heb_o_rav_2012-01-10_rawmaterial_sihot_haim-hadashim_n12
שיחה עם רב
חיים חדשים
שיחה 12
שיחה 10.01.12 – אחרי עריכה
אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום אדוני.
אורן: אני מזכיר לכל מי שעדיין לא שם לב לפורמט המיוחד של השיחות האלה. אנחנו מדמים כאן באולפן מצב שבו הרב לייטמן הוא מורה, ומולו ניצבת כיתה של תלמידים. הם יכולים להיות אנשים מכל מדינה בעולם, שהמדינה שבה הם חיים, או הארגון שבו הם עובדים, חשב שכדאי להושיב אותם על ספסל הלימודים, ולתת לרב לייטמן ללמד אותם את כל מה שצריך לדעת היום כדי להצליח בחיים החדשים. תצטרפו אלינו, נִלמד. הרב לייטמן אנחנו קְשובים.
אנחנו חושבים שהידע שאנחנו רוכשים אתכם עכשיו, מבררים, הוא מאוד יעזור לנו להבנת החיים שלנו, ובכלל לכל סדרי החיים, אפילו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. אולי דווקא על זה כדאי לנו לדבר. מה נותן לנו אותו כוח השפעה שאנחנו רוצים לרכוש.
אורן: מה זו השפעה?
השפעה זו נתינה, השתתפות, עד כוח האהבה הגדול מכולם. אלה כל אותם הכוחות שהאדם יכול לפתח בבחירה החופשית שלו, על ידי זה שמייצב את הסביבה הטובה שכל הזמן תיתן לו דוגמאות, והוא על ידה ישתנה. כמו שדיברנו לא פעם ונחזור בקיצור.
אנחנו מתפתחים כל הזמן במשך האבולוציה על ידי הכוח שמפתח אותנו, כוח הקבלה. הכוח הזה דוחף אותנו קדימה, הוא מפתח בנו רצון לקבל, כדי שאנחנו נרצה יותר ויותר לרכוש, להבין, לדעת, לשלוט, לקנא באחרים, לרצות שיהיה לנו את מה שיש להם, וכך אנחנו מתפתחים. וכך, על ידי הכוח הזה, אנחנו רוכשים ידיעה על העולם שלנו, ובו אנחנו משתלבים ושולטים, די שולטים.
אבל הבעיה היא שבלי לאזן את הכוח שלנו, כוח הקבלה, עם הכוח השני שנמצא בטבע, כוח ההשפעה, אנחנו נמצאים כל הזמן בשליטת הכוח הלא טוב, בשליטת הכוח המזיק. כי רק מלקבל כל הזמן, יוצא שהסביבה, האדם, הטבע שאנחנו מסדרים אותו, החברה האנושית, לא מאוזנים.
אם ניקח בחשבון איך אנחנו מתפתחים, אז אנחנו רואים שקודם כל אנחנו מתפתחים בחלק הראשון בחיים שלנו, מהלידה והלאה, ואז את כל הידע על העולם שלנו אנחנו מקבלים מההורים שלנו, או מהקרובים שנמצאים ליד העריסה שלנו, ליד האדם הקטן. בהמשך אנחנו מקבלים ידע ודוגמאות איך להפעיל את עצמנו, ואיך להסתדר בחיים, מהמחנכים, מהמטפלים, מהמורים. זה בשנות הנערות. כשאנחנו כבר גדלים מספיק ומוכנים לחיים, אנחנו ממשיכים לרכוש את הידע והאמנות איך להסתדר בעולם, ולסדר בו את עצמנו על ידי הסביבה שאנחנו נמצאים בה, על ידי סביבה טובה וסביבה לא כל כך טובה, ועל ידי כל מיני מאורעות החיים שאנחנו עוברים. ואז אנחנו עומדים, בכוח, בידע, בהכנה מילדות ונערות, וגם מחנכים את האחרים. אנחנו מולידים ילדים, וגם אותם אנחנו מחנכים ומעמידים מוכנים לחיים. וכך אדם מתפתח.
ברור לנו שאם אנחנו לא נדע על העולם שלנו, אנחנו לא נוכל לשרוד. ועד כמה שנדע, ונדע יותר ויותר, ונוכל לממש את הידיעות שלנו בחיים שלנו, לפי זה נלך ונצליח. כל ההצלחה שלנו תלויה בכמות הידיעות שיש לנו על העולם שלנו. ולכן, אנחנו משתדלים להעביר לילדים שלנו את מיטב הידיעות שלנו, כדי שהם יספקו להם את כוח הקיום, את כוח החיים. איכות החיים היא תלויה ממש בכמות הידע.
אבל לאחר שאנחנו מתפתחים זמן מה, במשך כמה אלפי שנים, אנחנו מתחילים לראות ולזהות, במיוחד בחמישים שישים השנים האחרונות, ואולי אפילו קצת יותר, את סוף ההתפתחות האגואיסטית שלנו ברצון אחד, בכוח אחד לקבל, לרכוש, למשוך לעצמנו כל טוּב, בלי להתחשב כמה שאפשר בזולת ובטבע. ובצורה כזאת אי אפשר כל כך להתקדם. ויש לנו גם חסרונות נוספים, אנחנו רוצים יותר להבין, יותר להרגיש, יותר להיכנס לתוך העולם שלנו, ואנחנו רואים שהכוחות שלנו לא מספיקים, והם גם הורסים אותנו ואת הסביבה שלנו, ובסופו של דבר את הטבע הכולל שסובב אותנו.
ולכן, אנחנו יותר ויותר שואלים את עצמנו מה עם הכוח השני שחסר לנו. כנראה שזה כוח הנתינה, כוח ההשפעה. ובאמת, הכוח הזה הוא כוח שבעצם מנהל את כל העולם, והוא הכוח של אמא טבע הגדול, ולכן ממנו יש התפתחות. כי הכל קורה בכוח הנתינה. כמו שאנחנו כלפי ילדים, כך הטבע כלפי כולנו. ויוצא שהכוח השני הזה הוא חסר לנו, אנחנו רק נהנים ממנו, אנחנו מקבלים הכל ממנו, אבל האם אנחנו דומים לו? לגמרי לא.
כשאנחנו חושבים על עצמנו, על מהות החיים, על ההתפתחות שלנו, על התהליך שאנחנו עוברים, על המטרה שאנחנו צריכים להגיע אליה, אנחנו רואים שכנראה לכל ההתפתחות בטבע יש איזו מטרה. אם אנחנו רוצים להכיר בדברים האלה, כנראה שאנחנו צריכים להכיר יותר את הטבע, לחקור אותו, להבין כוחות, ואז אולי נוכל גם להבין מה קורה איתנו, ואיך אנחנו מתפתחים הלאה ומקדמים את עצמנו לחיים באמת טובים ושלווים.
