חיים חדשים

תכנית 1201

שינוי התנהגות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.01.20– אחרי עריכה

אורן: הנושא שלנו היום הוא "שינוי התנהגות". אנחנו מתנהגים בצורה מסוימת מהגיל שבו אנחנו גדלים בחיק המשפחה ועד לגילאים המבוגרים כשאנחנו חיים בתוך חברה. ננסה להבין קצת יותר לעומק את כל הנושא של התנהגות, ובעיקר של שינוי התנהגות, בדרך לחברה חדשה, חיים חדשים.

טל: כן, כל הנושא הזה של התנהגות והתייחסות להתנהגות של האדם בעצם התפתח בתחילת המאה הקודמת. כתגובה לפסיכולוגיה שעסקה בנפש האדם, הגיעו חוקרים כמו סקינר, וכמו ווטסון שאמרו, "לא, אנחנו חייבים להסתכל רק על מה שאפשר למדוד ומה שאפשר באמת לכמת, לא על שום דבר שהוא כביכול פנימי ומופשט", והם התחילו לחקור את ההתנהגות של האנשים.

היו אז גם כל מיני ניסויים על חיות, כמו הניסויים של פבלוב, שמהם ראו שאם ניתן גירוי חיצוני שלילי או חיובי לחיה, היא תלמד התנהגות חדשה. כלבים ששמעו פעמון בזמן שנתנו להם מזון למדו לקשר בין הצליל של הפעמון לאוכל, ואפילו היו מריירים כששמעו את הצליל, כך הם למדו שאפשר לאלף חיות, כמו יונים למשל, להיות יוני דואר. הם למדו כל מיני דברים שאפשר לעשות, וגם הבינו שאפשר כך להשפיע על בני אדם, הם אמרו "אם ניתן לבני אדם פרסים או עונשים זה מה שישנה את ההתנהגות שלהם וישפר את ההתנהגות שלהם" וכן הלאה.

אנחנו רוצים להבין האם זו הגישה הנכונה בעצם לשינוי האדם? האם באמת אפשר לראות את האדם רק כאיזה יצור שמושפע מגירויים חיוביים או שליליים מהסביבה שלו וזה כל מי שהוא, או שאולי יש גם משהו מעבר, ואיך נשתמש בזה בשינוי האדם, בשינוי החברה. אז קודם כל לגבי ההסתכלות הזאת על האדם, האם נכון לומר שאנחנו כבני אדם, האישיות שלנו בסך הכול מתעצבת מגירויים שאנחנו מקבלים מהסביבה, או שיש בנו גם משהו פנימי, משהו מעבר לזה?

כן, יכול להיות לנו משהו פנימי, אבל זה שאנחנו יכולים להתפעל רק מגירויים חיוביים או שליליים חיצוניים, זה ברור לנו, ואין יותר חוץ מזה. בחוכמת הקבלה מדובר בזה על התענוג והייסורים, האדם נמצא בין שניהם והם מפעילים עליו כל מיני צורות לחץ ובהתאם לזה הוא מתנהג, נמשך לחיובי ומתרחק מהשלילי. וכך אנחנו כל הזמן מתנהגים, כך אצל כל אחד מהאנשים הרגילים.

מה זה שהאדם מושפע מגירויים חיובים או שליליים? זה כבר משהו אחר. האדם מגיע עם איזה רקע, כל אחד שונה, ובהתאם לזה מה שלאחד זה חיובי, יכול להיות לא כל כך חיובי ואפילו שלילי לשני, ואז צורות ההתנהגות שונות, אבל הגישה היא אותה הגישה, רק מה שיכול להיות חיובי לאחד, לשני זה אחר וכן הלאה. זאת אומרת, כאן אנחנו צריכים כבר לראות איך אנשים מתנהגים מגירויים חיוביים ומגירויים שלילים שהם יהיו ממש תואמים לגופים גדולים, של בני אדם.

אנחנו רואים שאלו שגדלו, או ברמה אחרת מסוימת, או מאזור מסוים או מאומה מסוימת, אז יש להם תגובות, טעמים, התנהגויות, מנטאליות וכן הלאה, דומים, וכך אנחנו מחלקים את סוג האדם, כך עם כולם. אני כבר לא מדבר על זה שבגלל שהאנושות כולה התחלקה לעמים עוד מימי בבל מלפני שלושה וחצי, ארבעת אלפים שנה, אז אנחנו כבר רואים שיש צורת התנהגות שונה לפי המוצא וכן הלאה.

טל: שמה בעצם מגדיר את צורת התנהגות, האם הסביבה שבה אותם אנשים גדלו, המקום הגיאוגרפי?

