הכוח שדוחף אותנו קדימה במשך האבולוציה מפתח בנו רצון לקבל. שנרצה יותר לרכוש, להבין, לדעת. כך אנחנו מתפתחים מדור לדור, משנה לשנה. בכוח הקבלה. רוכשים ידיעות על העולם שלנו, משתלבים בו, משתדלים לשלוט במה שנעשה.
הבעיות מתחילות מחוסר איזון בין האדם לסביבה. כשמקבלים כל הזמן לעצמנו, ללא חשבון או מגבלה, מזיקים לזולת ולחברה. כך יוצא לנו עולם לא מאוזן, שחסר בו כוח השפעה. כוח של נתינה, של השתתפות, עד לרמה של אהבה.
הבירור הזה החל לתפוס תאוצה משנות השישים. אנשים התחילו לזהות את סוף ההתפתחות האגואיסטית. הם הבינו שלא נוכל להמשיך להתקדם ברצון לקבל בלבד, כשכל אחד רואה רק את עצמו ולא מתחשב בסביבה, וגם אם נותן משהו למישהו זה רק בחשבון, מודע או שלא מודע, שייצא לו יותר בחזרה.
במקביל התעורר גם הרצון להרגיש את הטבע יותר לעומק, לחדור לעומק התמונה, והגיעה הכרה שזה דורש תכונות ואיכויות שאין בנו מלכתחילה.
כנראה שחסר לנו כוח השפעה, כוח כמו של אימא טבע, כוח נתינה שממנו נולדת ההתפתחות כולה. הרי כמו שאנחנו כלפי הילדים שלנו, כך הטבע כלפינו. ואנחנו מצידנו, מהי התגובה? אנחנו מקבלים מהטבע הכול, נהנים ממנו, אבל האם אנחנו דומים לו? ממש לא. בהופכיות גמורה.
וכשחושבים על עצמנו, על מהות החיים, על התהליך שאנחנו עוברים, עולה השאלה האם יש איזו מטרה שאליה צריכים להגיע? נראה שלכל התפתחות בטבע יש מטרה כלשהי, ולנו, לאנושות כולה? האם נוכל לחקור כזו שאלה? אם נמצא לה תשובה, נדע לכוונן את עצמנו בהתאם כבר מעתה, ולהתקדם לחיים טובים במלוא מובן המילה.
ובכן, כל הטבע במהותו הוא שני כוחות, כוח המשפיע וכוח המקבל. בגוף שלנו, בכלל היקום, הכול זה כוחות.
מתחילת ההתהוות שני הכוחות הללו התפתחו יחד, התקשרו ביניהם בכל מיני שילובים, והולידו צורות חיצוניות של חומר. חלקיקים שליליים וחיוביים, אלקטרונים ופרוטונים, חיבורים ביניהם יצרו אטומים, מולקולות, אחר כך תרכובות שונות בטבע הדומם.
בהשלמה הדדית המשיכו הכוחות להתפתח ויצרו תאים חיים. בעולם הצומח רואים כבר תנועה, ספיגת אנרגיה וחומר, לצד פליטה. בהמשך שילוב הכוחות נעשה מורכב יותר, ונוצר עולם החי. שם כבר רואים תנועה עצמאית של כל פרט, חיפוש מזון ותנאים למחיה ורבייה. כל יצור מתאים את עצמו לשינויים שמתחוללים בסביבה.
במבט כולל רואים שטבע המשפיע, הנותן, התומך, המספק, הוא כוח יותר נסתר, יותר פנימי. והטבע שיותר בולט לעינינו, הוא טבע המקבל. ואם בדומם, בצומח ובחי ההתפתחות נעשתה לפי תוכנה פנימית, כך גם במין האדם משך מאות אלפי שנים. אבל היום, כאמור, מורגש שהגענו לאיזה גבול. שמיצינו את כל ההתפתחות בכוח המקבל, והתקדמות הלאה דורשת שנוסיף לעצמנו מהכוח המשפיע, הנותן, המחבר, האוהב.
