חיים חדשים
שיחה 426
האנטי ישראליות שבתוכנו
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.14.08 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לערוך דיון מיוחד עם הרב לייטמן בעקבות המצב שהמדינה נמצאת בו. יש בתוך המצב שאנחנו נמצאים בו כל מיני דעות כאלה ואחרות, ואנחנו נרצה לדעת איך אפשר להכיל את כל הדעות השונות האלה, ולמצוא את נקודת הקשר והחיבור מעל כל הדעות.
טל: אנחנו חווים עכשיו מצב של הרבה מאוד לחץ, איום מאוד גדול מבחוץ. אנחנו יודעים שבעם שלנו, כרגיל, חוץ מזה שאנחנו מתמודדים מול איום פיזי, חוץ מהמלחמה הזאת, מתקיימת במקביל גם איזו מלחמה תודעתית, מלחמה על דעת הקהל העולמית שהתחוללה פה וממשיכה להתחולל עד עכשיו. ראינו בעולם עכשיו שאנחנו די מפסידים במאבק הזה, יש הפגנות ענק נגד ישראל בכל העולם, ממש בכל העולם. העיתונות מאוד מבקרת ומציגה את ישראל כמדינה ללא מוסר, ללא ערכים, ממש תאבת דם. משהו שמאוד רחוק מאיך שהרבה מאיתנו חווים את עצמנו ואת המדינה שלנו. ולבסוף אנחנו גם עדים לעלייה מאוד גדולה של מקרים אנטישמים בעולם, שאומרים שלא היה מצב כזה מאז שנות שלושים, זה מצב מאוד קיצוני.
בזמן שכל הלחץ הזה מתרחש בחוץ, אנחנו עדים בתקופה הזאת לכל מיני קולות גם בתוכנו. על אף שהיה קונצנזוס די רחב בתמיכה למבצע, עדיין היו כל מיני קולות מתוכנו שהיו ביקורתיים וזה גרם להרבה חוסר סובלנות, היתה אפס סובלנות כלפי האנשים שהייתה להם איזו ביקרות כלפי הצבא. ראינו את זה בתקשורת, ראינו את זה ברשתות, הייתה ממש אלימות בין מי שמייצג את הקונצנזוס הלאומי לבין מי שהעז להגיד משהו נגד המבצע הזה. אנחנו חושבים שמאוד חשוב להתייחס לתופעה הזאת, גם לחוסר הסובלנות שלנו כלפי דעות שונות וגם לדעות הקיצוניות שקיימות בתוכנו, שאפשר לקרוא להן אנטי ישראליות. זו תופעה שקיימת בתוך העם שלנו, אני לא יודעת אם זה קיים בעוד מקומות. ממש ביקורת עצמית מאוד נוקבת וחשוב לנו להבין מאיפה היא נובעת ואיך להתמודד איתה.
אז מה זו הביקורת העצמית הזאת שיש לחלק גדול מהישראלים, האם היא חיובית במידת מה, או שאנחנו צריכים לנסות ולמנוע אותה לגמרי?
קודם כל זו שאלה מעניינת מאוד. מעניין מה שקורה בעם שלנו. אין באף עם תופעה כזאת שאדם נניח שהוא צרפתי וירצה להיות ספרדי או אנגלי. אצלנו זה קורה. מישהו שהוא יהודי והוא לא רוצה להיות יהודי, היה שמח להיות צרפתי, אנגלי, גרמני, לא חשוב מי. יש בנו, בתוך העם שלנו, בתוך ההרגשה שלנו של שייכות לעם, איזה פגם, שגורם לנו בכלל להגיע למחשבה כזאת. ומתוך זה מגיעה הביקורת, לא ביקורת על העם, ביקורת על המצב הנוכחי שלו, על היחס שלו הכללי והפרטי. כל זה נובע מתוך זה שהגדרת העם שלנו היא הגדרה מיוחדת.
אנחנו לא עם לפי הגנטיקה. אנחנו לא גדלנו באיזה מקום מיוחד, מאיזה שבט מיוחד עתיק, באיזה מקום מיוחד, ולכן נעשינו לעם כמו כל העמים. וגם אם נחליף מקום, בכל זאת לפי הגנים שלנו אנחנו שייכים לאבא ואמא מסוימים. נניח שהייתה פעם משפחה ומתוך המשפחה שגדלה, נעשה כפר ועיר ואולי מדינה. כמו שאנחנו רואים את זה באנשים שהתפזרו מבבל. הם התפזרו לפי שבטים. בתוך בבל היו הרבה עמים קטנים, להקות, שבטים, והם התפזרו לפי מה שהם, לפי הטבע שלהם, אז מהם נעשו גרמנים, ואנגלים, וצרפתים, ספרדים, וכל אירופה, ואלה הלכו להודו ולסין וליפן, ואלה לאפריקה. הלכו וזהו. יוספוס פלביוס כותב על זה בצורה מעניינת מאוד ובפירוט רב, על כל הפיזור הבבלי הזה בכל העולם, שקרה לפני שלושת אלפים שמונה מאות שנה .
ומכל השבטים האלה ומכל הפלגים שהיו שם בבבל, שלא היו הומוגניים, אחידים, התאספו אנשים סביב אברהם לפי הגישה הרוחנית שלהם, לפי העיקרון הרוחני, הם רצו להגיע לחיבור ביניהם כדי לגלות בחיבור את הכוח העליון שבטבע, שהוא אחד ופועל על כולם יחד במערכת הגלובלית הזאת. כדי לגלות אותו, צריכים להיות בהתאם אליו. ולכן לגלות אותו אפשר רק כשאנשים שונים, זרים, רחוקים זה מזה, אפילו שונאים זה את זה, דווקא מתחברים מעל השנאה ואז בונים חוש משותף, זה החוש היחיד הזה. כך הם התחברו.
לכן בעם שלנו קודם כל יש המון דעות, המון נטיות, כי אנחנו בעצם אוסף של כל השבטים שהיו שם, מכל שבעים האומות שלא רצו להישאר בדרגת העם הרגיל, אלא רצו להתחבר ולהיות שייכים לכוח עליון, לגלות אותו, ללמוד אותו, להגיע למטרת הבריאה, לפסגת הבריאה, הם התאספו. מצד אחד יש לנו שורש של שבעים האומות שמשם הגענו כולנו, ומצד שני יש לנו שורש רוחני. השורשים האלה מנוגדים זה לזה, וגם השורשים של שבעים האומות מנוגדים זה מזה. לכן אנחנו כל כך שונים ואף אחד לא סובל את השני, ולא יכולים להתחבר, ומתחברים רק לעת צרה. לא כמו עמים אחרים שמרגישים שיש בניהם קשר ושייכות זה לזה, כי הם שייכים ביולוגית לשורש אחד, לאבא אחד ואמא אחת, ואנחנו לא.
