חיים חדשים

שיחה 660

ימין ושמאל בישראל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.15.12 – אחרי עריכה

אורן: אנחנו רוצים לדבר היום על ימין ושמאל ומה שביניהם. כל אחד מאיתנו מגדיר את עצמו, כאדם חושב, בעל דעה, ימני או שמאלני, אולי אפילו קיצוני בצד אחר, או אי שם באמצע. זה אנחנו, אלה החיים שלנו, ואנחנו מתנגשים כל הזמן. ולא תמיד זה נגמר בטוב, ולא תמיד עושה הרגשה טובה. ובתקופה האחרונה זה עושה הרגשה מאוד רעה כאן בישראל במיוחד.

אני רוצה היום לברר את הדברים האלה קצת יותר לעומק, מתוך רצון להגיע לאופק חדש, לחיים חדשים. תהיו איתנו. יעל בואי תצאי לדרך.

יעל: התופעה הזאת שכרגע אורן דיבר עליה, באמת תופסת תאוצה מאוד מאוד חזקה בזמן האחרון, במיוחד לאור התפשטות האסלם הקיצוני, המצב הכלכלי והחברתי הלא טוב, גם בארץ וגם בעולם. וזה מקצין עוד יותר את המאבק בין הימין לבין השמאל.

אנחנו יודעים שמפלגות הימין בדרך כלל מנסות לשמור על איזה צביון לאומי יותר, ומפלגות השמאל מנסות להיות יותר הומניטריות, ויש שם איזו התנגשות לא פשוטה בין שני הכוחות האלה. ואני רציתי לשאול, כבן אדם שיש לו ראיה רחבה, שרואה את הדברים מעבר לאופן שבו בן אדם מן הישוב רואה אותם, איך אתה רואה את המאבק שמתקיים היום בארץ ובעולם בין ימין ושמאל, ולאן זה לוקח אותנו?

למלחמה.

יעל: אתה יכול לפרט קצת?

לזה מה שהוא לוקח. המאבק הזה הוא בלתי פוסק, אין לו שום הצדקה מצד הטבע, כי ימין ושמאל מיועד להתגלות בחברה האנושית בכל מיני רמות, גם באדם עצמו, הפרטי, הבודד, וגם במשפחה, וגם בקשר שלו עם אנשים אחרים, חברים, מכרים, וכן הלאה. וגם בין המפלגות במדינה, ובין המדינות, ובכלל.

זאת אומרת, תמיד כל הטבע מחולק לימין ושמאל, לפלוס ומינוס, לאלקטרון ולפוזיטרון, יום וחושך, חום וקור, וכולי. ולכן המאבק ביניהם, סליחה שאני אגיד כך, הוא מאבק טיפשי. בטבע אנחנו לא רואים שזה נאבק עם זה, כאילו חורף נאבק עם קיץ, או חושך עם יום. אנחנו יכולים כך לכתוב בספרות היפה אולי, אבל באמת זה לא כך, אלא שניהם פועלים על הטבע כדי להביא לפריחה, להתקדמות, בשילוב השפעתם על הטבע. למשל יום ולילה, חורף וקיץ, וכן הלאה.

ולכן אנחנו צריכים ללמוד סך הכול איך מאזנים את הכוחות האלה של ימין ושמאל בדרגות הנמוכות יותר, ואיך אדם בדרגה הגבוהה שלו, בפסיכולוגיה שלו, ביחס שלו עם חברים, זאת אומרת בפסיכולוגיה פנימית, בפסיכולוגיה חברתית, בפסיכולוגיה מדינית, פוליטית וכן הלאה, צריך להגיע למצב שהוא מאזן את הכוחות האלה בעצמו. כי זה ניתן לנו בבחירה שלנו.

