ו. וחמישית לאהי"ה, שהוא ארבעה בתים. והוא בית חמישי.

אהי"ה אדנ"י עולים לחשבון אלקי"ם, שהוא הכלל של חמישה בתי תפילין, יהו"ה ארבע פרָשיות. י' קדֶש לי וזה חכמה, ה' והיה כי יביאך, וזה בינה, ואלו לימין ושמאל, שהם חסד גבורה. ו' שמע ישראל תפארת, כולל שש תיבות הייחוד, ה' והיה אם שמוע מלכות, שכינה תחתונה.

שלוש רצועות נו"ה ויסוד. יסוד רצועה שקושרת וא"ו עם ה', כי כל בשמים ובארץ, שאוחז בשמים ובארץ. שתי רצועות נו"ה שאחוזים בה' עליונה. והקרניים גבוהות והאחת גבוהה מן השנית. אף כך שתי רצועות אחת ארוכה ואחת קצרה, קצרה עד החזה, ארוכה עד הטבור.

והתפשטות הה' העליונה עד הוד, באות י' היא. שהוא קשר של תפילין של ראש. שהיא ה' עליונה, עולה לחמישים. חמש פעמים עשר באות י'. וזהו ה' י' מן אלקים, חמש פעמים ה' באות י' חמישים. בחמש ספירות. יסוד, כ"ל, נוטל להם כולם. ומוריש אותם לכלה. וזהו כ"ל, כל"ה.

באות ה' תחתונה קרן אחת. וסוד הדבר שור שהקריב אדה"ר קֶרן אחת הייתה לו במצחו, שנאמר מִשוֹר פר מַקְרין מַפְריס, מַקְרִן חסר יו"ד כתוב, וזה רצועה של יד של תפילין של אדון עולם.

כ'. כתר של אדון עולם. הוא שמו תפילין ששם. אבל כתר תפילין עליו, וסוד הדבר אין קדוש כה' כי אין בלתך. אין מצווה שלא נכללות בה ע"ס.

ועיקר התפילין משמאל. ומשום כך נשבע ה' בִּימִינו זו תורה. ובזרוע עֻזוֹ אלו תפילין. ומצד השמאל ה' תפילין על ו'. אמא על בנה. מפני שבה נבנֶה, כמ"ש כונן שמים בתבונה. י' אבא, תפילין על הבת, ה', שבו נבנתה, כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ. וזה הוא הוי"ה. וזה הוא סוד ארבע משמרות הוא הלילה.

ויש שאמר הויות באמצע, כמו זה יהה"ו. י' קדֶש לי, ה' ה' והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, ו' שמע ישראל, הוי"ה ו' י' באמצע, יהה"ו, ה' ה' באמצע.

ובצירוף של י"ב הויות, ניכרים כולם. ואלו הם יהו"ה יהה"ו יוה"ה שרומזים בשם יו"ד ה"י וי"ו ה"י. זה השם מקור האותיות, והמקור שלהם בפסוקים בנקודות יהוה, ישמחו השמים ותגל הארץ מקור הנקודות מן יההו יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל וידוע. יתהלל, יוה"ה ידוֹתיו ולצלע המשכן השנית.

שלוש אותיות ו' בזה השם יו"ד ה"י וי"ו ה"י. והי"ה והה"י ויה"ה, ונקודות שלהם ויראו אותה שָׂרֵי פרעה, והי"ה. והה"י, ודְבש היום הזה יהו"ה. ויה"ה, וַיַרא יושב הארץ הכנעני. הוה"י היו"ה ההי"ו, מקור שלהם, הוה"י, וכל זה איננו שוֹוֶה לי. היו"ה, הַמֵר יְמירֶנו והיה הוא. ההי"ו, עירֹה ולשׂוֹרֵקָה בנִי אתונו. היה"ו הוי"ה ההו"י, היה"ו, ליהו"ה אִתי ונרוממה שמו. הויה, הנה יד ה' הוֹיָה. הוה"י, וּצְדָקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת.

וכל פסוקים אשר באים הויות אלו בראשי אותיות, או בסופי אותיות. בין מן התורה בין מן הנביאים בין מן הכתובים. יכול לנקד אותם בניקודם. אף כך כל הויות אשר באות משלוש אותיות, נקודה שלהם בפסוקים. כגון יה מקור שלו כי יהו"ה יהי"ה בְּכִסְלֶךָ. ויש שמנקד אותם מראשי תיבות, להויה שבסופי תיבות, ויש נקודה בסוד אחר, כמו זה. יהו"ה מֶלך, יהו"ה מָלך, יהו"ה ימלוך. שמות למעלה. נקודות שלהם כתובות תחתם.

ארבעה שמות תלויים מכל שם ושם. ועליהם נאמר וקרא זה כנגד י"ב פני שלוש חיות. אל זה י"ב כנפיים. של שלוש חיות. ועל כולם פני אדם. ותפילין הוא פני אדם. ציצית פני חיות וכנפי חיות. שֵם בן י"ב כל היוֹדְעוֹ והזהיר בו כל תפילותיו מתקבלות. ומקורו יו"ד ה"י וא"ו ה"י. כל י' הוא פניו יהו"ה, א' ודמות פניהם פני אדם. כאן בזה שֵם. סוד של תפילין וציצית.

בוא וראה, כל הויה שהיא ה' על י', ה' על ו', נקבה. כל הויה ששני אותיות ה' כאחד באמצע הן אחיות, כמו זה יהה"ו. כל הויה י' ו' כאחד באמצע היו"ה הם אחים. כי יֵשבו אחים יחדיו, שתי אותיות ה' כאחד, וַתֵלַכנה שתיהם. י' ו' רחוקים זה מן זה או קרובים זה מן זה. עליהם נאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב. שזהו קורבן עולה ויורד יהה"ו. ה' שהיא אמא עולה. עולה לגבי י', היא העולה. ה' שהיא בת יורדת לגבי ו' וירד מֵעֲשות החַטָאת. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו. וזה הוא קורבן עולה ויורד, חמש אִשִים עולות וחמש יורדות.

אין הויה שלא מראה על סוד עליון. הוה"י, כאשר נקבות שולטות על זכרים דין נראה בעולם ומיתה ועוני. וזה הוא סוד שהפך משה שמו והרג את המצרי. שנאמר בו ואָמרו לי מה שמו מה. ומשה הפך אותו כמו זה. מה שמו מה לי הוה"י. ונקודה הוה"י. מצרי שמזלזל בשמו ואמר מה שמו, מה יכול לעשות לי, להרוג אותו בו. ואם אותיות בסופי תיבות, נקודות הן מראשי תיבות.

תיקון ה', בראשית בֵּ"ת ראשֵ"י, אלה ראשי בית אבותם. ונאמר, בת בתחילה סימן יפה לְבָנים. והיא י' מן אדנ"י. מרגלית יקרה כלולה מכל גוונים. שאות י' מן יהו"ה לא תופס בה גוון כלל, כמ"ש אני ה' לא שָניתי. לא ישתנה בשום גוון כלל. אלא מאיר מבפנים של הגוונים. ששם יהו"ה כנשמה בגוף האדם. או כנר בהיכל.

ואות י' מן אדנ"י הוא ספיר. נוטל גוון תכלת ושחור מצד הדין. ומאיר בו אור לבן מצד הרחמים. והוא אות י' מן אדנ"י, אודם מצד הגבורה. פִּטְדָה מצד ימין. בָּרֶקֶת מצד עמוד האמצעי. הוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, כלולות מי"ב גוונים. וכולם משולשים באבות. משולשים בכהנים לויים וישראלים. קדוּשה לךָ יְשַלֵשו.

כל אבן שגוון שלה לבן נוטלת מחסד. והיא סגולה שלה אהבה. וסוד הדבר ואהבת עולם אהבְתִיךְ על כן מְשַכְתיך חסד. אבן אדומה נוטלת מן גבורה. וסגולה שלה להיות אֵימָתוֹ מוטלת על בריות העולם. אבן כלולה משני גוונים לבן ואדום היא מעמוד האמצעי. ירוק כזהב, מצד האמא העילאה. שהיא תשובה, קו ירוק שמסובב כל העולם.

ויש גוון פשוט כפול משולש מרובע, עד שעולה לעשרה גוונים. שמאירים בהם י' אותיות, שהן י' י"ה יה"ו יהו"ה. ועולים אלו י', לע"ב אורות. שמאירים בע"ב גוונים.

חָשַ"ק. חולָם שְבָא קָמץ הם ניקוד צבאות. נו"ה יסוד. וכולם מאירים באבן יקרה מלכות כלולה מכל סגולות. שְבא גוון אדום של גבורה שנוטל ממנו הוד. קמץ גוון לבן. ולא צריך להאריך בהם שהרי נאמרו למעלה.

תיקון ו', והמשכילים יזהירו, אלו הם שיודעים סוד במצווה שנייה. במילת בראשית, שהיא אהב"ה. שהיא לחשבון קטן בראשית. במשקל אחד עולים, זו בזו שלוש עשרה וזו שלוש עשרה. וזה אהבת חסד שהיא ע"ב בחשבון. כנגד השם המפורש ויִסע ויבוא ויֵט. שבו וא"ו כחשבון אח"ד. שזהו מאמר אחד שהוא בראשית. והלוא במאמר אחד יכול להיבראות. וזה הוא אוהב אדונו מי שמוסר נפשו באחד, באהבת אדונו. ומפני זה ואהבת את ה' אלקיך. אפילו נוטל את נפשך, שאם חביב עליו נפשו מהגוף לכך נאמר ובכל נפשך. ואם חביב עליו גופו מִמָמוֹנו לכך נאמר בכל לבבך. ואם חביב עליו הממון מהגוף לכך נאמר בכל מאודך. במה שחביב עליך מְסוֹר לו באהבת אדונְך בעת צרה.

וזה הוא ניסיון שעתידים ישראל להתנסות בשבעים שנים של הגלות האחרונה. שעני חשוב כמת וכאילו נוטלים נפשו. הגוף והנפש והממון כולם שקולים. במה שחביב עליו, מסור לו באהבת אדונו. ובאותו זמן מתקשר במילת אהב"ה שהיא בראשי"ת, וכאילו בו ברא עולם. ומי שלא מוסר נפשו או גופו או ממונו באהבת אדונו בשעת השְמָד, כאילו החזיר העולם לתוהו ובוהו. ומי שמסר נפשו וגופו וממונו בשעת השמד, באהבת אדונו זה נקרא אהוב של אדונו ודאי, ובאותו עולם אין למעלה ממנו. ומפני זה הפסוק מַסְמיך לו והארץ הייתה תוהו ובוהו.

ואהבת ה' היא מלכות, כלולה מכל ספירות. והיא מצוַות הקב"ה בכל תרי"ג מצוות. ובשבילה נאמר מדוע אתה עובר את מצוַות המלך. והיא בניין העולם. שפחה רעה היא חורבן עולם. ומפני זה נאמר בה והארץ הייתה תוהו ובוהו. והיא רצועה ביד הקב"ה. להלקות בה הרשעים.

ומפני זה מי שאוהב את הקב"ה מתוך נפשו או גופו או ממונו, שישמור אותו הקב"ה. הרי אהבה שלו תלויה בזה שנותן לו ולא עיקר אהבה שלו, שאין הוא זוֹ האהבה, שאם לקח ממונו או גופו או נפשו כָּפַר בו, אין הוא עיקר אהבה, עד שמוסר נפשו באהבת אדונו. ואם כל השלושה שקולים אצלו, ימסור את כולם על קדושת שמו באהבה. וזה הוא עיקר האהבה, שהוא אהבת ה' מלכות. שהיא אהבת חסד. היראה מצד הגבורה היא. ומחסד היא מלכות אהבת ה'. כמו שנאמר, מגבורה היא יראת ה'.

ותורה שהיא תרי"א משניהם ניתנה לישראל וזה עמוד האמצעי. מצדו נקראת מלכות תורת ה' תמימה, והיא מצווה שלו בכל תרי"ג מצוות שתלויות משמו. שהם שְמי עם י"ה שס"ה. זִכרי עם ו"ה רמ"ח. היא בצלמו כדמותו.

תיקון ז', והמשכילים יזהירו. אלו שיודעים במילת בראשית מצווה שלישית שהיא ברית מילה. וזהו בראשי"ת ברי"ת א"ש. וברית היא י'. ועם א"ש נעשה אי"ש, ואף כך אות ה' עם אש היא נקבה. ועל שתי אִשִים נאמר בָּראש כותנות אור שבהם עֲקֵבוֹ מַכְהה גלגל חמה.

וזהו בורא מְאורי האש שבהם בהבדלה, י"ה מן איש ואשה, אחר שחטאוּ ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם, וזהו בורא מאורי האש, וזה עור של נחש. להיטהר במה שחטא. ומפני זה צדיקים השומרים ברית שוב אינם חוזרים לַעֲפָרָם, שהוא עור הנחש שנברא מעפר, שכתוב ונחש עפר לַחְמוֹ.

ומפני זה מי שלא שומר ברית נידון בחיבוט הקבר באותו עפר. ואלו הם שהגוף שלהם הם להם קבר בחייהם. שדוחקים להם השעה בכל יום. ובַמלאכה שלהם שנבקע דם בציפורניהם. ומפני זה תיקנו להַראות ציפורניים בהבדלה. שהיה אדם מלובש בכותנות ציפורניים, שהיו מאירים כענני כבוד, והוא בהבדלה מהם. וידעו כי עירומים הם מהם. בגוף ונשמה ורוח ונפש ערומים מכותנות אור שהם מְאורי האש. ומפני שבשבת נראה להם בהדלקת נר השבת בשני פתילות האש. ובמוצאי שבת יעברו מהם. תיקנו לומר במוצאי שבת הבדלה באש.

ומפני שבשבת וימים טובים מתלבשות הנשמות בכותנות אור אמר הנביא, על כן בָּאוּרים כַּבּדו ה', כַּבדוהו בִּכְסות נקייה. מיד שאמר דברים אלו השתטחו לפניו כל בני הישיבה. שאין שמחה ביניהם כשמחה כאשר מתחדש ביניהם סוד התורה.

ומפני זה מי ששומר ברית אש, נקרא איש צדיק תמים. ואות י' של שדי היא חוליה על צוואר השֵד יצה"ר, חוליה של שלשלת. ומפני זה רשום שד"י בברית, ורשום במזוזה, שמזדעזעים כולם מזו השלשלת. שהיא אות שבת, אות ברית, אות ימים טובים, אות תפילין.

ומיד שהוא תופס בה יצה"ר שהוא שֵ"ד. נוטל בן אדם חרב שכתוב רוממות אֵל בגרונם. שהיא י' ראש החרב. ו' גוף החרב. ה' ה' שתי פיפיות שלה. ושוחט אותו. ובשבילו נאמר הבא להורגך השכם להורגו בתפילה, שנאמר בה וישכם אברהם בבוקר.

ק"ש היא רומ"ח, כלולה משש תיבות הייחוד ומרמ"ח תיבות עם ה' אלקיכם אמת. והוא קֶלע. והרי נאמר, חמש אבנים ה'. שנעשו אבן אחת באות י', והורג בה את היצה"ר. ובאיזה מקום היא קלע. בתפילין. חוט הקלע שכרוך ביד. זו רצועה של יד, שהיא כחוט הזִרקא, נשק הנזרק נגד האויב, והיא ק"ש, קשת, שזורק חיצים מצד של בשכמל"ו, וברכות לראש צדיק שהוא קשת הברית.

רומח זה עמוד האמצעי. בחמש אצבעות היד, שהיא ה' תחתונה, והיא לימין של חסד, דרגה של אברהם שחשבונו רמ"ח, ועם ו' של עמוד האמצעי נעשה רומ"ח, קלע, ה' עליונה לשמאל. י', אבן הקלע. י"ה של תפילין. והכול, י"ה עם שְמ"י שס"ה, זִכר"י עם ו"ה רמ"ח.

ומי שהוא שומר י' בשמונה ימי המילה, בשמונת אלפים תחום שבת, בשמונה פרשיות של תפילין, הוא שמור מכל מזיקים שתחת יד היצה"ר, שהוא ממונה על שישים ריבוא. כש"כ מי שקושר אותו בשלשלאות והורג אותו.

ברית שתיקנו לו כלי עם עפר, לזרוק אותה בעפר. ודם שמטיפים ממנו, נחשב לו כאילו עושה אותו עולָה. ואותו עפר לתקן בו מזבח אדמה. ודם הברית כאילו זבח עליה עולות. כמ"ש מזבח אדמה תעשה לי, ומציל אותו באותו עפר מחיבוט הקבר. ובדם מילה מציל אותו משחיטת מלאך המוות.

ואם אותו שקיבל ברית הוא ממזר. אותו עפר מתקן את הנחש שנאמר בו ונחש עפר לחמו. והוא מן האדמה אשר אֵרְרָהּ ה'. שנאמר בה ארורה האדמה. והוא עפר מזו שנאמר בה והארץ הייתה תוהו ובוהו, שנאמר בה והארץ כבגד תִבְלֶה, עימו יהיה חלקו. כאילו קָשר אותו לעשות עולה לעבודה זרה. שאותו בן או בת הם פסל ומסכה. ועל זה נאמר אשר יעשה פסל ומסכה. וכתוב, ושָׂם בסתר, בסתרו של עולם. וענו כל העם ואמרו אמן. שאותו בן מנחש הקדמוני הוא, שגרם מוות לאדם ולאשתו, שכתוב בו ארור אתה מכל הבהמה.

קליפת העורלה שמכסה על י' יש לה שלוש קליפות, כקרומי בצלים זה על זה. והם קליפות האגוז, שנאמר עליהם והארץ הייתה תוהו, זה קו ירוק קליפה ראשונה של אגוז. ובוהו, אבנים מפולמות [רטוּבוֹת, לחוֹת] זו קליפה שנייה של אגוז קשה כאבן. וחושך, קליפה שלישית. ובהם אין דורשים בָּעֲריות בשלושה. שלוש שנים יהיה לכם ערלים. וכנגד המוח הוא ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'.

ובהם מצד העורלה ארבעה נכנסו לפרדס, שלושה אכלו מאלו קליפות ומתו. רביעי אכל פרי וזרק קליפות וחי. כמו כן נאמר, רבי מאיר רימון מצא, תוֹכוֹ אכל קליפתו זרק.

וכמו אלו קליפות. הן קושיות שמכסות על הלכה. שהיא מוח מבפנים. ואין בן אדם יכול לאכול בלחם התורה שנאמר בה עץ חיים היא, עד שזורק קושיות מֵהֲלָכות. ויש הלכה שכל קושיות שלה הן כאילן, שקליפה שלו וקָנֶה שלו ועציו ועלים ופרי, כולם שווים לאכול. ועליו נאמר נֵרְד וכַרְכּום קָנה וקינמון, ומפני זה לא כל קושיות שוות.

מצווה רביעית במילת בראשית. זו תורה, שנאמר בה ה' קנני ראשית דרכו. וזו שכינה תחתונה, שהיא ראשית לנבראים, והיא אחרית לחכמה העליונה. ובשבילה נאמר מגיד מראשית אחרית.

כאשר ניטלה מכתר נקראת עטרת תפארת, עטרה בראש כל צדיק, כתר של ספר תורה, ובשבילה נאמר כל המשתמש בתָגָא חֲלָף. כאשר ניטלה מזו חכמה עליונה שהיא ראשית. נקראת על שמה. וכאשר ניטלה מבינה נקראת על שמה תבונה.

וכאשר ניטלה מחסד, נקראת תושב"כ שניתנה מימין, שכתוב מימינו אש דת למו. וכאשר ניטלה מגבורה נקראת תשבע"פ. שנאמר, תשבע"פ מפי הגבורה ניתנה, ושם גיבורים עומדים בַּפֶּרץ. ולא יכול לעמוד בה אלא גיבור במלחמתה של תורה. גיבור ביצרו.

וביום שלישי ירדה לעמוד האמצעי ע"י משה, כמ"ש ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, בשני לוחות אבנים, נו"ה, כמ"ש כתובים משני עֶבְריהם, ואלו שני נביאי אמת. ומצד עמוד האמצעי נקראו נביאי האמת. והשכינה תורת אמת, כמ"ש תורת אמת הייתה בפיהו. ונקראת מראֵה הנבואה ורוח הקודש מצד שניהם.

וביום השביעי ניתנה, זה צדיק יסוד עולם, ובדרגה שלו מלכות דיבר עימהם, לעשרה מלכים שמא לא יוכלו לדבר על פה אחד. נגע בְּבַת, וכלל בה כל העשרה. וזו י' ב"ת אחת. תחת הי' מן אלקים, י' מן אדנ"י. י' מן שד"י. כלולה מכל כינוים ומכל הויו"ת, כגון הוה"י, או כמותו, שיהא י' תחת ה'. בכל שם של כינוי והוי"ה, היא נקבה.

ומפני שהתורה ממנה ניתנה, אמר למשה וראית את אחוריי. שאין נביא וחכם יכול להיכנס למעלה פחות מן זה. ומפני זה נקראת מפתחות החיצוניים פנים שלה. ופנים שלִפְנים מפתחות הפנימיים. והרי נאמר למעלה, שאם בן אדם אין בידיו מפתחות החיצוניים במה ייכנס. ומפני זה נאמר בה זה השער לה'.

ומפני שאין השגה לנביא וחוזה וחכם פחות ממנה. אמר הנביא כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, הַשׂכֵּל ויָדוֹעַ אותי. ומפני זה יעקב לימד אותה לבניו, ונתן להם קבלה ממנה, כמ"ש וזאת אשר דיבר להם אביהם. ודוד שהייתה לו קבלה ממנה אמר לגביה, אם תחנה עליי מחנה לא יירא ליבי. רמז אותה בזה הכתר. והעלה מחשבתו אצלה, ואמר לא יירא ליבי.

ואהרון שהייתה לו קבלה ממנה, לא היה נכנס לִפְנַי וְלִפְנים פחות ממנה, כמ"ש בזאת יבוא אהרון אל הקודש. שהיה יודע שהיא עיקר הכול. שהיא קורבן לה', עולה לה', אשֶה לה'. וישראל שהייתה להם קבלה ממנה, לא ביקשו מהקב"ה מַשכון אחר שיפדו אותם בגללו מן הגלות. אלא זאת. כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם. ונביא אמר בשבילה, כאשר ראה בנבואה דוחַק ישראל החזק. אמר זאת אשיב אל לבי. וזאת ליהודה ויאמר, שְמע ה' קול יהודה.

היא מרגלית כלולה מכל גוונים מאירים. שהם מאירים מעצמו, וסגולה שלו בכל נקודות של אותיות וטעמים, בכל שם ושם. מצד החולם, היא סְגולתא.

חולם מלא בוא"ו, עולה באותיותיו אהי"ה. ושלושה ניצוצות י' י' י' כחשבון יהו"ה, שהוא כ"ו, וארבע אותיות, עולה לחשבון יהו"ה אהי"ה נָ"א. בסוד יהו"ה של י' י' י'. וסגולה שלו אֵל נָא רְפָא נ"א לה. אנא ה' הושיעה נ"א. אהי"ה כ"א. כ' כתר, א' א"ס, אין קדוש כה'.

וחולָם סגולתו לחלום, שבו נאמר ויחלום והנה סולם מוצב ארצה. ועוד, חולם מוחל עוונות ישראל.

חולם חסר. הוא ה"י מן אלקים. שלושה ניצוצות ל' מן אלקים. נשאר א"ם, שכתוב כי אִם לבינה תקרא, ולא צריך להאריך בנקודות, שהרי נאמרו.

והמשכילים, אלו שיודעים במצווה חמישית במילת בראשי"ת, יר"א שב"ת. אזהרה שלו שלא לחַלֵל בת המלך בטַ"ל מלאכות, שהן ארבעים מלאכות חסר אחת. כנגד ארבעים מלקֻיוֹת חסר אחת. רצועה להלקות היא שפחה רעה. שַעַטְנֵז, כלולה משור וחמור, שאמר יעקב ויהיה לי שור וחמור. על כל דְבַר פשע על שור על חמור. שאין מלקים בשבת. שלא שולטת שפחה רעה על העולם, אוי לו למי שמשליט אותה על העולם.

ומפני זה את שבתותיי תשמורו, זו בת יחידה, שהיא שמירה אחת לשבתות הרבה. בה תלויים כל שמירתן של ע"ס שנקראו שבתות הרבה. ושמרו בני ישראל את השבת, זו בת יחידה שהיא שמירה לישראל בכל שבת ושבת. ומי שמחלל אותה אין הוא שמוּר מהקב"ה. ולא עוד אלא שנאמר בה מְחַלְליה מות יומת. מי שמכניס ברשות שלה שפחה חֲלָלָה זונה. שרשות שלה הוא תחום שבת. כמו תחום וגבול הים, שכתוב שמתי חול גבול לים. ומה הוא, והיה מִספר בני ישראל כחול הים, ואין ים אלא תורה, ושבת שקוּלה לכל התורה.

מי שעובר עליה כאילו החזיר העולם לתוהו ובוהו. ומפני זה פסוק סמוך לו, והארץ הייתה תוהו ובוהו. שהוא חול לים, כחוליַת שלשלת לכלב, מי שמוציא אותו משלשלתו, גורם כמה נשיכות של ייסורים שנושך אותו. ובשבילו אמר דוד הַצִילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. וזה ס"מ שהוא תפוס בקולר, מצד אלו שקושרים אותו באות התפילין. ורצועה בקשר על זרועו. וקשור בשתי רצועות על קרניו. שהוא שוֹר מוּעד. והוא תפוס בקולר שלשלת השבת.

והשכינה שבת יחידה, היא רשות ייחוד העולם, שהוא גובהו עשר אותיות השם המפורש יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ורוחבו ד' יהו"ה. עֹנ"ג שבת בהיפוך נֶג"ע. מי שיש לו ולא מקיים אותו, נהפך לו לנג"ע צרעת. שפחה שמחריבה ביתו. ונָתַץ את הבית את אבניו ואת עציו. וזה הוא עניות, שהיא במקום נגע צרעת. חזר בתשובה, וטיהֲרוֹ הכהן, זה מיכאל כהן גדול, ממונה תחת יד חסד.

עֹנג, הוא נהר יוצא מעדן להשקות את הגן. שהוא עידון נשמות. ו', נהר שיוצא מעֵדן, מבֵּין י"ה. ואין עדן אלא כתר עליון שהוא מופלא ומכוסה. ומפני זה נאמר בעדן, עין לא ראתה אלקים זולתך. להשקות את הגן, זו ה' תחתונה.

ארבעים מלקֻיות חסר אחת כחשבון ט"ל. מי ששומר אותה מהם. יורד ט"ל עליו שהוא יו"ד ה"א וא"ו. ט"ל להחיות המתים. כמ"ש כי טל אורות טַלֶךָ, ומיד, וארץ רפאים תפיל, ונאמר, כל העוסק בטַל תורה טל תורה מְחַיֵהוּ וכל מי שאינו עוסק בתורה אין טל תורה מחייהו.

והמשכילים יזהירו, אלו שיודעים במצווה שישית שנרמזת במילת בראשית. בַּי"ת שם. שנאמר עליה גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה. והרי תינוקות יודעים שדרור קן לה, ובא דָוד לומר ברוח הקודש, אלא זו מצוות קן ציפור, שיש בה כמה סודות. ועליו נאמר גם ציפור מצאה בית. שכתוב בשבילה כי ביתי בית תפילה זה בית כנסת. ודרור קן לה, זה בית מדרש. אשר שָתָה אפרוחיה, אלו בעלי תורה, בעלי משנה, בעלי קבלה, שבגללם לא זזה שכינה מישראל.

בראשית ברא אלקים. פתח רבי שמעון ואמר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. והמשכילים אלו אותיות. שהם לבושי התורה. מרוּקמים מכל גוון של אש. לבן ואדום וירוק ושחור. ומהם נבדלים לכמה גוונים.

וכל הגוונים, הם מרוקמים בעור של גוף האדם שהוא בגן עדן. והרקיע באלו אותיות הוא מצויר ומרוקם, מפני שבהם נברא.

יזהירו, אלו נקודות שמאירות באותיות. ובהם מאירים כוכבים ברקיע בגן עדן. וכולם מאירים בעיני הגוף בגן עדן.

כזוהר, אלו טעמי תורה, שבהם מתנהגים אותיות ונקודות. ובאותו הגוף של הגן. כזוהר זו נשמה, שהיא תנועה של אותיות ונקודות. שמאירים בפנים ובעיניים. והנפש היא כלל האותיות, והיא שיתוף הגוף. רוח היא כלל הנקודות שמאירים בעיניים.

קם זקן אחד פתח ואמר, רבי שמעון, כמה צבאות שומרים אותך בגן עדן. כמה מחנות מלאכים מסתכלים מחלונות הרקיע בגן בזמן שתיכנס שם. וכולם מסתכלים בך. וגווני הרקיע בך יזהירו. מפני שבך מאירה השכינה, שהיא זוהר הרקיע. והגן הוא סתום וחתום עד שתיכנס בו השכינה, כמ"ש גן נעול אחותי כלה.

וגוונים לא מאירים ברקיע עד שייכנס שם הקב"ה. ומיד שייכנס שם, נאמר בהם נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. מהו מראות, אלא מ"ר או"ת. מר, שנאמר בו מלאכי שלום מר יִבְכָּיוּן. והוא אות בצבא שלו. לו נפתחים רקיעים. ובו מאירים כל גוונים שלהם. ועתה רבי שמעון קום האר גווני הרקיע באותיות התורה. והאר כוכבים בהם בנקודות. כזוהר זה כיסא הכבוד שכל נשמות קדושות משם נגזרים.

קם רבי שמעון, פתח כמקודם, ואמר, והמשכילים יזהירו. אלו אותיות. שכולם כלולים באות ב' מן בראשית. ב' היא בית, ביהמ"ק, ששם בה מאירים כל אותיות. ראשית נקודה בהיכלו, כמו זה ב', עליה נאמר כל כבודה בת מלך פנימה. תשע נקודות תלויות ממנה. ואלו הן שמתגלות והן ספירות שתלויות ממנו והיא סַפּיר גִזְרָתָם עשירית להם.

ואלו הן שמאירות באות ב' שהיא ביהמ"ק שלמעלה. וספירים נקראים על שם השמים מְסַפרים כבוד אל, ולאחר שהם מספרים כבוד אל. נקראים ע"ס בלי מה. ויורד בהם יו"ד ה"א וא"ו ה"א להאיר בהם. שעל שמו נקראים. וכולם מאירים באותיות אלו ספירות. ואותיות אשר בהם נבנתה, שהיא ב', כמו כן. וזה הוא סוד הדבר בחכמה ייבנה בית.

ובית זה יש לו שלושה גגות. והם שלושה עמודים שסומכים אותה והם ו' ו' ו' עליהם נאמר וָוֵי העמודים וַחֲשוקיהם כסף. שלושה עמודים, אלה שלושה אבות, שסומכים הבית שהיא השכינה. וחשוקיהם אלו שני עמודי אמת, שנאמר בהם יָכִין ובועז. ועליהם הבית קיים. והבְּריח התיכון זו נקודה מבפנים שסתומה מבפנים. מַבְריח, זו ו'. התפשטות אותה נקודה שהיא י', מבריח ודאי. מן הקצה, זו ה' עליונה. אל הקצה זו ה' תחתונה. קֶשר שלושת עמודים שהם ווי העמודים, זה ח"י עולמים. שכך הן עולות שלוש ו' ו' ו' לחשבון ח"י. שהוא צדיק יסוד עולם. ה' ה', כאשר נוטלות מעמוד האמצעי שנקרא הבריח התיכון נקראות הן בריחים על שמו, כמ"ש וחמישה בריחים לקַרְשי צֶלע המשכן.

ותיקון המשכן היה ציור מעשה בראשית, וגן עדן. ובאלו ציורי הנקודות. ורקימַת הגוונים, ששם, המשכילים יזהירו, והכול בראשית, ב' ראשית. בה והמשכילים יזהירו. כזוהר, זה אלקי"ם. והוא הכס"א לחשבון.

בינתיים הרי הזקן חזר כמקודם ואמר רבי שמעון חזור בך. נכנסת לגן ונחפזת לצאת משם. ומשם נכנסת למשכן שהוא ציור מעשה בראשית. ויצאת משם. יש לך לחזור שם. שהרי כמה צְבאות מחכים לך מהעם הקדוש לשמוע מי הם ציורים ששם. שהם כמו דיירי השכינה, שנאמר בהם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שוודאי משכן ומנורה ומקדש ומזבח ושולחן, הכול הוא צורת דמות דיירי השכינה למעלה ומטה.

מיד פתח רבי שמעון ואמר, ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן. מהו כל חכם לב. אותו שהוא חכם בחכמה. ובל"ב נתיבות שלה. שהם כלולים בשישה ימי בראשית. וזהו שש מושזר. שהם שש ימי בראשית כלולים מעשר אמירות ול"ב שבילים, שהם ל"ב פעמים אלקים במעשה בראשית.

והמשכילים, בהם מכירים אותיות. שנאמר בהם יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ. והן כ"ח אותיות, וארבע עשרה אחרות גנוזות בהם. ואלו הן כ"ח אותיות. בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ועליהם נאמר כֹח מעשיו הִגיד לעמו, ובגלות הסתלק זה הכ"ח מהם, ונאמר בהם וילכו בלא כֹח לפני רודף. ומפני זה אומרים בקדיש ועתה יגדל נא כֹח ה'. כנגד כ"ח אותיות אחרות שיש באלו שבע מילים שהן, יהא שמיה רבא מבֹרך לעֹלם ולעֹלמי עלמיא. וזה הוא העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כֹחו. י"ד אחרים הן יהו"ה אלקינו יהו"ה. וסימן, אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר. ובאלו י"ד אותיות שבועה, כמ"ש כי יד על כס יה.

קם הזקן ואמר, רבי שמעון, בוודאי, אלו ארבע עשרה, של פורים הן. בארבעה עשר בו ובחמישה עשר בו. זה י"ד י"ה. אבל סימני כ"ח הם, אור ארבעה עשר י"ד ראשונים של כ"ח. י"ד שניים הם בראשון בארבעה עשר יום. והם י"ד פרקי י"ד ימין, וי"ד שמאל. וי"ד פרקי הגוף. והם שלושה פרקי זרוע ימין, ושלושה של זרוע שמאל, ושלושה של שוק ימין, ושלושה של שוק שמאל, ושניים של הגוף. וסוד הדבר שלושה פונים צפונה, ושלושה פונים יָמָה ושלושה פונים נֶגְבָּה ושלושה פונים מזרחה. והכול זה כמו שזה, תיקון הגוף כתיקון המשכן. הרי שלוש פעמים ארבע עשרה. פורים בארבעה עשר בו. פסח אור לארבעה עשר. שלישי בראשון בארבעה עשר יום. ועולים לארבעים ושניים ימים. וזה הוא ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה.

ועשו ארון, זו שבת. שהמשכן הוא שש מושזר, כולל שישה ימי בראשית. שהם שתי זרועות חו"ג. וגוף עמוד האמצעי. ושני שוקיים שני נביאי אמת. וצדיק אות ברית ביניהם. המשכן שכינה תחתונה כלול מכל תיקוני הגוף. צלע המשכן מט"ט. שפחת המלכה, עליה נאמר עצם מעֲצָמַי. עצם השמים לטוהר. ארון ודאי זה ל"ב אש דולקת, כולל ל"ב נתיבות. והוא שבת, ובו שכינה עליונה, שהיא תורת חכם. ובה לב מבין. והוא נשמה יתירה של שבת. והוא חירות של שבת, שבגללה לא שולטים בעלי הגיהינום של העולם. ומה הוא גיהינום בגוף, זה כבד. והוא מזבח הנחושת, להעביר אותו מהעולם. וכבד בו מרה גיהינום ששורף בו.

כפוֹרֶת הלב, זו פרישַׂת סוכת שלום, שנאמר בה הפורֵשׂ סוכת שלום. המנורה, זוֹ הראש. ושבעה נרותיה עליה, אלו שתי אוזניים, ושתי עיניים, ושני נקבי החוטם, והפה. ומנורה לימין, ונאמר בה הרוצה להחכים ידרים, מפני ששם המוח בראש. וחכמה בראש שוֹרָה. ובו מאירה המנורה, מפני שהוא שֶמן, שכתוב בו כשמן הטוב על הראש. כנפי ריאה, עליהם נאמר והיו הכרובים פורשׂי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת, זו כפורת הלב.

השולחן זה הלב, ונאמר בו שולחן בצפון. וזו שכינה תחתונה. היא מנורה, כאשר נוטלת מימין, ושורה עליה חכמה, ונאמר בה הרוצה להחכים ידרים. וכאשר נוטלת משמאל שהיא גבורה, נקראת שולחן, ונאמר בה הרוצה להעשיר יצפין, ושורה עליה בינה, שכתוב ברכת ה' היא תעשיר. וכאשר נוטלת מהגוף שהוא עמוד האמצעי, נקראת משכן כולל משניהם.

כיור וכַנוֹ, אלו שתי כליות, ובהם שורים שני עמודי אמת. מוח, עליו נאמר ופני אריה אל הימין. ושם מנורה דולקת. לב, ופני שור מהשמאל, ושם שולחן מתוקן מפני שהלב הוא לשמאל. הגוף, עליו נאמר ופני נשר, ושם המשכן מתוקן. והשכינה, היא דמות אחד לארבעתן. והיא ד' של אחד. והיא ארבע פנים של כל חיה.

מפני שבה ארבע אותיות מאירות, שהם יהו"ה, והיא דמות אדם, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועשר אותיות אלו הן שיעור קומה של גוף זה, שהוא המשכן, ועליהם כתוב עשר אמות אורך הקרש. ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. בחכמה זו י'. ובתבונה זו ה'. ובדעת זו ו', ובכל מלאכה זו ה'.

והמשכילים אלו ארבע יסודות הגוף. יזהירו בהם ארבע חיות, שהם מזל אריה, מזל שור, מזל נשר, מזל אדם. שפרצוף האדם ניכר בהם בִּפני האדם, וזה הוא הכרת פניהם ענתה בם. כזוהר זו נשמה. ומַצְדיקי הרבים באיברי הגוף. יהיו מאירים מזלותיהם ככוכבים לעולם וָעד.

והמשכילים, אלו ארבעה צדדי העולם. יזהירו, אלו ארבעה מלאכים שהם מיכאל גבריאל רפאל נוריאל. כזוהר זה כיסא הכבוד.

והמשכילים אלו שפתיים, שנאמר בהם ושִׂפְתותינו שֶבח. ובהם אחה"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ, שמשמשים בפה בכ"ב אותיות. ובהם חיתוך דיבור התפילה לשַבֵּח למלך יזהירו, אלו עיניים, שנאמר בהם ועינינו מאירות כשמש וכירח. שבעה קרומי עיניים הם, שמאירים בהם שבעה כוכבי לכת. והשמש והירח, שנאמר בהם ועינינו מאירות כשמש וכירח. הרי תשעה. כמו תשע נקודות התורה. והרי חמה ולבנה בכלל שבעה כוכבים הם, איך מחשיב אותם תוספת על ז'. אלא חמה היא נקבה לגבי שמש. לבנה נקבה לגבי ירח, ושמש וירח הם מאירים לשבעה כוכבי לכת, שהם כשבעה קרומי העין. והשמש והלבנה הרי תשעה. בת עין עשירית להם, כלה שכלולה מכולם.

כזוהר הרקיע, זו מראה שמאירה בפני האדם. שממנה תלויים אוזניים ועיניים וחוטם ופה, שהם מנהיגי הגוף ואיברים שלו. כמו הטעמים, שהם מנהיגי אותיות ונקודות התורה. כמו ששפתיים ושיניים וחיך ולשון וגרון הם משמשים לאותיות. כך כמו כן כנפי עיניים ועפעפי עיניים ושלושה גווני העין הם משמשים לעין. והכול מתקשר בחמש נקודות כמו זה אִאֻאֵאֹאַ, אותיות ונקודות חמש בתוך חמש. ועליהם נאמר ראשיכם שִבטיכם זִקְניכם ושוטריכם כל איש ישראל הרי חמישה. טַפְּכם נְשֵיכם וגֵרְךָ אשר בקרב מַחֲנֶיךָ, מחוטב עציך עד שואב מֵימֵיךָ הרי חמישה אחרים. חמש לתוך חמש אלו ה' ה'. ומהם ניתנו עשר דיברות, זו י'. וכל העם רואים את הקולות, מצד הו'.

והמשכילים, אלו בעלי מקרא, בעשיה. יזהירו, אלו בעלי משנה, ביצירה. שהם בעלי המשנה, מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. מ"ט פנים טהור אלו מ"ט אותיות של פרשת הייחוד העליון. שהוא שמע ישראל כ"ה אותיות. וכ"ד אותיות של פרשה שנייה של הייחוד שהיא בשכמל"ו. כ"ה אותיות עליהן נאמר כה תאמר לבית יעקב, ובכ"ד אותיות שכלולים בהן כ"ד ספרים שהם כ"ד ששואב מן ים התורה. נאמר בהם ותגיד לבני ישראל. ומה הוא ששואבים ממנו, זה כ"ד שהיא השכינה, כלולה מכ"ד ספרי התורה. זה צדיק, שהוא נהר שיוצא מעדן עליון. מפני שיורד בו ו', שהוא בן י"ה.

ובגלות הסתלק ממנו, ונאמר בו ונהר יֶחֶרַב ויָבֵש. יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני. והוא דַך [מדוכָּא, מעוּנֶה] בכ"ד ספרים. ועם כל זה שהוא חרב ויבש נאמר בו אל יָשוֹב ד"ך נִכְלם. אל ישוב דך, שהוא צדיק בשכמל"ו, ד"ך בשכינה. שהיא כ"ד אותיות הייחוד. עליו נאמר והמלך שלמה ברוך, ועל אלו כ"ד אותיות נאמר ושמתי כַּ"ד כֹּ"ד שִמְשותייך. זה עני הוא דַ"ך ובת זוגו דַכָּ"ה. והיא כַּדָ"הּ על שִכְמָה. כ"ד ה', שהיא חמישה חומשי תורה. ואלו ה' אצבעות, שבהן נאמר ותְמָלא כַדָה וַתָעַל.

ומאין שואבים. מכ"ה אותיות. וסוד הדבר כֹּ"ה תברכו את בני ישראל, את ודאי. במה מתברכת ומתמלאת. באות ו' שהיא כוללת שש תיבות הייחוד, שהם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ובו נעשית אות.

כ"ה. היא אמא עילאה ים התורה. ו' נהר שיוצא משם, וממנו מתמלאת כ"ד שהיא שכינה תחתונה. וממנה מושקֵית בגלות. מה שהיה בראשונה היא מושקית ממנו, וסוד הדבר ותמהר ותורד כדה על ידה וַתַשְקֵהו. ועליה נאמר ותאמר שְתֵה אדֹנִי, שהוא אדון שלה וַתְכַל להשקותו ותאמר גם לִגְמָלֶי"ךָ אשאב. אלו רמ"ח מילים ק"ש, שהן שקולות לרמ"ח מצוות התורה, שבהם גְמוּל"י חלב יונקים, ועַתִיקֵי משָדַיִם, שכתוב שני שדייך כשני עופָרים תְאומי צְבִיה, והם שני לוחות התורה.

כ"ה היא שכינה עליונה שבה יצאו ישראל ממצרים, כמו שאתה אומר כה אמר ה', כַּחֲצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. היא כ"ה אותיות הייחוד של שחרית, וכ"ה אותיות הייחוד של ערבית. ושמתי כַּדכֹּד שִמְשותייך זו שכינה תחתונה. שהיא כ"ד אותיות הייחוד הראשון של שחרית, וכ"ד אותיות הייחוד של ערבית.

כ"ה כ"ד של שחרית הן מ"ט פנים. ויש מ"ט פנים למטה מצד ישראל הקטן שהוא מט"ט. והוא מ"ט פנים. ובהם יזהירו בעלי משנה, שהיא שנייה להלכה, שפחה שלו, כי מרדכי היהודי משנֶה למלך, כמו כן משנָה, משנֶה למלך. ובו יזהירו בעלי המשנה. כזוהר הרקיע זו הלכה, שהיא קַבלה למשה מסיני. וכמה עלמות יש לה שהן הֲלָכות פסוקות, שכתוב בהן וַעֲלמות אין מספר. והיא עולה על כולם, כמ"ש, ואת עלית על כולָנָה. והיא עם כולם, כמו שנאמר הלכה כרבים.

ומצדיקי הרבים בה יהיו ככוכבים לעולם ועד. ככוכבים ודאי שאין להם חשבון. שכל כוכב וכוכב נקרא עולם יחיד. וזה הוא ועלמות אין מספר. ואלו עלמות, אל תקרא עלמות, אלא עולמות. ומפני שהצדיקים הם ככוכבים, וכל אחד יש לו כוכב. מפני זה נאמר, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. וכל מי שזכה לַהלכה אחת יורש עולם אחד. כש"כ מי שזוכה למסכת אחת, או לשתיים, או לשישים, שכתוב בהן שישים הֵמָה מְלָכוֹת. שכל מסכת מלכה היא בעצמה. זכאי הוא מי שיורש אותה בזה העולם. שהלכה עלמת המלכה, שהיא קבלה. זכאים אלו שעוסקים בשכינה שהיא על כולם, בהלכה, להוציא אותה מן הגלות, שנאמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם. ולהוליך אותה אצל בעלה להיות לה קבלה בזרועותיו, לקיים בה שמֹאלו תחת לראשי.

שבגלות משנָה שהיא מט"ט שולטת, והוא משנֶה למלך. במקום המלכה, יושבת המשנָה, וזה הוא ושפחה כי תירש גבירתה. ובימי משה לא שלטה שפחה אלא המלכה. לאחר שמת משה וירש יהושע שהוא נער, במקום המלכות שולטת שפחה. כמו שאתה אומר אני שַׂר צְבא ה' עתה באתי.

מט"ט הוא מעשה מרכבה. ועליו נאמר אין דורשים במרכבה ביחיד. מהו ביחיד בִּיחידו של עולם. אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, חכם בחכמה ומבין בבינה ויודע בדעת. שנאמר בהם ואֲמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת. מפני שהוא משכן שמתמלא בשלוש דרגות אלו. ובכל מלאכה, זה מעשה בראשית שכינה תחתונה. שאין דורשים אותה במעשה בראשית בשניים אלא בייחוד העולם. מרכבה שלה הוא מט"ט גוף השכינה.

והשכינה היא מ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א נקראת, מפני שהיא הכלל של ע"ס. רכב שלה מט"ט עליו נאמר רכב אלקים ריבותיים אלפי שִנאן. מהו שנא"ן, שור נשר אריה אדם. וזה הוא סוד מרכב"ה, רכ"ב מ"ה ודאי.

ומט"ט הוא ארון. גוף לתושב"כ שהוא עמוד האמצעי. והוא שולחן, שולחן השכינה שהיא ל"ב שנאמר בו לֵ"ב מבין, והוא לשמאל. ומפני זה נאמר שולחן בצפון.

והוא מנורה אש דולקת מצד השכינה, שנאמר בה נר ה'. וצריך להיות לימין לקבל השמן. ומפני זה מנורה בדרום. זה הוא כלי לקבל פתילה ושמן ואור. פתילה שכינה. שמן שלה צדיק שמן כָּתית. אור שלה עמוד האמצעי. כמו כן נפש שהיא שיתוף הגוף היא פתילה. רוח זו השמן. אור זה הנשמה. כלי זה הגוף. הוא עבד, והוא רֶכב לשלושה צדדים אלו. שהם קשר הייחוד האחד שהם נֵ"ר ה' נשמת אדם.

וזה העבד הוא כינוי לכל שמות, שינוי לכל שמות. ובו מרכיבים כל אילנות עליונים מצד הטוב. מַרְכבות הצד הרע עליהם נאמר ולא בעריות בשלושה. מה הן עריות ס"מ ונחש, לא צריך להיות בשלושה, שהם משחית אף וחֵמה, להיות שלישי ביניהם. שלא מתקשרים בהם, אלא שיהיו שניהם בפירוד. ומפני זה אין דורשים בעריות בשלושה. ומעשה בראשית להיפך, אין דורשים במעשה בראשית בשניים, שלא יעשו פירוד אלא ביחיד שהוא ייחוד אחד. ומפני זה לא יאכל אדם שניים, ולא ישתה שניים.

ולא במרכבה ביחיד, מפני שהיחיד אין לו שיתוף שהוא מט"ט. כמו הנשמה שאין לה שיתוף בגוף. ומדוע אמר אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. כאן נלמד שיש לו מרכבה למעלה להקב"ה, שהיא מלאכה שלו. ומה הוא. אותה שהיא כלולה מחכמה ובינה ודעת. שהם יה"ו. מלאכה של שלוש אותיות היא ה' שכינה תחתונה, שלמות של שלוש אותיות. עליה נאמר וַתְכַל כל עבודת משכן אוהל מועד. והיא ה' של יום השישי. ומפני זה אע"פ שאמרנו אין דורשים במרכבה ביחיד, חזר ואמר אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. שוודאי באלו שלוש דורשים במרכבה ביחיד. ובלי אלו שלוש אין הוא הייחוד שלו. וזה הוא סוד, שהוא הקב"ה למעלה אחד בשכינתו.

וכאשר הוא למטה במט"ט בלי שכינתו, משתנה בו. ומפני זה אמר אלישע אחר, שמא שתי רשויות יש. ומפני זה אמר אל תְמִירֵני בו, כי שמי בקרבו. מפני שמט"ט הוא שני למלך. וכאשר היא השכינה בלי בעלה נקרא זה המלאך משנֶה לה. ומשתנה שלא ניכרים בה צבאות, ומה שהיא מלכה. ובמה היא מתכסה, באותה שנקראת אָמָה.

וזה הוא שאמר הפסוק וכי ימכור איש את בתו לאָמה. איש זה הקב"ה. בתו זו שכינה. לְאָמה בת זוגו של מט"ט, שהיא מיט"ט בתוספת יוד. ששפחה רעה היא אמה של ערב רב. ומפני שאותה שפחה רעה ובניה לא ניכרים בה. היא מתכסה בעבד שלה כנשמה בגוף.

ובגלות ראשונה שלא חזרה למלכותה בת המלך, ולא יצאה מאותו גוף. לא יצאה חופשית. ובגללה נאמר בהם עבדים היינו לפרעה במצרים, מפני שהיו תחת רשות אותו עבד. ומפני זה אמר פרעה בזה המקום לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. ומפני זה יצאו בִּמנוסה, כעבד שאין לו כתב חירות ובורח מאדונו.

אבל בגאולה האחרונה, לא תצא הבת, בזה העבד כשפחה. אלא בקב"ה. מפני שהתורה שהיא חירות, היא עימה בגלות אחרונה. שהיא חירות שלה. מה שלא היה כך בגלות ראשונה, שלא היה לה ולבניה תורה, שהיא חירות, שהתורה ודאי היא חירות במלכות שלה ביְקר שלה, כמ"ש יקרה היא מפנינים. ומפני זה לא תצא כצאת העבדים. וזה הוא שאמר כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה', יהו"ה ודאי, הוא יקים אותם מעפר, והוא מאיר על פני ישראל. ובו מכירים כל עולמות שהם זרע בֵּרַך ה'.

ומתפשט הקב"ה מכל כינוים, ומרכבות של מט"ט, שהם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, מצפ"ץ. ונאמר בו ולא יִכָּנֵף עוד מוֹרֶיךָ והיו עיניך רואות את מוריך. באותו זמן כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. ומתפשט ממרכבות שלמטה, ומתלבש במרכבה שלו שהיא אדנ"י, שם המרכבה זה יהו"ה. כינו"י זה אלקי"ם, שעולה לחשבון אהי"ה אדנ"י. והוא כינוי של שני שמות אלו, ובו מתכסים.

אהי"ה הוא יה"ו. ו' שהיא כלל של שישה צדדים, שבהם חותֵם שישה צדדים. והם יה"ו הו"י וה"י וי"ה הי"ו יו"ה. יה"ו נוטל לו ימין שהוא חסד, וחותם בו לחכמה, ובו הרוצה להחכים ידרים. הו"י נוטל לשמאל שהוא גבורה, וחותם בו לעושר, ובו הרוצה להעשיר יצפין. וה"י פונה למזרח, ולוקח לו עמוד האמצעי, וחותם בו בנים. וי"ה נוטל לו יֶרך ימין ומסתכל בה למעלה וחותם בה חיים. הי"ו נוטל לו ירך שמאל, ומסתכל למטה, וחותם בה מזונות. מסתכל למעלה אצל חכמה, ומתקשר בירך ימין, וחותם בה חיים, מפני שחכמה עליה נאמר, החכמה תְחַיֶה בעלֶיהָ. מסתכל למעלה אצל אמא עילאה ומתקשר בירך שמאל וחותם בה מזונות. יו"ה, פונה למערב בצדיק, שהוא עֵירוב, ששם מתערבבים כל צבאות. ונכלל בח"י אותיות, שהן יה"ו הו"י וי"ה הי"ו יו"ה וה"י. אלו הן י"ח אותיות שבהן ח"י עולמות נקרא. וצדיק בהם נקרא ח"י עולמים.

כל הויות אלו מאמא עילאה תלויות, שהיא חיים, וצדיק על שמו נקרא ח"י. חיות המרכבה על שמה נקראו. מפני שהיא אמא עילאה חיים, כמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה. והיא מרכבה לחכמה.

מלכות שָם ה', ובה נקרא יהו"ה בשלמות. שבעה פעמים נקראת בה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה. ויש בהם כ"ח אותיות שנאמר בהם ועתה יגדל נא כֹּ"ח ה', ובאלו שבעה שמות נקראת היא בת שבע. ועליהם נאמר שבע ביום הִלַלְתיךָ.

י"ה שלושים ושתיים פעמים בשלושים ושניים אלקים, הם ל"ב נתיבות חכמה. א' עם י"ה אַיֵ"ה מְקום כבודו.

והמשכילים הם היכלות וציורים של גן עדן. כולם מצוירים ומרוקמים באותיות.

א' ציור ההיכל הגנוז שהוא אנכ"י, שעולה לחשבון כִּס"א. והוא מצויר בנקודות. שהם ככוכבים שמאירים ברקיע. ובהם מצוירים נשמות ורוחות ונפשות הצדיקים.

וציור שלו כמו זה היא צורת דמות הקמץ שהוא ניצוץ ורקיע. ניצוץ הוא כוכב וכתוב דָרך כוכב מיעקב, רקיע, וקם שֵבט מישראל. ניצוץ הוא כוכב חמה שמאיר ברקיע, עטרה על ראשו. למטה נחלק א' כמו זה לבנה שתחת רקיע ושניהם בציור זה (). כאשר יבוא ס"מ להסתכל בה למטה. מסתכלת למעלה, ומתכסים פניה ממנו. והופכת פניה ממנו למטה. והיא מתרחקת ממנו.

באותו זמן תִקְעוּ בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגֵנוּ. באיזה חודש. בחודש שמתכסה בו הלבנה. ומי הוא שמכסה עליה יהו"ה. שכן עולה א' בחשבון. י' למעלה י' למטה ו' באמצע. והוא שומר אותה, כמ"ש אני יהו"ה הוא שמי.

ב' היכל לנקודה. גג שלה הוא רקיע. והוא פַּתָח עליו נאמר נוטה שמים כיריעה. והוא ו' שמכסה על נקודה עליונה ותחתונה ואמצעית, כמו זה ו'.

צ' שני ניצוצות האות צ' הם צירי. שני ראשי הצ' אלו שניים של ע'.

ש' יש לה שלושה ראשים. והם סגול. והם שלוש נקודות שורוק.

ו' ראש שלה חולם חיריק שורוק בו'. קוץ מבפנים חיריק, קוץ האות ג'. והכול נרמז באות א', נקודה למעלה חולם. נקודה למטה חיריק. באמצע שורוק כמו זה וּ. ועוד שתי נקודות האות א' הן צירי, והן שְבָא. והן בדיוק בצורת דמות אחר א'. כגון י' למעלה, ו' באמצע, ד' למטה. א' הוא קוץ למעלה, קוץ למטה, קוץ באמצע. והוא סגול והוא שורוק שלוש נקודות, הכול הוא א'. אותיות אחרות היכלות וכיסויים לאלו אותיות. והכול הוא מרוקם ומצויר בכיסא. ו' שש דרגות לכיסא. ס' שישים גלגלים לכיסא. שאותיות התורה נאמר בהם אין מוקדם ומאוחר בתורה. אבל בכיסא כולם נתקנים כַּיָאוּת. וסוד זה לחכמי לב נמסר.

והמשכילים יזהירו, אלו הן אותיות, שהיה להם שכל להיכנס לפני המלך, כל אחד על תיקוניו. מצד הגבורה נכנסו כולן למַפְרע, מפני שהיא זרוע שמאל תשר"י. וזה הוא בראשי"ת ב"א תשר"י. מפני שבמדה"ד נברא העולם. ומפני זה נכנסו למפרע. והרי נאמר שבימין נברא העולם. ובו נכנסו אותיות כסדרם. וסוד הדבר אמרתי עולם חסד ייבנה. ומפני זה כאשר נכנסו אותיות למפרע, ומהם כסִדְרָם, לא רצה הקב"ה לברוא בהן העולם, עד ששיתף אותן בימין ושמאל וברא בהן העולם.

לקח א"ב מִכְּסִדרן. ולקח תשר"י מלמפרע. ושיתף בהם אות י' מן שמו, וברא בהם העולם. כדי שיתקיים הבניין בשבילו, והם אב"י תש"ר. אב"י אשר בידו נפש כל ח"י. ת' תורת ה' תמימה. ש' שבת. ר' ראשית חכמה יראת ה'. ובכולם לא רצה להתחיל אלא באות ב' מפני שהוא בניין אב. בניין העולם. ובה התחיל להתחיל. מפני שבה עתיד לבנות ירושלים כמו שאתה אומר בונה ירושלים ה', שאם ה' לא יבנה בית שָוְא עמלו בוניו בו. ובניין התורה והעולם בְּאות ב' עתיד לבנות. ועליה קיים העולם. ובאותו זמן שנבנית, כאילו באותו זמן יברא העולם וייבנה. וזה בראשית ברא אלקים. אבל כאשר חרב בית ראשון כאילו היה העולם תוהו ובוהו. וזה הוא והארץ הייתה תוהו, מיד שנבנית ויאמר אלקים יהי אור. מפני שכל אותיות מאירות בה. ואע"פ שאור הוא א' אור שלו שמאיר בה ב' בחמישה אורות שהם ה' עליונה של השם הקדוש.

ג' עמוד שסומך הבית, שהוא גמילות חסדים טובים. הוא סומך הד' שהיא דל"ת. ובאיזה מקום סומך אותה בגלות. א' סומך ומאיר לב'. ג' גומל חסד עם ד'. ובַמֶה. ג' היא גלגל, ובה כל אותיות מתגלגלות בכמה גלילי זהב. כמ"ש ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש. מהו בתרשיש אלא בשנֵי שֵש. והם בשתי זרועות גדולה גבורה, שבהם פותחת תורה בב'. ובהם שישה פרקים, שהם ו' אותיות בראשית, שכלולים בעמוד האמצעי שהוא ו', ועליו נאמר ויַרְא ראשית לו. לו לאות ו'. כי שם חֶלְקַת מְחוקֵק סָפוּן.

ד' דלת הבית של ירושלים. ו' עמוד שסומך הדלת. והיא דלת של שני שערים שנאמר בהם פיתחו לי שערי צדק. ומפני זה יש לדל"ת שני גגות. והם שתי זרועות, בלי ו', שהם שישה פרקים. היא דלת וזה הוא דַלוֹתי ולי יְהוֹשיע. ואות ד' היא זרוע שיש בה שתי אַמות.

ה' שלמות של שתי זרועות וגוף שהיא הכלל של שלושת אבות. ו' ייחוד שלם של האות ד' שהיא לבנה.

כאשר מאירה בה נאמר בה והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים. וזו שלמות החמה והלבנה שהם ה' ה'. מפני שהוא ז' כולל י"ו. ומפני זה הוא זָכוֹר ושָמוֹר, זכור מצד הה' העליונה, שמור מצד הה' התחתונה.

ח' יש לה שלושה גגות והם ו' ו' ו' שכלולות בח"י עולמות. ח' היא פותרת חלומות טובים בט'. והרי נאמר חלום טוב מצד האות ט', שהיא סָביב לה. כמו שנאמר חלום טוב ראיתָ. ודאי משם בא. מפני שהאות ט' היא ספירה תשיעית ממעלה למטה. ח' ספירה שמינית מלמטה למעלה. ח' מצד האות א'. י' ספירה עשירית, עשירית האֵיפָה. כאשר יורדת ח' אצלה נעשית ח"י. ואות י' כאשר עולה בכ' נקראת כתר עליון, ועליו נאמר כתר יתנו לך. יהו"ה אלקינו, או"א. מלאכים המונֵי מַעְלה, אלו נשמות, שהן מלאכים מצד המלכות. יחד כולם קדושה לך ישלשו. קדושה ודאי היא שכינה. לך ישלשו, אלו שלושה אבות שהם קדוש קדוש קדוש, ה' צבאות. מהו צבאות אלו שני נביאי אמת. מלוא כל, זה צדיק. הארץ כבודו, זו שכינה, שהיא קדוּשה, שעליה נאמר אין קדוּשה פחות מעשרה. וזה הוא כ' כתר.

ל' ויחלום והנה סולם מוצב ארצה זו שכינה תחתונה. וראשו מגיע השמיימה זו שכינה עליונה. והנה מלאכי אלקים זו מ', עולים בל' ויורדים בנ', שנאמר בה איך נפלת משמים הילֵל בן שחר, נאמר בו ויורדים בו.

אבל בס', בה עולים, מפני שהיא סְנֶה, היא סולם לעלות בל'. ע' בה מסתכל ובו מְצַפה וסוד הדבר וכל עין לך תְצַפה.

פ' בה כל לשון לך תְשַבֵּח. בזמן שעולה למקומו. וכי עתה לא משבחים לו כל לשון. לא. עד שיתקיים הפסוק והיה ה' למלך. למלך ודאי באות ל'. ובאותו זמן יתקיים כל פה וכל לשון יתנו הדר למלכותך.

צ' באותו זמן נאמר בה צְדָקה תרומם גוי. ואין צדקה אלא תפילה. והיא אמא עילאה שיורדת לגבי צדק ונעשית צדקה ונכלל י"ה בשניהם בצדיק וצדקה.

ק' באותו זמן יעלו לו קולות של תפילות קולות התורה. ובאותו זמן יהיה הקול קול יעקב.

ר' ראשון לציון הנה הִנָם ולירושלַים מְבַשֵׂר אֶתן.

ש' בה שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' וּרְפָאתיו. לרחוק שנתקרב שקרוב קרוב היה.

ת' בה תם עוונך בת ציון לא יוסיף להַגְלוֹתך.

הקדמה אחרת לתיקוני הזוהר

(לראש חודש אלול יום א')

בראשית ברא אלקים, כתוב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, אלו הם רבי שמעון וחבריו, ר' אלעזר בנו, ור' אבא ור' יוסי, ור' חיא, ור' יצחק, ושאר החברים, שזוהרים זוהַר למעלה כזוהר הרקיע. מהו כזוהר. אלא כאשר עשו זה החיבור, הסכימו עליו למעלה, וקראו לו ספר הזוהר. ומצדיקי הרבים בו יהיו רבים ככוכבים לעולם ועד, שלא נחשך אור שלהם לעולם ולעולמי עולמים. באותו זמן שהתחבר זה החיבור, רשות ניתנה לאליהו להסכים עימהם בו. ולכל בעלי ישיבה שלמעלה ולמטה. וכל צבאות של מלאכים עליונים, ונשמות עליונות, להיות עימהם בהסכמה ורצון כאחד.

פתח אליהו ואמר. ריבון עולמים שאתה הוא אחד ולא בחשבון. אתה הוא עליון על כל עליונים, סתום על כל סתומים. אין מחשבה תופסת בך בכלל. אתה הוא שהוצאת עשרה תיקונים. ואנו קוראים להם ע"ס. להנהיג בהם עולמות סתומים שלא מתגלים, ועולמות שמתגלים. ובהם התכסית מבני אדם. ואתה הוא שקושר אותם, ומייחד אותם. ומפני שאתה מבפנים, כל מי שמבדיל אחד מן חברו מאלו עשר. נחשב לו כאילו מבדיל בך.

ואלו ע"ס, הן הולכות כסדרן. אחת ארוכה ואחת קצרה, ואחת בינונית. ואתה הוא שמנהיג אותן. ואין מי שמנהיג אותך, לא למעלה ולא למטה ולא מכל צד. לבושים הכנת להם שמהם פורחים נשמות של בני אדם, וכמה גופים הכנת להם, שנקראים גוף לגבי לבושים שמכסים עליהם. ונקראים בתיקון זה, חסד זרוע ימין, גבורה זרוע שמאל. תפארת גוף, נו"ה שתי שוקיים, ויסוד סיום הגוף אות ברית קודש, מלכות פֶּה, תשבע"פ אנו קוראים לה.

חכמה מוח היא מחשבה מבפנים. בינה לב ובה הלב מבין. ועל אלו שניים כתוב הנסתרות לה' אלקינו. כתר עליון הוא כתר מלכות. שכתוב מגיד מראשית אחרית. והוא ראש של תפילין. מבפנים הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא דרך אצילות. הוא שיקוי האילן בזרועותיו וענפיו ופניו. כמים שמשקים האילן, וגדל באותה השקאה.

ריבון העולמים, אתה הוא עילת העילות, סיבת הסיבות, שמשקה את האילן באותה נביעה. ואותה נביעה היא כנשמה לגוף, שהיא חיים לגוף. ובך אין דמיון ואין צורת דמות מכל מה שלִפְנים וּלְחוץ. ובראת שמים וארץ. והוצאת מהם שמש ולבנה וכוכבים ומזלות. ובארץ אילנות ודשאים וגן עדן וחיות ועופות ודגים ובני אדם. להיות ניכרים בהם עליונים. ואיך יתנהג בהם עליונים ותחתונים. ואיך ניכרים עליונים מתחתונים. ואין שיודע בך כלל.

וחוץ ממך אין יחיד בעליונים ותחתונים. ואתה ניכר אדון על הכול. וכל הספירות כל אחת יש לה שם ידוע. ובהם נקראו המלאכים. ואתה אין לך שם ידוע. שאתה הוא ממלא כל שמות. ואתה הוא שלמות של כולם. וכאשר אתה תסתלק מהם, נשארים כל השמות כגוף בלי נשמה.

אתה חכם ולא בחכמה ידועה. אתה הוא מבין ולא בבינה ידועה. אין לך מקום ידוע, אלא להיות ניכר חוזְקְךָ וכוחך לבני אדם, ולהראות להם איך מתנהג העולם בדין וברחמים, שהם צדק ומשפט כפי מעשי בני אדם. דין הוא גבורה. משפט עמוד האמצעי. צדק מלכות קדושה. מאזני צדק שני עמודי אמת. הִין צֶדק אות ברית. הכול להראות איך מתנהג העולם. אבל לא שיש לך צדק ידוע שהוא דין, ולא משפט ידוע שהוא רחמים, ולא מכל אלו מידות כלל.

קום רבי שמעון ויתחדשו דברים על ידיך, שהרי רשות ניתנה לך לגלות סודות גנוזים על ידיך, מה שלא ניתנה רשות לגלות לשום בן אדם עד עתה.

קם רבי שמעון פתח ואמר, לך ה' הגדוּלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, עליונים שְמָעו, אלו ישֵנֵי חברון ומשה, התעוררו משנתכם. הקיצו ורננו שוכני עפר, אלו הם צדיקים שהם מצד אותו שנאמר בה אני ישנה ולבי ער, ואין הם מתים, ומפני זה נאמר בהם הקיצו ורננו. הקיצו, משה התעורר אתה והאבות להתעוררות השכינה שהיא ישֵנה בגלות. שעד עתה צדיקים כולם ישנים ושינה בחוֹריהם.

מיד נותנת השכינה שלושה קולות לגבי משה, ותאמר לו קום משה, שהרי עליך נאמר קול דודי דופק אצלי בארבע אותיות שלו. ויאמר בהם, פִּתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי, שהרי תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.

שראשי נמלָא טל. מהו נמלא טל. אלא אמר הקב"ה, את חושבת, שמיום שנחרב ביהמ"ק, שנכנסתי בבית שלי ונכנסתי בישוב, לא כך, שלא נכנסתי כל זמן שאת בגלות. הרי לך סימן שראשי נמלא טל. ה"א שכינה בגלות. שלמות שלה וחיים שלה הוא טל. וזה הוא יו"ד ה"א וא"ו. וה"א היא שכינה שלא מחשבון ט"ל. אלא יו"ד ה"א וא"ו, שעולות אותיות לחשבון ט"ל. שהוא ממלא את השכינה מנביעה של כל מקורות עליונים. מיד קם משה, והאבות הקדושים עימו. עד כאן סוד הייחוד. מכאן ואילך פרשה ראשונה של סתרי תורה.

פתח רבי שמעון ואמר, בראשית ברא אלקים, סוד ה' לִירֵאיו ובריתו להודיעם. סו"ד אלו הן שבעים פעמים שמתפרשת מילת בראשית בזו הפרשה.

תיקון ראשון

בראשית, ב' ראשית. זה השער לה' צדיקים יבואו בו. זה הוא שער של הצדיקים, שיש להם רשות להיכנס שם. ואחרים ושאין הם צדיקים, נדחים משם. בה רשומים ומצוירים ונחקקים צורות דמות של עליונים ותחתונים, ציור האדם רשום שם, והוא דמות אדם. רושם האריה שם לימין. ורושם השור לשמאל. ורושם הנשר באמצע. וסוד הדבר ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן, וארבעה פנים לארבעתם, לכל חיה ארבע פנים. אלו ארבע אותיות השם הקדוש של יהו"ה, שמאיר בהם. מלך כל החיות זה אדם, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שעולה בחשבון אחד. דמות אדם זו השכינה הקדושה שהיא צורת דמותו.

היא חותם שלו, דמות שלו. ועליה נאמר שִׂימֵני כחותָם על לבך. שכך אומרת השכינה, אע"פ שאתה תסתלק למעלה מהעולם, צורת דמותך לא מוּסָר ממני לעולם. כאותו חותם שבאותו מקום שדָבַק בו רושם של בעל החותם. לא מוסר ממנו צורת דמות החותם להיות ניכר בו. ומשום כך אמרה כנ"י, שִׂימני כחותם על לבך, כרושם של תפילין של יד שהם כנגד הלב. כחותם על זרועך, כתפילין של ראש שהם תלויים רצועות לכל צדדים על לב וזרוע, ובהם הם רשומים שהם עמו של הקב"ה. ועוד שִׂימֵני כחותם זה חותם של אות ברית קודש, והוא אות ברית שבת קודש וימים טובים.

כי עזה כמוות אהבה. חזקה היא פרישַׁת הקב"ה והשכינה מישראל, כפרישת נשמה ורוח ונפש מגוף. ועוד כי עזה כמוות אהבה, כאשר ישראל מייחדים שם הקב"ה באהבה, ואומרים הבוחר בעמו ישראל באהבה. קשה כשאול קנאה של הקב"ה שהוא מקנא עליהם, בזמן שיֵצאו מן הגלות, שהוא יהיה באותו זמן קנא ונוקם ובעל חמה. רשפיה רשפי אש, באותו זמן יתעורר השמאל בשלהבות שלו, שהם רִשְפֵּי אש שַׁלְהֶבֶתְיָה. וישרוף כמה היכלות של בתי עבודה זרה, ויִטוֹל נקמות מעמלק, שהוא נשבע בשתי אותיות של השם הקדוש שהן י"ה, ליטול נקמה ממנו, כמ"ש, ויאמר כי יד על כס י"ה. וזה הוא רשפי אש שַלְהֶבֶתיָה.

וישראל אומרים, ריבון העולם, אע"פ שאני בגלות רחוקה ממך. שימני כחותם על לבך, ולא יסור מאתנו צורת דמותך, שהוא חותם שלך, שכינה שלך. שבגללה אתה זוכר אותנו בגלות. וחותם הקב"ה ודאי היא השכינה.

בראשית ברא, ב' היא ודאי, בה פותחת התורה בב', וזה בראשית ב' ראשית. ב' הוא ודאי אוצר הכול. עליה נאמר יראת ה' היא אוצרו.

וזה תיקון שני

בראשית, פעמים הרבה הם בתורה רֵאשית, וכל אחד מתפרש במקומו. ראשון הוא ה' קנני ראשית דרכו, וזו התורה, שיש בה טעמים ונקודות ואותיות, וכמה מצוות עשה ולא תעשה, שכולם תלויים בשם יהו"ה, כמ"ש זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. שמ"י עם י"ה שס"ה, זכר"י עם ו"ה רמ"ח. שס"ה משמאל מיראה של גבורה ניתנו, פחד יצחק.

תיקון שלישי

תיקון שני בראשית שם ירא"ת. מה נשאר מאלו אותיות, ש"ב. וסוד הדבר שָׁב ביראת ה'. ואם אין יראה אין חכמה, כמו שנאמר אם אין יראה אין חכמה, מפני שהיראה היא אוצר לחכמה. היא גניזה שלה. היא ההסתרה שלה. היא בית המלך.

וזה תיקון שלישי כמו זה. בראשית, רא"ש בי"ת, וסוד הדבר בחכמה ייבנה בית, ומי שרוצה לראות את המלך, אין לו רשות לראותו אלא בביתו. וסוד הדבר חכמה לא ניכרת אלא בביתו.

כמו כן עמוד האמצעי שהוא יהו"ה, לא ניכר לנביא וחוזה אלא בהיכלו, שהוא אדנ"י, וסוד הדבר וה' בהיכל קודשו. והיא כלולה משבעה היכלות, משבע ארצות. ועליהם אמר דוד אתהלך לפני ה' בארצות החיים. ועמוד האמצעי הוא כולל שבעה רקיעים. ועליהם אמר דוד השמים שמים לה'. ואין ידיעה כלל במלך ובמלבושו ובתיקונו לבן אדם בעולם, עד שיכנס המלך לביתו ולהיכלו, שהיא ב', ועליה נאמר כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים.

ומי שהוא אדם בצורת דמות של עמוד האמצעי, עליו נאמר אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, ונאמר, ומי ששומר ברית, נקרא איש תמים. ושָׁם בראשית, ברי"ת א"ש, ששומר אותו מאש הגיהינום. אבל מי שעוסק בתורה ושומר אותה, נקרא אדם בצורת דמות של אותו שלמעלה, כמ"ש כתפארת אדם לשבת בית. בוא וראה, כל מי ששומר אות ברית, צורת דמותו רשום בשכינה וצדיק. ומי שעוסק בתורה צורת דמותו רשום בעמוד האמצעי.

תיקון רביעי

בראשית, כתוב פיתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה י"ה. פיתחו לי זה אלו שני עפעפי העין שהם נפתחים ונסגרים. ועליהם נאמר והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, אלו שני כרובי העין. פורשי כנפיים עפעפי העין. ועוד פיתחו לי שערי צדק אלו הם שתי עיניים, בזמן שהעיניים מסתכלות בדרך ישרה, נאמר בהן ופניהם איש אל אחיו. ובזמן שאין הן מסתכלות בדרך ישרה, הרי נחש עקלתון שם. עליו כתוב כי המוות יפריד ביני ובינך.

שלושת גווני העין הם שלושת האבות שכתוב אלה ראשי בית אבותם. בת עין שהיא דקה קטנה, זו שכינה שמשתתפת באבות. וכתוב שומרֵני כאישון בת עין, והכול בסוד בראשית. שם ראש"י שם ב"ת.

קם רבי שמעון על רגליו ואמר, ריבון העולמים פתח עיניי להסתכל בהן למעלה. אבֹא ב"ם בארבעים ושתיים אותיות השם המפורש. לדעת כל אות ואות על תיקונה, בראשית ברא, והארץ הייתה תוהו ובוהו, והן אב"ג ית"ץ. קר"ע שט"ן, נג"ד יכ"ש, בט"ר צת"ג, חק"ב טנ"ע, יג"ל פז"ק, שק"ן צי"ת. בשכמל"ו. כל אות ואות יש לה מאמר ויש לה נתיב. עשר אמירות הן, ול"ב שבילים. וכולם תלויים מן אי"ה. וזה הוא אבׂא בם אודה י"ה. אי"ה בחשבון אוד"ה י"ה. י"ה חו"ב, א' כתר עליון, והן שבע ספירות. כלולות בשבעה שמות.

וכולם כוללת אותם בת שבע. ואין ספירה מכל הספירות שיהא לה רשות להשפיע ברכות לתחתונים, אלא בבת שבע, מפני שהיא קשר כל הספירות. שאם הספירות היו משפיעות לחוץ ממנה היה פירוד. ומפני זה אין רשות להשפיע ספירה לשום מקום חוץ ממנה, לגבי תחתונים. ומפני זה נאמר בה אל יתהלל חכם בחכמתו, כי אם בזאת. בזאת יבוא אהרון אל הקודש. שאין רשות לנביא וחכם לדעת למעלה שום מדע אלא בה. ובגללה נאמר ומשה עלה אל האלקים. ודוד בגללה אמר אם אתן שְנַת לעיניי, לעפעפיי תנומה, עד אמצא מקום לה'. הוא שלמות האדם. שלמות הייחוד. שלמות השם הקדוש. שלמות כל ספירה וספירה.

תיקון חמישי

בראשית, ב' ראשית. נקודה בהיכלו. וזו הנקודה היא מחשבה סתומה. בינתיים הרי אליהו הזדמן אצל רבי שמעון. אמר לו, רבי רבי, והרי ב' פתוחה היא. אם כן במה היא מחשבה סתומה בה. אלא בראש רשות המלך, ניצוץ הקשה, כאשר מדד מדידה. זו הנקודה, יצא ממנה קו, שסותם ניצוץ, אותה מחשבה כמו זה, בראשונה היא מ"ם סתומה. וכאשר התפשט קו שהיא ו' מן המידה, היא נפתחה ונעשתה ב'. וזה בראשית ב' ראשית, נקודה בהיכלו.

וכאשר היא ם סתומה, היא מ"ם גדולה מִלְםַרְבֵּה המִשְׂרָה. למרב"ה בגי' עֵז"ר, או זֶר"ע, באותו היכל זרע זרעים לתיקון שלו, המשר"ה בגי' תִקו"ן עם האותיות והמילה, וזו מם גדולה, ונעשתה טבעת. ובגללה נאמר לגבי כלה, תהיה לי מקודשת בטבעת זו ם. ועליה נאמר קֶשר בגוֹלֶם, נעוץ בטבעת. והיא לא לבן ולא אדום ולא שחור ולא ירוק ולא גוון כלל. וכאשר התפשטה להאיר, היא עשתה שבעה גוונים להאיר.

וסוד הדבר עוטֶה אור כַּשַׂלמה נוטֶה שמים כיריעה. כאשר היא אור מעוּטף ולא מתפשט, והוא סתום. נקרא אויר, אור סתום באות יו"ד, נקודה בהיכלו. כאשר הוציא י' מאויר, התגלה אור, וזה הוא ויאמר אלקים יהי אור, וחמש פעמים אור הם במעשה בראשית. והם ה'. ועליהם נאמר מי מדד בשָעֳלו מים, וזה זרוע ימין והוא גוון לבן. ושָמַים בזֶרת תִכֵּן זה, זרוע שמאל, שהוא גוון אדום. וכל בשָליש עפר הארץ, זה הגוף עמוד האמצעי, וזה גוון ירוק. ושקל בפֶּלס הרים, וגבעות במאזניים, שני עמודי אמת. וזו הה' היא התפשטה להאיר בחמשה גוונים, שהם חמש פעמים אור. י' היא מידה שלה. ה' עליונה חמישה אור. ה' תחתונה חמישה גוונים, שמאירים בהם חמישה אור. וכאשר התפשטה ה' עליונה להאיר בה' תחתונה, בחמישה גוונים מאירים שלה. מיד התפשטה ו' אצלה. וזה הוא נוטה שמים כיריעה. שוודאי כאשר היא מאירה בגוונים שלה, נאמר בה וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה בתכשיטיה, ככלה שמתקשטת לגבי בעלה. ומיד נוטה שמים כיריעה, שבא בעלה אצלה.

וזה הוא סוד קו המידה שהוא ו', מאותה מידה שהיא י'. ולאחר שהיא נטלה שם קדוש, נעשתה היא מידה מלמטה למעלה.

כמו שנקודה י' היא מידה לעשר יריעות, כך היא אַמה מצד האות ו', כלולה מעשר אַמות, כמ"ש עשר אמות אורך הקרש, וזה י'. ואמה ה' עליונה. וחצי האמה ה' תחתונה. אורך היריעה האחת זו ו'. ומדוע נקראת ה' תחתונה חצי האמה, מפני שנקראת מצה פרוסה לחם עוני.

וזו הנקודה כאשר עולה לגבי א' שהוא אויר סתום, נקראת קמץ. קומֵץ סתום, מפני וקמץ הכהן משָם מלוֹא קֻמצו. והיא מחשבה סתומה, ם סתומה. מַפתח שלה מה הוא, פַּתח, וזה ו'. והוא נטוי כמו זה כאשר פָּרש מִנקודה הוא רקיע פתוח ודאי.

נטוי על ראשי החיה שהיא ניצוץ הקמץ, כמ"ש ודמות על ראשי החיה רקיע, מי היא חיה, זו מלכות, שהיא ניצוץ למטה מן רקיע, כמו זה א'. מי זה רקיע, זה צדיק. וזו היא חיה אשר תחת אלקי ישראל. ראשי החיה שלמטה נו"ה.

ויש חיה עליונה כמו זה א' וזו י' שהיא עליונה שהיא על הרקיע, והיא מחשבה עליונה. וזו היא אדנ"י, עטרת עליון, היא כתר בראש הכלה. רקיע שלה, ו' עליונה. וזו היא עטרת תפארת. ראשים שלה, שתי זרועות.

והיא עטרה בראש או"א. והיא כתר עליון ודאי. וראשים שלה למעלה הם או"א. היא י' בכל מקום. קוץ שלה למעלה, וגֵו שלה באמצע, וסוף שלה למטה. כלל אותיות השם המפורש.

ראש שלה למעלה בסוד הטעמים. וגו שלה באמצע בסוד האותיות, הגוף לשניהם. וקוץ שלה למטה בסוד הנקודות. ולמטה היא זו הנקודה מ"ן. ולמעלה מ"ד. רקיע באמצע כמו זה א', עליה נאמר ויהי מבדיל בין מים למים.

וזו הוא מחלוקת שהיא לשם שמים, שהיא סופה להתקיים, ולהכניס שלום וייחוד בשניהם. ולא מחלוקת של פירוד, כגון מחלוקת קורח וַעֲדתו באהרון. ומחלוקת זו שהיא לשם שמים, מפני שֶמים תחתונים הם בוכים ואומרים אנחנו רוצים להיות לפני מלך עילת העילות, ומבקשים לעלות למעלה. רקיע הבדיל ביניהם עד שעילת העילות שם אותם שווים. י' מצד זה, וי' מצד זה. ו' באמצע. כמו זה יו"י שהיא א', ואלו כולם קרבים לעילת העילות. וסוד הדבר ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, והם שווים. כמ"ש והיה אור הלבנה כאור החמה.

בוא וראה קמץ הוא סתום באות י' מכל צד, מעלה ואמצע ומטה. וזה קומץ סתום בג"ס. פתיחה שלו היא בחמישה אור. שהם חמש אצבעות עליונות. והם ה' עליונה. חמש אָאְאִאֻ שהם אור אור אור אור אור. חמש פעמים חמישה אורות של מעשה בראשית, והניקוד שלהם אָאְאִאֻ חמש שעולים לעשר.

וסוד הדבר, והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, והנה קמה אלומתי וגם ניצָבה. זו א' בחולָם שהוא למעלה מכל נקודות, בקומה זקופה. ובו עָלָה והסתכל יוסף בחלום, וכן יעקב, כמ"ש ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, זו א' שהיא ראש. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. ונאמר עולים שניים ויורדים שניים. והם אָאְאִאֻ.

וזו האות שהיא אָלף חולָם שהיא באמצע, כמו זה ו', היא כתר עליון שסובב על ראש העמוד האמצעי. ומפני זה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחווינה לאלומתי. זה הכתר נאמר בה אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה, והיא אבן שנחצבה שלא בידיים, כמ"ש עד שנחצבה אבן, לא בידיים, ומפני שלא מצאנו לה מקום מהיכן נחצבה שואלים המלאכים הקדושים איה מקום כבודו להעריצו. ולא מוצאים לה מקום. עד שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. בינתיים הרי הזקן אצלו ואמר, רבי רבי זה בשכינה תחתונה שאין לה שָם אלא אצילות, וזה הוא נגזרת האבן, מפני שהיא גְזֵרַת מלכים, ובה גוזרים דין רפה, זה דין אחרון וכתר מלכות נקראים ספירה שאין ספירה שלֵמה חוץ ממנה למטה.

וזו האבן היא סגולת מלכים. היא שיחת מלאכי השרת. שיחת חיות ושרפים ואופנים. שיחת כל עליונים ותחתונים. ידיעת השמש והירח בָּעִיתים. ובה יש עת וזמן לכל.

כל טעמים ונקודות ואותיות כלולים בה. קול דיבור ומחשבה, כלולים בה. היא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. והיא כתר בראש כל אותיות כמו זה . ועל זו האבן אמר רבי עקיבא לחבריו, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. והיא קוץ של כל אותיות. ב כמו כן דּ. קוץ כל אות ואות, שיעור קומה ו'. ממעלה למטה וממטה למעלה. וסוד הדבר ולמקצה השמים ועד קצה השמים. וסוד זה לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, לך ה' הממלכה זו מלכות שהיא בכל.

והוא צפצוף עופות קדושים, שנאמר בהם כי עוף השמים יוליך את הקול. צפצוף כל ציפורים שהן נשמות קדושות, שמצפצפות בכמה תפילות. שיחת חיות שהן תפילת חול, ובגללה נאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפילה.

ובגללה נאמר תפילת ערבית רשות, תפילת שחרית חובה, שהיא רשות היחיד, תפילת ערבית רשות הרבים שאין לה קביעות. שהיא רשות הלילה כלולה בפני עצמה. ומפני זה אין לה קביעות בלילה שדומה לגלות. שהיא רשות הרבים, שבה תִרמושׂ כל חַיְתו יער, שהן כל אור העולם שנכנסים בה, אלא פעמים נמצאת שם ופעמים לא נמצאת.

זכאי הוא מי שפוגש בה כגון יעקב שנאמר בו ויפגע במקום וילֶן שם כי בא השמש, עד שבא בעלה ושמר אותה ולָן שם עימה. משם וָאילך קְבַעוּהָ חובה.

אבל בשבת היא רשות היחיד, שהיא ברשות בעלה. ולא כמו הלילה שהיא יחידה ברשות שלה. כמ"ש איכה ישבה בדד.

ויעקב מפני שקֵרֵב אותה לבעלה בפגיעה שלו ודאי עשה אותה חובה. וכאשר בה השמש בשחרית שנאמר בו כי שמש ומגן ה' אלקים, נאמר בו ויזרח לו השמש. משם ואילך קשר אותה עימו, שהוא קשר תפילין של יד. קושר אותה עימו, שלא תזוז ממנו לעולמים. מצד השמאל קושר אותה בתפילין של יד שהם בזרוע שמאל. מצד ימין שׂם אותה כתר על ראשו תפילין של ראש. וזה, ביום שהיא קשורה עם בעלה, נאמר בה ישחֲרוּנני ולא ימְצָאוּנני. אבל בלילה שהיא גלות, שהיא לחוץ מבעלה והיא רשות בפני עצמה, נאמר בה אל תתוודע לרשות. ומפני זה אמר דוד אם אתן שְנַת לעיניי לעפעפיי תנומה עד אמצא מקום לה'.

עד כאן סוד הקמץ, שהוא סוד של מחשבה עליונה ותחתונה שהיא נקודה ברשות בעלה שהוא ו' רקיע. ופַּתח בלי נקודה רשות בפני עצמו ונקודה בלי פַּתח רשות בפני עצמה. שכמו שאותיות הן זכר ונקבה, כך נקודות הן זכר ונקבה. אבל אותיות הן לגבי נקודות כמו גוף לגבי רוח. וכן נקודה בו', כגון חולָם או חיריק או שורוק. חולם למעלה מן ו' נעשה ז'. חיריק למטה נעשה זְנַב גימל. שורוק באמצע, קוץ האות ד' קוץ באמצע. והכול אחד. אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיי אין אלקים.

שְבָא, מי הוא, כאשר יהיה האופן בתוך האופן. והם את המאור הגדול ואת המאור הקטון. והם גוף וברית. וכנגדם חמה ולבנה שהם כנגד אמא עליונה ותחתונה.

והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, זו נקודה שתחת סֶגול נקודה שלמטה, אצל החיות שהן צֵירֵי, את שני המאורות הגדולים.

וכן הוא בתוך האופנים שורוק. אופן אחד למעלה ואופן אחד למטה. והוא עמוד האמצעי ביניהם. והנה אופן אחד בארץ זה חיריק שהוא למטה. כל ניצוץ הוא י'. וכל רקיע ו'.

יהו"ה שְבָא חולָם קמץ. שְבָא הוא דין. קמץ רחמים. שמאל וימין, שמשם התורה ניתנה שהיא עמוד האמצעי. ובזמן שהם שְבָא קמץ חולָם. הוא רמוז כי בי חָשַק וַאֲפלטהו. רק באבותיך חָשק ה'.

מצד הא' שהוא סוד יו"י שעולה יהו"ה, היה הקב"ה הוא ושמו לבד בכתר, לפני שנברא עולם. עד שעלה במחשבתו לברוא אדם, שהיא י' בראש הא', כתר למעלה, ולמטה נקודה. ובנקודות האותיות ניכרות כל ספירות, שתשע נקודות הן. ובהן י"ד ניצוצות ועליהם נאמר ובני ישראל יוצאים בי"ד רמה. ואלו כנגד פרקים של ה' אצבעות שהם י"ד. ושני רקיעים שם. אחד מן קמץ ואחד מן פַּתח. כנגד שני קְנֵי הזרועות. וכל ניצוץ הוא פרק, והוא מידה. ורקיע אמה, וקנה, וקו המידה.

טעמים הם מן הכתר, והם בראש עמוד האמצעי. נקודות מן המוח, והן ברכות על ראש הצדיק, כמ"ש ברכות לראש צדיק. והן שלוש טיפות שנמשכות מן המוח לגבי ברית מילה. אותיות מצד האמא העילאה. וכולן נכללות במלכות. ונקודות לאותיות כנשמה לגוף. שהגוף הוא כסוס לרוכב. ואותיות הן פתוחות לנקודות לקבל אותן, ועליהן נאמר וכנפיהם פרדות מלמעלה, לקבל עליהן נקודות. ונקודה בכל מקום בת קול.

טעמים הם כלי מלחמה. רָפֶה הוא למעלה מאותיות, ועליהן נאמר ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה. נטוי, זה הוא רפֶה, נטוי על ראשי חיות, שהן יהו"ה ארבע אותיות ודאי, דגש הוא מבפנים האותיות כמו זה יהו"ה. רפה מבחוץ כמו זה יהו"ה. והם כמתג ורסן לאותיות. ובהם והחיות רָצוא וָשוֹב, רָצוא בדגש, וָשוב ברפֶה.

תיקון שישי

בראשית, קם רבי שמעון פתח ואמר לאליהו. אליהו בשבועה עליך במלכות הקדושה, שהיא נָפלה בגלות. קח רשות שלא תזוז מאתנו. שהרי השכינה וכוחותיה שומרים אותך. מלאכי השרת שנאמר בהם הן אראלם צעקו חוצה לחוץ מהיכלות. אין מי שמקבל תפילות ישראל. כמה ציפורים מצפצפות בתפילות לגבי אִמוֹתן שהם מקננות על הארץ, ששומרים אותך. וכולם נקראו ציפורים על שם קן ציפור שהיא אמא קדושה שנאמר בה כי ייקרא קן ציפור לפניך. ועליה נאמר גם ציפור מצאה בית. וזה ב' מבראשית, שנאמר בה בחכמה ייבנה בית. ודרור קן לה זו אמא עילאה יובֵל, שנאמר בה וקראתם דרור בארץ. בזמן שציפור מצאה בית שהוא ביהמ"ק, ונבנתה ונתקנה, מיד דרור שהיא שכינה עליונה, מוצאת קן לה למעלה.

ומיד, אשר שתה אפרוחיה, אלו שישה בנים שלה, שש ספירות, שהם ששת ימי המעשה, כולם פורחים אצלה, בכמה חגים וזמנים וימים טובים. ואפרוחים שהם ישראל למטה, כולם פורחים עימה בגלות. ובזמן שהם ביצים, שאין להם כנפיים במצוות עשה לפרוח, נאמר בה לא תיקח האם על הבנים.

אם כך מהו כי ייקרא קן, אלא בזמן שאין לה לשכינה מקום לשרות שם בקביעות. היא הולכת במקרה. וזה הוא כל הקובע מקום לתפילתו. כמו שנשמות עושות, כך שורה שכינה עימהם. נשמה שהיא קבועה בתפילה או בתורה, היא מקום קבוע לשרות בה שכינה. אבל נשמה שאין לה קביעות בתפילה או בתורה, אלא אם מזדמנת לה במקרה. כך היא שורה עליה במקרה. וזה הוא כי ייקרא קן ציפור לפניך.

שוודאי נשמה היא קן ציפור, וכן אותה נשמת האדם נקראת קן ציפור. וגוף קן הנשמה. וכן נשמות שהן נערות שלה, שנקראו בתולות אחריה רעותיה, יושבות בגופים שהם קן שלהן בדרך מקרה, בזמן שאין הם קבועים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. וזה הוא כי ייקרא קן ציפור לפניך.

קן ציפור למעלה, הוא כיסא. וקן שלה למטה מט"ט. ועליו נאמר וְנַקה לא יְנַקה, ששם קן. והוא קַנָא ונוקם, בזמן שלא נמצא קן לִשְרות. בדרך, זה שנאמר בה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים. ועוד, בדרך, זו קבורת רחל, שהיא בפרשת דרכים. ועליה נאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים. והם שני משיחים. שמשם הם עוברים כאשר יבואו לגאול את ישראל.

בכל עץ, זה הוא עה"ח שנאמר בו עץ חיים היא למחזיקים בה. ועליו נאמר כי האדם עץ השדה, ועוד, בכל עץ, זה צדיק שהוא עץ פרי עושה פרי למינו, וזה יום השבת ששם זיווג השכינה עם הקב"ה. ושם יש לה מנוחה. ועליו נאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעִתו, זה עתו של צדיק שהיא ליל שבת. שצדיק, ממנו פורחים נשמות חדשות בישראל ערב שבת, שנקראות פנים חדשות.

אפרוחים, אלו תלמידי חכמים שבגללם שורה שכינה על ישראל. או ביצים אלו הם תינוקות של בית רבן, שבגללם שורה שכינה על ישראל, ואלו הם בעלי מקרא. ובזמן שהם עוסקים בתורה או במצווה שהם הקב"ה והשכינה, וגורמים לחבר אותם כאחד, יורשים משם נשמות, ונקראים בנים של הקב"ה. מפני שבעלי מקרא ובעלי משנה הם מכנפיים שלה. ומפני זה והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים. היא רובצת עליהם בארבע כנפיים שלה, שנאמר בהן וארבע כנפיים. יונקים פנים קטנות [שני הכרובים], והם ארבע פנים לכל אחד ואחד. ובהם אמא רובצת עליהם. ולפעמים היא עליהם ולפעמים מסתלקת מהם. אבל בנים שהם מן מֵעָיו, שנאמר בהם הָמוּ מֵעַי לו, בנים של אהבה שהמו מֵעיה עליהם, שהם בעלי קבלה. נאמר בהם לא תיקח האם על הבנים. שאמא לא זזה מהם לעולם.

שוודאי הקב"ה הוא תורה, והשכינה היא מצווה, זכאי מי שמתעסק בהם לייחד אותם. וכן זָכור ושָמור הם הקב"ה ושכינתו. זכאי הוא מי שמייחד אותם ביום שבת, שהוא יסוד. ובאהבה ויראה של י"ה שהם או"א. זָכוֹר ושָמור, הם כנגד תפילין של ראש י', ותפילין של יד ה'. זכר ונקבה. וזכאי הוא מי שמייחד אותם בק"ש ביראה ואהבה. שבזמן שישראל עוסקים בתושב"כ ובתשבע"פ באהבה ויראה, נאמר בהם לא תיקח האם על הבנים. ובזמן שלא עוסקים בהם באהבה ויראה נאמר בהם שלח תשלח את האם.

בזמן שישראל שומרים שבת בזָכור ושָמור ביראה ואהבה, נאמר בהם לא תיקח האם על הבנים. ואם לא, כתוב בהם שלח תשלח את האם, שני גירושין. ובזמן שישראל מייחדים את הקב"ה בתפילין של יד ובתפילין של ראש ביראה ואהבה, נאמר בהם לא תיקח האם על הבנים. ואם לא, שלח תשלח. ובזמן שמקיימים מצוות ברית מילה, ומעבירים בהם עורלה, ועושים פריעה, ביראה ואהבה, נאמר בהם לא תיקח האם על הבנים. ואם לא, שלח תשלח את האם. בזמן שמתייחדים בזיווגם בקידושין ושבע ברכות, שהם הייחוד שלהם בקדושה ובברכה, נאמר בהם לא תיקח האם על הבנים. ואם לא, שלח תשלח את האם.

והם ישראל בגלות ברשות אחר. שכאשר לא מתייחדים בזיווגם בקידושין ושבע ברכות, שהם ייחוד שלהם בקדושה וברכה, במקום הקדושה שורה עליהם טומאה, ובמקום הברכה שורה עליהם קללה, ובמקום הייחוד שורה עליהם פירוד. וזה גורם גלות לשכינה, שמגורשת ממקומה ומִקִינה שהיא ירושלים, כמ"ש ובפשעיכם שולחה אִמְכם, שני שילוחין שלח תשלח. אחד מבית ראשון, ואחד מבית שני.

ואם תאמר שהקב"ה לא גורש עימו, הוא שורה עימם, משום כך אמר הפסוק כציפור נודדת מן קִנָהּ כן איש נודד ממקומו. כדי לשמור אותה בגלות מרשות זרה. כמ"ש אני ה' הוא שמי וכבודי לאחֵר לא אֶתן ותהילתי לַפְּסילים. לאַחֵר זה אל אחר, זה ס"מ. לפסילים אלו ממונים שעל שבעים אומות.

ובגללה, הקב"ה הוא מלך אסור בָּרְהָטים. הוא אסור עימהם בתפילין של ראש, שהם פאר הראש, שתפילין של ראש הם במקום רָצֵי המוח. וזה הוא אסור ברהטים. והוא חבוש עימהם בתפילין של יד בקשר של יד. וכמ"ש פארְךָ חֲבוֹש עליך. ומפני שהוא חבוש עימהם בגלות, נאמר בו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. והשכינה היא בית האסורים שלו. מפני אהבה שלה הוא אסור בה. וסוד הדבר צרור המֹר דודי לי בין שדיי יָלין.

ומפני זה מי שרוצה להשיג את המלך, אין לו רשות להשיג אותו אלא בשכינה. כמ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו. אל יתהלל עשיר בעושרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל. ואהרון כאשר נכנס לקודש קודשים ביוה"כ בה היה נכנס שכתוב בזאת יבוא אהרון אל הקודש שהיא עת לעשות לה'. ומשה בגללה התקיים ב עוה"ז אחַר שמת, כמ"ש וזאת הברכה אשר ברך משה, ובה עשה עשרה נגעים לפרעה, כמ"ש ואולם בעבור זאת העמדתיך, ויעקב מפני שהיה יודע שכל רצון המלך בה, ציווה לבניו עליה, שלא ייכנסו לפני המלך אלא בה. וכל שאלות שלהם בתפילות ובקשות למלך, שיהיו בה. כמ"ש וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם. ודוד מפני שהיה יודע שכל רצון וכוח וחוזק המלך בה. אמר אם תחנה עליי מחנה, בזאת אני בוטח. שנאמר עליה ומלכותו בכל משלה. ומי שלא שת לבו גם לזאת, עליו נאמר וכסיל לא יבין את זאת.

ומפני זה כאשר ישראל מבקשים בקשות למלך, אומרים לה אנה הלך דודך. שנאמר בו ברח דודי. אנה פנה דודך ונבקשנו עימך, בכמה בקשות של תפילות ובקשות. שבשבילך הוא יורד עלינו. שלא זז מאתנו אלא מפני שלא נהגנו כבוד בך. שבגללך היה אסור איתנו כל שישה ימים, כמ"ש יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת ייפתח וביום החודש ייפתח. שכך היא השכינה סתומה עימו ביום החול, כשושנה שהיא אטומה. וביום השבת וביום החודש ובימים טובים נפתחת, לקבל ריחות וּבְשָׂמים, ולהוריש נפשות ותענוגות לבניהם.

אוי להם לבני אדם, שהקב"ה אסור עימהם בגלות, והשכינה אסורה עימהם. ונאמר בה אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים. וגאולה שלה שהיא תשובה אמא עילאה, היא תלויה בידיהם. שחמישים שערי חירות עימה, כנגד חמישים פעמים שנזכרה יציאת מצרים בתורה. זה הוא וייפן כֹּ"ה וָכֹ"ה. באלו חמישים אותיות שמייחדים אותו בכל יום פעמיים שמע ישראל שיש בהם כ"ה וָכ"ה אותיות. וירא כי אין איש שנתעורר לה בתוכם.

והוא משגיח מן החלונות שנאמר בהם חַלו נא פני אל וִיחוננו. לאותה שנאמר בה אל נא רפא נא לה, שרפואה בידו, שהיא יד פשוטה לקבל שָבים. וירא כי אין איש. והיא בעד החלון נשקפה ותייבב בתרועה שהיא יְבָבָה. שנאמר בה ויפתח נוח את חלון התיבה אשר עשה, וזה יוה"כ. שתיבת נוח היא אמא עילאה. חלון שלה הוא עמוד האמצעי, שבו אור. ותורה אור. והוא אור הגנוז.

וייפן כה וכה, מציץ מן החרכים. אלו עשרת ימי תשובה. וירא כי אין איש. ועוד, משגיח מן החלונות, אלו חלונות בית הכנסת. שאבא ובניו הם בבית הכנסת אסורים, והוא בכל יום השגחתו עליהם, ונותן להם מזון.

וייפן כה וכה, אם יש מי שיתעורר בתשובה לשבור את בֵּית האסורים שלהם. כמ"ש לאמור לאסורים צאו ולאשר בחושך היגָלו. וייפן כה וכה וירא כי אין איש. אלא איש לדרכו פנו, בעסקים שלהם בדרכים שלהם. איש לְבִצְעוֹ מִקָצֵהוּ, בבֶצַע זה העולם, לָרֶשת זה העולם. ואין הם מצד אלו שנאמר בהם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע. אלא כולם צווחים בתפילות ביוה"כ ככלבים, הב הב לנו מזון וסליחה וכפרה וחיים. כותבנו לחיים. והם עזי נפש ככלבים, שהם אוה"ע שצווחים לגביו ואין להם בושת פנים. שאין מי שקורא לו בתשובה, שתחזור שכינתו להקב"ה, שהיא רחוקה ממנו, לחזור אצלו. ודומים לכלבים, שנאמר בהם ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם. ואלו ערב רב, שכל חסד שעושים לעצמם עושים.

הם שואלים מזון וכסות, ועונה, שהיא עונת זיווגם, שנאמר בה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואין מי ששואל מזון שהיא תורה, שארה השכינה, והיא אמא עילאה, שנאמר בה ואל תיטוש תורת אמך. כסותה זו כיסוי של ציצית, ועטיפה שלו, ותפילין של יד, שנאמר בה תפילה לעני כי יעטוף. ועונתה זו ק"ש בעונתה. שאם שלוש אלה לא יעשה לה לשכינה, ויצאה חינם אין כסף, אין לו כִּסוּף מן השכינה, חצוף הוא. ועוד אין כסף, לא יהיה לו כסוף לעוה"ב.

והן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. ומפני זה כי היא כסותה לבדה, זה גלגול ראשון. היא שמלתו לעורו, זה גלגול שני. במה ישכב, זה גלגול שלישי. ואלו הם שלושה לבושים של שלושה כיסויים של שלושת גווני העין. שהם לבושים לְבַת עין שהיא הנשמה.

ובאלו שלוש נאמר שלוש פעמים בשנה יירָאה כל זכורך. וכנגד שלושה גוונים, הם שלושה גווני הנר, שנאמר בהם ויירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא, הרי גוון אחד. בלבת אש מתוך הסנה, הרי גוון שני. וירא והנה הסנה בוער באש, הרי שלושה. והם כנגד שלושה גווני העין, בלבת אש זו בת עין. באותו זמן שיהיו מאירים שלושה גווני העין, שהם כנגד שלושה גווני הקשת. מיד וראיתיה לזכור ברית עולם. ובאותו זמן כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

אור העין, הוא עמוד האמצעי. בת עין, בית שלה. באותו זמן שיתפנה הענן מן בת עין, שנאמר בה סַכּוֹתה בענן לָך מֵעֲבוֹר תפילה, שהיא תְבַלול העין, זו רומי הגדולה. שכינה עליונה עתידה לומר לקב"ה, למה תעמוד בחוץ ואנכי פיניתי הבית. אנכי של יציאת מצרים. ואע"פ שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, שהיא שכינה שהיא אסורה בגלות. שכינה עליונה תפדה אותה, כמ"ש אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגָאלך וגאלתיך אנכי, חי ה' שכבי עד הבוקר. שהיא ימין פשוטה לקבל שָבים. שאין דבר זה תלוי אלא בתשובה, ימין עליון של השכינה.

באותו זמן, השכינה העליונה כנשר יעיר קִנוֹ, שהיא ירושלים, ק"ן ו', על גוזליו ירחף, יפרוש כנפיו ייקחהו יישאהו על אֶבְרתו, כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי.

שבזמן שהשכינה היא בגלות, נאמר בה ולא מצאה היונה מנוח, אלא בשבת וימים טובים. ובאותו זמן מתייחדת עם בעלה. וכמה נפשות יתרות הן יורדות עימה לדור בישראל. כמ"ש ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם. זכאי הוא מי שמתקן לה דירה נאה בלבו. וכלים נאים באיברים שלו. ואשה נאה שהיא נשמתו. שבגללה שורה שכינה עליונה שהיא נשמת כל חי עליו. והקב"ה הוא שבת באחד. ויינפש באחד. בשכינה העליונה הוא שבת עליהם. ובשכינה התחתונה הוא ויינפש עליהם, ונתן להם נפשות יתירות.

שהן בתולות אחריה רֵעותיה, אשר באות עימה. וכמה מלאכים ממונים ומשמשים שלהם הם באים עימהם, שהם שבעים, שתלויים מן זכור ושמור. וזה הוא ויְכֻל"ו. כולל שבעים ושניים. ונקראות אלו נפשות, אורחים, מפני שלא שורות בישראל אלא ביום השבת. וכאשר יוצאת שבת, כולן חוזרות למקומן.

ונשמות שהן מצד השכינה העליונה נקראות אפרוחים, ונפשות מצד השכינה התחתונה נקראות ביצים, וזה הוא סוד של הפורש סוכת שלום עלינו, אמא עילאה שהיא סוכת שלום שמסככת עליהם, ושלום עימה, שנאמר בו הנני נותן לו את בריתי שלום. ויש סוכה למטה כ"ו ה"ס שהוא יאהדונה"י, סוכת שלום. כו"ס, ת' שהיא תפארת, באותו זמן יהיו בנים ברשות הקב"ה, וקול יצא ויאמר לא תיקח האם על הבנים. מיד שיוצא זכור ושמור של שבת, ויבוא לילה של יום ראשון של שבת, קול שני יוצא שלח תשלח.

כי ייקרא קן ציפור לפניך, זו סוכה שהיא אמא עילאה. בכל עץ, כמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. אפרוחים, אלו שבעת ימי הסוכות. או ביצים, שבהם עושים שבע הקפות. וסוד הדבר נקבה תסובב גבר. וזה סוד והחזיקו שבע נשים באיש אחד. זה הקב"ה והשכינה.

פרי עץ הדר אמא תחתונה. עץ הוא לול"ב, ל"ו ל"ב נתיבות, שהוא אתרוג. וצריך לנענע בו לשישה צדדים, ארבע רוחות ומעלה ומטה. לעורר עליו ו'. ושלושה נענועים לכל צד עולים ח"י. וצריך ארבע פעמים ח"י. אחד בנטילת לולב, ואחד באנא ה'. שניים אחרים בהודו לה' תחילה וסוף. ובאלו נענועים הם משפילים ממעלה למטה שבעים ושתיים אומות. ולאחר שמנצחים אותם אומרים אנ"י וה"ו הושיעה נא שתי פעמים, שהם וא"ו מן וה"ו. אנ"י וה"ו, מן ויסע ויבוא ויֵט. ובאותו זמן לא תיקח האם על הבנים.

ביצים הן מצד האופנים. אפרוחים מצד הנער מט"ט. בנים מצד הכיסא שהוא סוכת שלום, שהיא קן השכינה. שאמא עילאה מקננת בכיסא בג"ס עליונות. עמוד האמצעי כולל שש ספירות, מקננות במט"ט. אמא תחתונה מקננת באופַן, שנאמר בו והנה אופן אחד בארץ.

השכינה מצד הכיסא נקראת נשר. ומצד של הנער יונה. ומצד של האופן ציפור. והשכינה דמות אדם לָהֵנה.

שלח תשלח. בוא וראה, יש מלאך ממונה על עופות, שהם נפשות שנקראו ציפורים, וסנדלפון שמו. ובזמן שישראל מקיימים זו המצווה, והולכת אמא מגורשת ובנים צווחים. הוא מלמד זכות על עופות שלו. ויאמר להקב"ה והרי כתוב בך ורחמיו על כל מעשיו. מדוע גזרת על זה העוף שגורש מקינו. וכן מט"ט מלמד זכות על עופות שלו, שהם רוחות שפורחים בבני אדם. שמהכיסא הן הנשמות, ומזו החיה הרוחות, ומאופן הנפשות. והן בבריאה יצירה עשיה.

בשבת וימים טובים יורדות עליהם נשמות ורוחות ונפשות בדרך אצילות, שהן רוח הקודש מע"ס. וכל ממונה מלמד זכות על עופות שלו שהם נשמות שפורחות בבני אדם. ובזמן שישראל מקיימים זו המצווה כל ממונה מלמד זכות על עופות שלו. והקב"ה מה עושה, כונס כל צבאות שלו, ויאמר, וכי כל ממונה של עופות שלמטה מלמד זכות על עופות שלו שממונה עליהם, ואין בכם מי שמלמד זכות על בניי שהם ישראל, בני בכורי ישראל, ועל השכינה שהיא בגלות שהקן שלה הוא ירושלים חרֵבה. ובניה בגלות תחת יד אדונים קשים אוה"ע. ואין מי שמבקש עליהם רחמים, וילמד עליהם עליהם זכות? באותו זמן צווח הקב"ה ואומר למעני למעני אעשה, ואעשה למען שמי. ובזה יתעוררו רחמים על שכינתו ועל בניו בגלות.

קם רבי אלעזר ואמר, והרי לפני שגלו ישראל והשכינה, במה היו מקיימים שילוח הקן. אמר לו רבי שמעון, בני, כדי לעורר רחמים על אלו נפשות ורוחות ונשמות, שהיו הולכות בגלות בגלגול מגורשים מגופם שנחרבו, שעליהם נאמר שהקב"ה בונה עולמות היה ומחריבם, שנשארו חרבים גופם מהם. ומניעת הברכות למעלה גורמת ונהר יֶחֱרב ויָבֵש. ונאמר, נחרב בית ראשון והארץ הייתה תוהו ובוהו, נחרב בית שני וחושך על פני תהום. ומפני אלו נשמות שנבראו לפני שנברא העולם ואין להם גופים. כדי לעורר רחמים עליהם, היו מקיימים זו המצווה. אמר לו, אבא, אם כן תלמיד חכם שהוא מצד המחשבה, שנאמר בו ישראל עלה במחשבה להיבראות, זו התורה היא בן לתלמיד חכם, אם כן אשה שלו מדוע צריכה ייבום. שהרי לא שָׂמו הבדל בעלי המשנה לתלמידי חכמים משאר בני אדם. אמר לו, בני, היא ודאי צריכה ייבום, לאלו נשמות שהולכות ערומות מששת ימי בראשית.

אמר לו, והרי כתוב לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע, וכי זו האשה שהיא קודש קודשים, תהיה קן למי שאין הוא ממינה, שהרי כתוב תוצא הארץ נפש חיה למינה, ואין לה הרכבה אלא ממינה. אמר לו, בני, גלגולים הם סוד ההרכבה, כגון מי שמרכיב אילן שאין הוא מינו באילן אחר, כגון מי שמרכיבים אילנות זה בזה. אבל עיקר שאם המֵר יְמירֶנו, צריך שיהא קודש בקודש. שאילן יש מצד הטומאה שהוא רע, ובגללו נאמר ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. זה הוא סוד של צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אבל אם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש. ובזה מרכיבים קודש בקודש, ומקבלים זה מן זה. וסוד הדבר מקבילות הלולאות. ומין במינו זה הוא צדיק וטוב לו. וכאשר אותה נשמה שהיא קודש לא מוצאת מינה, נאמר בה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה.

וכך סוד של קן ציפור, שנאמר בו שלח תשלח את האם, והולכת נודדת מן קִנה. והן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר, כנגד שלושה שילוחים של יונה. וכאשר מוצאת מקום לשרות שם, נאמר בה ולא יָסְפָה שוב אליו עוד. מהו עוד לבוא פעם אחרת בהרכבה, בגלגול.

ומפני זה, שילוח הקן. בכל עופות קדושים הוא, ולא בטמאים, שהם נשמות שהולכות מגורשות, לעורר רחמים עליהן. ומה כתוב בהם, גם ציפור מצאה בית, זה גלגול ראשון שהיא נפש. ודרור קן לה, זה גלגול שני של רוח. אשר שתה אפרוחיה, זה גלגול שלישי של נשמה. ומפני זה, שלח תשלח כנגד נפש ורוח. את האם, לרבות נשמה שנאמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם. את האם, אֵת בא לרבות גלגול שלישי.

ומפני זה מי שמקבלים אורחים, שהם נשמות יתרות שהם מרכיבים עליהם בערב שבת, בגופים מאירים, בשמחה בעונג בזה העולם, כאשר נשמה ורוח ונפש יוצאות מן גופו מזה העולם, כך מקבלים אותן בעוה"ב. ונאמר בהם גם ציפור מצאה בית. זכאי הוא מי שמקבל אורחים ברצון שלם, כאילו מקבל פני השכינה, שבמידה שמודד בן אדם בה מודדים לו. בא רבי אלעזר בנו ונשק ידיו, והשתטחו לו כל החברים, ואמרו לו, אילו לא באתי לעולם אלא לשמוע דברים אלו דַיִי.

בינתיים הרי אליהו יורד מלמעלה, בכמה צבאות של נשמות. וכמה מלאכים סביבו. והשכינה העליונה עטרה על כולם. כתר בראש כל צדיק. באותו זמן קול מתעורר בעץ שלמעלה בניגון. וכמה עופות של נשמות שורים שם בענפיו, כמ"ש גדל האילן והתחזק, ויאמר כך, רבי רבי אתה הוא אילן שגדל והתחזק בתורה. בענפים שלך שהם איברים קדושים, כמה עופות שורים שם. של נשמות קדושות כמו שלמעלה, שכתוב ובענפיו ידורו ציפורי השמים. וכמה בני אדם למטה, יתפרנסו מזה החיבור שלך, כאשר יתגלה למטה בדור אחרון בסוף הימים. ובגללו וקראתם דרור בארץ לכל יושביה.

פתח אליהו ואמר, כאשר יוצא שבת וימים טובים, וישראל הם תחת ממשלת ס"מ ושבעים ממונים, ודוחקים את ישראל, קול יוצא מן שמים אצלו, ויאמר כך, יְרָ"א בֹּש"ת, וזה בראשית. יהיה לך בושה מן שמים. וזה בראשית.

תיקון שביעי

בראשית, יר"א בש"ת. אוי לו לס"מ, כאשר הקב"ה יבוא לפדות את השכינה ואת ישראל בניה. ותובע ממנו ומשבעים אומות ומממונים שלהם, כל צרה שהצרו לישראל בגלות. מפני שלפני שגלו ישראל גילה לו הקב"ה, שיהיו עתידים ישראל לצאת מתחת שעבודם, והראה לו ולשבעים ממונים שתחת ידיו, השכר שלהם אם היו מכבדים את ישראל בגלות. כמ"ש ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. והוא וממונים שלו לא עושים להם כבוד, אלא עושים בהם ובשכינה קלון, שאומרים להם כל היום אַיֵה אלקיך. ומפני זה קול יוצא אצלו כל יום מן השמים ואומר יר"א בש"ת. יהיה לך בושה מן שכינה. יְרֵא שמים. יהיה לך בושה מהקב"ה שהוא שמים, כמ"ש ואתה תשמע השמים וזה בראשית.

תיקון שמיני

בראשית, ש' שמי"ם. יר"א בי"ת. שלו, שהוא רא"ש בי"ת. ירא לו בביתו. והוא וממונים שלו לא יראו ממנו, והחריבו ביתו בית ראשון ובית שני. ומפני זה וחפרה הלבנה, שהיא נחש אשת זנונים. וּבוֹשה החמה, שהיא גיהינום. שנחש אשת זנונים החריב בית השכינה. וחמה שהיא גיהינום סם המוות שרפה ההיכל.

ובזמן שהקב"ה בונה אותם כמקודם, כמ"ש בונה ירושלים ה'. באותו זמן וחפרה הלבנה וּבוֹשה החמה. מתי. בזמן של כי מָלך ה' צבאות, שבניין ראשון נעשה ע"י אדם, ומפני זה שלטו עליהם, מפני שאם ה' לא יבנה בית שָוְא עמלו בוניו בו. ומפני שבניין אחרון יהיה ע"י הקב"ה, יתקיים, ועל זה אמר הפסוק, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון.

ובאותו זמן שייבנה הבניין ע"י הקב"ה למעלה ולמטה. נאמר בשכינה עליונה ותחתונה, והיה אור הלבנה כאור החמה. וחפרה הלבנה וּבוֹשה החמה, שהן נקבות של ס"מ. ומפני שלא היה ירא ס"מ מן הקב"ה שהוא שמים. ובת זוגתו לא הייתה יראה משכינתו שהיא ארצו. כתוב כי שמים כעשן נִמְלָחו והארץ כבגד תבלה, הוא ס"מ ובת זוגו.

תיקון תשיעי

בראשית יְרָ"א שַבָּ"ת. שהיא השכינה. שעליה נאמר מחלליה מות יומת. שנכנסו אויבים בחלל שלה שהוא קודש קודשים. וכתוב את מקדש ה' טִמֵא, חילל ממלכה ושריה. ושפחה נכנסה במקום הגבירה. שהיא נידה שפחה גויה זונה. וטימאה מקומה, ששם הייתה מנוחת השכינה. וקול היה יורד ואומר ירא שבת. והיא לא עשתה כך, אלא חילל ממלכה ושריה. וברחה השכינה משם. באותו זמן שָׂחֲקו על מִשְבַּתֶהָ, ואמרה שפחה, אין זה כמו שעשתה שָׂרַי לשפחה שלה, כמ"ש מפני שָׂרַי גברתי אנכי בורחת. אמר הקב"ה, בת של רשע, והרי אע"פ ששָׂרי גרשה אותה, אני ריחמתי עליה ועל בנה, ואתם לא עשיתם כך אלא גְמַלתם רע תחת טוב. אני נשבע להעביר מלכות רשע מהעולם. ולא תהיה שמחה לפניי עד שיֹאבדו מהעולם. ובאותו זמן תהיה שמחה לפניי, כמ"ש וּבַאֲבוד רשעים רינה.

תיקון עשירי

בראשית שי"ר תא"ב. והרי הוא שיר משובח מכל השירים, תאב מכל השירים. ועליו נאמר שה"ש אשר לשלמה. למלך שהשלום שלו.

וזה השיר מתי יתעורר. בזמן שיֹאבדו ס"מ וממונים שלו הרשעים מן העולם. ובאותו זמן אז ישיר משה. אז שר לא כתוב אלא ישיר. וזה השיר באז, עלה בפה. אבל שיר הוא ודאי חכמת שלמה. באותו זמן ותֵרֶב חכמת שלמה. שבאותו זמן כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים. ומי מעלה אותה למקומה, זה משה. וסוד הדבר אז ישיר משה. באיזה מעלה אותה בתְלִישָא. זה כתר התלישא הוא י' ישיר. ותקום מן ה' של משה. ושורה על ראש הו'. ונעשית כתר ז'. ומעלה אותה עד מקום שנחצבה משם.

כאשר עולה לגבי י' עליונה נקראת שיר זכר. וכאשר יורדת לגבי ה' נקראת שירה. כמ"ש אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. שכתוב אבן מאסו הבונים, שהיא אבן אשר הכתה את הפסל של עבודה זרה. באותה זמן שהוכה פסל עבודה זרה צורת דמות רע, נאמר בה והאבן שהכתה את הפסל הייתה להר גדול, ומִלאה את כל העולם. כמ"ש מלוא כל הארץ כבודו. וכך עלתה עד שלא מוצאים לה מקום ושואלים מלאכים בגללה איה מקום כבודו להעריצו. ולא מוצאים לה שיעור. עד שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. מפני שעלתה לו עד א"ס שהוא י' ראש הא'.

והיכן עלתה, בעמוד האמצעי שהוא ו', עטרה על ראשו. כאשר עולה עטרה על ראשו נאמר בה אשת חיל עטרת בעלה, וכאשר יורדת תחתיו נקראת בת זוגו ייחודו, הוא כתר למעלה, כתר של ספר תורה, בגללה נאמר ודאשתמש בתגא חלף. והיא נקודה של קמץ א' למטה, כמו זה יחודו. למעלה הוא כמו זה כתר על ספר תורה. למטה כמו זה נקודה של התורה. ובגללה נאמר מגיד מראשית אחרית.

כאשר היא חיה ביניהם, אומרים ממקומו הוא יִפֶן ברחמיו לעמו. כאשר מסתלקת מהם, שואלים איה מקום כבודו להעריצו. ובאותו זמן שעולה היא, כל החיות תרפינה כנפיהן. ומתי עולה היא למעלה, בעומדם ישראל בעמידה. כמ"ש בעומדם תְרַפֶּינה כנפיהן. שעולה עד א"ס לשאול מזון מעילת העילות. וכאשר יורדת יורדת מלאה מכל טובות. באותו זמן החיות פותחות כנפיהן אצלה לקבל אותה בשמחה, בכמה שירות ותשבחות.

ובאיזה מקום יורדת, באות ו' שהיא באמצע הא', עמוד האמצעי, בו קוראים לו שמע ישראל, שי"ר א"ל. ובאותו זמן שיורדת מה כתוב בחיות ואשמע את קול כנפיהם.

קם אליהו ואמר רבי רבי חזור בך. בוודאי כאשר היא עולה, כל חיות מצפצפים אצלה בכמה שירות ותשבחות. והיא עולה על כולם עד א"ס, כמ"ש רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.

עד שקוראים לה ישראל למטה בק"ש שתרד אצלם. ובאיזה קוראים לה בבן זוגה שהוא ו' ישראל סבא. והוא שיר א"ל. שיר שלו, שאם לא קוראים לה בו לא יורדת עליהם.

ובאותו זמן שיורדת קושרים אותה בתפילה של יד למטה, שתהא קשורה עימו, וסוד הדבר ונפשו קשורה בנפשו. וקשר של שניהם הוא שורוק למטה. ולמעלה שלשלת תפילין על ראשו. בסוד הטעמים נקראת תנועה. מצד שנקודה ייחוד. וצריך להאריך אותה בתנועה שהיא רביע עד א"ס למעלה. וצריך להוריד אותה בחיריק עד אין תכלית, להמליך אותה על תחתונים.

ובשורוק צריך לייחד אותה בבעלה. ובחולָם היא כתר על ראשו. ובחיריק היא כיסא תחתיו. ובשורוק הוא ייחוד אצלו. כמו זה ו וכאשר היא למעלה, כתר על ראשו. והיא בת, יורדת תחת רגליו. והיא בייחוד שלו בחיקו. נעשית שֻרֻק קשר שלו. וכאשר צריך לשבור קליפות של אלו צְלָמים, בה נקרא שְבָא תְבִיר. ובה ושַבֵּר תְשַבֵּר מצבותיהם.

אבל ייחוד שלה בנקודת שורוק וּ שהוא יסוד ח"י עולמים. ח"י ברכות התפילה. בזמן שהם בייחוד אחד, צריכים ישראל לעמוד בתפילה בחשאי, וסוד הדבר הביאו לה בחשאי, ומפני זה בעומדם ישראל בעמידה, לעורר אצלה ח"י ברכות בחשאי, להשפיע לה ברכות, נאמר בחיות בעומדם תרפינה כנפיהן שלא צריך להשמיע כנפיהן קול, כמו חנה שנאמר בה וקולה לא ישָמע.

וכך צריכים ישראל להתייחד בבת זוגם בחשאי, בענווה באֵימה ברתת וּבְזִיעַ, בבושה, שנאמר, כמי שכְּפָאוֹ שד. שהיא שֵד מן שד"י. שבאותו זמן מועבר מהשער. וזה סוד המזוזה שנאמר בה וכתבתם על מזֻזות ביתך, מזוזת כתוב ז"ז מו"ת. ואם הוא נשמע קולו, מיד לַפֶּתח חטאת רובץ. ולא עוד אלא שהוא קטן באמונה. ולא לחינם נאמר, כל המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מִקְטַנֵי אמונה.

באותו זמן שמתייחד הקב"ה עם שכינתו, כל החיות מקבלות זו מן זו ברכות. וכולן בקדושה. ומפני זה תיקנו קידושין וברכות לכלה. וכנגד ברכה וקדושה וייחוד של הקב"ה, כך צריכים ישראל שיהא ייחוד שלהם בקדושה וברכה. וכך כל מזונם בברכה וקדושה. ואין קדושה בפחות מעשרה שהיא י'. ומפני שטבעת היא י' כמו זה ם, בה מתקדשת כלה. וצריך להכניס אותה באצבע שלה שהיא צורת דמות האות ו', ונעשית ז'. וצריך שני עדים שהם כנגד ה' ה'. וכאשר היא טבעת בראש האצבע ונעשית ז', באותו זמן צריך לברך אותה בשבע ברכות שיורשת כלה.

באותו זמן שמתייחדים יישקני מנשיקות פיהו. מהו נשיקות פיהו, שתי שפתיים שלו ושתיים שלה. הן ארבע כנפי החיות שנאמר בהן וארבע כנפיים לאחת להם. וכאשר נכללות שני פנים שלו ושניים שלה, וארבע זרועות של שניהם, נאמר בהם וארבעה פנים לאחת וארבע כנפיים לאחת להם. והם ארבע פני יהו"ה. ארבע כנפיים אדנ"י. בחיבור אחד יאהדונה"י.

כאשר מתחברות אותיות נקרא חשמ"ל. חיות אש ממללות, מדברות. פְּעָמים חשות, שותקות פעמים ממללות. ובגללם נאמר גדול העונה אמן יותר מן המברך. מפני שמתחברים חתן וכלה, שמונה אותיות כאחד.

אלו ארבע חיות הן אדנ"י, והן אריה שור נשר אדם. אריה מקבל עליו י' במוח. ובזמן שהוא בימין שנאמר בו ופני אריה על הימין לארבעתם, הרוצה להחכים ידרים. שור לשמאל כנגד הלב. ה', הבל הלב, שם ה' מצפון זהב יֶאֱתה. באותו זמן שהיא ה' בלב, הרוצה להעשיר יצפין.

י"ה יִראה ואהבה. או"א. זרוע ימין ושמאל, וַיַעֲבור, חו"ג, שעולים לחשבון ע"ב מילים, ורי"ו אותיות של ע"ב שמות. וזה סוד של ויעב"ר עיבור כלל שניהם.

ו' זו התורה ששורה בפה. וברוח הפה פורחת על נשר. שנשר הוא החוטם. שתי כנפיים שלה שתי שפתיים. ועליה נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר, וזה עמוד האמצעי. שחו"ב הן נסתרות במוח ולב, באהבה ויראה. ותורה בלי יראה ואהבה לא פורחת למעלה. וכתר, בו תלויים בנים חיים ומזונות. שהוא מזל של כולם. והוא לא תלוי במזל. ומפני זה נאמר בנים חיים ומזונות לא בזכות תלוי הדבר אלא במזל תלוי הדבר. שחסד הוא זכות.

ה' קטנה דמות אדם, בה נשלם יהו"ה, והיא ה' המלכות הקדושה. היא מצווה. עשִיַת מצוות. שהיא שורה ברמ"ח איברים. ותורה ומצווה עליהם נאמר והנגלות לנו. ותורה ומצווה בלי יראה ואהבה לא יכולה לעלות ולעמוד לפני י"ה.

היא כלל של הכול. ועל הכול, אד"ם. יו"ד ה"א וא"ו ה"א, זו מחשבה, שמעלה הכול עד א"ס. במלכות נשלם הכול מעלה ומטה.

והיא כלולה מארבע פרשיות ק"ש, שהן רמ"ח מילים עם אֵל מלך נאמן. וכדי שלא יעשו הפסקה תיקנו לחזור שליח הציבור ה' אלקיכם אמת. וכאשר ישראל אומרים שמע ודאי, חיות שומטות כנפיהם. באיזה מקום, בכנפי מצווה שנאמר בהם על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. שהוא כמו מעיל האֵפוד. שפעמונים ורימונים הם כנגד חוליות וקשרים. שולי המעיל הם כנגד כנפי מצווה.

והם ה' קשרים, כנגד שמע ישראל ה' אלקינו ה', שהם כנגד ה' נימים של כינור דוד שהיה מנגן מאליו. י"ג חוליות כחשבון אח"ד. שקול הניגון עולה באחד. וזה ח"י בין חוליות וקשרים. לכל צד. עולים ע"ב. וזה הוא והוכן בחסד כִּסא, חס"ד ע"ב. כל מי שמתעטף בעיטוף של מצווה, כאילו התקין כיסאו להקב"ה. והם יאהדונה"י. לכל אחד ארבע פנים וארבע כנפיים עולים ס"ד. ושמונה אותיות יאהדונה"י, עולים ע"ב. וכנפי מצווה מלמדים סוד. שהם ח' חוטים לכל צד. כנגד ארבע פנים וארבע כנפיים של כל חיה. ובחשבון קטן של חֲנוֹך א"ז הוא שד"י. אז ישיר בכל מקום. ונאמר, כל מי שפוחת לא יפחות משבע, וכל מי שמוסיף לא יוסיף על י"ג. ואלו שבע כנגד שבעה ימי בראשית שרומזים לשבעה שמות אביגתץ, ועליהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפיים שש כנפיים לאחד, שבהם פורחת תפילה למעלה. והם שם מ"ב, כנגד מ"ב שמות שהם בתפילין של יד ותפילין של ראש, ועליהם נאמר וראו כל עמֵי הארץ כי שֵם ה' נקרא עליך.

והם תכשיטי הכלה. תפילין של ראש עטרת זהב בראש הכלה. ותפילין של יד טבעת של זרוע. הרי כלה מתוקנת בתכשיטים שלה. צריך לקרוא לחתן שלה. כמ"ש שמע ישראל. והרי הם בחופה. צריכים העם הקדוש לקום בעמידה לפניהם עם חזן, לברך אותם בשבע ברכות, ולקדש החתן את הכלה בראשונה בקידושין. ובעומדם העם הקדוש וחזן לברך אותם, חיות קדושות שהיו מנגנות בכנפיהן תרפינה כנפיהן.

ש של תפילין זו אמא עילאה. עליה נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם יהו"ה נקרא עליך ויראו ממך. שי"ן עולה אותיותיה ש"ס. ה' של יד כהה שס"ה. ורמ"ח מצוות שכלולות ברמ"ח מילות ק"ש בארבע פרשיות, הרי תרי"ג. עליהם נאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, שמ"י עם י"ה שס"ה. זכר"י עם ו"ה רמ"ח, והכול תרי"ג. התורה היא שם של הקב"ה.

ציצית היא הכיסא. תפילין הקב"ה שיורד על הכיסא, שקוראים לו בק"ש, הרי הקב"ה יושב על הכיסא, צריכים לעמוד בשבילו בתפילת העמידה. שלושה צבאות שלו באים בזמירות שירות ותשבחות.

באותו זמן שהוא על כיסאו, מה אומרים, אֵל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות. זה התיקון הוא לגבי צדיקים גמורים, שמתקנים הכיסא לקב"ה בציצית, ומורידים אותו בתפילין, ועומדים לפניו בתפילה. לבינוניים ציצית ותפילין הם כשור לעול וכחמור למשא. ובשבת נאמר בהם למען ינוח שורך וחמורך. לרשעים הם קשר לכל מקטרגים שלהם, שכך הם עשרה כתרים תחתונים, שהרי זה כנגד זה ברא הקב"ה. אבל כתרים תחתונים הם קליפות לגבי כתרים עליונים שמתלבשות בהם עשר אותיות בתפילה, להיות כפותים תחתיו כתרים תחתונים.

ובזמן שהצדיקים נתקנים בכנפי מצווה ובתפילין, נכפים תחתיהם כתרים תחתונים, הרי המלך בא, באותו זמן ייכנס המלך בהיכלו שהוא אדנ"י, כמו זה יאהדונה"י, הרי המלך בהיכלו, מי שרוצה לבקש בקשותיו ייכנס. ומפני זה אדנ"י שפתיי תפתח, בשלוש ראשונות יסדר בן אדם שִבְחו, כעבד שמסדר שבחו לפני רבו, שאלו שלוש כותבות כל זכויות. ושלוש אחרונות חותמות. ומפני זה צריך בן אדם להיות בהם כעבד שמקבל פרס מרבו והולך לו. ששם הוא בית קיבול חותָם של הקֶשר, והיא המלכות הקדושה.

באמצעיות צריך לבקש. ששם ו' ו'. אחת בַּעלֵי כתיבה ואחת בעלי חתימה והן ו' עליונה ו' תחתונה. כללות שנים עשר פרקים. שלוש ראשונות ראש ושתי זרועות. שלוש אחרונות הגוף ושתי שוקיים, הרי נפטר מהמלך. משום כך צריך לחזור שלוש פסיעות לאחור. וסוד הדבר ויֶאֱסוף רגליו אל המיטה.

תיקון אחת עשרה

בראשית בר"א שי"ת. ומה הוא. שישה היכלות, כנגד ששת ימי בראשית. אלקים. אמא עילאה עליהם. שהיא היכל שביעי. וכמו שאמא עילאה הוציאה שישה. כך אמא תחתונה הוציאה שישה. ומה הוא, את השמים ואת הארץ. ואלו שישה כלים שנאמר בהם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. והיכלות תחתונים הם כלים להיכלות עליונים.

וכאשר ישראל היו מתפללים, כל היכלות אלו היו נפתחים אצלם. ועתה בגלות נאמר בהם כל השערים ננעלו, והשכינה לחוץ מהיכלה. והקב"ה לחוץ מהיכלו. ומלאכים שממונים על תפילות לחוץ מהיכליהם. כמ"ש הן אראלם צעקו חוּצה. ואין להם לתפילות מקום להיכנס. וזה הוא כל השערים ננעלו, אבל שערי דמעה לא ננעלו, ואין מי שפותח את אלו השערים, עד שיבואו בעלי דמעה, שנאמר בו ותפתח ותראֵהו את הילד והנה נער בוכה. ואין ההיכל נפתח אלא בו. וזה הוא ותפתח. ותפתח ודאי, שנפתח ההיכל הזה אליו. כמ"ש אדנ"י שפתיי תפתח. במה נפתח לו בדמעה, כמ"ש והנה נער בוכה, ומיד ותחמול עליו.

ותפתח, כאשר ישראל פותחים בתשובה בבכייה, מיד ותחמול עליו. וזה הוא בבכי יבואו. בזכות הבְּכִיה שלו ייאספו מן הגלות.

שֶיֵש היכל הדמעה, שאין לו רשות להיפתח אלא בדמעה. ויש היכל הניגון, שאין לו רשות להיפתח אלא בניגון. ומפני זה דוד קָרב לאותו היכל בניגון, כמ"ש והיה כנגן המנגן. ויש היכל האור, שלא נפתח אלא לבן אדם שהוא מתעסק באור התורה.

ויש היכל של נבואה, שלא נפתח אלא לבן אדם שהוא חכם גיבור ועשיר. ויש היכל של יראה, שנקרא היכל היראה, שלא נפתח אלא למי שיש בו יראה. ויש היכל של עניים, שלא נפתח אלא לעניים שהם מתעטפים לפני ה' בתפילה, בעיטוף של מצווה של ציצית ותפילין, ועליהם נאמר תפילה לעני כי יעטוף.

ויש שער של הצדיקים, שלא נפתח אלא לצדיקים, כמ"ש זה השער לה' צדיקים יבואו בו, וזה הוא שער של צדיק חַי עולמים, שנאמר בו ולא ראיתי צדיק נעזב וזַרעוֹ מבקש לחם. ועתה בגלות נאמר בו הצדיק אָבָד. מהו אבד. אבד את המלכה. ונאמר בו ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני. ומפני שאין לו משלו, עניים צווחים בח"י ברכות התפילה לגבי חי עולמים. והרי הסתלקה משם נביעה של כל ברכות. ואין מי שנותן להם, ושערים אחרים סתומים. ושער הצדיק חרב ויבש. כמו שעני חרב ויבש. וסוד הדבר ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה.

ואין שער פתוח אלא שער הדמעה. ומה היא, בת עין, שדמעה ממנה יוצאת. ועליה נאמר שומרֵני כאישון בת עין. וּבָהּ והנה נער בוכה, לגבי הקב"ה, שירחם עליו בגלות. כמ"ש אתה תקום תרחם ציון. מפני שהיא לבת אש שנראתה למשה בסנה, שכתוב ויֵרָא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. היא ב"ת מן בראשי"ת, וזה בראשית.

תיקון שתים עשרה

בראשית, מאמר ראשון של הכול, כלול מעשר אמירות. והיא ל"ב אלקים של מעשה בראשית, ומצד השמאל ניתנה, שהיא גבורה אש אדומה. ומפני זה בלבת אש. ומשה היה מצד הלויים מצד שלו ממש. ומדוע נגלה לו בסנה. להראות שהייתה בדוחק בין הקוצים. ועם כל זה והסנה איננו אֻכָּל. מפני שוֹשנים שהם בניה, שהם ישראל, שהם עתידים להיות בגלות בין ערב רב שהם קוצים. וזה הוא סוד כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הִדַחתיךָ שָמה ואתך לא אעשה כלה.

הראה לו שכר הכלה, שהיא לַבַּת אש בין הקוצים שהם הרשעים, כאשר דוחקים את השכינה וישראל, השכר שלהם כַּלָה. יוצאת שכינה כלה מביניהם, ויבוא חתן בשבילה, וזה הוא שכר הכלה הדוחק, ויגאל אותם מן הגלות בשבילה. ודוחַק גלות הערב רב לישראל ממהר להם הגאולה, ורפיון שלהם מעכב להם לישראל הגאולה. משום כך נראה לו למשה בלבת אש מתוך הסנה, מתוך קוצים.

כאשר התקרב שם לראות מעשה זה. אמר לו הקב"ה, אל תקרב הֲלום, שַל נעליך. כאן רמז שהתפשט מן הגוף שלו, שהוא נעל, לגבי גוף אחר שהתלבש כאשר התקרב. ויש מי שיאמר שהוא אשתו, והכול אמת זה וזה.

וכן הראה לו שביהמ"ק שהוא בניין של אדם שעתיד להיחרב. וייבנה פעם אחרת ע"י הקב"ה, כמ"ש, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. מפני שנאמר בו ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב, נאמר בביהמ"ק בונה ירושלים ה'.

ונאמר שם לגבי אדם, וייבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם, זו חכמה. ויְביאֶהָ אל האדם, זו עמוד האמצעי, דרגת משה. וזו הצלע היא ודאי כלת משה. ועליה נאמר ויֵרָא מלאך ה' אליו בלבת אש. שהיא בת יחידה, שממנה יוצא אור התורה.