לכן האומה שלנו היא אומה מאוד מיוחדת, מלאכותית, אל טבעית. והטענה היא נכונה, שאין עם כזה "יהודים", "עם ישראל". אין דבר כזה, מאיפה זה בא? זה משהו שאנחנו לא יכולים לגשת אליו עם קנה המידה הרגילים ולהגיד "אוו זה העם". אלא שבמשך השנים היינו בינינו כאן בערבוביה ונעשה משהו דומה לעם רגיל. יש כוהנים, לויים, ישראל. יש גם הבדל בגנים, עם כל מה שהביולוגים בודקים עלינו. אז יוצא שאנחנו לא יכולים לגשת עם קנה המידה הרגילים לעם ישראל ולמדוד אותו לעומת יתר העמים. וודאי שלא יוצא לנו אף פעם ללמוד מכל העמים על העם שלנו, או מהעם שלנו ללמוד על כל העולם, זה באמת דבר מיוחד.
טל: מאיפה נובעת הביקורת העצמית הכל כך גדולה, אנחנו רואים אותה בעיקר במחנה מסוים בתוך העם?
מתוך זה שבכל אחד מאיתנו יש שורש משבעים אומות העולם, וחוץ מזה יש שורש רוחני שנקרא "עם ישראל", והשורש הזה היה פעם ברוחניות, עלינו יחד איתו, השגנו את החיבור, ובתוך החיבור את השגת הכוח האחד שבטבע, ואחר כך נפלנו מהדרגה הזאת, וכשנפלנו איבדנו את הרגשת הכוח הזה והקשר עימו. אז יש בכל אחד ואחד מאיתנו, רשימות מכמה מצבים, לכן גם כל אחד מאיתנו לא מסוגל להיות ברוגע, בשקט עם עצמו. כי הוא מאוד מגוון, הוא מאוד מורכב. כך כל יהודי ויהודי.
טל: בכל זאת אנחנו רואים שהביקורת מגיעה בעיקר ממחנה מסוים בתוך העם שלנו, ובמיוחד מהצד הקיצוני שלו. האנשים בעלי דעות ימניות יותר או מהמרכז, כן הצליחו להתאחד בתקופה הזאת של הלחץ החיצוני, לעומת אנשים בעלי דעות שמאלניות יותר לכיוון הקיצון, שהם בעלי דעות ממש אנטי ישראליות שמסכימים עם ההתקפות כלפינו מבחוץ, עם הביקורת. יש כאלה שממש יוזמים בעצמם חרם על ישראל, יוזמים לחץ על ישראל, קוראים לזה "מדינת אפרטהייד". מאיפה מגיעה השנאה הזאת כלפי ישראל מתוכה?
מפני שהיינו פעם בעליה הרוחנית והכרנו את הכוח העליון והיינו דבוקים אליו זמן מה, דבוקים בו, ואחר כך נפלנו מזה, אז מאותו מצב יש לנו עכשיו רשימו.
טל: מה זה רשימו?
רשימו, משהו שנרשם בנו, משהו שנמצא בנו, ואנחנו לא מסכימים עכשיו עם הדרגה הזאת, כי היא הפוכה מכל הגשמיות. ולכן יוצא שאנחנו בתוכנו, בכל אחד ואחד, יש את האנטי ישראליות האמיתית הרוחנית הזאת, ותלוי עד כמה שהרושם הזה נמצא בנו. אבל הוא נמצא בכל אחד ואחד. יש כאלה שבהם הוא נמצא יותר, וכאלה שבהם הוא נמצא פחות. זה גם בהתאם להתפתחות האדם. לפעמים זה קורה כך שהרשימו הזה עולה בתוך האדם ואז האדם ממש מרגיש, כל אחד מאיתנו לפעמים מרגיש אנטי, ולפעמים ההיפך. וכך כל אחד מאוד מורכב ועובר כל מיני מצבים.
טל: בוא נאמר שיש בתוכנו משהו, אבל הוא בא לידי ביטוי בצורה די הרסנית בתוך החברה שלנו, הוא יוצר פילוג והמון מתח.
כן, זה עד כדי כך שבהרבה מקומות בעולם, בהרבה מקרים היהודים בעצמם מייצבים את ההתקפות נגד עם ישראל, נגד מדינת ישראל, נגד היהדות ובכלל נגד כל מה ששייך לנו.
טל: האם היית אומר שזאת ממש שנאה עצמית?
זאת לא שנאה עצמית, כי תלוי מה זה עצמי. כשאדם לא מסכים עם היהודי שבו, אז באותו זמן הוא מגלה את שורש שבעים אומות העולם שבו, כי הוא בא מבבל. לכן כשהשורש היהודי בינתיים נרגע בו, כשהוא נמצא בפנים, בהסתרה, אז מה שבולט בו יותר זה השורש מאותו שבט שהוא בא ממנו, מאחד השבטים, ולכן הוא מרגיש שהוא באמת יותר קרוב לעם או למדינה ששם הוא נמצא, ולאו דווקא לישראל ולעם ישראל.
טל: מה חשוב לאדם כזה להבין מהמצב שהוא נמצא בו?
רק אם אנחנו נסביר לו מאיפה אנחנו, מה קורה איתנו, וממה הוא מורכב. כי כל יהודי ויהודי שבעולם הוא באמת יצור מאוד מורכב, הייתי אומר אפילו מסובך, וכדי לייצב אותו נכון אנחנו צריכים להגיע לחינוך, לחינוך העם. אחרי אלפיים שנות הגלות העם שלנו לגמרי לא יודע מיהו. לא חשוב מי, החל מהאדם המלומד ביותר והחכם ביותר, ועד האדם הפשוט ביותר ואפילו האנאלפבית לא יודע מיהו כלפי ההבחן הזה. הוא לא יודע מה זה ישראל, מי זה ישראל ומאיפה בא עם ישראל. מה קורה לו בדיוק בהיסטוריה, איך הוא ייצב את עצמו ומה באמת קרה לו בזמן בית המקדש כשהיינו בגובה רוחני. הוא לא יודע מה הוא הגובה הרוחני שהשגנו, ולמה אנחנו שייכים לזה. מה זאת אומרת שאנחנו עברנו שבירה, חורבן, גלות, מה שאין באף מקום עם אף אומה בעולם. למה אנחנו נקראים עד היום עם ישראל בגלות, הרי עברו אלפיים שנה, למה לא נעלמנו בין העמים, הרי כל כך רצינו להיעלם שם ולא יכולנו. מה קורה לנו עד היום, למה היחס הזה אלינו נשמר באומות העולם למרות שהגענו להתפתחות כזאת. הרי לא מדובר על ימי הביניים או על הימים בהם אומות העולם היו ברברים למיניהם, אלא עכשיו. איך יכול להיות שעם כל הטכנולוגיה, עם כל סוגי הקשר, עם כל התרבות והחינוך, הסטיגמות כלפי עם ישראל עדיין נשארות ואפילו עוד גדלות ופורחות.
