חיים חדשים

שיחה 1131

לעשות מה שבא לי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.06.19 – אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו הוא 1131 והנושא שלנו הוא, "לעשות מה שבא לי". לכל אחד יש כזו שאיפה שהוא יצליח לעשות מה שבא לו. לא תמיד זה מצליח, אבל כשזה מצליח זה מרגיש כף, מרגיש טוב, ממש יופי. ננסה להבין מאיפה זה בא, ואיך אפשר למצוא את זה בכל רגע, בכל סיטואציה, כדי לחיות הכי טוב שרק אפשר.

יעל: באמת יש היום איזו הרגשה פנימית שיש לזה חשיבות מאד גדולה, לעשות מה שבא לי, לא לעשות חשבון לאף אחד. זה נותן הרגשה שאני מממש את עצמי, שאני חי את האמת שלי. יש בזה גם איזו אפשרות לחצות גבולות, לגלות דברים חדשים. יש שם תגליות חדשות, חידושים. זה דוחף אותי למקומות של לדחוק את הגבולות של עצמי למקומות של.. ולחיות את עצמי במלואי. זאת ההרגשה.

מאיפה מגיעה המגמה הזאת? ממה זה נובע? למה דווקא עכשיו? אנחנו יודעים שלא תמיד זה היה כך שהמציאות הייתה כזאת ש"בא לי לעשות מה שבא לי". מה זו התופעה הזאת, ולמה דווקא עכשיו?

זה האגו שלנו המתפרץ. אנחנו חיים בתקופה שהאגו של האדם הוא פתאום רוצה לגדול ללא גבולות, ודורש לאדם כל מיני הישגים. פתאום אתה רוצה לעלות על הר גבוה, הכי גבוה. אתה רוצה לטוס לחלל. אתה רוצה לצאת לעומקי הים, וכן הלאה וכן הלאה. אתה רואה מכל הוליווד הזה שמביאים לך, למה לי לא? וככה זה.

האגו שלנו מקבל דמיון שהוא כבר נמצא בזה, מכל הסרטים, מכל ההשפעות האלה. אז אני פותח אינטרנט, אני רואה מה קורה בכל העולם, אני כאילו נמצא בזה. ואז אני על ידי זה מרחיב את כלי הקליטה שלי, אני מרחיב את הצורות שאני רואה.

אי אפשר להשוות בין האדם של היום לבין האדם שהיה. נגיד שאני הייתי בצפון אמריקה, בדרום אמריקה, בכל המדינות האלה של אירופה, ואיסלנד, ואירלנד, וסין, איפה לא הייתי? עכשיו אני נוסע להודו לחתונה של התלמיד שלי. בקיצור, זה משהו שהוא כאילו לא מוגבל. כמה פעמים כבר הייתי בכל המקומות האלה? ממש אין הגבלה.

אז אני נמצא, אחרי כל זה שאני רואה סרטים וצילומים למיניהם מכל העולם, ושומע מאנשים שנמצאים בכל מיני מקומות, במקצועות, בפיתוח, בכול, אני רואה שאני רוצה את הכול. אני רוצה להיות צייר הכי גדול, ומוסיקאי, והכול, הכול, הכול אני רוצה, רק הבעיה היא שאני לא יכול. אז מה אני יכול? לפחות לנגוע בכל דבר אני יכול.

אז אני טס לגרמניה, נכנס שם לאיזו אורקסטרה, סימפוניה מיוחדת. מגיע למילאנו, אז אני נכנס לתיאטרון וכן הלאה. זאת אומרת, יש לנו אפשרויות. האדם הוא ממש בלתי מוגבל. הוא מתחיל להשתגע, איך אני אבלע את כל כדור הארץ הזה.

יעל: יש שני דברים מאוד מעניינים שאמרת, שהייתי רוצה לפתוח. אמרת שהאגו מקבל דמיון שהוא נמצא בכל הדברים שהוא קולט מסביב. מה זאת אומרת האגו מקבל דמיון שהוא נמצא, איך הוא פתאום מקבל את ההרגשה הזאת?

