[תלת גוונין, גו שלהובא]
42. בחדר העליון, מלכות, נמצאים ג' צבעים, נה"י, והם לוהטים בתוך שלהבת אחת, שהיא הדינים, הנמצאים במקום החזה מכוח עליית המלכות שם, כי ת"ת היא בינה דגוף. והשלהבת ההיא יוצאת מצד דרום, ימין, ממלכות הנמתקת בבינה, שבנקודת החולם שבקו ימין, ואין שם שום דין ממלכות הבלתי נמתקת.
ואלו הצבעים נפרשׂים לג' צדדים: אחד עולה למעלה, שמאיר מלמטה למעלה, נצח. אחד יורד למטה, שמאיר מלמעלה למטה, הוד. אחד שנראה ונגנז כשהשמש מאיר, הארת החכמה שבתוך החסדים המושפע מהיסוד, שמאירה בלילה, שהיא שליטת הנוקבא, ולא ביום, שהוא שליטת ז"א.
43. צבע העולה למעלה, נצח, והוא צבע לבן, יותר מלבנונית אחרת, יוצא ונכנס בשלהבת. ונצבע מעט, שנכלל מדיני שלהבת. אבל לא נצבע, שאינו ניכר בו שום צבע, שהוא דין. והצבע ההוא עומד למעלה על ראש החדר, על ראש המלכות. ובשעה שישראל באים לבית הכנסת ומתפללים תפילתם, כשמגיעים לברכת גָאל ישראל, ומקרבים גאולה לתפילה, ואינם מפסיקים באמצע, שבזה גורמים שיסוד, שנקרא גאולה, יתקרב אל המלכות, שנקראת תפילה, אז הצבע הלבן, נצח, עולה על ראש החדר, המלכות, ונעשה לו כתר.
44. וכרוז יוצא ואומר, אשריכם עם קדוש שעושים טוב, שגורמים ייחוד היסוד, שנקרא טוב, לפני הקב"ה. כמ"ש, והטוֹב בעיניך עשיתי. שקירב גאולה לתפילה, שבשעה ההיא שמגיעים לתהילות לאל עליון, שאז עולה הצבע ההוא, נצח, על ראש החדר, מתעורר הצדיק הזה, יסוד דז"א, להתחבר במקום שצריך, באהבה, בחביבות, בשמחה וברצון.
וכל האיברים, כל הספירות, מתחברים בחשק אחד אלו באלו, עליונים בתחתונים. וכל הנרות, כל המדרגות, מאירים ומתלהטים, וכולם נמצאים בחיבור אחד בצדיק הזה שנקרא טוב, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. וזה מחבר את כולם בחיבור אחד. אז הכול בלחש למעלה ולמטה, בנשיקין של רצון, והדבר נמצא בחיבור של החדר, כלומר בחיבוק.
יש ב' מיני הארות של חו"ב תו"מ, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם: מלמטה למעלה, נצח. מלמעלה למטה, הוד.
ב' מיני זיווגים בזו"ן:
א. נשיקין בג"ר, חיבוק בו"ק. וב' זיווגים אלה מאירים מלמטה למעלה, משום שמקבלים מהארת הנצח.
ב. זיווג של יסודות, בסיום נה"י, מאיר מלמעלה למטה, משום שמקבלים מהארת ההוד.
ואלה ג' חלקים שבתפילת שמונה עשרה:
שלוש ברכות ראשונות.
י"ב ברכות אמצעיות, חב"ד חג"ת, ובהן חיבוק ונשיקין. שני זיווגים אלו מקבלים מהארות הנצח, וע"כ אינם מאירים אלא מלמטה למעלה.
שלוש ברכות אחרונות, שבהן זיווג היסודות, מקבלות מהארות הוד, וע"כ מאיר מלמעלה למטה.
