לשנה הבאה בירושלים הבנויה. מה מסמלת העיר שעליה חלמו אלפיים שנה? מדוע היום היא מלאה באלימות ושנאה? מה צריך כדי לשלוט בה, במלוא מובן המילה?
כדי להבין את סוד ירושלים צריך להרחיק לבבל העתיקה. שם מתחיל הסיפור של העם שלנו, היסוד של האומה. היה זה אברהם הבבלי, חוקר עקשן שגילה שכל הטבע זו מערכת אחת. באותה תקופה הייתה מלחמה גדולה, עם התפרצות אגו איומה. "חצי העולם שם נפל בחרב", אומר המדרש (פרקי דרבי אליעזר, פרק כד). אברהם ניסה להסביר שאם מתעלים מעל האגו אפשר לבנות קשר של חיבור והשלמה, ובתוכו לגלות את הכוח האחד שבבריאה. כוח החיים והאהבה. המעטים שהיטו אוזן הפכו לתלמידיו, וכך נוצרה קהילת אנשי בית אברהם, אוסף זרים שהתקבצו סביב אידיאה ושיטה. מהם התהווה בהמשך העם שלנו, כפי שכותב הרמב"ם בספר המדע.
"על כל פשעים תכסה אהבה", זו השיטה להתקשרות ישראלית נכונה. התהליך לא פשוט, יש בו שלבים ומדרגות התקשרות שצריך ללמוד, וכולם יחד נחשבים לבנייתה של ארץ ישראל, מבחינה רוחנית כמובן. המילה 'ארץ' מסמלת 'רצון', והמילה 'ישראל' מסמלת כיוון ברור: ישר אל כוח האהבה. קשרי האהבה שנבנים מעל פני השנאה הם כמו גשרים בין אדם לרעהו. מכל אדם נבנה גשר אל האחר, והגשרים של כולם מתחברים יחד, עד שבמרכזם נוצרת למעלה מעין כיפה. מרכז הכיפה יוצר את 'לב ארץ ישראל' או 'ירושלים'.
תחילת ההתעלות מהאגו במטרה לבנות גשר לזולת מוגדרת גם כיציאה מהאגו. היציאה הזו נרמזת בשם 'ציון'. ארץ ציון, עיר ציון. אגב, במונח אגו, הכוונה לכל מה שטמון בטבע האדם ומנוגד לחיבור הדדי עם אחרים: רצון להשתמש בזולת לטובתי, לנצל אותו להנאתי, להוריד אותו כדי להגביה את עצמי, וכן הלאה.
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", אמר דוד המלך, "תדבק לשוני לחכי, אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים קל"ז). להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו משמעו להתפתח לרמה שבה השמחה הגדולה שלנו תהיה מכך שכולנו נתחבר באהבה.
אמנם מצד הטבע האגואיסטי קשה לתאר זאת, אבל זוהי האמת. אין מצב טוב יותר, מושלם יותר, ממצב שבו כולם מרגישים זה את זה ומצויים בערבות הדדית. התקשרות כזו מעלה את האדם מעל כל החשבונות הצרים, מעל החשש שיפגעו בו האחרים, מעל כל הבעיות והלחצים. על ידי קשרי אהבה תפיסת המציאות מתרחבת, ומתגלה עולם עליון. 'ארץ טובה ורחבה', שמקרינה טוב ועונג, רוגע ושלווה.
בשלושת הרגלים היו עולים לירושלים. לא רבים יודעים זאת, אבל העלייה לרגל נועדה בעיקר לצורך התכנסות וקירוב לבבות בין חברי האומה, בניית אחדות שבה מורגש הכוח האחד. בכל צעד וצעד שאדם עשה לעבר ירושלים, הוא היה צריך לפתוח את ליבו עוד קצת. להתכונן לאהבת הזולת.