אם לא הייתי רואה שיש משהו בעולם חוץ מהכפר שלי, אז.. אני הייתי פעם באירלנד ושם התקלקל לי האוטו. הכנסתי אותו למוסך לא בכפר, אלא במקום שהוא קצת יותר גדול מכפר, אולי עיירה. היו שם כמה חנויות וכמה מוסכים וכל מיני כאלה. דיברתי שם עם המכונאי שתיקן לי את האוטו, ושאלתי אותו, איך מגיעים לכאן ולכאן ולכאן. הוא אומר, אני יכול להגיד לך רק את הדרך לעיירה שנמצאת כאן קרוב. ומה, לא עוד? הוא אמר, לא הייתי.

את מתארת לעצמך, אדם שלא יצא. הוא היה בן ארבעים, אולי אפילו חמישים, אבל הוא לא יצא מהעיירה הזאת. הוא היה חי שם, וטוב לו, והוא לא צריך כלום.

לעומתי שאני מתרוצץ גם בגלל המקצוע שלי, גם בגלל האופי שלי בכל העולם, אז זה אחרת לגמרי. מה שאני רוצה להגיד, שהעולם של היום הוא נותן לאדם יכולת להרחיב את דעתו כמה שהוא רוצה. ומפני שהאגו הוא בוער, אצלו זה רגוע, וטוב לו ככה. הוא מגיע הביתה, יש לו..

יעל: ארוחה חמה..

לא. בירה. קודם כל בירה שחורה, זו אירלנד, ואחר כך הוא הולך אולי לדוג דגים. היה שם גם אגם יפה. יש אפילו צילומים משם, כי הייתי צריך לחכות עד שיתקנו לי את האוטו. אז זה מספיק לו. הוא תופס כמה דגים, מביא הביתה, יש לו שמחה שעשה את זה. הוא יושב לראות כדורגל, שותה את הבירה הזאת, וזה הכול.

יעל: אז האגו סופג בעצם היום את כל החשיפה המאוד גדולה הזאת לכל האפשרויות, אתה אומר, והוא מתחיל להרגיש שהוא בעצם בלתי מוגבל ביכולת שלו. אמרת, האדם רוצה לגעת היום בכל דבר, יש לו איזו שאיפה פנימית להיות מה?

בכל דבר. בכל מקום.

יעל: לטעום מהכול?

לטעום מהכול, לדעת הכול, לכלול את הכול. האגו שלנו גודל ורוצה שאנחנו נתפוס את כל היקום. כל אחד, "אני רוצה לדעת את כל היקום", להרגיש אותו לא בצורה פיסית אבל במוח שלי, בהבנה, במודעות שלי, אני רוצה להבין את הכול, לדעת את הכול, להרגיש את הכול, שיהיה בי הכול.

יעל: והמקום הזה של ללכת עם מה שבא לי, נותן לאדם מעבר להרגשה הזאת שבאמת הוא כולל כמה שיותר דברים, איזו הרגשה שהוא באמת מחובר לעצמו. זה כאילו נותן לו שמחה, נותן לו סיפוק.

נכון. כי האדם מלכתחילה כלול מהכול, והוא באמת נועד לכלול את כל המציאות.

יעל: אז התקופה שבה אנחנו חיים, מתחילה בעצם לאפשר לו את זה.

כן. הרבה אנשים כך מרגישים בתקופה שלנו, וזו כבר תחילת התפתחות הרוחנית שבמין האנושי.

יעל: המקום הזה שיש אין סוף אפשרויות היום, מין שפע כללי, שמצד אחד הוא באמת מאוד מבלבל, ומצד שני הוא נותן איזה חופש פנימי, או הרגשה של חופש פנימי שאני יכולה באמת לגעת בכל הדברים שלי. מה זה יותר המקום הזה של האפשרויות האלה? הוא יותר מבלבל, או שהוא יותר מאפשר באמת לפרוץ למקומות חדשים?

גם זה וגם זה. הוא מבלבל אותי, כדי שאני אחפש איפה הכניסה לתפיסת מציאות העל. ושאני נתקע ואני מאוד רוצה, אבל אני לא יכול. אני כמו ילד שרוצה לעשות משהו, הוא מזיע ומנסה, מנסה ולא הולך, עד שמתפרץ בבכי. זה מה שדורשים מאתנו, שאני אתפרץ בבכי. שאני אראה שהכניסה למציאות העליונה להבין חיים, מהות החיים, מה החיים לפני החיים, חיים אחרי החיים, אחרי המוות זאת אומרת, מאיפה אני, מה אני, מי אני וכן הלאה, כל הדברים האלה על ההיסטוריה של כל הדברים, על איך שזה מתנהל, אני את הכול רוצה לדעת.

