מטרת החיים

על מה העולם עומד

4. כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה. שהרי כל בני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים על מה העולם עומד. ועל מה עומדים הם עצמם.

("על מה עומד העולם", לך לך)

חוסר ידיעה

146. איך בני העולם אינם מסתכלים להבין דברי תורה. ולדעת על מה הם עומדים בעולם.

("נפשי איוויתיךָ בלילה", לך לך)

בני האדם אינם מסתכלים לדעת מטרת חייהם

76. כתוב, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו. כל בני העולם אינם רואים על מה הם נמצאים בעולם, שאינם מסתכלים לדעת לאיזה מטרה הם חיים בעולם, והימים הולכים מבלי לשוב. וכל אלו הימים שבני אדם חיים בהם בעוה"ז, עולים ועומדים לפני הקב"ה, כי כולם נבראו ויש להם מציאות ממשית.

78. כשהאדם בעוה"ז אינו משגיח ואינו מסתכל למה הוא חי, אלא כל יום ויום חשוב אצלו כאילו הולך בריקנות, וכאשר הנשמה יוצאת מעוה"ז, אינה יודעת לאיזה דרך מעלים אותה. כי הדרך לעלות למעלה, למקום שהארות נשמות העליונות מאירות, שהוא גן עדן, לא ניתן לכל הנשמות. כי כמו שהוא ממשיך על עצמו בעוה"ז, כך נמשכת הנשמה ללכת לאחר שיצאה ממנו.

("מי יעלה בהר ה'", ויירא)

אם האדם נמשך אחר הקב"ה בעולם הזה

79. אם האדם נמשך אחר הקב"ה והשתוקקותו אחריו בעוה"ז, אח"כ, כשנפטר מעוה"ז, הוא נמשך ג"כ אחר הקב"ה ונותנים לו דרך לעלות למעלה, למקום שהנשמות מאירות אחר אותה המשיכה, שרצונו נמשך אחריה בכל יום בעוה"ז.

("מי יעלה בהר ה'", ויירא)

כל העולם עומד על התורה, והאדם על קיומה

1. כשביקש הקב"ה, ועלה ברצון לפניו, לברוא העולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו. ובכל פעולה, שברא הקב"ה בעולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו, וכמ"ש, ואהיה אצלו אָמוֹן ואהיה שעשועים יום יום. אל תקרא אָמוֹן אלא אומן, שהייתה כלי אומנותו.

2. כשרצה לברוא את האדם, אמרה התורה לפניו, אם יהיה נברא האדם ואח"כ יחטא, ואתה תדון אותו, למה יהיו מעשי ידיך לשווא, הרי לא יוכל לסבול את דינך. אמר לה הקב"ה, הרי בראתי תשובה מטרם שבראתי העולם. ואם יחטא, יוכל לעשות תשובה, ואמחל לו.

אמר הקב"ה לעולם, בשעה שברא אותו, וברא את האדם: עולם, אתה וטִבעך אינם עומדים אלא על התורה, ומשום זה בראתי בך אדם, כדי שיעסוק בתורה. ואם לא יעסוק בתורה, הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו. והכול הוא בשביל האדם. והתורה עומדת ומכריזה לפני בני אדם, כדי שיעסקו וישתדלו בתורה, ואין מי שיטה אוזניו.

3. כל מי שעוסק בתורה, הוא מקיים העולם ומקיים כל פעולה שבעולם על תיקונו כראוי. ואין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם.

כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש. והכול, הן האדם והן העולם, הוא כדמיון התורה, כי התורה כולה היא איברים ופרקים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר ייתקנו כולם, ייעשו לגוף אחד.

4. בתורה כל הסודות העליונים החתומים, שאין היכולת להשיג אותם. בתורה כל הדברים העליונים המגולים ואינם מגולים. כלומר, שלרוב העמקות שבהם, הם נגלים למעיין בהם, ותכף נעלמים. ושוב נגלים כרגע, וחוזרים ונעלמים. וכן חוזר חלילה תמיד לפני המעיינים בהם. בתורה הם כל הדברים של מעלה שבעולמות העליונים ושל מטה. כל הדברים שבעוה"ז וכל הדברים שבעוה"ב הם בתורה. ואין מי שיסתכל ויידע אותם.

