כוח האהבה

אומרים שבסוף נהיה מוכרחים להיות כאגודה אחת, מחוברים באהבה לכולם. השאלה היא מה יביא אותנו לשם? ומתי ואיך בדיוק נתחיל להתקדם למצב שהפוך כל כך למה שרואים בעולם? ולמה זה בכלל כדאי?

ובכן, מצד הטבע אדם דואג לעצמו, ואינו מסוגל לבצע שום פעולה בלי שירגיש ממנה תועלת כלשהי. אנחנו צריכים אנרגיה לכל תנועה ותנועה, בגוף, ברגש, בשכל, והאנרגיה הזו מצויה בידינו בתנאי שרואים לפנינו מצב טוב יותר.

יש מצבים שבהם החשבון הפנימי נעשה מאליו, כלומר בלי שנהיה מודעים לו, כמו למשל כשהגוף משנה תנוחה של היד או הרגל. יש מצבים שבהם אנחנו מודעים לזה שהחשבון מתרחש, ובהתאם לו פועלים בצורה מסוימת. למשל, אנחנו מדברים עם מישהו או מתייחסים אליו בצורה כזו או אחרת, כי משתלם לנו להעמיד את עצמנו דווקא כך כלפיו.

במבט כולל, אלה הם כל חיינו: איך להשיג מקסימום הנאה במינימום מאמץ. כמה שפחות לסבול, כמה שיותר ליהנות. ממה בדיוק ליהנות? כאן נכנסים כבר הערכים שמקנה לנו החברה, החינוך שקיבלנו, הנטיות שיש לנו מלידה. כל אלה גם יחד מעצבים בנו הגדרות פנימיות של טוב ורע.

אם כן, בטבע שלנו לדאוג תמיד איך להרגיש יותר טוב. כך פועל כל יצור בעולם החי, ובכלל זה האדם. אפשר להגדיר זאת גם כחוק הכללי שאותו שומרים כולם: איך להרגיש הכי נוח, הכי מושלם. לשם מכוון אותנו הטבע האגואיסטי כל הזמן.

מכאן נחזור לשאלה הראשונה. איך יכול להיות שהאדם ישנה את טבעו ויתחיל לדאוג לא לעצמו אלא לזולת? לאהוב את האחרים? לחשוב על טובתם? שאת כל היכולות שלו, את כל האמצעים שלו, הוא יעמיד לרשות הזולת, עד כדי כך שלא יישאר לו כלום חוץ מנקודה של רצון להשפיע כל טוב לכולם?

אפשר לדמות זאת לאימא שמטפלת בתינוק שלה. הטבע מכוון אותה כל הזמן לדאוג לו, להסתכל מה חסר לו, איך להשכיב אותו, מה אפשר עוד לעשות כדי להיטיב עימו. אין לה שום דאגה אחרת, הוא ממלא את כל עולמה.

ואם יחס דומה של אהבה צריך אדם לפתח כלפי החברה כולה, אז ברור שזה דבר לא מציאותי. אם כך, מדוע נאמר ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא בעצם החוק הכללי של המציאות, חוק שנהיה מוכרחים לקיים בסופו של דבר?

ועוד שאלה: אם זו אכן המטרה הגדולה שאליה אנחנו מובלים, אז למה הגענו למצב הפוך לגמרי שבו יש לאדם אגו מוגבר שגורם לו לנצל יותר ויותר את כולם, לשאוף להכניע אותם תחתיו, אפילו ליהנות מבניית הצלחתו על חורבנם? מכירים עוד יצור בטבע שחי מזה שלאחרים יש פחות ממנו, ששואב הנאה מכישלונם, שמודד עד כמה טוב לו רק לעומתם?

יכול להיות שאם נפנטז רגע את המצב האוטופי הזה, שבו יש לאדם אהבה לכולם, אז אולי באמת יורגש בזאת מימוש עצמי מושלם. יכול להיות. אבל אילו אמצעים יש לנו להגיע לידי כך?

במשך הדורות כתבו על זה ספרים, היו גם ניסיונות לבנות כל מיני כפרים, ערים אפילו מדינות שבהן יהיה אפשר להתקיים ביחס יפה בין אדם לאדם, אבל הדברים לא יצאו לפועל.

עם הזמן נעשינו חכמים יותר, למדנו עוד יותר את הטבע האגואיסטי והבנו שאנחנו לא מסוגלים להתעלות מעליו. אז הלכנו לכיוון של הגבלת האדם בכוח החוק והענישה, כדי שלא יפגע כל כך באחרים ובחברה.

יש לנו עורכי דין, רואי חשבון, סוציולוגים, פסיכולוגים, פוליטיקאים, מערכות שלמות שמסדרות את היחסים בעיר, במדינה, בעולם, כך שנוכל לחיות יחד באיזושהי צורה ואפילו להרוויח משיתוף משאבים. אבל בהיבט הפנימי-רגשי של הדברים, מבחינת שינוי היחס לזולת מאגואיסטי-נצלני לאוהב ומתחשב, נראה שאנחנו הולכים לאחור עם השנים.