45. כיוון שמגיעים לברכת שים שלום, הברכה האחרונה משמונה עשרה, יסוד, אז עושה שימוש נהר היוצא מעדן, יסוד, בחדר, המלכות. ואז צריכים הכול לצאת מפני המלך. ולא צריך להימצא שם אדם, ולא אחר. ולא לשאול שאלות, אלא צריכים ליפול על הפנים, לומר נפילת אפיים. משום שאז היא עת השימוש.
וצריך כל אדם להתבייש לפני אדונו, ולכסות פניו בבושה רבה, ולהכליל עצמו בשימוש של הנפשות, שנכלל החדר הזה מלמעלה ומלמטה בנפשות וברוחות. אז צבע אחר היורד למטה, הוד, קם ואוחז בסוף החדר הזה.
מדובר כאן בגילוי החכמה בנו"ה, שבנצח מאירה מלמטה למעלה ובהוד מלמעלה למטה. ואיך אפשר שתימשך החכמה מלמעלה למטה, והלוא זה עוון חמור, והוא חטא של עצה"ד? בהוד נמצא קיבוץ כל הדינים הקשים, שנגרמו מחמת המשכת החכמה מלמעלה למטה, וכשהוד מגלה הדינים הללו, מתגלה עימהם גם הגורם להם, עצם המשכת החכמה מלמעלה למטה, שגרם לדינים הללו.
ונמצא, שעיקר הגילוי הוא לדינים, והחכמה נמשכת מאליה. שבאופן הזה הוא קדושה ואין בו איסור. ולפיכך בעת הזיווג, שצריכים לגילוי חכמה מלמעלה למטה, מתגלה הגוון השני, הוד, והוא מגלה החכמה שם ע"י גילוי הדינים.
נמצא, שיש כאן ב' בחינות:
א. עצם החכמה המתגלה מלמעלה למטה.
ב. גילוי הדינים, שנגרמו מחמת המשכת החכמה מלמעלה למטה.
והמתדבק בבחינה א', שרוצה להמשיך או להתפלל על קבלת הארת הזיווג שבבחינה הא', נבחן כנמצא לפני המלך בעת הזיווג, שרוצה להמשיך משם הארת החכמה מלמעלה למטה, שזהו איסור חמור.
אלא שצריכים להתדבק בבחינה ב', בגילוי הדינים שנגרמו מחמת המשכת החכמה מלמעלה למטה, שההתדבקות הזו נבחנת כנופל על פניו, כי הפנים הוא חכמה, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו. והדינים הללו, המזהירים אותו שלא להמשיך חכמה, הם כמו מפילים את פניו. וצריך להתדבק בדינים המפילים את פניו, שזהו נפילת אפיים.
משום שאז היא עת השימוש, שמתגלות אז ב' הבחינות. והאדם צריך להתבייש מלהתדבק בבחינה הא' מהארת הזיווג, כי אז יפגום בזיווג המלך, כי אסור להמשיך החכמה מלמעלה למטה, אלא יתדבק בבחינה הב', בדינים המכסים את החכמה. ומבחינה זו יכלול את עצמו בזיווג המלך.
46. וכרוז יוצא, וקורא, ואומר, עליונים ותחתונים העידו עדות, מי הוא שעושה נפשות ומזכה את הרשעים, שמחזיר אותם למוטב, שראוי לעטור אותו בעטרת המלכות על ראשו, שראוי לבוא עתה לפני המלך והמלכה, כי המלך והמלכה שואלים עליו.
ז"א ומלכות הם קו ימין וקו שמאל. וכמו שקו שמאל דבינה אינו מתחבר עם קו הימין דבינה, זולת ע"י מסך דחיריק, שמעלה קו האמצעי, ז"א, כן אין המלכות מתחברת עם ז"א זולת ע"י מסך דחיריק שמעלה התחתון, הנעשה אליהם בקו אמצעי, המייחד אותם זה בזה.