("ואלה תולדות יצחק", תולדות)

אינם מסתכלים בדרכי הקב"ה

155. כמה הם כסילים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לדעת דרכיו של הקב"ה, כי כולם ישנים. שלא תמוש שינה מחורי עיניהם.

("בוא אל אשת אחיך ויבֵּם אותה", ויישב)

להרבות דמות ה' בעולם

156. הקב"ה עשה את האדם כעין של מעלה, הכול בחכמה. כי אין איבר בבן אדם, שאינו עומד בחכמה העליונה, שכל איבר רומז על מדרגה מיוחדת. כי אחר שנתקן כל הגוף באיבריו כראוי, הקב"ה משתתף עימו, ומכניס בו נשמה קדושה, כדי ללמד האדם ללכת בדרכי התורה, ולשמור מצוותיו, כדי שיתוקן האדם כראוי, לפי הכלל, נשמת האדם תלמדנו.

157. ומשום שיש בו נשמה קדושה, הוא ראוי להוליד בנים בצלמו ובדמותו של מלך העליון בעולם, וע"כ צריך האדם להרבות את דמותו. וזה עניין, כי היות שאותו הנהר הנמשך ויוצא, יסוד העליון, מימיו אינם נפסקים לעולם, ע"כ צריך גם האדם שלא יפסיק הנהר והמקור שלו, בעוה"ז, אלא שיוליד בנים.

ותמיד בזמן שהאדם אינו מצליח בעוה"ז להוליד בנים, הקב"ה עוקר אותו מעוה"ז, ונוטע אותו שנית כבתחילה הרבה פעמים. כלומר, שמת ומתגלגל שנית לבוא בעולם הרבה פעמים, עד שמצליח להוליד בנים.

("בוא אל אשת אחיך ויבֵּם אותה", ויישב)

אין לך עשב למטה שאין לו ממונה למעלה

51. כל מעשי העולם בכמה ממונים תלויים, שאין לך כל עשב למטה, שאין לו ממונה למעלה, שמכה אותו ואומר לו גְדל. וכל בני העולם אינם יודעים ואינם משגיחים על שורשם, למה הם נמצאים בעולם.

("ויריצוהו מן הבור", מקץ)

תכלית בריאת האדם

212. כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, כדי שיעשה לי כבוד. בראתיו, כדי לייחד אותי. יצרתיו, לעשות לי מעשים טובים. אף עשיתיו, שיתעורר על ידו כוח העליון.

("ד' מינים", ויחי)

להידבק במקום שאינו משתנה

237. בני אדם אינם מסתכלים ואינם יודעים ואינם משגיחים, שבשעה שהקב"ה ברא את האדם והיה מכבד אותו בכבוד גדול, במוחין עליונים, ביקש ממנו שיתדבק בו, כדי שיהיה יחיד, ויהיה לו לב אחד, ויהיה דבוק במקום דבקות יחיד, שאינו משתנה, בז"א, שכתוב בו, אני הוי"ה לא שָניתי, ואינו מתהפך לעולם, בקשר ייחוד הכול נקשר בו.

("חבצלת ושושנה", ויחי)

בכל יום ויום יוצא כרוז

295. החֵרשים שְׁמָעוּ והעיוורים הַביטו לראות. החרשים שמעו, אלו הם בני אדם שאינם מקשיבים לדברי תורה, ואינם פותחים אוזניהם לשמוע למצוות אדונם. והעיוורים, שאינם מסתכלים לדעת על מה הם חיים, כי בכל יום ויום יוצא כרוז וקורא, ואין מי שישגיח עליו.

("ושכבתי עם אבותיי", ויחי)

לדעת את ריבונו

111. אשרי חלקו מי שמשתדל לדעת את ריבונו, אשרי הוא בעוה"ז ואשרי הוא בעוה"ב.