טל: להרבה מאוד אנשים יש הסבר פשוט, עם ישראל הוא עם כובש. הוא עושה פשעים בזה שהוא לא מאפשר לאוכלוסיה מסוימת חיים נורמאליים, ולכן יש כלפיו שנאה וביקורת.
אפשר למכור את זה רק לקטני דעת.
טל: אבל זו בכל זאת דעה.
לא, זה שייך רק לתקופה הקצרה הזאת, לסכסוך הזה, תלוי גם איך מסתכלים עליו. אפשר להגיד שזה נכון, אבל זאת לא תשובה כי לוקחים רק עשרים או שלושים שנה מתוך היסטוריה של 2000 או 3000 שנה. זאת אומרת אנחנו לא מתחילים לברר עכשיו למה זה קורה, אלא אנחנו צריכים להבין שבעם שלנו יש חוסר חינוך ישראלי, יהודי, מיהו ומהו. כי אם אנחנו באמת לא מסוגלים להיפטר מהחותמת הזאת שאנחנו עם ישראל, ואני יהודי למרות שאני בא מקצה עולם אחד, והשני מקצה עולם אחר, וכך השלישי וכן הלאה, אם אנחנו מגיעים מארבע קצוות תבל, אז אנחנו חייבים לדעת מה קורה כאן, ואת זה אף אחד לא יודע.
אנחנו לומדים היסטוריה, גיאוגרפיה, לומדים על העם שלנו בבתי הספר, אבל את האמת אנחנו לא יודעים, כי האמת כולה נמצאת בתוך חכמת הקבלה ואנחנו קשורים אליה. כי החוקה של העם שלנו היא חוקה רוחנית והיא נמצאת בחכמת הקבלה שאליה אנחנו קשורים. אנחנו לא יכולים לברוח ממנה. אנחנו התאספנו סביב אברהם לפי השורש הזה, לכן אנחנו חייבים להיות מאוחדים ובאיחוד שלנו להשיג את הכוח עליון. זאת הייתה הסיבה, לשם כך העם שלנו נוסד.
לכן כל החוקה של "ואהבת לרעך כמוך" שייכת לעם שלנו. בהתאם לזה אנחנו קיימים. זאת אומרת אין לנו יכולת להתקיים בלי שנדע על עצמנו, ולדעת על עצמנו זה לדעת על השורש הרוחני שלנו, ולא על השורש הבהמי, הגשמי, כמו כל האנושות. אנחנו כאילו מעולם אחר. יש אפילו כזאת תיאוריות שהיהודים באו מאיזה כוכב אחר, עד כדי כך הגויים מרגישים שאנחנו זרים, שאנחנו שונים. אבל אנחנו באמת שונים, אנחנו באנו מכוכב אחר, השורש שלנו בא מהשמיים. הוא נמצא בנו ואנחנו צריכים לגלות זאת. אנחנו צריכים לדעת למה זה כך, מאיפה זה בא ולמה זה לא עוזב אותנו, כי אנחנו נמצאים כאן עם משימה מסוימת.
לכן בלי ידיעת החכמת הקבלה, כי זה ספר החוקים שלנו, זה המנגנון, זו המערכת שלפיה אנחנו קשורים וקיימים, בלי זה אנחנו לא נדע מה קורה לנו. לכן אנחנו מגיעים עכשיו למצב, רוצים או לא רוצים, וזה לא חשוב כמה אנחנו נמצאים באנטי ישראליות, בעד ישראליות, בציונות, בעד ונגד ועוד, אנחנו לא נדע מה לעשות אם לא נדע את היסוד שלנו, את הקשר בינינו, את המטרה שלנו, את התהליך. מה אנחנו עושים בעולם ואיך עלינו להגיע לאותה מטרה.
טל: בימים האחרונים שוחחתי עם ידיד שלי, מי שהיה המדריך שלי בשומר הצעיר. הוא אדם מאוד אינטליגנטי, והוא אמר לי כך "אין דבר כזה עם ישראל, זה ביטוי חלול שלא מסמן שום עובדה במציאות. זו כותרת של סיפור דמיוני ולא מאוד מוצלח". כך הוא חושב על עם ישראל. הוא אומר שזאת פרדיגמה חשיבתית ישנה, מוגבלת וצריך להשתחרר ממנה, זה תוקע אותנו.
הוא מהשומר הצעיר, ומה האידיאולוגיה שלו אומרת?
טל: שאנחנו צריכים להיות יותר אוניברסאליים, לראות את האדם ולא את הלאומנות.
רגע, לראות את האדם, אבל אנחנו צריכים להיות יהודים או לא?
טל: מבחינתו זאת פרדיגמה, זאת לא מציאות.
רגע, אבל יש צרפתי, יש גרמני, יש הולנדי ועוד.
טל: הוא טוען שזאת המצאה של האנשים וזה סתם תוקע אותנו.
מה הכוונה המצאה? אם כולם מצביעים עלי שאני יהודי אז אני יהודי. למרות שזה בצורה שלילית, אבל בכל זאת מבדילים אותי ואומרים לי "אתה שייך לעם ישראל".
טל: הוא אמר לי כך "יצא לי להסתובב לא מעט בעולם, ונתקלתי במעט מאוד אנטישמיות ובהרבה מאוד ביקורת על מדיניות ישראל מול הפלשתינים, והתגובות מוצדקות. ולעניין האנטישמיות, סביר יותר להניח שזאת תגובה להתנשאות של היהודים שטוענים שיש להם תפקיד בעולם".
.. אין לי מה להגיב כלפי אדם כזה. בעיני הוא פשוט לא מבין את כל המפה הזאת, הוא לא קורא אותה. כך לימדו אותו באיזה מקום בשומר הצעיר, הוא לא יודע מי ומה. זאת אידיאולוגיה מסוימת, יש כאלה אלפים בעולם.
טל: יש הרבה מאוד אנשים כאלה.