זה לא מתקיים בנו בצורה מחויבת מצד הטבע, כמו בבעלי חיים. אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו, כי דווקא במציאת האיזון בינינו, אנחנו גדלים ומבינים איך הטבע בנוי, ומה הוא רוצה מאיתנו. כי דווקא במציאת ההרמוניה בין ימין ושמאל, בין בני האדם בחברה האנושית, ולכן אנחנו צריכים להתחבר לקבוצה גדולה אחת שכוללת בתוכה את כל האנושות עד ל"ואהבת לרעך כמוך", אנחנו מגיעים לפסגת הקיום האנושי.

יעל: יש תקופות שהן תקופות יותר של התחזקות הימין בעולם, יש תקופות שהן תקופות של התחזקות השמאל בעולם, גם בארץ שלנו?

כן.

יעל: עכשיו אנחנו עדים לתקופה שבה יש איזו התחזקות של הימין. גם אתה רואה את זה כך?

זה נכון, אבל לא בגלל שזה תקופות, אלא הייתי אומר, שיש בזה הרבה מאוד נתונים, הרבה מאוד סיבות. אם היינו כמו הרבה מדינות באירופה, שאף אחת לא נמצאת במאבק עם השכנים, עם אף מדינה, כמו למשל שוויץ לא חושדת בספרד, ולא באיטליה, ולא בצרפת וגרמניה, שהן תהיינה בגבולות שלה, תתנפלנה עליה ותתחלנה במלחמה. ולכן יש לה צבא מאוד קטן, וכך היא מתקיימת. אז שם ימין ושמאל לא שייכים לצבא, לא שייכים לביטחון, הם שייכים לכלכלה במיוחד, וזהו. בכל מדינה ומדינה, הימין והשמאל מתרכזים סביב אותה הבעיה, שהיא נקראת בעיה מדינית גדולה. זו יכולה להיות בעיה בחינוך, בתרבות, בפנסיה, בעיות במדינה, בכל מיני דברים

אנחנו לא מדינה רגילה, אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד עם השכנים שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים להגיד שהימין ושמאל שלנו הם הימין והשמאל האמתיים של החברה האנושית, אלא המצב הביטחוני, הוא כך מחייב אותנו בהרבה.

ואם לא היינו חיים בצורה כזאת עם שכנינו, אז אני בטוח שהימין היה הרבה פחות ממה שעכשיו. לא היה לו כוח לשכנע אנשים שצריכים להיות חזקים, שצריכים להיות כאלו וכאלו. מה שאין כן, גם השמאל מה הוא יכול להגיד? אנחנו כולנו נמצאים בבעיות המתגברות, הביטחוניות, ועוד עכשיו קמה אירופה נגדנו, אז ודאי שמכך השמאל ייפול עוד יותר.

ומה יש לנו מכל מה שהשמאל שם צועק שאנחנו צריכים להיות פלורליסטים. איזה פלורליסטים? אנחנו רואים באירופה עם כל הפלורליזם שלהם, ועם כל היופי שלהם ואנשים יפים ונדיבים כאלה שנתנו לכל המהגרים האלו להיכנס, מה קורה להם? זאת אומרת, אני לא יכול להגיד שאני צריך לחיות יפה וטוב עם כולם, ולפתוח את הדלתות שלי לכולם, כי אנחנו רואים את התוצאה.

מה אני רוצה להגיד? שיש הרבה מאוד סיבות שמייצבות את הימין והשמאל בחברה הישראלית עליה אתם רוצים לדבר, ולא שהחברה בעצמה היא כזאת אלא אלה התנאים. ואלה תנאים חיצוניים שאנחנו עליהם לא שולטים. לכן לי לא נראה שיש כאן על מה כל כך לדבר, כי התנאים האלה החיצוניים הם ארוכי תווך.

אנחנו חיים במדינת ישראל, או עוד לפני המדינה, במאבק, מיום שהגיעה לכאן העלייה הראשונה והלאה. אנחנו נמצאים כאן מעל מאה שנה, מאה שלושים שנה נניח, במאבק בלתי פוסק עם השכנים שלנו. ועם אירופה עכשיו זה מתווסף, מה שיש באירופה עצמה, ומה שיש באירופה כלפינו, וכולי. לכן אין זה ימין ושמאל אמתי.

