אישה שנכנסת להריון, כל המחשבות שלה מכוונות לשלום העובר ברחמה. מספר תובנות והמלצות מתוך השיטה האינטגרלית, שיסייעו לעבור את התהליך בצורה הכי טובה.
הגישה האינטגרלית רואה את הטבע כמכלול אחד. הדומם, הצומח והחי מנוהלים לחלוטין על ידי הטבע, ולכן מקיימים באופן אינסטינקטיבי מערכת שיש בה הדדיות והשלמה. לנו השאיר הטבע מקום להתפתחות הכרתית, כלומר יכולת לברר בעצמנו אילו יחסים נרצה לקיים בין אדם לאדם ובכלל בחברה. בשיא התפתחותנו נגיע להכרה שהכי נכון וטוב זה להתאים את עצמנו לאחדות הטבע, כלומר להתחבר זה לזה באינטגרציה מלאה עד לרמה של קשרי אהבה. זה יעלה את המין האנושי לדרגת הקיום הבאה, שבה נרגיש כאיש אחד בלב אחד. עם התמונה הגדולה הזו נתמקד באישה ההרה.
כשאישה נכנסת להריון, היא מקבלת מהטבע העלאה בדרגה. קידום. במקום להיות עוד יצור מהטבע, היא הופכת להיות לנציגה של הטבע עצמו. הטבע העניק לה את הזכות לפתח יצור חדש, ויש בעניין הזה כל מיני רמות. על האישה להקפיד על תזונה נכונה, על מנוחה כשצריך וכדומה, אבל העניין רחוק מלהסתיים שם. כמו שהטבע דואג לפתח אותנו בתהליך שיביא להשגת אחדות הבריאה, כך צריכה גם האם לעתיד לקדם את התפיסה האינטגרלית של הילד כבר מהיותו עובר ברחמה.
היחס של האם לסביבתה עובר באופן טבעי לעובּר, כי הוא חלק ממנה, בשר מבשרה. ומכיוון שמצד הטבע כולנו מחוברים ברשת אחת גדולה, באותה הדרך שבה תתייחס האם לבני אדם, כך בדיוק יתייחסו אחרים אל הילד שלה. למה? כי ברשת נרשמת כל תנועה, כל יחס, כל רצון, כל מחשבה.
יוצא שמה שהאם "מבשלת", העובר אוכל... ואת המשוואה הזאת כדאי מאוד לזכור. וכיוון ששאיפתה הטבעית של כל אם היא לגדל ילד שיקבל יחס טוב מהחברה, צריכה היא עצמה לנהוג כך מלכתחילה.
ככל שהאם תשפר את הגישה שלה לסביבתה, ישפיע השינוי הזה גם על העובר, כי הסביבה תחזיר יחס טוב לאימו. הדבר יבוא לידי ביטוי בהתפתחותו הבריאה של העובר בכל מערכות גופו, ובמיוחד במבנה מוחו. לעומת זאת, יחסים לא תקינים עם בני אדם ומצבי מתח של האם, ישפיעו כמובן לרעה על העובר.
כבר מראשית התפתחותו על העובר לקבל מאימו ומהסביבה התייחסות חיובית לחיים – גישה של איזון, של חיבור, של ידידות ושל עזרה הדדית. אֵם שתעטוף את העובר בסביבה כזאת, תסייע לו לפתח רגשות ומחשבות שיתאימו לעולם אינטגרלי, לקשר נכון וטוב עם הזולת.
במבט כולל אפשר לומר שבטעות אנו מחלקים את שטחי חיינו לשניים: לחיים שבתוך הרחם, ולאלה שמחוץ לו. בהמשך הדרך אנחנו חוזרים על אותה טעות, ומחלקים את חיי הילד לבית מצד אחד, ולגן ולבית הספר מצד שני. איננו מבינים שהחיים כולם הם מכלול אחד, זרימה אחת ללא הפרדה.
במהלך התפתחותו, הילד אינו צריך להרגיש מעברים חדים בין תקופות ותחומי חיים שונים, אלא לחוש שסביבתו הידידותית הולכת ומתרחבת בהרמוניה. המעגלים המקיפים אותו נעשים גדולים יותר ויותר, והוא ממשיך להתפתח תוך התאמה לעולם החדש שהולך ונפרס בפניו.
אם נלמד את השיטה לבניית חברה אינטגרלית עבור ילדינו, עולם יפה, ידידותי, חם, הוא ייתפס אצלם כמערכת אחת שלמה. כמו שהטבע מפתח את כל יצוריו, כמו שהרחם מגדל את העובר, כך צריכה החברה להוות בית גידול אופטימלי לכל פרט בתוכה. במצב אינטגרלי שכזה, הילד ירגיש עטוף באהבה, חופשי בין כולם, ויידע איך להתייחס נכון לכל אחד בחברה. תהיה לו היכולת לקבל את האחרים, להבין את טבעם, להיות איתם בחיבור משלים, והוא עצמו ילבלב ויפרח.
ומילה של פרספקטיבה: מזהים כבר או לא, בעולם שנעשה מקושר יותר ויותר ועם תלות הדדית שמתעצמת במהירות כה גבוהה, עם כל הנשק הקטלני שמתפתח ומשחקי האגו שמאיימים להטביע על כולנו את הסירה, לא נוכל לשרוד על פני כדור הארץ בלי לבנות את האנושות כמשפחה אחת גדולה. שתהיה לנו לידה קלה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 100 – bit.ly/41R9oJV