אני לא מדבר על אנשים, אני מדבר אידיאולוגיות. אני לא מסתכל על זה, כל אחד יכול להמציא משהו משלו.
טל: אבל יש הרבה מאוד דעות כאלה, דיברתי גם עם חברה שלי מהאוניברסיטה.
כן, אבל אני לא מבין, האם את רוצה שאני אתמודד מול כל הדברים האלה שהמציאו בני האדם?
טל: לא, זה רק משקף לנו שאנחנו די רחוקים מצורת החשיבה שאתה מדבר עליה.
נכון, וזה רק אומר באיזו צרה אנחנו נמצאים.
טל: אז למשל, דיברתי עם מישהי מהאוניברסיטה שסיפרה לי שהיא בכלל לא מזדהה עם ההגדרה הזאת של עם ישראל. היא רואה את עצמה קודם כל כאדם ואחר כך אולי ישראלית ובסוף בסוף כיהודיה. זאת אומרת יש אצלנו מרחק מאוד מאוד גדול לשורש שלנו בכלל, יש פער מאוד גדול. איך אנחנו מתמודדים עם זה?
אנחנו קודם כל צריכים להבדיל כאן בין שני דברים. דבר אחד, זה שאני רוצה לברוח ממי שאני באמת, ודבר שני, אני לא יודע מי זה האני, והאמת מי זה אני ומה אני צריך לעשות לפי תוכנית הבריאה. יש מצוי ויש רצוי. יש שני דברים. אני עברתי את כל הדברים האלה על עצמי, כי גדלתי במדינה שגם בה הייתה אנטישמיות ושנאת יהודים, מה שלא היה בכל מקום בעולם, היה שם, ברוסיה. זה היה אחרי המלחמה כשסטאלין היה בשלטון, ואני הרגשתי את זה על עצמי.
והרגשתי את זה גם כלפי איך להיכנס לאוניברסיטה ואיך להתקדם בעבודה, להתקבל לעבודה ועוד ועוד. וודאי שבהתאם לזה גם אני לא רציתי להיות שייך ליהודים, להיות שייך למישהו שאין לו מקום, כי בעולם הזה אין לו מקום, בחברה אין לו מקום. עד שהתחלתי לברר מה קורה. כי התופעה הזאת הייתה כל כך מיוחדת ושלילית כלפי, שמאין ברירה הייתי חייב להכיר אותה ואני ל לגמרי א יכולתי לברוח ממנה. ויש כאן משהו שמאין ברירה הייתי חייב לדעת, אם אני כבר קיים. וכך הגעתי למצב שהתחלתי לחקור והחקירות האלה הביאו אותי לחכמת הקבלה.
טל: יש עכשיו המון מקרים של אנטישמיות בעולם וזה קשה להבין איך אנשים לא רואים את זה, כאילו מסתירים את זה מעצמם.
לא רוצים לראות.
טל: וגם בתקשורת הישראלית לא כל כך שומעים על זה.
אצלנו לא רוצים לשמוע על זה כי מצד אחד לא אכפת לנו מה שקורה בעולם, מצד שני, התקשורת הישראלית לא רוצה להראות משהו שהוא נגדה. התקשורת הישראלית היא מאוד שמאלנית ולשמאלנים לא כדאי להראות שהעולם הוא נגד עם ישראל. אלא אם כבר, אז נגד פוליטיקה מסוימת של הממשלה או אילו מפלגות. אבל אם אנחנו מדברים על כללות העם, אז זה כאילו נגדם, ואת זה הם לא רוצים להראות ולכן זה לא מופיע באף מקום.
טל: למה כל כך קשה לנו לשמוע שיש בנו משהו מיוחד, שאנחנו בכל זאת שייכים למשהו.
כי אז זה מחייב. אני רוצה להסתתר, להיות כמו כולם, למה לא. יש בעולם מעל מאתיים מדינות, אני רוצה להיות אחת מהן, מקסימום, ולא אחרת. בשביל מה לי להיות בולט? מה טוב בלבלוט. גם כך אנחנו בולטים בכל דבר בעולם.
טל: וזה לא איזו התנשאות שגוררת כלפינו את השנאה הזאת? זאת התפיסה ששמעתי מהמון אנשים. אנחנו מתנשאים, אנחנו חושבים שאנחנו מיוחדים ובגלל זה שונאים אותנו.
אני חושב שאנחנו לא רוצים לבלוט, אלא יוצא כך בין שרוצים לבין שלא רוצים, אנחנו בולטים. ודאי, לפי כל דבר שהוא נחשב באנושות, שם פועלים יהודים ושם מצליחים. איך אפשר להסתיר את העובדה הזאת ש-13 מיליון אנשים עושים בעיה כזאת בעולם ובולטים בכל המדע, בכל מקצוע, בכל דבר שהוא, איפה שנסתכל. סך הכל 13 מיליון אנשים, וכמה אנשים מהם הם הכוח? נניח רבע מהם, ומה זה לעומת כל האנושות? זה אפילו לא כפר גדול בסין, ומה קורה, מה הם עושים עם כל האנושות?
וודאי שזאת תופעה שלכל האנושות קשה לסבול את זה. בפרט שיש כאן שורש רוחני שהם מרגישים שמה שקורה כאן זה שאלה אנשים מוזרים, זרים, אנשים שאנחנו לא יודעים מה לעשות איתם. זה שהם מצטיינים בכל התרבות והחינוך, במדע ובכל דבר ודבר, זה מילא. אבל חוץ מזה, כל אומה ואומה מרגישה שיש בה משהו אנטי בצורה טבעית. אבל האנטי ישראליות שיש בישראלים, שוב אם אנחנו חוזרים לאותו נושא, זה דבר שהוא טבעי. כי אנחנו נתאספנו לקבוצת אברהם מכל העמים שהיו אז בבבל, ובכל אחד מאיתנו נשאר אותו שורש מכל אומה ואומה, חוץ מזה שקיבלנו אותו שורש רוחני.
וכשהשורש הרוחני הזה היה בולט ופועל, אז היינו עם ישראל. וכשאנחנו נפלנו מהגובה של השורש הזה, אז נעשינו כמו כל אומות העולם ועוד יותר גרועים מהם, כך כתוב גם, שאם עם ישראל נופל, הוא נופל למטה מאומות העולם. לכן השורשים של אומות העולם, ההם, המקוריים, מדברים בנו יותר ממה שהשורש שלנו. ולכן אנחנו רוצים ללמוד מהם, להיות כמוהם.
טל: להסכים איתם, עם הביקורת שלהם כלפינו.