למה? יש לי חיסרון. למה יש לי? אני לא יכול לדעת. ככה זה נולד ומתפתח עוד יותר ועוד יותר. ואז יוצא שהחיים האלה דווקא מאפשרים לי, מאפשרים, בבקשה תנסה, תעשה, כן, כאן. ואז מה אני רואה? אני רואה שאני לא מגיע. אבל החיסרון בינתיים גדל, עד שאני מגיע לחכמת הקבלה מאין ברירה.

יעל: בן אדם יכול לעשות כל מה שבא לו?

מה זאת אומרת הכל מה שבא לו? הכול אנחנו לא יכולים. פיסית אני לא יכול לקפוץ מהגג.

יעל: את זה נגיד הוא לא ירצה לעשות, כי הוא יודע שזה פוגע בו. אבל תיאורטית, אדם יכול לעשות כל מה שבא לו?

אם יש לו רצון, אז סימן שהוא יכול להשיג את הרצוי.

יעל: אבל אתה אומר ככה, הוא רוצה, רוצה, רוצה, אבל באיזשהו מקום הוא נכנס למצב של תסכול, כי הוא מרגיש שהוא כבר לא יכול להשיג את הכול.

סימן שחסרים לו כלים. אז הוא יכול עוד ללמוד, להצטייד בעוד כלים מסוימים, במוחא, בלב, וכך להתקדם.

יעל: עד לאן הוא יוכל להגיע בסופו של דבר?

אין גבול.

יעל: אנחנו מרגישים שיש גבול.

את זה מרגישים מפני שאנחנו מוגבלים. במידה שאנחנו יכולים להרחיב את הכלים שלנו, אנחנו רואים שהרחבת הכלים מושכת אותנו פנימה ופותחת עוד שאלות. ואנחנו עונים עליהן ומגיעות עוד שאלות וכך אנחנו מתפתחים.

יעל: בעולם הרגיל שבו אנחנו חיים, עד לאן בן אדם יכול להגיע, ומאיפה הוא צריך כלים חדשים, ומהם אותם כלים? המקום הזה שבא לי לעשות וכל אחד רוצה לעשות מה שבא לו, זו כמיהה פנימית. אבל תכל'ס, אנחנו יודעים שבחיים אי אפשר לעשות כל מה שבא לי. לא כל אחד מתחתן עם הבן זוג שהוא הכי הכי רוצה, לא כל אחד עובד בעבודה שהוא הכי הכי רוצה, לא כל אחד יכול לאפשר לעצמו לטוס לירח, למרות שהוא אולי מת לעשות את זה. יש מגבלות למה שאני יכולה לעשות.

ואיך אתם הפסיכולוגים מטפלים בזה?

יעל: אני לא פסיכולוגית, אבל יש מגבלה של עד לאן היום בן אדם יכול להגיע. בכלים של הפסיכולוגיה, יש עוד היום הרבה כלים אחרים, הוא מגיע למקום שהוא נשאר, עם רצון מאוד גדול ותסכול, כי יש תקרה שהוא לא יכול לעבור אותה.

על פי חכמת הקבלה אין דבר כזה. אין תקרה, אין גבול, אין הגבלה, הכול נמצא בידך. אבל ישנם חוקים, תנאים, שאתה חייב ללמוד ולממש, ואז אתה משיג.

יעל: אז אתה אומר שיש אפשרות, וזה בכלים של חכמת הקבלה.

כל אדם נורמלי יכול להשיג מה שהוא רוצה.

יעל: אוקיי. אני רוצה לעבור להיבט אחר של "לעשות מה שבא לי". אנחנו רואים שמצד אחד אנשים נעשים יותר ויותר מרוכזים בעצמם בגלל ה"לעשות מה שבא לי"

כי את מבינה שהדרישות שלהם הן לא מציאותיות. אף אחד לא מלמד אותם איך להשיג מה שבא להם בצורה נכונה. אבל באמת זה לא יכול להיות, זה אולי נראה לא אמיתי, וזה משפט מחכמת הקבלה, [שאומר] שלא יכול להיות שיש איזה מחשבה או איזה רצון באדם שהוא לא יכול לממש. אין דבר כזה. אם זה בא רצון ללב או מחשבה במוח, בטוח שהוא יכול להשיג את זה.