וכתוב, ותפתח ותראהו את הילד. ותראהו, זו השכינה, שהיה בוכה בגללה, מיד, ותחמול עליו. וזה הוא בבכי יבואו ובתחנונים אובילֵם. בתחנונים ודאי, לקיים וברחמים גדולים אֲקַבְּצֵךְ.

באותו זמן כל חיות יתעוררו בקול, ועופות מצפצפים בשיר. לקבל הבת בשמחה בניגון. לקבל קידושין מהחתן. שהם קדוש קדוש קדוש ה'. ואין קדושה פחות מעשרה. וקידושין הם מצד החכמה שהיא י' קודש ישראל לה' ראשית תבואתֹה. ראשית ודאי. ומתברכים בשבע ברכות מצד האמא העילאה שהיא ברכה. ועליה נאמר להניח ברכה אל ביתך. ושבע ברכות הן, בשחרית שתיים לפניה ואחת לאחריה ובערבית שתיים לפניה שתיים לאחריה. והן שבע ספירות שכלולות בחתן וכלה, וזה הוא שמע ישראל. הרי כאן קדושה וברכה וייחוד. באותו זמן מתעורר דוד בכינור שהוא מנגן מאליו, בעשרה מיני ניגונים. ראשון באשרֵי וזה בראשית.

תיקון שלוש עשרה

בראשית, שָם אשרֵ"י. וזה הוא אשרי האיש. והוא אהיה אשר אהיה, ראש לכל ראשים. ועליה נאמר ראשך עלייך ככרמל, וזה תפילין של ראש. ודַלַת ראשך כארגמן, זו תפילין של יד. ובו משבחים לַבַּת בזה אשרי. כמ"ש באֹשרי כי אִשְרוּני בנות.

מי זוכה להיכנס שם. אשר לא הלך בעצת רשעים, שהיא עצה רעה מצד של עץ הדעת טוב ורע. ובדרך חטאים לא עמד. מי זה דרך חטאים, אותה שנאמר בה כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה. ובמושב לֵצים לא יָשב. מי זה מושב לצים זו לילית אימם של ערב רב, שהיא מְטַמאה כנידה במושבה. וכן ערב רב מטמאים במושבם את הצדיקים שיושבים ביניהם, כַּנידה.

ומי שדבק בזה אשרי שהוא כתר וראש התורה, נאמר בו והיה כעץ שתול על פלגי מים. וזה עץ חיים, שנאמר בו ועָלֵהו לא יִבּוֹל. וזה תיקון ראשון.

שני, בשיר, זו חכמה. שָׁר י'. ושלוש אותיות י' הן י' י' י'. והן ראש וסוף ואמצע האות י'. והן רמוזות בשם הסתום שהוא יו"ד ה"י וא"ו ה"י. באלו שלוש שיבח דוד המלך את בת המלך. כמ"ש שיר למעלות. ל' מעלות הן ודאי. הן שלושים דרגות שבהן הבת עולה אצל אבא.

בחמישה נימי הכינור, שהם חמישה שמות, שמזכיר חמש פעמים ה' בזה המזמור. אחד עֶזְרי מעם ה', ב' ה' שומרֶךָ, ג' ה' צִלך, ד' ה' ישמורך מכל רע, ה' ה' ישמור צאתך ובואך. ובהם המלך אומר לגבי כלה, צַהֲלי קולך בת גלים. בת עשרה גלגלים, שעולה בהם יו"ד ה"א וא"ו ה"א, בעשרה מיני ניגונים.

ובארבע חיות שעולה יהו"ה. בשיר פשוט, כפול, משולש, מרובע, שהוא יהו"ה. שקולו עולה כגלי ים. וגלי הים שלמעלה הם עשרה גלגלים. ועליהם נאמר ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש, בשתי זרועות הבת.

ובהם שישה פרקים. והם שש דרגות של הכיסא. שש מעלות לכיסא. וכאשר עולה ו' בהם, יתעוררו אצלו לקבל אותו שרפים בכנפיהם. כמ"ש שרפים עומדים ממעל לו שש כנפיים לאחד. ומי שעולה על כנפיהם ופורח בהם הוא ו'. כולל שש תיבות הייחוד שמע ישראל. ובגללו נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול.

וכאשר עולה הבת, עולה בשתי זרועותיו שהן חו"ג, שבהן שישה פרקים שהוא ו'. וסוד הדבר, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

כאשר עולה זה השיר עולה בשש מילים שהם שמע ישראל ה' אלקיך ה' אחד, וכאשר יורד, יורד בשֵש שהן בשכמל"ו. וניגון כאשר עולה, עולה בשש. וכאשר מונמך, מונמך בשש. ועליהם נאמר שוקיו עמודי שֵש.

ועשרה גלגלים הם י'. שהם כנגד עשר אצבעות שמכים בניגון. חמש בחמש. והן ה' ה'. שעולים בי'. בשש דרגות שהוא ו', בו עולים ויורדים. והוא כמו סולם שנאמר בו והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והכול יהו"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. י"ד, ודוד מנגן ביד. ו' הוא גוף, כנפיו ה' ה', הראש שלו י', בו עולה קול הניגון.

ו' היא מנורה, ה' ה' שלושה קְנֵי מנורה מצידה האחד, ושלושה קני מנורה מצידה השני, ו' מנורה באמצע. נר על ראשו. י' כאשר שורה באות ו' נעשית ז'. וסוד הדבר יאירו שבעת הנרות.

כנגד מנורה שהיא ו', ושישה קני מנורה שהם ה' ה' שש אותיות ו'. וסוד הדבר שבעה ושבעה מוּצָקות. עד שעולים לי"ד, שהוא יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וזה הוא ודוד מנגן ביד. י"ד כנגד י"ד. ועולה ה' קטנה באות ו', ואח"כ עולה ו' בי', שש פעמים עשר, עד שעולה לשישים. והן אותיות הדְבֵקוֹת בק"ש, שבגללם נאמר כל המֵשִׂים רווח בין הדבֵקים מצננים לו גיהינום. ושלמה עליהם אמר, הנה מיטתו שֶלִשְלֹמה שישים גיבורים סביב לה, ואלו שומרים את מיטתו. וכנגדם שישים המה מְלָכות. אלו זכרים, ואלו נקבות. אלו של ק"ש שתיקן משה זכרים. אלו של שלמה נקבות. ואלו בית קיבול לאלו. דרגות של שלמה הן בית קיבול לדרגות של משה. וכאשר מתחברים הכול אחד, שלמ"ה נהפך למש"ה.

בתיקונים של ארבע אותיות נתקן שיר. ועליהן נאמר והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. עולים שניים והן י"ה, ויורדים שניים והן ו"ה. וכן גלגלי הים עולים בעשר, והן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וארבע חיות, כאשר עולה הבת בשיר, נשר נוטל י' בפיה ועל ראשה. ו' בגוף. ה' ה' בכנפיה. אָדָם יו"ד ה"א וא"ו ה"א רוכב על הכול. ודמות פניהם פני אדם זה עולה על הכול. ופני אריה אל הימין לארבעתם זה יהו"ה. ופני שור ופני נשר, הם מרכבה לשם של יהו"ה. ואדם על הכול.

בזמן שהיא עולה בכל אלו תיקונים. הוא משבח אותה, כמ"ש כחוט השָני שפתותייך ומִדְבָּרֵך נאווה. הרי שני מיני ניגונים שמשבח דוד המלך. באשרֵי, בשיר.

שלישי, בברכה, וזו שכינה עליונה. ועליה נאמר ברכי נפשי את ה', מזה ניתנה בבן אדם נשמת חיים, שנאמר בה חמישה תיקונים. מה הקב"ה זן כל העולם, כך הנשמה זנה כל הגוף. מה הקב"ה רואה ואינו נראה, כך הנשמה רואה ואינה נראית. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים, כך הנשמה יושבת בחדרי חדרים. מה הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, כך הנשמה מלאה את כל הגוף. מה הקב"ה דן את כל העולם, כך הנשמה דנה את הגוף. וסוד הנשמה שהיא שווה להקב"ה, זו בינה, מ"י. ועליה נאמר ואל מי תְדַמְיוני ואֶשְוֶה. אל מי ודאי. ונאמר, חמישה דברים אלו. חמישה ודאי. מפני שהם מצד הה' העליונה.

והם כולם תיקונים בלב. כמו שנאמר, הלב מבין. הלב רואה. הלב שומע. הרי שלוש. ה' היא חמש. הבל ורוח הפה שעולה בו קול ואמירה ודיבור זה ו'. עורקי הלב הם כחיילים אחר מלכם. וסוד הדבר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. כך מתנהגים עורקי הלב לגבי הרוח. הרי לך רוח בלב, שיוצא מאוזן שמאל של הלב. והוא היה רוח צפונית שהיכה בכינור דוד. ובזה הרוח היה מכה בחמישים נימים של כינור שהם חמש כנפי ריאה. ובקנה עולה קול ללב. והוא אש אוכלה, מאוזן ימין של הלב שהיא כלפי כבד. וממנו יוצא דיבור, כמ"ש הלוא כה דְבָרִי כאש, ואם לא כנפי ריאה שמנשבים על הלב, היה שורף כל הגוף. מחשבה בלב וזו י'. שה' ה' הן אמירה ודיבור. ו' קול כולל הכול.

רביעי, במזמור, וזה הוא זרוע ימין. כמ"ש מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו. ועליה נאמר הושיעה ימינך, והיא בגלות עם השכינה. והיא תומכת אותה. וסוד הדבר וזרוע ה' על מי נגלָתָה, ובה שבועת הגאולה, כמ"ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, ועוד חי ה' שִכבי עד הבוקר.

ומדוע נקראת זרוע ה'. מפני שכף היד בו י'. חמש אצבעות ה'. קנה הימין שהוא זרוע ו'. כתף בו ה', וזה עמוד האמצעי שנקשר בימין, להקים בו השכינה בגלות, ומשה שהוא צורת דמות עמוד האמצעי, נאמר בו מוליך לימין משה זרוע תפארתו, והוא בוקע מֵי התורה לגבי זרע אברהם שהוא ימין, להיות לו שם עולם. ומתקשר בה' של אברהם, שהיא חמישה חומשי תורה. ובה נשלם משה. ומיד שנשלם נגלה עליו ימין. וזה הוא וזרוע ה' על מי נגלתה.

חמישי, בניגון, מפני שזה הניגון עולה ממנו כמה נגינות, עלמות מצד השמאל. שמשם רוח צפון היה יורד בכינור דוד והיה מנגן מאליו. כמ"ש והיה כנַגֵן המנגן ותהי עליו יד ה'.

ומשם רעמים יוצאים, כמ"ש ורעם גבורתו מי יתבונן. ומשם רועָה התרועעָה הארץ, בתרועה, מצד של מטה כלפי חסד. מוֹט התמוטטה אֶרץ, בתקיעה. פּוֹר התפוררה ארץ, בשברים. באותו זמן שלושה האבות מתקשרים בגבורה, ונעשים בה תרועה שברים תקיעה. ובהם רועה התרועעה. וזה יהיה בסוף הימים. וכל אותות אלו, בארץ ישראל יהיו. מפני ששם חברון שהאבות שם קבורים.

שישי הללויה הללוהו וזה ה"ו. עליו נאמר ליל שימורים הוא לה', וזה הוא עמוד האמצעי. וסוד הדבר הַשמיעו הַללו ואִמרו הושַע ה' את עמך את שארית ישראל. לקיים הפסוק כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

וסוד הדבר מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה. ובו מִמְכון שִבְתוֹ השגיח. מפני שהוא צורת דמות עמוד האמצעי. באותו זמן מתקיים סוד המשנה שאמר אוכלים כל ארבע, ותולים כל חמש שזהו אלף חמישי. ושורפים בתחילת שש שהוא אלף שישי.

וכדי שלא יבדילו בין שש שהוא עמוד האמצעי ובין שבע שהיא בת זוגו. צריך לבַעֵר שְׂאור וחמץ שהם ערב רב. שלא יראו בין שש שהוא ו', ובין שבע שנאמר בה שבע ביום היללתיךָ. מפני שערב רב הבדילו בין שש לשבע במתן תורה, כמו שאתה אומר ויַרְא העם כי בושש משה, ונאמר בשש, באלו שש שעות עשו את העגל, והפרידו בין ו"ק, שהן שש לשבע. כך יפריד אותם הקב"ה בין שש לשבע.

שבגללם הייתה מצה פרוסה לחם עוני. עוני ודאי. ובאותו זמן תהיה שלֵמה כמו חברתה שהיא מצה שלֵמה. כמ"ש והיה אור הלבנה כאור החמה. ומדוע הייתה מצה פרוסה. מפני שהסתלק ממנה ו' רגל שלה להיות בה כַּמִצווה, ומצה פרוסה נשארה ד'. ומפני זה מצה פרוסה ד'. מצה שלֵמה ה'. ומפני זה אומרים הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח. כנגד מצה שלמה ומצה פרוסה.

ואומרים מרור, על שם ו' שנבדלת מן ה'. וזה גרם להם שוַיְמָררו את חייהם, הוא מרור והיא מרה, כמ"ש קְרֶאןָ לי מָרָא כי הֵמַר שַד"י לי. בעבודה קשה, בקושיה. בחומר, בְּקל וחומר, בין אוה"ע. ומי גרם זה, י' מן שד"י רושם הברית, שנתן משה בערב רב. משום כך ירד משה ממדרגתו. כמ"ש לך רד כי שִיחֵת עמך. עמך ולא עמי. ועל ידיו עתידה שכינה להתייחד עם הקב"ה. מפני שהוא הבדיל אותם, צריך לייחד אותם. לתקן במה שחטא. קמו כל החברים ונשקו לו, ואמרו אם לא באתי לעולם אלא לשמוע זה דַיִי.

שביעי, בניצוח, שהוא נצח ישראל. ועליו נאמר וגם נצח ישראל לא ישקר. ועליו נאמר למנצח על איילת השחר. למנצח על השמינית. מי היא שמינית, הוד. והוא נצח עליו.

שמיני, בהודאה, ובו היה משבח דוד הודו לה'. וזה הוד ודאי. למנצח הודו. בהם רמוזים נו"ה. והם ניסים. ובו שיבח משה אז, כמ"ש אז ישיר משה. מפני שהוא הוד שנתן למשה. אז תקרא וה' יענה, והם שמונה ימי מילה. ואחריו ברית שהוא יסוד צדיק העולם. ובו מתגלה י' של מילה, עשירית לע"ס. והוא הוד שמונה ימי חנוכה לארבעה ועשרים ימים, שהם בשכמל"ו. ומיד שעֲלֵה זית טרף בפיה שרה כֹּ"ה על ישראל בכ"ה בכסלו. ואלו הם כ"ה אותיות הייחוד, שהם שמע ישראל. וזה הוא חנוכה. חנ"ו כ"ה.

אבל נצח נאמר בו ותנח התיבה בחודש השביעי. מפני שנצח בו רמוז נוח צדיק. ובו והמים גברו מאד. כאשר לא שומרים ישראל ברית מילה מתגברות אוה"ע, שהם המים הזידונים. וכאשר שומרים אותה נאמר בהם והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי. זו י' של מילה, שהיא מלכות. עשירית לע"ס. וזה הוא את קשתי נתתי בענן, שהוא ברית.

ויעקב באותה הירך נאמר בו והוא צולע על ירכו שפרחה ממנו י' ונשאר עקב. וסוד הדבר הוא יְשוּפְךָ ראש ואתה תשופנו עקב. כאשר נשלמה סוכה ביָרֵך שלה, נאמר ביעקב, ויבוא יעקב שלם. ויעקב ודאי הוא צורת דמות עמוד האמצעי מהצד שלחוץ. והרי משה שם היה. אלא מהצד שלִפְנים היה. זה מהגוף וזה מהנשמה. ומפני זה שני יַרְכֵי עמוד האמצעי הם נו"ה.

ומתי יהיה עמוד האמצעי שלם, כאשר מתחבר בשכינה. כמ"ש ויעקב נסע סוכותה וייבן לו בית, כמ"ש וייבן ה' אלקים את הצלע. באותו זמן שמתחבר עימה, ויבוא יעקב שלם. באותו זמן תהיה סוכה שלֵמה. יאהדונה"י. כ"ו ה"ס.

קם רבי אלעזר ואמר, אבא אבא. מדוע נאמר ביום ראשון של סוכות, וּלְקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. אמר לו, בני, כלֵי מלחמה בימין נוטלים אותם. ובאלו כלי מלחמה הם ישראל רשומים שניצחו הדין. משל למלך שהיה לו דין ומלחמה בשבעים אומות ולא היו יודעים מי ניצח הדין. ושאלו אותו מי ניצח הדין. אמר תסתכלו באלו שרשומים בכלי מלחמה בידיהם ותדעו מי ניצח הדין. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, זה אתרוג, שהיא השכינה, הלב, שהוא עיקר כל איברי הגוף, שהם שלושה הדסים, ולולב, ושני בדי ערבה. הלב באמצע, ואיברים סביב סביב לו. ומפני זה אתרוג זו השכינה. וכך נאמר, אם נִטְלה בּוּכנָתו ואם עלתה חזזית על רובו פסול. מפני שהוא דומה לשכינה, שנאמר בה כולך יפה רעייתי ומום אין בך.

כפות תמרים זה לולב, ועליו נאמר נִפְרצו עָלָיו פסול, מפני שזה הוא מקצץ בנטיעות. שהרי לולב הוא הקשר והייחוד של הכול. מי שמברך עליה ביום ראשון של סוכות. מפני שהוא קשר וייחוד הכול, חי עולמים. שהוא כנגד ח"י חוליות השִׁדרה. ומפני זה נאמר לולב דומה לשִׁדרה. וסוד הלולב צדיק כתמר יפרח. וזה הוא כי כל בשמים ובארץ. ותרגם אונקלוס שאוחז בשמים בארץ.

וצריך לנענע ח"י נענועים בשישה צדדים. שהם חותם מזרח ביה"ו. שש הויות שיש בהם שמונה עשרה אותיות. וכולן רמוזות בספר יצירה בשישה צדדים, ונאמר, מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו. מעלה ומוריד למי ששמים וארץ שלו.

שלושה הדסים הגוף ושתי זרועות. והם כנגד העין ושתי כנפי העין. שני בדי ערבות כנגד שתי שוקיים וכנגד שתי שפתיים. וכאשר הם כולם אגודה אחת בלולב שהוא שִׁדרה. מה כתוב אמרתי אֶעֱלה בתמר. א' אתרוג. ע' ערבה. ל' לולב. ה' הדס. כולם נעשו כנגד ארבעה מינים של המרכבה. הרוכב בהם הוא יהו"ה. וצריך לסדר בהם בַּהֲקפה, כמו המזבח. ולמי, לגן שנטעו אלו נטיעות בו, וסוד הדבר נקבה תסובב גבר. נקבה נ' מן גן, גבר ג' מן גן. ג"ן הוא כולל שלושה וחמישים סדרי התושב"כ. ושבעה ימי סוכות הרי שישים. כנגד שישים מַסֶכתות.

שמיני עצרת חג בפני עצמו. בו נביעת התורה, להשקות האילן, שהוא נטוע בגן, ושורשיו וענפיו. הוא כמו חוּג הארץ, שכל חגים נחגגים בה.

תשיעי ברינה, וזה הוא רננו צדיקים בה'. וזו דרגה של צדיק חי עולמים. משם רינה, ובו גאולה, כמ"ש צֶמַח צדיק, ומתחתיו יצמח, מתחתיו ודאי, אותה שהיא עשירית לכל. וצדיק נוטל משמאל. ועמוד האמצעי מימין. כמ"ש מימינו אש דת למו.

באותו זמן שיהיו שני שמות כאחד. תתעורר בת המלך בשה"ש ומשלי וקוהלת, שהם שלושת אלפים משל, שלוש אותיות י' שהן שלוש טיפות המוח שיורדות מן י', ולאן נמשכות, לגבי צדיק, שהוא קשת הברית, ומה שהיה קטן נעשה גדול. וסוד הדבר שופר הולך פָּזֵר גדול. מתי יהיה זורק חץ בצורת דמות זה .

פתח רבי שמעון ואמר, עליונים התכוננו והזדרזו בכלי מלחמה לגבי הנחש שהוא מקנן בהרים גדולים. והוא הרג את אדה"ר, ואת כל הדורות שהיו אחריו. ומפני זה הכָּרוֹז יוצא בכל יום, מי שהורג אותו נחש שהוא מקנן בהרים גדולים, נותנים לו בת המלך, שהיא תפילה, שיושבת על מגדל, שנאמר בה מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב.

בינתיים הרי משה בא, בכמה צאן וּשְוורים וכבשׂים, ומקל בידו. הרים עינו למגדל, ובוא וראה, בן אדם אחד עֶלם צדיק שמו, שהיה יושב על המגדל קשת בידיו והיה זורק חיצים אצל הנחש. וזה הוא פָּזֵר גדול . והנחש לא היה מחשיב אותם.

וקשת היא לשון הפה. אגוז הקשת פֶּה. חוט השני זו שפה, חוט של קשת. שבו היה הצדיק זורק חיצים שהם דיבורי התפילה אצל הנחש. והנחש לא היה מחשיב אותם. ולא מפני חולשה של צדיק חי עולמים, אלא מפני חולשה של אותו שזורק אותם שהוא צדיק שלמטה ממנו, כאשר הוא לא שלם. ומפני זה לא החשיב אותם.

עד שבא משה, ולקח חץ אחד וזרק אצלו, זו אחר זו בתפילתו, כמ"ש עד יְפַלַח חץ כְּבֵדו של הנחש. שהוא ס"מ אל אחר, ששם יסודו ועיקרו. ומפני זה הכבד כועס. במה כועס, במרה שהיא דבוקה בו. וזה סם המוות נקבה שלו. זנב שלו, יוֹתֶרֶת הכבד, יותרת נקראת, שאחר שעושה ניאופים נותנת שאריות לבעלה. והזנב היא שפחה שלו, במרה כועס, ובזנב הורג. מרה היא פרצוף שלו. יותרת זנב שלו. כמו האדם, שעושה לו פרצוף ואח"כ זנב. שזה, אדם רע נקרא. וזה כמו שזה, זה אדם שנלקח מעץ חיים. וזה אדם שנלקח מעץ המוות.

לאחר שיְפַלח חץ כבדו. זֶרע יורה כחץ לגבי כלה. יו"ד זרע שנמשך ממנו, וזה ז'. ונאמר בה לשלח לי למטרה. וזה בת עין, בית קיבול לזרע שהוא ז' ודאי. מהי מטרה, זו ירח בן יומו , יָרח קדוש, מטרה היא ודאי לבת עין, נקודה קטנה מבפנים. אצלה הוא שולח חיצים באהבת העיניים. מטרה ודאי השכינה, שהיא מגינה על ישראל מנחש רע ס"מ.

ולמי שהיא מגינה עליו, נאמר בו לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם. באֶבְרתו יָסֶך לָך, זה איבר מן החי, צדיק. ותחת כנפיו תחסה, הם ה' ה'. שאות ז' היא אֶבְרָתו כלול י"ו. גוף של ו', ראש שלו י', כנפיו ה' ה', ומפני זה ותחת כנפיו תֶחְסה צינה וסוחֵרה אֲמִתו. צינה וסוחרה, שכינה עליונה ותחתונה. אֲמִתו, זו עמוד האמצעי. הראש שלו חכמה עליונה. צדיק הוא בצלמו כדמותו. זכאי הוא מי ששומר ברית מילה, והתורה שהיא עמוד האמצעי, ששניהם מָגִנים עליו. אחד בעוה"ז, ואחד בעוה"ב.

תיקון ארבע עשרה

בראשית עליה נאמר ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך, לא תבשל גדי בחלב אמו. בוא וראה, חכמה עליונה עליה נאמר קַדֶש לי כל בכור, שכל ביכורים על שמה נקראו. והשכינה משם נקראת בכורה. חכמה ודאי עליה נאמר וראשית כל ביכורי כל. ובן בכור שלה ראשון הכול זו ו' עמוד האמצעי.

ביכורי אדמתך שני עמודי אמת. מהי אדמתך שכינה תחתונה. והם כל ביכורי כל, מצד הצדיק שהוא כל. והשכינה היא ארץ שבו גדלים וצומחים אילנות. שעליה נאמר צמח צדיק, שהוא עץ פרי, אילן גדול וחזק עמוד האמצעי. עשבים ודשאים שהם תלמידי חכמים משם צומחים בגן, מפני שהיא תשבע"פ.

ומי משקה וּמַרווה וּמְגדל בה אילנות ועשבים ודשאים, מעיין גנים, שהיא חכמה ראשית כל ביכורי כל. ומאין יוצא מעיין המים, מבית ה', כמ"ש ומעיין מבית ה' יֵצא. ומפני זה ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך. וכן ראשית של צאן וכבשים, כמ"ש וראשית גֵז צֹאנך תיתן לו.

וסמוך לו לראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך, לא תבשל גדי בחלב אמו. מה זה אצל זה.

קם רבי שמעון על רגליו, פתח בקול גדול ואמר, אליהו אליהו רד כאן ברשות אדונך. והאר עיני אלו הזקנים בזה הדבר. שלא יבואו לאכול בשר בחלב.

בינתיים הרי אליהו ירד ולא התעכב. אמר, רבי שמעון. והרי סוד זה ודאי הוא סוד של לא תחרוש בשור וּבַחמור יחדיו. כאשר בכור שהוא ישראל עמוד האמצעי, לא מביאים אותו לבית ה'. חלב מתערב בבשר, וגורמים להתערב שור בחמור. וזה הוא כִּלאיים מין שאינו במינו.

אמר רבי שמעון, אליהו אליהו, והרי שור הוא מצד הטֹהרה, וחמור מצד הטומאה, זה הוא כלאיים טו"ר. אבל חלב הוא מצד הטהרה, ובשר מצד הטהרה. אמר לו ודאי כך הוא. אבל זה הסוד ניכר בפסוק זה, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה, שאע"פ שהם מצד הטהרה. כולם הם זכר ונקבה. והם זוגות. ומי שלוקח ממה שאין הוא מינו. אותו בן שהורכב משניהם, עליו נאמר לא תבשל גדי בחלב אמו.

אמר רבי שמעון, בוודאי עתה הוא דבר במקומו, וזה הוא בירורו של דבר. וזה הוא מְלִאָתְךָ ודִמְעֲךָ לא תאחר, כמו שנאמר שמא יְקַדְמנו אחר ברחמים. חטא זה שמערב בן אדם טיפת בכור בזיווג נידה שפחה גויה זונה, זה גורם שלוקח אחֵר בת זוגו. והוא מידה כנגד מידה. ומפני זה ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך, לא תבשל גדי בחלב אמו. שאותו בן הוא ערבוביה שיוצא כלאיים, מאשה שאין מינו, שהיא כנגדו. ומפני זה זכה עֵזר, בת זוגו שהיא עֵזר לו בתורה במצווה ביראה ובאהבה, עזר לו בעוה"ז ובעוה"ב. ואם לא, אחרת שאין היא מינו, היא כנגדו, להאביד אותו משני עולמות. וכל זה גורם לו מפני שלא שמר טיפה ראשונה לבת זוגו.

ועם כל זה אם חזר בתשובה, כתוב ושב ורָפָא לו. ונותן לו בת זוגו, שנאמר בה רִפְאות תהי לשׁרֶךָ. והיא צורת דמות התורה, שהיא רפואה והיא חיים, כמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה. ואשתו היא בצורת דמותה. כמ"ש רְאה חיים עם אשה אשר אהבת. התורה היא טוב, כמ"ש כי לֶקח טוב נתתי לכם. ואשתו היא בצורת דמותה כמ"ש מצא אשה מצא טוב. סוף סוף, עשר דברים נאמר בְּזה, ועשר בזה.

תיקון חמש עשרה

(ליום א')

בראשית זו ישראל. כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית תבואתֹה. ראשית בלי ערבוביה אחרת. ומפני שהוא קודש, לא הייתה לו הרכבה ממין אחר. ומפני שהוא קודש אין לו הרכבה, שצריך בו שמירה לגבי בת זוגו שהיא ה', ומפני זה ראשית תבואת ה', אין בו פגם. כמ"ש ויעקב איש תם, אין בו פסולת. צריך להיות שמור, פרי זה למלך ראוי ומפני זה כל אוכליו יֶאֱשָמו רעה תבוא אליהם נאום ה'.

שזה הוא עה"ח, שפרי שלו סם חיים בת זוגו, שומרת אותו בעוה"ז ובעוה"ב. עליה נאמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. גם לרבות בת זוגו, סם חיים שלו. והוא שומר אותו בעוה"ז ובעוה"ב. ומי שרוצה לקחת בת זוגו, כגון אוּרִיָה שהִקדים את דוד, נאמר בו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום ה'.

שבת זוגו של צדיק היא מצה שמורה, לגבי מצה שלֵמה עשירה. ומי גורם זו להיות בת זוגו מצה שמורה אצלו, מפני ששמר טיפה שלו, ומי שפגם טיפה שלו נקראת בת זוגו מצה פרוסה, לחם עוני. וסוד הדבר כל מי שמזלזל בלחם או בפירורי לחם שהם טיפות בִּכְזַית, עניות רודפת אחריו. אלא צריך לשמור טיפות שלו, שלא יזרוק אותם במקום שלא צריך. ומפני זה נאמר, כַּבְּדו לנשותיכם כדי שתתעשרו. וכבוד שלהן לשמור טיפה ראשונה, שלא יעשה בה פסולת.

שפסולת של אברהם ויצחק, גרמה לאומה של עשיו וישמעאל שמשתעבדים בִּבְניהם בגלות. והניסיון שלהם באש וסכין, הציל אותם משריפה והרג שלהם.

יעקב מפני שלא הייתה בו פסולת, נאמר בזרעו בגלות וישכון ישראל בטח בָּדד עין יעקב, נאמר כאן בטח בדד, ונאמר שם ביציאת הגלות ה' בדד יַנְחֶנו ואין עימו אל נֵכָר. לא מתערבים בבניו ערבוביית גֵרים, ומפני זה אין מקבלים גרים לימות המשיח. שעל זרע יעקב נאמר גפן ממצרים תסיע, מה גפן לא מקבלת הרכבה ממין אחר, כן זרעו הם שומרים אות ברית ולא מקבלים הרכבה ממין אחר. וכל מי ששומר אות ברית זוכה למלכות, כמו יוסף. וישראל מפני ששומרים ברית זכו למלכות ונאמר בהם כל ישראל בני מלכים. ומשה מפני ששמר אות ברית, נאמר בו ויהי בִּישורון מלך. זכאי הוא מי ששומר ברית.

תיקון שש עשרה

בראשית, זו חלה, כמ"ש ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. והרי נאמר שאדם חלתו של עולם היה. ומנין לנו שחַלָה היא ראשית, שהפסוק מוכיח, כמ"ש ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, מהי חלה, אלא שבעה מינים הם, חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זֵית שמן ודבש, שהוא דבש תמרים.

חיטה, אילן הוא שאכל ממנו אדה"ר. והוא לא הוציא משם חלה. ומפני זה לא חָלה בו ה', ושָׁרה בו ח"ט, וגרם לו מוות.

וחלה היא שכינה, כלולה משבעה מינים אלו, ובה חטא אדה"ר. טיפה זו י'. עיסה, ו' צריך להוציא ממנה חלה. ומיד חל על אותה טיפה, ונותן לו זרע כלול משניהם שהוא ו'. וסוד הדבר הֵ"א לכם זרע.

ומפני זה חלה ודאי היא מצווה שנצטוותה לאשה. שבגללה מת אדם שהוא חלתו של עולם. צריכה היא להפריש חלה, ולהוציא אותה מעיסתה, שהיא טיפה שלה, להחזירה על האדם.

היא כִּבְּתה נר שלו, שנאמר בו נר ה' נשמת אדם. צריכה להדליק אותו בליל שבת, בהתעוררות שלהבות אש האהבה לגבי בעלה. וסוד הדבר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. והתעוררות החמימות של ליל שבת מאשתו צריכה באהבה ויראה. וזה הוא אשה כי תזריע וילדה זכר.

היא שפכה דְמי האדם. נזרק דמה. ועל כל זה צריכה לשמור אותו מדם נידה. ומפני זה על שלושה דברים אלו נשים זהירות, בנידה ובחלה ובהדלקת הנר. עד כאן סוד החיטה, שמשם חלה. חִט"ה הוא סוד עשרים ושתיים אותיות התורה.

תיקון שבע עשרה

ליום ט

בראשית, עליה נאמר ראשית מַעשׂר דגנך, וזו מלכות שהיא מעשר. והיא עשירית לע"ס. ובגללה מְעַשׂרים. ומוץ ותבן שהם לבושי החיטה בזה העולם, פטורים ממעשר. ומי שרוצה להוציא מעשר מחיטה, צריך לנקותו מן מוץ ותבן שהם ח"ט, ונשארת היא ה' נקייה, באותו זמן יהיה זורק בה טיפה שהיא י'.

וכמו כן בזיווג האדם, צריך לנקות טיפה מחט"א שהוא יצה"ר. להיות זרע נקי בה'. כמ"ש, הא לכם זרע.

אבל בעוה"ב חיטה היא נקייה. היא ולבושה. והיא עשרים ושתיים אותיות התורה. ומפני זה בהמוציא בעל הבית צריך לדקדק בה'. להיות היא נקייה בלי פסולת. ושני מַעַשׂרות הן, שאמר הפסוק עֲשֵׂר תְעשר. מדוע, אלא כדי לקשר אותה בשתי זרועות, שהן כהן לוי שהם מעשר ראשון ללוי. מעשר מן המעשר לכהן. שכל ספירות עולות לעשר בשכינה, עד שעולות למאה. והיא נעשית תרומה לכולם מאה. ומפני זה שיעור תרומה שניים ממאה. כנגד שני לוחות התורה. שהיא תורה שניתנה בארבעים ימים. וזה הוא תור"ה מ'. ובה נעשו ספירות כולן עשרונים. שלושה אבות שלושה עשרונים. שני נביאי אמת הם עִשָׂרון עִשָׂרון.

תיקון שמונה עשרה

בראשית ברא אלקים, בר"א שי"ת. הן שש דרגות הנבואה, שנאמר בהן שוקיו עמודי שש. וכמו שהם שש למטה, כך הן שש למעלה. ואלו שש עולות לשישים. באיזה מקום, ביסו"ד חי עולמים. נשאר י"ד מן יסו"ד, זו שכינה תחתונה, כלולה מארבעה עשר פרקי היד. שהם בחמש אצבעות, והן יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ארבע עשרה אותיות של הקב"ה שכלולות בה. וזה הוא וביד הנביאים אֲדַמֶה.

ס"ו מן יסוד, הן כנגד שש דרגות הכיסא שנאמר בו שש מעלות לכיסא. ואות ו' עולה בי' שהיא עטרת הברית, לשישים, שש פעמים עשר. ועולים לשישים כנגד שישים גלגלים שמסובבים את הכיסא. והכיסא שָם השכינה.

שהיא דמיון ומראֶה של הכול. דמיון זה שנאמר וביד הנביאים אדמה, ועליה נאמר ותמונת ה' יביט. על שם שֶכֹּל פרצופי הנביאים, בה הם רשומים, נקראת דמיון. ועל שם שכל אורות שלמעלה ממנה, בה נראים, נקראת מראֶה. כמ"ש ה' במראָה אליו אֶתוודע. בסתימת העיניים נקראת מראֶה בחלום, וסוד הדבר אני יְשֵנָה ולבי עֵר. ובפתיחת העיניים הוא מראֶה בְּהָקִיץ. ושני ממונים שם. אחד סגרון, ואחד פתחון. ומט"ט שנקרא בשם שניהם, ממונה על שני מפתחות אלו.

מצד עמוד האמצעי היא השכינה מראה בהקיץ. ומשה בצדו. שכתוב בו פה אל פה אדבר בו ומראֶה ולא בחידות ותמונת ה' יביט.

מצד הצדיק, שהוא אור הגנוז לצדיקים לעוה"ב, נקראת מראֶה בחלום. והוא שנראה בה. מצד הגוף, הוא יהו"ה עמוד האמצעי, שניטל משני צדדים. והוא רוכב על ארבע חיות שהן פני אדם פני אריה פני שור פני נשר. יו"ד ה"א וא"ו ה"א נקרא מבפנים הגוף. והוא אדם לשבת על הכיסא.

למי שהוא אדם נראית לו בדמות אדם. למי שהוא כשאר חיות נראית לו בדמות חיות הכיסא. לכל אחד כפי כוחו. ואל יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל לו, אלא בשכינתו. שלא יכול להשיג אותו שום נביא וחוזה אלא בשכינה. ויש אדם למעלה מאדם מצד החכמה. כ"ח מ"ה ודאי, ונאמר בו חכם עדיף מנביא.

קם רבי שמעון וכל החברים, ואמר, משה, רבם של כל הנביאים, קום התעורר משנתך שאתה הוא בכל הנביאים כמו השמש, שהירח והכוכבים ממנו מאירים, ואין להם אור מצד אחר. ובזמן שאתה נאספת מהעולם נאמר בהם יֶחְשְכוּ כוכבֵי נִשְפּוֹ. קום האר אורךָ.

ולא עוד, אלא בזמן שאתה נאסף מן העולם, בית הנבואה, שנאמר בה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, הוא סתום. קום פתח אותו, שהוא בית עליון גנוז, שכל גנוזים שלמעלה חֲתוּמֵי המלך העליון שם. ואתה היית כבן בית, בן אותו בית, בי"ת. ב' אמא עילאה. י' חכמה אבא. ת' תפארת. בן בית שלמעלה. ואתה היית בצורת דמותו, שבאותו הבית לא היה רשות לנביא וחוזה להיכנס שם אלא ברשות, ואתה היית נכנס בלי רשות. כבן המלך שאין שם שער סתום לו.

ולא עוד, אלא שנביאים אחרים, לא היו נכנסים לראות את המלך, אלא בשעות ידועות, ובימים ידועים, כמו שמצאנו באהרון שהיה עליון מכולם, שנאמר בו ואל יבוא בכל עת אל הקודש, אלא בזאת יבוא אהרון אל הקודש. כש"כ אחרים. ואתה בכל שעה ושעה ובכל יום שאתה רוצה, היית נכנס לראות את המלך.

ולא עוד, אלא כל הנביאים היו רואים את נבואתם באיברי המלך. כל אחד ואחד באיבר ידוע ולא יותר. מהם בראש המלך. מהם בנימי הראש, שהם כוכבים ומזלות שאין להם חשבון. מהם בעיניים. מהם באוזניים. מהם בפָּנים. מהם בחוטם. מהם בפה. מהם בצוואר. מהם בידיים. מהם בקומה, שהוא הגוף. מהם בשוקיים. מהם באות ברית. מהם בלבושי המלך, שלא היה להם רשות להסתכל יותר.

אבל משה בכל איבר ובכל מקום היה משיג נבואה שלו. ובכל איבר ואיבר היא הייתה יורדת אצלו. מה שלא היה כך לשאר כל הנביאים. שכל אחד עלה לאיבר שלו, שנשמתו הייתה אצילות מאותו איבר. ואותו איבר היה לו אביו.

ובת המלך היא ההיכל של כל איבר ואיבר. מצווה של כל איבר ואיבר. אדנ"י הוא כחשבון היכ"ל. ומפני זה כתוב אדנ"י שפתיי תפתח, יהו"ה הוא בכל איבר ואיבר. אדנ"י היכל, יהו"ה בכל איבר ואיבר, והיא נבואה של כל איבר ואיבר, מראה של כל איבר ואיבר נקרא. וכל איבר ואיבר יש לו ספירה ידועה. ההיכל של כולם שכינה תחתונה אדנ"י. וכמה ממונים שומרי שערים הם להיכל, שלא ייכנסו שם הנביאים אלא ברשות.

קום משה, קום פתח ההיכל. שהרי כמה בעלי נבואה הם דופקים שערי ההיכל, ואומרים אדנ"י שפתיי תפתח והוא סתום אצלם. עד שאתה תבוא שם הוא לא נפתח. למלך שהיו צריכים לו עבדיו ושריו וממונים ושליטי הארץ להיראות עימו. כל אחד כפי צורכו. וכל אחד כפי שלטונו. וכל אחד כפי עסקיו. מה עשה המלך, שָׂם הכול ביד המלכה, ואמר כל מי שרוצה לבקש בקשותיו יבוא למלכה שהיא בית שלי, הבית של י', היכל שלי. וזה הוא אל יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל וידוֹע אותי כי אם בזאת.

באותו זמן דופקים כולם על הפתח ששם סגרון שסוגר. ושם פתחון שפותח. מיד יבוא משה ויאמר אדנ"י שפתיי תפתח. קמץ, פַּתח. זה סוגר, וזה פותח. שני שפתיים, שערי צדק, עליהם נאמר פיתחו לי שַערי צדק.

מבפנים היא סגולתא. סֶגול הוא בעלה. והיא סגולתא, עטרה על ראשו. חולָם עליו נאמר אבוא בם אודה יה, אבו"א היא עשר, שהיא נקודת חולָם, ובו אודה י"ה שהוא כתר על כולם. זֵה זו צֵירי, והם שני עמודי אמת. צדיקים יבואו בו, זה צדיק שהוא אות ברית, בשניהם.

הוא חיריק תחת צֵירֵי. והוא שורוק קשר של שניהם. ומפני זה אודך כי עֲניתָני ותהי לי לישועה. זו שכינה שהיא מצד הצדיק שורוק לגבי בעלה. קשר שלו.

והיא חיריק תחת צֵירֵי, שני עמודי אמת. והוא סֶגול תחת שתי זרועות. והיא חולָם למעלה בכתר. ומפני זה אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. כולם אומרים מאת ה' הייתה זאת היא נפלָאת בעינינו. בזמן שהיא לראש פינה נקראת ראש, ועליה נאמר ראשֵך עלייך ככרמל.

כאשר עולה אצל המלך כמה מלאכים וכמה נשמות עולים עימה, שהם נימים שלה שתלויים ממנה כענבים באשכול. וכמה מלאכים ונשמות מאירים לפניה שנקראו עיני ה', ועליהם נאמר כי עיניו על דרכי איש. וכמה מצוות עולים לפניה שנקראת בכולם מצוות ה' ברה מאירת עיניים.

וכמה מלאכים עולים עימה, שנקראו אוזני ה', שממונים על קולות התפילות, ועל שיחת בני האדם, לשמוע תפילות. וכמה מלאכים עולים עימה שנקראו פני ה', שנאמר בהם ודמות פניהם פני אדם ופני אריה, מאירים בכמה גוונים. וכמה מלאכים עולים עימה שנקראו רוחות ואִשִים, שכתוב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, הם שממונים על ריח ועשן הקורבנות, והם בעלי החוטם.

וכמה בעלי קולות ודיבורי הפה עולים עימה, שכתוב כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. וכמה בעלי צוואר עולים עימה, ששָׁם קָנֶה וֵשֶׂט שממונים על קורבנות ותפילות, שנאמר בהם אֶת קורבני לַחמי לאִשיי ואלו נקראו אִשִים. וכמה מלאכים עולים עימה שנקראו בעלי ידיים, שנאמר בהם וִידֵי אדם מתחת כנפיהם. וכמה בעלי גוף עולים עימה שנאמר בהם וגוִיָתו כתרשיש. וכמה בעלי ברית עולים עימה שנאמר בהם כמראה הקשת, והם בעלי האותות. וכמה בעלי רגליים עולים עימה שנאמר בהם ורגליהם רגל ישרה.

וכאשר הוא בהיכלה, כל הנביאים עולים שם ודופקים על השער ואומרים אדנ"י שפתיי תפתח. שלוש ראשונות של תפילה הם מסדרים בַּקָשות על הנפש להיכנס בהן לפני עילת העילות, ששם חיי הנפש. האמצעיות ממונים על בקשות לבקש בקשתם על צורכי הגוף. שלוש אחרונות מקבלים תשובה של כל בקשות מן המלך.

ולמעלה מכולם יד כותבת. ולמטה מכולם יד חותמת. כמ"ש ביד כל אדם יחתום. יד כותבת תושב"כ שהיא לימין. יד חותמת תשבע"פ שהיא לשמאל. תושב"כ שהיא לימין עליה נאמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה, וזה עמוד האמצעי, שהוא תורה שניתנה מימין ששם חכמה.

תשבע"פ ששם שכינה תחתונה, פֶּה נקראת מצד הצדיק. שכך עולה פ"ה לחשבון מיל"ה, שהוא כל פה, ומפני זה ביד כל אדם יחתום, והיא לשמאל, ששם היא אמא עילאה שנאמר בה חותְמֵנו לחיים. וצדיק על שמה נקרא ספר חיים, כמו שאנו אומרים וּבְספר חיים ברכה ושלום. הרי נפתח ההיכל. הרי באים הנביאים בעלי רגליים אשר דופקים על השער ואומרים לאותו שסוגר ההיכל סגרון ונקרא אדנ"י שמו כשם רבו. אומרים לו אדנ"י שפתיי תפתח. פותח שערי ההיכל. באותו זמן נכנסים שומרי השער למלך, ואומרים לו, ריבון עולמים הרי בעלי רגליים דופקים על השער שהם שְלוחי מצווה, שעומדים בעמידת התפילה לפניך.

באותו זמן נותן להם רשות להיכנס. המלכה שהיא מצוות המלך האפוטרופוס של כל מצוות, מלמדת זכות לפני המלך בשבילם. ואומרת לו, ריבונו של עולם, הרי אלו שעומדים לפניך בתפילות צריך לתת להם בקשות שלהם. באותו זמן קול יוצא אצל בעלי רגליים ואומר, בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אתך. דבר עימי מה בקשתך באמצעיות של תפילות, ותינתן לך באחרונות, המלכה מקבלת בקשותיו. וצריך לשוב שלוש פסיעות לאחור שלא יחזיר כתפיו לגבי המלך. אלו יוצאים וסגרון סוגר השער אחריהם.

הרי בעלי אותות דופקים על הפתח ואומרים אדנ"י שפתיי תפתח. תפתח זה פתחון, ואלו הם בעלי ח"י ברכות התפילה, מצד ח"י עולמים שמייחדים את הקב"ה ושכינתו שם. שצדיק תשיעי הוא ממעלה למטה וממטה למעלה. תשע נקודות תשעה טעמים. ועליהם נאמר וייתן אותם אלקים ברקיע השמים, וזה צדיק שבו כל נקודות. להאיר על הארץ, זו השכינה שהיא כלולה מכל אותיות.

מיד בעלי בקשות דופקים על השער. כמה שומרי השער נכנסים לפני המלך, ויאמרו, ריבון העולם, הרי בעלי זכויות בעלי תפילות שמברכים לך בח"י ברכות, מבקשים להיכנס לפניך. מיד מצווה לפתוח להם ולתת בקשותיהם. ואלו הם בעלי האותות מצד אלו שנאמר בהם והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ואלו הם שמשתחווים על ברכיהם בח"י עולמים, בח"י ברכות לגבי השכינה.

אלו יוצאים הרי בעלי קומה דופקים על הפתח, שהם כורעים ומשתחווים למלך בתפילות. כמו שאמרו כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בַּשם, כורע לגבי אדנ"י בצדיק, שנאמר בו והמלך שלמה ברוך, וזוקף לגבי יהו"ה. לחבר את שניהם כמו זה יאהדונה"י.

ועל כולם מלמדת השכינה זכות. והם כאשר עולות למעלה נשמותיהם כמה חיות מקבלות אותן על כנפיהם, ומעלות אותן עד שער היכל המלך. מיד שאֵלו דופקים על השער מלמדים זכות לפני המלך בשבילם, ומצווה המלך לפתוח להם. ואלו הם שמדברים לפני המלך בחשאי, ושואלים ממנו בקשתם בחשאי. יחידים לפני המלך. והמלך נותן להם בקשות שלהם.

מיד הרי המלכה אוחזת בהם, ומלמדת זכות בשבילם לפני שיֵצאו מן ההיכל, ואומרת ריבון העולמים, אלו הם שהם מכסים אותי בעיטוף של מצוות ציצית, בחמישה קשרים ושלוש עשרה חוליות לכל צד, ובשלושים ושניים ענפי מצווה. מיד מצווה הקב"ה למלאכי המרכבה של מעלה, ליטול אותם בכנפיהם, ולפרוח בהם ממקום למקום, ולכסות עליהם מכל מזיקים ומלאכי חבלה.

הרי אלו יוצאים, והרי אחרים דופקים על השער. מיד נכנסים שומרי שערים, ואומרים, ריבונו של עולם, הרי בעלי ידיים שקושרים תפילה של יד על זרוע השמאלית בתפילה, ותפילין על הראש, נכנסים. ואלו הם שנותנים דורון לך בימין, שהיא צדקה. צ' תשעים אֲמֵנים, ד' ארבע קדוּשות, ק' מאה ברכות, ה' חמישה חומשי תורה. ומיד מצווה לפתוח להם. באותו זמן וִידֵי אדם יוצאים. שהם גדוּלה גבורה. ומקבלים דורון שלהם. כמ"ש וידי אדם מתחת כנפיהם. מהו אדם, אותו שנאמר בו כתפארת אדם. ומקבלים מהם דורון ונותנים אותו למלך. ואם הדורון הוא לא כיאוּת, לכלב נמסר, ודוחים שאלותיו לחוץ. שיש שלא פותחים להם שערים, ונאמר בהם בחוץ תעמוד. ומדבר המלך עימם מבחוץ, ונותן להם בקשותיהם מבחוץ והולכים להם.

שלא כולם נכנסים לבית המלך. אלא אלו בעלי הבית, שנאמר בהם ילדים אשר אין בהם כל מום, לא בתפילתם, ולא בנשמתם. וטובי מראה בכל מעשיהם. ומשכילים בכל חכמה, ויפים למראה, שעליהם נאמר הראיני את מראַיִך השמיעיני את קולך, כי קולך עָרב ומראך נאווה. ויודעי דעת ומביני מדע, שיודעים בחכמה ובתבונה ודעת. שאין דורשים במעשה בראשית, אלא אם הוא חכם בחכמה, ומבין בבינה, ויודע בדעת. ואשר כוח בהם, זו שכינה עליונה, שהיא כ"ח אותיות של מעשה בראשית, לעמוד, בכולם, בעמידת התפילה. אלו ייכנסו להיכל המלך, שהם צדיקים גמורים.

בינוניים נותן להם בקשות שלהם מבחוץ ולא נכנסים לִפנים. רשעים נדחים משם ולא נותן להם בקשות שלהם אלא עליהם נאמר מי ביקש זאת מיֶדְכם רְמוֹס חצריי. ואלו הם רשעים, שהם מבזים את המלך בתפילתם, שמניחים לשמוע התפילה, ומפסיקים אותה על שיחה בְּטלה.

אלו יוצאים. הרי אחרים נכנסים. אלו בעלי הצוואר שהם מברכים להקב"ה על אכילה ושתייה של קורבנות, שאומרים בכל יום צַו את בני ישראל ואמרת אליהם אֶת קורבני לחמי לאשיי ריח ניחוחי, שהם מקריבים להקב"ה ושכינתו, בכמה קורבנות התפילות. ואלו הם שנהנים בעונג שבת, ומברכים לקב"ה. הקב"ה נותן להם בקשות שלהם. ולאחרים שהיו אוכלים בלי תפילה, נדחים משם, ונותנים אותם ביד כמה מלאכי חבלה שהם מזיקים.

הרי אלו יוצאים, הרי בעלי קולות ודיבורים בזמירות ותשבחות והודאות של תפילה דופקים, ובעלי הקולות שקוראים לקב"ה בק"ש, שמע ישראל שתי פעמים ביום ערב ובוקר.

בינתיים הרי בעלי הרגליים הם דופקים על הפתח, בעלי עמידת התפילה שנאמר בהם ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך, המלך סתם זה הקב"ה, היכל המלך זה אדנ"י שנאמר בו אדנ"י שפתיי תפתח. אדנ"י עולה לחשבון היכ"ל, ונאמר וה' בהיכל קודשו הס מפניו כל הארץ.

זכאי הוא מי שזוכה להיכנס להיכלו של הקב"ה לראות את המלך והמלכה, זכאי הפֶּה שהוא היכל יהו"ה. ששורה בו תפילה שהיא אדנ"י, שאומרים לה אדנ"י שפתיי תפתח. וזכאיות שפתיים שהן שערי ההיכל, כמו אלו שנאמר בהם פִּתחו לי שערי צדק. שכאשר פיו פותח בתפילה בשכינה. וה' יענה מיד. כמ"ש אז תקרא וה' יענה. א"ז שמונה אותיות יהו"ה אהי"ה. וה' יענה הוא ובית דינו, וזה יהו"ה אדנ"י יאהדונה"י, כנגד שמונה אותיות אלו, הן האותיות של החשמ"ל. שהן חיות של אש פעם חשות ופעם ממללות. בתפילת הישיבה ממללות. בתפילת העמידה חשות.

ובוא ראה, אם בן אדם מעלה במחשבתו בתפילה שלו את השכינה, או בכל מצווה ומצווה שעושה. מיד שדופק על הפתח של היכל המלך, נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד, מיד שקורא לה לשער. אם שכינה עולה שם, יהו"ה יענה מיד. ולא ממתין לעבד או ממונה שיפתח לו. אלא הוא ממש פותח לו, מחביבות ואהבה שיש לו אצלה כחתן לגבי כלה. ואם השכינה לא עולה באותו תפילה או מצווה, לא מחשיב אותו הקב"ה לפתוח לו היכלו ואפילו ע"י שליח. ואין הוא כדאי להיכנס להיכל המלך. ועליו נאמר בחוץ תעמוד. ומבחוץ נותנים לו בקשתו ע"י שליח או ממונה. ואם לא עולה תפילתו כיאות, דוחים אותו לחוץ, וסוגרים שערים בפניו. ועליו נאמר אז יִקרָאונני ולא אענה יְשחֲרונני ולא יִמצָאונני.

וכך כאשר קוראים ישראל כל אחד ואחד לקב"ה, בק"ש או בתפילה או בכל מצווה. אם השכינה היא לא שם, לא יורד שם. כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וּבֵרַכתיךָ, ותרגם אונקלוס בכל מקום שאַשְרה שכינתי שם. שכאשר בן אדם מעלה השכינה במצוות שלו אצל הקב"ה, הקב"ה יורד עליו בשבילה. ומפני זה אמר הנביא אל יתהלל, כי אם בזאת.

וכך כאשר בן אדם מעלה השכינה בתפילה שלו אצל הקב"ה, הקב"ה יורד כנגד תפילתו, ושכינתו מַקדימה לפתוח לו, כמ"ש ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת. וזה הוא סוד, שנאמר, אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לא יודע אני שהוא מטורף, וטורפים לו תפילתו בפניו. ומפני זה ויהי הוא טרם כילה לדבר, ולדבר בתפילתו בשם יהו"ה. מיד שכינה יצאה אצלו. ובשבילו ירדה שכינה לרגליו, כמ"ש צדק לפניו יהלך ויָשֵׂם לדרך פְּעמיו.

וכאשר השכינה היא עומדת על ישראל, וישראל הם רגליים שעומדת עליהם בגלות. הקב"ה משבח אותה בהם, מה יפו פעמייך בנְעָלִים. ועוד, מה יפו פעמייך, כאשר ישראל היו מקיימים שלוש פעמים בשנה. ועוד, מה יפו פעמייך בנעלים, בזמן שעמדו ישראל על הר סיני, שעליהם נאמר ועמדו רגליו ביום ההוא. ועוד, מה יפו פעמיך בנעלים, כאשר עומדים ברה"ש ביום הדין בתפילה. הקב"ה בגללם עומד מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים. בזמן שהם עומדים בשכינה בגלות, וסובלים עליהם כמה דינים וכמה ייסורים, שאומרים כי עליך הֹרַגְנו כל היום נחשבנו כצאן טִבְחָה.

וכאשר בן אדם מתפלל, צריך בתחילה להוריד הקב"ה שהוא יהו"ה בק"ש. ולו אומרים שמע ישראל, בכל שבתות וימים טובים, מפני שימי החול שער ההיכל הפנימי הוא סתום, כמ"ש כה אמר ה' אלקים שער החצר הפנימית הפונה קָדִים יהיה סגור ששת ימי המעשה. ומדוע מפני שמט"ט שולט עליהם. וביום השבת שיבוא בעלה ייפתח. וכן ביום החודש ייפתח. ומפני זה, כאשר מוריד בן אדם יהו"ה בק"ש, צריך להוריד אותו באדנ"י שהוא בפיו. ומפני זה אדנ"י שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך.

ששלוש תפילות הן בשבת. ורביעית תפילת המוסף. תפילה של ערבית אתה קידשת, וזו שכינה תחתונה שהיא מצד השמאל, ששם לויים, שנאמר בהם וקידשת את הלויים. תפילת שחרית ישמח משה במתנת חלקו, וזה נשמת כל חי, שהיא אמא עילאה, עליה נאמר אִם תשכבון בין שְׁפתָיִם, אל תקרא אִם אלא אֵם, שעליה נאמר וישכב במקום ההוא, במקום שיש כ"ב אותיות התורה שוכבת שם. זכאית היא פֶּה התורה שאותה שעה שוכבת שם.

תפילה שלישית אתה אחד ושמך אחד, זה יהו"ה עמוד האמצעי שאוחז בשניהם. והן נשמה יתירה ורוח יתירה ונפש יתירה. נפש יתירה, בערב שבת, אתה קידשת. נשמה יתירה, נשמת כל חי, שנאמר בה ישמח משה במתנת חלקו. רוח יתירה, אתה אחד ושמך אחד. זכאי הוא מי שפותח פיו בשלוש תפילות לקבל אותן בשבת. תפילת מוסף זה צדיק, שכולל כל התפילות, ובו אומרים בתפילת המוסף כתר יתנו לך ה' אלקינו. וכתר, הוא כתר עליון. ה' אלקינו, או"א. קדוש קדוש קדוש, שלושה אבות. ה' צבאות, ברית מילה ושתי יַרְכֵי אמת. מלוא כל הארץ כבודו, זו שכינה.

זכאיות שפתיים שהן שערי ההיכל לקבל בהם תפילות אלו. ומפני זה אדנ"י שפתיי תפתח. פִּתחו לי שערי צדק. שכאשר בן אדם פותח פיו בתפילה בשכינתו, מיד אז תקרא וה' יענה, הוא ובית דינו. א"ז שמונה אותיות שהן יהו"ה אהי"ה, או"א. וה' יענה מיד, הוא ובית דינו יהו"ה אדנ"י.

כאשר הם באו"א, לימין ושמאל, כל אחד הוא שֵם בפני עצמו. וכאשר הם בכתר עליון הם בייחוד אחד, כמו זה יאהה ויה"ה. בחו"ג הם יהו"ה אהי"ה, ענפים נפרדים לימין ושמאל. בעמוד האמצעי הם שניהם בייחוד אחד. וכך הם ענפים נפרדים בנו"ה, יהו"ה לימין אהי"ה לשמאל. בצדיק מתייחדים. הרי כאן סוד האילן שמתפשטים ענפיו ממעלה, ומתייחדים בשורשיו למטה, וזה עה"ח.

עצה"ד טוב, שאין בו רע, ממטה למעלה, כמו זה, אדנ"י שכינה תחתונה. יהו"ה עמוד האמצעי. והם בשתי ירכיים ענפים נפרדים לימין ושמאל, וכך בשתי זרועות נפרדים ענפים לימין ולשמאל. בצדיק הם בייחוד אחד יאהדונה"י. וזה סוד החשמ"ל, חיות של אש ממללות, מדברות. כל הכורע כורע בברוך שהוא יאהדונה"י. וכל הזוקף זוקף בשם, בשני שמות וזה יהו"ה אהי"ה.

ובהם היה משבח השכינה בשה"ש ממטה למעלה, כמ"ש מה יפו פעמייך בנְעָלִים בת נדיב, חמוקי ירכיך כמו חֲלָאים מעשה ידי אוֹמן. שָׁרְרֵך אגן הסהר, שני שדייך, צווארך, ראשך, הרי כאן מלמטה למעלה.

והיא משבחת להקב"ה ממעלה למטה, ראשו כתם פז, עיניו, לחייו, שפתותיו, ידיו, שוקיו. זכאי הוא מי שמעלה תפילה בכל בכל איבר ואיבר בתיקון זה. בוא וראה, יהו"ה אדנ"י הוא הקב"ה ושכינתו, בשתי שוקיים, יהו"ה לימין אדנ"י לשמאל. והן מראה שמאירה ומראה שאינה מאירה. בצדיק שניהם אחד יאהדונה"י. וכך בשתי זרועות יהו"ה לימין, אדנ"י לשמאל. בעמוד האמצעי יאהדונה"י שניהם בייחוד אחד, בסוד אמֵן. ומפני זה גדול העונה אמן יותר מן המברך. הרי הוא ממטה למעלה.

ממעלה למטה יהו"ה אהי"ה שניהם אחד בכתר עליון. כמו זה יאה"ה ויה"ה. בחו"ב יהו"ה אהי"ה. בשתי זרועות יהו"ה אהי"ה. בעמוד האמצעי שניהם כאחד. בנו"ה יהו"ה אהי"ה זה לימין וזה לשמאל. בצדיק שניהם בייחוד כאחד, וכן במלכות שניהם בייחוד אחד כמו זה יהו"ה אדנ"י. ובה מתחברים יהו"ה אהי"ה. ומפני זה היא קריית ארבע, חיבור של ארבעה שמות, שהם בארבע פרשיות התפילין של יד, ובארבעה בתי התפילין של הראש.

וכאשר נביא היה עולה למעלה ודופק על השער, אם היה עולה בשכינה, היה פותח לו מיד, והיה אומר לו בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אתך, שאתה הוא שהיית סובל השכינה בתפילה בעמידה. עמוד על רגליך, שנאמר בהם וכף רגליהם ככף רגל עגל, עגולים כנקודות שהן מנהיגות את האותיות. ומצד האותיות הן מרובעות, כמ"ש על ארבעת רִבְעיהן בלכתם ילכו. ועוד, על ארבעת רִבְעיהן הן ארבע קדוּשות שאומר בן אדם בכל יום. ועוד, עמוד על רגליך, בראשונות. ומה שאלתֵךְ עד חצי המלכות, באמצעיות. ותֵעָשׂ, באחרונות, ששם הוא בן אדם כעבד המקבל פרס מרבו והולך לו. אלו יוצאים שנותן להם המלך בקשתם, הרי אחרים הם דופקים על השער, בעלי ברית המילה, ואומרים אדנ"י שפתיי תפתח.

זכאים הם ישראל שהם רגלי השכינה שעומדת עליהם בתפילה בעמידה. שהיא ודאי עליהם תפילה מעוֹמד, ועומדת עליהם בגלות. ובמה עומדת עליהם. מפני שמורידים אצלה יהו"ה, שעליו נאמר כל הזוקף זוקף בשם, שבו צריך בן אדם לזקוף את השכינה. ואלו שלא זוקפים אותה בשם יהו"ה בתפילתם, או במצוות התורה, היא צווחת עליהם נְתָנַני ה' בידֵי לא אוּכַל קוּם. שסמיכות שלה היא בשתי זרועות שהן חו"ג. ועמידה שלה בשתי שוקיים שהן נו"ה. וזקיפה שלה בגוף שהוא עמוד האמצעי, יהו"ה שמו, ומפני זה כל הזוקף זוקף בשם. והייחוד שלה בצדיק. ומפני זה באלו שלא יכולה לעמוד בהם בתפילה ואין לה סמיכות ולא זקיפות בהם בגלות, נעצבת בהם. וסוד הדבר בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. ובגללו ויתעצב אל לבו. ומדוע אל לבו, אם זה בן כסיל הוא תוגת אמו. ומדוע כל כך לאמו ולא לאביו.

אלא זה סוד עליון הוא. מצוות עשה הן מימין ששם חכמה, כמו שנאמר הרוצה להחכים ידרים. ומצוות לא תעשה הן משמאל ששם אמא עילאה. שבהם אדנ"י שְמָעה אדנ"י סְָלחה אדנ"י הַקשיבה וַעֲשֵה אל תאחר, ביוה"כ. וכאשר לא חוזרים בתשובה אלו שעוברים על לא תעשה שהם משמאל, נאמר עליהם ובן כסיל תוגת אמו. מפני ששם אמא לשמאל. והלב הוא לשמאל, ומפני זה ויתעצב אל לבו.

ושתי הויות הן לימין ולשמאל, כמו זה יהה"ו יוה"ה. י' לימין ובו ה' בחכמה יסד ארץ, אב עם בת. ה' עליונה עם בן שהוא ו', תפילין על ראשו, כמ"ש ובזרוע עֻזו, אלו תפילין של ראש, שבכל מקום שאות ה' על ו' היא אמא.

וזה הסוד של קורבן עולה ויורד, שעולה ה' אצל י' ויורדת ה' אצל ו'. ואם לא זו ההויה יהה"ו שנרמזת בזה הפסוק כי אם בזאת י'תהלל ה'מתהלל הַ'שְׂכֵּל ו'ידוֹע אותי, לא היו יודעים בני אדם קורבן עולה ויורד, שכאשר לא היה בן אדם מקרב אות ה' עם י', ה' עם ו'. ומי עולה ויורד. מי היה יודע מה היא ה' שהיא בת (נ"א אימא), שיש לו להעלות אותה אצל אבא וה' שהיא אמא (נ"א בת) להוריד אותה אצל בן, (נ"א וכאשר ראה בן אדם שאות ה' היא עם י', וה' עם ו', מה עולה ויורד, מי היה יודע מה היא ה' שהיא אימא, שיש לה להעלות אותה אצל אבא או ה' שהיא בת להוריד אותה אצל בן), אלא מפני זו ההויה שהיא יהה"ו, שה' שהיא על ו' היא אמא עילאה, ובה משתמעת ה' תחתונה שהיא תחת י' שהיא בת, וזה סוד הקורבן, שצריך להעלות ה' אצל י' ולהוריד ה' אצל ו'.

יוה"ה, י' הוא לימין חכמה. ו' תושב"כ, מימינו אש דת למו, וזה הוא שאומרים מוח הבן שנמשך ממוח האב. ה' עליונה לשמאל, ומשם ניתנה תשבע"פ, שהיא ה' תחתונה.

זכאים הם ישראל שיודעים סודות עליונים בהויות, שבהם עולות תפילות בהַבְלי פיהם. ויורדים אלו צבאות בהם כיאוּת. שכאשר בן אדם מעלה שכינתו בתפילתו, הקב"ה יורד עליו, כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וּבֵרכתיך. זכאים הם ישראל שהם רגליים לשכינה, לעמוד עימה בין בִּרְווחה בין בצרה. שכאשר הם בדין ביום דין שהוא רה"ש, היא עומדת עימהם לדין, שמעמידים אותה בתפילתם. שעליהם נאמר בהתהלֶכְךָ תנחה אותך, בשוכבך תשמור עליך, וַהֲקיצותָ היא תְשִׂיחֶךָ, שבכל מקום שמעמידים ישראל בכל מצווה ומצווה את השכינה, היא עומדת בשבילם בכל דוחק וצער, בין בדרך בין ביישוב בין בים. וזה הוא בהתהלכך במדבר תנחה אותך. כמ"ש צדק לפניו יהלך ויָשֵׂם לדרך פעמיו. בשוכבך ביישוב תשמור עליך. והקיצות לרדת בים היא תְשִׂיחֶךָ. ועוד, בהתהלכך בזה העולם תנחה אותך, בשוכבך בקבר תשמור עליך, והקיצות בתחיית המתים היא תְשִׂיחך.

הרי אלו יוצאים, והרי אחרים הם דופקים על הפתח והם בעלי רגליים. מצד רגלי הקב"ה, שנאמר בהם ועמדו רגליו ביום ההוא, ועליהם נאמר כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. אלו יוצאים הרי אחרים נכנסים, מצד אלו שנאמר בהם ורגליהם רגל ישרה. רגליים בעיגול הן רגל ישרה. ויש רגליים אחרות מרובעות של אופנים, שנאמר בהם על ארבעת רִבְעיהן בלכתם ילכו. שבהן והחיות רָצוא וָשוב כמראה הבזק. ואלו רגליים בעיגול, הן כנקודות, לאותיות שהן רגליים בריבוע.

ונביא שהוא מהצד שלהם, שם היה עולה רוחו, ומשם היה שומע כל מה שהיה לו לשמוע, כמ"ש ויאמר אליי בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אתך. ועוד, ותבוא בי רוח כאשר דיבר אליי ותעמידני על רגליי ואשמע את מדבר אליי. ותישאני רוח ואשמע אחריי קול רעש גדול. מפני שדרגות הן מצד השכינה, שנאמר בה וראית את אחוריי, אמר ואשמע אחריי.

מהו קול רעש גדול. שיש רעש ויש רעש. יש רעש שנאמר בו לא ברעש ה', שלא יבוא שם הקב"ה. ויש רעש שיבוא שם. אלא רע"ש בהיפוך ער"ש, כמו שנאמר ה' יסעָדֶנו על ערשׂ דווי, וזה הוא כל משכבו הפכת בחוֹליו, שמתהפך רע"ש לער"ש. ומה הוא ערש, אלא הוא עש"ר בהיפוך אותיות. וזו שכינה שהיא הכולל של ע"ס, שעליה נאמר אין קדושה בפחות מעשרה.

שהיא שורָה לראש החולֶה. ובגללה ה' יסעדנו. ובמה, על ערש דווי, על שכינתו ודאי. ואם השכינה לא שם, רוח סערה שם, שמסעיר גוף האדם, שכתוב בו והאוניה חישבה להישבר. שהיא גוף הספינה, כאשר אין שכינה סומכת אותה, רוח סערה מהפך אותה ושובר אותה. ובזמן שהשכינה סומכת אותה, מיד קול יוצא בן אדם עמוד על רגליך, וקם מהחולי שלו, ויוצא מהדין שלם בגופו שלם בממונו.

הרי אלו יוצאים, הרי אחרים דופקים על הפתח, ואומרים אדנ"י שפתיי תפתח, והם שסומכים השכינה בכמה רגליים של מועדים וימים טובים. וכאשר אלו נכנסים הקב"ה משבח אותה בהם, מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב, שאלו הם שנאמר בהם שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורְךָ. אמר הקב"ה, כמה את יפה באלו הנעלים שהן נעילת פסח ונעילת עצרת ונעילת חג. חמוקי ירכייך, אלו הם מצד שתי יַרְכֵי אמת, שנאמר בהם שוקיו עמודי שש, והן שש דרגות הנבואה.

מצד האות ו' שהוא צדיק, עמוד שסומך אותם. והוא שישה כנגד שש מעלות לכיסא ועולה באות י' לשישים. כמו שישים ושישה גלגלים שמסובבים הכיסא. והם ס"ו מן יסו"ד. נשאר י"ד. בו וביד הנביאים אֲדַמה, וזו שכינה יד חותמת מצד הצדיק, יד כותבת מצד עמוד האמצעי, היא תמונת כל, ומפני זה וביד הנביאים אדמה.

הרי אלו יוצאים, הרי אחרים דופקים על הפתח ואומרים אדנ"י שפתיי תפתח ואלו בעלי האות, שהוא ח"י עולמים, שמתפללים בח"י ברכות התפילות. שמקריבים בהן קורבן להקב"ה. שחשוב כנגד שבעה פרים ושבעה אֵילים, וכנגד שתי תורים או שני בני יונה. שמצד זה האות אמר למשה, וזה לך האות, והוא כולל שנים עשר מזלות, ושבעה כוכבי לכת, מצד הקדושה שהיא בת שבע, ומצד של ו' ו' שהוא ו' עליונה ו' תחתונה. וכתוב ומאותות השמים אל תֵחָתוּ, כי יֵחַתוּ הגויים מֵהֵמָה.

ה"א הם שישה כוכבי לכת. ה' כוכב שביעי. ו"ו שנים עשר מזלות. שכל מזל נקרא אות. והוא ממונה על כל שעה של שתים עשרה שעות. כל נביא יש לו מזלו וּשְעתו. וכפי אותו מזל וכפי פעולה שלו, כך נגלה לו אות, מן וא"ו, של שנים עשר מזלות, ממונים על שתים עשרה שעות, ועל שנים עשר חודשים.

ואלו המזלות, משם היו יורשים שנים עשר שבטים נשמות שלהם. ויש מצד אחר שנים עשר, שכתוב שנֵים עשר נשיאים לאוּמוֹתם. שהם נקראים טלה שור תאומים סרטן ועוד. זה כמו שזה עשה הקב"ה.

שישה מזלות הם ממעלה למטה. מחסד ועד יסוד. ושישה מלמטה למעלה מיסוד ועד חסד. מצד המלכות נקראו שבעה כוכבי לכת, משכינה עד חסד. וכפי פעולה של אותה ספירה כך נגלית אות. אות מצד החסד הוא רחמים. אות מצד הגבורה הוא דין. ומראה על מוֹת הרשעים, ושפיכות דמים. ומראה בצדיקים דם בהמות, לאכול בשמחה ועונג המאכלים בחתן וכלה, ובשפיכות דמים של קורבנות, כמ"ש וזבחת עליו את עולותיך ואת שְׁלָמֶיך, ועליהם נאמר איזהו מקומן של זבחים קודשי קודשים שחיטתן בצפון. ועוד מראה בצדיקים דם ברית שנאמר בה ואוֹמר לך בדמייך חֲיִי ואומר לך בדמייך חיי.

מצד עמוד האמצעי הוא אות תלוי ארוך. אם זכאים מעשי העולם מטֶה כלפי חסד ואם לא כלפי דין. וכך הם שלושה אחרים כמו כן, ולחכמים ברמז.

הרי אלו יוצאים, הרי אחרים דופקים על הפתח מצד הקשת שהיא אף כך אות ברית. שנאמר בו כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כְּבוד ה' ואראה ואפול על פניי ואשמע קול מדבר. ומדוע הוא נפל על פניו, מפני שאסור להסתכל בקשת.

אמר רבי אלעזר, אבא, ומדוע אסור להסתכל בקשת. אמר לו רבי שמעון, בני, מפני אלו קליפות שמתלבשות בה ושהן בה, שהן רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, וזה הוא שראה יחזקאל. שאמר וארֶא והנה רוח סערה באה מן הצפון, זה קו תוהו קליפה ירוקה של אגוז קו ירוק. ענן גדול קליפה שנייה לבנה של אגוז, וזה בוהו. ואש מתלקחת קליפה שלישית של אגוז, וזה חושך. ונוגה לו סביב זו קליפה רביעית של אגוז, שהיא נאחזת במוח. ומתוכה כעין החשמל זה מוח האגוז, וזה יאהדונה"י.

ובני, עד שאלו קליפות האגוז נעברים ונשברים, בתקיעה ושברים ותרועה. שבהם שברים שַבֵּר תְשַבר מַצֵבותיהם שהן קליפות האגוז. ובתרועה תְרוֹעֵם בשבֶט ברזל. ובתקיעה והוֹקַע אותם לה'. שאלו גרמו שוַתֵקַע כף ירך יעקב בגיד הנָשֶה שהוא צדיק. ופורשת ממנה השכינה, והיא בגלות. ונדבקת במקומה קליפה אחרת של עורלה שמפרידה בין צדיק והשכינה. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, עד שנעברת זו הקליפה משם.

ובני, כל זמן שאלו הקליפות לא נעברות מקשת. לא תהיה קשת בגווניה מאירים. וסימן זה יהיה בידיך, עד שתראה קשת בגווניה מאירים לא תְצפה לרגלי המשיח. ומיד שתהיה מאירה בגווניה מאירים. מיד וראיתיה לזכור ברית עולם. ומיד מתגלה אותו שנאמר בו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. לקיים בו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. באותו זמן מתגלה מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה.

הרי אלו יוצאים. אחרים דופקים על הפתח, ואומרים אדנ"י שפתיי תפתח, ואלו בעלי קומה. מצד האמא העילאה נקראת השכינה בטן, כמ"ש מבטן מי יצא הקָרַח, כעין הקרח הנורא, גוף שלה עמוד האמצעי, בטן עליו נאמר בטנךְ ערֵמַת חיטים.

שָרְרֵך אגן הסהר אל יחסר המָזֶג, שררך זו ציון, שהוא טבור עולם, נקודה שממנה הושתת העולם לארבעה צדדים שהם מזרח ומערב צפון ודרום. וכנגדם, הראש למזרח, הגוף למערב, זרועות לדרום, רגלים לצפון, אות ברית נקודה באמצע, כמו הטבור. אגן הסהר, זו נקודת הירח כמו זה כּ. והיא ראשית נקודה באות בּ. בת קול היא ודאי. הכלל של נקודות ואותיות.

והיא פתוחה כלפי צדיקים וחסידים וחכמים בעלי התורה. ופתוחה לגבי נביאים, ולגבי שומרי ברית, וכל אלו שתלויים בספירות, שהם שם קדוש של הקב"ה. והיא סתומה מצד אחר כלפי הרשעים, שבזמן שבאים להסתכל בה מחזירה פנים לאחור מהם, כמו זה .

ומפני שיעקב שהוא צורת דמותו חקוקה בלבנה שם, נאמר בו לא הביט אָוֶן ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עימו ותרועת מלך בו. ועל אלו של זרע יעקב נאמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. נאמר כאן בדד ונאמר שם במקום אחר ה' בדד יַנְחֶנו ואין עימו אל נֵכר. זה יהיה בימי מלך המשיח, שלא תהיה פסולת בישראל, אלא ה' בדד ינחנו. ומי זה פסולת. אלו גֵרים. ומפני זה נאמר, שאין מקבלים גֵרים לימות המשיח.

ובאותו זמן מתפשטת הלבנה מאלו קליפות חשוכות ומתחדשת בלבושים יפים. וזה הוא חידוש הירח. כמ"ש ותָסַר בגדי אלמְנותה מעליה. וכתוב תתחדש כנשר נְעוּרָיְכִי. ומיד שהיא מתחדשת, מיד מתקיים פסוק הנבואה בישראל, ואת רוחי אתן בקרבכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם. וניבאו בניכם ובנותיכם.

הרי אלו יוצאים, הרי בעלי קומה דופקים על הפתח, שהוא קומה של גוף המלך שנאמר בו וגווייתו כתרשיש. וזה הוא שנקרא שמים, שבו נפתחים חמישה אורות, כמ"ש נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. והם חמישה אורות שהם ה' ספרי התורה. מפני שהוא ו', ובו נפתחים חמישה אורות של האות ה', שעולים לחמישים שערי חירות.

ובזמן שאלו דופקים על הפתח, ואומרים אדנ"י שפתיי תפתח, נפתח להם שער ההיכל בכמה אורות מרוקמים, מאירים מכל גווני העולם. ובזמן שאלו נכנסים להיכל, השכינה מלמדת זכות עליהם ואומרת, ריבונו של עולם, הרי אלו בעלי קומה אשר משתחווים בתפילה אצלך ארבע פעמים. בשלוש ראשונות שתיים. ובשלוש אחרונות שתיים. כנגד ארבע אותיות שלך. וזוקפים ארבע זקיפות בהם. לארבע אותיות שלי שהם אדנ"י, להעלות ארבע שהם אדנ"י, בארבע שהם יהו"ה. וצריך לכרוע בכולם, בח"י חוליות, שהן כנגד שמונה עשרה ברכות שכלולות בח"י עולמים. וזה הוא שתיקנו בעלי המשנה עד שיתפקקו כל חוליות שבשִׁדְרה. ושדרה הוא לולב, אם נפרצו עליו פסול. כמו כן צריך שלא יפסיק בשמונה עשרה ברכות התפילה, שהם כנגד ח"י נִעְנועים של לולב.

כמו שנאמר, אפילו נחש כרוך על עֲקֵבו לא יפסיק. מפני שח"י עולמות הוא שאוחז בין יהו"ה אדנ"י. כמו זה יאהדונה"י שעולה לחשבון אמֵ"ן. ומפני זה אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, כשהוא כורע בברוך. ומה שנאמר אבל עקרב פוסק, מפני שנאמר וחי בהם, ולא שימות בהם.

כל הכורע כורע בברוך, הרי שצריך לכלול בו ע"ס. שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שהן כ' מן ברוך כתר. ר' ראשית חכמה. ב' שתי אותיות ה' שכינה עליונה ותחתונה. ו' שש ספירות. הרי עשר. ובגללו נאמר וברוך אל עליון אשר מִגֵן צָרֶיךָ בידֶך, וייתן לו מעשר מכל. יוסף מפני שזכה לצדיק ח"י עולמים, שבו צריך להשתחוות בכל ספירות לגבי השכינה, זכה לזה החלום, כמ"ש והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי. ונביא שעולה לזו הדרגה, השמש והלבנה וכוכבים ומזלות, כולם נותנים בו נבואה בנשמתו, ורוח נבואה להתנבאות מכולם, וזה הוא משתחווים לי. שמכולם יורדת לו נבואה, ומכולם נכללת נשמתו. וזה הוא שְׂכר אלו בעלי קומה.

הרי אלו יוצאים, הרי אחרים דופקים על הפתח, והם בעלי זרועות ואומרים אדנ"י שפתיי תפתח. מיד נכנסים שומרי שערים, ואומרים ריבונו של עולם הרי בעלי הזרועות הם דופקים על הפתח. קול יוצא ויאמר, הרי אלו בעלי הזרועות בקשר של תפילין, ובעטיפת מצווה, שנאמר בהם וישימו על שכם שניהם. כמו שֵם ויפת שכתוב וייקח שֵם ויפת את השמלה, וישימו על שכם שניהם, וילכו אחורנית, ויכסו את ערוות אביהם, וערוות אביהם לא ראו. ערווה היא מצד חם, וזה הוא יצה"ר, שמחמם גופו לדבר ערווה, ומגלה עריות בעולם, שהוא מצד הנחש הקדמוני, שנאמר בו ארור אתה מכל הבהמה. ומפני שזה הוא מצדו, אמר ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאֶחיו.

אלו הם בעלי מתנות. שעושים גמילות חסדים עם השכינה שהיא ענייה, שהם פתוֹח תפתח, נתון תיתן, הענק תעניק לו, מצאנך, ומגורנך ומיקבך, עשרה הם. ונאמר, ואלו הם ידי נדיבים מצד האבות, שכתוב נדיבי עמים נאספו. ידיים פתוחות בוותרנות לגבי עניים, שהם צדיק וצדק, שגומלים עימהם בגלות גמילות חסדים. בתורה שניתנה מימין ומשמאל. כמ"ש יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירֹה עימי. תושב"כ ותשבע"פ, שמשניהם ניתנו, כמ"ש מימִינו אש דת למו.

ריבונו של עולם, קבל דורון שלהם שהיא מתנה טובה שעולה עליהם. שנאמר בה מתנה טובה יש לי בְּבֵית גְנזיי ושבת שמה. אלו הם שהיו עושים צדקה עימה. שהיא צ' תשעים אמֵנים. ד' ארבע קדושות. ק' מאה ברכות. ה' חמישה חומשי תורה. מיד וידי אדם שהם חסד וגבורה, היו יוצאים מאדם שהוא עמוד האמצעי, לקבל הדורון שלהם, ונותנים אותו למלך. שאלו שלא עושים גמילות חסדים עם שכינתו בגלות, והם קמצנים אצלה, דורון שלהם לכלב נמסר. ודורון השכינה צריך לעשות בשבילה מאותו חביב שיש לו. כמו שנאמר ואהבת את ה' אלקיך, באותו שהוא חביב עליך. באותו זמן כמה חיות פותחות ידיהן, שנאמר בהם וידי אדם מתחת כנפיהם. נותנות דורון לנשמה של אותו בן אדם, מכמה מתנות טובות, מכמה דרגות הנבואה. ועל כולם נותנת לו השכינה מתנות. שנאמר בה ישמח משה במתנת חלקו, מפני שמתת אלקים היא. ואותו שנאמר בו פותח את ידיך ומשְׂביע לכל חי רצון, נותן לו כמה מתנות טובות ופרנסה לנשמתו ולגופו. וכל הנכנסים, כאשר יוצאים מבית המלך, נותנים שלוש פסיעות לאחור שלא מחזירים כִּתפיהם לגבי הקב"ה, שאין דורון חביב לפני הקב"ה כדורון השכינה.

זכאיות הן זרועות שמעלות אותה אצלו, תפילין על ידם ועל ראשם. זכאים הם רגליים וגוף וידיים וכל איבר ואיבר, שבו עולה דורון להקב"ה, שאין דורון חביב לפני הקב"ה כדורון השכינה. זכאי הוא איבר שעושה בו מצווה לקב"ה, שבגללה יורד הקב"ה לשרות בכל איבר שלו. ועל זה הבן אדם מכריזים למעלה תנו כבוד לדיוקנו של מלך.

בראש רשות המלך. ניצוץ הקשה, לא לבן ולא אדום ולא ירוק ולא שחור כלל. וזה הנר הוא קו המידה, שהוא מתלבש באוויר. וכאשר היא באוויר, היא סתומה ולא נראית כלל. וכאשר מתפשטת להתגלות יוצאת מזה האויר נקודה אחת. ומה שנשאר הוא אור. וזה הוא אור ראשון של מעשה בראשית. כמ"ש ויאמר אלקים יהי אור. יהי י' אויר. וסוד זה לחכמי לב נמסר.

וזו הנקודה לאחר שמתפשטת מזה האור. מתלבשת בארבעה גוונים בהיכל העליון. ומה היא. ב, ועליה נאמר בחכמה ייבנה בית. וסוד זו הנקודה היא מודדת חמישה גוונים. ועליהם נאמר מי מדד בשָעֳלו מים וזה אָ, ושמים בזרת תִכֵּן וזה אִ, וכל בשָליש עפר הארץ וזה אְ, ושָקל בפלס הָרים וזה אֵ, וגבעות במאזניים וזה אֻ. זה עולה באוויר, וזה הולך לצפון, וזה לדרום, כמ"ש הולך אל דרום וסובב אל צפון. שניים אחרים סובב סובב לגבי מזרח ומערב, שהן כל הנקודות כגלי הים. זה עולה וזה יורד.

והן כחוט הלבן של העין, שהוא מקיף העין. וכחוט ירוק ושחור ואדום ותכלת. אלו גלגלים כולם סובבים אותה נקודה, והיא מידה לכולם. היא בארבע ועולה בעשר. וסוד הדבר יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. אלו הם ארבעה גוונים שעולים בעשרה. והם כולם להבות אש, ועליהם נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא. שבעה הם מזה העשרה והם כנגד שבעה רקיעים. והן שבע ספירות. ובין כל אחת ואחת חמש מאות שנים. וכך רוחב כל רקיע ורקיע חמש מאות שנים עד שעולים הכול למידה ידועה, שהיא נקודה אחת לחשבון ידוע. וכך הוא סוד החשבון כמו זה . תשע נקודות הן לכל צד, שנכללו בנקודת החלל שלה. ובגללה נאמר מְחַלְליה מות יומת.

קם אותו הזקן ואמר לו, רבי רבי, בשבועה עליך בזו הנקודה המכוסה העליונה. רֵד כאן לגלות סוד מכוסה. ולא לַכָּבוד שלי אני עושה אלא לִכְבוד השכינה, להראות כְּבוד זו הנקודה המכוסה הגנוזה, שנאמר בה ונעלמה מעיני כל חי. ועליה נאמר נתיב לא יְדָעוֹ עיט. בינתיים הרי רבי עלה למעלה באוויר לקחת רשות מאותה נקודה שהיא גנוזה שם. והרי הוא יורד בעמוד האש שהיא הבל הפה. שבו חיות רצות ושבות. כמ"ש והחיות רָצוא וָשוב כמראה הבָּזק. ואמר בראשית שם בַּ"ת.

תיקון תשע עשרה

ליום י'

בראשית שָם בַּ"ת. וזו בת נקודה סתומה באוויר. עליה נאמר שוֹמרֵני כאישון בת עין. היא ודאי גנוזה באור, ובה נעשה אוויר. ובגללה נאמר ויֵרָא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. חמש פעמים הזכיר סנה. וחמש פעמים אור הן כנגדן במעשה בראשית. והן יהי אור, ויהי אור, את האור כי טוב, ויבדל אלקים בין האור, ויקרא אלקים לאור.

והם חמישה תיקוני המידה, שהן כנגדם אָאֵאֹאִאֻ. ועליהם נאמר מי מדד בשָעֳלו מים זה חסד. ושמים בזרת תִכֵּן, מהו זרת זו גבורה. וכל בשליש זה עמוד האמצעי שהוא שלישי. ושָקל בפלס הָרים זה נצח. וגבעות במאזניים זה הוד. והם בסוד האות ה' שזו הנקודה מודדת בהם ה' נקודות.

שהיא י' שיוצאת מתוך האויר הטהור, שהוא כתר עליון. ומפני שאלו חמש מדידות הן בסוד ה' העליונה, הוא הולך בהן חמש מאות שנים בין כל אחת ואחת. וסוד הדבר עץ החיים מַהֲלך חמש מאות שנה. ובין כל אחת ואחת חמש מאות שנה. ובעובי של כל אחת ואחת חמש מאות שנה. שכולן עולות במשקל של חמש חמש לכל צד.

וסוד הדבר ועשית בריחים עצי שיטים חמישה לקַרשי צלע המשכן האחד, וחמישה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית וחמישה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתיים יָמה. לירכתיים אלו יַרכֵי אמת. ימה, מהו ימה, זו שכינה עליונה. אותה שנאמר בה ודמות על ראשי החיה רקיע.

אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלוא שַׂערה. ואותה שערה עליה נאמר אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא שערה. ובה הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. וזה החוט הוא חוט שסובב את אות ברית מילה. וברית היא שערה. אוי להם מי שמבדיל אות ברית בין מים למים, ומונע זרע ממנו, שמחזיר העולם לתוהו ובוהו, וסוד הדבר לא תוהו בְרָאָה לשֶבֶת יְצָרה ודאי. מים עליונים תושב"כ. מים תחתונים תשבע"פ. השערה שהיא בין שניהם זו יסוד. שהוא סוד התורה, והוא יסוד ועיקר של שניהם.

ומי שמונע סוד העיקר של שתי תורות, כאילו מחזיר העולם לתוהו ובוהו. ואלו הם שאומרים שאין התורה אלא כפשוטה ואין בה סוד אחר. והם שני פרצופים, הוא גַ"ן סְדָרים שנאמר בה גן נעול אחותי כלה. גן נעול מצד ם' סתומה. ו' הוא נעול בשישה ימי השבוע. כמ"ש יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת ייפתח, ובשבת כדי שלא תהיה כנועל דלת בפני לוֹוִים, שנאמר בהם לְווּ עליי ואני פורע, הוא פתוח לגבי אלו נשמות יתירות.

ובאלו שלא לוֹוִים לה ולא מוסיפים לשבתות ולימים טובים היא סתומה להם. ומפני זה כל המוסיף מוסיפים לו. וזו תוספת נשמה יתירה. והיא תוספת רוח הקדושה. וכל הגורע גורעים לו אותה נשמה יתירה ונשאר עני. ואם הוא חכם מסתלקת ממנו חכמתו. ואם הוא עשיר בממון מסתלק ממנו ונשאר עני יבש. כמו שהוא מוֹנֵע מלמעלה נשמה יתירה שהוא נשמת כל חי, ונשאר יום השבת עני והשכינה יבשה, כך נמנע ברכות ממנו. והוא מידה כנגד מידה. וכל מי שמוסיף בשבת. אז וּכְגַנָה זֵרוּעיה תצמיח. אף כך גם אצמיח טובה שלו. ומי הם זרועיה של השכינה למעלה. הן נשמות יתירות שזורעים ממנה. ומשמחים את ישראל למטה מזיו כבודה.

ובזמן שאותה ם' סתומה נפתחת. לא נפתחת אלא בפיוס. כמו שאתה אומר פִּתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל. וזה הפיוס לגבי ו' שהוא מַפתח שסתום לה, ומפני זה פתחי לי ביום ראשון. למי. לאות י' שהיא נקודה של קמץ. כאשר נפתחת נפתחת בפַתָח שהוא ו'. כאשר סתומה סתומה בקמץ, והוא י"ו. טיפה וזרע שנמשך ממנו.

ומפני זה פתחי לי ביום ראשון לאות י' שהיא נקודה של קמץ. אחותי ביום שני. רעייתי ביום שלישי שהוא משה. יונתי ביום רביעי. תמתי ביום חמישי תם עוונך בת ציון. שראשי ביום שישי שנאמר וישתַחוּ ישראל על ראש המיטה שהוא יום השישי. נמלא טל ביום שביעי, זו טיפה י' ודאי. וזה נקודת האות ב'.

ומפני זה זיווג תלמידי חכמים משבת לשבת, לרשת אותה טיפה שהיא חכמה, ט"ל תורה לבניהם. ולא לחינם נאמר, כל העוסק בְּטַל תורה טל תורה מְחַיֵיהו.

גל נעול, גל הוא כמו גלגל, הוא רומז שבו מעיין חתום שהיא י'. ומיד הַשקו הצאן שהם איברים קדושים שנאמר בהם ואתֵן צֹאני צֹאן מַרְעיתי אדם אתם, כולם רועים, ומשה על כולם, שכתוב ויֵשב על הבאר, וכתוב תפילה למשה איש האלקים. הוא שלטונו בשבעה רקיעים.

צדיק הוא רקיע שמבדיל בין מים למים. בין ים עליון שהיא אמא עילאה, ובין ים תחתון שהיא אמא תחתונה. ועליו נאמר אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלוא השַׂערה ונאמר, וזו השַׂערה הוא צדיק. ולא לחינם נאמר שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה.

ואין נימה ונימה של שערה של עתיקא קדישא שלא יוצאת ממעיין עליון. וזו השערה היא ו'. מעיין שלו י', שעולה באויר עד א"ס ויורד עד אין תכלית.

והיא עשר, ובגללה נאמר עשר אמות אורך הקרש. אמו"ת אלו מאו"ת בהיפוך. ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד, זה סוד שיעור קומה, שהוא הולך על קו המידה, מה קַו זה אות ו'. שהוא מידה לכל שיעור הגוף.

הוא מידה בין עין לעין. ועליה נאמר אצבע אלקים היא. הוא שיעור אורך החוטם. והוא שיעור של כל אצבע ואצבע. ושיעור בין אצבע לאצבע ו'.

י היא מידת השפה. ומידת כל עין ועין בעיגול. ומידת פַּן ופן של הפנים. ומידה של קמץ סתום. וכאשר נפתח קמץ נפתח בחמש אצבעות בסוד הה'. שבהם זה הקַו הולך חמש מאות שנים.

ו' כאשר יורד למטה לגבי צדיק נקרא שיעור. וכאשר עולה למעלה לגבי אמא עילאה נקרא קומה. וסוד הדבר ויָמוֹדוּ בעומר זו שכינה עליונה, שהיא עומר לגולגולת, שהיא גולגולת הראש. והשכינה התחתונה היא ספירת העומר. שבה מונים שבע ימים שהם שבע שבתות, שיש בהם ארבעים ושניים ימים של שישה של כל שבוע. ושבע שבתות הרי מ"ט, של מט"ט, שהם מ"ט פנים טהור. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, בשכמל"ו. שבהם נטהרת השכינה התחתונה לגבי בעלה במִקְווה שלה, זה שהוא מקווה ישראל ה'. והוא שיעור קומה. שכך הן אותיות של מקווה קומה. והם ם סתום בסוד זה של תשע נקודות לכל צד, בנקודת האמצעי נשלמו לארבעים סְאָה הוא שיעור המקווה, שבו נטהרת אשה לבעלה.

ולפני שנטהרת, צריכה למנות שבעה ימי טֹהרה, להשלים בהם מ"ט פני טֹהרה של התורה. ובהם מתחברת תושב"כ ותשבע"פ ביום השבועות. שהם שני פרצופי אדם. וחיבור של שניהם רחם, שהוא רמ"ח מצוות עשה. וסוד הדבר קדש לי כל בכור פטר כל רחם. בזה החיבור של שבועות מתקרבות כל מצוות עשה, כַּעֲצמים בבטן המלאה.

ובאותו זמן כל אלו איברים מקבלים ע"י צינורות זה מן זה. כמ"ש מקבילות הלולאות אשה אל אחותה. וכאשר אלו מקבלים, כל ספירות מקבלות זה מן זה. ומלאכים למטה מקבלים זה מן זה. שנאמר ומקבלים זה מן זה. וכל אחד ואחד נותן רשות לחברו להיכנס בתחום של חברו, כמו שנאמר ונותנים רשות זה לזה.

ומי גורם זה. ישראל. כאשר מקבלים זה מן זה בין בתורה בין בממון, גורמים לקבל למעלה זה מן זה, ולהשפיע זה לזה. והכול ע"י צינורות, כמ"ש תהום אל תהום קורא לקול צינוריך. ומה אומרים זה לזה, הַנְבַּע מֵימֶיךָ. קול שני רֵעים אני שומע.

ואלו כנגדם שתי שפתיים שנקראות אפיקי מים. ומי הם נו"ה שנקראים שִקְתות המים. ושניהם מושקים ע"י צינור שהוא עמוד האמצעי שכולל הכול. והוא ברית שכלולים בו כל איברי הגוף. כל צינורות אלו מושקים מן אות ו' שהוא נהר שנמשך ויוצא מעדן. והוא צינור שיוצא ממעיין מים שהוא י'. וממנו מתפשטת ה' שהיא ים עליון.

ובוא ראה, תשע נקודות הן מן קמץ עד שורוק, וכולן נקראו צינורות ומעיינות לאותיות שהם כלולים בקרקע, שהיא השכינה התחתונה. שנקראת גַ"ן, כלולה משלושה וחמישים סִדרי התורה. ועליה נאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעיין חתום. חתום ודאי מפני שהיא בתולה ואיש לא יְדָעָהּ. והיא חכמת שלמה שעליה נאמר וַתֵרֶב חכמת שלמה, רָבתה מכל השקאה של כל ספירה וספירה. ע"י אותו צינור שהוא ו'. עד שהגיעה לאותו מעיין עליון שהיא י' עליונה חכמת כל בני קדם. ובאותו זמן נעשית היא כתר בראש האות ו'.

ובוא ראה, שכינה תחתונה כאשר היא מושקית מן נקודות. נקראת חיריק חולָם שורוק. למי, לאותו צינור שהוא ו' שכולל שישה צינורות שכולם משש אותיות. שהם אבגיתץ. שישה צינורות הם שתלויים ממנו והוא כולל שישה אחרים. וכולם עולים למ"ב. נקראת חיריק חולָם שורוק של אותו צינור כמו זה וּ.

וכך נקראת לגבי י'. וכך לגבי ה'. וסוד הדבר אני ראשון ואני אחרון. ולפעמים היא עטרה על ראש האות ו' כמו זה . וסוד הדבר נוטה שמים כיריעה. וזה סוד ראש האות א. ולפעמים יורדת תחתיה כמו זה קמץ. כאשר עולה על הראש נקראת כתר זרקא. באותו זמן נאמר בה אשת חיל עטרת בעלה, ונקראת חולָם. וכאשר יורדת תחתיה נקראת חיריק. והיא לֶח"ם. שכך הוא חֹלָם בהיפוך אותיות לח"ם. וזה הוא לחם אבירים אָכל איש. שנאמר בו ה' איש מלחמה. מצד החכמה נקראת חולָם. ומצד עמוד האמצעי נקרא שורוק. כמ"ש ואנכי נטעתיךְ שׂוֹרֵ"ק כֻּלֹה זרע אמת, אותו שנאמר בו תיתן אמת ליעקב. מצד שלו נקראת חִר"ק. ובהיפוך אותיות חֵקֶ"ר. ובשבילה נאמר החֵקֶר אלוק תמְצא. והיא קרח הנורא, שהוא שֵם שלישי של תפילה. שנאמר בו האל הגדול הגיבור והנורא. הנורא הוא עמוד האמצעי.

ושורוק הוא מכוסה וגנוז, מצד הצדיק, שהוא ברית. אור גנוז. שהוא ר"ז כחשבון אור. כמ"ש אור זרוע לצדיק. וזה הוא אור הגנוז לצדיקים. שחמישה אור שלמעלה ממנו כולם הם בגלוי.

ומה הוא. שלושה אור סֶגול ושניים אור שְבָא. כאשר עולָה על כַּנפיהם של שני נקודות שהן שְבָא נעשית שורוק. וסוד הדבר סַמְכוני בָּאֲשישוֹת. וכאשר יורדת היא תחת צֵירֵי. נעשית סֶגול. ועליהם נאמר רַפְּדוני בתפוחים. ומה הוא אלו אשישות. הן שני אִשִים, שהם איש ואשה, אש לבנה ואש אדומה, ששָם אב ואם. שהם י"ה. והם פני הדין ופני הרחמים.

מדוע רוצה להיסמך שם. מפני שהם שני גווני השושנה. לבן ואדום, רחמים ודין. שהם חו"ג. ושם ריח השושנה. וזה הוא עמוד האמצעי. ומפני שמריחה בו, אומרת סמכוני באשישות. ובו נעשית סֶגול כאשר יורדת, רפדוני בתפוחים, אלו הם שני סומכי אמת, שהם לבן ואדום. ומפני שמריחה באות ו' שהיא בִּבְרית, אומרת רפדוני בתפוחים.

וכאשר מתחברת בו, נעשית סֶגול. מה שהיו צֵירֵי נעשה צייר. כמ"ש וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. וַיַצְמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה, זה צדיק הוא עץ פרי עושה פרי למינו. ובזה המקום, הוא אהבה שלה בחיבור וייחוד של בעלה, ומפני זה אומרת כי חולת אהבה אני.

וכאשר ישראל חוטאים בברית מילה, נפסק נביעות הנקודות מאותיות שכלולים בשכינה התחתונה. ונשארת יַבָּשה. באותו זמן מה כתוב בשורוק חיריק. שרקו ויַחַרקו שן אמרו בְּלָעָנוּ. קמץ פתח, זו סוגר וזה פותח. אלו שניים, הם שסוגרים ופותחים מעיינות אלו נקודות, לגבי אותיות. ואות ו' כאשר נטוי על ראשי אותיות עליונות נקרא רפֶה. וכאשר הוא, הוא באמצע האותיות נקרא דָגֵש. אותיות אלו הם חיות, שנאמר בהם והחיות רָצוא וָשוב, רָצוא בדגֵש, וָשוב ברפֶה.

כתרי אותיות שהם תלויים במחשבה שהם כמו התגים. נקודות תלויות בדיבור. האותיות תלויות במעשה. שבע אותיות ז' הם כמו זה י"ו הוא ז'. לא צריכים תגים, שאלו אותיות נקראים תגים כמו זה .

תגים תלויים במחשבת הלב והמוח. נקודות בדיבור הפה. אותיות במעשה האיברים ואלו נקודות וטעמים ואותיות, עושה אותו סתום וגנוז כיסא מכוסה עליון. ועליו נאמר אתה ה' לעולם תשב, כיסאך לדור ודור, מהו אתה, אותו שכתוב בו ה' אלקי אתה ארומִמְך. באותו שנאמר בו רוֹם ידיהו נשא. ובגללו נאמר למי נושאים כפיים לגובה השמים כמ"ש רום ידיהו נשא. ומה הוא. יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא חכמה כ"ח מ"ה. ועליו נאמר כ"ח מ'עשיו ה'גיד לעמו, וזה הוא כ"ח פרקים של ידי המלך העליון, שהם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, כינויי הייחוד העליון שהוא יהו"ה אלקינו יהו"ה. ומפני שהסתלק זה הכוח מישראל נאמר בהם וילכו בלא כוח לפני רודף.

יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אלו עשר אצבעות שנאמר בהם ידיו גלילי זהב. שבהם כ"ח פרקים, שהם כ"ח אותיות של מעשה בראשית. ומפני זה ה' אלקי אתה. ומהו אתה. אותו שנאמר בו נכון כיסאך מאז מעולם אתה. ומהו נכון, זה נאמן יושב ונאמן עומד באמצע, כמ"ש כתפארת אדם לשבת בית. ומהו מאז. אלא אותו שנאמר בו אז תקרא וה' יענה. ומהו א"ז, אלו ח' אותיות שהם יאהדונה"י שעולים לחשבון אמֵ"ן.

וזה הוא העונה אמן בכל כֹחו באותו כ"ח. ומפני זה נאמר העונה אמן בכל כוחו קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ובגללו נאמר נכון כיסאך מאז מעולם אתה. ובו אתה ה' לעולם תשב. אתה. אותו שנאמר בו אבינו מלכנו אבינו אתה. ומה הוא, אבינו אב הרַחֲמן.

והוא כולל כל אותיות התורה. ומה הוא תושב"כ עמוד האמצעי. ועליו נאמר ברוך אתה. וכאשר ישראל עומדים בעמידת התפילה. הוא יושב על הכיסא. ובגללו נאמר באותו זמן אתה ה' לעולם תשב כיסאך לדור ודור. ומה הוא לדור ודור. אלא אותו שנאמר בו דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. ואין דור פחות משישים ריבוא. ומה הוא, משה ששקול לשישים ריבוא מישראל. והדרגה שלו מראה שמאירה.

בזאת יבוא אהרון אל הקודש. בוא וראה, אין אדם מפיק רצונו מה' אלא בזאת. שעליה נאמר מצא אשה מצא טוב וַיָפֶק רצון מה'. וזו היא עת לעשות לה'. וכמה עִיתים יש. ועליהם נאמר ואל יבוא בכל עת. ושלמה אמר עת לִשְׂחוק וכו', שהם כ"ח עת. ועל כן הקב"ה אמר ואל יבוא בכל עת אל הקודש, שהוא קודש ישראל לה'.

וכאשר השכינה שנקראת זאת עִם ישראל, כמו שאתה אומר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, מה הם אומרים לה. אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פָּנָה דודך וּנְבַקשנו עִמָך. בכמה תחנונים ותפילות, בציצית ובתפילין, בשבתות ובימים טובים, שעליהם נאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. אות ברית מילה, אות שבת וימים טובים, ואות תפילין.

עליה נאמר על זאת יתפלל כל חסיד אלֶיךָ לעת מְצוא. ומצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. ויעקב ברך לבניו בזאת, כמ"ש, וזאת אשר דיבר להם אביהם. ודוד בזאת הפיק רצונו מה' כשנלחם עם אויביו, כמ"ש, אם תחנה עליי מחנה לא יירא ליבי, בזאת אני בוטח. והנביא כשראה את ישראל בגלות לא ראה להם מנוחה אלא בעבור זאת, כמ"ש, זאת אשיב אל לבי על כן אוֹחִיל. ויהודה לא התברך אלא בזאת. כמ"ש וזאת ליהודה. ומשה לא ברך את ישראל אלא בזאת, וזאת הברכה. ומי שלא שת לבו גם לזאת, עליו כתוב איש בַּעַר לא יֵדע וּכְסיל לא יבין את זאת.

וכיוון שהאדם בה יפיק רצונו, ובה מַשיג השם, שזהו סוד על זאת יתפלל כל חסיד, על זאת ודאי, לשם ה' שהוא על זאת, למה תיקנו בשחרית למידה ידועה, וכן במנחה למידה ידועה, וכן בערבית למידה ידועה. וכן בשבת למידה ידועה. וכן ביו"ט למידה ידועה, וכן בעשרת ימי תשובה למידה ידועה. אלא מה שאמר על זאת, הוא מורה שהֲוָיָה היא על כל ספירה וספירה. כמו שאמר דוד, לך ה' הגדוּלה והגבוּרה. ואין לך פעולה בתחתונים אלא ע"י מלכות, שנאמר בה ומלכותו בכל מָשָלָה, אבל בזמן שצריך הקב"ה להצדיק לצדיק, ולעשות עִמו צדקה שהיא מלכות, עם התחתונים, נכללים בו כל הספירות, ונקראים צדיקים על שמו ה' נקרא על שמו צדיק, שנאמר צדיק ה' בכל דרכיו. ומרחם על בְּרִיותיו בצדקה, אין צדקה אלא תפילה, צ' אמֵנים, ד' קדושות, ק' ברכות, ה' חמישה חומשי תורה, וזהו צדקה תרומם גוי, ועליו נאמר לאברהם ויחשְבֶהָ לו צדקה. וכשהוא רוצה בה נאמר בה וַיִלבש צדקה כשריון.

מצד ה' היא צדקה, ומצד י' היא כובע על ראש צדיק אות ברית, עטרה בראש כל צדיק. ומצד ו' נאמר בה ארוכה מארץ מידה. מצד ה' עליונה וּרְחבה מִנִי ים.

וכשרוצה הקב"ה להמשיך נבואה, כל הספירות כלולים בהם, ונקראים נביאים, ומלכות היא דמיון כולם. שכתוב וביד הנביאים אֲדַמֶה, כמו שאמר הנביא ודיברתי על הנביאים, שהיא כמו המראה שכל הפנים נראים בה, כן כל הספירות מראים בה כוחם ודמיונם וצורתם, לכל נביא כפי השגתו למעלה, וכמו כן למטה היא מתלבשת בכיסא הכבוד, ובכל המלאכים והאופנים וחיות הקודש, ובכל הרקיעים, והכיסאות שבהם, והמלאכים התלויים מהם, שיש מלאכים גבוהים עליהם, שכתוב, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. וכן בכל כוכב ומזל. כמ"ש ומלכותו בכל משלה. וזהו וביד הנביאים אדמה. ולכל אחד נדמה כפי כוחו שהיא נשמתו. והָבֵן, אמֵן בכל כוחו.

יהו"ה הוא בכתר, שהיה קודם שנברא העולם, הוא ושמו לבד בכתר. כשברא העולם במידת ראשית ירד עליו, ולא היה חסר מלמעלה, וכן בכל ספירה, כמדליק נר מנר ואינו חסר מן הראשונה ולא מחברתה עד א"ס ואין תכלית.

ומי שמכיר אותו בזאת, כמו שמכיר אותו בעליונים ובתחתונים, בעבור שהיא כלולה מהעליונים, והיא ייחוד וקשר כולם, והיא מתלבשת בתחתונים, ועל זה אמר הנביא אל יתהלל המתהלל, כי אם בזאת. היא נקראת נבואה מצד של הנביאים. חכמה מצד החכמים, שכל ספירות נקראו חכמים.

וכ"ח אותיות הן לכל מעשה בראשית, וכולם הן בין לכתיבה בין לכל דבר שייעשה בידיים. שמעשה של כ"ח פרקים הם בעשר אצבעות. וזה הוא סוד מהכוח אל הפועל. והכול בחכמה. וסוד הדבר כולם בחכמה עשית.

יש חכמה מצד האותיות. ויש חכמה מצד הנקודות. שאותיות הן בת קול. ובהן סוד הדיבור לִדְרָשה ולכל דבר שתלוי בדרשה. תגים הם למחשבה. והם בסוד זה הפסוק ולחשוב מחשבות. וכולם תלויים בשכינה תחתונה. והיא הכלל של כולם.

ובסוד הא' תמצא טעמים ונקודות ואותיות. וכך בכל אות ואות. וסוד הדבר ש' שלוש תגים למעלה כמו מינים של ספר תורה בו רשומים כתרים ונקודות ואותיות, וכך בכל אות ואות.

ש שבת הגדול בינה, שבת הקטן מלכות. ב' שתי זרועות גדוּלה גבורה. ת' תפארת, בו שקולה שבת לכל התורה. שלושה כתרים של ש' ג"ס עליונות. וכולם כלולים בתשובה, שהיא שכינה עליונה. ועליה נאמר תפילת כל פה.

והרי עמוד האמצעי נקרא תפילת כל פה. אלא כל הוא ב"ן י"ה מן בינ"ה. והוא עמוד האמצעי. הוא ממוצע בשלוש אותיות שהן יה"ו שנכללו בבינה. והוא ממוצע כגוף בין שתי זרועות. והוא אות בצדיק שהוא כלול בא"ת. שהיא שכינה תחתונה כלולה מא' ועד ת'. והוא כולל שלוש ברכות התפילה הראשונות ושלוש אחרונות. והוא כולל שני ו' ו' שנאמר בהם אל שני קצותיו וחֻבָּר. שהם י"ב ברכות התפילה. שנקראו אמצעיות. וכל ח"י הברכות שנכללו בה. שהן שלוש אותיות ו', שהוא שני פרצופים. וזה הוא שיעור קומה, שנאמר בו עשר אמות אורך הקרש. במה עולה לעשר, באות י'.

קם זקן אחד פתח ואמר, ודאי ה' יש בה שלוש אותיות ו', שהן ח"י ברכות. כמו זה ה'. שנאמר בהם, ברכות לראש צדיק. מהו ראש צדיק, זה עמוד האמצעי. שבו שורים ח"י ברכות של ה' עליונה, וממנו נמשכים לה' קטנה ע"י הצדיק, ומפני זה גוף וברית אנו מחשיבים אחד.

ו' שהוא באמצע ה' ה', הוא שיעור קומה והוא אַמה. ועולה באות י' לעשר אמות, שנאמר בו עשר אמות אורך הקרש ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד, זה ו' י', שהוא בסוד הז'. שכל תגים בו נקראים.

שתֵי כתֵפוֹת חוֹבְרוֹת, זו כתף עליונה וכתף תחתונה, שהן ימין ושמאל, והן ה' ה'. אל שני קצותיו הן ו' ו', ובהם נעשה ה' ה' בחיבור. ומפני זה אל שני קצותיו וחֻבָּר.

בכל מקום אמה היא ו'. ומפני זה היא בת שישה טפחים. וחצי האמה זו י'. ששני אותיות י' הן שיעור האמה. ואות י' שיעור שלה שלושה טפחים, וזו ג'. ועשר אמות זה הוא שיעור גוף האדם, כנגד עשרה דברים שנאמר בכוס של ברכה, ולא נשאר בזמן הזה אלא ארבעה.

וכולם רמוזים בגוף כמו זה. בזרוע ימין שתי אמות מן פרק לפרק. וכן בזרוע שמאל שתיים, הרי ארבע. וכן בשתי שוקיים ד', הרי ח'. ובגוף שתיים, הרי עשר. זה הוא עשר אמות אורך הקרש. הקש"ר הוא בהיפוך אותיות. בין קשר לקשר.

וחמישה בריחים לקַרשי צלע המשכן האחד, הן חמש אצבעות יד ימין. וחמישה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית, חמש אצבעות יד שמאל, ואלו חמש אצבעות כולן מידה לבריחים. והן מי מדד בשָעֳלו מים. והן אָ אֵ אֹ אִ אֻ חמש נקודות אלו, שהם קמץ צֵירֵי חולָם חיריק שורוק, הן בסוד של אלקים, שכך עולה בחשבון. וסוד של אלקים מלא י"ה. וזה הוא יה"ו בינה ודאי.

וכך בסוד ה' אלפים כלולים בה' תחתונה. ואלו אותיות הן שלוש, נשמה רוח ונפש. ה' קטנה הגוף, בית קיבול של כולם. פתילה, פתיל ה', שמתאחדים בו שלושה גווני הנר שהוא נר ה' נשמת אדם. זית מזיתים זה צדיק, שכתוב שמן זית זך. כָּתית, שכותש כתישה באלו האותות, זיתים, שהם איברי גוף. וזה ברית מילה לגבי השכינה שנקראת גד.

וסוד הדבר, והמן כִּזְרע גד הוא. באותה יו"ד נעשית גיד, ומדוע נקראת גד, מפני שהיא כלולה מז' ספירות שעולות לחשבון ג"ד. ומדוע נקרא מן, מפני שהכול לא ידעו מה הוא. שהוריד להם הקב"ה מן שהוא כזרע גד לבן. ועינו כעין הבדולח, שהוא לבן מצד הימין. וטעמו כצפיחית בדבש, מצד השמאל. מה הוא, כלול מעשר אותיות שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וזה המן התורה, ועולה לחשבון מ"ה. ולא ידעו מ"ה הוא.

וערב רב שָאלו בשר ונתן להם. ומה כתוב, הבשר עודנו בין שִנֵיהם טרם ייכָּרת ואף ה' חרה בעם. וזה הבשר הרי נאמר בבשר היורד מן השמים. זה המן שאכלו ערב רב. ועם כל זה אמרו עליו, אין דבר טמא, רע, יורד מן השמים.

וסוד זה הבשר מה הוא. אלא כמו שאתה אומר בשגם הוא בשר. וסוד זה לחכמי לב נמסר, וזה בש"ר בהיפוך שב"ר. ועליו נאמר שֶבֶר רַעֲבוֹן בתיכם. אם זכו בשר קודש, שנאמר בו ומבשרי אחזה אלוק. ואם לא שומרים בזה בש"ר אות ברי"ת, נהפך להם בשב"ר.

ובוא ראה, כל שם שהוא מן שתי אותיות כגון כי בי"ה ה' צור עולמים. תלוי מן חכמה. ומן שלוש אותיות, תלויים מן בינה. ומן ארבע, תלויים מן שכינה תחתונה. ומן חמש, תלויים בחמש ספירות. ומן שש, תלויים מן צדיק. ומן שבע ותשע, בו. מן עשר, בשכינה תחתונה, שהיא עשירית האיפָה סולת, ובה מְעַשְׂרים. ומפני שהיא כלולה מעשר, נאמר בה אין שכינה שוֹרה בפחות מעשרה.

זרקא זה הכתר היא י' והחוט שלה ו'. והרי נאמר כורכים את שְמע עִם ואהבת את. ולא היו מפסיקים. מפני שאות י' היא אבן מרגלית קדושה יקרה. קֶלַע היא שָׂפה, כלולה מחמישה תיקונים שהם אחה"ע בומ"ף גיחכ"ק זסצ"ש דטלנת"ר, וזו ה' קטנה. חמש אבני הקלע זו ה' עליונה, שהם שמע ישראל ה' אלקינו ה', נעשים ה' אבנים אחד.

כריכת כולם ו', שהיא כוללת שש תיבות הייחוד, שהם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ובאותו כריכה צריך לסבֵּב הקלע ולהאריך בה. זו האבן כלולה מחמשעד שמעלה אותה עד א"ס. וסוד הדבר למען יאריך ימים על ממלכתו.

כאשר זו האבן מבקשת לעשות דין בעמלק, או בצדדים אחרים, וכן ברשעים. נוטלת מגבורה ונכללים בה כל ספירות, ונקראות בה כולן גבורות. וכאשר מבקשת לעשות חן וחסד בעולם, נוטלת מחסד, וכל הספירות נכללות בה ונקראות חסדים. וכאשר מבקשת לרחם על העולם, נוטלת מעמוד האמצעי, וכל הספירות נכללות בה ונקראות רחמים.

וזה הי' היא בכל צד. אם כן במה ניכֶּרֶת כאשר נוטלת מהאבות, אלא בנקודה. כאשר היא נקודה מצד הקמץ נוטלת מחסד. וכאשר היא נקודה מצד השְבָא נוטלת מגבורה. וכאשר נקודה מחולָם הוא מצד עמוד האמצעי, ששלושת נקודות אלו הן מים ואש ורוח.

ויאמר אֵי הבל אחיך, בוא וראה, שתי אותיות אלו שהסתלקו ממנו, שבהם חָטא, גרמו לו מיתה. א' אָמוֹן [חניך, מתלמד] מופלא ומכוסה. י' מחשבה. אמר לו רבי אלעזר, אבא, והרי כמה מחשבות הן. שכינה תחתונה נקראת מחשבה. חכמה עליונה נקראת מחשבה. ולמעלה למעלה מחשבה. ולמעלה מכולם מחשבה שאין למעלה ממנה, והיא סתומת כל הסתומים, עליונת כל עליונים. אם תאמר שעלתה מַחשֶבת האדם שם. לא, שהרי נאמר בו וָאִירא כי עירום אנכי ואֵחָבֵא. שזה ערום מראה שהתפשט מלבושו. ומפני זה נאמר באבא ואֵחָבֵא, ובבן וַיַסתר משה.

אמר לו, בני, בַּכֹּל חָטא. במחשבה שהיא לבוש למחשבה סתומה. ובמחשבה סתומה. וזו הייתה מיתה שלו שהסתלקה מחשבה סתומת כל הסתומים ממנו שהוא חַי החיים. שבמקום שהוא שם אין מיתה שם. וחטא במחשבה סתומה ונשאר עֵרום ממנה, מכל מה שלמעלה מן אמא עילאה שהיא תשובה חָטא, והסתלקו ממנו, ואם לא שעמדה עימו תשובה וגלתה עימו, היה נאבד מכל וכל. ומפני זה אם עוונות תשמור י"ה ה' מי יעמוד, מי יעמוד ודאי. ומפני זה ובפשעיכם שוּלחה אמכם, אותה שנאמר בה שַלֵחַ תשלח את האם, את לרבות שכינה תחתונה עימה.

אמא עילאה עומדת באדם. ואמא תחתונה בהבל. שחֵטא האדם גדול היה משל הבל. ומפני זה, בני, א"י מן אהי"ה הוא אֵ"י שחָטא בו הבל אחיך. והסתלקו ונשאר ה' ה'. ומפני זה אֵ"י הבל אחיך. והוא א"י מן אדנ"י ונשאר ד' ן' מן אדנ"י, חֵטא האדם גרם שהסתלק י' ו' מן יהו"ה. ונשאר ה' ה'.

אמר לו, אבא, והרי י' ו' היה לו להיות ו' י'. אמר לו בני. ודאי זה הסוד שחטא במחשבה עליונה. שהסתלקה י' מן א' ונשאר ו' י'. מפני שהסתלק משם עילת העילות שהוא מחשבה סתומה באות י' מן א. שאין ייחוד, מחשבה, חוץ ממנו. וכאן סוד שלא התגלה עד עכשיו. וזה הוא. כי יָדע שמ"י יקרָאֵני ואֶעֱנֵהו. שֵ"ם י' שאין למעלה ממנו כלל אלא אותו שברא הכול. ואין מי שברא אותו. שיש בורא שנברא, כגון מים שהוא בורא את העשבים ומגדל אותם והוא נברא אבל זה ברא ולא נברא הוא שאין אלוק למעלה ממנו.

אמר לו, אבא, מה או"י הו"י. אמר לו בני זה הוא כאשר מסתלק א מן אהי"ה עם י"ו מן יהו"ה נעשה או"י. אמר לו, אם כך, זו א' ששם ו"י, למעלה מן א' מן אהי"ה היא, ומכל שמות. אמר לו, בני, יש א' שהיא בצורת דמות זה. יו"ד. י' למעלה ו' באמצע ד' למטה. וזה א' מן אהי"ה, א' מן אדנ"י. אבל א' הזו, סוֹפה כִּתְחילתה וּתְחילתה כסופה. ובה אמר עילת העילות אני ראשון ואני אחרון. ובאות ו' האמצעית, ומבלעדיי אין אלקים.

אמר לו, הרי ודאי נגלה לי מה שלא ידעתי עד עכשיו ולא עתיד להתגלות עד ימים שיבוא המלך המשיח. אמר לו אם כך ניכר שיש אדם קדמון לכל קדומים ויש אדם אחר. אמר לו, בני, כך הוא ודאי. אדם שברא אותו עילת העילות בצורת דמות שלו סתום וגנוז, זה גרם שהסתלק עילת העילות. אדם שני חטא במחשבה. ואדם שלישי חטא במעשה. ששלושה אדם הם. אדם של בריאה, אדם של יצירה. אדם של עשיה. שאין כל חטאים שווים.

אמר לו, בני, עם כל זה הייתה ה' קיימת לפני האדם. אחר שבאו ערב רב ועשו את העגל, גרמו שעלתה ה' לגבי ו"י ונעשה הו"י. ומי גרם זה הוֹי גוֹי חוֹטא. ונשארה ה' אחרונה יחידה, כמ"ש איכה ישבה בדד. שבתחילה ותלכנה שתיהן. ה' ה'. אח"כ הסתלקה ה' עליונה. נשארה ה' תחתונה אחרונה יחידה. אחר שהתערבו טוב עם רע, מה שהבדיל הקב"ה, כמ"ש ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, גרמו שגָלתה שכינה והתערבה בין אוה"ע ובניה עימה, ושומרת אותם בגלות. באותו זמן יורד הקב"ה בכל אותיותיו שהסתלקו בגלות, כמ"ש אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן.

תיקון עשרים ועשרים ואחת

בראשית ברא אלקים. אלקים, מ"י אל"ה. עליו נאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אל"ה.

בראשית. ירדו שם שני זקֵנים. ואמרו התעסקנו במה שהייתם ואנחנו לא היינו, וזה ב' שניים ראשית.

הרי הזקן העליון ירד ביניהם. אמר הרי אנחנו אחד. ושלוש היינו, ועתה אנחנו אחד. אלקים, ודאי מ"י ברא אלה. מ"י ברא באלו שלוש. והיא רביעית ושביעית וחמישית ותשיעית.

בראשית הם שישה זקֵנים. ומי הם, את השמים ואת הארץ. הרי אנחנו שבעה, ושלושה גנוזים עליהם. באלו שבעה זקנים וּבַת, שֶבַּת יחידה לנגדם שבעה, ומפני זה הרי אנחנו שבעה שבועות, עלם אחד היה מזנב אחריהם.

ואלו זקנים פגשו ברבי שמעון וחבריו. אמרו לו, רבי רבי, אתה וחבריך מצאתם עלם אחד שהוא בדרך מזנב אחריכם.

אמר להם, פגשנו במחנות הרבה שהיו באים ממלחמת הנחש. והם מחנות המלאכים שיורדים חמושים לקבל תפילות, מצד חמישים אותיות שמייחדים ישראל בכל יום, שבהם, וַחֲמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. שמלאכים שיורדים לעשות מלחמה, אשר ממונים על תפילות, כולם היו יורדים בחוזק הגבורה. כאשר ניצחו את הנחש, וכמה צבאות שלו אשר רודפיהם אחריהם בכמה חטאי ישראל. והם בעלי תפילות, ומסתכלים בשם יהו"ה שהיא בינה שיורדת עליהם בחוזק הגבורה, כולם נופלים מעמידתם, ומתקיים בהם סוס ורוכְבו רָמָה בים, זה הים נ' שערי בינה, חמישים אותיות של ק"ש.

אמרו לו ולחברים, היה לכם לעיין להסתכל אחר אותו שמזנב אחר תפילות שהן חלשות. ואין להן רשות לעלות עם אחרות ולפרוח עימהן למעלה. ומפני אלו תפילות חלשות כתוב ויזַנֵב בך כל הנֶחשלים אחריך, שנער קטון נוהג בם.

שאלו עשרה עולים ביו"ד ה"א וא"ו ה"י, וכל אחד יש לו תפילתו. ואם חסר אחד מהם אפילו אחרון. שלא עולה תפילה שלו עימו, מפני שהוא עני ואין לו רשות להעלות תפילתו עם אחרים. כל התפילות מתעכבות לעלות, עד שאותה תפילת העני עולה. ומפני זה תפילה לעני כי יעטוף. שכולן מתאחרות בגללה עד שהיא עולה עימהן שאין פירוד בה מהן.

ותפילת העני הוא השכינה. מי הוא עני זה צדיק. וזו התפילה נקראת עָקב לגבי תפילות אחרות. ובגללה נאמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אע"פ שסובב את זו הנקודה שהיא קוץ האות ד', בכמה חטאים, ללמד קטגוריה על בני השכינה. לא יפסיק אותה נקודה. שאם יפסיק, בגללו מסתלק קוץ מן ד' מן אחד, ונשאר אחֵר, שהוא נחש כרוך בעקבו. ומפני הנחש לא יפסיק, ולא מסתלק קוץ האות ד' מן אחד. אבל מפני עקרב מסתלק, והוא פוסק ובורח ממנו. כמ"ש ויעזוב בגדו בידה וַיָנוס ויצא החוצה.

בינתיים הרי העלם אשר הזדמן אצלם, מְחַמֵר אחר בהמות. אמר להם, מהו ויעזוב בגדו בידה. אלא עקרב הוא עָקר ב'. שעוקר בית השכינה. וזה הוא בגדו של הנחש של עבודה זרה. כאשר הנחש בא להתחבר עם גוף אדם ישֵן, שאומרת שִכְבָה עימי, חצופה זונה. נאמר באות ברית וינוס ויֵצא החוצה.

אמרו לו מי אתה. אמר להם, אני הוא בן דג אחד, ששט בים הגדול, ובולע כל דגי הים ומוציא אותם חיים לחוץ. ולפעמים הוא יוצא ביבשה לקיים בו וְיִדְגוּ לרוב בקרב הארץ. תמהו.

אמרו לו, אחַר שאין רצונך לגלות מי אתה, ובן של מי אתה, מה הוא מקום של מקומך. אמר להם מקום של מקומי הוא מִגדל אחד הפורח באוויר. תמהו. אמרו לו, לא תאמר לנו דבר. מה הוא אביך. אמר להם, אבא שלי הוא דג אחד גדול שכאשר צמא פותח פיו ובולע מי הים, ועד שבעים שנים לא חוזר הים לחוֹזְקו. וסוד הדבר יִבטח כי יָגיחַ ירדן אל פיהו. והוא בולע כל כך מן הים, ואתם לא שאבתם ממנו אלא כד אחד שהוא כ"ד ספרי התורה. איך לא הכרתם בו.

באותו זמן נזכר רבי אלעזר ואמר ודאי אתה הוא בן רב המנונא סבא. שמחו בו, ואמרו, בוודאי אִם אתה היית בזה העולם, היינו יורדים מסוסים שלנו, והיינו אנחנו מחמרים אחר בְּהֶמְתְךָ.

אמר להם, אותו נחש שאתם מְגיחים למלחמה בו, איך ניצלתם ממנו, שהוא בולע והורג. ולא עוד אלא שהוא הרג את אדה"ר ואת כל הדורות אשר באים אחריו. ובת היא על מגדל הפורח באוויר. ומכריזים בכל יום ברקיע שכל מי שהורג את זה הנחש, שנותנים לו לאשה בת מלך פנימית ממשבצות זהב לבושה. וזה הזהב הוא ז' ימי בראשית, ה' חמש האור, ב' היא ב' מן בראשית. עליה נאמר יפה כלבנה. תשבע"פ קוראים לה בישיבה.

ומפני זה הכרוז מכריז, כמה גיבורים כמה בעלי מָגִנים נאספים בבית המדרש לעשות מלחמה עם הנחש בגללה. וכמה מגנים נעשו חתיכות בגלל בת המלך. ויפן כה וכה וירא כי אין איש, אין בהם שהורג את הנחש, עד שיבוא אותו שנאמר בו ויפן כה וכה וַיַך את המצרי. ומפני זה נאמר עד כי יבוא שילֹה. שיל"ה מש"ה. שהיא מורָשָה שלו. ומפני זה בגללו נאמר בו עד כי יבוא שילֹה, שלו ודאי. הוא הורג את הנחש.

ולוֹ יִקְהַת עַמים. מפני שהוא בן יצהר בן קְהַת בן עמרם בן עם רם שנאמר בו ובנֵי רחביה רָבוּ למעלה, והורג את הנחש וכוחו בים וביבשה וברקיע. וכמה בעלי מלחמות ערכו עימו מלחמה על הים. כמו שאתה אומר שם אוניות יְהַלֵכון, בים התורה. שאלו אוניות עיניים שמסתכלות בתורה. וכמה אוניות מהן נשברו ונפלו בים.

עד שיבוא מורָשָה שלה, ויקרע ים התורה, וסוס ורוכבו רמה בים, שהוא נחש ובת זוגו שהיא הסוסה שלו. והוא מעביר עליה את ישראל שלא טובעים בה, כמ"ש ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.

בראשונה בים באותו חומר. בגאולה האחרונה הכול בים התורה. מטֶה שלו שקורע בו הים זה קוּלמוֹס. מפני שעליו מתגלה זרוע ה', שנאמר בו וזרוע ה' על מי נגלָתָה.

באותו זמן שנעבר אותו נחש רע מן הים, שולט נחש קדוש. ובאותו זמן שם רמשׂ ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, הולכות אוניות בבטחה בים שלא טובעות. שהרי רוח סערה נעבר שלטונו מן ים התורה. ובאותו זמן שָם רמשׂ ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות, שם אוניות יהלכון, לוויתן זה יצרת לשחק בו, ויהיה שמח עימהם. כמ"ש שִיתוּ לבכם לחֵילָה, לחולה כתוב. וכולם אליך יְשַׂבֵּרון לתת אוכלם בעִתו, שהם עיתותי התורה, כמו שנאמר קבעת עִתים לתורה, שהוא עִתו של צדיק. תיתן להם יִלְקוֹטוּן, זה המן שכתוב ששת ימים תִלְקְטוהו. מצד העמוד האמצעי, שהוא כולל שישה צדדים. לוויתן למעלה זה צדיק, שהוא כדג קטן על שפת הים. נחש בריח זה אותו שנאמר בו הבְּריחַ התיכון בתוך הקרשים. וזה עמוד האמצעי, שנקרא תיכון מפני שהוא עמוד האמצעי. שתי כנפיו ימין ושמאל, שמשם תורה ניתנה. שני קשקשיו שני אַדְנֵי אמת. שכינה עליונה היא הים. שכינה תחתונה היא דרך אוניה בלב ים. שהוא ל"ב אלקים של מעשה בראשית. שם רמש ואין מספר, כמו שאתה אומר וַעֲלמות אין מספר. ואלו הֲלָכות פסוקות, שהם בתולות אחריה רֵעותיה של השכינה.

חיות קטנות אלו אותיות של אדנ"י. עם גדולות אלו אותיות של יהו"ה. שהם מרכבות של הקב"ה ושכינתו. באו כל החברים לנשק אותו, פָּרח ולא ראו אותו ולא כלום.

פתח רבי אלעזר ואמר, אבא, והרי שבעה ימים הם וים עליון הוא על כולם, ועליהם נאמר כי שפע ימים יינָקוּ. את מי הם יונקים. אמר לו, בני, שבעה בשבעה הן מוצקות. וכך הם רקיעים שבעה בשבעה. וכך הם הרים שבעה בשבעה. וכך הן ארצות שבעה בשבעה. יישובים שבעה בשבעה. וראשים שלהם שניים. וסוד הדבר שניים שניים שבעה שבעה. וכולם זכר ונקבה. ולמעלה אחד גנוז ומכוסה. וכך הם שבעה כיסאות שבעה בשבעה. שבעה היכלות שבעה בשבעה. וכך ממונים הם שבעה בשבעה.

לוויתן של הים זה צדיק. ראש שהוא עמוד האמצעי, מגיע עד הים השביעי שהוא הראש של כולם, ושתי כנפיו ושני קשקשים בארבעה ימים שיעורם. שיעור זנב הנחש מגיע עד הים השביעי האחרון, שהוא כולל שבעה ימים. שעליו נאמר שבע ביום היללתיךָ.

אמר רבי שמעון, בני, הרי בעלי מָגנים יורדים מלמעלה, מלובשים שריון. קַשתותיהם קַשתי אש. ורומְחיהם אש. וחרבותיהם להבה. כולם בעלי עיניים. בוודאי הרי בעלי מָגנים בבית המדרש. ואלו בהם יתעוררו לערוך מלחמה למעלה.

ולא עוד אלא שהרי הדג הגדול בא, רב המנונא סבא, ודאי בכמה דגים צבאות קדושים של תלמידי חכמים שגדֵלים בים. עתה צריך לפרושׂ להם רשת להיות ברשות שלנו. ולבעלי מָגנים כלי מלחמה, עתה צריך להכין בַּקלע באבני הקלע, בַּקשת בחיצי הקשת, ברומח, בחרב. הַחֲזֵק מָגן וצינה. שיש בעלי מָגנים שהם נלחמים בסוסים. ויש אחרים שהם רגלִיים, שעליהם נאמר ביציאת גלות מצרים, כשש מאות אלף רַגְלִי.

קם רבי שמעון פתח ואמר, שִמעו הרים את ריב ה'. מי הוא ריב. זו השכינה שהיא ריב ה'. שהיא רבי, רב. מפני בניה היא ריב ברבי ורבָּן ורבָּא. ריב ודאי בכל התַנָאים והאמוראים. שהיא רבה בהם בשישה סדרי משנה, מפני בעלה שהוא עמוד האמצעי, כולל שישה סדרים.

ועליהם נאמר או יַחֲזֵק במַָעוּזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שני שלומות, אחד בעמוד האמצעי ואחד בצדיק. שעליהם נאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב. שבגלות נאמר בעמוד האמצעי, מרחוק ה' נראה לי. צדיק קרוב לה. ובשבילו נאמר טוב שָכֵן קרוב מאח רחוק.

ומפני זה שִמעו הרים אלו האבות. את ריב ה' זו שכינה שהיא ריב עם האבות מפני שמרחיקים אותה מבעלה שהם נקראו אמוראים. והאיתנים מוסְדֵי ארץ, אלו הם תנאים. ואלו תנאי"ם, איתני"ם בהיפוך אותיות. והם נו"ה צדיקים איתני עולם. והרי אית"ן בהיפוך אותיות תני"א שמסייע לו בגלות. ועליה נאמר איתן מושבֶךָ ושִׂים בסלע קִנֶךָ.

וזה הסלע נאמר בו שלא הוציא אלא טיפות טיפות של מי התורה באלו הפסקות ומפני וַיַך משה את הסלע במטהו פעמיים, זה גרם שלא הוציא ממנו אלא טיפות טיפות קצת שם קצת שם. וכמה מחלוקות על אלו טיפות, ומי גורם זה, המורים. שנאמר בהם כל המורה הֲלָכה בפני רבו חייב מיתה. ומפני זה, שִמעו נא המורים. ובגללם ויך משה את הסלע במטהו פעמיים, שאם לא שהיכה בו לא היו טורחים ישראל ותנאים ואמוראים בתשבע"פ שהיא סלע. אלא נאמר בו, ודיברתם אל הסלע ונתן מימיו, בלי טורח. ויהיה מתקיים בהם ולא יְלַמְדו עוד איש את רעהו, והיה מוציא מים בלי קושיה ומחלוקת וּפְסַק. מפני השכינה שנאמר בה הלוא כה דברִי כאש נאום ה', הייתה שורה בפִי ישראל. שהיא תשבע"פ, שהיא סלע ע"ל ס' שהן שישים מסכתות. שכך הוא סל"ע ע"ל ס'.

שהשכינה הייתה נחה על הסלע. שבכל מקום שרוצה הקב"ה לעשות נס, השכינה מַקדימה לאותו מקום. וכיוון שהשכינה הייתה שם, לא היה לו להכות בסלע. שֶקָלוֹן הייתה לשכינה שהייתה שם, שלא היה לה כוח לתת מים. וזה הוא על אשר לא קידשתם אותי, יען לא האמנתם בי להקדישני. ומפני זה הסתלקה השכינה מן הסלע. שהיא י' מן מיט"ט. ונשאר מט"ט יַבָּשה. וסוד הדבר ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. אחד היא מלכות. ותיראה היבשה זה סלע מט"ט. שבגללו נאמר וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תַחְתֶנה. מה בשר, אותו שנאמר בו בשגם הוא בשר. ועד שירדה לה. לא עלה הסלע ולא נתן מֵימיו.

ואחר שעלה זה המעיין משם, שלטה מָרה במקומו. כמ"ש ויבואו מָרָתָה. וסוד הדבר, וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר וּבִלְבֵנים, זו קושיה. בחומר, זה קל וָחומר.

וכך היו ישראל עד שהראה להם עץ. כמ"ש ויורהו ה' עץ וַיַשלך אל המים וַיִמְתְקו המים, וזה עה"ח שגדל על אותו מעיין שהיא השכינה. י' מעיין שמשקה את האילן שהוא ו'. וזה עץ מַהֲלך חמש מאות שנה שהם ה', וימתקו המים זו ה' אחרונה, שנאמר בה קְרֶאןָ לי מָרָא. שהשכינה התחתונה היא מעיין גנים שאין לו הפסק. טיפה שנמשכת מן המוח וכמה טיפות נמשכות ממנו שהן בתולות אחריה רֵעותיה.

הגולגולת היא סלע. ומעיין מבפנים זה המוח. על אלו טיפות נאמר אשרי הגבר אשר מילֵא את אשפתו מהם, לא יֵבוֹשוּ כי ידברו את אויבים בשער. שהוא שער הצדיק אות ברית קודש, שעליה נאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו.

שִמעו הרים את ריב ה', אלו שלוש אותיות י'. והאיתנים מוסְדי ארץ, אלו שלוש אותיות ו' שכולן נרמזו בויסע ויבוא ויט.

קום אלעזר וטוֹל קֶלע שהיא השכינה, והקף אותה כתר, וזרוק ממנה אותה אבן טיפה קדושה, שעליה נאמר ואד יעלה מן הארץ. ומפני זה עלתה הטבעת מן א' מן זרקא לקבל עליה אבן יקרה שהיא טיפה. ומיד והִשקה את כל פני האדמה. כאשר עולָה עולה באמא שהיא א' מן אדנ"י אהי"ה. ועל מי עולה, על עמוד האמצעי שהוא ו', שהיא כרוכה בו כטבעת באצבע. ועולה בד' מן אדנ"י שהן שתי זרועות ושתי שוקיים. עד שעולה לאות י' שהיא אבא חכמה י' עליונה. מפני שמשם ניטלה, כמ"ש ה' בחכמה יָסד ארץ. ונוטלת נביעה והשקאה ממנו למעלה. בקוץ שלו למעלה ובאמצע ובקוץ שלו למטה. וכאשר יורדת, יורדת כלולה משלוש טיפות. באותו זמן נאמר בה הולך סגולתא.