כן, וודאי, לכן זה טבעי שזה קורה. אז בכל אחד יש יותר או פחות.
טל: אז מה צריכה להיות התגובה הנכונה שלנו לסוג כזה של דעות בתוכנו? אני מדברת על הדעות הקיצוניות יותר, אלה שבאמת מקוממות, שהן אפילו אנטי עצם הקיום של מדינת ישראל, שמטילות ספק בזה שיש לנו זכות להיות כאן. דברים מהסוג הזה. מה התגובה הנכונה שלנו לדבר כזה?
התגובה הנכונה שלנו צריכה להיות בזה שאנחנו נתחיל להבין מי אנחנו באמת, למה זה קורה לנו, ממה אנחנו מורכבים, מה התהליך שאנחנו עברנו ומה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, ומה תפקידנו בעולם, למה באומות העולם כולם מאשימים אותנו? זאת אומרת שהם אומרים שהם תלויים בנו. אם הם אומרים שכל הצרות בעולם הן בגלל ישראל, זאת אומרת ישראל הם כל כך חזקים, הם כל כך מיוחדים, הם כל כך גבוהים, הם כל כך שולטים, שהם ממש יכולים לעשות רע לעולם.
מ- 13 מיליון אנשים יש מעט מאוד מדינות שהן פחות מהמדינה שלנו. אני לא מדבר על שטח, על מספר אנשים. בתוך מדינת ישראל אנחנו 6, 7 מיליון, ואיך אנחנו עושים דבר כזה, מאיפה זה בא? הם בעצם רוצים להגיד שאנחנו המקור, אנחנו הברז, שדרכו בא לעולם או הדבר הרע או הדבר הטוב. ויכול להיות שאנחנו יכולים להתנהג אחרת ואז להיות מקור הטוב, של כל הטוב של העולם.
וכל טוב זה לא שאנחנו נקבל עוד פרסי נובל או כל מיני המצאות חכמות, אלא יש כאן משהו, אנחנו עוצרים איזה שפע, איזה רוגע, זו לא חכמה טכנית, אלא משהו שמגיע לבני אדם ומרגיע אותם ומחבר אותם בצורה נכונה, ועושה מהם אגודה אחת. שכולנו נחיה בשלווה, בשלום, שאז נוכל לחשוב על כל אחד ואחד שבעולם, ונוכל להתקשר בצורה כזאת שלכל אחד יהיו חיים בטוחים ורגועים בעולם. ובעצם בתת ההכרה הם מרגישים שזה תלוי בנו, ולכן הם באים אלינו בטענות.
ואם אנחנו נמצאים עכשיו במשבר מתמשך, אז אנחנו צריכים להבין שהלחץ עלינו יגדל יותר ויותר. כי עד כמה שיהיה רע בעולם, הם יענישו אותנו, יאשימו אותנו בזה שרע להם. כי יש להם דעה ברורה שזה הכל מגיע דרכנו, למרות שאנחנו בעצמנו לא מכירים ולא יודעים ולא מבינים למה זאת. אבל כן, כך הם בטוחים, ואני חושב שהידיעה על זה, היא חייבת סוף סוף לעניין אותנו. שאת אותה האנטישמיות, אנחנו צריכים לחקור ולהבין, אנחנו צריכים ללמוד את הסיבה.
וכאן אנחנו צריכים רק את חכמת הקבלה, זאת אומרת אנחנו צריכים את מה שמסביר על השורש שלנו. והשורש שלנו הוא לא גשמי, אנחנו לא עם שצמח כמו יתר העמים, אלא רק מהשורש הרוחני, ממקור להיות יחד, אחד, אהבת אחים, "ואהבת לרעך כמוך" ואין את זה בעולם שלנו. זו דרגה רוחנית, שורש רוחני, ואנחנו צריכים להשיג אותו שוב.
טל: מה זאת אומרת שיש לי נניח דעות מהצד השמאלי של המפה, ואני חושבת ששונאים אותנו בגלל כל מיני דברים שקורים עכשיו במציאות?
צריכים ללמוד, בואו נשב ונלמד. אפשר להתווכח, אפשר לברר, אפשר לחקור, לא להסכים, כן להסכים, אבל לפתוח מה שיש לנו ולדעת. בלי זה אין לנו שום סיכוי בכלל להבין מה קורה בעולם, מה קורה איתנו, עם העם שלנו, עם הכל.
המקובלים היו מדברים כך אז, איך אפשר להתחיל לייסד את מדינת ישראל, זאת אומרת אילו גבולות, איזו מערכת שבה יחיה עם ישראל, אם אנחנו לא יודעים מי זה עם ישראל. איזו רשת אנחנו צריכים לבנות בשבילו, אילו קשרים מדיניים, סוציולוגיים, סוציאליים וכן הלאה. איך אנחנו יכולים לעשות את זה?
אנחנו בנינו את זה כמו כל מדינה ומדינה שבעולם. ודאי שזה לא מתאים לנו. אנחנו רואים שהמדינה הזאת היא חולה, שכל מה שקורה לנו כאן, לא קורה בצורה בריאה. אנחנו לקחנו דוגמאות מאומות העולם שבהן כל מדינה ומדינה בנויה לפי החוקים של אומות העולם, שהם פחות או יותר מותאמים זה לזה, דומים זה לזה, ולפי זה אנחנו בנינו לעצמנו אותה מדינה שנקראת "ישראל". זה לא ישראל ולא עם ישראל שיכול לחיות במערכת כזאת. אנחנו הכנסנו לשבלונה הזאת, למטריצה הזאת, לתבנית הזאת של אומות העולם, את ישראל. זה לא יכול להתקיים.
טל: זאת אומרת אנחנו לא זוכרים מי אנחנו.
לא, אני לא מדבר על זה שזוכרים או לא זוכרים. אני אומר שאנחנו הבאנו המון אנשים מכל קצוות תבל, והתחלנו להכניס אותם למשבצות ולקשרים שלקחנו מאומות העולם. זה לא מתאים לעם ישראל, זה לא מתאים לנו, לכן עד היום אנחנו קיימים ממש בזכות הכוח עליון.
אורן: אני רוצה להסתכל על הדברים מזווית קצת אחרת, לייצג בדיון שלנו דעה מסוימת, ואני אשמח לשמוע את ההתייחסות שלך אליה. אני רוצה קודם כל להבדיל בין מה שקורה היום לבין הסיפורים ההיסטוריים לפני אלפי שנים.
