חומר רקע לשיחות "חיים חדשים" מס' 100

הריון ולידה - הורות

פתיחה:

עם לידת התינוק הופכים ההורים מגבר ואישה- לאבא ואמא. אמנם זה תהליך טבעי אבל שינוי עצום בתפיסת העולם.

• מהו התהליך הטבעי בו גבר ואישה הופכים להורים?

• איך הופכים מאנשים שדואגים רק לעצמם לאנשים שדואגים למישהו אחר?

• ישנם נשים שישר "מתאהבות" בתינוק וישנן נשים שלוקח להן זמן להקשר אליו. מה הסיבה להבדלים? אם לא "התאהבתי" בתינוק מיד, האם זה שיבוש?

למרות שספורות הנשים שמעיזות להודות בזה, לא תמיד מתחילה האהבה לתינוק מרגע הלידה. לרוב, זה אפילו לוקח קצת זמן... בעבר, יוחסו הקשר לילד, הדאגה והנתינה ל"אהבת אם"- אותו רגש ביולוגי טבעי ועצום מימדים, המגיע בעסקת חבילה יחד עם הווסת והיכולת להתאים צבעים. אולם, בעשרות השנים האחרונות התפרסמו מסקנות ממחקרים שונים על נשים ברחבי העולם ולאורך ההיסטוריה, שעוררו סערה של ממש: "אהבת אם" היא לא רגש טבעי, המופיע מיד אחרי הלידה! 

לאחר הלידה, כשהאם עוברת שינויים פיזיים והורמונאליים, צריכה להתמודד עם גוף חדש, עם שינוי תדמיתי עמוק ולפעמים עם כאבים ועייפות קיצונית- אין לה יכולת להרגיש את אותו רגש עצום. היא רוצה לישון. או לחזור לעצמה. או להיות בעוד שנה, כשהכל חוזר לשגרה. במקרים אלו אומרים המומחים- תרגיעי. ככל שתכירי את תינוקך טוב יותר, האהבה כבר תגיע מעצמה. תלמדי אותו- מה מרגיע אותו, מה הוא רוצה, מה הוא אוהב. תתרגלי אליו. לאט לאט תביני שאת לא יכולה להתנתק ממנו, ואז כבר יהיה מאוחר מדי: מזל טוב, את מאוהבת בתינוק שלך...

http://www.pampers.co.il/%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%99%D7%9C%D7%93-%D7%A7%D7%A9%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93

אה? סליחה? אני מה? מאושרת? אוהבת אותו? את מי? את הדבר הקטן הזה שבידיים שלי? "אה... אני מאושרת שזה נגמר ו...אהמ אני עוד לא אוהבת אותו. אני לא מכירה אותו בכלל". המבט ההמום של האדם שמולי הספיק לי כדי להבין שזו ממש, אבל ממש, לא התשובה הנכונה. "את אמא, מה ז'תומרת את לא אוהבת את הבן שלך?"

 שיקפצו לי כולם, זה מה שעובר לי בראש באותו הרגע. אני מסרבת לשחק את המשחק של המין האנושי המתורבת. זו היתה האמת באותו הרגע: אני לא אוהבת אותו. למען האמת אני לא מצליחה להסביר אפילו לעצמי מה אני מרגישה כלפיו: אני חווה לראשונה בחיי תחושה מוזרה של אחריות עצומה. ברור לי מהרגע הראשון, בפנים, בקישקעס, שהדבר הזה שצמוד לי לציצי זה הדבר הכי חשוב לי בחיים. ברור לי מהשניה הראשונה שנגעתי בו שהחיים שלו יותר חשובים לי מחיי שלי. ברור לי משבריר המגע הראשון שאני אלחם עבורו עד קצה היקום ובחזרה. אבל אהבה? אני לא מכירה אותו בכלל. אהבה זה רגש אחר, זה רגש שנבנה. אתם מתבלבלים, זה לא זבנג וגמרנו.