ונקראת י' י' י' בשלוש אותיות י'. י' עליונה היא על ראש הא' שהיא כתר עליון על כל עליונים. ואח"כ יורדת באמצע ונוטלת משם בעמוד האמצעי ואח"כ יורדת למטה במקומה י' שהיא למטה מן א'.

קם העֶלֶם מאחר הצל, אמר, רבי רבי, הרי טיפה יורדת. קח קשת בידיך שהיא כמו האצבע וטבעת בה. קח אותה וּדְרוך, וּזְרוק אותה אצלה שקיבלה אותה עליו. שהרי כאשר עולה מלמטה למעלה על ראש האות ו'. הוא כרוֹמַח ו'. מתארכת בו כשרביט של כוכב. וכאשר עולה למעלה שורה עליה י' ונעשית ז'. ודאי כתר על ראש של ספר תורה. כיוון שיורדת, צריך לדרוך קשת אצלה שהוא צדיק. וממנו יורדת ונזרקת במקומה.

וחרב שהיא של זו טיפה היא חותכת אותה לשלוש טיפות. מפני שהולכת סגולתא, שכאשר יורדת עליה הייתה י'. ואח"כ חותכת אותה לשלוש. להיות כתר ועטרה בראש שלושת האבות. שתהא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וזה סוד הש' שלוש תגים עליה.

שראש החרב היא י'. גוף החרב ו'. שני פיפיות שלה ה' ה'. נרתיק שלה אדנ"י. והחרב יהו"ה. וכאשר היא יהו"ה חוץ משכינתו, הוא דין שחותך מכל צד. כאשר נכנס בנרתיקה נעשה רחמים ולא חותך דינים. וסוד החרב בנרתיקה, יאהדונה"י כך ודאי.

ובזמן שיהו"ה חוץ משכינתו נאמר בו כי ה' אלקיך אש אוֹכלה הוא. שנוטל מגבורה לשרוף העולם. י' נעשית גחלת. ו' שלהבת של הגחלת. ה' ה'. אחד חמש גוונים. שֵנִי חמישה אורות שמאירים בהם. ובזמן שה' עליונה מסתלקת מה' תחתונה, היא אומרת, אל תראוני שאני שחרחורת. ובזמן שהיא מאירה בגווניה, נאמר בה וראיתיה לזכור ברית עולם. קמו תנאים ואמוראים שלמעלה, ואמרו, רבי רבי, כמה חזק הקלע שלך אשר מעלה אותה עד א"ס ומוריד אותה עד אין תכלית.

פתח כמקודם ואמר, שִמעו הרים את ריב ה'. אמר להם, אבות אבות הרים גדולים, שמעו. שזו האבן שנחצבה מאלו הרים שלכם, שהיא כתר בראש כולם, והאיתנים שהיא כתר על כולם, היא מעלה ריב עליכם, מפני בעלה. שהיא כמעיין סתום כסלע. עד שיבוא בעלה לא נותנת מֵימיה. שהרי לשונות הם כפטישים שמכים באותו סלע ואין אחד מהם שמוציא ממנה נביעה. חוץ מבעלה שיודע להמשיך אותה.

פתח רבי שמעון ואמר, זכאי הוא מי שמתפלל ויודע להעלות רצונו למעלה. שהרי פיו מוציא שֵמות, ואצבעותיו כותבות סודות, וכאשר עולים שמות מפיו, כמה עופות פותחים כַּנפיהם למעלה לקבל אותם. וכמה חיות המרכבה, כולן מזדמנות אצלם לקחת אותם. כש"כ אם השכינה שורה בתפילתו, ועלתה להקב"ה. וסוד הדבר אִם תשכבון בין שְׁפתָיִם. אל תקרא אִם אלא אֵם. זכאי הוא מי שמעלה אותה בתפילתו שמתפלל בשפתיו, למעלה אצל בעלה.

בתפילת שחרית עולה בשם שנקרא א"ל, האֵל הגדול ודאי. בתפילת מנחה עולה בשם שנקרא אלקים. בתפילת ערבית עולה בשם שנקרא יהו"ה. וסוד הדבר אֵל אלקים יהו"ה דיבר ויקרא ארץ.

ונאמר, שצריך בן אדם בתפילתו לשהות שעה אחת לפני שמתפלל, ושעה אחת לאחר שמתפלל. וסוד הדבר שיִשְהֶה בתפילתו שעה אחת, מפני שנאמר והאיש משתאֵה לה מחריש, אותו שנאמר בו ה' איש מלחמה, ולאחר ששהה לו בן אדם והתפלל, אִם שגורה תפילתו בפיו ודאי התקבלה תפילתו.

וסוד הדבר, בן אדם צריך לשהות ואשה להקדים, כמו שאתה אומר אשה כי תזריע וילדה זכר. וסוד הדבר, אשה מַזרעת תחילה יולדת זכר, ועוד, שבְּשִפְלֵנו זָכַר לנו, וסוד הדבר, שבשפלותו של אדם זָכוֹר יִזְכְּרֶנו לטובה.

אם שגורה תפילתו בפיו, הוא סוד, ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת. וסוד הדבר, והיה טרם יקראו ואני אֶעֱנה עוד הם מדברים ואני אשמע. זכאי הוא מי שלא מעכב המלכה לעלות למלך. שכל מי שהוא תפילתו שגורה בפיו בלי עיכוב, הוא ממהר המלכה למלך. אוי להם לבני אדם שהם אטומי לב ועיניים, שלא מתעסקים לדעת בִּכְבוד אדונם, לרַצות אותו בשכינתו בכמה תחנונים ופיוסים, להוריד אותו אצל השכינה. כש"כ לעורר בו אהבה לגביה, כמו שתיקנו, הבוחר בעמו ישראל באהבה.

וכאשר עומדים לפניו, צריך לעמוד לפניו ביראה. זכאים הם ישראל שיודעים לפייס את אדונם כיאות. ולחבר בפיהם בתפילתם שני שמות אלו שהם יאהדונה"י. שבאותו זמן אז תקרא וה' יַעֲנה, וה' הוא ובית דינו. וזו שכינה, וזו חכמה עליונה ושכינה. חכמה עליונה ותחתונה. וזה הוא סוד אם תשכבון בין שְׁפתָיִם. שהיא הקורבן של הקב"ה, שוודאי השכינה היא הקורבן שלו. ומפני זה תיקנו תפילה בקורבן.

היא העולה. העולה ודאי. זכאי הוא מי שמעלה אותה אצלו כיאות. שהוא שואל בגללה מי זאת עולה, עולה ודאי. מן המִדבר, מן המדבר ודאי. שפיו מחשיב הקב"ה כהר סיני. ומפני זה מי זאת עולה מן המדבר, כתימרות עשן, מקוּטרת מור וּלְבוֹנה.

מקוטרת מור, זו תפילת שחרית שתיקן אברהם שהוא מֹר. ועוד, מקוטרת מור, צרור המור דודי לי, וזה נצח שמעלה אותה בימין. כמ"ש נעימות בימינך נצח. ולבונה זו הוד, שמעלה אותה בגבורה. מִכֹּל אבקת רוכל, זה צדיק שמעלה אותה בעמוד האמצעי. ואם לא מעלה השכינה בתפילתו קורבן להקב"ה, הרי כלב יורד לאכול קורבן שלו. אוי לו, טוב לו שלא נברא בעולם. ועליו נאמר גם בלא דעת נפש לא טוב.

וכאשר מעלה השכינה בתפילתו, כמה חיות והמרכבה וגלגלי הכיסא, כולם יתעוררו אצלה בניגון בשמחה. וכולם כנפיהם פתוחות לקבל אותה. והרי כתוב ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה.

וכאשר עולה עולה כיונה. וכאשר יורדת יורדת כנשר, שהיא המלכה, שלא פוחדת מכל עופות העולם. ויורדת בכמה מזונות לְבָנֶיהָ. כמ"ש כנשר יעיר קִנוֹ על גוזליו ירחף, מי הם גוזליו, אלו הם ישראל, שהם כגוזלים מצפצפים לה בכמה צפצופים של תפילה, ויורדת אצלם. לכל אחד מורידה לו מזון כיאות לו. למי מורידה מְזון התורה שהיא מזון הנשמה. למי מורידה מזון הגוף. לכל אחד כפי רצונו.

אֵם תשכבון, זו אמא עילאה, שהיא תפילת השבת. שצריכים שפתיים לקבל אותה בערב שבת. שהיא נשמת כל חי, היא יורדת על ראש צדיק שהוא יום השביעי. לשון לימודים אנו קוראים לו. והיא שורה עליו בין שתי שפתיים שהן נו"ה.

ושבת היא פֶּה, פֶּתח, שנפתח בערב שבת לקבל אותה בזו תפילת השבת. שהרי תפילת השבת שנקראת קבלה. וממנה מקבלות כל ספירות זו מן זו. ובה תפילת האדם מקובלת לפני ה'. והיא תפילה של עשרת ימי תשובה. והיא ה' עליונה, שתיקנו בה חמש תפילות ביוה"כ.

אבל שבת היא שכינה תחתונה, כלולה משלושה אבות, שהם שלושה ענפים של ש' של שב"ת ב"ת יחידה, היא נקודה בחלל שלה. והיא חג של כל ימים טובים. וכתוב היושב על חוּג הארץ.

אבל נשמה יתירה בשבת ובימים טובים ובכל מוספים, היא אמא עילאה, תוספת רוח הקודש. תפילה של שישה ימי החול שלוש פעמים בכל יום, היא שכינה תחתונה. הכלל של שמונה עשרה תפילות, שלוש פעמים ביום, עולות בשישה ימים ח"י, ועל שמו נקראת תפילת כל פֶּה. בִּימות החול מביא לה מזון ע"י שליח, אבל בשבת וימים טובים מביא לה מזון ע"י הקב"ה. אוי לאשה שמתפרנסת ע"י שליח, והרי נאמר ביונה, שאמרה והנה עלֵה זית טָרָף בפיה. ומדוע עלה זית, אלא אמרה יונה, ריבון העולמים, יהיה המזון שלי מסור בידיך ויהא מרור כזית ולא יהיה מתוק ומסור ביד שליח. ושליח בזה המקום זה מט"ט. ועוד, השכינה נקראת תפילת פסח מצד ימין. תפילת רה"ש מצד שמאל. תפילת שבועות מצד האמצע. יהו"ה היא בכל מקום לקבל אותה, ולהכין כלי מלחמה.

שִמעו הרים את ריב ה'. מי זה ריב ה' ומי הם הרים, ריב ה' זו השכינה, הרים אלו האבות. ריב היא קטטה ומחלוקת לקב"ה, על בניה שהם בגלות. ובזמן שאין הם בגלות, היא ריב אצלו על אלו עניים שהולכים מגורשים ממקומם, כדי שירחם עליהם. והפסוק מוכיח, כמ"ש או יַחֲזֵק במעוּזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שני שלומות, אחד עם השכינה שהיא ריב אצלו על עני, ומי הוא העני שעושה ריב בגללו, זה העני שהוא מצד הצדיק, וכש"כ כאשר צדיק שהוא חָרֵב ויבש בח"י בִּרְכוֹת התפילה, וצווחים לגבי הקב"ה. ונאמר לגביהם אז יקרָאונני ולא אענה.

וכמו שהשכינה התחתונה היא ריב על צדיק שהוא חַי עולמים, חָרֵב ויבש, חרב מביהמ"ק, ויבש מִנְסָכים ועולות. כך הוא ריב השכינה העליונה בגללו עם הקב"ה. וכתוב דברי ריבֹת בִּשְעריך. ובזמן ששתיהן הן ריבות בגללו עם הקב"ה, הקב"ה צווח לגבי ישראל למטה, או יַחֲזק במָעוּזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שני שלומות, כנגד שתי ריבות. וקשה היא לה מהכול פרישוּת הקב"ה ממנה. וזו היא מחלוקת לשם שמים.

וכאשר נופלת, נופלת לרגליו, כמ"ש ותגל מרגלותיו ותשכב. ונופלת לפניו בנפילת אפיים, מפני צדיק שהוא ח"י עולמים עני בגלות. וצדיק כאשר הוא לְחוץ ממקומו, נאמר בו נַשקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף. והשכינה כאשר היא לחוץ ממקומה נקראת ברייתא, הוא בר והיא ברייתא של שבת שנוספת לעני שהוא צדיק, יום השבת ודאי. שאין לו משלו אלא נשמה יתירה שנוספת אצלו מפני השכינה, נקרא הוא מוסף שבת.

ובאותו זמן נקראת היא תוספתא, מצד יום השבת כמה תוספות יורדות עימה לתלמידי חכמים, שנקראות נשמות יתירות, כמ"ש נִשמת כל חי תברך את שמך ה' אלקינו, ואלו הן שנוספות לעם הקדוש בערב שבת, יורשים אותן תלמידי חכמים בימות החול. ובהם נעשה חול קודש. ואלו הן תוספות אשר יורדות מתוספתא.

שוודאי השכינה היא תיקון הגוף של הקב"ה. היא ברייתא כאשר נאמר בה ותגל מרגלותיו, והיא תוספתא מצד של ח"י עולמים שהוא מוסף שבת. והיא מִשְנָה מצד הגוף, משנֶה תורה ודאי. והיא התקפה מצד זרוע ימין של המלך, כמ"ש ימינך ה' נאדרי בַּכוח. בַּכוח תרגום בתוקף. הַצְרָכָה היא מצד השמאל. ובזרוע שמאל אוחז בה, ובזרוע ימין נתקן בה, ויאמר קומי שְבי ירושלים.

מצד הימין היא כוח לְבֶן אדם, ומצד השמאל נותן להם צורכיהם בארץ מִדְבר. שאלה היא בפי המלך, כמ"ש שְאל אביך וְיַגֵדְךָ. ותשובה אצלו כמ"ש ויגדך. ובה בן אדם שואל כעניין ומֵשיב כהלכה.

הֲלָכָה היא בלב ששם מחשבה. תיקו הוא כאשר מסתלק המלך ממנה, כמ"ש נאלמתי דומיה הֶחֱשיתי מטוב. ובה תפילה בחשאי. וכאשר הוא תיקו נאמר בה אז יקרָאונני ולא אֶעֱנה.

כאשר שורֶה בה יהו"ה נקראת הגדה. באותו זמן אז תקרא וה' יענה. שיטה נקראת כאשר לא תהיה קושיה ומחלוקת, כמ"ש כל גיא יינשא וכל הר וגבעה יִשְפָּלו והיה הֶעָקוב למישור. פְּסַק נקרא מכמה גוונים. יש בני אדם שעוסקים בתשבע"פ לשמה, והם בעלי אוּמנוּת לגביה. יש שפוסקים בה אבנים כהרים וסלעים חזקים, ולאחר שפוסקים אותם מתקנים אותם בכמה תירוצים. ועליהם נאמר אבנים שלמות תבנה. ועושים בהם כמה בניינים למלך ולמלכה לדוּר ביניהם.

ויש פְּסָקים שהם לבושי המלכה, וחותכים אותם לכמה צדדים ואח"כ מתקנים אותם בכמה תירוצים להיראות בהם המלכה לפני המלך. באותו זמן וראיתיה לזכור ברית עולם. ואלו הם לבושי הכהן שהם ארבעה בגדי לבן וארבעה בגדי זהב. ויש פסקים מאלו בעלי מָגנים אשר באים לבית המדרש שפוסקים וחותכים בהם בלשונם, שהם כִּרְמחים וחרבות. ואלו הם פָּרשים וחזקים כעורכי מלחמה בים וּבַיבשה, שהם תושב"כ ותשבע"פ.

זכאים הם אִם המלך ביניהם שהוא עמוד האמצעי, כולל שתי תורות שהן תושב"כ ותשבע"פ, שניתנו מימין ומשמאל, שבו מנצחים מלחמה. אוי להם לאלו שייכנסו לעשות מלחמה בשתי תורות בלי המלך, שעליהם נאמר אין אומֶר ואין דברים, בלי, נשמע קולם. כל בעלי אוּמנויות נמצאים בתשבע"פ, והיא מבפנים, כמ"ש כל כבודה בת מלך פנימה.

היא הֲלָכה של המלך, כאשר היא הולכת אצלו בשתי שוקיים שהם שני עמודי אמת. וכאשר עולה בגוף בשתי זרועות המלך נקראת קבלה. וכאשר מנשקת אותו בפיו נקראת תשבע"פ. באותו זמן שעולה לפי המלך, מיד יתקיים במשה פה אל פה אדבר בו. כאשר עומדת על רגליה בגלות האחרונה, נקראת הלכה למשה מסיני. וכאשר שורה בזרועות המלך, נקראת קבלה למשה מסיני. וכאשר שורה בפי המלך, מיד פֶּה אל פה אדבר בו. וכאשר היא מרחיקה הלכה ממשה, השכינה היא ריב לה' למַטה. וכאשר היא בזרועותיו, קבלה, היא ריב למעלה.

ומפני זה שִמעו הרים את ריב ה', אלו שלושה האבות. מהו ריב שלהם, זו השכינה. ובהיפוך אותיות רי"ב הוא רבִּ"י. שהוא רבי מארץ ישראל, ועימו היא השכינה ריב. והאיתנים אלו שני תַנָאים. אתני"ם בהיפוך אותיות תנאי"ם. מוסְדי ארץ אלו צדיק וצדק.

שמעו הרים, מי הם הרים, אלו שלוש נקודות שהן סֶגול. והאיתנים, אלו שתי נקודות שהם צירי. ועוד, שמעו הרים, מי הם הרים, אלו שלוש נקודות שניות שהם שורוק. ואיתנים הם שתי נקודות שניות שהן שְבָא.

מהו ריב ה', זו חיריק, ריב ה' למעלה חולם, ריב ה' למטה חיריק. שני ריבות הם על שורוק, שהוא צדיק אחד קשר של שניהם. עמוד האמצעי, כאשר הוא מתרחק מהם הוא ריב. וכאשר מתקשר בין שניהם הוא רבי. והוא שלום. והוא קֶשר. כמ"ש ונפשו קשורה בנפשו.

שני ריבות הם, אחד צדיק, ואחד עמוד האמצעי. אחד הוא ריב בין או"א, שהם קמץ ופַּתח, זה עמוד האמצעי הוא ריב ביניהם. ומדוע הם ריב ביניהם, מפני השכינה שאין לה מזון בגלות, מפני שהשער הוא פַּתח, שכתוב פותח את ידֶךָ, שהוא י' חכמה, קמץ סתום, עליו נאמר פותח את ידך ומַשְׂבּיע לכל חַי, וזה ח"י עולמים, שהוא כולל ח"י ברכות, הוא חָרב ויבש בתפילה שהוא השכינה, ומפני זה הוא תפילה יבֵשה, בגללם הוא ריב בין או"א.

וכאשר נפתח קמץ בפַּתח שהוא השער שלו, עמוד האמצעי יורד מלא, ומְהַלך חמש מאות שנים, עד שמגיעים לח"י עולמים שהוא כולל ח"י ברכות, ומתמלא מהם, וממנו משקה לשכינה שהיא תפילה, ומה שהיא יבשה קורא לו ארץ, כמ"ש ויקרא אלקים ליבשה ארץ, לעשות פירות, שהם ארץ הקודש של ישראל למטה, כמ"ש ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא.

ועמוד האמצעי כאשר עולה לאו"א להוריד מזון משם, קולו עולה על כל אלו נחלים ומעיינות. וכאשר יורד, קולו יורד על כל אלו נחלים ומעיינות של התורה. כמ"ש נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. נשאו נהרות אלו הן שתי נקודות שהן צֵירֵי, מי הוא שעולה על גביהן בשתי זרועות, זה חולם, ובו נעשים סגולתא. ומי הוא שיורד תחתיהם בשתי שוקיים, זה חיריק, ובו נעשים סֶגול.

באותו זמן נשאו נהרות קולם, שהוא קול יעקב, קול השופר. ולאן מעלים אותו. אצל או"א. וכאשר יורד, יורד בשתי נקודות שהן שְבָא שני יַרְכֵי אמת, כמ"ש ישאו נהרות דוכיָם, כגון ישאו על כתף. ואבא יורד בצדיק, שהוא שורוק בנקודת חיריק אחת, כי שם חֶלקת מחוקק סָפוּן, קשר שני ירכי אמת. שהוא דוכיָם, דָך ים, דך שכולל כ"ד אותיות הייחוד השני, עליו נאמר אל ישוֹב דך נכלם. דך הוא בכ"ד ספרי התורה. והשכינה וכַדָ"ה על שִכְמה. וכאשר צדיק הוא מלא מעמוד האמצעי, שכתוב ותמלא כדה וַתָעַל.

עולה זו הנקודה שהיא אחת על שתיים, שהן שורוק. על שתיים שהם שְבָא, ונעשות שורוק. אחַר שהוא מלא מצד שלו ומצד עמוד האמצעי, נאמר בשכינה ותמלא כדה ותעל, ותורד כדה מעליה, כל הכורע כורע בברוך. ותמלא כדה ותעל, כל הזוקף זוקף בשם. עולָה ודאי מהגלות אצל בעלה. בזו השעה היא אומרת לגבי צדיק ותאמר שְתֵה וגם גמליך אשקה, שהם גמולי מֵחָלב.

חולם נקרא עמוד האמצעי לגבי המוח. וחיריק לגבי הלב. שורוק נקרא בקשר שניהם. ועוד חולם נקרא בכל צד הימין. כמ"ש על כל קורבנך תקריב מלח. וחיריק נקרא בכל צד השמאל. והוא שורוק קשר שניהם. ועוד חולָם נקרא באמא עילאה, יוה"כ שהוא עשור, ובו יהיה מוחֵל וסולֵח חטאי עמו. וחיריק נאמר באמא תחתונה. ובו חורֵק עליו שִנָיו על ס"מ, שהשתעבד בבני השכינה בגלות.

נשאו נהרות קולם, זה שתי פעמים שמייחדים ישראל את הקב"ה, ומעלים לו בו קול ערב ובוקר וצהריים, שהם ימין ושמאל, בשניהם מעלים קול שהוא עמוד האמצעי. לגבי מי מעלים לו, לגבי אמא עילאה, שהוא כ"ה בימין וכ"ה בשמאל ערב ובוקר. ואלו חמישים שערי בינה, קוראים לו בהם שירד לגבי צדיק וצדק.

שהוא ד"ך בשוק ימין. והיא כדה על שכמה בשוק שמאל. שהם שני עמודי אמת. ומפני זה ישאו נהרות דוֹכְיָם. דך ים. והוא דך בכ"ד אותיות של בשכמל"ו של ערְבית. והוא דך בכ"ד אותיות של שחרית. וסוד הדבר ושַׂמתי כַּדְכֹד שִמְשותייך, והיא כדה בשניהם. ואל ישוֹב דַך נִכלם.

וצריך שלא יישמע קול באותו דך אלא ישאו נהרות. נשאו לא כתוב אלא ישאו. מפני בכתף יישָאו. באותה זמן ותמלא כדה ותעל. ותאמר שְתה וגם גמלֶיך אשקה. אלו הם רמ"ח מילים של ארבע פרשיות הייחוד של ק"ש, שבכולם הם רמ"ח איברים שכלולים בברית שהוא צדיק. כולם מושקים ע"י השכינה. שהוא כ"ד י"ם.

כ"ד ספרי תורה, ודאי הם כ"ד שהתמלֵא מן הים העליון של התורה, שהיא הכלל של חמישים אותיות הייחוד, שהן כ"ה וכ"ה, שמייחדים בהם לקב"ה שתי פעמים. וכאשר עולה י"ם חמישים. זה הוא ישאו נהרות דוכְיָם, בהיפוך אותיות דך והוא כ"ד. ודך הוא צדיק בזה הכד. מפני שהוא שבור בגלות. השכינה שהיא כד עליו נאמר לב נשבר ונדכֶּה אלקים לא תִבְזֶה. צדיק הוא דָך במֵי התורה.

והוא כתית בשמן התורה כמ"ש שמן כתית. מתי, בזמן שמסתלקת ו' מן ה', ונשארת ד', דַלַת ודאי, ומפני זה שמן כתית רביעית ההִין, רביעית ה"א ודאי, שהופכת דל"ת. ואותו כתית הוא ו' קטנה, שלמות הה'. ועליו נאמר ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם. אות ה' ודאי. ומפני זה נקראת ה' על שמו, יום השישי. הֵ"א של שישי.

מקולות מים רבים אלו שבעה שמות, שנחלקים לשבעה נהרות, וכולם נחלקים באותו נהר שיוצא מעדן. והם בהָבוּ לה'. שבעה הם שהולכים על שבעה שמות, שהם אבגיתץ, והם שבע ספירות. קול ה' על המים זה חסד והוא אבגיתץ שמשָם מֵי התורה. קול ה' בַּכוח זה קר"ע שט"ן וזה גבורה. קול ה' בהדר זה נגד יכ"ש וזה תפארת, וכיסאו ַשמש נגדי, ובו נאמר למשה נגד כל עמך אעשה נפלאות. קול ה' שובר ארזים זה בט"ר צת"ג וזה נצח. קול ה' חוצב לַהֲבות אש זה חק"ב טנ"ע וזה הוד. קול ה' יָחיל מִדבר זה יג"ל פז"ק, שהוא יסוד, הר סיני. קול ה' יחולל איילות זה שק"ו צי"ת וזה מלכות, שכתוב למנצח על איילת השחר. וזה הוא מקולות מים רבים.

אדירים מִשְבְּרֵי ים אלו טַעֲמי התורה שנאמר בהם כל משבָּריך וגַלֶיך עליי עברו. ואלו הם זרקא מקף שופר הולך סגולתא. זרקא, קו צורת דמות האות ו'. הראש שלו י'. שלושה גלגלים עולים בו בים התורה, והם סֶגול. וכל גלגל עולה לעשרה גלגלים למעלה. האופנים יינשאו לעומתם. ולזמן שיינשאו האופנים לעומתם, מיד נשאו נהרות ה'. שתי נקודות שהן סגולתא מעלות את אותה נקודה אחת על כנפיו. ונעשות י"ה. וזה הוא נשאו נהרות ה', הן שתי נקודות של א', י' למעלה וי' למטה, מעלות ו' על כנפיים, ולאן מעלות, אלא החשבון שלהם לחשבון השם של יהו"ה. וכאשר מעלות אותה כנפיהן, לקבל עליהן עילת העילות שיורד על גביהן.

זרקא הוא הוא יְפֵה נוף מְשׂוֹשׂ כל הארץ, הוא ז', יום השביעי, וזהו צדיק. והוא ענף מגוף האילן, שהוא עמוד האמצעי, הר ציון ירכתי צפון זו נקודה אחת, י' קטנה אות הברית. ועליה נאמר נשאו נהרות ה'. ומה הוא ירכתי צפון, שמעלות אותה אצל יהו"ה שהוא בעלה. וכאשר מעלות אותה אצלו נקראת אותה נקודה קריית מלך רב.

באותו זמן שעולה אותה נקודה בשתי ירכיים. מקבלות אותה שתי זרועות, שהן ב' נהרות עליונים. ומעלות אותה בעמוד האמצעי. וזה הוא נשאו נהרות קולם. שתי ירכיים מוליכות אותה אצל בעלה, ושתי זרועות הן מקבלות אותה אצל בעלה. ומפני זה שני נהרות נאמר בהם נשאו נהרות ה'. ושנַיים שנִיים ישאו נהרות.

ועוד נאמר בה עלייה וירידה, כמו זה. כאשר מעלים אותה אצל עמוד האמצעי נאמר בו נשאו נהרות קולם. אבל כאשר מורידים אותה אצל צדיק, נאמר בו ישאו נהרות דוכיָם, ומה שהייתה סגולה למעלה כמו זה , כאשר יורדת לגבי צדיק נעשית סֶגול כמו זה , ומפני זה מה שהייתה מעלה נהפכת למטה ומפני זה נקראת בצדיק דוכיָם.

ובה מים התחתונים בוכים. מפני שהם שערי דמעה. ועליהם נאמר שערי דמעה לא ננעלו. ומפני שהיא דמעה שלהם, דוכיָם ודאי. וצדיק בה דָ"ך י"ם. והרי כתוב אל ישוֹב דַך נִכלם. ובו אֶל דִמעתי אל תֶחרש. ועליה נאמר צַעֲקת בנֵי ישראל באה אליי.

התנועה שמעלֶה אותה לגבי בעלה, זו רְביע, ובאותו זמן נקרא זָקֵף גדול, והיא נקראת קריית מלך רב. ואיפה הוא זקוף אצלו. בשני נהרות, שנאמר בהם ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב. וכתוב נעימות בִּימִינך נצח. מהו בימינך זו גדוּלה. באותו זמן נקרא זקף גדול. וכאשר יורדת בצדיק נקראת זקף קטן. ומה היא תנועה אשר מוריד אותה, זו תְבִיר. רְביע לימין, ארך אפיים על בינוניים, ובו הוא מאריך. תביר לשמאל, שֶבר הרשעים. אחד מעלה בתקיעה ומאריך בה. ואחד מוריד אותה בשברים. שלשלת זו תרועה קשר של שניהם, צורת דמות השורוק שלמטה. בשלשלת עולה, בשורוק יורדת. זה הוא סולם, חולָם, שעולה למעלה, וזה הוא סולם, חיריק שיורדת למטה. וזהו דַרגָא תְרֵי טַעֲמֵי.

ועינוי השכינה, אע"פ שהיא בשלושה צדדים. בתקיעה שהיא דין חלש רפה. ובשברים שהוא דין קשה דגש גבורה. אין לה עינוי כעינוי בעלה, שהוא תרועה, שלשלת. וסוד הדבר אין קול עֲנוֹת גבורה זה שברים. ואין קול עֲנות חֲלוּשה זו תקיעה. אלא קול ענות אנכי שומע זו תרועה. שעולה בעינוי, זו אחר זו כתרועה. ומפני זה אשרי העם יודעי תרועה. אע"פ שהשכינה היא בעינוי מימין ומשמאל, אין עינוי כעינוי בעלה, תרועה שהיא תורה ע' פנים. והיא תרועה שלו. ומפני זה אשרי העם יודעי תרועה.

קול ענות אנכי שומע. זה הוא העינוי שאנכי שומע, שהיא צועקת בכל יום למעלה, היא ובניה, וקוראים לו שתי פעמים ערב ובוקר שמע ישראל. וכל בן אדם שיש לו עינוי מהשכינה, שהיא ענייה בגלות, רחוקה מן בעלה. וקורא לו בכל יום שמע ישראל, שיהא יורד אצלה. ודאי עליו נאמר קול ענות אנכי שומע. קול עינוי של זו הענייה אנכי שומע.

עומד אחד בקֶלע וזו שכינה תחתונה, ואחד בקשת זו ברית צדיק, עליו נאמר שופר הולך פָּזֵר גדול. חיצים שלה הם צדיקי ישראל שמקבלים ברית. שבזכותה יוצאים מהגלות. וסוד הדבר הֵא לכם זרע, שהם טיפות, וזה זרקא.

קמו תנאים ואמוראים שלמעלה וברכו אותו, ואמרו מטרה, עטרה תהיה מְגִנה עליך מֵחיצים בגלות. עליך נאמר לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם. וקשת וחץ של צד הקדושה יגן עליך, ותחת כנפיו תחסה צינה וסוֹחֵרה אֲמִתו. צינה זו שכינה תחתונה. וסוחרה זו שכינה עליונה. אֲמִתו זה עמוד האמצעי.

קם הוא ואמר. תַנָאים תנאים, מִשְנָה תהיה בעזרתכם, ולא תשתנו מרחמים לדין. הֲלָכה הולכת לימין שלכם, להתגבר בה על שונאיכם. קבלה תתקבל תפילתכם. ברייתא מוציאה אתכם ואת בניכם מהגלות ומשעבוד ודין של אותו שממונה על הגלות על בניכם. מיד שבירך אותם עלה למקומו.

קם רבי שמעון בראשונה פתח ואמר, תנא תנא הישמר לך, שהרי הקלע אצלך וזה השכינה, ובה נזרקים שלוש אבנים, שהן שלוש טיפות המוח עליונות, שהן י' י' י' ונכללות בחכמה בתבונה ובדעת.

אמר לו, רבי, שׂים בסלע קִנֶךָ. שהרי הקשת אצלך שהוא אות הברית. הישמר מחיצים שלו, שהם שלוש ו' ו' ו', שעולות ח"י בחשבון. וזה חַ"י עולמים.

קם תנא שני ואמר לו, הרי שָנִינו ברייתא שמסייעת לך, ברומח שהוא כלול מארבע פרשיות. וזה ו' שהוא עמוד האמצעי, כולל שש תיבות הייחוד. ורמ"ח מילים שנאמר בו ושים בסלע קנך.

שהרי קרני פרה אצלך, שהם שני נביאי אמת. עליהם נאמר אצמיח קרן לדוד, ומצמיח קרן ישועה. מצד השכינה נקרא קרני פרה. מצד השור וקרני ראם קרניו. והם משיח ראשון ושני, י' ו'. בית ראשון ושֵני ה' ה'.

והשכינה נוטלת אדרת מאש אדומה ונצבעת בה, ונקראת אדומה, פרה אדומה תמימה, אדומה ודאי מצד הגבורה, תמימה מצד אותו שנאמר בו התהלך לפניי וֶהְיֵה תמים. אשר אין בה מום מצד יעקב שאין בו פסולת, שכתוב ויעקב איש תם, יעקב שלמעלה. ובצורת דמות יעקב שלמטה. אשר לא עלה עליה עול, משעבוד הגלות, מפני שהיא שכינה עליונה נקראת. ולא עוד אלא שהיא נקראת שבת, שהיא אסורה במלאכה, מפני שנקראת חירות.

ושלֹמֹה בגללה אמר, אמרתי אֶחְכָּמָה והיא רחוקה ממני. בגלל פרה אדומה, שהיא מטהרת את הטמא, ומטמאה את הטהור שמתעסק בה. וסוד הדבר מי ייתן טהור מִטמא לא אחד. מְטהרת את הטמא מצד הימין. שכהן מצד הימין נקרא איש טהור. מפני שלצד הימין היא מֵי התורה. אע"פ שיהא טמא נטהר בה. ומטמאת את הטהור, זו גבורה, שלצד ס"מ שנפל מקדושתו. ומה שהיה טהור מטמא אותו, מפני ששולט על כוחות הטומאה. והכהן שהוא טהור כאשר היה מתעסק להקריב אותו לעזאזל, היה מטהר את ישראל מכל חטאים שלהם, כמו שאתה אומר כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם. והוא שהיה טהור היה מִתְטמא באותו עזאזל. וכך למֵי נידה, היה כהן מטהר אותה, והוא היה נטמא עד זמן הערב שהיה נטהר.

מטהרת את הטמא. כאשר נולד משה נאמר בו לגבי בת פרעה ותֵרֶא אותו כי טוב הוא, שראתה עימו שכינה. ומיד שנגעה היא בו נטהרה ונרפאה מהצרעת שלה. ומשה נדבקה בו צרעת, כמ"ש והנה ידו מצורעת כשלג. שבאותו זמן שנגעה בו בת פרעה, פרחה השכינה ממנו, ומפני זה כאשר רצה להתקרב אצלה בסנה, אמרה לו אל תקרב הלום שַל נעליך מעל רגליך, עד שיתפשט מאותו גוף שנגעה בו בת פרעה. שם הראו לו, שגוף האדם בזה העולם, הוא צרעת מעור הנחש.

לאחר שהתפשט ממנו, וחזר לגן עדן, התלבש בגוף הקדוש שלו, וזה הוא, והנה שָבָה כִּבְשָׂרוֹ. וכך התלבש משה בה, וזה הוא והנה שבה כבשרו. כבתחילה שכתוב עצם מעצָמַיי ובשר מבשרי. ומפני זה אמר לו של נעליך מעל רגליך, זה הגוף שהיה לו כנעל. אותו שנגעה בו בת פרעה. והתלבש באחר. ובאותו זמן חזרה עליו השכינה.

ומפני זה נראה לו באותות שעשה, באות הראשון, ואמר לו הבא נא ידך בחיקך. ומדוע בחיקך, כאן רמוז משוכבת חֵיקֶךָ שמור פתחֵי פיך, והנה מצורעת כשלג. ואח"כ הראה לו שנטהרה בתורה, כמ"ש, והנה שבה כבשרו.

שכינה תחתונה היא עֶגלה ערופה. ומצד של פרה שור, וזה הוא ופני שור מהשמאל. ומצד של עֶגלה, עגל בן בקר לחַטָאת. ופרה ודאי נקראת שכינה עליונה כאשר נוטלת מן גבורה. והשכינה התחתונה עגלה כאשר נוטלת ממנו.

קרני פרה נו"ה. בהם עמים ינַגַח יחדיו. קרני ראם חסד גבורה, שיעשה בהם מלחמה בעמלק, וימחה אותו ואת זרעו מן העולם.

קרני פרה אלו תלמידי חכמים שמתווכחים זה עם זה בתורה, ומתנגחים כַּשְוורים זה עם זה. מפני שתשבע"פ היא מצד הגבורה שנקראת אלקים. ובו פותחת התורה בראשית ברא אלקים. משום כך תלמידי חכמים הם מתנגחים בתורה כשוורים זה עם זה. ומפני זה יהו"ה כגיבור יֵצא, מצד הגבורה. יריע בתרועה. יַצְרִיחַ בִּשְברים. על אויביו יתגבר בתקיעה. באותו זמן כל ספירות נוטלות מגבורה. והשם של יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואפילו מלאכים שלמעלה וישראל שלמטה.

ולאחר שנוטל נקמה מהם, יתמלא רחמים על ישראל. ולפני שיהא נוטל נקמה מעמלק לא יושב בכיסא. ובאותו זמן שנוטל נקמה מבני עשיו, יבוא לפייס האיילה והיא גַעְיָא, גוֹעָה ובוכה. כמ"ש רחל מבכה על בניה. עד שנשבע לה הקב"ה להעביר אותם מהעולם, ויהרוג בהם עד שייצָבַע הים מן דמם. ויהרוג בהם עד שיתפרנסו מהם חיות השדה שתים עשרה שנים, ועופות השמים שבע שנים.

גַעְיא תְלִשָא אַזְלָא גֶרֶש. געיא בתרועה, ונותן בהם סקילה, כמ"ש ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו. תלשא בשברים תֵ"ל אֵ"ש וזו שריפה, ת"ל זה חֶנק, כמו כן א"ש שריפה. אזלא גרש בתקיעה, שהוא כרומח להרוג אותם בהֶרג.

שלשלת תרועה לתפוש אותם אסורים בבית אסורי המלך, כמ"ש לאסור מלכיהם בזיקים. שופר הולך, פָּסֵק, מקף. קול השופר עולה בתרועה כרומח, לעורר עליהם קול תרועת מלחמה. וזה שופר הולך. פסק זה שברים שעושה להם פסקות, חתיכות וקרעים, וזה מכת חרב והרג ואובדן. מקף תרועה זה חנק. וזה הוא הולך וחזק מאד. מאד זה מוות שמתחזק עליהם, כמו במתן תורה.

אזלא גֶרש השכינה אומרת לקב"ה גָרֵש האָמָה הזאת ואת בנה, אלו ערב רב, שגֵרְשוּני מֵהִסתפח בנחלת ה', גָרֵש אותם מן העוה"ז ומהעוה"ב, שלא יהיה להם חלק עם ישראל. שופר הולך, רביע, שני גְרִישין, שלשלת. באותו זמן נוטל הקב"ה רֹמח. שהיא רַמ"ח תיבות שיש בק"ש ושש תיבות הייחוד. ובו וידקור את שניהם זכר ונקבה, זה ס"מ ונחש. ורָביע צורת דמות כמו הרומח.

שני גרישין. גרש אותם הקב"ה מן שמים וארץ. באותו זמן שֶקֶר הַסוּס לִתשועה וברוב חֵילוֹ לא יְמַלט, שהקב"ה רודף אחריהם, ולוקח אותם בשלשלת על צוואריהם, ואח"כ הורג אותם ברומח שהוא רביע. בראשונה מגרש אותם. ואח"כ רודף אחריהם ותופס אותם. ואח"כ הורג אותם.

ורביע, ושני גרישין, ושלשלת, הם תקיעה שברים תרועה. שברים ושַבֵּר תְשַבֵּר מצבותיהם, אלו שנאמר בהם ויבואו בני האלקים להתייצב על ה', בדין על השכינה וישראל, שנאמר בו ויבוא גם השטן בתוכם, זה ס"מ שבא לקטרג על בני ישראל ולדון את השכינה. וכיוון שהוא תובע דין על השכינה ובניה, כאילו עומדים עליו. תרועה, בה תְרוֹעֵם בשבט ברזל. תקיעה, והוקַע אותם לה' נגד השמש. ושופר הוא קול. ממנו יוצא קול בתקיעה שברים תרועה. תקיעה מן המוח. שברים מהלב, כמו שכתוב לב נשבר ונדכֶּה אלקים לא תִבְזֶה. זה הוא זבחי אלקים רוח נשברה. קול בתרועה מכנפי ריאה. וכולם נכללים בקנה וריאה, ונעשים קול, ובפה דיבור.

נשמה ורוח ונפש האדם, הם תקיעה תרועה שברים. נפש בלב וזה שברים, ונאמר לב נשבר ונדכה. נשמה במוח וזו תקיעה. רוח בכנפי ריאה, שנושב על הלב שהוא אש דולקת, ואם לא, היה נשרף כל גוף. וסוד הדבר כנפי יונה נֶחְפָּה בכסף. והרוח כלול מאש ומים, ומפני זה הוא תרועה. ועליו נאמר אשרי העם יודעי תרועה. מפני שנשמה היא נשמת חיים. בינה שנוטלת מחכמה. נפש מלכות תבונה. רוח תפארת, והוא דעת כולל שניהם. עליו נאמר ובדעת חדרים יימָלאו.

וּמִבִּינה נביאים, והם נו"ה. וממלכות כתובים, והם חו"ג. תפארת תורה כוללת כולם. והכול על עמוד אחד עומד. וזה צדיק יסוד עולם.

כבד וטחול זה ס"מ ונחש. כבד אש אדומה. מרה אש ירוקה. טחול אש שחורה. יותֶרֶת כלולה מכולם. כבד וטחול ס"מ ונחש. כבד אל אחר. מרה סם מוות שלו. טחול נחש הנקבה שלו. חֵלב טמא. ומרה היא חרב של מלאך המוות, כמ"ש ואחריתה מרה כלַעֲנָה חדה כחרב פיות. ובתורה שהיא סם חיים, הוא טמא נעבר, אם הנשמה טמאה נעברת מן העולם. כבד וטחול זה ס"מ ונחש, שהם אל אחר. וכבד שהוא אל אחר, בתרועה שהוא רוח נעבר מן העולם. טחול שהוא נחש, בשברים שהוא נפש נעבר מן העולם, מרה שהוא סם המוות, בתקיעה נעבר מן העולם.

זכאי זה שכולל הנשמה והרוח עם הנפש בקול התורה, שבתורה מתחזקים. שכל מי שלא מתעסק בתורה נחלש נשמתו רוחו ונפשו מַעְלָה ומטה. ויותרת הכבד היא זונה. שאריות היא לכל אלהים אחרים מתחזקת. ומדוע נקראת יותרת הכבד, אלא אחר שעושה ניאוף עם כולם נותנת שאריות לבעלה. ועליה נאמר כי בעד אשה זונה עד כיכר לחם, שהיא מתחממת מכבד, וטחול הוא שְׂחוק הכסיל, ועליו נאמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו. מפני שהוא שאול תחתית, שנאמר בו, צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע. כבד כועס והורג.

לב מבין, לב יודע, לב רואה. לב הוא השכינה, שלא נוטלת אלא דם צח, שהוא קורבן של תפילה נקייה בלי חטאים ובלא פסולת, ומקריבה אצל בעלה הטוב של הכול.

אבל יותרת הכבד לא נותנת לבעלה אלא שאריות ופסולת. ומה הוא בעלה, טחול, אל אחר. ומאלו שאריות שנוטל ממנה נעשה דם טחול חשוך ושחור. הוא נחש רמאי שפיתה את חווה שהיא הלב וגרם לה מוות.

והרי שני בתי לב הם, את מי פיתה מהם, אלא אותו של שמאל שנאמר בו ולב כסיל לשמאלו. ועליו נאמר ומוצא אני מר ממוות את האשה. לב חכם לִימִינו, זו אשת חיל עטרת בעלה, כמ"ש מָצא אשה מצא טוב, שהיא יצה"ט מזל האדם, וכתוב, להניח ברכה אל ביתֶךָ. ברכת ה' היא תעשיר, ועליה נאמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת.

היא בצורת דמות השכינה התחתונה כלולה מעשר. והיא נר מצווה. ורוח שנושב בה תפארת ישראל היא בכנפי ריאה, וזה הוא ותורה אור, שמאיר בה זו השכינה העליונה נשמת חיים. שיורדת מן המוח להאיר להם בלב.

מהו נ"ר, נפש רוח. שהנפש היא פתילה על שם שהיא השותפה של הגוף, רוח זו זית. הנשמה נר ה' נשמת אדם. אדם שהוא אור נר, מאירה בו התושב"כ. והנשמה שהיא נר, מאירה בה מצווה. ובזמן שלא מאירים בה אור ונר נאמר בנשמה אל תראוני שאני שחרחורת. ונאמר באדם אלביש שמים קדרות. ומהו נ"ר, נפש רוח, נ' נפש ר' רוח. כנגד שלושה קשרים אלו, הם שלושה גוונים. אש שחורה לבנה ותכלת. מי ששומר נר ה' נשמת אדם בתורה, במצוות עשה ולא תעשה, לא שולטת עליו אש הגיהינום, וזה הוא כבד ומרה וטחול. כבד אש אדומה. מרה אש ירוקה. טחול אש שחורה. יותֶרת הכבד הכלל של כולם, תכלת חשוכה.

ותכלת של ציצית מצווה. ותכלת אין בס"א מפני שהוא דומה לכיסא הכבוד. גווני הנר הם לבושים לנר ה' נשמת אדם. גוון שחור שהוא טחול, כאשר מתלבשת שם הנפש בחטאים, היא אומרת אל תראוני שאני שחרחורת. שחרחורת בקדרות בניי, בדוחק שלהם, בעניות שלהם. קדרות וליצנות ועניות מטחול יוצא, כאשר הנשמה אסורה בה בגלות, וזה הוא ושפחה כי תירש גבירתה. ובאותו זמן טחול שׂוֹחק. ובזמן שיבוא מלך המשיח לקחת נקמה מטחול שהיא שפחה, יושב בשמים יִשְׂחק. ישחק הוא באִבּוּד שלהם, שכתוב וּבַאֲבוד רשעים רינה.

רנ"ה הוא הנ"ר, הוא נה"ר יוצא מעדן, ומה הוא, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כחשבון נה"ר, נו"ן הֵ"א רֵ"ש, והוא הנר המאיר לאדם, ועל כן באבוד רשעים רִנ"ה. ובאותו זמן הטחול ששׂוֹחק נאבד, ואז יתקיים אז יימָלא שחוק פינו ולשוננו רינה ודאי. ואז לא יִכְבה בלילה נֵרָהּ, מפני שטעמה כי טוב סַחְרה. ובאותה זמן מִתקנת ירושלים שהיא הלב. הלב הוא לה"ב המזבח, יכב"ה כחשבון הל"ב, לה"ב הב"ל, לא יכבה בגלות שהיא לילה. ונבנית ע"י הקב"ה, כמ"ש בונה ירושלים ה'. מי ששומר נר ה' נשמת אדם במצוות עשה ולא תעשה, ולא שולטת עליו אש הגיהינום, שהיא כבד מרה טחול.

מרה טחול כבד, הם גלות לנשמה ורוח ונפש. שהיא השכינה, כאשר גולה בכבד, נאמר באיברים שהם העם הקדוש, הצבאות שלה, תִכְבד העבודה על האנשים. כאשר גולה במרה נאמר בה, וימררו את חייהם. כאשר גולה בטחול נאמר בה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, שהיה בבטנה, ומעבודה קשה שהיה בטחול, והיו צועקים להקב"ה ממנה, כמ"ש מבטן שאול שיוועתי שמעת קולי, ונאמר בהם ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה. והנשמה בגלות האחרונה נאמר בה וַתְגַל מרגלותיו ותשכב, שוכבת לעפר. אוי לו לבן אדם שנשמתו יורדת תחת רגליו. שבאותו זמן נאמר במזלו נפלה לא תוסיף קום. ואין לו עִלוי ועלייה אלא ביד הקב"ה, שהולך השם הקדוש לימין ומעמיד אותה.

וסוד הדבר, ליני הלילה והיה בוקר אם יגאלך טוב יגאל, טוב שהוא ברית יגאל. ואם לא יחפוץ לגֹאֹלֵך וגאלתיך אנכי, חי ה' שכבי עד הבוקר, אנכי שהיא אמא עילאה, אנכי של יציאת מצרים, חי ה' שכבי עד הבוקר, שהיא הימין, שבו חוזק התושב"כ שהיא עמוד האמצעי, שמהימין ניתנה תושב"כ, ומהשמאל ניתנה תשבע"פ שהיא נקבה.

ומפני זה טוב צדיק ח"י עולמים הוא מצד השמאל, שהוא גיבור. הכובש את יצרו, שהוא ס"מ. ומפני זה שמאל דוחָה. ובימין יָקום, שמי שנופל לא צריך להקים אלא ביד ימין. ומפני זה חי ה' שכבי עד הבוקר.

והשמאל הוא רה"ש. והימין פֶּסח. ובו הייתה שבועה בי"ד ימים. וזה הוא כי יד על כס י"ה.

ועל אותו זמן היא אומרת אל תראוני שאני שחרחורת. אל תראוני מצד שמאל של יצחק, שאני בקדרות בו. כמ"ש ותכהיןָ עיניו מֵראות. מראות ודאי בגאולה. שהיא אור מראות הנבואה. שנאמר בהן נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. וזה הוא ותכהיןָ עיניו מֵראות מצד השמאל. ונאמר באותו זמן בקב"ה, אלביש שמים קדרות.

נר היא ה', חמישה גוונים מאירים בה, והם לבן אדום ירוק ושחור ותכלת. ו' אור הנר מבפנים, ס"מ חושך. נחש קדרות. ועליה נאמר אלביש שמים קדרות. נקבה שלו, ושַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. אוי לנשמה כאשר מתלבשת בקדרות שלהם. ועליו נאמר ותכהיןָ עיניו מראות. והם חשֵכות שמכסים על עיניים, שאין להן רשות להסתכל בקב"ה ושכינתו.

ואור ונר שמאירים בהם, נאמר בהם וחשכו הרואות בארֻבּוֹת. כמו שאמר קוהלת עד אשר לא תחשך השמש והאור. ואור ונר עליהם נאמר כי נר מצווה ותורה אור. ומדוע נחשכים בהם, מפני שלא היו מתעסקים בתורה ומצווה, ביראה ובאהבה שהם י"ה. ומיד שמתעסקים בהם ביראה ואהבה, שבועה היא להקב"ה בי"ה שהן יראה ואהבה, להעביר אותם מעולם הנשמה, מפני שאלו חשֵכות מבדילים בין י"ה ובין ו"ה. כמ"ש כי יד על כס י"ה. ובאותו זמן נאמר באדם אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. ובאותו זמן שנעברים הקדרות והחושך מהנשמה, מיד כל הנשמה תהלל י"ה.

ומי הם אלו חשכות, אלו ס"מ ונחש. ומי גורם להם לשלוט עליהם, אלא סוד הפסוק מלמד כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. ודוד בגללם אמר גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. ובאותו זמן מה שהיו שולטים חשכות על אורות העיניים, מתהפכים אורות ושולטים על חשכות. וסוד הדבר שופר מהופך קַדמא זָקֵף קטן. אותו שנאמר בו קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, מזדקף ונקרא זקף גדול, ואין אמת אלא תורה, כמ"ש תורת אמת הייתה בפיהו. ובאותו זמן מתהפך הכיסא מדין לרחמים. וזה הוא הסוד, צדיקים מהפכים מדה"ד למדה"ר. ובאותו זמן נחשב כאילו נברא העולם ויסדר אורות כיאוּת, כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה. ויקרא אלקים לאור יום זה ישראל, ששלטונם יהיה לזמן הגאולה. והרשעים יישארו בחושך, זה הוא ולחושך קרא לילה, ונאמר בימין ושמאל ויהיה ערב ויהיה בוקר יום אחד, שהוא ערב של יצחק, ובוקר של אברהם, באותו זמן מה שהייתה הנשמה מעוכה בין רגליים, כמ"ש ותְגַל מַרְגְלותיו ותשכב, שמוחזרת ללב, שהיא כמו ירושלים. באותו זמן הלב רואה. כמ"ש ולא ייכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. הלב שומע שמוּחזר עבודה וכרובים לביהמ"ק, שנאמר בהם וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת, אשר על ארון העדוּת, מבין שני הכרובים. וכל עננים שהם רומי הגדולה ורומי הקטנה, שהם מכסים על תפילות, כמ"ש סַכּוֹתה בענן לָך מֵעֲבור תפילה, נעברים, ומאירים עיניים שהם בית ראשון ובית שני, שבהם עולות תפילות.

שבזמן שהם ישראל מלוכלכים בטינופי שאר עמים. הנשמה שהיא השכינה אומרת אל תראוני שאני שחרחורת. והתפילה נופלת, כמ"ש נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. וכאשר נופלת שוכבת לעפר בין רגליים. והרי כתוב ותגל מרגלותיו ותשכב, והיא מתפללת לקב"ה שיקים אותה מעפר, כמ"ש ופרשת כנפֶך על אֲמָתך כי גואל אתה.

באותו זמן ויחרד האיש ויילָפת. אותו שנאמר בו ה' איש מלחמה. מהו ויילפת, שכתוב יילָפְתו אורחות דרכם. באותו זמן יבוא הקב"ה ויאמר לה ליני הלילה והיה בבוקר. ליני הלילה שהוא שמאל, והיה בבוקר שהוא רחמים ימין, שמשם מאיר אור, כמ"ש הבוקר אור. אם יגאלך טוב יגאל, אם יעשו בך ישראל מעשים טובים להעלות אותך מבין רגליים, טוב, תגָאֲלי על ידי ישראל העליון, שהוא בעלך, טוב ודאי. ואם לא יעשו בך מעשים טובים, וגאלתיך אנכי.

והרי כתוב חי ה' שכבי עד הבוקר. שבועה בח"י, שהוא כולל ח"י ברכות התפילה, שכבי עד הבוקר, עד אותו אור, שבאותו זמן, התפילה תהיה מאירה בלב ובעיניים. ומפני שבח"י ברכות התפילה תלויה הגאולה, ובו מתגלה, שהוא יסוד ח"י עולמים, נאמר בו והיו עיניי ולבי שם כל הימים.

והיו עיניי ולבי, הזכיר עיניים ולב. מפני שצריך בן אדם בתפילתו להיות עיניו למטה לגבי הנשמה, שהיא השכינה שהיא אסורה בגלות, ולבו למעלה בקב"ה. וסוד הדבר עיניי תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגליי. ולבו למעלה ליטול נקמה מעמלק, כמ"ש כי יום נקם בלבי, בלבי ודאי. בו עתיד ליטול נקמה, כמו שנטל בו נקמה מהמצרים.

שהיא לב"י, שם בן ארבעים ושתיים, אבגיתץ, בו מוציא את ישראל מהגלות. קר"ע שט"ן שהוא השם השני של יום שני, בו קרע הים. ובזה השם נאמר יהי רקיע בתוך המים. נג"ד יכ"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות בכל שֵם לקח נקמה במצרים.

והגאולה בלב תלויה, שנאמר בו הלב רואה. ומפני זה כי יום נקם בלבי. נקמה במה בלבי בי"ה, שנאמר בו כל הנשמה תהלל י"ה, ועליו נאמר כי יד על כס י"ה. והגאולה בלב תלויה, שבו נאמר הלב רואה, ומפני זה, ללבי גיליתי ולאיבריי לא גיליתי. מהו ללבי, אלא תושב"כ נקראת לבי. תשבע"פ נקראת פֶּה. ונאמר, מהלב לפה לא גילה. ללבי גיליתי זה שם של ע"ב שמות. ואלו שבעים פנים לתורה, שתלויים מן ב'.

והתורה יש לה ראש וגוף ולב ופה ואיברים. כמו שיש בישראל, שהם ראשים ראשֵי עם. ומהם עיניים, כמ"ש והיה אִם מֵעֵינֵי העדה. ויש מהם לב, שהם כנגד שבעים סנהדרין, ומשה ואהרון על גביהם. שלא חסרים מהעולם כמותם. וזה הוא ללבי גיליתי. אבל אחרים שהם כשאר איברים נאמר בהם ולאיבריי לא גיליתי. וכן בתורה שבעים פנים תלויים משתי תורות, תושב"כ ותשבע"פ.

ובגלות חלק לִבָּ"ם, שהם ע"ב צדיקים שהם כמו הסנהדרין. וסוד הדבר אשרי כל חוֹכֵי לו. ל"ו בחשבון עולה שלושים ושש. והם ל"ו בארץ ישראל. ול"ו בחוץ לארץ ישראל. וזה הוא חלק לב"ם, ומי חלק לבם שְׂאור וחמץ שהם ערב רב. וסוד הדבר ויהיה מבדיל בין מים למים, שעליהם נאמר אך ביום הראשון תשביתו שְׂאור מבתיכם, אך חלק. ושבועה שיימָחו בי"ד, שהם ארבעה עשר ימי הפסח, לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וזה שבעה ימי הפסח של גלות ראשונה, ושבעה ימי הפסח של גלות אחרונה, כמ"ש חג שבועות ימים, מצות יֵאָכֵל.

ומפני זה אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר. וזה אור הנר שהוא תורה ומצוות, שנאמר בהם כי נר מצווה ותורה אור. נר בלב. אור בעיניים. שהוא אור הנר. ביראה ואהבה בי"ה, נעברים חושך וקדרות מהם. ומפני זה כי יום נקם בלבי.

בלבי זה ל"ב אלקים של מעשה בראשית. ועשר אמירות שהן י' מן לבי. ולב, זה הוא לב שבו מאיר אותו שנאמר בו ותרא אותו כי טוב הוא. ובו עתיד להתגלות הקב"ה למשה בתורה בגלות האחרונה. כמו הגאולה הראשונה, שנאמר בו ויֵרָא מלאך ה' אליו בלבת אש. בראשונה בלבת אש של נבואה, ובגלות האחרונה בלבת אש התורה.

וזה ב"ת מן בראשית שהיא כלולה מעשר אמירות, ול"ב אלקים של מעשה בראשית, בת כלולה מעשר אמירות, היא בת עין שחורה, שנאמר בה שחורה אני ונאוָה. ובו מאיר אור, כמ"ש ותורה אור. ל"ב אלקים בו מאירה מצווה, שנאמר בו נר ה' נשמת אדם.

וכנפי השכינה הן כיסוי דם חיה ועוף, שמכסה עליהם באהבה. וכאשר מכסה עליהם באהבת האהבה, מֵי המבול לא שולט עליהם. מים רבים של מי המבול לא יוכלו לכבות את האהבה של ישראל באביהם שבשמים. באותו זמן הכיסא יהיה על ארבע חיות. וזה הוא שופר הולך, רביע מרובע. דרגא בשש דרגות. שהן שש מעלות לכיסא. הרי הוא המלך על הכיסא.

באותו זמן וַעֲשֵה לי מטעמים כאשר אהבתי, ממצוות עשה שניתנו מאהבה. ולא ממצוות לא תעשה, שהוא מקריב לו הממונה של עשיו, לקטרג בהם על ישראל. שבגללם נאמר ואת עשיו שנאתי.

וזה הוא דרגא תְרֵי טַעמי, שמצד מצוות לא תעשה הממונה של עשיו הוא רביע, רובץ על ישראל. והיא דרגא עליהם. ואם תאמר ששולט על השכינה שהיא עימהם בגלות, הרי אמר הפסוק אני ה' הוא שמי וכבודי לאחֵר לא אתן ותהילתי לפסילים. וכבודי, שכינה עליונה. לאחֵר לא אתן, אל אחר. ותהילתי לפסילים, זו שכינה תחתונה. ומפני זה בשישה ימים ששולט סם המוות אל אחר, נאמר בשכינה יהיה סגור ששת ימי המעשה. בשבת ובראשי חודשים שלא שולטים ממונים רעים, נאמר בהם וביום השבת ייפתח וביום החודש ייפתח.

רביע הוא כמו זה , ולעיתים כמו זה בת מלך פנימה סגורה בבית. והיא הלבנה הקדושה לעולם לא מסתכלת בה חמה רעה, גיהינום סם המוות נקבה רעה, כש"כ אל אחר. נאמר, לעולם לא ראתה חמה פגימוּת הירח. שבזמן שחמה יוצאת ממזרח, הלבנה מחזירה פניה ממנה כמו זה . ומפני זה אמר בלעם הרשע, לא הביט אָוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל. עמל ואוון ס"מ ונחש.

ובזמן שדוחקים לה להסתכל בה, מתכסה מכל וכל. ומתי, בחודש השביעי. כמ"ש תיקעו בחודש שופר בכֵּסה ליום חגנו. מהו בכסה, בחודש שמתכסה בו הלבנה. באותו זמן שמתכסה ממנו, היא אומרת לישראל שיָכינו תפילות במאכלים טובים, ממצוות עשה. שתפילה שקולה ככל מצוות. באותו זמן יאמר הקב"ה לישראל, וַעֲשה לי מטעמים, ברצון השכינה. כאשר אהבתי, ממצוות עשה. ומכינה השכינה עִם ישראל מאכלים של תפילות שהם קורבנות. ובזמן שהיא מכינה מזון למלך, נותנת להם עצה לעורר בשופר. שבו עתיד הקב"ה לאסוף בו את ישראל מן הגלות מארבעה צדדים, כמ"ש תְקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גָלויותינו, והוא חושב שהוא יום דין שלו ובורח.

עד אותו זמן הקב"ה מאריך על הרשעים, ולבסוף מַכְרית אותם ומחריב אותם מהעולם. וזה הוא מאריך טַרחא סוף פסוק.

שופר הולך רביע דרגא תרי טעמי, באותו זמן שיימָחו רשעים מהעולם, עולה תפילה בניגון בארבעה מינים. שהם שיר פשוט וזה י'. שיר כפול וזה י"ה. שיר משולש וזה יה"ו. שיר מרובע וזה יהו"ה. בשם של יהו"ה עולה תפילה שהיא שכינה. תורה בניגון, שכינה בניגון. ישראל עולים מתוך הגלות בניגון. כמ"ש אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'.

תפילה שהיא השכינה, עולה אצל המלך בעשרה זיכרונות ובעשרה מלכויות ובעשרה שופרות, שהם י' י' י'. ועשר כיתות מלאכים יתעוררו אצלם. ומעלים אותם לגבי ע"ס, וניגונים עולים מהם מרובעים מצד רביע בארבע חיות. והן חיות קטנות עם גדולות, הן שמונה, והם יאהדונה"י, וכתוב אז ישיר משה, כאשר יהיה הקב"ה בשכינתו בחיות שמונה, שהן חיות של אש, עיתים שותקות עיתים מדברות וכולן מכות בכנפיהן בניגון. והניגון בהם עולה בארבע פנים לכל צד מרובעים, כמ"ש וארבעה פנים לאחת וארבע כנפיים לאחת להם, לכל חיה שמונֶה הן בין פנים וכנפיים, כנגד שמונה אשר בהן שיבח משה אז.

ודוד משום כך תיקן כלי בשמונה נימים, ושיבח להקב"ה בשמונה, כמ"ש למנצח על השמינית. בשמונה אותיות, לכל אחת שמונה, עולות כולן ע"ב. יאהדונה"י שמונה. ותלויות מהן ס"ד, שמונה לכל אחת, עולות כולן ע"ב. זה הוא סוד החשמל.

ויש ניגון שעולה בעשר. וזה הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועליהם נאמר ידיו גלילי זהב. ויש ניגון שעולה בשש, כמ"ש שוקיו עמודי שֵש. י"ה יהו"ה, צור עולמים. י"ה י"ה י"ה אד"ם.

ארבע כנפיים אריה שור נשר, מרכבה י"ה י"ה י"ה אדם, שֵני י"ה יהו"ה, י"ה יהו"ה, י"ה יהו"ה, יהו"ה יהו"ה יהו"ה למעלה מכולם י"ה יהו"ה חכמה בינה. כתר אֶהיה אשר אֶהיה. ועליהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפיים שש כנפיים לאחד, וזה אבגיתץ, בשתיים יכסה פניו לישראל, שלא יסתכלו בהם שונאיהם. ובשתיים יכסה רגליו שלא ייזָכר להם מעשה העגל. ובשתיים יעופף מן הגלות. כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי.

ויש ניגון שעולה בשתיים כגון הללויה. ויש ניגון שעולה באות אחת כגון הַלְלי אלקיך. ויש ניגון שעולה בחמש כגון ה', והרי נאמר בכינור של חמש נימים. אבל ניגון שעולה בשש שהם אבגיתץ מן ו' הוא. ויש שעולה לו בשלוש וזה יה"ו, שהוא אהי"ה, ועולה ניגון בו בתקיעה שברים תרועה.

בתקיעה הוא קול ארוך בניגון, עד שהיה עולה לו לגבי ימין שהוא חסד. בשברים היה עולה קול של ניגון לגבי גבורה, ששם י"ה בימין ושמאל, והיה יורד ממנו בשמחה חכמה ועושר, כמו שנאמר הרוצה להחכים ידרים, להעשיר יצפין. בתרועה היה עולה קול של ניגון לגבי עמוד האמצעי. והיה יורד ממנו המלך לגבי כלה שהיא קול דממה דקה. באותו זמן יתעוררו כל מיני ניגון. כמ"ש הללוהו בתֵקַע שופר הללוהו בנבל וכינור הללוהו בתוף ומחול הללוהו במינים ועוגָב הללוהו בצִלצלי שָמע הללוהו בצִלצלי תרועה.

שופר היא שכינה עליונה. תְקע שלה, שכינה תחתונה. שנאמר בה וַתֵקע כף ירך יעקב בגלות. באותו זמן עולה מן הגלות בשופר גדול. ונקראת תְקע בשופר גדול לחירותנו.

בנֵבֵ"ל, ב"ן ל"ב. באותו זמן ב"ן ייכנס להיכלו שהוא ל"ב. ונאמר בו וטוב לב משתה תמיד. ומה שנאמר בראשונה ויתעצב אל לבו מפני הרשעים. מיד שנאבדים מתקיים בו וּבַאֲבוֹד רשעים רינה. כינור, כ"ו נ"ר. הקב"ה שהוא יהו"ה, שנאמר בו ה' אורי ויִשְעי, מאיר בנֵר שהוא השכינה, מצווה שלו, ושמח בה.

צלצלי שמע חסד גבורה. צלצלי תרועה נו"ה. ובכולם כל הנשמה תהלל י"ה, שהוא חו"ב. אשר בהם תהיה גאולה ל"וֹ ול"ה שהם בן ובת. ובהם יימחו עמלקים מהעולם, וזה הוא סוף פסוק.

ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ממצוות עשה. ולא כאשר שנאתי ממצוות לא תעשה. מצוות לא תעשה תלויות מיראת היראה, והן להרחיק השטן מהם, שלא יתקרב אצל הכיסא שהוא הלב, לתבוע דינים על איברים קדושים שהם ישראל. ולב שכינה ביניהם.

השטן הוא ס"מ, השלטון שלו בכבד, שעליו נאמר עשיו הוא אֱדום. עורקי הכבד, צבאות ומחנות שלו. וכבד נוטל כל לכלוכים וחטאים של העורקים, כמ"ש ונשא השָׂעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה. עוונות תם של אותו איש תם. אל ארץ גזרה מקום גְזֵרת מלאכים.

מרה, החרב שלו. עליה נאמר ועל חרבך תחיה. ומנַין לנו שמָרָה היא חרב של מלאך המוות. שכתוב ואחריתה מרה כלַעֲנה חדה כחרב פיות. היא חיים לַכָּבד וסם המוות ללב. מרה היא גיהינום. ויש לה שתי פיות שאומרות הב הב, כמ"ש לעלוקה שתי בנות הב הב. שתי בנות שאומרות תן רשעים לגיהינום.

שבעים עורקים הם בכבד, כנגד שבעים ממונים. כבד ויותֶרת ע"ב. יותרת שלו היא נחש אשת זנונים. מפני ששאריות שלו נוטל טחול שהוא חושך, ועליו נאמר ולחושך קרא לילה. ששלטונו בגלות שהוא לילה. ובגלות השעה עומדת לו, שהיא לילית, אמא של ערב רב. והיא שְׂחוק הכסיל. ובגללה נאמר כלה ענן וילך כן יורד שְאוֹל לא יעלה.

וזה הוא, צדיק ממנו בולע. שרשע ודאי שהוא כסיל, עליו נאמר למה תביט בוגדים תחריש בְּבַלַע רשע צדיק ממנו. ונאמר, צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע. ובגללו נאמר מוריד שאול וַיָעל. אוי לנשמה כאשר בולע אותה טחול. אוי לישראל כאשר נבלעים בערב רב, שעליהם נאמר ולא נודע כי באו אל קִרְבֶּנה ומראיהן רע כאשר בתחילה.

בזמן הגלות, כל ממוני אוה"ע וערב רב, נאמר בהם היו צָרֶיהָ לראש אויביה שָלוּ, צריה ודאי הם ערב רב, עליהם נאמר שרייך סוררים וחברֵי גנבים כולו אוהב שוחד. אויביה שָלוּ, אלו עשיו וישמעאל ושבעים ממונים. שהם כולם בשלווה ועושר, וישראל בדוחק בעניות. ומפני זה, אוי לעולם כאשר נבלעו בערבוביה רעה. ומי גרם שנבלעו במעיהם ולא נודע כי באו אל קרבנה, מפני שמעשיהם רעים בידיהם. כמ"ש ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם. כמו כן הנשמה היא כנ"י, כאשר היא שלֵמה במצוות עשה, נאמר בה כולך יפה רעייתי ומום אין בך. באותו זמן שורה שֵם ה' עליה, ונאמר בה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלֶיך ויָראו ממך. וממוני הכבד ועורקים שלו, וממוני הטחול וערבוביה רעה שלו, נִכְפּים תחת הלב ששם הנשמה.

ואם הנשמה היא מטונפת, פגומה בחטאים, או נגרע ממנה אפילו מצווה אחת מאלו מצוות, כמו שנאמר עבירה מכבה מצווה, באותו מקום ששורָה עבירה ומסתלקת מצווה ממנו, אותו איבר הוא פגום. והוא מום הנשמה. בגללו לא שורה הקב"ה על הנשמה. כמ"ש כל איש אשר בו מום לא יִקְרב. הנשמה שיש בה מום באחד מרמ"ח מצוות שלה, לא מתקרבת בגללו אצל הקב"ה.

אבל הנשמה מצד השכינה אין בה מום, כמ"ש כולך יפה רעייתי ומום אין בך. אם יצה"ר רוצה להתקרב לאותו מקום, כיוון שהשכינה שורה שם שהיא הנשמה, נאמר בה והזר הקרב יומת. מפני שעליה נאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, שזהו אל אחר אל זר. שהנשמה היא כבודו, והיא תִשְבַּחתו, שבה משבח בן אדם לקב"ה בתפילה בכל יום בכמה תשבחות והודאות. ומפני זה אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים, אלו שבעים ממונים, שלא נותן להם הקב"ה רשות לשלוט עליה, שהם עורקי הכבד, שהוא אל אחר. טחול נחש, יותרת הכבד אשת זנונים. אחַר שעושה זיוף, ניאוף עם אלהים אחרים, ומְחַלקת הדם שלה שהיא תמצית שלה לכל עורקים, השארית מקריבה אצל טחול שהוא בעלה כסיל, שלא נוטל טחול אלא תמצית שִמְרֵי הדם. ולא נותנת לו מדם אחר. ומפני זה נקראת יותרת הכבד, מפני שלא נותנת לו אלא שאריות. וכבד הוא קטרוג הריאה, שעולֶה לגבי הלב אש ממנו. ואם לא שנושב בו כנפי ריאה, היה שורף את הלב. המעי הדק לוויתן, כנגד חֵלב טמא, ועליו נאמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אבל עקרב פוסק. שָׂרף הוא מרה קטרוג הריאה, מפני שמרה היא שריפת כל גוף.

משום כך, תקיעה שברים ותרועה הם שבר שלהם. ועליהם נאמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יְהַלֵכון. מהו פניך, אלו תקיעה שברים ותרועה. שהם תקיעה לוֹבֶן הפנים, שברים אודם הפנים. תרועה יְרוֹק הפנים. ובה יוצאים ישראל מן הגלות, בזמן שמתהפכים פני ישראל ליָרוק כאשה מעוברת.

ובאלו שלושה גוונים מאיר נר שהיא נר ה' נשמת אדם. מהו אדם, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שלושה גווני הנר, ושלושה גוונים אלו הם לבושים לשלושה אבות, שהם לבן אדום ירוק. גוון שחור הוא קדרות שלהם ועליו נאמר אלביש שמים קדרות. ובהם מתלבשות הו"ה. תכלת לבוש האות י' שהוא תכלית הכול. נר הוא י'. שלהבת שעולה ממנו ו'. ונענוע שלה כאן וכאן זה ה' ה'.

ולס"א יש נר חושך הגיהינום. ויש לו שלושה גוונים. גוון אדום זה כבד, עשיו הוא אֱדום. מרה גוון ירוק. טחול גוון שחור. ועליו נאמר ותכהיןָ עיניו מֵרְאות. וסימנך באלו גוונים. שְקַערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן שָפל מן הקיר, שפל הוא גוון שחור שכתוב וּשְפָלה איננה מן העור והיא כהה, והיא שפלות הנשמה בגוף, נ"ר כאשר נשמה ורוח ונפש מתגלים בכבד מרה וטחול. כל אלו איברי הגוף שהם העם הקדוש כולם דחוקים במרירות, מפני שהנשמה, המקום שלה, המוח, יונה קדושה. הנשמה נשר, שבזו היונה מתפרנסת, בכמה תפילות ועבודות. ספינת היונה הגולגולת. וכמה ממונים יש בזו הספינה שמנהיגים אותה, והם אוזניים עיניים חוטם פה. שבעה ממונים הם, ועולים לשבעים לשון שהיו בספינה של יונה.

ויונה היא תפילה שכינה תחתונה, הנשר, שמתפרנסת בה, זו שכינה עליונה. אם ישראל לא עוסקים בתפילות ובקשות ועבודות הנשר, שהיא ריאה, מיד וה' הטיל רוח גדולה אל הים, שהיא רוח סערה. רוח ה' תְניחֵהו בראשונה. רוח שנושב בכנפי הנשר שהוא עמוד האמצעי, שבו פורח הנשר באלו שתי שפתיים. רוח שנושב בכולם, זו רוח החוטם.

זה הרוח, בכל מקום שהוא, שכינה עליונה ותחתונה שם נמצאות. הוא ו' שנושב בכנפי ריאה, ועל הלב, ששם נר ה'. זו הנשמה במוח. רוח בכנפי ריאה. נפש בלב. ולעיתים, שלוש בשלושה מוחות, ומחשבה רוכבת עליהם שהוא אדם, וכך שלוש בלב, נ"ר נשמה רוח.

רוח שנושב בהם נ"ר בשני בתי הלב. והם נפש ורוח, סימן נ"ר. וזה הו' הוא שנושב בזרועות בשישה פרקים שלהם. והוא נושב בשתי שוקיים בשישה פרקים, שנאמר בהם שוקיו עמודי שש. ועליו נאמר ונחה עליו רוח ה'.

כאשר איברי הגוף מתנהגים בזה הרוח בתורה הקדושה במצוות התורה, ספינה מתנהגת לכל צד שרוצה בן אדם. שכתוב אל אשר יהיה שָמה הרוח ללכת יֵלֵכו. שספינה היא הראש, והיא הלב, והיא הגוף.

ואם איברי הגוף שהם בעלי ספינה שהם העם הקדוש, לא מתנהגים בתורה שהיא נשמה, ובמצווה שהיא נפש, פורח הרוח מביניהם. באותו זמן וה' הטיל רוח גדולה אל הים, שהיא רוח סערה, שהיא גזרת דין קשֶה, שמסעירה גוף האדם שהם ישראל. וישראל הם בסערה, והאוניה שהיא הגוף חישבה להישבר.

באותו זמן ויונה ירד אל ירכתי הספינה, זו שכינה תחתונה. שנאמר בה ותגל מרגלותיו ותשכב, שוכבת לעפר. וזה הוא וישכב ויירדם. ומדוע נפלה, מפני שפָּרח ממנה הרוח שהוא עמוד האמצעי שסומך אותה, והיא נפלה, ובאותו זמן נאמר בה איכה ישבה בדד. ומי גרם ירידה שלה, מפני שביטלו ישראל תורה ומצווה. באותו זמן שהיא יורדת בין רגליים, ישראל בניה הם מעוכים בין רגליים. והם בחוֹלָיִם בִּנְגעים. באותו זמן שהגוף בבית חוליָם, שהם ישראל. והשכינה עימהם, שהיא יונה. מה כתוב בו ויִקְרב אליו רב החובל, אותו שמשחית הבשר בבית החולי.

מי הוא רב החובל, אותו שנאמר בו אם חֲבוֹל תחבול שַׂלמת רעך, חבול בבית ראשון, תחבול בבית שני. והוא רב של כל מנהיגי ספינה, ומה אמר לו, קום קרא אל אלקיך, שהרי דינים באים עליך ועל בניך. הרי בעלי החובות נאספים, שהם סובבים את הספינה שלך, שהם רוחות רעות. הסתכל בזכויות שלך, באלו איברים שעוסקים בתורה ובמצוות טובות, ויחזירו שכינה עליונה שהיא תשובה, עליך. והיא מְגִנה עליך. שעליה נאמר כנשר יעיר קִנו, זו ירושלים. על גוזליו ירחף שהם ישראל. יפרוש כנפיו עליהם בשבת וימים טובים. ובגללה מברכים בהם ברוך אתה ה' הפורשׂ סוכת שלום. ובזמן שפורשת כנפיה על ישראל נאמר, ייקחהו יישאהו על אֶבְרתו. כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם. ומפני זה קום קרא אל אלקיך שהיא שכינה עליונה, שהיא תשובה שלך, ושוב בה לאדונך שהוא הקב"ה, הסתכל ששפחה רעה שולטת עליך. שהיא טיפה סרוחה. ועליה נאמר ויאמר ה' אל השטן מאין תבוא. שכל חטאים הם מאיברים של טיפה סרוחה. שבגללה נאמר לגבי הרשעים מֵאַין באת מטיפה סרוחה. ויַחְתְרו האנשים להשיב אל היבשה, בתשובה, ולא יכלו, כי הים, שהוא גזרת הדין, הולך וסוער עליהם.

באותו זמן וַיְמַן ה' דג גדול לבלוע את יונה, זו הגלות ראשונה. שנאמר בו ויונה ירד אל ירכתי הספינה, וזה הוא אנכי ארד עימך מצריימה. כמו שנאמר, בכל מקום שגלו ישראל שכינה עימהם. קלקלו ישראל מעשיהם, באותו זמן נאמר בהם ויָקום מלך חדש על מצרים. וזה פרעה, עליו נאמר וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה. שרצה לבטל ישראל מהעולם, כמ"ש כל הבן היִלוד היאורה תשליכוהו. כנגדו וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, להורגו. לבלוע יונה לא כתוב, אלא לבלוע את יונה. את בא לרבות משה שעתידה להינתן התורה על ידו, שהיא מאל"ף ועד תי"ו. כל אלו גלגולים על ידו הם. וזה הוא דג גדול, שנאמר בו התַנִים הגדול. הוא דג מצרים. ובת זוגו דגה. ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה. מי הם מעֵי הדגה, אלו המצרים.

וימן ה' דג גדול, זה טחול לילית שהיא ערב רב מאותו רב החובל, שכתוב וגם ערב רב עלה איתם. וטחול הוא שְׂחוק הכסיל, עליו נאמר כי כעס בחֵיק כסילים ינוח. לבלוע את יונה זו הנפש. מצד שלו ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. מצד הכבד שנאמר בו כבד לב פרעה, תִכבד העבודה. מצד המרה, וימררו את חייהם.

דג גדול הוא ערב רב, שהוא רב החובל. מי הוא חובל, אלא גדול מכל מלאכי חבלה. הוא חובל, והיא חַבָּלה. ערב רב בני לילית הרְשָעה, שבהם חטאו ישראל והשחיתו את בשרם באות ברית. הם גדולים עליהם בגלות. והם דגה לישראל, ומפני זה אמרו זָכַרנו את הדגה אשר נאכל במצרים.

ובזמן שיצאו ישראל ממצרים הָרג מהם הרבה, ובגלות אחרונה עתיד הקב"ה להרוג אותם, וזה הוא והדגה אשר ביאור מתה, ויבאש היאור זו התורה, שנאמר בה ותורה אור, בָּאַשָה [סירחון, ריח רע] אצלם. ונאמר בישראל כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. אור הוא ר"ז. היאורה בת זוגו של אותו אור. שנאמר בה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. כמו כן בגלות האחרונה הזוהר בו יש ר"ז שהוא אור הגאולה האחרונה. לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וזה הוא כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תְחַיוּן, אלו שעוסקים בתשבע"פ.

וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה. זו עניות. שהוא עצב, והנקבה שלו עיצבון. הזכר דג, הנקבה דגה. זה הוא ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה, מהרעב של העניות שמגיע למעֵי ישראל. באותו זמן ויאמר ה' לדג ויָקֵא את יונה אל היַבשה, בדוחק הדאגה שלהם שדואגים מן העניות מהדוחק יֵצאו מן הגלות. כמ"ש ואת עם עני תושיע, זו נבואת יונה שהתנבא שייצאו ישראל מן הגלות בדאגה, בדוחק של העניות, ובימין יצאו, מפני שצדיק ח"י עולמים הוא עני שנקשר בימין, שהוא פסח. כמו ישראל שנאמר בהם ואַת עֵרום ועריה. וזה יונה היא יונה של תיבת נוח.

ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה. קם זקן מאחורי הצל פתח ואמר. והמן כִּזְרַע גד הוא, מהו כזרע גד. אלא גד הוא ימין ושמאל, גְמוֹל דַלִים. כזרע גד זה יונה, י' ודאי. טיפה לבנה. שבו נשלם גד ונעשה גיד. ועל כן זה הזרע שהיא יו"ד שהיא טיפה קדושה, נאמר ויקא את יונה אל היבשה, שהיא נקבה. וממה שהייתה יַבשה ה' נקראת ארץ, להוציא זרעים ופירות, כמ"ש ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקווה המים קרא ימים, זה מקווה ישראל מושיעו בעת צרה.

מקור הנביעה מאותו זרע שנמשך ממוח עליון, והטיפה הזו היא י' קטנה. כאשר יוצאת א' מן המוח שהיא חכמה, כל ספירה נוטלת חלקה, עד שנחלקת לתשע נקודות. וכאשר נוטלת כל אחת חלקה, נשארת עשירית מכל הטיפות, שנוטלת אותה יבשה. שהיא עשירית האיפָה סולת. ובגללה מְעַשְׂרים.

ואותה טיפה בעמוד האמצעי מתארכת ונעשית זרע, ו'. שכולל שישה צדדים. וכמו שכל הספירות נוטלות חלקן מאותה טיפה, כך נוטלות מאותו זרע שהוא ו'. כאשר הוא קטן נעשה שש. כאשר נוטל ביו"ד עולה לשישים, שש פעמים עשר. אבל כל הספירות כל אחת היא תשע, ומלכות בה נשלמת כל אחת לעשר. והכול נמשך אצל הגיד שהוא צדיק. וממנו לאותו יבשה. ובאותו זמן שמשפיע בה הכול, נקראת תיבת נוח. וסוד הדבר, ותנח התיבה בחודש השביעי, מה שהייתה ה' יבשה, נעשית ה"א השביעי. וזה הוא ותנח התיבה בחודש השביעי. ותנח ודאי בחודש השביעי, וזה הוא גיד צדיק ח"י עולמים. מפני שממנו יוצא זרע לזו היבשה.

וכל מי שמוציא זה הזרע שהוא נביעה מלמעלה שלא בזו היבשה, גורם פירוד באותה נביעה. כביכול כאילו נפסקת נביעת השכינה ומתרבה נביעה של ס"א שהם מי המבול. כמ"ש והמים גברו מאד מאד על הארץ. באותו זמן שאין נביעה באותה יבשה שהיא כבדה, נעשית קלה, ועולה מעל ישראל, ונאמר בה וַתָרֹם מעל הארץ, ולא יורדת עד החודש השביעי, שמתמלאת בזכויות שלה והיא כבדה, יורדת. כמ"ש ותנח התיבה בחודש השביעי, שהוא תשרי זרוע שמאל. שאם הם יוצאים בו, ייצאו במיתה ולא יישארו אלא אחד מעיר ושניים ממשפחה. אחד מעיר כגון נוח. ושניים ממשפחה כגון שֵם ויפת. ומאחֵרים, שניים שניים שבעה שבעה. מאלו עמי הארץ שדומים לבהמות ועופות וחיות, ואלו הם שמכבדים ימים טובים וחגים, שהם שניים שניים, שני ימים, אחד רה"ש, ואחד שבועות. שני ימי הפורים. שבעה שבעה, אלו שבעה ימי הפסח ושבעה ימי הסוכות. או שמתפללים ח"י ברכות התפילה בכל יום, שעולים לחשבון שניים שניים שבעה שבעה ח"י.

או אלו שהם שומרים י' שהוא אות ברית מילה שהוא לשמונָה שהכול ח"י. או אלו שמניחים תפילין בכל יום שהם אות י', כמ"ש והיה לאות על ידך, והם קושרים אותו בח' בתי התפילין, שהם ד' בתי התפילין של הראש, וארבע פרשיות של תפילין של יד. או אלו ששומרים אות י' שבת בתחום שלו שהוא ח', שני אלפים אמות לכל צד. והכיל ח"י. לאלו הם מקבלים בתשובה, שהיא תיבת נוח יוה"כ.

אבל לאחרים לא יקבל אותם בתשובה. ואם ייצאו ביום הדין, אלו שלא היו שומרים, נאמר בהם ויגווע כל בשר הרומֵשׂ על הארץ. ואלו נקראו רשעים גמורים שנידונים מיד למיתה. שבהם בשישה ימים הייתה השכינה מגורשת. כמ"ש ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, ואלו הם ימי החול.

צדיקים גמורים הם אלו ששומרים ח"י ושבתות וימים טובים. עליהם נאמר, ותבוא אליו היונה לעת ערב, וזה ערבֵי שבתות וימים טובים. שהשכינה באה לשרות עליהם. מפני שהם קודש כמו שאתה אומר קודש ישראל לה'. ואתם הדבֵקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

והם צדיקים גמורים שנכתבים ונחתמים מיד לחיים, וכתובים בספר החיים, כמו שאתה אומר ובספר חיים ברכה ושלום. בינוניים שכלולים מחול וקודש תלויים עד יוה"כ, שהוא כמו תיבת נוח. אם שבים בתשובה, יקבל אותם וייכתבו לחיים. ואם לא, ייכתבו למיתה עם אחרים, שכתוב ויגווע כל בשר. ובינוניים מפני שיש בהם מצוות וחטאים שכתוב ומכל החי מכל בשר. מכל החי מצד הזכויות. מכל בשר מצד החטאים.

שבזמן שיבוא המשיח, כל אלו ששמרו אות ברית יציל אותם ממוות, שבאותו זמן יתבטל המוות, שהיו מתנבאים אלו נביאי המראָה שלא מאירה שלא יישארו אלא אחד מעיר ושניים ממשפחה, כגון אותו שכתוב שניים שניים באו אל נוח, ויש מי שאמר שבעה שבעה מצד של בת שבע, ואלו הם אחד מעיר. נוח זה שבת, שבו מנוחה שיורש אותה צדיק, שניים שניים, שני ימים, אחד של רה"ש ואחד של יום הדין, שהשני הוא מִסָפֵק. ויום אחד של יוה"כ. ויום אחד של שבועות. ושבעה שבעה אלו שבעה ימי הסוכות ושבעה ימי הפסח, שמי ששומר אלו ימים עתיד להינצל בגלות.

ומפני שגילה כל זה הקב"ה למשה, ביקש רחמים עליהם, ומסר עצמו למיתה. כמ"ש ואם אַיִן מְחֵנִי נא מִסִפרך. ובפיוס שלו נדבק במלך, ואחז בזרוע הימין ואמר זְכור לאברהם. ואח"כ אחז בשמאל ואמר זכור ליצחק. ואח"כ אחז בגוף ואמר ולישראל. ואמר הקב"ה לאלו בינוניים לגביהם תמה זכות אבות. כיוון שלא שבו בתשובה, הרי הם כרשעים גמורים. ואם שבים בתשובה, נאמר לגביהם חלה זכות אבות. וכדי שלא יֹאבדו אלו הבינוניים, אמר משה וכי יאמרו בני עולם שאני כנוח שלא ביקש רחמים על דורו. באותו זמן מסר עצמו עליהם, כמ"ש ואם אַין מחני נא.

ומפני זה עתיד משה להיות בגלות האחרונה, ובו יתקיים והוא מחוֹלל מפשעינו, נעשה חול בגללם. מדוכא מעוונותינו בנגעים של ייסורי עניות. בכמה דוחקים שסובל עליהם. ובגללו ויינחם ה' על הרעה. וכמ"ש ובחבורתו נִרפא לנו. ובגללו שמאל דוחה לבינוניים שהיא רה"ש, וימין מקרב אותם בתשובה, שהוא פסח, זרוע ימין לקבל שבים. ויקים אותם מנפילה שלהם ואוחז בידיהם, ויאמר להם קומי שבי ירושלים. ובשבועות ייצאו בזכות משה שהוא מתן תורה רחמים. ומגלה להם ספר תורה וייאספו לירושלים, ותיראה היבשה מלכות הרְשָעה, ורחמים על בניו, ובו כנשר יעיר קִנו, מי הוא קנו, ירושלים קִנו.

באותו זמן שופר מהופך קַדמא זקֵף קטן. מתהפכת ממשלת אוה"ע. וישראל שהם מזרע אותו שנאמר בו קטונתי מכל החסדים עולה ומזדקף, ונאמר בו זקף גדול. בימין עולים מן הגלות, מפני שמוליך לימין משה שדרגתו עמוד האמצעי שהוא שבועות.

ובו מאריך טַרחא, בו מאריך הקב"ה שהוא ארך אפיים על בינוניים, וטורח בשבילם, לקיים וברחמים גדולים אֲקַבְּצֵך. ובו ייצאו, ע"י אותו שניתנה תורה על ידו בשבועות, שהולך לימין שזהו פסח, באותו זמן אז ישיר משה, ובסוכות ויבוא יעקב שלם, שלם בגופו שלם בממונו, ומוקף בשבעה ענני כבוד כמו בראשונה, כאשר יצאו ישראל ממצרים. לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אַראנו נפלאות.

ורשעים שהם ערב רב נאמר בהם סוף פסוק, שהם מזרע עמלק שכתוב ויאמר כי יד על כס יה. והם, חמישה מינים עמלקים גיבורים נפילים ענקים רפאים. שכולם עולים ומתגברים על ישראל בגלות, כמ"ש ויִגְבְּרו המים וירבו מאד על הארץ. ארבע פעמים כתוב ויגברו וגברו, כנגד ארבע גלויות. ועליהם נאמר סוף פסוק, שפוסק אותם הקב"ה לסוף ימים מהעולם.

ובאותו זמן הקטוֹן יהיה לאלף, מצד השמאל. והצעיר לגוי עצום, מצד הימין. אני ה' בעִתה אחישנה מצד עמוד האמצעי. ומיד ייכרתו עמלקים מן העולם. והקב"ה יֵשב על כיסאו. וזה הוא שופר הולך אַתנח יָתיב. באותו זמן שיימחו עמלקים מהעולם, יהיה הקב"ה מניח מנוחה לישראל, ויֵשב על כיסאו כמו שנאמר בו ועתיק יומין יושב, לבושו לבן כשלג. לקיים אם יהיו חטאיכם כַּשָנים כשלג ילבינו.

ולגבי עשיו וישמעאל כתוב כיסאו שְבִיבֵי אש. ומאלו שביבים של כיסאו נשרפים כל אלילים שלהם. גלגליו אש דולקת שיורדים ממנו עשרה גלגלים מצד האות י', וניצוצות מצד האות ה'. שתי אותיות יתעוררו באש לשרוף אלילים שלהם. באותו זמן והיה החסון לִנְעוֹרת וּפועלו לניצוץ.

באותו זמן עולה ו' על הדרגה שלו שהיא שש מעלות לכיסא, וזה הוא דרגא, תרי טעמי. מהו תרי טעמי. אלא אחר שעולה לדרגתו יאמר לישראל, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ממצוות עשה שכלולות בה' של אברהם, שכולל רמ"ח מצוות, שבהן מתקרבת ה' אצל ו' וקורבן זה הוא קֵרוב הקב"ה עם שכינתו.

בכל מקום ומקום קרוב י"ה. ה' חמשת אלפים לבריאת עולם, ו' אלף השישי ברמ"ח, ובשמאל ששם הלב ייקח נקמות מאוה"ע. וסוד הדבר, כי יום נקם בלבי, ודאי נכללים בעמוד האמצעי, שמצוות עשה ניתנו מימין, ומצוות לא תעשה משמאל. ואלו הם תרי טעמי. ומצוות עשה הן מַאֲכָלי הקב"ה. ומצוות לא תעשה פרנסה לס"מ למי שעובר עליהם. ובאלו מתקרב עשיו ליצחק ואמר לו יקום אבי ויאכל מצֵיד בנו, וס"מ בגללם היה מְקרב את השמאל, להטעים לקב"ה מעבירות בניו, שהם מאכלים מרים, שבגללם כתוב ואת עשיו שנאתי. עמוד האמצעי משם ניתנה התורה שהיא כוללת של ימין ושמאל. באותו זמן עשן יתעורר אצל השמאל להעביר משם ס"מ. ומיד עולה עשן אחר שהוא עשן הקטורת. הוא כלל התורה, הקשר שלו מצוות עשה, לקשור ולקרב הימין בשמאל. שעמוד העשן הוא עמוד האמצעי, עמוד הקטורת.

מהי קטורת שלו, שכינה תחתונה. שהיא עולה בכמה ריחות ובשמים טובים. וכאשר עולה אצלו נאמר בה מי זאת עולה מן המדבר, כתימרות עשן, מקוטרת מור ולבונה, שעולה בהם. זו ה' תחתונה. זאת עולה במ"י. מקוטרת מור ולבונה, שני יַרְכי אמת. מכל אבקת רוכל, זה צדיק, שהוא כולל הכול. הוא רוכל, והיא אבקת שלו. כמ"ש ודבק באשתו. ובו עולָה אצל בעלה.

שכינה תחתונה היא קטורת של הקב"ה. והיא קורבן שלו. מזבח שלו, שבה מְתקנים ישראל מאכלי קורבנות התפילות לקב"ה. שהם כנגד קורבן השחר, וקורבן של בין הערביים, וקורבן של אֵמוּרים וּפְדרים שמתאכְּלים כל הלילה. והוא קורבן מוּסף שהוא צדיק. והוא קורבן של שבתות וימים טובים. שאין קירוב לעם הקדוש לקב"ה בשבת ויו"ט אלא בה, כמ"ש, בזאת יבוא אהרון אל הקודש. ואל יתהלל המתהלל כי אם בְּזאת.

היא המשכון שלו, שבגללה הוא שורה בתוכם. כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. היא ארון שלו, והוא ספר תורה גנוז בתוכה. היא מנורה שלו, ומנורת המאור מאותו שנאמר בו ותורה אור, והיא נר שדולק לפניו, כמו שאתה אומר להעלות נר תמיד. והיא בת שבע, מנורה כלולה משבעה נרות. היא נר אצלו מצד השמאל, והוא אור אצלה מצד הימין. ועל שניהם נאמר כי נר מצווה ותורה אור.

היא קידושין שלו מצד השמאל, מפני שקדושה מצד הלויים, שנאמר וקידשת את הלויים, ועליה נאמר תהיה לי מקודשת בטבעת זאת. והיא ברכה שלו מצד הימין, שהיא כהונה, כמ"ש כה תברכו את בני ישראל.

ונקראת כלה שלו מצד הצדיק שהוא כ"ל. וזה הוא כַּל"ה כ"ל ה'. מפני שהוא ברית שאוחז בשניהם. ומצד הצדיק הוא ייחוד שלה, שהוא קוץ האות ד' מן אחד, שמקשר בין א"ח ובין ד'. והיא תפילה שלו מצד חי עולמים, שהוא ח"י ברכות התפילה.

היא אות של שבתות וימים טובים. שבת היא כלל שלושת אבות. מפני שהיא בת כלולה בשלוש ענפי אבות שהם ש', היא תחום שלו, והיא רשות שלו, רשות היחיד שגובהו עשרה, וזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ורוחבו ארבעה, שהם יהו"ה. הוא עירוב שלה מצד ימין ושמאל, שהם ע"ב רי"ו כלומר חו"ג, והיא ערבית שלו, עיבור שלו.

היא טלית של הקב"ה, ובה מתעטף הקב"ה, שכתוב עוטה אור כַּשַׂלמה. והיא ציצית של צדיק, שהוא עני בגלות, כמ"ש תפילה לעני כי יעטוף, עני ודאי, שבו מתעטף, מפני שהיא כסוּתו לבדה, הוא שמלתו לעורו, זה עור התפילין שנאמר בהם ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם.

ארבעה בתי הראש הם אהי"ה, ארבע פרשיות, שהם קדש לי, והיה כי יביאך, שמע ישראל, והיה אם שמוע, זה יהו"ה. ארבעה בתי היד זה אדנ"י, ארבע פרשיות זה יהו"ה, ובהם מ"ב שמות בשמונה פרשיות, שנאמר בהם אדנ"י בָּם, זה הוא כי הוא כסותו לבדה הוא, שמלתו לעורו. והיא תכלת שבציצית. היא סוד הייבום, יְבָמָה שלו בגלות. י"ב מ"ה ב"י מ"ה. שלושה גלגולים שלה הם שלושה אבות, שעליהם נאמר הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. היא ישועה שלו, גאולה שלו, מפני שהקב"ה אין לו רשות להוציא מן הגלות עד שהיא יוצאת עימו. היא נבואה שלו. נבואה כוללת שש דרגות מצד האות ו' שהיא עמוד האמצעי. והיא חלום, אחד משישים בנבואה. ומַהם שישים. אלא אין שֵׂיב"ה פחותה משישים. וזה ישראל סבא, שעולה באות ו' שש פעמים עשר שהוא שישים.

והיא יראה מצד השמאל, אהבה מצד הימין. והיא תורה מצד עמוד האמצעי. והיא אנכי מצד האמא העילאה שנאחזת בימין. מפני שאנכ"י הוא כס"א בחשבון. ונאמר בו והוכן בחסד כיסא. ועליה נאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי. מצד ס"מ ונחש שהם אלהים אחרים.

והיא פסח מצד הימין. והיא רה"ש מצד השמאל. והיא מצה פרוסה מצד השמאל. והיא מצה שלמה מצד הימין. מפני שצד הצפון הוא לא שלם. ומפני זה מִצָפון תִפָּתח הרעה, והיא מצה, מצווה באות ו' מצד עמוד האמצעי.

והיא שבועות מצד עמוד האמצעי. שבעה שבועות ודאי יש בהם שבע שבתות. ובהם מ"ט ימים, כחשבון מ"ט אותיות ק"ש שהם שמע ישראל וכו' בשכמל"ו. ביום החמישים שורה השכינה העליונה בה ונקראת מתן תורה. ועמוד האמצעי הוא תורה שניתנה בחמישים ימי השבועות. ועליו נאמר בן חמישים לזִקנה, באותה שנאמר בה כי זָקְנה אמך. ועליה נאמר כי אִם לבינה תקרא. מפני שהיא ה' ועולה באות י' לחמישים, חמש פעמים עשר. ועליה נאמר בן חמישים לזִקנה, באותה שנאמר ואל תָבוּז כי זָקְנה אמך, ו' בן י"ה.

ולפעמים נקראת ם' סתומה, ונאמר בה בן ארבעים לבינה. כאשר היא לא בשותפות האות י' נקראת ארבעים. והיא עוה"ב שאין בו אכילה ושתייה. וכאשר עלה משה אצלה נאמר בו ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה.

מתן תורה זו שכינה תחתונה, ועליה נאמר ישמח משה במתנת חלקו, מפני שהיא דוּגמת עמוד האמצעי. ועוד, שבועות על שם מַלא שְבֻעַ זאת וניתנה לך גם את זאת. מלא שְבֻעַ זאת, זו שכינה עליונה, שנאמר בה כי יד על כ"ס יה. וניתנה לך גם את זאת, זו שכינה תחתונה ה' קטנה. מלא של כל עליון ותחתון זו ו'. הוא מלא י"ה למעלה. שהיא מְלֵאָה אלקים. ועליה נאמר אני מלאה הלכתי. מלאה הלכתי להר סיני, ובגלות ריקם הֱשִיבַני ה'. והוא מלא ה'. ובה מלאה הארץ קניינך.

והשכינה התחתונה היא סוכ"ה, כ"ו ה"ס. שהיא יהו"ה אדנ"י כלולה משני השמות. סוכה חיבור שניהם כמו זה יאהדונה"י. מפני שהיא כלה שלו. והיא בת שבע, הכלל של שבעה ימי סוכה. וכאשר נוטלת מאמא עילאה שהיא שמחת תורה שמחת בית השואבה, והיא חופה שלו, נקראת שמיני חג עצרת.

באותו זמן של שמחת תורה, שָׂמִים עטרה בראש כל צדיק למעלה. כמו שאתה אומר בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו זו שכינה תחתונה, וביום שמחת לבו זו שכינה עליונה. וכך צריכים ישראל להתעטר כולם בעטרה על ראשם ביום של שמחת תורה. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל. אתרוג היא שכינה תחתונה. ודומה ללב שהוא לשמאל שהוא גבורה. ומשום כך צריך בן אדם ליטול אתרוג ביד שמאל. וצריך להיות אתרוג שדומה ללב. שלם בתְיוֹמֶת שלו, מפני אותו שנאמר בו ויעקב איש תם, להיות שלם עימו. וכמו שאין פְּסול ביעקב שלמעלה, כן צריך שלא יהיה פסול באתרוג. לקיים הפסוק כולך יפה רעייתי ומום אין בך. ואם הוא ירוק הוא משובח יותר כצורת דמות שהייתה אסתר ירקרוקת. שכתוב ותלבש אסתר מלכות.

ונקראה הדסה על שם הדס. והדס יש לו שלושה הדסים להשתכלל בשלושה אבות. ונקראת ערבה מצד שני שפתיים, שהן לימודי ה'. ונקרא לולב מצד ח"י עולמים, שהוא כולל ח"י ברכות התפילה. וכנגדם עושים ח"י נענועים בלולב בשישה צדדים, שלושה לכל צד וצד. שישה צדדים שכלולים בגוף שהוא עמוד האמצעי, שלולב על שמו נקרא ל"ו ל"ב.

והם נענועים ח"י ד' פעמים, שעולים ע"ב. והם ח"י נענועים בנטילת לולב. ח"י ח"י שתי פעמים בהודו לה' תחילה וסוף, ח"י באנא ה' הושיעה נא, הרי ע"ב, והם תלויים מן דל"ת שהיא השכינה. וצדיק בה נקרא ד' פעמים ח"י ח"י ח"י ח"י, שעולה ע"ב, מצד שלושת אבות, והשכינה שמשתתפת עימהם. שהם ח"י פרקים בזרוע ימין. וח"י בשמאל. וח"י בגוף לגבי שִדְרָה. וח"י בברית מילה. והם ו' צדדים שתי זרועות המלך, ושתי שוקי המלך, שהם שני נביאי אמת, וגוף וברית, הרי שישה. י"ח נענועים כנגד ח"י חוליות השִדרה מצד הגוף. וכל זה מצד עה"ח, ומצד העץ של טו"ר.

אתרוג דומה לצדיקים, והדס לבינוניים, וערבה לרשעים. והשכינה נאמר בה ומלכותו בכל משלה, אע"פ שנאמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה, היא שולטת על עץ הדעת טוב ורע, מהצד שלו היא קרובה למלך, כמ"ש, בזאת יבוא אהרון אל הקודש מצד הימין. ולפעמים היא רחוקה ממנו מצד השמאל, ואל יבוא בכל עת אל הקודש. מצד ימין היא לא מקבלת טומאה, טוב הוא ימין, אבל מְקומה טוב מקבלת טומאה מרע ומוות, הוא מקום אין לו קִרְבָה, ושם צריך קורבן להקריב, וקטורת להרחיק רוח הטומאה מאותו מקום, ולקרב זכות לשמאל הגבירה, ולהרחיק שפחה משם, ומפני זה כל שֵמות יש בה.

ונקראת שִדְרה אָחור מצד הירח. ומצד עמוד האמצעי נקרא קֶדם. וסוד הדבר אחור וקדם צַרְתני. ובגלות השיב אחור ימינו מפני אויב. מהו אויב זה ס"מ. שכל אלהים אחרים הם לאחור. וכדי שלא יסתכלו בשכינה שהיא למערב שהוא אחור, שׂם אותה בימין. ומפני זה אסור להתפלל למערב שהוא אחור. מפני שֶשָם אלהים אחרים ושם סם המוות שבתאי. ומפני שהייתה בראשונה למערב והפכה לימין, שואלים עליה אלהים אחרים שבתא"י, אֵ"י שב"ת. שבתא"י אותיות שלו אֵי שבת.

וצריכים ישראל לשנות לה מקום ושם ומעשה. וזה הוא שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה. כדי שלא יכיר בו אויב שהוא ס"מ. וזה הוא השיב אחור יְמינו מפני אויב. אם זוכים לשמור שבת צריך לשנות אותו מימי החול בלבושים ומאכלים, שהם עונג שבת. שאם היה רגיל לאכול שתי סעודות ביום החול, בשבת אוכל שלוש, שכתוב ויאמר משה אִכְלוהו היום כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה. וּבַכֹּל צריך לעשות בשבת תוספת. שאם היה רגיל לאכול ביום החול לחם ויין, יוסיף בשבת בשר, זו תוספת שבת.

שינוי מעשה, שאם היה רגיל לעשות מעשה בחול, לא יעשה בשבת, כמ"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. שינוי השם, לכל יום קורא אותו מעשה, שנאמר ששת ימי המעשה. וליום השביעי קורא אותו שבת, שהיא השבתת מעשה, ביטול המעשה. שינוי מקום, אם הוא רגיל להדליק אש בחול, שֶיְשַנֶה ולא ידליק אותו בשבת, כמ"ש לא תְבַערו אש בכל מושְבותיכם ביום השבת.

יש שינוי, שצריך לשנות מהעבד למלכה, שלא יהיו שווים, שהמלכה היא מקומו של הקב"ה, צריך לשנות למלך, כמ"ש וַיְשַנֶהָּ ואת נַערותיה, ביום השבת, שמשתנֶה יום השבת מיום החול ששולט בו עבד המלך.

מושבותיכם מושב האדם הוא מקום שלו. ועוד שינוי מקום, לתקן הבית בשבת תוספת מִבַּחוֹל. ועוד שינוי מעשה, אם הוא עצוב בחול, שיהא שמח בשבת. ואם יש לו קטטה בחול עם בן אדם או עם אשתו, שיהא לו שלום עימה בשבת. ובזה אין רשות להתקרב לסם המוות חֲלָלָה, ולבעלה שהוא אל אחר חילול שבת, אין להם רשות להתקרב, ומפני זה אמרו ראשונים, אם ישראל היו מקיימים שבת אחת כהִלְכתה מיד היו נגאלים.

וכך צריך לשנות בנר דלוק, ובמיטה מוצעת, ובשולחן. כמו זה, אם היה רגיל בימי החול להדליק נר בפתילה אחד, יוסיף בשבת שנייה. ובשולחן, אם רגיל לברך המוציא על לחם אחד, בשבת יוסיף שני. שהם כמו הלחם משנֶה. מיטה, הרי נאמר שאם היה רגיל לשמש ביום החול בקטטה עם אשתו ובפירוד, לא יזדווג לאשתו בשבת אלא בשלום. ומפני זה תלמידי חכמים זמנם מליל שבת לליל שבת. וצריך לשנות שבת מיום החול בַּכֹּל. ואם יש להם שלום בכל שישה ימי החול, יעשו תוספת בשבת בפיוס זה לזה באהבה רבה. כמו שלמעלה, שנאמר לגבי השכינה פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי, בתוספת דברים של פיוס. כמו כן צריך בן אדם לפייס אשתו בשבת בתוספת דברי פיוס.

ובזמן שאלהים אחרים רואים בשבת שינוי בכל, אין להם רשות להתקרב. כמ"ש והזר הקָרֵב יומת. מפני שקודש היא לכם מחלליה מות יומת. ומפני זה נאמר בפסוק את שבתותיי תשמורו. ובאלו תוספת, נקראת שכינה מוסף שבת. וכאשר מתרחקים ממנה כל דרגות החול, ואין רשות זרה בשבת להיכנס בין הקב"ה ושכינתו, היא נקראת קדוּשה שלו. וכאשר מברכים אותה בברכת המזון, נקראת ברכה שלו. ובשניהם היא ייחוד שלו, כלה שלו. באותו זמן היא השבת שקולה ככל התורה.

ונר היא צורת דמות המנורה, וצריך להיות לימין. ועליה נאמר הרוצה להחכים ידרים. ושולחן השבת צריך להיות לשמאל. ועליו נאמר הרוצה להעשיר יצפין. מיטה בין צפון לדרום. ושבת הוא אות ברית מילה, אות התפילין, מי שמחלל זה כאילו מחלל זה. תפילין של הראש כנגד זָכור, תפילין של יד כנגד שָמור. מה רשות הרבים הוא חילול שבת, אף כך אות ברית היא חילול שלו זונה, וזו רשות זרה. אין מצוות עשה ולא תעשה שלא נמצא בשבת. ומפני זה שבת היא שקולה ככל התורה כולה.

וכן שכינה תחתונה נקראת שופר, מצד השכינה העליונה שהיא שופר גדול. תְקַע בשופר גדול לחירותנו. תקע שופר הוא לשון תקיעה. שוודאי שכינה תחתונה היא תקיעה של הקב"ה מצד הימין. ונקראת שברים שלו מצד השמאל. ונקראת תרועה שלו מצד עמוד האמצעי, שהוא דעת. ומפני זה נאמר אשרי העם יודעי תרועה. יודעי בדעת, שכתוב בדעתו תהומות נבקָעו, ובדעת חדרים יימלאו. היא שופר, והקב"ה קול השופר, ובזמן שהיא עולה אצלו בשלושה קשרים אלו, נאמר בו ויהיה קול השופר הולך וחזק מאד. הולך בתקיעה. וחזק בשברים. מאד בתרועה.

והיא יוה"כ. וכאשר מתקשטת לפניו בלבושים יפים שהם לבושי כפרה לבינוניים, נקראת ציץ שלו, מצנפת שלו, אַבְנֵט שלו. היא כלולה מארבעה בגדי לבן מצד הימין, ומארבע בגדי זהב מצד השמאל. באותו זמן שמתקשטת באלו לבושי הכפרה, נאמר בה ותלבש אסתר מלכות. ובהם נכנסה לפנַי וְלִפְנים, כמ"ש ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית. ובהם נשאה חן בעיניו. וסוד הדבר וראיתיה לזכור ברית עולם. ומיד אדנ"י שְמָעה אדנ"י סְלָחה אדנ"י הקשיבה וַעֲשֵׂה אַל תאחר.

פורים נקרא על שם יוה"כ, שעתידים להתענג בו, ולשנות אותו מעינוי לעונג. ומה שהיא השכינה אסור בו נעילת הסנדל, באותו זמן נאמר בה מה יפו פעמייך בנְעָלִים בת נדיב. ועונג ושמחה וכמה טובות מזומנים אצלה. וזה יהיה בזמן הגאולה במהרה.

ומי גורם עינוי לשכינה בגלות. אלא סוד הדבר, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת. מפני שנכנסה בלי בעלה. שנאמר בו מימינו אש דת למו. שביטלו בה תורה. וזה גרם איבוד בית ראשון ושני, כמ"ש וכאשר אָבַדתי אבדתי. ועם כל זה אע"פ שנכנסה בלי בעלה שהוא דברי תורה, עם כל זה נכנסה עם האבות שהם שלושת ימים לילה ויום שהתענתה בהם. והם עדים שהנערה נכנסה בו למלך. כמ"ש ובזה הנערה באה אל המלך. נערה ודאי באה אל המלך שאיש לא יְדָעה אלא בעלה, וכמו שבערב היא באה נערה בתולה ודאי, כך גם בבוקר היא שבה נערה בתולה ודאי. ובה ערב ובוקר פעמיים, קוראים לישראל בעלה, ומעידים עליה שלא החליפה אותו היא ובניה באחר. ומפני זה ישראל אומרים בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. שמע אחד, ש"ם אָ"ח עֵ"ד. אָח שומר אותה. מפני שאח לצרה יִוָלד. ועליו נאמר אתה סֵתֶר לי. ברוך אתה בבואֶך. יהודה אתה יוֹדוּךָ אחֶיךָ. מפני שבו יהו"ה ובו ד'. בו היא שמוּרה.

ועליו נאמר ויהי אומֵן את הדסה. הוא אומן שלה והיא אמונה שלו. וזה הוא שנאמר כאשר הייתה באוֹמנה איתו, ולא נגע בה זר שהוא אחשוורוש. מפני שאח עימה ודאי, והוא הסתיר אותה ממנו. במה הסתיר אותה ממנו בנקודה שהיא י' קוץ האות ד' מן אחד. א"ח שומר ד', שלא יתקרב אצלה אחר. כמ"ש אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. וזו הנקודה היא אות ברית, שבה נשלם א"ח לעשר, ובה נעשה י'. ומי שמשקר בברית מילה גורם להסתלק ממנו השכינה, שהיא ייחוד הקב"ה. ושולט עליו שֵ"ד שהוא אחר.

שהיא ודאי י' של שד"י, היא קוץ מן ד' של אחד, ואם משקר מעביר קוץ מן ד' מן אחד ונשאר אחר. ומפני זה אמר הפסוק לא תשתחווה לאל אחר, ובאותו זמן ששולט על בן אדם שד שהוא אל אחר, הוא משתעבד בו בכל מיני עינויים. וחטא זה גרם לישראל להשתעבד בהם אוה"ע.

ומי ששומר אות ברית, בכל מקום שהוא, בין בברית מילה בין בשבת וימים טובים. הקב"ה שומר אותו בגללו בכל מקום. ומכסה עליו משונאיו. כמו משה שנאמר בו בצל שדַ"י יתלונָן. וכמו אסתר שהסתיר אותה מאחשוורוש שהוא ערל וטמא, ושׂם במקומה שנייה בצורת דמות שלה, כמ"ש כל אשר תאמר יינתן לה. בערב היא באה ובבוקר היא שבה אל בית הנשים שֵני. והוא שמר אותה מהמן הרשע, כמ"ש מִצַר תִצְרֵני, שהוא צר ואויב.

ומפני זו הקנאה שכיסה הקב"ה באות שלו על אסתר, שהיא קדוּשה שלו, שאין קדושה פחות מעשרה, התלבשו עשרה כתרים תחתונים בעשרה בני המן, ששם אל אחר. שהמן אמר ועשרת אלפים כיכר כסף אשקול. והכול ליטול נקמה מאסתר ואוּמתה, שכתוב ותלבש אסתר מלכות. והקב"ה מסר אותם בידיה וביד אומתה, ותלו אותו ואת בניו על העץ, והוא עשה עץ גבוה חמישים אמה, והקב"ה נטל נקמה ממנו ומבניו בשכינה עליונה, שהִכְּתה למצרים חמישים מכות.

השכינה נקראת צדקה, והקב"ה בעל צדקה. ובגלות היא ענייה, ובניה עניים, והקב"ה כביכול הוא עני כאשר הוא חוץ ממקומו. ובגללה נאמר הן אֶרְאלם צעקו חוּצָה. ובאיזה מקום הוא עני והיא ענייה, בצדיק שהוא ברית. ומפני שחטאו בו ישראל למטה, הוא נהר יֶחֱרב ויָבֵש בבית ראשון ושני, והשכינה היא בו חרבה וִיבֵשה, מפני שהם גרמו שייאספו ממנו מים עליונים, והשכינה נשארה יְבשה. כמ"ש ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה.

וכל מי שעושה צדקה עם עני, גורם אותו נהר שיימשך מעדן שהיא אמא עילאה, להשקות את הגן שהיא דל"ת, דלה ענייה. ועני הוא יום שבת, ומי שמקיים בה עונג שבת גורם להשקות אותה דל"ת. ואותו עני מתמלא ונקרא נהר. ומי שיש לו אפשרות לעשות עונג שבת ולא עושה, מתהפך לו עֹנג לנגע צרעת, ומחריב ביתו וממונו. וכן ענייה היא התשבע"פ ודאי. והיא קבלה כאשר מקבלת מבעל צדקה, שהיא תושב"כ, כאשר הולכת אצלו לקבל נקראת הֲלָכה. כאשר מקבלת ממנו נקראת קבלה. ובאותו זמן היא מחלקת מה שנותנים לה לעבדים שלה ולבנים ולנערים שלה, כמו שאתה אומר ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. ומקבלים זה מן זה, מאותו שמקבלים ממנה.

בעל קבלה הוא עמוד האמצעי, והיא מקבלת ממנו. ובאיזה מקום מקבלת ממנו, בימין, מפני שעליו נאמר כי ימינך פשוטה לקבל שבים. הֲלָכה היא מצד השמאל. קבלה היא מצד הימין. הלכה בִּשמאל לגבי בעלה, ומקבלת ממנו בימין ויורדת מלאה לגבי צדיק. ומפני זה לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. וכאשר יורדת מלאה הֲלָכה לגבי בעלה שהוא ו', נהר שנמשך מעדן, ו' נכנסת בד', ונעשית ה'. ומה שהיה צדק נעשית צדקה, לגבי עני שהוא צדיק.

ואותו נהר עליו נאמר שֶמֶש בשבת צְדקה לעניים, ועליו נאמר צדקה תרומם גוי. ומה שהייתה צדק דין, נעשית רחמים. וכל ספירות על שמה נקראות, מֹאזני צדק אבני צדק אֵיפַת צדק והִין צדק. כאשר מתרחק ממנה בעלה שהוא רחמים. מֹאזני צדק שתי זרועות. אבני צדק שני עמודי אמת. הִין צדק צדיק. וכאשר עמוד האמצעי מתרחק ממנה הוא משפט. ובו כתוב כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. זה ישפיל מי שגרם להשפיל השכינה ממקומה, וזה ירים מי שגרם להעלות אותה ממקומה. שחטאי ישראל הם משפילים אותה למטה, וזכויות שלהם מעלות אותה למקומה. הרי זכאי הוא מי שעושה זכויות להעלות אותה למקומה.

השכינה היא שילוּחַ הקן. מי הוא קן שלה, זו ירושלים. ולמעלה קן שלה, אותו שנאמר בו ונַקֵה לא יְנַקה. וזה מט"ט. עליו נאמר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. וזה הוא כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ. בכל עץ זה גוף וברית. צדיק הוא ברית והוא כ"ל. עץ זה עמוד האמצעי. או על הארץ זו אמא תחתונה. אפרוחים שתי זרועות. או ביצים שתי שוקיים. והאם רובצת זו אמא עילאה. שלח תשלח את האם זו אמא תחתונה אֶת ודאי.

שלח תשלח כמ"ש ויְשַלח את היונה מאיתו. ונאמר ביעקב ויהי אך יָצוֹא יָצא, כנגד שלח תשלח. והם שני גירושים כנגד גֵרְשיים. והם שתי זרועות. וזה הוא שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, אלו שישה פרקים שהם בשתי זרועות. נשארה ה' ד' בלי ו'. מי גרם לה שני גירושים, אלא מפני שעברו בניה על מצוות התורה עֲשֵה ולא תעשה, כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם.

וַיוסף שַלַח את היונה מן התיבה, זה עמוד האמצעי. מי גרם זה שגורשה ממנו, מפני שישראל עברו על התורה. ויָחֶל עוד שבעת ימים אחרים, וישלח את היונה ולא יספה שוב, זה ז', היום השביעי שכולל שבע שבתות, ומי גרם שהתגרשה ממנו, מפני שעברו ישראל על אות שבת וימים טובים ואות ברית.

מצד יצחק שהוא רה"ש, נאמר בו ותבוא אליו היונה לעת ערב, וזה ערב של יצחק. ומצד הצדיק נאמר בה והנה עלה זית טרף בפיה ויֵדע נוח כי קַלוּ המים מעל הארץ. ובכל מקום שלא מוצאת למטה צורת דמות בעלה בתורה, לא הייתה שורה עליו. כמ"ש ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה בגלות. מיד שמצאה בעלה למשה, שרתה עליו ולא חזרה לתיבה, כמ"ש ולא יספה שוב אליו עוד, ועל כן נאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, היא נדבקת בו והוא בה.

באותו זמן ויפתח נוח את חלון התיבה אשר עשה, ויצאו כולם והלכו אצל יונה ובעלה, ונאמר לגבי נוח ויפתח נוח. מהו ויפתח נוח, אלא רמוז ותפתח ותִראהו את הילד. אדנ"י שפתיי תפתח. וזה ישראל שפותחים בתשובה בבכייה, ומיד ותחמול עליו.

השכינה נקראת חג, בכל זמנים וימים טובים, חג של שלושה רְגָלים, שנאמר בו שלוש רְגָלים תחוג לי בשנה. ובגללה ייראה כל זְכוּרְךָ, לקיים זכור ושמור, זכור לזכר ושמור לנקבה. כל אלו שהולכים להסתכל, להיכלל בשכינה, צריכים לתת לה דורון. כמ"ש ולא ייראה את פני ה' ריקם. וצריך לשמוח בה, כמ"ש ושמחת בחגך. שהיא שמחה של הקב"ה נקראת. ומי שהולך לראות אותה צריך לשמור עצמו מעצבות, שהיא לילית חושך עיצבון שאול טחול, שהיא מום. ועליו נאמר כל איש אשר בו מום לא יִקְרב.

איש כמתנת ידו, זו שכינה עליונה, שעליה נאמר מתן בסתר יִכְפֶּה אף, מפני שהיא סתומה, עוה"ב אנו קוראים לה מתנה. ועליה נאמר ישמח משה במתנת חלקו. מפני שמתת אלקים היא. כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך, זו שכינה תחתונה. אחת מצד הימין ברכה. ואחת מצד השמאל מתנה.

השכינה היא חשבון תקופות ומזלות ומולדות ועיבורים. ארבע תקופות שנקראות ארבע תקופות. ולכל תקופה שלושה חודשים. ובהם שנים עשר מזלות. והם כנגד שנים עשר שבטי ישראל, והכול מתקשר בזה השם אדנ"י. היא שכינה תחתונה, תקיפה בארבע תקופות, שהם מצד של שמאל חזק תקיף, והם אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. וכל שנֵים עשר המזלות קשים מצד הדין, ומפני שהמזון בא מהם, ונאמר, קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, שנקרע בהם לשנים עשר קרעים.

והם ארבע תקופות שתי זרועות ושתי שוקיים. שנים עשר מזלות שנים עשר פרקים שיש בהם. וכנגדם שנים עשר חודשי השנה. והם ו' ו', סוד העיבור, וזה חודש שלושה עשר. זו א, וזה וא"ו, שנה משלושה עשר חודשים. ובו צריך להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה, ולייחד אותם במהלך האמצעי שהוא עמוד האמצעי. ואם בן אדם יודע לִמְנות ולהשוות שנת החמה עם שנת הלבנה ולייחד אותם, הוא יודע מתי יהיה פסח בחודש האביב, ובזה יוּשְווּ או"א בן ובת. כמ"ש וּשְמרתם וַעשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם. ושמרתם ועשיתם, זה ו"ה. כי היא חכמתכם ובינתכם, זה י"ה. ובמה יהיו שווים או"א בן ובת ב-א שהוא כתר עליון, שאמרה הלבנה עליה, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. ובגללו אומרים בשבת וימים טובים ובראשי חודשים, כתר יתנו לך ה' אלקינו מלאכים המונֵי מעלה, מלך ומלכות.

היא מצוות שחיטה הכְּשרה בזרים, שהם בני אדם שדומים לבהמות. אלו שלא עוסקים בתורה צריך לעשות בהם קורבנות התפילות, שיתקרבו לקב"ה. ואם מתקרבים בתפילות לקב"ה, וסובלים כמה נגעים, כמ"ש כי עליך הוֹרַגנו כל היום נחשבנו כצאן טִבְחה, נראה כאילו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צֹאנך ואת בקרֶךָ. שזה מציל אותם ממיתת מלאך המוות, כמ"ש אדם ובהמה תושיע ה'.

ואלו שמעשיהם כבהמות השדה שאוכלים בלי תפילות, מיתתם תהיה כבהמות השדה, ושוחט אותם מלאך המוות מידה כנגד מידה. ולא עוד אלא בסכין פגום הוא שוחט אותם, ונקראים נבלה, ועליהם נאמר נְבֵלתי יְקוּמוּן. מהו סכין פגום, זה ס"מ אל אחר, סכין פגום ודאי נקרא. והיא פגומה סם המוות, טריפה ונבלה, וכיוון שניתנו בידיהם כבר קיבלו עונשם, ומפני זה נבלתי יקומון. וכל דיבוקי סם המוות הם רגליים שלה. ועליהם נאמר רגליה יורדות מוות. והם ח"י דיבוקים, עליהם כתוב ולא אוסיף עוד להכות את כל ח"י כאשר עשיתי, לאלו שמתפללים ח"י ברכות התפילות. ומי גורם שמי המבול מתגברים, מי שמשפיע מים של זרע ברית מילה בנידה שפחה גויה זונה, ולעולם ורדא [חלק קטן מהריאה] בכל מקום שתידָבק טרֵפָה ואינה חיה, שבכל מקום שתידבק בבן אדם בחטאים שלה, הורגת.

השכינה היא מצוות אסיפת דגי ים התורה, שנאמר בהם דגים וחגבים אינם טעונים שחיטה. ואלו תלמידי בית רב שגדֵלים בים התורה. שעליהם נאמר אסיפתם היא המַתֶרֶת אותם. כמ"ש ייאסף להם ומָצא להם, היא המתרת אותם משחיטה ודאי.

וכנפי השכינה הן כיסוי דם חיה או עוף, שהן כנפי יונה. ואלו הן כנפי מצווה, שמכסים על דְמיהם שלא ישלטו עליהם כלבים שהם חצופים, שהם מלאכי חבלה, ושלא יכירו בהם בעלי חובות. כך הדם הוא הנפש, ועפר שמכסה עליו רומז וכִפֵּר אדמתו עַמו.

השכינה היא בדיקת סימני חיה או עוף, מבני אדם שדומים לחיות ובהמות ועופות, שעליהם נאמר ושחטתם בָּזה, בדיוק כמו זה. שהם סובלים נגעים, כמ"ש כי עליך הורגנו כל היום, ובכל יום לא מניחים תפילות, ובודק אותם הקב"ה בכמה נגעים. ואומרים זה לזה, בתפילות הקב"ה פודה אותנו מדין של בהמות וחיות הארץ, ומכניס אותנו להיות לנו חלק במלאכים, שהם חיות הקודש, שקוראים זה לזה ואומרים קדוש קדוש קדוש. זה הוא קדוש שמתקדש שמו של הקב"ה על ידיו, ויהיה לו חלק בו.

ושחטתם בזה, זה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, שבו דן הקב"ה כל מזיקים, ועל כל אלו שהורגים אחד את חברו, ועל כל אלו שגוזלים, יהו"ה הוא דן. שמתלבש בתוהו ובוהו וחושך ותהום, ודן בהם ארבע מיתות ב"ד. והרי כולן באותיות. י', גחלת. ו', שלהבת. ה’, ה' גוונים ואורות של אש, זה הוא שריפה, כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא. סקילה בשלוש אבנים י' י' י', והן יהו"ה כ"ו, וד' אותיות י' י' י'. הרג בחרב, י' ראש החרב, ו' גוף החרב, ה' ה' שתי פיפיות שלה. חנק ו', נעשה חוט כמו זה זרקא ועליה י' הטבעת בחוט להיות כרוך לה על צוואר, וסוד הדבר אבינו מת במדבר, מקף והולך הם ה' אחד מקיף אותו, ואחד הולך, עד שחונקים אותו. ומפני זה אמר הקב"ה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימָדי, אני אמית וַאֲחַיֶה מחצתי ואני אֶרְפָּא ואין מידִי מציל.

ו', עץ גבוה חמישים אמה זו ה' שעולה בי' לחמישים. זרקא קו שחונק בשלוש אותיות, שהשכינה התחתונה היא דנה ארבע מיתות ב"ד, היא חונקת הרשעים, והורגת אותם בשריפה וסקילה. ומפני זה ראו עתה כי אני אני הוא. כמ"ש וייסרתי אתכם אף אני. וכמו שבשמו הורג את מי שעובר על כריתות ומיתות ב"ד של התורה, כך מרפא ומחיה בשמו את מי שמקיים אותם.

מצוות גזלת העני בבתיכם, זו השכינה. שמי שגוזל תפילה שהיא צדקה לצדיק ח"י עולמים כולל ח''י ברכות, כאילו גוזל לו חיים שלו שהיא השכינה, שנאמר בה ראה חיים עם אשה אשר אהבת. וכן מי שגורע מעונג שבת, כאילו גוזל לו שכינתו שהיא שבת בת יחידה. וזה גורם שנגזלת ממנו בגלות, כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם. ותשובה מה היא, והשיב את הגזלה אשר גזל, שיחזיר השכינה למקומה. או את העושק אשר עשק, זה הקב"ה שפרש ממנה. השכינה נקראת מצוות עשה מצד הימין, ומצוות לא תעשה מצד השמאל. ותורה נקראת מצד עמוד האמצעי. וכל מי שגזל או עשק בתורה ובמצוות עשֵה ולא תעשה, כאילו גזל השכינה מזרועות הקב"ה.

וכן מצד היסוד ח"י עולמים, נקראת מצוות ברית מילה. מי שגוזל בברית ומוציא זרע ממנו לרשות זרה, כאילו מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, וגורם להיות השכינה יוצאת ממקומה שהיא ארץ ישראל רשות היחיד, ומַגְלה אותה בין אוה"ע שהן רשות הרבים, כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם. ומפני זה לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. מי הוא שם ה', זו השכינה. לשווא זו עבודה זרה שגולה שם.

היא תשובה יוה"כ, כלולה מעשרת ימי תשובה שהם י"ה. יוה"כ, זה ה' כלולה מחמש תפילות. עשרת ימי תשובה זה י'. לקבל שבים זה ו"ה. כל מי שחוזר בתשובה כאילו החזיר ו"ה עם י"ה. והעיקר להעלות הכול במחשבה שהיא יו"ד ה"א וא"ו ה"א.

וגבורה שָם ס"מ שהוא יצה"ר. וכל מי שיתגבר על יצרו כאילו היה מגביר גבורה על ס"מ בדין לגבי בניו. ומפני זה נאמר איזהו גיבור הכובש את יצרו. מהו הכובש כמו שנאמר וכִבְשוּהָ, שתהא כבושה תחת ידיו, ככלב שהוא כבוש וקשור תחת ידי האדם.

וצריך בן אדם לקבל עליו חמישה עינויים, מפני עינוי שגרם לה' קטנה שגלתה בגלות. ונקראת ענייה סוֹעֲרה לא נוּחמה. ואו"א הם יורדים בימין ושמאל, לקבל בהם ו"ה, שהן תורה ומצווה. וסוד הדבר ושב ורפא לו, וזה הוא שובה ישראל עד ה' אלקיך.

מצוות פרייה ורבייה זו השכינה לא תוהו בראה לָשֶבת יְצָרה. כל תלמיד חכם שמונע ממנה עוֹנת ק"ש כאילו מונע ממנה ברכות מלמעלה.

שישה צדדים הם שכלולים באות ו', שהוא עץ פרי עושה פרי. מי הוא פרי שלו, י'. שאות ו' הוא ענף האילן, שנפרשׂ לשישה ענפים. ומשישה לענפים שאין להם חשבון. י' היא פרי על כל ענף וענף שהוא ו'.

קם הזקן ואמר, רבי רבי, חזור בך. האילן הוא ו', הפרי שלו י'. כך הוא ודאי. אבל ענפיו למעלה הוא ה' עליונה, ושורשיו ה' תחתונה. ומי שמבדיל הענף ממנו, זה הוא מקצץ בנטיעות. וכך מתקצץ הוא מהעוה"ז ומהעוה"ב.

מצווה לעסוק בתורה יומם ולילה, כמ"ש והגית בו יומם ולילה. וכי יכול בן אדם לעסוק בתורה בכל ימים ולילות כל ימיו, והרי הקב"ה אינו בא בִּטְרוניה עם בְּרִיותיו. אלא כל מי שקורא ק"ש בכל יום ערב ובוקר, כאילו מקיים בו והגית בו יומם ולילה. כל המצוות יש מהן שתלויות בפרי האילן, מהם בענפים, מהם בשורשים, מהם בעץ. ומפני זה נקראת התורה עץ חיים. וכל מי שאוכל ממנו ואכל וחי לעולם.

ויש אילן למטה, שענפיו ושורשיו והגוף והפרי שלו כולם סם המוות, וזה ס"מ. מי שעובר על התורה, מושקה מאותו אילן ומתפרנס ממנו. ועליו נאמר כי ביום אֲכוֹלך ממנו מות תמות, ומצד שלו חיי צער.

השכינה היא מצוות הַעֲמדת מלך, כמ"ש שׂוֹם תשׂים עליך מלך. וכביכול כל זמן שאין השכינה במקומה אין מלך. ומפני שהשכינה היא מלכות על בן אדם, נאמר בו שום תשים עליך מלך, להיות ישראל בה כולם בני מלכים.

שאין מלך בלי מלכות. שבגלות שפחה תירש גבירתה. ובזמן שיבוא המשיח נאמר ומלכותה ייתן המלך לרֵעוּתה הטובה ממנה. היא מלכותו, היא כיסאו, היא עטרה שלו. למלך שיש לו כלי יקר והוא חביב אצלו. לעיתים שׂם אותו עטרה על ראשו, זה תפילין של ראש. לעיתים קושר אותו באצבע, וזה תפילין של יד. לעיתים שם אותו תחתיו, ונקרא כיסא שלו. לעיתים עושה ממנו לבוש.

ועתה שהיא רחוקה מן המלך, נאמר במלך אלביש שמים קדרות, והשכינה אומרת אל תראוני שאני שחרחורת. ובני אדם שהם שוטים מסתכלים בלבוש. ואחרים כך מסתכלים בגוף. ובגלות כולם שוטים. אבל פיקח חכם מסתכל מִבִּפְנים. וכאשר תבוא גאולה, מתפשט מלבושי הקדרות וזורק אותם על אוה"ע, כמ"ש ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים. ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.

שבאותו זמן שמתלבש באלו לבושים, נאמר בו ויאמר אסתירה פניי מהם. לאחר שמתפשט מהם, וייראו העם את ה'. וכל תינוקות מראים אותו באצבע, כמ"ש זה אלי ואַנְוֵהו. ובגלות יָשֶת חושך סִתרו. ומפני זה אמר דניאל יודע מה בחושך והאור שוכן עימו. ובאותו זמן שהוא בחושך מתלבש בתוהו ובוהו ובחושך ותהום. כביכול האותיות הן בפירוד ולא מתייחדות שם. ולאחר שיוצא מהם, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

באותו זמן כל חיות תתעוררנה בניגון. וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבל אותו בשמחה. וכולן תהינה רצות ושבות בניגון ושליחות אצלו. כמ"ש והחיות רצוא ושוב כמראה הבָּזק, לְבַשֵׂר לישראל. ובאותו זמן הללו את ה' מן הארץ תַנינים וכל תהומות. כולם למעלה ולמטה מה שנברא עד יתוש קטן, כולם משבחים לו, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. באותו זמן יתקיים הפסוק כי אז אֶהפּוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד.

באותו זמן נבנה בית השכינה שהוא בית הבחירה ע"י הקב"ה, שכתוב ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב, ואני אבנה אותן אבנים טובות שאִבָּנה ממנה, כמ"ש ואִבָּנֶה גם אנכי ממנה, נטיעות קדושות, כמ"ש נצר מטעיי מעשה ידיי להתפאר. ובניין ביהמ"ק יהיה בנוי מכסף וזהב ואבנים יקרות. ויהיה מרוקם מכל ציור של מעשה בראשית. ועליו מאירה ירושלים שלמעלה, מרוקמת מכל מיני גווני האור. וסוד הדבר, ירושלים הבנויה כעיר שחובְּרה לה יחדיו, שמאירה על גביו.

באותו זמן מתקיים בישראל לא יבוא עוד שִמְשֵך וִירֵחך לא ייאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם. ומתעורר שה"ש בעולם. ונדלק אור על זית ונר, שישראל הם פתילה, תורה שמן, שכינה נר. כמ"ש בהִלוֹ נֵרו עֲלֵי ראשי. באותו זמן נאמר בשכינה, וחלצה נַעֲלו, נעלו של הקב"ה, לקיים בו שַל נַעַלְך, ומתייחד עם שכינתו, שנקראת חליצה, והוא חֲלוץ הנעל. ולא צריכים להתחבר בדרך ייבום לעולם. שנאמר בו וזאת לְפָנים בישראל, שלף איש נעלו ונתן לרעהו. מהו נעלו, זה כינוי. אותו שנאמר בו גן נעול. נפתח אותו נעול פתיחה, מפני שלפתח חטאת רובץ, נֶעֱבֶרת אותה חטאת ונפתח השער. כמ"ש זה השער לה', ויראו שָם השכינה, שנאמר בה וזאת לפנים בישראל.

וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה. על הגאולה זו שכינה עליונה ה' עליונה. ועל התמורה זו שכינה תחתונה, שהיא תמורה באותו שנאמר בו אל תְמִירני בו. והן ה' ה'. וזאת זו בן ובת, ישראל זה אב. ומפני זה למטה הוא תמורות אותיות יהו"ה באדנ"י. אבל לעוה"ב אין תמורה, כמו שנאמר, לא כשאני נכתב אני נקרא. ובעוה"ז נכתב ביהו"ה ונקרא באדנ"י. ובעוה"ב נכתב ביהו"ה ונקרא ביהו"ה.

שלף איש נעלו, זה הגוף שהיא אשה כלי שלו, וזה מט"ט. ונתן לרעהו. שלעיתים נמצא בו עמוד האמצעי, ולעיתים צדיק, ולעיתים שכינה עליונה, היא תעודה בו. ולעיתים שכינה תחתונה היא תמורה בו. וזה הוא גן נעול. ובו מעיין חתום, שהיא השכינה, י' כלולה מע"ס. י' מן מיט"ט.

כל ספירות פועלות בו בזה העולם השפל. ובו ייבום וחליצה וגט פטורים. וכל אותיות בו, הן תמורות, כגון מצפ"ץ. והוא נעילת חגים וזמנים וימים טובים. נעילת דלת בפני לוֹוִים. ביוה"כ שהוא עוה"ב, לא נקרא יהו"ה באדנ"י שהיא דין, והוא נעל, נעילת דלת. ואינו נועל הדלת, אלא היא פתוחה לקבל שבים. ומפני זה יוה"כ אסור בנעילת הסנדל, שאין ייחוד בו לקב"ה והשכינה. שלעיתים היא השכינה, ומסתלק הקב"ה. ולעיתים הקב"ה, ומסתלקת השכינה.

ומפני זה עונת תלמידי חכמים בשבת. שבימות החול ששולט מט"ט נאמר יהיה סגור ששת ימי המעשה. בו הוא סגור השער. וביום השבת ייפתח, ייפתח השער ותצא ממנו השכינה להתייחד עם בעלה. ובאותו זמן נקראת כוס מלא. כמ"ש ומָלא ברכת ה' ים ודרום יְרָשָה. שבימות החול נקראת יבָּשה במט"ט. כמ"ש ויאמר אלקים ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה.