אם אנחנו מתחילים לחשוב כך, אנחנו רואים שכל הטבע הוא בעצם שני כוחות, כוח הנותן וכוח המקבל. כוח המשפיע וכוח המקבל. כוח המשפיע זאת אומרת כוח הנתינה, ההשפעה, ההתחשבות, ההתחברות, ובסופו של דבר כוח האהבה הכללי. שממנו יש את כל הכוחות בכל מיני רמות שונות, כוחות טובים, כוחות נותנים. נותנים חיים, נותנים השפעה טובה, שומרים, מושכים אותנו לחיבור ולקיום. ודווקא על ידי הכוחות האלה אנחנו מתפתחים.
אם ניקח את הגוף שלנו, או בכלל את מה שקורה ביקום, אנחנו נראה שהכל כוחות. והכוחות האלה מתחילת היקום, התחילו בהתקשרות ביניהם להוליד צורה חיצונה מהם, שזה החומר. הכוחות האלה של ההשפעה והקבלה התחילו להתפתח יחד, ואז הם יצרו חלקיקים שהם שלילים וחיוביים, אלקטרונים ופרוטונים. אמנם הם מנוגדים, אבל בחיבור ביניהם הם יוצרים אטום. והאטומים למיניהם מתחברים ביניהם שליליים וחיוביים, ובחיבור ביניהם הם הופכים להיות לגושים עוד יותר גדולים, שאלה כל מיני קריסטלים, הצורות של החומרים בטבע הדומם.
אחר כך הטבע הדומם מקבל כוחות מנוגדים, חיוביים ושליליים, נתינה וקבלה שבהם, עד כדי כך שהם מתחילים להתכלל זה בזה יותר. אלה נותנים לאלה והפוך, הכוחות השלילים רוצים לקבל מהכוחות החיוביים, והחיוביים נותנים לשליליים אבל בתנאים מסוימים שהם יתחברו ביניהם. וכך באיזו מין השלמה הדדית, הם מייצרים כבר תאים חיים, בצומח, שיש כבר במערכות האלה תנועה. ואנחנו גם רואים זאת בספיגת האנרגיה והחומר, ובפליטת האנרגיה והחומר. זאת אומרת, שוב אנחנו רואים את שני הכוחות האלה שכל הזמן נמצאים בעבודה ההדדית ביניהם זה לתוך זה, וכך נוצרים החיים. זאת אומרת, זה משהו שמתפתח משילוב הכוחות האלה שנמצאים בדינמיקה ביניהם.
אחר כך הכוחות האלה מייצרים את חומר החי, שהשילוב ביניהם נעשה הרבה יותר מורכב. יש שם בִפנים כבר נתונים מאוד ברורים של התאים שעוברים בתורשה, מדור לדור. גם בצמחים זה קורה וגם בדומם, אבל שם אנחנו פחות מבדילים אותם. בחי אנחנו רואים שזה באמת קורה כך, שמהאנרגיה שנמצאת בטיפת זרע יוצא הגוף החי. הוא צריך לספוג חומרים מבחוץ, גם בספיגה וגם בפליטה, ובשילוב החומרים האלה על פני הרשימות, על פני הנתונים האינפורמטיביים שיש בתוכו, שהם נתונים מנוגדים בין שני הכוחות, יוצא לנו הגוף החי.
כך הטבע, הדומם הצומח והחי, מתפתח בשילוב של שני כוחות. אנחנו רואים בתוך הטבע הזה התפתחות הדרגתית, אינסטינקטיבית, לפי התוכנית שנמצאת בתוך כל אותו היצור. וכשהם מתפתחים, הם מתפתחים לפי החוקים שיש בהם, וודאי שבהתאם לסביבה. כמו שהסביבה משתנה, כך גם יש מין שינוי בהתפתחות שלהם. אבל בסופו של דבר, בעיקר כאן, אנחנו רואים שהטבע הנותן, התומך, המספק, הוא הכוח היותר נסתר, היותר פנימי. והטבע שמתפתח ובולט, הנמצא בהצגה לעינינו, זה הטבע המקבל, וכמה שהוא יותר מקבל כך הוא גדל יותר ויותר. אם בדומם, צומח וחי זה מתפתח לפי התוכנה הפנימית, אז כך גם באדם. האדם שמתפתח משך מאות אלפי שנות ההתפתחות, גם בו יש אותה התפתחות כמו בצורת החי.
אבל אם אנחנו מדברים על המצב שהגענו אליו נכון להיום, אנחנו רואים שכביכול מסתיימת ההתפתחות הנוכחית שלנו כמין החי, וכנראה אנחנו עוברים למגמה אחרת. אנחנו מימשנו את כל הכוח המקבל שהיה בנו, והגענו למצב שאי אפשר יותר להתפתח על ידו. חסר לנו מאוד מהטבע שעכשיו מגלה את עצמו מצד ההשפעה הכללית, מצד הנתינה, ואפילו מצד האהבה. אנחנו חוקרים את הטבע ורואים שהטבע נראה לנו עכשיו עגול, גלובלי, אינטגרלי, כאיזו מין ספֵירה שבה אנחנו קיימים. כך אנחנו רואים שהטבע מציג לנו יותר ויותר את עצמו ככולל, המשפיע. ואנחנו בהתאם לזה מרגישים שאנחנו מנוגדים לו. אנחנו צריכים להשתמש בכל האוצרות ובכל מה שניתן לנו, בצורה שתהיה מאוזנת עם אותו הטבע ולא מסוגלים. כי חסר לנו, בהתנהגות שלנו, בהתפתחות שלנו, בידיעה שלנו, כוח ההשפעה, איך בעצם עושים זאת.
אם כך, כמו שקיבלנו פעם מההורים, מהמחנכים, ומהסביבה, ידיעה איך להשתמש נכון בכוח המקבל, איך לקבל יותר מהחיים ולהצליח, כך אנחנו כנראה צריכים עכשיו ללמוד ולקבל מאיזה מקום, ידיעה על הכוח השני, על כוח הטבע המקורי, המקור של הטבע, שזה הכוח המשפיע, הנותן, כוח האהבה, כוח החיבור, איך להגיע לזה. כי בכל מקום שהתפתחנו, תמיד השתמשנו בכוח הפירוד, כמה שאני יותר, כמה שאני נבדל, כמה שאני מצליח, כמה שאני יותר מאחרים.