 החלטתי שאני לא נותנת להם לתת לי להרגיש שאני דפוקה, שאנשים מצליחים להתאהב בילד שלהם בשניות ואני אולי נכה, אבל כשזעקות ה"יו, איך את בטח אוהבת אותו" חזרו ונישנו עם כל מבקר, התחלתי לחשוב שאולי, אולי אני בכל זאת אמא איומה. שלא יכול להיות שכולם אוהבים ומאושרים מהרגע הראשון, ואני צריכה זמן. זה עשה אותי עצובה. הרגשתי את הבטחון הולך לאיבוד. הרגשתי שאני שוקעת. לא נתתי לכם לתת לי להרגיש שאני דפוקה אז לקחתם את זה בכח. 

http://www.onlife.co.il/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/40941/%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94-%D7%95%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%9E%D7%91%D7%98-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F

שאישה מתחתנת, נכנסת להריון ויולדת, התהליך היה עובר בחינוך, יולדת עם חברה, נשים נוספות והתינוק היה מתקבל לחמולה ולאשה הייתה תמיכה טבעית, כשבט.

אם בעבר להפוך להורים היה תהליך טבעי היום הוא קצת פחות.

היום אנחנו רואים תופעה של יותר דיכאון אחרי לידה, נשים שלא יודעות לחנך ואפילו לטפל, הנקה לא באה באופן טבעי - והסביבה ממש מעודדת את זה - תחליפי חלב וכו

• למה איבדנו את החוש הטבעי להיות הורים?

• יש מצוקה נוראית בימינו להורים החדשים. הם לא מסתדרים, לא אוהבים את זה. מדוע אנחנו מתקשים בימינו להיות הורים?

70% לא היינו עושים זאת שוב

בשנות השבעים פרסמה העיתונאית האמריקנית אן לנדרס את השאלה: "לו היית יכול לבחור שוב, האם היית בוחר להיות הורה?" 70% מתוך 10,000 המשיבים השיבו בשלילה. תוצאות הסקר של לנדרס השפיעו על אורנה דונת, דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שהחליטה למקד את המחקר שלה ברגשות החרטה הסובבים את הבחירה בהורות ובאי-הורות.

עינת היא בחורה נעימה, עם חוש הומור, משוללת כל רמז לטירוף. היא אוהבת את הבת שלה ולמרות החרטה הכבדה, לא רוצה שתיפגע: "לקח לי הרבה זמן להתאהב בה. הרבה מדי זמן. היום אני יכולה להגיד שאני אוהבת את בתי, אבל שונאת להיות אמא. אני שונאת בזה הכול. קודם כל את בית הסוהר שזה שם אותך בו. אין יכולת להתחרט, להחזיר את המוצר אחרי 14 יום.

"אני גם לא אוהבת להיות רעה כל הזמן, לצעוק ולהעניש. זה מאלץ אותי להתעמת עם הדברים הכי כואבים שבי. הרגשות שבי גרמו לי להרגיש כמו מפלצת. אומרים ש'קשה', אבל לי זה היה בלתי נסבל".

"אני לא מצליחה לחזור לאיך שהייתי קודם", מסכימה עינת. "אני מרגישה שהייתי בן אדם מסוים, והיום אני אמא. אמהות לא יכולות לצחוק כמו פעם, לא יכולות לבלות כמו פעם. תמיד יש את ההורות - הילדה, שהיא במחשבות והיא במקום הראשון. זה מאוד מעצבן. רציונלית אני מבינה שהיא ילדה וצריך לטפל בה, אבל אני לא נהנית מזה".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3857700,00.html