ימין ושמאל אמתי, זה תכונות האדם כלפי חינוך, כלפי חיבור, כלפי כל מיני הסתכלויות על העולם, על החיים. בצורה טבעית אנחנו מחולקים כך, אפילו שהייתי חי עם עוד אנשים באיזה אי בודד, והיה שם הכול, ולא הייתי תלוי בעולם הגדול, גם היו לנו חילוקי דעות, כי כך אנחנו בנויים. ואז היינו מחלקים את עצמנו באמת בצורה טבעית לימין ולשמאל.

ושם זה היה ימין ושמאל טבעי, בצורה אחרת, שאנחנו אפילו לא מכירים אותה כאן. כי זה אופי שיש בכל אדם. כמו שיש ארבעה סוגים של אופי, סנגויני, כולרי, מלנכולי ופלגמטי, כך יש גם הסתכלות האדם על העולם, על החיים, על ההתנהלות בחיים שלו. יש אנשים יותר פדנטים כאלה, יש אנשים יותר מפוזרים, יש אנשים שיותר נוטים לעבודה ולחיים יותר קשים, נוקשים, ויש אנשים שיותר למשחקים, לחיים יפים, חברתיים. יש כאלה שנוטים למדע, למתמטיקה, ויש לריקוד, למוסיקה, וכן הלאה.

זאת אומרת, יש בנו שוני בכל אחד ואחד. אנחנו אמנם אוהבים את הכול, ואוהבים להשתמש בכול מה שיש מכל הצדדים, אבל לפי הטבע יש נטייה טבעית בכל אחד לאיזה כיוון. אנחנו יכולים לקרוא לזה אופי, או מגמה, אבל זה ישנו. לכן אם היינו נמצאים ללא התערבות חיצונה, אז הייתה לנו ודאי מדינה אחרת, ושם היינו חושבים כך.

ישנן מספר מדינות כאלו, אבל במספר מצומצם, כי היום אנחנו נמצאים כבר בעולם גלובלי. היום במיוחד אנחנו נמצאים במצב שאף אחד הוא לא חופשי מאחרים, וכולם תלויים זה בזה, ולכן החלוקות האלו של ימין ושמאל הן מעל הטבע הטבעי של האדם, או הטבע הטבעי של החברה האנושית.

שאם קודם היה איזה עם, למשל גואטמלה או קוסטה ריקה, לא חשוב איפה, שהיה חי ככה עם הבננות שלהם ועם הקופים שלהם וכולי, עכשיו לגמרי נהרסו כל הגבולות, ויש שם ביזנס או בתי מלון ותיירות, או תעשייה, או עוד משהו. הם כבר קשורים לכולם, ולא יכולים בעצמם לקבוע שמאל וימין, או מה.

ואז בא שם ימין ושמאל לא בגלל חינוך יפה או לא לילדים שלנו, אלא ימין ושמאל אולי בגלל תיירות ונפט ועוד כל מיני דברים. יש שם חברות גדולות בין לאומיות שכבר מסדרות את כל המדינה לפי טעמן. זאת אומרת, אנחנו היום נמצאים במצב שאין לנו אפשרות לחפש הצדקה, ובכלל לדון בימין ושמאל.

אורן: הייתי רוצה מכאן להתקדם למה שקורה היום בישראל. הבנתי שאם היינו חיים בתנאים סטריליים, בלי לחצים ביטחוניים, אז הנטיות הטבעיות הטבועות באופי האדם המסוים, היו מכוונות אותו ימינה או שמאלה, ותמיד היו חילוקי דעות בין אנשים. זה טבע הדברים, היינו מתווכחים בלי סוף.

הרבה מאוד, על הספרות, על התיאטרון, על החינוך, היו מלחמות פנימיות ממש. בכל העיתונות.