("אמר שומר בא בוקר", תרומה)

כסילות האדם

294. הכסילות של בני אדם מעכבת אותם מלראות, ואינם יודעים ואינם משגיחים על מה הם נמצאים בעוה"ז, ואינם דואגים להשגיח בכבוד המלך העליון בעוה"ז, ומכ"ש להשגיח בכבוד עולם העליון, ועל מה עומד, ואיך מתפרשים הדברים.

("נר"נ", תרומה)

שובו בנים שובבים

110. כמה יש לבן אדם להסתכל ולדעת בעבודת אדונו, כי בכל יום ויום הכרוז קורא ואומר, עד מתי פְּתָיִים תאהבו פתי. שובו בנים שובבים, אֶרְפָּה מְשוּבוֹתיכם. ואין מי שיַטה אוזנו. התורה מכריזה לפניהם, ואין מי שישגיח.

("מיתה וחיבּוט הקבר", נשוא)

ללכת בדרכי הקב"ה

632. כשהקב"ה רוצה באדם, כל צעדיו וכל דרכיו מתוקנים לפניו, והוא מתקן אותם, כל אחד כראוי, ודרכו יחפץ, אפילו בדברי העוה"ז.

633. אם האדם ישים דעתו רצונו וליבו אל המלך הקדוש, ללכת בדרכיו, שעשה בעצמו, הקב"ה רוצה בו, כאילו אותם הדרכים היו שלו ממש.

("טעמים ונקודות ואותיות", שיר השירים, זוהר חדש)

יש העוסקים בתורה ויש המזכים אחרים לעסוק בתורה

245. וראיתי מאלו החברים שהתקיים תלמודם בידיהם, וראיתי אותו מקום שמלך המשיח שם. ושמעתי שמכריזים כרוז בכל יום, אשריהם החברים העוסקים בתורה, ואותם המזכים אחרים, שיוכלו לעסוק בתורה. ואותם המעבירים על מידותיהם.

("חיזיון של רבי כְּרוּסְפְּדאי", מדרש רות, זוהר חדש)

להרהר בליבו

741. וייטע ה' אלקים גן בעדן מקדם. כתוב, אל גינת אגוז ירדתי לראות באִיבֵּי הנחל. רְאה כמה יש לאדם להרהר ולדקדק בליבו בכל יום ויום, ולפשפש במעשיו, ולדקדק בכל ענייניו, ויהרהר בליבו, שלא ברא אותו הקב"ה ונתן בו נשמה עליונה ומעֲלה על שאר בריותיו, אלא כדי להרהר בעבודתו ולהידבק בו, ולא ילך אחר ההבל.

("גן בעדן", בראשית, זוהר חדש)

קשיות הלב

140. כמה הם בני אדם קשי לב, שאינם משגיחים בדברי העולם ההוא כלום. הרע שבלב, האחוז בכל איברי הגוף, עושה להם את זה. ואמר שלמה המלך, יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבּה היא על האדם. הרעה הזו היא כוח הרע שבלב, שרוצה לשלוט בדברי עוה"ז, ואינו משגיח בדברי העולם ההוא כלום.

("ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו", בהעלותך)

עיניים לראות ולב להשגיח

30. כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא. אמר רבי שמעון, תָמֵה אני על בני העולם, שאין להם עיניים לראות, ולב להשגיח, ואינם יודעים, ואינם שמים ליבם להסתכל ברצון אדונם, איך הם ישֵׁנים, ואינם קמים משנתם, בטרם שיבוא אותו היום, שחושך ואפלה יכסו עליהם, ובעל הפיקדון יתבע חשבון מהם.

31. והכרוז קורא עליהם בכל יום, ונשמתם מעידה בהם בכל יום ולילה, והתורה מרימה קולות לכל צד, ואומרת, עד מתי פְּתָאים תאהבו פתי. מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו. לכו לחמוּ בלחמי, ושתו ביין מָסָכתי. ואין מי שיטה אוזנו, ואין מי שיעורר ליבו.