אורן: גם אם עכשיו הוא לא רואה איך?

כן, ודאי שהוא לא רואה. אבל ישנה דרך.

אורן: כשמשהו מתעורר בתוכי, רצון למשהו מסוים, "בא לי" לעשות משהו, מאיפה מגיע, ה"בא לי" הזה?

מתוך הנשמה, מתוך הכלי שלך שכל פעם מתבהרים שם מלכתחילה כלים שבורים.

אורן: אנסה לפרק את התהליך, תלווה ותלמד אותי צעד צעד. זה מתחיל מזה שאני מרגיש "שבא לי" לעשות משהו. אמרת קודם, תשמע אורן, אם בא לך לעשות משהו, זה סימן שאולי אתה צריך ללמוד איך, אבל בסופו של דבר אתה תוכל לממש את ה"בא לי" הזה.

כן.

אורן: כבר נתת לי תקווה. אז עכשיו אני חוזר עוד פעם לנקודת ההתחלה. אם בא לי משהו עכשיו, מהו הצעד הבא? אם הייתי יכול לממש אותו מיד לא הייתי צריך אותך, לא הייתי צריך לשאול שום דבר ולקבל תשובות שאני לא יודע מהן. אבל הרבה פעמים בחיים "בא לי" משהו, ואני לא יכול להשיג אותו.

למה?

אורן: יש הרבה מגבלות. זה יכול להיות קשור לאנשים אחרים, זה יכול להיות קשור באמצעים שלי. בא לי עכשיו לנסוע להודו, אמרת שאתה מתכוון לנסוע להודו, גם לי בא לנסוע להודו. אני עכשיו לא יכול לנסוע להודו, יש לי מגבלות בעבודה, יש לי פרויקטים, יכול להיות שאין לי עכשיו תקציב לזה, אלף ואחד מגבלות, מכל מיני סוגים. אז בא לי ואני לא יכול לממש. זה מתסכל, אני לא יכול לעשות מה שבא לי.

אם הייתם לומדים נכון את הרצונות האלה, הדחפים הללו, הייתם רואים שאפשר לממש אותם, ממש לממש אותם, רק השאלה היא, איך אתם מגיעים למימוש הנכון.

וזה לא שבסופו של דבר אחרי שאתה לומד, אתה מממש אותו בצורה כמו שאתה חושב עכשיו, לוקח כרטיס, טס להודו, מטייל שם בבומביי, דלהי, וכל מיני מקומות.

אורן : אני הייתי שם וזה טוב.

זה טוב.

אורן: נורא טוב. יש שם מקומות מקסימים, אתה עוד תראה. אבל נגיד שעכשיו זה לא מזדמן לי.

אז אתה תוכל להבין, שאם אתה רוצה לעשות את זה לטובת הזולת, אתה תוכל לממש את זה בטוח.

אורן: איזה זולת?

אני לא יודע איזה. חוץ מאורן.

אורן: אבל בא לי, לאורן. אני מרגיש את זה כדבר אישי, אינטימי פרטי שלי. בא "לי".

אז תעשה את הדבר הזה, רק לטובת הזולת.

אורן: לטובת מי, למשל?

אם אין לך למי, לכן לא נותנים לך הזדמנות. כל הפעולות שהן לטובת עצמנו על מנת לקבל, סתומות. כל הפעולות שהן על מנת להשפיע לזולת, פתוחות. בבקשה, כל ההזדמנויות, מה שתרצה. אבל שזה יהיה לטובת הזולת, זה התנאי.

אורן: אז בוא נראה עוד פעם. מתעורר בי רצון לנוסע לטייל באיזה מקום בעולם, מה עכשיו אני צריך לבדוק? מה אני צריך לברר? מה אני צריך להבין? בא לי.

זה לא יעבוד ככה.

אורן: זה לא יעבוד ככה?

לא. אתה צריך קודם כל לשנות את עצמך ממה שנקרא, "על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע".

אורן: תסביר.

זאת אומרת, שאתה חייב לשנות את הטבע שלך, איך להעמיד את עצמי לטובת האנושות ואז אתה מתחיל לשקול, אז איך אני יכול לעשות זאת.