במקורות מסופר על האווירה המיוחדת שהייתה. עולי הרגל התקבלו בירושלים בזרועות פתוחות, תושבי העיר אירחו אותם בביתם והתייחסו אליהם ממש כמו אל בני משפחה. "וכל בעלי אומנויות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלים בשלומם: 'אחינו, אנשי מקום פלוני, באתם לשלום?', והחליל מכה לפניהם עד שמגיעים להר הבית" (משנה, מסכת ביכורים, פרק ג). לא היה אדם שהגיע לירושלים ולא דאגו לכל צרכיו. "לא אמר אדם לחברו: לא מצאתי תנור לצלות פסחים בירושלים... לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלים" (אבות דרבי נתן, פרק חמישה ושלושים, א).
הכוח העליון שרה בקשרי האהבה האלו, כולם הרגישו חופשיים ושמחים, משוחררים מדאגותיהם הפרטיות ויכולים להתמסר לטובת הכלל. חז"ל מספרים על לא-יהודים שנדהמו לראות את המחזה המרהיב של העלייה לרגל, וביקשו להצטרף אל תוך ים האהבה. "ועולים לירושלים ורואים את ישראל... והם אומרים, אין יפה להידבק אלא באומה זו" (ספרי דברים, פסקה שנד).
כזו הייתה ירושלים במקורה, אבל בהמשך היא נחרבה. האגו התגבר והביא למלחמת אחים איומה. מאז שנאת חינם שולטת באומה, וכל יום שלא מכסים אותה באהבה אנחנו ממשיכים להיחרב.
לפי המבנה הפנימי שלנו, עם ישראל צריך היה לעבור ארבע גלויות וארבע גאולות, עד שיוכל להוביל את כל האנושות לחיבור והשלמה. כיום אנחנו בפתחה של הגאולה האחרונה, וכדי לזכות לה אנחנו צריכים לבצע את אותה עבודה: לבנות גשרים מאיש לרעהו, לחדש את קשרי האהבה מעל כל השנאה שמתגלה.
לא במקרה העולם נקלע בימינו למשבר כולל. עם אגו מתגבר ותלות הדדית ברמה שכל הזמן עולה, המציאות נעשתה מאוד נפיצה. לא נוכל להמשיך להתקיים על פני כדור הארץ בבטחה, אם לא ישתנה אופי הקשר בין בני האדם. עתיד העולם תלוי בכך שאנחנו נקים את 'ירושלים הבנויה'. אין טעם לבנות מקדש מעצים ואבנים, זה יהיה לא יותר ממוזיאון. עלינו ללמוד איך מעלים את ליבנו לדרגה הרוחנית שנקראת 'בית המקדש'. בית של קדושה משמעו לב שמלא באהבה.
כשנתחיל להתקדם יחד לעבר חיבור והשלמה הדדית, תתגלה העוצמה הטמונה במושג הרוחני 'ירושלים'. עיר המריבה תהפוך למוקד חינוכי-הסברתי, וממנה תתפשט שיטת החיבור לאנושות כולה. אז יבינו כולם את משיכתם העזה לירושלים, שתתגלה כמעיין חיים, בירת השלום והאהבה של בני כל העמים.
"האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "הערבות"
"'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו', פירוש, לפי התחברות בני ישראל והתעוררותם באהבה ויראה נבנתה ירושלים".
רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ, עבודת ישראל, פרשת דברים
"הרצון שיש בלבו של אדם, הוא נקרא 'ארץ'... ארץ ישראל, היינו שיש לו רצון יָשר-לאל, היינו שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת".
"לבו של אדם צריך להיות בית מקדש".
"לכן על האדם להשתדל לבנות בניין הקדושה שלו".
הרב"ש – הרב ברוך שלום אשלג, כתבי רב"ש
"עתידה ירושלים שיתקבצו בתוכה כל הגויים וכל הממלכות".
"אבות דרבי נתן", פרק לה
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 173 – bit.ly/3BfwYVv