32. עתידים הדורות האחרונים שיבואו, שהתורה תישכח מביניהם, וחכמי לב יתאספו למקומם, ולא יימצא מי שיסגור ויפתח בתורה. אוי לאותו הדור, ומכאן והלאה לא יהיה כמו הדור הזה, עד הדור שיבוא המשיח, והדעת תתעורר בעולם, כמ"ש, כי כולם יידעו אותי למִקטַנָם ועד גְדוֹלָם.

("כל הנחלים הולכים אל הים", אחרי מות)

חכמה עליונה

189. כל מה שהקב"ה עושה בארץ, הכול הוא בחכמה, והכול הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכול הוא כראוי להיות. ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה. ואין לך דבר קטן, שלא יהיו בו כמה דרכים ושבילים וסודות חכמה העליונה.

("הברכות", תולדות)

כמה סודות בכל פעולה

190. כמה סודות התורה נמצאים בכל פעולה שכתוב בתורה, ובכל מילה יש בה חכמה ותורת אמת. וע"כ מילות התורה מילים קדושות הן, להראות מהן נפלאות. כמ"ש, גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך.

("הברכות", תולדות)

פקיחת עיניים

35. עתיד הקב"ה לפקוח עיניים, שלא היו חכמות, שיסתכלו בחכמה עליונה, ולהשיג מה שלא השיגו בעוה"ז, כדי שיכירו את ריבונם. אשריהם הצדיקים, שיזכו לחכמה ההיא, שאין חכמה כאותה החכמה, ואין ידיעה כאותה הידיעה, ואין דבקות כאותה הדבקות.

("כותנות עור", ואתחנן)

החכמה שהאדם צריך לדעת

482. החכמה שהאדם צריך לדעת אותה: לדעת ולהסתכל בסוד אדונו. ולדעת את עצמו, מי הוא, ואיך נברא, ומאין הוא בא, ולאן ילך, ותיקון הגוף איך מיתקן, ואיך הוא עתיד לבוא בדין לפני מלך הכול.

483. ולדעת ולהסתכל בסודות הנשמה. מהי נפש זו שבו, ומאין באה, ועל מה היא באה בגוף הזה, שהוא מִטיפה סרוחה, שהיום כאן ומחר בקבר.

ולהסתכל בעוה"ז, ולדעת העולם שהוא נמצא בו, ועל מה ייתקן העולם. ואח"ז יסתכל בסודות העליונים של העולם העליון, לדעת את אדונו. וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה.

484. כל מי שהולך לעולם ההוא בלא ידיעת סודות התורה, אפילו יש בו הרבה מע"ט, מוציאים אותו מכל השערים של העולם ההוא.

485. הַגידה לי. הנשמה אומרת להקב"ה, אמור לי סודות החכמה העליונה, איך אתה רועה ומנהיג בעולם העליון, למד אותי סודות החכמה, שלא ידעתי ולא למדתי עד הנה. כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה ביניהן. כי עד כאן עוד לא הסתכלתי בהן.

486. אם לא תדעי לך היפה בנשים. הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת, ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון. צאי לך, אין את ראויה להיכנס לכאן בלי ידיעה. צאי לך בעקבי הצאן, שתתגלגלי פעם שנייה לעולם, ותהיי יודעת בעקבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דשים אותם בעקב, כלומר שמחזיקים אותם לשפלים, והם יודעים הסודות העליונים של אדונם. ובהם תדעי להסתכל ולדעת, שמהם תלמדי.

487. ורְעי את גדייותייך. אלו הם ילדים של בית רבם, שבבית המדרש, לומדים תורה. על מִשכנוֹת הרועים, על אלו בתי כנסת ובתי מדרש, ששם הם לומדים חכמה עליונה. ואע"פ שהם לא יודעים, כי ילדים הם, את תדעי ותביני מתוך דברי החכמה שהם אומרים.