וכאן בא אלינו המשבר שבו אנחנו היום מצויים. משבר מאוד מוזר, רב-תחומי, שמצביע על מכנה משותף לבעיות השונות בכל תחומי החיים.

מצד אחד בנינו עולם מקושר שבו כולנו זה בזה תלויים, מצד שני האגו של כל אחד הגיע לרמה כה גבוהה שלא מאפשרת לראות אחרים. ובמציאות של איומים גלובליים כמו מלחמה גרעינית, קריסה כלכלית או משבר אקלים, אנחנו עלולים להידרדר במהירות למצבים מאוד מסוכנים.

גם בחיים הפרטיים האגו המתעצם מייצר המון קשיים. בזוגיות, ביחסי הורים וילדים, בבתי הספר, בעבודה, בעסקים, בכבישים. בכל מקום שבו יש עוד מישהו, מתגברים הלחצים והמתחים. פוחתת היכולת של האדם להתקיים בצוותא עם אחרים.

אפשר לדבר עוד רבות על הביטויים של התעצמות האגו, אבל במהותם הדברים דומים. וכאן החיים מביאים אותנו לצומת החלטה. או שנתחיל לעבוד יחד על התעלות מהאגואיזם הצר לכיוון של חיבור ואהבה, או שקודם יהיה לנו רע ומר ורק אחר כך נגיע לאותה תובנה.

אם כן, איזה כוח יוכל לחייב אותנו להתקרב לאהבה הדדית? כאמור, האדם הוא יצור חברתי ופועל לפי הערכים שמקנה לו הסביבה. בהתאם לזאת, אם נשנה יחד את סולם הערכים החברתי כך שכל יחס רע לזולת יהיה בזוי בעיני כולם ויחס טוב יהיה מכובד ונחשב, זה ייתן לנו כוח להתפתח בכיוון הרצוי. כלומר, אם אדם ירגיש מכה על התנהגות רעה ולטיפה על טובה, כביכול, הרי שאז הוא יהיה מוכרח להשתפר.

לשם כך, כלי התקשורת, מערכות החינוך והתרבות, כל האמצעים שיש בידינו צריכים להירתם למשימה. לגנות את האגואיזם הצר, ולרומם בכל דרך ערכים כמו התחשבות, התקרבות, השתתפות, תמיכה, עזרה, חיבור, עד לרמה של אהבה. בתהליך הזה נצטרך ללמוד את הטבע האנושי, ובהתאם לשינויים שנראה לפתח את החברה ואת אופני השפעתה על כל פרט ופרט.

רוצים או לא, החיים סוגרים אותנו בתוך אותה סירה. זה אומר שכולנו ערבים זה לזה, בהגדרה. למה הכוונה? אם מישהו יעשה חור בסירה, תחת המקום הפרטי שלו לכאורה, ייכנסו המים פנימה וכולנו נטבע. זהו קשר הערבות בביטויו השלילי, האגואיסטי, ועבודתנו המשותפת היא לממש את מלוא הפוטנציאל החיובי שגלום בו.

ככל שנתקדם אנחנו נבין שכל ההתפתחות שעברנו כמין אנושי בתוך מערכת הטבע קידמה אותנו למצב הזה דווקא, למשבר כולל ביחסים האגואיסטיים, שממנו נוליד מעצמנו אדם חדש ואנושות חדשה.

ברשת הקשרים החדשים שנבנה בינינו, נגלה זרימה של כוח פנימי שנמצא בעומק הטבע, כוח של השפעה טובה, אהבה ונתינה, כוח חיים שממנו נובעת ההתפתחות כולה. אנחנו נרכוש את תכונותיו, נתקרב לאיזון עימו, ואז נבין שהיינו חייבים להתפתח כמנוגדים לו, רק כדי שנוכל להבין את טבעו מתוך דבר והיפוכו. מתוך בירור הניגודים הללו, כוח האגו מול כוח האהבה, תתפתח בנו היכולת לתפוס עד כמה הוא גבוה, חזק, נצחי ושלם, ואנחנו ניכלל בו יותר ויותר.

יוצא שהחוק "ואהבת לרעך כמוך" הוא בעצם תנאי שהכרחי לקיים כדי להתקדם לדרגה האבולוציונית הבאה, למצב ההרמוני והמושלם, למילוי, להנאה ולתענוג שאין שום דבר כדוגמתם בעולם.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו

חיים חדשים 13 – bit.ly/3ModLqm

Каббала Медиа

Каббала Медиа

Мой архивВойдите, чтобы ставить лайки, сохранять и подписываться на видео

ТВ передача "Новая жизнь. Фрагменты" № 532

ТВ передача "Новая жизнь. Фрагменты" № 532

ТВ передача "Новая жизнь. Фрагменты" № 532

Каббала МедиаCopyright © 2003-2026 Бней Барух – Ассоциация "Каббала Ла-Ам", Все права защищены

Мой архив
Войдите, чтобы ставить лайки, сохранять и подписываться на видео

Каббала Медиа
Copyright © 2003-2026 Бней Барух – Ассоциация "Каббала Ла-Ам", Все права защищены