איך נעשה זאת? מי ילמד אותנו?
עד כה הורגלנו להשתמש בכוח המפריד, כמה שאדם היה נבדל מהאחרים, יותר מהם, ניצח אותם, כך הוא נחשב למצליח. וכעת צריכים להשתכלל, ללמוד לעבוד גם עם הכוח השני שבטבע, כוח ההשפעה. לשלב אותו עם כוח הקבלה, כדי להתעלות יחד לדרגת התפתחות חדשה במהותה.
דוגמא לשני כוחות מנוגדים אפשר יהיה למצוא ביחסים שבינינו לבין החברה. אני והזולת, אני והאחרים, אני והאנושות. אם נבנה לעצמנו חברה שתקרין לנו ערכים של השפעה, של חיבור, של נתינה, ואז נחקור את היחס שלנו כלפי האחרים ואת היחס שלהם כלפינו, נוכל לאסוף נתונים וללמוד משהו על כוח ההשפעה שאנחנו צריכים לרכוש, לעומת כוח הקבלה.
בהדרגה, נלמד להשתמש בתכונות כמו קנאה, תאווה, כבוד, בצורה מיוחדת שתקדם אותנו להשפעה. זה תלוי בכך שבחברה הסובבת אותנו ישתנה סולם הערכים לכיוון הזה. אנחנו יצורים חברתיים, ותמיד רוצים להיראות יפה כלפי מה שהחברה מכבדת. ככל שנתפתח כך, אנחנו נראה איך כוח ההשפעה יהפוך לכוח השולט, הגדול, הקובע את כל הפעולות שלנו, את כל צורות היחסים שלנו, את כל המחשבות והכוונות שלנו זה כלפי זה.
מה נרוויח מכך? קודם כל, חברה בטוחה יותר, בריאה יותר, חסכונית יותר, חברה שבה כולם דואגים לכולם כמו במשפחה טובה. יחס כזה ישנה את חיינו מהקצה אל הקצה, ישפר כל תחום בעולם ההרוס של היום.
ומעבר לכך, וזה הדגש החשוב, ככל שנרכוש כוח השפעה, אנחנו נתחיל להרגיש ולהבין את הטבע כאימא שלנו. כמו תינוק שנעשה לילד, אחר כך לנער ולאדם בוגר, כך אנחנו, מתוך שנהיה משפיעים כמו הטבע, נתחיל להרגיש את הכוחות הפנימיים שישנם בטבע. הכוחות שעומדים מאחורי החומר.
הרי מהו החומר שאנחנו רואים? אם מפרקים אותו רואים אטומים, אחר כך חלקיקים, ואחר כך כוח. בסופו של דבר עומד שם כוח. זה מה שהפיזיקאים בודקים ורואים במאיצי החלקיקים ובמכשירים אחרים.
וכאן אנחנו רוכשים את הכוחות היסודיים, כוח ההשפעה וכוח הקבלה שנמצאים בבסיס כל חומר. אנחנו נכנסים לתוך החומר, לתוך הבריאה, ורואים איך בשילוב שני הכוחות הללו הכול בנוי, מורכב, מחובר בחכמה נפלאה. אחר כך מבינים אפילו יותר לעומק, מעבר לכוחות הללו ופעולותיהם, את תוכנת ההפעלה שלהם.
רכישת שני הכוחות הללו והאיזון שלהם בתוכנו, מביאים אותנו להכרת הטבע, האימא, הכוח הכללי שפועל, מייצר את החיים, מוביל אותם לאיזו תכלית שאותה נוכל כנראה לגלות.
כל זה עוזר להבנת החיים שבהם אנחנו מצויים עכשיו. אנחנו מתחילים לראות הכול בצורה שקופה, לחדור לתוך כל מה שקורה לנו, מסביבנו ובתוכנו, לראות הכול כשילוב בין הכוחות.