ובזמן שמתמלאת כתוב כוס ישועות אשָׂא ובשם ה' אקרא, כו"ס היא אלקי"ם בחשבון, שעולה לחשבון כנו"י. במה מתמלאת, באות י', ונעשית כוסי רוָיָה. ומפני זה כוס צריך עשרה דברים.

קם רבי שמעון ואמר, אם תחנה עליי מחנה לא יירא לבי אם תקום עליי מלחמה בְּזאת אני בוטח. בזאת בוודאי אני רוצה להתחזק, בזה הפסוק של דוד. קום דוד הרי זאת שלך אצלנו. אהרון הכהן קום משנתך הרי זאת שלך אצלנו, שכתוב בה בזאת יבוא אהרון אל הקודש. קום משה להגן על זאת שלך שנאמר בה וזאת התורה אשר שׂם משה, שהרי כמה בעלי עורכי מלחמה באים להילחם עליה. קומו נביאי אמת שהרי זאת שלכם אצלנו, אשר הייתם מתנבאים. עליה נאמר אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת. זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו.

קומו אבות בעלי ברית, שהרי זאת אות הברית שלכם בינינו, שכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מְאַסתים ולא גְעַלתים לכלותם, ובגללה אמר הקב"ה וזכרתי את בריתי יעקוב. קום שלמה המלך שאתה שלום שלה. קומו להיות עזר לגביה בזו המלחמה. נער נער שאתה בעל מפתחות של אוצרות המלך, שכל כלי מלחמה של המלך בהם. קום פתח ההיכל. אדנ"י שפתיי תפתח ופי יגיד שבח המלך העליון. שהרי ההיכל העליון שלו הוא, טוֹל רשות ופתח ההיכל מפני כבוד השכינה.

פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא. בינתיים הרי עֶלם ירד, משה, פתח רבי שמעון ואמר, משה אתה הוא בעל הקֶלַע, שרועה שהולך עם הצאן, מפני דובים זאבים וחיות רעות שבאים לאכול הצאן, הדרך שלו להיות קלע איתו לזרוק אבנים אצלן, להיות הצאן שמוּר מחיות רעות. קום טול קלע בידיך. פתח ואמר, זרקא, השכינה הקדושה. אַת היא קלע קדוש של הקב"ה. שבך נזרקו שלוש אבנים שהן סגולתא. שלוש אבנים יקרות שהם שלושה האבות. ואת אבן יקרה על כולם, כתר בראש כולם. עלייך נאמר אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. והאבן הזאת אשר שַׂמתי מצבה יהיה בית אלקים. אתה הוא שנאמר עליך והאבן שהִכּתה את הפסל הייתה להר גדול, ומָלאה את כל הארץ.

והיא כתר כמו זה ם בראש חוט הזרקא, אבן כלולה ומתעטרת, כאבן בראש הטבעת. וכאשר יש בישראל משכילים בחכמה שהיא י' מחשבה עליונה, יודעים לזרוק את זו האבן שהיא בת יחידה, לאותו מקום שנחצבה. מפני שבת בְּאַבא נעשית. כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ. בחכמה שהוא אבא יסד בת שהיא ארץ הדום רגליו.

ואותו חוט שלה הוא ו'. שהאבן שהיא כתר, עטרה על ראשו, עטרה של ספר תורה. ובגללה נאמר כל המשתמש בכתר חלף מהעולם, הוא כתר תורה ודאי. ששלושה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר תורה וכתר שם טוב על גביהם. וזו האבן היא י' בראש א', והיא י' בסופה. עליה נאמר מגיד מראשית אחרית. והיא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כולל ע"ס, שהן נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן.

קמו כל בעלי הישיבה ואמרו, משה, כמה אתה חזק לזרוק אבן. שהרי מגיעה למקום שאין מי שיודע מקומה. ומלאכים קדושים שואלים בגללה אַיֵה מקום כבודו להעריצו, שאין מי שיודע מקומו, כאשר עולה למעלה במקום שאתה זורק אותה. עד שאומרים כולם ברוך כבוד ה' ממקומו. ואע"פ שהיא קטנה למטה, למעלה אין לה סוף.

מי יכול לערוך מלחמה במקום שאתה שם. באבן קטנה שאתה זורק מזדעזעים רקיעים עד א"ס. ומלאכים עד אין תכלית. וכל בעלי הישיבה כולם מזדעזעים ונופלים בנפילת אפיים, מֵעֲמידתם לפניה. ואמרו, וכי באבן קטנה זה, כש"כ מי יילחם עמך בחרב שנאמר בה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, שהיא ק"ש, החרב שלך, שאתה הכנת לך אותה שבה הרגת את המצרי, כמ"ש ויפן כה וָכֹה, ויַרְא כי אין איש, וַיַך את המצרי. כ"ה וכ"ה עולות לחמישים אותיות שמייחדים בהן את הקב"ה פעמיים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. שיש בהן כ"ה אותיות שתי פעמים. ועולות לחמישים שערי בינה. שהיא ח', שמינית מע"ס מתחתונה ולמעלה.

י' ראש החרב. ו' גוף החרב. שני פיפיות שלה ה' ה'. נרתיק החרב אהי"ה. וכך למטה נרתיק אותה חרב אדנ"י. והוא יאהדונה"י למטה. יאההויה"ה למעלה. וסוד הדבר אז ישיר משה, שמונה אותיות בחיבור למעלה, אז תקרא וה' יענה למטה. ומי יכול ברומח שלך שהוא רמ"ח מילים ק"ש, הַנַח מלחמה לרבי שמעון וחבריו, נראה מה הוא כוחו וחוזק שלו. שהרי הוא מעורר עליונים ותחתונים. ומזדעזעים כל עולמות עליונים ותחתונים. ובשבועה לכל כוחות למעלה ומטה להיות בעֶזרו. הנח לו. קום רבי שמעון חַמֵש עצמך בכלי מלחמה שלך, נראה מה תוקף וגבורה שלך.

קם רבי שמעון פתח ואמר, זַרקא מקף שופר הולך סְגולתא. קם ולקח שלוש אבנים שהן י' י' י'. ואבן עליונה שהיא בקלע, כתר בחוט הרי ארבע, שהן ארבעים. וחוט הירח שסובב עליה זהו ב'. וסוד הדבר בראשית ב' ראשית. זו הנקודה עליה נאמר בעשרה מאמרות נברא העולם. מה ב' אותו חוט שסובב עליה. וזו הנקודה יש לה ראש ואמצע וסוף, ונעשית שלוש אותיות י', י' י' י' שעולות לשלושים. ואותו חוט ב' שלושים ושתיים. כתר שעל חוט י'. והרי ארבעים ושתיים. כנגד ל"ב אלקים ועשר אמירות שנברא בהם שמים וארץ וכל צבאם. וַיַרא אלקים את כל אשר עשה, שהוא סוד ויֵרא מלאך ה' אליו בלבת אש, בלבת התורה. וזה הוא כי יום נקם בלב"י, ובהם פועלות ארבעים ושתיים אותיות של יהו"ה. וסוד הדבר פיתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יָה. וכולם נכללו בבאר שבע. זו אבגיתץ.

אמרו לו בעלי המשנה, רבי רבי, כמה חזקים אבנים שזרקת, שהזדעזעו בהם שמים וארץ. וחיות ובהמות ועופות כולם ברחו. ומהם נפלו לארץ. וכיסא הכבוד ומלאכים ואופנים כולם הזדעזעו מאבנים שלך. ואלו הם ארבעה טורי אבן, שכולם אחד.

זכאי הוא מי שמוציא אבנים אלו שלמות בתפילתו. בארבע תפילות עם תפילת המוסף, שעליהן נאמר אבנים שלמות תִבְנה. ויש אבן התורה, שכתוב והאבן הזאת אשר שמתי מַצֵבה יהיה בית אלקים. שהיא מצד עמוד האמצעי, שנאמר בו וזאת התורה אשר שם משה, שהוא צורת הדמות שלו.

ואלו אבנים כולן אחת. מלכות קדושה היא מצד השמאל, נאמר בה אבן שלֵמָה וצדק יהיה לך. וזו היא האבן שהִכְּתה את הפסל, שהייתה להר גדול, ומָלְאה כל הארץ. אלא בשבילה נאמר מלוא כל הארץ כבודו. ועליה נאמר על אבן אחת שבעה עיניים. שהם שבעה רועים קדושים. והם שבעה זכרים ושבע נקבות. כולם כלולים בה. וסוד הדבר שבעה ושבעה מוּצָקות.

וזו האבן היא חמישה אבנים ששָׂם דוד בקלע ונעשו כולן אחת. כמ"ש ויבחר לו חמישה חלוקי אבנים מן הנחל, והן גדולה גבורה תפארת נצח הוד, שבהם שיבח דוד לקב"ה ואמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד. ואלו חמישה חלוקי אבנים לקח אותם מן הנחל שהוא יסוד ח"י עולמים. וכאשר שם אותם בקלע שהיא מלכות קדושה, נעשו בה אחת, וטָבְעה במצח הפלשתי והרגה אותו.

והן חמש אבנים שהם שמע ישראל ה' אלקינו ה', וכאשר שם אותן בקלע שהיא שפת הפה צריך לעשות אותן בה כולן אחת. שבזמן שינצח בה הקב"ה כל אוה"ע, יתקיים בהם כי אז אהפוך אל עמים שָׂפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעובדו שכם אחד. והרי שפ"ה ודאי זו שכינ"ה. שכך עולה בחשבון שפ"ה. מפני כך כל אוה"ע עתידים להשתעבד תחת ידיה. ולהמליך אותה עליהם בימי המלך המשיח. לקיים מה שנאמר בה ומלכותו בכל משלה.

זכאי הוא מי ששומר זו האמונה בלבו ובפיו. שוודאי היא אמונת ישראל, והיא ייחוד הקב"ה. ובה מייחדים ישראל להקב"ה שתי פעמים בכל יום. וזכאי הוא מי שהיא באומנה איתו בגלות. שלא מפחד מעליונים ותחתונים. שבגללה נאמר לאדם ויניחהו בגן עדן לעוֹבדה ולשוֹמרה. לעובדה במצוות עשה, ולשומרה במצוות לא תעשה. מפני שהיא גַ"ן סדרי התורה. והיא עידון התורה. מה התורה עמוד האמצעי. היא גן שלו ועדן שלו.

רבי רבי, קום הקף את זה הקלע, והקף וסובב אותו בשפה שלך. בזו האבן שהיא כלולה מכל אבני בניין התורה והתפילה, היא אבן יקרה מוכללת ומעוטרת באות ברית, ובאות השבת, ובאות של ימים טובים, ובאות תפילין. וחוט שלה כרוך באצבע. וזו כריכה של רצועת תפילין של יד, שבה היו קדמונים כורכים את שְמע עם ואָהַבְתָ באַהֲבת האהבה, שזהו ואהבת את ה' אלקיך, כדי שתהא אהובה אצל בעלה, ולא מפסיקים. ולאחר שבא יעקב שהוא כולל שלושת האבות, התיר אותה כריכה שלה, ואמר בשכמל"ו.

כדי שהיא רוצה להיות היא סגולת מלכים. באותו זמן נאמר שופר הולך סגולתא. ואַזְלא להשרות כתר על ישראל שהוא עמוד האמצעי. שהוא ספר תורה כולל חמישה חומשי תורה. ונעשית כתר על ראשו, בכל אות ואות שלו, מאלו אותיות ידועות של ספר תורה. כמו זה שַעַטְנֵז גֵץ. כל המינים, הם אחד ועשרים. כנגד אחד ועשרים שמות של תפילין של ראש. וכנגדם אחד ועשרים שמות של תפילין של יד, שעולים כולם ארבעים ושניים. כנגד שם של מ"ב. כתר היא י' על ראש הז'. הגוף שלו ו', וספר תורה עמוד האמצעי, כולל שש ספירות מחסד עד יסוד. מלכות י' קטנה. בה נעשית שביעי יום שבת. והיא אות תפילין אות שבת אות ברית. והיא כתר כהונה וכתר מלכות. מצד ימין שניתנה תורה נקראת כתר תורה, וימין הוא כהן, מצדו הוא כתר כהונה. ועמוד האמצעי הוא מלך. ומצד הגבורה ב"ד הגדול. יוצאת משם אש ושורפת אותו. וכאשר הכהן יוצא בשלום מההיכל, באותו זמן יתעוררו הלויים בניגון.

ועוד יש תיקון חמישי בתפילה. התפילה היא כקורבן. כמו שנאמר, תפילות כנגד תְמִידים תִקְנוּם. בוא וראה קורבנות הם מארבעה מינים. שהם כנגד אריה שור נשר אדם, שהם מצוירים בכיסא. יש קורבן שהיו מקריבים ישראל. והכהן היה מקריב הקורבן שלהם.

קורבן ראשון, קורבן שהיה קָרֵב לימין, זו תפילת השחרית. ואם היו זוכים היה יורד צורת דמות של אריה והיה מקבל הקורבן, וזה מיכאל שדרגתו חסד הוא היה מקבל תפילת השחרית. ואם לא זכו מה כתוב בקורבן, לכלב תשליכון אותו, שנחשב לו כטריפה. ומפני זה היה יורד צורת דמות של כלב לקבל אותו דורון וקורבן. וזה הוא כלב שאמר דוד עליו, הצילה מחרב נפשי, מיד כלב, יחידתי. וכל מלאכי חבלה שהם כלבים צועקים במשמרת שנייה של הלילה. הם צווחים ונובחים ואומרים הב הב מפני שהם מצד הגיהינום סם המוות, שנאמר בו לעלוקה שתי בנות הב הב.

קורבן שני כנגד שור, שנאמר בו שור או כֶשֶׂב או עֵז. וכנגדו תפילת מנחה, שאמר דוד עליה, מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם. מהו עשב, ע"ב ש'. והם ע"ב שמות שהם לבושים לע"ב שמות עליונים. כמו שעשב הוא לבוש החיטה. ומפני זה להוציא לחם מן הארץ. וזהו לחם אבירים אכל איש וזה לחם התורה.

ולעולם כל קורבנות שחיטתם בצפון, מפני שמצפון תיפתח הרעה. וזה יצה"ר. וכדי שלא יהיה צריך מהנשמה שלך, שלא יֹאחז הנשמה שלך, הַאֲכילהו קורבן, לקיים בו אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ולאחר שהוא לוקח דם הקורבן לא ייקח משלך. שמשם אותו ששופך דם. מלחך אותו דם הבהמות. ומפני זה לא צריך לכסות אותו ממנו לקיים בו אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ולאחר שהוא לוקח הדם, מקריבים הקורבן למעלה, שנאמר בו אֶת קורבני לַחְמי לאִשַי. וכנגד השור הוא חמור נוער. אם זכו הרי שור מקבל הקורבן, ואם לא הרי חמור נוער. ומפני זה נאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. יחדיו כלומר, לא תגרום שיאכל חמור קורבן השור.

קורבן שלישי של ערבית, קורבן העופות, שנאמר בהם שתי תורים או שני בני יונה. שאם זכו, נשר של יעקב יורד לקבל אותם. ואם לא, נשר של צד הטומאה נֵץ לגבי יונה. וכפי הקורבן כך יגדל או יקטן.

קורבן רביעי, אדם, זה הוא שמקבל קורבן האדם שהוא מחשבה שמקרבת ומייחדת הכול, ועליו נאמר אדם כי יקריב מכם קורבן לה'. זה הוא שמקריב קורבן לה', וזה התורה. ומפני זה תיקנו בתפילה לשמוע בה ספר תורה. להיות בו קורבן שלם באדם, שכתוב זאת התורה, אדם. ומפני זה מֵסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה.

וכל קורבנות אלו רמוזים בגוף האדם. מוח ולב וריאה, הם אריה שור נשר. קטרוג שלהם כלב חמור נץ, טחול מרה וכבד. שהם משחית אף וחֵמה. מחשבה, זה אדם. יש מחשבה טובה של חיות טובות. ויש מחשבה רעה של חיות רעות. ומחשבה טובה הוא אדם טוב. ומחשבה רעה זה אדם רע בלייעל. אדם להבל דָמָה.

כנגד המוח הוא אריה שיורד לאכול קורבנות. ועליו נאמר ופני אריה אל הימין לארבעתם. לב לשמאל ועליו נאמר ופני שור מהשמאל לארבעתן. ריאה זו נשר שיש לה כנפיים שפורח בהם. ועליה נאמר ופני נשר לארבעתן. מחשבה שהוא אדם רוכב על כולם, והם מרכבה שלו, כסוסים לבני אדם.

כוחות המוח עצמות בקורבן. וַתִקְרבו עצמות עצם אל עצמו. כוחות הריאה והלב, עורקים, קשר וחיבור, ותנועה שלהם רוח של כנפי ריאה, והוא רוח אלקים מרחפת על פני המים, שהוא המוח, מפני שרֵיאה אלקים כלולה משניהם. כמו שעוף ממים וארץ, והם כלולים משניהם.

על המוח שורה ברכה. על הלב שורה קדושה. על הריאה שורה ייחוד. מחשבה כלולה מכולם. והם יברכך ה', יָאֵר ה', יִשָׂא ה'. יְבָרֶכְךָ במוח. יאר בלב ששם אור העיניים, כמו שנאמר הלב רואה. יִשָׂא ברֵיאה שהוא שלום, כמ"ש וישם לך שלום.

והם שמיעה ראייה ריח. שמיעה במוח, והוא בהיפוך חו"ם, ששורה בלחות וקרירות המוח לחמם אותו מצד הגבורה. והוא אריה מצד הגוף. שור מצד הנפש. שהם אש ומים. אש שכלית, מים יסודיים. ראיה בלב שהוא אש. ראי"ה ארי"ה, מים שכליים, לקרר אש יסודית של הלב, שלא ישרוף כל גוף.

ריח ברֵיאה שיוצא לחוטם, עליו נאמר וייפח באפיו נשמת חיים. וריאה, היא מצד המוח קרה, ומצד הלב יבֵשה. והוא חציו מים יסודיים, וחציו יבָּשה יסודית. משום כך שורה עליה רוח שכלית שהוא חם ולח. חם לחמם הקרירות. לח להרטיב היְבֵשוּת. זה שכלי, וזה יסודי.

דיבור זה אדם שכלול מכולם. ומי מוציא אותו, מחשבה. ומפני אלו שכליים, היו יורדים בקורבן להקריב קורבן ולייחד הכול. ואלו הם בתחיית המתים, שבהם יהיה הקב"ה מקרב עצם אל עצמו, וגידים ועורקים כולם לחבר זה בזה, ויתקבלו אלו באלו, וישתלבו אלו באלו, זה כמ"ש מקבילות הלולאות. באותו זמן יהיה שמחה וניגון בקירוב שלהם.

תיקון עשרים ושתיים

בראשית ברא אלקים. בראשית אחד הוא שלא גלוי. וברא שניים. שניים הם, והם ב'. והם שני עולמות סתומים. ובמה ברא אותם, בנקודה אחת סתומה. רֵאשית נקראת. ועליה נאמר כולם בחכמה עשית. ושני עולמות סתומים לא היו מתגלים, עד שעשה להם שני לבושים. ומה הם, את השמים ואת הארץ. את השמים לבוש לעולם העליון שנברא בנקודה עליונה. ואת הארץ לבוש לעולם התחתון שנברא באלקים שהיא אמא עילאה.

י' ראשית נקראת והוא אבא של הכול. ה' אלקים והיא אמא של הכול, אֵם כל חי. וחכמה שהוא אבא לא ניכר אלא בבינה שהיא אלקים. ושָם י"ה או"א כאחד, שני עולמות סתומים. ו"ה הם שני בנים והם עוה"ז ועוה"ב. ו' עוה"ב שהוא עולם ארוך, ה' עוה"ז שאין הוא ארוך.

ב' שני היכלות לשתי אותיות שהן י"ה. ועליה נאמר אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. ומה הם ב' היכלות אלו. אלא אחד הוא אהי"ה, ושֵני אדנ"י. ושניהם הם כינויים לשתי אותיות י"ה, או"א. וכך עולה חשבון אהי"ה אדנ"י לחשבון כנו"י. ובה גנוזים או"א. וזה הוא הנסתרות לה' אלקינו י"ה. וזה הם נסתרים וגנוזים, והם סתרי התורה ממש. ומפני שהם נסתרים צריך שלא לגלות אותם. וזה הוא סוד העריות, שכתוב ערוות אביך וערוות אמך לא תגלה. לא תגלה ודאי מן הכיסוי שלהם.

קם זקן פתח ואמר, רבי רבי, רד כאן, שאתה רבי שמעון. שהרי השכינה הקדושה שומרת אותך ואת חבריך. בשבועה עליכם לא תתעכבו שם לרדת כאן אַתם. וכך אני משביע את כל אלו בעלי הישיבה העליונה והתחתונה, שיהיו כולם יורדים עימכם. וכן אני משביע את אלו מלאכים וצבאות קדושים אשר ממונים לשמור אֶתכם. ולא לכבוד שלי אני עושה ולא לכבוד של או"א, אלא לכבוד השכינה.

מיד קול התעורר בענפי אילנות גן העדן. עליונים רְדו תחתונים היאספו, לרדת עם אלו בעלי ישיבה עליונה ותחתונה. שהרי הרשות ניתנה לכם מלמעלה. מיד כולם התפשטו מצורת דמותם והתלבשו באוויר זה העולם, שהוא כינוי וסתירה לאותיות הקדושות.

בינתיים הרי אליהו מקדים להכין להם מוֹשָבָם.

פתח ואמר, רבי רבי, רבי שמעון, שהפה שלך הוא מדבר גדולות בתורה. ממנו מזדעזעים עליונים ותחתונים. והפה שלך נאמר בו והר סיני עָשַן כולו, מפני שהאות י' שורה במוח שלך. ה' בלבך שהיא בינה, ובה לב מבין. ו' בפה שלך, וממנו וכל העם רואים את הקולות, שהוא באותם הבלים שיוצאים מפיך, שעליהם נאמר קול ה' חוצב להבות אש.

שש טבעות הן בקנה שבהן עולה ו'. והן ו' דרגות לכיסא. ה' בלב, היא הב"ל, ה' ל"ב. שוודאי היא ה' בלב. ו' בקול שיוצא ממנו. וזה הוא קול שיוצא מהבל.

ושני בתים יש בלב. אחד מוציא הבל, ואחד מוציא הבל. והם ה' עליונה ה' תחתונה, בשני בתי הלב, שהם כנגד בית ראשון ושני. ו' קול שיוצא משניהם. י' דיבור ששורה בפה. ועליו נאמר בִּדְבַר ה' שמים נעשו. והוא דיבור אחד שכולל עשרה אמירות. וסוד הדבר, אחת דיבר אלקים שתיים זוּ שמעתי. להראות בה שעשר הדיברות בדיבור אחד נאמרו. שתיים זו, אלו אנכי ולא יהיה לך. והוא אחד, אחד ביניהם. וזה הוא שאמרנו שבשניהם תלויות מצוות עשה ולא תעשה. והקב"ה משניהם דיבר לתת כבוד לתורה. שהרי הוא בדיבור אחד אמר הכול. ולמה אמר שתיים זו שמעתי. ז"ו אח"ד הוא בחשבון, ששני תורות הן, והקב"ה אחד ביניהם ושמו אחד. ומשני דיבורים יצא הקול ונחלק לשבעים קולות, כנגד שבעים פנים. והרג בהם שבעים אומות על שלא קיבלו תורה. ובשני דיבורים הרג שתי אומות, שהן עשיו וישמעאל, שלא רצו לקבל תורה.

שהרי הקב"ה אחד הוא, והוא לא היה מדבר באלו קולות ודיבורים של אנכי, אלא להראות ששמו וכבודו היה בתורה. ומפני זה הקב"ה דיבר ממנה. כדי שיזדעזעו כל אוה"ע מאלו שעוסקים בה. ומפני זה אמר הקב"ה למשה זה שמי לעולם וזה זִכרי לדור דור. שמי עם י"ה שס"ה מצוות לא תעשה. זכרי עם ו"ה רמ"ח מצוות עשה. להראות שהתורה בשם של הקב"ה נבראה, ועל שמו נקראת. כמ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. ובה שורה הקב"ה. וממנה דיבר בסיני.

ויש תורה עליונה שלא נקרא בה בריאה אלא אצילות שלו, והיא והוא הכול אחד. וכל בן אדם שעוסק בתורה, שמו של הקב"ה שָם. כש"כ וכש"כ ברבי שמעון. ורבי שמעון, ודאי פיך הוא סיני. שבעה הבלים שיוצאים מפיך השכינה שורה עליהם, שהיא בת שבע. שהם שבעה שמות של השם המפורש. שהוא השם של ארבעים ושתיים אותיות.

וממנו עולה קול שהוא עמוד האמצעי, ומתעלה לשבעים קולות. שהיא ודאי בו עולה לשבע שהיא ה' עליונה. אוירא דכיא, אויר ארץ ישראל שהוא מחכים, מצד החכמה שהיא י'. ובה עולה ו' לעשר ו' פעמים. וב' אותיות ה' הן, ה' הבל מבפנים, ה' הבל מבחוץ. ושניהם הם בלב ובפה. הן עשרה דיברות של הקב"ה. ובהן הם הלב והפה שווים. ומי שעוסק בתורה אז צריך שיהא בפה והלב שווים. ולא לחינם נאמר כל מי שאין תוכו כְּבָרוֹ אל יבוא לבית המדרש.

שתי אותיות ה' ודאי הן שני דיבורים, שנאמר בהם שתיים זוּ שמעתי. ו' קול שיוצא מהם, ועליו נאמר קול דברים אתם שומעים. וזה הקול יצא משני דיבורים שהוא ה' ה', שכוללים עשר דיברות. ה' בלוח אחד, והיו מסודרים אצלם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל. הרי חמישה בלוח ראשון. בלוח שני היו מסודרים אצלם חמישה תיקונים אחרים, שהם טפכם, נשיכם, וגרך, אשר בקרב מַחֲנֶיךָ, מחוטב עציך, עד שואב מימיך, זה הם ה'. הרי שני דיבורים שכלולים בהם עשרה. וקול שהיה יוצא מהם היה כולל אותם, וזה ו'. כולל ו' פעמים שכתוב טוב בששת ימי בראשית, והיא הייתה עולה מהם באות י'. ו' פעמים י' הן שישים, נמצא שהיא י' אמירות, שלא היה עולה לע"ב שמות.

ה' ה' שני דיבורים ובהם עשר הרי שתים עשרה. ו' היא עולה באות י', ו' פעמים י' שהן שישים הרי ע"ב. ואם תאמר שבתורה דיבר ולא יותר. לא נמצא מקום למעלה ולמטה שלא דיבר ממנו, אפילו במלאכים. שלא נמצא שאלוק אחר יש בעולם, ודיבר בכיסא, כמ"ש אנכי. וכך עולה אנכ"י לחשבון כס"א. ואח"כ דיבר במלאכים, כמ"ש וכל העם רואים את הקולות. שעליהם נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול.

מפני שכאשר הקב"ה רצה לדבר במלאכים ירד שמו עליהם, כמו זה, יהו"ה. י' בחיה אחת שהיא אריה ובו נאמר אריה שאג מי לא יירא, ובאיזה מקום, י' בראש, ה' על כנפיו, ו' בפיו, ה' בזנבו. ובגללה נאמר הֱוֵי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. וזה הוא ופני אריה אל הימין לארבעתם, ואח"כ היה יורד בחיה ששמה שמור, כמו זה, הוה"י. ה' בראשו, ו' בפיו, ה' בכנפיו, י' בזנבו. וזה הוא ופני שור מהשמאל. ואח"כ היה יורד על חיה ששמה נשר, כמו זה והי"ה. ו' בראשו, ה' בפיו, י' בכנפיו, ה' על זנבו. וזה הוא ופני נשר לארבעתן. והם שנים עשר פנים, לכל אחד שישה, עולים לע"ב. וזה הוא וכל העם רואים את הקולות.

ואדם רוכב על גבם זה מט"ט, שהוא כולל שם של ארבעים ושתיים אותיות. והן שש אותיות, ולכל אות עולות שש, ז' מילים, ובכל מילה שש אותיות, ועולות למ"ב. וזה הוא שרפים עומדים ממעל לו שש כנפיים שש כנפיים לאחד בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף.

שכמו שהוא השם של הקב"ה של מ"ב וע"ב למעלה, כך הוא השם של מ"ב וע"ב למטה. כמ"ש כשמך אלקים כן תהילתך על קצווי ארץ. וזה הוא וכל העם רואים את הקולות. והם היו מלאכים, שכל אחד היה נעשה קול ופרח באוויר. וכל אחד מישראל שהיה אומר נעשה ונשמע היה שורה בפיו, והיה מלמד אותו התורה כולה.

ואח"כ דיבר עימהם מן השמים והארץ, כמ"ש מן השמים הִשמיעך את קולו ליַסֶרך ועל הארץ הראך את אִשו הגדולה ודבריו שמעת. באותו זמן שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד ישמחו השמים ותגל הארץ. אח"כ היה מדבר עימהם מארבעה צדדים, והיו מסתכלים אצל מזרח והיו שומעים את הקול, ואצל מערב ודרום וצפון היו שומעים את הקול, להראות שמכל מקום דיבר עימהם. ולא היה מקום למעלה ומטה שלא דיבר עימהם. להראות שמלוא כל הארץ כבודו, שהוא סובל עליונים ותחתונים, והוא סומך מעלה ומטה, וכיסא הכבוד, ומלאכים, ונשמות. הוא סובל הכול ומקשר הכול ומייחד הכול. ואין מי שסומך אותו.

והוא נקרא בכל שמות, להיות ניכר חוזקו בכל שם ושם, מאותה דרגה וממונה ששורה עליו. ולו אין שם ידוע. והוא נקרא אחד בחשבון כאשר שורה בדרגה שהם אחוזים משאר דרגות. והוא אין לו חשבון. כאשר שורה על כל עולמות עליונים ועל כל ממונה שלהם, נקרא על שמו. להראות לכל אחד מישראל ממקום שקוראים לו לפי צורכם. כמו שנאמר הרוצה להעשיר יצפין, להחכים ידרים.

קם רבי שמעון וכל בעלי הישיבות, והשתטחו לפני הזקן, וברכו אותו. אמר רבי שמעון ודאי זה הזקן ממקום של עתיק יומין הוא בא. ושם גדל. זכאי חֶלקֵנו שזכינו לשמוע דברים עתיקים ממקום של עתיק יומין. זכאי חלקנו שזכינו לזה.

קם רבי שמעון פתח ואמר. בראשית ברי"ת א"ש. שהוא אות ורושם, שעליונים ותחתונים בו עומדים. הוא אות הצבא שלמעלה שבהם נקרא הקב"ה יהו"ה צבאות. והוא אות הצבא שלמטה. הוא אות וברית שבו עומדים שמים וארץ, כמו שאתה אומר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. הוא אות ודאי, שהוא רושם של חותָם המלך.

בינתיים הרי הזקן ירד אצלו כמקודם, פתח ואמר, רבי רבי, י' ברית הוא ודאי צדיק ח"י עולמים. שהוא י' קטנה מצד החכמה שלמעלה. שכאשר יורדת י' אצלו, אע"פ שבמקומה י' עליונה נקראת, כאשר יורדת לגבי צדיק י' קטנה נקראת, ואותו ו' אע"פ שהיא ו' עליונה במקומה בעמוד האמצעי. כאשר יורדת אצל צדיק להתחבר בה', ו' קטנה נקראת. א"ב של אותיות קטנות בו הן. וה' עליונה כאשר יורדת אצל צדיק, קטנה נקראת. ואע"פ שאותיות השם הקדוש בו כלולות, סתומות הן בו. ובשבילו נאמר סוד ה' לירֵאיו ובריתו להודיעָם. ואם סתומות הן בו, במה ניכרות, בשכינה, שהיא מראה שמאירה כאשר יורד יהו"ה לגבי צדיק להאיר בה ודאי. וממנה ניכרים. כמ"ש כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו. אם הוא שָם נקראת מראה שמאירה. ובאותו זמן כי אם בזאת יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל וידוֹע. ואם יסתלק מצדיק ונשאר הוא חרב ויבש, מיד נקראת מראה שלא מאירה. באותו זמן אל יתהלל חכם בחכמתו.

ומי גורם להאיר לה, ולהכיר בה את הקב"ה. מי ששומר ברית. וסוד הדבר זה השער לה' צדיקים יבואו בו. זו היא שער הצדיקים, ויש להם רשות להיכנס שם. וזה הוא מי שהוא צדיק, ובו יהו"ה, הוא זוכה בשכינה ויורש אותה, ועולה בה למלך שהוא עמוד האמצעי. שהוא מלך, והיא מלכות שלו. וסוד הדבר ועמֵך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, וזו היא השכינה שנאמר בה והארץ הדום רגליי.

והשכינה היא ציור של עליונים ותחתונים. כל צורות דמות הספירות וכל שמות שלהן בה הם מצוירים. ובה הם מחוקקים נשמות ומלאכים וחיות קדושות. ובה מחוקקים מה שנאמר בהם ודמות פניהם פני אדם.

קם רבי שמעון ואמר, זקן זקן, והרי השכינה היא ייחוד הקב"ה, איך מחוקקים בה צורות דמות שלמטה שאין הם מציאותה. אמר לו, רבי, למלך שהוא יושב בהיכלו, וכמה בני אדם נכנסים לראותו. מֵהם מסתכלים בלבושיו, ומהם בגופו, ומהם מסתכלים במעשיו. ובוודאי במעשיו ניכר מה הוא המלך. שלבושים הוא משתנה בהם לכמה שינויים. ולבושים שהוא לובש בבוקר לא לובש בערב. ולבושים שלובש יום אחד לא לובש יום שני. וכך בכל יום וחודש ושנה ושבת וימים טובים משתנה בלבושים.

כמו כן השכינה כמה לבושים יש לה, שמהם ברא הקב"ה כיסאוֹ, ומלאכים וחיות ושרפים, ושמים וארץ, וכל מה שברא בהם. וכל בריות שברא מאלו לבושים שלה, רשם אותם כולם, וחקק אותם בלבושיה. כדי להסתכל ממנה בכל בריות לרחם עליהן. וסוד הדבר וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה באלו לבושים שהם מאירים בכל זמנים שישראל מאירים להם במעשים טובים. ובגללם הקב"ה מרחם עליהם.

ואם עושים מעשים רעים, היא מתלבשת לבושים אחרים שחורים, שבהם רשומים כל אלו בעלי הדינים שנקראים לילות, לדון בהם את העולם. ובאותו זמן היא אומרת אל תראוני שאני שחרחורת. ומפני זה אלו מצד הלבושים הם מחוּקָקים בה. עליונים שהם מלכים ושולטים על תחתונים. והמלאכים נקראים מצד המלכות. ומצד הגוף נקרא חסד זרוע ימין, גבורה זרוע שמאל, הגוף עמוד האמצעי, נו"ה שתי שוקיים. צדיק אות ברית.

והיא ציור כולם. ומבפנים ממנה שהוא תיקון הגוף מאיר הקב"ה שהוא יהו"ה, כנשמה בגוף, לִפְנים מהכול אותו שאחוז בכל ומקשר הכול, שלא נרמז בשום רמז. והכול נרמז בשכינה, שמתלבשת בלבושים שבהם מצוירות כל בריות. היא נקראת בכל שמות. והיא דמות ארבע חיות בלבושיה. שבכל אחת ואחת רשום ארבע אותיות. ודמות אדם לָהֵנָה, זוֹ רושם עשר אותיות, שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שעולה לחשבון אדם. דמות אדם ודאי זו השכינה שהיא צורת דמותו, דמות האדם, ועליה נאמר ותמונת יהו"ה יביט. וזה מצד הלבוש. אבל מצד הגוף היא ייחוד עמוד האמצעי. הוא החותָם מצד הגוף. ומפני שהוא החותם, אומרת השכינה לגבי יהו"ה שהוא מבפנים, שִׂימֵני כחותם על לבך. שאע"פ שאתה תסתלק ממני בגלות, החותם שלך נשאר עימי ולא יוסר ממני לעולם.

קם רבי שמעון ואמר, זקן זקן, אומַר לך הפסוק שלמדנו כאופן זה, שימני כחותם על לבך. שימני חותם לא כתוב אלא כחותם. אומרת השכינה, ריבון עולמים, שימני כחותם, כאותו רושם על החותָם שלך. שאע"פ שהחותם נשאר בידיך, רושם שלו בכְּתב הוא. ומאותו רושם מזדעזעים עליונים ותחתונים. כמו מלך שהוא בשר ודם, מה שרושם בכתב, הרושם שלו, שהחותם בידו הוא. ואע"פ שהחותם בידו נשאר כך יראים מרושם החותם, כאילו היה המלך, על אחת כמה וכמה אם היה החותם.

שימני כחותם על לבך. וכי מי רואה חותמת על הלב. אלא אלו תפילין. שאותן רצועות שלהן תלויות על הלב. ואלו תפילין של ראש. ותפילה של יד שהיא בשמאל כנגד הלב. וזה הוא כחותם על לבך. וכחותם על זרועֶךָ תפילה של יד, שהן רושם של השם הקדוש, שהוא י' קדש לי כל בכור, ה' והיה כי יביאך, ו' שמע ישראל, ה' והיה אם שמוע. ומאותו רושם מזדעזעים אוה"ע. כמ"ש ורָאו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. שם ה' אלו תפילין של ראש.

שימני כחותם זה אות ברית מילה, ואות של ימים טובים, שהוא רושם השם קדוש. כמו זה, מי יעלה לנו השמיימה, ראשי תיבות מיל"ה. וסופי מילים יהו"ה. מי ששומר זה הרושם, כאילו שומר השם הקדוש. ומי שמשקר בזה הרושם כאילו משקר בשם הקדוש. שזה נקרא חותמת טבעת המלך.

שכל בן אדם ששומר זה הרושם למטה, שהוא אות ברית, אות שבת, אות תפילין, אות ימים טובים, הוא רשום וחקוק למעלה, ומאיר למעלה. וממנו מזדעזעים עליונים ותחתונים, שכתוב ורָאו כל עמי הארץ כי שם י' נקרא עליך, שם יהו"ה ודאי. זה אותו רושם של אות ברית מילה, ואות תפילין, ואות שבת וימים טובים. ומי שמשקר למטה בו, נעברת חקיקה שלו מלמעלה. באותו זמן שולטים עליו כל מקטרגים עליונים ותחתונים.

שימני כחותם זו הנשמה. שהוא רושם שלה חקוק למעלה. כמו שנאמר ביעקב, צורת דמותו של יעקב חקוק בכיסא הכבוד. שכל נשמות שהן נגזרות משם, חקיקה שלהם היא חקוקה למעלה, ורושם שלהם למטה. ואותה חקיקה שלמעלה הוא חותם, ורושם שלמטה רושם החותם. ומיד שרושם חקיקת הנשמה הוא למעלה, ורושם שלה למטה, נאמר בה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. עולים למעלה, ומסתכלים בצורת דמות הנשמה שמאיר באותה חקיקה ומזדעזעים ממנו. יורדים למטה, ומסתכלים ברושם אותו צורת דמות שלמטה, ורואים שלא השתנה מצורת הדמות שלמעלה וִירֵאים ממנו.

שימני כחותם זו התפילה, שבה הוא חקוק ורשום ח"י עולמים, בשמונה עשרה ברכות התפילה, וזה הוא רושם החותם בכתב, שהיא התורה, חקיקת האותיות של החותם זה צדיק ח"י עולמים. החותם זה עמוד האמצעי, שהיא ק"ש. והנה מלאכי אלקים עולים, בזמן שהוא זוקף בשם עולים עימו. בזמן שהוא מנמיך וכורע בברוך יורדים עימו. וזה הוא והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. מלאכי אלקים עולים, בזמן שהוא עומד בדין עומדים כולם ומלמדים עליו זכות. ויורדים, בזמן שמנצחים אותו בדין ויורד למטה, כולם יורדים עימו. כמו שנאמר ביעקב אנכי ארד עמך מצריימה ואנכי אַעַלְךָ גם עָלֹה.

שימני כחותם זו הנשמה שהיא חקוקה בכיסא. בזמן שהיא מתעוררת למטה בתפילה, הכיסא מתעורר למעלה. כחותם זה רוח שהוא ציור של ש' חקוק במלאכים. בזמן שהיא מתעוררת למטה בתפילה, המלאכים מתעוררים עימו למעלה. על זרועך זו הנפש שהיא חקוקה בארבעה צדדי העולם. בזמן שמתעוררת היא בתפילה למטה, ארבעה צדדי העולם מתעוררים עימה.

נשמה היא החותם, הרוח ציור האותיות שהן חקוקות בחותם. הנפש רושם האותיות בחותם, שהן רשומות בציורי האדם כרושם החותם בכתב. ובאותו רושם של הנפש, ניכר הפרצוף בגוף האדם, מאיזה מקום הוא. ומפני זה נאמר, בזה החותם כמה רישומים יש בו, ארבעה. רושם של אריה שם, רושם של שור שם, רושם של נשר שם, רושם של שמות אדם שם. ומי הוא שרושם אותם בחותם, יהו"ה אמת. שבזה ארבעה רשומים הם כל בריות העולם.

אבל אוה"ע שמשקרים בו, אין הם רשומים בו, אלא בחותם של שקר. והוא נחש שמדבר שקר על הקב"ה. ובגללו נאמר בדרך משל, שקר אין לו רגליים, וכך נחש אין לו רגליים, על גחונך תלך. ועתיד הקב"ה למחות השקר מהעולם. כמו שאתה אומר ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. שוודאי זה הנחש הוא מלאך המוות שהורג בני האדם, וגורם דמעה. שהוא אל אחר. ובמה הורג, בסם המוות שלו שהוא גיהינום. וזה הוא ס"מ.

ובאלו פרצופי החיות, מתגלה הוא לבני אדם בדרך שקר לפתות אותם. וסוד הדבר אם ה' לא יבנה בית שָוְא עמלו בוניו בו, ואין להם קיום. אבל ציורי החיות הם רשומים בשם של הקב"ה, בזה רושם המזוזה, שהוא שד"י מבחוץ יהו"ה מבפנים. וזה הוא רושם ברית המילה, שד"י מבחוץ יהו"ה מבפנים. שד"י הרי ש' שלושה אבות, שהם שתי זרועות והגוף, אלו הם שלושה ענפים של ש'. ד', שכינה, י' צדיק אות ברית מילה. ועל זה שד"י נאמר ואֵרָא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י. בזה שד"י, שהוא מבחוץ במזוזה. אבל ושמי יהו"ה שהוא מבפנים במזוזה, שהיא השער של הקב"ה, שנאמר בה זה השער לה', לא נודעתי להם.

וּכְתבתָם על מזוזות ביתך ובשעריך, אלו שני עמודי אמת. זז מוֶת מן הבית שהיא השכינה, ולא מתקרב אצלה, כמ"ש והזר הקרב יומת. ואותיות של מזֻזוֹ"ת הן ממש ז"ז מוֶ"ת. ומפני זה מי ששומר ברית מילה שהוא החותמת שלו, זז מוות ממנו. שהוא שטן, יצה"ר, רע, טמא, צפוני, מלאך המוות. ולא יתקרב אצלו. ולא ימות על ידו.

ומי שמשקר בברית מילה, הוא משקר בחותם המלך. שהוא רשום בו שד"י מבחוץ יהו"ה מבפנים. מנין לנו? מזה הפסוק נלמד, מי יעלה לנו השמיימה. ראשית תיבות מיל"ה, סופי מילים יהו"ה. בוודאי מי שמשקר בברית מילה, מסתלק ממנו יהו"ה ושד"י, ושורה עליו שטן, שהוא אל אחר, נחש שורה במקום יהו"ה מבפנים, וסם מוות שורה במקום שד"י מבחוץ. וזה הוא שאמר הפסוק את מקדש ה' טימֵא, אם לא שב בתשובה. וסובל כמה ייסורים להעביר אותו נחש משם, ואת סם המוות שלו, שהיא צרעת ממארת, בכמה חוֹלָיים ונגעים. עד שלא נשאר בו בשר שהיא עפר. וסוד הדבר ועפר אחר ייקח וטח את הבית. מפני שנחש עפר לחמו. עד שיתפרנס מאותו בשר לא יזוז ממנו. ועני חשוב כמת. מה מת פניו משתנים כמו כן עני פניו משתנים. והרי כתוב כְּרֻם זֻלוּת לבני אדם. מהו כְּרֻם זֻלוּת, אלא מי שנצרך לבריות פניו משתנים כִּכְרום. וכמה נשיכות של ייסורים נושך אותו אותו נחש.

ולא עוד אלא שעני חשוב כמצורע, מה מצורע וראשו יהיה פרוע, כך עני. מה מצורע מחוץ למחנה מושבו, כך עני ערום ויחף. ועניות היא לישראל במקום הצרעת. וארבעה צורות דמות הם, כארבעה גווני הצרעת. והם נגע לבן, אדמדם, ירקרק, בהרת שחורה, הרי ארבעה. וכולם יש להם מקומות ידועים בגוף. ומהם באים לבני אדם כמה מחלות. לבן ואדמדם חלב טמא וכבד, ירקרק מרה, בהרת שחורה טחול. ומהם נובעים ארבעה מיני מחלות. והן מרה לבנה, מרה אדומה, מרה ירוקה, מרה שחורה.

ואם שב בתשובה, יורד עליו סם חיים שהיא השכינה, ונאמר בה ושב ורָפָא לו מאלו מיני חוליים. ומְחַיֶה אותו ממיתת העניות. כמו שאתה אומר והָשִיבו וִחְיוּ. שישראל בזמן שהם עניים קרויים מתים. ובגללם נאמר שובו וחיו. ואין עניות כעניות התורה. שמי שאין בו תורה נקרא מת. הרפואה שלו מה היא לאותו עולם. התורה, שנאמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה. והיא רפואה כמ"ש רִפְאוּת תְהִי לשָׁרֶךָ.

שימני כחותם. מה חותם בזה מקום. זה אות שבת ויו"ט, שהוא שקול לברית מילה. כמו זה, שב"ת. ש' כנגד שי"ן של שם שד"י, כלולה משלוש חיות עליונות, משלושה האבות. ב' זו ד', שהיא רביעית לאבות, ורביעית לשלוש חיות, והיא דמות אדם, ולא אדם, כמ"ש ודמות פניהם פני אדם. אלא מה אדם יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שבת בה שד"י. יהו"ה הוא רשות היחיד, רוחבו ארבעה וגובהו עשרה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. י' של שד"י כנגד אות של שבת ויו"ט. י' בו נרמזו ע"ס.

זה הרושם הוא לבן המלך. אבל לעבד המלך רושם שלו שד"י, מצד אותו שנאמר בו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. מה הוא, מט"ט שעולה לחשבון שד"י. והוא אדם קטן בצורת דמות שלמעלה. וזה הוא אִם כְּבָנים אִם כעבדים.

מי שהוא רושם אריה בחותם שלו, הוא לבן בפניו. מי שהוא בחותם שור הוא אדום בפניו. מי שהוא בחותם הנשר הוא ירוק בפניו. מי שהוא בחותם של דמות אדם הוא שחור בפניו, כמו התורה שכתוב שחורה אני ונאוָה.

שימני כחותם, זו התורה, שנאמר בה תורת אמת הייתה בפיהו. והיא כלולה מעשר אמירות שהן י'. ומעשר דיברות שהן ה' ה'. ומה תורה, ו' כולל שישה ימי בראשית. על לבך, זה ל"ב אלקים בחשבון ל"ב. שתלויים מן ו', שהוא ו' פעמים טוב. ובה נשלם ו', השם של ארבעים ושתיים אותיות, שבהן נבראו שמים וארץ וכל מה שיש בהם. וזה הוא סוד כי יום נקם בלבי. לב"י עולה מ"ב. ויכֻל"ו ע"ב שמות של השם המפורש. ועליו נאמר ללב"י גיליתי, ולאיבריי שהם רמ"ח מצוות התורה לא גיליתי. ובזה ויכֻלו, ה' בשישי שהוא בו', וזה הוא ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי, שזו ה' של השישי היא מלכות שביעית. והיא נקראת ע"ב. ובה רוכבת ו' לפדות את ישראל, כמ"ש הנה ה' רוכב על ע"ב קל. מפני שהיא הכלל של שלושת האבות, שתלויים מהם ע"ב שמות. ונכללים בה. וכנגד שלושה האבות נאמר בו ויכֻלו שלוש פעמים שביעי. ואז הוא סוד השב"ת. ב"ת ש', שהם ויסע ויבוא ויֵט שנכללים בב"ת. באותה זמן חלה זכות אבות. שמיום שנחרב ביהמ"ק העולם נקרא תוהו ובוהו. משם ואילך מתקיים הפסוק אמרתי עולם חסד ייבנה. חס"ד עולה לחשבון ע"ב שמות.

וזה הסוד שנקשר שביעי ביום ראשון. ומי הוא שביעי זה צדיק אות של שבת וימים טובים. וסוד הדבר חי ה' שִכבי עד הבוקר וזה בוקר של אברהם. אותו שנאמר בו וישכם אברהם בבוקר, והוא חסד שלו. מפני שבזה החסד נתקן הכיסא שהוא נפוּל, כמ"ש והוכן בחסד כיסא. ובו יקוּם, וסוד הדבר ובחסד עולם ריחמתיךְ, וכל ספירות מתקשרות בימין, מפני שעליו נאמר מימינו אש דת למו. מימין ניתנה התורה. משום כך מוליך לימין משה זרוע תפארתו, ובוקע מים של התורה משם. מה' של אברהם. להיות לו בה שֵם עולם. ובה נשלם ה' של משה, שהיא במשכון אצל אברהם, במשה, שהביא התורה, עד שיִפדה את בניו. וסוד הדבר כימי צאתך מארץ מצרים אַראנו נפלאות.

וסוד הגאולה בזה החותם הוא. שעליו נאמר כי בשמחה תֵצֵאו ובשלום תוּבָלוּן, בשמחה עולה לחשבון אד"ן שהוא אדנ"י, ארון הברית אדון כל הארץ נקרא. חוץ מאות ש' שהיא שלוש מאות. והם שלושה האבות שהתחברו בה. ואותיות בשמח"ה היא מחשב"ה. בחַמה ה"ן, והיא השכינה שאין לה ייחוד אלא במינה, כמו האותיות של ה"ן. ונעשות עשרה ונעשות מאה. כמו שהשכינה כוללת כל העשרה וכל המאה, כמ"ש הֵן לה' אלקיך השמים ושמֵי השמים, וסוד הדבר הן אדנ"י.

ובשלום תובלון. ש' שלושה אבות. ו"ו שני משיחים. מ' ל"ב של ובשלום עולה ע"ב. וזה הוא שנאמר ושבתי בשלום אל בית אבי. שמחה הוא שנאמר בו לֵך אֱכול בשמחה לחמֶךָ ושתה בלב טוב יינך. זה יין המשומר בענביו, ועליו נאמר סוד ה' ליראיו. יין טוב זה צדיק שנאמר בו הצדיק אבד. ומהו אבד, אבד אותה נביעה, ונשאר נחרב ויבש בבית ראשון ושני.

קם הזקן ואמר, אדנ"י במחשבה עולה, ולא בחשבון, וכתוב הַס כל בשר מפני ה', כי נֵעוֹר ממעון קודשו. יתעורר בו כמו שמתעורר משנתו וחוזר לשנתו. עד שיתעורר יהו"ה שהוא רחמים, לקיים בו וברחמים גדולים אֲקַבצך. גדולים נקראת מצד של האל הגדול שהוא חסד. והשכינה בו עולה להיקרא גדולה. ובו ודאי סוד הגאולה, כמו זה יו"ד ה"א וא"ו ה"א יהו"ה. וא"ו בו סוד הגאולה שהוא רשום בשם ע"ב. שהם וה"ו אנ"י וה"ו ראשי תיבות וא"ו. שלוש עשרה מידות הרחמים של התורה, שניתנה מימין.

נשאר יו"ד ה"א ה"א שעולה לחשבון ל"ב. והוא ב' מן בראשית, ל' לעיני כל ישראל. ועוד הוא ל"ב אלקים של מעשה בראשית שכתוב כי יום נקם בלבי ושנת גאוליי באה. ושֵם ע"ב הוא ויכֻל"ו. בוא נשלם סוד הגאולה. ועליו נאמר ללב"י גיליתי שהוא חשבון ויכל"ו. ובו מתקיים הפסוק אמרתי עולם חסד ייבנה, וכמו שיָצאו ממצרים בסוד של ע"ב שמות, כך יֵצאו בהם כאשר יִגָאלו באחרונה, באותו זמן חסד ה' מלאה הארץ. ועליו נאמר וחסדי מאתך לא ימוש, ובחסד עולם ריחמתיך. ומפני זה שיבח דוד לקב"ה בגלות שהיא שאול, בזה החסד. כמו שאתה אומר כי חסדך גדול עליי והיצלת נפשי משאול תחתִיָה.

ואם אוה"ע דוחקים את ישראל יותר מדי, הקב"ה חס על ד' מן חס"ד שהיא דל"ת בגלות. ומתקיים הפסוק בו בטרם תחיל יָלָדָה. ושבעים מילים של מזמור יַעַנְך ה' ביום צרה, כנגד שבעים שרים, שהם צירים וחבלים של השכינה העליונה והתחתונה. שאותיות ב' בו נקראים ארמונות גדולים. כמ"ש גדולים מעשֵי ה'. והקב"ה בו נקרא גדול, כמ"ש גדול אדונינו ורב כוח. ובו עולים ישראל לגדולה.

והשכינה בה נאמר הנה מקום אִתי, באותו זמן מתקיים בה הפסוק גַדְלו לה' אִתי. ובה נאמר בקב"ה באותו זמן כי גדול אתה ועושה נפלאות. ובו עושה גדולות עד אין חקר. וזה הוא חס"ד, בו ויכֻלו, ה' בשישי, מפני שבו ה' של אברהם הולך ו' אצלה. מיד יתעורר י"ה למלחמה. כמ"ש כי יד על כס יָה. ושישי הוא אלף שישי. שביעי יסוד, בו נכללים ומתייחדים שש ספירות, כמ"ש ויכֻלו השמים והארץ, זה הקב"ה והשכינה שהם ו"ה. יום השישי מפני שעליו נאמר כי כל בשמים ובארץ, ותרגומו שאוחז בשמים ובארץ. וזה הוא כ"ל, ועליו נאמר וכל צבאם. מהו צבאם, שני עמודי אמת.

ובו נקראו שלושה האבות שביעיות. כתוב ויְכַל אלקים ביום השביעי, וישבות ביום השביעי, ויברך אלקים את היום השביעי. ויברך אותו מצד הברכה. ויקדש אותו מצד הקדושה. ויִשְבּות בו מצד הייחוד. וזה הוא ויכֻל"ו, שנכללים בו שלושה האבות, שהם בסוד השם ע"ב. כמו כן, חסד נקרא גדול מפני שהוא כלל של ע"ב מילים. גבורה כלל של רי"ו אותיות שיש בשם ע"ב. עמוד האמצעי שהוא ו' כולל הכול. וזה הוא סוד ויעבור ה' על פניו, ע"ב רי"ו, יהו"ה. על פניו, מהו פניו פניו זו וא"ו. י"ג מידות הרחמים, שנאמר בהם וברחמים גדולים אקבצך. גדולים ודאי מצד החסד, שהוא האל הגדול.

והכול נכלל בשביעית שהיא מלכות. השביעי ה' ודאי בכל שביעיות כלולה. והיא ה' של יום השישי. יום זה צדיק, עליו נאמר והיה ה' למלך על כל הארץ. הוא יום השישי. ויום השביעי יום של כל הימים. ועליו נאמר שִכבי עד הבוקר. וזה הוא בוקר של אברהם שכתוב וישכם אברהם בבוקר וישכם לגאולה. ובו הבוקר אור שנאמר בו ותורה אור, וזה הוא אור שנאמר בו ולכל בני ישראל היה אור, והוא פסח, זרוע ימין. ובו עתידים להיגאל.

שִׂימני כחותם על לבך. זה הפסוק על השכינה נאמר שהיא בגלות. חותם לא כתוב, אלא כחותם, כאותו חותם הטבעת שהוא חותם אמת. ובה חותְמֵנו לחיים. ומה הוא זה החותם שבו חיים, אלא זה עה"ח, שֶבּו בנים חיים ומזונות יוצאים. עץ ודאי אותו שנאמר בו עה"ח מַהֲלך חמש מאות שנה. וזה עץ הוא ו'. מהלך חמש מאות שנה זה ה', החיים הם או"א שהם י''ה. י' הוא חכמה. ומניין לנו שנקראת חיים, כמו שכתוב החכמה תְחַיֶה בְעָלֶיהָ. ה' בו אמא עילאה. מנין לנו שנקראת חיים, כמו שאתה אומר עץ חיים היא ודאי. ושניהם כי חיים הם למוצְאיהם.

והשכינה התחתונה רשומה בחותם הזה, החותם שהוא חותם אמת. וכל ציורי זה החותם הם רשומים בה, להיות ניכרים שהיא ציור עמוד האמצעי, שהוא אמת. אדם שהוא חותָם שלו יו''ד ה''א וא''ו ה"א. הוא חותֵם בו לחיים. וממנו יורשים בני ישראל בנים חיים ומזונות. חיים מצד של או"א שהם י''ה. בנים, מצד עמוד האמצעי, שעל שמו נקראו ישראל למטה בני בכורי ישראל, והוא ו'. מזונות, מצד הה' שהיא המוציא לחם מן הארץ. ובזמן שיורשים ממנו אלו שלושדרגות שכלולות בשמו. נקראים ישראל למטה בניו של הקב"ה. וכתוב בנים אתם לה' אלקיכם. ובזמן שיורשים ישראל משמו של הקב"ה אלו שלושה בנים חיים ומזונות, נאמר בהם כי עזה כמוות אהבה, חזקה היא ממיתה הבדלת הקב"ה מבניו. ומנין לנו שהבדלה יש בין הקב"ה ובניו, כאן מוּכח, כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. וקשה היא ממיתה, וכתוב כי המוות יפריד ביני ובינך.

ובזמן שישראל מקיימים מצוות התורה באהבה, קשה כשאול קנאה, שמקנא הקב"ה על ס"מ ועל נקֵבָתו, שהם גורמים לבני אדם מיתה בחטאיהם, וגורמים להם לחטוא, ומפני זה עתיד הקב"ה ליטול נקמה מהם ולהעביר אותם מן העולם, שס"מ והנקבה שלו היא מיתה, שהיא לילית מלאך המוות יצה"ר. שהנקבה היא עם הזכר, והזכר עם הנקבה. וזה מנין לנו, הפסוק מוכיח שכתוב בעיצבון תֹאכְלֶנָה. אדם חָטא בנקבה ניתן לו יצה"ר נקבה, חווה חטאה בזכר ניתן לה יצה"ר מזכר[נ"א אל אחר]. ועליה נאמר בעצב תלדי בנים. וזה הוא כי עזה כמוות אהבה.

כי עזה כמוות אהבה, אם ישראל יעוררו את זו האהבה לפני הזמן, צריכים לעורר אותה כיאוּת. ואם לא, לא יעוררו אותה, כמ"ש השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה. ששבועה היא שלא יושב על כיסא עד שנוטל נקמה מעמלק שחילל שתי אותיות שהן י''ה, שיוצאות מן מיל"ה מ"ל י"ה. ומפני זה כי יד על כס יָה וזה א.

וכאשר מגיע הזמן לנקום ממנו ושלהבות האש יוצאות מזה י''ה, כמ"ש רְשפיה רִשְפֵּי אש שַלְהֶבֶתיָה, והן שלהבות של איש ואשה. ששם אֵ''ש א''ש, ושם י''ה איש כמו שאתה אומר ה' איש מלחמה שנטל נקמות מפרעה ומעמו. אשה זו השכינה שנאמר בה מצא אשה מצא טוב.

שימני כחותם, כֹּ''חַ תָ''ם. כ''ח זו שכינה עליונה, כ''ח מ''ה מן חכמה. ועליה נאמר ועתה יגדל נא כוח אדנ''י. ת''ם זה ישראל שלמעלה, שעל שמו נקרא יעקב תם, כמו שאתה אומר ויעקב איש תם. ומפני שהוא צורת הדמות של חותם אמת שלמעלה, נאמר בו תיתן אמת ליעקב. ומי שעוסק בתורה שנקראת תורת אמת, צורת דמותו חקוק למעלה באותו חותם אמת. ומי שמשקר בה כאילו מפיל התורה למטה, כמ"ש ותַשְלֵך אמת ארצה. ובאותו זמן נופל צורת דמותו וחותמו למטה, ונופל מזלו, ומסתלק אותו כוח ממנו. באותו זמן ס"מ וחֵילו שהם חיות ובהמות ועופות טמאים רודפים אחריו, כמ"ש וילכו בלא כוח לפני רודף.

אם שב בתשובה, שב אותו כוח אצלו שהיא שכינה עליונה. באותו זמן מתקיים בו ואֶתן אדם תחתֶיךָ ולאומים תחת נפשך. מהו אדם, אל תקרא אדם אלא אדום, ולאומים, ולאום מלאום יֶאֱמץ. באותו זמן אומת ישראל יתחזקו, יתגברו על אומת עשיו, בכוח זה הכוח שמתלבש בשבע מילים של מעשה בראשית. כ''ח אותיות השכינה העליונה. שבע מילים כלולות בשכינה התחתונה.

וזה כ''ח הוא סוד כ''ח פרקים של עשר אצבעות. שבהם והיה כאשר ירים משה ידו וגָבַר ישראל. ומפני זה נאמר למי נושאים כפיים לרום השמים. שצריך זה הכוח להעלות אותו אצל חכמה, וזה הוא רום שמים. והוא יו''ד ה''א וא''ו ה''א ששורה בעשר אצבעות, על זה הכוח והוא חכמה כ''ח מ''ה. וזה הכוח עליו נאמר ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך. לעמוד בתפילת העמידה, בהיכל המלך סתם זה אדנ"י שעולה לחשבון היכ''ל. וזה כוח הוא סוד של יהו''ה אלקינו יהו"ה, כוז''ו במוכס''ז כוז''ו. ועליו נאמר כל העונֶה אמן יהא שמיה רבא מבורך בכל כוחו, שהוא כוח שמתלבש בשתי זרועות שהן חו"ג. וצריך להעלות אותו אצל י' שהיא רום שמים, ולהוריד אותו אצל ו' שהיא שמים. שעליו נאמר ואתה תשמע השמים, כאשר מוריד אותו לגבי עמוד האמצעי, לפדות בה את ישראל בניו. וכאשר מעלה אותה לגבי רום השמים שהיא י'. ליטול נקמה מעמלק.

וזה הוא והיה כאשר ירים משה ידוֹ גָבַר ישראל, והוא יד ו'. והוא יו"ד. והוא י''ה. ואח"כ מוריד אותו כ''ח לגבי וא''ו, שהיא י''ג מידות הרחמים לפדות את בני ישראל, כמ"ש וברחמים גדולים אֲקַבְּצך. וכ''ח בזו וא''ו נשלם ונעשה אֵם. באותו זמן כי היא הייתה אֵם כל חי. וזה ח''י עולמים, שבה מתמלא ונשלם בח''י ברכות התפילה.

ה''א ה''א תלויות מן שתי ה' ה'. שהן ה''א ה''א בחשבון י"ב. ומהן תלויות אותיות כפולות. והן תלויות מן שתי ה' ה' פשוטות. ובהן עולות לחשבון י''ד, וזה הוא כי יד על כס יה. וכן וא''ו י''ג מידות שתלויות מן ו' ו' פשוטות. ובה נשלם י''ד. וזה הוא יד ליד לא יינָקה רע. זה עמלק. למעלה ולמטה נוטל נקמה ממנו. נוטל נקמה למעלה בי''ד ולמטה בי''ד. וזה הוא הנה יד ה' הוֹיָה, ו' ו' ה''א וה' ה' הן כ''ח, יו''ד כ' ותלויות מן י' פשוטה הרי כ''א. כחשבון אהי''ה, ועולה הכול מ''ט פנים של התורה. כמו זה, כ''ח שהוא שמונה ועשרים, אהי''ה שהוא כ''א, הרי מ''ט. והכול יו''ד ה''א וא''ו ה''א, יהו"ה. יו"ד ה"א וא''ו ה''א מ''ה. יהו''ה ד'. עולה מ''ט.

לבוש היו''ד חסד. לבוש הה''א גבורה. לבוש הוא''ו תפארת. לבוש הה''א מלכות. נצח הקשר שלו חסד, כמ"ש נעימוֹת בימינך נצח. הוד, הקשר שלו גבורה. צדיק הקשר שלו עמוד האמצעי, שגוף וברית אנו מחשיבים אחד. מלכות, שלמות שלהם, היא שלמות עליונים ותחתונים.

כתר עליון זה הוא שלמות של חמישים שערי בינה. וזה הוא שלא ניתן למשה שעליו נאמר נתיב לא יְדָעו עיט. ועליו אמרו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש, מפני שהוא מקור שאין לו סוף. ובמקור שאין לו סוף מי יכול להשיג ולמצוא אותו.

קם הזקן ושאל ומדוע מתקשר נצח עם חסד ונאמר נעימות בימינך נצח, וכן הוד עם גבורה. אלא מפני שזרוע ימין אין בו אלא שלושה פרקים, וכן בשמאל. ומפני זה מתקשר שוֹק הימין שיש בה שלושה פרקים עם זרוע הימין לשרות בו ה''א. וכן זרוע השמאל עם שוק השמאל לשרות בו ה''א. וכן גוף וברית הם ו' ו', ושורָה בהם א שהיא אמא ונעשו י''ג וא''ו. יו''ד שורות בעשר אצבעות הידיים ובעשר אצבעות הרגליים. משום שתחילת השם הקדוש מחכמה שורֶה שהיא באצבעות.

כתר עליון שורה בראש האדם, ששם מחשבה סתומה. וכמו שהמחשבה היא סתומה כך הוא סתום. א"ס נקרא מבפנים. כתר עליון מבחוץ. כתר הראש העליון, ארבעה יסודות הגוף בהם שורה יהו''ה. וזה הוא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. בראתיו זו הנשמה הקדושה שהיא עולם המחשבה. יצרתיו זו רוח מדברת שממנו חיות מדברות. עשיתיו זו נפש ששם עשיה ששורָה ברמ''ח מצוות.

תיקון עשרים ושלוש

בראשית, ברי''ת א''ש. ברית זה צדיק. כל נקרא. קשר כל איברי הגוף. ח' שהוא שמונה ימים. הם שיעור השבת, שהוא שני אלפים אמות לכל צד, לשמור בהם אות שבת. כמו כן הם שמונה ימים תחום לקבל בהם אות ברית, ולשמור אותו בהם. שלא נעשה באות ברית חילול.

אמר רבי אלעזר, אבא, יום אחד היינו הולכים אני ורבי יוסי. ובא בנו של רב המנונא סבא מאותו עולם, בצורת דמות זה העולם. והזדמן לנו בדרך כמו שמחמר בשני חמורים. ושאלנו מהו את שבתותיי תשמורו ומקדשִי תירָאו. ואמר הוא דברים יפים. אבל עם כל זה רוצה אני לשמוע מפיך. אמר לו, בני, בוודאי ברית הוא שָקול לשבת, ומפני זה בראשית יְרָא שבת.

תיקון עשרים וארבע

בראשית יְרָא שבת. ובה שבתותיי תהיה ירא. ירא תורה, ירא ברית. כמו שצריך שמירת הברית שלא יכניס אותה ברשות זרה, כמו כן צריך בן אדם שמירת השבת, שלא להוציא מרשות היחיד ויכניס ברשות הרבים. רשות היחיד היא השכינה, רוחבה ד' והם יהו''ה, וגובהה עשרה יו''ד ה''א וא''ו ה''א. רשות הרבים נחש אשת זנונים, סם של אל אחר שהוא ס"מ. והוא הכלל של שבעים אומות. והיא חֲלָלָה זונה, ובעלה חילול שבת הוא. ומפני זה מי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים חייב סקילה.

עֵירוב הוא עמוד האמצעי, ובו מטלטלים מבית לבית. שהם שכינה עליונה ותחתונה. ועליהם נאמר את שבתותיי תשמורו ומקדשִי תירָאו, זה מקדש יו''ד, אות שבת זו ברית שצריך לשמור אותו בבת זוגו, שהיא קדוּשה שלו, ברכה שלו, שעליה נאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. ויברך זו ברכה. ויקדש זו קדושה. ולגבי שניהם היו יוצאים ראשונים לקראת כלה, והיו אומרים שתי פעמים בואי כלה בואי כלה. באותו זמן קול חתן וקול כלה.

מקדשי באות יו''ד, מפני שאין קדושה פחות מעשרה. וצריך לברך אותם ולקדש אותם בקידוש על היין, בשבעים מילות הקידוש, וּוַיכֻל''ו כחשבון ביי''ן. וצריך לומר סברי מרנן. והם שאומרים ועונים לחיים, מפני שמתקשרים בעה"ח, לא בעץ המוות. והוא גפן שחָטא בו אדה"ר. ואחד אמר חיטה היה, ואחד אמר גפן, והכול אמת.

שבעה מינים הם חיטה ושעורה גפן ותאנה ורימון זֵית שמן ודבש. חיטה ושעורה, והרי נאמר. וצריך לחזור עליהם. חיטה הרי נאמר. שעורה שמוציא ה' משיעור שלה. גפן, סחטה ענבים ברשות אחרת, ועשה יין נסך, ונעשה אילן של טו"ר. תאנה לוקט תאנים לפני זמנם לפני שהבשילו, כך לוקט הוא מהעולם קודם זמנו. וזה הוא הסוד מי שגורם אשר ימותו בניו לפני זמנם, כמ"ש למה יקצוף האלקים על קולֶך וחיבֵּל את מעשה ידיך. וסוד הדבר לשווא הכֵּיתי את בניכם. ומפני זה לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. רימון, בן זומא בו חָטא. אבל רבי מאיר תוכו אכל קליפתו זרק. שקליפות הן אוה"ע. ישראל המוח ביניהם. כך כמו כן השכינה היא פרדס בגלות. והיא המוח מבפנים. אגוז אנו קוראים לו, כמו שאמר שלמה המלך אל גינת אגוז ירדתי, והיא השכינה הפרי מבפנים, כמ"ש כל כבוּדה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. וקליפות הן כמה רשויות נוכריות, ובשבת מהכול מתפשטת, ומתלבשת בלבושים יפים. וכן צריכים ישראל למטה, להתחדש בשבת בלבושים יפים, וכן לטעום בשבת מכל מאכלים טובים, כדי לקשור ולהשפיע ברכות אצלה מכל ספירות. ולהיות מושקית מכולם.

וצריך לקיים בה עונג, שהוא צדיק שיוצא מעדן, שהיא בינה עוה"ב. להשקות את הגן זו שכינה תחתונה. והנהר הוא ו' שיוצא מן י''ה. והולך חמש מאות שנים שהן חמש ספירות. ומגיע לצדיק. להשקות ממנו הגן שהוא ה'. ועל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו.

וכן ברית מילה היא כמו האגוז. צריך לשבור קליפות של עורלה ופריעה, ולהעביר אותם משם, ולגלות המוח מבפנים. וזה אות ברית. וזה עץ חיים. אבל ברית שהוא בעורלתו ואין בו פריעה, עליו נאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אֲכוֹלך ממנו מות תמות, מוֹת בעוה"ז, תמות בעוה"ב.

הלב הוא אגוז. ומי ששובר קליפה שלו שהוא יצה"ר, עליו נאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תִבְזֶה. וגסות הלב שהוא שלם בקליפות שלו ולא נשבר, עליו נאמר תועֲבַת ה' כל גְבַה לב. והשכינה לא שורה עליו. ומצד הקליפות נקראו בני אדם עַרְלֵי לב.

ובשבת גיהינום לא שולט בעולם, ולא ממונים שלו. משום כך ציווה לישראל לא תבַעֲרו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ואם בן אדם מבעיר בשבת, אומר הקב"ה, אני הייתי מכבה את האש שלא תבער, ואתם מבעירים אותה, אתם תישרפו בגיהינום, משום כך לא תבערו אש בכל מושבותיכם. ואפילו בגוף. ומה הוא גיהינום בגוף, כבד. שבו מרה שהוא גיהינום, סם המוות סם של אל אחר, החרב של מלאך המוות. ועליו נאמר ואחריתה מרה כלַעֲנה חדה כחרב פיות.

וצריך שלא יעורר עצבות וקטטה מצד הטחול. אלא שיהא לב שמור מכולם, שהיא שבת שָמור, והמוח זָכור. וצריך לקבל אורחים, שהם מלאכים, עַלְמות הנשמה היתירה שהיא שכינה עליונה, ונפש יתירה שהיא שכינה תחתונה. ואורחים שיורדים עימה.

וצריכה האישה לתקן הנר בליל שבת לימין. ונחשב לה כאילו תיקנה המנורה בדרום, והשולחן בצפון. ועליהם נאמר הרוצה להחכים ידרים, הרוצה להעשיר יצפין. והם שכינה עליונה ותחתונה. שכינה עליונה מנורה לדרום, צריכה לתקן אותה, מפני ששם חכמה, ומפני זה הרוצה להחכים ידרים.

ובאותו בית שמוצאים דירה זו מתוקנת בזה הסידור, מנורה בדרום ושולחן בצפון ומיטה בין צפון לדרום, אומרים אלו מלאכים אשר יורדים עם השכינה שהיא נשמה יתרה, אין זה מקום הדיוט של עם הארץ אלא מקום שרצון בו מלפני ה'.

השולחן צריך לתקן אותו אצל צפון. והשולחן היא שכינה תחתונה, שנאמר בה כל כבוּדה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה. מהו זהב, זו גבורה, שנאמר בה מצפון זהב יֶאֱתֶה. ממשבצות זהב שני עמודי אמת. מיטה למערב בין צפון לדרום, לתקן אותה לגבי עמוד האמצעי, שנאמר בו בני בכורי ישראל. ובבית שאין הם נתקנים אלו תיקונים בליל שבת, אורחים אומרים אין היא זו דירת ישראל, שנאמר בה ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, לדֹרֹתם כתוב חסר, מלשון דירה. וכל אלו תיקונים צריכים לתקן בליל שבת, שהיא ממש אות ברית מילה.

אמר רבי אלעזר, וכי ברית מילה לכל בני אדם היא שווה. אמר לו, לא. שברית מילה לרשעים, העפר שמכין בכלי הוא מזון לנחש, שהבדיל ממנו, כמ"ש ונחש עפר לחמו. ודם ברית הוא מזון של ס"מ שהוא רוצח, שהבדיל ממנו. וסוד הדבר אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים.

לבינוניים נחשבת ברית מילה העברת הדם והבשר כקורבן. כמ"ש וזבחת עליו את עולותיך ואת שְלָמֶיך. לצדיקים ודאי במקום של מילה ופריעה שורה יהו''ה. וזה הוא ומבשרי אחזה אלוק. ועליהם נאמר ואומַר לך בדמייך חיי לצדיקים וכתוב גם אַת בדם בריתֵךְ, שילחתי אסירַיִך מבור, שהוא גיהינום.

תיקון עשרים וחמש

בראשית זו התורה, כמ"ש ה' קָנָני ראשית דרכו, קֶדם מפעליו מאז. מאותו מקום שנאמר בו נכון כיסאך מאז. והתורה שתי מצוות יש בה. אחת, והגית בו יומם ולילה. שנייה, להיות למלך ספר תורה, שהולך עימו בכל מקום, כמ"ש והייתה עימו וקרא בו כל ימי חייו. ספר תורה מדוע למלך. מפני שאין הוא מלך אלא מצד המלכות, וצריך להיות לו עימו בכל מקום ספר תורה שהוא עמוד האמצעי, להתקשר בו הקב"ה עם שכינתו. וספר תורה הוא דרגת יעקב, שכתוב ויעקב איש תם. וספר תורה כך צריך להיות תם בלי פסולת. ואם ספר תורה הוא חסר במקום שמלא או מלא במקום שחסר או אות אחת חסרה או יתירה או מוחלפת, ספר תורה פסול. אין הוא כצורת דמות ספר התורה שלמעלה.

כמו כן הן חמש כנפי ריאה, כמו חמישה חומשי תורה. והוַרדא [חלק קטן מהריאה] כמו שזה הספר שהוא ספר ישרים. אם אוּנוֹת חסרות או יתרות או מוחלפות, הוא שֶׂה פסול, ומי שעובר עליהם כאילו עובר על התורה וחמישה חומשים שלה. שחמש כנפי ריאה והוַרדא הם שש. זו ו'. כל מי שעובר על זו, כאילו עובר על זו.

וחמישה דברים המפסידים את השחיטה, כל מי שעובר עליהם כאילו עבר בה' מן יהו''ה. כנפי ריאה צריך שלא יהיה בהם סִרְכות [חוטי ריאה]. שמונה עשר סרכות הם. מי שעובר עליהם כאילו עבר ברית שהוא ח''י עולמים. וסִרכא הוא סם המוות. סם של אל אחר, שהוא ס"מ. עליו נאמר רגליה יורדות מוות. בכל מקום שנדבק הורג. וכנפי ריאה הן כנפי חיות, וצריכים להיות פרודות מלמעלה. כמ"ש ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. אם הם בחיבור, טריפה. ושתי אונות הן ברֵיאה, ובהן שש כנפיים. חמש אונות והוַרדא. ועליהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפיים שש כנפיים לאחד. שש הן מצד האות ו' שהוא ספר תורה.

הארון של ספר תורה זה כיס הלב. והוא אש דולקת. ואם לא כנפי ריאה שהן נושבות עליו, היה הלב שורף כל הגוף. ואותה אש שהיא של דם עורקי הלב, רוח נושב אחריה בעורקי הדם. וכולם מתנהגים אחריו. וכמ"ש אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. והלב כאשר עולה ממנו הרוח ופורשת מהנפש, שהיא ו', על הדם אש דולקת, נאמר בנפש אני יְשֵנָה. וכאשר יבוא רוח אצלו נאמר ולבי ער. וזה הוא נפשי איוויתיךָ בלילה אף רוחי בקרבי אֲשַחֲרֶךָּ. וכאשר יבוא הרוח אצל הלב ששם הנפש, נאמר בו קול דודי דופק. דופק על שער הלב שש דפיקות, להכיר שהוא ו', שיבוא אצל ה' שהיא נפש. ובה הם עשרה. וכולם בפיוס. כמ"ש פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נִמְלָא טל.

ובתיקון שמונה עשרה, ובתיקון זה שש אותיות שהוא בר''א שי''ת הן רמוזות כמו זה. פתחי לי באות ב' שהיא שער, אחותי באות א', רעייתי באות ר', יונתי באות י', תמתי באות ת', שראשי נמלא טל זו יו''ד נקודת האות ב', קווצותיו אלו שישה צדדים, שנאמר בהם שוקיו עמודי שש. והן דְפָקים, כמוליך ומביא למי שארבעה צדדים שלו, ומעלה ומוריד למי ששמים וארץ שלו. ושישה צדדים הם שש ספירות. ודופק עולה ויורד בהם. באריכות החסד כמו כן תקיעות, בשבר הגבורה שהם שברים, במהירות של עמוד האמצעי שהוא תרועה. בחג"ת עולים, בנה"י יורדים.

וכולם דופקים לגבי השכינה שהיא סולם שבו שש דרגות. וזה הלב. ובו מלאכי אלקים עולים ויורדים, שהם דופקי הרוח. ואלו השש עולות לעשר, וזה י'. והן קשר''ק קש''ק קר''ק. עד שנכללים בעשרה זיכרונות ובעשר מלכויות ובעשרה שופרות. שלושים עולים ממטה למעלה, ושלושים יורדים ממעלה למטה. ועולים כולם לשישים, שש פעמים עשר. כאשר עולה הדופק בחוזק הגבורה בגבורה הוא דין חזק. כאשר עולה הדופק ומתארך, חולי מתארך שהרי מַטֶה כלפי חסד.

קם הזקן מאלו בעלי הישיבה, ואמר, רבי שמעון, הרי סימנים אלו הם של חולי בגלות. כאשר הדופק מתקצר והגלות מתקצרת, הרי מטה כלפי גבורה ב"ד הגדול, ומוות מראה למשיח ושבטים. ומפני זה מַשְביעה אותה חולה בגלות לישראל אם תעירו ואם תעוררו. שלא יהיה במהירות, אלא עד שתֶחְפָּץ.

ואם הדופק מתארך, הרי מטה כלפי חסד. ועם כל זה החולי בגלות מתארך. ואם הדופק הוא לא ארוך ולא קצר, הרי מתעורר רחמים לגבי חולה בגלות שהיא הלב, ולגבי עורקים שלה שהם בניה ישראל, וזה הוא עמוד האמצעי, עליו נאמר וברחמים גדולים אֲקַבצך.

כאשר הדופק הוא בתרועה במהירות, דוחַק אחַר דוחַק, מיד תבוא הגאולה. אותה חולה שהוא הלב, כאשר רוח לא נושב אצלה, שנאמר בו ורוח אלקים מרחפת על פני המים. היא לא דופקת בעורקים שלה. וכולם חשובים בגלות כמתים. ונאמר בהם במחֲשַכִּים הושיבַני כמֵתֵי עולם. ומפני זה בגלות אני ישנה. והיא חולה בגלות, וכמה רופאים תלמידי חכמים מתעסקים אצלה, בכמה בשמים וריחות של שושנים תפוחים ואגוזים ורימונים. ולא חוזרת הרוח אצלה בהם בגלות בחולי שלה. ולא הדופק חוזר אצלה. עד שיבוא משה אהוב שלה, שנאמר בו הרועה בשושנים. ומביא לה תפוח, ושם לחוטם ומריחה בו, וניכרת אצלו. כמ"ש מנחם מֵשיב נפשי, מיד חוזר הרוח והדופק אצלה.

באותו זמן משבחת אותו כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, ואח"כ ייכנס לגן ומוציא משם רימונים, ונותן לה מעסיס רימונים. ולוקט אגוז ושובר קליפות, ונותן לה המוח מבפנים. והיא אוכלת. ושותה מעסיס הרימונים, ונרפאת. כמ"ש אל גינת אגוז ירדתי. בינתיים הרי נשר בא, הנשר הגדול בעל הכנפיים, ונתן שלושה קולות ועלה להרים. אמר רבי שמעון לחבריו, בוודאי רצון נמצא למעלה, ורחמים נמצאים לגבי השכינה וישראל בגלות. שוודאי שלוש חיות הן במרכבה, אריה שור נשר. ובכולם אין רחמים כנשר. ומפני זה אמר לישראל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי. בינתיים הרי הנשר בא אצלם פעם אחרת, והיכה בכנפיו עליהם והֵרים קולות ועלה להר. אמר רבי שמעון, בוודאי היא אשר מכה בכנפיה עלינו ועולה שם. אמרו לו, עלֵה והרי אנחנו אחריך. עלו כולם אחריו להר, והוא עלה למעלה עד שלא נראה.

לפי שעה הרי הנשר בא, ושני שושנים בפיו, וזרק אותן על ראשם, מיד שמח רבי שמעון שמחה רבה. אמר להם, חברים בוודאי שמחה מזדמנת לגבי השכינה שהיא חולה. שהרי אם שושנה אחת נתן בינינו, לא הייתה רפואה. מפני ששושנים הן רומזות כנגד בית ראשון ושני, שנשבע הקב"ה שלא יכניס זה בלי זה. ומפני שזרק שתיים, רמז זה, שתי שושנים. עתה היא רפואה שלֵמה. ואז צריך לפתוח עליהם כמו שהיינו.

פתח רבי שמעון ואמר אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים. מהם שושנים, אלא שושנה עליונה שכינה עליונה והיא ק"ש של שחרית. ושושנה שנייה ק"ש של ערבית, שכינה תחתונה. זו לימין וזו לשמאל. הרועה בשושנים זה עמוד האמצעי. ושושנה עליונה ק"ש של שחרית, שהוא בוקר ימין של אברהם, יש לה חמישה טְרָפים והן שמע ישראל ה' אלקינו ה'. ושלושה עשר עלים מבפנים, אח''ד. שישה אדומים, ושישה לבנים, ושושנה שנכללת בהם, הרי שלושה עשר בחשבון אח''ד. וכן שושנה בה כ''ה גרעינים בתפוח שלה, כחשבון כ"ה אותיות הייחוד. וכן בשושנה השנייה כ''ה גרעינים. ועולים כולם לחמישים. שושנה בין החוחים זו בראשית ברא.

תיקון עשרים ושש

בראשית ב' שושנה. חמישה עלים שלה ראשי''ת. בראשי"ת לחשבון קטן של חֲנוֹך שלוש עשרה. חוחים שלה שלוש עשרה מילים מן אלקים ועד אלקים. ואלו הן, את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים. חמש חוחים אחרים מרחפת על פני המים ויאמר.

מה היא בין החוחים. אלא משחרב ביהמ"ק והארץ הייתה תוהו ובוהו, ונפלה שושנה בין החוחים. כאשר תבוא הגאולה תהיה כשושנה של שחרית, שכתוב הבוקר אור והאנשים שוּלחו. ואלו חמישה אור חמישה עלי השושנה העליונה. אחד ויאמר אלקים יהי אור, שני ויהי אור, שלישי וַיַרְא אלקים את האור, רביעי ויבדל אלקים בין האור, חמישי ויקרא אלקים לאור יום. שלושה עשר עלים מבפנים, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אחד אחד בשני שושנים, זה יהו''ה. עליו נאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. והוא עמוד האמצעי הרועה בשושנים וחשבונו אח''ד. שושנה תחתונה בה יִראָה והוא יראה. שושנה עליונה אהבה של אהבה, ובה נאמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

במה יבואו לעורר אותה, בימין. והיא לא רוצה בהם, עד שיבוא משה, שנאמר בו ורוח אלקים מרחפת, שהוא רוח המשיח, שנאמר בו ונחה עליו רוח ה', ברוח זו מריחה אותה חולה ונרפאת. ומפני זה השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, והוא מריח ריח בשני תפוחים שכתוב וריח אפך כתפוחים. ומה הם, שני עמודי אמת, והם שני רימונים. אגוז זה צדיק, גינת אגוז זו השכינה, וזה הוא שאמר שלמה אל גינת אגוז ירדתי.

גִנ''ת. ג', גי'. אדנ''י ביהו''ה, שהן פרפראות לחכמה. נ', נוטריקון [ראשי תיבות]. ת' תמורה. גי' זה אדנ''י יהו''ה, עולה בחשבון אמ''ן, אהי''ה אדנ''י עולה בחשבון פ''ו, אלקים, שהוא כנו''י. מ''ה מ''ם ה''א מ''ם ה''א בגי' אלקי"ם. יו''ד ה''א וא''ו ה''א בגי' מ''ה. וזה הוא ע"ס בלימה. והוא מעיד על הייחוד הקדוש. ומפני זה מה אֲעִידֵךְ.

א''ב ג''ד ה''ו ז''ח ט''י בגי' שכינ''ה. כמו זה, א’ פעם אחת, ב' שתי פעמים, ג' שלוש פעמים, ד' ארבע פעמים, ה' חמש פעמים, ו' שש פעמים, ז' שבע פעמים, ח' שמונה פעמים, ט' תשע פעמים, י' עשר פעמים. כולן עולות לחשבון שכינ''ה. וסוד החשבון, לקיים שאין שכינה יורדת פחות מעשרה, ולא עולה למעלה מעשר.

הקב"ה הוא מְקום העולם, ומלאכים לא יודעים, ושואלים אַיֵה מקום כבודו להעריצו, ומצאנו אותו בגי' מקום נוטריקון כמו זה, י' עשר פעמים, מאה. ה' חמש פעמים, עשרים וחמש. ו' שש פעמים, שלושים ושש. ה' חמש פעמים עשרים וחמש, בגי' מקום. ועליו אומרים המלאכים ברוך כבוד ה' ממקומו. יש בגי' אחרות שאין להן חשבון. מפני שהם פרפראות לחכמה שאין לה סוף. תמורות אלו א"ב כגון כוז''ו במוכס''ז כוז''ו, שהם תמורות יהו''ה אלקינו יהו''ה. ויש תמורות אחרות מכמה מינים.

אמר רבי אלעזר, והרי כתוב אני ה' לא שָניתי. אמר לו, בני, אוי לבנֵי עולם שהם אטומי לב, שחושבים שיודעים ולא יודעים. ודאי, אני היא השכינה, כמ"ש וייסרתי אתכם אף אני. היא לא משתנה ואין היא תמורה ממנו באחר. והוא לא משתנה ולא מסתתר ממנה. אבל לגבי הרשעים משתנה הקב"ה ומסתתר מהם, כמ"ש אסתירה פניי מהם אראה מה אחריתם, ומדוע, מפני כי דור תהפוכות המה, בנים לא אֵמוּן בם.

מיד קמו כל החברים ששמעו דברים אלו, ונישקו אותו על ראשו, ואמרו, אילו לא באנו לעולם אלא לשמוע זה דיינו. שוודאי הקב"ה ושכינתו לא משתנה זה מן זה. אבל לגבי אחרים משתנה, ומסתתר בכמה לבושים ובכמה כיסויים ובכמה קליפות. ומשום זה אמר שלמה, אל גינת אגוז ירדתי, שהוא היה יודע בקליפות כולם. ומפני זה לא עזב אפילו מיני כישוף שלא ידע, מפני שידע בקליפות. ומשה הוא יְשַבֵּר כל קליפות, ויוציא משם המוח שהוא יהו''ה לארבעה צדדי האגוז, ומפרנס ממנו לאותה חולה שהיא אדנ''י. שבאלו קליפות אשר באגוז שהם תוהו ובוהו וחושך ותהום אמר אסתירה פניי מהם. ויש שינוים אחרים לטוב לכל אחד כפי מעשהו. פְּעמים נגלה להם בדמות אריה, כמ"ש אריה שאג מי לא יירא. פעמים בצורת דמות שור, כמ"ש בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. ולפעמים בצורת דמות של נשר, כמ"ש כנשר יעיר קִנו. ולפעמים בצורת דמות אדם זקן, כמו שנדמה לאלו שאמרו זה אלי ואנווהו. שהוא היה נדמה להם בדמות זקן. וכתוב ויניקֵהו דבש מסלע ושמן מחַלְמיש צוּר. אבל לאלו שתלויים ממנו ומשכינתו לא משתנה לעולם.

ואלו תמורות הן סוד הייבום. שנאמר בה ביְבָמָה על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו. באותו נעל שנתן לרעהו יש תמורה ושינוי רצון. ושם צריך שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה לקיים כל דבר. נעל הוא הגוף.

ומדוע בחליצת נעל שנתן לרעהו יש תמורה ושינוי. אמר זקן אחד, רבי רבי, אל תאמר כך, אלא מדוע חליצה בנעל, אלא הוא קליפה להסתתר בה להינצל ממנו, ולא ניכר לגבי מקטרגים שלו, ובחליצת הנעל חלץ לו י''ה. ומפני זה שלף איש נעלו ונתן לרעהו. נעל ו'. גן נעול, שהוא בן י''ה להיכנס בין ו''ה. וזה הוא חלץ י''ה.

ומשה נאמר בו שַל נעליך מעל רגליך. זה בהיפוך האחרים, שלא צריך להיראות לפני השכינה בקליפה. וסוד הדבר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולגבי האבות לא נראתה אלא בנעָלִים, כמ"ש מה יפו פעמייך בנעָלִים בת נדיב. אבל לגבי משה בלי כיסוי כלל. וסוד הדבר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד''י. ושמי ה' לא נודעתי להם. ומשה נאמר בו ואָמרו לי מה שמו מה אומַר אליהם.

מדוע צריך חליצה בנעל של אשה, מפני שמי שימות בלי בן הוא קשור ברגלו של יָבָם. וסוד הדבר הוא יְשוּפְךָ ראש ואתה תשופֶנוּ עָקב. וכדי שלא ימית אותו הנחש שהוא כרוך על עקבו, צריך לחלוץ לגבי נעל של האשה, ומתפטר אותו נחש ממנו.

והכול על אותה טיפה שהיא י' שפרחה מן יעקב למקומו, ויעקב משום כך קנה ממנו הבכורה להחזיר י' למקומו. שהיא טיפת בכור, שבה חטָא אדם, ופרח ממנו ונשאר יחיד בלי עזר. ומפני זה אמר למה אירא, בימי רע עוון עקביי יסוּבֶּנִי. ומפני זה הביא אותו הקב"ה שלוש פעמים את אדה"ר בגלגול. כמ"ש הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. וזה הוא שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה.

ועל אותה טיפה נאמר בה מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב. ונדבקה ביעקב, והוציאה ממנו י''ב שבטים, כמ"ש שבטי יה עדות לישראל. שנאמר בו אדם ישראל. ובאותו זמן הרוויח יעקב מה שאָבד שהיא י' מיעקב, כמ"ש לא יעקב ייאָמר עוד שִמך כי אם ישראל.

באברהם הציל מסם מוות, החטא של אדם, גיהינום נחש אשת זנונים שנאמר בו לא תנאף. ביצחק הציל מאל אחר שנאמר בו לא תרצח. ביעקב מצא מקום להניק בניו, וזה שינוי מקום. ואין אחד מהם שלא נכלל בשלושה. לקיים הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר.

קם הזקן ואמר רבי רבי במה העמדת סוד ייבום וחליצה שהרי בירור הדבר שמעתי. אמר לו מה ששמעת אֱמוֹר. אמר ודאי בסוד הייבום מצאה מקום אותה נשמה ערומה. כמ"ש גם ציפור מצאה בית, וזו נפש שבאה בגלגול פעם ראשונה. ודרור קן לה, זו הרוח שבאה בגלגול פעם שנייה. אשר שתה אפרוחיה זו הנשמה שבאה בגלגול פעם שלישית, וממנה יוצאים אפרוחים שהם בנים. ובסוד הייבום כל השלוש יורדות בבת אחת, כמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. לבו ששם נפש, רוח בכנפי ריאה, נשמה במוח. וכולם אחד בקשר אחד. אבל חליצה היא מצילה אותה נשמה ורוח ונפש שהם קשורים בשלושה קשרי הנחש. וסוד הדבר נפשנו כציפור נמלטה מפח יוֹקְשִים, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. קם רבי שמעון כדי לנשק אותו, פרח מיד ולא נראה.

תיקון עשרים ושמונה

בראשית בו שלוש מצוות. אחת יראת יהו''ה, כמו זה בראשי''ת יר''א בש"ת. שני ברית, כמו זה בראשי''ת ברי''ת א''ש. שלישי שבת, כמו זה שב''ת יְרָ''א.

מצווה ראשונה יראת ה'. עליה נאמר יראת ה' היא אוצרו. ועוד נאמר בה יראת ה' ראשית דעת. ראשית חכמה יראת ה'. ובוודאי מי שאין בו יראה שהוא אוצר, אין שם חכמה. האוצר של זו החכמה, היא ב'. ובתיקון אחר, בראשית, ב' ראשית. נקודה בהיכלו. עליו נאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעיין חתום. גן הוא תושב"כ, שהוא ג"ן סדרי התורה. גל הוא תשבע"פ. ושניהם ב' מבראשית. מעיין חתום זו ראשית נקודה בהיכלו.

ובמה הוא חתום. באות ו'. ונעשית ב' עם חתימת הו' ם. מה שהייתה ב' נעשית ם. יין סתום וחתום. יין התורה סתום וחתום, שלא ייכנס זר שם. וזה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ולא לחינם תיקנו בעלי המשנה חתימת יין שלא יתנסך ויתערב בצד האחר. ועל זה היין נאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל יְדָעוּם. כ''ן ודאי. יַיִן, שבעים פנים של התורה. ועליהם נאמר סוד ה' ליראיו.

קנקן זה היין זה לב האדם. שאם הוא קנקן חדש ומתנסך ביין נסך שהוא יצה"ר צריך שלוש פעמים הדחה. והן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. ולא לחינם תיקנו בכוס של ברכה גם כן הדחה ושטיפה. הדחה מבפנים שטיפה מבחוץ, להיות תוכו כְּבָרוֹ. וסוד הדבר וטיהֲרוֹ וקידְשוֹ. וכאשר הוא קנקן שהוא הלב, טהור מבפנים ומבחוץ, שורה שם חכמה, שנאמר בה ה' קנני ראשית דרכו. קנני הוא קנקן ודאי. ואם זה הקנקן הוא טהור, נאמר בו וְנַקֵה. ואם לא, לא יְנַקֶה כל הנוגע בה.

וקנקן האדם זו האשה. והיא כוס. כך צריכה שטיפה והדחה, אם היא כוס של ברכה. ועליה נאמר להניח ברכה אל ביתך. ואם לא, נקראת כוס התרעלה. ויין שלה עליו נאמר תנו שֵיכָר לאוֹבֵד ויין למרי נפש. שדיים שלה הן אַשְכְּלוֹת מְרורות. אבל יין של כוס של ברכה עליו נאמר ויין יְשַׂמח לבב אנוש, ששם מצוות ה' ישרים משמחי לב שהם אשכולות שלה.

תיקון עשרים ותשע

בראשית ברא אלקים בּ נקודה בהיכלו, עליו נאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעיין חתום. מי הוא מעיין חתום, זו נקודה. מי הוא נעול שלה, זו ו', שסותמת את ההיכל ובה נעשה ם סתום. היא ם גדולה מִלְםַרְבֵּה המִשְׂרָה. וזו הנקודה עליה נאמר ונעלמה מעיני כל חי, ומֵעוֹף השמים נסתרה. וזו הנקודה מצד הימין נקראת אהבה, ומצד השמאל נקראת יראה, ומצד עמוד האמצעי נקראת תורה, והיא מצווה. שעמוד האמצעי כולל שניהם, מפני שהוא ו' כולל י''ה שהם לימין ושמאל. והוא ו' באמצע כולל שניהם. והשכינה התחתונה מצווה כלולה מארבע אותיות. היא נקראת י' מצד החכמה, ה' מצד אמא עילאה. ונקראת תורה מצד עמוד האמצעי. כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו. דרכו דרך ו'. קנני שהוא קן שלה. ומפני שהיא כלולה מכל ארבע אותיות מצוה, מ''ץ באותיות א''ת ב''ש היא י''ה. י''ם ה''ץ. ובה כלולות מצוות עשה ולא תעשה. מצוות לא תעשה מצד הדין שהוא אלקים ששם י''ה. ועליה נאמר זה שמי. מצוות עשה מצד הימין שהוא רחמים שכלולים באברהם, וכתוב ברוגז, רַחֵם תזכור.

קם זקן אחד מאַחַר הצל ואמר, רבי רבי שמעון, קום הַדְלק נר, שהיא מצווה, השכינה הקדושה. שעליה נאמר אש תמיד תוּקַד על המזבח לא תִכְבה. ועליה נאמר להעלות נר תמיד. נר ה' נקראת ודאי. אור שמאירה בו נשמת אדם. קום הדלק בה.

קם רבי שמעון על רגליו וישב רגע אחד ואמר, ריבון עולמים שאתה הוא אדון המלכים ומגלה סודות, יהיה רצון שלך לסדר דברים בפי, לקיים בי זה הפסוק ואנכי אהיה עם פיך. שלא אכנס בבושה לפניך, פתח ואמר.

תיקון שלושים

בראשית, מי היא ראשית, זו חכמה, זו נקודה שבפנים שנאמר בה כל כבודה בת מלך פנימה. וזו יראה שהיא מצווה ראשונה, ועליה נאמר יראת ה' ראשית דעת. והיא רמוזה במילת בראשית. ויש יראה רעה רצועה להלקות את הרשעים. וזו הנקודה היא אות שבת וימים טובים ואות תפילין ואות של ברית מילה. אותה רצועה היא יראה רעה היא עורלה. זכאי הוא מי שמעביר אותה ממנו שאין לה רשות לרצועה להלקות אותו. וזו הנקודה עליה נאמר מחלליה מות יומת. מה מחלליה, אלא מי שמכניס רשות זרה בחלל שלה שהיא רשות היחיד. שעליה נאמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טימֵא.

והכול נרמז בזו המילה, ירא''ה ברי''ת שב''ת, כמו זה, ירא''ת בראשי''ת , ברית בראשית , שבת בראשית, וזו הנקודה היא ראשית. ה' קנני ראשית דרכו. כמו כן בראשית. הכול היא נקודה אחת. היא ראשית, והיא אות ברית, והיא אות שבת, והיא יראת ה'.

מי חלל שלה ב. ו' הוא בעלה. בו היא שמורה וסתומה בגלות, ז הוא שכתוב יהיה סגור ששת ימי המעשה. כמו זה ם סתומה. והרי נאמר, ונקודה היא שביעית, כתר על ראשו כתר של ספר תורה עטרה על ברית. ז' שהוא שביעי יום השבת שביעי ודאי. ועליו נאמר וביום השבת ייפתח. אבל בימות החול גן נעול אחותי כלה. נקראת סתומה באות ו'.

וזה עורלה ופריעה הן כמוץ ותבן של חיטה. בימי החול נקראת ה''א שהוא הב''ל לה''ב המזבח לשרוף מוץ ותבן. ונשארת היא סולת נקייה. אבל שבת וימים טובים נקראת י' עטרה על הכול. ובית וכיסא שלה ל''ב אלקים של מעשה בראשית. והיא ב' כלולה מעשר אמירות בכל צד. זו י' נקראת יראה, בין בשבת בין בברית מילה בין בדין. וכך כל מצווה.

אלקים זה נתיב ראשון, עליו נאמר נתיב לא יְדָעוֹ עיט ולא שְזָפַתוּ עֵין אַיָה, מהו עין איה, אלא מאלו מלאכים שאומרים אַיֵה מקום כבודו להעריצו. כאשר היא בזה הנתיב אין להם ידיעה בה, שהיא נסתרת מחיות המרכבה.

והארץ הייתה תוהו ובוהו, מהו והארץ הייתה תוהו ובוהו. אלא מי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים גורם לשכינה להיות תוהו ובוהו חושך ותהום. ומתלבשת באלו הקליפות שהן ארבע גלויות. ולא עוד אלא שגורם לה להיות יַבָּשה, תוהו. שמסתלקת נקודה מחלל שלה שהיא ב' ונשארת יבֵשה.

נתיב שני ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מה ורוח. אלא בוודאי בזמן שהשכינה יורדת בגלות, זה הרוח נושב על אלו שמתעסקים בתור מפני השכינה שנמצאת ביניהם. וזה הרוח נעשה קול, ויאמר כך, אלו ישֵנים, ששֵינָה בחוֹריהם, סתומי עיניים, אטומי לב, קומו והתעוררו לגבי השכינה. שיש לכם לב בלי תבונה לדעת בה. והוא ביניכם.

וסוד הדבר קול אומר קְרָא. כגון קרא נא הֲיֵש עוֹנֶךָּ? ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת מה אקרא כל הבשר חציר. הכול הם כבהמות שאוכלות חציר. וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד שעושים לעצמם עושים. ואפילו כל אלו העוסקים בתורה, כל חסד שעושים לעצמם עושים. באותו זמן ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב לעולם, וזה הוא רוח המשיח. אוי להם מי שגורמים שילך לו מן העולם ולא ישוב לעולם. שאלו הם שעושים את התורה יבָּשה ולא רוצים לעסוק בחכמת הקבלה, שגורמים שמסתלקת נביעת החכמה שהיא י' ממנה. ונשארת ב' יבֵשה. אוי להם שגורמים עניות וחרב וביזה והרג ואובדן בעולם. וזה הרוח שמסתלק, הוא רוח המשיח כמו שנאמר. והוא רוח הקודש. והוא רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'.

מצווה שנייה. ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, וזה אהבה שהיא אהבת חסד. כמ"ש ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. ועליה נאמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. יראה נקראת מצד השמאל, ואהבה נקראת מצד הימין.

יש יראה ויש יראה. יש אהבה ויש אהבה. יראה שיָרא בן אדם מהקב"ה כדי שלא ירד מנכסיו או כדי שלא ימותו בניו בחייו. נמצא שאם היה יורד מנכסיו או אם ימותו בניו בחייו, שלא היה ירא אותו, ומפני זה היה אוהב אותו. זו יראה, ואהבה לא שָׂם את יראת ה' ואת האהבה שלו לעיקר. אבל אהבה ויראה עיקר שלה בין טוב ובין רע. ומפני זו נקראת זה יראה ואהבה על מנת לקבל פרס.

ומפני זה אמר הקב"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. שהיא אהבה בלא פרס, עד שהוא יחפץ, ולא על מנת לקבל פרס. היראה ואהבה על מנת לקבל פרס היא של שפחה. ותחת שלוש רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גברתה.

אלקים זה מן ויאמר אלקים יהי אור הוא נתיב שלישי יהי אור. י''ה אוי''ר. או''ר י'. כאשר זו הנקודה התעטפה בזה האור ונעשתה אויר מכאן נמשכו כל ההויות.

קם זקן אחד פתח ואמר יהי אור ויהי אור. יהי אור זה ימין. ויהי אור זה שמאל. שבכל מקום ויהי הוא לשון צער. ומפני זה ויהי היום שזה הוא רה"ש שהוא שמאל שהוא דן דין של כל העולם, ובגללה נאמר ויהי אור. וירא אלקים את האור כי טוב, זה עמוד האמצעי שהוא טוב. ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. בין האור זה אהרון הכהן, ובין החושך זה קורַח. אמר משה, לי ראוי להבדיל מחלוקת שאני הוא צורת דמות של טוב שלמעלה. ראה שדָבַק קורח בחושך של ס"א ומכחיש מעשה בראשית, שלא רצה להידבק בשמאל שהוא לוי, אמר הִיבָּדלו מתוך העדה הזאת.

וסוד הדבר, ויַבדל אלקים בין האור ובין החושך, ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה. שוֹק הימין שהוא אור, שנאמר ויבדל אלקים בין האור, הוא שוק בימין כהן, שנאמר בו נעימוֹת בימינך נצח. וכמו שנצח מתקשר בימין, כך הוד מתקשר בשמאל. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ערב זה ערב של יצחק. בוקר זה בוקר של אברהם. יום אחד עמוד האמצעי וצדיק שמחשיבים אנו אחד. אין יום בלי לילה שהיא שכינה.

בינתיים הרי קול עולה ומתפוצץ במרומי רקיעים, והיה אומר, מחנות קדושים של ישיבת רקיע שלמעלה ומטה. הזדרזו והתכוננו לקראת המלכה, אשר באה להיכנס לפני המלך בכמה קישוטים של מצוות עשה. קומו מחנות לפניה. בינתיים הרי קול שני היה מתעורר לגבי בעלי מפתחות. הרי השכינה באה להיכל שלה, אדנ''י שפתיי תפתח.

באותו זמן המלכה העליונה היא יורדת אצלה, לקבל אותה במצווה הראשונה, בכמה קולות ושופרות. ועולות שתיהן אצל המלך. וכולם היו שואלים מי זאת עולה מן המדבר. מי שהיא אמא עילאה, בזאת עולה. וכאשר עלתה למעלה נעשית כיסא למלך העליון. ובה פתח אנכ''י, שכך עולה לחשבון כס''א. וכאשר התחברו שניהם נאמר בהם אנכי ה' אלקיך אשר הוצֵאתיך מארץ מצרים.

אשר הוא רמוז במילת בראשית. אשר זו אמא, שהיא אשר אהי''ה. אשר קידשנו במצוותיו. אשר קידש ידיד מבטן, שהיא בטן שכתוב מבטן מי יצא הקָרַח, הקֶרח הנורא. מה זה נורא, זה עמוד

האמצעי. מה זה קידש ידיד מבטן. בטן שנאמר בו זה צדיק. אשר שהיא אמא עילאה. קידשנו בעמוד האמצעי. וציוונו בצדיק, על כל מצווה ומצווה. מפני שאחד הוא מצוּוֶה ואחד עושה. אחד מצוּוֶה על המצווה שהיא השכינה מצוות ה' ברה מאירת עיניים. ואחד עושה עשייתה שהוא מעשה מצווה. ונאמר גדול המצוּוֶה ועושה ממי שאינו מצוּוֶה ועושה.

מצוּוֶה זו עמוד האמצעי, שהוא מצווה מצד האבא שהוא רא''ש. ומצד האמא שהיא אש''ר. וכך צדיק מצווה ועושה משניהם, מפני זה נאמר על שניהם אשר קידשנו. אמא קידשנו, ואבא ציוונו. על מי, על שכינה תחתונה, שהיא פֶּטֶר כל רחם, פתיחת הרחם, שהוא רמ''ח מצוות. היא מצוות ה', בכל איבר ואיבר של המלך היא מצווה. ועוד, אשר קידשנו מצד של או"א, כמ"ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. ויאמר מצד אבא שהוא י'. יהי מצד האמא שהיא ה'. אחד אמירה ואחד הויה. עשיית שניהם יהי אור.

אשר, על שם באושרי כי אִשְרוּני בנות. אשר הוצאתיך מארץ מצרים. וכי עבד שהוא בבית אסורֵי המלך, והבטיח לו המלך להוציא אותו מבית אסורים, יש לו למלך לשבח עצמו אשר הוצאתיך מארץ מצרים כמה פעמים. אלא חמישים פעמים הזכיר בתורה יצירת מצרים, כנגד חמישים שערי בינה, להיות ניכר להם מאיזה מקום מוציא אותם מהגלות.

וכאשר ירדה אצלם ירדה לפדות אותם בכמה קולות וברקים. כמ"ש ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר, חזק מאוד. ועליהם נאמר וכל העם רואים את הקולות. את זו שכינה תחתונה, שהייתה עולה בכל קול וקול מאלו שבעה קולות. והיא הייתה בת קול של כל אחד ואחד. קול דברים אתם שומעים. זה קול עליון כלול משלושה קולות עליונות שהם ג"ס עליונות. ועל אמא עילאה נאמר ותמונה אינכם רואים זולתי קול. אבל בת קול עליה נאמר וכל העם רואים את הקולות ואת. ואת ודאי. שנאמר בה ותמונת ה' יביט. קולות הם מצד עמוד האמצעי. הוא קול השופר שביעי, באמא עילאה. ולמטה שישה קולות.

ברקים מצד הצדיק, שנאמר בו ויצא כבָּרָק חִצוֹ. ענן זו השכינה כלולה משבעה ענני כבוד שבה מתכסים קולות וברקים. ומצד הימין נקראת ענן. ומצד השמאל ערפל כמ"ש ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלקים. ועוד אנכי זו שכינה תחתונה. וסוד הדבר אנכי אנכי הוא מְנַחֶמְכֶם. אמא עילאה אנכי למעלה, אנכי אמא תחתונה למטה. ועל שניהם נאמר רְאוּ עתה כי אני אני הוא. כשמך אלקים כן תהילתך על קצווי ארץ.

הרי כאן מצווה ראשונה. ואין מצווה שלא ניתנה ביראה ואהבה שהיא ב', וזו ב' מן בראשית. יראת היראה ואהבה, שהם ב' עליונה ב' תחתונה. ב' עליונה הרי נאמר שהיא יראה ואהבה, ב' אחרונה תורה ומצווה. והיא ב' מבר''א, בהיפוך אותיות אב''ר. היא מצווה בכל איבר ואיבר. מצווה ראשונה היא אנכי ה' אלקיך. והיא ב', יראה ואהבה. איש אמו ואביו תירָאו מצד היראה. כבד את אביך ואת אמך מצד האהבה. ושניהם הם זָכור ושָמור.

תפילין של ראש ותפילין של יד. אבא תפילין של ראש שהוא ראש דְבָרְךָ אמת עמוד האמצעי. אמא תפילין של יד שהיא שכינה תחתונה. או"א תפילין של אדון עולם. הקב"ה ושכינתו שהם בן ובת הם תפילין שלנו.

ועוד נתיב שלישי, בו מצווה שלישית שהיא נבואה, כמ"ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. חמישה אור הם. ועליהם נאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. אמא עילאה מראה סתום שאין בו דמיון. אמא תחתונה מראֶה בגלוי שיש בו דמיון. ועליו נאמר וביד הנביאים אֲדַמֶה. אדמה היא דמיון לכל הנביאים, ולכל אחד כפי כוחו. ומפני שהיא שולטת על כל מרכבות שלמטה, ועל כל כוכבים ומזלות ואילנות ודשאים, ועל כל עופות שמים וחיות וארץ ודגי הים, משום כך נקראת בשם של כולם. מצד החיות נקראת חיה.

ומצד העופות נשר יונה ציפור. ומצד הדגים הדג, צד שפחה רע בהיפוך דגה. ומצד העשבים נקראת השכינה שושנה.

נתיב רביעי, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. זכר ונקבה הם. חושך לילה, כמ"ש ולחושך קרא לילה. ויש חושך מצד הטֹהרה, ולילה מצד הטהרה, כמ"ש גם חושך לא יַחֲשיך ממך ולילה כיום יאיר כַּחֲשֵכה כאורה. וחושך הוא נקבה, שמקבל מאור שהוא אור זכר, כמו הירח שמקבל מן השמש. ושניהם הם מראה שמאירה ומראה שלא מאירה. ויש חושך של ס"א שיש בו הבדלה ולא חיבור. ואותו אור הוא כמוח באגוז.

בינתיים הרי קול נשמע במרומֵי רקיעים, בעלי אוצרות בעלי היכלות פִּתחו היכלות. הרי המלכה רוצה להיכנס בהיכלו. באותו זמן אדנ''י שפתיי תפתח, ההיכל כלול משבעה היכלות. באותו זמן כמה נביאים עולים עימה ומתכנסים עימה. שיש נביאים ויש נביאים.יש נביאים שהם בעלי הבית של המלכה. ויש נביאים שהם בעלי הבית של המלך. אלו ממראה שמאירה ואלו ממראה שלא מאירה. נביאים של מראה שמאירה הם מצד יהו''ה, ונביאים של מראה שלא מאירה הם מצד אדנ''י. והם שְקוּלים לתושב"כ ותשבע"פ. נביאים מצד אדנ''י מצד היראה, ונביאים שהם מצד יהו''ה הם מצד האהבה.

באותו זמן כמה בעלי שערים מזדעזעים ומזדמנים להיכל. וכמה בעלי חותמות. וכמה בעלי תשובות, שבהם נביא שואל ומשיב. וכמה בעלי עתידות מה שהיה ומה שעתיד להיות, וכמה בעלי עיניים שהם מראות ומחזות של נביאים. וכמה בעלי אוזניים שהם בעלי כנפיים, שנאמר בהם ואשמע את קול כַּנפיהם. וכמה בעלי החוטם ששם ריח, שנאמר בהם אישֵה ריח ניחוח. וכמה בעלי פנים שנאמר בהם וארבעה פנים לאחת. וכמה בעלי קולות ובעלי דיבורים ובעלי הבלים שהם להבות אש, כמ"ש קול ה' חוצב לַהֲבות אש. וכמה בעלי ידיים שנאמר בהם וִידי אדם מתחת כנפיהם. וכמה בעלי קומה והם שיעור קומה של הכיסא. וכמה בעלי אות ברית, שנאמר בהם וזה לך האות. וכמה בעלי רגליים שנאמר בהם והחיות רָצוא וָשוב.

כל תיקוני הנביאים מבחוץ בגוף באיברי הגוף. בעלי החכמה הם מבפנים במוח. ומפני זה חכם עדיף מנביא. ומהמוח תלויים ל''ב נתיבות. וזה לֵ''ב, שנאמר לב מבין. ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. כאן הסוד של נתיב רביעי. מה הבדלה כאן בנבואה. אלא כמה נביאי שקר הם מצד החושך, שהולכים באוויר להטעות בני אדם. באותו זמן שיהא הקב"ה עם שכינתו ויבדל אלקים בין האור ובין החושך.

נתיב חמישי, ויקרא אלקים לאור יום אלו בעלי מקרא. שבעלי מקרא הם פתילה, ובעלי משנה זַיִת, ובעלי תלמוד שהוא קבלה למשה מסיני נר.

מצווה רביעית, לעסוק בתשבע"פ ולהבדיל בה בשש דרגות באיסור והיתר, טומאה וטֹהרה, כשר ופסול. כמ"ש ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. בין מֵי טהרה של טהרה היתר כשר, ובין מי טומאה שהם איסור טמא פסול, שהם מי בורות נשברים מים סרוחים מים מטונפים, ועליהם נאמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פניי. וזה הרקיע שמבדיל ביניהם זה הרקיע שעל ראשי חיות, וזה מט"ט שעליו נאמר ודמות על ראשי החיה רקיע. ועליו נאמר ויעש אלקים את הרקיע. וזה נתיב שישי. ויש רקיע למעלה מרקיע, וזה צדיק שמבדיל בין מ"ן למ"ד, להיות ניכָּרים בו. ועליו נאמר ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. וזה נתיב שביעי צדיק.

נתיב שמיני, ויקרא אלקים לרקיע שמים. ויקרא אלקים זו אמא עילאה. לרקיע זו עמוד האמצעי שהוא בין ימין ושמאל וכולל שניהם, כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. והם ערב של יצחק ובוקר של אברהם.

תיקון שלושים ואחת

ליום י"ו

בראשית בר''א שְתֵ''י. ועליהם נאמר ותלכנה שתיהם, והם שתי תורות תושב"כ ותשבע"פ. ועוד, שני לוחות הלכו להר סיני. מיד וַתֵהום כל העיר עליהם, הזדעזע כל העולם, כמ"ש וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, ואת קול השופר, ואת ההר עשֵן, וַיַרא העם וינועו. ואמרו הזאת נעמי, זו היא נעימות התורה. מיד נאמר ויְשַבֵּר אותם תחת ההר. פרחה התורה משם, ואמרה אני מְלֵאה הלכתי להר סיני ועתה ורֵיקָם הֱשִיַבני ה'. מלֵיא''ה מל''א י''ה. ועתה פרח ממני מל''א י''ה שהוא יה''ו ונשארתי ה' יחידה אִלֵ''ם. נאלמתי דוּמִיָה דו''ם י''ה. הֶחֱשֵתִי מטוב שהוא ו'.

ותלכנה שתיהם גוף ונפש. לאיזה מקום הלכו. לבית הקברות. גוף נידון ונרקב. נפש נאמר בה וַתְגַל מרגלותיו ותשכב.

קם זקן אחד ואמר, רבי שמעון חזור בך. עורפה היא גוף. רות היא נפש. שותפות שלה נעמי נשמת חיים. מַחְלון רוח. גוף שהיא עורפה מחזירה עורף לגבי נשמה. נפש נדבקת בה בנשמה, כמ"ש באשר תלכי אלך במצוות עשה, ובאשר תליני אלין במצוות לא תעשה.

באשר תלכי אלך בגלות, שנאמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם. ובאשר תליני אלין שהמשכב שלך בגלות, כמ"ש על משכבי בלילות. עַמֵך עַמי אלו ישראל. ואלקייך אלקיי זה הקב"ה. אלימלך זו י'. נעמי זו ה'. מחלון ו'. רות בה נדבקה ה' ונעשתה תור''ה. ועליה נאמר וקול התור נשמע בארצנו.

עורפה אמא של ערב רב, שנאמר בהם כי עם קשה עורף הוא, שחזרה לסִרחונה, והחזירה עורף לגבי חמותה. כִּלְיון בעלה של עורפה. יצה"ר שבאה כְּלָיה ממנו לעולם, והוא כליון. ואשתו לילית כְּלָיה.

נשמה ונפש כאשר בן אדם הוא מחויב בחטאים ומתגברים על איברים, נשמת חיים מסתלקת מן הגוף, ונפש נשארת שם. ונאמר בה ותגל מרגלותיו. לגבי מי. לגבי צדיק וזה ברית מילה, שהוא בועז ב''ו עַ''ז, חזק על יצרו. וַיָמֹד שֵש שְׂעוֹרים ויָשֶת עליה, שוקיו עמודי שש. שמה אותם עליה להגן עליה. וכתוב ותלכנה שתיהם בשכינה עליונה ותחתונה. ועליהם נאמר ותקראנה לו השכנות שם לאמור יוּלַד בן לנעמי, זה עמוד האמצעי שנאמר בו בני בכורי ישראל. כאשר חטאו ישראל וגרמו להסתלק השכינה, עליה נאמר בשכינה תחתונה ותגל מרגלותיו.

ותלכנה שתיהם, הוא מדבר הגוף ונפש. ומאהבת הגוף כאשר הוא בעל תשובה, תאמר הנפש לגביו באשר תמותי אָמוּת ושם אֶקָבֵר, ולא תזוז הנפש בקבר ממנו. ועליה נאמר בהתהַלֶכְךָ תנחה אותך בעוה"ז. בשוכבְּךָ תשמור עליך בקבר. וַהֲקיצות לתחיית המתים לעוה"ב, היא תְשׂיחֶךָ. זו הנפש לגבי הגוף. ורבי שמעון, אם הגוף לא חוזר בתשובה ומחזיר עורף לגבי תשובה, נפש נבדלת ממנו ונקרא עורפה, והגוף הזה נאבד משני עולמות.

אמר לו, זקן זקן. והרי כמה קברים לחינם. והרי אם הגוף נאבד על מה תקום הנפש לתחיית המתים. שהרי ודאי הגוף נאבד. ונאמר שנאבד משני עולמות. והרי יורד לִנְשִייה ששם נשכח לדורֵי דורות. אם כן כמה קברים לחינם.

אלא ודאי הקב"ה לא יְשַנה מעשי ידיו. שוודאי העוה"ז והעוה"ב שהם שמַיִם וארץ, של הקב"ה הם. ועליהם אמר דוד השמים שמים לה'. הארץ אתהלך לפני ה' בארצות החיים. עליהם נאמר העוה"ז והעוה"ב בשם יהו''ה מוארים. כמ"ש ישמחו השמים ותגל הארץ. מתי. בזמן שנאמר לגבי שמים והארץ של ס"מ ונחש, כי שמים כעשן נִמְלָחו והארץ כבֶּגֶד תִבְלֶה. ולאחר שיִמְחה אותם וִיְכַלה את אלה הממונים שעליהם. מיד יחדש אותם הקב"ה את השמים והארץ, שיימָחו מפני אלו ממונים רעים. כמ"ש כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפניי, והכול כדי שלא יִכְלו מעשי ידיו, שהם נשמות וגופים שנאבדו משני עולמות. ואלו עשירים שבגלות, מפני שזה העולם הוא שלהם.

אבל עניים שהם צדיקים. הטוב שלהם לאלו עולמות שהם מעשים טובים, אשר בהם נבראו שתי תורות תושב"כ ותשבע"פ, ששכר שלהם שם. ומפני שלמטה של ארץ החיים, שם גופים לנשמות קדושות שנבראו בשם ה'. והגוף של משה שנאמר בו לא כהתה עֵינוֹ ולא נָס לֵחֹה משָם היה. ובגללו היה הוא מבקש רחמים שלא ימות ויֵצא ממנו. ולא על הגוף של זה העולם שנקרא סנדל אצלו, שעליו נאמר לו של נעליך מעל רגליך.

ואדם וחיות ובהמות ועופות ששם, הם מעשה בראשית. והם בצורת דמות עליון של אלו שנאמר בהם במרכבה ודמות פניהם פני אדם, ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאל לארבעתן, ופני נשר, לארבעתן. שהם בהמות עליונות. עליהם נאמר יעשה למחכה לו. ושם עה"ח שמי שאוכל ממנו נאמר בו ואכל וחי לעולם.

ושם כיסאות של זהב וכסף ואבנים יקרות, ומיטות של כסף וזהב. ורמ''ח מצוות שציווה אותן משה לישראל בזה העולם. לטהר רמ''ח איברים של אותו גוף. וגוף זה העולם השפל הוא סנדל לנשמה. שנִטְנַף בזוהמת זה העולם. הרי כאן שלושים ואחת פעמים שהתפרש בראשית. ועשר אמירות ושלושים ושניים שבילים. הרי שבעים ושניים, וצריך לפרש אותם.

תיקון שלושים ושתיים

בראשית מאמר ראשון לכל. והוא כולל שני דיבורים, אנכי ולא יהיה לך, שנאמרו בדיבור אחד. ושניהם הם רמוזים במילת בראשית, משום כך בראשי''ת א''ב רֵשִי''ת, א''ב א' אנכי. ב' לא יהיה לך. והכול באות אחת ב', והיא ב' מבראשית.

אמר רבי אלעזר, וכי מי שיש לו עבד ומוציא אותו לחירות משעבודו, יש לו לאדונו לשַבֵּחַ עצמו בהוצאה לחירות של עבדו? וכי הקב"ה שאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך, יש לשבח עצמו כמה פעמים אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר לו רבי שמעון, כך הוא ודאי. אבל כאן לא משבח הקב"ה עצמו שהוציא אותם מן הגלות. אלא חמישים פעמים הזכיר בתורה יציאת מצרים, להיות ניכר בַּדַרְגה שהוציא אותם שהוא יובֵל, שנאמר בו יובל היא שנת החמישים שנה. והם חמישים שערי בינה שנמסרו למשה בסיני, זולת אחד שלא נמסר לו. ומפני זה הזכיר חמישים פעמים בתורה יציאת מצרים. אמר, הרי ודאי התיישבה דעתי.

מי הם אלהים אחרים. אלו ממונים של שבעים אומות וס"מ ונח''ש הרי ע''ב. משום כך נתן הקב"ה התורה מימין שהוא חסד ומשמאל שהוא גבורה, שיש בה שבעים פנים להציל משבעים אומות. והתורה ניתנה ממים ואש שהם שניים. להציל את ישראל מס"מ ונחש שהם ממים ואש. ובגללם נאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי. וכנגד שבעים אומות שבעים נפש. ומי שעובר על שבעים פני התורה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי, שולטים שבעים ממונים ואומות של היצה"ר על שבעים נפש.

וכמה גלגולים יבואו לבן אדם על חטאים אלו. ואם לא חזר בן אדם בתשובה באלו גלגולים, אותו גוף יורד באבדון. הגלגול הראשון נצבע בגוון לבן ורוכבת הנפש על סוס לבן שהוא הגוף, אם חזר בתשובה נאמר בו אם יהיו חֲטָאיכם כַּשָנִים כשלג ילבינו. ואם לא, תבוא בגלגול שני ותרכב על סוס אדום. ואם חזר בתשובה נאמר בחטא שלו אם יאדימו כַתוֹלָע כצמר יהיו. ואם לא, חוזרת ומתגלגלת בגלגול שלישי ורוכבת על סוס ירוק וזה הגוף.

והם מזל אריה מזל שור מזל נשר. שעליהם נאמר הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. ואם שלוש אלה לא יעשה לה לנפש בשלושה גלגולים שעושה לה שְאֵר כְּסוּת ועונה, ויצאה חינם אין כסף. ועל שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אֲשִיבֶנו, ועל ארבעה שהוא מזל אדם לא אשיבנו, שלא יקלקלו אותו.

אבל לצדיקים ועושה חסד לאלפים, אלפים ודאי. שלושה גלגולים, בהם הוא מרוויח שלושה אלפים שהם עולמות של כיסופים. ולמי, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. לרשעים שהם לא יחזרו בתשובה בשלושה גלגולים אלו, נאמר בהם והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עַמָה. אמר, רבי, אם כן אנה יורדת. אלא שבע ארצות הן ועולות לשבעים כנגד שבעים נפש. ושבע ארצות הן, ארץ אדמה ארקא גַיא צייה נְשייה תבל. והן שבעה מדורי הגיהינום. אותה נפש שלא חזרה בתשובה באלו השלושה, מוריד אותה הקב"ה במדורי הגיהינום האלה. ושם נשכחת לדורֵי דורות.

ואם הוא צדיק נאמר בו כי שבע ייפול צדיק וקם. אמר לו רבי אלעזר ואם הוא צדיק מדוע יורד שם. אלא כדי להוציא משם כל נפש ונפש מאלו שהרהרו בתשובה ומתו בקַצְרוּת שנים, והוא טורח בשבילו. זה הוא מאמר ראשון שהוא בראשית.

תיקון שלושים ושלוש

בראשית זו מצווה ראשונה שנרמזה בל''ב שבילים שהם ל''ב אלוקים של מעשה בראשית. כ''ב אותיות ועשר אמירות שנכללו בהם. תיקון ראשון יִראה. ועליה נאמר ראשית חכמה יראת ה', שיש יראה ויש יראה, יראת ה' זו השכינה מלכות קדושה. יראה רעה זו רצועה להלקות הרשעים. ומה היא סם המוות של ס"מ, הנקבה שלו. יראת ה' היא שכר למי ששומר מצוות לא תעשה. יראה רעה היא רצועה להלקות למי שעובר עליהם.

קם רבי שמעון ואמר, אלעזר בני. יש מי שירא לקב"ה כדי שיחיו בניו וירְבֶּה עושרו בזה העולם, ואם חסֵר מזה, לא יָרֵא לו. זה לא שׂם לו יראת ה' לעיקר. אבל מי שירא לקב"ה בין בטובה בין בצרה, הרי זה שׂם יִראת ה' בו לעיקר. ששלוש דרגות הן של יראה. יש יראה בין בטובה בין בצרה. ויש יראה שירא לקב"ה בטובה ולא בצרה. ויש יראה שלא שׂם אותה עליו לעיקר בין לטובה בין לצרה. צדיק גמור שׂם אותה עליו לעיקר בין לטובה בין לדין. בינוני שׂם אותו עליו לטובה ולא לדין. רשע גמור לא שׂם אותו עיקר לא בטובה ולא בדין.

והשכינה מדוע נקראת יראה. שהרי היא מצד עמוד האמצעי נלקחה. אלא, כמו שעמוד האמצעי לוקח מרחמים ודין שהם ימין ושמאל, כך היא לוקחת משניהם. מצד שמאל זו נקראת יראה פחד יצחק. שמצד ימין אהבה נקראת. וזו מצווה שנייה שנאמר בה ואַהֲבַת עולם אהבתיךְ על כן מְשַכְתיך חסד.

ומשני צדדים אלו נקרא עמוד האמצעי אור ונר. והשכינה אורה אבוקה. אורה, ליהודים הייתה אורה. אבוקה, כך נאמר שצדיקים עומדים לפני השכינה כנר לפני האבוקה. מצד הימין יהו''ה, ומצד ששמאל אדנ''י ששם דין. ומפני זה, ביום ראשון ויאמר אלקים יהי אור. מפני שחמישה אור הם ביום ראשון. והם ה' עליונה ומשם מאירים. י' בשמאל וזה נר. וזה ה''י מן אלקים, ה' לימין י' לשמאל. ו' מָל''א משניהם, עמוד האמצעי. בן י''ה . וזה הוא סוד אלקים מל''א ה''י. זה כתוב ראשון.

וסוד הדבר ה''א. אלקים זה מְלֵיאה בהיפוך אותיות. וזו ה' קטנה, שהיא מלאה משלוש אותיות, ונעשית היו''ה. למעלה הוא הוי''ה. ובה מתחילות אותיות התורה ה''ו ואח"כ ט''י. ואנה נמצאת ה' אחרונה. אלא ד' הייתה להיות ה'. אלא מי גרם שפרח ממנה ו' שהוא ירך שלה, אלא נְתָנָני שוֹמֵמה כל היום דָוָה. זה הוד שהוא ירך שלה שחוזרת היא דָוָה באלף החמישי. מפני שפרח ממנה ירך, שעליו נאמר וַתֵקַע כף ירך יעקב. ניכר שמימין מתחילה לִמְנות אות ד' עד נצח. והוד הוא ירך שלמות שלה. וזה הוא שניתן למשה, כמ"ש ונתן הוד למשה.

תיקון שלושים וארבע

בראשית ב' נקבה פתוחה לקבל מימין את אותו שגומל חסד עימה. ומדוע, שאות י' על ראשו. כמו כן ג', ומפני זה הרוצה להחכים ידרים. אם כן מדוע ג' אחור לב'. אלא סוד הדבר ואיש כי ייקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו חסד הוא. ב' מחזירה פניה מא', ג' מחזירה פניה מב', ד' מחזירה פניה מג', ה' מחזיר פניו מד'. כל האותיות מחזירות פנים זו מן זו ואין הן פב"פ. ומדוע. אלא סוד הדבר וראית את אחוריי, ומדוע מחזירות פנים זה מן זה? מפני עריות שהן כנגדן. א' כנגדו ארור שהוא ערווה, ועליו נאמר ארור שוכב עם אחותו. שאלו עריות כל אחד שוכב עם אמו ועם אחותו ועם בתו ומחזירים פנים אצלם שאין להם בושת פנים. אבל האותיות הקדושות מחזירות פניהן בבושת בענווה. עֶרְיָה תֵעוֹר. ובגללה נאמר ולפני עיוור לא תיתן מכשול. עִוֵר שהוא עוֹר. וסוד הדבר, עָרוּם, רָאָה רָעָה ונסתר.

ולאחר שמתפשטים מהם מתייחדים כולם ולא יתבוששו. ומתייחדים אבא עם אמא, אח עם אחותו. עתה שערווה ביניהם יש פירוד באותיות שהן יהו''ה. כמ"ש כי המוות יפריד ביני ובינך. לאחר שנעבר עריות מהן, יהיה ה' אחד ושמו אחד. וסוד האחד אח ד'. ערווה של שניהם אחר. בזמן שמסתלק הקוץ מן ד' מן אחד, נשאר אחר. ועליו נאמר וסוד אחר אל תְגָל.

תיקון שלושים וחמש

בראשית, בתשרי נברא העולם. חסר א' להיות בראשי"ת, זה אדם שנברא בתשר"י. ומפני שעתידה הארץ להתקלל בגללו, זה הוא ארורה האדמה בעבורך. הסתלק מן תשרי. ופתח בב' שהיא ברכה להתברך הארץ ולהוציא אותה מן הקללות. ולא עוד אלא מפני שתשרי הוא דין, לא נזכר שָם בתשרי, שלא ייתכן בו זמן אחר. כמ"ש נר ה' נשמת אדם.

תיקון שלושים ושש

בראשית, שהוא שבת בראשית. שהרי שבע שבתות הן. ולכל אחת יש לה ששת ימי המעשה. וכל יום של הקב"ה הוא אלף שנים, כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כְּיום אתמול. ושבת בראשית, שישה ימים שלה הם שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח.

שני אלפים תוהו והארץ הייתה תוהו. שני אלפים תורה ורוח אלוקים מרחפת על פני המים ואין מים אלא תורה. פני המים שני פנים שלה, שהם מצוות עשה ומצוות לא תעשה. לבן ואדום, ימין ושמאל. ואלו הם שני אלפים תורה. שני אלפים יְמות משיח. ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. עליהם נאמר על כן באוּרים כבדו ה'. על כן ודאי. שנאמר בו ויהי כ''ן ואלו שבעים. ועל שני מאורות אלו נאמר שני פרצופים זכר ונקבה. יהי אור זה פסח, אור לארבעה עשר. ויהי אור רה"ש, שנאמר בו ויהי היום.

כאן ויהי ושם ויהי. ובכל מקום ויהי לשון צער.

שבת בראשית נקודה בחלל שלה, שהיא שבת ברית, י' שבת חִלֵל. חִלל את מי, את אותה נקודה. מְחַלְלֶיהָ מוֹת יומת. למי שמכניס זר בחלל שלה. שהיא רשות הרבים יֵין נֶסֶך זונה. ומפני זה כאן צריך יִראה, וזה הוא בראשית יר''א שב''ת, כמ"ש איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו. ומי שמכניס רשות זרה בחלל שלה, שהיא רשות הרבים יין נסך זונה. עליו נאמר את מקדש ה' טימֵא ונכרתה הנפש ההוא מישראל. וזו הנקודה היא אות שבת, אות ימים טובים, אות תפילין, אות ברית מילה. עטרת הברית. כתר של ספר תורה אנו קוראים לו. כתר בראש כל צדיק, נקודה, שעליה נאמר אדם וחווה שהיו שני פרצופים, ועליה אמרה הלבנה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד.

סוד זה לחכמי לב נמסר. זו היא ה' אחרונה. ששניהם י'. ובה נעשו אחד. וזו נקודה היא סתומה וחתומה בששת ימי החול כמ"ש יהיה סגור ששת ימי המעשה, במה באות ו'. ב' סתומה באות ו'. בו' ימי החול. וביום השביעי נפתחת לקבל את בעלה. ומפני זה זיווג תלמידי חכמים משבת לשבת. ויורשים נשמות קדושות חדשות לבניהם.

ומפני זה זו הנקודה נקראת בתולה ואיש לא יְדָעָהּ, כאשר היא גל נעול מעיין חתום. עד שנפתחת לבעלה. וכאשר היא סתומה נקראת יראה, בכל ו' ימות החול שהיא סגורה ושמורה. בעשר אמירות ול''ב אלקים שהם מ''ב אותיות הגבורה, ששם בינה, בשבת ויכֻלו השמים, ויכֻלו חסד הימין כולל ע''ב שמות, ששם חכמה, כמו שנאמר הרוצה להחכים ידרים. יראה בששת ימי החול איש אמו ואביו תירָאו. אהבה בשבת כבד את אביך ואת אמך. כאשר נפתחת לגבי בעלה נקראת אהבה. ומיראה ואהבה ניתנו מצוות עשה ולא תעשה.

תיקון שבע ושלושים

בראשית הוא ברית. ודאי כאשר הוא בלבושי אלו הקליפות שהם עורלה ופריעה, צריך שם יראה. ועליהם נאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי. וזה האות לא יורשים אותו אלא ישראל. שאין אות ברית עד שעוברים מהם אלו הקליפות שהם עורלה ופריעה בהַטָפת הדם.

שלוש קליפות הן בעורלה כנגד שלושת קליפות האגוז. ועליהם נאמר והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך. תוהו קו ירוק קליפה ראשונה, בוהו קליפה שנייה, חושך קליפה שלישית. ושלוש אלו זו על גב זו. כנגד שלושת גווני העין שנאמר בהם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זוֹנים אחריהם. כנגדם שלושת גווני הקשת, שבהם נקרא בת עין שהיא נקודה אות ברית עליה נאמר וראיתיה לזכור ברית עולם. ועליהם נאמר שלוש פעמים כל גויים סְבָבוּני בשם ה' כי אמילַם. ומתי יעביר הקב"ה אלו הקליפות מהעולם ויזכור ברית עולם? בזמן הגאולה, כמ"ש ולא ייכנף עוד מוריך. מתי, לאחר שנעברים שלוש קליפות רעות ממנה. ובזמן שהיא מתלבשת באלו הקליפות היא אומרת אל תראוני שאני שחרחורת. שבאלו הקליפות היא מתחללת. ומפני זה מחלליה מות יומת.

תהו''ם הוא המָוֶ''ת. לגביו צריך פריעה בהַטָפת דם. ועד שנפרעת זו הפריעה היא לא מתגלה בעולם, ולא יהיה אות בעולם. וסוד הדבר, כאשר נעבר ממנה עורלה ופריעה רומי וקונסטנטינופול, מיד מתגלה אות בעולם, לאותו שנאמר בו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. לקיים בו הפסוק כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

ומפני זה אלעזר בני, לא תצפה לרגל המשיח עד שתראה קשת בגווניו מאירים. או עד שמתגלה אות בעולם. מה אות. אלא דָרך כוכב מיעקב, זו אות י' אות ברית. ומיד וקם שבט מישראל אצלה. אותו שנאמר בו ויהי בישוּרוּן מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל.

בוא וראה, יום אחד שאלתי את אליהו. עורלה מדוע אנו שמים בכלי בעפר. אמר לי שמעתי בישיבה, שעורלה הוא נחש. וכיוון שמעבירים אותו ממקומו צריך לתת לו מזונו. כמ"ש ונחש עפר לחמו, ובוודאי בני, בזו ניצל בן אדם מדין חִבּוּט הקבר. ודם שמטיפים מפריעה, לתת מזון לאותו כלב שהוא רוצח. ובזה ניצל בן אדם מחרב של מלאך המוות.

ועל כן אמר אדה"ר לפני הקב"ה, מי מציל בני מחרב המתהפכת, אמר לו, חרב המילה, כמ"ש עשֵה לך חַרְבוֹת צורים, וחרב הקב"ה י''ו פיפיות, כנגד מילה ופריעה ומציצה וי''ג בריתות שנכרתו עליה. וכן התורה מצילה את בן האדם מי''ו פיות החרב, כמו שאמר שלמה עץ חיים היא שעולה לי''ו.