וכאן בהחלט אנחנו צריכים להבין, שכמו שעבדנו בהצלחה על סדר החיים הקודם שלנו, שכולו היה בכוח הקבלה, עכשיו אנחנו צריכים להשתכלל ולדעת איך לעבוד עם הכוח השני, כוח ההשפעה, הנתינה, ולשלב אותם יחד. מאיפה אנחנו נקבל את הידיעה הזאת על הכוח השני, ומה אנחנו על ידו באמת יכולים לרכוש.
אנחנו צריכים להבין שבגלל זה אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד. ויש לנו בעצם דוגמאות לזה אפילו בעולם שלנו האגואיסטי שכולו מורכב בהצגתו ככוח הקבלה בדומם בצומח ובחי, שכוח הקבלה הזה הוא כוח אינסטינקטיבי וכל אחד אוכל את השני. ובאדם זה קיים בצורה מופרזת, הוא רוצה לקבל את כל העולם להנאתו בלי להתחשב באף אחד. אבל בכל זאת, באותה הסביבה שלנו, באותה החברה שלנו, יש לנו דוגמא של שני הכוחות המנוגדים, שזה אני ואחרים, אני והסביבה, אני והאנושות. ואז אני יכול ללמוד מהיחס שלי עם האחרים והשפעת האחרים עלי, משהו על כוח ההשפעה, על כוח החיבור, על כוח הנתינה לעומת כוח הקבלה שלי.
זאת אומרת, אם אנחנו מארגנים נכון את הלימוד הפסיכולוגי בצורת מדע שחוקר את היחסים של האדם והסביבה האנושית, אז אנחנו יכולים משם להתחיל לקבל נתונים ברורים, ידיעות, על מהו כוח ההשפעה. אנחנו לומדים עליו על פני כוח הקבלה שרכשנו עד כה. אני מתנגד לסביבה, הסביבה אמנם רוצה להתקדם, ואם זו סביבה טובה, היא רוצה להראות לי מה זה נקרא כוח ההשפעה. אני לא רוצה, אבל היא משפיעה עלי בכל מיני הערכים שלה שכדאי, כי אחרת אני מדכא את עצמי, אחרת אני מבזה את עצמי, אחרת אני נמצא מנודה מסביבה כזאת ולא כדאי לי. אז על ידי כל מיני היוצרות המיוחדים שלי, אותן תכונות של קנאה, תאווה, כבוד, הסביבה מתחילה לעבוד עלי בתחכומים מסוימים. ואז אני מתחיל לראות את עצמי שאין לי ברירה, שכדאי לי להיות מתאים לסביבה. על ידי זה אני ארוויח מהם לא השפלה ולא ריחוק, אלא ההיפך, כבוד, הערכה. ואין לאדם יותר מאשר בכוח האגואיסטי שלו, אלא להעמיד את עצמו בצורה יפה כלפי הסביבה, לראות את עצמו האיש הגדול, המכובד.
ולכן אנחנו יכולים לארגן כאן את הלימוד שלנו בקשר של אני והסביבה בצורה כזאת, שבהחלט אם הסביבה מנוהלת על ידי המחנכים הנכונים, היא יכולה לחנך כל אחד ואחד מאיתנו בצורה כזאת, שאנחנו נתחיל להרגיש מהו באמת כוח ההשפעה, עד כמה הוא מיוחד.
וכך אנחנו נראה בסביבה שלנו אותם השלבים שמחנכים אותי. כמו שאני כתינוק, המקבל השפעה מההורים שלי האוהבים הדואגים והמספקים לי כל טוב, ומתחשבים בכל החולשות שלי ובכל הרצונות שלי, כך לאט לאט עד שאני גדל על ידי ההשפעות הקטנות מהסביבה, שהיא באמת ברחמנות מתחשבת איתי. וכמה שאני יותר גדל, ונעשה כאילו נער, ומדובר על האדם המבוגר, שעובר את שלבי ההתפתחות האלה כמו תינוק, ואחר כך כמו ילד ואחר כך כנער, בהתאם לזה הסביבה שמשפיעה עלי ומגדלת אותי בצורה כזאת, היא משפיעה עלי ודורשת ממני יותר ויותר כוח השפעה בחזרה, ושאכנס איתה כבר יחד בשילוב המצבים, ביחסים הדדיים, בהשפעה הדדית.
ואחר כך, כשאני די גדל ומבין את כוחות ההשפעה שיכולים להיות בעדי, איך אני יכול להשפיע לסביבה, אז אני הופך להיות בסביבה הזו גם כגורם, ככל אחד מהאנשים שנמצאים בסביבה. ואז אני נעשה חבר לכל דבר בסביבה כזו, ואנחנו מתייחסים זה לזה בצורה מאוזנת, שכוח הקבלה וכוח ההשפעה בינינו נמצא באיזון. סביבה כזו יכולה להתפתח בצורה הדרגתית יותר ויותר עד כדי כך, שכוח ההשפעה נעשה בינינו ככוח השולט, ככוח הגדול, הקובע את כל הפעולות שלנו, כל צורות היחסים שלנו, כל המחשבות והכוונות שלנו מזה לזה.
מה אנחנו מרוויחים מכך? קודם כל, אנחנו בונים חברה בטוחה, חברה בריאה יותר, חסכונית, חברה שהיא כמו משפחה שדואגים בה זה לזה, ואז ודאי שכל החיים נראים אחרת לחלוטין ממשפחה הרוסה, כפי שאנחנו רואים היום בחברה האנושית.
אנחנו מתחילים כאן איתכם לקבל את כוח ההשפעה, ובהתאם למה שאנחנו רוכשים אותו, אנחנו מתחילים להרגיש ולהבין את הטבע כמו האמא שלנו. כשאנחנו נעשים גדולים בכוח השפעה שרכשנו בהדרגה, כמו תינוק בהשפעה, ילד בהשפעה, נער בהשפעה וגדול בהשפעה כלפי הסביבה, אנחנו עכשיו מתחילים להיות כמו הטבע. אנחנו מתחילים להרגיש את הכוחות הפנימיים שיש בטבע שעומדים אחרי כל החומר.