לפי הגישה שלי שאותה אני רוצה להביא עכשיו לדיון, כל הסיפורים על מה שהיה לפני אלפי שנים הם טובים למי שאוהב סיפורים. אני אדם מאוד פרקטי, מאוד ריאלי, אני לא בענייני סיפורים, אני רוצה להסתכל על התוצאה. ואני מסכים איתך לגמרי שהתוצאה שבה נמצאת היום המדינה שקוראים לה ישראל היא לא טובה. בזה אני מסכים איתך לגמרי, ומפה אני רוצה להתקדם, אבל עם שתי רגליים על הקרקע, לא עם סיפורים תנ"כיים או דתיים, כי אני לא רוצה להתחיל להתווכח עכשיו אם מאמינים בזה או לא.
נתחיל מהסוף, כלומר המצב של מדינת ישראל היום הוא גרוע, בזה אני מסכים איתך, ואני גם מסכים איתך לגמרי שהיא צריכה להיראות באופן שונה מהקצה אל הקצה. אבל כשאני שומע בתוך מדינת ישראל קריאות כמו מוות לערבים, שצריך להיכנס לעזה ולהשמיד את כולם, אני מזדעזע מעצם ההשתייכות שלי ושל ילדיי לחברה הזאת. התחושה שלי כמו במדינת אפרטהייד. זה אפילו מצחיק, כי מה שעשו לנו לפני כמה עשרות שנים, אנחנו מעוללים היום לאנשים שנמצאים במרחק של כמה עשרות קילומטרים מאיתנו.
מתוך המקום הזה, שבו אני ממש מתעב מעומק ליבי ומזדעזע מהקוד האנטי מוסרי הישראלי של היום, אני רוצה לצאת איתך לציור חדש. בוא ניקח דף לבן ותצייר לי עליו, אבל בלי שום סיפורים היסטוריים על אברהם אבינו ועל כל מיני אמונות שאני לא מאמין בהם, איך צריכה להיראות מדינת ישראל לפי התפיסה שלך, מדינה שאני אשמח לגדל בה את ילדיי ולא אתבייש בזה שאני יהודי וישראלי.
תצייר עיגול אחד וזהו.
אורן: מה זה אומר עיגול?
עיגול זה אומר שכולנו קשורים יחד זה לזה בצורה כזאת שבין כולם יש יחס פתוח, זה הכל.
אורן: מה זה יחס פתוח בין כולם?
זה לפי אותו כלל של "ואהבת לרעך כמוך", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "להיות כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים" וכולי. האמרות האלה חייבות להתקיים בנו איכשהו, מהמידה הקטנה עד מידה השלמה, ויחד עם זה אנחנו צריכים להציג זאת כדוגמה לכל אומות העולם. זה נקרא להיות אור לגויים. אם תתחיל לעסוק בזה, אתה תראה עד כמה כל אומות העולם יבינו אותך ויקבלו אותך בצורה אחרת לגמרי. הם ממש רוצים לקבל אותך כמורה דרך.
אורן: האם אתה רואה בחברה העגולה, עם כל הערכים המושלמים שתיארת, של אהבה ו"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", וכן הלאה, חברה ישראלית חדשה, והאם יש בכלל מקום בחברה כזאת לקריאות כמו מוות לערבים?
אין מקום לקריאות כאלה כלפי אף אחד, לא לערבים, לא ליהודים ולא לאף אחד. כל העולם חייב להיכנס אחר כך לעיגול שציירתי, ואתה צריך להראות לו דוגמה. זה נקרא שאתה לא צריך להיות מקור הרע לכל העולם, אלא מקור הטוב לכל העולם.
אורן: אני אתן לך דוגמה, כי לא בדיוק הבנתי את התשובה. הבן שלי חזר לפני שנה מבית הספר וסיפר לי איזו בדיחה על ערבים. אני הזדעזעתי מעצם העובדה שאחרי שאני מחנך אותו כל כך הרבה שנים לערכים של אהבת האדם באשר הוא אדם, הוא חוזר מבית ספר ומספר לי בדיחה על ערבים. התביישתי שבמדינה שבה אני חי, הילד שלי חוזר מבית ספר עם כאלה דיבורים. בעיני משחיתים את נפש האדם שבו. האם דבר כזה יכול להתקיים בחברה עגולה, האם "ואהבת לרעך כמוך" זה רק כלפי היהודים או גם כלפי תושבי עזה?
"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל. העיגול הזה צריך לכלול בתוכו את כל העולם.
אורן: אבל בבית ספר הזה מלמדים אותו "ואהבת לרעך כמוך", רק שמלמדים אותו שזה קודם כל כלפי היהודים.
הם גם לא מקיימים את זה, הם סתם מדברים.
אורן: ברור שלא מקיימים.
זה גם לא נקרא שהם מלמדים אותו, זה סתם, זה כמו שהוא לומד כל מקצוע אחר. זאת אומרת הם לא מחנכים. כשאני לומד פיסיקה, אני לומד נוסחה, זה שווה לזה, אותו דבר למדתי על "ואהבת לרעך כמוך".
אורן: אני רוצה שלילד שלי תהיינה דמעות בעיניים ולא שמחה, כשהוא שומע בחדשות שילדים נהרגו במלחמה בעזה. האם זו דרישה מוגזמת או צודקת, איך אתה מתייחס לכזאת דרישה?
אתה מבין מה זה אהבה?
אורן: כנראה שלא.
צריכים להגיע לזה. אם אתה לא מגיע לאהבה או לזה שכואב לך על מי שאתה אוהב, אתה צריך להכניס לזה קצת רגשות. אני רואה שגם בשבילך הסיסמה הזאת מתה, אין בה חיים, לכן אתה שואל אותי. מה יש לי לספר אחרי העובדה הזאת. הכלל "ואהבת לרעך כמוך" חייב להיות כשאנחנו קשורים כולנו, כל האנושות לדמות אדם אחד, ממש כך, פשוטו כמשמעו. אנחנו חייבים להגיע לזה. או שהצרות שלנו בכל זאת תקרבנה אותנו לזה, או שאנחנו נבין זאת על ידי חוכמת הקבלה, על ידי הדוגמה שהיהודים צריכים לתת לכל העולם, ואז נגיע לזה בצורה קצרה, יפה, טובה ומהירה.
אורן: אני רואה פי אלף דוגמאות לאהבת אדם במדינות אחרות, מאשר אני רואה בישראל.
נכון.
אורן: אם כך לָמה אתה מנכס את אהבת האדם אליך, כערך יהודי, כערך של אור לגויים, אם אמרת עכשיו שאהבת אדם זה כשכל האנושות כגוף אחד.