אורן: ואני בטוח שאצלנו, היהודים זה אפילו יותר. אצלנו תמיד הכול מוקצן, וכל אחד ראש ממשלה, ושר הביטחון וגם שר החוץ באותה הקדנציה. ברמה הכללית הבנתי לגמרי מאיפה זה נובע. אתה אומר שזה דבר טבעי, כמו שבאטום יש פלוס ומינוס כך בין בני אדם יהיו חילוקי דעות.

אפילו באדם אחד.

אורן: ואפילו באדם אחד, שפעם חושב ככה ופעם חושב אחרת. הבנתי זאת ברמה העקרונית, ועכשיו אני רוצה לקחת את זה לרמה המעשית, למה שקורה כאן היום בארץ. כמו שאמרת התנאים הביטחוניים הולכים ומחריפים, לא רק בישראל אלא בכל העולם. ואפשר בהחלט לזהות גם לפי תוצאות הבחירות שהחברה הישראלית באופן כללי הופכת קצת יותר ימנית.

אבל השנאה בין שמאל לימין הולכת ומתעצמת, וזו הבעיה שעליה עכשיו אני רוצה לדבר. השנאה שיש היום בין הגוש הימני לגוש השמאלני בישראל הולכת וגוברת עד לכדי כך, שהתחושה שיש בציבור, וזה הדבר המפחיד, שאנחנו כבר לגמרי לא שייכים לאותו עם.

זאת אומרת, יש את העם הימני, יש את העם השמאלני, אמנם אחד גדול יותר ואחד קטן יותר, אבל הזרות, הניכור, השנאה, התיעוב, מערכת הערכים שאני מחזיק בה ומחנך את ילדי, הכול שונה. כאילו אנחנו במקרה באותה פיסת אדמה, אבל לגמרי לגמרי לא קשורים בשום דבר.

נכון.

אורן: והדבר הזה מאיים ממש על החוסן הפנימי של החברה הישראלית, וגם בסקרים רואים את זה, אין לאף אחד ספק בזה, ופשוט אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה. וכאן אני רוצה להתחיל לשאול אותך. הבנתי את זה שאתה מסביר שזה דבר טבעי הכל טוב ויפה. אמרת שזה הולך למקום רע שבסוף נגיע לאיזו מלחמה. אם אני מתרגם את הדברים שלך לישראל מדובר על מלחמת אחים ואנחנו לא רוצים להגיע לשם.

לא התכוונתי לכך. אני לא חושב שיש כאן מקום למלחמת אחים למרות שהיו בעבר, כולם זוכרים את אלטלנה, וכל מיני האלו.

אורן: כן היו דברים מעולם.

היו דברים, אבל אני חושב שמה שכן יכול להיות, שהשנאה הזאת באמת תגיע למצב שהם ילמדו, אבל דרך מצבים מאוד קשים, שימין לא יכול להיות בלי שמאל ושמאל בלי ימין. כי אם לא מאזנים זה על ידי זה וזה על ידי זה, כבר מזמן היינו סוטים, ולא יכולים להתקיים.

אורן: אמרת באחת התכניות הקודמות שלנו שאפשר להגיע להכרה שמוכרחים להגיע לאיזון בין ימין לבין שמאל, או מתוך זה שיבואו עלינו מכות קשות שילמדו אותנו שאין ברירה, או מתוך איזה מסע של פרסום והסברה.

עוד יותר, אני בכלל טוען שגם את שכנינו הערבים אנחנו צריכים, כי אם הם לא היו אז היינו אוכלים זה את זה. זאת אומרת, כל מה שיש במדינה צריך כך בינתיים להתקיים כל עוד אנחנו לא לומדים איך להגיע לאיזון. במידה שאנחנו נכנסים לאיזון, כל הכוחות האלה מצטרפים ובאים לצורה המאוזנת בינינו.