("החכמה שהאדם צריך", שיר השירים, זוהר חדש)

יונה שירד לאונייה

81. יונה שירד לאונייה, זהו הנשמה של האדם, שיורדת לעוה"ז, להיות בגופו של אדם. נקראת יונה, משום שאחר שהשתתפה בגוף, אז היא יונה בעוה"ז, שהיא מרוּמה מהגוף שמאנה אותה, כמ"ש, ולא תונוּ איש את עמיתו. ואז הולך האדם בעוה"ז כאונייה בים הגדול החושבת להישבר. כמ"ש, והאונייה חישבה להישבר.

82. כשהאדם בעוה"ז חוטא וחושב שהוא ברח מאדונו, כי אדונו אינו משגיח בעוה"ז, אז מטיל הקב"ה רוח סערה חזקה, שזה גזרת הדין, העומדת תמיד לפני הקב"ה, ומבקשת מלפניו דין על האדם. ורוח סערה מגיעה אל האונייה, ומזכירה עוונותיו של האדם לתפוס אותו.

83. כיוון שנתפס האדם ע"י סערה בבית חוליו, כתוב, ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב ויירדם. אע"פ שהאדם בבית חוליו, אין הנשמה מתעוררת לשוב לפני אדונה לפדות עוונותיו. כתוב, ויִקרב אליו רב החובל. רב החובל זהו יצה"ט, שמנהיג הכול. וכתוב, ויאמר לו, מה לך נרדם, קום קרא אל אלקיך. אין השעה לנום, כי מעלים אותך לדין על כל מה שעשית בעוה"ז, שוב מעוונותיך.

84. הסתכל בדברים אלו, ושוב לאדונך. כמ"ש, מה מלאכתך ומאין תבוא, מה אַרְצְךָ וְאֵי מִזֶה עַם אתה. מה מלאכתך, שעסקת בה בעוה"ז. ותתוודה עליה לפני אדונך. הסתכל מאין באת, מִטיפה סרוחה, ולא תתגאה לפניו. מה ארצך, הסתכל שאתה נברא מארץ, ולארץ תשוב. ואי מזה עם אתה, הסתכל, אם יש לך זכות אבות שתגן עליך.

("יונה שירד לאונייה", ויקהל)

אם ייסתר איש במסתרים

194. כמה הם בני אדם אטומי לב וסתומי עין, שאינם מסתכלים ואינם יודעים את כבוד ריבונם, שכתוב בו, הלוא את השמיים ואת הארץ אני מלא. איך מבקשים בני אדם להיסתר מחטאם, ואומרים, מי רואנו ומי יודענו? וכתוב, והיה בְמַחְשָׁךְ מעשיהם, לאן יסתתרו מלפניו?

195. בדומה למלך שבנה ארמון, ועשה מתחת קרקע הארמון מחבואים מבוצרים. לימים, מרדו בני הארמון במלך, והקיף אותם המלך בחֵילותיו. מה עשו? באו והסתירו עצמם בתוך המחילות המבוצרות. אמר המלך, אני עשיתי את המחבואים הללו, ומלפניי אתם רוצים להסתתר בהם? וכמ"ש, אם ייסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו. אני עשיתי המחילות המבוצרות. ועשיתי אור וחושך. ואתם, איך תוכלו להיסתר מפניי?

("ויבוא נוח אל התיבה", נוח)

אדם ובהמה

21. הטיפשים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בחכמה, אומרים שהעוה"ז הולך במקרה, ואין הקב"ה משגיח עליהם, אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם.

22. וכששלמה הסתכל בטיפשים אלו, שאומרים זה, קרא להם בהמה, שהם עושים את עצמם בהמה ממש, במה שאומרים דברים אלו.

אמרתי אני בליבי, וחשבתי להסתכל. על מה? על הדיבור של טיפשות, שאומרים, שהעולם מתנהג במקרה. שברר אותם אלקים שיהיו לבדם, ולא יתחברו עם בני אדם אחרים שיש להם אמונה.

שאלו בני האמונה יראו בהם, שהם בהמה ממש, ודעתם כבהמות. ושלא יביאו דעה טיפשית זו לבני האמונה.

ומהי הדעה שלהם? כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכולם. תיפח רוחם של אלו הבהמות, אלו הטיפשים, אלו מחוסרי האמונה. אוי להם ואוי לנפשם, טוב להם שלא היו באים לעולם.