כי מהו החומר שאנחנו רואים? אם אנחנו מפרקים אותו אנחנו רואים אטומים. אם אנחנו מפרקים את האטומים, אנחנו רואים חלקיקים. אם אנחנו מפרקים את החלקיקים, אנחנו רואים בסופו של דבר כוח. זה מה שהפיסיקאים בודקים ורואים בכל מאיצי החלקיקים האלה וכן הלאה. ואני רוכש את הכוח היסודי הזה, כוח ההשפעה וכוח הקבלה שנמצא ביסוד של כל חומר. זאת אומרת, אני נכנס לתוך החומר, לתוך הבריאה, ומתחיל להרגיש ולהבין איך הכל בנוי, איך הכל מורכב, איך הכל מחובר באיזו חוכמה נפלאה, רק בשילוב שני הכוחות הללו. ואז אני גם מתחיל להבין עוד יותר לעומק את הכוחות האלה, מה הם, מה הם עושים, מה התוכנה שלהם.
כי כשאני חוקר אותם בשכל שלי, אני מתחיל לקנות אותה חכמה כמו החכמה של אותם הכוחות שמפעילים את כל הטבע. ובכך אני מתחיל להיות מחובר, מבין, מרגיש את הכוח הפנימי, התוכנה הפנימית, המנגנון שנמצא אחרי כל החומר וכל החלקיקים, כל מה שמתרחש.
זאת אומרת, על ידי זה שאני רוכש את שני הכוחות הללו, השפעה וקבלה שנמצאים בי בצורה מאוזנת, אני מכיר את הטבע, האמא, הפועל, המייצר את החיים, המוביל את החיים לאיזו תכלית. ואז אני כנראה אוכל לגלות את התכלית, ואני גם מבין את החיים שלי, איפה שאני נמצא עכשיו. אני יכול לפי מה שאני רואה בצורה שקופה, כשאני חודר לתוך כל מה שקורה לי כאן מסביבי ובתוכי, לראות הכל כשילוב הכוחות.
זה הידע שאני רוכש. ואני לא רוכש את זה בצורה החיצונית כפי שרכשתי קודם, כשהיה לי כוח קבלה בלבד, אלא השילוב של שני כוחות האלה והתכונות שאני רוכש על ידי שני הכוחות האלה, מקנים לי כלים פנימיים. לא כלים חיצוניים, שאני מייצר כל מיני כלים של פיסיקאים, כימאים וכל היתר, אלא בפנים בתוכי אני מתחיל להרגיש את כל הטבע הגדול ואת עצמי כחלק אינטגרלי ממנו.
ואז אני מתחיל לראות ולחיות ולהתכלל עם כל התהליך הגדול הזה, להיות בו. אני גם מרגיש את עצמי, לא ברמת הגוף המוצק הזה, הבשרי, ולא בצומח והדומם שבו, אלא מבחינת הכוחות שפועלים בו, ואיך הכוחות שלו נמצאים בסינרגיה עם הטבע, נמצאים בקשר עם הטבע הכללי, הגלובלי, באיחוד, בחיבור.
ולכך אני מתכוון כשאני מדבר על הטבע האינטגרלי. שהאדם נעשה ממש מחובר בכך שהוא מגלה את המערכת הפנימית של הכוחות הפנימיים שלו, האישיים, והסביבה וכל הטבע הכללי, והוא ממש רואה את עצמו כחלק אינטגרלי מכל המערכת הזאת. ובזה הוא מגיע לידיעת הטבע, ומרגיש נצחיות ושלמות שנמצאת בטבע. והוא מתנתק לאט לאט מהרגשת עצמו כפי שהייתה לו קודם בגוף המוצק, האגואיסטי, במאבק עם הסביבה, עם החיצונים. על ידי הידיעה, על ידי ההשגה, על ידי המודעות החדשה שרוכש, הוא מתחיל להיות אדם שנמצא במימד הטבע הכולל, הנצחי והשלם, ונעשה אז בדרגת האדם, הדומה לכל המערכת האדירה הזאת.
זו למעשה מטרת ההתפתחות שלנו, מהעידן החדש שאנחנו בו נכנסים וכמה שנים קדימה. ורק צריך להבין, שההבדל הגדול בהשגת החיים החדשים האלה, הוא בכך שבחיים הקודמים שלנו התקדמנו בצורה אינסטינקטיבית, כי היינו נפעלים רק על ידי כוח אחד, כוח הקבלה, בכל מקום ראיתי איך לקבל כמה שיותר, ואילו עכשיו בכל מקום אני צריך לפתח את הגישה שלי להתחשב, להתחבר, להשלים, להשתלב כמה שיותר.
ואז שני הכוחות האלה שבי, אחד שאני מפתח, כוח השפעה, חיבור, התחשבות, אהבה, וכוח הקבלה שלי שגדל, כי הוא לא נרדם ונמצא כמו שעד עכשיו התפתח, הוא ממשיך להתפתח לעומת כוח ההשפעה, הם עכשיו משלימים זה את זה בדרגת האדם. ואז אני יותר מבין גם את היצירתיות שבזה. כי אני עכשיו מתפתח לא כמו שהתפתחתי בצורה עיוורת, לאן שהאגו דחף אותי, שהייתי רואה משהו ורץ לכל הכיוונים. אלא אני עכשיו מתפתח על ידי הבנה, הרגשה, השגה, בירור, ביקורת, תיקונים שלי שאני עושה, בשילוב שני הכוחות האלה, בהשלמת שני הכוחות האלה, בחיבור ביניהם למשהו שייצא ממנו תמיד איזון.
כמו שיש איזון באטום, במולקולה, בכל דבר חי, ואחר כך מעל האיזון הזה מגלים עוד חיסרון נוסף להגיע לאיזון גבוה עוד יותר, ובאופן זה מתפתחים ממצב שלם למצב יותר ויותר שלם, כך גם אנחנו מתפתחים. זה התהליך שנמצא לפנינו.
בשביל מה אנחנו צריכים את כל התהליך הזה? העיקר הוא שתתפתח בנו מודעות למי אנחנו ובאיזו מערכת אנחנו קיימים באמת. ואז כשאנחנו חודרים לתוך הטבע על ידי הכוחות הפנימיים שלנו, כשאנחנו כך מסדרים את שני כוחות האלה, אז אנחנו מתחילים להרגיש את השלבים הנסתרים מאיתנו, הכוחות, המרחבים, שעכשיו אנחנו לא מסוגלים להגיע אליהם.
ואז אנחנו יוצאים למערכת כוחות שנמצאת למעלה מהזמן, מהתנועה, מהמקום. אנחנו יוצאים להשגות, לכאלה מילויים פנימיים בתוך הרגש והשכל שלנו, שאין שום קשר למציאות הגוף שלנו. כי הכל מתרחב רק בתוך ההשגה, רק בתוך המודעות החדשה שאנחנו רוכשים, והגוף שלנו כביכול הוא רק איזה מן היבט של הכוחות האינסטינקטיביים, ההתחלתיים שלנו כדי לתת לנו להגיע לדרגת האדם.