אורן: הבנתי את התמונה הרחבה ועכשיו הייתי רוצה ללכת איתך צעד קדימה. נאמר שהגישה שלך מתקבלת ואנחנו רוצים באמת לעשות צעדים יזומים בדרך לאיזון. אותו מסע הפרסום שעליו אתה מדבר, מה יהיה המסר העיקרי בתוכו?

במסע הפרסום עליו אני מדבר אנחנו צריכים להוציא מספר מאמרים, לפרט אותם לקליפים.

אורן: אני לא שואל על הטכנולוגיה, אני שואל מה המסר המרכזי שאתה רוצה למסור לציבור בישראל שהיום נמצא בשנאה הולכת וגוברת בין שמאל לימין. אני יכול לייצג אדם ימני ויעל תייצג אדם שמאלני, או להפך. מה המסר העיקרי שאתה משגר ממך עם התובנה הגדולה אלינו?

שלום המדינה בחיבור של כולם.

אורן: שלום המדינה בחיבור של כולם, זה המסר העיקרי. איך אתה הופך אותו מסיסמה למציאות?

על ידי זה שאני מסביר קודם כל למה אני מתכוון. אז אני צריך בשביל זה ללמד אותם מה היא המערכת הכללית של הטבע, של עם ישראל, התפקיד שלו המיוחד, והחיבור שלו המיוחד שהוא צריך להשיג, ובזה להראות דוגמה לכל העולם שהוא צריך גם כן להיות מחובר, ושהעולם לא יגיע לרוגע ולחיבור ולשלום כל עוד אנחנו לא מגיעים לשלום בינינו. ועם ישראל, כאן הנקודה המרכזית של כולם, רוצים או לא רוצים, לכן כל הגויים מאשימים אותנו שאנחנו גורמים בינתיים רק רע לעולם, וזה באמת כך, ועל זה כותב ספר הזוהר בפרט, וכולי.

אחרי שאני מסביר את זה לכולם, וגם את המערכת אני מצייר להם, ומסביר כמו שיש הרבה סרטים כאלה על הטבע, על האקולוגיה, על זה שאנחנו הורסים את הטבע, אני מסביר גם איך עם ישראל צריך להיות מסודר, באיזו צורה הוא צריך להגיע לאיזון. ושבזה אנחנו לא לוחצים או לא מבטלים, לא שמאל ולא ימין ולא מרכז ולא כלום, אלא אנחנו כולנו צריכים למצוא את נקודת האיזון. כי הכוחות האלה נמצאים בכל אדם ובחברה האנושית, בחברה הישראלית בצורה טבעית, ואנחנו צריכים להביא אותם לאיזון. ומי שמעוניין בוא נתקדם לאיזון.

אורן: אני מעוניין.

יכול להיות שאתה מעוניין, יכול להיות שעוד כמה.

אורן: אני ימני מעוניין, היא שמאלנית מעוניינת, אנחנו רוצים למצוא את נקודת האיזון.

יכול להיות שבינתיים גם חלק קטן מהאוכלוסייה הערבית מעוניין.

אורן: זה יבלבל אותי עוד יותר, כי אני עוד לא בטוח איך אתה תסתדר עם שנינו?

בסדר.

אורן: אז אל תבלבל אותי כרגע איתם. אנחנו רוצים למצוא את נקודת האיזון, אני ימני והיא שמאלנית, מה הלאה?

אז אני מלמד אתכם.

אורן: שבטבע הכל מאוזן.

ואתם לא יכולים לבטל זה את זה. זאת שטות גדולה כך לחשוב, שבטבע יכול להיות פלוס בלי מינוס ומינוס בלי פלוס, יום בלי לילה וכן הלאה. אלא מה זה נקרא השילוב הנכון, שדווקא הוא נותן פריחה לשניכם. זאת אומרת שאתה מרוויח משלה והיא מרוויחה משלך, ממש כך.

זה לא שאתה לא קיים והיא מרוצה, אז יש לה רק שלה. או שאתה קיים והיא לא, אז יש לך רק משלך. כך אתם שניכם מכפילים את הכוח. בבקשה זה אפשרי.