ומטרם שהתחתון מעלה מ"ן והמלכות בשמאל בלי ימין, אסור לינוק ממנה. אבל הרשעים יונקים ממנה וממשיכים ממנה החכמה מלמעלה למטה. ואחר שהתחתון העלה מ"ן וחיבר המלכות עם ז"א, אז אין לרשעים עוד מה לינוק מהמלכות, ורבים מהם חוזרים מחמת זה בתשובה ומתדבקים בזו"ן. ונמצא שהצדיק הזה שהעלה מ"ן, הוא שהחזיר אותם בתשובה ע"י מעשיו, והמשיך להם נפשות דקדושה מזיווג זו"ן.
לכן נאמר, עליונים ותחתונים העידו עדות, מי הוא שעושה נפשות ומזכה את הרשעים. מי הוא שהעלה מ"ן במסך דחיריק והחזיר את המלכות וחיבר אותה עם ז"א, ע"י זה השיב הרשעים מעוון והמשיך להם נפשות דקדושה. שראוי לעטור אותו בעטרת המלכות על ראשו, כי התחתון הגורם אורות לעליון, זוכה בעצמו באותו שיעור שגרם לעליון. וכיוון שע"י מ"ן שלו התחברה המלכות עם ז"א וקיבלה ג"ר, ע"כ זוכה גם הוא בג"ר, שהיא עטרת המלכות על ראשו.
וראוי לבוא עתה לפני המלך והמלכה. כיוון שהוא גרם זיווג המלך והמלכה, ע"כ ראוי להימצא שם. והמלך והמלכה שואלים עליו, שרוצים להשפיע לו כל מה שגרם להם.
47. אז מזדמנים שני עדים, מאלו עיני ה' המשוטטות בכל העולם, המלאכים המשגיחים על העולם, העומדים אחר הפרוכת, ומעידים עדות זו, ואומרים, הרי אנחנו עדים על פלוני בן פלוני, זה הוא שעשה נפשות למטה, נפשות הרשעים שהיו בצד האחר. אז התכבד הקב"ה בשמחה שלמה. אשרי חלקו, שגם אביו נזכר בזכותו לטובה. כי העידו פלוני בן פלוני.
48. בה בשעה הזדמן ממונה אחד, הגזבר על צורות הצדיקים, בשימוש אותיות, בזיווג האותיות של השם, נקרא יהוֹדיעָם, שיש בו יה"ו מאותיות השם, והוא בכתר של זיווג האותיות י"ה של השם הקדוש, בדעת. ורומז הקב"ה לממונה, ומביא צורת אדם, שעשה נפשות הרשעים ומעמיד אותו לפני המלך והמלכה.
המלאך ההוא נמשך מקו האמצעי, ו' דהוי"ה, המזווג ב' האותיות י"ה דהוי"ה. ונאמר, בשימוש אותיות, בזיווג האותיות של השם, נקרא יהודיעם, שיש בו ג' אותיות יה"ו, שמורה על הו' המזווג י"ה, ויש בו דיעם, מלשון דעת, ספירה העולה מזיווג י"ה של השם הקדוש. והוא בכתר של זיווג האותיות י"ה של השם הקדוש. כי כתר, פירושו ספירת הדעת, העולה משימוש י"ה, וע"כ נקרא יהודיעם.
49. אמר רבי שמעון, אני מעיד עליי שמיים וארץ, שבשעה ההיא מוסרים לו צורת הצדיק ההיא, כי אין צדיק בעוה"ז, שאין צורתו חקוקה למעלה תחת ידו של הממונה הזה. ומוסרים בידו של הצדיק שבעים מפתחות, שכל אוצרות אדונו בהם, שזה ז"ת דחכמה, אז המלך מברך לצורת צדיק, בכל הברכות שבירך את אברהם, כשעשה נפשות הרשעים, כמ"ש, את הנפש אשר עשו בחרן.