ולכן אנחנו צריכים לתת חשיבות לתקופה שלנו, לאותם המצבים שאנחנו עכשיו נמצאים בהם, עד כמה הזמן שלנו, המצב שלנו הוא מיוחד, למה שאנחנו הגענו. אנחנו הגענו ממש ללידת עצמנו כאדם, הדומה לטבע. ולכן לפנינו יש עכשיו התפתחות יפה, טובה, בהבנה, בהשגה, רק לחיים הטובים ללא שום הגבלות. זה לפי מאמר של בעל הסולם "מבשרי אחזה אלוה". מתוכי אני אגלה את העולם החדש, או מתוכי אני אגלה את הטבע הכולל.
אורן: בדברים האחרונים שלך אמרת, שכל הסיפור של ההתפתחות שלנו זה כדי שנתפתח בנו מודעות למי אנחנו. אם כך מי אנחנו?
אנחנו לא חיות שחיות בתוך הגוף ורוצות למלא את הגוף. אנחנו לא יצורים אגואיסטיים בלבד, שאנחנו צריכים למלא את האגו שמשחק איתנו ודוחף אותנו לכל מיני מטרות כוזבות, שאנחנו בזה רק סובלים כל החיים שלנו ו"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"1.
אורן: מה פירוש?
שאף אחד לא מרוצה מהחיים האלה, וכשהוא נפטר הוא לא לוקח איתו כלום. ואנחנו מגיעים עכשיו למצב שאין לנו כלום באמת. עוד לפני שאנחנו נפטרים אין לנו כלום. אלא אנחנו בפוטנציאל שלנו יצורים מאוד מיוחדים, שנמצאים בגובה העליון של הטבע, שיָצר ועיצב את כל היקום וההתפתחות על פני כדור הארץ ואותנו כתוצאה מהתהליך הנפלא הזה. זה האדם. זאת ההתפתחות.
ומטרת ההתפתחות, בטוב או ברע חייבת להיגמר בזה שכל אחד ואחד מגיע לכך שהוא משיג את כל הטבע הכולל, הוא מזדהה איתו, נמצא איתו באיזון, בשלימות, בחיבור, מה שנקרא אצלנו בדביקות. שכל התכונות של האדם יהיו בדיוק בנתינה, בשימוש בכוח הנתינה, כמו הטבע. ואז אנחנו נראה שכל ההתפתחות שלנו עוד לפני שנוצר כדור הארץ ואחר כך בתקופות הדומם, בתקופות הצומח, בתקופות החי ואחר כך בהתפתחות האדם, כל הצורות הללו עד היום הזה, כשאנחנו מתחילים עכשיו כניסה לעולם החדש, לעולם של השפעה, כל ההתפתחות באגו, בעולם הקבלה, בלקבל בלבד, הייתה הכנה לדרגת האדם, שעכשיו אנחנו עומדים לפתח בנו.
אורן: דיברת הרבה על איזון בין שני הכוחות האלה, כוח הקבלה וכוח הנתינה.
אנחנו רואים את זה מתוך הגוף שלנו, מתוך כל המערכות שאנחנו לומדים בטבע. בזה תלויה הבריאות, האיזון באקלים, בכל מיני מערכות בחברה, בכלכלה. איזון זה נקרא בריאות. אבל איזון הוא בכל מיני רמות. בדרגת דומם הוא מביא לי רוגע, בדרגת הצומח הוא מביא לי בריאות, וגם בדרגת החי וכן הלאה. אבל איזון הוא תמיד דינאמי. מאיזון קטן לאיזון גדול יותר.
אנחנו צריכים להסתכל על המדרגות. למשל אותו התפוח שמתפתח, הוא מתפתח מאיזון קטן לאיזון גדול יותר, ועוד יותר גדול, עד שנעשה בשל. אבל גם בדרגות הקודמות, בכל מצב ומצב, הוא נמצא באיזון חלקי. ואז היה מתגלה בו חוסר איזון כלפי מצב הבא, וחוזר חלילה. וכך מגיעה ההתפתחות.
לכן גם אנחנו צריכים לראות מה עכשיו אנחנו יכולים לעשות כדי לאזן את עצמנו, במצב שכל האנושות היא כפרי רקוב, מה חסר לנו? איזה כוח איזון חסר לנו? ואז אנחנו רואים שאנחנו צריכים להוסיף לכוח האגו, הקבלה שלנו, את כוח ההשפעה. ואם אנחנו נאזן את שני הכוחות הללו, אז אנחנו נחיה בשלום, בבריאות, במשפחה, במדינה, בכל העולם. זה מה שחסר.
ומאיפה אנחנו לוקחים את זה? רק על ידי הסביבה הנכונה אנחנו יכולים ללמד כל אחד ואחד איך לרכוש את כוח ההשפעה שעוזר לו בצורה אישית, בחיים האישיים, וגם עוזר בחיים החברתיים ואחר כך בחיים האנושיים לכל הציוויליזציה שלנו.
אורן: אם הבנתי את הדימוי, אמרת שההתפתחות לוקחת אותנו עכשיו מעולם הקבלה לעולם הנתינה. זאת אומרת שעד היום חיינו אלפי דורות בעולם שהוא מונע מתוך הכוח הזה, כוח הקבלה, ועכשיו הצעד הבא שלנו בהתפתחות האנושית זה לעבור לעולם הנתינה.
נכון. זה רק נקרא "עולם הנתינה", גם בעולם הקבלה היה כוח הנתינה. אבל בכוח הנתינה הזה היו משתמשים לצורך הקבלה.
אורן: אם תוכל להסביר כי זו בדיוק השאלה שלי.
לא יכול להיות רק כוח אחד. רק השאלה מי הקובע, מי בראש. אם כוח הקבלה קובע, אז כוח הנתינה נמצא כמשרת אותו. כי אני מוכן לתת קצת כדי לקבל יותר, כי אני מוכן להשקיע במשהו כדי להרוויח. כל דבר מתפתח רק כדי להוסיף עוד ולהוסיף לעצמו.