וזה לא ידע חיצוני, כמו שרכשנו עד כה כשהיינו בכוח קבלה בלבד, אלא השילוב של שני הכוחות והתכונות החדשות שאני רוכש כתוצאה ממנו, מקנים לנו כלים פנימיים. לא כלים חיצוניים, כמו שיש לפיזיקאים, כימאים ומדענים אחרים, אלא בפנים, בתוכנו, אנחנו מרגישים את כל הטבע ואת עצמנו כחלק אינטגרלי ממנו. מתחילים לראות, לחיות, להיכלל בכל התהליך הגדול הזה. להיות בו.
וגם את עצמנו אנחנו כבר מרגישים לא ברמת הגוף המוצק, הבשרי, ולא ברמת הצומח והדומם שבו, אלא מבחינת הכוחות שפועלים בו, והאופן שבו הם נמצאים בסינרגיה עם הטבע הכללי, הגלובלי.
וכשהאדם כך מגלה את המערכת הפנימית, של הכוחות האישיים שלו, של הסביבה, ושל כלל הטבע, הוא רואה את עצמו כחלק אינטגרלי מכל המערכת הזו. מחובר אליה. בזה הוא מגיע לידיעת הטבע לעומקו, ומרגיש את הנצחיות והשלמות שבטבע.
זו, למעשה, היא מטרת ההתפתחות שלנו מהעידן החדש שאליו אנחנו נכנסים, ולשנים הבאות. וצריכים רק להבין שיש הבדל גדול בין החיים החדשים הללו לבין מה שהיה עד כה. לאורך ההיסטוריה התקדמנו בצורה די אינסטינקטיבית, כי תמיד הוביל אותנו כוח אחד, כוח הקבלה, וגרם לזה שבכל מקום ראינו איך נוכל לקבל יותר ויותר. ועכשיו, צריך לפתח בעצמנו גישה של להתחשב, להתחבר, להשלים, להשתלב יותר ויותר.
ככל שאנחנו מפתחים את כוח ההשפעה, גם כוח הקבלה גדל אבל בצורה חדשה, בצורה שהיא לעומת כוח ההשפעה. ואז שני הכוחות הללו משלימים זה את זה בדרגה יותר גבוהה, ויש בזה עבודה יצירתית. ההתפתחות היא על ידי הבנה, הרגשה, השגה, בירור, ביקורת, תיקונים שאנחנו עושים בשילוב בין שני הכוחות, בהשלמה ובחיבור ביניהם, למשהו שיוליד איזון יותר מתקדם. וכך אנחנו מתפתחים ומתפתחים, משלם ליותר שלם, ועוד יותר.
כתוצאה מכל התהליך הזה מתפתחת בנו מודעות של מי אנחנו, ובאיזו מערכת אנחנו באמת קיימים. וכשאנחנו חודרים לתוך הטבע על ידי סידור שני הכוחות הפנימיים, אנחנו מתחילים להרגיש מרחבים שעכשיו אנחנו לא מסוגלים להגיע אליהם.
אנחנו יוצאים למערכת כוחות שנמצאת מעל זמן, תנועה ומקום. להשגות רוחניות, למילויים פנימיים בתוך הרגש והשכל שלנו שאין להם שום קשר למציאות הגוף שלנו. למה? כי הכול מתרחב רק בתוך ההשגה, בתוך המודעות החדשה שאנחנו רוכשים. הגוף שלנו מתברר אז כהיבט מסוים של הכוחות האינסטינקטיביים, ההתחלתיים, שניתן לנו רק כדי שממנו נתפתח הלאה.
בשורה התחתונה, אנחנו חיים בזמן מיוחד, במצב מיוחד, מתקרבים לשלב של הולדת עצמנו כאדם שדומה לכל המערכת האדירה של הטבע. בפנינו התפתחות נפלאה, בהבנה, בהשגה, לחיים טובים יותר ויותר, ללא שום הגבלה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 12 – bit.ly/45MR9Xr