684. כתוב, ובראשי חודשיכם, בלשון רבים, שהם יעקב ויוסף, ז"א ויסוד. כמ"ש, אלה תולדות יעקב יוסף, המחדשים את הלבנה, המלכות. כמו שבר"ח שנִטהרה הלבנה, המלכות, להתקרב לבעלה, ז"א, צריכים לתת חלק אחד לס"א מאותו המין של הס"א, כלומר שעיר, אף האישה בשעה שנטהרת לבעלה, צריכה ג"כ לתת חלק אחד לס"א, מאותו מין שלו.
685. אותו חלק, שהאישה צריכה לתת לס"א, הוא הציפורניים בטינופת שלהן, ומעט מראשי השערות. כי צריכה לסרוק את ראשה ולכרוך אותן זו בזו, לתת אותן לס"א, ולא ילך אחריה אותו הצד הרע להזיק לה, ויהיה נפרד ממנה מכל הצדדים. ומאותן השערות והציפורניים, לאחר שכרכה אותן יחד, צריכה להניחן במקום שבני אדם אינם עוברים שם, או בתוך חורים תחתונים שבחצר, ותצניע אותן שם.
686.
ובראשי
חודשיכם.
כשהיו
מקדשים
החודש
ע"פ
ב"ד,
היו
משׂיאים
משׂואות
בראשי
ההרים,
והיו
אומרים,
כזה
רְאֵה
וְקַדֵש.
לפעמים
הייתה
הלבנה,
כעין
זה
,
שהייתה
מסתכלת
למעלה
בקרניה.
ולפעמים
הייתה
מסתכלת
למטה,
כעין
זה
.
ולפעמים
הייתה
מסתכלת
למזרח,
כעין
זה
.
ולפעמים
למערב,
כעין
זה
.
ולפעמים
לדרום
ולפעמים
לצפון.
וזוהי הסתכלות שלה לשישה צדדים, שת"ת, ו' גדולה, כולל אותם, שהם, גדוּלה גבורה ת"ת נצח הוד יסוד. שגדוּלה, חסד, זו הסתכלותה לדרום. והסתכלותה לצפון זו גבורה. למזרח ת"ת. למערב יסוד.
687. הנקודה שנמשכת בלבנה, במלכות, מבפנים, היא חכמה. החוט המקיף את הלבנה, הוא כתר. הנקודה בכללה, מלכות, לפעמים היא עטרה לז"א, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה. לפעמים היא כיסא לז"א, לשבת עליו. ולפעמים שרפרף להדום רגליו דז"א.
688. מלכות נקראת לבנה ע"ש ליבון ההלכה, ע"ש החכמה דימין המלבנת את ההלכה, המלכות, הנקראת הלכה. שהחכמה היא מבפנים המלכות, כמ"ש, כל כּבוּדה בת מלך פנימה. ובאש הבינה, היורדת עליה, היא מתלבנת. כמ"ש, אם יהיו חטאיכם כַּשָׁנים כשלג ילבינו.
ומה שהייתה נקראת אדנ"י, אותיות דינ"א, אדומה בגבורה, בקו שמאל, ששם בינה, היא מתלבנת מחסד, ששָׁם חכמה, וחוזרת לשֵם הוי"ה, רחמים. מבינה מקבלת החכמה דשמאל, ומחכמה דימין מקבלת חסדים, ובכוח שניהם מתלבנת.
689. ומה גרם למלכות שתתהפך מדין לרחמים? הצדיקים הגמורים. כי הלבנה, המלכות מצד עצה"ד טו"ר. הקליפה שלה חושך, אִם בַּהֶרֶת שחורה, הוא היצה"ר, שפחה. והמלכות אין לה משלה, אלא אותו החוט שמאיר בה, חוט של חכמה דשמאל בלי חסדים, שהוא עיקר בניינה, אבל אורו דק כחוט, מחמת שאינו יכול להאיר בלי חסדים.
ומתלווה אליה בלילה, בגלות, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה. ונעבר ממנה ביום, כי ביום ממשלת החסדים דז"א, ואין החכמה דשמאל יכולה לשלוט ביום. שביום אור החסד של עוה"ב, בינה, שבו כתוב, וזרחה לכם יראֵי שמי שמש צְדקה ומַרפא בכנפיה.
690.
הלבנה,
המלכות,
שמצד
עה"ח,
ז"א,
אותה
נקודה
הפנימיות
שבה,
חכמה
דימין,
חסד,
היא
כמעיין
שאין
לו
הפסק,
משום
שנמשך
מאו"א
עילאין
דרך
ז"א,
שהזיווג
שלהם
לא
נפסק
לעולם.
כמ"ש
בה,
וכמוצָא
מים
אשר
לא
יכַזבו
מימיו.
והיא
נקראת
איילת
אהבים,
מצד
החסד,
אהבה,
כמ"ש,
ואהבַת
עולם
אהבתיךְ
על
כן
משכתיך
חסד.
הרי
שאהבה,
חסד.
ושתי
קרניים
יש
לה
מהאור,
כעין
זה
ולפעמים
האחת
גבוהה
מהשנייה,
כעין
זה
.
ולפעמים
הן
שוות.
הקרניים הן הארת נו"ה דז"א. ע"כ קרן הימין, נצח, גבוהה מקרן השמאל, הוד. ז"א ומלכות הם נו"ה, מחמת שמלבישים נו"ה דא"א. לפיכך, בעת שז"א ומלכות פב"פ בקומה שווה, גם נו"ה דז"א בקומה שווה, ואין הנצח גבוה מההוד. ואז גם הקרניים של המלכות הן בקומה שווה, בזמן שזו"ן בקומה שווה.