וכנגד אלו השניים אומרת התורה לא תרצח לא תנאף. לא תנאף כנגד נחש אשת זנונים. לא תרצח כנגד ס"מ, ואמר דוד עליו הַצִילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. שלוש קליפות העורלה הן משחית אף וחֵמה. כנגד עורלה הוא עוון. וזהו שתיקנו בתפילה לגביהם, והוא רחום יכפר עוון זה עוון. ולא ישחית זה משחית. והִרְבה להשיב אפו זה אף. ולא יעיר כל חמתו זו חֵמה. ומי שמכניס אות ברית ברשות זרה, אלו הארבעה שולטים עליו, כמ"ש והמים גברו מאד מאד על הארץ. על הארץ זה הגוף שלו. וארבע פעמים נאמר בפרשת נוח, ויגברו המים, גברו, כנגדם.

עורלה ופריעה שמעתי שהן רומי הגדולה ורומי הקטנה. בזמן שנעברים מהעולם, מתגלה אות הברית, שהוא בת עין ציון שהיא נקודת העולם. שבזמן שאלו הקליפות שולטות בעולם חוזר העולם לתוהו ובוהו, כמ"ש והארץ הייתה תוהו ובוהו. בזמן שתבוא הגאולה מיד ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. היה אור לא כתוב אלא יהי אור ויהי אור. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

תיקון שמונה ושלושים

בראשית ברא אלקים. פתח, ואמר כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות. שושנה יש בה חמישה עלים מבפנים. וחמישה עלים מבחוץ. והם ה' ה'. שרביט שלה ו'. תפוח שלה י'. והכול אלקים. חמש אותיות שלו ה' חמישה עלים מבחוץ. ה' חמישה עלים מבפנים. י' תפוח. ו' מָלֵא שרביט.

בזמן שזו השושנה היא בגלות, היא אטומה. בזמן שתהא הגאולה בעולם, נפתחת בחמישה אור. כמ"ש ויאמר אלקים יהי אור. ובאותו זמן שנפתחת, מתלבשת בכמה לבושי אורות התורה, ומתקשטת בכמה קישוטים של מצוות עשה. ובזמן שנפתחת ומתקשטת בקישוטיה, בארבעה בגדי לבן שהם יהו''ה, ובארבעה בגדי זהב שהם אדנ''י. בארבעה בתי תפילין של יד, ובארבעה בתי תפילין של ראש. שהם כנגדם. ארבעה לבושי כהן הדיוט, הם כנגד ארבע כַּנְפות כְּסוּתךָ אשר תכסה בה.

וכאשר נתקנת באלו הלבושים, מיד נפתח ההיכל אצלה. כמ"ש אדנ''י שפתיי תפתח. ולקול נעימת רימונים ופעמונים של הלבוש שלה, נאמר בחיות ואשמע את קול כנפיהם. וכאשר אומרים ישראל ק"ש, כתוב וישמע את הקול מדבר אליו. קול נשמע אצלה מבין שני הכרובים שהם שני פרצופים. וכאשר מתייחד דיבור עם קול נעשים קול דממה דקה. וזו תפילה בחשאי, ובאותו זמן מי שרוצה לבקש בקשותיו שיבקש. שבאותו זמן יהיה עת רצון. שהרי שני שמות כאחד יאהדונה''י. אז תקרא וה' יענה, מיד אז יאהדונה"י. שני שמות ושמונה אותיות שבהם הרי עשר. וזה סוד, ארור אשר לא יָקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, זה חיבור חתן וכלה, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'. וזה סוד ואמר כל העם אמן.

ועד שיֵצאו ישראל מן הגלות לא יהיו בזיווג אחד. ובזמן שיצאו ישראל מן הגלות יתחברו כאחד. באותו זמן אז ישיר משה. ומיד ויאמר אלקים יהי אור שהוא יציאת הגלות. באותו זמן שהמלכה רוצה להיכנס בהיכל שלה. הקול עולה במרומי רקיעים ויאמר כך, מחנות רבים של ישיבה עליונה ותחתונה של נשמות קדושות, התכוננו לקראת המלכה אשר באה להיתקן, לִפְדות בניה מן הגלות. באותו זמן כמה בעלי שופרות ובעלי הקולות ובעלי הברקים, שנאמר בהם ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר והאלקים יעננו בקול. באותו זמן משה ידבר עם השכינה, כמ"ש פה אל פה אדבר בו. והאלקים שהיא אמא עילאה, יעננו בקול שהוא עמוד האמצעי, והרי נאמר בקולו של משה.

ובאותו זמן שכינה עליונה ותחתונה עולים זו על גבי זו. כמו שנאמר בהר סיני, שכתוב מי זאת עולה מן המדבר, מי בזאת עולה. מ''י אמא עילאה שבה פתח הקב"ה בהר סיני אנכ''י.

קם זקן אחד מאַחַר הצל של רבי שמעון ואמר, רבי רבי, הרי אני רואה שנאמר מן השמים הִשמיעך את קולו ליַסְרֶךָּ. ובמקום אחר שמענו שדיבר עִם ישראל מצד המלאכים, שכך נאמר שכל דיבור ודיבור שיצא מפיו נעשה מלאך, וזה הוא וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. ובמקום אחר אמר הפסוק אחת דיבר אלקים שתיים זוּ שמעתי. מה זה.

אמר רבי שמעון, זקן זקן, שמעתי שבן אדם נותן בו הקב"ה שלושה קשרים. נשמה ורוח ונפש. נשמה מכיסא הכבוד. שם יורדת שכינה עליונה כלולה מג"ס עליונות. ועליהם נאמר אחת דיבר אלקים שתיים זוּ שמעתי. אחת ושתיים הרי ג"ס עליונות. שנאמר בהן, אחת, אחת ואחת. שלושה אחדים. וזה הוא אחת דיבר אלקים שתיים זוּ שמעתי. ז''ו, בו עושה אותן אח''ד. ואח"כ דיבר עימו מרוח שהוא מט"ט, כולל כל צבא השמים שלמטה. מפני שהתלבש בו ורָכב בו עמוד האמצעי כולל שש ספירות. ומפני זה בכל דיבור ודיבור שיצא ממנו היה יוצא ממנו מלאך. וזה הוא וכל העם רואים את הקולות, אח"כ ירדה שכינה תחתונה עשירית באופַן, שהיא נפש אדם משם, וכתוב ועל הארץ הֶרְאֲךָ את אִשוֹ הגדולה. מפני שעליה נאמר והנה אופן אחד בארץ. כדי שיישמע קולו ודיבורו מן הכיסא והמלאכים ושמים וארץ, שיכירו אותו בכל. מעלה ומטה. כנשמה ששלטונה בכל הגוף אפילו באיבר קטן ואין איבר פנוי ממנה.

תיקון תשע ושלושים

בראשית שם אש''ר, שכתוב אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. אהי''ה אשר אהי''ה. אשר באושרי כי אִשְרוני בנות. וזו אמא עילאה. אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, על כל מצווה ומצווה. שהן פֶּטר כל רח''ם שהן רמ''ח. שכולן קשורות בצדיק. שהוא כל, שהוא אות ברית, שפותח כל רחם שהם רמ''ח מצוות עשה. ועליו נאמר אשר קידש ידיד מבטן. וזו אמא שנאמר בה מבטן מי יצא הקרח. וזה הוא הקרח הנורא. אש"ר שהיא אמא עילאה. קידשנו במצוותיו בצדיק. שהוא קידש ידיד מבטן. וציוונו עליהם, מפני שהוא מצוּוֶה ועושה. ועוד, אשר קידשנו זה עמוד האמצעי, שנאמר בו קודש ישראל לה'. וציוונו שהוא כך מצוּוֶה ועושה. ועוד קידשנו מצד השמאל, שנאמר בו וקידשת את הלויים. ואין קדושה פחות מעשרה. ואלו עשרה מאמרות. שהיא קדש לי כל בכור שהוא כתר עליון וחכמה שהיא ישראל עלה במחשבה, שנאמר בהם ויאמר אלקים יהי אור.

וציוונו על, מצד הימין שנאמר בו הֻקַם על. ששם כל ברכות לימין, שהן מאה ברכות כחשבון ע''ל. שאות י' בק' עולֶה למאה. שהיא קורבן הכול. מצד האבא ראש. מצד האמא אש"ר. מצד האבא מצוּוֶה, ומצד האמא עושה. ומצוּוֶה זה עץ פרי, ועושה זה עושה פרי, ושמענו שהם גוף וברית שאנו מחשיבים אחד. עליהם נאמר שתי כתֵפות חוברות. כמו שהם חוברות, כך שכינה עליונה ותחתונה חוברות אשה אל אחותה.

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, ולא אמר קידשתנו וציוויתנו. אשר, הוא אשר אהי''ה ודאי. וזה כתר עליון. מצד הנקבה נקרא אש"ר. ומצד הזכר נקרא רא"ש, ראש של כל ראשים. קידשנו זה אבא, שנאמר בו ויאמר אלקים יהי אור. וציוונו זו אמא, שנאמר בה ויהי אור, ואין הויה אלא ע"י עשיה. ושניהם לימין ושמאל.

ומי מצוּוֶה ועושה על המצווה שהיא השכינה, זה עמוד האמצעי. וכך צדיק בצלמו וכדמותו. ועל שמו נקראו ישראל בני בכורי ישראל. ועל שם צדיק נקראו צדיקים. כמ"ש ועמֵך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר רבי אלעזר, אבא, וכי מי שהוא תחת שִעְבוד אדונו, ואדונו הבטיח לו להוציא אותו לחירות ומוציא אותו, יש לו לשבח עצמו שמוציא אותו מתוך השעבוד. והרי הקב"ה אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, והרי הוא הבטיח להוציא בניו מהגלות, כמ"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. והוא משבח עצמו כמה פעמים אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

אמר לו, בני, טוב אתה אומר, אבל אין זה לשַבח עצמו, אלא כל ספירה וספירה נקראת ראש לחברתה. וכדי להיות ניכר להם מאיזה מקום הוציא אותם מתוך השעבוד. פתח באנכי, והזכיר בו אשר הוצאתיך מארץ מצרים. חמישים פעמים כנגד חמישים שערי בינה.

אשר קידשנו. אמר רבי אלעזר, אבא, הרי אם עמוד האמצעי הוא מצוּוֶה ועושה, היה לו לומר בגללו אשר קידשני וציווני, מה הוא אשר קידשנו וציוונו. אמר לו, ודאי טוב אתה אומר. בוודאי על עמוד האמצעי וצדיק נאמר על שניהם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו. אש"ר ודאי שהיא אש"ר אהי''ה אמא עילאה. ציווה להם על השכינה שהיא מצווה, לכל אחד מהם. והם למעלה שניים, כענפי האילן שנבדלים לימין ולשמאל, ולמטה נעשו בו אגודה אחת. ומפני זה הם למעלה שניים, ולמטה אחד. שייחוד אין בכל ענפי האילן אלא בה. שהיא אגד של כולם. היא אגודת כל איבר ואיבר. ובה נעשים כולם אחד.

ועוד ויאמר אלקים יהי אור, זו נבואה במראָה, שנאמר בה במראָה אליו אתוודע. והיא חזון הנביאים. היא חזון והקב"ה חוזה. שהוא יהו''ה אדנ''י, שכך עולה חזֹן חסר ו' חמש ושישים כחשבון אדנ''י. בנבוא''ה ס''ו. ס''ה כחשבון אדנ''י, והתיבה הרי ס''ו. ובמה היא חזון, באות ו'. בו נעשית מראה שמאירה אדון שלה.

תיקון ארבעים

בראשית, שִמעי בת וּרְאי וְהַטי אוזנך ושִכחי עַמך, ובית אביך. ויִתְאָו המלך יופְיֵך כי הוא אדונייך, והשתחווי לו. בראשית, שָם שִמעי, שָם בת, שם ראי. שִמעי, ש' מן בראשית. בת, שם ניכר בראש וסוף המילה. ראי, שם ניכר באמצע. כמו זה בראשי"ת. וכאשר תהיה בחיבור עימו כמו זה יאהדונה"י, הוא אומר לגביה ושִכְחי עַמך ובית אביך. שעל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. כי הוא אדונייך והשתחווי לו. אדון כל הארץ ודאי.

ומפני זה, מצד יהו"ה נקראת מראה שמאירה. וכאשר היא אדנ"י בלי בעלה נקראת מראה שלא מאירה. והנביאים מצד יהו"ה, הם ממראה שמאירה. והנביאים מצד אדנ"י, הם ממראה שלא מאירה, שאֵלו מתנבאים רחמים, ואלו מתנבאים דין. שנבואה היא שקולה לתושב"כ ולתשבע"פ.

ובאותו זמן שנפתחים היכלות הנבואה, כמה בעלי עתידות יתעוררו בעולם. כמ"ש וניבאו בניכם ובנותיכם. וכמה בעלי האותות, ובעלי העתידות, ממה שהיו ועתידים להיות. ממה שהיו, מצד המחשבה שנאמר בה ישראל עלה במחשבה. וממה שעתיד להיות, מצד אמא עילאה. וסוד הדבר מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה.

וכמה בעלי עיניים שהם חוזים ונביאים יתעוררו בעולם, שהם עיני ה'. וכמה בעלי אוזניים ששם שמיעה שנאמר בהם ואשמע את קול כנפיהם. ובעלי פנים שנאמר בהם וארבעה פנים לאחד. ובעלי קולות, ובעלי דיבורים, ובעלי רוח הקודש. ובעלי ידיים שנאמר בהם וידי אדם מתחת כַּנפיהם. ובעלי קומה, ובעלי אות, ובעלי רגליים שנאמר בהם והחיות רָצוא וָשוב. באותו זמן ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. אלו הם נביאי השקר שנאמר בהם ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלַהֲטיהם. שהבדיל אותם הקב"ה מנביאי אמת.

ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, כאן סוד לעסוק בתשבע"פ, ולהבדיל בין איסור והיתר, שהם מים מתוקים ומים מרים. מצד השמאל, ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. ומצד הימין, ויִמְתְקו המים. והם כמו דם טהור ודם נידה שצריך להפריד ביניהם. מפני שאותה זוהמה שהטיל הנחש בחווה גרם לערב מי הטֹהרה עם מי הטומאה. ומפני זה תיקנו תקנה זו לחובה להבדיל ביניהם. ואותו שמבדיל ביניהם, זה רקיע שעל ראשי חיות. שנאמר בו ודמות על ראשי החיה רקיע, זה מט"ט.

ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע. כאן אין מים מצד הטומאה. אלא מים מצד השמאל היו רוצים להתגבר, ומים מצד הימין היו רוצים לעלות עליהם. עד שאלו אומרים אנחנו רוצים להיות לפני המלך, ואלו אומרים אנחנו רוצים להיות לפני המלך. עד שבא עמוד האמצעי והכניס שלום ביניהם, וקשר אותם ונעשה שלום ביניהם. וזוהי מחלוקת לשם שמים. כגון לאה ורחל, שזו רצתה להתחבר בבעלה, וזו רצתה להתחבר בבעלה, ולקח אותן יעקב וקשר אותן בו, את שתיהן. מפני שהייתה מַחְשבת לאה בלבה, אם יעקב לוקח את אחותי, לוקח אותי עשיו הרשע. וכך חשבה רחל כמו כן. משום כך הקב"ה נתן אותן ליעקב שתיהן, והציל אותן מאותו רשע והתחברו בצדיק.

אמר רבי אלעזר, אבא, יום אחד היינו בבית המדרש, ושאלו החברים, מה הוא שאמר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו עצמכם, שכתוב דְבַר שקרים לא יִכּוֹן לנגד עיניי.

קם זְקַן הזקנים עתיק העתיקים, ואמר, רבי רבי, מה הוא שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו עצמכם, כמ"ש דְבַר שקרים לא יִכּוֹן לנגד עיניי. והרי כתוב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ועוד, מים עליונים ומים תחתונים יש שם, למה אמר אל תאמרו מים מים. אמר לו רבי שמעון, זקן הזקנים, לך יאוּת לגלות סוד זה שאין החברים יכולים לעמוד בו על בּוּרְיוֹ. אמר לו זקן הזקנים, רבי רבי שמעון, בוודאי אבני שיש טהור הן י' י', שהן יו"ד אחת עליונה מן א', ושנייה יו"ד תחתונה ממנה, וכאן אין טומאה אלא אבני שיש טהור, ואין הבדלה בין מים למים, שהכול ייחוד אחד, שאלו הם מצד עה"ח שהוא ו' בְּאמצע הא', שנאמר בו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, אבל אילן עצה"ד למטה. בינתיים הרי זְקַן הזקנים עתיק העתיקים ירד, ואמר להם, חכמים, במה אתם עוסקים. אמרו לו, ודאי בזה שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. ואמר להם, ודאי סוד עליון יש כאן, והרי נאמר בישיבה עליונה, ובכדי שלא תִטעו ירדתי אליכם, כדי שיתגלה סוד זה ביניכם, שהוא סוד עליון מכוסה מבני האדם.

בוודאי אבני שיש טהור הם י' י', שמהם מים טהורים יוצאים. והם רמוזים באות א' ראש וסוף י' י'. ו' שהוא נטוי ביניהם הוא עץ חיים. מי שאוכל ממנו וחי לעולם. ואלו שתי אותיות י' הן רמוזות בוַיִיצר. והן שתי יצירות, יצירת עליונים ויצירת תחתונים. והן חכמה בראש וחכמה בסוף. תעלומות חכמה, ודאי הן תעלומות מחכמה עליונה שתחת כתר עליון.

והן כנגד שתי עיניים, שבהן שתי דמעות יורדות בים הגדול. ומדוע ירדו, מפני שהתורה משני לוחות אֵלו היה משה מוריד להם לישראל. ולא זכו ונשברו ונפלו. וזה גרם איבוד בית ראשון ובית שני. ומדוע נפלו, מפני שפרחה ו' מהם שהיא ו' מן וייצר.

ונתן להם אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע, שמשם ניתנה התורה באיסור והיתר, מימין חיים ומשמאל מיתה. ומפני זה אמר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, ולא תהיו משווים אבני שיש טהור לאבנים אחרים שהם חיים ומיתה. שמשם לב חכם לימינו של האדם, ולב כסיל לשמאלו. ולא עוד אלא אתם תסכנו עצמכם. מפני שאֵלו אבנים של עץ הדעת טוב ורע הן בפירוד. ואֵלו אבני שיש טהור הן בייחוד בלי פירוד כלל. ואם תאמרו שהרי הסתלק עה"ח מהם ונפלו ויש פירוד ביניהם, דְבַר שקרים לא יִכּוֹן לנגד עיניי, שהרי אין שם פירוד למעלה. ואלו שנשברו מהן כלים היו. באו לנשק אותו, פרח והסתלק מהם.

אמר רבי יצחק כל אלו מֵתֵי ארץ ישראל, יחיו ויקומו בראשונה בזמן שיְחַיה הקב"ה את המתים. מפני שהקב"ה יעורר עליהם. כמ"ש יחיו מֵתֶיך נְבֵלתי יְקוּמוּן. יחיו מתיך אלו הם של ארץ ישראל. נבלתי יקומון אלו הם שבארץ נוכריה, שלא כתוב בהם תְחִייה אלא קימה. שהרי רוח החיים לא תִשרה עליהם אלא בארץ ישראל, ומשום כך כתוב בהם יחיו. נבלתי יקומון אלו שלחוץ. יִבְרא הגוף שלהם ויקומו גוף בלי רוח, ואח"כ יתגלגלו מתחת העפר עד שיגיעו לארץ ישראל, ושם יקבלו נשמה ולא ברשות אחרת. כדי שיתקיימו בעולם כראוי.

אמר רבי אלעזר, בוא וראה, בשעה שעתיד הקב"ה להחיות מתים. כל אלו הנשמות שתתעוררנה כולן יקומו באותו צורת דמות ממש שהיו בזה העולם. ומוריד אותן הקב"ה וקורא להן בשמות, כמ"ש לכולם בשם יקרא. וכל נשמה תיכנס למקומה, ויקומו בקיום בעולם כראוי. ואז יהיה העולם שלם. ועל אותו זמן כתוב וחרפת עמו יסיר, זה יצה"ר שמחשיך פני האדם ושולט בו.

אמר רבי חזקיה, אם תאמר שכל גופֵי העולם יקומו ויתעוררו מעפר. אלו הגופים שניטעו בנשמה אחת מה תהיה מהם. אמר רבי יוסי, אלו הגופים שלא זכו ולא הצליחו הרי הם כלֹא היו. כמו שהיו עץ יבש בזה העולם, כך גם באותו זמן, והגוף האחרון יתקיים. אותו שניטע והצליח ונטע שורשיו כמו שיאוּת. ועל אותו גוף אחרון כתוב והיה כעץ שתול על פַּלגי מים, שעשה פירות ונטע שורשים והצליח כיאות. ועל אותו גוף ראשון כתוב והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב, כי יבוא טוב זו תחיית המתים.

ומאיר אותו אור שעתיד להאיר לצדיקים, שהיה לפניו גנוז מיום שנברא העולם, כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב. בו עתיד הקב"ה להחיות המתים, כמ"ש וזרחה לכם יִרְאי שמי שמש צדקה ומרפא. ואז יתגבר טוב בעולם, ואותו שנקרא רע יעבור מהעולם. ואז אלו גופים ראשונים יהיו כלֹא היו.

אמר רבי יצחק, עתיד הקב"ה להשפיע על אלו גופים רוחות, אם זכו בהם יקומו לעולם כיאות. ואם לא, יהיו אפר תחת רגלי הצדיקים. כמ"ש ורבים מִישֵנֵי אדמת עפר יקיצו.

אמר רבי אלעזר, וזה מי שמסתלק מהעולם עד שלא מגיעים ימיו לעשרים שנים, מאיזה מקום נענש, מפני שהיה משלוש עשרה שנים ולמעלה, שהרי משלוש עשרה ולמטה לא בן עונש הוא, אלא בחטא אביו. אבל משלוש עשרה ולמעלה מהו. אמר לו, הקב"ה חס עליו שימות זכאי, וייתן לו שכר טוב באותו עולם, ולא ימות חייב שייענש באותו עולם.

אמר לו, אם רשע הוא ולא הגיעו ימיו לעשרים שנים מהו. כיוון שמסתלק מהעולם במה הוא עונשו. אמר לו בזה מתקיים ויש נִסְפֶּה בלא משפט. שכאשר עונש יורד לעולם, אותו שפוגש באותו משחית נענש, שלא משגיחים עליו מלמעלה, ועליו כתוב עוונותיו יִלְכְּדונו את הרשע. את לרבות מי שלא הגיעו ימיו להיענש. עוונותיו ילכדונו ולא ב"ד של מעלה. ובחַבְלי חַטָאתו ייתָמך ולא ב"ד של מטה.

תיקון אחת וארבעים

בראשית שָם תשר"י. וזה זרוע שנייה, יום שני. יָשֶת חושך סִתְרוֹ, נשארה ר' היא רה"ש, ושם הבדלה בין טוב לרע. וברה"ש המלך הוא דין. וכל ספירות נקראות דינים ומשפטים מצדו. וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. אלו מַיְמִינים לכף זכות, ואלו מַשְׂמְאילים לכף חובה. וכאשר ישראל יתעוררו בשופרות, ומעלים שם את השכינה שהיא תרועת מלך, בעשרה שופרות. מפני שהיא לא עולה פחות מעשרה. באותו זמן ויהי מבדיל בין מים למים. מבדיל הקב"ה בין אלו שמַיְמינים לכף זכות, ובין אלו שמַשְׂמְאילים לכף חובה. וכתוב הִבָּדלו מתוך העדה הזאת וַאֲכלֶה אותם כרגע.

ועל זה תשרי נאמר, בתשרי נברא העולם. ושם שבת שנייה מאלו שבע שבתות וחמישה רקיעים, ושישי שמים. הם כנגד ששת ימי בראשית, ובכולם אמר טוב, חוץ מיום שני, מפני שאין בתשרי א' להשלים בראשי"ת. מפני שהסתלק בחטא האדם. ומפני זה צפון הוא פגום. ומפני זה מצפון תיפתח הרעה, עד שנשלם. וכמו שאברהם שהוא ימין יום ראשון, בו כלולות ותלויות מאתיים וארבעים ושמונה מצוות עשה. כך גם מיצחק שהוא כמו יום שני תלויות בו שס"ה מצוות לא תעשה. יום שלישי בו כלול הכול. ממנו תלויות מצוות עשה ולא תעשה, כענבים באשכול.

תיקון ארבעים ושתיים

בראשית, שם איש, שנאמר בו ויעקב איש תם. וזה יום שלישי. שהרי שלושה אוּמָנים היו עד כאן. יום ראשון ויום שני ויום שלישי. כל אחד הוציא אומנותו. יום ראשון אמר לו אותו אָמוֹן [חניך, מתלמד] מופלא ומכוסה שהוא אַיִ"ן, כולל ג"ס. א' כתר, י' חכמה, ן' בינה. וה' אותיות מנצפ''ך מהעוה"ב הן כנגד ה' עליונה.

אמר לכל אחד משלושה ימים שיוציא אוּמנותו. אמר ליום ראשון יהי אור. מיד הוציא אומנותו ועשה אותו. כמ"ש ויהי אור. והרי נאמר שאין הויה אלא ע"י עשיה. א' מן אי"ן שהייתה פורחת באוויר הוציאה אור. י' הוציאה רקיע. ן' מן אין הוציאה יַבָּשה, כמ"ש ויאמר אלקים ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וְתֵיראה היבשה. ויאמר אלקים ייקוו המים, כאן כמה מצוות. מצוות הייחוד ומצוות פרייה ורבייה. מצוות הייחוד שהוא ייקוו המים. נאספים ייחוד כל ספירה וספירה למקום אחד שהוא אסיפת הכול. אל מקום אחד, שהוא מקווה ישראל ה'.

יום שלישי שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. והוא יהו"ה מקום נקרא, והרי נאמר, שהקב"ה נקרא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. כמו זה, י' עשר פעמים הוא ק' מן מקום. ה' ה', חמש פעמים כל אחת ואחת, עולות כ"ה כ"ה. כחשבון אותיות הייחוד שתי פעמים שמייחדים שמע ישראל, שהן שש מילים, שבהן כ"ה כ"ה אותיות. אם כן מהי ק', מאה ברכות שחייב בן אדם לברך לקב"ה בכל יום. נשארה ו'. שש פעמים שש, עולות שלושים ושש. כחשבון כנפי השרפים שנאמר בהם שרפים עומדים ממעל ל"וֹ. ואלו הכנפיים תלויות מן ו' שהיא שש תיבות הייחוד. ובה עולים ארבעים ושתיים אותיות, שבהן נבראו שמים וארץ. תמצא מקו"ם שעולה יהו"ה בחשבון. בצורה כזו. י' ה' ה' ה' כ"ה כ"ה. ו' ל"ו. עולה הכול קפ"ו כחשבון מקו"ם. ובו פָּק"וּ פְּלִילִיָה. ובו קָפ"וּ תהומות בלב ים.

בזה השם שהוא יהו"ה צריך לְכַנס דרגות הייחוד ולהכליל בו ע"ס בצורה זו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהן ע"ס בלימה. יהו"ה מקום ליו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא סתום ונעלם. ומפני זה נקרא עולם עֲלֵם. שצריך להעלים אותו מכל העולם. שהוא עולם, והשכינה נעלמה, כמ"ש ונעלמה מעיני כל חי.

אין ספירה שאין שָם יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וכך צריך לכנס הכול בו בכל מקום. שכל השמות הם כינויים לו. ושכינתו היא יהו"ה, היא כלולה מארבע אותיות. ולא נקרא הוא מקום אלא בה, מקום אחד ודאי. הוא לא נקרא אדם אלא בה. כמו האדם שלמטה שברא בצורת דמותו, שנאמר בו זכר ונקבה בְּרָאָם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם.

כי אחד קראתיו, כמו עשר הספירות. שהם, א' כתר עליון, ח' שמונה ספירות מחכמה עד צדיק, ד' מלכות קדושה, עליה נאמר למען יאריך ימים על ממלכתו. ואם פוחת בן אדם מעשר, לייחד בה. מסתלק הקוץ מן ד' מן אחד, ונשארת יַבָּשה. וסוד הדבר ייקוו המים מתחת השמים. שהיא תחת השמים שהוא הקב"ה. שנאמר בו ואתה תשמע השמים. שנקבה היא תחת בעלה.

וכך כל מי שפוגם אות ברית, באותה טיפה שהיא ייחוד, וזורק אותה במקום אחר, גורם לה להיות יבשה מצדו. שמסתלק נביעה וייחוד ממנה, ונשארת היא יבשה. וזה גורם חורבן העולם. ומיד נאמר ונהר יֶחֱרב ויָבֵש, שהוא נהר שיוצא מעדן, שמשקה את הגן שהיא התשבע"פ, שהיא מושקית מהתושב"כ, שכוללת גַ"ן סדרי התורה.

תיקון ארבעים ושלוש

בראשית שָם אֲתַ"ר יָבֵ"ש. וזה הוא ונהר יֶחֱרַב ויבש. באותו זמן שהוא יבש והיא יַבָּשה. צווחים בנים למטה בייחוד, ואומרים שמע ישראל, ואין קול ואין עונה. כמ"ש אז יקרָאֻנְני ולא אֶעֱנה.

וכך מי שגורם שמסתלקת קבלה וחכמה מתשבע"פ ומתושב"כ. וגורם שלא יעסקו בהן. ואומרים שאין אלא פשט בתורה ובתלמוד. בוודאי כאילו הוא מסלק נביעה מאותו נהר ומאותו גן. אוי לו, טוב לו שלא נברא בעולם, ולא יִלמד אותה תושב"כ ותשבע"פ. שנחשב לו כאילו מחזיר העולם לתוהו ובוהו. וגורם עניות בעולם ואורך הגלות.

ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו. אמר רבי אלעזר, אבא, והרי קרא לו יבשה, מהיכן תדשא הארץ. אמר לו, בני, כך לימד תשובה לכל בני עולם. שאם בן אדם יחזור בתשובה, יורדת לה נביעה שהסתלקה. ומה שהייתה יבשה קורא לה ארץ. ונהר שהיה חרב ויבש, קורא לו מקווה המים וימים. כמ"ש ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקווה המים קרא ימים. באותו זמן שנקראת ארץ, מה כתוב בה. ויאמר אלקים תדשא הארץ. להוציא זרעים ופירות שהם נשמות כל אחד למינם. אלו נשמות שנגזרו מכיסא כבודו, ואלו רוחות שנגזרו ממלאכים, ואלו נפשות שנגזרו מאופנים. כל אחד מוציא למינם לכל אחד כיאות. עץ פרי זה תלמיד חכם. עושה פרי זו בת זוגו. לכל אחד כיאות, כל אחד הוציא למינו.

עץ פרי זה עמוד האמצעי. עושה פרי זה צדיק. אשר זרעו בו על הארץ, זו השכינה שכל זרעים נכללים בה. וכאן מצוות פרייה ורבייה, לעשות פירות וזרעים, כמ"ש לא תוהו בְרָאָהּ לשֶבֶת יְצָרָהּ. ומי שמתבטל מפרייה ורבייה כאילו החזיר את אותה ארץ ליבשה ומנע ברכות ממנה. כל אחד לפי דרגתו. מי שפוגם למטה פוגם למעלה. את המקום שנחצבה נשמתו.

תיקון ארבעים וארבע

בראשית, שם תרֵ"י שם אֵ"ש. ועליהם נאמר ויאמר אלקים יהי מאֹרֹת ברקיע השמים. מאֹרֹת כתוב חסר ו', זו תושב"כ. מהו מאֹרֹת, זו תשבע"פ. ואע"פ שנאמר מארת חסר זו לילית, שבעים פנים לתורה. ומפני זה מארת בזה המקום, אותה שנאמר בה כי נר מצווה ותורה אור עמוד האמצעי, ועליהם נאמר את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה.

כאן המצווה לעשות צדקה. את המאור הגדול סוד העשירים. ואת המאור הקטון סוד העניים. וכמו שהירח לוֹוֶה מן השמש, ואין לו אור אלא ממה שנותן לו השמש. כך השכינה אומרת לְווּ עליי ואני פורע. שכך צריך בן אדם להיות מלווה לעני. וכמו כן לוֹוִים כוכבים ומזלות זה מן זה. ומלאכים זה מן זה. וסוד הדבר ומקבלים זה מן זה. כך לוֹוָה השכינה שהיא הלבנה הקדושה מהקב"ה, ומקבלת ממנו, שנאמר בו כי שמש ומגן ה' אלקים. וכך היה מקבל יהושע מן משה. כמו שנאמר פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. וכך היו כל הנביאים לפני משה כמו הלבנה והכוכבים לפני השמש, שאין להם אור אלא מהשמש.

תיקון ארבעים וחמש

בראשית ברא אלקים. א"ל הַיָ"ם. ים התורה. ועליו נאמר ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ. כאן המצווה לעמול בתורה, שנאמר בה הוֹי כל צמא לכו למים, ואלו שעוסקים בתורה יורשים נפש חיה מהשכינה, כמ"ש ישרצו המים שרץ נפש חיה. ועוף יעופף זה רוח. שנאמר בו כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. וזה הוא יהו"ה עמוד האמצעי.

כנגדו מט"ט ששמו כשם רבו. י' ראש העוף. ו' גוף שלו. ה' ה' שתי כנפיו שבהן פורח למעלה ויורד למטה. ואלו שתי כנפיים הן שני הבלים, ה' ה', שבהם נאמר והחיות רָצוא וָשוב. שהם י' ו'. הבל עולה בי', הבל יורד בו'. כהבל שיוצא מפי הכִּבְשן. וכך הים עולה ויורד, וגליו רצים ושבים, ורוצים להחזיר העולם לתוהו ובוהו. ובזמן שמסתכלים בשכינה שהיא תחוּם הים חוזרים למקומם. בוא וראה, י' היא אמירה ודיבור וקריאה. ו' קול. ה' ה' הבל יורד בדיבור, הבל עולה בקול. קול עולה, דיבור יורד. וכאשר הוא עולה ויורד מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. שהם מחנות וצבאות שלו. וזה הוא סוד מי עלה שמים וירד. זכאי הוא מי שמעלה תפילות בו. שהרי התפילה היא סולם, שבה מלאכי אלקים מעלים ומורידים אותה.

יש מי שמעלים אותה למעלה, ויש מי שמורידים אותה למטה. כאשר מעלים אותה למעלה מעלים אותה בזכויות. וכאשר יורדת יורדת בזכויות. זה לצדיק גמור, עולָה ממנו בזכויות ויורדת בו בזכויות. לבינוני שזכויות שלו שקולות לחטאים, היא תלויה באוויר. אם חטאים מתרבים על זכויות כחוט השערה, היא עולה לו בחטאים ויורדת לו בזכויות. ולוקח בה שכרו בזה העולם. לרשע גמור שאין לו זכות בעולם לא למעלה ולא למטה, עולה ממנו בחטאים ויורדת עליו בחטאים.

הרי כאן כי עוף השמים יוליך את הקול, שנאמר בו ועוף יעופף, כמו מֻעָף בִּיעָף. על פני רקיע השמים זו נשמה. שאלו שזוכים בתורה נאמר בהם ישרצו המים שרץ נפש חיה, שיורשים נשמות מהתורה. לאחרים כל אחד למינו כפי מעשיו. כמ"ש ביום השישי ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחַיתוֹ ארץ, לְמינה. בהמה אלו עמי הארץ שמעשיהם כבהמות. עליהם נאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש.

תיקון שש וארבעים

בראשית ברא שית. ואלו שש כנפי החיה, שנאמר בה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. הן שש ספירות שכולל זה העוף שהוא עמוד האמצעי. יש מי שיורש רוח הקודש בדרך אצילות מזה העוף. ויש מי שיורש רוח מאותו עוף שהוא נער, שמו כשם רבו. ויש מי שיורש רוח מתחת הארץ, כמו שאמר קוהלת מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.

תיקון שבע וארבעים

בראשית ברא שית. וזה יום השישי, שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי. כאן שלושה אוּמָנים שְנִיִים. אומן אחד הוציא אורות ביום רביעי. שהיו תלויים ביום ראשון שנאמר בו אור. אומן שני הוציא רמשׂ מהמים, כמ"ש ישרצו המים. וזה היה תלוי ביום שני, שנאמר בו מים. כמ"ש יהי רקיע בתוך המים. כאן מים וכאן מים. אומן שלישי הוציא עשבים וזרעים כנגד יום שלישי שנאמר בו תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו, וכתוב ביום שישי פְּרוּ וּרְבוּ ומלאו את הארץ, מהו ומלאו את הארץ, אלא אותה שהייתה יבשה ביום שלישי, נאמר כאן ומלאו את הארץ. כמ"ש מלוא כל הארץ כבודו, וזה בשכמל"ו. קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, כנגד ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. ותיראה היבשה, כנגד מלוא כל הארץ כבודו. ביום שישי נתקנו שש דרגות הכיסא. ובו נברא אדם בצלמו, שהוא מוכן לשֶבֶת על הכיסא. כמ"ש ויברא אלקים את האדם בצלמו. וכאן שתי מצוות. אחת נעשה אדם בְּצַלְמֵנו כִּדְמוּתֵנו. ושנייה, ויברא אלקים את האדם בצלמו.

נעשה אדם זו מצווה לָמוּל את הגֵר, להיות בצלמנו בחיתוך העורלה, כדמותנו בפריעה. ואם שומר אות ברית בשניהם הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. ואין הוא בכלל ישראל. ואם מקיים זכור ושמור בשבת הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. ואין לו חלק בזרע ישראל. ואם מייחד לקב"ה שתי פעמים בכל יום בק"ש ביום ובלילה הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. ואם הוא מניח תפילין של יד ותפילין של ראש בכל יום שהם כנגד זכור ושמור הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. ואם הוא מקיים ייבום וחליצה הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. והכול באהבת ויראת הקב"ה.

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, למי אמר זה למעלה, לאלו המלאכים שמברכים ומקדשים לקב"ה למעלה בכל יום בברוך וקדוש קדוש קדוש. כמ"ש וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש. ומנַיִן לנו שמברכים לו. אלא כאשר שואלים איה מקום כבודו להעריצו, אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. ואנחנו כנגדם מקדשים לו בקדוש קדוש קדוש, ומברכים לו ברוך כבוד ה' ממקומו.

והם אומרים על ישראל נעשֶה אדם בצלמנו כדמותנו. בצלמנו שמקדשים לקב"ה, שנאמר, וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש. כדמותנו, לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. ועוד למעלה נעשה אדם, כאן נכללו כל הספירות שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהן עשר ועולים לחשבון אד"ם. ואמרו בשביל ישראל למטה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וְיִרְדוּ בִדְגַת הים אלו תלמידי חכמים שגדלים בים התורה, שיורשים משם נפש חיה. ובעוף השמים אלו בעלי זכויות, שבזכויותיהם פורחים למעלה ויורשים משם רוח, שהוא עוף יעופף בכנפי מצוות עשה. ובבהמה אלו עמי הארץ שנאמר בהם אל תיראו את עם הארץ כי לַחְמֵנו הם.

נעשה אדם, השכינה התחתונה נטלה עצה מהקב"ה, שנאמר בו כתפארת אדם לשבת בית. שעמוד האמצעי והשכינה, עליהם נאמר זכר ונקבה בראם, ונקראים אדם. וכמוהו אמר למטה באדם וחווה, זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם. וכמו שהקב"ה ושכינתו נקרא אחד, כך קרא להם אחד לאדם ולאשתו, כמ"ש כי אחד קְרָאתיו. שתפארת הוא א"ח כולל ט"ס. מלכות ד', עשירית לו, כלולה מעשר שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א. והיא ד' כלולה מארבע אותיות שהן יהו"ה. קוץ האות ד' מורה על עשר. וד' על ארבע. שכך רשות היחיד רוחבה ארבעה וגובהה עשרה.

ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו. כאן מצוות תפילין. בוא וראה, כל מי שמניח תפילין על ראשו ועל זרועו, קול עולה בכל יום לכל חיות מרכבות ואופנים ושרפים ומלאכים שממונים על תפילות, תנו כבוד לצורת דמות המלך שהוא מי שמניח תפילין. שעליו נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, בצלמו בתפילין של ראש, כמו התפילין של אדון עולם, שהם שכינה עליונה תפילין על הראש של עמוד האמצעי, שהיא כלל שלושת ספירות ראשונות. ועמוד האמצעי כולל שש ספירות. ואמא עילאה תפילין על ראשו. היא תפילין שמניח הקב"ה בכל יום, בצלם אלקים, תפילין של יד, זו שכינה תחתונה שהיא קשורה לו. ועליה נאמר ונפשו קשורה נפשו, שניהם בייחוד אחד בקשר אחד. רצועה כרוכה באצבע שמאל זו קידושין שלה, שהיא טבעת כרוכה באצבע שלה, ובה היא קשורה עימו והוא עימה, הרי קדושה.

ברכה כלל שבע ספירות והן שבע ברכות של חתן, שהן ז' יום השביעי צדיק. עליו נאמר, ברכות לראש צדיק, שיורש מאמא עילאה. ואות י' על ראשו היא חכמה י'. בה נעשה ז'. שבע ברכות שיורש חתן וכלה, וכלולים בצדיק יום השביעי, שבו מתייחדים חתן וכלה, שהוא יאהדונה"י. כי כל בשָמַיִם ובארץ, ותרגום שאוחז בשמים ובארץ. והוא אות ברית, שאין ייחוד לחתן וכלה חוץ ממנו.

ויכֻלו השמים והארץ וכל צבאם. ויכֻלו, בצדיק נכללים כל איברים וכל ספירות. כל איברים שהם מצוות עשה, שבו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, לעשות כל מצוות. שהוא כ"ל כולל הכול. והוא הכול, וממנו תלוי הכול. העמוד שהוא סובל שמים וארץ עליו. ובו נעשו כלל ופרט וכלל. ומפני זה ויכֻלו כולל שמים וארץ. שמים אש ומים, וזה שמאל וימין. שמים עמוד האמצעי כולל שניהם. הארץ שכינה תחתונה. וכל צבאם נו"ה שהם צבא השמים. מפני שהוא כולל שבע ספירות ששיבח דוד בהם לקב"ה, כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, והנצח וההוד. משום כך נקרא יום השביעי כלל שבע. ועולים לשבעים של חשבון מילות הקידוש וּוַיכֻלו.

ויכל אלקים ביום השביעי זו אמא עילאה שהיא אלקים, אחר שכולל בו שבע ספירות, נקראו על שמו כולן שבתות שבע שבתות. אח"כ כולל בו ג"ס עליונות שכולל באמא עילאה, וקורא אותן שביעי שביעי שביעי על שמו. כמ"ש ויכל אלקים ביום השביעי, הרי אחת שכולל בו. וישבות ביום השביעי זו שנייה. ויברך אלקים את יום השביעי הרי שלוש, להיכלל בע"ס. שאין ספירה שלא כלולה בעשר. כל אחת בממשלה שלה. אבל ממשלת צדיק יום השביעי, בו נקראו כל ספירות שביעיות. שבעים מילים הן בקידוש וּוַיכֻלו, וזָכור ושָמור הרי שבעים ושתיים כחשבון ויכֻלו.

ושבת צריך לתקן בו שולחן בעל ארבע רגליים, כמו השולחן שלמעלה שנאמר בו זה השולחן אשר לפני ה'. ועליו נאמר תערוך לפניי שולחן. שולחן של הקב"ה זו שכינה, היא מצד הצפון שהוא גבורה. ומפני זה תיקנו בעלי המשנה שולחן בצפון. ונר דולק לימין כמו שלמעלה, שנאמר בו מנורה בדרום. מיטה באמצע מצד עמוד האמצעי.

בוא וראה, השכינה נקראת שולחן מצד השמאל. ומנורה מצד הימין. ומיטה ממוצעת מצד עמוד האמצעי. ומפני זה זיווג שלו באמצע בין צפון לדרום. כל הנותן מיטתו בין צפון לדרום יהיו לו בנים זכרים. שולחן הוא נסמך על ארבעה סומכים. שהוא כמו הגוף שסומכים אותו זרועות ושוקיים שהן ארבע. וצריך שישה לְחָמִים מזה הצד ושישה לחמים מזה הצד.

וסוד הדבר זה השולחן אשר לפני ה'. ז''ה בחשבון ו' ו'. שהם שישה פרקים של שתי זרועות ושישה פרקים של שתי שוקיים. שהרי השכינה נעשית גוף למלך בכל תיקון שלה, ובאלו שנים עשר פרקים של הנקבה ושנים עשר פרקים של הזכר, המלאכים אומרים וקָרָא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ז''ה עם הקב"ה אח"ד. ז"ה עם השכינה אח''ד. והכול יהו''ה אחד, מייחד שניהם. וכנגד זה אל זה אמר דוד עשרים וארבע רְנָנות. והן כנגד עשרים וארבע ספרי התורה.

זה הוא כנגד ארבע פנים לכל חיה לשלוש חיות. זה השני כנגד ארבע כנפיים לכל חיה לשלוש חיות. וזה הוא סוד הדבר וארבעה פנים לאחת וארבע כנפיים לאחת להם. שכולן פורחות בשולחן לפני ה' בכמה רננות. וצריך לחבר לזה השולחן התורה שהוא הקב"ה. ומפני זה נאמר, שניים שאוכלים על שולחן אחד. ואם הוא אחד אורח ואחד בעל הבית, בעל הבית בּוֹצֵעַ ואורח מברך. בעל הבית בוצע זה עמוד האמצעי למעלה. ואורח מברך זה צדיק שכתוב ואורַח צדיקים כאור נוגַה הולך וָאור, עד נְכון היום. וצדיק הוא בשבת כאורח, שבא והולך בכל שבת ושבת.

שבת, השכינה. בעל הבית שלה, עמוד האמצעי. והוא בוצע ופורס פרוסה של לחם, שהיא טיפה, ונותן לאורח שהוא צדיק ועני. ואורח מברך את בעל הבית בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל. שהם שלושת האבות, בברכות שהתברכו הם, שברכות ע"י הצדיק יורדות לעמוד האמצעי. כמ"ש ברכות לראש צדיק. מי ראש צדיק, זה עמוד האמצעי. תשע ברכות הן ממעלה למטה מכתר עד צדיק. ותשע הן ממטה למעלה מצדיק עד כתר עליון. וכולן עולות ח"י, וכַלָה כלולה מהם.

תפילה למשה, תפילה לדוד. בית הכנסת, הוא כינוס של כל הברכות. תפילה היא מפני שהוא סוס לקב"ה, והיא נעשית טְפֵלה לרוכב. נאמר, אין הרוכב טָפֵל לסוס אלא הסוס טפל לרוכב. יש טפל בט', ויש תפל בת', כגון הֲיֵאָכֵל תפל מבלי מלח. וזו תפילה כך היא בת'.

והיא כוס של יין, שהוא יי"ן חשבון סו''ד מן יסוד. וצריך בו עשרה דברים, נאמר, והם כחשבון י' מן יסוד. והם עיטור, ועיטוף, הדחה, ושטיפה, ח"י, וּמָלא, מְקַבְּלוֹ בשני ידיו, ונוֹתְנוֹ בימין, ונותן עיניו בו, ומסלקו מן הקרקע טֶפַח, ומשגרו במתנה לאנשי ביתו. עיטור מצד העטרה של ברית מילה. עיטוף עוטה אור כַּשַׂלְמה. ואם הוא עני שאין בו אלא רביעית לוֹג שהיא שיעור האות ד', נאמר תפילה לעני כי יעטוף. הדחה ושטיפה, הדחה מבפנים, ושטיפה מבחוץ. וסוד הדבר וטיהרוֹ וקידשוֹ.

קם זקן אחד מאחורי צִלו של רבי שמעון, ואמר, רבי רבי, יפה אתה אומר. אבל זה הכוס צריך להעלות אותו בדרגותיו. עיטור מצד העטרה שהיא כתר עליון על ראש הצדיק. עיטוף כגון עוטה אור כשַׂלמה. מהו עוטה זו י' שמתעטף באור ונעשה אויר. וזה שמתעטף הוא חכמה. הדחה ושטיפה שהוא וטיהרוֹ וקידשוֹ. טהרה מצד הכהן, שנאמר בכהן. טָבַל ועָלָה נטהר לאכול בתרומה. וקידשוֹ מצד השמאל, כמ"ש וקידשת את הלויים. ח''י מצד הצדיק ח''י עולמים כולל ח''י ברכות התפילה. ומלא מצד עמוד האמצעי. ומקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין, זה אותו שנאמר בו מימינו אש דת למו. כי ימינך פשוטה לקבל שָבים. והוא ימינך ה' נֶאדָרי בַּכֹּחַ, שתי ידיים הן ה' ה'. אחת שמאל ואחת ימין. ומפני זה צריך להינתן בחמש אצבעות משום כוס ישועות אשא. ונותן עיניו בו, עליהם נאמר עינֵי כל אליךָ יְשַׂבֵּרוּ. והם שני עמודי אמת שהם י' י'. שהם בת עין ימין ובת עין שמאל. וביניהם ו' קטנה ז"א. שהוא שוֹקָיו עמודי שש.

ומגביהו מן הקרקע טֶפַח, מצד הי' הקטנה חכמה שלֹמֹה. ומשגרו במתנה לאנשי ביתו, זו אמא עילאה, שנאמר בה יִשְׂמח משה במתנת חלקו. ובגלות אין לנו אלא ארבעה, ח''י מלא שטיפה הדחה. וסימנך חֲמִשָ''ה. והם מצד האות ה' שהיא רביעית לחשבון, והיא דל''ת, ענייה, מפני שהסתלקה ממנה ו' שהיא שש דרגות. הכּוֹ''ס הוא בסוד יאהדונה''י שהוא כ"ו ה"ס. כו"ס בחשבון אלקי"ם.

תיקון שמונה וארבעים

בראשית שם תרֵ"י שם שב"ת. כמו כן בראשית. ברא שית. והן שתי שבתות. עליהן נאמר ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותָם. שתי פעמים הזכיר כאן שבת. כנגד שכינה עליונה ותחתונה. לדורותם מהו לדורותם. אלא זכאי הוא מי שעושה להם דירה בשבת בשני בתי הלב, ונפנָה משם יצה"ר שהוא חילול שבת. ברית עולם זו צדיק, ששורים שניהם עליו. אחד למלא אותו ואחד להתמלא ממנו.

בני ישראל הם שתי כליות נו"ה. בניו של ישראל סבא עמוד האמצעי. שלוש שביעי שביעי שביעי, אלו שלושת האבות. עונג שבת ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ונהר, יש נהר ויש נהר. יש נהר שנקרא נהר פְּלָגָיו. ויש נהר שנקרא נחל קדומים. עדן עליון עליו נאמר עין לא ראתה אלקים זולתך. זה הנהר הוא ו' שיוצא מעדן עליון שהוא א', ועובר בין או"א, והולך חמש מאות שנה, ומגיע עד צדיק שביעי, ומשם משקה את הגן שהוא שכינה תחתונה.

זכאי הוא מי ששומר דירה לשבת שהיא הלב, שלא מתקרב שם עצבות הטחול, וכעס המרה שהוא אש הגיהינום. שכתוב לא תבַעֲרו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. וכך הוא ודאי. שכל מי שכועס כאילו מדליק אש הגיהינום. ארבעים מלאכות חסר אחת, הן כנגד ארבעים מלקות חסר אחת בשבת. והן עשר שלקה אדם ועשר לחווה ועשר לנחש ותשעה לארץ. ומפני זה המשנה נאמר, אין לוקים בשבת. שאלו מלאכות הן חשובות לישראל כנגד מלקות.

יציאות השבת שתיים. הן עקירה וַהֲנָחה, שעושה אותן בבת אחת. מי שעוקר חפץ ממקומו ומניח אותו לחוץ ממקומו ומרשותו, כאילו עוקר עה"ח שהוא אות ברית, ומניח אותו ברשות זרה. מי שעושה זה גורם שעוקר נשמתו מרשות שלה, ומניח אותה ברשות אחרת שהיא מרה וטחול. וזה גרם לישראל שנעקרו מארץ ישראל, וגָלוּ בארץ זרה שהיא רשות הרבים. וכך הוא מי שמכניס אות ברית קודש שלו ברשות זרה. שבתאי הוא טחול, חַמָה, אשה רעה מרה. שבתאי עליו נאמר והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, והוא רעב וצימאון וקינה והספד וחושך ואפילה. והיא גלות לישראל. וצריכים ישראל לעשות לה שינוי בַּכֹּל. והוא דיבור חול שהוא אסור בשבת. וכאשר לא מוצאת מקום לשרות שם, היא בורחת, כמו שִפְחַת אברהם שנאמר בה מפני שָׂרַי גברתי אנכי בורחת.

טחול עליו נאמר של נעליך מעל רגליך, נעל מטונפת של טיפה סרוחה. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, זו שבת. ועליו אומרת השכינה, פשטתי את כותנתי אֵיכָכָה אֶלְבָּשנה, רחצתי את רגליי, איככה אֲטַנְפֵם. ומפני זה צריך בן אדם בשבת לשנות בלבושים, בנר, במאכלים. וצריך להיות מוסיף מֵחוֹל על הקודש. וכל המוסיף מוסיפים לו נפש יתירה בשבת. וכל הגורע גורעים לו אותה נפש יתירה.

תיקון תשע וארבעים

בראשית ברא אלקים. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. מי הם אלה, הוא אלקים. מי ברא את אלה. שאו מרום עיניכם זו ק"ש, ראשי תיבות שמע שמייחדים ישראל לקב"ה פעמיים. ותמצאו שם מ"י, שהוא הכלל של חמישים אותיות. ובמה צריך לייחד אותו בשחרית, באותו שנאמר בו רוֹם יָדֵיהוּ נשא, שהוא מרום, מפני שהוא מרומים ישכון. וּרְא"וּ ששָם אוֹ"ר. וזה אור הכוכבים, שבהם שכינה יוצאת, כמ"ש המוציא במספר צבאם. ומפני זה ק"ש בלילה כמו שנאמר ביציאת הכוכבים. ערב ובוקר צריכים לייחד אותה עם המלך, מפני שבערב היא באה עימו, ובבוקר היא שבה אצלו. וזה ערב של יצחק ובוקר של אברהם, ששָם בעלה ביניהם ישראל.

המוציא, זה המוציא לחם מן הארץ, בגללה נאמר לחמו ניתן מימיו נאמנים. ועוד, המוציא במספר צבאם אלו רמ"ח מילים של ק"ש. לכולם בשם יקרא, כמ"ש ויקרא האדם שמות לכל הבהמה. זה אותו שנאמר בו כתפארת אדם לשבת בית. שקרא שמות לכל חיות הקודש. ולכל שרפים ואופנים וצבא שלמעלה. לכל אחד קרא לו בשם ידוע, ובדרגה ידועה. להיות ניכר לכל אחד ממקום שנסע. כמו נַחֲלי הים שחוזרים למקום שנסעו בשליחות. כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת, ממקום שהולכים, שם חוזרים בשליחות.

מרוב אונים זה כתר עליון. ואמיץ כוח זו חכמה. מה כוח שלו, אמא עילאה. איש לא נעדר הוא הכלל של שלש ספירות. מהו איש, ה' איש מלחמה ה' שמו. איש א' כתר עליון, י' חכמה, ש' שורש האילן שהיא אמא עילאה תשובה ודאי. ועוד, מרוב אונים זה עמוד האמצעי, אונים שלו נו"ה. ואמיץ כוח זה צדיק. איש לא נעדר ה' איש מלחמה. והרי נאמר.

קם הזקן אחר הצל של רבי שמעון, ואמר, רבי רבי זה הפסוק כך שמעתי אותו. שאו מרום עיניכם. שאו, כמו שאו ידיכם קודש. וזה קודש ישראל לה' ראשית. מרום שלו כתר עליון. מ"י אמא עילאה, שברא העולם באלה. מי אלה. אלה ראשי בית אבותם, והם שלושת האבות. המוציא במספר צבאם אלו צבא השמים שהם נו"ה. מה מספר שלהם. אלא מספר וחשבון של הכול זו שכינה עליונה. לכולם בשם יקרא זו שכינה תחתונה שנאמר למשה בגללה וָאֵדָעֲךָ בשם. מרוב אונים אותו שנאמר בו וידגו לרוב בקרב הארץ, וזה צדיק. והוא אמיץ כוח איש צדיק. כוח שלו הוא כוח של מעשה בראשית שנאמר בו ועתה יגדל נא כוח אדנ"י. לא נעדר מהשכינה לעולם. וזה וזה הכול אמת. שבעים פנים לתורה.

אמר לו, זקן זקן, מרוב אונים ואמיץ כוח שם אדה"ר, שם אברהם יצחק ויעקב, שם משה ואהרון, שם דוד ושלמה, ושנים עשר שבטים. וכל נשמות שישים ריבוא ישראל, ושל כל דורות עליונים ותחתונים, שנאמר בהם כי את אשר יֶשְנוֹ פה עימנו עומד היום לפני ה' אלקינו, כולם שם. איש לא נעדר, לא חסר מהם אחד מהחשבון, כמו צבא השמים.

מרוב אונים זה כהן, שנאמר בו כהן אוֹן. ואמיץ כוח זה אלקים שהיא אמא עילאה, שהתלבשה בגבורה וברא עולם במדה"ד. ומפני זה הוא גיבור אמיץ כוח. איש לא נעדר זה יעקב, שנאמר בו ויעקב איש תם. מה שנאמר בשלושה אלו, נאמר בשלושה עליונים, ונאמר בשלושה תחתונים. מספר של כולם השכינה היא מספר הימים.

תיקון חמישים

בראשית ברא אלקים. פתח רבי שמעון ואמר, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. ראשי תיבות שאו מרום עיניכם שחרית מנחה ערבית. שלוש תפלות. עליהן נאמר הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. מפני שהם מרכבה של שלושת האבות. ועליהם נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהִבָּראם, אלֶה פסל את הראשונים. אלה ודאי פסל הראשונים שאמרו אלה אלהיך ישראל, שהם תולדות התוהו שנרמז בראשי תיבות תולדות השמים והארץ, תה"ו. והם חמישה מינים שנאמר בהם בה' בָּרְאם. והם עמלקים, גיבורים, נפילים, ענקים, רפאים. ומפני זה טורחת ה' בשבילם מפני שבה' בְּרָאם, ה' של אברהם. ועליה נאמר לא תוהו בראה לשֶבת ביניהם, לשֶבת יְצָרָהּ לעשות ישוב מהם.

ומפני זו הה'. אלה שהם שלושה האבות, תיקנו שלוש תפלות להוריד בהן את הקב"ה, להעלות השכינה בהן שהיא ה' קטנה. שעמוד האמצעי הוא הגוף. ושתי זרועות שלו ימין ושמאל. שבהן אוחז בה. ועל הגוף עולה. ומי מעלה אותה על הגוף. מ"י, אמא עילאה. מי ברא אלה. וכאשר עולָה, עולים עימה כל הצבא שלמעלה, כמ"ש המוציא במספר צבאם. וכל ישראל שהם שישים ריבוא מתייחסים בצבא שלמעלה. לכולם בשם יקרא, כולם נקראו על שם הצבא שלמעלה. איש לא נעדר מהחשבון.

והשכינה בגלות בזמן שהוא רחוק בעלה ממנה. לפעמים מתפרנסת ע"י שליח, לפעמים ע"י האבות, לפעמים ע"י אמא, לפעמים ע"י אבא, לפעמים ע"י בנים, לפעמים ע"י הצדיק. והכול נותן בעלה שהוא ו'. הוא בין או"א בן י"ה. וכאשר הוא בין או"א, מוריד לה פרנסתה ע"י או"א. וכאשר יורד בין שתי זרועות שיש בהן שישה פרקים, מוריד לה פרנסה בשתי זרועות. וכאשר יורד בגוף שהוא יעקב, מוריד לה מזון על ידו. וכאשר יורד בשני שוקיים שהן שוקיו עמודי שש, שיש בהם ו' פרקים, מוריד לה מזון על ידם. וכאשר יורד בצדיק מוריד לה מזון על ידו. וכאשר יורד בה שמתחברת ו' בה', לא צריך להוריד מזון לה ע"י שליח בעולם, אלא על ידו. וכאשר יוצא בה, עולה עד א"ס שהוא א'. מזון שלה לא בזכות תלוי הדבר. ולא בחיים שהם או"א. ולא בבנים שהם נו"ה. אלא במזל תלוי הדבר. וכאשר יורדת ממקומה ויורד הקב"ה לדוּר עימה, נאמר בו ובבניה אין מזל לישראל. אלא הקב"ה רוכב על כרוב שהוא מט"ט, והוא ברוך. ומתפרנסת על ידו, שהוא עבד עולם, עבד שלה. ובאותו זמן היא מתפרנסת ע"י שליח. וכל זה כפי מעשי ישראל כך מתפרנסת.

זכאי הוא מי שמעלה אותה למקומה, ואת הקב"ה למקומו, שנאמר בו הנה יהו"ה רוכב על עב קל, הנה ה' יוצא ממקומו. אמר לו רבי אלעזר, אבא, וכי יכול בן אדם להחזיר את הקב"ה למקומו. אמר לו, כן. כמו שמצאנו בדוד שאמר, אם אֶתן שְנַת לעיניי לעפעפיי תנומה עד אמצא מקום לה'. באותו זמן שהאדם מחזיר אותו למקומו, מה כתוב בו, ממקומו ייפן ברחמיו לעמו. ובמה מחזירים אותו למקומו. אלא בשלמות התיקון שמתקנים בתפילה. ומוכח, שאחר שאמר ממקומו ייפן ברחמיו לעמו, אמר המייחדים את שמו ערב ובוקר תמיד בכל יום אומרים פעמיים. והם ה' ה', שצריך להחזיר י' לגבי ה' שהוא מקום שלמעלה, ולהחזיר ו' לגבי ה' שהיא מקום שלמטה. מפני שהקב"ה נשבע שלא יחזיר ה' שלמעלה עד שיחזיר ה' שלמטה. וסוד הדבר ולא אבוא בעיר.

תיקון אחת וחמישים

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. מהו אֵת, אלא כך נאמר, כל אֶתים [אֵת, ברבים] לרבות. וזה א"ת, תורה כלולה מא' ועד ת'. שבה נבראו שמים וארץ. ועוד, את השמים. שמים זה הקב"ה, כמ"ש ואתה תשמע השמים, ואת, בת זוגו עימו. ואת, זה צדיק ובת זוגו. הארץ כלי של כולם להוציא בה זרעים ופירות. וסוד הדבר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ.

אמר רבי שמעון, בני, סוד עליון כאן. אע"פ שהכול נברא ונתקן בשם יהו"ה, שהם אֵת השמים. וסוד הדבר י"ה בשמים, ו"ה בארץ. כמ"ש ישמחו השמים ותגל הארץ. עם כל זה שהכול נתקן בד' אותיות, לא ירדה נביעה מלמעלה על זרעים ופירות שהם שיח השדה שהוא צדיק, ועשב השדה שהוא עמוד האמצעי. ולמה, מפני שאדם אַיִן, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, לעבוד את האדמה.

אמר לו רבי אלעזר, אבא. שיח מנַיִן לנו שהוא צדיק. אמר לו, בני. בו תמצא ח"י, ש', הוא כולל שלושה עדרי צאן, שהם שורש האילן, וזה ח"י עולמים, שהוא אות בצבא שלו. צבאות הוא עימהם. כולל שלוש דרגות כנגד שלושת ענפי הש'.

והרי ש' של שלושה האבות הם. אלא ש' עליונה ענפי האילן. ש' תחתונה שורשי האילן. ומפני זה וכל שיח זה צדיק. וכל עשב ע"ב ש', זה יעקב כולל שלושה האבות, שהם ענפי האילן. ועולים לשבעים ושניים ושמות של וייסע ויבוא ויֵט. שבזה השם נבראו עשבים ואילנות שהם נשמות הצדיקים. וזה העשב, עליו נאמר ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ, לחם אבירים אכל איש. והוא לחם התורה שנאמר בו לך אכול בשמחה לַחְמך. והוא לעבודת האדם, ה' של האדם שנאמר בה המוציא לחם מן הארץ. מהו לעבודת האדם. אין עבודה כאן אלא תפילה. שהיא עבודת השכינה, עבודת יהו"ה ודאי. ועליה נאמר יֵצא אדם לפועלו ולעבודתו עֲדֵי ערב. יצא אדם לפועלו זו תפילת שחרית. ולעבודתו עדי ערב זו תפילת מנחה, שנאמר בה ויֵצא יצחק לשׂוּחַ בשדה לפנות ערב.

תיקון שתיים וחמישים

בראשית ברא אלקים. אלקים, חמש אותיות כחשבון ה'. א"ד מן אדנ"י כך עולה לחמש. וסוד הדבר, ואֵד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. בוא וראה, ההתעוררות צריכה ממטה למעלה, ואח"כ והשקה את כל פני האדמה. והשקה ו' הוא השקאה ממעלה למטה, שהוא נחל קדומים שנמשך מן המוח, וכך צריך לעורר התעוררות בראשונה מהאשה, וסוד הדבר אשה כי תזריע ומיד וילדה זכר. נקבה אדנ"י, זכר יהו"ה. כאשר מקדימה הבת שולט הזכר ונעשה יאהדונה"י. וסוד הדבר אלקים אדנ"י, חֵילִי, וַיָשֶׂם רגליי כאיילות, ועל בָּמוֹתַי יַדְריכֵני, אלו האבות. למנצח בנגינותיי, אַמָה ושתי שוקיים. מהו חילי, חוזק של הכול מלמעלה. חֵילי חֵיל י'. וזה אבא, החוזק שלו נביעה שאין לה סוף.

אמר רבי אלעזר, אבא, והרי נאמר, שעד ארבעים ימים יכולה להפוך נקבה לזכר, ומתהפך מדין לרחמים. ונאמר מפני שעד עתה אין שם צורת דמות, שנאמר בו ויִיצר יהו"ה אלקים, אם כן מדוע נוטל שיעור במ'. מפני שהיא שיעור הנקודה שהיא י' טיפה, השיעור שבה נעשה י"ם מ"י. ודאי נחל קדומים זו ו' שנמשכת מן י'. והשקה את כל פני האדמה. מהו פני האדמה, אלא אלו פנים שהם אדום ולבן וירוק ושחור. באלו גוונים מאיר אותו מעיין. שגוונים הם מזו היבשה. נביעת האור שלה, של כוחה, שכך היא נביעה לארץ כנשמה לגוף. כמו שהאילן לא גדל אלא במים, כך ישראל שהם ענפי האילן לא גדלים אלא בנביעת התורה.

וסוד הדבר, מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. מעיין זו חכמה, כתר הוא אָמוֹן [חניך, מתלמד] מופלא. שרצה לנטוע אילנות בגן. הסתכל בכל הגן ולא מצא שם מעיין מים, מה עשה, אמר אוציא מעיין, ואח"כ אטע גן, ויגדל האילן. ומפני זה מעיין גנים, בראשונה הזכיר מעיין ואח"כ גנים. וזה ג"ן סדרי התורה. וכמו שיש גן למטה כך יש גן למעלה. וזה המעיין הוא במוח. אילן הגוף. ענפים שלו זרועות ורגליים. ונוזלים מן לבנון זה הלב, שהיא דל"ת דלה בגלות, ועליה נאמר יִזַל מים מדֹלְיָו.

אוי להם לבני אדם שלא עוסקים בתורה, שנקראים עצים יבשים שהם עתידים להישרף באש הגיהינום. ולא לחינם אמרו בעלי המשנה שהם עמֵלים ויורשים גיהינום. ואע"פ שגדל האילן שהוא גוף התורה, ואין לו פרי שהם מצוות עשה. מה כתוב בו, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וְכָרָתָ. ומפני זה נאמר שאין המדרש עיקר אלא המעשה הוא עיקר.

תיקון חמישים ושלוש

בראשית ברא אלקים. שם בַּ"ת, שם אֵ"ם, שהוא א"ם מאלקים. והם גן עליון גם תחתון.

פתח רבי שמעון ואמר, ויִטַע ה' אלקים גן בעדן מִקֶדֶם וישם שם את האדם אשר יצר. ויִטע ה' אלקים גן, זו השכינה. בעדן, זו אמא עילאה. מקדם, אבא עליון. וישם שם את האדם אשר יצר, זה עמוד האמצעי. ועליו נאמר ויִיצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויִפַּח באפיו נשמת חיים. וייצר, צייר אותו בשני עולמות בעוה"ז ובעוה"ב. ויִפַּח באפיו נשמת חיים, זו נשמת כל חי. ויהי האדם זו רוח החיים. לנפש חיה, זו שכינה תחתונה.

וייטע ה' אלקים גן זו תושב"כ. עדן זה עידון התורה. ושם שׂם את האדם של הבריאה. ומה כתוב בו. ביום נִטְעֵךְ תְשַׂגְשְׂגי. וַיַצְמַח ה' אלקים, יהו"ה אלקים, או"א. כל עץ נחמד למראה, זה עמוד האמצעי, שכל גוונים יפים בו נראים. ומפני זה נחמד למראה, תפארת יופי כל גוונים. וטוב למאכל, זה צדיק.

אמר לו רבי יהודה, והרי כל עץ כתוב. אם היה אומר עץ יפה, אבל כל עץ כתוב. אמר לו, ודאי כך הוא, שבכל מקום כ"ל צדיק הוא, אבל הכול אחד. כל, זה צדיק. עץ זה עמוד האמצעי. שגוף וברית אנו מחשיבים אחד. אבל בזה הפסוק כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, זה צדיק. למראה, זו שכינה שנאמר בה במראָה אליו אתוַדָע. ועה"ח, זה עמוד האמצעי, שהוא עה"ח שלמעלה שכתוב החכמה תְחַיֶה בעָלֶיהָ.

אמר לו, הרי שכינה תחתונה היא גן, שמשם עה"ח נטוע, כמו שנאמר ועה"ח בתוך הגן. מהו מן האדמה. אלא זו שכינה עליונה, שממנה ניטע כל עץ שהוא צדיק. כ"ל הוא מצד של מ"י, שכך עולה לחשבון כ"ל מ"י. ובשבילה נאמר מבטן מי יצא הקָרַח, שהוא הקרח הנורא.

ועץ הדעת טוב ורע הוא למטה. עצה"ד טוב זה מט"ט, ורע זה ס"מ. ומפני זה ועצה"ד ו' בא לְרַבּוֹת, שהוא בא ממקום אחר, עץ הדעת טוב ורע.

וַיַצְמַח ה' אלקים מן האדמה כל עץ, זה הוא צמח צדיק, ומתחתיו יצמח. בוא וראה, כל מי ששומר ברית, אותו בן שנותן לו הקב"ה עליו נאמר ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה בסודות התורה. וטוב למאכל במצוות התורה. אבל בן אחר שלא נעשה ביראה ואהבה של הקב"ה, מה כתוב בו, ועץ הדעת טוב ורע. וזה ערבוביה של טו"ר, מעורב ממצה וּשְׂאוֹר.

ומפני זה ציווה הקב"ה לישראל לשמור עצמו בפרייה ורבייה, כמ"ש ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. טוב מצד דם טהור, ורע מצד דם נידוּת. שזה הבן גורם איבוד שני עולמות, כמ"ש כי ביום אֲכוֹלך ממנו מוֹת תמות. מוֹת בעוה"ז, תמות בעוה"ב.

תיקון חמישים וארבע

בראשית ברא אלקים, את השמים עה"ח. ואת הארץ כל עץ נחמד למראה. והארץ הייתה תוהו ובוהו זה עץ הדעת טוב ורע. וזה סוד תוהו עומק רע. בוהו עומק טוב. וזה עץ הדעת טוב ורע. כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, ומכאן יצא כל ערבוביה של טו"ר, שהוא סוד צדיק ורע לו רשע וטוב לו.

תיקון חמישים וחמש

בראשית ברא, בַּי"ת רֹא"ש. והם או"א. ברא תרגום בן. הוא עמוד האמצעי, ועליו נאמר ונהר יצא מעדן. יש עדן ויש עדן. כמ"ש ונחל עֲדָנֶיךָ תַשְקֵם. עדניך ודאי. וזה עדן עליון כתר עליון. עדן שלמטה זה י'. ויש עדן שלמטה זה אמא עילאה שהיא ד'. היא עדן לגבי נהר שלמטה ממנה, כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

בוא וראה, כמה נהרות הם משונים זה מן זה. יש נהר ויש נהר. יש נהר מהאור שלמעלה שנקרא נְהר מֵי התורה, שנאמר בה תורת חכם מקור חיים. ויש נהר שנקרא נהר פְּלָגָיו. שכמה פלגים עמוקים תלויים ממנו, שנאמר בהם פלגי מים לב מלך ביד ה'. ויש נהר שנקרא נחל קדומים, שנמשך מעליונים. וממנו תלויים שבעה נהרות, שכתוב נהרות ימחֲאו כף, יחד, הרים ירננו. ויש נהר שנקרא נהר דינור מצד השמאל, שנאמר בו נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו. ונהר בכל מקום הוא ו'. מצד או"א נקרא נחל קדומים, ומצד עדן עליון נאמר בו ונחל עדניך תַשְקם.

ומצד הימין נקרא נהר פלגיו. ומצד השמאל נקרא נהר דינור, וממנו תלויים שישים ענפי אש שנקראים שישים גיבורים. והם שישים שבטי אש שהיכו את מט"ט. ומצד ימין ושמאל נאמר בְּכֹל נחלים שתלויים מהם, נַהֲרֵי נחלי דבש וחמאה. ונחל עדניך זה נהר שיוצא מעדן שנאמר בו ונהר יצא מעדן. וזה הוא עדן שעין לא ראתה אלקים זולתך, סתום וגנוז, שהוא כתר עליון. ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים, א שהיא ד' אותיות של שם בן ד', אלו יהו"ה שהם או"א בן ובת. בוא וראה, הראש זה אלף, כמו זה . ארבעת הצדדים שלו בהם היה יהו"ה הוא אחד ושמו אחד, אין עוד מלבדו, בלי פירוד ובלי שיתוף כלל).

ונהר זה ו', יוצא מעדן זה י', ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים זה ד'. ועוד, ונהר יוצא מעדן זו אמא עילאה שהיא א' שנייה, כמו שנאמר מהי אָל"ף, אֱלף בינה. ולאן נמשך בגוף, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים אלו שתי זרועות ושתי שוקיים. מי הגן שמושקה ממנו למטה, זו השכינה. ששני גנים הם, אחד למעלה ואחד למטה. כמ"ש היושבת בגנים.

ויש נהר למטה. שהוא מט"ט, שנפרשׂ לארבע צדדים, שהם מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החֲוִילה אשר שם הזהב. וזהב הוא לצפון, כמ"ש מצפון זהב יֶאֱתֶה. וסוד הדבר, הולך אל צפון זה גבריאל. ואח"כ הולך אל דרום וזה גיחון ששם מיכאל. ההיפך מלמעלה, שאמר הפסוק עליו הולך אל דרום בראשונה, ואח"כ סובב אל צפון. סובב סובב לשני צדדים שהם מזרח ומערב, שהם חידקל ופרת. ששם אוריאל רפאל.

פישון כנגד תשבע"פ, ומשם פי שון, פי שונֶה הֲלָכוֹת. גיחון ג' גוֹמל חסד. ושם חיות, שנקראות חיות הקודש מצד האריה מצד הימין. מצד השמאל נחש, שנאמר בו כל הולך על גחון, להעניש בו למי שעובר על התורה שניתנה מימין. פישון שָם שפיפון, להעניש למי שעובר על תשבע"פ. חִדקל, חַ"ד קַ"ל. זה חריף בלשונו וחד מצד הימין, ק"ל מצד השמאל. ללמד שניהם, ח"ד בשנים וק"ל בשפתיים. ומפני זה פישון פי שונה הלכות. גיחון גַי חוֹן אותו שנאמר בו ויקבור אותו בגַי, שם שורֶה לצד הימין. פרת כולל כולם. זה פרייה ורבייה. עליו נאמר אם תשכבון בין שְׁפַתָיִם. אם ודאי לעשות שם פרייה ורבייה.

ובאלו ארבעה נכנסו לפרדס אלו ארבעה. אלו שנכנסו בקליפות, אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, ואחד השתמד, יצא לתרבות רעה. רביעי שנכנס במוח האגוז נכנס בשלום ויצא בשלום. זה שנאמר בו הציץ ונפגע, נכנס בעֹנג ולא נכנס בו כיאות, נהפך לו לנֶגַע. וזה נהר שיוצא מעדן, שהוא סימן עֹנג עדן נהר גן. כאן איסור והיתר טומאה וטֹהרה כשר ופסול.

וייקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה. בוא וראה, הקב"ה לימד את אדם תורה. כמ"ש אז ראה וַיְסַפְּרָהּ הֱכינהּ וגם חֲקָרָהּ ויאמר לאדם. וזה הוא ויניחהו בגן עדן, זה גן התורה. לעובדה במצוות התורה של עשה שהוא זָכור זכר. ולשומרה במצוות לא תעשה שהוא שָמור נקבה. את האדם שהיה בצורת דמות התורה. שאֶ"ת לרבות התורה שניתנה לאדם מא' ועד ת', שניתנה מימין ומשמאל, ששם מצוות עשה ולא תעשה. מצוות עשה מימין כנגד ו"ה זִכרי, וזה זיכרונות. מצוות לא תעשה משמאל כנגד י"ה שְמי. עמוד האמצעי כולל שניהם יהו"ה שמו. והוא קול השופר מצד האמא העילאה שהיא שופר. תקיעה היא מצד הימין. ושברים מצד השמאל. שלשלת שהיא תרועה מצד שניהם.

בראשית בר"א שי"ת. ברא אלקים. זה אלקים הוא אמא עילאה, שרוכבת ועולה בתרועה, שהיא רה"ש, כמ"ש עלה אלקים בתרועה, שנאמר בו לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עימו ותרועת מלך בו. הרי לך שתרועה היא ביעקב. ונאמר בו עלָה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר, עלה. תיקעו בחדש שופר זו תקיעה, וזה החודש שהירח מתכסה. מלכויות מצד המלכות שהוא זה שמי, ששם הקב"ה ניכר למלך על כל הארץ. ובה הוא המלך הקדוש, המלך המשפט מצד השמאל, מלך על כל הארץ אלקים, וזה הלב לשמאל מלכות. זיכרונות זָכור לזכר, וזה המוח לימין ושם זיכרונות. שופרות זה קנה שהוא שופר, ומשם יוצא קול השופר שהוא עמוד האמצעי, והוא יהו"ה, במוח בלב בגוף.

ונאמר, שאין פוחתים בו מעשרה מלכויות ומעשרה זיכרונות ומעשרה שופרות, זה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. מלכויות, ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו. זיכרונות, אתה זוכר, זוכרנו לחיים.

שופרות, תקע בשופר גדול.

תיקעו בחודש שופר, בַּכֵּסֶה ליום חַגֵנו. מהו בכסה, זו שכינה תחתונה, ובה כותבנו לחיים, שהיא כתיבה מצד הימין ומצד השמאל. ומפני שנאחז בו הזכיר שתי פעמים כתיבה, שהוא יד עליונה יד תחתונה, בכסה באותו שנאמר בו במכוסה ממך אל תחקור. כותבנו לחיים הוא בפסוק זה והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות. מהו חרות, זו ה', שנאמר בה וקראתם דרור בארץ, דרור הוא חירות. והלוחות, הם ו"ה, בן ובת. והם מעשה אלקים שהיא אמא עילאה. מעשה הוא בשתי ידיים ששם עשיה. ומכתב אלקים בשתי ידיים ששם כתיבה. והיא חרות על הלוחות. יד כותבת ויד חותמת. והיא אחת, יד הגדולה שנאמר בה וירא ישראל את היד הגדולה. ושנייה, יד החזקה כמ"ש וביד חזקה יגרשֵם מארצו, וסוד הדבר ה' אלקינו ה' י"ד הגדולה. כוז"ו במוכס"ז כוז"ו י"ד החזקה. והן יד עליונה מצד הימין, יד תחתונה מצד השמאל. והכול כ"ח פרקים, שנאמר בהם ועתה יגדל נא כוח אדנ"י. וזה כוח מעשיו הגיד לעמו, כוח מעשה בראשית.

יש י"ד שנקראת יד רמה, וזה יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ויש יד שנייה לקבלה. וזו אהי"ה אל"ף ה"א יו"ד ה"א. וזה כֹּ"ח. בזמן שחטאו ישראל הסתלק זה הכוח מהם ונאמר בהם וילכו בלא כוח לפני רודף.

ובמלאכים כתביאל ממונה על הכתיבה, חתמיאל על החתימה. כתביאל כְּתַב אֵלִי. אל"י הוא א"ם בחשבון. זה אל"י ואַנְוֵהוּ. כתב כ' כתר, ת' תורה, ב' ברכה. והכול אמא עילאה. היא כתר בראש כל צדיק. והיא תורת ה' תמימה. והיא ברכת ה' היא תעשיר. חתמיאל מצד החכמה. ושניהם חיים. חכמה שכתוב החכמה תְחַיה בעָלֶיהָ. אמא עילאה עץ חיים היא למחזיקים בה. ושניהם לימין ושמאל.

שלוש אצבעות מתייחדות בקולמוס לכתיבה, ועליהם אמר בן זומא, אין בין מים העליונים למים התחתונים, אלא כשלוש אצבעות. ושתי אצבעות הן שסומכות אותן. והן כשתי גלימות שנטויות זו על זו. רזיאל הוא אוריאל. ועליו נאמר וזה זִכרי עם ו"ה רמ"ח, וזה רזיאל. שְמי עם י"ה שס"ה. שמועאל מט"ט יהואל ראשי תיבות שמי. חסדיאל מצד החסד. גבריאל מצד הגבורה. אוריאל מצד עמוד האמצעי. בכל צד אֵל"י הוא מצד האֵם. והם אל"י, א' כתר י' חכמה ל' אמא עילאה, שהיא מגדל עוז שם ה'.

ועוד אמר אותו זקן, רבי רבי והמכתב מכתב אלקים הוא, שתי ידיים כותבות מימין ומשמאל. אבל חָרות על הלוחות עמוד האמצעי. כמה מלאכים סופרים יש למעלה שכותבים זכויות ישראל. וכמה מלאכים שחותם המלך בידיהם שחותמים זכויות ישראל. וכמה מלאכים הם שוקלים קלוֹת וַחֲמוּרות של התורה. כמ"ש אַיֵה סופר איה שוקל. וכאשר הוא נחתם בטבעת המלך שהוא ו' אין להשיב. חותם הוא ו', חותם אמת, יד כותבת ויד חותמת, ה' תחתונה כותבת, ה' עליונה חותמת. שהן ה' אצבעות יד ימין, וה' אצבעות יד שמאל. ה' תחתונה כותבת באות ו' שהוא קולמוס, קנה הזרוע, ה' עליונה חותמת באות י' שהוא כף היד.

שֵם הדורש הוא צדיק. עליו נאמר ה' אלקים נתן לי לשון לימודים. וזה יו"ד קטנה. לָדַעת לָעוּת את יָעֵף דָבָר, הן ה' ה'. שבהן ועוף יעופף על הארץ. וניקוד שם הכותב, והמכתב מכתב אלקים הוא זה יהו"ה. שֵם הדורש, ה' אלקים נתן לי לשון לימודים לדעת לָעוּת את יָעֵף דָבָר וזה יהו"ה. ידיעת הקב"ה בשכינתו, בזה הניקוד יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל ויָדֹעַ וזה יהה"ו.

כל אלו נקודות צריך לנקד את פסוקי התורה. כמו שהם כתובים בדרך אמת. וכל הוי"ה יש לה מְשַמש שרוכב עליו, והוא מרכבה לו, ואותה הויה יש לה מנהיג ששולט עליה כמו זכר על נקבה. ואין רשות לנקבה ולא לשליח שלה לעשות דבר בלי רשות בעלה. שכל מי שמקבל היא נקבה, ממקום שהוא מקבל. וסוד הדבר כי גבוה מעל גבוה שומר. וכמו כן השליח למעלה מט"ט. וכמה ממונים שתחת ידיו שהם שְלוחי השכינה. והשכינה היא נקבה, אין לה רשות ללכת לשום מקום בלי רשות בעלה. וסוד הדבר וייקחו לי תרומה, אם אתם רוצים שתִשְרֶה שכינתי ביניכם, וייקחו לי, לקחו ממני רשות בראשונה להתגלות.

תיקון חמישים ושש

בראשית ברא אלקים. אלקים, שם יראָה, מצד האות ה"י , שהיא לשמאל. שאע"פ שאות י' היא רחמים, במקום ששולטת ה' עליה היא נקראת נקבה. כמו זה ה"י. וסוד זה גלוי

יו"ד ה"י וא"ו ה"י שאין ברייה בלי זכר ונקבה. ששני שותפים הם בבן ובת, או"א. אחד נותן טיפת זכר ואחת נקבה. וכאשר שולט הזכר על הנקבה הוא זכר. וכאשר שולטת הנקבה על הזכר הוא נקבה. והרי נאמר בסוד של אשה כי תזריע וילדה זכר.

וסוד עליון כאן. לעיתים נזרקות שתי טיפות, לעיתים שלוש, לעיתים ארבע, לעיתים ה', לעיתים ו', לעיתים ז'. וזה סוד שעלו למטה שניים וירדו שבעה. שתי טיפות הן לעיתים צֵירֵי ולעיתים שְבָא. שלוש לעיתים הן סֶגול ולעיתים שורוק. לעיתים שֶבע כמו זה ז' מן זרע. ושלוש טיפות צריכות שמירה מן כבד טחול מרה, שנאמר בהם וַיְצַו ה' אלקים על האדם. ונאמר אין צו אלא עבודה זרה, וזה כבד, שנאמר בו כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ומפני זה לא צריך להשפיע טיפות אלא באהבה, ולא בכעס ובקטטה. וכאשר זורק בן אדם אלו שלוש טיפות באהבה נקראות סֶגול. וסוד הדבר זַרְקָא, מַקָף, שוֹפר הולך, סְגולְתָא.

על האדם זו שפיכות דמים. כמ"ש באדם דָמוֹ יישפֵך, זו התעוררות טיפת הנקבה שהיא מִלֵיחָה אדומה. ואם היא סֶגול נקודה למטה היא נקבה. נקודה שלמעלה זכר. וכאשר זורק אותה במרה שהיא גיהינום הורגת אותה.

לאמור, זה גילוי עריות, וזה טחול. מי שזורק טיפה באשתו בעצבות ובקטטה, נגלית בו ערווה. ומפני זה ערוות אביך וערוות אמך לא תגלה. היא טחול לילית. מרה שחורה, ערוות הכול, של הכלה.

אמר רבי אלעזר, אבא, השיעור של עריות הן במקום ידוע או לא. אמר לו, בני, יהו"ה הוא, י' אב, ה' אם, ו' בן, ה' בת. ה' ה' הן אשה ובתה כלה וחמותה. כפי ענפי האילן כך נקראים. ענפי האילן נבדלים למעלה באילן, כמ"ש ופניהם וכַנְפיהם פרודות מלמעלה, ועליהם נאמר ולא יְגלה, כְּנַף אביו. והם מתאחדים למטה.

כמו לולב שהוא אגודה אחת למטה בכל אלו מינים של הדס וערבה, שהם שלושה הדסים ושתי ערבות, והוא בפירוד למעלה. שענפים נפרדים לימין ושמאל. ומפני זה נפרצו עליו פסול. נפרדו עליו כשר. וזה הפרץ הוא פרוץ בערווה שהוא בין ענף וענף. ומפני זה נאמר שם לא תִקְרְבו לגלות ערווה. לא צריך לקרב אותיות שהן יהו"ה במקום הערווה. וסוד הערווה נרמז בשתי אותיות ע"ר ו"ה. עֵ"ר רַ"ע בעיני ה'. ואלו ענפים נבדלו שתהא ערווה ביניהם, אין הוא אלא חוץ ממקומו של הקב"ה שהוא אדנ"י, כמ"ש לא יגורך רע, שבספירות תמצא אב ואם ובן כאחד, בחכמה ב"ן י"ה. ואין שם ערווה, ותמצא אותם למטה אח ואחות שניהם בייחוד. אח הוא עמוד האמצעי, ד' אחות שלו. ושניהם הם אחד בלי פירוד. אע"פ שצדיק הוא ייחוד כולם.

בינתיים הרי אליהו הזדמן לו לרבי שמעון, ואמר לו, רבי רבי, שיעור העריות כך הוא ודאי. בכל ספירות אין ייחוד אחת בחברתה כמו זכר ונקבה אלא בצדיק. שהייחוד של שניהם אין הוא בכל איברים שלהם אלא בברית מילה. בשאר איברים קִרבה של אחווה יש שם ולא של ייחוד. וזה הוא סוד האילן שענפיו נבדלים למעלה בכל צד. וסוד הדבר ותשב באיתן קשתו ויפוזוּ זרוֹעֵי ידיו. אבל למטה כולם אגודה אחת ייחוד אחד. ומפני זה למטה בצדיק צריך לקרב אותיות יהו"ה עם שכינתו, שהיא קרבה שלה קורבן ליהו"ה.

וכך שכינה עליונה עם חכמה צריך לקרב אותם בצדיק. וכל ענפים שם מתאחדים ומתקשרים ומשתלבים, ומקבלים זה מן זה, והכול ע"י הצדיק. ובלא צדיק אין קרבה של ייחוד, אלא אחווה. ומפני זה חסד שם נקרא ו' אח, וה' אחות, מצד הימין. ובזה המקום נאמר ואיש אשר ייקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערוותה חסד הוא. ועם כל זה שחסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם. מי שמחבר אותיות במקום הפירוד כאילו הבדיל ביניהם. ומפני זה ונכרתו, מידה כנגד מידה.

וכך י"ה בימין הן באחווה. ואין ייחוד אלא ע"י הצדיק. ומפני זה בזה המקום לא תקרבו לגלות ערווה. וכך בשוק ימין ושמאל שָם אלהים אחרים, ולא צריך לקרב שם אותיות, בזמן שאלהים אחרים שם שהם מצד עבודה זרה. וסוד הדבר ויקריבו לפני ה' אש זרה.

וכל אלו עריות הן ס"מ ונחש, שתובעים לעשות דינים ומגלים אותם לפני ה'. ומפני זה נקראו עריות. וזה הוא סוד וסוד אחֵר אל תְגָל. שזה גורם גלות ומוּגְלֶה בין העמים. מי שמגלה ערוותו שם, כך הוא מוגלה בין עריות שהם אלהים אחרים. ומי שמכסה עליהם, כך הוא מתכסה ביניהם, ומפני זה ולא יגלה כנף אביו, זו השכינה שגלתה בין העמים מפני חטא זה, כמו שאתה אומר ובפשעיכם שולחה אמכם.

וארבע פעמים גלתה השכינה בגלות, מפני שהכניסו ערווה בין ארבע אותיות. ואע"פ שנאמר כל אלו עריות בספירות ובשם יהו"ה. לא במקומו שלמעלה. אלא כאשר השכינה גולה כל ספירות יורדות עימה. ואין פירוד בה ובין ע"ס. וכאשר יורדות מתלבשות בשישה ימי החול שישה ענפים. חסד ביום ראשון, גבורה ביום שני, עמוד באמצע ביום שלישי. ג"ס שנִיוֹת בשלושה ימים אחרים, שהם רביעי חמישי ושישי. ועשר אמירות זו י' אבא. חמישה אור זו ה' אמא. שש פעמים טוב ו' שיש בשישה ימי החול. ה' של השישי ה' של יהו"ה. רא"ש של בראשית זה כתר ראש של כל ראשים.

ומדוע יש פירוד, מפני שאין צדיק אות ברית שם. וסוד הדבר אדם אין צדיק בארץ שהוא אות ברית שם. ובשבת שהוא יום שביעי שם קירוב וייחוד השם יהו"ה וכל הספירות. ומפני זה תלמידי חכמים זיווגם מלילי שבת ללילי שבת. זה העריות היו ודאי למטה. אבל למעלה נאמר לא יגורך רע. וצדיק שקרֵב לאשתו בימות החול, אותו בן שעושה עליו נאמר צדיק ורע לו. שגרם שנעשה קודש חול, שהוא יום השביעי. ובאותו זמן הוא סוד צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אבל למעלה אין ערווה וקיצוץ ופירוד ופירוץ. ומפני זה למעלה יש ייחוד באח ואחות ובבן ובבת באם עם בן. אם כן אין לך להידמות ליוצרך. שאתה הוא גורם שלא תהיה בצורת דמות שלו למעלה. כמו שאתה אומר כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם.

ובוא ראה, בשעה שרצה הקב"ה לברוא אדם, כך היה רוצה לעשות אותו כמו צורת הדמות שלו, בלי ערווה ובלי פֶּרֶץ ופירוד כמו שאתה אומר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. להיות כל ספירות כלולות בו, בלי פירוד וקיצוץ. ולהתייחד בן עם בת שהם אחים. שעליהם נאמר אחים תאומים. כמ"ש ויהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו. באיזה מקום, אל הטבעת, זו טבעת של אות ברית מילה, שהוא שיעור לכל עריות למטה, ושיעור הייחוד למעלה. ולמעלה נאמר בו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. אבל למטה נאמר בו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. לא תְעָרֵב בייחוד טוב עם רע, ואם לא מות תמות. נאמר כאן מות תמות, ונאמר בשבת מְחַלְלֶיהָ מות יומת.

ואדם ודאי נעשה בצורת דמות שלמעלה. ועשה שם פירוד ונפרש משם. אמר לו רבי אלעזר, אבא, איך נעשה בצורת דמות שלמעלה. שהרי שמעתי כמה דעות שם. אמר לו, בני, כאשר נעשה, כל הספירות נכללו בצורת דמות נשמתו. ונשמתו הייתה מרכבה להם, שעליה נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. כמו הע"ס בלימה. וכל גווני הנשמות היו מאירים בנשמתו והיו מאירים על פניו. וממנו היו מזדעזעים עליונים ותחתונים, והיו משתחווים לו מפני אלו אורות שהיו מאירים בו. כמו האדם שלמעלה שהיו משתחווים לו, כך היו משתחווים לאדם שלמטה. עד שהיה אומר הוא בואו נשתחווה ונכרָעָה, נִבְרְכָה לפני ה' עושֵׂנו. ובאותו זמן היה הוא שולט על כל המוֹנֵי מעלה ומטה.

גוון שחור על העין ושערותיו שחורות וכל גוונים שחורים יפים ניתנו בו, מצד האמא. לָבָן של העין ולבן של הפנים ולבן של המוח ולבן של עצמות, ניתן בו מצד האבא. שכך נאמר, שלובן שבעין ומוח ועצמות ניתנים מאבא, ושחור של עין ושֵׂער ניתנים מאמא. ולבן ושחור שניהם נמצאים מכתר עליון. שחור מבחוץ ולבן מבפנים. וכתוב ועתה, לא ראו אור בהיר הוא בשחקים. וכתוב אחר אומר יָשֶת חושך סִתְרו.

והרי נאמר שחור לנקבה לבן לגבר. והתורה משם היא לבן מבפנים שחור מבחוץ. ולמעלה או"א אמרו על עמוד האמצעי ושכינתו, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. עמוד האמצעי בלבן, והשכינה בשחור. כמ"ש שחורה אני ונאוָה. בוא ראה, אמא עילאה הייתה שחורה לפני אותו אור שלִפְנים ממנה. אבל כאשר יורדת למטה נראים גווניה בחמש ספירות שהם ה' ענפי האילן. זרוע ימין ושמאל וגוף ושתי שוקיים. צדיק נוטל כל גוונים. כמ"ש וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה בגוונים מאירים. וכך שכינה תחתונה נראית בחמישה גוונים ממטה למעלה. ואלו גווני שש ספירות, ועליהם נאמר ותכלת וארגמן ותולעת שָני ושֵש ועִזִים. וכמו שנכללים כל גוונים ממעלה למטה בצדיק, כך נכללים כל גוונים ממטה למעלה בעמוד האמצעי.

בוא וראה, ארבעה ענפים גדולים היו בעץ. והם היו שתי זרועות ושתי שוקיים. וכולם בשיעור האות ו' העליונה. ובכל אַמה ה' ענפים קטנים שהם זרת, שנאמר בה ושמים בזרת תִכֵּן. והם שיעור של ה'. ועל ה' ענפים היה י' שהוא כף היד, וזה פרי האילן. וכמה שרטוטים מרוקמים בכף היד שהם גוונים יפים של הפרי, שבהם נפתחת שושנה שנעשית ממנה פרי. והם כפתור וָפֶרח כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה. ואלו שלוש עצמות בזרוע ימין, ושלוש בזרוע שמאל, מנורה הגוף של האמצע.

בני, בכל אלו התיקונים ברא את אדם ובת זוגו. והוא עשה פירוד למעלה בין הקב"ה ושכינתו, שגרם לסלק השכינה מהקב"ה. כך הקב"ה סילק ממנו בת זוגו. והסתלק הקב"ה ממנו. שבמקום שלא שורה השכינה שם, הקב"ה לא שורה שם. ומנין לנו שהסתלקה בת זוגו ממנו, כמו שאתה אומר, ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו. וזה גרם ליעקב שנאמר בו ויִוָתֵר יעקב לבדו. ובאותו זמן ניצח אותו ס"מ, ויגע בכף ירכו. באיזה מקום פרח בגיד הנָשֶה. שפרחה י' מגיד הנשה שהיא י' של יעקב, ונשאר הוא עקב, שהוא דש בעקב. וזה סוד וידו אוחזת בַּעֲקב עשיו, שהוא דש בעקב בגלות ובעול המלכות של שבעים אומות, שהוא לזנב ולא לראש.

כמו שגרם אדם שהשכינה פרשה מהקב"ה, כמו שאתה אומר, ובפשעיכם שולחה אמכם, ונשאר הקב"ה יחידי בלי המלכה, כמ"ש הצדיק אבד, מהו אָבַד, איבד המלכה. ומפני זה לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, זו אחרת, שאין היא בת זוגו, מצד עץ הדעת טוב ורע. באיסור והיתר טומאה וטֹהרה כשר ופסול דם טהור ודם נידה. ומפני זה נאמר זכה נעשה לו עֵזֶר, לא זכה כנגדו. שמסתלקת ממנו האשה שהיא עה"ח, שנאמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה, רְאה חיים עם אשה אשר אהבת. שעליה נאמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. שהוא היה חָרות על הלוחות. חירות ממלאך המוות, חירות משעבוד מלכויות, חירות מכל חוליים רעים, מעניות וטפשות וצער ודוחק ורעב. ועליה נאמר ארץ אשר לא במסכנוּת תאכל בה לחם, לא תֶחְסר כל בה.

הסתלקה ממנו, וניתנה לו אחרת מצד הלבנה, שכתוב עת ללדת ועת למות, עת לָטַעַת ועת לעקור נטוע. שהיא חצי שלה חיים עושר, וחצי שלה מוות עניות. כמו הלב שנאמר בו לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. שניים בשותפות. ומפני זה אם זכה עֵזֶר במילוי הירח, ואם לא זכה, כנגדו בחֶסרון הירח.

עריות מצד י"ה. עֶ"ר יָ"ה תֵעוֹר קַשְתךָ. עריות מצד ו"ה. לא תקרבו לגלות ע"ר ו"ה. וזו לילית שהיא ערוות אשה ובתה, שהם ה' ה'. ערוות כלתך זו י' קטנה של אדנ"י. שהיא כלה האמורה בשה"ש. בוא וראה, שכינה תחתונה נקראת בתה מצד האמא העילאה. כלה מצד הכ"ל. כ"ל ה'. אחות מצד עמוד האמצעי. שאר בשרו מצד אותו שנאמר בו בשגם הוא בשר, מצד דרגתו.

תיקון שבע וחמישים

בראשית תר"י שְבָא. והן שתי נקודות, שתי יצירות. שנאמר בהן ויִצֶר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבֵא אל האדם לראות מה יקרא לו. בוא וראה כמה נשמות וכמה ציורים צייר הקב"ה בצורת דמות המרכבות שלמעלה, שהן חיות הקודש. שיורשים בני אדם נשמות מהן. והביא הקב"ה את האדם בגלגול על כולם. לראות מה יקרא לו. ולא מצא עֵזֶר בהם, כמ"ש ולאדם לא מצא עזר כנגדו. והוא קרא להם לכל אחד שמות כפי הכוח שלמעלה. שכתוב המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא. לכל חיה ומלאך ואופן קרא להם בשם ידוע. לכל אחד על מַתְכּוּנְתוֹ בעבודתו ובמשמרתו.

בוא וראה, אדם היה יודע כל מלאך ואופן וחיה ושָׂרף. כל אחד שהיה ממונה על שליחותו. והיה יודע כל שם של כל אחד שהיה כפי שליחותו, וכך היה קורא לו. שכך מצאנו בספר רזיאל שניתן לאדה"ר. שמט"ט קרא לו הקב"ה שמות הרבה. לעיתים נקרא מיטטור בזמן שממונה על המָטָר. ולעיתים נקרא פתחון סגרון אטמון, אטמון בזמן שהוא אוטם חטאי ישראל, סגרון בזמן שסוגר שערי התפילה, פתחון בזמן שפותח שערי התפילה, פִּסקון בזמן שפוסק הֲלָכות המשנה בישיבה התחתונה, וכך כל שמות כפי שליחותו, וכך כל מלאך משתנה שמו כפי שליחותו, כמ"ש למה זה תשאל לשמי והוא פֶלאי, וכפי הנס שעושים כך הוא שמם.

ולכל שליחות ושליחות שלהם יש רגע ושעה ידועה, ומזל ידוע, ויום ידוע, וכוכב ידוע, ושָם משתנה. זה המלאך נקרא בשישים ריבוא שמות המלאכים. הוא נקרא חסדיאל בזמן שעושה חסד עם העולם. גבריאל בזמן שעושה גבורה בעולם. סתוריאל בזמן שמסתיר בני העולם בכנפיו מאלו מלאכי חבלה, כמ"ש ותחת כנפיו תֶחְסה צינה. ונקרא חתמיאל בזמן שחותם זכויות וחטאים על בני העולם. כתביאל בזמן שכותב חטאים וזכויות.

וכל מלאך כפי שמו יש לו פסוק בתורה, כתביאל על שם והמכתב מכתב אלקים הוא, חָרות על הלוחות. זכריאל על שם זוכר ברית אבות, ויש לו פסוק זוכרנו לחיים, ונִכְפֶּה בזָכור. שמריאל בשָמור, חסדיאל בחסד, גבריאל בגבורה, צדקיאל בצדק, רפאל ברפואה, יתואל בתפארת. מלכיאל במלכות. אין מלאך שאין לו עיקר ויסוד בספירות. וכל ספירה יש לה שם ידוע והוי"ה ידועה. וכל שמות שם יש להם עיקר ויסוד.

וזה הכלל אֱחוז בידך, שכל ממונים שלמעלה שמות שלהם תלויים בספירות ושמותיהן, כל אחד יש לו פסוק על שם השם שלו.

וכל המלאכים שסוסיהם סוסי אש, ומַרְכבותיהם אש וקשתותיהם אש ורומְחֵיהם אש וכל כלי מלחמה שלהם אש, יסודם בגבורה. ומלאכי חבלה שהם אש, היסוד שלהם בגיהינום. ויש מלאכים שנאמר בהם עושה מלאכיו רוחות, היסוד שלהם בעמוד האמצעי. ויש מלאכים שהם ממי הרקיע, שנאמר בהם והמים אשר מעל השמים, מצד הימין. כולם שורשם למעלה. ואין מלאך שלא נמצא בו שם יהו"ה. שנמצא בכל מקום, כמו הנשמה שנמצאת בכל איבר ואיבר. ומפני זה יש לבן אדם להמליך יהו"ה בכל ספירות, ובכל כיסאות, ובכל מלאכים, ובכל איבר ואיבר של האדם. שאין מקום פנוי ממנו לא בעליונים ולא בתחתונים. יהו"ה לא נקרא בייחוד של ארבע אותיות אלא בעילת העילות שמייחד אותן. ומפני שהוא מייחד ארבע אותיות, בו נקראו יהו"ה בייחוד אחד, ה' אחד ושמו אחד. ומפני זה שָׂם אמונת ישראל בארבע אותיות אלו. וכל השמות שׂם כינויים לשם זה. אין שֵם עד א"ס ועד אין תכלית, גדול ושולט מן זה, למעלה עד א"ס, ולמטה עד אין תכלית. וכל צבאות ומחנות ממנו יְרֵאים ומזדעזעים.

תיקון שמונה וחמישים

בראשית ברא אלקים אֶת. בת יחידה היא בת מלך פנימה. את האַמה שלה, ועליה נאמר ויַפֵּל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תַחְתֶנָה. מהו ויסגור, פתח רבי שמעון ואמר. וִירִיחו סוגרת ומסוגרת. מהו ויריחו, זו היא יָרֵח שהיא גוף שלה. האַמה מבת המלך, שהיא נקודה שלה, סוגרת ומסוגרת מבפנים. כמו זה כּ.

ובגללה נאמר, לעומת המסגרת תהיינה הטבעות, לבָתים, לְבַדים, לשאת את השולחן. מה הם הטבעות, אלו שתי אונות הלב שהן עגולות כטבעות. והלב הוא בשמאל. כך השולחן צריך בשמאל. שולחן בצפון. לבתים לבדים. מה הם לבתים, הם שני בתי הלב. מה הם לבדים, הן שתי כליות, שתיהן לחוץ, עליהן נאמר ויהיו תואמים מלמטה. שתי כנפי ריאה, ויחדיו יהיו תמים על ראשו. ומפני ששמיעה תלויה בלב, ונאמר הלב שומע.

בוא וראה, נאמר בזו הצלע וייקח. ואח"כ וייבן ה' אלקים את הצלע. מהו וייבן, אלא בָּנֹה בניתי בֵּית זְבוּל לך מכון לשִבְתְךָ עולמים. והבית בהִבָּנותו אבן שלֵמָה מסע נבנָה. שני בתי הלב הם שני בנייני זה הפסוק. כמ"ש והבית בהיבנותו זה בית ראשון. אבן שלמה מסע נבנה זה בית שני. וכנגדם אמר בנֹה בניתי שני בניניים. אחד נקרא בניין האמא העילאה והשני בניין האמא התחתונה.

וייבֶן, לשון ואִבָּנה גם אנכי ממנה. בניין של ייבום. וכמו שזו הנקודה היא סוגרת ומסוגרת. כך צריכה בת שהיא בתולה, להיות סגורה ומסוגרת בבית אביה. בתולה ואיש לא יְדָעָהּ. ותרד העַיְנָה זו בת עין. סוגרת ומסוגרת בעין. ושלושה גוונים סובבים אותה. ועליהם נאמר הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. וכאשר הוריד להם משה תורה לישראל ממנה, אמר, הֱיוּ נכונים לשלושת ימים אל תיגשו אל אשה. שלושת ימים כנגד שלושת גווני העין. והיא מכוסה ונסתרת בהם. ואיש לא יְדָעָהּ בהם, עד שמתפשטת מהם.

ובאותו זמן שמתפשטת מאלו לבושים, מתייחדת עם בעלה בקירוב בשָׂר. כמ"ש עצם מעצמַיי ובשר מבשרי לזאת ייקרא אשה כי מאיש לוּקחה זאת, על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. שכך הדרך להתייחד זכר ונקבה בקירוב בשר. וזה קִרבת הייחוד שלמעלה, שלא יהיה דבר חוצץ. ומפני זה נאמר, שכאשר בן אדם מתפלל ומייחד הקב"ה עם שכינתו, שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שכינתו, קרקור הקיר קירות הלב, שלא יעשה פירוד וקיצוץ בין הקב"ה ושכינתו. וסוד הדבר והיו שניהם עֲרומים האדם ואשתו, ערומים בקירוב בשר בלי לבוש כלל. ובאותו זמן שהקב"ה ושכינתו כאחד בלי לבוש כלל, נאמר בו ולא ייכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך.

אמר לו רבי אלעזר, אבא, מהו סיום הפסוק ולא יתבושָשו. אמר לו, בני, במקום שיש ערווה יש בושת. וזה הוא ירא בושת. ומי שאין לו בושת בוודאי לא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני. ובושת היא בשלושה גוונים לבן ואדום וירוק בַּפָּנים. שנאמר בהם לא עתה יֵבוֹש יעקב בגוון אדום וירוק. ולא עתה פניו יֶחוורו בגוון לבן. ואלו שלושה גוונים שיש בהם בושת, אלו הם שלושה גוונים של שלושת קליפות האגוז שהן עריות שבהן מתלבשת קשת ונראית בהם.

ומפני שהן עריות שלוש קליפות. נאמר בהן אין דורשים בעריות בשלושה. ואסור להסתכל בהן. ומפני זה אסור לעם הקדוש להסתכל בגווני הקשת. וזה סוד העורלה שיש לה שלוש קליפות, שצריך להעביר אותן מאות ברית קודש, ומיד, וראיתיה לזכור ברית עולם. ועל אלו שלוש קליפות נאמר שַל נְעָליך מעל רגליך. ומיד וראיתיה. ובזמן שמשה היה לבוש בהם, כתוב בו, אל תִקְרב הלוֹם. מיד שהתפשט מהם התקרב שם.

וזה סוד הקורבן, שהייתה יורדת האש לשרוף אלו שלוש קליפות. כמ"ש זאת תורת העולה היא העולה על מוֹקְדָה על המזבח, כל הלילה. הרי שלושה גוונים של אש, שהיו יורדים בשלוש תפילות להדליק ולשרוף אלו הקליפות. ובאותו זמן היה הקב"ה מתקרב בשכינתו והיו מתקרבות אותיות שלו, י' בה', ו' בה'. ובזמן שהיו מתלבשים באלו הקליפות, נאמר בהם לא תִקְרבו לגלות ערווה. ולא צריך לקרב אותיות י' בה', ו' בה'.

ומפני זה תיקנו שלוש תפילות בכל יום, להעביר שלוש קליפות אלו של עורלה מאות ברית שהיא השכינה. ובזה שוֹרָה בשלושה גוונים מאירים. שהם כהנים לויים וישראל. שעליהם נאמר מה יפו פעמייך בַּנְעָלִים בת נדיב. והם נעילת חגים וזמנים ומועדים, שעליהם נאמר שלוש רגלים תחוג לי בשנה. שלוש קליפות עליהן נאמר ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישֵם. בראשונה כותנות אור, ולאחר שחטאו כותנות עור. מעור שהוא עור של נחש. ולשבעים שָנים מתפשט אותו העור ממנו.

ששלושת גוונים של לבושי השכינה. הם שלוש אותיות ו' של ויִסע ויבוא ויֵט. בזמן שנעברים כותנות עור הנחש, מאירים שלושה גווני אור השכינה. ומיד וראיתיה לזכור ברית עולם. ואלו שלוש אותיות ו' הן שלושה גגות האות ב. אחד לשמים ואחד לארץ ואחד לים. ומזו הב' תלויים שבעים גוונים. והם שבעים ושניים. שעליהם נאמר הנה ה' רוכב על עָב קַל ובא מצרים. על ע"ב בשבעים ושניים גוונים מאירים. ומיד ונעו אלילי מצרים מפניו.

ואלו שלושה גוונים רמוזים בה'. ה' שלושה גגות שלה הם לבושים מאירים, של בת המלך. שהיא י' בת עין. והיא חמשת אלפי שנים של בריאת העולם. והיא ה' קטנה של אברהם שדרגתו חסד, שעולה לשבעים ושניים. ה' י' מן אלקים. ה' י' מן יו"ד ה"י וא"ו ה"י. ה' הלבוש שמכסה על י'.

תיקון תשע וחמישים

בראשית, כי באש ה' נשפט, שהם כותנות עור שצריך בהן הבדלה. כאשר אומרים ישראל בורא מְאורֵי האש, ואומרים המבדיל בין אור לחושך. חושך שחור. כותנות עור שלו, שחורים. שנאמר בהם שחורות כעורב. והנחש היה עָרוּם מהם. שלכל חיה ברא לבושים, ולכל בריות שנבראו בששת ימי בראשית. ונשארו גופי המַזיקים לעשות ולא עשה אותם, מפני שהיה ערב שבת. וזה הוא אשר ברא אלקים לעשות. ומפני זה והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקים, שלכולם עשה לבושים, ולו לא עשה, מפני שהיו מַזיקי העולם.

ומדוע לא עשה להם. מפני שהיה לו לברוא את האדם ערב שבת. ובגללו לא ברא להם. ומפני זה נכנס קנאה בלב הנחש באדם, מפני שנשאר ערום בגללו בלי לבושים. והוא גרם אח"כ שהתפשט אדם מלבושיו. וירש אותם נמרוד ועשיו. שהיה עשיו צורת דמותו של הנחש. ומפני זה והנחש היה ערום. ערום לרע. שגרם בעורמה שלו נקבה רעה סם המוות, מיתה לאדם ולאשתו. ועורמה שלו הייתה שפיתה את חווה. מפני שדעתן של נשים קלה. שכתוב ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. והקב"ה לא אמר, אלא מכל עץ הגן אָכוֹל תֹאכֵל, שהוא לא ציווה לו שלא לאכול אלא מעץ הדעת טוב ורע, שהוא ערבוביה של טו"ר. אילן של שקר, אחד בלב ואחד בפה. לבו מלא שקר. וּמְפַתֶה בפיו בדברי אמת.

והנחש הרע עבר כאן על לא תַעֲנה ברֵעֲךָ עֵד שקר. ועל לא תרצח, ועל לא תנאף, ועל לא תגנוב, ולא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. על לא תענה ברעך, שהעיד שקר שאמר (נ"א אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. ועל לא תגנוב, שגנב דעת חווה כגון זה שאמר אף כי אמר אלקים וגו' ) כי יודע אלקים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם וִהייתם כאלקים יודעי טוב ורע, כדי שלא תהיו בצורת דמותו. ועבר על לא תנאף, שהטיל זוהמה בחווה, ועבר על לא תרצח שהרג את אדם וחווה. שכך דרך יצה"ר מפתה בני אדם, ואח"כ עולה ומלשין עליו, ולוקח רשות ויורד ולוקח נשמה.

תיקון שישים

בראשית זו ברי"ת. שנאמר בו עץ החיים, ובהיפוך תְבִי"ר, שגרם שֶבר לאדה"ר. וזה עץ הדעת טוב ורע. טוב הוא העץ. אותו שכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים. והפרי שלו רע. כפי מראה שלו כך היה נראה לה מבחוץ. כמו הפה, דברים יפים מבחוץ ולב מלא טינופים מבפנים. וזה לא הייתה יודעת שסם המוות היה מבפנים של הפרי. כמ"ש ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאשהּ עימה. הרי פרי האילן ששם מו"ת.

ויש קליפות הפרי, שהם תוהו ובוהו וחושך ותהום. שקליפות אלו הן רע, המוח מבפנים טוב. עה"ח קליפות שלו טובות והמוח שלו טוב. וזה הוא ענפיו יפים ופירותיו רבים. ויש אילן שכולו רע, מוח וקליפה כולם מרים. ומים שלהם מרים. כמ"ש ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה. ויורהו ה' עץ וישלך אל המים ובו וימתקו המים. עץ מתוק שממנו יוצאים ענפים ושורשים, שכתוב ומתוקים מדבש ונופת צוּפים. ומפני זה יש עץ שענפים שלו מתוקים, ועץ שענפים שלו מרים. ויש מים מתוקים ומים מרים. שזה כנגד זה עשה הקב"ה. ויש שהוא חצי שלו מתוק וחצי שלו מר. וזה עץ הדעת טוב ורע, כמו כסף מעורב בעופרת. ויש אילן שקליפות שלו רעות מבחוץ והמוח מתוק מבפנים. כך תמצא בן אדם רע בדברי פיו וטוב בלבו מבפנים. ויש מפיו טוב ולבו רע. זה הוא עץ הדעת טוב ורע. כאן מְקַנֵן נחש רמאי.

כך הוא בן אדם שתמצא אותו גופו טוב, וסימנים שלו כולם יפים, ונשמתו נפש רָשע מבפנים. ותמצא בן אדם גופו רע בכל סימנים שלו, ונשמתו מבפנים טובה, זה הוא צדיק ורע לו. אבל מי שהוא טוב מבחוץ ורע מבפנים, הוא רשע וטוב לו. מפני שלא יהיה לו חלק בעוה"ב. טוב מבחוץ ומבפנים צדיק וטוב לו. רע מבפנים ומבחוץ רשע ורע לו.

טוב מבפנים ולבוש שלו רע. זה הוא עני ורוכב על חמור, רע מבפנים ולבוש שלו טוב מבחוץ, על זה נאמר ראיתי עבדים על סוסים. והכול ניכר במעשי האדם, מי שהוא מבפנים. ולא לחינם נאמר, לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה הוא העיקר. ששוטים מסתכלים בגוף שהוא הלבוש, כמ"ש עוֹר ובשר תַלְבישֵני, וצדיקים במעשים טובים.

ויורהו ה' עץ זה מַטֶה משה, שהיה מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כמו להט החרב המתהפכת. וזה מט"ט, שבו היה משתמש משה. כמו עמוד האמצעי שהוא משתמש בו, והיה מנהיג תחתונים בו. אף כך משה שהיה כמוהו, היה משתמש במטה. ומדוע נקרא מט"ט מַטֶה, שלעיתים מטה כלפי זכות לצדיקים, ולעיתים מטה כלפי חובה לרשעים. ומפני זה נהפך ממטה לנחש לרשעים להלקות אותם בו, ומנחש למטה לצדיקים לתת להם בו שָׂכר.

שכך הוא על זה המלאך, הקב"ה. כמו הנשמה שרוכבת על הגוף. וצדיק בזה המקום נאמר בו צדיק מושל יראת אלקים, מפני שהוא מְהַפֵּך הדין לרחמים. ובזה המקום צריך שינוי מעשה כדי שיתהפך מדין לרחמים. ושינוי השם ושינוי מקום. והקב"ה שהוא מבפנים, נאמר בו אני ה' לא שָניתי. שהוא רחום וחנון, אין בו דין כלל ולא שינויים.

וכאשר בן אדם שולט על יִצרו, נהפך נחש למטֶה. ואם יצרו שולט עליו, נהפך ממטה לנחש. ומיד וינוס משה מפניו. מהו וינוס. אלא כאן רמוז שינוי מקום, שברח ממקומו ומלפניו. וזה הוא סוד ותיפקחנה עיני שניהם, ובמה נפקחו, לדעת טו"ר, שהוא מטה כלול משניהם. כאשר נהפך מנחש למטה נאמר בו צדיק וטוב לו. וכאשר נהפך ממטה לנחש נאמר בו רשע וטוב לו.

תיקון אחת ושישים

בראשית זו מחשבה. אלקים זו אמא עילאה. מעשה, ששניהם יראה ואהבה. את השמים זה קול. ואת הארץ זה דיבור. וּבַכֹּל חטאוּ אדם וחווה, הפרידו בין או"א שהם מחשבה ומעשה. ובין קול ודיבור שהם בן ובת. ומפני זה וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום. אֶ"ת קוֹ"ל זה עמוד האמצעי, והשכינה עימו. ה' אלקים או"א. והן ארבע אותיות יהו"ה. י' אבא ה' אמא ו' בן ה' בת. שהם מחשבה ומעשה קול ודיבור. וסוד הדבר, מחשבה מצטרפת למעשה, וזה סוד יו"ד שהיא י'. וקול ודיבור שהוא שמים וארץ וכל צבאם. קול שהיה הולך בגן זה עמוד האמצעי. שָמע קול שהיה הולך בגן בענפי האילן, מאותו אילן שחטא בו אדה"ר. שהיה אומר האילן לס"מ הרשע נחש הקדמוני, רשע אל תיגע בי. ובאיזה מקום היה הולך הקול בגן שהוא אדנ"י דינ"א, לצד שמאל. שנאמר בו ויהי היום ויבואו בני האלקים להתייצב על ה'. וזה הוא לרוח היום. ומה היו אומרים בני האלקים. אלא באו להתייצב על מאמר ה', שכאשר אמר הקב"ה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמרו הם, מה אדם וַתֵדָעהו, בן אנוש, וַתְחַשְבֵהו.

וישמעו את קול ה' אלקים, אותו קול היה בגן שהוא השכינה, ששם עץ החיים נָטוּע. שחווה גרמה שנעקר האילן מהגן. ואדם גרם במחשבה שלו שהסתלקה נביעה של האילן שהייתה יורדת לגן. ונשארה יַבשה. יהו"ה זה האילן. ה' ה' ענפיו ושורשיו. ו' גוף האילן. י' הפרי שלו. נביעה שלו. נקודה שלו, כמו זה יהו"ה, שהוא אחד ושמו אחד. ומנין לנו שנקראת נביעה אחד, שכתוב ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, ותיראה היבשה אדנ"י.

ומפני זה ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים. וכי יכול בן אדם להיסתר ממנו, והרי כתוב אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אֶראנו נאום ה'. אלא כָּסוּ פניו חרוּלים. התכסו פניו מבושת. שנפקחו עיניהם וראו מה שעשו למעלה, שגרמו לעקור האילן ממקומו, ונביעה להסתלק משם. וזה הוא ויתחבא האדם ואשתו, שם התכסו פניו מן בושת, ששם חטאוּ, במה שהיה בתוך עץ הגן, שם התכסו פניו. יש מי שאמר בתוך עץ זה צדיק. וּבְמָקום זה וַיַסְתר משה פניו, שנזכר מה שקרה לו בראשונה, נזכר חטאו והתכסה מבושת. ומפני זה זכה ותמונת ה' יביט, וזו י' שהיא חכמה תחתונה. והוא פרי האילן, שהיה בראש צדיק. ו' גוף הברית. ה' ה' זה מקום של עורלה ופריעה. ארבע אותיות היו על צדיק שהוא עץ פרי. הוא גרם שהסתלקו ממנו, ונעקר הוא מהגן. כך עקר הקב"ה את אדם מגופו, וגירש אותו מגנו, כמ"ש ויגרש את האדם.

תיקון שישים ושתיים

בראשית, שם בַּ"ת, שם א"ש, שם אשרֵי. באותו זמן הסתלק הקב"ה משכינתו. ונשארה בת יחידה, כמ"ש איכה ישבה בדד. וסוד הדבר ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו אַיֶכָּה, אֲיֵה כֹּה. אמר לו, אע"פ שגרמת כל זה, ועשית פירוד באותיות, שהסתלקה י' מן ה', ו' מן ה', ונשארה השכינה למעלה יחידה, והשכינה למטה יחידה. משום כך ויאמר לו אַיֶכָּה, אי"ה כ"ה. ויאמר את קולך שמעתי בגן, משום כך וָאירָא כי עירום אנכי וָאֵיחבא. ועוד, ואיחבא, סוד הדבר, ערום רָאָה רָעָה ונסתר. מהי סתירת האדם. אלא בוא וראה, בזמן שיש רשות למשחית להשחית, נאמר בו כי תצא אש ומצאה קוצים, ובאותו זמן והיה כצדיק כרשע, ומפני זה יש לו לבן אדם באותו זמן להסתתר ולהתכסות, שלא יימצא ביניהם, שבאותו זמן יש נספֶּה בלא משפט. ומפני זה וָאירָא כי עירום אנכי ואיחבא. ובמה נסתר בן אדם מאלו דינים וקטרוגים שלא שולטים עליו? בתשובה, כמ"ש יושב בסתר עליון. זו אמא שהיא סתר. עליון ממנה זו חכמה, שלא ניכרת אלא בה'. בצֵל שַד"י יתלונָן זו אמא עילאה. צל שד"י שהוא אות ברית קודש, שנאמר בו אך בצלם יתהלך איש. וזה שכינה תחתונה, שהיא צלמו של הקב"ה. ועליו נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. בצלמו ממש זו השכינה, צלמו של הקב"ה. במידה שלו בשיעור שלו שלא הוסיף ולא גרע. מהו האדם, זו השכינה, זה עמוד האמצעי.

אמר רבי אלעזר, והרי בשכינה לא כתוב בה בריאה אלא אצילות. ועוד שהיה לו לומר ויברא ה' את האדם, מהו אלקים. אלא השכינה נקראת אלקים. ועל אותה נשמה שניתנה בבן אדם נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצורת דמות השכינה, ועל אותה נשמה כתוב אך בצלם יתהלך איש, שהרי בזמן שמסתלקת מבן אדם הנשמה, לא יכול להתנענע. אמר לו, ברוך בני לעתיק יומין. ובני, כל מי שפוגם זה צורת הדמות, כאילו ממעט את הדמות, והשכינה לא שורה שם. ובאותו זמן שולטים עליו כל מקטרגים מצד אותו פגם. וסוד הדבר על כי אין אלקי בקרבי מְצָאוני הרעות האלה. הרעות מצאוני מפני שהסתלקה השכינה ממני שהיא אלקַי.

תיקון שישים ושלוש

בראשית ברא אלקים. מהו אלקים, מי אלה. ועל זה מי, נאמר, מי הגיד לך כי עירום אתה, המִן העץ, אשר ציוויתיך לבלתי אכוֹל ממנו, אכלת? אותה שנאמר בה אשר קידשנו במצוותיו. ואותה שנאמר בה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, שהיא רשות הרבים אשת זנונים. מה הם רשעים, זה ס"מ ונחש, אותה שאמר עליה פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו. אשר, שכתוב אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מי ודאי שהיא תשובה, רפואה לכל חוליים ונגעים, כמ"ש מי יִרְפָּא לָך ועליה נאמר וָשָב ורָפָא לו. רִפְאות תְהִי לְשָרֶךָ. זכאי הוא מי ששב לגבי בעלה שלה הוא סוד התשובה, שיחזיר וישיב אותה דרגה שהרחיק אותה ממקומו, שיחזיר אותה למקומה וִיקָרב אותה שם. באותו זמן שהשכינה רחוקה מבעלה, נאמר בבן אדם והיו חייך תלֻאִים לך מנגד. חייך נקראת, כמ"ש ויִפַּח באפיו נשמת חיים. זכאי הוא מי שמקרב אותה אצל בעלה. מהו קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, שמי שקורא לו בשקר, רחוק הוא ממנו.

אמת א' בראש הא"ב, מ' באמצע, ת' בסופו. העישׂוּר שלו יו"ד ה"א וא"ו ה"א אמת, שהוא עישור של ארבע מאות וארבעים ואחד. הרי הסוד של חמישה וארבעים מ"ה. בזמן שישראל משקרים בתורת אמת בשבועת שקר, נאמר בה וְתַשְלך אמת ארצה. מהו ארצה זו השכינה. ובזמן שישראל מקיימים תורת אמת כתוב אמת מֵאֶרץ תצמח. ובגלות נאמר ותהי האמת נעדרת, ושקר שולט בעולם. ובזמן שנתקנת אמת ועולה למקומה, נמחה שקר מהעולם, כמ"ש שפת אמת תִכּוֹן לעד, כוננת לא כתוב אלא תִכּוֹן לעד, ועד ארגיעה לשון שקר, מהי אמת עמוד האמצעי, השכינה שלו תורת אמת הייתה בפיהו. ומי זה שקר, זה ס"מ. בזמן שאמת שולטת עובר שקר מהעולם.

אמת היא בסוף תיבות, והן ברא אלקים לעשות. ברא אלקים את. בו ברא העולם. ועליו נקרא ועומד כל העולם, וכל מי שנשבע בשקר כאילו ותשלך אמת ארצה, ושקר שולט כביכול במקום שלו, שהוא ירושלים. וזה גרם שנחרב הבית, וחזר העולם לתוהו ובוהו. שנאמר חָרַב בית ראשון והארץ הייתה תוהו. חרב בית שני וחושך על פני תהום. שאמת היא סובלת עליונים ותחתונים. ובזמן שנעשה שקר ייהרס הבניין. באותו זמן נאמר בשכינה נפלה לא תוסיף קום. כמ"ש איך נפלת משמים הילל בן שחר, נפלה עטרת ראשנו. שהם ה' עליונה ה' תחתונה. ו' עמוד האמצעי סובל שניהם. יסוד הכול י', זו ברית. כל מי שמשקר ועובר עליו, כאילו עוקר הכול ומפיל אותו. וזו היא י', היא אבן השתייה שממנה הושתת עולם. וכתוב אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. והיא יסוד הכול, ועליה נבנה. אוי לו למי שחטא באות שבת ובאות תפילין ובאות ימים טובים ובאות ברית מילה, כאילו עוקר אותו ממקומו, ומחזיר העולם לתוהו ובוהו.

אמר רבי אלעזר, אבא, והרי י' למעלה היא. מדוע היא למטה כאן. אמר לו, בני, זה סוד עליון. מארבע אותיות תלויים ארבעה שמות. מן י' יהו"ה, מן ה' הוי"ה, מן ו' והי"ה. מן ה' הוה"י. עליהם נאמר ודאי, וראית את אחוריי ופניי לא ייראו. ומצד האחוריים היא י' למטה. ומצד הפָּנים למעלה. וזה הוא הסוד שמתהפך השם מדין לרחמים ומרחמים לדין. כאשר נהפך לדין הוא הוה"י י' למטה. שנאמר בו אבן מאסו הבונים, מאסו ייסורים שלה. ואלו שמחבבים ייסורים נהפך להם מדין לרחמים יהו"ה. ובאותו זמן אבן מאסו, מה שהייתה י' למטה הפכה למעלה. ומצד והי"ה היא י' באמצע. באותו זמן השתטח אצלו, ואמר, זכאי חלקי שזכיתי לזה, שזה עיקר ויסוד הכול.

תיקון שישים וארבע

בראשית ברא אלקים. שָם איש, שם אשה עם ה' של אלקים. ועליהם נאמר סמכוני באשישות, באיש ואשה. ומי גרם זה. מפני שהתפשטו מכותנות אור אדם וחווה. ומפני זה סמכוני באשישות, בכותנות עור שהם כנגד ועורות אילים מְאוּדמים ועורות תחשים.

וכי אדם גרם, והרי כתוב, ויאמר האדם, האשה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. ומפני זה אמר הקב"ה לאשה מה עשית, ויאמר ה' אלקים לאשה מה זאת עשית. כל חטא שעשית, לשכינה שהיא זאת, עשית. ומפני זה מה זאת עשית, שהיא מה שמו. מה זאת ודאי. מה ה' אלקיך שואל מעימך כי אם ליראה, ואל תקרא אִם אלא אֵם, כמ"ש איש אמו ואביו תיראו, שהוא י"ה אבא ואימא עילאה, ואת לא יָרֵאת מאמא עילאה. לזאת עשית כל זו ודאי, שנאמר בה זאת אות הברית.

שאדם ואשתו נבראו בצורת דמות הקב"ה ושכינתו. ומפני זה חֵטא האדם היה תלוי בעמוד האמצעי, וחטא חווה בשכינה. ומפני זה מה זאת עשית. לזאת עשית ודאי. וחטא זה גרם שירדה השכינה בגלות, שהיו ישראל עושים מעשה אבותיהם, ומפני זה אמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לְכַלותם, להפר בריתי איתם. ובה אמר דוד אם תחנה עליי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עליי מלחמה, בזאת אני בוטח, זה נאמר במלחמת גוג ומגוג. ומי גרם להיות הוא שמוּר בה. מפני שעליו נאמר אם אֶתֵן שְנַת לעיניי לעפעפיי תנומה עד אמצא מקום לה'.

וזו היא חכמת שלמה, ועליה נאמר וחכמת המסכן בזויה. ועליה נאמר כי מכבדיי אכבד ובוזיי יֵקָלו. כאשר ירד שלמה ממלכותו, הייתה חכמה שלו בזויה בעיני שוטים. וכאשר עלה במלכותו נאמר בו וַתֵרֶב חכמת שלמה, שגדלה עד שהגיעה לזה מקום שניטלה משם. למקום החכמה העליונה, שהיא חכמה בראש, והיא חכמה בסוף, והיא תורה באמצע. בעמוד האמצעי תורת אמת, למעלה תורת חכם, למטה חכמת שלמה. ומפני זה מצד שלמה נאמר וחכמת המסכן בזויה. שירדה בו, ועלתה בו, כמ"ש ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם.

אבל ברשעים מה כתוב בהם, נְתָנַני ה' בידֵי לא אוּכַל קוּם. נפלה לא תוסיף קוּם. ואע"פ שאין לה רשות לקום מעצמה, הקב"ה יקים אותה, כמ"ש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. ומי גרם שירדה לה ממקומה, זה נחש. כמ"ש ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת, שהיא השכינה, שגרמת שנמצאת יבשה ונופלת ממקומה. ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. קילל אותו שלא יהיו לו מלכים ושליטים על מה שיסמוך, שהם רגליו וידיו שקָצַץ אותם, כמו שהוא גרם קיצוץ ופירוד למעלה. ומפני זה על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך, וזה הוא שאמר יצחק לעשיו, מִשְמַנֵי הארץ יהיה מושָבֶךָ.

עשר קללות קילל את הנחש, מפני שגם שנפרשָה השכינה שהיא עשירית מבעלה. ועֶשֶׂר את אדם, ועשר את חווה, ותשע את הארץ שחטאה לצדיק שהוא תשיעי, כולם חטאו לעשירי, והארץ לצדיק, וממה חטאה לצדיק, שהרי בעבורךָ אמר לאדם. ועוד מפני אדם קילל את הארץ שנלקח ממנה, כמ"ש וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, אם כן מה חַטְאה לצדיק שהוא תשיעי.

אלא מפני שנאמר בה וַיַצְמַח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע, והייתה לה רשות למחות ביד האדם שלא יאכל מעץ המוות, ולא מָחְאה, משום כך אמר בעבורך. אמר לו רבי אלעזר, וכי יש דעת בארץ לכל זה. אמר לו, כן. כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ. אמר לו, והרי בחכמה עליונה ובארץ של הקב"ה נאמר זה הפסוק. אמר לו, בני, זה כנגד זה עשה הקב"ה. יש חכמה ויש חכמה. יש ארץ ויש ארץ.

אמר לו, אם כן מה חטאה הארץ לצדיק שלָקְתָה תשעה. אמר לו, מפני שעץ הדעת טוב ורע הוא כמו הברית. אות ברית מבפנים טוב, עורלה רעה. זה מבפנים וזה מבחוץ. ומפני שחֵטא עצה"ד גרם פירוד בין צדיק והשכינה. משום כך לקתה הארץ תשעה. והם חטאו בשכינה שהיא עשירית, לָקוּ עשר עשר.

ובוא ראה שבע ארצות הן. ארץ, אדמה, ארקא, גַיא, נְשיה, צייה, תבל. ואדם חָטא בבת שבע. ונאמר בו כי שבע ייפול צדיק. הרהר תשובה ונאמר בו וקם. והיה עולה. וכאשר ירד שם היה עושה מעשים ותולדות בכל ארץ וארץ. מהם היו צומחים ומהם לא היו צומחים. ויש שם בריות מהם בשני ראשים ויש מהם בשלוש עד שבע. ויש שם מקום שמאירה השמש והלבנה וכוכבים ומזלות. ויש מקום שאין בו אור כלל אלא חושך ואפילה.

כך הם אלו שיורדים לשבעה מיני עניות. יש מהם שאין להם אור כלל, שכל ימיהם הם בעניות. ויש מהם שיש להם אור כל ימיהם והם בַּעֲשִירוּת. ויש מהם שלעיתים יש להם אור ולעיתים חושך. אלו הם שנולדו באמצע הירח בינוניים. לעיתים יש להם עושר ועולים, ולעיתים עניות ויורדים. ויש אחרים שעושים תולדות ומצליחים. ויש מהם שלא מצליחים. ויש מהם שמצליחים עד חצי ימיהם ומתים בקיצור ימים. הם שנולדו במילוי הירח אלו צומחים וחיים ומשלימים כל יְמיהם. ואלו שנולדו בחֶסרון הירח לא צומחים ומתים מיד. ואלו שנולדו באמצע הירח מתקצרים באמצע יְמיהם.

ויש ארצות אחרות שנאמר בהן והבור ריק, אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. גם כך יש בריות שהם עמי הארץ, שבתיהם מלאים מלאכי חבלה, שהם נחשים ועקרבים, ונושכים אותם בכמה נשיכות של ייסורים. שהם גרמו לפני שיבואו לעולם, כדי שיבואו בגלגול באלו גופים ובאלו בתים. וכאשר נושכים אותם אלו נחשים ועקרבים בכמה ייסורים, הם צווחים אוי אוי, ויש להם קטטה עם כולם בבית, וצווחים באלו בעלי הגיהינום שנידונים בו. ויש אחרים שכל ימיהם בשמחה ובשלווה בלי עצבות כלל מכל מה שגדֵל בשבעה ארצות, ונידונים בשבעה מדורי גיהינום. ויש בבני אדם כמו זה. וחכמי הסודות האלו להם נמסר לדעת.

תיקון שישים וחמש

בראשית ברא אלקים, ראשי תיבות, וסופי תיבות א"ב וא"ם שם שהם י"ה, שם אֵם, וסוד הדבר ויקרא האדם שם אשתו חווה כי היא הייתה אם כל חי, כמו אותה שנאמר בה כי אִם לבינה תקרא. זו אֵם כל חי אין היא כאשה ראשונה, שנאמר בה האשה אשר נתת עימדי, שגרמה מיתה לכל העולם. שהרי אֵם כל חי כתוב בה. שנאמר בה רְאֵה חיים עם אשה אשר אהבת.

אמר לו רבי אלעזר, וכי שתי נשים היו לו. אמר לו, כן. אחת יצה"ט ואחת יצה"ר. אחת מצד העצם החזקה דין קשה, ואחת מצד הבשר, משם הם רכי לב. ואלו של העצם הם קְשֵי עורף, ועל אשה שניטלה מהעצם אמר בן סירא, עצם שנופלת בחלקך טובה או רעה גְרָרֵהו. ועל אשה של העצם אמר אדם, האשה אשר נתת עימדי. לא קרא לה אשתו, כמו חווה שנאמר בה ויקרא האדם שם אשתו חווה. שהאחרת שפחה הייתה. שמצד עץ הדעת טוב ורע, אחת רעה ואחת טובה, ומצד עה"ח שתיהן חיים.

ובסתרי תורה, חוה ח' ו"ה. ח' חכמה כ"ח מ"ה, הכלל של השם הקדוש. ח' היא כמו האמא העילאה שהיא שמינית לע"ס ממטה למעלה. וחכמה בה ניכרת, ועליה נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהצד שלה וייפח באפיו נשמת חיים. ועליה נאמר לזאת ייקרא אשה כי מאיש לוּקחה זאת, ולא אחרת שניטלה מעצם, שגרמה לו מיתה, שהרי שפחה גרמה וידעו כי עירומים הם. ומפני זה ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישֵם.

אמר לו רבי אלעזר, מדוע אמר בגללה כי מאיש לוקחה זאת. כי מאדם היה לו לומר, מדוע מאיש. אלא מאיש, שם אֵ"ם ושם י"ש. שם יש, כמ"ש להנחיל אוהביי יש. שם אֵם, כי אִם לבינה תקרא. והם או"א חו"ב, שמשם ניטלה. ומפני זה כי מאיש לוקחה זאת.

ויש לו אחרת שנקראת בת זוגו. כמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם. בוא וראה, אדה"ר בצורת דמות של יהו"ה נברא. ובצורת דמות של ע"ס שהם יו"ד ה"א וא"ו ה"א מצד יהו"ה. מצד הי' נקרא איש, ומצד הה' העליונה אשתו נקראת אשה אֵם כל חי, ומצד הו"ה חוה אשתו, ומצד היו"ד ה"א וא"ו ה"א חוה נקראת אדם. ובכל מה שהיה בצורת דמותו לקה.

תיקון שישים ושש

בראשית ברא שית. זה אדם שכולל שישה. והם שתי שְפָחות מצד האילן של טו"ר, עצם ובשר. איש ואשה, שנאמר בה כי מאיש לוקחה זאת. הרי ארבעה. אדם זכר ונקבה, כמ"ש זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם. הרי שישה. ומפני זה ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת טוב ורע, ונאמר, כאחד ממלאכי השרת.

בינתיים הרי אליהו הזדמן אצלו. ואמר, רבי, כאַחַד מהם היה לו לומר, אם על מלאכי השרת היה אומר, מהו כאחד ממנו. ועוד הן אדם היה לו לומר מהו האדם בתוספת ה'. אלא ה' של האדם היה כאחד ממנו, יהיה

לא כתוב אלא היה, אחת מארבע אותיות שהן יהו"ה כאחת מן ארבע אותיות שהיא ו'.

ועתה פן ישלח ידו זו י', אם זכה ולקח גם מעה"ח זו ו', ואכל וחי לעולם זו ו'. חי ודאי. כאשר ה' הייתה יחידה ממנו נכנסה בין טוב לרע, כמ"ש ויִיצר ה' אלקים את האדם, שתי יצירות טו"ר, לדעת מה שהיו גורמים לעשות. ומפני זה נכנסה ביניהם.