אורן: אנחנו בעד.

אז אתם צריכים להגיע למצב שאתם מתחילים להתחבר למעלה מהטבע שלכם. אתה צריך לעבוד על זה שאתה לא שונא אותה אלא אתה לוקח את כל ההסתכלות שלה, והיא לוקחת את כל ההסתכלות שלך, ושניכם מתחילים לראות איך אתם משרתים זה את זה בצורה כזאת, שגם שלך וגם שלה וגם שלה וגם שלך משני הצדדים מתחברים. "מתחברים" זאת אומרת שאתם עולים, מעלים את עצמכם לדרגה יותר גבוהה ששם במצב יותר גבוה שניכם צודקים, שניכם משלימים זה את זה. אבל זה מגיע אך ורק כשאתם באמת רוצים להתחבר.

יש כאן נקודה פסיכולוגית מאוד קריטית, מאוד עדינה. "מה הוא מדבר על התחברות, אנחנו לא יכולים". אתם יכולים להתחבר אם כל אחד יבטל את עצמו ויקח את דעתו של השני, והשני יקח באותה מידה את דעתו של הראשון. וזה אפשרי רק בתנאי שנשב ליד השולחן כל המפלגות ונתחיל בינינו לבדוק איך אנחנו יכולים להיות מחוברים, המטרה להיות מחוברים למעלה מהדעות של כולם. מה זה נקרא, למעלה מהדעות של כולם? שכל אחד באמת ירצה לצאת מעל האגו שלו למען שלום אותו התינוק שלנו המשותף שנקרא "מדינת ישראל" או "עם ישראל".

אבל זה לימוד, וחוץ מלימוד זה גם תרגול, צריכים הרבה פעולות כאלה שנעשות בסדנה בינינו, וכך אנחנו מגיעים למצב שכל אחד מתעלה מעל עצמו להתחבר עם הזולת כדי להגיע למרכז המשותף. ושם במרכז המשותף אנחנו מתחילים להרגיש את האמת המשותפת. שחיברנו את כל הפלוסים ואת כל המינוסים יחד על ידי ההתנגדות בינינו שהייתה טבעית שלא רצינו זה את זה, ועכשיו אנחנו עלינו לחיבור בינינו.

אז יש בינינו גם אותה התנגדות שהייתה וגם חיבור, ואז אנחנו יכולים על פני ההתנגדות הזאת להוציא עבודה, להוציא תועלת. כמו נגיד בספירלה שהיא מתחממת מפלוס ומינוס באיזה מכשיר שעובר מבטרייה. צריכים להסביר את זה.

אורן: אני מבין שזה תהליך עם כמה שלבים. השלב הראשון אם הבנתי נכון, שכל אחד מנסה להרגיש את הדעה של האחר. זה כמו משחק תפקידים?

משחק, כן.

אורן: אם אני ימני, אני צריך לנסות להרגיש מה היא מרגישה כשמאלנית?

כן.

יעל: לקבל את דעתי כאילו?

"כאילו", זו בדיוק המילה.

אורן: אז אני צריך לבטא מה אני חושב שהיא חושבת כשמאלנית?

כן.

אורן: והיא להפך?

והיא כלפיך. אבל בזה אתם גם בודקים את השני וגם בודקים את הדעות שלכם.

אורן: מה היא הבדיקה?

כי אתה עכשיו מסתכל עליה וממש מתלבש בה ורואה איך שהיא מבקרת את ההסתכלות שלך כימני, ואז אתה בודק מה זה נקרא ימני, מי זה אני באמת.

אורן: זאת אומרת, מתחדדת לי גם התפיסה שלי?

מצידה, בטח.

אורן: אז מתחדדת לי התפיסה שלי בדעה המקורית שלי, ואני מנסה להרגיש מה דעתה, ומה קורה הלאה?

גם היא אותו דבר כלפיך. וכך כולם, עוד כאלו בעיגול. כל אחד כלול בכולם.

