Publication

Apr 28, 2019

יום השואה הקדים השנה

לקראת סוף השבוע נתייחד עם זכר הנספים בשואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי. אולם בקצב הגובר של התקריות האנטישמיות, נראה כי יום האבל הלאומי התחיל מבעוד מועד. 

לא רק זאת, אלא אם מישהו תהה איך ייתכן שהעם היהודי עבר תלאות שכאלו ומה עבר במוחם הזדוני של שונאי היהודים, הוא לא צריך להרחיק לכת. די להיכנס לפייסבוק ולקרוא את מניפסט השנאה של ג'ון ארנסט, הצעיר בן ה-19, שקם אמש וירה למוות במתפללים בבית הכנסת בקליפורניה.

​"למשפחתי ולחבריי – אני כבר שומע את הקולות שלכם: איך יכולת לזרוק את החיים שלך? היה לך הכול! משפחת אוהבת, חברים טובים, כנסייה, הצטיינת בלימודי סיעוד. היית יכול לעשות כל כך הרבה כסף ולהקים משפחה מאושרת משלך. אני מבין את מה שאתם שואלים, אבל אני מעלה בפניכם שאלה אחרת: איזה ערך יש לחיי בהשוואה למכלול הגזע האירופי? האם שווה לי לחיות חיים נוחים במחיר של יהדות בינלאומית החותמת את אבדון הגזע שלי? לא, אני לא אמכור את נשמתי".

הסטודנט המצטיין לסיעוד, ילד הפלא שניגן בפסנתר מגיל ארבע, הוא לכאורה אדם נורמטיבי; "הבן של השכנים", האחרון שהיינו חושדים בו כמי שעלול לקום ולבצע מעשה נוראי שכזה. אבל לאנטישמיות חוקיות משלה.

תופעת האנטישמיות, כפי שמלמדת חכמת הקבלה, היא חוק טבע שניתן למדידה. לספר הזוהר – ספר הספרים של חכמת הקבלה, ספר שכולו עוסק בפנימיות התורה וסודותיה, ספר שמסביר את התנהלות העולם על כל רבדיו – יש תשובה בלתי רגילה. 

"ישראל הם לב כל העולם. וכמו שאיברי הגוף לא יוכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל". כמו שתפקיד הלב בגוף האדם הוא לספק את הכוח המניע להזרמת הדם לכל האיברים, כך גם תפקיד ישראל הוא לספק רוח חיים, כוח חיבור, שפע רוחני לכל אומות העולם. במילים אחרות: להיות "אור לגויים".

כל עוד אנחנו, היהודים, שומרים על עיקרון האחדות – כפי שהוא מתקיים בהרמוניה על כל חלקיו בטבע הדומם, הצומח והחי – אז מובטח לנו ולעולם איזון, רוגע ושלווה. אבל מרגע שאנו זונחים את הקשר בינינו, וכל אחד מתבצר בעולמו ושוקע בתוך הבוץ האגואיסטי שלו, המערכת כמו יוצאת מהאיזון הפנימי שלה. התגובה מופיעה ככוח שלילי בעולם, שחוזר ומכה בנו בפרץ של אנטישמיות.

"אני מעדיף למות או לבלות את שארית חיי בכלא מאשר לדעת כי לא עשיתי דבר כדי לעצור את הרוע הזה", ממשיך ארנסט בטקסט נוטף השנאה שלו, אותו גלל על פני ארבעת אלפים מילה. ​"כל יהו​​די אחראי לשואה המתוכננת של הגזע האירופי. הם פועלים כיחידה אחת, הפשעים שלהם בלתי נגמרים. הם משקרים ומרמים את הציבור, משתמשים בבנקים כדי לגרום למדינות להיכנס לחובות, ושולטים על כל הכלכלה במטרה לממן את הרשע. כל יהודי צעיר ומבוגר אחראי לכך. עבור הפשעים האלה מגיע להם ללכת לגיהינום".

אפשר עוד לקשור את המניפסט לשרשרת האירועים האנטישמיים שהתרחשו לאחרונה: הקריקטורה המבחילה ב"ניו יורק טיימס", בובת היהודי החבוטה בפולין, צלבי הקרס שמעטרים את דלתות הבתים בטורונטו, ניו יורק וברלין – אבל לכל האירועים והתקריות, לכל התירוצים והסיבות שורש מובהק אחד: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות", כתב "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, "אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטי – כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון"). 

בצפירת הזיכרון ביום השואה הקרוב קחו את דבריו כחומר נוסף למחשבה.

Media Downloads

Article TextDOCX