בכל הדומם הצומח והחי בעולם שלנו, ובאדם שהוא חלק מן החי, היתה התפתחות על ידי שליטת כוח הקבלה על פני כוח ההשפעה. בכל הדברים האלה אנחנו לא רואים, אבל באדם זה במיוחד בולט כי הוא האגואיסט, הוא ממש משתמש בכוח הזה לרעת הזולת. אצלו, עד כמה כוח הקבלה נמצא יותר בשליטה על הכוח השפעה, זה בולט. אבל גם בצורות שהן פחות מזה, בדומם צומח וחי. באדם זה יותר בולט וזה יותר מובן. כל דבר שאנחנו עושים, זה סך הכל רק כדי למלא את עצמנו, רק כדי להרוויח. אם אני לא רואה רווח אני לא מסוגל לעשות שום דבר. מצד הטבע אני בנוי בצורה כזאת, שאין לי שום סיכוי לעשות איזו פעולה אם אני לא מקבל מזה תענוג, זאת אומרת רווח. זה מורגש אצלי כתענוג, כמילוי, כעודף על פני ההשקעה שלי. ההשקעה שלי היא נתינה, הקבלה חייבת להיות יותר מהנתינה. זה נקרא שכוח הקבלה שולט על כוח הנתינה.
ולכן בסופו של דבר הגענו בצורה כל כך מופרזת לשימוש בכוח הקבלה, שהוא שולט על כוח הנתינה, שאנחנו כבר ללא שום חשבון רוצים להרוויח מכולם. זאת אומרת אני מוכן להרוג את כולם, אני מוכן למכור את כולם, אני מוכן להרוס את הכל, רק לקבל גרם של מילוי, גרם של תענוג, ולא להתחשב באף אחד בשום צורה. עד כדי כך גדל כוח הקבלה על פני כוח ההשפעה. ההבדל ביניהם הוא גדול מאוד. וכשהגענו לאיזו רמה כזאת, שההבדל ביניהם הוא כל כך גדול, אנחנו פתאום ניתקנו כביכול את כוח ההשפעה מכוח הקבלה, ואז אנחנו מרגישים משבר ואי יכולת להתקיים הלאה.
כי כוח ההשפעה בכלל לא מתקרב לכוח הקבלה, הוא לא יכול לעזור לו יותר איכשהו להתפתח הלאה. האגו גדל עד כדי כך, שהוא לא מאפשר לי להשפיע במקצת לאחרים כדי להרוויח. אני רוצה הכל לעצמי. הוא לא מאפשר לי לסבול אדם לידי כדי לבנות משפחה. הוא לא מאפשר לי לסבול את הילדים כדי שיהיו לי. על כל דבר אני צריך לשלם בויתור, בהתחשבות, בהשפעה הדדית, ואני לא מוכן. עד כדי כך כוח הקבלה שלי נעשה יותר גדול מכוח השפעה.
ואנחנו רואים את זה בעולם, בכל מקום, בכל רמות החיים שבאדם. על כל דבר אני חושב רק איך מקסימום להרוויח, עד כדי כך שלא לשלם אלא לגנוב. ואז אנחנו מייצרים כל מיני מערכות איך אפשר לגנוב ושזה יהיה חוקי. אנחנו מעוותים את החוקים, בונים בצורה כזאת ממשלה וכל מיני יחסים בציבור, וכל זה אך ורק כדי מקסימום לקבל.
אנחנו מגיעים לכזאת צורה, שאני לא יכול להתחשב באף אחד, לא במשפחה, לא בחברה, לא במדינה, לא בילדים, ולא באנושות. לכן בא המשבר הזה בחינוך, בתרבות. בטבע אני בכלל לא מתחשב. מה זה טבע? אני מוכן לעשות מה ש"בא לי". אני זורק הכל לים, אני זורק הכל ליד הבית שלי, לא אכפת לי. ארבע הקירות האלה זה מה שחשוב לי. מהאוזון לא אכפת לי, שיחשבו אחרים.
האגו שלי לא מאפשר לי לעשות חשבון לעוד יום, כי הוא תמיד בודק רק מה יש לי כאן ועכשיו. יש לי משהו או לא? אם אין, לא אכפת לי מה שיהיה. אל תגיד לי "מחר", אני לא רואה, לא שומע, עד כדי כך. פעם לפני מאה שנה, לפני חמישים שנה, אנשי כלכלה ופיננסים היו מתכננים מראש לחמש, לעשר, לעשרים, לעשרים וחמש, ואפילו לחמישים שנה תוכניות בהתפתחות המדינה. היום אין דבר כזה. היום לא יודעים מה יקרה מהיום למחר. חוסר התחשבות מביא אותנו לחוסר התמצאות. זה האגו ששבר לנו את המערכות, ואפילו הקשר שהיה לנו בין כוח השפעה וקבלה, לא קיים עכשיו. לכן אנחנו לא יודעים איך להתקיים הלאה.
הפתרון הוא, ליצור מהמערכת החברתית שלנו מערכת כזאת שתעזור לנו, שתדחוף, שפשוט תלמד אותנו איך להגדיל כוח השפעה, כי בלי זה אין חיים. כוח השפעה זה כוח החיבור, ואין לי חיבור במשפחה, אין לי חיבור עם אחרים, אין לי חיבור עם ילדים, ואין לי גם חיבור בכל החברה האנושית. אני בסופו של דבר ממית את עצמי ואת החברה, מתוך זה שאני לא משתמש בכוח השפעה.
ולכן, בשבילנו היום, קנִיית הכוח הזה זה דבר הכרחי. זה פשוט חיים או מוות. ולכן בא המשבר, שמראה לנו איפה אנחנו נמצאים. אנחנו בנינו את המצב הזה, רק עכשיו אנחנו צריכים לבקר אותו, לראות אותו, לבדוק אותו. מה חסר? חסר כוח השפעה. איך מגבשים אותו? רק על ידי בניית הסביבה הטובה, סביבה מלאכותית, כי אין כזה דבר. אנחנו צריכים לבנות אותה בצורה מלאכותית, שהסביבה הזאת, תיתן לנו דוגמא, שהיא תלחץ עלינו, תדרבן אותנו, שאנחנו נוכל להיות קצת המשפיעים. ושהחברה הזאת תתייחס לכל אחד ואחד מאיתנו, וכאילו תזהיר אותנו "אם לא תשפיעו לא תקבלו. וחוץ מזה שלא תקבלו, אנחנו נוריד אתכם ממה שאתם מרגישים, אתם כלום, אתם אפס, אנחנו מזלזלים בכם, אנחנו דרך הילדים ודרך מישהו שהוא חשוב בעיניכם, דרך האנשים האלה נשפיע עליכם". אנחנו נפגע בכל אדם ואדם, בהרגשת הכבוד, בהרגשה העצמית שלו שהוא כאילו אדם. אנחנו נראה לו שהוא בעינינו, בעיני החברה, ממש נבזה, מלוכלך. שאנחנו פשוט מרחיקים אותו מאיתנו, לא רוצים להיות איתו.