עכשיו אנחנו צריכים כולנו להתעלות מעל עצמנו, ולהגיע לזה שנרגיש מה המשותף בינינו. זה מתגלה בעבודה הזאת, המרכז שלנו המשותף ששם זה אמת, איזון, נקודת השלווה, השלום, השלמה.

אורן: אני בטוח שכזה סיבוב יכול להוליד תחושות של שלווה, בעיקר אם הוא יהיה מנוהל נכון. הוא גם יכול להוליד תחושות של מלחמת עולם, אבל אותם רגע נשים בצד. את המוכר אני רוצה לשים בצד ולהיפתח לדברים חדשים.

לא. אנחנו עוברים חינוך, ואנחנו מבינים שעל ידי הפעולות האלה אנחנו רוצים לגלות את הנקודה הזאת של האיזון שנמצאת בטבע. אנחנו רק לא גילינו אותה, אבל היא נמצאת, אנחנו צריכים לגלות.

אורן: נניח שיבואו לשם האנשים הכי נאורים בעולם, הימנים הכי נאורים והשמאלנים הכי נאורים, ומכל הלב ירצו ויעשו כזה שיתוף ומשחקי תפקידים וכמו שאמרת קודם מילת המפתח זה "כאילו". אבל אחרי כזה דיון, בסוף קמים והולכים לחיים שהם לגמרי לא כאילו?

לא נכון. סימן שלא נתת חינוך נכון.

יעל: אז מה קורה שם בתהליך הזה?

אתם מגלים את נקודת המרכז, נקודת האיזון. איך הטבע עושה איזון בדומם כך שאטום יכול להתקיים, מולקולות יכולות להתקיים, גושים גדולים, גבישים גדולים יכולים להתקיים? איך צומח מתקיים ואפילו מתפתח? הוא מתפתח מתוך איזון, האיזון המתפתח. החי נמצא באיזון ועוד יותר מתפתח. רק האדם הוא כל הזמן לא יכול למצוא את נקודת האיזון שלו. דרגות דומם, צומח וחי שבנו כן יכולות, אבל האדם שבנו, המהות שלנו, הפסיכולוגיה שלנו לא יכולה.

יעל: גם בתוכי היום יש ימין ושמאל וכל הכוחות האלה שמתנגדים אחד לשני. מה זה אדם מאוזן?

שכל הכוחות האלה נמצאים בו באיזון.

יעל: מה הוא מרגיש?

הוא מרגיש מאוזן, שלם, הוא מרגיש את כל הטבע, הוא מרגיש שהמערכת הכללית נמצאת בהרמוניה.

יעל: זה נשמע לי הפוך. אתה אומר בעצם שזה כולל את הכל.

לכן זה איזון.

יעל: אבל זה לי נראה מלחמת עולם שלמה. רק עם צד אחד אני לא יכולה להסתדר אז גם עם זה וגם עם זה, בכלל יש איזה בלגן אחד אינסופי. איך הכל מסתדר למשהו שלם ורגוע ומאוזן, זה מה שאני לא מבינה בכל ההסבר?

כי את נמצאת באגו, ממשיכה להיות באגו שלך, לכן את לא יכולה להבין את זה. צריכים להעביר אותך דרך החינוך שאת תביני איך לצאת מעצמך ולקבל את דעת השני. לכן יש כל הזמן מלחמה ביניכם, שאף אחד לא יכול לעזוב את עצמו לרגע, ולכן אתם לא מבינים ולא שומעים זה את זה.

אין לכם ברירה, אלא אך ורק בצורה כזאת. כמו שזה מתקיים בדומם, צומח וחי, זה חייב להתקיים גם ברמה שלנו, של בני האדם, אחרת זה באמת מלחמה.

אורן: משפט אחרון, מה צריך לקחת כדי להגיע לאיזשהו חיבור עתידי בין ימין לשמאל?

תלמדו מהטבע איך לעשות איזון ביניכם.

(סוף השיחה)