אחַר שחָטָא אדם של יצירה, נפרדה ה' עליונה והסתלקה ממנו, ומפני שלא חזרה אצלו, אמר אם זכה ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. וזה עה"ח היה נטוע בעץ הגן. ומפני שלא זכה לאכול ממנו, מה כתוב בו ויְשַלְחֵהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוּקח משם. אותו שנאמר בו וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. שלא היה כדאי להיות בגן התורה. כיוון שלא שמר בה עץ הדעת טוב ורע באיסור והיתר, ועבר על מאמר אדונו. שאם היה שומר שלא עבר על מאמר אדונו, ולקח גם מעה"ח, שנאמר בו תורת חכם מקור חיים לָסוּר ממוקשי מוות, עץ חיים היא למחזיקים בה. וזה הוא ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. גם לרבות הנקבה, פרי האילן פרי צדיק.

הן האדם היה כאַחַד ממנו. אמרו מלאכים קדושים, מפני להיות הוא כאחד מאיתנו כמו שאמר הנחש, וִהייתם כאלקים יודעי טוב ורע. וזה הוא לדעת טוב ורע. זה גרם לו מוות. שאם זכה לאכול מעץ חיים שהיא עץ חיים היא למחזיקים בה, מה כתוב בה, ולקח גם מעה"ח ואכל וחי לעולם.

אמר רבי שמעון, אוי להם לאלו שמניחים לעסוק בתורה שנאמר בה ולקח גם מעץ החיים. ובמצוות שלה שהם פרי האילן שנאמר בו ואכל וחי לעולם. והולכים אחר אלו שמפתים אותם מצד הנחש הקדמוני, שאומרים להם התעסקו במלאכים שממונים על הכוכבים והשמש והלבנה. ועל אלו שממונים על רוחות ושדים. להיות כאלקים יודעי טוב ורע, ועליהם נאמר כה אמר ה' למְזַבְּחים ולמְקַטרים לכוכבים ולמזלות ולשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר לא ציוויתי. וזה הוא שציווה הקב"ה לאדם, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אֲכוֹלך ממנו מות תמות. ויֵש"וּ הרשע בזה היה מתעסק, ודור אֱנוש ודור המבול ודור הפְּלָגה. והקב"ה עקר אותם מהעוה"ז ומהעוה"ב. וזה הוא כי ביום אכולך ממנו מות תמות. מות בעוה"ז ותמות בעוה"ב. וחטא זה גרם חורבן ביהמ"ק וגלות ישראל בין אוה"ע ונהרגו מהם.

שכל אחד היה מזבח ומקטר, והיו יורדים צבאות שלמעלה וכאשר היה נביא מייסר אותם, מה כתוב בהם, ולא שמעו לקול נביא וחוזה. ובמה היה מייסר אותם נביא, היה אומר להם שיהיו חוזרים בתשובה, ואם לא ועצר את השמים ולא יהיה מָטָר והאדמה לא תיתן את יבולה. והם היו מזלזלים בו, והיו אומרים אנחנו מַשְביעים את אלו שממונים על המטר וכוֹפִים אותם להוריד מטר. והקב"ה החליף את הממונים בשליחותם בגללם. והרג אותם והחריב ביהמ"ק בגללם. וגלו ישראל בין אוה"ע. וזה הוא חטא האדם שגרם לו הנחש מיתה לו ולאשתו, שפיתה אותם באותו אילן, כמ"ש כי יודע אלקים, כי ביום אֲכוֹלכם ממנו, ונפקחו עיניכם, ומפני זה ציווה הקב"ה לבן אדם, במה שהוּרְשֵיתָ התבונֵן, אין לך עסק בנסתרות.

אמר רבי אלעזר, במה היו יורדים אלו צבאות. אמר לו, בני. מה אתה חושב שהיו יורדים, ודאי זה סוד האילן של עץ הדעת טוב ורע, שלא עתיד הקב"ה לגלות אותו מפורסם לעולם, אלא בין החברים, עד שיבוא הדור של מלך המשיח. אמר לו, כיוון שהוא גלוי בין החברים. מה הוא? אמר לו, בני, ממראה מותניו ולמעלה היה טוב. ממראה מותניו ולמטה היה רע. נבוכַדְנֶצר היה יודע בו, וכך עשה הצלם שלו. ובו ניכר האילן של טו"ר. כמ"ש ראשו של זהב טוב, חזהו וזרועותיו של כסף, עד כאן היה מצד הטוב, ומפני זה אמר של זהב טוב. ממראה מותניו ולמטה רע, כמ"ש מֵעָיו ויַרְכוֹתיו של נחושת, מצד הנחש הקדמוני.

ומזה האילן יורדות נִשמות הערב רב שהם ערבוביה של טו"ר, וכמה נימים תלויות מזה האילן שהם צְבא השמים, אשר ממונים על כוכבים ומזלות. וכולם מעורבים טו"ר, והיו ענפים תלויים מזה הצד ומזה הצד. אלו ממיתים ואלו מְחַיים. אלו שֵדים מצד השמאל, ואלו מלאכים מצד הימין. והיו יודעים כל גוונים של ענפי האילן שהם מזלות וכוכבים, והיו לוֹקטים עשבים כמו אלו הגוונים. והיו עושים צורות דמות כפי אותו מזל שהיו רוצים להוריד אותו, כגון טלה או שור או בתולה או תאומים שהוא צורת אדם שני פרצופים, שהיא צורת דמות נקבה, או סרטן או אריה או מאזניים או עקרב או קשת או גדי או דלי או דגים, והיו מקטרים להם באלו עשבים בכל גוון. לכל אחד כפי גוון שלו למעלה. וכך היו עושים צורת דמותו צורת חמה ולבנה ושִבעה כוכבי לכת. והיו מקטרים לכל צורה שהיו רוצים להוריד לעולם. ומפני זה נאמר עליהם, כה אמר ה' למקטרים ולמזבחים לכוכבים ולמזלות ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא ציוויתי.

אמר לו, מהו למְזַבחים. אמר לו, לכל צורת דמות היו עושים, שנוטלים בהמות או עופות כפי אותו מזל, והיו זובחים עליהם, וזה הוא למזבחים. והיו מורידים אותם ומדברים עימהם והיו עושים רצונם, והיו משתחווים להם ומאמינים בהם. אמר לו, במה היו מורידים אותם. אמר לו, בני, היו יודעים כל שמות השם המפורש, והיו משביעים אותם. ואח"כ מכניסים השם המפורש בפי אלו צורות דמות, והיו מדברים. וזה הוא סוד הפסוק והוצאתי את בִּלְעוֹ מפיו. נפל השם המפורש, ומיד נפל הצלם על פניו. אמר לו רבי אלעזר, וכי איך היה שם הקב"ה מדבר בהם. אמר לו, בני, על זה נאמר לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא כי לא יְנַקֶה ה' את אשר יישא את שמו לשווא. אמר לו, וכי יכול בן אדם ללמוד שם הקב"ה לחינם? אמר לו, כן.

וכמו כן מי שמוציא מרשות היחיד ומכניס ברשות הרבים. או שמוציא זרע ממנו מאות ברית קודש ומכניס ברשות זרה. כאילו זה נטע אילן של טו"ר. ומפני זה הבן שנטע בזונה או שפחה או גויה או נידה, נאמר לא תעשה לך פסל. ועל הבת שנעשית באופן זה נקראת מַסֵכָה. וכתוב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה', מעשה ידי חרש, ושׂם בסתר. מהו בסתר, בסֵתֶר העולם. ומפני זה אמר הקב"ה לא תעשון אִתִי אלהי כסף אלהי זהב. וכך נאמר, לא תעשון אתי כדמות שַמָשַי שמשמשים לפניי במרום, לצייר בסתר שלי שום ציור או דמיון. שכל מי שמצייר למעלה לקב"ה, בסתר שהיא שכינתו, כלולה מע"ס, שום ציור וצלם ודמות כמו שמציירים בשמשים שלו, נשמתו מתלבשת באותו צלם. כאשר יוצאת מזה העולם, קול יוצא אצלה, את הצלם תשרפו באש. ומפני זה אמר הקב"ה ואל מי תְדַמְיוני ואֶשְוֶה יֹאמר, קדוש, ואל מי תדמיון אל ומה דמות תַעַרכו לו.

ובני, ודאי כל מי שמוציא מרשות הרבים ומכניס ברשות היחיד או מרשות היחיד ומכניס ברשות הרבים כאילו עירב שֵם הקב"ה בעבודה זרה, ועושה אילן של טו"ר. וזה הוא סוד שהיה יוצא בלעו מפיו, שבו היה אומר צֶלם נבוכדנצר אנכי ה' אלקיך. ומפני זה לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. ועתיד הקב"ה לעקור זה האילן מהעולם ולשרוף אותו בגיהינום, כמ"ש והיה החסון לִנְעוֹרת וּפוֹעלו לניצוץ, ובערו שניהם יחדיו, ואין מְכַבֶּה.

אמר לו רבי אלעזר, אם כן אסור לעם להשתמש בשום מלאך ולא בְּשֵם בעולם אחר שיש ערבוביה. אמר לו, בני, לא כך, שהרי אמר הקב"ה לאדם, מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל. אמר רבי אלעזר, זה היה לפני שחָטָא, אחר שחטא וירד ממקומו והתערב בעץ של טו"ר. אמר לו, ודאי כך הוא, ובזמן שישראל הם בגלות, כאילו הם מעורבים בעץ של טו"ר. ומפני זה נאמר, ישראל בגלות עובדי עבודה זרה בטֹהרה הם.

אבל אלו שיודעים האילן של הקב"ה, שהוא עה"ח, נטוע בגן שלו שהיא השכינה שלו, שנאמר בה לא יגורך רע, יכולים להוריד כוח משם לגבי שכינתו בלי ערבוביה כלל. בכל מצווה ומצווה, הוא עץ פרי עושה פרי למינו, נטוע בגן בלי ערבוביה כלל. ומפני זה אמר למינו, אבל עץ הדעת טוב ורע לא נאמר בו למינו, אבל מעורב מין שלא במינו. ובגללו נאמר, שָׂדְךָ לא תזרע כלאיים, ובגד כלאיים, שַעַטְנֵז לא יעלה עליך.

זכאי הוא מי שמעלה אמונת הקב"ה שהיא שכינתו כלולה מעשר אמירות, במחשבה אחת ברצון אחת בלי ערבוביה כלל. שכל ספירה וספירה נטועה בו. והיא גן, שכל הספירות בה הן אחת. וכל אחד עושה בה פרי למינו. היא מין שכל אחד ואחד לא מוציא ממנו זרעים לחוץ. כך צריך בן אדם שלא מוציא זרע לחוץ מבת זוגו, שהיא מין שלו ייחוד שלו. ובאותו זמן שצריך בן אדם לייחד את הקב"ה עם שכינתו, צריך להפשיט ממנו כל מחשבות שהן קליפות שנאמר בהן רבות מחשבות בלב איש, ולהעלות שכינתו אצלו במחשבה אחת, כמ"ש וַעֲצת ה' היא תקום. כמו האדם שמתייחד עם בת זוגו, ומתפשט מלבושיו להיות עימה אחד, כמ"ש והיו לבשר אחד, כך צריך להפשיט ממנו כל מחשבות אחרות בזמן שמייחד את הקב"ה בכל יום שתי פעמים, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד .

תיקון שישים ושבע

בראשית ברא אלקים זה מט"ט, שברא אותו הקב"ה קדמון וראשית לכל צבא השמים שלמטה. וזה הוא אדם הקטון, שהקב"ה עשה אותו בצורת דמות וציור של מעלה בלי ערבוביה. ועליו נאמר תוצֵא הארץ נפש חיה למינה, והוא עץ פרי עושה פרי למינו, כמו שלמעלה. אוי מי שעושה ערבוביה למעלה ולמטה. שזה הוא אילן של ערבוביה. ערבוביה מעץ המוות. משום כך נקרא מַטֶה, שמתהפך לנחש להלקות בו הרשעים. ומי הוא שהופך אותו, הקב"ה ששולט עליו.

אמר לו רבי אלעזר, אבא, כיוון שהקב"ה היה יודע שהאילן הזה היה עתיד לגרום מיתה לאדם

ולכל בריות שעתידות להיות אחריו, ואם כן מדוע ברא את האדם שעתיד לחטוא לפניו. אמר לו, בני. צורת הדמות שלמעלה לא היה שלם עד שברא את האדם, שכך היה אדם של מעלה, כמו הנשמה לגבי הגוף, וכמו שאין מעשה לנשמה בלי הגוף, כך היה צריך לעשות צורת דמות למטה להוציא בו מעשה, והכול כמעשה שלמעלה. אד"ם הוא לחשבון קטן של חנו"ך תשע נקודות, פעולה שלו השכינה כלולה מכל אותיות התורה, והכול כמו שלמעלה.

אדם שלמעלה לא היה לשלם בלי נקבה, כמ"ש זכר ונקבה בְּרָאם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם. אדם זכר, ואדם נקבה. וכאשר נברא אדם שלמטה שהוא נקבה, כמ"ש ויברא אלקים את האדם בצלמו, נִשלם צורת הדמות שלמעלה, וזה הוא סוד כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ. ומדוע, מפני שאדם אַיִן. ומפני זה מוכרח היה אדם לברוא אותו, להשתלם בו צורת הדמות שלמעלה, ונקבה בזה אדם בהּ היה אחד. כמ"ש כי אחד קראתיו וַאֲברכהו וְאַרְבהו. וזה סוד הנשמה.

אח"כ אמר, לא טוב היות האדם לבדו אֶעשה לו עזר כנגדו. זה הגוף שהוא עבד שפחה כלול מטו"ר, כדי להיות לו שכר ועונש. ובגללה אמר ראה, נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע, ואמר לו ובחרת בחיים, שאם לא נְתָנָה בידו לא היה לו שכר ועונש, והיה כבהמה. ועם כל זה הראה הקב"ה לו, כל מה שקורה לו, אם היה מַטֶה כלפי חסד שהוא כלפי זכות, או אם היה מטה בה כלפי חובה. שאם הקב"ה רצה במיתתו לא היה מראה לו שני דרכים שלו, שהם מוות וחיים ביד לשון.

והראה לו שלא היה מְעָרב טוב ברע, שהפריד אותם הקב"ה. כתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. וסוד הדבר והבדילה הפרוכת לכם. וכך עשה הקב"ה בגוף האדם סרעפת, שמבדילה בין דרגות האילן של טוב ובין דרגות האילן של רע. וציווה לו שלא לערב טוב עם רע. כמו שכתוב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. הקב"ה ציווה לו להישמר ממנו, ואח"כ אמר הוא, האשה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל.

בינתיים הרי זקן אחד הזדמן לו, ואמר, רבי רבי, הרי אני רואה פסוק שאמר בתורה אדם כי ימות באוהל. והרי התורה לפני שנברא העולם הייתה. ורואים אנו שהעולם הקדים לאדם. שכל העולם וצרכיו נבראו לפני שנברא אדם. אם כך מה תַקָנָה יש כאן. אמר לו, זקן, והרי כתוב שנשמות הצדיקים נבראו לפני שנברא העולם, כמ"ש בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא נשמה, שנאמר בה נר ה' נשמת אדם, היא נשמת האדם שלמעלה. אלא יש אדם ויש אדם. יש אדם שהוא אדם של הנשמה. ויש אדם של הגוף, שכתוב בו אדם להבל דָמָה. ועליו נאמר אדם כי ימות באוהל. וכתוב ארור הגבר אשר יִבְטח באדם ושָׂם בשָׂר זרועו, וזה ס"מ אדם בלייעל איש אָוֶן, ויש לו שתי נקבות רעות, ועליהם נאמר ועל כל נַפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לא יִטַמָא. ואין אביו אלא הקב"ה, ואין אמו אלא שכינה. וכי לא נאמר בקב"ה ובשכינתו הלוא כה דברִי כאש נאום ה', מה אש אינה מקבלת טומאה כך הוא לא מקבל טומאה. אמר לו, והרי כתוב את מקדש ה' טימֵא וזה שכינתו. אמר לו, ודאי שהקב"ה ושכינתו לא מקבל טומאה, אבל כל מי שמטמא מקום שהיא שורה בו, נחשב לו כאילו עושה לו. ומפני זה לאביו ולאמו לא יטמא ואין אביו אלא הקב"ה, ואין אמו אלא השכינה, וזה הוא סוד מי שמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. ומפני זה אמר ולא תחללו את שם קודשי. וזה אדנ"י, שהוא רשות היחיד שהוא יהו"ה יחידו של העולם, וזה הוא אדם.

ומפני זה לאביו ולאמו לא יִטַמָא. וזה הוא סוד מי שמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. ומפני זה אמר, אדם כי ימות באוהל, זה אדם בלייעל, ומצד זה בן אדם רשע קָרוּי מת מתחילה מלפני שנברא העולם. אבל לא נאמר על אדם שהוא מצד הקודש. וכמה טיפשים הם בעולם שאומרים הרי הקב"ה גזר על בן אדם שימות, כמ"ש אדם כי ימות, ואיך אומרים שלא תהיה מיתה ממנו. אוי להם שטוב להם שלא נבראו בעולם, שאלו הם שמשווים אותם, משווים אדם שנקרא ישראל ואדם בלייעל. ואומרים כאדם טוב כַּחוֹטא כולם שווים, יהיו כמוֹץ לפני רוח, אלו הרשעים שאומרים כך, ומלאך ה' דוחה מהם.

שיש אדם שהוא ישראל, ויש אדם שהוא מלאך וזה מט"ט. ויש אדם בצורת דמות הקב"ה שהוא אצילותו, וזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואין לו בריאה ויצירה ועשיה אלא אצילות. ובמקום זה אין חטא ולא מוות, כמ"ש לא יגורך רע. ועל זה אדם בלייעל ציווה הקב"ה שלא לאכול ממנו, ושלא לְעָרֵב אותו עם טוב. זה הוא כמי שמְעָרב כסף עם עופרת. וזה גורם בלבול בפמליה של מעלה. ומְעָרֵב חושך באור. מה שהבדיל הקב"ה, כמ"ש ויבדל אלקים בין האור ובין החושך.

ולא עוד, אלא מי שמכניס זרעו בנידה או שפחה או גויה או זונה, כאילו מערב מה שהבדיל הקב"ה, שכתוב ויהי מבדיל בין מים למים. שהם מי נידה למי טוהר. שזה אסור וזה מותר, וזה כשר וזה פסול, זה טומאה וזה טֹהרה. אלו הם שישה סדרים שניתנה בהם משנה, להבדיל בין טוב לרע, שעירב אותם אדם ודורות שבאו אחריו.

תיקון שמונה ושישים

בראשית ברא אלקים, מהו אלקים, להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עה"ח, מטה האלקים ודאי, וזה מט"ט. והרי נאמר שמתהפך מדין לרחמים. ובו נמצאים כל צורות דמות שלא דומים זה לזה. כאשר נהפך מימין לשמאל נראה פרצוף שור. וכאשר נהפך משמאל לימין נראה פרצוף אריה. וכאשר נהפך משניהם למערב מחזיר פניו ומתהפך לנשר. וכאשר נהפך משניהם למזרח שהוא באמצע, נהפך לאדם, מלמטה לנשר, אין צורת דמות בעולם שלא ניכר בו.

שנים עשר מזלות נראים בו. וכל צורות דמות המלאכים וצורות דמות הנשמות וצורות דמות כל מה שנברא בשמים ובארץ.

אין הוא צורת דמות האדם השלם בכל תיקונים, אלא אם הוא הכול היה כולל, בשמים וארץ והשמש והלבנה וכוכבים ומזלות והכיסא והמלאכים. וגן עדן וגיהינום, מצד שניהם ניתן יצה"ט ויצה"ר. גן עדן מצא אשה מצא טוב. גיהינום ומוצא אני מר ממוות את האשה. ושניהם בלב, לב חכם לִימִינו ולב כסיל לשמאלו.

תיקון שישים ותשע

בראשית, ב' שתיים חכמה ובינה. שלישית יראת ה' רֵאשית דעת. ובזו הדעת נאמר והאדם ידע את חווה אשתו, שאין זיווג אלא בדעת שהוא עמוד האמצעי. ייחוד או"א. כך הוא למטה צדיק ייחוד עמוד האמצעי והשכינה שלמטה, וגוף וברית וכתוב כי אל דֵעות ה' ולו נִתְכְּנו עלילוֹת. ושניהם עֵדוּת. שאין עדות פחות משניים.

וזה הבן הוא ייחוד או"א. הוא עמוד סובל הכול. כמו שמים וארץ שנאמר בהם העולם על עמוד אחד קַיים. כמ"ש וצדיק יסוד עולם. כך או"א סומכים על עמוד האמצעי, והוא ייחוד בין אם ובת כמו זה הו"ה. ובו נעשו ה' ה' אחד אחד, י"ג כאן וי"ג כאן. והוא ו' ייחוד שתי אחיות. כמו זה וייצר ה' זה סוד ה- א, י' למעלה י' למטה ו' באמצע.

ייחוד שניהם, כלה וחמותה, הכלל של שניהם. ה' ה' אמא ובת. ו' בין שניהם. למעלה אין ערווה, ובמקום זה נאמר לא תדמה ליוצרֶךָ, למטה, חוץ ממקומו נאמר לא תִקְרבו לגלות. ועוד מצאנו סוד עליון ערווה עֵר ו"ה, כאשר ו' בין עֵר שהוא רע נעשה עוֹר כמ"ש ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם. ועליהם נאמר ולפני עיוור לא תיתן מכשול. שהרי רע מן עור, הוא ערווה שהבדיל בין ו"ה שהם אח ואחות, כאשר התלבש עה"ח בעץ של טו"ר, כמ"ש ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. בזמן שזה עֵר, בין בן ובת לא תִקְרבו לגלות ערווה, לא תְקָרְבו ו' לה' שלא יתגלה רע ביניהם שהוא אחר, שכתוב וסוד אחר אל תְגָל. עֶרְיה תֵעוֹר קַשְתך, ער יה, רע בזמן שהוא בין י"ה. אותו רע לא תְקָרב י' בה'.

וזה הוא קליפה של עורלה, עֵ"ר מן עורלה ר"ע. אדם בְּזה חָטָא, כמו שנאמר אדה"ר מושך בעורלתו היה. וזה גרם עריות בעולם. ומפני זה עריה תעור קשתך. תֵעור הוא עֶרְוַת בהיפוך אותיות. באיזה מקום, קשתך שהוא קשת הברית. שעליה נאמר ותלד רחל וַתְקַש בְּלִדְתה. תְקַ"ש היא קֶש"ת. וסוד הדבר בעצב תלדי בנים. ומשם אמרה חנה אשה קְשַ"ת רוח אנכי.

וזה סוד את קשתי נתתי בענן. נאמר דָבָר שהוּקַש לי. מוֹקֵש כתוב בו. שבו היה מוקש לאדה"ר. כמו שנאמר אדה"ר מושך בעורלתו היה. ומה ששומר אותו הוא בהֶקֵש בשותפות עימי, בצורת דמות שלי, עליו נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. מפני שמי ששומר ברית זוכה למלכות. הרי הוא בהֶקֵש לי בשותפות עימי. ואם לא שומר אותה הופך קַ"ש, קשה לו, קשה לאות ה'. ועל זה הַקַש נאמר ובית עשיו לְקַש. והוא לק"ש בהיפוך אותיות שק"ל. והוא שקל לצדיקים ששומרים ברית, שקל הקודש. אוי למי שלא שומר אותה, וזכאי הוא מי ששומר אותה. ומי ששומר ברית זו, הוא עֵד עליו, ע' מן שמע ד' מן אחד. ואם לא שומר ברית פורח ממנו הקוץ מן ד' מן אחד ונשאר אחֵר. (כאן חסר).

והאדם ידע את חווה אשתו. קם הזקן פתח ואמר, רבי רבי, ועד כאן לא היה יודע אדם את אשתו. אלא בזמן שחָטָא הסתלקה השכינה ממקומו ונאמר, שבזמן שאין שכינה במקומה אסור בתשמיש המיטה. מפני שעליה נאמר וישתחו ישראל על ראש המיטה. ומאיזה מקום הסתלקה, מימין ומשמאל ששם הייתה. וזה הוא סוד העיבור, ע"ב רי"ו, חו"ג. ולא לחינם נאמר, הנותן מיטתו בין צפון לדרום יהיו לו בנים זכרים. והוא גרם שהסתלקה אותה מיטה משם. כך הסתלק הוא מתשמיש המיטה. ואחר שקיבל עונשו חזרה מיטה למקומה. באותו זמן והאדם ידע את חווה אשתו.

והאדם ידע את חווה אשתו, יש ידיעה לטוב, ויש ידיעה לרע, כגון וידעו כי עירומים הם. וכגון ואַת ערום וערייה. ערום מהתושב"כ וערייה מהתשבע"פ.

והאדם ידע. כגון ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. כך אדם ידע שגרם הבדלה בין הקב"ה ובין שכינתו, שאדם חטא במחשבה, וחווה חטאה במעשה, באותו מקום שנאמר בו ישראל עלה במחשבה, באותו מקום שניטלה נשמתו בדרך אצילות, שם חטא. וחווה במעשה שלו, שהיא כוח שלו כ"ח אותיות של מעשה בראשית. והכול חכמ"ה כ"ח מ"ה.

והאדם ידע. ידע החטא שלו, במה בקין. כמ"ש וַתַהַר ותלד את קין. מפני שעליו נאמר כי משורש נחש יֵצא צפע, שהוא זוהמה שהטיל נחש בחווה. והיה יודע זוהמה שלו שתתפשט עד קיני חותֵן משה. וכאשר ראה הגלגול והתשובה שלו שם, אמר קניתי איש את ה'. עתה אני יודע אותו, שקניתי אותו בקיני חותן משה, והרווחתי אותו שם, ומפני זה נאמר קנית איש את ה', וזה הוא סוד ובכן ראיתי רשעים קבורים וָבָאוּ וממקום קדוש יהלֵכו.

אמר לו רבי שמעון, זקן זקן, ומדוע טרח הקב"ה בהם, להביא אותם בגלגול. אמר לו, מפני כבוד הצדיקים להעביר החטא מביניהם. שעד שקין שב בתשובה פגם של אדם לא נשלם. ומפני זה לַכָּבוד שלו טרח הקב"ה בקין. וכך בכל הרשעים שהם בני צדיקים.

אמר לו, מה היא הזוהמה שהטיל הנחש בחווה. אמר לו זו לילית טיפה סרוחה היא הזוהמה, והיא שְׂאור שבעיסה שנאמר עליה מי מעכב שאור שבעיסה, והוא פרי של ס"מ, שנאמר בו ותיקח מפריו ותאכל. זו מָוֶת שכתוב רגליה יורדות מוות. והיא טיפה רעה, זוהמת אל אחר. סם מוות זוהמה ועורלה של אילן המוות. ובגללה נאמר אדם מושך בעורלתו היה.

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. פתח ואמר, תוסֵף רוחם יִגְוָעון ואל עפרם יְשוּבון. כאן רמוז גלגול הצדיקים. והראה לו הקב"ה הגלגול שלו בכל דור ודור. איך היה הולך מצדיק לצדיק, עד שישים ריבוא. עד שהגיע לאותו שנאמר בו בשגם הוא בשר. בשגם זה הבל, ונאמר בשגם זה משה. ומיד שראה שעתידה תורה להינתן על ידיו, הוסיפה בשבילו כמה קורבנות לקב"ה, וכמה תפילות ובקשות. וזה הוא ותוסף ללדת.

ומפני זה נאמר בו דור הולך ודור בא. ואין דור פחות משישים ריבוא. ולמעלה דור הולך זה ו', שעולה לשישים ריבוא בשש ספירות. והארץ לעולם עומדת זו השכינה, שהיא עומדת לו. והיא השעה שעומדת לו. ובגללה נאמר אין מזל היום גורם, אלא מזל השעה גורם. ולא לכל בן אדם עומדת השעה. שהרי יש בן אדם צדיק שלא עומדת לו השעה. שלא עומדת השעה אלא לבעלה. וזו השעה ממנה בנים חיים ומזונות לבן אדם, ומפני זה נאמר בנים חיים ומזונות לא בזכות תלוי הדבר אלא במזל תלוי הדבר. מהו מזל שלה, בעלה. ולבעלה אין מזל, כמו שנאמר אין מזל לישראל. ואע"פ שהכול תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל. היכל, שכינה תחתונה. ספר תורה, צדיק.

ושנים עשר מזלות הם. והם ו"ו מאות א', וזה סוד הוא"ו. וא' שם ו' עליונה שהוא מזל עליון שעלה במחשבה. שהוא א' שָם ו' של אמצע האות א, הוא מזל הכול, שעולה באות י' עליונה שהיא בראש האות א. וכאשר עלה במחשבה נאמר ישראל עלה במחשבה, שהיא י' שעל ראש ה- א. ומפני זה אין מזל לישראל. שהרי במחשבה עלה. וכל מזל הוא ממונה על שעה משנים עשר מזלות, שהוא מזל הכול, וכל מזלות ממנו תלויים שהם ו' ו', אשר ממונים על שתים עשרה שעות, שהם ה"א ה"א. זכאי הוא מי שעומדת לו השעה.

שהוא גלגול של כולם זו י' שהוא גלגל. ועם ו' נעשה גלגול, שהוא בסוד של ס"ו מן יסוד, שנאמר בו כל הנפש הבאה ליעקב מצריימה, יוצאי ירכו, מלבד, נשי בני יעקב, כל נפש, שישים ושש. להתעוררות עמוד האמצעי שישים. להתעוררות צדיק ושש. והכול נרמז בצדיק שבו גלגול, ועוד יסוד שם יו"ד, שמתגלגל בו ונח בו מכל גלגולים שמתגלגל. ומפני זה וַיְכַל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. ואות ו' של גלגול, בו עולה צדיק לשישים ריבוא. בצדיק הם שישה. ובעמוד האמצעי עולה לשישים. ובכתר עליון שהוא א עולה לשישים ריבוא. וזה הוא דור הולך ודור בא.

אמר לו רבי שמעון, והרי הזקן אמר שהוא גלגול ביסוד הוא. ושם י' שמתגלגל בו ושורֶה עליו ונח בו מאותו טורַח הגלגול שטרח בשישה ימים. שעולים לשש באות ו', ולשישים בי' שש פעמים עשר, ולשישה אלפים באלף, ולשישים ריבוא בכתר עליון, וזה הוא דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת.

ובכל זמן שבא והולך השעה עומדת לו, כמ"ש והארץ לעולם עומדת. שלזה בת זוגו עומדת לו בכל מקום ובכל גלגול ובכל שעה, אע"פ שהולך ובא בכמה גלגולים. זה הוא צדיק וטוב לו. ולמי שהשעה שלו לא עומדת לו אלא שעה אחרת שאין בת זוגו עומדת לו, וזה הוא צדיק ורע לו. כמו שנאמר כל מי שדוחק את השעה, השעה דוחַקְתוֹ.

אמר לו רבי אלעזר, והרי רבי פְּדָת צדיק גמור היה, ומדוע לא נפל בשעה שלו שהיא בת זוגו בן גילו. אמר לו, בני, יש גלגול שמחייב אותו שנופל במזלו שהוא בן גילו, שנאמר בו, ארץ אשר לא במסכנוּת תאכל בה לחם, שהיא שעת מזונות ושעת חיים ובנים. ויש גלגול שמחייב אותו שלא נופל בשעת מזונות שהיא בן גילו, אע"פ שעושה כמה זכויות בעולם. ומפני זה נאמר, בנים חיים ומזונות לא בזכות תלוי הדבר אלא במזל תלוי הדבר. שהגלגול גורם לו כאילו במזל תלוי דבר.

ומה שאמר אם רוצה אתה שאחריב העולם ואחזור לבוראו ואפשר שתיפול בשעת מזונות. כך שמעתי, בוודאי שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, זה גוף האדם שנקרא עולם קטן, ומשום כך נאמר אם רוצה אתה שאחריב העולם, ואביא אותו בגלגול אחר ואולי שתיפול בשעת המזונות.

בינתיים הרי זְקַן הזקֵנים עתיק העתיקים ירד אצלו, ואמר, עולם של כל צדיק זו השכינה, כאשר מסתלק ממנה עמוד האמצעי ונשארת חרֵבָה. ובגללה נאמר תרצה שאחריב העולם. שכל ספירה וספירה נקראת גלגל, ועם ו' הוא גלגול, ושש ספירות באותיות עולות לשישים ריבוא. וזה הוא דור הולך ודור בא, ואין דור פחות משישים ריבוא. והארץ לעולם עומדת זו השכינה.

שהיא נקראת אולי. ועליה נאמר כל זה ואולי שזוכה לשעת מזונות. ועליה כתוב על אוּבַל אוּלָי. שכבר התחייב לפני שיבוא לעולם שהיא שכינה תחתונה. והרי התחייב בספירה שהיא למעלה ממנו. עד שנתקן אותו מקום שנטל בן אדם נשמתו, אין לו תַקָנה בשכינה תחתונה, שהיא שעת כולם, ומפני זה השעה לא עומדת לו. ואם תלוי במזל עליון, אפילו שיעשה כמה זכויות, לא בזכות תלוי הדבר, שהרי מחויב הוא מלמעלה. אמר רבי שמעון, מכאן נלמד הגלגול שתלוי בשכינה שהוא במינו. אבל אם אחרת ייקח לו, אם אותו רוח יבוא בגוף אחר, שהרי אין הוא מינו, מה כתוב בו, עומדת לו השעה שם, והיא בת זוגו. אמר, ודאי עומדת לו השעה שהיא בת זוגו שהתגלגלה עימו. אם לא עומד בו שְאֵרָה כסותה ועונתה לא יגרע. שארה זה גלגול ראשון, שְאֵר בְּשָׂרוֹ. כסותה כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו זה גלגול שני. ועונתה אדם, הייחוד שלו, שהוא גלגול שלישי.

אמר רבי שמעון, זקן זקן, פתח דברים יותר שהרי סתומים דברים שלך. אמר לו אותו זקן, שארה זה מזון מצד ימין שמשם כל מזון בא. כמ"ש פותח את יָדֶךָ וּמשְׂביע לכל חי רצון.

כסותה מצד השמאל שהוא כסות עיניים, שמשם עריות לשמאל, מפני שצד שמאל שם פגם. כמ"ש מצפון תיפתח הרעה. ומפני זה נאמר ביצחק, ויהי כי זקֵן יצחק ותכהיןָ עיניו מֵרְאות. ושם צריך כיסוי. ומשה נאמר בו ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים. ומפני זה ציצית ותפילין הם כיסוי שלה, כמ"ש כי הוא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו בעור התפילין. כסותה, על ארבע כַּנפות כְּסותך אשר תכסה בה.

ועונתה מצד עמוד האמצעי שהוא ישראל, שמע ישראל. לשם הייחוד שלה. כמ"ש ואם שלוש אלה לא יעשה לה ויצאה חינם אין כסף. שהן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר.

אבא שהוא חכמה באלו שלוש יורד בגלגול. והרי כתוב באדם וחווה שעלו במיטה שניים וירדו שבעה. אמר, ודאי כך הוא. שהם אדם וחווה, קין ותאוֹמתו, הבל ושתי תאומותיו. וקין מפני שהיו להבל שתי תאומות ולו לא היה אלא אחת קינֵא בהבל, וזה גרם לו כי שבע ייפול צדיק וקם. שחָטָא בשכינה שהיא בת שבע. ומפני זה נפל בשבע, שהאשה גרם לה מיתה. וזו ירידה שלו שירדה שכינה תחתונה ממקומה.

ולאחר שהשתמש בזה האילן, וירדה שם נביעה לעשות פרי שהוא פרייה ורבייה. זה גרם אדם שנברא בצורת דמותו, שהסתלקה נביעה משכינה תחתונה ומשבע דרגות שלה. לאחר שירדו שם, הכול עלה למקומו, וסוד הוא וָקָם.

ומה הייתה נביעה שהסתלקה ממנו. ו' שעלתה עד א"ס שהיא מזל עליון, שירדה לו ו' שהוא אבא למקומו. ואח"כ העלה אבא כל בנו למקומו ואח"כ עלה אבא מבנו למקומו.

וכנגד אלו גלגולים שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה. שינוי מקום כמו הקב"ה, שנאמר בו הנה ה' יוצא ממקומו. וכאשר יוצא משתנה מדין לרחמים ומרחמים לדין. כמו שנאמר לא כשאני נכתב אני נקרא, בעוה"ב שהוא מקומו נכתב ביהו"ה ונקרא ביהו"ה, בעוה"ז נכתב ביהו"ה ונקרא באדנ"י. זה שינוי מקום. לחוץ ממקומו, שהוא העוה"ב, עוה"ב אין בו שינוי, כמ"ש אני ה' לא שָניתי, נכתב בשם יהו"ה ונקרא בשם יהו"ה, נקרא יהו"ה רחמים. לחוץ ממקומו משתנה ונקרא אדנ"י ונקרא דין. וזה סוד עומד מכיסא רחמים ויושב על כיסא דין.

שינוי השם זה מצפ"ץ, שהוא בא"ת ב"ש יהו"ה. שינוי מעשה זה שבת שצריך כל כִּלְאַחַר יד, כל שהוא צדיק, אחר יד שהיא השכינה, זה שינוי מעשה. ובזמן שהוא כלאחר יד אין שם השתחוויה, שנאמר בו כל הכורע כורע בברוך, שועל בזמנו השתחווה לו, שבזמן שהוא כלאחר יד נעשה זנב, ועם כל זה שאמר שועל בזמנו השתחווה לו במקומו, אבל חוץ ממקומו הֱוֵי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים.

שהרי צדיק גמור אע"פ שיורד ממדרגתו ונעשה זנב לאריות, עליו כתוב ולא ראיתי צדיק נעזב. מהו זנב שלו, אותו קוץ האות ד' מן אח"ד שהיא י' קטנה שכינה תחתונה, עליו נאמר כי שבע יפול צדיק וקם.

בוא וראה, גלגול האות ו' הוא שיוצא בשעתו, שעליו נאמר מזל שעה גורם, כמו שנאמר אין מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם. באברהם מה כתוב בו כאשר באה בגלגול, וישכֵּם אברהם בבוקר אל המקום, וכדי להקדים לה, יצחק מה כתוב בו בגלגול, ויצא יצחק לשׂוּחַ בשדה לפנות ערב, יצא אצלה לשדה, מפני שנאמר בו מי יתנני במדבר מלון אורחים, אחד הקדים לפשפש בה בבוקר, ושני לפשפש בה בערב. יעקב מה כתוב בו ויפגע במקום, פגש בה, זכאי הוא מי שפוגש כגון יעקב, שעליו נאמר ויָלֶן שם, ואותה לינה היא לוויה, מיד שפגש בה ויפגעו בו מלאכי אלקים. ועם כל זה שפגש בה היה שומר לה, ולא התייחד עימה עד שבא בעלה, וזה הוא וילן שם כי בא השמש, שבגללו ויזרח לו השמש, שהוא משה, שבא בו בגלגול רוחו של משה, ומפני זה יעקב ומשה היו עומדים בדרגה אחת בעמוד האמצעי, אבל זה בגוף וזה בנשמה, ומפני זה אין השעה עומדת לכל בן אדם, שהיא השכינה בלי בעלה.

ומפני זה כאשר דחקה לו השעה לרבי פְּדָת, ואמר אם רוצה אתה שאחריב העולם ואפשר שתיפול בשעת מזונות, ואולי שתיפול, מהו ואולי, אלא ואולי אם רוצה הקב"ה

שתיפול בשעת מזונות, שהרי אשתו עושה, ואולי אם צריך בעלה שיהיה קיים מה שהיא עושה בלי רשות בעלה.

וּכְאופֶן זה אין השעה עומדת שהיא השכינה לאותו בן אדם אלא אם יבוא בגלגול באותו בן אדם של אותה שעה, וסוד הדבר בזאת יבוא אהרון אל הקודש, ובלא בעלה נאמר ואל יבוא בכל עת אל הקודש, והזר הקרב יומת, ואין מיתה אלא עניות, וזה הזָר לא בזר אחר של מום זר, אלא זר מבעלה.

זכאי מי שפגש בשעה שנבראה מששת ימי בראשית, שכל נשמה יש לה עת וזמן בגלגול, כמו שאמר קוהלת, לַכֹּל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים, וזו שכינה תחתונה שהיא זמן ועת לכל ספירה וספירה, ולכל גלגול וגלגול, והיא עת ועיתים וחצי עת, עת של כל עיתים יפֶה, מהו וחצי עת, אלא כגון חצי המנחה, בשמאל נחלקת לדין, ובימין לרחמים, בעמוד האמצעי נשלמת, וכאשר נחלקת בימין ושמאל נאמר בה לאסתר, ומה בקשתך עד חצי המלכות וְתֵעָשׂ, והיא כ"ח יהו"ה, חצי שלה יד ימין וחצי שלה יד שמאל, וכנגד שניהם הזכיר קוהלת בה כ"ח פעמים עת.

כמ"ש עת ללדת ועת למות עת לטעת וכו'. והן י"ד י"ד. יד ימין רחמים, ללדת, לטעת, לִרְפּוא, לבנות, לשׂחוק, לרקוד, לִכְנוס אבנים, לַחֲבוֹק, לבקש, לשמור, לתפור, לדבר, לאהוב שלום. יד שמאל דין לדון, למות, לעקור, להרוג, לפרוץ, לבכות, לִסְפּוד, להשליך אבנים, לִרְחוֹק, לאבד, להשליך, לקרוע, לַחֲשות, לשנוא מלחמה. יד ימין היא פשוטה לקבל שבים, שכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה, ימינך ה' נאדרי בכוח. יד ימין רחמים. יד שמאל דין, שכתוב הנה יד ה' הוֹיָה, יד ה' הייתה בם לְהֻמָם.

ומפני זה יש עת רצון, ונאמר בה בזאת יבוא אהרון אל הקודש. ויש עת דין שנאמר בה ואל יבוא בכל עת אל הקודש. ומפני זה הם כ"ח ימי הירח. י"ד ימים היא שלֵמה, וי"ד חסרה. ומי שנולד בימי השלמות, הוא שלם בבנים בחיים ובעושר במזונות בשמחה בשלווה בבניין, בכל י"ד עיתים, טוב. ומי שנולד בזמן שהיא חסרה, בכל י"ד ימים אלו הוא חסר בכולם, הוא עני בלי מזונות ובלא בנים ובלא חיים. מי שנולד באמצע, יהיה בינוני.

וכל זה מי גורם, שנולד בראש או בסוף או באמצע. זה גלגול שלו שמחייב אותו, ומי גורם זה שנולד שם, מפני שמזלו גורם שמתחייב מלמעלה, קודם שבא לעולם. ומפני זה אמר לרבי פדת שאם רוצה אתה שאחריב העולם ואחזור לבורא. ומי שנולד בחסרון הירח, בכל י"ד ימים הוא חסר, שמזלו גורם. ולזה בן האדם קשים לו מזונותיו כקריעת ים סוף, מפני שהם מצד הדין שנברא בדין שהוא אדנ"י. ומי שנברא ברחמים שהוא יהו"ה, אין הם קשים מזונותיו. ומזון הנשמה תורה. מזון הגוף לחם מחמשת המינים.

ומי שהוא מצד האדם שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, נאמר בו ויִרְדו בִדְגַת הים ובעוף השמים, בכל שולט כמו שנברא בשמים ובארץ ובים. ועליו נאמר מה שהיה כבר הוא, מה שהיה לפני שיבוא לזה העולם, כמו שכתוב, ואין כל חדש תחת השמש. כבר הוא מחויב להיות בזה העולם. כמ"ש בטרם אֶצורְךָ בבטן ידעתיך. ואשר הוא להיות בזה העולם, כבר הוא מחויב להיות לפני שיבוא לעולם כאן בגלגול.

והאלקים יבקש את נרדף, זה הבל, שהוא נרדף מקין, וקם קין והרג אותו. כמ"ש וַיָקום קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ויקום ודאי, שהיה הבל עליו, וקם קין ויהרגהו. קין נקרא על שם שקינֵא באחיו, מפני שראה כבודו וחוזקו למעלה, שקורבנו עלה למקום עתיק יומין, שכתוב ועתיק יומין יושב, וקורבנו היה מבכורות צֹאנו, והתקבל לו ברצון.

אמר לו, אם כן שהקורבן שלו התקבל, מדוע ניתן כוח לקין להורגו. אמר לו, כאן ודאי סוד עליון. שהוא היה דרגה של עץ הדעת טוב ורע שחטא בו, ובמה שחטא בו קיבל עונשו בזה העולם. ובאותו קורבן שהתקבל ממנו ניצל מעונש אותו עולם, ששני עונשים היה מחויב, אחד למעלה ואחד למטה, כמ"ש כי ביום אכולך ממנו מות תמות. אמר לו, והרי אדם היה שחטא בזה האילן. אמר לו, מעשה אביו היה לו וּמֵת. אמר לו, כי ביום אכולך ממנו כתוב. אמר לו, באותו יום הציץ ומת.

אמר רבי שמעון, משום כך כתוב יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים. וכאן נרמז צדיק ורע לו רשע וטוב לו. צדיק ורע לו כאן נרמז, יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, וזה סוד הצדיק שקורה לו כמעשה הרשעים. לא שהוא רשע ולא בן רשע. אלא כמעשה הרשעים שחטא במעשה הרשעים, שהם ס"מ ונחש. קורה לו המעשה שלהם. וזה הוא סוד פוקד עוון אבות על בנים, מפני שמעשה אבותיהם בידיהם. זה גרם להבל מיתה, ומת בלי בן, ומפני זה הלך בגלגול. שי"ן של משה הוא שֵ"ת. משם הרוויח שי"ן, כמ"ש כי שָת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הֲרָגוֹ קין. תחת הבל ודאי, שהבל רכב עליו, ונעשה שֵת הרכבה לו. והיא סיום הא"ב. ומפני זה תחת הבל.

הבל הלב, ועליו נאמר הלב רואה. והוא ה' ממשה, והלב הוא לשמאל שהוא אלקים. הלב מבין. והוא סותר הבניין ונופל בגללו. ומפני זה ויסתר משה פניו כי ירֵא מֵהַביט אל האלקים. מפני ששם היה שחָטָא באלקים, שהוא אלקים של מעשה בראשית. וזה הוא שחטא במעשה, לַבַּת אש, בת המלך שחטא בו, והתבייש, כיסה אותו בשלו בֹּשֶת. ומה שהיה שֵת התחבר עימו ב' ונעשה בֹּשֶת. וזה הוא יר"א בש"ת. ועוד שת בא"ת ב"ש, הן אב. שת, לאחר שזה באות יו"ד, בראשית. והיא יו"ד שנאמר בה ה' קָנָנִי ראשית דרכו. שהיא עשרה דורות, ושב לה למקומה. נקראת בראשית. ומשם זכה לתורה שניתנה על ידיו.

וזו הי' היא מיעקב וי' מישראל, י' מאדנ"י י' מיהו"ה. שי"ן ממשה היא משֵת. שם הרוויח אותה. וכאשר הלך לשם הרוויח שם שתי אותיות שֵ"ם. וכאשר הלך עשרה דורות עד אברהם שם הרוויח ה' שלו, ונקרא מש"ה. וסוד הדבר מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שֵם עולם. ובה הוציא בניו מהגלות. ובה היכה המצרִים. כמ"ש הנה יד ה' הוֹיָה, ה' חמש אצבעות. ובה בקע הים, וזה הוא בוקע מים מפניהם, ובה עתיד להיות בוקע ים התורה מימין. אותו זמן מה שהיה לשמאל בלב, היה הבל, שהוא הלב, הבל עולה לימין, ומשם עולה למוח, שהוא חכמה. שהרי הלב הוא אמא עילאה. עליה נאמר הלב מבין. ואח"כ יורד על הארץ להוריד תורה על הארץ.

ומפני זה יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, זה אדם והבל, שזה חטא במחשבה ובמעשה, וזה חטא במחשבה ובמעשה. במחשבה היא י' . וכתוב וינסו אותי זה עשר פעמים. ומפני זה כאשר בא אדם בגלגול באברהם, התנסה בו בעשר ניסיונות. ומפני שחטא במעשה, כאשר התגלגל ביצחק התנסה במעשה. באברהם התנסה במחשבה, וביצחק במעשה. יעקב כולל שניהם. מצד יצחק קרא לו יעקב. מצד אברהם ששם מחשבה קרא לו ישראל. שאבא התגלגל באברהם שהוא לימין. ואמא ביצחק שהוא לשמאל. יעקב מפני שהוא כולל שניהם או"א, נאמר בו ישראל עלה במחשבה בכתר עליון שהוא מחשבה סתומה. וכאשר בא אדם נצרף באברהם, והתפשטו שורשיו בארץ. וסוד הדבר מַצְרֵף לַכסף וְכוּר לזהב. מצרף לכסף זה אברהם, וכור לזהב זה יצחק. וּבוֹחֵן לִבּוֹת ה' זה יעקב. אין ספירה שלא התגלגל אדם עליון, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כ"ח מ"ה, חכמה ודאי, כדי לצרף וללבן את אדם שברא בצורת דמותו למטה, והאציל בו אצילותו, וכל הטורַח שלמעלה לא היה באדם אלא מפני אצילות האדם שלמעלה. שזה בזו תלוי.

אמר רבי אלעזר, אם כן מהו ישוב לימי עלומיו. ומפני זה ישראל עלה במחשבה. אמר לו, מנין לנו שאברהם שם במחשבה. אמר לו, לא לחינם נאמר הרוצה להחכים ידרים שהיא חכמה והיא מחשבה. באברהם התלבן אדם, וביצחק נצרף. וסוד הדבר מַצְרף לכסף וכור לזהב. מצרף לכסף זה אברהם. וכור לזהב זה יצחק. ובוחן לבות ה', זה יעקב. והן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. אמר לו, אם כן מהו ישוב לימי עלומיו.

אמר לו, לאילן שהיה זְקַן ימים והתייבשו ענפים שלו, קיצצו אותו, וצמח משורשיו. שֶקָמוּ ממנו ענפים חדשים כבתחילה, כמו שהיה בנערותו. וזה הוא ישוב לימי עלומיו. וזה היה החלום שראה נבוכדנצר בחלומו, האילן גדַל והתחזק ובסוף חלומו היה אומר, כִּרתו האילן וקצצו ענפיו. ואח"כ אמר אבל עיקר שורשיו בארץ השאירו. ואין אילן כאן אלא אדם עליון, שכתוב כי האדם עץ השדה. וזה האילן, הקב"ה נטע אותו בכמה דורות ולא הצליח.

עד שנטע אותו בארץ ישראל. והרכיב אותו בשלושה האבות והצליח שם. ומפני זה הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. מיד שהצליח שם ונאחז שם, התפשטו שורשיו על הארץ שהיא השכינה. והתעלו ענפיו בכל רקיעים, ובכל מרכבות של נשמות ומלאכים וחיות ושרפים ואופנים, עד שחזר כבתחילה, ונאמר עה"ח מַהֲלך ת"ק שנה, גדל האילן והתחזק וגובהו הגיע השמיימה ומראהו לקצה העולם, תחת צילו יֶחֱסו חיות השדה ובענפיו ידורו ציפורי השמים שהן נשמות קדושות, וממנו יִזוֹנוּ כל בני בשר.

והרכיב אותו עד אלף דור. כמו השכינה שהיא עולה לאלף דור בע"ס. שבהם עולה עשר פעמים מאה, עד שעולה בהם לאלף דור, ומיד שמצליח האילן בארץ יורד אילן מלמעלה, שורשיו בארץ שהיא השכינה, וגודלים שם ענפיו עד א"ס, ומתפשטים בה שורשיו עד אין תכלית, באותו זמן גדל האילן כמקודם, כמ"ש באותו זמן גדל האילן כמקודם. וכתוב חיות ברא אלו חיות הקודש. ציפורי שמים אלו נשמות. כי עוף השמים יוליך את הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר. שבזמן שחטא אדם והיה מקצץ בנטיעות, כביכול כאילו עקר חיות ומלאכים ושרפים ואופנים ממקומם, ולא היה מי שמקבל תפילות, שנאמר בהם כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. מהו יגיד דבר, בתפילות וזכויות של ישראל.

אמר לו רבי אלעזר, בוודאי עליונים ותחתונים היו תלויים באדה"ר. ולא לחינם נאמר לעולם יראה האדם על עצמו כאילו כל העולם תלוי עליו. אבל בן אדם שטרח עליו הקב"ה בגלגול ולא הצליח במקומו, עוקר אותו ממקומו ושם אותו במקום אחר, ומשנה לו מקום. וסוד הדבר ועפר אחר ייקח וטָח את הבית, וזה שינוי מקום, אם הצליח מוטב, ואם לא הצליח עוקר אותו משם ומרכיב אותו במקום אחר, ומשנה שמו וזה שינוי השם. אם הצליח מוטב ואם לא הצליח עוקר אותו משם, וזהו ונָתץ את הבית את אבניו ואת עציו. ונוטע אותו במקום אחר, ומשנה מעשיו מכל מה שהיה בראשונה, ומכל ציורים שלו, משנה פניו וַתְשַלחֵהו.

הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. קרקע שנוטע אותו שם ומצליח ומתפשט ענפיו ושורשיו עד אלף דור זו השכינה. וזה שינוי מעשה. ועד כמה פעמים? עד אלף, כמ"ש דָבָר ציווה לאלף דור. וכתוב האלף לך שלמה. והם אלף עולמות, שנוטע אותו עד שמצליח, ומרכיב אותו שם. וסוד הדבר ועושה חסד לאלפים, למי, לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור.

אמר לו, ולרשעים מה. שהרי כתוב ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וממקום קדוש יהלֵכו, מה תאמר בהם. אמר לו שמעתי בהם סוד, ייפול מצדך אלף ורבבה מימינך, אליך לא ייגש. כך אמרו לי ברמז. אמר לו, אם כך מהו אשר קֻמְטו ולא עת, נהר, יוּצַק יְסוֹדם. אמר לו, אלו תשע מאות ושבעים וארבעה דורות שקומטו והסתלקו לפני זמנם וזה הוא אשר קֻמטו ולא עת, שהסתלקו לפני זמנם, וזרק אותם הקב"ה על כל דור ודור, זה הוא נהר יוּצַק יסודם. וזה הוא הסוד, שאין בן דוד בא עד שיִכְלו כל הנשמות שבגוף. ואז חדשים עתידים לבוא. בינתיים הסתלק הזקן. אמר רבי שמעון לחברים, חברים. ודאי זה הוא זקַן הזְקֵנים אדם עליון. זכאי הדור שזה הסוד התגלה בו.

מעשה היה, שבן אדם אחד חיגר בלי רגליים, מצא שני חכמים שלא היו בכל הדור חכמים כמותם, פגש בהם אותו חיגר, אמר להם, שלום עליכם חכמים, שמעתי עליכם שאתם חכמי הדור, אנה אתם הולכים, אמרו לו, למקום פלוני, וערב שבת היה, אמר להם, אע"פ שאתם רוכבים על בהמות שרצות הרבה ואני חיגר בלי רגליים, אם אתם רוצים אני אקדים אתכם להכין לכם השבת. תמהו, אמרו לו, והרי אתה חיגר ואיך אתה יכול להקדים בהמות שרצות הרבה. אמר להם שם של מ"ב אותיות והקפיץ אותם ת"ק פַּרסאות ברגע אחד.

מצאו עצמם בפי מערה אחת, ושולחן לשמאל, בכל מעדני העולם עליו. ומנורה לדרום בשבעה נרות עליה, ומיטת כסף וזהב ואבנים יקרות למערב בין צפון לדרום, וכיסא למזרח, ושלוש מאות תלמידים על אותו שולחן. אחַר שאכלו כולם ואלו החכמים עימהם, קם אותו חיגר ופשט עצמו מאותו גוף בלי רגליים, והתלבש בגוף שפניו זוהרים כזוהר שנאמר בו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ופני תלמידיו מאירים ככוכבים לעולם ועד. והיו פותחים ספר קוהלת וקוראים בו הֲבֵל הֲבָלים אמר קוהלת הבל הבלים הכול הבל, והיו חוזרים כמה פעמים. אמרו לו אלו חכמי הדור, וכי שלמה לא עשה פסוק אחר בקוהלת. הכניס אותם אותו שנראה חיגר בדרך, לשבעה היכלות מכסף וזהב ואבנים יקרות. ובהיכל שבעה כיסאות של ארבע חיות, ויונה שם של כסף ועטרה של זהב על ראשה, וכתוב בה, כל מי שלא יודע באלו הבלים עליו כתוב והזר הקרֵב יומת. אלו חכמי הדור מיד שראו כך שהיה כתוב באותה עטרה חזרו לאחור.

אמר להם אותו שנראה עליהם כחיגר, וכי עליכם נאמר שאתם חכמי הדור, אין אתם אלא טיפשי הדור, ולא ראיתם בכל לימודכם כי בי חָשַק עד אורך ימים אַשׂביעהו לעולם שכולו ארוך, אלו הבלים של קוהלת, הם בסוד שבעה שמות, שבהם מ"ב אותיות, כנגד שבעת ימי בראשית שיש בהם עשר אמירות ול"ב אלקים, והם מ"ב. ועליהם לב שנאמר בהם אלקים האלקים, וזהו וגבוהים עליהם, אלו שבע תיבות אבגיתץ, עליהם נאמר שְׂרפים עומדִים מִמעל לו.

וזה השם הוא הסגולה שלו לכסות הנשמה כאשר עולה למעלה בכל לילה, להעיד על מעשים טובים של האדם, ממלאכי חבלה ומכל מזיקים ורוחות ולילות ושדים, ובהם פורחת למעלה, בשתי אותיות מכל שם תכסה פניה מהם, ובשתי אותיות תכסה רגליה, ובשתי אותיות פורחת למעלה, ואף כך לרוח, ואף כך לנפש, ויש שֵם בן מ"ב בצורת חותמת שעווה נכתב. ויש שם מ"ב בציור צורת דמות המלך חקוק על החותמת, ויש שם מ"ב שהוא צורת דמותו ממש. שם מ"ב שהוא צורת דמותו הוא יהו"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף. שם מ"ב שהוא חותמת, הוא אהי"ה אשר אהי"ה. ציור מ"ב בשעווה זה אבגיתץ.

והרשעים נשמתם של שדים וממזיקים, ולא פועלים בהם אלא כישוף ומעשה שדים כמותם, מפני שהרשעים כל שמות וכל הויות של הקב"ה וכל מלאכים שונאים אותם, ומשום כך לא מועיל לא קמֵיע ולא שמות קדושים ולא מלאכים, שלא תופס אלא מין במינו, ומפני זה, לא תִזרע כַּרְמְךָ כלאיים, שנאמר בהם כי כרם ה' צבאות בית ישראל, ואיש יהודה, נטע שעשועיו, צבאות הניקוד שלו יהו"ה, עליו נאמר, רק באבותֶיך חָשַק, חולָם שְבָא קמץ, והם זרע אברהם יצחק ויעקב, דרגה שלהם חסד כהן גדול, גבורה לוי, ישראל עמוד האמצעי, מפני שחולָם כתר על תפארת, קמץ חכמה על חסד, ובו הרוצה להחכים ידרים, ובחכמה אשרי המחכה לתחיית המתים, חכמה מחכ"ה. קמו כולם והשתטחו לפניו.

פתח כמקודם ואמר, יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים. בוא וראה, שמעשה היה בבן אדם אחד מאלו בעלי קביים, שהיה הולך בדרך, פגש בשני חכמים גדולי הדור בעלי חכמת התורה. אמר להם, שלום עליכם חכמים, שמעתי עליכם שאתם חכמי הדור. לאיזה מקום אתם הולכים. אמרו לו, למקום פלוני. וערב שבת היה. אמר להם, אני הולך שם, ואכין לכם מְקום בית מושבכם אם אתם רוצים. אמרו לו, והרי אנחנו עם סוסים ואתה בלי רגליים, איך ייתכן להיות זה. אמר להם, אע"פ שאתם רוכבים על בהמות שרצות הרבה, ואני חיגר בלי רגליים, אם אתם רוצים אני אקדים להכין לכם שבת. תמהו. בינתיים החזירו ראשם אצלו וראו אותו שהיה רץ כשרביט של כוכב. עשה להם קפיצה ומצאו עצמם בפי מערה כהרף עין. אמר להם, חכמים היכנסו. נכנסו אחריו מערה תוך מערה, עד שנכנסו לפרדס אחד. והיה שם אותו בעל קביים מתפשט מאותו גוף, והיה מתלבש בגוף אחר, שפניו היו מאירים כשמש, והיה יושב על כיסא מלכות, ושלוש מאות תלמידיו תחת הכיסא לרגליו. והיו קוראים הבל הבלים אמר קוהלת. והיו קוראים זה הפסוק פְּעמים בלי חשבון. אמרו להם אלו החכמים גדולי דור, מה זה, וכי אין פסוק אחר בספר קוהלת. מיד קם אותו בעל קביים שהיה יושב על הכיסא, ואחז בידיהם, והכניס אותם לשבעה היכלות, ובכל היכל והיכל היה כתוב הבל הבלים. ובהיכל השביעי היה נשר ועטרה בפיו, ודמות יונה באותה עטרה, והיה כתוב בעטרה, כל מי שלא יודע באלו הבלים ובסוד שלהם, עליו נאמר והזר הקרֵב יומת, מיד חזרו הם לאחור. אמר להם אותו בעל קביים, אתם חכמים גדולי הדור, שהלכתי אחריכם עד עתה לדעת את חכמתכם, ובוודאי אין אתם חכמים. שוודאי בזה הפסוק עשיתי כל הבניין הזה, ובו הייתי טס העולם בטיסה אחת, ופעם בשתיים, ופעם בשלוש, ופעם בארבע, ופעם בחמש, ופעם בשש, ופעם בשבע. ואנחנו בזו הארץ, אנחנו כולם הולכים בעלי קביים. וזה הפסוק ירשתי מאבא, ואבא מאביו, עד הדורות כולם, נתן להם ממון רב ושׂם אותם במקומם כהרף עין.

ומפני זה יש הבל אשר נעשה על הארץ. אמרו לו החברים, רבי, אֱמור לנו שוּם רֶמז בזה הפסוק, שלא התכסתה חכמה זו מן החברים. אמר להם, חכמים, בוודאי סוד עליון יש שם. אבל אומר לכם ברמז. שבעה הבלים הם, וזכאי מי שלא נטל שכרם בזה העולם, והם שֶכְּלולים בבת שבע. והם בזה הפסוק, הֲבֵל אחד, הבלים שניים, הרי שלושה, הבל הבלים שלושה, הרי שישה, הכול הבל הרי שבעה, וכנגדם שבעה שמות אבגיתץ, אלו שבע הבלים הם כפולים, כנגד שבעה נרות המנורה, כפולים, שנאמר בהם שבעה ושבעה מוּצָקות, והם שבע הויות שנאמר בהם באמירה יהי אור, והיה מיד, ולבושים שהם שבע הויות, הם שבע שמות אבגיתץ וחבריו. הבל הוא להב. הבלים להבים. ועליהם נאמר קול ה' חוצב להבות אש. ומי שיודע באלו הבלים, כאשר מוציא אותם מפיו ומלבו יודע לכוון בשכינה העילאה, שכל הבלים ממנה תלויים, ומתלבשים בשכינה התחתונה, שכוללת שבעה שמות, אבגיתץ וחבריו. שהן אותיות שבהן נבראו שמים וארץ. שאלו תלויים באמירה ואלו בעשיה. בסוד של אומר ועושה מיד, ואלו שבע הבלים הם כפולים, כנגד שבעה נרות המנורה, כפולים, שנאמר בהם שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה. אלו באמירה ואלו בעשיה, והם י"ה יו"ד ה"א, ו"ה וא"ו ה"א, אלו הם שבעה ושבעה מוצקות.

זכאי העם שיודעים להעלות תפילות באמירה ומעשה. ועליו נאמר ואשִׂים דבריי בפיך, וּבְצֵל ידי כיסיתיך. ונאמר, אל תקרא עמי, אלא עימי בשותפות, כמ"ש בִּדְבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צְבָאם, כך אתה בשותפות עימי. שבדיבורך נעשו שמים וארץ.

הֲבֵל ה' לב. ה' נחלקת לד"ו פרצופים. ד"ו, ד' ארבע רגלי הכיסא, ו' שש מעלות לכיסא. זכאי הוא מי שיורש הנשמה מכיסא הכבוד, כלולה מעשרה תיקונים אלו. ועושה לה כיסא לה' של השם יהו"ה, שהוא בדרך אצילות. לתקן לו כיסא בן אדם לנשמתו. שכך נאמר, כל הנשמות גזורות מכיסא הכבוד. ושם שורה שכינה עליונה. ואין ה' בלי י'. ומפני זה כי יד על כס י"ה.

ו' שורה במט"ט, וזה הוא רוח השִׂכלי, שהוא אצילות. ה' שורה באופַן, וזו נפש השכלית, בדרך אצילות. שיש נשמה ורוח ונפש שכלית ולא בדרך אצילות, אלא נאמר בהם גזורות, והם כיסא ומלאך ואופן. זכאים הם ישראל שמעלים הַבלי התפילות בהם, לגבי אותיות הקב"ה והשכינה העליונה והתחתונה. ומפני זה יש הבל אשר נעשה על הארץ. ויש הבל הרשעים, שהם הַבלי השקר, ונוטלים אותם מלאכי חבלה, ונוטעים בהם רקיעים וארצות של שקר. ועליהם נאמר הבל המה מעשה תעתועים, בעת פקודתם, יֹאבֵדו. קמו כולם והשתטחו לפניו ואמרו אילו לא באנו לעולם אלא לשמוע זה, די.

שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה, והם י"ה יו"ד ה"א, ו"ה וא"ו ה"א. והם שבע כפולות בג"ד כפר"ת לבושים להם. וכולם עולים מהלב לפה. שבעה הבלים עולים. שבעה יורדים להשקות אותם. ומפני זה שבעה ושבעה מוצקות. שלושה הם גנוזים למעלה. שלבושים שלהם אֱמֶ"ש. שהם אש מים רוח. הרי הם עשרה שעולים מל"ב נתיבות. והם כנגדם עשר אמירות, ול"ב אלקים של בראשית, הרי מ"ב. מהלב יוצא אש. מכַּנְפי ריאה רוח. מהמוח מים. ורוח אוחז במים ואש ונעשה קול. כאשר אוחז במים נאמר בו קול ה' על המים. כאשר אוחז באש נאמר בו קול ה' חוצֵב לַהֲבות אש. כאשר אוחז ברוח הוא רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים, ועליו נאמר קול ה' שובר ארזים.

ושלוש נקודות הן כנגד אמ"ש, והן חש"ק, כמ"ש רק באבותיך חָשַ"ק ה'. והן חולָם שְבָא קמץ. קמץ לימין, קול ה' על המים. וכאשר רוח אוחז בו שהוא חולָם, נאמר בו ורוח אלקים מרחפת על פני המים. שְבָא הוא בא"ש. וכאשר אוחז בו רוח, הוא רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים, מצד הגבורה שהוא חזק. כאשר אוחז בו הרוח שהוא חולָם בין קמץ שְבָא שהם מים ואש, שהן שתי זרועות, שיש בהן יד ימין יד שמאל שהן כ"ח פרקים, נאמר בהם קול ה' בַּכֹּ"ח. כאשר זה הרוח אוחז בעמוד האמצעי, נאמר בו קול ה' בהדר. כאשר אוחז בשתי שוקיים שהן צֵירֵי, נאמר בהם קול ה' יחולל איילות, שהן שני עופרי האיילה שני אחים, איש באחיהו יְדֻבָּקוּ.

וכאן סוד הייבום, שאם ייפול אָחיו הרי השני שיָקים אותו, וסוד הדבר נְתָנַני שומֵמה כל היום דָוָ"ה. וזה הו"ד, שנאמר בו כי נגע בכף ירך יעקב, בכף שלו. השכינה דָוָה היא בגלות, מפני שפרחה ממנה ירך שהיא ו' מן ה'. ונשארת היא ד' שלה. קול ה' יָחיל מִדְבר זה חיריק וזה צדיק. כאשר רוח אוחז בו הוא יחיל מדבר. שבעה קולות כנגד שבעה שמות אבגיתץ.

רוח עולה באוויר שהוא כתר עליון אוויר קדמון. אש עולה אצל ה' שהיא אמא ונעשית אשה. מים עולה אצל י' ונעשית ימים, וזו חכמה. וכך יורדים לגבי נו"ה יסוד. מלכות הכלי של כולם. והיא עפר כלולה מכולם. והיא הכלל של כל אותיות שהן כלי לנקודות, ועל אלו שבעה קולות נאמר וכל העם רואים את הקולות. ועל שלושה גנוזים אמר, קול דברים אתם שומעים. בת קול של כולם השכינה התחתונה.

בוא וראה, שלוש נקודות הן, חיריק חולם שורוק. חולם, קוץ הי' למעלה הוא חולם. קוץ האות י' למטה הוא חיריק. בפנים באמצע הוא שורוק. כאשר הן שלוש כאחד, הן סגולתא, והן שלשלת, והן שורוק, והן סֶגול.

כתר על חו"ב הוא סגולתא חולָם על צֵירֵי. סֶגול הוא נקודה תחת צֵירֵי, חסד גבורה, תפארת למטה. נצח הוד, יסוד באמצע היא שורוק, וכך כאשר תפארת באמצע הוא שלשלת. שְבָא הוא שתי נקודות. כאשר מתגבר מים על אש, או אש על מים. או כאשר הם יסוד על מלכות. כל ספירה זו על גבי זו בכל מקום היא שְבָא. וסוד הדבר, את המאור הגדול ואת המאור הקטון. כאשר הם שווים היה צֵירֵי, את שני המאורות הגדולים. וכל נקודות הן דיבור ואותיות הבל הבלים, שתלויים מן ה' ה'. והן אותיות גדולות, ואותיות קטנות. נקודות מי', בת קול ודאי, קולות הם מן ו', והן אותיות ונקודות והטעמים כלולים בהם. הנקודות מתלבשות במים בימין, שנאמר הרוצה להחכים ידרים, אותיות מן ה' ה', נקודות מן י'. טעמים מן ו'. נקודות מתלבשות במים בימין שנאמר בו הרוצה להחכים ידרים. אותיות מתלבשות באש בשמאל, ועליהן נאמר קול ה' חוצב להבות אש שהן הבלים. טעמים מתלבשים באוויר באמצע. וטעמים הם מצד הכתר, ונקודות מצד החכמה, ואותיות מצד הבינה. ומתלבשים במים אש ורוח. שהם חג"ת. וכך מתלבשים בנה"י. מלכות הכלי של כולם, כלולה מכולם.

היא פֶּה שממנה הבלים יוצאים וקולות ודיבורים, כולם נכללים בה. והיא לב שכולם בו נכללים. וממנה יוצאות דופקי הרוח לכל עורקי הזרוע. כאשר הרוח דופק במים שהוא לימין, נאמר בו קול דודי דופק פִתחי לי אחותי. לאותה שנאמר בה, אֱמור לחכמה אחותי את. וכאשר דופק לשמאל שהיא אש, נאמר בה רעייתי. שבו נשרף בכמה רשפי"ם שהם שרפי"ם, שנאמר בהם רְשָפֶיהָ רִשְפֵּי אש שַלְהֶבֶתיָה.

מצד עמוד האמצעי יונתי תמתי. מפני שהיא דרגת יעקב שנאמר בו ויעקב איש תם. ודופק שלו שם במשקל, לא עולה ולא יורד. אשר במים, יורד לגבי צדיק נביעה אצלו באורך, ועולה בו באורך התקיעה. באש הוא דופק בשברים בשבר. ובעמוד האמצעי אוחז בשניהם שלשלת, בינוני, וזה תרועה, קול דממה דקה לגבי שכינה תחתונה, תמתי, תם אותו דופק מפני שהביאו לה בחשאי.

וכאשר שכינה היא בגלות נאמר בה אני ישֵנה ולבי ער. כאשר היא ישנה אין בה דופק. מפני שהקב"ה שהוא קול דופק שלה מתרחק ממנה, כמ"ש נאלמתי דומיה הֶחֱשיתי מטוב, למה נאלמתי, מי"ה שהוא דומיה שנרמז באלקים, שהוא ל"ב אלקים של מעשה בראשית, של דופק רוח הקודש שנאמר בו ורוח אלקים, מפני שהחשיתי מטוב שהוא קול. באותו זמן נשארה בת יחידה בלי קול. ומפני זה אין בת קול בגלות. ומפני שאין בת קול בגלות הביאו לה בחשאי. ומפני זה התפילה היא בחשאי. אע"פ שסודות הרבה יש כאן, שבעים פנים יש לתורה.

ובאותו זמן אין לה דופק שהוא כמו הנקודות שמנקדים בדופק האצבעות שהן עשר. שבהן מנקדים בדופק הרוח. והם מנקדים בנימי כינור דוד. דופק הוא כמו הקול שעולה בניגון. כנגד עשר דפיקות שמסתכל הרופא בדופק, עשה דוד עשרה מיני ניגונים בתהילים. ארבעה הם אחותי רעייתי יונתי תמתי כנגד יהו"ה. עשר דפיקות כנגד יו"ד ה"א וא"ו ה"א. דופק יוצא מהאונה השמאלית של הלב, וזה הוא רוח צפוני שהיה מנשב בכינור דוד שהיה מנגן מֵאֵליו. וכל עורקי וורידי הגוף שהם דופקים, מהלב הם דופקים. וסוד הדבר, אל אשר יהיה שָמָה הרוח ללכת ילֵכו.

כבד הוא ס"מ הוא עשיו, שאין בו רוח הקודש. לא דופקים עורקים שלו. ומפני זה לא שורה שכינה באוה"ע. ובגלות שהסתלקה רוח הקודש, שנאמר בו ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה', אין דופק בלב שהיא השכינה. ומפני זה נאמר בה אני ישנה ולבי ער. ואין בת קול בפה, שבה עולה קול ברוח, בתקיעה באורך, ובשברים בשבר, ובתרועה שלשלת קול בינוני לא באורך ולא בקצרה. בת קול היא קול דממה דקה קטנה, קול נמוך בחשאי, שהרי קול באשה ערווה. וכאשר יבוא המשיח יורד רוח הקודש עליו, ומיד היא אומרת קול דודי דופק, דופק עולה ויורד. עולה ה' עליונה אצל י'. ויורדת ה' תחתונה אצל ו'. שהוא קורבן לה', קורבן עולה ויורד.

וסוד הדבר, ה' בחכמה יָסד ארץ, כונֵן שמים בתבונה. באבא שהוא י' יסד בת שהיא ה' קטנה. שעליה נאמר ואביו שמר את הדבר. באמא שהיא ה' עליונה כונן שמים שהוא ו', והוא בן י"ה. וכאשר יהיו מתקרבים אותיות אב עם אם, בן עם בת, כל אחד בבת זוגו. ה' עליונה עולה לגבי י', ה' תחתונה יורדת לגבי ו', זה הוא קורבן עולה ויורד. באותו זמן וַתִקְרבו עצמות, עצם אל עצמו. וסוד הדבר, עצם מעצמי ובשר מבשרי. עצם מעצמי ובשר זה י' עם ה'. ובשר מבשרי זה ו' עם ה'. ועל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.

ומפני זה כאשר עולה ה' לגבי י', נאמר בה זאת תורת העולה היא העולה. שהיא עולה לגבי אבא. וכאשר יורדת לגבי הבן כתוב ואש המזבח תוּקַד בו, נשרף בו בשלהבות האהבה. וכך כאשר יורדת ו' לגבי ה' שלה, וי' עולה לגבי ה' שלה. באותו זמן והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. כל אלו דפקים של שאר עורקים. ונאמר עולים שניים ויורדים שניים. עולים שניים י"ה זו לגבי זו, ויורדים שניים ו"ה זו לגבי זו.

עולים שניים רוח ואש, שהם קולות ועולים בדופק. ויורדים שניים מים ועפר, שהם כבדים בדופק. והם מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. מיכאל מים, גבריאל אש, נוריאל רוח, רפאל עפר. י' בראש, ה' ה' בידיים, ו' בגוף. ה' ה' הבל עולה הבל יורד. הבל עולה זו ה' עליונה שעולה לגבי י' שהיא עשר אמירות, ובמה עולה? בקול שהוא ו'.

והבל יורד זו ה' תחתונה שיורדת אצלו, ונעשית דיבור, קִרְבת כל הבלים וקול ודיבור הוא פ''ה, שהוא בחשבון מיל''ה, כולל הכול. הוא קרבת אדנ"י בעמוד האמצעי, קורבן לה', וזו שכינה תחתונה. והיא ייחוד האותיות יהו"ה בצדיק שהוא אות ברית. וזכאי הוא מי שמקרב אותיות אלו בתפילות, שהיא קורבן הקב"ה השכינה שלו בפיו. זכאי הוא מי שמייחד אותן בק"ש ובתפילתו. שקרבה שלהם ודאי בעמוד האמצעי, ייחוד שלהם בצדיק. ומי הוא שמייחד הכול ומקרב הכול, עילת העילות.

בינתיים הרי הזקן מזדמן לו, שהיה מאיר עולמות, רבי פנחס בן יאיר שמו, ואמר, רבי רבי. ודאי קרבת ארבע אותיות וייחוד שלהן בעמוד האמצעי. וקרבה וייחוד שלהן כך הוא בצדיק. ובשתי דרגות מייחדים אותן ישראל בק"ש של ערבית ושחרית. ומקרבים אותן בתפילת שחרית וערבית. וזה קורבן עולה ויורד. ה' עולה בעמוד האמצעי, ו' יורדת בצדיק. אע"פ שהכול אמת. עולה ויורד ה' באות י', ה' באות ו'. מיד שאמר דברים אלו פרח.

אמר רבי שמעון לחברים, זכאי חלקינו שעליונים ותחתונים הם בהסכמה לסייע לנו. זה הוא שנאמר שאדם שמשתדל בעבודת אדונו, כל בריות העולם הם בסיוע שלו. כמו שנאמר כל העולם כולו לא נברא אלא לצֶוות לזה. ואפילו שרפים וחיות ואופנים לא נבראו אלא לסיועו. וכאשר בן אדם מוציא הבלים ודיבורים בתפילתו, כמה עופות פותחים כנפיהם ופיהם לקבל אותם. כמ"ש כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. ולוקח הקב"ה אלו הדברים ובונה בהם עולמות, שנאמר בהם כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה. וסוד הדבר ואשים דבריי בפיך, ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמים ולִיסוֹד ארץ, ולאמור לציון עמי אתה, אל תקרא עַמי אלא עִמי בשותפות.

בינתיים הרי הזקן יורד, פתח ואמר, אני ישנה ולבי ער. אני ישנה מאהובי שהתרחק ממני. ולבי ער כאשר בא אצלי. לכלה שהייתה נשואה לחתן, והתרחק ממנה, נפלה בבית חולי, ונאספו כל רופאים אצלה ולא היו יכולים לדעת המחלה שלה. רופא חכם היה שם שהיה מכיר בדופק, בעשרה מיני דפקים שצריך להסתכל בהם הרופא, כנגד עשר אצבעות. ולא היו מכירים במחלה שלה אלא הוא, שכמה מַשְקים וריחות טובים מתפוחים, שנאמר בהם וריח אפך כתפוחים. וכמה משקים מעסיס רימונים היו משקים אותה רופאים אחרים, ולא היו מועילים לה. עד שבא הרופא החכם מסתכל בדופק שלה. והיא מכירה ברופא, ואומרת קול דודי דופק. והוא אומר פתחי לי. פתחי לאות י' שהיא עשרה מינֵי דופק. קול דודי דופק זו ו' דופק בשער, בשישה פרקי הזרועות. וסוד הדבר, ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש, בתר"י ש"ש, בשתי זרועות שישה פרקים. וכולם רמוזים במילת בראשית שהוא בר"א שי"ת.

ועליהם נאמר, פִּתחי לי באות ב'. פתחו לי שערי צדק, שְׂאו שערים ראשיכם והינָשְׂאו פִּתְחֵי עולם ויבוא מלך הכבוד. ומפני זה פתחי לי באות ב', זה השער לה'. וזה אות ב' מן בראשית. אחותי באות א' מן בראשית. רעייתי באות ר' מן בראשית. יונתי באות י' מבראשית. תמתי באות ת' מן בראשית. שרֹאשי באות ש' מן בראשית. נִמְלָא טל, סוד הדבר יהו"ה אח"ד שעולה לחשבון ט"ל. דבר אחר, נמלא טל באלקים, ובו היא מלֵאָה. באיזה מקום, ביום השביעי, שהוא שישי. ועל ראשו י' עטרה כלולה מעשרה. י' היא טיפה שנמשכת מן המוח לגבי ה' אפיקי מים, ו' רוח שיוצא מאונה שמאלית. רוח צפונית שהיה יוצא מאונה שמאלית של הלב והיה מנשב בכינור דוד והיה מנגן מאליו. וכתוב קול דודי דופק. שבהתחלה אומרת ה' קטנה אני ישֵנה מן י"ה. עד שמתעוררת ו' לגבי אותו רוח. ומיד קול דודי דופק בשש אותיות מן בראשית. שהן כנגד שש תיבות הייחוד. והן כנגד ששת ימי בראשית.

פתחי לי ביום ראשון שהוא ימין, שכתוב פותח את ידֶךָ ומשׂביע לכל חי רצון. ידֶךָ יוּדֶיךָ זו י' שהיא לימין. אחותי ביום שני ששם ה'. יונתי ביום שלישי ששם ו'. שראשי נמלא טל ביום רביעי שהוא הכלל של יו"ד ה"א וא"ו שהוא חשבון ט"ל. וזה הוא גוף וברית שאנו מחשבים אחד בחשבון. שהוא וא"ו שעולה אח"ד. ו' עליונה עמוד האמצעי. ו' תחתונה צדיק. א' מראה על שניהם שהם אחד.

קווצותיו, אלו שישה קצוות שהם ה', שישה פרקים שכלולים בשתי שוקיים שהן יום חמישי ויום שישי, שעליהם נאמר שוקיו עמודי שש. רסיסי לילה זו שכינה תחתונה כלולה מיו"ד ה"א וא"ו ה"א. ומדוע נקראת לילה? שהיא ליל שבת ליל שימורים, שהיא ודאי לה'. שהוציאו אותם מארץ מצרים. ועוד, אני ישֵנה במשנה. ולבי ער בתורה, שכתוב התאנה חָנְטָה פַגֶיהָ. שהם תלמידי חכמים בל"ב נתיבות פליאות חכמה, בל"ב אלקים של מעשה בראשית. בל"ב שהוא ב' מן בראשית, ל' מן לעיני כל ישראל. והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו בעלי מצוות. קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך, קומי לך בתושב"כ, יפתי ולכי לך בַּהֲלכה תשבע"פ. ועוד, אני ישנה בשלוש מאות ושישים וחמש מצוות לא תעשה כחשבון אותיות ישֵנ"ה. ולבי ער ברמ"ח מצוות עשה כחשבון ולב"י ור' מֵעֵר. רמז שניתנו מימין ומשמאל. מהי ע' מן עֵר שהיא בתוספת, זו עמוד האמצעי שנאמר בו עֵין יעקב. שהוא עמוד האמצעי שכולל מצוות עשה ולא תעשה, שניתנו מימין ומשמאל בו כלולים.

כל דודי דופק זה עמוד האמצעי. שהוא תור"ה כולל תרי"א, שניתנה משתי זרועות ששם או"א שהם י"ה. ובהם נשלמה התורה שהוא ו', כולל תרי"ג. ה' תחתונה תשבע"פ כלולה מכל האותיות. ובה נִשלם יהו"ה.

אני ישנה, שנייה ודאי לחכמה שהיא י' כאשר מתרחק ממני אהובי שהוא ו'. וסוד הדבר ה' בחכמה יָסד ארץ, כונֵן שמים בתבונה. בחכמה שהוא אבא י'. יסד בת שהיא ארץ, ה' קטנה הארץ ודאי. כונֵן שמים זו ו'. בתבונה זו אמא עילאה. שבינה נקראת למעלה כאשר היא עם בעלה, תבונה נקראת למטה כאשר היא עם ו', שהוא בן, ו', ות' שהיא תפארת. נשארת היא ה' עימו. ובאותו זמן שאות י' היא עם אמא, והוא רחוק ממנה, נאמר בה אני ישֵנה.

ישֵנה בגלות, שלא דופק בה. ובאותו זמן שיבוא בעלה. קול דודי דופק. שהוא ו' אהבה שלה. רוח צפונית יוצא אצלה שנושב בכינור דוד. ורוח דרומית מצד ימין, ורוח אלקים מרחפת על פני המים, שהם מים מצד החסד ששם חכמה.

ובזמן שתבוא הגאולה, דופֶק עולה ויורד כמו קורבן עולה ויורד. עולה ה' עליונה לגבי י', ויורדת ה' תחתונה לגבי ו'. ומה שהיה יהה"ו, הופך יהו"ה, אבא עם אמא, בן עם בת. ומפני זה אמר הנביא כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו. שהוא לימין בזמן שהקב"ה רחוק משכינתו. ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, ששם גבורה בצפון ושם עושר, כמ"ש מצפון זהב יֶאֱתֶה. ומפני זה, אל יתהלל עשיר בעושרו, בזמן שאות ו' רחוקה מה' שלו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל, הַשְׂכֵּל וידוֹעַ אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כאשר יהיה יהו"ה כיאוּת כל אות בחברתה. כמ"ש עצם מעצמיי ובשר מבשרי לזאת ייקרא אשה כי מאיש לֻקחה זאת.

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, זו חכמה אביו, ובינה אמא, כמ"ש כי אִם לבינה תקרא. ודָבַק באשתו זו ו' בן. ולאחר שדבק באשתו שהיא ה' והיו לבשר אחד. וזה הוא קורבן עולה ויורד. קורבן קרבת האותיות שמתקרבות י' עם ה', ו' עם ה', ומפני זה קורבן לה', שמתקרבת אשה לבעלה, כמ"ש אדם כי יקריב מכם קורבן לה'. מהו אדם זה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שהוא קרבת האותיות. ומי קרֵב לגבי אותיות, זו עילת על כל העילות. באותו זמן דופק יורד ועולה מארבע דפקים לעשר. דופק בארבע אותיות, עולה באש ורוח, ויורד במים ועפר. וסוד הדבר, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. עולים שניים ויורדים שניים, והם מים קמץ. שְבָא אש, חולָם רוח, שורוק עפר הכלי של כולם. מפני שקמץ שהוא מים י', בו עולה ה' שהיא לשמאל שהיא שְבָא אש. ומדוע עולה ה' בקמץ. מפני ששם י' שהיא חכמה, כמו שנאמר הרוצה להחכים ידרים, ויהיו י"ה בימין, ה' היא עם אבא. והיא ארץ, יורדת לשמאל ששם הרוח שהוא חולָם, שהוא רוח שנושב באונה שמאלית של הלב. ויהיו ו"ה בשמאל כנגד הלב. באותו זמן, אל אשר יהיה שָמָה הרוח ללכת ילֵכו.

כל הנביאים מתנהגים אחריו, כעורקי הלב שמתנהגים כולם אחר רוח הלב. ומה הוא שָמ"ה, זה מש"ה, שכתוב הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב סובב הולך הרוח. ולאחר שעולים שניים ויורדים שניים. מעלים ד' דפקים לעשרה. כמו זה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. באות י' עולה ה'. ובאות ו' ה' שנייה. בא' עולה י'. שהוא בעשר אצבעות הידיים ובעשר אצבעות הרגליים. כל אותיות עולות בוָא"ו שהוא אח"ד, כחשבון אר"ץ, שהיא השכינה, עולה לנקודות לחשבון קטן של חֲנוֹך. קמץ י"ד, פתח כ', צירי י"ב, שְבָא ו', סגול ח"י, חולם ט"ו, חיריק י"א, חיריק בי' י"ב, שורוק ו'. שורוק עם ו' י"ב. מה הוא שורוק זה הוא ארץ, לחשבון קטן של חֲנוך, וזה הוא חשבון לכל נקודות לחשבון קטן.

אמר לו, והרי אותיות יהו"ה שהן קורבן עולה ויורד, מי עולה בראשונה ומי יורדת. ו' יורדת בראשונה לגבי ה', ואח"כ עולה י' לגבי ה' עליונה, שכך נאמר, לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא בירושלים של מטה. לא תיכנס י' בה' עליונה שהיא ירושלים של מעלה, עד שתיכנס ו' בה' שהיא ירושלים של מטה.

בינתיים הרי זקַן הזקנים ירד, ואמר, רבי רבי, הרי כלה היא בבית חולי מאהובה. צריך לעורר בדופק שלה יותר, שהרי קול דודי דופק, קול אהובה, דופק אצלה בחוזק רב לארבעה צדדים. כמ"ש כה אמר ה' מארבע רוחות בואי הרוח. מצד האוויר הראשון שהוא קדמון על הכול, דופֶק הרוח הוא לח. מצד החכמה הוא קר. מצד האמא הוא בחום רב. מפני שהאוויר הראשון נוטל בעמוד האמצעי ונוטל בצדיק. וחכמה שהיא קרה נוטלת בחסד ונצח. ואמא שהיא חמה נוטלת בגבורה והוד. ומצד השכינה התחתונה היא יְבֵשה. שהיא ארץ, שנאמר בה ויקרא אלקים ליַבָּשה ארץ. והרי הם ארבע ועולים לעשר כמו ארבע אותיות שהם יהו"ה, שעולים לעשר יו"ד ה"א וא"ו וה"א.

ולמטה מיכאל גבריאל נוריאל רפאל, הם לבושים לארבע רוחות, שכתוב רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. רוח ה' זה אוויר ראשון. רוח חכמה ובינה ב"ס אחריו. רוח עצה וגבורה ימין ושמאל. רוח דעת ויראת ה' זה עמוד האמצעי ומלכות.

וַהֲרִיחוֹ ביראת ה', זה ריח ניחוח. ומה הוא ריח ניחוח, זה צדיק שבו מנוחה, שנוח איש צדיק. אשֶה לה' זה נו"ה, עליהם נאמר אֶת קורבני לחמי לאִשַי. אִשֵי ה' נקראו, עליהם נאמר סַמְכוני באשישוֹת. על כן בָּאֻרים כבדו ה', וריח אפך כתפוחים, תפוחי זהב במַשְׂכּיות כסף, ואלו שני אופני המרכבה. ששלוש דרגות הן, שרפים וחיות ואופני קודש. שרפים שתי זרועות ימין ושמאל. חיות גוף וברית. אופנים שתי שוקיים. מרכבה של כולם שכינה. מפני שהם שישה תיקונים מצד האות ו', שהוא הרוח של הקב"ה, שדופק ומְנַשֵב בכולם.

מלכות מרכבה שלה כלולה מארבע רוחות, וזה הוא סוד ד"ו פרצופים שהן עשר דפקים. שהם ה' שיוצא מהלב, שהוא הבל ה' ל"ב. ד' ארבע מחנות. ד' חיות לכיסא. ו' שש דרגות שהן שש מעלות לכיסא. שמשם כל נשמות בדרך אצילות, ואין הוא זה הכיסא בדרך בריאה אלא בדרך אצילות. שהשכינה העליונה היא כיסא כבוד מָרום מֵראשון שהוא מלכות.

ובהם יהה"ו ההי''ו מתלבש בשש ספירות שהם שש מעלות לכיסא. י' מתלבשת בחכמה ועולה לעשרה, שהם עשרה גלגלים של הכיסא. א למעלה דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וזה אוויר קדמון. ה' קטנה היא לימין. וחכמה לימין שומר אותה, ובזה המקום ה' בחכמה יָסד ארץ, ה' לשמאל אש על הלב, ו' רוח שנושב אצלה, ומבקש רחמים ממנה שלא תשרוף העולם. בגלל שגורמים לה שמתרחקת מבעלה, ומאריך רוגזה.

ולזמנים שתבוא הגאולה, נאמר לגבי ו' שהיא דרגת משה, מוליך לִימִין משה. לסמוך ה' שלו בימין, וזה הוא חי ה' שִכבי עד הבוקר. בוקר של אברהם. י' הולך לשמאל וזוקף ה' שלו, וזה הוא קורבן עולה ויורד. וסוד הדבר, יעקב בזה המקום שִׂכֵּל את ידיו, ולחכם ברמז.

חוזר י"ה לשמאל, שהם שָמור, ו"ה לימין שהם זָכור. וזה הוא זה שמי וזה זִכרי, י"ה עם שמ"י שס"ה לשמאל, ו"ה עם זכר"י רמ"ח לימין. בפסח יהיו ו"ה לימין. ברה"ש י"ה לשמאל. שבועות אוחז בשניהם וזה עמוד האמצעי, כמ"ש מַלֵא שְבֻעַ וניתנהּ לך גם את זאת. בו נשלם יהו"ה, ועם כל זה לא יהיה שלם אלא בבת זוגו שהיא אדנ"י. ובאיזה מקום, בסוכה, שהיא כ"ו ה"ס שהיא יאהדונה"י. וסוד הדבר, ויבוא יעקב שלם ביהו"ה, מיד וייבן לו בית זו סוכה, כמ"ש ויעקב נסע סֻכֹּתָה וייבן לו בית ולמִקְנֵהוּ עשה סֻכֹּת.

באותו זמן, מה שהיה אני ישֵנה בגלות, שהסתלק דופק שלה, שלמות שלה, באותו זמן שנאמר בשכינה ולבי ער, להתעוררות הגאולה. ובאותו זמן נושב רוח הקודש בה, שבזמן שרוח הקודש לא נושב, רוח סערה נושב באונה השמאלית של הלב, ויכול להטעות העולם.

וזה הוא שנאמר בו, והנה רוח סְערה באה מן הצפון, שסוער גוף האדם. שכתוב מצפון תִפּתח הרעה. ובאותו זמן שולטים בעולם כל רוחות ושדים ומזיקים רעים שמשחיתים העולם שהם מלאכי חבלה. וזה דופק של חולי שעולה באש הגיהינום שהיא מרה, ומחמם גופו של האדם, ובו, וימררו את חייהם, של איברים שהם ישראל, בעבודה קשה זה כבד, שהוא כבד על עורקי הדם. בחומר וּבִלְבנים זו לֵיחה לבנה, שהיא כבדה על בן אדם. וממנה יבואו לו כמה חוליים רעים, שהם מים הזֵידונים שמתגברים על איברים שלו.

ובכל עבודה בשדה זה דופק הדם, שכתוב איש יודע ציד איש שדה. ומה הוא דופק הדם, רוח סערה, שמתגבר בו דם עורקי הכבד, שהוא עשיו הוא אדום. שעורקים שלו, כי רגליהם לרע ירוצו וִימַהרו לשפוך דם. אשר עבדו בהם בְּפָרֶך, דופק במרה שחורה שהוא יבש בריקנות. ומפני זה נאמר בו בְּפָרֶך.

וכאשר נעבר רוח סערה, כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, מתעורר דופק באותו רוח. עליו נאמר בִּדְבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. באותו זמן הַבלי התפילות עולים בו ברוח הקודש לגבי מעלה. ויתעוררו אצלם הבלים עליונים, 1שכתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצָא פי יהוה, יחיה האדם, שהוא הבל לב השכינה הקדושה, להב המזבח, ומיד שעולה בהבלי פיהם של ישראל בתפילות, הקב"ה שואל בגללה מי זאת עולה מן המדבר. מי בזאת עולה ודאי.

ומפני זה יש הבל. יש הבל שנאמר בו ותוסף ללדת את אחיו את הבל. ויש הבל תפילות ומעשים טובים. ויש הבל של דברים בְּטֵלִים, דברים ריקניים שכתוב הבל המה מעשה תעתועים, בעת פקודתם יאבֵדו, מהו בעת פקודתם, אלא בזמן שבאה גאולה ופקודה לישראל, יאבדו מהעולם. הבל תעתועים, שמַתעים בני אדם. ורוח הקודש שולט בעולם, שהוא דופק שנאמר בו קול דודי דופק. דופק שעולה בגלגלי הים. שספינה שהיא הלב, וכל הגלים, עליהם נאמר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילֵכו. ובהם החיות רָצוא וָשוב. רצוא שתיים, ושוב שתיים. והם יהו"ה. שנאמר בהם כה אמר ה' מארבע רוחות בואי הרוח.

השכינה עליה נאמר אשר שַׂמתי חול גבול לים. והוא תְחום כולם, כמו תחום שבת. וכאשר רצים גלים בארבע רוחות. מיד שרואים השכינה שהיא חול לֵב, שהיא חול שסובב את הים. נאמר בהם וָשוב, חוזרים למקומם. ולא ארבע רוחות כאשר יוצאים מן הלב, תנועה שלהם היא לארבעה צדדי הספינה. שניים בשני כנפי ריאה, ושניים בשני בתי הלב. ותנועה של דופק הרוח עושה תנועתו, ודופק בנקודה אחת או שתיים או שלוש וחוזר למקומו. ובנקודות שדופק ניכר דופק. לפעמים דופק פעם אחת וחוזר למקומו. ודופק זה ניכר בנקודות התורה. באותו זמן שדופק בנקודה אחת למטה היא חיריק. ואם היא למעלה היא חולָם. כאשר היא באמצע הוא שורוק. אם היא למעלה מראה שמתגברת אש שהיא חמה וִיבֵשה והיא קלה, שעליה נאמר זאת תורת העולה. ואם הוא דופק נקודה למטה הוא חיריק, ויורד במים שהוא קר ולח והוא כבד. ואם דופק נקודה באמצע שורוק שנושב ברוח על מים, ואוחז בשניהם והוא חם ולח.

וזה הוא שמנקד פעם אחת למעלה ומסתלק דופק. או דופק פעם אחת למטה ומסתלק דופק. או דופק פעם אחת באמצע ומסתלק דופק. ואם דופק שתי פעמים זו אחר זו ומסתלק דופק, הרי הם צֵירֵי שדופק שלהם שווים. אבל דופק נקודה אחת למעלה ונקודה אחת למטה זו אחר זו הן שְבָא. ושתי נקודות, הן אש ומים. לעיתים זה עולה וזה יורד. כגון את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה, ולעיתים הם שווים והם שָמַיִם אש ומים. ולעיתים דופק שלוש דפקים, אחת למעלה, ואחריה שנייה באמצע, ואחריה שלישית למטה. הרי שלושה יסודות יתעוררו בו, שהם אש ומים ורוח באמצע, וזה שורוק. ואם דופק שתי דפיקות שוות זו אחר זו ונקודה אחר שתיים למטה הרי הן סֶגול, שהם מים ואש, רוח למטה. ולעיתים דופק ברוחב באריכות זה פַּתח. ולעיתים דופק באורך ומנקד נקודה אחריו זה קמץ, באריכות מראה רחמים. אם זוכים, דופֵק דופֶק באלו תשע נקודות. השכינה כלי לכולם, עשירית להם. מפני שבה כלולות כל אותיות. ואותיות הם לגבי נקודות כגוף לגבי רוח. ובין כל דופק ודופק, י' שיעורו שהוא שיעור קומה, ו' שיעורו שהוא שיעור קומה.

וכאשר נקודות דופקות בו. הן דופקות כל הדפקים בנחת ברחמים. וכאשר אין שם ו' דופקות במהירות, והן דינים דפיקות של דוחַק אחַר דוחַק. והן עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע. וכלִי הנקודות הוא הנפש. הנשמה היא כתר על כולם, וממנה כתרים שהם טעמים. תנועת נקודות ואותיות. והיא תלויה במחשבה, ונקודות תלויות באמירה, אותיות בעשיה. וזה הוא אומר ועושה. מצד בימין אמירה. מצד השמאל עשיה. עמוד האמצעי כולל שתיהם אומר ועושה. ובמה אומר ועושה, בהויה, שנאמר בה יהיה אור ויהי אור. יהי אור יהי י' באור ונעשה אויר, שאוחז בשניהם בעמוד האמצעי.

ויש דופק של עץ הדעת טוב ורע, שמזה המקום יצה"ט ויצה"ר. והוא סוד להט החרב המתהפכת, שמתהפך ממַטֶה לנחש ומנחש למטה. דופק יצה"ט מראה בריאות ורפואה של כל איברים. ודופק יצה"ר מראה חולי כל איברי הגוף. וכל מי שחזק גובר. אם מתגברות זכויות נהפך מנחש למטה, ומיד מַטֵה כלפי חסד וכל הגוף מתרפא. ואם מתגברים חטאים נהפך ממטה לנחש ונושך כל איברים בכמה נשיכות של כאבים וחוליים. באותו זמן נאמר בדופק אין קול עֲנוֹת גבורה, ואין קול עֲנות חלוּשה, קול עַנות אנכי שומע. קול של עינוי קול של דופק בית חולי של הגלות אנכי שומע.

ויש דופק מעץ שהוא רע, אין בו טוב כלל. שממנו יוצא רוח סערה, שמסעיר בו גוף האדם, ונאמר בו רוח חזק מפרק הרים, שהם עצמות הגוף, ומְשַבֵּר סלעים, שהם צְלעות הגוף שהן כמו סלעים. וזה הוא יוצא בזדון ואין לו משקל ושיעור. ובו והאוניה שהיא הגוף חישבה להישבר. וזה הדופק עולה ויורד בגלי הים, שהם עשרה כתרים תחתונים. כמו שהיא מלכות קדושה כך היא מלכות רֶשַע. כמו המילה כך היא עורלה, ששם ס"מ ערל. ובת זוגו עורלה. נחש ואשת זנונים.

כנגד שתי יַרְכי אמת מצד הטומאה תאומיאל תוּמיאל. וכנגדם נאמר תהוֹמוֹת יְכַסְיֻמוּ יָרדו במצוּלוֹת כמו אבן. כנגד עמוד האמצעי הוא עוגיאל שמשם עוג מלך הבשן. מצד של שתי זרועות הם עזיאל. אגגיאל משם אֲגָג ובו, כי גָאֹה גָאָה סוס ורוכְבו רָמָה בים. עוזיאל, משם עזאזל ומשם עֲזָא ועזאל. והוא חזריאל, יְכַרְסְמֶנה חזיר מיער. ועליו נאמר ועל חרבך תחיה. והוא שַׂעריאל, שמשם רוח סערה, והוא עשיו איש שעיר. מתגבר אותו שנאמר בו עוֹזי וזִמרת יה ויהי לי לישועה, ה' איש מלחמה ה' שמו.

כנגד בינה שנאמר בה אלף בינה, אלו אלופי עשיו. כנגד חכמה אדם בלייעל איש אָוֶן. למעלה כתריאל כנגד כתר עליון, ומשם כתר לכל אלו שעוברים על התורה. ואלו כתרים תחתונים הם קליפות לע"ס. וע"ס מוח בתוכם. ואלו קליפות הן מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים. באלו קליפות מתלבש הקב"ה ושכינתו, לקיים בשכינתו ומלכותו בכל מָשָלָה, ולקיים בו כי מֶלך כל הארץ אלקים. אבל למעלה במקומו נאמר לא יגורך רע. אלא קליפות שלו למעלה הן לבושים מכמה גוונים יפים של אור, שמהם מתפשט הקב"ה בגלות, ומתלבש באלו אחרים, כדי לשמור את ישראל, שהם מתלבשים באלו הקליפות. כמ"ש בכל צָרָתָם לו צר, ומלאך פניו הושיעָם. בראשונה נתן אותם ביד השליח שהוא גבריאל, ולא היה מזון לס"מ ולמחנות שלו אלא ע"י השליח. בגלל חטאי ישראל התלבש הוא בהם, וכביכול באים לו ע"י הקב"ה, לזה אם ישראל הולכים בדרך ישרה ומקיימים תורה ומצוות שלו. ואם לא מקיימים תורה ומצוות שלו, נותן עשרה כתרים בידי ס"מ, ולא צריך מזון ולא מיד הקב"ה, כש"כ מהשליח שלו. וזה לפרעה, אשר אמר לי יְאוֹרִי, ואני עשיתיני, מפני שראה כתרים זרים ביד ס"מ. שבתחילה כאשר היו כתרים תחתונים ביד הקב"ה, מה כתוב בישראל, ורָאו כל עמֵי הארץ כי שֵם ה' נקרא עליך. ובזמן שאותם כתרים זרים ביד ס"מ, לא יְרֵאים אוה"ע מישראל, ועושים בהם כרצונם, עד שְעַת הגאולה, שיתקיים בהם ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. שאלו קליפות גורמות הבדלה בין הקב"ה ובין ישראל, וזה הוא סוד, כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. ועתיד הקב"ה להעביר אלו הקליפות, ולהיראות לישראל במוח מבפנים, כמ"ש ולא ייכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. ולא תהיה מחיצה בין הקב"ה ושכינתו ובין ישראל.

ובזמן שע"ס מתלבשות באלו קליפות, אלו שיודעים בקליפות עושים שבועה בשמות ובהויות של הקב"ה לאלו הקליפות ומבטלים גזרה. ועל אלו קליפות אמרו שצריך הבדלה. שהקב"ה מתלבש בהם בימות החול. ובשבת מתפשט מהם ומתלבש בלבושי קודש. ועשרה לבושים הם של קודש, שנאמר בהם ה' בָּדָד יַנְחֶנוּ ואין עימו אל נֵכָר, בד"ד עשר, כחשבון עשר קליפות של חול, כאשר מתלבש בהם נאמר בדד יֵשֵב מחוץ למחנה מוֹשָבוֹ. באותה קליפה שגורם בן אדם להתלבש שם ה' בה נוטל נקמה, ומפני זה לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. ומפני זה תיקנו בהבדלה, המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך. שלא יחבר קליפות החול לקליפות הקודש, ולא יעשה אותם תערובת.

וזה הוא שָׂדְךָ לא תזרע כלאיים ובגד כלאיים שַעַנטז. וכל מי שמערב אותם נאמר בו את מִקדש ה' טימֵא. שבשבת שמתפשט הקב"ה מאלו לבושים, ומתלבש בלבושי קודש, לא צריך לקרב לפניו לבושי חול, שהמוח לא מקבל טומאה, כמ"ש הלוא כה דְבָרִי כאש נאום ה'. שבו לא יכול להתערב שום עירוב, אלא בלבושים שמתלבש בשבת ויו"ט יכול להתערב, ובגללם ציווה לעשות הבדלה. שלמטה יש אילן מעורב טו"ר כלאיים, ועליו נאמר ועץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, מפני שאותו המוח שלו בבריאה, יכול להתערב עימו קליפה. אבל המוח שהוא אור בדרך אצילות לא יכול להתערב עימו שום תערובת.

ויש אילן של טו"ר של קליפות. שאלו גרעינים הם מבפנים רע, ומוח דק מבחוץ טוב. ויש שמוח דק מבחוץ טוב, ומוח הרבה רע מבפנים, כגון זהב וכסף קצת מצופה מבחוץ, ועופרת סיגים מבפנים, זה מטבע של שקר, פיו טוב ולבו רע. ויש שהוא קליפה מבחוץ ומוח מבפנים. ועליהם נאמר גוֹלֵל אור מפני חושך וחושך מפני אור.

ויש אילן למטה של עבודה זרה, שאין לו מוח אלא קליפה מבפנים ומבחוץ. ועליו נאמר לא כן הרשעים כי אם כַּמוֹץ אשר תִדְפֶנוּ רוח. והיא אֲשֵרָה שנוטעים אוה"ע לפני עבודה זרה, שפרי שלה מוץ אשר תדפנו רוח. בזמן שיבוא מלך המשיח עתיד הקב"ה להעביר כל אלו קליפות למעלה ואמצע ומטה, ולא תהיה ערבוביה בפמליה של מעלה. באותו זמן ה' בדד ינחנו לישראל ואין עימו אל נכר. באותו זמן ותוסף ללדת, נתוסף רוח הקודש על ישראל, כמ"ש ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקִרְבְּכם.

רבי אלעזר ורבי יוסי היו הולכים בדרך, הזדמן רבי אֶלְעָאי עימהם. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, שמעת בזה הפסוק, מדוע נאמר בו את את שתי פעמים. אחר שאמר ותוסף ללדת את אחיו, מהו את הבל. והרי שלושה ריבויים כאן, שְתֵי את ריבויים, ותוסף ללדת ריבוי. הרי שלושה ריבויים. אמר לו, שמעתי ששלושת ריבויים אלו, הם שלוש טיפות שנזרקו מאדה"ר. אמר לו, והרי אני שמעתי, אלה תולדות השמים והארץ, שם תֹהוּ. אמר לו, ודאי כך הוא, שמשם היה קין יסודו ועיקרו לפני שבא לעולם. אמר, ודאי סוד עליון מתגלה שלא שמעתי עד עכשיו.

אמר לו, אם כן אלו טיפות שנוספו כאן מה הן. אמר, ודאי אלו שלוש טיפות שוֹרוֹת שלוש חכמות. אחת היא חכמת המחשבה, ושנייה חכמת הדיבור, ושלישית חכמת המעשה. והן שלושה עולמות סתומים. שלוש טיפות שתלויות מן המוח העליון סֶגול אנו קוראים לו. ויש שלוש עליונות עליהן שתלויות ממו"ס של עתיק העתיקים, והן סגולתא. שלוש עליונות נרמזו בי' עליונה שיש לה קוץ למעלה וקוץ למטה וגֵו באמצע, ושלוש טיפות שניות שהם סֶגול מן י' תחתונה. וסוד הדבר בראשית. שלוש מאדם ראשון, ושלוש מאדם תחתון. ובאלו שלוש נקודות נאמר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיי אין אלקים. ואלו הם שלושה גלגולי אדה"ר. של שלוש טיפות שנזרקו בשלושת האבות, שבהן, י'.

יברכך ה', יָאֵר ה', יִשָׂא ה', ושלוש שניות בִּבְרית ושני עמודי אמת, שנוח שם ויפת משם היו. שנאמר בו נוח איש צדיק מצד הצדיק חי עולמים. שם ויפת, מצד שני עמודי אמת. וסוד הדבר כאן, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. מה שמו באמא עילאה ששם חכמה, ומה שם בנו באמא תחתונה ניכר. אבל שלושה גלגולים בשלושת האבות, ושלושה בשלושה עמודים שלמטה. ואלו שישה היו עתידים להיות שלושה בשֵת ושלושה בהבל, אלא שפרחה י' משֵת שהיא נקודה.

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. רבי יוסי ורבי אלעאי היו הולכים בדרך, הזדמן רבי אלעזר עימהם. אמרו, ודאי עליך נאמר ויפגע במקום שפגשנו בשכינה. אמר להם, עליכם נאמר ויפגעו בו מלאכי אלקים. מהם מלאכי אלקים, אלו שנאמר בהם עושה מלאכיו רוחות, שרוחות שלכם מֵרוּחַ של הקב"ה, שמחו כולם בדרך. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, מהו ותוסף ללדת את אחיו את הבל. ועוד, מה בא לרבות ותוסף וּשְניים את את אָחיו את הבל.

אמר לו, ודאי ותוסף זו תוספת רוח הקודש שהוא עמוד האמצעי, משם נוסף לו רוח הקודש. שני אֶת לרבות בו נשמה ונפש משכינה עליונה ותחתונה. ומה הייתה תוספת על הרוח, זו חכמה מאדם עליון.

אמר רבי יוסי, שמעתי ששלושת ריבויים אלו, הם שלוש טיפות שנזרקו ממו"ס של כל הסתומים. ואלו הם שלושה גלגולים. ואלו שלוש טיפות, שמעתי שהן כנגד שלוש נשים שנאמר בהן חַכְמות נשים בנתה ביתה, שאחת אופה ואחת עורכת ואחת מקטפת, לאותה שנאמר בה ראשית עריסותיכם חַלה. וזו חלה של פסח שהיא סגולתא, היא טיפה ראשונה וממנה נזרקו שלוש טיפות. והן שלוש אותיות י', י' י' י' שהן סגולתא. והן י' יברכך, י' יָאֵר, י' יִשָׂא. ובאיזה מקום נזרקו, בשלושה אבות, ששם ירד אדם בשלושה גלגולים. ומאיזה מקום נזרקו, מאותו שיורד בהן, זה יה"ו, מצד החכמה העליונה.

וכנגד שלוש טיפות אלו תיקנו שלוש מצות בפסח. אחת מצה שלמעלה לברך בה המוציא. שנייה לחם משנֶה. שלישית לחם עוני בלי מלח. שהרי נאמר על כל קורבנך תקריב מלח. מפני שהיא מצה פרוסה. כמו פָּרֹס נפרסה מלכותך. עד שתהא שלֵמה לא צריך להקריב עליה מלח, שהוא חולָם, ומה הוא חולם. שהוא אמצעי של כל שלוש טיפות עליונות הן סגולתא, שתלויות ממו"ס עתיק העתיקים.

שלוש טיפות נזרקו בגולגולת ממוח שני והן סֶגול. ואיפה נזרקו, בשני עמודי אמת וברית. שהם כנגדם נוח שם ויפת. נוח נזרק בצדיק, כמ"ש נוח איש צדיק. שם ויפת בשני עמודי אמת. ועליהם נאמר ברא שית. שלוש טיפות עליונות שהן סגולתא, שנזרקו ממו"ס, הן קוץ האות י' למעלה והקוץ שלה למטה וגו באמצע שלה. המוח שנזרקו שלוש טיפות אלו ממנו, היא י. וזו י' שהיא למעלה מאות א. י' למטה מן א, מוח שני. ושלוש טיפות שנזרקו ממנה הן סֶגול. שלוש טיפות של האדה"ר שהן שלושה גלגולים, ושלוש של האדם השני שלושה גלגולים.

מי הם אדם עליון ואדם שני. אלא מה שמו ומה שם בנו. מה שמו אדם עליון, מה שם בנו אדם תחתון. ושניהם נרמזו באותו פסוק שאמר משה, ואָמרו לי מה שמו, מה אומַר? שלוש טיפות, אחת אופה במוח, שהוא כנגד ימין, שהוא אופה שהוא שר האופים. ואחת עורכת זו המוח שהוא מצד שמאל, שנאמר בה אף ערכה שולחנה, ונאמר שולחן בצפון כנגד הלב. ואחד מקטפת כנגד המוח שהוא לאחור כלפי כתף. וכנגד אלו שלוש טיפות הן שולש אותיות י' שהן ביו"ד ה"י וא"ו ה"י, שמעידים על עילת כל העילות, שכתוב אני ראשון ואני אחרון ומבַּלעדיי אין אלקים. שהוא ראשון ואחרון ומבלעדיו אין אלקים.

ומשישה תיקונים אלו רצה הקב"ה לברוא את שֵת להיות שמו שִית. להיות בו שלושה גלגולים של אדם ושלושה של הבל, אלא שפרחה י' משת שהיא נקודה אבן שתייה שמשם הושתת העולם.

ובזו הי' חָטא יוסף, כמ"ש ותֵשֵב באיתן קשתו, ויפוֹזוּ זרוֹעֵי ידיו. מהו ויפוזו, שנזרקה טיפה שהיא י' בין עשר אצבעות ונחלקה לעשר ניצוצות שנזרקו מקשת שהיא ברית. ובאיזה מקום נזרקו, בעשרה הרוגי מלכות. אמר לו והרי שמעתי שעשרה הרוגי מלכות בני יעקב היו. אמר לו, אלא בצורות דמותם היו.

אמר לו, ומי גרם שנזרקו שם. אמר לו, צורת דמות אביו שהזדמן אצלו, שהיה צורת דמות אדה"ר. זה גרם שנזרקו להם, ונעץ ציפורניו בקרקע והבריח עצמו, ולא נזרקו באותה זונה. שאם לא שנראה לו צורת דמות אביו לא היו נזרקים כך, וצורת דמות אביו גרם שאותה טיפה וינוס ויצא החוצה, ולא בעבירה. ובשכר וַיָנוס, בזו הזונה, שאם היה זורק אותן בזו הזונה, היו ישראל טובעים בים, ולא לחינם נאמר בשכר וינוס, הים ראה וינוס. ואם לא, לא היו יוצאים ישראל מן הים. והוא קיבל עונשו באלו עשרה הרוגי מלכות, שהיו עתידים לצאת ממנו עשרה שבטים, ומפני זה היו עשרה הרוגי מלכות כמו עשרה שבטים שהיו עתידים לצאת ממנו, והיו חושבים החברים שעשרה בני יעקב היו.

אמר לו, אם כן מי נתן סוד זה בשת. אמר לו, נשמות הצדיקים נבראו לפני שנברא העולם, כמו שנאמר, בראשית, אין ראשית אלא נשמה. אמר לו, משום כך אמר הפסוק מגיד מראשית אחרית. ומפני זה שת הוא סיום האותיות. ומהן ניכרים ראש האותיות שהוא א"ב בא"ת ב"ש. ועוד שת, ש' שלו הם שלושה ענפי האילן למעלה. והיא שורש למטה. ומראה בהם שלוש גלגולים למעלה, ושלוש למטה.

ת' תפארת, ש' שלום, כולל שישה צדדים. וזה דרגת משה כולל שלושה אבות ושלוש דרגות תחתיהם. והם גלגול של אדם, שֵת אֱנוֹש הבל נוח ושם יפת. ומשת ואנוש התייחסו כל דורות. כמ"ש אז הוּחַל לקרוא בשם ה'. אז אותו שכתוב בו, כי מן המים משיתיהו, אז הוחל לבוא בגלגול אותו שנאמר בו אז ישיר משה.

ומפני זה שת משם הושתת עולם. ומפני זה כי שָת לי אלקים זרע אחר תחת הבל. שנאמר בו בשגם זה הבל. ואיוב עליו אמר מי שָת, בַּטֻחוֹת חכמה. חכמה מים עליונים, משם נמשך. ומפני זה כי מן המים משיתיהו. ש' שלוש האבות, וזה מ"ש מן משה, ה' שכינה תחתונה. הבל ה' ל"ב.

וְכָפַל שמו שני פעמים משה משה. לאחוז בשני אותיות ה' ה' עליונה ה' תחתונה. ולאחוז בשלושה ענפים ובשלושה שורשים שהם שישה. שתי פעמים מ"ה ממשה הוא מראה סוד מה שמו ומה שם בנו. שבשלושה אבות התלבש מ"ה שלמעלה, ובשלוש דרגות שלמטה מ"ה שלמטה. ומשה כולל שניהם. הוא מרכבה שלֵמה עליונה ותחתונה, כמו כן ש' מן משה שלושה האבות, שנאמר בה ופני אריה אל הימין, ופני שור, ופני נשר לארבעתן, מ"ה של משה ודמות פניהם פני אדם, ומפני שהוא מרכבה למעלה ולמטה, אמר ואָמרו לי מה שמו מה אומַר אליהם.

בינתיים הרי רבי יצחק ורבי יודאי ורבי יהודה ושאר החברים באו. אמר להם רבי שמעון, במה אתם עוסקים. אמרו לו, שמענו בך ובאנו אצלך. ששאלנו עליך את כל החברים ולא מצאנו מי שמודיע לנו ממך. עד שפגשנו ברבי יוסי ורבי אלעאי ורבי אלעזר שהיו מתעסקים בסוד של הבל בכל גלגולים שלו.

אמר רבי שמעון, ודאי מעשה הצדיקים, למעלה תלוי. ושם נודע הכול. והתעוררות שלמטה גורמת התעוררות שלמעלה. בוודאי סוד הגלגול במקום אחד הוא, וכל גלגולים הם כמו גלגלים שעולים ויורדים. וגלגל אחד הוא קבוע באמצע ביניהם, והוא לא מתנענע כאן וכאן.

וסוד הדבר הרי נאמר, דור הלך ודור בא והארץ לעולם עומדת, שהיא קבועה ביניהם. כמו כן נפש היא בקביעות הגוף. ורוח עולה ויורדת בגוף, ומתפשטת בכל ורידי הלב. כבר נאמר שגלגולים הם כמו גלגלים שעולים ויורדים בגלגול אחד. כמו כן נפש היא בקביעות הגוף, ורוח יורדת ועולה בגוף, ומתפשטת בכל ורידי הלב שמתנועעים. כמ"ש, אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילֵכו. אבל הנפש קבועה בלב, כאשה שהיא קבועה בבית. כמ"ש מושיבי עקרת הבית. ובעלה ויֵצֵא יָצוא וָשוב, כך דור הולך ודור בא. זה עמוד האמצעי, הוא הולך ובא בגלגול. אבל השכינה לעולם עומדת. היא לא הולכת בגלגול, ולא מורכבת במקום אחר. ומפני זה נאמר בה אשתך כגפן פורייה. מה גפן לא מקבלת הרכבה ממין אחר מכל אילן של העולם, כך השכינה לא מקבלת עליה הרכבה אחרת בעולם אלא מבעלה.

קמו כל החברים והשתטחו לפניו, ואמרו, אילו לא באנו לעולם אלא לשמוע זה די. פתח ואמר, וזרח השמש ובא השמש. וזרח השמש זה עמוד האמצעי, שהוא משה בצורת דמותו. וזרח כמ"ש ה' מסיני בא וזָרח מִשֵׂעיר לָמוֹ. ובא השמש כאשר נאסף משה. ועִם כל זה שנאסף, אל מקומו שואף זורח שם, וזה יהושע שהיה כמו הירח שהיא השכינה.

וזרח השמש זה משה, כאשר יבוא בגלגול בצדיק גמור. וכאשר הוא לא בצדיק גמור ובא השמש. נאסף ממנו, והולך ובא בגלגול עד שמוצֵא מקומו, ומפני זה אל מקומו שואף זורח הוא שם.

וזרח השמש זה הקב"ה. באיזה מקום, בבן אדם שהשכינה עימו. כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך, ותרגם אונקלוס, במקום שתִשרה שכינתו שם. ואם אין השכינה שם, ובא השמש. נאסף ממנו הקב"ה, ונשאר בחושך, ושולטים עליו כמה משחיתים, וכמה ייסורים רעים שאין הם ייסורים של אהבה, כמ"ש על כי אין אלקַי בקִרבי מְצָאוני הרעות האלה. שאלו רעות ממונות על כל עיתים ורגעים, שכתוב וַתִפְקדנו לִבְקָרים, לִרגעים תִבְחָנֶנוּ. וזהו שאמר דוד ביָדך עיתותיי, הַצִיֵלני מיד אויביי. ומי גרם שלא שורה השכינה עליו, ולא מאיר השמש עליו. מפני הבל של שקר ודברי שקר שיוצאים מפיו. ומפני זה יש הבל אשר נעשה על הארץ. יש הבל ויש הבל. יש הבל מבעלי השקר שנאמר בהם הבל הֵמָה מעשה תעתועים, שהם תועים במעשה השקר.

ויש הבל שנאמר בו, כי על כל מוצָא פי ה' יחיה האדם, וזה הבל התורה, שהוא חמישה חומשי תורה, מן ב' של בראשית עד ל' לעיני כל ישראל. וזה הוא הבל. והרי שישה הם עם זה ספר. אלא זו ו' שהיא קול שעולה בהבל שהוא ה', זכאי הוא מי שמחבר אותם כאחד, ומוציא אותם מפיו באהבה ויראה של י"ה. ומפני זה יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים.

אמרו לו החברים, רבי רבי, אם כך שהם צדיקים, מדוע מגיע אֲליהם כמעשה הרשעים. אמר להם, הגלגול גורם להם שיבוא להם כמעשה של הרשעים. כאילו היו רשעים כך יבואו להם ייסורים וּדְחָקים. וזה אלו שנשמות שלהם מצד אדם והבל. שזה חָטא במחשבה ומעשה, וזה חטא במחשבה ומעשה. ומפני זה אמר עליהם הפסוק בשגם זה הבל, גם לרבות אדם.

אמרו לו, יודעים אנו שמחשבה היא אדה"ר, מ"ה שלמעלה, מ"ה שמו. המעשה כ"ח שלו. כ"ח אותיות של מעשה בראשית ברא ה'. והכול חכמה כח מה. אם כן במה היו יכולים לחטוא כאן. אמר להם, בוודאי כל מי שחָטא בגופו ששם מעשה, ובנשמתו ששם מחשבה. כאילו חטא באותו שנברא הוא בצורת דמותו, כמ"ש ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו.

ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, שיש להם עושר ושלום ואריכות הימים בזה העולם. אמרו לו, אחַר שהם רשעים מדוע יש להם כל זה הכבוד. אמר להם, זו הטובה שלהם היא הבל וּרְעוּת רוח. שהגלגול שלהם גרם להם, שהיו רשעים גמורים, ועשו כמה מיני טובות, מביא להם הקב"ה בגלגול, להשלים להם שכרם בזה העולם, כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו, להַאֲבידו. ועליהם נאמר, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וממקום קדוש יהלֵכו, וישתכחו בעיר, אשר כן עשו, גם זה הבל.

בינתיים הרי רבי פנחס יורד מישיבה עליונה, ונראה תחת צל רבי שמעון, ואמר לו, מהו הבל אשר נעשה על הארץ, וכי על הארץ נעשה הבל. אלא כמו שנאמר ואד יעלה מן הארץ. שיש הבל אשר נעשה על הארץ. הבל התפילות והבל התורה נעשה על הארץ של הקב"ה שהיא שכינתו, שנאמר בה והארץ הדום רגליי. ומה הוא הבל שנעשה עליו. אלא הפוֹך הבל ותמצאהו הלב. וממנו יוצא הבל, וזו נפש, ובו עולה דיבור. רוח יוצא מאונה שמאלית של הלב, וממנו יוצא קול. וקול הוא האילן, שנֶחלק לכמה קולות שהם ענפי האילן. והפרי שלו דיבור. ושניהם עץ פרי. והם גוף וברית. זה עץ ו', וזה פרי י' אות הברית.

ה' תחתונה שורש האילן, שיש בו שלוש אותיות ו' כנגד שלושה ענפי ה-ש'. ה עליונה שלושה ענפים. והם שלוש אותיות ו' מן ויִסע ויבוא ויֵט. זה הוא עה"ח שעָקַר ענפיו, שקיצץ בנטיעות והסתלק הפרי. ונאמר באילן כִּרְתוּ את האילן וקוֹצוּ ענפיו, הַפִּילו את עליו, וּפַזרו פירותיו. אבל עיקר שורשיו בארץ הַשְאירו, שהוא ה' תחתונה. הסתלק הו"י ונשאר ה'. ומפני זה שלוש משמרות הָוֵי הלילה. ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שכתוב, ה' ממרום ישאג. ה' של הלילה, עָלֶיהָ הקב"ה שואג בשלוש משמרות ששם הו"י. שם הו"י הוא ודאי. ומנַין לנו שעָקר אדם האילן והפרי וענפים שלו, ולא נשאר שם אלא שורש שהיא ה' תחתונה. כמ"ש ויאמר לו אַיֶכָּה. כמו אֵיכָה, שנאמר בו אֵיכה ישבה בדד, איך ה' ישבה בדד. משום כך התגלגל אדם בשלושת האבות, שהם ענפי האילן וגוף ופרי האילן. ונתקן מה שעָקר. ירד באברם ונטע בו ה' שהיא ענפי האילן. ירד ביצחק ועשה פרי שהוא י' מן יצחק. ירד ביעקב ונטע בו ו' שהוא האילן, שנאמר בו ואלקי יעקוב.

אח"כ בא משה שנאמר בו בשגם הוא בשר. שגם זה הבל, והוריד חמישה חומשי תורה שהיא שורש האילן, והשלים האילן בשם יהו"ה. ומפני זה נשלם בו שם יהו"ה. כמ"ש ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. כי יאמרו לא נראָה אליך יהו"ה, שלאבות לא נגלה להם. מפני שלא היה שלם השם באבות, לא נגלה להם. כמ"ש ושמי ה' לא נודעתי להם. במה שחטא אדם נתקן. ובמה שחטא הבל נתקן, והוחזר הכול בתיקונו בענפיו בשורשיו בגופו בפריו. והכול נשלם בב"ר, שהוא משה, ב"ר מן בראשית. מה שהיה שֵת ירדה שם י' ונעשה שִית. ומתחיל בב' שהיא ברכה להוציא הארץ מהקללות שנאמר בה ארורה האדמה בעבורך. ואח"כ ירדה ר' עליה שהיא ראשית חכמה. וכאשר קרב להר סיני, ירדה א' מן הראשית שהיא אנכי וירד עליה כתר, שהן אותיות של עשר אמירות. ונשלם האילן בכל תיקונים שלו.

אמרו לו, רבי רבי, הרי האילן שלם ביהו"ה, מדוע ירדה א' מן בראשית. אלא מפני שהוא נביעה להשקות האילן. שמשם אלקים מְלֵאה מכל ט"ס, שהן בבראשית. שית, הן שש ספירות. ברא ג"ס עליונות. אלקים הוא עשירית מלֵאה מכל התשע, שלמות כולם. ומפני זה. בראשית ברא אלקים. בראשית ברא עם אלקים, את השמים ואת הארץ. באו לנשק אותו, פרח למעלה.

אמר רבי שמעון, חברים, בוודאי הקב"ה הסכים איתנו עליונים ותחתונים להיות בזה החיבור. זכאי הדור שזה מתגלה בו. שעתיד כל זה להתחדש ע"י משה בסוף הימים בדור אחרון. לקיים הפסוק, מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה. ובו מִ'מְכוֹן שִ'בְתו הִ'שגיח. אשרי העם שככ"ה לו בגי' מש"ה, אשרי העם שה' אלקיו. שעליו נאמר דור הולך ודור בא, ואין דור פחות משישים ריבוא. ועליו נאמר דָבַר ציווה לאֶלף דור. והתפשטותו היא בכל דור ודור, צדיק וחכם שמתעסק בתורה, עד שישים ריבוא, להשלים את כולם מפגם שלהם. וסוד הדבר, והוא מחוֹלל מִפְּשעינו, שהוא שקול לכולם, כמו שנאמר, אשה אחת ילדה שישים ריבוא, ומיהו משה ששקול כשישים ריבוא. ומפני זה נאמר עליו דור הולך ודור בא לאותו עולם. ודור בא הוא יבוא כמקודם.

כי שָת לי אלקים זרע אחר. שֵת התפשטותו הייתה עד יעקב. שפרח בו י' מן שית ונשאר שת. ונשאר יעקב עָקֵב. שיעקב צורת דמותו של אדה"ר היה. כמו שנאמר, יופיו של יעקב כעין יופיו של אדה"ר. ומפני זו הי' נאמר אבן מאסו הבונים, שהם אברהם ויצחק. שנאמר בה לגבי אדם, הוא יְשוּפְךָ ראש ואתה תְשוּפנו עקב. שהיו יודעים שהייתה עתידה ללקות מהנחש. ומפני זה נאמר בה אבן מאסו הבונים.

אמרו לו החברים, והרי אמר רבי פנחס שאות י' היא ביצחק. אמר, ודאי י' עליונה היא מן חכמה. וזו היא י' קטנה. ומפני זה נאמר בה עקָב. כמ"ש ואתה תשופנו עקב. וזו כף יֶרֶך יעקב שכתוב ויגע בכף יְרֵכו. וכתוב והוא צולע על יְרֵכו. וזו י' מן אדנ"י. והיא י' מן הוה"י. שבה וַיַסתר משה פניו כי יָרֵא מֵהַבִּיט למקום שחטא בתחילה, לפני שיבוא בגלגול. כיוון שבא יעקב שם, מיד ויעקב נסע סֻכֹּתה וַיִבֶן לו בית, בת י'. מיד נשלמה י' בעקב ונעשה יעקב, וזה הוא שאמר הפסוק ויבוא יעקב שלם, ואח"כ בא משה והפך הוה"י מדין לרחמים וחזר יהו"ה. וזה הוא סוד אבן מאסו הבונים. באותו זמן אמרו כולם מאת ה' הייתה זאת, היא נִפְלָאת בעינינו.

ויהי מקץ ימים ויבֵא קין מפרי האדמה מִנחה לה'. מאיזה מקום הביא לו. מקץ ימים, משאריות שלו, כגון בן אדם שהוא בסוף ימיו חוזר בתשובה כאשר אין לו כוח לעשות טו"ר. ובנערותו בחוזקו לא שב. כמ"ש מפני שֵׂיבה תקום. ומפני זה, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. אבל הבל מבכורות צֹאנו הביא לו קורבן, מיופי שלו, ומפני זה וַיִשַע ה' אל הבל. ועוד, אל קין ואל מנחתו לא שעה, מפני שהקורבן שלו היה מאותו מקום שנקרא ערווה. ומה היה פשתים, שנאמר בו ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערווה.

אמר לו רבי אלעזר, שמתכסה בו בשר ערווה טוב הוא. אמר לו, בני, לא כל עריות שוות, זה לא הקריב קורבן זה אלא להקריב ערווה שלו לה', שנאמר בו, איש איש אל כל שְאֵר בְּשָׂרוֹ לא תִקְרבו לגלות ערווה אני ה'. ומהי ערווה שלו, זוהמה רעה עורלה, נקבה של עורלה, אותה שנאמר בה, אדה"ר מושך בעורלתו היה, ומה היא אמא של ערבוביה רעה, פרי האילן של טו"ר, שנאמר בה ותיקח מפריו ותאכל, ותיתן גם לאישהּ עימה. ומה היא, לילית, משם באים ערב רב שהם מעורבים בישראל, שנאמר בהם הוי גוי חוטא, שהם זרע מְרֵעים בנים משחיתים, עזבו את ה', ואמרו, אלה אלהיך ישראל לעגל. ומפני זה ואל קין ואל מנחתו לא שעה.

והרי הקב"ה נאמר בו ורחמיו על כל מעשיו, וכתוב כי לא אֶחפוץ במות המת, ומקבל אותם, כש"כ את קורבן קין. אלא שהיה רצונו לרע כמו שנאמר. אבל הבל היה רצונו בקורבן שלו, לקרב השכינה לאותו שנאמר בו ועתיק יומין יושב, לבושו כשלג לבן, וּשְׂער ראשו כצמר נקי, במה, באותו שהקריב מבכורות צאנו ומחֶלְבֵהֵן. ומפני זה וישע ה' אל הבל.

ומיד שלא התקבל קורבן קין, וַיִחַר לקין מאד. ויאמר ה' אל קין למה חרה לך שלא מתקבל קורבנך. אם תיטיב מעשיך בגלגול, שְׂאֵת לך בעולם ותתקבל בתשובה. ואם לא, לַפֶּתח חטאת רובץ. אמר רבי אלעזר, כאן לא צריך להתכסות סוד, מהו שְׂא"ת. ולא באתי לדרשה בזה הפסוק. אלא שהרי שְׂאת מַשָׂא הוא, ובהיפוך אותיות שא"ת הוא אש"ת. כאן רמוז שעבר על, ואֶל אשת עמיתך לא תיתן שְכוֹבְתך לזָרַע, לטומאה בה, שבא על תאומתו של הבל. וזה הוא ויקום קין אל הבל, קם על תאומתו. ואח"כ הרג את בעלה, כמו המצרי, וסוד הדבר וַיִפֶן כה וכה, ונאמר, מהו ויפן כה וכה, אלא ראה מה עשה בבית ומה עשה בשדה. ואין שדה אלא אשה, כמו שאתה אומר כי בשדה מְצָאה. כמ"ש ויהי בהיותם בשדה. ויפן כה וכה, הסתכל אם היה בו מצד הטוב. שלעיתים נפרש טוב מן רע ומשם הם גֵרים. ומפני זה הסתכל מכל צד עד שישים ריבוא, ולא ראה שם גֵר שיוצא ממנו, וַיַך את המצרי.

ואח"כ מה כתוב, ואם לא תיטיב, אל תקרא וְאִם אלא וָאֵם. שהוא יֶתר שְׂאת ויתר עוֹז. לפתח חטאת רובץ. מהו רובץ. אלא כי תראה חמור שונאך רובץ תחת מַשָׂאוֹ. שהוא לא יכול לסבול על כתפיו חומר התורה. לא יכול לסבול עליו עול מלכות בגלות. וחדלת מֵעזוב לו. כאן הראה לקין שעתידים להיות ישראל בדוחק בגלות, עני ורוכב על חמור, שיהיו כחמור משא על כתפיו מעול המס בגלות ומכובד המלאכה. וזה הוא רובץ תחת משאו בגלות, ובני קין שהם עשירים וחזקים במלכים בחוזק רב. ומפני זה אמר, הלוא אם תיטיב שאת. הלוא אם תיטיב להיות שאת לעניי ישראל שהם כבדים במשא כבד. אני אסבול לבניך בעולם, ומאריך עליהם. ואם לא, לפתח חטאת רובץ. שער הגיהינום נפתח, לקחת נקמה ממך ומבניך.

אמר רבי שמעון, ברוך בני לעתיק יומין, שהרי רוח הקודש התעורר אצלך לגלות כאן חידושים שלא נודעו עד עכשיו. אמר, ודאי זה הוא קול דְמֵי אחיך צועקים אליי. אלו דמי ישראל, שעתידים לגזול אותם בני קין ערב רב רשעים בגלות. וזה הוא כי מלאה הארץ חמס מפניהם, וזה הוא הריגת קין את הבל, שעני חשוב כַּמֵת.

ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה. פתח רבי שמעון ואמר, מהו מקץ ימים. אלא מאותו מקום שעתיד לומר בו, קץ כל בשר בא לפניי, קץ שׂם לחושך, ותרגם יונתן בן עוזיאל קץ כל בשר, הַשְחָתַת כל בשר, מלאכי חבלה. ראה שעתידים לצאת ממנו מְחַבְּלי כרמים, שהם ישראל, שכתוב, כי כרם ה' צבאות בית ישראל. משום כך, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. וראה שעתידים לצאת מהבל כמה צדיקים. משום כך וישע ה' אל הבל ואל מנחתו.

והרי בשעה שנולד קין נאמר בו, קניתי איש את ה'. ולא היה כך. משום שלא התבשמה. ונחש חזק הטיל בה זוהמת דין קשה, ומפני זה לא הייתה מבושמת. וכאשר קין מצד הנקבה יצא חזק קשה בדיניו. כיוון שיצא זה נחלשה היא והתבשמה אח"כ. והוציאה אחֵר עָרֵב יותר. ועלה ראשון שהיה חזק קשה על האחר. שהרי כל דינים התעוררו עימו.

בוא ראה מה כתוב, ויהי בהיותם בשדה, בשדה שנודע למעלה. בשדה שנקרא שדה של תפוחים. וניצח זה הדין את אחיו משום שהיה קשה ממנו, והכניעוֹ והסתירוֹ תחתיו, עד שהתעורר בזה הקב"ה, והעבירוֹ מפניו, ושקעו בנקב התהום הגדול. וכָלַל את אחיו בשקע הים הגדול שמבַשֵׂם דמעות עליונות.

ומהם יורדים נשמות לעולם, איש כפי דרכו. ואע"פ שטמונים הם, מתפשטים זה בזה ונעשו גוף אחד. ומזה הגוף יורדות נִשמות הרשעים תקיפי הרוח, משניהם עולה על דעתך כאחד, לא, אלא אחד לצדדיו ואחד לצדדיו. זכאים הם הצדיקים שנשלפו נשמותיהם מזה הגוף הקדוש שנקרא אדם שכולל הכול. מקום שכתרים ועטרות קדושות מתחברים שם בצרור האשכול.

ויאמר ה' לקין, אֵי הבל אחיך, אמר רבי שמעון וכי לא היה יודע הקב"ה היכן היה הבל ששואל אותו. והרי לא מתכסה ממנו דבר, כמ"ש אם יִסָתֵר איש במסתרים ואני לא אֶרְאנו. אלא אוי להם לבני אדם הטיפשים אטומי הלב סתומי העין, שעליהם נאמר עיניים להם ולא יראו באור התורה. אלו הם בהמות, שלא מסתכלים ולא יודעים אלא בתבן התורה, שהיא קליפה מבחוץ ומוֹץ שלה, שנאמר בהם מוץ ותבן פטורים מן המעשר. שחכמי התורה בעלי הסודות זורקים תבן ומוץ שבחוץ, ואוכלים חיטה של התורה שהיא מבפנים. כ"ב אותיות התורה שעולות לחשבון חִט"ה.

בוא ראה, אלו בהמות חושבים ששאל אותו הקב"ה אֵי הבל אחיך, כמי שלא יָדע היכן הוא. אלא, א"י הוא שהסתלק מן אדנ"י. שהוא א' אהי"ה אמא עילאה אנכי. י' יהו"ה שעלה עימה לדון את קין, משום כך כאשר הסתלק א"י מן אדנ"י נשאר ד"ן. ומפני זה א"י הבל אחיך. ויאמר לא ידעתי, השומר אחי אנכי. לא ידעתי שהשכינה שהיא אנכי. עימו שם. א"י שהסתלק אמא ובן אצל חכמה ליטול נקמה ממנו. ומדוע אצל חכמה, מפני שהוא אדם עליון שנברא אדם תחתון בצורת דמותו.