אני אומר שהשיטה איך להגיע לאהבה השלמה נמצאת בתוך חוכמת הקבלה. חוכמת הקבלה היא לא שיטה ששייכת לעם ישראל, אלא שאותה קבוצה שיצאה פעם מבבל, מכל השבטים, מכל העמים שהיו שם, אותה קבוצה מימשה את השיטה שנקראת חוכמת הקבלה. הם הגיעו להיות עם אחד. הם חיו כך פרק זמן היסטורי, מבית המקדש הראשון ועד חורבן בית המקדש השני. הם חיו את השיטה ואחר כך נפלו מזה. בעם ישראל קיים רשימו, קיים בו רושם פנימי מהמצב הזה, ובחוכמת הקבלה קיימת כל השיטה, כל החוכמה איך להגיע לזה.
אורן: לְמה בדיוק?
לאהבת הזולת.
אורן: לשיטה של אהבת הזולת?
כן, זאת חוכמת הקבלה.
אורן: היא שייכת רק ליהודים?
באותם הזמנים היא הייתה שייכת לעם ישראל וגם עכשיו, כי המימוש שלה הוא דרך עם ישראל לכל העולם.
אורן: לא הבנתי את התשובה. האם כדי להגיע לזה שהילדים שלי יאהבו את הזולת, אני יכול ללמוד את שיטת הקבלה גם בעזה?
היהודים חייבים לתת דוגמה כי הם כבר היו בזה פעם. הם כבר מימשו את השיטה בעבר, יש בהם רושם רוחני. הם חייבים לתת דוגמה לכל העולם, זה נקרא להיות אור לגויים. אם תביא את חוכמת הקבלה לעזה כדי שהם יממשו את חכמת הקבלה לבד, הם לא יוכלו. הם צריכים דוגמה, הם צריכים מורים, ואת המורים שלהם ואת הדוגמה לכך הם צריכים לקבל רק מהיהודים. אנחנו לא עם אלא קבוצה רוחנית, כי פעם היינו ברוחניות ואחר כך נפלנו מהדרגה הרוחנית. לכן אנחנו לא עם רגיל, וכך גם מתייחסים אלינו. אנחנו המעבר בין הכוח רוחני לבין העולם הגשמי. יש בנו יכולת להביא את האור לעולם.
אורן: אם אני מבין את הדברים אז לפי תפיסת העולם שלך, האומה הישראלית היא אומה שיש לה תפקיד חינוכי חברתי כלפי כלל המין האנושי. זאת אומרת הם צריכים להיות מורים לאהבת אדם על פי השיטה שבונה אהבה בלב האדם כלפי הזולת, ושנקראת חוכמת הקבלה.
כן, אבל השיטה הזאת חייבת להיכנס לשימוש רק על ידי העם המיוחד, כי הוא חייב להראות דוגמה, הוא חייב להביא את כל האנושות לקיום השיטה.
אורן: קודם נדבר על השיטה ואחר כך נדבר על מי שמוביל את מימוש השיטה בפועל. אני רוצה להבין מה השיטה הזאת עושה.
אתה אומר שחוכמת הקבלה היא שיטה שבונה אהבה בלב האדם כלפי הזולת. וכשאני אומר אהבה כלפי הזולת, אז אין שם הבדלים בין לאהוב רק יהודים, או רק אפריקאים, או רק את האנשים בעזה. אלא לאהוב אדם, זה לאהוב אדם באשר הוא אדם. אני מבין אותך נכון?
בסופו של דבר כן.
אורן: אז קודם כל יש תקווה. יש תקווה שהאדם יגיע לאהבה לזולת באשר הוא זולת, בלי גבולות של עמים.
בטוח, סוף דבר כך הוא.
אורן: סוף דבר כך הוא, שיש שיטה לבנות בלב האדם אהבה מלאה לזולת.
כן.
אורן: אתה אומר שמי שצריך להוביל את מימוש השיטה הזאת בעולם, זו החברה הישראלית.
כן.
אורן: לָמה אתה חושב שהיא תוכל להוביל זאת, אם היום בעיני היא מתנהגת בדיוק הפוך?
זה לא חשוב איך היא מתנהגת היום. אף אחד חוץ ממנה לא יכול לממש זאת, כי יש בה רשימו, רושם, מאותו המצב הרוחני שהיה.
אורן: מה זה מצב רוחני, ואיך הוא קשור לאהבת הזולת?
אהבה זה נקרא "רוחני". רוחניות זה נקרא "אהבה".
טל: למה אנחנו לא מרגישים שיש בנו את הדבר הזה? למה זה נמצא כל כך מוסתר מאתנו?
כי נפלנו מהדרגה הזאת לשנאת חינם. אנחנו נמצאים עכשיו בשנאה. כשאני נמצא עם בן אדם באיזו מערכת יחסים, אז פעם אני אוהב אותו, ופעם אני שונא אותו. כשאני שונא אותו, אני זוכר את האהבה? אני לא זוכר, אני מוכן להרוג אותו. וברגע הבא אני אוהב אותו, ואיפה השנאה שלי? אינה. כך זה.
טל: איפה נמצא בנו הרשימו הזה, איפה זה נמצא בתוכי?
זה נמצא בתוכנו, וצריך לעורר אותו. לכן ניתנה לנו שיטה איך לעשות זאת.
טל: מה שהיה בתקופה האחרונה בעם שלנו, זו התעוררות של התכונה הזאת?
אנחנו מתעוררים לזה, רק הדרך היא דרך קשה מאוד. אנחנו יכולים לעורר את זה, אם נתחיל בעצמנו לממש את השיטה. נפתח את הספר ונתחיל ללמוד, מי אנחנו, מה אנחנו, איך לעשות זאת, למה באמת אומות העולם נמצאות בדרישה אלינו, ומה חובותינו בעולם, במערכת האנושית. אנחנו נגלה פתאום כאלו דברים, שאף אחד מאתנו לא ידע ולא חשב שזה כך, כי כולנו מתנערים מזה. מה לימדו אותנו בבית הספר? שאנחנו כמו כולם, ושנתנו תורה לעולם, וזה דבר תרבותי, חינוכי, יפה וכולי. זה שקר אחד גדול, לא את זה נתנו לעולם.
טל: האחדות הזאת שהייתה בעם שלנו בתקופה הזאת, שהרגשנו סולידריות, תמיכה, הרגשה של גורל משותף, מה היה חסר בה, שבגלל זה הרבה מאוד אנשים לא הרגישו חלק מהדבר הזה, כי הדעה שלהם כאילו הוציאה אותם מהקונצנזוס והייתה כלפיהם ממש שנאה? מה היה חסר?