אורן: העולם בנוי מהרבה אנשים, אני לא חי לבד בעולם. לי בא משהו מסוים, לך בא משהו אחר וליעל בא משהו אחר. הרבה פעמים המגבלות שלי בלממש את מה שבא לי תלויות בזה שאני נמצא מול אנשים אחרים. לו יצויר שכל אחד יעשה מה שבא לו, יהיו בינינו לא אחת הרבה התנגשויות. איך גם אתה תוכל לממש את מה שבא לך, גם אני אוכל לממש מה שבא לי וגם יעל תוכל לממש את מה שבא לה?

המשפט הזה, "מה שבא לו", הוא לא טוב.

אורן: מה לא טוב בו?

מה שבא לי על מנת להשפיע לטובת האנושות. כי מה שבא לי זה האגו שלי שמתעורר, ולטובת האנושות זה כשאני תיקנתי אותו ומפעיל אותו בצורה הפוכה, ואז אין הגבלה וכל כוחות הטבע וכל ההזדמנויות לפניי.

אורן: בוא נראה, אמרת לי לפני כמה דקות משהו מאוד אופטימי. אמרת לי, אין דבר שמתעורר בך, שבא לך לעשות, שאתה לא יכול לממש אותו, רק יש כל מיני חוקים במציאות שאתה צריך ללמוד, ואם תתאים את עצמך לחוקיות הזאת, כל דבר שבא לך תוכל לממש.

כן.

אורן: איך זה מתיישב עם מה שהסברת לי עכשיו? אמרת לי, לא, מה פתאום, לא כל דבר שבא לך, זה אגואיסטי לגמרי.

לא, אמרתי לך גם קודם, על מנת להשפיע. לא הוספתי לך את זה?

אורן: אמרת לי שיש חוקים במציאות שאני צריך להבין אותם, ואז אם אני אתאים את עצמי לחוקיות הזאת שפועלת במציאות, אז אני אוכל לממש כל דבר.

זהו, כן.

אורן: אז מהי החוקיות הזאת שאם אני קולט אותה, כל דבר פתוח בפניי, כל מה שבא לי?

כל דבר שאתה רוצה לעשות לטובת האנושות, תוכל לעשות ולהצליח, אם זה באמת לטובת האנושות.

אורן: אז למה מתעוררים בי דחפים ורצונות שלא קשורים לאנושות ולא קשורים לאף אחד? בא לי לעשות משהו לעצמי, לכיף שלי. למה זה מתעורר בי?

כדי שתתקן את עצמך.

אורן: מה מהות התיקון, מה המילה "תיקון" אומרת?

לקנות את היחס הזה, לרכוש את היחס הזה לאנושות.

אורן: זאת אומרת, כשמשהו מתעורר בי ובא לי לעשות, זו מעין הזמנה לבדוק את היחס שלי? דרך אגב מי זאת לאנושות? מה אני עושה עם ההמלצה הזאת? איפה אני מוצא אותה?

לכולם, לכל מה שחוץ ממך.

אורן: לכל מה שחוץ ממני. ואם אני מגלה שזה לא לטובת אף אחד, אלא רק לטובתי הפרטית, אבל בא לי? בא לי, מה אני אעשה, בא לי, ואני לא יודע אפילו מאיפה, בא לי.

אז תעשה, תעשה כמו שאתה רגיל לעשות. מה אתה שואל אותי? בזה אני כבר לא יכול לעזור לך.

יעל: במקום שאורן מייצג האפשרויות מוגבלות?

לטובת עצמו?

יעל: כן.

בטח שמוגבלות, כי זה נגד חוקי הטבע. אנחנו נמצאים בבועה שנקראת הטבע, והבועה הזאת פועלת לפי חוקים שאנחנו קוראים להם חוקים אינטגרליים, גלובליים, ובה כל חלקי המציאות קשורים זה לזה. בחוק הכללי של הטבע שקשור בכל החלקים שלו, יש תנאי פשוט, הכול יכול להתקיים בתנאי שהמערכת הכללית של הטבע כל הזמן נמצאת ברווח, באיזון. אם אנחנו מתחשבים בחוק הזה, אז אנחנו מצליחים בפעולה הפרטית שלנו, כי גם אנחנו נכללים בתנועה הזאת. ואם אנחנו לא מתחשבים ועושים משהו לטובתנו, כביכול לטובתנו הפרטית, אז אנחנו עושים נזק למערכת הכללית של הטבע, וזה כבר מגיע אלינו בחזרה כתגובה שלילית.