אוף, אני לא יודעת מה לעשות. אני 5 חודשים לאחר לידה, ועדיין לא התחברתי לתינוק בצורה מושלמת. אני לא מתגעגעת אליו כשאני נוסעת לכל היום, אני שונאת את הבכי שלו, אין לי כוח ועצבים לטפל בו. הוא לא מגרה לי את החושים האמהיים. תמיד אני מחכה ללילה כשאני סוף סוף אלך לישון בלי לצפות שיעיר אותי בעוד זמן קצר. כי בעלי נשאר איתו בלילה. אבל עדיין אני סובלת מנדודיי שינה ומתעוררת סתם ב 2 או ב 3 לפנות בוקר. וקשה להרדם. יש לי כח להכל חוץ מהתינוק! אני שמחה כשאמא שלי נותנת לי איזו מטלה לעשות ואומרת שבנתיים תשמור על התינוק. אני שמחה שאני מתנתקת ממנו, ולפחות לזמן קצר מרגישה חופשייה! התינוק לקח לי את החופש, במיוחד שנפל עליי תינוק בכיין ומעצבן שלא מסוגל לשחק לבד, או כשיוצאים לטיול בעגלה/ מנשא, הוא בכל זאת בוכה ומעצבן אותי. הכי מעצבן לראות תינוקות שלוים שלא בוכים כל הזמן. כי מיד אני שואלת למה עלי נפל כזה נטל???!!! בקיצור ללא התינוק אני מתפקדת ורוצה הכל ועושה הכל, ובא לי על הכל. המצב הזה רק כאשר אני לבד עם התינוק.

http://www.starmed.co.il/forum-234/msg-3463364

• איך להתכונן להיות הורים? זו אחריות גדולה שצריך להיות מודעים אליה. צריך להכין אותם לתפקיד של החיים שלהם. מה לעשות?

• האם יש מקום לחינוך ההורים לתהליך הלידה  וגידול הילדים  עד כדי מתן רישיון להורות?

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryid=1069820

• איך להיות הורים טובים?

• ממי אנחנו לומדים להיות הורים?

• ממי אנחנו צריכים ללמוד להיות הורים?

http://www.karny.co.il/parents2/444.aspx

• הרבה הורים חשים רגשות אשמה שלא מצליחים להיות הורים כמו שתכננו. מה ניתן ללמוד מזה?

מיום שהפכנו להורים אנחנו נפגשים בחוסר השליטה שלנו. נולד תינוק קטן ומתוק. אנחנו יודעים בדיוק איך צריך לגדל אותו, מה הכי נכון בשבילו, באיזה דרך יגדל להיות האדם שאנחנו רוצים לגדל. ובדרך הזו אנחנו נתקלים ללא הרף בקלקולים. הקלקולים מתחילים עוד ברגע הלידה – לא הצלחתי ללדת כפי שתכננתי, לא  הצלחתי להיניק כפי שתכננתי, לא התאהבתי בתינוק מיד עם רגע הולדתו, לא סיפקנו לו את הקירבה הנחוצה לו בתקופת חייו הראשונים, לא שרטטנו את הגבולות באופן שייטיב עם הילד, לא היינו רגישים לקושי שלו בעניין מסויים, נתנו לפחדים שלנו להכתיב את הציפיות שלנו ממנו... אפשר להמשיך ולמנות קלקולים אינספור הקורים מידי יום בגידול הילדים

http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/828/885.html

שכמעט כל אמא שדיברתי איתה דיברה על תחושות האשמה הכבדות שמגיעות עם האמהות החדשה. אנחנו מרגישות אשמה הרי על כל דבר – על כל מכה שהעולל שלנו קיבל, על שניה של חוסר תשומת לב, על זה שאנחנו יותר מידי לידם, או פחות מידי וכולה וכולה. התחושות האלה הן קשות, ולומדים להתמודד איתן נראה לי (אני מקווה), אבל באותו זמן, רבים מידי מאיתנו ממשיכים לקחת חלק במשחק שרק מעצים ומעודד את תרבות האשמה.

http://imahadasha.wordpress.com/

• מה ההבדל בין אמא לאבא?

• ישנם זוגות רבים שיחסיהם מתערערים לאחר לידת הילדים. מה הגורם לכך וכיצד ניתן למנוע זאת?

http://www.beok.co.il/Category/Article/7494/%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8+%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99+%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94+%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%99%D7%9D