50. והקב"ה רמז לד' מחנות מלאכים עליונים, ולוקחים הצורה ההיא והולכים עימה, והוא נכנס לשבעים עולמות גנוזים, שלא זכה בהם אדם אחר זולתו, כי אלו הגנוזים הם לאותם שעושים נפשות הרשעים. ואם בני אדם היו יודעים כמה תועלת וזכות זוכים בגללם כשמזכים אותם בתשובה, היו הולכים אחריהם ורודפים אותם, כמי שרודף אחר החיים.
51. עני מזכה בני אדם בכמה טובות, בכמה אוצרות עליונים, והוא אינו כמי שזיכה את הרשעים. מה בין זה לזה? אלא מי שמשתדל ועושה צדקה עם העני, הוא משלים חיים לנפשו, וגורם לו להתקיים וזוכה בגללו בכמה טובות בעולם ההוא. ומי שמשתדל אחר הרשעים להחזיר אותם בתשובה, הוא משלים יותר, כי עושה לצד האחר של אלוהים אחרים שייכנע ולא ישלוט, ומעביר אותו מממשלתו, עושה שהקב"ה מתעלה על כיסא כבודו, עושה לאותו רשע נפש אחר, אשרי חלקו.
52. הגוון האחר, השלישי, שנראה ואינו נראה בשעה שהשמש מאיר, בשעה שישראל מגיעים לסדר הקדושה, לקדושת, ובא לציון גואל. אז הגוון השלישי שגנוז, יוצא. משום שקדושה זו היא קדושה שמקדשים ישראל יותר מהמלאכים העליונים, שהם חברים עימהם. והגוון ההוא מאיר ונראה, בשעה שישראל מקדשים קדושה זו עד שמסיימים אותה, כדי שלא ישגיחו המלאכים העליונים ויענישו אותם למעלה, ולא יקטרגו עליהם.
ג' קדושות:
א. קדושת יוצר.
ב. קדושה של שמונה עשרה בחזרת שליח הציבור.
ג. קדושה של ובא לציון.
וב' הקדושות הראשונות אנו מקבלים ע"י שמשבחים למלאכים, ואנו נעשים חברים עימהם, ומקבלים הקדושה במקום המלאכים למעלה. ואנו מקבלים הארת החכמה שבהן, מלמטה למעלה, כראוי להיות. אבל הקדושה השלישית של ובא לציון, לאחר התפילה, אנו ממשיכים הקדושה למקומנו, מלמעלה למטה, לא ע"י התדבקות במלאכים, והיא יתרה עליהם, כי עתה אנו ממשיכים מלמעלה למטה.
וכיוון שיש הארת החכמה בהארת הקדושה, שאסור להמשיך אותה מלמעלה למטה, כי אז יענישו אותנו המלאכים ויקטרגו עלינו, ע"כ מאיר עלינו הגוון השלישי, הארת היסוד, המאיר בחסדים שבתוכם גנוזה הארת החכמה ואינה נראית, שאין בזה איסור להמשיך למטה. וכיוון שאנו משמשים רק בגוון השלישי, שהוא הארת החסדים שביסוד, אין פחד מעונש ומקטרוג המלאכים, שאינם מקפידים אלא רק על הארת החכמה הגלויה.
53. אז יוצא הכרוז ואומר, עליונים ותחתונים הקשיבו, מי הוא גס רוח בדברי תורה, מי הוא שכל דבריו אינם אלא רק להתגאות בדברי תורה. משום שהאדם צריך להיות שפל בעוה"ז בדברי תורה, כי אין גֵאות בתורה אלא לעוה"ב.
כי גניזת החכמה בתוך החסדים הנעשה בהארת היסוד, נבחנת לענווה ולשפלות, כי אור החכמה גבוה וחשוב הרבה מאור החסדים. וגילוי החכמה נבחן לגאות ולגדלות. וכיוון שאנו מחויבים להמשיך הארת הקדושה רק בגוון השלישי, שהיא גניזת החכמה בתוך החסדים, ע"כ יוצא הכרוז, שאסור להתגאות בדברי תורה. אבל לעוה"ב, ששם מתקבל החכמה מלמטה למעלה, מותר להתגאות, להמשיך גילוי החכמה.