ויאמר מה עשית, קול דְמֵי אחיך צועקים אליי. מהו דמי, דם היה צריך לו. אלא מהו דמי, ד"ן כחשבון דמ"י. וזה הוא דן אנכי ואחרי כן יֵצאו ברכוש גדול. ועוד מהו קול דמי, קול דם היה צריך לו. אלא תרגם אונקלוס, קול הזרע שעתיד לצאת מן אחיך. אלו שישים ריבוא שעתידים לצאת מהבל, באותו שנאמר בו בשגם זה הבל. כולם צווחים מן הארץ. כאן רמוז עינוי הדין ועיוות הדין וחמס ושוד ושבר שעתידים בני קין לעשות לבניו של הקב"ה, וזה הוא קול דמי אחיך. אחיך נקרא מצד אלו שנאמר בהם והִרְגו איש את אחיו.

אמר רבי אלעזר, אם כן נודע שכל צרה זו תהיה בגלות האחרונה. מדוע נאמר קניתי איש את ה'. אם תאמר מפני קיני שיוצא ממנו זרע מעולה. אחַר שייאסף הוא, יתעוררו בני קין להחריב העולם, ומהם קול דמי אחיך צועקים. כמ"ש משוד עניים מאֶנְקַת אביונים.

אמר לו רבי שמעון, בני. קין מצד האילן של טו"ר היה. והתפשטות של טוב היה בגלגול עד קיני חותן משה. משם ואילך התפשטות של רע. ומפני שהראה לו הקב"ה מה שעתידים לעשות בניו לישראל בכל דור ודור, שהכול הראה לו. אמר, גדול עֲווני מִנְשׂוֹא. ומנין לנו שהראה לו גלגול שלו בכל דור ודור? כמ"ש הן גֵרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אֶסָתֵר והייתי נע ונד בארץ, נע ונד ודאי. כאן רמוז הגלגול שלו ובניו. כמ"ש ובכן ראיתי רשעים קבורים וָבָאו. והרי נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו, להַאֲבידו. הן גרשת אותי זה גלגול ראשון. היום, כאותו שנאמר בו, היום אם בקולו תשמעו. והייתי נע ונד שני גלגולים אחרים. אֶסָתר, כאן רמוז, ויאמר אסתירה פניי מהם. והן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר, ועליהם נאמר על שלושה פשעי ישראל, ועל ארבעה לא אשיבנו, שלא מחזיר אותם בגוף רביעי, ולא בפדיון רביעי. אלא נאמר בישראל, ה' בדד יַנְחֶנו ואין עימו אל נֵכר. משום כך נאמר, אין מקבלים גֵרים לימות המשיח.

אֵי הבל אחיך. בוא וראה, שתי אותיות אלו שמעתי שלמקום עליון הן עולות. א"י. א' אָמוֹן [חניך, מתלמד] מופלא ומכוסה. י' מחשבה, שבזה המקום חטאו אדם והבל. ונאמר שהן א' כתר עליון, י' מחשבה. למעלה למעלה עלה זה החטא. אמר לו רבי אלעזר, אבא, והרי כמה מחשבות הן. השכינה נקראת מחשבה, והיא י' מן אדנ"י. וחכמה מחשבה. וכתר שהוא א' מן אדנ"י מחשבה. וכמה מחשבות הן זו למעלה מן זו, וזו על גב זו. כמ"ש כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. ולמעלה מכולם מחשבה סתומת כל סתומים, עליונה על כל עליונות, שאין מחשבה אחרת למעלה ממנה. וכמה מחשבות הן לבושים זו לזו. והוא ניכר שלא חָטא אלא במחשבה שהיא לבוש. כמ"ש ואִירָא כי עירום אנכי ואֵחָבֵא. נאמר באדם ואחבא, ונאמר במשה ויסתר משה פניו.

אמר רבי שמעון, בני. בוודאי בכל חטא אדם. במחשבה שהיא לבוש, ובמחשבה שהיא מבפנים. ומפני זה אמר למשה בזמן שאמר הַראני נא את כבודך, אמר כי לא יִרְאני האדם וחי. שאם זכה שיראני, וחי לעולם. ומפני זה אמר לו, לא תוכל לראות את פניי. ואין הם פנים כאן אלא פנים שלא נראים. במקום שניכר עילת העילות, ובמקום שמתגלה. וחטא האדם גרם שלא יכול משה להסתכל בו, כש"כ אחר. שעילת העילות הסתלק ממחשבה שחטא בא אדם. ומפני זה עין לא תְשוּרנו, ומחשבה לא תְכִילהו. לא יכול להשיג אותו. שהוא חי החיים. ובמקום שהוא שורה אין מיתה שם. ומחשבה שהסתלקה ממנו, בוודאי היא חכמה, לבוש לחכמה סתימאה, בוודאי בה חָטא אדם. ומפני זה נאמר בו ואירא כי עירום אנכי ואֵחָבא.

אמר רבי אלעזר, והרי מכאן נלמד שלא חָטא במחשבה עליונה אלא באותה שהיא לבוש ממנה, ונשאר הוא באותה שהיא מבפנים. במוח בלי ראש. ומפני זה ואירא, שהזדעזע מאותה שבפנים מן מחשבה סתומה שהוא עילת העילות. אמר לו רבי שמעון. בני. במחשבה שהוא מוח אף כך חטא שהזרע משם יוצא. שהוא נביעת עה"ח שהוא אור קדמון ואור צח ואור מצוחצח. שלוש טיפות שנרמזו בי' עליונה. קוץ שלמעלה וקוץ שלמטה וגֵו באמצע. ועירֵב שם חושך שמפסיק בין עילת העילות למו"ס. ומפני זה כי לא יראני האדם וחי עד שאותו חושך נעבר משם. וזה הוא סוד כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. ומפני אותו חושך, אין מחשבה יכולה להשיג שם. כש"כ עין. עד שנעבר משם אותו חושך. וכמוהו למטה יש ענן חשוך שכתוב סַכּוֹתה בענן לָך מֵעֲבוֹר תפילה.

הזדעזע רבי אלעזר וכל החברים והזדעזעו זקנים בעלי הישיבה. אמר רבי אלעזר, עד עתה לא ידעתי שחטא האדם כך היה עליון, שהגיע למקום עליון של כל עליונים. אמר, אבא, תן לי רשות לשאול אע"פ שלא ניתן רשות לכל בן אדם לשאול כש"כ לדעת. אמר לו, אמור בני, שהרי הרצון נמצא ורשות ניתנה לגלות כל מה שיכולתי לדעת. אמר לו. אבא. ניכר מפני אותו חושך שמפסיק בין עילת העילות למחשבה סתומה, שעילת על כל העילות לא משתתף בשום מחשבה סתומה כש"כ גלויה. ולא בשום אור גנוז וטמון וקדמון וצח ומצוחצח. אמר, ודאי כך הוא שאם אלו אורות ומחשבות היו ממנו לא היה יכול חושך להבדיל. אבל עילת כל העילות הוא על כל אורות גנוזים וסתומים כנשמה בגוף. ואור קדמון אע"פ שהוא סתום וגנוז והוא קדמון לכל ספירות ולכל אותיות ונקודות וטעמים, כך הוא לגבי עילת על כל העילות, כגוף לגבי הנשמה. שבעילת העילות אין בו גוון ולא צורה ולא צורת דמות, ולא שותפות. ובמקום שעין לא שולטת מי יכול לעשות דמיון.

אחר שהרהר תשובה אדם למטה, חזר לבוש לגבי המוח שהוא אבא, ראש של תפילין. והתחבר המוח שהוא חכמה באמא. מיד ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישֵם. והם תפילין שהם מעור. באותו זמן עמדה תשובה שהיא אמא ראש של תפילין עם אדם להגן עליו ולכסות עליו שהיה ערום, כמו שהיא מכסה על המוח העליון. ובנִי, כל מי שמניח תפילין כאילו מכסה על המוח העליון. ומפני זה שכינה עליונה לא זזה ממנו. וסוד הדבר, אם עוונות תשמור יָה, אדנ"י מי יעמוד? מ"י יעמוד ודאי, שהיא אמא עילאה, תשובה הרי עומדת באדם העליון, והשכינה שהיא תפילה של יד באדם התחתון. השכינה העליונה יורדת עם אדם, והשכינה התחתונה עם הבל. ועם כל זה בעלי הטֹהרה אשר באים מהם, ומפני זה ותלכנה שתיהם.

מיד שחטאו ישראל במעשה העגל מה כתוב, ובפשעיכם שולחה אמכם, שנאמר בה כי אִם לבינה תקרא. והסתלקה מהם וַתָרֹם מעל הארץ. שלא יורדת עליהם אלא בשבתות וימים טובים. ונשארה שכינה תחתונה יחידה למטה, ושכינה עליונה יחידה למעלה. וכתוב איכה ישבה בדד. שבתחילה לא הייתה שכינה עליונה זזה מהם כמו שכינה תחתונה. זכאים הם בעלי התשובה שמורידים אותה עליהם בכל יום ושעה ורגע ולא זזה מהם בכל מקום. שעליהם נאמר בהתהַלֶכְךָ תַנְחֶה אותָך, בשוכבך, תשמור עליך. ואין לה עליהם יום ידוע כמו האחרים שלא יורדת עליהם אלא בשבתות וימים טובים, אבל בעלי תשובה לא זזה מהם לעולם.

ומפני זה, בני. אֵ"י הבל אחיך. אם יכולים אנו לומר א' י' מן אהי"ה אמא עילאה, ונשארו ה' ה'. ונאמר עליהן ותלכנה שתיהם. כאן חָטא הבל. אדם חטא בי"ו מן יהו"ה והסתלק י"ו ונעשה ו' י'. אמר רבי אלעזר, והרי י' ו' הן, י' למעלה ו' למטה. מהו ו' י'. אמר, בני, כך הוא ודאי. שחטא זה הוא למעלה באות א שעלתה במחשבה שהיא י' עליונה ששם עילת העילות. ונשאר ו' י' כמו זה . ועל י' עליונה נאמר כי ידע שמי, שֵם י'. יקראֵני ואֶעֱנהו. זכאי הוא מי שמוריד אותו במחשבתו למקומו. שזו המחשבה עליה נאמר, זאת התורה לעולה למִנחה ולַחַטָאת ולאָשָם ולמילואים ולזבח השְלָמים.

ומדוע נאמר באות י' כי ידע שמי. אלא, כמו שאין באות י' שותפות של אות אחרת. כך אין בו שותפות, שהוא אחד ואין שני לו. אחד בלי חשבון. הוא ברא הכול ואין בורא עליו. וכי יש שיכול לברוא אפילו יתוש קטן אלא הוא? אלא, מים יש להם כוח לברוא אילנות ועשבים, והם נבראו. אבל בורא עולמות ברא ואין עליו מי שברא אותו, ולחכם ברמז, שבמקום זה אין לגלות יותר.

אמר רבי אלעזר, מכאן נלמד שיש בורא בשותפות של אותיות. כגון ב' מן בראשית שהיא אמא. ר' מן ראשית שהיא חכמה. ו' מן בורא שהוא עמוד האמצעי. א' מן בראשית שהוא כתר. שי"ת. שש ספירות. הרי כולם עשר. אם חסר אחד לא נשלמה בריאה. אבל עילת על כל העילות הוא ברא הכול בלי שותפות כלל.

אמר רבי אלעזר, וכי הרי שמעתי, שבע"ס לא נאמר שם אלא אצילות ולא בריאה. אמר רבי שמעון, ומי אמר שיש בהן בריאה, אלא כל העשר בשותפות זו עם זו עושות בריאה בעולם. ואני אומר שאם היה חסר אחד מן המניין לא נשלמה אותה בריאה. אבל עילת על כל העילות הוא בורא בלי שותפות אחרת שהוא אחד בלי שותף כלל לא למעלה ולא למטה ולא באמצע ולא מכל צד כלל. אמר, ודאי עתה התגלה מה שלא נמסר לגלות אפילו מהלב לפה. וסוד זה צריך להסתיר מכל בן אדם. שאין כל מוח יכול לסבול זה. אלא אלו שיודעים בסודות, אלו שהחכמה שלהם עולה על כל נביאים וחכמים.

אמר רבי אלעזר, אבא. הרי התגלתה א' בסוד עליון כאשר עלה עילת העילות באות י' ונשאר ו"י אלא מה או"י. אמר לו א' עליונה יש למעלה מן א'. שיש א' מאותיות גדולות, ויש א' מאותיות קטנות, ויש א' מאותיות בינוניות. הם אדם של בריאה אדם של יצירה אדם של עשיה. ועליהם נאמר כי גבוה מעל גבוה שומר, ויש שלושה עליונים עליהם בדרך אצילות. ועליהם נאמר וגבוהים עליהם.

ואלו של בריאה הם לבושים לאלו של אצילות. וזה הוא אור לבוש עליון. והן עשר מתלבשות בעשר. ואלו של אצילות אמרו לאלו של בריאה שמתלבשות בהם, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כל ספירה נתנה בו חלקה מבפנים ומבחוץ. ואם חסר אחת מע"ס שלא הייתה נותנת בו חלקה לא היה נשלם בניין האדם. ובזמן שחוטא אדם, כל ספירה וספירה נוטלת חלקה ממנו ונשאר אַיִן. וסוד הדבר וּמוֹתַר האדם מן הבהמה אין. ומפני זה נאמר ואדם בִּיקָר בַּל יָלין, נמשל כַּבְּהמות נִדְמוּ, אדם שהיה לן בכבוד שלמעלה ולא שמר אותו, נמשל כַּבְּהמות דמות שלו, שהן חיות הקודש, אבל עילת העילות כאשר ברא אותו כמ"ש ויברא אלקים את האדם בצלמו, הוא נטל הכול ממנו, ונתן בו בלי שותפות של אחר. שאו"א עשו אותו בציוריהם בשני ציורים, כמ"ש וייצר ה' אלקים, וייצר בשני ציורים. ציור של אבא שהוא יהו"ה, וציור של אלקים שהיא אמא. וזה הוא וייצר ה' אלקים. ואח"כ עשה אותו כלי, כמ"ש עפר מן האדמה. מן האדמה לא כתוב, אלא עפר מן האדמה. וזה שכינה תחתונה שנאמר בה ואדם על עפר ישוב, שהיא הגלגול שלו.

אמר רבי אלעזר, אבא, אחַר שהרצון נמצא צריך לפתוח דברים בגלוי. מהו אדם שברא עילת העילות בצורת דמותו, שהרי כתוב שאין בו דמות. אמר לו, בני. כאן לא אמר בצלמנו, שיש בו צורת דמות. אלא בצלמו, רוצה לומר כמו שהוא רואה ואינו נראה, שיהיה הוא כך. וכמו שאין בו צורת דמות, שיהיה הוא כך. וכמו שאין קדמון עליו, שיהיה הוא כך. וכמו שהוא עילת העילות אחד בלי שותפות ובלי חשבון, שיהיה הוא כך. הכול כמוהו.

ויש אדם של בריאה ויצירה ועשיה בגוון אחר בלבושים וגוף שלחוץ בלבד, שבאצילות הרי נאמר שאין בו בריאה ויצירה ועשיה כלל. יש בריאה שברא הוא למטה בצורת דמותו. אבל לא שנברא הוא.

ובוא ראה, אע"פ שנאמר בספירות בריאה. בלבוש מבחוץ הוא. ואין הוא מבפנים. ומפני זה כתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו, כאן סוד אחר בגוף. יש ספירות של בריאה ויש ספירות של אצילות. ומפני זה ויברא אלקים את האדם, זה עמוד האמצעי שנאמר בו כתפארת אדם לשבת בית. בצלמו שכינה תחתונה, בצלם אלקים שכינה עליונה. וייצר ה' אלקים את האדם זה צדיק חי עולמים. יְצָרוֹ ביצירה עליונה וביצירה תחתונה. שהן י' י' מן א. ו' מן וייצר הוא ו' האמצעי, שהוא בשתי אותיות י' באות א. ושתי אותיות י' עליהם נאמר חַכְמות נשים בנתה ביתה, והן חכמה קדומה וחכמה תחתונה.

ואדם מצד אות ברית י' נולד מהול. כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא, אִמרו צדיק כי טוב. ששם אין קליפת עורלה כלל. וזה שנאמר אדה"ר מושך בעורלתו היה, זה אדם של עשיה, ומה היא, זו קליפה שמתלבשת בו לשלוט על הכול. כמ"ש ומלכותו בכל משלה. ומפני זה נאמר בה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו להתלבש בכל צורות דמות וקליפות.

ועוד נאמר בה בשכינה תחתונה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, שתהא כלולה מכל ספירות, שכל ע"ס נותנות בה כל אחת חלקה. ומהו חלקה, אלא כל ספירה נותנת בה עשירית שלה. שכל ספירה עולה לעשר. ונתנו לו כל אחד ואחד עשירית שלו נשארו הן תשע תשע. וכל אחת ואחת נשלם בה לעשר. ומפני זה מְעַשׂרים אחד מעשרה. ומפני שהיא כלולה מכולם נאמר בה אהבת כלולותייך, כלולה מהכול, ולאחר שנכללה מעליונים נאמר בה וְיִרְדוּ בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ, נכללת בתחתונים, ואפילו בכל קליפות הס"א מתלבשת, לקיים בה ומלכותו בכל משלה, ובכל מה שהתלבשה נכללת בשמו. הרי כאן אדם של עשיה ויצירה.

אדם של בריאה העמידוהו על תפארת. מהו בצלמו, בצלם, שני צורות דמות שלו למעלה. אלו הם וא"ו, שני אותיות ו'. אלו שני צורות דמות של א שהוא אדם של האמצע. ששכינה עליונה היא דמות אדם עליון שהוא חכמה עליונה. ושכינה תחתונה דמות אדם שהוא עמוד האמצעי.

עמוד האמצעי בצורת דמות הכתר וזה אדם של בריאה. ואדם של יצירה צדיק בצורת דמות של חכמה. ומפני זה וה' נתן חכמה לשלמה שהוא צדיק ברית שלום שָלֵם ה'. והשכינה התחתונה אדם של עשיה דמות השכינה העליונה והכול אמת. ומפני זה פעמים נקראת נשר, פעמים חיה, פעמים יונה, פעמים ציפור. בכל מה ששולטת נקראת בשמו. ובעשבים נקראת שושנה. עץ פרי עושה פרי. וכאשר שולטת על הארץ נקראת ארץ. וכאשר שולטת על הים נקראת ים על שמו. וכאשר שולטת על הרים נקראת סלע. אין בריה בעולם ששולטת עליו שלא נקראת בשמו. אבל עם כל זה ששולטת על הכול, עושה הבדל בין דרגות שהם מוח ופרי, לקליפות הס"א שהן כקליפות אגוז שמכסות על המוח. וסוד הדבר ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. אוי לו למי שמְעָרב קליפות הס"א עם דרגות צד הטֹהרה.

והאדם ידע את חווה אשתו, ותהר ותלד את קין. וכי לא הכיר בה עד אותו זמן? אלא מיום שנחרב ביהמ"ק הקב"ה לא מתייחד עם שכינתו בימות החול. ולא היו ישראל מכירים חוזקו בימות החול. מפני שממשלת עבד ושפחה בהם. אחר שיועברו מהעולם מיד, וידע אדם עוד את אשתו, ובאותו זמן כי מלאה הארץ דעה את ה'. ובאותו זמן מתקיים הפסוק כי כולם יֵדעו אותי למִקְטַנָם ועד גדוֹלָם. וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין. ידע ודאי כגון ומרדכי ידע. יש ידיעה לטוב ויש ידיעה לרע. בזמן שהולידה את קין ידע את כל אשר נעשה אותה זוהמה. ועד אותו מקום שמגיעה ומתפשטת אותה זוהמה בכל דורות. ושלושה גלגולים, עליהם נאמר הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. אחר שיתגבר על יצרו שלא עושה חטא. וזו הידיעה של קין היא שהתגלתה לו עד אותו מקום שמתפשט. שעליו נאמר כי משורש נחש יֵצא צפע. מפני שהוא משורש נחש שהטיל זוהמה בחווה. מלאך המוות שגרם מיתה לאדם ולכל דורות שלו, כך זה דרכו להרוג. ומפני זה הרג את הבל.

וזו הזוהמה שנלקחה ממנו היא לילית, אמא של ערב רב, עליה נאמר רגליה יורדות מוות. שהיא סם מוות של אל אחר שהוא ס"מ. והיא פרי שלו. גם לרבות אל אחר נחש, בגללה נאמר ותיקח מפריו ותאכל. כאן הסוד של חווה ותיתן גם לאישהּ עימהּ ויאכל, גם לרבות. ואח"כ ראה אותו שמתחרט כמו שנאמר גדול עווני מנשוא. ומפני זה קניתי איש את ה'. כאן רמוּז קיני חותן משה, שעתיד לחזור בתשובה ולקבל אות ברית. כמ"ש ויָשֶׂם ה' לקין אות, אות ברית מילה להגן עליו.

ומפני זה ותוסף ללדת את אחיו את הבל. מהו ותוסף. אלא סוד הדבר ולא יָסַף עוד לדעתה, מפני אותה זוהמה שיוצאת ממנו, וראה התפשטותו בכל דור. כיוון שראה את הבל שהתפשטותו בכל דור לטוב, אמר ותוסף ללדת. הוסיפה היא כמה קורבנות וכמה תחנונים וכמה בכיות בשבילו, כיוון שהוא היה עתיד לטהר הזוהמה שלו מהעולם. והרי קוהלת אמר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים. כאן מתגלה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. יש הבל ויש הבל. ועליהם נאמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. בשגם זה הבל, ונאמר בשגם זה משה. משה זה שֵת, והוא שֵם, והוא הבל, והן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר.

וסוד הדבר אַיֵה השָׂם בקִרְבּו. שהוא מה שמו. וזה אדם שהוא רביעי. ובשבילו נאמר ועל ארבעה לא אשיבנו. לא אשיבנו בגלגול יותר. כיוון שנח בו אביו שהוא אדם, באותו זמן נודע מה שמו ומה שם בנו כי תדע. וזה הוא סוד מה שמו מה אומר אליהם. וזה הוא מרכבה שלֵמה. ש, שלוש חיות שרוכב עליהם מ"ה. ועליהם נאמר הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר.

קם רבי שמעון ואמר, ותוסף ללדת את אחיו את הבל. אוי לעולם שיש להם עיניים ולא רואים,

אוזניים ולא שומעים בסודות התורה, והולכים אחר בצע זה העולם. בוא ראה, קין הוא יצה"ר, הבל יצה"ט, הבל הוא הלב. והם שני בתי הלב. כמ"ש לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. לב חכם לימינו זה הבל, שנאמר בו ותוסף ללדת את אחיו את הבל, הוא תוספת רוח הקודש. קין הוא רוח הטומאה שהוא גורע ולא מוסיף. קין, הגוף, קֵן לשניהם. ובגללו נאמר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. ודאי קין הוא הלב, שהוא קליפת האגוז. לא אותו שלמעלה שהוא פרי עה"ח. ומפני שזה קין יש בו טו"ר, נאמר בו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. עד שנעבֶרֶת אותה קליפה מן האגוז, פרי נקרא, מיתה וחיים, אור וחושך, הבל טוב והבל רע. הבל התורה שהיא להב, וכתוב קול ה' חוצב להבות אש. וזה ה 'של משה, מ' משה, ש' שת, שנאמר בו כי מן המים משיתיהו, ש' שֵם, ולא לחינם היה שם קובע מדרשות בתורה. והיה שת סיום הא"ב, שת בגלל כל שַתָה תחת רגליו.

והבל מצד הימין הוא כולל ז' הבלים, והם אבגיתץ. שישה עולים, שהם לְהָבים בשש טבעות הקנה. והבל הפה שביעי. וכנגדם אמר דוד שבעה קולות של הבו לה' בני אלים. ועל אלו שבעה נאמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצָא פי ה' יחיה האדם. ואלו ז' קולות עולים בז 'רקיעים. ויש ז' של שמאל שיורדים בשבע ארצות. ועליהם אמר קוהלת, כי מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה.

שבעה הבלים טובים אלו הם שֶבַע שְנֵי השָׂבָע, ולנגדם אחרים כנגד שֶבע שְנֵי הרעב. אלו הבלי חיים ואלו הבלי מיתה. ומפני זה יש הבל ויש הבלים. ה' לב, ד' ארבע חיות הכיסא, ו' שש מעלות הכיסא. ועליהם שורות עשר אמירות שהן י'. ו' שיוצאת מהבל הוא קול שהוא פורח באוויר, שהוא אור, חמישה אור ודאי הם ה' עליונה. י' דיבור ואמירה, והם הבלים. הבל עולה בה' עליונה, והבל יורד בה' תחתונה, יורד דיבור. ובאלו הבלים עולה. בקול אחד עולה, ובזה יורד. בה' תחתונה עולה קול שהוא ו'. בה' עליונה יורד דיבור שהוא י'. והבלים עולים ויורדים בלב. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים שם, והם י"ו. ה' תחתונה מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה, זה ה' עליונה שנקראת השמיימה. ואם לא עולים במחשבה שהיא יו"ד ה"א וא"ו ה"א לא מסתכלים בתפילות. אלו הבלים שאין הם מצד הייחוד. והבלים אחרים הם בפירוד, ועולים במחשבה רעה, ומפני שיש שם פירוד נאמר במחשבה שלהם מחשבה רעה מצטרפת למעשה, והבלים שאין בהם פירוד, מחשבה שלהם מצטרפת למעשה.

ועיקר של ארבע אותיות ועשר אותיות היא מלכות, שהיא כלולה מכל ע"ס. ובו צריך הכול לכלול. שכל מי שנוטל מלכות בלי ט"ס הוא מקצץ בנטיעות. וכל מי שנטל ט"ס בלי מלכות הוא כופר בעיקר.

הבלים של ס"א הצד האחר, עליהם נאמר הבל המה מעשה תעתועים. שהם הבלים עולים בנִבְלוּת הפה ובשִקְרוּת. וכולם עולים אצל המוח. יש חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ברקיעים, שהם קליפות, שכתוב הוי מושכי העוון בחַבלי השווא. וכתוב כי שמים כעשן נמלָחוּ, וחפרה הלבנה וּבוֹשָה החמה כי מָלַך ה'. וכמה הבלים יש להם שכולם מלאים שקר ושָוְא. וכל מי שמוציא דברי שקר, כמה מלאכי חבלה פותחים כנפיהם כנגדם, כמ"ש כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפיים יגיד דבר. ואלו דיבורים הם בונים כמה בניינים.

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. בוא ראה הבל הוא הלב. ויש ב' בתים בלב. לב חכם לימינו הבל. לב כסיל לשמאלו זה הבל. קין הוא יונק משניהם. והוא עץ טו"ר. וקין הוא זוהמת הנחש שהטיל בחווה. ועליו נאמר כי משורש נחש יֵצא צפע. מה דרכו של נחש להרוג, כך זה הרג. ואח"כ התחרט. ומפני זה ויָשֶׂם ה' לקין אות, אות ברית מילה. ומפני זה אמר קניתי איש את ה'. ואע"פ שקי"ן הוא זוהמה. יכול להיעשות נק"י, כגון יתרו שנאמר בו ובנֵי קינִי חותן משה.

וסוד הדבר, הבל הבלים אמר קוהלת. ונאמר יש הבל ויש הבל. יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, אמרתי שגם זה הבל. הבל של ימין, ה' הכיסא, ו' שש מעלות לכיסא, ד' ארבע חיות. אלו הבלים הם לבוש לתפארת ומלכות שהם ו"ה. י"ה כלולים, י' באויר. ה' תחתונה דיבור שעולה בהבל. והכול נכלל בשם האדם שמתפלל תפילה או שעוסק בתורה. אבל הבלים אחרים שנעשים בארץ, עולים באוויר זה העולם בקול ודיבור של חול. וישראל מתפללים בהם המבדיל בין קודש לחול. ויש אחרים שנאמר בהם הבל המה מעשה תעתועים. והם הבלים וקול ודיבור של נִבְלוּת הפה, הם מצד אלהים אחרים ממונים של שאר עמים שהם ס"מ ונחש. עליהם נאמר בהבדלה ובין ישראל לגויים. כל אחד כפי מעשיו כך בונה בניין. שזה לעומת זה עשה האלקים.

ובוא ראה, מי שהבניין שלו למעלה בצד הטֹהרה, בעל אלו הבלים של תורה ותפילה. עליו כתוב, ואשׂים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ, ולאמור לציון עמי אתה. והרי נאמר, אל תקרא עַמי אלא עִמי. מה אני בדיבור שלי עשיתי שמים וארץ כמ"ש בִּדְבַר ה' שמים נעשו, כך אתה בשותפות עימי תעשה בדיבור. אבל אחרים שמוציאים מפיהם הַבלי שבועה, עליהם נאמר כי רבים חללים הפילה. ואלו נקראים חללים. שמחללים שם ה', ומוציאים הבלים מפיהם, הבלי שבועה, עליהם נאמר כי רבים חללים הפילה. ואלו נקראים חללים. שמחללים שֵם ה', ומוציאים הבלים מפיהם וקול ודיבור לשקר ושבועה לשקר, ומזכירים שמו לחינם ולשקר. באותו שם שמוציאים לבטלה ולשקר, בונים להם בניינים שמבטלים אותם מהעולם. כמ"ש לַשָוְא הִכֵּיתי את בניכם. אוי להם לבני אדם שמוציאים מפיהם דיבורים וּשְבועות של שקר. טוב להם שלא יבואו לעולם. קמו החברים כולם ואמרו הרחמן יצילנו הרחמן יצילנו.

אמר רבי שמעון, חכמים, כל אלו בניינים תלויים במחשבה. כמו שמצאנו בקין והבל. קין היה עובד אדמה, והביא בקורבן פשתים. מאותו צד של ערווה הייתה מחשבה, להקריב לפני הקב"ה ערווה. ומנַין שפשתים הוא מצד הערווה. שנאמר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערווה. הבל היה רועה צאן, הקריב קורבן מבכורות צֹ­­אנו. כמ"ש והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו. מחשבתו הייתה באותו מקום שנאמר בו, ועתיק יומין יושב, לבושו כשלג לבן וּשְׂער ראשו כצמר נקי. והקב"ה מחשבתו הטובה צֵרְפָה למעשה, ומפני זה קיבל אותו. ומחשבה רעה לא מצרפה למעשה. וזה הוא קורבן קין. ומפני זה חרה לו. מיד ויאמר ה' אל קין, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלוא אם תיטיב שְׂאת. אם תיטיב מעשיך שְׂאֵת. אני מאריך לך, ואטול מַשָׂאך עליי. ומנין לנו שֶשְׂאת משא של חטאים הוא. שכתוב נלאיתי נְשֹׂא. ואם לא תיטיב מעשיך לפתח חטאת רובץ. וזה פתח הגיהינום, ששם חטאים שלך שולטים עליך. ואם תיטיב מעשיך אתה תמשול בו.

הרשעים לא שולט בהם מוסר אלא שומרים איבה. כמו עשיו, וישטום עשיו את יעקב. יעקב כמו הבל, ועשיו כמו קין. ויאמר מה עשית. חטא זה שהרגת את אחיך לא עשית אותו אלא לשם שנקרא מ"ה. מ"ה אֲעִידֵך, ומעיד עליך, והוא תובע אותך, ולא עוד, אלא מ"ה שהוא אדם שעשה אותך, גרם זה, שהוציא מלאך המוות בך לעולם. וזה הוא פוקד עוון אבות על בנים. והרי נאמר, אם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. אלא כך היה, מעשי אביו היה בידו. על סיבה של אשה היה. כמ"ש ויהי בהיותם בשדה. ואין שדה אלא אשה, אשה גרמה מיתה לאדם, וגרמה מיתה להבל. כמו שנאמר ביעקב עם הממונה של עשיו וייאבק איש עימו. כמו כן היה קין והבל. וניצח הבל את קין. והוא מצד הרחמים שחס עליו ולא רצה להורגו. וקם הוא וַהֲרָגוֹ. ואשה גרמה זה. עליה נאמר רגליה יורדות מוות. ובקנאה שלו הרג אותו.

ויאמר, מה עשית, קול דְמֵי אחיך צועקים אליי מן האדמה. אתה הוא בנו של הנחש שגרם מיתה לאדם, שנאמר בו ארור אתה מכל הבהמה. כך יש לך לרֶשֶת ממנו. שמעשה שלו בידך. משום כך ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה זו הייתה הארץ, שקילל אותה הקב"ה תשע קללות. קילל את קין אחת להשלים לעשרה. ומפני זה אמר ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה, לקחת את דמי אחיך מידך. כי תעבוד את האדמה, לא תוֹסֵף תֵת כוחה לָך. שתהא תשושה כוחה אצלך, ולא יֵצאו ממך מלכים ושליטים.

נע ונד תהיה בארץ. שכתוב, וְיִרדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה. שהם בני אדם שתלויים במזלות שדומים לחיות ובהמות ועופות. כולם הולכים אצלך להרוג אותך. ואתה תלך נע ונד מראשונים. נ"ע ונ"ד, עָוֹ"ן ד"ן. ועוד, נע ונד מפני שאתה עו"ן של נִד"ה, ובנידה נעשית שהיא הזוהמה שהטיל נחש בחווה, משום כך נע ונד תהיה. ועוד נע, מפני שאתה מצד ס"מ. נד, מפני שאתה מצד הנחש. נע בעוה"ז, נד בעוה"ב. שהם שכינה עליונה ושכינה תחתונה. שנוטלים שניהם נקמה ממך. ומפני זה כאשר שמע שבמקום עליון זה היה תלוי הבל, מיד ויאמר קין אל ה' גדול עווני מנשוא. כאן שב בתשובה והתחרט. משום כך וישם ה' לקין אות. כאן רֶמז אות ברית מילה שקיבל יתרו, שנאמר בו ובני קיני חותן משה שנפרד מקין. וביתרו נתקן קין מחטאו. ועוד, באותו זמן קיבל אותו. מפני שהראה לו בניו של קיני חותן משה שהיו עתידים להיות בלִשְכַּת הגָזית. אמר וכי את הרשעים מקבל הקב"ה בתשובה, על אחת כמה וכמה את הצדיקים. מיד ויֵצא קין מלפני ה'. בזה יצא מן הדין וקיבל עליו כל מה שנגזר בו. שכתוב וישב בארץ נוד. מה שאמר לו נד שם עליו ו' ונעשה נוד. וזה הוא שנאמר בו וישם ה' לקין אות לבלתי הַכּוֹת אותו. שאם היה נד, נאמר בו והיה כל מוצאי יהרגֵני. ומפני ששב בתשובה וקיבל עליו אות ברית, שם עליו אות ו' להציל אותו. ולא עוד אלא ששם אותו קִדְמת עדן, שבגללו זכה לגן עדן.

ויֵדע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך. כל אלו תולדות מנעו אותו להַתְרות בהם. והם חנוך, ועירָד, ומְחוּיָאל, ומתושאל, ולמך. ולמך לקח שתי נשים עדה וצילה. עדה חִנוּך לטוב. חנוך לנער על פי דרכו. צילה חִנוך רע, וזה מלאך המוות שמחנך את בן האדם בחינוכים רעים. עירָד אח"כ מכניס רעדה בבן אדם באיברים שלו. ולאחר שמפיל בן אדם בחטאים, מלשין עליו, ומראה לא"ל כל מה שעושה וזה הוא מחִיָאל מְחַוֵי [מראֶה] א"ל. ואח"כ יורד ומתיש כוחו והורג אותו, וזה הוא מתושָאל שֶשָם מוות שאוֹל. ואין מוות אלא עניות. ואח"כ מולך עליו, וזה הוא למך, נהפך עליו למלך. ושתי נשים שלו אחת עדה שמעיד על חטאי בן אדם. ושנייה צילה שהולך עליו כצל, כמ"ש כי צל יָמֵינוּ עֲלֵי ארץ. וכתוב ימיו כצל עובר.

ותלד עדה את יָבָל, אחר שהורג אותו בעניות, ושולטים עליו עדה וצילה. יבל כמו שמים וארץ שנאמר בהם כי שמים כעשן נמלָחו והארץ כבגד תִבְלֶה. ויבל הוא אבי יושב אוהל ומִקְנֶה, שאוסף ממון, ואח"כ נאמר בו לא יועיל הון, והרי נאמר ששולטת עליו עניות שהיא מוות. ואין עניות לפני הקב"ה כעניות התורה. ואין מוות כאלו שעוברים על דברי תורה שנקראים מתים. ומפני זה כתוב והָשיבו וִחְיוּ. ואחי יבל היה אבי כל תופש כינור ועוגב המנגנים בכל מיני ניגונים, ובן אדם ששמח בהם ומתעסק בהַבלי העולם, עליו אמר קוהלת שְׂמח בחור בילדותֶךָ, וִיטִיבְךָ ליבך בימי בְחוּרוֹתיך, ואח"כ מה אמר לו, ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט, שעליהם נאמר, זִמְרה בבית חורבן בבית. אלא וּשְׂמחתם לפני ה' אלקיכם. כמ"ש והיה כְּנַגֵן המנגן ותהי עליו יד ה'.

וצילה גם היא ילדה את תוּבל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל. זה יצה"ר שנאמר בו אם יצרך מתגבר עליך מוֹשכֵהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ. ואחות תובל קין נעמה זו אימם של שדים. ולמך בשעה ששולט על בן אדם והיא בו חזק כאבן וכברזל, ולא עוסק בתורה, שולט עליו והורג אותו ועושה בו פצע וְחַבּורה. כמ"ש כי איש הרגתי לְפִצְעי וילד לְחַבֻּרָתי. באותו זמן עתיד לקחת הקב"ה נקמה משניהם. כמ"ש כי שבעתיים יֻקַם קין, ולמך שבעים ושבעה. כמ"ש בילע המוות לנצח.

וידע אדם עוד את אשתו ותלד בו ותקרא את שמו שֵת. סיום הא"ב. ועליו אמר איוב מִי שָת בַּטֻחוֹת חכמה. מה חכמה זו שחסר ממנו י'. שבה היה שית. שהוא ברא שישה, והוא ראשית, והיה נאמר בו מגיד מראשית אחרית. היה משמש שֵת במקום הבל. ומפני שחסר ממנו י' נקרא אחר, מפני שכאשר חטא אדם פרחה ממנו י', ועשה שת בלי י' שהיא חכמה. ומפני זה ההתחלה הייתה מן ח', שהם ח' ימים של ברית מילה. כמ"ש אז הוּחל לקרוא בשם ה'. ומשם עברו ברית מילה. והעבירו ממנו עורלה ופריעה למעלה בד' ולא בח', שהתחלה של ח' היא בינה, למנצח על השמינית. ועליה נאמר אז הוּחל. ועוד, אז הוחל לשון תפילה, כמ"ש אז תקרא וה' יענה. זו היא שמירה טובה. שאע"פ שהבל הרג אותו קין, שממנו היה יוצא מי שיעמיד אותו. כמ"ש אז ישיר משה, רועה יעמיד רועה. ואח"כ אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה'. אבל כאשר עמלק שהם בְּכוֹרֵי מצרים ערב רב מעורבים בישראל, עליהם נאמר תִמְחה את זכר עמלק, שלא נשאר מהם שריד, שאלו הם ערבוביה מכל אומות ואפילו מקין. ומיד שיימָחו מהעולם אז הוחל לקרוא בשם ה'.

בראשית אין ראשית אלא נשמה. אמר לו, מכאן ניכר שבזה אות ברית המילה, חָטא אדם וכל דורות שבאו אחריו, שכתוב פוקד עוון אבות על בנים, מפני שמעשה אבותיהם בידיהם. אמר לו, נמצא ששֵת הוא גלגול אדם והבל שנאמר בו בשגם הוא בשר, בשגם זה הבל. וסוד הדבר אז הוחל לקרוא בשם יהו"ה, וָאֵדָעֲךַ בשם. אז, אותו שנאמר בו אז ישיר משה. בשם ה', ואדעך בשם. בשני שמות מה שמו ומה שם בנו, ונאמר בו הוחל שמשם הושתת העולם.

בינתיים הרי רבי שמעון ורבי יצחק ורבי יודאי ורבי יהודה ושאר החברים, פגשו ברבי אלעזר וחבריו שהיו עימו, אמר להם, במה אתם עוסקים. אמרו לו, בסוד גלגול אדם והבל. אמר, ודאי בסוד עליון שהיינו מתעסקים, הייתם אתם מתעסקים.

פתח כמקודם ואמר, יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים. זה אדם והבל. במחשבה ובמעשה חטאו. כמו שהעמדנו למעלה ומה הוא מחשבה ומעשה. או"א חו"ב עליהם נאמר כולם בחכמה עשית, הרי עשיה, מפני ששם כֹּח מה. זו חכמה שנחלקה לשני צדדים. מ"ה הוא אדם מחשבה. בינה. שם י"ה או"א ובן בתוכם עמוד שסומך אותם. אותו שנאמר בו בשגם הוא בשר. בשגם זה הבל. שהוא משה. משם היה. וכך נאמר בשגם זה משה. הבל נקרא על שם ב' מן בראשית. ל' לעיני כל ישראל, ה' חמישה חומשי תורה שעתיד להינתן על ידיו. וזה הוא הב"ל. שנאמר בו כי על כל מוצָא פי ה' יחיה האדם.

ויש הבל של ס"א שנאמר בו הבל המה מעשה תעתועים, וזה הוא הבל של נִבְלות הפה ודברים בטלים שאין בהם תועלת כלל. ומפני זה יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים. מהם הרשעים, זה ס"מ ונחש. ש של משה היא שלושה ענפי שורש האילן וזה ש מן שת. מ"ה מן משה זה אדם, שהוא בצורת דמות האדם שלמעלה. וזה הוא מה שמו ומה שם בנו, וזה מ"ה, תורת ה' תמימה. ה' חמישה חומשי תורה שניתנו לו בארבעים ימים וארבעים לילות, שלֶחֶם לא אכל ומים לא שתה. ומפני שעָקַר ש שהיא שורש האילן ממקומה ונעשתה שלוש ענפים שהם שלוש אותיות ז' כמו זה ש. שזרע שהוא יורה כחץ, נעשה ז'. ששלוש טיפות התפשטו ונעשו שרביטים. ומפני שעקר אותם ממקומם, ומה שהיה שורש אחד עיקר אחד, נחלקו לשלוש. כך הוא נזרק בשלושה גלגולים. אחד בנוח, ושניים בשם ויפת. ומפני שכאשר בא נוח לא ביקש רחמים על אלו אנשי המבול, התבייש אח"כ ואמר, ואם אין מְחֵנִי נא מספרך אשר כתבת. ושֵם לא לחינם היה קובע מדרשות. ויֶפֶת נאמר בו יַפְתְ אלקים ליֶפֶת, וישכון באוהלֵי שֵם. באלו שלושה היה צריך להשתרש בשורשיו. ראה שלא הצליח, עקר אותו משם ונטע אותו אח"כ יחיד.

אבל אדם ניטע בשלושה אבות ונצרף והתלבן בהם והשתרש בשורשיו והצליח. מיד בא משה שהוא בנו של אדם ונתן הקב"ה תורה על ידו להשקות האילן להתגדל בשורשיו וענפיו, באותו זמן נתקן האילן שעקר. החֵטא שחָטא בעץ, כאן תיקן הכול. לאחר שנאסף משה מהעולם, נאמר בו וזרח השמש ובא השמש, ונאמר בו הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח, שלוש פעמים סובב כנגד שלשה גלגולים שרוחו סובב שם. מיד שמצא שם לשרות, מה כתוב ועל סביבותיו שב הרוח.

אמר לו רבי אלעזר, ניכר כאן סוד עליון. מרוח הקודש שלמעלה שהוא בן י"ה. שסובב לימין ושמאל ועמוד האמצעי. ואח"כ לשלושה תחתונים שהם צדיק ושני עמודי אמת. וכך אדם עליון אף כך בשישה צדדים. וזה סוד בראשית. ברא שישה למעלה. ברא שישה למטה.

י' שפרחה מן שת היא י' של יעקב. פרחה י' ממנו ונשאר עָקֵב. וזה הוא הסוד של הוא יְשוּפְךָ ראש ואתה תשופנו עקב. ומפני זה כאשר פרחה י' מן שת מה כתוב בו, כי שָת לי אלקים זרע אחר. אחֵר גרם שנאבדה י' שהיא זרע מן שת. והסוד של שת כל שַתָה תחת רגליו, כל ודאי שהוא זרע אות ברית קודש. באותו זמן בא משה בשני לוחות שהם ב' מן בראשית וכיסה על שת ונעשה בֹּשת. ובאיזה מקום כיסתה ב' על שת, בזמן שאמר וַיַסתר משה פניו. ואות י' היא תמונת ה'. בִּשְׂכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, ותמונת ה' יביט. ונשלם שת.

וזהו בראשית, ברא נשלם בשית. שת סיום הא"ב. אב ראש הא"ב. וזה הוא סוד א"ת ב"ש. כאן נתקן אב עם בן שניהם זה על גבי זה. בכל מקום שהלכו לא פרשו זה מן זה. בראשית שָם א"ת ב"ש. א"ב ש"ת. נשאר ר' י' מן בראשית. עליו נאמר וַיַרא ראשית לו. שהוא ראשית לו. שהוא ראשית חכמה יראת ה'. כמו כן בן בתוך אבא. וירא ראשית לו. משם ירש לו נשמה ונקרא ראשית לו כשמו. ונקרא אדם כשמו בשלושה אבות שהם ש. בא אדם במשה. ובמשה נכלל הכול. ומפני זה ש מן משה שקולה ש' לשלושה אבות. מ"ה שלו כמו אדה"ר. המרכבה השלֵמה הייתה במשה בלבדו, כמו שהיה בשלושה אבות. ואדם עליון היה במשה. שלושה ענפי הש, אריה שור נשר. מ"ה ודמות פניהם פני אדם. ונאמר בו משה משה שתי פעמים, לקיים בו מה שהיה הוא שיהיה, ואשר להיות כבר היה. זה אדה"ר. השתטחו כולם לפניו ואמרו זכאי חֶלקינו שפגשנו בך לדעת סודות עליונים גנוזים של עתיק יומין.

אמר רבי אלעזר, ניכר מכאן שמשה מאותיותיו נלמד שהוא הבל והוא שת והוא משה. והתפשטותו של משה בכל דור ודור ובכל צדיק וצדיק. והוא הולך בשלושה שלושה. ובכל שלושה שהוא רוכב, נאמר בהם לא יָמוּשוּ מפיך ומפי זַרעך ומפי זרע זַרעך. מכאן ניכר שהוא לא נמצא אלא במקום שיש בו תורה. ומפני זה זִכרו תורת משה עבדי.

אמר לו רבי יהודה, התפשטות שלו בבני אדם יש לה שיעור. אמר לו, כן. עד שישים ריבוא. וסוד הדבר דור הולך ודור בא. ונאמר שאין דור פחות משישים ריבוא. ומפני זה נאמר בו אשה אחת ילדה במצרים שישים ריבוא בכֶרֶס אחד. ומיהו, זה משה שהוא שקול כשישים ריבוא מישראל. אמר לו רבי שמעון, ברוך בני לעתיק יומין.

ויהי מקץ ימים ויבֵא קין, מהו מקץ ימים, אלא מאותו שעתיד לומר בו, קץ כל בשר בא לפניי. ומפני זה ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ועוד מקץ ימים ולא אמר מראש ימים. אלא משאריות שלו ולא מיופיו. כבן אדם שבא עני לִשְעָרוֹ, ובזמן שהוא תָאֵב לאכול, כדי שלא לתת לו מיופי המאכל, לא רוצה לתת לו כלום. אחר שאכל יופי של הכול, אסף זה שהוא בסוף ונתן לעני הזה שהתייאש ממנו. אמר לו הקב"ה, לכלב תשליכו אותו. ומפני זה ואל קין ואל מנחתו לא שעה. אבל הבל לא הקריב אלא מיופי הכול כמ"ש והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומֵחֶלבֵיהֶן, לא הקריב אצלו שאריות. ומפני זה ויִשַע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ויאמר ה ' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך. הלוא אם תיטיב שְׂאת. אמר לו אם אתה תיטיב מעשיך. שאת, יעלה קורבנך, ואם לא תיטיב מעשיך, לפתח חטאת רובץ שיִפָּרע ממך. נאמר כאן רובץ ובמקום אחר כתוב כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מֵעֲזוֹב לו, עזוב תעזוב עימו. לא תראה את חמור אחיך זה קין שהוא רובץ מִכּוֹבד עוונותיו. ואם לא רוצה לחזור בתשובה, וחדלת מעזוב לו, שלא עושה מעשי אחיך. ואם חוזר בתשובה, עזוב תעזוב עימו. מה עשה הבל, קם עליו והִפִּילוֹ לארץ ואח"כ קם קין והרגוֹ, שכן כתוב ויקום קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ומפני זה אמר בן סירא טוב לרע אל תעשה, ורע לא מגיע לך.

ויאמר ה' אל קין, אֵי הבל אחיך. אמר רבי שמעון, וכי לא היה יודע הקב"ה אי הבל שהיה שואל אי הבל אחיך. וכי הוא לא היה יודע שהקב"ה אין דבר שיתכסה ממנו, אפילו מחשבת הלב, כש"כ דְבַר העולם, שאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי. אלא אוי להם לטיפשים אטומי הלב, ועיניים להם ולא מסתכלים אלא בתבן לאכול ממנו כבהמות. שחכמים שיודעים בחִטָה של התורה שהיא שתיים ועשרים אותיות כחשבון חט"ה, אלו זורקים התבן מהתורה ואוכלים חִטַת התורה מבפנים. בואו אראה לכם סודות גנוזים בזה הפסוק, בזמן שהרג קין את הבל, עלה אֵ"י מן אדנ"י ונשאר ד"ן. א' הוא אנכי אמא עילאה. י' יהו"ה, אותיות י' אבא. שעלו לתבוע דין על בנם שהוא הבל. ומפני זה אמר הקב"ה אי הבל אחיך.

באותו זמן אמר הוא, לא ידעתי השומר אחי אנכי. ראה הקב"ה שלא הזכיר י'. אלא א' שהוא אנכי. אמר לו, קול דמֵי אחיך צועקים אליי. דם אחיך היה צריך לו. מהו דמי, אלא זה דם י', ועוד דמי הוא ד"ן כחשבון שנשאר מן אדנ"י. והכול אמת. ששלושה שמות כלולים באותו שם. או"א ובת. שהם יהו"ה אהי"ה אדנ"י. מפני שהבל היה צורת דמות של אדם שלמעלה שהוא עמוד האמצעי והוא קול שנאמר בו קול דמי אחיך. ויש סוד אחר. קול דמֵי, קול דם היה צריך לו. אלא תרגם אונקלוס קול דם זרע שעתיד לצאת מן אחיך. והם שישים ריבוא.

באותו זמן שראה שחֵטא זה במָקום עליון היה תלוי, הרהר בתשובה ואמר גדול עווני מנשוא, הן גֵרַשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אֶסָתר והייתי נע ונד בארץ. כאן נרמז גלגול הרשעים שכתוב ובכן ראיתי רשעים קבורים וָבָאוּ. וזה הוא הן גרשת אותי היום זה גלגול ראשון, והייתי נע זה גלגול שני, ונד זה גלגול שלישי. זה הוא סוד על שלושה פשעי ישראל. אם שב בתשובה בשלושה גלגולים, טוב. ואם לא, כתוב בו ועל ארבעה לא אֲשִיבֶנו. לא אחזיר אותו בגוף אחר. אלא יד ליד לא יִנָקה רע, וכך הולך נע ונד עד שישים ריבוא. ולכל אחד כפי כוחו של אותו שהרג, כך נוטל הקב"ה נקמה ממנו.

תיקון שבעים

בראשית ברא שית, וזה מט"ט, אות בצבא שלו, ובגללו נאמר ויָשֶׂם ה' לקין אות להגן עליו, ומה שהיה הולך נע ונד בגלגול, נעשה נוֹד, מיד ויֵשב בארץ נוד קדמת עדן, וזה אות ברית מילה שקינא עליו באחיו מפני שנולד מהול, ובאיזה מקום זכה לו, בקיני, מפני שחזר שם בתשובה, ויצאו בניו ממנו שנכנסו לגן עדן, ומפני זה וישב בארץ נוד קדמת עדן.

אח"כ עשה תולדות מצד הרע, והתפשטו בגלגולים בעולם, ועליהם נאמר ויֵדע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך, חנוך מצד קין, וזה יצה"ר חינוך לרע. ויש חֲנוך מצד אֱנוש, שהוא יצה"ט חינוך לטוב, ונאמר בו ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו כי לקח אותו אלקים, וזה חנוך שהתהפך בשרו ללפיד אש.

ושלושה הם אדם שת ואנוש. אנוש שמשם התייחסו כל דורות, כמ"ש אז הוּחל לקרוא בשם ה', משם התפשטו כל גלגולי הצדיקים, חנוך שיצא מאנוש הוא מט"ט שנהפך בשרו ללפיד אש, והוא נוריאל, ועל שניהם נאמר והחיות רָצוא וָשוב, רצוא זה נוריאל, וָשוב זה מט"ט, כך עולים בחשבון, כמרא"ה הבָּזָ"ק, אלא הוא כמראה הקשת אשר יהיה בענן, שכתוב והיה בעַנְנִי ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן, ובגללו נאמר ולא יהיה עוד המים למבול, לְשַחֵת כל בשר, מפני שהתהפך בשרו ללפיד אש. וכל מלאכים שממונים על נִשמות הגלגולים משם הם.

ועוד כמראה הקשת, עליו נאמר למשה, וּרְאה וַעֲשֵה בתבניתם אשר אתה מראה בהר, כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה, וזה מט"ט, מ' שלו מנורה, נוריאל נור שלו, והוא ט"ט, והיו לטוטפות בין עיניך, והכול מתפשט מאֱנוש, ומפני זה אז הוחל לקרוא בשם ה'.

בראשית, ברא שית. והם שישה היכלות, אמא עילאה שביעית, ובאלו שישה ויֵדע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת, כי שָת לי אלקים זרע אחר תחת הבל, שת סיום האותיות. תחת הבל, כמ"ש כל שַתָה תחת רגליו. הסתלקה י' מן השית וירדה בו ה' מן הבל ונעשה שתה, כל שתה תחת רגליו.

ועוד שת, על שם כי מן המים מְשיתיהו. ועוד שֵת עליו אמר איוב מי שָת בַּטֻחוֹת חכמה, וזה י' שבה היה שית. או מי נתן לשֶׂכְוִי בינה, זו ה' מן הבל. ושת הוא גלגול ראשון של הבל, לאותו שנאמר בו בשגם זה הבל. בשגם זה משה. שנאמר בו אז ישיר משה. ומפני זה אז הוחל לקרוא בשם ה'. הוחל, שם התחלה של גלגול ראשון.

והתפשטות האות י' למעלה משת, מתפשטת עד ספירה שישית דרגת יעקב. וזו אבן השתייה שמשם הושתת העולם שנאמר בה משם רועה אבן ישראל. ואחריו אז. וזה משה שמזכירים אותו אחַר יעקב, ומפני זה אז הוּחל לקרוא בשם ה'. משם ואילך אז תקרא וה' יענה. ומפני זה שַתָה, אחר שת ה'. והן י"ה, י' מן שית ה' מן הבל. והם או"א. שית ו' בן באמצע. ושלוש אותיות נכללו ביעקב. כאשר בא משה אחר יעקב נשלמה בו ה' אחרונה, ושרה עליו יה"ו, ונשלם בו יהו"ה. ומפני זה ושמי ה' לא נודעתי להם. אבל למשה ואָמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. מפני שנשלם יהו"ה במשה, אמר אז הוחל לקרוא בשם יהו"ה. שבהתחלה ושמי ה' לא נודעתי להם. ואחר שנשלם במשה יהו"ה שרה עליו יו"ד ה"א וא"ו ה"א ונקרא מ"ה. באותו זמן מה שהסתלק בראשונה החזיר אותו למקומו, ונתקן הכול.

ולא עוד אלא שתי פעמים נאמר בזה הפסוק מה. כמ"ש ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. שהכול חזר למקומו, מה שלמעלה מה שלמטה. שהם מה שמו ומה שם בנו. וחזר הכול על תיקונו. ועילת העילות יורד על הכול. באותו זמן שחזרה אמונה למקומה אמר משה שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. שהרי הכול בייחוד אחד, אין שם קיצוץ ופירוד. ואם חָטא אבי ואני ועשינו הבדלה הרי קיבלתי עונש, והחזרתי הכול למקומו בייחוד שלם בלי קיצוץ ופירוד.

בראשית ברא אלקים. ברא שית, שישה היכלות. אמא עילאה היכל שביעי. בוא ראה, שבע היכלות הם שהבניין שלהם בשבע שמות אבגיתץ.

היכל ראשון רקום בכל מה שיש ביום ראשון של בראשית. א' מן אבגיתץ הוא כתר אָמוֹן מופלא ומכוסה. אות ב' הוא שני אלפים יוםשהייתה תורה טמונה בחיקו, שעשועים יום יום. ג' גומלת ומגדלת, והיא אמא עילאה גומלת חסד עם ספירה רביעית שהיא ד'. ית"ץ י' חכמה. ת' תפארת. צ' צדיק. ומי היא חכמה י' כאן, זו חכמת שלמה.

א' אָמון מופלא, רקם וצייר ציור בהיכל של אדם קדמון על כל קדומים. שיש אדם ויש אדם. יש אדם, שאין ספירה שלא נקראת אדם. אבל אדם קדמון עליון על כולם. כתר עליון, סתום ומכוסה. סתום של כל סתומים. עילת העילות, קדמון לכל קדומים. מפני זה אדם קדמון נאמר בעילת העילות, ואהיה אצלו אָמוֹן. ולאותו קדמון אמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אתה נתת את כל הציורים וכל צורות דמות וכל תיקונים סתומים, וכל איברים של כל מינים. ואתה נתת כוח בו שיוכר בו, שאם לא נותן לו שֵׂכל, הרי לא יכול לדעת אמונה שלי. ובזה יהיה שולט על כל צִבאות שמים וארץ וים, כמ"ש ויִרְדו בִדְגַת הים ובעוף השמים, ובבהמה ובכל הארץ, ובכל הרמשׂ הרומשׂ על הארץ.

ומה הוא, זה אדם שאמר עליו נעשה אדם. זו חכמה עליונה שהיא בצורת דמות של כתר. ועוד נעשה אדם זה עמוד האמצעי. בצלמנו זו חכמה. כדמותנו זו אמא עילאה. שכמו שהוא אדם של בריאה אדם של יצירה אדם של עשיה, בצורת דמות של כתר עליון חו"ב. כך הוא בצורת דמות של עמוד האמצעי וצדיק ושכינה תחתונה, שבספירות הכול הוא אצילות.

נעשה אדם, עילת העילות למי אמר זה, אלא עילת העילות אמר ליו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא לִפְנים מע"ס, ומה הוא ע"ס. אל"ף ה"א יו"ד ה"א. ואותו שאמר נעשה אדם הוא יו"ד ה"י וא"ו ה"י. אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיי אין אלקים. שלוש אותיות י' מעידות עליו שאין למעלה ממנו ואין למטה ממנו ולא באמצע. אין אלוק בכל צד חוץ ממנו. בזה השם נודע הוא בלי חשבון.

וציור זה ההיכל, הן ע"ס שמתלבשות בעשרה דברים שנבראו ביום ראשון, והם שמים וארץ, אור וחושך, תוהו ובוהו, רוח ומים, מידת יום ומידת לילה. שמים יש למעלה מן שמים שהוא שְמֵי השמים העליונים. ויש אור למעלה למעלה שנקרא אור הגנוז לצדיקים לעוה"ב, שעין לא שולטת עליו. ויש חושך סתום שנאמר בו יָשֶת חושך סִתְרוֹ. ויש תוהו ובוהו למעלה, שנאמר בהם קו תוהו ואבני בוהו. ויש רוח הקודש, שנאמר בו רוחו הקדוש המרחפת על פני מֵי התורה. מידת יום ומידת לילה, מידת יום שכינה עליונה, מהו יום עמוד האמצעי, שממנו ימים ארוכים, כמ"ש אורך ימים בִּימִינה. כמ"ש יומם יצווה ה' חסדו. ימים קצרים מצד ז"א צדיק. מידת לילה אמא תחתונה. עד כאן א' מן אב"ג.

מהי ב'. בה ניכרים שני פרצופי האדם העליון. ג', שלוש צורות דמות, כמו אדם של בריאה, ואדם של יצירה, ואדם של עשיה. ג' יש לה ראש וגוף וזנב. הראש זה י', הגוף פרצוף, הקוץ שלמטה זנב. ומפני זה נאמר, אדה"ר עשה לו פרצוף ולבסוף זנב. זנב עליו נאמר ויגדל הילד וייגמל, עד שיֵעשה פרצוף.

ועוד אבגיתץ. א' היא מורה על אל מסתתר מעיני כל חי ונעלם מכל היצורים כולם. אדירירון, עליו נאמר קוֹמה אדיר ירון, ויש ממונה תחת ידיו שנקרא אדיר אדירים. ותחת ממשלתו אתני"ק והוא יוצא מזה הפסוק איתן מושָבֶךָ ושׂים בסלע קִנֶךָ. שָם איתן והוא תני"א, ק' קנך. קְנֵה חכמה קנה בינה. ה' קָנָני ראשית דרכו. למעלה מהכול קֶדֶם מפעליו מאז. מעולם נִסַכְתי מראש מִקַדְמֵי ארץ. מהו מראש. אלא כך אומרת התורה שהיא ראשית, אני הקדמתי להיות ראש לעולם.

ב' ביהרירון כי בי"ה יהו"ה צור עולמים. והוא ב' ברוך. וסימן ברו"ך ראשי אותיות, ר' ראש, ו' ומקור, ד' כל, ב' ברכות, שזה הוא ראש ומקור לכל הברכות. ומפני זה ב' היא חכמה, ומורה על הכתר שהוא ראש ומעיָן של כל ברכות, ומפני זה ב' שתיים לחשבון.

ג' גיהרירון, והוא שלישי. וזה השכינה ספירה שלישית. ועליה נאמר כל גיא יִנָשֵׂא. והוא גי' פרפראות לחכמה.

ועוד ברוך ב' מראָה שתיים. שכינה עליונה ותחתונה. ר' ראשית חכמה. ו' מראה שש ספירות. ד' מראה על כתר עליון. וזה הוא סוד כל הכורע כורע בברוך ממעלה למטה, לכרוע בו לאותו שכל מעיָנות ומקורות הברכות בידו, שהוא עילת העילות. וכל הזוקף זוקף בשם, צריך לזקוף אותו ביו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא מבפנים של ע"ס, שהוא עליון וזקוף על הכול, ואין אלוק למעלה ממנו. ומפני זה ב' מראה על הכריעה, שכל הכורע כורע בברוך, שנאמר בו וברוך אל עליון. ג' מראה על הזקיפה שהוא גָאֹה גָאָה על הכול, ואין מי שיתגאה עליו. ובמה מתגאה על הכול, באות י' מן אבגיתץ, וזה יגבי"ה. ועוד מצאנו בגוון אחר יגביהי"ה. ואותיות שלו גבוה היה, עליון על כל עליונים.

ת' תְלָמֶיהָ, ת' תֵל שהכול פונים בו. ששם הוא אותו שֶכֹּל עיניים ומחשבות עולים אצלו. משום כך ת' תורה קדומה של כל קדומים. תורת חכם מקור חיים. תורת ה' תמימה. ועוד תלמיה, תלמיה רַוֵה נַחַת גְדוּדֶיהָ. בזה השם נעשה הים תְלָמים תלמים. ועוד תְלָמֶיה זו התורה, שתלויים ממנה כמה תִלֵי תִלים של הֲלכות פסוקות שאין להם חשבון.

צ' צתניה, צתניה זה צדיק, עמוד סובל הכול, ובו ניכר מי שהוא למעלה מהכול. מפני שצדיק הוא כולל כל ספירות, ובו מתאחדות כולן, ונעשות אגודה אחת. הוא לולב אֶגד כל הספירות. ואות צ' בה מצוירים כל ציורי היכלות שמקיפים את גן עדן שלמעלה, בכמה ציורים של כל מעשה בראשית, שיורשים אותם הצדיקים. ובו מנוקדות כל נקודות התורה, שהן נקודות בהיכל שהיא שכינה תחתונה. ומאירים כולם על ציורים. כאבני מרגליות שמאירים על ראש הכתר, וכמו שכוכבים מאירים ברקיע. ומפני שכל נקודות הכוכבים בו, נאמר ויִתן אותם אלקים ברקיע השמים, להאיר על הארץ, זו שכינה תחתונה. זו נשמות הצדיקים שעוסקים בתורה להוציא לאור כל תעלומה, כמ"ש והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, וּמַצְדיקי, הרבים, ככוכבים, לעולם ועד.

היכל שני. רקום מכמה ציורים, נקרשים במים. אבני מרגליות, כולן מלאות מים. והם אבני שיש טהור, שההיכל השני בתוכו, מהם הוא בנוי, בשם זה קְרַ"ע שׂט"ן, והוא רקיע, קרע, שבו קרע המים, ומבדיל משם השטן שהוא מים טמאים. ומפני זה יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. זה הוא השם שעוקר שטן מן ים התורה ומבדיל אותו משם. מפני שהוא עוקר אמונת ישראל עליון של כל עליונים.

זה ספר תולדות אדם. פתח רבי שמעון ואמר, הרמתי ידיים למי שברא העולם, שיגלה לנו סודות עליונים סתומים גנוזים טמונים, לומר לפני השכינה ושישים ריבוא צבאות שלה, מלאכים קדושים שלמעלה, ושישים ריבוא של מלאכים קדושים שלמטה, שלא אכנס בבושה לפניך.

פתח ואמר, זה ספר תולדות אדם. זה ודאי. כולל שנים עשר מזלות של האדם שלמעלה. שנאמר עליהם שִבטי יָה עֵדוּת לישראל. זה ודאי הם ארבע פני האריה, ארבע פני השור, ארבע פני הנשר, שבהם ניכרים פרצופי בני אדם. וכל פנים הם רשומים בארבע אותיות שהן יהו"ה. מהו אדם, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועליו נאמר כתפארת אדם לשבת בית. מי בית שלו, זו השכינה שנקראת דמות אדם, שכל דמויות ופרצופים של בני אדם בה ניכרים, וכל ציורי עליונים ותחתונים, ובגללה נאמר וביד הנביאים אֲדַמֶה.

פתח ואמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע. אנשי חיל מצד החסד ששם י', ובגללו נאמר הרוצה להחכים ידרים. יראי אלקים מצד הגבורה ששם ה' ובה נאמר הרוצה להעשיר יצפין. אנשי אמת מצד עמוד האמצעי ששם ו', ושם אמת. שונאי בצע מצד המלכות ששם ה'. הרי כאן ארבע תיקונים שהם פרצופי בני אדם, אלו הם מראות.

ויש ארבעה שמתלבשים בהם שהם דמיון, והם אדנ"י, ועליהם נאמר ושַׂמת עליהם שרי אלפים מצד הא'. שרי מאות מצד האות ד', שהוא ארבע מאות שהשתעבדו ישראל במצרים מפני שבה חטאו. שנאמר בו ארבע מאות שקל כסף, שרי חמישים מצד האות נ'. ושרי עשרות מצד האות י'.

נשאֲרו עשרה תיקונים. עליהם נאמר ואתה תחזה מכל העם. בשֵׂער, בגוונים שלו, באורך שלו, בקמטים שלו. במצח, בקִמטי המצח, באורך המצח, ברוחב המצח, בשרטוטי המצח באוזניים, שֵׂער שיורד עליהן או תחתן, באלו חַדרי האוזניים, בשיער שתחת האוזניים. בפנים, בצורות דמות הפנים, בפרצוף הפנים. בעיניים, בגווני העיניים, בגבות שעל העיניים. בחוטם, באורך שלו, ברוחב שלו, בקימוט שלו. בפה, בפתיחה שלו, בקטנות שלו. בצוואר, באורך שלו, בקימוט שלו. בידיים, בשרטוטי הידיים, בפתיחה שלהן, בסתימה שלהן. בגוף, בקומה שלו, באורך שלו, בקימוט שלו.

בשֵׂער, בגווני השיער. שיער לבן הוא מאלו אנשי חיל, שנאמר בו ועתיק יומין יושב לבושו כשלג לבן וּשְׂער ראשו כצמר נקי. שיער אדום מאלו שנקראו יִראי אלקים. שיער ירוק מאלו שנקראו אנשי אמת. והם מצד יעקב שנאמר בו תיתן אמת ליעקב, ושלושה גוונים, עליהם נאמר תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם. שלישי פחד יצחק. גוון שחור מצד אותו שנאמר בה שחורה אני ונאוָה. מצד אלו שנקראים שונאי בצע. והיא השיער שלה שחור. והיא שיעור אותיות התורה. כל שערה ושערה שלו, שנאמר עליהם קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. וכל שערה יש לה מַעין שהיא י', והשערה שיעור האות ו'.

שיער קמוט בסוד ה' קטנה שנוטלת מאות י'. שיער ארוך מצד ה' עליונה שנוטלת מאות ו'. עשר תיקונים אלו, כל תיקון ותיקון יש לו ארבעה שיעורים שעולים לעשר, כמו רשות היחיד שרוחבו ארבעה וגובהו עשרה. ארבעה יהו"ה, עשרה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. אין שערה בשיער שלא מראה עולם עליון סתום. שעליהם נאמר וַעֲלמות אין מספר. כל אלו עולמות תלויים מכתר הראש, כמו אבנים ומרגליות שמאירות בכתר של ספר תורה או בעטרה של המלך. וכך אלו מאירים ככוכבים ברקיע, ובו קבועים.

וכך תלויים צבא השמים מימין ומשמאל של הקב"ה. כמו שיער שתלויים מעל אוזניים מימין ומשמאל. כמ"ש וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. ומפני זה צריך לבער השיער מתוך אוזניים שלא יהיו סתומים שַעֲרי שמיעת התפילה. שבהם שומע תפילות, אותו שכתוב בו שומע תפילה עָדֶיךָ כל בשר יבואו.

שארבעה תיקונים הם, ראייה, שמיעה, ריח, דיבור. ראייה היא למזרח, ועליה נאמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. וכמה שומרי שערים שם שנקראו עיני ה'. ועליהם נאמר פקח עיניך וראה שוֹמְמוּתֵינו. שמיעה יראי אלקים. ועליה נאמר הַטֵה ה' אוזנך ושמע, ושם יראה ופחד יצחק. כמ"ש ה' שמעתי שמעך יראתי. ומי אשר נשמע שם קולו בין בתורה בין בתפילה בין בצעקה בלי יראה, מיד וישמע ה' ויִחַר אפו ותבער בם אש ה'. וכמה שומרי שערים שם שנקראו אוזני ה'.

ריח, שם אנשי אמת. ושם עולים כל ריחות וּקְטוֹרוֹת וַעֲשָנים של קורבנות, ותפילות שנחשבות כקורבנות. ואם לא מעלה אותם בן אדם ביראה ואהבה, מה כתוב בו כי אז יֶעְשַן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. דיבור כנגד שונאי בצע. שם עולים קולות ודיבורי התורה והתפילה. אלו שנאמר עליהם כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. אין תיקון מאלו ארבע שאין שם יהו"ה. והוא י' מסתכל ה' ושומע ו' ומריח ה' ומדבר, באלו ארבעה תיקונים.

אריה זה ראי"ה, וכתוב ופני אריה אל הימין לארבעתם. בכל מקום ארבעתם זה יהו"ה, ארבע אותיות שלו ששולטות על הכול. וַהֲפוך אריה ותמצא אותו ראִיה. והוא לימין של חסד, שהוא יום ראשון ששם א' אור. ראובן שהוא לימין על שמו נקרא אור בן. שמיעה לשמאל, ועליו נאמר ופני שור מהשמאל. נשר ריח באמצע, עליו נאמר מי אסף רוח בחוֹפְניו. שהם שני נִקבי החוטם. פה דיבור, זה אדם כולל ארבע אותיות וכולל עשר אותיות, וזה השכינה. באלו ארבע תיקונים אמר למשה. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים, אנשי אמת שונאי בצע. וצריך לחזור עליהם.

ואתה תחזה, בשֵׂער. עליו נאמר ראשו כתם פז זה כתר עליון. ומבפנים מוח, שממנו יוצאים מעיָנות לכל צד להשקות לכל שערה ושערה שהיא עולם סתום. וכל מעיין נעשה ניצוץ, וכל שערה נעשית שרביט. מו"ס נקרא א"ס, שנחלק לשלושה מוחות שהם י' י' י' שנרמזו בזה השם יו"ד ה"א וא"ו ה"א יו"ד ה"י וא"ו ה"י.

קם זְקַן הזקנים עתיק העתיקים, ואמר, רבי שמעון, ודאי השם שנרמזו שלוש אותיות י' זה יו"ד ה"י וא"ו ה"י וזה הוא מבפנים. אבל השם שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הוא כולל שלוש אותיות א', א' א' א'. הם שלושה אוירים שמתלבשים בהם שלושה מוחות י' י' י'. שם אחד הוא גוף, והשם השני מוח. זה מבפנים וזה מבחוץ.

שלוש אותיות ו' יש בזה השם, שהם שרביטים. שיער נקרא על שם שיעור קומתו של הקב"ה. וכל שַׂעֲרה ושערה נקראת נשמה. ויש שערות שנקראות מלאכים. וכל ניצוץ נקרא אופן, ונקרא גלגל. ויש מאותן שערות, מאש לבנה כולן רחמים. ויש מאותן שערות, שהן מאש אדומה וכולן דין. ויש שערות כולן ירוקות מאש ירוקה. ויש שערות כולן מאש שחורה. אלו נקראות שיער של הקב"ה.

כל ניצוץ, שיעור מַהֲלך שלו עשרה אלפים. וכל שערה היא שיעור אצבע של הקב"ה, וכל אצבע היא פרסה קטנה. וכל פרסה יש בה שלושה מִיל [מידת אורך], כנגד שלושה פִּרקי האצבע. וכל מִיל הוא עשרת אלפים, אבל מיל של פרסה עליונה הוא עשרת אלפים ריבוא. וכך הזרוע תמצא בה שלושה פרקים. וכל פרק הוא י', וכל אמה היא ו'. אבל אצבע ואמה, זו שיעורה קטן מצד ז"א, וזו שיעורה רב מצד א"א.

ובכל איבר ואיבר הוא יהו"ה. והוא שיעור כל איבר ואיבר, בגובה באורך מעלה ומטה, ולארבעה צדדים. והוא בין כל איבר ואיבר. אין מקום פנוי ממנו. כנשמה שנמצאת בכל איבר ואיבר של הגוף. ויש איבר עליון שנקרא יהו"ה על שמו, ששלטונו במקום ידוע. כמ"ש והיה ה' למלך על כל הארץ.

ויש שני איברים עליונים ממנו, שנקראים יהו"ה אלקים ששלטונם בשמים ובארץ, כמ"ש כי יהו"ה הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ויש איבר שנקרא אלקים, ושלטונו בכל הארץ, כמ"ש כי מֶלך כל הארץ אלקים. ויש אחר ששלטונו הוא בשני איברים במוח ובלב. ועליו נאמר כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו. ואע"פ שזה הפסוק על הקב"ה נאמר שאין עוד מלבדו, עם כל זה כאן סוד צורת הדמות העליון שלו. להראות בכל איבר ואיבר של גופו שלטונו, להיות ניכר לבן אדם איך מתנהג העולם, ויֵדע לקרוא לו בכל איבר כיאוּת לו, ואיך משתנה שמו לפי אותו איבר.

ויש איבר שנקרא בו יהו"ה רחמים. ויש איבר שנקרא בו אלקים. ויש איבר שנקרא בו אהי"ה. ויש איבר שנקרא בו צבאות. ויש איבר שנקרא בו א"ל. ויש איבר שנקרא בו שד"י. ויש איבר שנקרא בו אדנ"י. יהו"ה ממונה על הקול, כמ"ש קול ה' בכוח. אהי"ה על הויה והבל הלב, אותו שרוכב על הויה והבל הלב, אותו שרוכב על קול, שיהו"ה הוא עילת על כל העילות סתום ומכוסה ולא גלוי, והוא רוכב ושולט על הכול. אהי"ה מראה על עילת העילות שהוא היה הֹוֶה ויהיה, והוא הבל שעולה עד א"ס. ובו רוכב עילת על כל העילות. א"ל מראה על אלקות של עילת על כל העילות. ועליו אמר איוב אני אדרוש אֶל אֵל, אל אלקי האלקים, וכאשר רוכב על א"ל מכירים בו כל אלקים ומזדעזעים ממנו. וכל המלאכים שנקראים בזה הא"ל כגון מיכאל גבריאל, כולם מזדעזעים מזה הא"ל שהוא אלקי האלקים. ומי שקורא להם בו, מיד עונים לו בכל שעה. וכך כל המלאכים שנקראים קולות בשם יהו"ה, כל מי שקורא להם ביהו"ה בעילת על כל העילות מיד עונים לו בקולו. שעילת על כל העילות הוא אחד בכל שמות ולא משתנה כלום. ששינויים בשמות הם ולא בו. שהוא בכולם כנשמה בכל איבר ואיבר. יש איבר ששומע בו כגון אוזניים. ויש איבר שמסתכל ממנו על העולם, ויש איבר שמריח בו כל ריחות ובשמים של תפילות, וריחות טובים של הבלים שיוצאים מהתורה מפי בני אדם. וזה ריח החוטם. ויש איבר שמדבר בו. ובאלו איברים יש שינוי, אבל בו אין שינוי. ויש איבר שממונה על הדיבור וזה אדנ"י. ואיבר שממונה על מחשבה. ואיברים אלו כולם בספירות.

ראש כתר עליון. מוח חכמה. בינה לב ובה לב מבין. שתי זרועות חו"ג. גוף עמוד האמצעי. שתי שוקיים נו"ה. יסוד אמה. השכינה אות שלו. כתר נקרא א"ל עליון, קונה הכול, חו"ב, אלקינו בינה. ואלקי אבותינו חכמה. והוא אלקי אברהם יצחק ואלקי יעקב. האל הגדול מצד הגדוּלה. והגיבור מצד הגבורה. והנורא מצד עמוד האמצעי.

בינתיים הרי אליהו יורד, ואמר, רבי רבי שמעון, שמעתי למעלה התיקון שלך בשמות הקב"ה ובתפילה שלו. חזור בך שאתה צריך לתקן שמות הקב"ה כיאוּת שהרי כולם הולכים בשלושה שלושה. מצד הרחמים נקראו יהו"ה יהו"ה יהו"ה שלושה אבות, והם אש שאין היא שורפת. ונקראים בשלוש שמות אהי"ה אהי"ה אהי"ה, וזו היא אש שהיא שורפת ולא אוכלת. ויש שמות שנקראו אדנ"י אדנ"י אדנ"י, וזו אש שהיא שורפת ואוכלת ומְכַלָה הכול, כמ"ש ותאכַל על המזבח את העולָה ואת החֲלָבים.

א' הוא כתר על כל השמות. והוא נקרא א"ל, אהי"ה, אדנ"י, אלקים אלקי, אלוק, אלקינו, אי"ה, או"ה. וסוד הדבר א"ל אלקים יהו"ה דיבר ויקרא ארץ, בו נקרא י"ה, יה"ו, יהו"ה, יה"י, יהי"ה. כל השמות שפותחים בהויות, בי', העיקר שלהם בחכמה. וכל השמות שפותחים בא', העיקר שלהם אמא עילאה. וכמו שעמוד האמצעי הוא כולל מימין ומשמאל, כך כתר עליון כולל שני שמות אלו של או"א והוא כתר על ראשם. ומצאנו תיקון כמו זה. אהי"ה כתר עליון. יהו"ה עמוד האמצעי. אדנ"י שכינה תחתונה.

ומצד הכתר נקראו ג"ס אהיה אשר אהיה, חסר א"ל, גבורה אלקים, עמוד האמצעי יהו"ה. וסוד הדבר א"ל אלקים יהו"ה דיבר ויקרא ארץ. נו"ה צבאות. צדיק שד"י. מלכות אדנ"י.

ובתפילה ברוך אתה ה', כל הכורע כורע בברוך. וזה צדיק חי עולמים. ועליו נאמר והמלך שלמה ברוך. אתה, אות ה' קטנה, בה צריך להוריד ברכות. וכל הזוקף זוקף בשם זה יהו"ה עמוד האמצעי. אלקינו אמא עילאה. ואלקי אבותינו אבא. האל הגדול חסד. הגיבור גבורה. והנורא עמוד האמצעי, שבו נכללים ממטה למעלה וממעלה למטה, כל ספירות בעמוד האמצעי. ומפני זה צריך לכלול בו תחתונים. בכריעה ואח"כ עליונים בזקיפה. אל עליון גומל חסדים טובים קונה הכול וזוכר חסדי אבות, זה כתר עליון על כולם. ומביא גואל לִבְנֵי בניהם של האבות, הם נו"ה. למען שמו באהבה. זו שכינה תחתונה. ועמוד האמצעי הוא כולל שלוש ברכות ראשונות שהן אבות וגבורות וקדושת השם, והוא כולל שלוש אחרונות בעבודה, והוא כולל אמצעיות. לקיים בו אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיי אין אלקים. זכאי הוא מי שיודע להתפלל להקב"ה בכל תיקונים שלו כיאוּת, ולבקש ממנו בכל דרגה ודרגה כיאות.

חכמים כולם הם רשומים צורת דמותם בחכמה. ונבונים רשומים צורת דמותם בבינה ובעלי גמילות חסדים צורת דמותם רשומים בחסד. וגיבורים על יִצְרם. כולם רשומים בגבורה. ובעלי תורה כולם רשומים צורת דמותם בעמוד האמצעי. ונביאים כולם רשומים צורת דמותם בנו"ה, שהם שני עמודי אמת. וצדיקים שומרי ברית כולם רשומים צורת דמותם בצדיק. ובעלי מלכות כולם רשומים במלכות. ובעלי ייחוד כולם רשומים בכתר עליון שהוא מחשבה, ששם צריך להעלות ייחוד במחשבה סתומה. ובכל תיקונים אלו צריך לשבח לעילת על כל העילות, שהוא מבפנים כנשמה בגוף. ומפני שבני אדם רשומים באלו צורות דמות, אמר למשה ואתה תחזה מכל העם.

ואתה תחזה בשיער, אם ארוך, או קמוט, או עגול. שיער חלק ארוך, דרך נחלק בו לכמה דרכים, עליה נאמר, הנותן בים דרך, ודרכים אחרים שנבדלים ממנה הם נתיבים, כמ"ש ובמים עזים נתיבָה. שלושים ושניים שבילים נבדלים מזה הדרך.

בינתיים הרי אליהו בא אצלו ואמר לו, והרי צורות דמות אלו צריך לתקן אותם במקום שלהם. אמר רבי שמעון, בוודאי, אע"פ שבעולם הפירוד, צורות דמות יש הרבה שמכחישים מעשה בראשית, שאין הם דרך מישור, והם חשוכים. מתוך החושך ניכר האור. צורות דמות הגן שמאירים בציור מעשה בראשית, רקומים בכמה גוונים מאירים, והם כולם בקו ובמידה, ואלו של עולם הפירוד הם כקליפות אגוז אצלם, שהם מוח מבפנים, ועם כל זה מתוך החושך ניכר האור. ומתוך אלו קליפות שהם צורות דמות חשוכים, ניכרים ציורי גן העדן שלמטה, שהם צורת דמות של כלי המשכן. אמר, ודאי כך הוא.

פתח ואמר, שיער חלק ארוך הוא רחמים מצד א"א. שהוא א, שני פנים שלו ו' ו'. כמו זה ואו, א ביניהם. והוא זקַן הזקנים עתיק העתיקים. והוא נקרא אֶרֶך אַפַּיִם. שיער מקומט ולא חלק אלא קמוט ומפוזר ושורט הוא דין, זה רחמים וזה דין. זה א"א מצד הו', וזה ז"א מצד הי'. שיער לא קמוט ולא ארוך הוא בינוני.

והוא השיער של א"א כמו תקיעה. וקמוט ומפוזר וארוך כמו שברים ו' ו' ו'. לא ארוך ולא קמוט הוא כמו תרועה. שלשלת של שניהם, שיער בעיגול כולל הכול, והוא כמין כיפת הרקיע שסובב הכול. כמו כן יהו"ה זו המלכות הקדושה. אנשי חַיִל שיער חלק ארוך. יראי אלקים שיער מפוזר ארוך וקמוט. אנשי אמת שיער לא ארוך ולא קמוט. שלשלת של כולם. שונאי בצע שיער בעיגול.

דוד שבעה מיני זהב היה בִּשְׂעָרו. זהב ירקרק, זהב אוּפָז, זהב אופיר, זהב פַּרְוָיִם, זהב סגור, זהב תרשיש, זהב כולל כל גוונים והוא זהב שְבָא. וזה הוא זהב מזוקק שבעתיים. וכך הם שבעה מיני לובן ושבעה מיני אודם. כל ספירות נקראו שביעיות מצד הצדיק. עמוד האמצעי הוא כולל כל גוונים. שיער לבן הוא מצד הימין, אדום מצד השמאל, ירוק מצד עמוד האמצעי. וכולם שבעה שבעה, שיער שחור מצד השכינה שנאמר בה שחורה אני ונאווה. גוון יחידה שלא תופס בו גוון כלל. מבפנים שלה גוון לבן. וסוד הדבר יָשֶת חושך סִתְרוֹ.

שיער אדום צריך לבער אותו מכל וכל, מפני שהוא ב"ד, ולויים מפני שהיו מצד הדין נאמר בהם, והעבירו תער על כל בשרם. ואשה מפני שהיא מצד השמאל, לא צריך להתגלות בה שיער. שלא יכירו בה בעלי דין. ושערות אחרות של האדם צריך לבער אותו תחת אוזניים, כדי שלא יתקרבו בו בעלי הדינים אצל שְעָרים ששומעים בהם תפילות. ושיער שהוא תחת אוזניים צריך לבער, שנקרא בעלי דין אצלכם. שיער חלק עליו נאמר גַדֵל פֶּרַע שיער ראשו. וצריך לגדל אותו, שלא צריך להכחיש סידור מעשה בראשית. אבל שיער עמוד האמצעי צריך שלא יהיה לא ארוך ולא קצר. אוי לו למי שמשנה בו סדרי בראשית.

שיער שחור, ועיניים שחורות ופניו שחורים, וגופו שחור. אם הוא צדיק הוא מצד השכינה, שנאמר בה שחורה אני ונאוָה, שכל גווני צד הטֹהרה כך הם כמו כן. ואם הוא רשע הוא מצד שבתאי חבית שחורה, מצד נקבת הקליפה, ששם כל קסמים של עורבים שחורים ועופות שחורים מצד הטומאה, שיש עליהם כמה ממונים שנקראו לילות, שעליהם אמר דוד, אף לילות יִסְרוּני כִלְיוֹתיי. מִפַּחד בלילות.

וכולם יורדים תחת כנפי העורבים, ומראים להם בתנועה שלהם כמה דינים שיורדים על העולם. ויש אחרים שממונים על קולות שלהם, וצווחים קול אחר קול כולם בשברים, להראות שבר על בני אדם. ולעיתים צווחים בשלושה סימנים שהם קר"ק, שהוא תקיעה תרועה תקיעה להראות דין רפה בראש ובסוף, ובאמצע שבר רב, בתרועה דוחַק אחַר דוחק במהירות. וסוד הדבר וּבְחַדְרֵי מִשְכָּבְךָ אל תקלל עשיר, כי עוף השמים יוליך את הקול, נחש רוכב על קול עורב אל אחר, בת זוגו קסם סם המוות, שבה נשלם ס"מ אל אחר.

רוכבת היא על תנועות גוף העורב. והיא תנועה של כולם שיוצאת להסיט בני אדם בפרשת דרכים. תנועה שלה בראש העורב, ובזנב ובגוף ובכנפיים של העורב. נחש שורה בקריאה וַאֲמירה וקול ודיבור של העורב. ובאלו תנועות שורים כל הולך על גָחון וכל הולך על ארבע מצד הטומאה.

ומנין יודעים כל זה, מפני שס"מ ונחש ממונים על חטאי בני אדם, שנידונים מצד השמאל שהוא גבורה. וכאשר בן אדם עושה חטאים, כפי אותו בן אדם כך עולה חטאו למקום שנחצבה נשמתו, ולא זז משם אותו חטא עד שנפרע מאותו בן אדם. ואם בן אדם הוא, נשמתו בדרך אצילות. אם חוטא, חטאו מגיע עד ספירות, והעונש הוא רב כפי דרגתו.

אמר רבי אלעזר, אבא. וכי חטא הוא בבן אדם שתלויה נשמתו מאותו מקום. וכי יש לו חטאים. והרי כתוב לא יאונֶה לצדיק כל אָוֶן. אמר לו, כן. כמ"ש כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. מהו מבדילים, אלא שמסתלקת אותה נשמת האצילות ממנו ופורשת ממנו.

וסוד הדבר, ויאמר אלקים יִקָוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה, ויהי כן. מסתלקת נשמתו ממנו ונשאר גוף יבש. מי הגוף כאן, זו הנשמה של כיסא הכבוד של הקב"ה יהו"ה שנשארת יַבָּשה. מפני שמסתלקת ממנו הנשמה בדרך אצילות. שזו הנשמה היא גוף לנשמה העליונה. ואם רוצה שתחזור אצל אותה הנשמה, אין לה רשות לחזור אצלו עד שאותו חטא נעבר ממנו, וסוד הדבר שובו אליי וְאָשובה אֲליכם.

אמר לו רבי אלעזר לרבי שמעון אביו. אבא, אלו תנועות העורב, מהו להכיר בהם בן אדם כדי שיחזור בתשובה. אמר לו, בני, ודאי אסור להסתכל בהם לעם הקדוש, כמ"ש כי לא נַחַש ביעקב ולא קֶסֶם בישראל. אבל אם יזדמן לבן אדם לפי שעה ויֵדע בהם, יסתכל בהם כדי שיחזור מחטאיו בתשובה, וזה לבן אדם שכל מעשיו כיעקב וכישראל. שאדם שיעשה מעשֵׂי יעקב, שנאמר בו ויעקב איש תם, מה כתוב בו לא כאלה חֵלֶק יעקב.

שמצד יעקב וישראל רצה בלעם הרשע להסתכל בנחשיו ובקסמיו, ולא מצא מקום להיכנס אצלו. ומפני זה אמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. אמר לו רבי אלעזר, והרי בלבן כתוב ניחשתי וִיברכני ה' בגללך, אם כן מדוע התערב עימו. אמר. בני, כאן סוד עליון, שלעיתים שושנה נמצאת בין קוצים. וכאן סוד הגלגול. אמר לו, יודע אני. ועם כל זה, בני, אע"פ שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. בן אדם צריך לדעת הכול ואפילו כשפים, שנאמר לא תלמד לעשות אבל אתה לָמֵד להבין ולהוֹרוֹת, ומפני זה תנועות העורב, יש תנועה שעולה ברְבִיעַ, ומראה שחטא שלו תלוי למעלה בעוה"ב. ויש תנועה שמוריד אותה בתְבִיר בשברים, ומראה שחטא שלו יורד למטה בעוה"ז, להיות לו שבר בגללו. וכל אלו סימנים היא מראה בדרך. כמו עמלק שאמר בשבילו אשר קָרְךָ בדרך. שצדדים אחרים הם כלִיסְטים שיוצאים בדרכים. ומפני זה עורבים הכוח שלהם בדרכים.

ואלו שמזלם תלוי בשבתאי, הם עצובים והם דוחקים רגלי השכינה בגלות. שבזמן שאלו מתפשטים בעולם, נאמר ברגלי השכינה ויאסוף רגליו אל המיטה, נאספת לגבי זרע יעקב מיטה שלֵמָה. ומפני זה וישכון ישראל בטח בָּדָד עֵין יעקב, שלא זזה השכינה מהם בגלות. מפני שאין בהם פסול. ושבתאי יש לו שני בתים, אחד שְפַל ראש, ושֵנִי בית הסוהר שאסירי המלך אסורים שם בגלות והם דוחקים השכינה וישראל בגלות. וּבִשְפל ראש ישראל, הם שפלים למטה. ומזה הכוכב יבוא רעב ועניות לישראל. ומי שרוצה להישמר ממנו, צריך לשנות שמו ולשנות מקומו ולשנות מעשיו. וזה הוא שינוי מקום, שינוי השם, ושינוי מעשה. וכתוב הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר.

שיער לבן ועיניו לבנות ופניו לבנים והגוף לבן. אם יש בו מעשים טובים זה הוא מצד האהבה שהיא אהבת עולם אהבתיך על כן מְשַכְתיך חסד. שיער לבן ועיניו לבנות ופנים לבנים והגוף לבן, שאין בו גמילות חסדים של אהבה, זה הוא רמאי מצד לבן הארמי, הישמר ממנו. בהרת לבנה היא, ולילית היא בהרת לבנה שחורה אדומה ירוקה, כמ"ש ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמוק אין מראֶהָ מן העור. בהרת שחורה ושפלה איננה מן העור והיא כהה. שני גוונים שְנִיִים הם ירקרק או אדמדם. כולם מתהפכות עיניהם בכעס ללבן ושחור ואדום וירוק. וכל זה במה ניכר, שאין בו אדם שלא נכללו בו אלו ארבעה גוונים, אלא אותו גוון ששולט על כל האחרים, בו נקרא. ובו ניכר להיקרא לבן או שחור או אדום או ירוק. ואלו ארבעה גוונים רעים הם ארבע קליפות האגוז, תוהו ובוהו וחושך ותהום. ואלו הם נחש שרף ועקרב וצימאון. נחש גוון לבן בהרת לבנה. שרף ועקרב, אדמדם שָׂרָף, או ירקרק עקרב. וצימאון שחור. אלו הם ארבעה גווני אש הגיהינום.

ואשה רעה משם היא באה, עליה נאמר ונָתַץ את הבית, את אבניו ואת עציו בעניות, שלא נשאר בבית, ומפני זה חַכְמות נשים בנתה ביתה ואיוולת בידיה תֶהֶרסֶנו. אלו הם ארבע גווני אש הגיהינום, שעולים בעיניים בַּפָּנים בשיער. ומאיזה מקום עולים, ממרה שחורה של הטחול, וממרה ירוקה של המרה, וממרה לבנה של הריאה, אלו הם ארבעה גוונים חשוכים של מלאכי חבלה. וכולם כלולים בלילית סם המוות. מאדים הוא במרה אדומה לשפוך דם, והוא מכת חרב והרג ואובדן.

וכך השכינה ניכרת בארבעה גוונים יפים מאירים. גוון לבן מצד החסד, אדום מצד הגבורה, ירוק מצד עמוד האמצעי, שחור מצד אמא עילאה, שנאמר בה שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך. וכתוב שחורה אני ונאווה. אמא תחתונה נוטלת גוון מאמא עילאה. שוק ימין נוטלת גוון מזרוע ימין, כמ"ש נעימוֹת בִּימינך נֶצח. שוק שמאל נוטלת גוון מזרוע שמאל. אות ברית נוטל גוון מהגוף, עמוד האמצעי נוטל חכמה, אדם שרוכב על הכול. עליה נאמר חכמת אדם תאיר פניו. וכתוב ה' כולם בחכמה עשית. כתר עליון הוא סתום לא ניכר בו גוון כלל למעלה, ובעמוד האמצעי מראה כל גוונים.

הרי כאן סוד השיער, שבו ניכרים אנשי חיל בגוון לבן, יראי אלקים בגוון אדום, אנשי אמת בגוון ירוק, שונאי בצע בגוון שחור. ארבע אותיות מתלבשות בארבעה גוונים אלו. י' בגוון לבן, ה' בגוון אדום, ו' בגוון ירוק, ה' בגוון שחור. זה השם הוא שרוקם גוונים בכל מקום. והוא שמצייר שרטוטים במצח, כמו זה יהו"ה, והם ארבעה רישומי שרטוטים, שהם עומק רוּם ועומק תחת ועומק מזרח ועומק מערב. שרטוטים קטנים של גבות העין, מצד האות י'. שרטוטים באורך, ברוחב, בגובה, מצד שלוש אותיות שהן הו"ה, כולם ניכרים בשיעור קומה של האדם. באורך מצד ארוך קומה, שהם אנשי חיל. ברוחב קְצַר קומה וּרְחב קומה, והם יראי אלקים. בגובה גְבַה קומה, והם אנשי אמת. קטנים בעיגול שונאי בצע מצד האות י', ודוד מצד האות י' נאמר בו ודוד הוא הקטן. ואלו הם שונאי בצע. שרטוטים אלו בדרך ישרה, כשרטוטים של גֵט פִּטורין שצריך שרטוט, או אלו שמחייבת התורה. ועל אלו שרטוטים נאמר כל אורחות ה' חסד ואמת לנוצרֵי בריתו ועֵדוֹתיו.

שרטוטים באורך מצד הרביע, כמו התקיעה, ואלו הם ארוכי הקומה מצד הימין. אֶרך אפיים, ארוכים בקול, בתפילות, בתורה. ארוכים בכעס. ארוכים בשיער, בעיניים, בפנים, בחוטם, בשפתיים, בזקן, בגוף, בזרועות, ברגליים, באצבעות. רושם שלהם לבן. אוי להם לאלו שמכחישים צורת דמותם למעלה, כאילו מכחישים סדרי בראשית, וכאילו ממעטים את הדמות, שהוא שיעור קומה שלמעלה. שאלו ששרטוטיהם ארוכים, וקומה שלהם ואיברים שלהם, צריכים להיות בעלי חסד, מאריכי אף, בעלי אהבה, אותו שנאמר בו זרע אברהם אוהֲבִי.

שרטוטים ברוחב, כמו שברים, תנועה שלהם תביר והם רחבים וקִצְרי קומה, ופנים רחבים וקצרים, ועיניו רחבות, וחוטמיו רחבים, ושפתיים רחבות. אלו הם יראי אלקים, בעלי יראה מצד יצחק. אוי למי שמכחיש קומתו במעשים רעים, שיורש נשמה רעה שרוכבת על צורת דמותו שמכחיש הפמליה של מעלה. שרטוטים גבוהים, ופנים בולטות, וגוף גבוה. אלו הם בעלי האמת זרע אמת, מאותו שנאמר בו תיתן אמת ליעקב. ואלו הם אדנ"י. א' א"א, ועליו שורה י'. ד' רוחב הפנים, ועליו שורה ה'. נ' גובה הפנים, ועליו שורה ו'. י' רוחב הפנים, ועליו שורה ה'. שרטוטים קטנים מצד התרועה בעיגול בצורת דמות האות י', שונאי בצע, מצד דוד שנאמר בו ודוד הוא הקטן. והם עיניים קטנות יפות בעיגול, פנים קטנות [שני הכרובים] בעיגול יפים, חוטם קטן, פה קטן, הגוף שלו קטן, יפה בכל. ועליו שורה ה'.

שרטוטים בולטים מצד התרועה, שלשלת של תקיעה ושברים. זה מעלה קול בתרועה. וזה שובר אותו בשברים, וזה בינוני בקולו, השתלשלות של תקיעה ושברים, לא ארוך ולא קצר. מי שהוא בצורת דמות האות י', הוא קול דממה דקה וזו מידה לכל איברי הפנים למעלה. ממטה למעלה, היא מידה לכל ספירה וספירה מע"ס. ובה עולה כל ספירה לעשרת אלפים רִבֵּי רְבבות, ו' שיעורו בכל ספירה וספירה ששת אלפים רִבֵּי רבבות. ה' ה' הם מהלך בכל ספירה וספירה ה' אלפים רבי רבבות, ממעלה למטה, וממטה למעלה.

שרטוטים עקומים שאין הם רשומים בדרך ישרה, הם רישומי נחש עקלתון. ששרטוטים כשלשלת כמו זה מַהֲלך שלהם כדגים בים, שהם כמו תלמידי חכמים שגדֵלים בים, והם הסוד של תרועה ושלשלת. וכך מהלך הדגים, כמו התרועה. והם דַרְגָא למטה, שלשלת למעלה. כמו של קדושה כך הם רישומים מצד הטומאה. שכך נאמר זה לעומת זה עשה האלקים.

שרטוטים הם כמו לולב, שנאמר בו נפרצו עליו, פסול. כך שרטוטים שיש בהם פירוד וּפִרצה, זה מראה בגלגול שלו לפני שבא לעולם, שהיה מקצץ בנטיעות ועושה פירוד בעה"ח, במקום שנחצבה נשמתו. ובמה ניכר, אלא שרטוטים שהם ארוכים כמו זה –, אין בהם הפסק, שלמים הם. זה בן אדם לא הכחיש צורת דמותו, ולא עשה פירוד בעה"ח. ואם יש בהם הפסק כמו זה – –. זה בן אדם הכחיש צורת דמותו, ועשה פגם ומום, ובאותו פגם שורה מום, כפי מום הירח. פרוץ הוא, מצח אשה זונה, שורה בו פריצות במצחו. מאותו מקום הוא פגום. וצריך לכסות מצחו שלא תתגלה ערוותו לבעלי הדין. ואם חזר בתשובה, יהיה פגם שלו יורד למטה לקבל בה עונש. ואם הוא לא חוזר בתשובה, עולה למעלה לתבוע לו דין בעוה"ב, באותו מקום שפָּגם, שכתוב מעִם מִזְבחי תיקָחֶנו למוּת. ולא לחינם נאמר, במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, שלא יכחיש צורת דמותו ויעשה פִּרצה בצורת דמות שלמעלה.

בתורה שלמעלה מי שרושם ומצייר אלו שרטוטים, הוא אָמון מופלא ומכוסה. מי שמסתכל בשִפּוּלי המשכן, מכיר באלו רישומים וציורים שנאמר בהם רוּקַמתי בתחתיות ארץ. הציור של ארבעה שרטוטים אלו, הם אריה שור נשר אדם, בכולם ארבעה רישומים. כמ"ש ופני אריה אל הימין לארבעתם. וזה מיכאל שר החסד לימין. ופני שור מהשמאל לארבעתן, זה גבריאל שר החסד לימין. ופני שור מהשמאל לארבעתן, זה גבריאל שר הגבורה. ופני נשר לארבעתן, זה נוריאל שר שלום עמוד האמצעי. ודמות פניהם פני אדם, רפאל שר השכינה, ששם פאר, שכתוב פְּאֵרְךָ חֲבוֹש עליך.

מי שלא נראים שרטוטים בו, אין לו צורת דמות כלל למעלה. זכותו יורדת למטה. עליו נאמר יימָחו מספר חיים. אלא אם שב בתשובה, שזה נמצא שאין לו במה שיבוא בגלגול. מי ששרטוטים שלו רוכבים כמו זה //, זה מראה שבא בגלגול אחד. ואם שני שרטוטים מורכבים כמו זה מראה שני גלגולים, ואם שלושה שרטוטים במצחו מורכבים, הרי מַשלים הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. ואם אין לו שרטוטים במצחו, ויש שרטוטים על גבות העיניים, זה מראה על ארבעה לא אֲשִיבנו.

שרטוטים הם באותיות שהן יהו"ה, ציורים בנקודות שהן יו"ד ה"י וא"ו ה"י. וציורים הם בעיניים באוזניים בָּפָּנים בנִקבי החוטם בפה. קמץ שרטוט וציור. שרטוט למעלה ונקודה למטה. זה מראה על גלגול ראשון, שיורד למטה.

ניצוץ הוא חיה תחת רקיע, כמ"ש ודמות על ראשי החיה רקיע. רקיע ודאי על ראש החיה הוא קמץ. ניצוץ חיה, רקיע למעלה ממנה. ניצוץ הוא י', עולה באות ו' שהוא רקיע, שש פעמים עשר, ונעשית ס', ובה סומך ה' לכל הנופלים. וחיה היא סומכת לרקיע.

רקיע עם ניצוץ הוא גלגול. רקיע בלי ניצוץ הוא גלגל. כמו שנאמר גלגל הוא שחוזר בעולם. שמסתובב לעולם, וזה פַּתח. ואין לו הרכבה בגלגול. שאין לו חיה שרוכב עליה. וזה שרביט הכוכב, שכתוב דָרַך כוכב מיעקב. דרך בין שתי חיות שהן צֵירֵי ונעשה וַיִיצר. ובהם בא בשני גלגולים. וזה אדם של יצירה. שקמץ הוא אדם של בריאה. וכאשר בא בשלושה גלגולים שהם סגול נעשה שלשלת משולש בהם. וזה אדם של עשיה.

וכך הוא שרביט הכוכב, כאשר הוא עובר בין שני אופנים שהם שְבָא, נעשה שורוק, דרגא. והם שלשלת למעלה, בסגול, בסגולתא. דרגא למטה בשורוק. שְבָא צֵירֵי. חולָם כאשר עולה בצֵירֵי נעשה סגול. חיריק שיורד בצֵירֵי נעשה סגול. וכאשר נכנס בשבא נעשה שורוק. והכול נקודה אחת. חולָם הוא למעלה בסגולתא. חיריק הוא למטה בסגול. ושורוק הוא באמצע כמו זה ו'. הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. מראה גלגול ראשון יהו"ה, מראה גלגול שני יהו"ה. וי"ה וי"ה. מראה גלגול שלישי יוהוווהו. הרכבה של כולם שלוש אדנ"י. וסוד זה י' י' י', חולָם חיריק שורוק. שלוש אותיות י'. אָמוֹן [חניך, מתלמד] מופלא, אמון נסתר, אמון מכוסה. שנרמזו בזה השם יו"ד ה"י וא"ו ה"י. אמון מופלא שניכר בכולם. אחד שורה בנפש הזיכרון, ושני בנפש המחשבה, ושלישי בנפש המצויר. שהם שלושה מוחות י' י' י', רץ שמקיף אותם כמו זה היא ראש של תפילין. שרטוטים כמו זה יהו"ה ה' בהם מלך. הרי כאן שרטוטי המצח.

עיניים בהם, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל בגוון לבן. יראי אלקים בגוון אדום. אנשי אמת בגוון ירוק. שונאי בצע בְּבַת עין שהיא שחורה. וזה סוד השבת. ש' שלושה ענפים שלושה גווני העין. ב"ת של שבת זו ב"ת עין. ועליהם נאמר ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת, לדורותם. ונאמר שהן שתי שבתות, אמא עילאה בשלוש דרגות ואמא תחתונה בשלוש דרגות. עמוד האמצעי כולל שישה צדדים שהם שש דרגות. עיניים שמסתכלות בדרך ישרה בלבן, אלו הן עיניים של אהבה. ובהם השכינה היא יפה כלבנה, שאין בה פגם, שנאמר בה הִנָך יפה רעייתי, הנך יפה, עינייך יונים.

ויש עיניים שאותו נחש הוא כרוך בהן נחש הקדמוני. ולא מסתכלות בדרך ישרה. בכל מה שמסתכל מקולל. העין היא כגלגל. גוון לבן כמו הים שסובב כל העולם. ושני כמו הארץ. שלישי כמו ארץ ישראל. נקודה קטנה של בת עין היא כמו ציון, שהיא נקודת העולם שמשם הושתת העולם.

ויש בן אדם שגוון שלו תכלת, שהוא דומה לרקיע שנאמר תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד. ושלושה גוונים הם בעין, לבן שחור תכלת. כנגד אש שאין היא שורפת. ואש שהיא שורפת ולא אוכלת. שלישי שהוא תכלת כנגד אש שהיא שורפת ואוכלת. רביעית לַבַּת אש וזו השכינה בת עין, ועליה נאמר ויֵרָא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה זו בת עין. ויַרְא והנה הסנה בוער באש, זו גוון שעל בת עין שהוא גוון שני. והסנה איננו אֻכָּל גוון שלישי. ויאמר משה אָסֻרָה נא ואראה את המראה הגדול הזה. גוון לבן של נר עליון. ובשלושה גוונים אלו נאחזת בת עין שהיא השכינה.

ובהם עולה בשלוש תפילות לפני ה'. כמ"ש זאת תורת העולה, היא העולה על מוֹקְדָה על המזבח כל הלילה, זאת תורת זו בת עין השכינה שעולה בשלושה אבות שתיקנו שלוש תפילות. ומפני זה זאת תורת העולה. זאת תורת העולה בימין שהוא אש שלא שורפת, ששם חכמה שהוא מעיין מים, שנאמר בו הרוצה להחכים ידרים, שתָשַש כוח האש, שהוא גוון לבן של הנר שלא יהיה שורף, ונקודה שלה קמץ שנאמר בו וקמץ הכהן, והכהן הוא לימין. קמץ נקודת האות י' מצד הימין לא מתחייבת נקודה אחרת.

היא העולה, גוון שני שנאחז בתפילת המנחה. בו עולה הבת לגבי שמאל ששם ה' עליונה. ובה הרוצה להעשיר יצפין. ומפני שאשה משם, נאמר כַּבְּדו נְשותיכם כדי שתתעשרו. מפני שמִצָפון הן, ומצפון זהב יֶאֱתֶה. ונקודה שהיא חייבת לאות ה' מצד שמאל שְבא, ועליו נאמר כי בא"ש ה' נשפט. על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, זה גוון תכלת, שהוא אוחז בתפילת ערבית. ובו עולה השכינה לגבי עמוד האמצעי. ותפילת ערבית כנגד אֵמורים וּפְדָרים שמתאכלים כל הלילה. ומפני זה תכלת דומה לרקיע שכתוב יהי רקיע בתוך המים, שמבדיל מחלוקת בין ימין ושמאל. ונקודת הרקיע, חולָם. ומי זה רקיע, זו ו'. שהיא כמו זה .

רקיע, ואותו ניצוץ חולָם עליו. וזו הנקודה היא חייבת לאות ו', וסוד הנקודה יהו"ה וסוד הדבר רק בַּאֲבותיך חָשַק ה'. כי בי חָשַק וַאֲפַלְטֵהו. כ"י ב"י סוד שם ארבעים ושתיים, כ"י ב"י יִרְבּו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים.

ויש מי שהוא מפרש אלו שלושה גוונים ברקיע, שהם לבן ושחור ותכלת. אחד לבן למעלה מן הנר. ואחד תכלת למטה. שחור באמצע מבדיל בין שניהם. ולא ניכרים בקדרות שלו. ונאמר, מאימתי קוראים את שמע בשחרית, כדי שיכיר בין תכלת ללבן. מיד שנעברת קדרות השמים, שנאמר בה אלביש שמים קדרות, מיד מאירים השמים וניכר הוא בין תכלת ללבן. וניכר כאן, תכלת מצד השמאל. לבן מצד הימין. עמוד האמצעי אוחז בשניהם. ובו קוראים ק"ש בשחרית שהיא השכינה בת עין.

וכך ק"ש של ערבית צריכים לייחד אותה בעמוד האמצעי. כמו שנאמר, לקרוא ק"ש בכוכבים שהם בינוניים. שנאמר, לא מן הכוכבים הנראים ביום, ולא מן הכוכבים הנראים בלילה, אלא מן הבינוניים, שהם מצד עמוד האמצעי. הרי כאן שלושה גוונים בנר. השכינה נר שנאחזת בהם, כי נר מצווה ותורה אור. אור זו תושב"כ, שהיא נשמת אדם, שמאירה על נר. על שניהם נאמר את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה.

גוון לבן בו אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות. גוון תכלת כיסא הדין. שהם אמא עילאה, אמא תחתונה. אהי"ה אדנ"י. מלך שאוחז בשניהם יהו"ה יהו"ה. עליו נאמר מה שמו ומה שם בנו כי תדע. והם חכמה ועמוד האמצעי, מצד הדין אמר הקב"ה אני אמית. ומצד כיסא הרחמים אמר הקב"ה וַאֲחַיֶה. ומפני זה תלמידי חכמים כאשר היו מסתכלים בגוון תכלת של העין היו מענישים בו. כמו שנאמר, בכל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני.

שבגוון לבן מתלבש אל מן מיכאל שר החסד, ותחתיו נחש, ופורץ גָדֵר, יִשְכֶנוּ נחש. בגוון אדום מתלבש גבריאל שר הגבורה, ותחתיו שָׂרף. בגוון ירוק מתלבש אוריאל נוריאל שר שלום, ותחתיו עקרב. בגוון שחור מתלבש רפאל שר השכינה, ותחתיו צימאון.

ובכל מקום שהיו מסתכלים בגוון לבן היו מְחַיִים. ובזמן שעולה יהו"ה מכיסא הדין ומכיסא הרחמים אין שם עונש ולא שכר.

ומפניו שיהו"ה עולה במזל הקדוש העליון שהוא כתר עליון, באותו זמן בנים חיים ומזונות לא בזכות תלוי הדבר אלא במזל תלוי הדבר. ובאותו זמן הכול תלוי במזל ואפילו ספר תורה בהיכל. מה שהיה קרוב ה' לכל קוראיו, באותו זמן נאמר בו, רחוק מה שהיה, ועמוק עמוק מי יִמְצָאנו. אין מי שמשיג אותו אלא בחכמה ובבינה. ומפני זה כאשר עולה לאותו מקום, לא משיגים אותו בכל ספירות אלא בחכמה ובבינה שהם י"ם, י' חכמה ם' בינה. ומפני זה רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מ"י ימצאנו. וסוד הדבר קרובים אל ה' אלקינו.

וכאשר הסתכל דוד ברוח הקודש וראה שעולה לאַי"ן בגלות האחרונה. אמר עליהם, אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עֶזְרי. אי"ן, א' כתר עליון, י' חכמה, ן' בינה. ראה שלא היו משיגים אותו, אלא בשלוש תפילות שתיקנו האבות, שנקראו הרי יהו"ה. אמר עליהם אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה', זה מלך יושב על כיסא רחמים. וכיסא דין מסתלק משם. וזה יהו"ה שהוא מבפנים של כל ספירה וספירה, עליו נאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, והנצח וההוד. בע"ס שיבח לו דוד, מפני שהוא לִפְנים מכולם, והוא מבחוץ של כל ספירה וספירה, והוא בין כל ספירה וספירה. לא משתנה בכל מקום.

יש עיניים מכמה גוונים. כגון ארגמן, רְגָמן. ר' רפאל. ג' גבריאל. מ' מיכאל. ן' נוריאל. וסוד הדבר מֶרְכָּבוֹ ארגמן. א' אור שמאיר באלו ארבע גוונים. א' אורפניאל והוא מט"ט, אור פְּנֵיאל. ומפני זה נקרא שר הפנים. והוא רזיאל, והוא אוריאל, שכך עולה לחשבון רזיאל. והוא עולה לחשבון רמ"ח מצוות התורה, כחשבון אברהם, וזה מלאך החסד, שמשם, התורה ניתנה, כמ"ש מִימִינו אש דת למו. והוא ממונה על סודות תורה. והוא מגלה עמוקות ונסתרות יודע מה בחושך. מפני שהחושך הוא לבוש האור ובו אל"י שנאמר בו זה אלי ואַנְוֵהוּ. אור הוא ר"ז. וכל מי שיודע בהם עליו נאמר וכל סוד לא נעלם ממך. והוא מאיר בגוון לבן של העין. והוא נוריאל אש דולקת מצד השמאל, ששם רי"ו גבורה, ומשם מצוות לא תעשה. כיסא רחמים לימין, כיסא דין לשמאל. עמוד האמצעי כולל שניהם, ובו יהו"ה, שכָּפַל שמו שתי פעמים ה' ה', ומשה שנאחז בו כפל שמו משה משה. ומפני זה וָאֵדָעֲךָ ב'שם, בשני שמות.

עיניים מרוקמות מנוקדות בנקודות לבנות, כמו נקודות שעל לולֵ"א, הישמר ממנו רמאי הוא. ומה שהוא בנקודות אדומות שופך דם הוא. בנקודות ירוקות כעסן הוא מצד המרה. בנקודות שחורות גזלן הוא, גנב, כל רעוֹת העולם יש בו. עיניים עמוקות יש בהם עומק טוב ועומק רע. זה לא יודע בן אדם לבו, לבו עמוק עמוק מי ימצאנו, אם הוא עומק טוב לא יכול בן אדם לדעת חכמתו. ואם הוא עַם הארץ, כמה עמוקים מחשבותיו הרעות. זה הוא קבר פתוח. כמ"ש קבר פתוח גרונם, לשונם יחליקון. תחת לשונו עמל ואָוֶן. הישמר מֵעַיִן זו, בכל מה שמסתכלת מקולל. הוא מסתכל למטה לחשוב כל מחשבות רעות, אין סוף לרִשְעותו.

עיניים בולטות להיפך. עליהם נאמר וגביהן וגובה להם ויראה להם, וגַבּוֹתָם מלאות עיניים סביב לארבעתן. כמו שעיניים עמוקות בן דין ומוות, כך עיניים בולטות הן חיים ורחמים. ויש עיניים בולטות מצד אותו שנאמר בו כי גָאֹה גָאָה סוס ורוכְבוֹ רמה בים. ויש מהם שנראים אצל הרוח. ואחרים שנקראים גאונים בתורה. וכולם יש להם שורש למעלה. ומפני זה וגביהן וגובה להם ויראה להם. מצד אותו שנאמר בו כי גבוה מעל גבוה שומר. וזו מרכבה למעלה מן מרכבה. וגבוהים עליהם, כמ"ש משא גֵיא חזיון, מה לך איפֹא כי עליתָ כולך לַגַגות. ואלו הם שרוכבים על מרכבות.

וגביהן אלו הם אופנים, שהם כמו האותיות, וגובה להם אלו הם שרפים שהם כנגד טעמים שלמעלה, כתרים על אותיות. וגבותם מלאות עיניים אלו נקודות,שאותיות מלאות עיניים מהם, כמ"ש עינֵי ה' המה משוטטים בכל הארץ. מהו לארבעתן שנקראות, אלו שלוש חיות, הן, שנקראות בשם יהו"ה, שלוש פעמים, כמו זה יהו"ה יהו"ה יהו"ה. אלו הם ארבע פנים לכל צד לכל חיה. וגבותם מלאות עיניים כמו זה . הרי כאן שבעים ושתיים עיניים שהן כנגד שבעים סנהדרין ומשה ואהרון על גבם, אלו הם וגביהן, וגובה להם, כמו זה הרי כאן חמש וארבעים עיניים כחשבון אדם, והם יה"ו, הו"י, וה"י. ועוד וגביהן זו השכינה שהיא על גבי חיות ומחנות כולם, כמ"ש ומלכותו בכל משלה. וגובה להם זה עמוד האמצעי. שהשכינה היא על גבי אופנים. ועמוד האמצעי שהוא כולל שש ספירות על גבי חיות, שהוא כולל אותם מט"ט. וזה הוא כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם, אלו הם או"א כתר על ראשם, שהם על גבי שרפים שתלויים מהכיסא.

ועוד, וגביהן זו אמא עילאה, שהיא על גבי ספירות שהן תחתיה, שממנה כל אותיות. וגובה להם זו חכמה שמשם נקודות. ויראה להם זה כתר ששם טעמים. וגבותם מלאות עיניים. אלו אור צח, אור מצוחצח, אור קדמון. וכמה אורות שתלויים מהם שמאירים מבפנים, כנשמה בגוף.

וגביהן אלו הם שבעה קרומי העין, שהם זה על פני זה כקרומי בצלים. וגובה להם זה העין שהיא כוללת כל גוונים. וגבותם מלאות עיניים אלו כַּנפי העין ועפעפיים וכרובי העין. שארבעה גוונים יש בעין כנגד ארבע פנים של כל חיה. ושתי כנפי העין שהם עפעפיים. ושני כרובי העין, הם כנגד ארבע כנפיים של כל חיה. ובאלו ארבעה גווני העין מאירות ארבע אותיות יהו"ה. ובארבע כנפי העין מאיר אדנ"י, זה הוא כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, אלו הם יהו"ה אהי"ה או"א.

עיניים גבוהות מצד הימין. ועיניים עמוקות מצד השמאל. זה עָנָו וזה בישן. מצד אחר זה גס רוח וזה עז פנים. כרובי העין ועפעפי העין, עליהם נאמר והיו הכרובים פורשׂי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת, זו כפורת העין. שלושה גווני העין הם אהי"ה, יהו"ה, אדנ"י. כלל ופרט וכלל. והם ייחוד, ברכה, קדושה. וסימן יַעֲנֶנו ביום קוֹראנו. שכך עולה שלושה שמות אלו כחשבון יב"ק. אהי"ה כתר עליון, יהו"ה עמוד האמצעי, אדנ"י שכינה תחתונה. אדנ"י כלל, אהי"ה פרט, יהו"ה וכלל.

העין כמו הגוף. שני כרובים שלה כמו שתי שוקיים. שני עפעפי העין כנגד שתי זרועות. אלו מְסַכְּכִים ואלו פורחים ויש כרובי עין גדולים ועין קטנה, ויש כרובי עיניים קטנים ועין גדולה. משום כך אמר לאהרון ולבש הכהן מִדוֹ בַד, מהו מידו כמידתו. כך צריכים לבושי העין שהם כרובי העין, שהם שני פרצופים כותנות עור. שיהיו כמידת העין.

ומפני זה לא יהיה לך בביתך אבן ואבן אֵיפָה ואיפָה גדולה וקטנה. שגודל הוא מידה לעיניים לחוטם לשפתיים לאוזניים לפה. זה הוא מידת הכול. ומפני זה אמר הפסוק מידה אחת לכל היריעות. ועל כנפי העין נאמר, עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט, אלו הם גווני העין. וכנגד שתי כנפי העין הן שתי שפתיים שנפתחות ונסגרות, וכנגדן שתי כנפי ריאה. והעין כנגד הלב שהוא אש לוהטת. ובכנפי ריאה רוח שנושב בהם, עליהם נאמר עושה מלאכיו רוחות.

וכל איבר ואיבר ברא אותו הקב"ה במידה במשקל. ואם תמצא עיניים אחת קטנה ואחת גדולה, אין הוא זה במשקל ובמידה. שקרן הוא. הישמר ממנו. או אם עיניים גדולות ופה קטן, וחוטם ארוך ופנים קטנים [שני הכרובים] שלא הולכים כולם במידה, עיניים וחוטם ופנים ופה. עַוְלָן הוא זה. ומפני זה לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל וּבַמְשׂוּרה. במידה זו מידת שיעור קומה, שכל מי שאין הוא בעל מידות, מכחיש שיעור קומה שלמעלה, ולא ניטל משם. שע"ס שלמעלה כולן הולכות במידה מצד האות י', ובמשקל מצד האות ו', שני מאזני השקל הם ה' ה'. מידה אחת.

בוא וראה, י' הוא הראש, והוא מידה של עיניים של אוזניים של פנים של שני נִקבי החוטם, מידת הפה. שקל הקודש זה ו', שקל הגוף. כנפי השקל ה' אצבעות ימין וה' של שמאל. ומפני שהשם יהו"ה הוא מידה ושיעור ומשקל, אמר הפסוק לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל ובמשׂוּרה. וכמו כן לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. מה כיס כאן, זה הפה.

בינתיים הרי זקן עליון הזדמן אצלו, ואמר, והרי אם עיניים שקולות הרי הן במידה, אבל אם הן עיניים גדולות ושפתיים קטנות לא מכחיש מידה, אלא אם עיניים זו ארוכה וזו קצרה, זו עבה וזו כחושה, או פנים זה ארוך וזה קצר, זה עב וזה כחוש, אלא מאחר שזיווגים שקולים כל אחד למינו, ודאי לא מכחיש מעשה בראשית.

ב' בתוספת, שני כיסים פה ולב. שנאמר, מי שאין תוֹכוֹ כְּבָרוֹ אל ייכנס לבית המדרש. שוודאי הוא מעץ של טו"ר, שהוא יאמר אחד בלב ואחד בפה. מי שהוא מעה"ח הוא תוכו כברו, פה ולב שווים, ועליהם נאמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, אבל אחֵר שאין תוכו כברו, שאין פיו ולבו שווים, עליו נאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, שוודאי זה הוא ערבוביה רעה שמשקר מטבע המלך, שמערב כסף בעופרת. וזה היה חטא של חווה שהטיל בה נחש זוהמה, שהיא עופרת שהתערבה בטיפה לבנה כסף מזוקק. ולא נטהרה הזוהמה ממנו עד שבא אברהם ונכנס באש, והתלבן הכסף, ויצאה עופרת לחוץ שהוא ישמעאל. ונאמר באדם מושך בעורלתו היה. התערבה ערבוביה בזהב, נצרף ביצחק, והוציא הזוהמה לחוץ וזה עשיו. ביעקב נָח והשתרש והוציא תולדות, וגדל עה"ח בענפיו ושורשיו.

עיניים בעיגול מצד האות י', באורך מצד האות ו'. כנפי עיניים הן ה' ה'. בארבע אותיות אלו, היא העין במידה במשקל ובמשורה. וכך כל איבר ואיבר בו תמצא יהו"ה, שהולך במידה ובמשקל. והוא במידה ובמשקל של הדיבור, קול הוא שקל, מידה דיבור. משקל שני הבלים שהם אמירה וקריאה.

גווני העין לבן לבָנָה. אדום מאדים. ירוק חַמָה. שחור שבתאי. תכלת צדק. והם כמו חסד גבורה תפארת יסוד ומלכות. שני כרובי עיניים נו"ה, כנגדם נֹגה כוכב. כמו של צד הטֹהרה כך הם מס"א.

שבעה כוכבי לכת הם שבע כפולות בג"ד כפר"ת כמו זה בבּ, גגּ, דדּ, ככּ, פפּ. ררּ, תתּ. דין רפה ודין קשה. והחיות רָצוא וָשוב. רצוא בדגש ושוב ברפה והן דין ורחמים. וכך הן מס"א שבע כפולות, כנגדם, שבעה רקיעים שבע ארצות. והם שבעה ושבעה מוצקות. וכך הם שבעה שַערי הגיהינום, ושבעה היכלות מלאים נחשים ועקרבים וחושך. שמשם היה מתנבא בלעם הרשע. ועליהם נאמר כי שמים כעשן נמלָחו והארץ כַּבֶּגד תִבְלֶה, והכוכבים שלהם עליהם נאמר ונָמַקוּ כל צבא השמים. המה יאבדו ואתה תעמוד. ובאִבּוד שלהם ישמחו השמים ותגל הארץ, שנבראו בשם יהו"ה.

פנים הם בארבעה גוונים. יש בן אדם שפניו לבנים מצד אנשי חיל. ויש בן אדם שפניו אדומים מצד יִראי אלקים. ויש בן אדם שפניו ירוקים מצד אנשי אמת. ויש בן אדם שפניו שחורים מצד שונאי בצע. כנגדם ארבעה אחרים מצד הטומאה. כולם חשוכים, פנים מצד ימין רע עופרת. שגדלים מלֵיחה לבנה. הם עבים וגסים, ועיניו גסות ועבות, וגופו עב וגס. מצד הימין מוח, לבן כַּכֶּסף, זרע אברהם אוהבִי. ומי שהוא פניו וגופו וכל איברים שלו גסים ועבים, הוא עצל כבד חשוך. ומצד זו הליחה נאמר באברהם, ותרדמה נפלה על אברם והנה אֵימה חֲשֵכה גדולה נופלת עליו. וזו הליחה היא הזוהמה שהטיל נחש בחווה, ומצד שלו תִכְבַּד העבודה. ומצידה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. ומצידה ויכבד לב פרעה ועבדיו. והיא כובד המס וכובד המלאכה.

פנים ירוקים, הם מצד המרה, ירוקים חשוכים. וזה בן האדם הוא קל, להיֵפך מהלֵיחה שהיא כבדה. זה קל וזה כבד. זה פתי לרע. וזה פיקח לרע. זה מזקין במהירות ומקדים בשֵׂיבה. וזה מזקין בשיבה והוא מאוחר בשיבה. זה נעשה פתי לפתות בני אדם ברמאות, מפני שהוא מצד הנחש הקדמוני שמפתה בני אדם, הישמר ממנו. וזה הירוק פיקח לרע. זה כל מה שיש בלבו שופך לחוץ, וזה גונז אותם לִפְנים. זה כל מעשיו בעיכוב, וזה כל מעשיו במהירות. והוא יבש הגוף ופנים וכל איברים שלו, להֵיפך מהאחר, מפני שגיהינום שהיא מרה ירוקה שורף בו שהיא כעס. כעסן הוא ודאי. ששורפת בו האש לפי שעה ומיד שוכֶכֶת. כך כל מעשיו רוצה לעשות במהירות. והאחר שהוא כבד, בנחת. זה הֵיפך זה. זה נחש וזה שרף. זה מים וזה אש. מים של מי המבול שהשחית כל בשר, זה האחר ממנו גופרית ואש.

פנים אדומים מצד אחר, זה נראה בינוני לא גס ולא יבש. זה מתאדם מצד המאדים. שופך דם הוא, הישמר ממנו. ושניים הם להֵיפך אדום ושחור. זה בינוני במשקל, וזה להיפך מצד אחר. זה שַׂמחן וזה עצוב. שמחן מצד הדם, שְׂחוק הכסיל. וזה עצוב מצד המרה השחורה. זה גוזֵל ושופך דם, והוא ותרן. וזה כונֵס קובֵץ על יד.

מצד הטֹהרה להיפך. אנשי חיל, פנים לבנים מצד המוח. יראי אלקים מצד הלב. אנשי אמת מצד הפה. שונאי בצע מצד הגוף, ונאמר, אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע מצד אדנ"י. שיעור ומידה שלהם יהו"ה מבפנים ומבחוץ. י' מתלבשת באנשי חיל וזה המוח ששם חכמה. ה' ביראי אלקים שהוא הלב, ושם יראה ואהבה שהן י"ה בימין ובשמאל, והן נסתרות במוח ובלב. ו' מתלבשת בפה מצד אלו שהם אנשי אמת. ה' מתלבשת בגוף מצד אלו שונאי בצע. והם תורה ומצווה, ועליהם נאמר וה'נִגְלות.

פנים עגולים מצד הנקודות. שהן קמץ פתח צירי סֶגול שְבָא חולם חיריק שורוק שורֻק. מלכות העיגול של כולם. בוא וראה, תשע פעמים יהו"ה, בכל ספירה וספירה נקודה שלו. והוא יהו"ה במלכות בלי נקודה. ואלו הן נקודות שמחייבות כל ספירה וספירה. תשע נקודות הן, אחת יהו"ה בקמץ, שנייה יהו"ה בפתח, שלישית יהו"ה בצירי, רביעית יהו"ה בסגול, חמישית יהו"ה בשְבָא, שישית יהו"ה בחולם, שביעית יהו"ה בחיריק, שמינית יהו"ה בשלוש נקודות, תשיעית יהו"ה בשורוק. מלכות יהו"ה כלולה מכולם. קמץ נקרא בנקודה זו, מצד הכתר העליון שהוא סתום כקמץ. שהוא סתום במחשבה, שלא יודע בן אדם מה שיש בתוכו. ומי שהוא לִפְנים סתום במחשבה, עילת העילות אנו קוראים לו.

ונקרא פתח כנקודה זו -, מצד החכמה שבה נפתחת ומתגלה מחשבה סתומה, כמו כן למעלה כצורת דמות זה . למטה כצורת דמות זו . ושתי נקודות מתגלות באמא, בכתר העליון סתומות הן ונעשות צירי יהו"ה. עליהם נאמר ויִיצר ה'. כי ביָה ה' צור עולמים. צִייר שני עולמות, עוה"ז ועוה"ב.

סֶגול, זה חסד. בו השכינה הוא סגולתא למעלה, סגול למטה. סגולה ואהובה מצד הימין. שְבא כמו זה. מצד השמאל, כי באֵש ה' נשפט, ותיפול שְבָא ותיקחֵם. שְבָה עימָדי שהיא השכינה שנקראת שבא מצד השמאל. ונקרא חולם כמו זה, מצד עמוד האמצעי, משם רועה אבן ישראל. אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. כל מרגלית יקרה היא בחולם, כמ"ש לֶשֶם, שְבוֹ ואַחְלָמָה. וּבוֹ, וַנַחְלְמָה חלום.

חיריק נקרא מצד שוק הימין כמו זה, בו חקירה, הַחֵקֶר אלוק תמצא, והוא קרח הנורא, קרח מאותו נורא שהוא עמוד האמצעי. שרק הוד נקרא. כמו זה יהו"ה משם נקראת שכינה שֻרֻק. קשר המרכבה. והוא הוד של משה. בו נשלמו חמישה בריחים לקַרשי צלע המשכן השֵנית. כחשבון ה' שלו. נשאר ו' ד' דו פרצופים. עליו נאמר עשר אמות אורך הקרש. קרש, קשר.

שורוק יוהוווה"ו, זה צדיק, שהוא קושר המרכבה שהיא השכינה, עם הקב"ה, כמ"ש כי כל בשמים ובארץ. והרי שמתרגמים אנו שאוחז בשמים ובארץ. וכתוב ואנכי נְטַעתיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹה זרע אמת. זרע אמת הוא ודאי, שנאמר בו תיתן אמת ליעקב. הוא זרע, והשכינה עֵזֶר, כמ"ש אעשה לו עזר כנגדו. כל אלו נקודות התחייבו בשם הקדוש מצד תשע הספירות. ומלכות כלולה מכולם, אהבת כלולותייך. הרי כאן פנים עגולים שלמעלה, נְקודים בַּנקודות.

ויש פנים גדולים, ופנים קטנים [שני הכרובים]. פני רחמים, ופני זעם, שבהם ואל זועם בכל יום. ומפני זה אמר למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם, ומיד ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון, שהם בסוד האות וא"ו, שלוש עשרה מידות. א' שבאמצע הוא"ו ארך אפיים. מהו אפיים שלו ו"ו. שבהם מאריך פנים על הרשעים, ומרחם על העולם. ועליהם נאמר יָאר ה' פניו אליך וִיחֻנֶךָ. יִשא ה' פניו אליך. ה' ה' הן גווני הפנים לבן ואדום. וחוטם הוא א"א. י' פה הכלל של שלושת הדרגות. י' חוט בעיגול. ו' לשון. ד' הכלל של ארבע התיקונים שפתיים ושיניים וחך וגרון. בוא וראה, נאמר באדם מְשנה פניו ותְשַלְחֵהו. ומי גורם לו שינוי הפנים. לשנות לו שלא יכירו בו בעלי דין. זה הוא שינוי מקום, שינוי השם, שינוי מעשה. ועוד נקודות הן סגוֹלים מאירים בזו נקודת התורה, והן נענועי האותיות. כנגד פרקים ועורקים, שהם נענועי איברי הגוף. ונקראים באלו שמות. קדומיאל, קמואל, מלכיאל, צוריאל, הרי קמץ באותיותיו. פדאל, תומיאל, חסדיאל, הרי פתח. צוריאל, רסיאל, יופיאל, הרי צירי. סמטוריה, גזריאל, וענאל, למואל, הרי סגול. שמעיאל, ברכיאל, אהניאל, הרי שְבא. חניאל, להריאל, מחניאל, הרי חולם. חזקיאל, רהטיאל, קרשיאל, הרי חִרִק. שמועאל, רעמיאל, קניאל, הרי שֻרֻק. שמשיאל, רפאל, קדשיאל, הרי שֻרֻק. הרי שמונה ועשרים שמות שנאמר בהם כוח מעשיו הגיד לעמו. זכאים פנים שמאירים בהם אלו שמות. והם כנגד י"ד פִּרקי י"ד ימין, וכנגד י"ד שמאל, יהו"ה אלקינו יהו"ה, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. עליהם נאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי. ואם לא, עליהם נאמר יד ליד לא יִנָקה רע.

חוטם ארוך, זה הוא בן אדם שיש בו רחמים. חוטם מקומט בעל רוגז הוא. חוטם עקום מצד הנחש הוא, בכל איבר שחוטא בן אדם אותו נחש הוא כרוך שם ומעקם אותו. בין באוזניים בין בעיניים בין בחוטם בין בפה. שכתוב מעֻוָת לא יוכל לִתְקוֹן וחֶסרון לא יוכל להימָנות. וכל כאבי בני אדם שהם חזקים, שנאמר בהם וחולָיִם רעים ונאמנים, הוא שנושך אותם אותו נחש בכמה נשיכות באותו איבר שחטא, עד שנפרע מאותו חטא. ובגללו נאמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. לא יפסיק בייחוד בתפילתו. והרי כתוב בכל מצוות וחי בהם, ולא שימות בהם. אמר להם, משום כך אמרו, אבל עקרב פוסק מפני שהורג. בוא וראה, בחוטם יש שני נקבים, מאחד יוצא רוח ומאחד יוצא עשן. כמ"ש כי אז יֶעְשַן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. ברוח קרה אמר וברוח אַפֶּיךָ נערמו מים. בעשן שעולה כעשן אמר נשפת ברוחֲךָ כִּסָמוֹ ים.

אוזניים יש בהם חדרים ומרפסות ועליהם אמר דוד שיר למעלות. שהם כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. אם הם אטומים אוזניים למטה, כך הם אטומים שערי השמיעה למעלה אצלם. והם שערים שנאמר בהם שומע תפילה. שמע ישראל. משם צריך לכוון בשמיעה. אמר לו רבי אלעזר, אבא, והרי שמיעה באיזה מקום תלויה למעלה.

אמר לו, בני. ראייה היא כיסא למזרח, שמשם האור יוצא לעולם, שנאמר, מזרח משם האור יוצא לעולם. יהודה הוא למזרח, ונאמר בו גור אריה יהודה. מַעֲרב זה הפה ששם עירוב של הכול. ושם מתערבבים כל צבאות וכל דרגות. ומחנה אפרים למערב. ומיטה למערב בין צפון לדרום. שמיעה כנגד שולחן בצפון ושם יראה, כמ"ש ה' שמעתי שִמְעֲךָ יראתי, ומחנה דן לצפון. ואוזן דמות אל"ף שנאמר בה אֱלף בינה, שהיא גם עוז לצפון. ריח לדרום, ריח ניחוח לה'. ויש לחוטם שני נקבים כלולים מדין ורחמים. והם י' י'. החוטם ו' באמצע. שני צינורות הם שלו. ונאמר לגבי מחנה ראובן לדרום רְאוּ בֵן. שני נקבי החוטם הם כנגד לאה ורחל. החוטם בדרך מישור ביניהם זה יעקב.

אמר לו רבי אלעזר, אבא, מנין לך שאמא היא לצפון, ובה תלויה שמיעה. אמר לו, בני. חמישים שערים הם של בינה. ובה מייחדים כ"ה כ"ה אותיות שתי פעמים בכל יום. וישראל הוא בן י"ה. בינה ודאי הכלל של שלושת אותיות או"א ובן. ומפני זה שמיעה בה תלויה. אין תיקון מאלו ארבע אותיות שלא נכללות בה ע"ס, שהם יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וארבע אותיות שהן יהו"ה. הוא לא משתנה בכל מקום. הוא שומע של שמאל לישראל ומסתכל בימין עליהם. ובדרום הוא מרחף עליהם, כמ"ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ובמערב הוא מדבר עימהם. שינויים הם בִּכְלֵי הגוף. אבל בו אין שינוי כלל. כמ"ש אני ה' לא שָניתי.

ובכל איבר ואיבר, שהוא נר של כל מצווה, צריך בן אדם להמליך את הקב"ה, ולהכין לו מקום טהור ונקי להשרות אותו שם, ומפני זה צריך בן אדם לבער ממנו, מכל איבר ואיבר, כל מחשבות וכל הרהורים רעים של טינופים שהם קליפות, וצריך לשרוף אותם בכל מצוות כשרות, ששורות על כל איבר ואיבר שהם נרות. שכל מצווה נר נקראת. כמ"ש כי נר מצווה, נר ה' נשמת אדם ובה צריך להיות חופֵשׂ כל חדרי בטן. ולבער מהם שׂאור וחמץ, מוץ ותבן. שׂאור וחמץ מן העיסה, מוץ ותבן מן החיטה. להשרות שם י"ה. י' בעיסה שהיא טיפה, ה' בחיטה. שהיא לבער חֵט מן ה' שתישאר סולת נקייה.

שכל מצווה ששורה על כל איבר ואיבר יש לה שם ידוע. וכל צְבאות ומחנות של מלאכים שתלויים ממנו, כולם נאספים לאותו איבר, ושומרים אותו מכל חולָיִם רעים. ומי שמחליף אותם או קורא להם באיבר שאינו שלהם, ולא הם ממונים עליהם, הוא מכחיש סידור מעשה בראשית ולא נאספים אצלו. למלך ששׂם ממונים על מלכותו, וחילק אותם על כל מקום ומקום, ואמר להם, אתה תהיה ממונה על מקום כך וכך, ואתה כך וכך. ולכל אחד שׂם אותו במקום ידוע, ובדבר ידוע. אין לו חילוף במקום אחר.