בצורה כזאת, נחייב את האדם לחשוב על קניית כוח השפעה. שילמד מה זה, שירצה שיהיה לו, כי אז יקבל את ההיפך, יחס מהחברה, הערכה. כי אין לנו ברירה, אנחנו צריכים ללמוד, מה זה נקרא משפיע. אני שבא ללמוד, מעוניין שהסביבה הזאת תעבוד עלי בשני המישורים האלה, מצד אחד עם המקל נגד האגו שלי, שיבזה אותי, ומצד שני שיעודד אותי. ואז אני מתחיל לקבל באגו שלי, על ידי האגו שלי, הערכה לכוח שהוא נגד האגו, לכוח השפעה. אם אני אפעיל כוח השפעה, אני אקבל, אני אקבל את המילוי, הערכת הסביבה. הם יתקרבו אלי, הם לא יפגמו באגו שלי הגדול, לא יבזו אותי.
זאת אומרת, אנחנו רואים כאן, שאנחנו דווקא פועלים על האגו, שהוא גדל, שהוא נמצא בכל אחד ואחד בצורה מופרזת. ורק על ידי הסביבה, אנחנו יכולים להפעיל חינוך כזה על האדם. זה נקרא "החינוך האינטגרלי". אנחנו מחנכים אותו להיות אינטגרלי, קשור לכולם, מחובר לכולם.
וכשהוא מתחיל להרגיש הערכה בכוח ההשפעה, שעל ידי כוח ההשפעה הוא קונה לעצמו סביבה שמכבדת אותו, הוא מקבל כבוד, קנאה, מתחילים לקנא בו, עד כמה שהוא גַדָל, עד כמה שהוא נעשה מוערך על ידי הסביבה, אז רואים שהוא מתחיל להעריך כוח השפעה. לָמה? על ידי כוח ההשפעה, שהוא מראה לאחרים שיש לו, הוא מקבל כבוד, הוא מקבל מעמד. כלומר, האדם האגואיסטי מתחיל להעריך את כוח ההשפעה, וזה מה שנעשה על ידי הסביבה הנכונה.
ואז, במידה שיש לו את כוח ההשפעה הזה, הוא מתחיל להראות כלפי הסביבה כאדם הגדול. זה הכל תלוי בסביבה. הסביבה היא כמחנך, או כאמא ואבא כלפי התינוק, או כמורים ומחנכים ומטפלת ליד הילד, או כמורה ליד הנוער, או כחברה גדולה אנושית כלפי כל אחד ואחד. החברה מתייחסת אליו בהתאם לכמה שהוא מתקדם. ואז על ידי שימוש בשני הכוחות האלה, קבלה והשפעה כלפי הסביבה, הוא מתחיל לקנות את האמצעי איך לחדור לתוך עצמו לתוך החברה ולתוך הטבע. הוא מתחיל להבין מה קורה כאן, במישור הכוחות. זו פסיכולוגיה פנימית שלו ושל הסביבה ושל הטבע.
על יד זה, הוא ממש מתחיל להרגיש איך שני הכוחות האלה פועלים בכל המציאות. איך הם עובדים בדומם, בצומח, בחי, בתוך האדם, בתוך הסביבה, בתוך המשפחה, בכל דבר. הוא מתחיל לעבוד עם שני הכוחות האלה כמו בעל בית עליהם, ועל ידם הוא חוקר את הכל ורואה את הכל. הוא נכנס ברשת שקושרת את כל המציאות, כי הרשת הזאת היא סרוגה משני הכוחות האלה.
ואז הוא מבין את כל תוכנית הבריאה, את כל התהליך שעברנו ולאן זה הולך. כי אנחנו רואים שהכל נמצא בתהליך מסוים. רק עכשיו אנחנו לא רואים, בגלל שאנחנו נמצאים רק בכוח קבלה אחד. וכשהוא מתחיל להשתמש בעצמו בשני הכוחות האלה, זה מקנה לו כלי כמו למדען, לבדוק את כל מה שקורה בטבע. הוא נעשה ממש בעל הבית על הגורל שלו ועל כל מה שקורה. וכל זה על ידי העלאת המודעות.
אורן: דברת קודם על כך שהאדם היום מוכן להרוג את כולם כדי לקבל גרם אחד של תענוג.
זה כביכול מוגזם אולי, אבל זה לא מוגזם. אם היית מביא את האדם למצב מיוחד כזה ושלא תהיה לו בחזרה שום בעיה, אלא גרם אחד של תענוג בטוח יהיה לו, ושום גרם רע חוץ ממנו, אז ודאי שיעשה זאת. אדם בנוי בצורה כזאת, שהוא מגיע לאגו, שלא מסוגל להתחשב באף אחד. זה לא שהוא טוב או רע. בסופו של דבר, זה סיום ההתפתחות האגואיסטית שלנו. כך היא מסתיימת בזה.
אורן: האם זה נכון לגבי כל אדם או רק לאגואיסטים במיוחד?
זה נכון לכל אדם, אבל אנחנו לא צריכים להגיע למעשים האלה. אם אנחנו כבר רואים את ההתפתחות ואת תהליך, אז "חכם עיניו בראשו"2, "חכם רואה את הנולד"3. אנחנו יכולים כבר לצפות מראש בסוף התהליך. בשביל מה לנו להביא את האנושות למצב שיתחילו לאכול זה את זה? שיתחילו ממש להשמיד זה את זה? אלא אנחנו יכולים כבר עכשיו מהמכה הקטנה, כמו ילד חכם, להבין שלא כדאי ולהחליף את ההתנהגות.
אורן: בהתייחסות שלך למצב העולם היום הגדרת ש"חוסר התחשבות מביא אותנו לחוסר התמצאות", האם בעיניך זה סיכום?
לא, זה לא סיכום, זו פשוט תוצאה, שחוסר התחשבות, זאת אומרת, אי יכולת להשתמש באיזון בשני כוחות קבלה והשפעה, מביא אותי לחוסר התמצאות, היכן אני נמצא.
אורן: האם תוכל להסביר שוב. כי קודם אמרת מחוסר התחשבות לחוסר התמצאות. ועכשיו אמרת קצת אחרת?
