בבית ספר מלמדים הרבה נושאים, חוץ מהדבר החשוב ביותר בחיים. מי אנחנו? איך אנחנו בנויים? מה יעזור לנו להוביל את עצמנו למקום הכי טוב בשבילנו, המקום שהכי יתאים?
נתחיל מזה שהטבע הבסיסי של כל דבר שקיים במציאות הוא רצון להתקיים בטוב, רצון ליהנות. רואים זאת כבר בדרגת הדומם, באטומים ששומרים על המבנה שלהם, בקריסטלים ועוד. בדרגת הצומח הרצון ליהנות כבר בולט יותר, צמחים סופגים את מה שטוב להם ופולטים את מה שלא. בדרגת החי הרצון ליהנות מניע כל פרט לחיפוש אחר מזון, מחסה, פרטנרים לרבייה, וכן להימלטות מסכנות. האדם, היצור המפותח ביותר בטבע, הוא בעל הרצון ליהנות הגדול ביותר. מה שמבדיל אותנו זה מזה הוא מבנה הרצון ליהנות שיש לכל אחד.
לדומם, לצומח ולחי יש חכמה טבעית, תוכנת הפעלה אינסטינקטיבית שמוטבעת ברצון ליהנות. אי אפשר לשנות את התוכנה הזאת, והיא מגדירה לכל יצור בדיוק כיצד לנהוג, איך להתקיים, איך לחיות. לאדם, לעומת זאת, יש אפשרות לתכנת עת עצמו לצורות הנאה שונות, ובמהלך חייו הוא משתנה מאוד.
המשפחה שבה נולדנו, החינוך שקיבלנו, הסביבה שמשפיעה עלינו, כל אלה מצטרפים לנטיות הבסיסיות שלנו ובונים לנו הגדרות. זה יעשה לך טוב וזה פחות, זה כדאי לך וזה ממש לא. כך נבנה ליד הרצון ליהנות שלנו מין מחשב, שכולל בתוכו הרגלים, אינטואיציה וזיכרונות. בכל רגע המחשב סורק הזדמנויות וסכנות, ולבסוף מקבל החלטות. ככל שהחשבון מתאים לתנאים הסביבתיים ומביא לרצון ליהנות יותר מילוי, כך האדם נחשב לחכם יותר.
בתקופתנו רבים מתקשים לקבל החלטות כמו מה ללמוד, איזו קריירה לפתח, באיזה ארגון לעבוד וכדומה. מה שבעצם קורה הוא שלאדם חסרה החכמה לברר מה יביא אותו להרגשה הכי טובה, להנאה הכי גדולה.
כדי לתת מענה ברמה החברתית, מומלץ להקים כל מיני סביבות שבהן האדם יוכל לבקר, להשתלב לזמן קצר, להתרשם. כך תהיה לו יותר אפשרות לברר מראש איזו צורת חיים מתאימה לו, ואולי לחסוך לעצמו כמה שנים טובות. בנוסף, בבתי ספר ובאוניברסיטאות אפשר לפתוח קורסים שבהם אנשים ידונו על כך. גם לאנשים בגילאים מבוגרים שאיבדו את מקום עבודתם, זה יוכל לעזור מאוד. אדם שעומד לבדו מול העולם עלול למצוא את עצמו נבוך ומבולבל, ובירורים במסגרות קבוצתיות יסייעו לו לפתח חוש פנימי להרגיש מה נכון עבורו.
במבט כללי, חכמת החיים היא חכמת החשבון, והיא באה מתוך התקשרויות. ככל שאדם שומע יותר דעות, לומד מכל אחד על הניסיון והמחשבות שלו, יש לו בין מה למה להשוות. כתוצאה מכך הוא עצמו נעשה חכם יותר.
כדי לחזק את יכולת הבירור, מה שהכי מומלץ לעשות זה ללמוד להתחבר לאחרים. השיטה האינטגרלית מלמדת איך בדיוק עושים זאת, והכלי המרכזי שבו היא משתמשת נקרא "סדנת חיבור".
בסדנת חיבור משתתפים כעשרה אנשים. המנחה מעלה לדיון נושא מסוים, ומציג שאלה בפני כולם. מדברים בסבב, כל אחד בתורו. אף אחד לא נכנס לדברי האחרים, לא שוללים שום דעה שהושמעה, רק מוסיפים. כשמישהו מדבר, האחרים משתדלים לספוג את דבריו, להיכלל בו, להרגיש את המציאות מתוך עיניו. להתחבר אליו.
במהלך כל סבב בסדנה, אנחנו בונים בתוך המוח והלב שלנו, התקשרויות שכליות ורגשיות עם האחרים. לכל אחד מהם דעה ותחושה משלו, וכך נוצר בתוכנו מודל פנימי שכלול מעשרה טיפוסים שונים. למעשה, זהו מיני מודל של החברה האנושית.
ההתקשרות המיוחדת בסדנת החיבור מתכנתת את הרצון ליהנות. המאמץ להיכלל מדברי האחרים, בונה ברצון ליהנות שלנו תאים וצורות שלא היו בו. אם קודם היה לנו רצון ליהנות באופן כללי, עתה הוא נחלק להרבה משבצות שביניהן יש הרבה קשרים. ואנחנו יכולים לשחק בין הדמויות, לבחון כל דבר מתוך הרצונות שלהן, מתוך צורות חשיבה והסתכלויות שונות. גם אם לא נזכור מה בדיוק אמרו האנשים, עצם השינוי הפנימי שחוללנו במבנה הרצון ליהנות יקנה לנו חכמת חיים שלבד לא ניתן לרכוש.
על השיטה האינטגרלית אפשר לדבר עוד רבות, אבל לא זה המקום. בשורה התחתונה מה שהיא מחדשת זה שאף על פי שלכל אחד יש רצון ליהנות בסגנון משלו, ביכולתנו ללמוד להתחבר נכון לרצונות של האחרים וכך להרחיב את הכלים הפנימיים שלנו עד לרמה שיוכלו לקלוט את כל המציאות. את כל היקום.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 247 – bit.ly/3At3wMh