אבל הקב"ה ששלטונו בכל מקום, כנשמה ששלטונה על כל איבר ואיבר. מלוא כל הארץ כבודו, בכל מקום שקורא לו בן אדם עונה לו. אלא אם אותו מקום של אותו איבר הוא פגום בחטא שעושה בן אדם, הקב"ה לא שורה באותו איבר, שעליו נאמר כי כל איש אשר בו מום לא יִקְרָב.

ואיברי האדם כולם הם מסודרים על סִדרי בראשית. ומפני זה נקרא בן אדם עולם קטן. ומי שממליך את הקב"ה על כל איבר ואיבר כאילו ממליך אותו על כל העולם. וּשְׂכר האדם שממליך אותו על כל איבר ואיבר, לא ניתנה רשות לגלות. שאלו הם טַעֲמֵי מצוות שלא ניתנו לגלות. כדי שלא יהיה בן אדם עובד לקב"ה על מנת לקבל פרס. אבל בני, דברים אלו שלא צריכים להתגלות, יהיו גנוזים בלבך, עליהם נאמר לאכול לשׂוֹבעה וְלִמְכַסה עתיק. דברים נכבדים שלא נמסרו לגלות יהיו גנוזים בלבך.

בוא וראה, כאשר בן אדם מתעטף בעיטוף של מצווה. ומניח תפילין וקורא לו בק"ש. הרי תיקן לו כיסא בעיטוף של מצווה, וכתוב והוכן בחסד כיסא. וּבַתפילין הוא מעטר אותו, כמ"ש פְּאֵרְךָ חֲבוֹש עליך וקורא לו בפסוק לשרות על הכיסא שהכין לו שמע ישראל. כך הקב"ה מכין לו באותו עולם כיסא ועטרה. וכמו שהוא מוריד אותו שם, ויעמוד הכיסא בגללו, וממליך אותו על כל מלאכים ומחנות ששם, כמ"ש וְיִרדו בִדְגַת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ. וסוד הדבר כי מכבדיי אכבד ובוזיי יֵקָלוּ.

וכמו שמוריד אותו בכמה ניגונים של שירוֹת תִשְבָּחות והודאות. כך כאשר עולה למעלה, כל חיות המרכבות, ומחנות של מלאכים קדושים, של חיות ואופנים ושרפים, פורשׂים לו כַּנפיהם בשמחה בניגון לקבל אותו. הרי כאן שכר התפילה ותיקונים שלה שהיא מצווה אחת. מצוות ברית מילה בחיתוך של עורלה ופריעה. כמו שהוא מעביר מאותו איבר כל אלו קליפות של אלהים אחרים ומתקן בן מקום לשרות בו שכינה שם. שהוא אות ברית מילה. כך הקב"ה כאשר נשמתו עולה למעלה, כמ"ש מי יעלה לנו השמיימה. הקב"ה מעביר ממנו כל מלאכי חבלה ומקטרגים שלא יִקְרְבו אצלו. מפני שהשם של ה' שורה עליו, שתמצא אותו באלו מילים מ'י' יעל'ה ל'נ'ו' ה'שמימ'ה', ראשי תיבות מיל"ה וסופי מילים יהו"ה, בשמו עולה למעלה נשמתו. ובאותו זמן יתקיים בו ורָאו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויָראו ממֶךָּ. וכמו שהוא מקבל עליו כל מצוות עשה, ביראה ואהבה, כך ממליכים אותו למעלה צבאות ומחנות, על אלו עולמות שהכין לו הקב"ה למעלה, ומקבלים אותו עליהם ביראה ואהבה של אדונם.

ובזמן שאדם עוסק בתורה שהיא אור ובמצווה שהיא נר. כאילו מאיר עמוד הענן ביום לפני ה' ועמוד האש בלילה. כך כמו כן כאשר הולך לאותו עולם, מה כתוב בו, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לַנְחֹתָם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם. למי, לנשמה והרוח והנפש שלו שהם כנגד כהן לוי וישראל. והכול בזכות התורה שהיא אור ונר.

וכל מי ששומר שבת ומכבד אותה ומענג אותה מפני כבוד הקב"ה, כך הקב"ה נותן לו מקום למעלה בנחת שלא טוֹרֵחַ בו, ונח שם מכל טִרחת זה העולם שטרח בכמה גלגולים ומעשים. בני, בוא וראה, כל מצוות אלו תלויות בצורת דמות המלך. ויש מצוות שהן על מנת לקבל פרס ותלויות מצורת דמות אותו נער שלמעלה. וצריך לפרש כל מצוות שהן בצורת דמות המלך.

יש אלו שתלויות מהראש. ויש אלו שתלויות בעיניים. וכמה מלאכים ומחנות עליונים שהם עיני ה', ממונים עליהן. ויש מצוות שתלויות מן אוזניים, וכמה מלאכים שנקראים אוזני ה' ממונים עליהן. ויש מצוות שתלויות מִפָּנים, וכמה מלאכים שנקראים פני ה' ממונים עליהם שנאמר בהם וארבעה פנים לאחת. ויש מצוות שתלויות מהחוטם. וכמה מלאכים שנאמר בהם עושה מלאכיו רוחות ממונים עליהן. ויש מצוות שתלויות מהפה, וכמה מלאכים שממונים על קולות התורה ועל דיבורים, שנאמר בהם כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. ויש מצוות שתלויות מידי המלך, וכמה מלאכים ממונים עליהם שנקראו ידיים, כמ"ש וִידֵי אדם מתחת כַּנפיהם. ויש מצוות שתלויות מהגוף כעִנְבֵי האשכול.

אמר לו רבי אלעזר, אבא, והרי למעלה נאמר שאין גוף ואין גְוִיָה. אמר לו, בני. לעוה"ב נאמר שהיא אמא עילאה. אבל למטה יש גוף בעוה"ז שהיא שכינה תחתונה, והגוף היא התורה, שממנה תלויות כל מצוות. ויש מצוות שתלויות מאות ברית, וכמה מלאכים ממונים עליהן שנקראו בעלי האותות, שנאמר בהם והיו לאותות. ועליהם נאמר למשה וזה לך האות. וזה הוא אות שכל צבא השמים ממונים עליו. ויש מצוות שתלויות ברגליים. וכמה מלאכים ממונים עליהן, שנאמר בהם והחיות רָצוא וָשוב. ונאמר בהם ורגליהם רגל ישרה. וכך תלויים כולם מהגוף, בשיער שתלוי מהראש. וכל שַׂערה ושערה מראה שהוא מלאך שתלוי מהראש.

וכל מי שפָּשע במצווה, כאילו פשע בצורת דמות המלך. זכאית הנשמה שהיא בצורת דמות אדונה, שמקיים מצוות אלו. שממנה תלויים כל מלאכים אלו שנקראו עיני ה', אוזני ה', וכל תיקונים וצבאות ומחנות של הגוף שלמעלה. וכאשר עולה הנשמה, כל אלו צבאות עולים עימה. וכאשר יורדת כל אלו צבאות יורדים עימה. היא סולם. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בה. בה ממש. וכאשר עולה, קול יורד ברוּמֵי רקיעים לכל צבאות ומחנות, תנו כבוד לצורת דמות המלך.

מצווה של כל מצווה, בה שורה יהו"ה. הוא נמצא בכל איבר ואיבר. הוא נמצא בארבעה גווני השיער. ובארבעה גווני העין. ובארבעה חדרי האוזן. ובארבעה גווני הפנים. ובקול ובדיבור ובקריאה ואמירה, ובעשיית הידיים. ובכל איבר ואיבר של הגוף, הוא יהו"ה, ממונה על כל מצווה ומצווה שבו. מצווה בא"ת ב"ש, מ"צ י"ה, פ"ץ ו"ה. הרי מצווה יהו"ה, מצפ"ץ. יהו"ה בא"ת ב"ש מצפ"ץ. ובני, כל איברים נקראים כינויים לשם יהו"ה. וכל מלאכים שתלויים מאותו איבר כולם עולים ויורדים בשליחותו. וכל מי שקורא למלאכים ולכינויים ולא באותו איבר שממונה עליו, אין עולָה פעולה בידיו.

הראש הוא כינוי של שם אהי"ה. וכל מלאכים, וממוני ההויות מכאן תלויים. ובו שואלים מלאכים אַיֵה מקום כבודו להעריצו. אי"ה רשום באהי"ה. ושם הי"ה שעולה בחשבון כ' שהוא כתר, הוא רשום בא"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י. אהי"ה, אל"ף ה"א יו"ד ה"א הוא סוד עשר אותיות ממעלה למטה, זה הוא כתר בראש כל השמות. ולמעלה ממנו יו"ד ה"י וא"ו ה"י. אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, למעלה ממנו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וכולם עולים לארבעים ושתיים אותיות. ואלו הן אותיות שנבראו בהן שמים עליונים, וארצות החיים. שאלו נקראים שְמֵי השמים. ומי שברא בהם הכול. אומן של הכול. עילת העילות, מתעלה על הכול, הוא ברוך לכל. ולמעלה מכל ברכות, כמ"ש ומרוֹמַם על כל ברכה ותהילה, ולא צריך הוא ברכות מאחר, שאין עליו מי שמשפיע לו.

בני, יש מצוות שתלויות ברגליים, שנאמר בהן ורגליהם רגל ישרה, על ארבעת רִבְעֵיהם, בלכתם ילכו, זה אדנ"י, שכתוב צדק לפניו יהלך וְיָשֵׂם לְדרך פְּעמיו. והם מְאַת אֲדָנים למאת הכיכר שיורדים למאה ברכות. וזה ק' מן צדקה שהיא תפילה. צ' תשעים אמֵנים. ד' ארבע קדושות. ק' מאה ברכות. ה' חמישה חומשי תורה. וזו צדקה היא אמא עילאה. צדק אימא תחתונה. שנאמר בה צדק לפניו יהלך, צדק יקרָאֵהו לרגלו. זו דין וזה רחמים. צדק אמא תחתונה, צדקה אמא עילאה.

כל מצוות הליכה תלויות ברגליים, כגון הליכה לבית כנסת, הליכה לברית מילה, הליכה למֵת מצווה, או לכל הליכה של מצווה. וזו המצווה של ברית מילה תלויה בצדיק, וצדקה בידיים מן נָתוֹן תיתן. כל מצוות הן משולבות אלו עם אלו כמ"ש משולבות אשה אל אחותה. וכן תפילין תלויות בראש וביד שמאל. ציצית, על הכתף. מצוות ללמוד וללמד, בפה. וכן תפילות תלויות בפה. וכך מצוות שופר ברוח שנושב בו בפה, ואותו רוח נעשה קול. וכן קורבנות שהם ריח ניחוח לה' תלויים בחוטם. וַעֲצֵי בְּשָׂמִים של הבדלה. וכל דינים תלויים בדיבור, וכן בעיניים. כמו שנאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

ויש מצוות שתלויות בשמיעה, כגון ק"ש, או מצוות אחרות שכתוב אם השמיע לאוזנו יצא. וזו תקיעת שופר. סוף סוף באלו האיברים תלויות כל מצוות. אלא מצווה של יראה ואהבה אלו תלויות במוח ולב. וכל מצוות העשיה כגון סוכה ולולב תלויות בידיים. ובאלו תיקונים צריך בן אדם להכיר כל המלאכים שנקראו עיני ה', אוזני ה'. ואלו שנאמר בהם עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט, שתלויים בחוטם. ומלאכים שנאמר בהם כי עוף השמים יוליך את הקול שתלויים בקול. ובעל כנפיים יגיד דבר שתלויים בדיבור. ומלאכים שתלויים בעשיה, כגון וִידֵי אדם. ומלאכים שנקראים אותות, שתלויים בצדיק שכתוב ומאותות השמים אל תֵחָתו. ומלאכים שתלויים ברגליים, שנאמר בהם והחיות רָצוא וָשוב. ונענוע של כולם יהו"ה, וצריך לדעת נקודה שלו, בכל איבר ואיבר נקודה שמתחייבת למלאך שהוא מים. ולמלאך שהוא אש. ולמלאך שהוא רוח. שכל נקודות הן אש ורוח ומים. מלכות עפר הכלי של כל העליונים שתלויים מספירות. ולמטה כך יש מלאכים שתלויים מכיסא ומלאך ואופן, שמשם נשמה ורוח ונפש. הגוף כלי של כולם. מיכאל הוא מים, והוא ממונה על הים. ומפני זה כאשר העביר משה את ישראל בים, בו שיבח להקב"ה, כמ"ש מי כָמֹכָה באלים ה'. גבריאל ממונה על האש. אוריאל על רוח. רפאל על העפר. מאלו תלויים כמה רִבֵּי רְבבות מלאכים שתלויים מהם.

בני, שְׂכר אלו מצוות שתלויות באלו איברים הוא, שמי שמייחד את הקב"ה עם שכינתו, בזה העולם, הקב"ה מזווג אותו עם בת זוגו, לאותו עולם. ומי שמקריב לו לשכינתו קורבן, הקב"ה מקרב אותו עם בת זוגו. ומי שעושה לו ביהמ"ק, כמ"ש ועשו לי מקדש, הקב"ה עושה לו באותו עולם בית לָדוּר שם, שהוא קודש קודשים. ומי שעושה לו סֻכָּה, הקב"ה מְסַכֵּך עליו באותו עולם, ומֵגן עליו מכל מלאכי חבלה כאשר יוצא מזה העולם והולך לאותו עולם.

וכל מי שמברך להקב"ה, ומקדש אותו בתפילתו בזה העולם, הקב"ה מברך אותו באותו עולם ומקדש אותו. ואין קדושה פחות מעשרה. אף כך עושה לו הקב"ה עשרה חוּפּוֹת בגן עדן. שקידושין של הקב"ה עם שכינתו, הם קדוש קדוש קדוש. ושבע ברכות שלו הן בק"ש, בשחר שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתיים לפניה ושתיים לאחריה. הרי שבע. וייחוד שלו שמע ישראל. וכך הקב"ה מברך אותו ואת הכלה שלו ומקדש אותו עימה בקדושה, ומייחד שניהם. והכול מידה כנגד מידה.

סוף סוף בכל מה שעוסק בן אדם במצוותיו של הקב"ה, בשבילו ובשביל שכינתו. כך עוסק הקב"ה בשביל בן אדם ובת זוגו באותו עולם. זכאי חלקו מי שישתדל לעשות רצונו, שאין הפה יכול לומר השכר שלו באותו עולם שהוא לדוֹרֵי דורות. בן אדם עושה לקב"ה רצונו שהוא לפי שעה בזה העולם, ובונה לו בניין בו. הקב"ה בונה לו לבן אדם בעולם שלו בניין לדורי דורות. זכאי מי שמשרה אותו בכל איבר ואיבר שלו לעשות לו מקום לשרות שם. ולהמליך אותו בכל איבר ואיבר. שלא יהיה בו איבר פנוי ממנו, שאם חסר איבר אחד שלא שורה עליו הקב"ה, בגלל אותו איבר חוזר לעולם בגלגול, עד שנשלם באיברים שלו, להיות כולם שלמים בצורת דמות הקב"ה. שאם חסר אחד אין הוא בצלמו של הקב"ה.

פה עקום לא שורה בו הקב"ה, שהוא מום. כש"כ אם הדיבור שלו עקום, עליו נאמר מְעֻוָת לא יוכל לִתְקון. פה ולב הם כנגד תושב"כ ותשבע"פ. קול ודיבור שיוצא משניהם הוא ו"ה. צריך להוציא אותו ביראה ואהבה של י"ה. ואם לא, לא שורה שם יהו"ה.

שפתיים ארוכות מצד אנשי חיל. רחבות מצד יִראי אלקים. שפתיים בינוניות מצד אנשי אמת. קטנות בעיגול מצד שונאי בצע. כמה קולות ודיבורים יוצאים מהפה, מיד שיוצאים מפיו כמה מלאכים שנקראו עופות נוטלים דיבורי הפה: חמישה תיקונים הם בפה, שנאמר בספר יצירה אחה"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ. ובהם אבנים שלמות תִבְנה לקב"ה בכמה תפילות ועבודות. ועליהם אמר יעקב וישכב במקום ההוא. וישכב, וי"ש כ"ב אותיות במקום ההוא. י"ש, להנחיל אוהביי יש. כ"ב, ב"ך יברך ישראל. ב"ך בטחו אבותינו. כי ב"ך ארץ גדוד. וב"ך בחר ה', אשר נשבעת להם ב"ך, נגילה ונשמחה ב"ך. בהם ברוך כבוד ה' ממקומו.

הזקן, בספר בן סירא, דְלִיל זָקָן, ערום. עב זקן, הוא בריבוי הליחה בלחות שלו, ומפני זה הוא פתי שוטה. אמר רבי שמעון, מי שאין לו זקן בפניו ובפיו אלא מעט הוא פיקח. שֶמָרָה ירוקה היא מתגברת עליו. ואין בו לחות כלל. זקן בינוני זה הוא איש תם, דעתו שלֵמה. מי שאין לו זקן בפניו כלל, מרה קרה וִיבֵשה מתגברת עליו, אין בו לחות וחמימות כלל. בעל עצבות הוא. מעשיו כאשה.

בוא וראה, יש בני אדם שמדברים בנענוע העיניים, ואחרים בנענוע הידיים, ואחרים בנענוע הראש, ואחרים בנענוע הגוף, ואחרים בנענוע הרגליים. זה הוא, שבכל מקום שנשמתו בו, שם עושה נענוע יותר באותו מקום.

אמר לו רבי אלעזר, אבא, וכי הנשמה אין היא במקום ידוע בלב, והתפשטותה בכל איברי הלב. אמר לו, בני, והרי כתוב בה וַתְגַל מַרְגלותיו ותשכב. כפי מעשי האדם כך יוצאת לה ממקומה, ויורדת לה לחוץ ממקומה. כמו השכינה שנאמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם. ותשובה שלֵמה, מי שמשיב אותה למקומה שהייתה בראשונה. שבזמן שהנשמה היא בלב נקראת מלכה. כאשר יוצאת מהלב לא נקראת מלכה. כפי חטאי האדם כך יורדת לה מִדַרגה לדרגה ומאיבר לאיבר, עד שיורדת לה לרגליו. וכפי זכויות שלו כך עולה, עד שעולה למקומה. ומפני זה, בכל מקום שיורדת שם, עושה תנועה יתרה באותו איבר יותר מאחרים.

שרטוטי הידיים מצאנו שהם כענפי האילן. מהם ארוכים, מהם קצרים, מהם משולבים, מהם בעיגול קטנים.

נאמר, שהרים גבוהים עמוקים. תוך הסִיגִים, שבט ברזל, קֶשר הקשרים. שם היה אחד שחור בלי רגליים. מתהפך היפוכים, גוף מנומר שטוח. כאשר היה יושב הולך. כאשר היה הולך יושב. כאשר היה הולך מהפך הרים. כאשר היה יושב עוקר סלעים. מי שפגש בו טרף אותו והרג אותו. ולא נהנה. זכאי הוא מי שנשמר ממנו.

כל צורות דמות בני העולם בו רשומים. כל ציורים בו מצוירים. כל גוונים בו מרוקמים, של צדדים אחרים. כמה ענפים תלויים ממנו, של שרביטי אש לוהטת שזורק. כמה גלגלים סובבים אותו, כולם מלאים עיניים של גַחֲלי אש לוהטים. מהם מזדעזעים צבאות ומחנות. אין בהם רחמנות כלל. זכאי הוא מי שנשמר ממנו.

בו רשומים צורות דמות חיות רעות. שהם מזל אריה, מזל שור מוּעד, מזל נשר, מזל אדם. כל דגי ים טמאים בו מצוירים, ועופות וחיות של צד הטומאה בו רשומים ומצוירים, שכולם מוּעדים לקלקל. כמה שרביטים וניצוצות נזרקים ממנו על בני אדם. והם נִשמות הרשעים, אשר מרכיבים על בני אדם. מֵהֶם זכרים מהם נקבות. לעיתים מרכיבים נקבות על זכרים. לעיתים זכרים על נקבות. כאשר נזרקים לא נזרקים למקום ידוע. אלא כל אחד במקום שלא מינו. אוי להם לאלו הטיפות, שאותם ניצוצות ושרביטים הזדמנו ביניהם. אלו שוטים שלא נשמרים עצמם בזיווג שלהם, מרכיבים אותן בהם. ונעשה אילן של עץ הדעת טוב ורע.

נקבה יש לו שנקראת להט החרב המתהפכת, שכל גלגולי הנשמות בו מתהפכים, לעיתים מַטֶה לנחש, לעיתים נחש למטה. וכך מתהפך זכר לנקבה נקבה לזכר. ואלו שהופכים את שולחנם גורמים הִפּוּכים אלו. הפכפך של כולם להט החרב המתהפכת מרע לטוב ומטוב לרע. וכאן סוד צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וזה הוא גוֹלֵל אור מפני חושך וחושך מפני אור. מי שמתחזק גובר. כאשר מתחזקת נקבה על זכר בגלגול שלו אין לו זקן, עָקָר הוא, מעשיו כבהמה, תועבה הוא.

וכך הן מתהפכות דרגות מדין לרחמים ומרחמים לדין. כמו צד הטֹהרה כך מתהפכות מצד הטומאה. אם מתחזק גובר, והוא יהיה פרא אדם ידו בכל. ואם מתחזקת הנקבה, יד כל בו. יש שלטון לרע ויש שלטון לטוב. יש שלטון ששולט זה על זה. ויש שלטון של ניאופים. כאשר שולטת זונה עליו, כל הבהמות באות עליו כמו שמצאנו בנבוכדנֶאצַר שנאמר בו, מבני אדם יוּרחק ועשב כִּשְוָרים יאכל, עד ששבע שנים יעברו עליו, שהם שבעה כוכבים שלו, יתחלפו עליו מזכרים לנקבות. ומפני זה כאשר גלגול הנקבה היא רוכבת עליו, מעשיו הוא כאשה. כאשר מדבר, מדבר בפתיחת הידיים. וקולו ודיבורו וכל מעשיו כאשה. תועבה הוא. ומפני זה מברכים ישראל העם הקדוש, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שלא עָשַׂנִי אשה.

אמר לו רבי אלעזר, אבא, שמעתי שיש נפש שמרכיבים אותה בְּכֶלב. ומפני זה אמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. מהי יחידתי, זו הנשמה. וכי הנשמה נרכבת בכלב? אמר לו. בני, כן. באותו עָרֵל נחש הקדמוני שמפתה את חווה ואת בני אדם, זה הוא כלב, וזה יצה"ר שבא באותו עולם מורכב עליו לקבל עונשו.

ויש נשמות אחרות אשר באות בגלגול בכמה חיות, שנקראים מזל אריה, מזל שור, מזל נשר, מזל בתולה, מזל עקרב, מזל טלה, מזל מאדים, מזל נחש, מזל דגים. כמו שמצאנו בשנים עשר שבטים שנמשלו לחיות. זה לאריה גור אריה יהודה. יוסף בְּכוֹר שוֹרוֹ. יששכר חמור גרם. יהי דן נחש עֲלֵי דרך. בנימין זאב יטרָף. ובני, כל זה סוד הגלגול. שיצה"ר יש למי שהוא דומה לאריה, ויש למי שהוא דומה לנחש, ויש למי שהוא דומה כחמור. לכל בריות משתנה כפי מעשיהם, וכפי שעה שנעשו בה.

ועם כל זה זכאית הנשמה ששולטת עליו ורוכבת עליו כבן אדם שרוכב על סוס או על חמורו. אוי לו למי שהנחש שולט עליו, זה נקרא רשע גמור. ומי שהוא שולט עליו הוא נקרא צדיק גמור, ועליו נאמר וְאֶתֵן אדם תַחְתיך, אדם בלייעל איש אָוֶן, ולאומים תחת נפשך. שכאשר בן אדם הוא שולט על יצרו כך הוא שולט על כל שונאיו, ואם יצרו שולט עליו שונאיו שולטים עליו.

ובני, נאמר, בסוד של שרטוטים וציורים וגוונים, בסתר הסודות, נסתר הנסתרים, שאדם של בריאה שהוא קדמון לכל קדומים רכב על אריה, סטה לימין, ועשה שרטוטים שהם דרכים ושבילים של ים התורה, שעליהם נאמר הנותן בים דרך ובמים עזים נְתִיבה. אדם של יצירה רכב על שור וסטה לשמאל, ולקח אש בפיו וצייר ציורים. אדם של עשיה רכב על נשר, ולקח רוח בפיו, וסטה למזרח בפניו, ועשה גוונים בעיניים בפנים. אמר לו, מי אדם של בריאה ויצירה ועשיה כאן. אמר לו, בני, זה הוא שנאמר בו ואדם אַיִן, וּמוֹתַר האדם מן הבהמה אָיִן. והוא אדם של בריאה, שבזה ברא עילת העילות כל בריות. אדם של יצירה חכמה, עליו נאמר והחכמה מאין תימָצא, שהוא י' מאין שבו צייר כל ציורי העולם. בו צייר עיניים וחוטם נקבי החוטם נקבי האוזניים והפה. כל נקודות וציורים שהם טבעת לאות י', והיא בהם כאבן בראש הטבעת. אדם של עשיה זו ן' מאין. בינה. היא אֵם כל חי, מעשה בראשית. בה נעשו כל מעשים של מעשה בראשית, וגוונים.

אריה שבו עשה שרטוטים, זה חסד ימין. שור שבו צייר ציורים, זה גבורה. נשר באמצע שבו ניכרים כל גוונים. וזה תפארת, יופי של הכול, שכל גוונים מאירים בו. ונצח הוד יסוד, הם כנגד שלושה אבות.

כל שרטוטים וציורים ומעשים, הם נראים בשכינה תחתונה, שהיא דמות אדם. ועליה נאמר וביד הנביאים אֲדַמה. הכול נראה בה למטה. ואין בן אדם יכול לדעת ולהסתכל בשרטוטים וציורים וגוונים שלמעלה אלא בה. ובשבילה נאמר וראית את אחוריי. אבל למעלה ממנה ופניי לא ייראו, שאין בריָה שיכולה להסתכל שם, בחוזק הצחצוחים, ואור הגוונים. שכתוב כי לא יראַני האדם וָחי. וכי בפני משה לא היו יכולים להסתכל, כש"כ בעמוד האמצעי, שהוא כולל כל שרטוטים וציורים וגוונים, ובו מאירים כולם והוא כלול בכולם.

ומפני זה נקראת ש'. כולל שלושה ענפים שהם שלושה אבות. וזה הוא סוד ושכבתי עם אבותיי. ומפני זה מלכות היא בַּ"ת יחידה, שב"ת, שבה מתגלים כל גוונים ושרטוטים וציורים לבני אדם, ובה יכולים לדעת כל מה שלמעלה, ולא במקום אחר. שהיא כמו מראה שניכר בה פרצופי הפנים. שרטוטי הידיים, הם עה"ח, כאשר הן פתוחות לעשות טוב, כשושנה שהיא פתוחה לקבל, ולהשפיע ריח טוב.

ויש מעשים טובים שהם הפרי לאילן, כגון צדקה. וכמה מצוות שתלויות בידיים לעשות בהם טוב. ידיים שלא נראים בהם שרטוטים, אין הוא צורת דמות מעה"ח. ויש שרטוטים בדרך ישרה מצד היצה"ט, ואחרים מצד היצה"ר. אלו פתוחים לטוב, ואלו פתוחים לרע. ויש שמורכבים אלו באלו, אילן טוב עם רע, ורע עם טוב. אלו הם שידיהם פְּעמים עושות טוב ופעמים עושות רע. ידיים שעושות טוב כל ימיו, אלו הן מעה"ח. ואלו שעושות טו"ר אלו הן מעץ של טו"ר. וידיים שכל ימיו עושים בהן מעשים רעים, זה הוא מהעץ שכתוב וַיְקַו לעשות ענבים וַיַעש בְּאֻשִים. ויש אילן שלא עושה פירות, והוא עָקָר, אלו הם שאין בהם מעשים טובים. ומפני זה נאמר לא המדרש עִקר אלא המעשה הוא העִקר. ומפני זה, העיקר של שרטוטים וציורים וגוונים הוא המעשה.

בת עין היא מראָה. אע"פ שהיא שחורה. בה נראים כל פרצופים וגוונים של פני האדם. כאשר סותם בן אדם עין היא מחשבה סתומה. א' קמץ הוא. קמץ סתום, העין היא י' בעיגול שלו. ו' באורך שלו. כאשר נפתחת, נפתחת בה' תחתונה. כאשר מאירה, מאירה בה' עליונה, באותו זמן שנפתחת בה' עליונה, נאמר בעין, נפתחו השמים ואראה מראות אלקים, שהם חמישה אור של מעשה בראשית, שכלולים בה' עליונה. חמישה אור שמאירים בחמישה גוונים. שבתאי חבית שחורה, כל גוונים נחשכים בו, הוא גוון גָחוֹן של הנחש, שכתוב על גחונך תלך ועפר תֹאכל כל ימי חייך. עפר הוא קר ויבש, כך טחול קר ויבש. ומפני זה ועפר תאכל כל ימי חייך.

בוא ראה, לא לחינם נאמר, אין הרוכב טפל לסוס, אלא הסוס טפל לרוכב, שסוס הוא נקבה, לרוכב שהוא אדם. אם זכה, נאמר בו אֶעֱשה לו עֵזֶר. ואם לא, כנגדו יצה"ר, עליו נאמר ומוצא אני מר ממוות את האשה. וזה טחול שבתאי. עֵזר זו השכינה, עליה נאמר מצא אשה מצא טוב וַיָפֶק רצון מה'. ומפני זה נאמר, מצא או מוצא.

לעיתים תמצא סוס שמתגאה ומַפיל רוכְבוֹ תחתיו, זו אשה רעה. לעיתים תמצא אדם רוכב על סוס. לעיתים איש, לעיתים עבד. כמו כן תמצא לעיתים שיש גוף שהוא סוס יפה בכל תיקוניו, ועושה מעשים רעים, מפני שיש לו אותה נפש שרוכבת עליו שהוא אדם רע עבד או ממזר. ומפני זה נאמר, לא המדרש עיקר אלא המעשה הוא העיקר. ולעיתים תמצא סוס רע, שהוא גוף שיש לו צורת דמות רע, ומי שרוכב עליו הוא טוב, ומֵסיט אותו לעשות מעשים טובים, וזה הוא מַטֶה כלפי חסד.

ומי שיש לו צורת דמות יפה ומעשים טובים, זה צדיק וטוב לו. וכך הוא מי שהוא צדיק ובת זוגו צדקת. מי שהוא צורת דמותו רע והוא יפה במעשיו, זה צדיק ורע לו. וכך הוא מי שהוא צדיק ובת זוגו רעה. ומי שהוא צורת דמות רע ומעשיו רעים זה הוא רשע ורע לו. וכך הוא מי שהוא רע ואשתו רעה. כאן ניכרים שלושה גלגולים. רשע וטוב לו מי שמעשיו רעים וצורת דמותו יפה, ואשתו צדקת, יפה במעשיה.

שהגלגול גורם זה להיות בן אדם צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו. שגוף רע ואשה רעה לצדיק הוא עונש שלו, שהגלגול מחייב אותו. אמר רבי אלעזר, אבא, אם כן מה תַקָנָתו למי שהוא צדיק ויש לו אשה רעה. אמר לו, בני, יעשה לו שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה. ואם לא נִתְקנה יגרש אותה ממנו בגט ויֵרָפֵא, ויִנָטַע במקום אחר. והן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. עד כאן בשרטוטי הידיים.

בקומה בצוואר. פתח רבי שמעון ואמר, אליהו אליהו, הרי השכינה כאן, וכל החברים עימה מחכים לך כאן. קח רשות מהקב"ה לרדת כאן לכבוד המלך הקדוש. אתה וכל בעלי הישיבות שלמעלה ולמטה עימך. לתקן שיעור קומה של הקב"ה כיאוּת לו. בינתיים הרי אליהו ירד וכל בעלי הישיבות שלמעלה ולמטה עימו, והקב"ה על כולם.

פתח אליהו ואמר, ריבונו של עולם, יהיה רצון שלך שאומַר דברים בדרך מישוֹר כיאות, כולם במידה במשקל בשיעור קומה של שכינתך. פתח ואמר, זאת קומתך דמתה לתמר ושדייך לאַשְכולות. מהו לתמר, אלא לאותו שנאמר בו צדיק כתמר יפרח. כפות תמרים. קומתך ודאי דומה ללולב שאין בו קיצוץ ופירוד. ולא לחינם נאמר נפרצו עָלָיו פסול. לולב הוא דומה לשִדְרה של הגוף, שהוא ו', קומה של הכול. והוא שש בחשבון. וחמישה ענפים מתפשטים ממנו. והוא גוף האילן באמצע. וחמישה ענפים הם, שניים מזה הצד, ושלושה מזה הצד. ועליהם נאמר וענף עץ עבות וערבי נחל. ענף לשמאל, עבות לימין, עץ באמצע. ערבי נחל שניים, עבות שלושה, וכולם חמישה. והם כנגד שתי שוקיים, וברית, ושתי זרועות. אתרוג לב באמצע, עיקר האילן וענפיו. והוא פרי האילן, ובו הוא עץ פרי עושה פרי למינו.

צוואר על כולם אמא עילאה. מוח אבא. וזה נביעת האילן. שהמקור שלו נקרא א"ס. עלי האילן הם קווצותיו. עליהם נאמר ראשֵך עלייך כַּכַּרמל. כולם ירוקים. שכך צריך שיער של אשה שהיא בת המלך להיות ירוק כשבעה מיני זהב. ואתרוג הוא ירוק, ואסתר משם הייתה ירקרוקת.

שיעור רצועות התפילין הם עד הלב, וכך נאמר. וכך שיעור שיער בת המלך עד הלב. וכל ענף וענף של האילן שלה שהם קְנֵי מנורה, כולם צריכים להיות במידה ובמשקל ובמידה אחת. שלא תהיה זרוע אחת ארוכה מחברתה. ולא שוק אחת ארוכה מחברתה. אלא כולן במידה במשקל זו בזו. וכך עיניים שלו שקולות זו לזו. וכך אוזניים. וכך נקב החוטם שלה. וכך פנים שלה. וכך שפתיים שלה. שלא יהיה אחד ארוך ואחד קצר אלא כולם במשקל אחד.

מעיין המים כך צריך להשקות ולטהר את כל הגוף, והכול צריך במידה ובמשקל כמעיין המים, כך צריך להשקות ולטהר את כל הגוף, ואת כל איבר ואיבר שהוא ענף האילן, במידה ובמשקל. והסימן, מי מדד בשוֹעלוֹ מים ושמים בזרת תִכֵּן. ומים תִכֵּן במידה. מי ודאי, מידת הנביעה כמו זה ם. מ"י מם נקודה בריבוע, נקודה בעיגול, מרובעת בריבוע.

וסוד המִקווה ארבעים סְאָה כמו זה , תשע נקודות לכל צד. ובנקודה שמבפנים בה נשלמו לעשר כל תשעה, עד שנעשו ארבעים. ואלו הם ארבעים סאה. והם ם' עליונה, מ' תחתונה. זה בריבוע וזה בעיגול. י' נביעת שניהם, וסוד זה מים חיים.

ויש ענפים עליונים וענפים בינוניים וענפים תחתונים. וכולם במידה במשקל זה בזה. עליונים במשקל זה בזה, תחתונים במשקל זה בזה. עליונים הם האבות, בינוניים ממונים, ותחתונים שְלוּחים שלהם. וכולם יש להם שמות ידועים להכרת השלוחים, וראשים, וממונים שתחתם. וכל אחד יש לו נקודה. ובו ניכר כל ענף וענף שהוא איבר של הגוף.

ראשים יהו"ה מֶלֶך יהו"ה מָלַך יהו"ה יִמְלוך. ניקוד שלהם יֶהוֶ"ה מֶלֶך יַהוַ"ה מָלַך יִהו"הְ יִמלֹךְ. וכך הם למטה בשתי שוקיים ואַמה. ומפני זה כָּפל אותם שתי פעמים ה' מֶלך ה' מָלך ה' ימלֹך, לעולם ועד, השכינה, וניקוד שלה יְהֹוָ"ה, וזה סוד כי בי חָשַק וַאֲפַלְטֵהוּ, ראשֵי ראשים שהם כתר עליון חכמה בינה. והיה יְהֹוָ"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יְהֹוָ"ה אחד ושמו אחד. והיה יהו"ה, או"א. יהיה ה' אחד ושמו אחד, כתר עליון.

ידיים הן מְשַמשי הגוף. רגליים שְלוחי הגוף. ועליהם נאמר עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט. ומשמשי הגוף שתי זרועות, הן ע"ב ענפים של ויִסע ויבוא ויֵט, אלו הם ענפי האילן. שורש האילן הם שלוחים, והם שבעים ושניים. ע"ב עליונים כנגד שבעים ושתיים מילים, שהן מן והיה אם שמוע עד וְשַׂמְתם. ושבעים ושתיים אחרות הן של פרשת ציצית. ראש האילן, משמשים לו שהם שופטים ושוטרים, הן מ"ב מילים מן ואהבת ועד והיה. גוף האילן ממונים וּשְלוחים שלו, חמישים מילים שהן מן וְשַׂמתם את עד וַיֹאמר.

שבעה שמות הראש שעולים למ"ב, הן אבגיתץ, רקיע ראשון אבגיתץ וניקוד שלו יְהָוֶ"הֵ, שיוצאים מאלו ראשי תיבות בראשית ברא אלקים את. ויש שם שמונה מעיינות, שיוצאים מצינור אחד, שהוא רקיע. והם שמונה ניצוצות. ורקיע שֵני קַרְעֶ שְׂטָן, ניקוד שלהם ויאמר אלקים יהי רקיע וזה יַהְוְ"הָ. שלישי נַגְדֶיִכַש, ניקוד שלו ויאמר אלקים יקָוו המים וזה יַהֲוִ"הַ רביעי בַטְרֶצְתְג, ניקוד שלו ויאמר אלקים יהי מאֹרֹת וזה יַהֱוְ"הְ. חמישי חַקְבֶטִנַע, וניקוד שלו ויאמר אלקים ישרצו המים וזה יַהֶוִ"הַ. שישי יַגְלֶפֹזָק, ניקוד שלו ויאמר אלקים תוצֵא הארץ וזה ניקוד יַהֶוֹ"הַ. שַקְוֶצִיָת זה ניקוד שביעי כלול ביום שישי ויאמר אלקים הנה נתתי וזה יַהֶוִ"הָ.

בוא ראה, יש שמות התורה שיוצאים מראשי תיבות של כל פסוק ופסוק של התורה. ויש שמות שיוצאים מסופי מילים. ויש שיוצאים מהאמצעי. והכול אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיי אין אלקים. ויש שמות שיוצאים משתי אותיות כל אחד ואחד, ויש משלוש שלוש, ויש מארבע, ויש מחמש, עד עשר. הם מע"ס תלויים. משתים עשרה הם תלויים מכתר עליון, כגון יואאחצ"צבירון בזה השם שָם אָח, שָם צִיץ, שם אביר, שם ירון, זה שם שתלוי מכתר עליון. כל שם שהוא משתים עשרה אותיות הוא בסוד האל"ף, שהוא פל"א. ועליו נאמר אודך על כי נורָאות נִפְלֵיתי, נפלאים מעשיך. ושנים עשר שמות הם אחצצביההירו"ן, כל אחד משתים עשרה אותיות. והם ממונים על שנים עשר צינורות, שיוצאים ממקור עליון שאין לו סוף, והם מצד א"א שהוא וא"ו. והם ה"א ה"א. יוד הוא כ' כתר בראש הא' שהוא ארך אפיים, שהוא וא"ו. א' היא תורה, שהיא ניתנה בשני לוחות שהם ו' ו'. ויש כתר זעיר של ז"א, שכתוב כַּתר לי זְעֵיר וַאֲחַוֶךָּ. וכמה כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות.

מה יש בין כתר לַעטרת. אלא כתר הוא מצד הא', שהוא בצורת דמות האו"ת יוד, שעולה כ'. וזה א' מן אהי"ה, שהוא כתר של א"א. א' מן אדנ"י כתר של ז"א. י' מן יהו"ה היא עטרה על ספר תורה שהוא ו'. ויש י' למטה והיא י' מן אדנ"י, שהיא עטרה בראש כל צדיק, אין ספירה שאין לה עטרה על הראש וכתר, ועטרה שהיא י' היא עטרת ברית המילה, שעולה למאה. עשר פעמים עשר, מאה. והיא על כל מצווה ומצווה. וכמה עילות הן על עילות שעולות על כל ברכות ומצוות.

וכל ספירות עולות כל אחת ואחת למאה באות י'. ובאות א' עולות לעשרת אלפים. ויש למעלה מהן אותו שנקרא עילת כל העילות, שעולֶה על כל עליונים ואין מי שעולה עליו, וכמה אותיות יש בתורה מעוטרים ומכותרים, ומאלו עליונים יורדות ברכות ומעינות לכל ספירה וספירה, שהם י"א, על כל ספירה. והם י"א י"א מן י'הוה א'לקינו י'הוה א'חד, בא' נקרא א"ל עליון. בי' יהו"ה. וכן בא' נקרא אלקינו אהי"ה אלקים אדנ"י. ועוד כתר עליון אע"פ שהוא אור קדמון אור צח ואור מצוחצח הוא שחור לפני עילת העילות. וכל צבאות שתלויים ממנו נאמר בהם קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. אין אור קיים לפני אורו, שכל האורות נחשכים לפניו.

בוא ראה, כמה עילות סתומות, שהן מתלבשות והן מורכבות בספירות. וספירות מרכבה לגביהן, שהן גנוזות מִמַחְשְבות בני אדם. ועליהן נאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים מעליהם. אורות מצוחצחים אלו על אלו. ואלו שמקבלים הם כחשוכים מאחרים שעליהם, שמקבלים מהם. ועילת על כל העילות אין אור קיים לפניו. כל אורות מצוחצחים נחשכים לפניו.

וכל אורות שהם למעלה מאורות. הם כתרים על ראשם. וסוד הדבר אל"ף ה"א יו"ד ה"א, זה סוד עשרה כתרים שהם מורכבים על ע"ס. וזה הוא כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד ה"י וא"ו ה"י. אלו על אלו. עשר אורות בעשר, כמ"ש עשרה עשרה הכף בשקל הקודש. למעלה על כולם עילת העילות שרוכב על הכול ושולט על הכול. וכל השמות הם מרכבה שלו. ואין שרוכב עליו, שאין למעלה ממנו. ומפני זה נקרא עילת על כל עליונים.

ושמות אלו הם צינורות. ושמות שעליהם נביעות שיורדים לצינורות. וכל צינורות הם כאיברים של שיעור קומה, שהולכים בשיעור ובמידה ובמשקל. כמ"ש ומים תִכֵּן במידה. והרי נאמר כל אחד הוא מקבל כפי שיעורו וכפי מידה שלו. ויש נביעה למעלה שאין לה מידה ושיעור ומשקל, ונאמר, כל אחד הוא מקבל כפי שיעורו, לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל ובמשׂוּרה. במידה, חמישה תיקונים של ה' עליונה. במשקל, זה ו'. במשׂוּרה זו ה'. משפט הכול זה י'. כמ"ש וַיִגְבַּה ה' צבאות במשפט. שהוא גבוה מעל גבוה שומר.

חמש פעמים כמו אִאֻאֵאֹאָ. וסימנך פיתוחי חותם. אמר לו רבי אלעזר, והרי כאן שורוק בנקודה אחת בפיתוחי חותם. וכאן בשלוש נקודות במקומו. אמר לו, במקום שיש ו' הוא שורוק בנקודה אחת, במקום שאין ו' הוא שורוק בשלוש נקודות במקומו, עליונה ואמצעית ותחתונה.

חמישה ניקודים הם אלקים כמו זה, אִאֻאַאֹאָ, שמונה ניצוצות הם שמונה אותיות י' שעולים שמונים, רקיע שהוא צורת דמות הו' שהוא רמוּז בקמץ. הרי פ"ו כחשבון אלקים. ואלו ניקודים עליהן נאמר פיתוחי חותם. פיתוחי האמא העילאה, שהיא חותם. כולן פתוחים בה וכולן מצוירות בה ונחקקות בה. והיא חותם כולם. תשע נקודות הן מחוקקות בה. שמונה ניצוצות ורקיע. והיא עשירית להם. תשע נקודות עד צדיק, והיא חותם כולם, כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש. ואלו הן תשע ממטה למעלה. ואמא עילאה חותָם כולם, כתר על כולם. ובה מאירות כמרגליות שמאירות בַּכתר.

ומצד אלו הנקודות נקראת השכינה שִׂיחת הכול. שיחת מלאכי השרת, שיחת דקלים, שיחת הרוחות, שיחת עופות, שיחת כל בריות העולם. אלקים בלי נקודות נקרא אִלֵם. וזה סוד הדבר או מי יָשׂוּם אִלֵם. או מי. מ"י ודאי. אמא עילאה. מי שָׂם אִלם את אמא עילאה, עילת העילות שֶכֹּח הכול בידו.

זה ספר תולדות אדם. זה ספר, שהרי כמה ספרים הם, ספר של רב המנונא סבא, ספר של חֲנוך. ספר של רבי כְּרוּסְפְּדַאִי. בוא ראה, יום אחד הזדמנו במקום של רבי כרוספדאי אני והחברים. והכינה לנו אמו של רבי כרוספדאי מנורה בת שבעה נרות, והוציאה הספר של רבי כרוספדאי. כשהיינו קוראים בספר זה, כך היו יורדים צבאות של מלאכים לסַבֵּב אותנו כבני אדם שמתקבצים לחופה בשמחת חתן וכלה. והקב"ה היה יורד בכל מחנות שלו לשמוע דברים מאותו ספר. ואביו של רבי כרוספדאי היה מוריד אותו הקב"ה עימו, לשמוע דברי בנו רבי כרוספדאי. ולילה זה לֵיל שבועות היה. וכך היה שמח הקב"ה באלו דברים, כַּיום שניתנה תורה בהר סיני.

לילה אחד הזדמן לנו להיות אורחים בבית אמו של רבי כרוספדאי. והכינה לנו שולחן ומנורה, והיה רבי כרוספדאי נאסף לאותו עולם. אמרה אמו, חכמים, והרי לא הייתם שורים לשולחן זה בלי תורה, מה השתנה זמן זה משאר הזמנים. אמרתי לחברים, נפתח בדברי תורה שלא תבוא תקלה לזה העני על ידינו. שאִם יודעת שבנה הוא מת, תבוא תקלה על ידינו ותמות לפני זמנה. אפתח בתורה.

פתח ואמר בראשית ברא אלקים. זו הנשמה, כאשר יוצא ממעֵי אמו נאמר בה והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, שיוצא עיניו סתומות. פותח עיניו, מיד ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. אחר שנאספת מזה העולם נשמתו, מה כתוב בו, ויאמר אלקים ייקָוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה. כיוון שמסתלקת הנשמה ממנו, הגוף נשאר יַבָּשה. אמרה להם. חכמים, דברים אלו אין הם אלא מאותו עולם. הלכה לאותו נר שהיה לה סימן בו, שכאשר רבי כרוספדאי היה חי היה הנר מתנענע ומאיר בכמה אורות מרוקמים. ראתה את האור שנחשך, מיד אמרה, חכמים חכמים, אֲבֵדה אָבְדה לי, ואני רוצה ללכת לחפש אותה. אמרו ודאי הרי נודע לה. הלכו לדרכם. והיא יצאה לפרשת דרכים, ומצאה יונה נקבה. אמרה לה, יונה יונה את שהיית שליחה נאמנת לאדונך, כמ"ש וישלח את היונה מאיתו, וכתוב ותבוא אליו היונה לעת ערב, שָבה אליו בשליחותה. בשבועה עליך באותה יונה קדושה, שתלכי בשליחות שלי ותדעי אם בני חי או מת. מיד לִזְמן ערב חזרה בשליחותה, שכך חזרה לנוֹח לעת ערב. והייתה מְמַרֶטֶת כנפיה, וחופרת כוך. מיד נתנה קול ונאספה לאותו עולם.

אח"כ שהיו הולכים בדרך רבי שמעון וחבריו, שאלו אותו, מדוע כאשר יוצא תינוק ממעֵי אמו עיניו סתומות. אמר להם ודאי זה הוא סוד וַתִכְהֶיןָ עיניו מֵראות, באלו מראות שנראו לו במעי אמו כמה אורות, כמו שראה יחזקאל במרכבה. לכל תינוק מראים לו כפי דרגתו, מראים לו ממקום שהיא נשמתו, שאם יעסוק בתורה ובמצוות, שיאיר אותו מקום שניטלה נשמתו, בכמה נשמות. ואיך יורדים בשבילו כמה מרכבות, ומלמדים אותו כל התורה, ואם עוסק בה נזכר לו כל מה שהיו מלמדים אותו במעי אמו. אח"כ מראים לו גיהינום, שאם עובר על מצוות התורה מהו העונש שלו, כמו שהראו לו שכרו. לאחר שיוצא ממעי אמו סותם עיניו מכל אלו אורות כמו שנאמר ותכהין עיניו מראות, ואלו תוהו ובוהו, כמ"ש והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. וכך הוא מי שלא עוסק בתורה, עיניו סותם מהעוה"ב. אחַר שעוסק בתורה, מיד ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, שמאירים לו באור של אותו עולם, מיד שהולך לאותו עולם, מיד ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, נאספת הנשמה למקום אחד, כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נְתָנָה, והגוף נשאר יַבשה, כמ"ש וְתֵיראה היבשה. לאחר שנאספת נשמתו, הקב"ה יאמר לשכינה, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה. מי היא חיה, אלו חיות הקודש, ומאירים לו, שיורדים לו לקבל אותו, כמ"ש על כפיים יִשָׂאוּנְךָ, פן תיגוֹף באבן רגלך.

תוצא הארץ נפש חיה לקבל אותו. לְמִינָה זו בת זוגו שניתנה לו באותו עולם. בהמה ורמש וחַיְתוֹ ארץ למינה, כמה צבאות ומחנות לכבודו. ואח"כ מוציא לו אילנות ועשבים בגן עדן, כמ"ש ויאמר אלקים תַדְשא הארץ דשא עשב, כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הכול מזומן לו באותו עולם, בגן עדן עליון ותחתון.

זה ספר תולדת אדם זה הספר של חֲנוך נער. שעליו נאמר ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים. ומדוע קורא לו תולדת אדם. אלא כאן סוד הגלגול. תולדות אדם נקרא. שממנו יצא. והוא היה תולָדָה שלו. ומדוע נקרא נער. אלא כאן סוד יָשוּב לימי עלומיו. כמו שהיה בראשונה למעלה. ואח"כ ירד באותו שנאמר בו והוא נער את בנֵי בִלְהה ואת בנֵי זִלְפה נְשֵי אביו, ויבֵא יוסף את דיבָּתם רעה, מהי דיבתם רעה, אלא שהיו מגזע אלו שאמרו מה אֱנוֹש כי תִזְכרנו ובן אדם כי תפקדנו וַתְחַסרהו מעט מאלקים, שנתת לו כל גִנזי שמים, וכל מפתחות שלו בידו, והִשליטוֹ בְּכֹל שלו, כמו המלך שאמר ליוסף רק הכיסא אֶגדל ממך.

אמר לו, והרי עֲזָא ועזאל היו אלו. אמר לו, והרי אחרים היו נאספים עימו. אמר לו רבי אלעזר, והרי הקב"ה עד שהתייעץ בצבאות שלו, לא היה עושה את האדם, שכתוב נעשה אדם. אמר לו, ללַמֵד דרך ארץ לבני אדם, שנוטל גדול עצה מהקטן ממנו. ולא עוד, אלא סוד אחר יש כאן. למלך שהיה לו שליח נאמן, והיה רוצה לתת לו שכרו. אמר לצִבאותיו, אני רוצה להַשְליט זה השליח שלי עליכם מפני שהוא נאמן. אם יש מי שיודע בו דבר אחר יאמר. בזמן שלא נמצא מקטרג עליו אמר, נעשה אדם.

נעשה אדם, צריך אדם שיעשה מצוות התורה ויעסוק בתורה לעובדה ולשומרה, ויהיה לו שכר טוב, ושלטונו עליכם, וזה הוא נֵצֶר מַטָעיי מעשה ידיי להתפאר, שהרי מלאכים עליונים אע"פ שהם גיבורי כוח עושי דְבָרוֹ, לא עושים גבורה בעבודת הקב"ה, שהם עובדים בהכרח, ואין להם עירוב של בשר ויצה"ר, ומפני זה נעשה אדם, וישלוט בכם, כמ"ש ויִרְדו בִדְגת הים ובעוף השמים, ובבהמה ובכל הארץ.

נעשה אדם, אני נותן בו נשמה שכתוב בצלמנו וכתוב אך בצלם יתהלך איש, ואתם תתנו בו רוח ונפש, והארץ ארבעה יסודות, ויִדְמה לכל עליונים ותחתונים, ומה שרצוני שיהיה שולט וממונה עליכם, הַצְדיקו הדין שלי, ויהיה ברצון שלכם. שאני אַשְרֶה שמי עליו, והחותָם שלי בידו, שהוא חותם הברית. מלאכי צד ימין בֵּרכו אותו ואמרו נעשה ונשמע. כמ"ש בָּרכו את ה' מלאכיו גיבורי כוח עושֵׂי דְבָרו לשמוע בקול דברו, וזה מט"ט. כנגדו יוסף למטָה. והיו אחרים שהיו שונאים אותו ואמרו מה אֱנוש כי תזכרנו, ומפני זה ויבֵא יוסף את דיבתם רעה, וישנאו אותו ולא יכלו דַבְּרוֹ לשלום. ולא שהם אלו עזא ועזאל, אלא הם אחרים שנאספו עימהם.

זה ספר תולדות אדם ביום בְּרֹא אלהים אדם, בדמות אלהים עשה אותו. ז"ה שנים עשר פנים, שנאמר בהם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן. ופני נשר לארבעתן. ביום בְּרוֹא אלקים אדם חיה רביעית. וצריך להסתכל בהם. בפנים, בארבעה גוונים שמאירות בהם ארבע חיות, שנאמר בהם פנים בפנים דיבר ה' עימכם. ובמשה נאמר ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים. אחר שחזרו לאחור, הקב"ה החזיר להם אחוריו. וזה הוא וראית את אחוריי ופניי לא יירָאו. ואלו הם פנים שנראים ופנים שאינם נראים.

פנים לבנים בענווה, הם אנשי חיל. פנים אדומים בבושת, שיש להם בושה מן השמים, הם יִראי אלקים. פנים ירוקים בתורה, הם אנשי אמת. פנים שחורים במצווה, שהיא תפילה של יד, ותפילין בעור שחור, הם שונאי בצע. אבל פנים בלי ענוה ובלי בושת ובלי תורה ומצווה, הם תוהו ובוהו וחושך ורוח, שכתוב והארץ הייתה תוהו ובוהו, שהם מחזירים העולם לתוהו ובוהו. אנשי חיל מזרע אברהם, שבו שכינה תחתונה, יִראי אלקים מזרע יצחק, שבו שכינה עליונה, שהיא אוצר לחכמה. אנשי אמת מזרע יעקב שנאמר בו תיתן אמת ליעקב. ובו ו' שהיא תפארת. שונאי בצע מצד דוד שהוא רגל רביעית. ובו י', שנאמר בו בגללה ודוד הוא הקטן. זה הוא שם ההו"י. ובאופן אחר מתפרש לפעמים הוה"י, שכינה עליונה ותחתונה, עמוד האמצעי ביניהם. ובאופן אחר יהו"ה מצד מט"ט. גוונים מתהפכים לשישה עשר בשכינה כאשר היא צריכה לתחתונים, וזה הוא שנאמר, האדם שצריך לבריות פניו משתנות כִּכְרוּם, שמתהפך לכמה גוונים. ויש היפוך הגוונים לטוב שמאירים באור, והם מרוקמים מכמה גוונים. וכל זה בגוף. כמו גן עדן שנברא בשם יהו"ה.

כל גוונים וציורים של אלו גופים. ואלו כמו שנובלת אורה שלמעלה גלגל חמה. ועליהם נאמר פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. וכך צורת הדמות יש לו ארבעה גוונים. שיש גוון לבן אדום ירוק שחור. שערות הם כוכבים ומלאכים וממונים שתלויים מפנים כחשבון שערות, וכולם משמשים לְפָנים.

פה פה אל פה אדבר בו ומראֶה ולא בחידות. פה הוא בסוד הכרובים, שכתוב והיו הכרובים פורשׂי כנפיים למעלה, אלו שפתיים כאשר נפתחים, נפתחות באדנ"י כמ"ש אדנ"י שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך.

ונאמר, כל הכורע כורע בברוך, וכל הזוקף זוקף בשם יהו"ה. כאשר הוא כורע, כרובים סוככים בכַנפיהם, וזה הוא סִכּוּך הסוכה, שהוא כ"ו ה"ס, והסימן יהו"ה אדנ"י. פורשי כנפיים למעלה הוא רמ"ח. כל הזוקף זוקף בשם, בשני שמות שהם אהי"ה יהו"ה. והסימן י"א י"א, יהו"ה אלקינו יהו"ה אחד, חו"ב, עליהם נאמר והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה. יהו"ה אחד, עליהם נאמר סוככים בכנפיהם על הכפורת, והם ו"ה.

והיו הכרובים, הם צורת אדם, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. פורשי כנפיים למעלה י"ה. סוככים בכַנפיהם ו"ה שהן ארבע כנפיים. ועליהם נאמר ואֶשָׂא אתכם על כנפי נשרים, וכרובים שתי שפתיים, על נס היו עומדים, זה הלשון. וישמע את הקול, הקול שיוצא מגרון. וידבר אליו, דיבור הפה. וקול ודיבור, תפארת ומלכות. ועשר אמות אורך הקרש, ועליו נאמר תורת אמת הייתה בפיהו, זה הפה היכל, ועליו נאמר אדנ"י שפתיי תפתח. מבפנים ממנו קודש הקודשים, וזה הלב. כרובים כנפי ריאה, עליהם נאמר והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת, זו כפורת הלב, ששם נר ה' נִשמת אדם. ופניהם איש אל אחיו, שתי כליות.

בלב שהוא קודש הקודשים יש שני בתים, באחד סם חיים, ובאחד סם מוות שהיא אש. הכהן הגדול שנכנס לקודש הקודשים, אם זכה, סם חיים היה יוצא משם ומאיר בפניו, וקול ודיבור היה יוצא משם מהקב"ה ושכינתו. ואם לא זכה, סם מוות היה יוצא מצד השמאל, והיה הורג אותו, ומה הוא הכהן בגוף, אלא נשמה ורוח ונפש, הם כנגד כהנים לויים וישראלים. שלוש תפילות כנגד שלושה קורבנות. והם מַאֲכלים של הקב"ה ושכינתו.

אם היה נכנס בשכינה שהיא סם החיים, סם חיים היה יוצא לקראתו. ואם לא, הרי סם המוות לנגדו, שהוא מרה שחורה. וממנה ימות בן אדם בעניות. והיא לצד שמאל של הלב וזה טחול.

בני אהרון רוח ונפש. שאהרון הוא נשמה. שני בניו נו"ה. אם יכניסו הקורבן כיאות, הרי סם חיים, ואם לא, הרי סם מוות, שהיא מרה, אש זרה שורפת אותם שכתוב ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם. ותצא אש מלפני ה', ותאכל אותם, וימותו. הם העלו אותה ממקומה, והכניסו אותה לפני המלך ללב, ולא היה להם רשות להכניס לשם. בה הקב"ה נטל דין בהם.

שפתיים עקומות אין רשות לכהן להקריב בהם קורבן שנכנס לפני ה', שכתוב מעוות לא יוכל לִתְקוֹן. וכן עיניים עקומות פטורות מן הראייה, שנחש עקלתון שם שהוא נוטל אורם. ופה אטום נקרא טומטום, ואנדרוגינוס הוא צורת דמות של זכר ונקבה. כמו כן הוא בן אדם שקולו ודיבורו כנקבה. ומי שהוא חציו עבד וחציו בן חורין, חציו עבד של יצה"ר וחציו בן חורין של היצה"ט, כל אלו פטורים מן הראייה. בזמן שיוצאים מן הגוף, הנפש שהיא כמו זו אין לה רשות להסתכל בשכינה ולהיראות לפניה בשעת פטירתה מן גוף.

פה שאטום בדיבור. אבן שהוא יצה"ר שולט עליו. ונקרא טומטום. משום כך פטור מן הראייה. שנשמה ורוח ונפש משום כך יבואו בגלגול, עד שחוזרים שלמים למקומם כמו שניתנו, כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נְתָנָהּ. וממנה למדנו קל וָחומר באחרים שהם נשמה ונפש. ולא עוד אלא הפסוק מעיד עליהם, הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר.

ומי שיבוא בגלגול פעם ראשונה, אם יבוא לָבן, מתקיים בו הפסוק, אם יהיו חֲטָאיכם כַּשָנים כשלג ילבינו. ובמה יודע בן אדם שהוא בגלגול ראשון. אם הוא קולו כשברים או כתרועה וגופו ופניו לבנים, אם הוא קולו כשברים הוא מפעם ראשונה, ואם קולו כתרועה הוא מפעם שנייה. ואם גופו ירוק ופניו ירוקים וקולו תקיעה הוא מפעם שלישית. ואם חוזר לגוֹנוֹ, קולו כתקיעה וגופו לבן ופניו לבנים, זה הוא כאופן ראשון כמו שנאמר ביין שהחמיץ שחוזר לאופן ראשון. כמו כן להיפך לטוב. וכן פניו אדומים וקולו כשברים, ופניו ירוקים וקולו תרועה, הרי נתקן.

ועוד מצאנו, בן אדם שכל ציורים שלו בדרך ישרה שקולים במשקל. ולעיתים שפתיים הן עבות, ויוצאות מתיקון של ציורים וצורות דמות אחרים או הן ארוכות או הן קצרות. בוא ראה, ואתה תֶחֱזה מכל העם, כאן העמדנו לדעת תיקונים אלו. אנשי חיל עיניים. יראי אלקים אוזניים, כמ"ש ה' שמעתי שִמְעֲךָ יָרֵאתי. אנשי אמת החוטם. שונאי בֶצַע הפה. אם החוטם הוא לא בשווה עם תיקונים אחרים. שעיניים ארוכות, ופנים ארוכים, ואוזניים ארוכות, והפה ארוך, והחוטם עבה, שם מתגלה גלגול הנפש. ואם עיניים אינן בשווה מאחרים, שם מתגלה גלגול הנשמה. ואם אוזניים לא בשווה, שם מתגלה גלגול הרוח. הפה מפני שהוא הכלל של הכול, אם אין הוא בשווה, הרי נאמר בו פוקד עוון אבות על בנים על שִלֵשִים ועל רִבֵּעִים. ואם על ארבעה גלגולים לא נתקנת, נאמר באותה שעה, ועל ארבעה לא אֲשִיֶבנו.

וכל נשמות שבאות שלוש פעמים ולא נתקנות, נקראות פושעי ישראל ערב רב. אבל צדיקים שבכל פעם שיבואו נתקנים, יבואו עד ארבעה, אפילו עד שישים דור. וזה הוא דור הולך ודור בא. וזו הנשמה שהיא משה כלולה משישים ריבוא. והשכינה העליונה שהיא נשמת חיים כאשר שורה במשה, נחשב לו כאילו בא בשישים ריבוא. ובשבילו נאמר אשה אחת ילדה שישים ריבוא בְּכֶרס אחד.

ואלו חולָיִם של בני אדם, שנאמר בהם וחולָיִם רעים. רִפְאוּת תְהי לְשָרֶךָ, כאשר הם בראש הצדיקים. אבל כאשר הן בראש הרשעים, כנ"י אומרת אֶצְלָם, אל תראוני שאני שחרחורת, שאלו מתחילים להם לפתות בני אדם, כמו שהיו מפתים את ישראל בעגל בשש שעות. כמ"ש וַיַרְא העם כי בֹש"ש משה. שנאמר בשש שעות עשו את העגל, בין שש לשבע, הפרידו בין עמוד האמצעי לשבע, של הגוף והשכינה. ומפני זה ציווה הקב"ה להבדיל אותם משבע, כמ"ש אך ביום הראשון. אך חילק בין שש לשבע. משום כך אמרה כנ"י שֶשְזָפַתני השמש, שֵש זָפַתני השמש. שהסתלק ממני ו' שהוא השמש, שמאיר בשש מילים שהם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.

זה ספר תולדת אדם, אמר רבי שמעון, זה ספר זה צדיק חי עולמים שהוא מוציא תולדות. זה ספר ודאי ולא אחר. והם תולדות אדם. אותו שנאמר בו כתפארת אדם לשבת בית. מי בית שלו, זו השכינה, ומשה אַתה הוא כצורת דמותו. וּלְךָ הכוח להסתכל בצורות דמות בני אדם, בציורי אותו שנאמר בו בדמות אלקים עשה אותו. שכל ציורי בני אדם הם רשומים בכיסא. ומפני שכל כיסא ומרכבה שאתה זקוק, אתה יש לך כוח להסתכל. משום כך ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יִראי אלקים.

ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויוֹלֶד בִּדמותו כְּצַלמו ויקרא את שמו שֵת. ש' שלוש חיות המרכבה. ת' היא נר ה' נִשמת אדם, שכתוב ודמות פניהם פני אדם. וזה הוא ויולד בדמותו כצלמו. ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלושים שנה וַיָמות. מהו וימות. אלא כל ימים שהיה חי היה תשע מאות ושלושים שנים, ושאר שנים בתוספת היה מת. ושבעים שחסרו מאלף, נתן לדוד משנותיו, מפני שהיה עתיד להשלים אותם בו. וכאן סוד הגאולה.

עשרה דורות היו מאדם ועד נוח. ויחי לֶמֶך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן, ויקרא את שמו נוח, לאמור, זה יְנַחֲמנו ממעשינו וּמֵעִצְבוֹן ידינו. ומדוע. שבהתחלה היו טורחים בגלגולים, עד שבא נוח שהוא שבת, ובו נחו כולם, ובו התיישבו, והוציא אותם לעולם.

אמר רבי אלעזר, מדוע היו הראשונים חיים ימים רבים, כגון אדם שנאמר בו ויחי אדם תשע מאות שנה ושלושים שנה, ונוח תשע מאות וחמישים שנה, וכן כל הדורות עד נוח היו חיים שנים הרבה. ומאברהם ואילך היו מתמעטים בשנים? אמר לו, בני, ריבוי שנים ואריכות הימים הם מא"א. ומיעוט הימים ושנים מז"א. ומפני זה באברהם נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' קטנה.

תיקון שני

(זהו תיקון כב)

בראשית ברא אלקים. בראשית, בר"א תַיִ"ש. זה אֵילוֹ של יצחק.

(זהו תיקון כג)

בראשית שם א"ש לָעולה של יצחק. וסוד הדבר, ועל אלו שלושה גלגולים כתוב מה יפוּ פְעָמייך בַּנְעָלִים בת נדיב, וזאת לְפָנים זו אמא עילאה עוה"ב. דבר אחר, אצלו צריך חליצה. וכמ"ש שַל נעליך מעל רגליך. ואם לא, אין להם רשות להרוויח השלכה לעלות לעוה"ב. ומפני שהיא יוה"כ אסור בנעילת הסנדל, הנה האש והעצים ואַיֵה השֶׂה לעולה.

יצא קול ואמר. מששת ימי בראשית נברא לעקדת יצחק.

מפני שאין קורבן שמבטל המוות כעקדת יצחק, שכתוב ויעקוד את יצחק בנו. התקשר מדה"ד ונעקד למעלה. ולא היה לו רשות להתקרב לב"ד הגדול שהוא גבורה, לתבוע דין. וַעֲקדה זו מועילה לגלוּת, שהיה עתיד להיהרג משיח בן יוסף. וקול יוצא מאותו זמן, ואַל תַעַשׂ לו מאומה, מפני שהתגברו רחמים על הדין. וסוד הדבר הושיעה לו יְמִינו, ואח"כ זרוע קודשו, שגָבר ימין על שמאל.

כאשר מתגברת טיפת הזכר על טיפת הנקבה הוא בן. רחמים הוא ודאי. אבל כאשר מתגברת טיפת הנקבה על הזכר בת היא ודין היא. וסוד הדבר, זכר שולט על נקבה, גורם ששולט ימין על שמאל, ויצאו ישראל ברחמים ולא בדין. וזה הוא כי גָבַר עלינו חסדו. וסוד הדבר, בטרם יבוא חֵבֶל לה והִמליטה זכר.

ובשם של הקב"ה, יהו"ה רחמים, אדנ"י דין. כאשר שולט יהו"ה על אדנ"י יאהדונה"י. רחמים הוא. וכאשר שולט אדנ"י על יהו"ה אידהנוי"ה דין הוא. וסוד הדבר אדנ"י ה' בחזק יבוא. בחוזק דין. ובזו עקדה של יצחק שנעקד לפני אביו ומסר עצמו למיתה, כדי שיינָצל מָשִיחַ וישראל שלא ימותו. ולא עוד אלא שאפילו אם ישראל היו עוברים בגלות, על שפיכות דמים וגילוי עריות ועבודה זרה, זכות אבות תגן עליהם משריפה הרג וחנק. מפני שאברהם התנסה באש, ויצחק בסכין, ויעקב בגלות, זכות אבות תהיה מגינה עליהם.

ניסיון שלושת האבות מעידים, שלא עבר אדם שהוא ישראל על שלוש מצוות אלו שציווה להם הקב"ה, כמ"ש וַיְצַו ה' אלקים על האדם. ויצו זה עבודה זרה, לאמור זה גילוי עריות, על האדם זה שפיכות דמים. שנשמת אדם נכנסה בגלגול של אברהם. ואם הוא עבד עבודה זרה כאשר נכנס באש היה נשרף, כמ"ש פסִילֵי אלוהיהם תִשְׂרְפון באש.

שאש יש לה שלושה גוונים, לבן וירוק ושחור, ורביעי תכלת, והם דבקים בגחלת שהוא אדום הרי חמישה. כחשבון ה' שהיא אמונת הקב"ה שהוא ו'. שמתלבש בחמישה גוונים ומאיר בהם. ובו עולים גוונים שהם כלולים בה. והיא עולה בהם לגבי ו', כמ"ש היא העולה. וכאשר עולים שניים שהם ו' ה' בקורבן, יורדים שניים שלמעלה שהם י"ה, ומתקרבות אותיות ומתייחדות ומתקשרות זו בזו. וזה הוא סוד הקורבן.

וסוד הדבר, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. עולים שניים באש, ויורדים שניים, וניצל אברהם בשם יהו"ה. שאע"פ שיש ארבעה מלאכים שהם ממוני השם הקדוש, לא רצה הקב"ה להתעסק באברהם להציל אותו אלא הוא ממש, מפני שקינא על שמו, ובו התלבן אדה"ר שהוא ישראל, שלא עבר על וַיְצַו שהוא עבודה זרה. אח"כ התלבש ביצחק ונצרף ואמר ואַל תַעש לו מאומה, שאותו שנצרף בו לא עשה מאומה, שלא עבר על שפיכות דמים. וכן יעקב התגלגל בו, כאשר ירד לגלות מצרים, שהיה ירא שלא היה עולה. באותו זמן אמר לו הקב"ה, אל תירא מֵרְדָה מצריימה, כי לגוי גדול אשימך שם, אנכי ארד עמך מצריימה, ואנכי אַעַלְךָ גם עלֹה.

תיקון שלישי

(זהו תיקון כג)

בראשית, שָם אֲרִי של הקורבן. שהיה יורד בקורבן בצורת דמות אריה אוכל קורבנות, וזה הוא ראשון לחיות שהיו אוכלות קורבנות. אמר לו רבי אלעזר, ומדוע היו יורדות חיות לאכול קורבנות. אמר לו, בני, ארבע חיות הן בכיסא אריה שור נשר אדם. ובגוף האדם ארבעה יסודות. שממונים עליהם ארבע חיות, שנפש כלולה בהם. ומפני זה פרנסת הנפש מאלו ארבע. כאשר חוטא בן אדם בארבעה יסודות שלו כאילו חוטא בנפש, כמ"ש מאשר חָטָא על הנפש. ובאותו זמן נבדל מים מאש, ורוח מעפר.

שמעפר יוצאים זרעים שהם פרנסת האדם. וממים חיות שהן פרנסת האריה. ומאש בהמות שהן פרנסת השור. ומרוח עופות שהם פרנסת הנשר. וכאשר חוטא בהם נבדלים יסודות ויש בהם מחלוקת שהוא הפירוד ומסתלק שֵם ה' מהם, ונכנס יצה"ר שהוא ס"מ שטן. שה' לא שורה בפירוד. וסוד הדבר, חָלַק לבם עתה יֶאְשָמוּ. ומפני זה צריך קורבן מאלו מינים שחטא בהם, לקרב בהם אלו ארבעה היסודות שיש בהם פירוד. ובאותו זמן שמתקרבים יסודות זה לגבי זה, מיד יורד הקב"ה עליהם ובורח שטן. ואם לא ברח, הרי אש הקורבן שורפת אותו, כמ"ש והאש על המזבֵּחַ תוּקַד בו.

וסוד הקורבנות עור ובשר תַלְבישני, ובעצמות וגידים תְשׂוֹכְכֵני. עור הוא לבוש של אדם, כמ"ש ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות אור מרוקמים ממצוות עשה, שהשכר שלהם לעוה"ב שהוא אור הגנוז לצדיקים. ואם לא זכה, עור הנחש שכולל ארבעה יסודות, ששם רשומות מצוות לא תעשה שעבר בן אדם עליהם. ומפני זה נאמר עוונותיו של אדם חקוקים לו על עצמותיו. וקירוב עור האדם, מצוות עֲשֵה. שהם קרבת אותיות שֵם הקב"ה.

וכתוב אדם כי יקריב מכם קורבן, מכם ודאי. להוציא עור הנחש שבו רקומים מצוות לא תעשה, ואדם שעובר עליהם נאמר בו אדם להבל דָמָה ימיו כצל עובר, אדם כי ימות באוהל, כי ימות ודאי. וזה הוא קירוב קורבן עשיו יצה"ר, שכתוב יקום אבי ויאכל מצֵיד בנו. בשר הוא שבר מן שברים. והוא אדום, מצד החיה שהיא שור, בשר חי בשר טהור. ויש אחר של בשר בשדה טרֵפָה ששורה בו רוח הטומאה, מלאך המוות שרוכב על קרניו שור מוּעד בשר טמא.

עצם, יש עצם טמאה ויש עצם טהורה, ובשר של טֹהרה ועצם של טֹהרה, עליהם נאמר עצם מעצמיי ובשר מבשרי, ועצם הוא אריה. גידים הוא נשר, נשר, נשר של טהרה ונשר של טומאה. עצם ובשר וגידים עליהם שורה ברכה וקדושה וייחוד, שהם כהן לוי וישראל. בָּעצם כאשר שורה ברכה בה, מיד וַתִקְרבו עצמות, עצם אל עצמו. מתקרבות ומתקשרות זו בזו בקורבן. ומיד יורד עליהן שֶמֶן ושוֹרָה עליהן ברכה. בָּשָׂר שורה עליו קדושה שהיא מצד הלויים. כמ"ש וקידשת את הלויים. מיד מתקרבים עורקי הדם לגבי הלב. שברכות מִכֹּהנים הן, כמ"ש דבר אל אהרון ואל בניו לאמור כה תברכו. גידים מישראל. והם ייחוד וקדושה וקישור עצמות ובשר. וכאשר מתקשרים בשניהם נקראים ייחוד, וייחוד הוא בישראל, כמ"ש שמע ישראל יהו"ה אלקינו יהו"ה אחד.

עור הוא דמות אדם, מלכות. כל צורות דמות נראים בה. והיא כלולה מבשר וגידים ועצמות. והיא תמונת כל. והיא ברכה וקדושה וייחוד. כהנים ולויים וישראלים. שהם קשורים בשלושת האבות שנאמר בהם האבות הן הן המרכבה. בבשר כאשר מתקדש יורד עליו דם טהור, וגידים כאשר מתייחדים יורד עליהם רוח קדוש, עצמות יורד עליהם מי טֹהרה. זה הוא סוד הקורבנות. שמח רבי אלעזר ושמחו החברים ואמרו אילו לא באתי לזה העולם אלא לשמוע זה דַיִי.

אמר רבי שמעון, בני. ועוד בסוד הקורבנות. הלב הוא מזבח שבו דם הקורבנות. ועל כן נאמר וזבחת עליו. אם זכו, אריה היה יורד לאכול הקורבן. ואם לא, כלב יורד. ובאיזה מקום, בכבד. ששם מרה גיהינום, שהיא עלוקה שיש לה שתי בנות הב הב. כמ"ש לעלוקה שתי בנות הב הב, וכלב בהם צווח הב הב. ומרה היא גיהינום, חרב של מלאך המוות שיש לה שתי פיות. כמו הגיהינום שנאמר בה לעלוקה שתי בנות הב הב. כמו כן נאמר בחרב ואחריתה מרה כַלַעֲנָה חדה כחרב פיות.

וכבד הוא ס"מ. מרה סם מוות שלו, כאשר שולטת מרה על עורקים שלה ומתגברת בחטאים, נאמר בפרקים של כבד ומרה ויבואו מָרָתָה, ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. באותו זמן הם עורקי הלב בדוחק, ונחבאים בלב. כמו נוח ואשתו ובניו וחיות ובהמות ועופות שנחבאו בתיבה. והלב הוא בדוחק בהם. שאם מרה מגיעה ללב מיד ימות בן אדם. ומרה לא מתגברת על ישראל שהם הלב אלא בחטאים. אם חוזרים בתשובה שהיא נשמת חיים שכינה עליונה, הרי רפואה תהיה ללב ולעורקים שלו, ונאמר בהם וַיִמְתְקו המים, ונרפאים הגוף ואיברים שלו.

טחול זו לילית אמא של ערב רב, שְׂחוק הכסיל. מי כסיל, זה אל אחר ס"מ. וערב רב הם בניה, שהם מעורבים בישראל רשעים גמורים. ועליהם נאמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו. עליהם נאמר למה תביט בוגדים, תַחֲריש בְּבַלַע רשע צדיק ממנו, רשע זה כסיל. ערב רב בגלות הם רשע. בבלע צדיק ממנו, זה ישראל. ומי גורם שבולע אותם מפני שאין הם צדיקים גמורים. כמו שנאמר צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע.

וטחול הוא לילית, מְאֵרַת ה' בבית רשע. והיא אַסְכָּרָה לתינוקות שהם הרשעים, צוחקת בהם בעשירות בזה העולם, ואח"כ הורגת בהם. ומדוע נקראו תינוקות, מפני שאין בהם דעת להינצל ממנה. אבל לב מבין ניצל ממנה, ששם צדיק. וסוד הדבר טוב לפני האלקים יִמָלט ממנה, וחוטא יִלָכֵד בה.

כליות הן יועצות. אם זכו, נכנסת בהן נבואה שהיא נר ה' נשמת אדם ונעשים נביאים. והם יועצים לטוב. ויש בהם עצה ותושיה.

כנפי ריאה, אם זכו שורה בהם רוח הקודש, ונאמר בהם ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה', ועליהם נאמר והיו הכרובים פורשי כנפיים. הכרובים, כגון צורת אדם. פורשי כנפיים, כנגד שלוש חיות שפורשׂוֹת כנפיים כנגד האדם. והן שש כנפיים שתיים לכל חיה. מצד השכינה כנפי החיות מרובעות. שש כנפיים כנגד שש מעלות לכיסא. ארבע כנפיים כנגד כיסא מרובע, פורשי כנפיים למעלה סוככים בכַנפיהם על הכפורת, זו כפורת הלב קודש קודשים, וזה הלב.

נפש רוח נשמה. כהן לוי וישראל, כהן הוא נשמה. אם זכה נר ה', נר היה מאיר בו מהלב כשמש זורחת. ורוח הקודש היה יוצא מבין כנפי הכרובים שהם כנפי ריאה, והיה מדבר עימו. ואם לא, אש, וזו נפש הייתה דולקת, ויוצאת אש ה' ושורפת אותו. קורקבן וקיבה, כאשר ישֵן נקראת קיבה יְשֵנה.

ויש שינה לטוב ויש שינה לרע. לטוב, כגון חלום שהוא סולם שראה יעקב, ובו דבק קָנֶה. ושש טבעות הקנה הוא שש דרגות הנבואה. ועולים לשישים נשימות, שהיה מתנמנם בהם דוד, שנאמר דוד היה מתנמנם כסוס, וסוס לא מתנמנם אלא שישים נשימות. ויש שינה לרע, חלום רע, שנאמר בו לגבי אברהם ותרדמה נפלה על אברם והנה אֵימָה חֲשֵכה גדולה נופלת עליו. ונאמר בארבע גלויות. ומפני שחלום יבוא בשתי דרגות, ונאמר, כמו שאי אפשר לתבואה בלא תבן כך אי אפשר לַחֲלום בלא דברים בטלים, מפני שיבוא חלום כאן ע"י מלאך, כאן ע"י שד. מפני שחלום הוא מצד האילן של טו"ר, אבל מצד עה"ח לא בא אלא ע"י קיבה של הקב"ה שהיא השכינה שלו. ואין שם קיבה רעה, שהוא שד.

קורקבן טוחן, אם בן אדם זכאי הוא טוחן מן לצדיקים, שהם איברים קדושים במצוות עשה. ואם לא הולכים במצוות טובות, מתפרנסים בלחם הקלוקל מזון הקלוקל, קל בקלון. וֵשֶט, שָטוּ העם ולָקְטוּ. שָטים לוקטים בִּשְטות. וטחנו ברֵחַיִם, בדוחק. אלו הן טוחנות בפה. או דָכוּ במְדוֹכָה, זה חיך. וּבִשְלוּ בַּפָּרוּר זו קיבה.

בני, סוד עליון כאן, אם זכו ישראל הייתה יורדת להם תורה מן השמים בלי דוחק, ולא היו צריכים ללמד אחד לחברו, כמ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, שאין לחם אלא התורה. לא זכו מפני ערב רב שהם שוטים. נאמר בהם שָטוּ העם ולָקְטו, שיטרחו ללמד זה לזה, לפרנסה כל אחד בדוחק. ולחכמים ברמז. אבל לעת"ל יִמָחו ערב רב מהעולם, ונאמר בהם ולא יְלַמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור, דְעו את ה'. ומפני זה וֵשֶט הוא לרע והוא לטוב. לבן ואדום. דין ורחמים.

ובני, בוודאי הם שְלוּחֵי הציבור, צריכים כאשר קוראים ספר תורה שיחתכו דברים, ולא יאמרו אותם בהלעטה, כמו הערב רב שנאמר בהם, הבשר עודנו בין שִנֵיהם, והיו אוכלים בהלעטה, וכמו עשיו שנאמר בו הַלְעיטֵני נא, ולא היו טוחנים אותו, נאמר בהם ואף ה' חרה בעם.

המעי הדק זה הוא נחש בריח, נחש עקלתון, שעתידים הצדיקים לאכול אותו. ויש חֵלֶב טמא שהוא נחש, שהוא אסור לאכול העם הקדוש, מפני שעליו נאמר ארור אתה מכל הבהמה.

תיקון רביעי

(זהו תיקון כה)

בראשית, שם י"ש, להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא. ומפני ששם אוצר שהיא יראת ה', ממנו מתמלא לצדיקים, ואלו יְרֵאים לקב"ה יורשים זה היש. וערבוביה רעה לא היו יראים להקב"ה אלא בשביל עושר. והיו מנסים אותו כמו זה, הֲיֵש ה' בקרבנו אם אין. וכל אלו שמנסים את הקב"ה ויראים לו בַּעֲשירוּת ולא יראים ממנו בעניות כמו בעשירות, אין הם אלא ערבוביה רעה. שיש יראה ויש יראה, יש אהבה ויש אהבה. יש מי שירא לקב"ה בשביל שיחיו בניו או שלא ירד לעניות. או שאוהב אותו מפני שנתן לו עושר. ומנסה אותו כגון נעשה זו המצווה כך, ונראה היש ה' בקרבנו, וייתן לנו שכר בגללה, אם אָיִן. שאם לא ייתן לו שכר בגללה לא אוהב אותו, ולא ייתן לו צדקה ולא יעשה מצווה, ומנסה להקב"ה בכל מצווה ומעשה, בוודאי זה הוא מאלו ערבוביה רעה, שנאמר בהם היש ה' בקרבנו אם אָיִן.

אלא אהבה ויראה של הקב"ה, שלֵמה בכל מצווה ומצווה שעושה, בין שנותן לו שכר בטובה בין שלא נותן לו. ומפני זה ציווה בתורה ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ונאמר, אם חביב עליך נפשך מממונך, לכך נאמר, בכל נפשך. ואם חביב עליך ממונך מנפשך לכך נאמר בכל מאודך. שיש בן אדם שמתפלל והולך בכל מצוות שלא נותן עליהם שכר, ואם היה נותן שכר עליהם לא היה עושה אותם. שוודאי הרבה הם מבני אדם שהם עשירים בעשירות גדולה, והם מחבבים העושר שלהם יותר מהנשמה שלהם. שעושר הנפש הוא מצוות טובות בעוה"ב, ועושר הגוף ממון ועידון בעוה"ז.

ואלו שמחבבים הממון מהנפש, אם היו נותנים לו כל התורה במאה זוּזִים לא היו נותנים אותם בשבילה, מפני שהממון חביב עליהם מהנפש. ומה שיָרֵא ואוהב אותו אין הוא אלא מפני הממון. זה ששם הממון עיקר והתורה שאוהב הקב"ה טפל. זו האהבה והיראה לא מחשיב לו הקב"ה. אלא עיקר האהבה והיראה של הקב"ה, שאע"פ שהוא אוהב ממונו מנפשו, שיאהב אותו בממונו, במה שהוא חשוב עליו, ולא בטפל שלו, לכך נאמר בכל מאודך. וכן מי שמחשיב נפשו מממונו, והיה נותן כל ממון העולם ולא היה ניזוק אפילו באיבר קטן שיש בו, לכך נאמר בכל נפשך במה שאוהב אותו.

תיקון חמישי

(זהו תיקון כו)

בראשית, כי באש ה' נשפט. אלקים בעל הדין. ועליו נאמר אלקים לא תקלל. בוודאי כמו שלמעלה נאמר כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים, כך הוא צריך להיות הדין למטה. לזה ישפיל בדין, ולזה ירים, כפי מעשיו. לזה מטה כלפי חסד, לזה כלפי גבורה, אמת באמצע. ומפני זה נקרא דין אמת. אלקי"ם הכס"א בחשבון. ששם י"ה שהיא חו"ב. זה שמי עם י"ה שס"ה, מצד השמאל. וזה י"ה מן אלקים, ה' על י' נקבה.

וכאשר דַיָן הוא דן, צריך להיות הוא יושב ובעלי דין עומדים, כמו שלמעלה, שנאמר בקב"ה ויבואו בני האלקים להתייצב על ה'. הוא יושב, והם עומדים לתבוע דין. ומפני ששטן ייכנס ביניהם לתבוע חֶטאי בני ישראל, הם במשא עליו, עד שהיה דן אותם, וזה הוא להתייצב על ה'. ועוד להתייצב על ה', לבקש ולתבוע דין אצל הקב"ה יהו"ה, כאשר מנהיג העולם ברחמים, ומקטרגים ותובעים דין, וזה הוא להתייצב על ה'. ועוד להתייצב על ה', יהו"ה עמוד האמצעי, שמבקשים ותובעים דין מגבורה ב"ד הגדול, שעומד על עמוד האמצעי, וזה הוא על ה'. על שמקרבים דינים לפני גבורה נאמר בהם להתייצב על ה'. שאע"פ שבניו הם ישראל, אין לו רשות לעבור על הדין. שהתורה בדין ניתנה, ונשבע עליה שלא יעבור עליה. ולגבי הדין, גבורה היא באמצע, וחסד מימין, ועמוד האמצעי משמאל. וכל דינים מזה המקום תלויים. וכל ספירות כולן נקראות דינים גבורה, ואפילו יהו"ה.

דין ראשון אחד נקרא דין לדון בחנק, ונאמר לא תלין נִבְלתו על העץ. אמר לו, אלעזר בני, כאן צריך לחדש דברים. יש עץ ויש עץ, כמ"ש כי האדם עץ השדה. ויש אדם שהוא עץ הדעת טוב ורע. וחטא האדם היא נִבלת אדה"ר שהיא עה"ח, לא צריך לתלות בו חטא זה. כמ"ש לא תלין נבלתו על העץ. שמי שאכל מעץ שלו שהוא עה"ח, נאמר בו ואכל וחי לעולם.

לא תלין נבלתו על העץ. עץ שכאן זה תלמיד חכם שעוסק בתורה שהיא עה"ח, כמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה. לא תלין בו נבלתו, שהיא חֵטא שחָטא ביום לא תלין עימו בלילה, שמיד ישוב בתשובה. כמו שנאמר אם ראית תלמיד חכם שחטא ביום, אל תהרהר אחריו בלילה, שוודאי עשה תשובה.

לא תלין נבלתו על העץ זה תלמיד חכם. נבלתו זו בת עם הארץ, שהיא רמשׂ, שאם אתה תולה אותה בו, או קוֹבְרָהּ או קוֹבְרָתוֹ. וזה הוא כי קָבוֹר תִקְבְּרֶנו. כי קָבוֹר הוא אותה, או תקברנו היא אותו. ואשה זו לא נקראת זיווג וייחוד שלו, אלא היא כמשא תלוי עליו, כנחש קשור על צווארו. ומפני זה כי קִלְלַת אלקים תלוי, שהיא קללה, שהורגת אותו או מביאה אותו לידי עניות.

לא תלין נִבלתו על העץ, זו שבת שיורש בה בן אדם נשמה יתירה, לא צריך להראות לפניה הנפש ששולטת בבן אדם בִּימוֹת החול, במלאכה שהיא אסורה בשבת. אלא קבור תקברנו ביום ההוא, שלא תיראה לפני זָכור ושָמור של שבת, ובשבילה נאמר של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. ולא תטמא את אדמתך. שנשמה יתירה היא ארץ ישראל שלמעלה. אדמת קודש, שכתוב קודש ישראל לה'.

לא תלין נבלתו על העץ, זה בן אדם שהוא נָבל. עליו נאמר כל המעמיד תלמיד שאין הוא הגון, כאילו מעמיד אֲשֵרָה. ומפני זה לא תלין נִבלתו על העץ שהוא עה"ח.

לא תלין נִבְלתו על העץ, העץ אלו ישראל שכתוב כימי העץ ימי עמי. חטא שעשו עם נבל לא יהיה תלוי לו בישראל, שכאשר עשו את העגל חשב משה שישראל עשו אותו ואמר למה ה' יֶחֱרֶה אפך בעמך. אמר לו הקב"ה לך רֵד כי שיחֵת עמך. מיד ירד וראה עגל צורת דמות שור וחמור. שאל אותו מי עשה אותך. אמר חמור, ערב רב אשר בשר חמורים בשרם. שור אמר גם כך. טבעת שעליה מזל שור, בזמן שנאמר בערב רב ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, נזדמנה שם, והשליך הכול אהרון באש, ויצא עגל צורת דמות שור וחמור. באותו זמן צווחה רוח הקודש ואמרה ידע שור קונהו וַחֲמור אֵבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן.

והרשעים מה ראו לעשות עגל. אלא ודאי הם היו מכשפי פרעה, יוֹנוֹס ויַמְבְּרוּס בני בלעם, שנאמר בהם ויעשו כן החרטומים בְּלָטֵיהם. וראו שלא הייתה ממשות בהם. חזרו עם משה וקיבלו ברית מילה. והקב"ה שיודע גְלוּיות ונסתרות, שהיה יודע בהם שהם מגזע רע, כאשר הייתה יורדת השכינה נאמר בה ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל, ולא אמר לפני העם. ומפני זה נטלו קנאה בלבם, ואמרו, קוּם עֲשֵׂה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כמו שהיה הולך לפניכם. ומפני זה עשו את העגל בכישופים שלהם, וזה הוא ידע שור קונהו, וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע כשפים. עמי אהרון ומשה בני עמרם לא התבוננו. וזה הוא לא תלין נבלתו על העץ, חטא זה של עם נָבָל לא תלין נבלתו על העץ שהם ישראל.

לא תלין נבלתו, זה גֵר שלא התגייר לשם הקב"ה, לא תלוי בו בישראל שהם עץ, כמ"ש כימי העץ ימי עמי.

לא תלין נבלתו, זו נִבְלוּת הפה. על העץ, זו לשון הרע, שחטא זה גורם שימות לפני זמנו. וזה הוא כי קָבוֹר תקברנו.

לא תלין נבלתו, זה יצה"ר. על העץ זו נשמת חיים. שמי שמחלל בה נאמר בו כי קבור תקברנו, וימות בעוה"ז ובעוה"ב. זה הוא דינו בחנק מי שעובר על זה.

לא תלין נבלתו על העץ, זו נפש של חול שלא תיראה לפני נפש יתירה, ובשבילה אמר למשה שַל נעליך מעל רגליך.

שני הֶרֶג, הֶרג לגנב ולגזלן עונש. ומפני זה הממשכן את חברו צריך להחזיר מַשְכונו בזמן שצריך אותו, כיוון שאין לו אחר. כמ"ש השב תשיב לו את הַעֲבוֹט. וכתוב, אם חָבוֹל תַחבול שַׂלמת רעך, עד בוא השמש תְשִיבֶנו לו. זה בנשמת האדם מדבר, אם חבול תחבול נפש ורוח, שלמת רעך זו נשמה.

ואם חבול תחבול תפילין של יד ותפילין של ראש, שלמת רעך כיסוי של מצווה. עד בוא השמש, שנאמר בו כי שמש ומגן ה' אלקים. תשיבנו לו לפני שייאסף ממנו. שכתוב וזרחה לכם יִרְאי שמי שמש צְדקה וּמַרְפא בכנפיה. מהי צדקה, תפילה. ומרפא בכנפיה, כנפי מצווה, שהן תפילין כנפי יונה, וכנפי מצוות ציצית. היא שמלתו לעורו, עור התפילין. ואם אתה לא תחזיר אלו כיסויים לו לפני שייאסף ממנו השמש, שהוא הקב"ה, שנאמר בו כי שמש ומגן ה' אלקים. כך תיאָסף ממך הנשמה, שנאמר בה וכיסאו כשמש נגדי, מידה כנגד מידה. ומפני זה עד בוא השמש תשיבנו לו, לו לעני שהוא צדיק, ולשכינה שהיא ענייה בגלות. כאשר יבוא הלילה שהוא הגלות. במה ישכב השכינה. שוודאי השמש שהוא הקב"ה לא מאיר לה בגלות שהיא לילה, ונשארת בחושך. ומפני זה צריכים ישראל להאיר לה בגלות באור ונר, שהוא תורה ומצווה. אור הנשמה, נֵר נפש רוח שהם סימן נ"ר. בתי התפילין לשכב בהם השכינה בגלות וכיסוי של ציצית להתעטף בה במשכבה.

ומפני זה אם בן אדם לא מניח תפילין וציצית, במה ישכב היא בגלות. עליה נאמר אשרי משכיל אֶל דָל, ביום רעה יְמַלְטהו ה'. ובזכות מצוות אלו יורשים בני אדם שלושה קשרים, שהם נשמה ורוח ונפש, ובהם צריך לקרוא לישראל עליון, שיֵרד להאיר בשכינה באור הגאולה, שהיא שמש צדקה ומרפא בכנפיה לישראל, שהם בבית חולי בגלות. שצדקה היא שכינה עליונה, עליה נאמר מי יִרְפָּא לך. והיא כ"ה כ"ה אותיות של ק"ש ערבית ושחרית. ובו יורדת לישראל לפדות השכינה. אבל בימין מעמיד אותה ומרחם עליה, כמ"ש ובחסד עולם ריחַמְתיך. ומפני זה נשמה ורוח ונפש הן משכב השכינה בגלות. וכתוב ושכב בשַׂלְמָתוֹ וּבֵרְכֶךָּ. ומפני מצוות אלו שורה השכינה על בן אדם.

ועל הנשמה נאמר משוכבת חֵיקֶךָ שמור פתחֵי פיךָ. שלא תִדוֹר אם לא תשלם, כמ"ש אם אין לך לשלם, למה ייקח מִשְכָּבך מתחתיך. ונשארים רוח ונפש יתומים. ואם הנשמה עוברת על מצוות התורה ומניחים חטאים בגוף, דין הוא להיפָּרע מנכסי יתומים, במצוות עשה שנשאר להם מהנשמה, שמפני חטאים נוטלים מהרשעים המשכון שהיא הנשמה. וזה הוא אם חבול תחבול שלמת רעך.

ואם יש לו חטאים ויש לו זכויות, נפרעים חטאים בזכויות. ונאמר יָצא שכרו בהפסדו. מיד מחזירים אותה לגוף לפני שיבוא השמש. וזה הוא עד בוא השמש תשיבנו לו. שכאשר ישן בן אדם, הנשמה עולה ממנו, ולא יורדת בגוף עד שפורעת כל חטאים שעשה בן אדם באותו יום, ומפני זה ממשכן אותה אותו ב"ד שלמעלה, מפני שהמקטרג עולה אחריה לתבוע ממנה דין, בארבע מיתות ב"ד. שתיים שנאמר למעלה. ושתיים שהן שורות על אלו שמגלים עריות של התורה. זכאי הוא מי ששומר אותה בכל יום.

ובזמן שחטאים הם גדולים ולוֹוֶה בן אדם חטאים על המשכון. אובד המשכון שהיא הנשמה, ולא חוזרת אצלו. והכול הוא בדין, שדנה אותה גבורה שהיא ב"ד הגדול, בכל לילה בשתים עשרה שעות ובשבעים ושניים רגעים כחשבון חס"ד, שנאמר בו והוכן בחסד כיסא. וסוד הדבר, וַתִפְקְדנו לִבְקָרים, לרגעים תִבְחָנֶנו.

ויש חטאים שהם בסתר ולא יכולים להעיד בהם מלאכים שהולכים עם הנשמה, שנאמר בה כי מלאכיו יצווה לך. הרי השכינה מעידה עליהם, כמ"ש אם ייסָתר איש במסתרים, מפני שהשכינה על ראשו, שנאמר בה דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים. לעיתים הנשמה לא הייתה מודה בחטאים שתבע עליו יצה"ר, וחושד יצה"ר בזה, והולכים אצל ב"ד ודן עליהם דין הנשבעים. נשבעת הנשמה עליהם ונפטרת. ואם לא, פורעת.

ויש חטאים שנאמר בהם ביד כל אדם יחתום. ומראים לה חתימת ידה. ויש חטאים שהם על תנאי שהִתְנָה עליו לפרוע אותם בזה העולם. שחטאים שלו במקומו, שלא יִגְבֶּה אותה תובע אלא במקומו. ואלו הם חטאים של עשרים שנים. ויש חטאים למטה, שנאמר שעד עשרים שנים מענישים למטה ולא למעלה. ויש חטאים שמענישים למעלה ותובעים אותם למעלה ב"ד הגדול. ובגללם ממשכנים הנשמה למעלה ולא מניחים לה לרדת למטה. אבל בחטאים שמענישים עליהם למטה, לא מענישים אותה למעלה ולא מעכבים אותו שם. ויש חטאי הנשמה. שגובים מהם בכל מקום כגון ומקלל אביו ואמו, שנאמר בו מות יוּמת, מב"ד שלמעלה ומב"ד שלמטה, שנידונה בשני דינים. ומפני חטא זה, בכל מקום שמוצאים אותה למעלה גובים ממנה ובכל מקום שמוצאים אותה למטה גובים ממנה. ואין מצווה שאין לה רשות להגן עליה. שיש חטאים שדנים אותה בדינים חמורים לנשמה, ותבוא מצווה שהיא המלכה כגון מצוות תפילין, ומגינה עליו ופורשׂת כְּנפיה עליה, ואין רשות למקטרג להתקרב שם. ויש חטאים שהמלכה אין לה רשות להגן עליהם, כמ"ש מעם מִזְבְּחי תִקָחנו למות.

אבל מצוות יש שהן שפחות, מאלו מצוות שהן על מנת לקבל פרס, אע"פ שיבואו להגן עליה, נוטלים אותן מקטרגים תחת רשותם. ויש חטאים אחרים שנקראו חילוקי דַיינים, על חטאים שחולקים בהם, מהם מַטֶה כלפי חסד ודנים את הנשמה בממון שהוא דיני ממונות. ויש אחרים שחולקים עליהם והם מטים כלפי חובה לדון אותה בדיני נפשות. אם זכויות מתגברות על חטאים, דנים אותה בדיני ממונות, וגובים מזכויות שהן גמילות חסדים שלו. ואם חטאים מתגברים, דנים אותה בדיני נפשות מצד הגבורה, וגובים בה נפש ורוח.

ולמעלה אין מַשׂוֹא פנים בין צדיק לרשע, וכן צריך להשוות למטה לגבי דין צדיק עם רשע, מצד האמת עמוד האמצעי. ולא יהיה הדין רשאי לעשות משוא פנים לאחד מהם בדין, שבדין שלמעלה נאמר בו לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. אוי לו לדין למטה שמשתנה מדין שלמעלה, שמכחיש מעשה בראשית. ולא יאמר זה נאמן מזה. שכמו שהוא למטה שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך לדון גופים, כך יש למעלה שופטים ושוטרים לדון הנשמה. ולא יכבד את זה יותר מזה, אלא שניהם בהשוואה בדין. והם צריכים להשמיע לפני הדיין. ולא ידברו עד ששואל אותם הדיין, ונותן להם רשות לדבר. ויהיו לפניו ביראה, מפני שהשכינה שורה עליהם. ומי שתובע אמת כאילו מקיים על העולם דִין אמת, וכש"כ מי שדן דין אמת, כאילו מקיים אמת מארץ תצמח. אוי לו למי שמעמיד שקר ומפיל אמת, שגורם ותַשְלֵך אמת ארצה. ומי גורם זה, דיין שלא דן דין אמת. ובוודאי דיין שדן דין אמת, כאילו הוא מוציא השכינה וישראל מהגלות וּמֵקים אותם מהארץ.

קם רבי שמעון על רגליו, והרים ידיו לגבי מעלה, ושיבח לאדון עולם, ואמר, ריבון העולם עֲשֵׂה בשביל השכינה שהיא בגלות. ואם היא בשבועה הרי או"א שהם חו"ב יכולים לעשות הַתָרָה, כמ"ש ה' צבאות יָעָץ, ומי יָפֵר. אם התלמיד נשבע, הרב יכול לעשות התרה. ואם נָדַר או נשבע, בן שהוא ו', שלא יפדה אותה אלא שתהא בגלות עד זמן ידוע, ונדר או שבועה הוא בי"ה שהם חו"ב. והוא מתחרט. הרי שלושה בני אדם יכולים לפטור אותו. והם שלושה אבות למעלה כנגדם. ואם לא תתחרט. אני מבקש ממך, ומכל אלו של ישיבה שלמעלה ומטה, שתעשה בשביל משה שלא זז מהשכינה בכל מקום. והוא הכניס שלום בינך ובֵינה פעמים הרבה. ומסר עצמו למיתה בשבילה ובשביל בניה, כמ"ש ואם אַיִן מְחֵנִי נא מספרך אשר כתבת.

ואם הוא נֶדר מצד או"א, ולא רוצה, אני עולה לגבי אותו שנאמר בו כי יִפָּלא ממך דבר, שנאמר בו במופלא ממך אל תדרוש, שיפטור נדר. ואע"פ שהשכינה היא בגלות לגבי בעלה כנידה, שהיא מבדילה בין דם לדם, ונפתח המקור שלה, לטהר אותה במֵי התורה, מים חיים שלא פוסקים. ומבדיל ממנה דם נידה שהיא לילית, שלא מתקרבת איתה. שהיא חטא הנשמה שמטמאה אותה. ואין לה רשות לעלות הנשמה לגבי בעלה, לאותו מקום שניתנה משם. ונידונה בין דין לדין, בין דיני נפשות לדיני ממונות. שיש מי שפורע בממונו, ויש מי שפורע בנפשו. ובין נֶגַע לנגע, כמ"ש איכה ישבה בדד, שהיא חשובה שכינה בגלות כמצורע, שנאמר בו בדד יֵשֵב מחוץ למחנה. מחוץ ודאי, זו הגלות. שהיא לחוץ מארץ ישראל, שהיא מושב האות ה'.

ואם המקור לא יכול להיפתח עד שיפתח אותו אותו שסגר אותו, אני מפייס אותו בשביל יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא הייחוד, ובשביל לבושים שמתלבש. מיד נפתח מְקוֹרָה ונטהרת השכינה. וסוד הדבר מִקווה ישראל, מושיעו בעת צרה, מושיעו ודאי. אותו שמְקור המקווה בידו.

תיקון שישי

(זה תיקון כ"ו)

בראשית, שם שתי אֵש, ואלו הם שתי אִשים שהן בורא מְאוֹרֵי האש. וכתוב סַמְכוּני בָּאֲשִישוֹת, בשתי אֵשות. ומדוע אמר בהן סמכוני. אלא בלילי שבת נשמה יתירה יורדת לִסְמוֹך שכינה תחתונה בגלות, שנאמר בה נפלה לא תוסיף קום. וכאשר בא מוצאי שבת מסתלקת הנשמה היתירה שבה ויִנָפֵש. ויינפש, מיד שהיא מסתלקת וַי נפש, שאין מי שסומך אותה. באותו זמן היא אומרת לישראל סמכוני באשישות שהן מאורי האש. ומה הוא, שתי תורות, שהן חצוּבוֹת מאש שהיא אלקים מידת הגבורה. ומה הוא, לימודי ה', שתי שפתיים שנקראות להבות אש. והן שני תפוחים, שמהם רוח המשיח יוצא, שנאמר בו ונחה עליו רוח ה'.

לבת מלך שהייתה בבית חולי מאַהֲבת בעלה, שהלך בעלה היא נפלה למשכב. צווחת ואומרת סמכוני באשישות, הרי היא בבית חולי. היא אומרת רַפְּדוני. במה, בתפוחים שגדלים בעצי היער. ואלו הם עצי בשָׂמִים.

קם זקן שלישי ואמר, רבי רבי, הרי אנחנו בעצי בשָׂמִים מבדילים, ומכאן היא לא אומרת אלא בתפוחים. אלא אנחנו מברכים על עצי בשמים, מפני שנאמר בהם וריח אפך כתפוחים. ולא עוד אלא כל מיני בשמים הם טובים לברך עליהם, ואנחנו שעושים בהדס, מפני שיש בו שלושה עלים, שנקראו שלושה הדסים, שרומזים לשלושה האבות. אבל שני נִקבי החוטם הם כנגד שני תפוחים שהם שני נביאי אמת, אשר בהם עתיד להוציא רוח הקודש שהוא משה שלמעלה, שבו מתיישבת הנפש שלה. ומפני זה היא אומרת רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. בליל שבת נאמר קמתי אני לפתוח לדודי בשבת. וכאשר יוצאת שבת נאמר ודודי חמק עבר. ובאותו זמן בִּקַשתיהו ולא מְצָאתִיהו, קְרָאתיו ולא עָנָנִי. עד שנשבעתי שבזמן שיבוא פעם אחרת שאוחז בידו ולא אֶעֱזְבהו ללכת. כמו שנאמר אֲחַזתיו ולא אַרְפֶּנו עד שהֲבֵיאתִיו אל בית אמי, זה ביהמ"ק שלמעלה. ואל חדר הוֹרָתי, זה ביהמ"ק שלמטה.

ובזמן שאוחז בידו בגאולה האחרונה, לא יהיה לי כזמנים אחרים. שבכל גאולה וגאולה היה בא ואח"כ היה פורח ממני. אבל בגאולה האחרונה אני אוחזת בו וקושרת אותו בכמה קשרי אהבה, שלא יזוז ממני לעולם ולעולמֵי עולמים, שבכל גלות וגלות היה הולך ממני, והייתי שואלת עליו לכל עובר וָשב, כמ"ש כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי. וּפְעָמים לא הייתי מוצאת מי שיאמר לי כלום ממנו, והייתי מַשְביעה בשבילו את כל בני העיר, כמ"ש הִשבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. וכמה פעמים על משכבי בלילות שהם גָלויות, ביקשתי את שאהבה נפשי ולא היה מי שיאמר לי, עד שהוא היה בא, ועתה בגלות האחרונה ברח דודי בכעס רב, ושאלתי עליו ולא מצאתי מי שיאמר לי כלום. ומפני זה אני נשבעת, שבזמן שיבוא, ואוחז בידיו שלא יזוז ממני. ואני אחזתיו ולא אַרְפֶּנו. אחזתיו בקשר תפילין של יד, ולא ארפנו בתפילין של ראש.

בוא ראה, דודהּ כאשר יבוא אצלה, יאמר לגבי שני משיחים, נַשְכִּימה לכרמים שהם ישראל. אשר בהם נֶאֱמר כי כֶרֶם ה' צְבאות בית ישראל. לראות הֲפָרְחָה הגפן, שהיא השכינה בהם. הֵנֵצוּ הרימונים, אלו הם שמלאים מצוות כרימון.

קם רבי שמעון ואמר, זקן זקן, נַשְכִּימה לכרמים, הרי יש כרמים שאין הם ישראל, כגון שֶשָׂמונִי נוֹטֵרה את הכרמים, כרמי שלי לא נָטַרתי. והם ערבוביה של ערב רב, שהם מעורבים בהם בישראל בגלות. ומפני זה כאשר יבוא הקב"ה אצל השכינה, הוא יאמר לגביה, נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן בהם, שנאמר בה כי כרם ה' צבאות בית ישראל. הֵנֵצו הרימונים אלו ודאי אלו שמלאים מצוות כרימונים. שם אֶתֵן את דוֹדַי לך, אלו שהם אהובים שלך שם אתן אותם לך. כי הנה הסתיו עבר, שלטון שאר ממוני האומות. הגשם חלף הלך לו, שלטון הערב רב.

באותו זמן יאמר אצלה, שובי שובי השולמית, בשני בתים שהם בית ראשון ובית שני למטה. שובי שובי בבית ראשון ושני למעלה, ונֶחֱזֶה בך. דבר אחר, שובי שובי ארבע פעמים, בארבע אותיות שלה שהן אדנ"י, ונחזה בך בארבע אותיות שלו שהם יהו"ה. אומר הקב"ה לגבי ישראל, ארבע פעמים שובי בשכינה בתשובה. ונחזה בך בארבע כוסות של הגאולה שהם בפסח, שחייבים בו ישראל לשתות ארבע כוסות, כמו ארבע הגאולות. שובי שובי בארבעה ייחודים שלך, ונחזה בך בארבע חיות, ונחזה בך בשמים ובארץ, ומיד ישמחו השמים ותָגֵל הארץ, ויאמרו בגויים ה' מָלָך.

באותו זמן הניצנים נראו בארץ, אלו האבות, זכויות שלהם מתגלות על השכינה שהיא ארץ החיים, ועל בניה שנאמר בהם והיה זַרְעֲךָ כעפר הארץ. עת הזמיר הגיע, אז ישיר משה ובני ישראל. וקול התור נשמע בארצנו, קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. באותו זמן הקב"ה משבח אותה, כמ"ש ראשֵך עלייך ככרמל זה תפילין של ראש. ורצועות תלויות מכאן ומכאן כִּזְמוֹרות שהן ככרמל שתלויות מגפן. ודַלַת ראשך כארגמן, זו תפילה של יד. מה שהייתה דַלַת בגלות ענייה, כמ"ש תפילה לעני כי יעטוף. תהיה לבושה כארגמ"ן, שהוא סוד א'וריאל ר'פאל ג'בריאל מ'יכאל נ'וריאל. מלך אסור בָּרְהָטים, זה הקב"ה יהו"ה. שיהא אסור בארבעה בתים שלה שהם אדנ"י, ארבעה חדרי המוח, שיהא אסור ברהטים כמו זה יאהדונה"י כי שִמְךָ בְּךָ ובך שִמְךָ. וזה הוא סוד אמֵן מן ארגמן.

ראשֵך עלייך ככרמל, זה ראש דְבָרְךָ אמת. דַלַת ראשך כארגמן, זו השכינה. מלך, זה אברהם. אסור, זה יצחק בעקדה, בקשר תפילין של זרוע שמאל. ברהטים, זה יעקב בארבעה חדרי המוח של תפילין של ראש, שנאמר ברְהָטים בשִקְתות המים.

קם רבי שמעון ואמר, היאספו צבאות קדושים עליונים ותחתונים, לראות בקישוטי הכלה, שהרי חופה נתקנת אצלה, וחתן נוטל אותה שם. פתח ואמר, אליהו אליהו, רד כאן, אתה וּצְבאות נִשמות הצדיקים של ישיבה עליונה ותחתונה, לקשט הכלה. מיד הרי ירד אליהו בכמה צבאות של מלאכים וכמה נשמות.

פתח ואמר. ראשך עלייך ככרמל. כַּלָה כמה נִתְקן ראשך בתפילין שהוא פאר על ראשך שעליהם נאמר פְּאֵרְךָ חֲבוֹש עליך. ורצועות תלויות מזה הצד ומזה הצד. מה שהיו תלתלים שחורות כעורב, הרי הם ירוקים ככרמל, כעלים ירוקים שהם בגפנים ככרמל. ומה שהייתה בגלות דַלת, תפילה לעני, וזו תפילה של יד, שבה הוא מתעטף עני בגלות, כמ"ש תפילה לעני כי יעטוף. עתה נאמר בך ודַלַת ראשך כארגמן. מלך אסור ברהטים. אלו ארבעה חדרי המוח, ארבעה בתי התפילין בהם אהי"ה, וכן ביד אהי"ה, כחשבון אחד ועשרים שמות של תפילין של ראש ואחד ועשרים שמות של תפילין של יד, ועולים לחשבון אהי"ה, אהי"ה הוא מלך אסור ברהטים. אש"ר אהיה, והוא רא"ש, יהו"ה אנו קוראים לו, אסור בכל השמות.

ראשך עלייך כרמל, הראש שלך כלה, על כל הצבאות עולה. על שישים המה מְלָכות, שהם שישים סדרי משנה. ועולים לשש מאות ולשישים ריבוא. ושמונים פילגשים, שהם שמונים ספרי אגדה. ועלמות אין מספר, הן הֲלָכות שאין להם מספר וחשבון, שהם נימי שערות הכלה שאין להם חשבון. ואת כַּלה עלית על כולם, כמ"ש רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולָנָה.

ראשך עלייך ככרמל. השיער שלך כמה הוא נתקן בשלושה עשר תיקונים. שהם שנים עשר מזלות והלבנה שלושה עשר. ונימים שלך הם כוכבים ומזלות שאין להם חשבון. ודַלַת ראשך, את שהיית לבנה ענייה תחת כל הכוכבים. מעוכה בין רגליים. כמ"ש וַתְגַל מַרְגְלותיו ותשכב. עתה הרי את ראש לכולם. כארגמן שהוא אמֵן יאהדונה"י. את אדנ"י. מלך שהוא יהו"ה, אסור ברְהָטים שלך. ארגמ"ן אוריאל רפאל גבריאל מיכאל נוריאל, צְבאות קדושים שִמעו.

כאשר חתן שהוא השֶמש יבוא להאיר ללבנה, היא מתקשטת בשערותיה שלה. מיתקנת בשנים עשר זְקָנים, שהם שנים עשר מזלות. השמש, והוא כחתן יוצא מחופתו. והוא ישׂישׂ כגיבור לרוץ דרכים ברקיע. יציץ אצלה ודאי, כמ"ש משגיח מן החלונות, מֵציץ מן החֲרַכִּים להסתכל אצלה ברקיע שהוא ישׂישׂ. מהו כגיבור. מה גבורה עושה בזה. אלא שנים עשר חלונות יש ברקיע וכל הצבאות מקטרגים אצלם שומרי שערים. השמש מתעטר באותיות התפילין שהוא שֵם יהו"ה. ומתלבש בגבורה, כמ"ש יהו"ה כגיבור יֵצא. וזה הוא ישׂישׂ כגיבור לרוץ אורַח. ובוקע חלונות כולם של הרקיע, ועושה שנים עשר דרכים, כמו שעשה משה על הים, וזה הוא לרוץ אורח. ומפני שנוטל בראשונה מגבורה. השמש יוצא אדום.

אח"כ מתלבש בחסד שהוא לבן, ובו נשקט רוגז השמש. ירוק היה מצד עמוד האמצעי. וכאשר מתלבש בחסד באור לבן, ממנו יהיה מאיר ללבנה. מקצה השמים מוצָאו, זה עמוד האמצעי. קצה שלו צדיק. ותקופתו על קְצוֹתָם, שני עמודי אמת. ובהם אין נסתר מחמתו. זו שכינה עליונה שהיא חמה. מן שם יצטַבַּע בגוון ירוק שהוא רחמים. באותו זמן מסתכלים השמש והלבנה אחד. ואין נסתר מחמתו, שהיא חופה שלה.

ובאותו זמן נוטלת היא משלושה גוונים. להתפאר לפניו בשלושת גווני העין. שהם לבן אדום ירוק. ובאותו זמן הוא יאמר אצלה, הָסֵבִי עינייך מנגדי, שהם הִרְהִיבוני, שורפים אותי בשלהבות האהבה שלך. ורבי שמעון, שתי עיניים הן שני לוחות יקרים של התורה, שנאמר בהם לוחות אבן כתובים באצבע אלקים, כתובים משני עֶבְרֵיהם. ורקומים משנים עשר גוונים מזה הצד, ומשנים עשר גוונים מזה הצד. שהם ארבעה ועשרים צדדים. ועליהם נאמר מזה ומזה הם כתובים. ז"ה וז"ה שתי פעמים ארבעה ועשרים ספרים.

והם שנים עשר פנים ושתים עשרה כַּנפי החיות. כמ"ש ופני אריה אל הימין לארבעתם, גוון לבן של העין. ופני שור מהשמאל לארבעתן, גוון אדום של העין. ופני נשר לארבעתן, הם גוון ירוק של העין. שנאמר וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפיים לאחת להם, הרי ארבעה ועשרים. כנפיים הן כנפי העין. ועליהן נאמר מזה ומזה הם כתובים. וחיות שכתוב, וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו. זה אל זה ודאי, כמו לוחות התורה שנאמר בהם כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים, לוחות אבן כתובים באצבע אלקים. לוחות אבן, מהו אבן. זו אבן השתייה שממנה הושתת העולם. והיא בת עין. עליה נאמר על אבן אחת שבעה עיניים. והם שבעה קרומי העין. ועליהם נאמר שבע ביום היללתיך. וזו המלכות הקדושה שכתוב אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. מה הם הבונים, אלו הם בעלי המשנה שהם בונים בנייני העולם, וּפוֹסקי הלכות, שמאסו בה בגלות. נאמר בה הייתה לראש פינה, מפני שהיא הֲלָכה למשה מסיני, קבלה למשה. ומה שהייתה בת עין שחורה, ממנה ובה יהיה הקב"ה מאיר העולם, מפני שהוא מאיר בה.

ועיניים שמאירות בתורה, עליהם נאמר עיני כל אליךָ יְשַׂבֵּרו, ואתה נותן להם את אוֹכְלָם בעִתוֹ. וצריך בן אדם להתעסק בהם תדיר ערב ובוקר וצהריים, תמיד, להסתכל בה הקב"ה בעיניו, כמ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה, מֵרֵשִית השנה ועד אחרית שנה. ולמדנו תמיד מִתמיד. תמיד של ערב ובוקר, מִתמיד של תמיד עיני ה' אלקיך בה. והרי תמיד של ערב ובוקר של ק"ש הוא. אלא מכאן למדנו שמי שקורא ק"ש ערב ובוקר בכל יום תמיד, כאילו קיים והגית בו יומם ולילה בתורה. כמ"ש לא יָמוּש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה. וספר תורה הוא עין. שני כנפי עיניים שני לוחות. ועליהם נאמר תמיד עיני ה' אלקיך בה מֵרֵשית השנה. ומהו בה. בבת עין שהיא השכינה, וכנפי עיניים עליהם נאמר פִּתחו לי שערי צדק. שלושה גוונים כלל ופרט וכלל. והם אהי"ה אשר אהי"ה, שהם כלל בכל התורה. אהי"ה כלל, אשר פרט, אהי"ה כלל. גבות שעל עיניים עליהם נאמר תלתלים שחורות כעורב, והן תִלֵי תִלים. המצח שעל עיניים בו ציץ נֶזֶר הקודש, מרוקם בגוונים וציורים של ביהמ"ק שלמעלה, וציורים שלה שרטוטים ברוחב ובאורך, מהם דקים מהם גדולים. ועליהם נאמר, במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך. להאריך מצד הו' לקצר מצד הי'.

פני המלכה, הם מ"ט פנים טהור, מאירים כשושנה לבן ואדום. נוטלים מימין ושמאל. גוון לבן בליבון של ענווה. אדום בּוֹשֶת של יראה, יְרָא בושת. כאשר הופכים ירוקים, הרי חתן שלה עולה לגבי חמה שהיא אמא עילאה. ומאלו שלושה גווני הפנים תלויים שבעים ושניים פנים כחשבון חס"ד. ובהם יר"ו אותיות כחשבון גבור"ה. וזה הוא הסוד של ויעבור ה', סוד העיבור, מאיר בהם לגבי כלה בארבעים פנים, כמ"ש וארבעה פנים לאחת. ועמוד האמצעי הוא וא"ו, עיבור השנה, שיש בה שלושה עשר חדשים. והם בראשי תיבות וָ'הוּ אֲ'ני וָ'הוּ, ובו הוא אשה והיא אשה מעוברת. סוד העיבור יסוד. שהוא יסוד, טיפה, שממנה נעשה עיבור. שהוא ו'. שהרי וא"ו בלי טיפה אין לה עיבור. וזה הוא המוח ששם חכמה.

וא"ו הוא החוטם נתקן בפנים. עליהם נאמר ויִיצר ה' אלקים. ומאירים בלבן ואדום. והחוטם שהולך בדרך ישרה הוא חותָם אמת. ואם אין הוא בדרך אמת אין היא חותמת של טבעת המלך. ומפני זה ציור המלכה צורת הדמות שלה של החוטם, נתקן בפנים ובדרך ישר על פנים, ושני נִקבי החוטם שני נביאי אמת. הפה בת המלך. ובה לְשון לימודים שהוא צדיק. ועליה נאמר כחוט השני שִׂפתותייך וּמִדְבָּרך נאווה בתורה. הפה הכלל של הכול. ממנו קול ודיבור שהם ו"ה, ממנו הבל שהוא ה'. פה דק סתום באות י', נתקן בשם ה'. ומפני זה כחוט השני שפתותייך וּמִדְבָּרֵך נאווה.

צווארך כמגדל השן, זו ירושלים עליה נאמר כמגדל דוד צווארך. תכשיטים שלה, כהנים לויים ישראלים. בנוי לתלפיות זה צדיק, שהוא תֵל שהכול פונים בו. פינות שלו שני נביאי אמת. שהשכינה ודאי היא ירושלים. תכשיטים שלה שלושת האבות. חרוזים שלה שני עמודי אמת.

צווארך זו התורה. תכשיטים שלה רמ"ח מצוות שלה. חרוזים וקמיעות שלה הם ממונים על שס"ה לא תעשה, ששומרים אותה בהם. וכאשר עולה צוואר בתכשיטים שלה לגבי חתן, כמה ריחות טובים עולים בה. כמ"ש מי זאת עולָה מן המדבר, זה הר סיני שהוא צוואר העולם. מקוטרת מור, זה הקב"ה שנאמר בו אלך לי אל הר המור. וּלְבוֹנה זו הלבנה הקדושה, עליה נאמר ואל גבעת הלבונה. מִכֹּל אבקת רוכל, זה צדיק, שהוא כל, כלול בכל.

צווארך זו תשבע"פ, הֲלכה למשה מסיני. מקוטרת מור, אמר מור. ולבונה, ליבון ההלכה. מכל אבקת רוכל, זה צדיק שיש בו מכל מינים, וזה מאיר לה לתשבע"פ. ומיד שהיא מתקשטת בכל מיני תכשיטים, ירושלים שהיא צוואר עולם, הקב"ה מקיף אותה, כמ"ש ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב. והוא מחבק אותה בשתי זרועות, כמ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

וִידֵי המלכה כלה קדושה. הן רשומות כולן בשם יהו"ה כמו זה, בכף י', בחמש אצבעות ה', בזרוע שלה ו', בכתף שלה ה'. בכתף שלה מצוירים כמה שרטוטים, כענפי עה"ח. לרישום בו שהוא עה"ח. כמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. מימין שלו ניתנה תושב"כ. משמאל שלו תשבע"פ. ואיפה ניתנו, בשני לוחות, שנאמר בהם שני שדייך כשני עופרים תאומי צבייה.

ו' היא תושב"כ, שניתנה בשתי זרועות שהן שישה פרקים. ואיפה ניתנה, בשני לוחות, שהם שני שדייך. והם י' י' ובהם צורת ז', ובהם צר כמ"ש וייצר, והם בתולֵי הנערה שהיא תשבע"פ, שכתוב ויְשַבֵּר אותם תחת ההר. חתן שלה, אותו שאמר לא נמצאו בתולים לנערה. וענשו אותו מאה כסף, אלו מאה ברכות. ולו תהיה לאשה, לא יוכל לשַלְחָה בגלות כל ימיו.

שבח הגוף, זאת קומָתֵך דָמְתָה לתמר. ומי שיודע שיעור קומה שלה הוא יורש עוה"ב, שהוא ו', שנאמר בו מקווה ישראל יהו"ה. מִקוֵה שהוא קומה שלה שיעור שלה. שיעור קומה זה צדיק, שנאמר בו צדיק כתמר יפרח. ועליה נאמר דמתה לתמר.

שנאמר בה ויבואו אֵלִימָה ושם שתים עשרה עֵינוֹת מים ושבעים תמרים, י"ב עֵינות אלו הם שנים עשר פרקים, שהם שישה בשתי זרועות ושישה בשתי שוקיים. כמ"ש ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש. מהו בתרשיש, תרי [ בשתי] שש. בשתי זרועות שישה פרקים. וכן שישה אחרים בשתי שוקיים. שוקיו עמודי שש, אלו הם י"ב עינות מים. שבעים תמרים, אשר בהם צדיק כתמר יפרח. הרי הן חמש אצבעות. ובהם שלושה עשר פרקים, הם ח"י. וכן ח"י ביד ימין, שלושים ושישה. וכן ח"י ח"י בשתי רגליים הרי ע"ב. שבעים שלהם שבעים תמרים. שני צדיקים כתמר יפרח בהם.

ובהם כתוב מה יפו פעמייך בנעָלִים בת נדיב. נעלים שלה נעילת החג ונעילת הפסח. ולא צריך להיראות לפני נעלים של חול שהם שְׂאור וחמץ. ועליהם אמר למשה שַל נעליך מעל רגליך. שֶל תרומה וחולין, כמו כן לא צריכה להתערב תרומה בקודש. וכן מלאכה של חול לא צריך להיראות לפני מלאכה של קודש שהיא מלאכת הכהנים. וכן אש של חול לא צריך להיראות בשבת לפני אש של קודש. שכולם חול ואחרים קודש. ומפני זה ציווה המבדיל בין קודש לחול.

הרי ציון שהיא השכינה יוצאת בכל קישוטים שלה, וכל העולם מורים עליה באצבע, כמ"ש חֲזֵה ציון קריית מוֹעֲדֵנוּ. וחתן יוצא מעוטר אצלה. וכל העולם אומרים צְאֶנה וּרְאינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. חתונתו, שכינה עליונה. שמחת לבו, שכינה תחתונה. יום של שניהם עמוד האמצעי. רבי שמעון, הרי כלה מתקשטת לגבי בעלה שהוא יהו"ה, בן המלך.

תיקון שביעי

זה תיקון כ"ז

זה הוא בראשית ברא אלקים. בראשית, או"א. יהו"ה אלקינו, ברא יהו"ה. הבן של או"א. אלקים הבת. ועליהם נאמר איש אמו ואביו תירָאו. כבד את אביך ואת אמך, אביך זה הקב"ה, אמך זו השכינה. יראה שלה במצוות לא תעשה, כבוד שלה במצוות עשה. וכל אלו שמקיימים מצוות עשה, עליהם נאמר כי מכבדיי אכבד. ואלו שעוברים על לא תעשה עליהם נאמר וּבוֹזַי יֵקָלוּ. אמר רבי שמעון, רבי רבי, ומה הוא כבוד וביזיון לקב"ה במצוות עשה ולא תעשה. אלא בוודאי כאשר השכינה היא בגלות, כל מי שעושה מצווה להקים אותה מן הגלות, כאילו מכבד את הקב"ה.

למלך שהייתה לו קְטָטָה עם המלכה, והשליך אותה מהיכלו, והיא הולכת אצל שכניה. והלוא כל מי שמקבל אותה בביתו ומכבד אותה ודאי מכבד את המלך, ומכניס שלום בינה ובין בעלה. הלוא כל הכבוד שעושה לה, למלך עושה. שאם המלך כעס עליה פעם אחת או שתיים, יהיה לו שלום עימה ויחזיר אותה לביתו. והוא שואל אותה מי כיבד אותך או מי זלזל בך. או אם גירש אותה למלכות אחרת.

כמו כן הקב"ה גירש את השכינה, והשליך אותה מביתו, כמ"ש וּבְפִשְעיכם שֻלחה אמכם. והלוא כל מי שמכבד אותה בגלות, את הקב"ה מכבד. או מי שמזלזל בה, את הקב"ה מזלזל. ומפני זה כי מכבדיי אכבד ובוזיי יֵקָלו. שאע"פ שהקב"ה מָכַר אותה בחטאי בניה בגלות הרביעית, הוא שומר אותה והוא יִפדה אותה. וסוד הדבר וכי ימכור איש את בִּתו לאָמָה, לא תצא כצאת העבדים. אלא תצא בת חורין. מפני שבגלות הראשונה שלא הייתה לה בעלה שהיא התורה חירות שלה, לא יצאה לה בת חורין. ויצאה בחיפזון כעבד שבורח מאדונו ואין לה שטר חירות. אבל בגאולה האחרונה שיש לה בעלה שהוא בן חורין, לא תצא בחיפזון ולא תצא כעבדים, שנאמר בהם עבדים היינו לפרעה במצרים, אלא תצא בת חורין. ומפני זה, וכי ימכור איש את בתו לאָמָה לא תצא כצאת העבדים.

וּמִנַין לנו שהתורה היא חירות. כמ"ש והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות. והוא יהיה לה בגאולה האחרונה חירות ממלאך המוות, שלא ימות משיח בן אפרים. חירות משִעְבוד מלכויות, שלא ישתעבדו בה ובבניה לעולם. ויהיה לה חירות ולבניה מכל חולָיִם רעים של העולם שהם ערב רב. וישראל שהם מצד אותו נער או מהכיסא הקדוש, אע"פ שהיו מחויבים בכמה חטאים, שנאמר אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או כולו חייב. שכתוב, אם רעה בעיני אדונֶיהָּ אשר לוֹ יְעָדָהּ, והֶפְדָהּ. עם כל זה והֶפדה בגלות. ולא ימשול למוֹכְרָה בגלות. בְּבִגְדוֹ בה, מפני שבָּגדו בעבודה זרה.

וכי ימכור איש את בתו לאמה, זו הנשמה הקדושה, שמכר אותה בגוף שהוא אָמה שלה. ונאמר ושפחה כי תירש גבירתה. כאשר תצא מהגוף לא תצא כצאת העבדים. שהם נפשות שהן משותפות עם הגוף התחתון. שהנאה שלהם אין היא לעוה"ב, לעסוק בתורה שהוא חירות ממלאך המוות. אלא לרשת העוה"ז. ומפני זה הנשמה שהיא עָסְקה בתורה, לא תצא כצאת העבדים מהגוף בדוחק, כנִשמת עַם הארץ שהיא עבד, אלא תצא בן חורין ממלאך המוות.

תיקון שמיני

(זה תיקון כח)

בראשית, זו באר שית. והן שתיים, אחת באר חֲפָרוּהָ שׂרים, כָּרוּהָ נדיבי העם. אחת היא באר שנאמר בה ויריבו גם עליה. ושנייה באר אחרת ולא רבו עליה. באר שרבו עליה זו תשבע"פ. שנאמר בה ויריבו רועֵי גְרָר עם רועֵי יצחק לאמור לנו המים, אלו מַקשים על אלו. ואלו חולקים על אלו. אלו מטהרים ואלו מטמאים. אלו פוסלים ואלו מכשירים. אלו אוסרים ואלו מתירים. בשישה צדדים והם בראשית ברא שית.

תיקון תשיעי

(זהו תיקון כט)

בראשית ברא שישה צדדים של איסור והיתר כמו שאנו אומרים. וכתוב ועתה יגדל נא כֹּח ה', והוא כ"ח אותיות של מעשה בראשית. בזה שהוא כ"ח תלמידי חכמים, ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה. שהיא הלכה למשה מסיני, קבלה למשה מסיני. ומשה בגללה בזמן שאמר לו הקב"ה אין שלום בעירך, אמר ועתה יגדל נא כֹּח ה', שנאמר למשה, משה קיבל תורה מסיני. מִשְנָה שפחה שלה. זו נעשית להלכה שהיא בת המלך לבוש. ובת המלך היא בת קול מבפנים. וברייתא היא שפחה לה מבחוץ. ואלו שניים סומכים את בת המלך בגלות, משנה וברייתא.

ויש שפחה רעה שנקראת שטנה, כמ"ש ויקרא שְמָהּ שִׂטנה, אשת הנחש שהוא שטן, וזו היא מחלוקת וקושיה. ועליה נאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה, שוודאי זו היא קושיה. בחומר, זה קל וָחומר, זה נחש עקלתון, מחלוקת. פעם הוא קל בעבודת ישראל כאשר חטאים קלים עליהם. ופעם שהוא חמוּר כבד, ומצד שלו תִכְבַּד העבודה.

ונחש הוא הולך בקושיה ומחלוקת, כמו גלי הים. כמו כן כאשר חושב בן אדם שהוא בקושיה, ומחלוקת למטה בסוף המשנה, מוצא אותה בראש. וכאשר חושב שהוא בראש, מוצא אותה בסוף. ואח"כ חולק באמצע המשנה. ויחפור באר אחרת זו פסיקתא. ששם פִּסקי הלכה, והוא תירוץ, ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות. ואלו פְּסָקים ותירוצים, הם לבֵנים, שהם ליבון ההלכה. וזה הוא ובלבֵנים. ובכל עבודה בשדה, ודאי זו ברייתא, שעליה נאמר כי בשדה מְצָאָהּ, צָעקה הַנַּעֲרָ, את כל עבודתם זו משנה, שפחה שנייה לברייתא. אשר עבדו בהם בפרך, הכול תלוי עד שיבוא אליהו, זו שפחה שלישית שהיא נקראת עבודה.

קם תינוק אחד פתח ואמר, צעיר אני לימים ואתם יְשִישים, בראשית ברא אלקים.

תיקון עשירי

(זהו תיקון ל)

ב'ראשית ב'רא א'לקים, זה בב"א, ואלו שלושה בבות שנרמזו בשלוש פנים, ב'ראשית ברא' א'לקים. ועליה נאמר על כל דבר פשע על שור על חמור זה בבא קמא. על שֶׂה על שַׂלמה זה בבא מציעא. על כל אבֵדה אשר יאמר כי הוא זה, זה בבא בתרא. על שור בו מתווכחים בעלי המשנה זה עם זה. ויש שור ויש שור, שור תם ושור מוּעד. ויש חמור ויש חמור. ועל אלו של צד הטומאה נאמר בהם לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. ויעקב בגללם אמר ויהיה לי שור וחמור. צאן, זה שה, שנאמר בו על שה. ועבד ושפחה, זה הוא על כל אבֵדה.

ושור מוּעד, ארבע ועשרים תולדות מַזיקים תלויות ממנו. וכולן תלויות מארבעה אבות. שהם קרן ושן וגוף ורגל. נגיחה בקרן. שן שהיה אוכל בגזל. רבצה בגוף על כלים ושִבְּרה אותם, ואין כלים אלא תלמידי חכמים. וכן הזיק ברגליו. וכולם במשנה נאמר. חמור הוא חמור בחומר המשנה. ותלמיד חכם ששולט עליו נאמר בו עני ורוכב על חמור. ומה הוא ששולט עליו, חכם מופלא ורב רבנן זה שולט עליו. אבל אחַר הוא מחמר אחריו בחומר המשנה. וכן שור נוגח אותם בקושיה, ונושך אותם, ורובץ עליהם ושובר אותם, וזה הוא מחלוקת. וכן ברגל שובר כלים. ומפני זה בשור ובחמור שהם ממונים של עשיו וישמעאל, יבואו רוכבים עליהם שני משיחים ושולטים עליהם. ובעלי המשנה שולטים עליהם. ועליהם אמר יעקב ויהיה לי שור וחמור ששולט עליהם בתלמוד ובמדרשים. ובקשירה של תפילין וציצית שולט עליהם. שהם מוּעדים לקלקל, שנאמר בהם וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים.

מיד יצא קול ואמר, הניחו לו לתינוק ויעלה למקומו. שהרי שישים הֲלָכות שהן שישים המה מְלָכות, תלויות באוויר. והוא בא להעלות אותם למקומם. מיד פרח ולא ראו דבר. אמר רבי שמעון, ודאי זה הוא תינוק יונק משדי אמו, וזה נער, שהוא מנהיג ספינות בים, שהם תלמידי חכמים שהולכים בים התורה, בארבע רוחות, אשר בהם נאמר כה אמר אדנ"י ה', מארבע רוחות בואי הרוח. ויש ארבע רוחות אחרים מצד השטן שבאים בקושיה ומחלוקת, ומטביעים ספינות שהם תלמידי חכמים בים התורה ולא יכולים לצאת משם. וגלגלים עולים ויורדים בהם.

בינתיים הרי תינוק יורד. פתח ואמר, רבי שמעון, פְּתח פיך בתורה, שהרי פיך היא סיני, קולות וַהֲבלים שיוצאים מפיך עליהם נאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, ואת קול השופר, ואת ההר עָשֵן, וכולם מקשיבים לדיבורך, עליונים ותחתונים. שהם שישים ריבוא של הישיבה העליונה, ושישים ריבוא של הישיבה התחתונה. ואתה הוא בצורת דמות של אדונך. שבזמן שפתח באנכי, שור לא נגח אריה לא שאג, עוף שהוא נשר לא פרח. וכל צבאות שתלויים מהם בכיסא הכבוד, ואדם לשבת על הכיסא שהוא הקב"ה, הוא מקשיב לדברים שלך. מפני שהמלכה שלה שהיא התורה הקדושה עולה בפיך.

תיקון אחת עשרה

(זה תיקון שלושים)

מיד פתח ואמר בראשית, ברא שית, והם שישה ימים. ברא אלקים, מהו אלקים, היָם השביעי. וסוד הדבר כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. עליונים שִמעו, דגים שרוחשים בים התורה, עליה נאמר, שם רמשׂ ואין מספר חיות קטנות עם גדולות. וכולם שואגים על טְרֵפים, והשכינה נאמר בה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. כל הנחלים שהולכים לים הרי שבעה הם, והם שבע נערות הראויות לתת לה לאמא הקדושה שהיא בת שבע. ים אוקיינוס כלול משבעה ימים. ומדוע נקרא אוקיינוס. מפני שכל מיני מים ודגים וּרְמָשׂים שאין הם שלו ויבואו להיכנס בו, הוא מקיא אותם. ומשם הם שבים ללכת. כמו שתיבת נוח שלא הייתה מקבלת ממין אחר אלא מאלו שציווה הקב"ה. ומפני זה כל הנחלים שהם תלמידי חכמים כולם עוסקים בתורה, הולכים אל הים ורוצים להיכנס אצלה. והיא לא מקבלת אותם בתוכה. אלא את אלו שציווה הקב"ה להיכנס אצלה. שהם שבעה רועים, ואת השבטים שיוצאים מהם, ואת כל שבאים מצידם, ויתערבו בהם, הים מקבל אותם ויתערבו בתוכו. אבל האחרים לא מקבל אותם. ומשם הם שבים ללכת.

שוודאי הוא ה' הים. נחל שלו ו'. כל אלו שיורשים נשמות מן הים ונחל שלו, ביראה ואהבה של י"ה, הוא מקבל אותם. ואחרים שאין הם חֵלֶק ה' הוא לא מקבל אותם, ודוחה אותם משם, ומשם הם שבים ללכת. קמו כולם וברכו אותו, ואמרו, פה של השכינה, סינַי סיני, זכאיות אוזניים ששומעות דברים אלו מפיך.

Каббала Медиа
Copyright © 2003-2026 Бней Барух – Ассоциация "Каббала Ла-Ам", Все права защищены