54. בקדושה זו צריכים להישמר ולגנוז אותה בינינו כדי שנתקדש בקדושה בראש ובסוף, יותר מאלו הקדושות שאומרים עימנו המלאכים העליונים. הקדושה שאנו מקדשים בשמונה עשרה. בשבח שאנו משבחים למלאכים העליונים, שבזכות השבח הזה עוזבים אותנו לבוא בתוך השערים העליונים.
וע"כ אנו אומרים קדושה זו בלשון הקודש, הלשון שמשתמשים בו מלאכי השרת, ועוזבים אותנו לבוא באהבה בשערים שלמעלה, משום שאנו משבחים אותם בסדר שלהם, שאנו אומרים, וקרא זה אל זה. ומשום זה אנו מקבלים קדושה גדולה ונכנסים בשערים העליונים.
55. ואין לומר שזו רמאות, מה שאנו משבחים אותם, כלומר שאינו בלב שלם אלא כדי לקבל קדושה. אלא שמלאכים העליונים הם קדושים יותר מאיתנו, והם מקבלים יותר קדושה. ואם לא שאנו לוקחים ומושכים עלינו קדושות אלו ע"י השבח שאנו משבחים אותם, לא יכולנו להיות עימהם חברים, וכבוד הקב"ה לא היה נשלם למעלה ולמטה בזמן אחד, כי לא יכולנו לקבל קדושה העליונה.
וע"כ ע"י השבח שאנו משבחים אותם, אנו משתדלים להיות עימהם חברים, ויתעלה כבוד הקב"ה למעלה ולמטה בזמן אחד.
56. הקדושה שבסוף, ובא לציון, היא תרגום. וזו אפילו יחיד יכול לומר אותה, מפני שהם דברי תרגום. אבל קדושה בדברי לשון הקודש, אינה אלא בעשרה, משום שלשון הקודש מתחברת עימו השכינה, ובכל קדושה שהשכינה באה אינה אלא בעשרה. כמ"ש, ונקדשתי בתוך בני ישראל. בני ישראל הם בלשון הקודש ודאי, ולא שאר העמים שיש להם לשון אחר.
57. הרי קדושת הקדיש, שהיא תרגום, למה אינו ביחיד? קדושת קדיש אינה כשאר קדושות, שהם משולשים. אלא קדושה זו היא עולה בכל הצדדים, למעלה ולמטה ובכל צדדי האמונה, ושוברת מנעולים וטבעות ברזל וקליפות רעות, להתעלות כבוד הקב"ה על כל.
ואנו צריכים לומר אותה בלשון של הס"א, ולענות בכוח גדול, אמן יְהֵא שׁמֵיה רבא מבורך, כדי שיישבר כוח הס"א, והקב"ה יתעלה בכבודו על כל. וכשנשבר בקדושה זו הכוח של הס"א, הקב"ה מתעלה בכבודו, וזוכר את בניו, וזוכר את שמו. ומשום שהקב"ה מתעלה בכבודו בקדושה זו, אינה אלא בעשרה.
58. ובלשון הזה של תרגום, נכנעת הס"א בהכרח, ונשבר כוחה, ומתעלה כבוד הקב"ה, ושובר מנעולים וטבעות ושרשרות חזקות וקליפות רעות, והקב"ה זוכר את שמו ובניו. אשריהם עם הקדוש, שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה, לזכות בה לעוה"ב.
59. אמר רבי שמעון לחברים, אשריכם לעוה"ב. וכיוון שהתחלתי בדברי כתר מלכות העליונה, אני אומר עוד ורק בשבילכם, והקב"ה נותן לכם שכר בעולם ההוא, וההבל ההוא של פיכם יעלה למעלה כאילו אתם אמרתם בעצמכם דברים אלו.