אנחנו חוזרים שוב לאותו דבר. אנחנו באים מכל אומות העולם. התחברנו בינינו לפי קריאת אברהם לאהבה, לחיבור, והצלחנו להתחבר. בזמן שהתחברנו וחיינו בינינו לפי חוק האהבה, נקראנו "עם ישראל", ולפי זה היינו חיים. כשאנחנו נופלים מזה, מהעיקרון הזה להיות אחד, "כאיש אחד בלב אחד" וכן הלאה, אנחנו נופלים מרמת האהבה לרמת השנאה, ומעוררים עלינו שנאה מכל העולם, ובעצמינו מעוררים את השורשים שלנו מכל אומות העולם, שמשם כל אחד מאתנו בא לקבוצת אברהם.
לכן לא פלא שאנחנו היום לא רוצים להיות עם ישראל, בארץ ישראל, ושייכים כולם יחד, ולאהבה בינינו. אנחנו שונאים את עצמנו, אנחנו לא אוהבים לא את עצמנו, לא את העם שלנו, לא את הלאום שלנו, ולא את השייכות שלנו לזה, אנחנו רוצים להפטר מזה.
נכון, זה קורה בכל אחד ואחד, וזה נמצא בכל אחד ואחד בצורה נסתרת יותר או פחות. השורשים הגשמיים משבעים אומות העולם שיש בנו והשורש רוחני, זה נמצא בנו. אנחנו צריכים עכשיו לעורר את השורש הרוחני שלנו, וזה אפשרי רק על ידי חוכמת הקבלה. היא מסבירה לנו את כל העניין הזה של מאיפה אתה, למה אתה, איך להתקשר זה לזה, איך למשוך את הכוח העליון שהוא אחד, שיעשה ממך גם חלק אחד, מערכת אחת, ותראה זאת לעולם איך אפשר לחיות בצוותא, באהבה. העולם מחכה לזה, הם רוצים את זה, והם מוכנים ללמוד מאתנו. תראה עד כמה הם מרגישים שהם תלויים בנו. אז אם הם תלויים בנו, תראה להם משהו טוב, ואז יהיה שלום בעולם.
אין הבדל בינינו לבין האחרים. ההפך, אנחנו צריכים להיות מורים, אור לגויים, והם מצפים לזה מאתנו. לכן הם כולם מסכימים עם אלה שמכים אותנו, כי במצב הזה אין מה לעשות אתנו אלא כמו במצרים, לחייב אותנו במכות לצאת מהמצב הזה.
טל: אתה יכול לנסות להסביר לי איך לממש את עם ישראל האמתי הזה שנמצא בתוכי? כי עד עכשיו מה שראיתי היו דוגמאות של תמיכה הדדית, עזרה הדדית, אנשים שבאמת הרגישו סולידריות והלכו ועזרו.
בזה אנחנו כמו חיות. גם בדרגת חי קיימים דברים כאלו. עזרה הדדית, תמיכה הדדית, בכל דרגה ובכל רמה זה קיים.
טל: ערבות הדדית.
זו לא ערבות הדדית מה שהיא באמת, אלא לעת צרה כולנו רוצים לעזור זה לזה, כי אינסטינקטיבית אנחנו רוצים להיות יחד. זה קורה בכל חברה, בכל קבוצה גם בדרגת חי, לאו דווקא בדרגת האדם, מפני שזה עוזר, זה נותן תמיכה פסיכולוגית, וזה מעלה את הרוח לאדם, הוא מרגיש את עצמו יותר בטוח ויותר מקושר. זה נכון. אבל זה לגמרי לא שייך לאהבת הזולת.
אורן: מה כן שייך לאהבת הזולת?
זה קשר כל כך עמוק, פנימי, שאפשר להשיג אותו רק על ידי התקשרות מיוחדת בינינו, שמשיגים מתוך היכרות של חוכמת הקבלה.
אורן: מה הקשר הזה? תסביר על מה אתה מדבר.
טל: אנחנו רוצים לעשות את זה, רוצים להבין איך עושים את זה.
אנחנו עושים קצת מזה בשולחנות עגולים, בסדנאות, נותנים דוגמה מזה, אבל זה לא מספיק. צריכים לתת לכל אחד ואחד איזה יסוד, יסוד השיטה, מאיפה זה בא, למה זה קורה, איך ממשים אותה. כל אחד מאתנו חייב להיות בכל זאת בעל השיטה, כי אלה החיים שלו, זו הנשמה שלו, בזה הוא בונה את הנצחיות שלו, את העצמאות שלו.
לכן זה לא מספיק לשמוע בכמה דקות, אלא צריך להבין באיזה עולם אנחנו קיימים, מה המערכת שמטפלת בנו, איך אנחנו יכולים להבין את כוחות הטבע ולשנות אותם, ולהשתמש בהם לטובתנו, וכך גם להראות לכל העולם. בואו נתחבר, תראו איזה עולם נפתח לפנינו. איך אנחנו יכולים לחיות לא סתם יחד, אלא יכולים לעלות לדרגה הנצחית והשלמה. לא להישאר כאן לזמן מה ואיכשהו להתקיים על פני כדור הארץ ובזה לגמור הכול, נפתחים לפנינו ממש שערי עולם, פתחי עולם. זה מה שבתת הכרה אנחנו רוצים, וזה מה שכל אומות העולם רוצות, רק המפתח נמצא אצלנו, אנחנו צריכים להשתדל לגלות אותו, והוא מוכן לשימוש.
אני מאוד מקווה שאותם הלחצים שאנחנו מרגישים היום, גם מתוך האנטישמיות הפנימית שלנו, וגם מבחוץ, יספיקו כדי להפנות את תשומת הלב של כל האומה להוראה הפנימית שלה, שהיא חוכמת הקבלה. ישנה אומה, ויש ספר הוראות איך האומה הזאת צריכה להתקיים. כי בלי זה אנחנו רואים, איך אנחנו רוצים להידמות לכל אומות העולם, וזה לא יוצא, זה לא הולך. אנחנו צריכים לבנות את עצמנו לפי ההוראות האלו.
אני מקווה מאוד שהצרות האלו שעכשיו אנחנו מרגישים, יספיקו כדי שאנחנו נשים לב לזה. ואם לא, הצרות יתגברו, עד שיחייבו אותנו להיות עם ישראל הנכון, להיות אור לגויים, ולהביא את כל העולם לתיקון, לחיבור יפה.
אורן: אנחנו מצטרפים לתקווה שלך הרב לייטמן.
(סוף השיחה)