23. ומה השיב להם שלמה? מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. מי יודע, את אלו הטיפשים שאינם יודעים כבוד המלך העליון, ואינם מסתכלים בתורה. רוח בני האדם העולה היא למעלה, למקום עליון, למקום כבוד, למקום קדוש, להיזון מאור העליון, מאור המלך הקדוש, להיות צרוּר בצרור החיים, ולהיות נמצאת לפני המלך הקדוש עולה תמימה. וזהו שכתוב, העולה היא למעלה.

24. ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. ואינו לאותו מקום שלכל בני האדם. שכתוב בו, בצלם אלקים עשה את האדם. וכתוב, נר ה' נשמת אדם.

ואיך אומרים אלו הטיפשים שאינם מבני האמונה, ורוח אחד לכל? תיפח רוחם. עליהם כתוב, יהיו כמוֹץ לפני רוח, ומלאך ה' דוחה. אלו יישארו בגיהינום באלו מדרגות תחתונות, ולא יעלו משם לדורי דורות. עליהם כתוב, ייתַמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה.

("מקרה בני האדם ומקרה הבהמה", שלח לך)

בהמה מה שיש לה בסוף, יש לה בשעה שנולדה

58. אדם שנולד, לא מתמנה עליו כוח מלמעלה עד שנימול. כיוון שנימול, מתעוררת עליו התעוררות הרוח, אור הנפש שלמעלה. זכה לעסוק בתורה, מתעוררת עליו התעוררות יתרה, אור הרוח. זכה ועשה מצוות התורה, מתעוררת עליו התעוררות יתרה, אור הנשמה. זכה ונשא אישה, וזכה והוליד בנים, ולימד אותם דרכיו של המלך הקדוש, אז הוא אדם שלם, שלם בכל. כי זכה לאור החיה. ד' מדרגות אלו הן מד' עולמות אבי"ע, ונוהגות ג"כ בכל עולם ועולם מהם.

59. אבל בהמה שנולדה, באותה שעה שנולדה, הנה אותו הכוח שיש לה בסוף, יש לה בשעה שנולדה, והוא מתמנה עליה. ומשום זה כתוב, שור או כֶשֶׂב או עז כי ייוולד. לא כתוב, עגל או טלה או שעיר או גדי, אלא, שור או כשב או עז. כי מה שיש לה בסוף, יש לה בשעה שנולדה.

("והיה שבעת ימים תחת אימו", אמור)

לפדות פטר חמור - לפדות נפשו

42. כל פֶּטֶר רֶחֶם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לָך, ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. מצווה זו היא לפדות פטר חמוֹר. לפדות עצמו לעוה"ב. ואם קודם שילך לעולם ההוא, לא יפדה נפשו ורוחו ונשמתו בתורה, עתיד לחזור להתגלגל בעוה"ז כבתחילה, כמ"ש, ישוב לימי עלומיו, ולקבל נפש רוח ונשמה.

("וְעָבַד הלוי", קורח)

אדם הראשון היושב בשער גן עדן

138. כמה אטומים הם בני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה, אלא שמסתכלים בדברי העולם, ורוח החכמה נשכח מהם.

139. כי כשהאדם מסתלק מהעוה"ז, ונותן חשבון לריבונו, מכל מה שעשה בעוה"ז, בעודו נמצא ברוח ובגוף ביחד. והוא רואה מה שרואה, עד שבא לעולם האמת, ופוגע שם באדה"ר, היושב בשער גן עדן, לראות כל אלו שומרי מצוות ריבונם, ושמֵח בהם.

("אמרתי לא אראה יה", נוח)

Kabbalah Media

Kabbalah Media

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

Lezione del giorno3 черв 2021 р.(Morning)Punti Salienti Selezionati

Punti Salienti Selezionati

Punti Salienti Selezionati

Kabbalah MediaCopyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Lezione del giorno3 черв 2021 р.(Morning)
Punti Salienti Selezionati

Kabbalah Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, Tutti i diritti riservati