יעל: יחד עם זה אנחנו רואים שיש אנשים שבא להם והם מצליחים, אפילו מצליחים בגדול ולא מהכיוון החיובי. לפעמים הם הורסים הרבה מאוד בדרך.

נכון, ודאי.

יעל: ויש את אורן שרוצה ולא תמיד מצליח לו. מה ההבדל ביניהם? למה מישהו רוצה ולא יצליח.

את צודקת, אבל אנחנו רואים את המציאות בצורה מאוד מאוד חלקית.

יעל: תפתח לנו את העיניים.

אם אני רואה שמישהו מצליח באיזו צורה, לדוגמה גנב, למרות שכולנו גנבים. אם אנחנו לא עושים בעל מנת להשפיע לחברה, כולנו גנבים. אז אם כך, אני פשוט לא רואה את סוף המעשה, את כל מה שקורה. בכל זאת, האדם יצטרך לשלם על זה, כי אנחנו נמצאים בטבע, בבועה כזאת, הכול סגור, כל החוקים הם חוקים ממש מוחלטים. אם מישהו עושה משהו לא בדיוק כדי לאזן את המערכת הזאת, עוד יותר ועוד יותר עד שמביאים אותה לאיזון הסופי שנקרא גמר התיקון, אז עד כמה שהוא מכניס בה אי איזון, בסופו של דבר הוא מקבל תגובה. אולי לא עכשיו, בעולם הבא, בחיים הבאים, בגלגול הבא, לא הוא, דרך קרובים שלו, דרך משהו. חייבת להיות השלמה, כי הטבע כמו שאנחנו עכשיו מתחילים לראות באקולוגיה, כולו עגול.

אורן: עכשיו טיפה הלחצת אותי. אמרת לי, המערכת היא סגורה, כל תנועה שעשית, הכול בעצם נרשם. גם אם אתה לא רואה, בטוח שבא לך פידבק. אם הכנסת מטען שלילי לתוך הרשת הזאת של הקשר הכללי של כל פרטי המציאות, בטוח תקבל פידבק שלילי, גם אם אתה עכשיו לא קולט מאיפה תקבל אותה.

כן.

אורן: אז עכשיו אני קצת בלחץ. ואני צריך עוד פעם לברר. כשבא לי לעשות משהו, אתה ממליץ לי בחשבון הסופי כמו שאתה מסתכל על זה, שבסופו של דבר, בחשבון הכללי, כשבא לי לעשות משהו, מה אני צריך לעשות כדי שזה יהיה בבטחה ושחס ושלום אחר כך לא יסתבר לי שאולי לא ראיתי אבל הופה, סידרתי לעצמי איזה ברוך גדול. אז כשבא לי, איך אני בודק שאני על הצד הבטוח?

באופן פרקטי?

אורן: כן, פרקטי, בדיוק.

תעשה כך שבדרך אתה מועיל לאנשים. זה הדבר הפשוט ביותר.

אורן: בכל דבר אפשר למצוא משהו שמועיל?

בכל דבר תוכל למצוא דברים שמהם תצא תועלת לבני אדם, אבל עכשיו העיקר אלו המחשבות שלך.

אורן: כלומר?

שבמחשבות תרצה להיות טוב, ואז אתה כבר תתחיל לראות שהיחס שלך משתנה. זה לעשות, לא לעשות, ככה, לא ככה, או בכלל כן או בכלל לא. אתה לוקח בחשבון את טובת הזולת. אתה כבר מתחיל לשנות את כל התכניות שלך, את הגישות שלך, ובכלל כל העולם נראה אחרת, לפי המשקפיים האלה של טובת הזולת. ואז אתה מתחיל להבין את הטבע כולו, את התוכנה שלו, את הכוח עליון שמפעיל את הכול בצורה אחידה, ומתוך זה אתה כבר מתחיל לדרוש, להחליט ולבצע משהו ממש חדש.

אורן: הרב לייטמן, הזמן שלנו נגמר. תודה לך, היה מרתק. תודה יעל, תודה גם לכם שהייתם איתנו. חיים חדשים, לומדים לחיות טוב, תבואו שוב. כל טוב ולהתראות.

(סוף התכנית)