חוסר התחשבות זה נקרא, שאני לא מאוזן בין כוח ההשפעה לבין כוח הקבלה בי, ולכן אני לא יכול להתחשב באף אחד ביחסים שלי עם הזולת. מתוך כך שיש בי חוסר איזון פנימי בכוח קבלה והשפעה, אני גם לא מבין איפה אני נמצא, כי אני מסתכל דרך הכלי שלי. אם הוא לא מאוזן, אם כולו עקום, אז אני רואה את העולם עקום ואני לא מבין מה קורה.
אנחנו רואים זאת, לפי השליטים ואנשי כלכלה ופיננסים, שלא יכולים למצוא דרך בעולם שלנו ולא ימצאו. הם יתעסקו בכל דבר שרק אפשר כדי להרחיק בצורה כלשהי את הסוף. בכך הם מורידים אותנו ממש למצב גרוע יותר ויותר, עד שיצאו מיליוני אנשים לרחובות ויתחילו מהומות, עד מלחמות עולם, מגיפות, מכות טבע ועוד, ועוד.
כי אם אנחנו מדברים על עולם הכוחות, אנחנו נמצאים בכוח הגבוה ביותר. וכשאתה רוכש את כוח האיזון הגבוה בדרגת האדם, אתה מבין שאתה נמצא במערכת בדרגה העליונה שלה. ואתה על ידי האיזון בך, גורם איזון לכל יתר הרמות של החי, של הצומח ושל הדומם בכל המציאות. כי אתה נמצא בדרגה הגבוהה ביותר, בכוח, במודעות, בכוח האיזון בין הכוחות העדינים ביותר שבטבע, בכוח המחשבה. שכל יתר הכוחות שהם פחות מאותו כוח המחשבה, הם כוחות חומריים שמופעלים על ידי כוח המחשבה.
לא כוח המחשבה שלנו, אלא כוח המחשבה שנמצא בטבע, התוכנית הכללית, אותו מנוע שעובד וסובב את הכל יחד. יוצא שאנחנו עכשיו נמצאים בנקודה מיוחדת מאוד בהתפתחות שלנו, שעד כה הטבע שלט בנו והביא אותנו לנקודה התחתונה של ההתפתחות, ועכשיו עלינו להתחיל לעלות ולרכוש את הכוח שנמצא בטבע, את כוח האיזון בין טוב לרע, מהאגו או הרצון לקבל עד הרצון להשפיע, כוח השפעה וכוח קבלה. שאם אנחנו מקבלים את המכשיר הזה ביד, שמשלב בין שני הכוחות, אנחנו מתחילים לשלוט על כל הטבע שנמצא לפנינו, באותה מערכת שאנחנו נמצאים. כי אנחנו נעשים באותה מערכת האלמנט האקטיבי, החי, הזז, המתפתח, המביא לכל המערכת הזאת חיוּת. אתה יכול לקרוא לזה "אור". כל המערכת לפי זה מתחילה לחיות, אתה מתחיל להחיות את המערכת.
אורן: דיברת על כך שבהתפתחות החדשה הזו שמצפה לנו, לא מתפתח בי רק כוח הנתינה, גם כוח הקבלה שלי יגדל, הוא לא יירדם.
בהתאם לכוח ההשפעה שאתה מפתח, יגדל בך עכשיו כוח קבלה חדש, לא קטן אגואיסטי שברמת החי השתמשת בו, ברמת האדם של העולם הישן. אלא עכשיו מתפתחים בך שני כוחות יחד, של האדם בעולם החדש. כי עד כה שהתפתחת בצורה אינסטינקטיבית כמו חי, התפתחת כל הזמן רק עד דרגה שהיא בלתי נסבלת. עכשיו שאתה הולך לפתח את כוח ההשפעה שלך כלפי הסביבה.
אורן: האם השפעה זה כמו נתינה?
כן, נתינה והשפעה הם אותו דבר, אבל השפעה כוללת יותר. נתינה, התחשבות, התקרבות, תמיכה, חסד, עד אהבה הכוללת את כל יתר הביטויים של ההתקשרות, השתתפות ברצון הזולת, זה נקרא "כוח השפעה". אז ברגע שאני מתחיל לפתח בי את הכוח הזה, גדל לידו, כנגדו, הכוח השני, כוח הקבלה, שעוזר לי להשפיע. כי בי בעצמי, אין מה לתת לאחרים, אין במה להתקשר אליהם, אלא דווקא שאני לוקח את כל כוח הקבלה שלי ומשתמש בו כדי להשפיע לזולת.
אורן: זה לא מובן.
אני נוצר על ידי הטבע ככוח קבלה בהתפתחות מתחילת היקום ועד היום הזה. עכשיו השאלה היא, איך אני הולך להשפיע לזולת, לחברה שאומרת לי "אם לא, אנחנו לא מקבלים אותך, אתה כלום, אתה אפס, אנחנו פשוט לא רוצים אותך. אתה פרא אדם, אתה נבזה, אתה מלוכלך". כך מבזים אותי לעיני הילדים, לעיני האישה, לעיני הקרובים, לעיני כל מה שיקר לי כאגואיסט שיש סביבו איזו חברה שחשובה לו.
אני מקבל מכולם הרגשה כזו, "פשוט, חבל שאתה קיים", עד כדי כך. ואז אני מתחיל להבין שכדאי לי להיות המשפיע. על ידי מה אני משפיע? על ידי אותו כוח הקבלה שיש לי, שאני מצרף אותו להשפעה. זאת אומרת, שיש לי את האגו הגדול שהייתי מרוויח, יש לי את האגו הגדול שהייתי בונה, שהייתי עושה משהו, ועכשיו אני משתמש באותם כוחות לטובת הזולת, זה נקרא כוח ההשפעה.
אורן: איך אנחנו מסכמים את השיעור של היום?
אנחנו יכולים לסכם את השיעור של היום כך, שעל ידי קניית כוח השפעה, אני מקבל בתוכי יכולת לראות את כל העולם בצורה שקופה. לדעת מה קורה, לסדר את עצמי, את המשפחה, את החברה הקרובה והרחוקה, את כל החיים שלי בצורה אידיאלית. עד כדי כך, שאני מגיע למצב, שאני מאושר ומרגיש מציאות נצחית, נכלל בה, ומגיע לדרגת האדם שכדאי לי לחיות, כדאי להתקיים, כדאי ללדת ילדים, כדאי הכל. אני גם מרגיש סיפוק, מרגיש מילוי, וכל זאת על ידי קניית כוח השפעה בעזרת הסביבה הנכונה.
אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה גם לכם שהייתם איתנו, תבואו למפגש הבא. עד אז כל טוּב ולהתראות.
(סוף השיחה)