לא, זה הרבה יותר עמוק. ודאי שיש גם תנאים חיצוניים, אבל אדם הוא מערכת הרבה יותר מורכבת, והוא לפי היסוד שלו הרבה יותר גבוה מדומם, צומח, חי, שהוא נמצא בסביבה שלהם. אם הוא היה פחות מדומם, צומח, חי, אז היה מושפע מהם וודאי שזה היה קובע מיהו האדם. אבל מפני שקודם נמצא הדומם, ויותר פנימה הצומח, ויותר פנימה החי, ובתוכם האדם, אז זאת כאילו פירמידה שיוצאת כך שהאדם נמצא בגובה יותר מהדומם, הצומח והחי שסובבים אותו, ולכן אי אפשר להגיד שהוא הצורה הישירה, התוצאה הישירה מכל שלושת הגורמים האלו, אלא הוא יותר מהם, ולכן הוא בלבד לא תוצאה ישירה מהם.

אורן: דיברת על ההבדל בן אדם לדומם, לצומח ולחי, ואני רוצה להתמקד בהבדל בין אדם לבין חיה. המחקרים מראים בצורה ודאית שניתן לאלף חיה על ידי מתן גירויים חיוביים וגירויים שלילים.

כן.

אורן: האם לתפיסתך ניתן לאלף גם אדם על ידי מתן גירויים חיוביים או שליליים?

אם אתה מוריד אותו לדרגת חיה.

אורן: תסביר את עצמך.

פשוט, אם אתה כל הזמן כך משפיע עליו ולא נותן לו להתפתח יותר מזה. זאת אומרת, הוא כל הזמן נמצא בגירויים חיוביים או שלילים, טוב לו - רע לו, רע לו - טוב לו, וכל הזמן הוא חייב להיות לפי זה שאתה לא נותן לו אפשרות אחרת לבקר את עצמו, להיות רק בבריחה מהרע ולהימשך במקצת לטוב, אז יוצא שאתה מוריד אותו לדרגת חי, ואז הוא מתנהג כך בהתאם לזה. אבל אם אתה נותן לו חופש יחסי מלחצים שליליים וחיוביים עליו, אז אתה נותן לו אפשרות להתפתח מבפנים.

וזה מה שקרה לנו משך ההיסטוריה, כשהייתה תקופת העבדות, למשל, ותקופות כאלה שאנשים ממש נלחמו בשביל אוכל לנפש, היה להם רק את זה כבעיה. אבל במידה והם התקדמו ואימצו לעצמם כלים וכבר יכלו לספק לעצמם מזון, חום, פינה בטוחה, משפחה, ואפילו חברה אנושית שדואגת זה לזה גם כן, ושמרו זה על זה, אז יצא שלאדם כבר נפתחה הזדמנות לדאוג למילוי הפנימי שלו. הוא הרגיש שהוא רוצה עוד משהו למלאות, אז הם התחילו לפתח כלי נגינה, הם התחילו בכתיבה, בכל מיני אירועים, פולחנים וכן הלאה, התחילו לפתח איזו תשוקה רוחנית שהתגלתה בהם, וזו הייתה כבר תחילת האדם.

אורן: הבנתי מהתשובה שלך שאתה רואה את האדם כיצור שיש בו הרבה יותר מתגובה לגירויים חיצוניים חיוביים או שלילים.

אלא שהיא צומחת מבפנים.

אורן: ושיש איזו רמה שאליה הוא יכול להעפיל ולהתפתח רק על ידי צמיחה פנימית שלו.

כן.

אורן: בוא ננסה להגדיר מה אפשר, אם אני עכשיו לוקח את הכוס הזאת ואומר "זה בן אדם", ואני מתחיל להשפיע עליו גירויים חיוביים ושלילים, עד לאיזה רמה של התפתחות אני אוכל להביא אותו על ידי גירויים חיצוניים חיוביים ושליליים, ומאיזו רמה של התפתחות אני כבר לא מסוגל ושם צריך לבוא כבר דבר אחר, צמיחה פנימית, התפתחות פנימית, מהו הגבול?

עד כמה שהכוס הזאת מוכנה להגיב על ההשפעות שלך.

אורן: אדם יגיב על כל השפעה שלי, חיובית או שלילית, לא?

כן אבל המטרה שלו היא רק לברוח משלילי ולהתקרב לחיובי.

אורן: נכון. אז עד לאיזה גובה התפתחותי אני יכול להרים אדם על ידי שתי המושכות האלה החיצוניות?

עד כמה שאתה משפיע, אבל זה לא אדם, זה עדיין בהמה. זה עדיין חי, זה עדיין מכשיר שאתה פשוט משפיע עליו.

טל: מעצב אותו.

כן.

טל: אם ניקח לדוגמה ילדים, בעולם של ילדים אנחנו יודעים שהרבה פעמים נותנים להם צ'ופרים או פרס על התנהגות חיובית, או עונש על התנהגות שלילית. האם בצורה כזאת אנחנו מגדלים אותם להיות אדם, האם זו צורה נכונה לגדל בן אדם בצורה כזאת?

גם לא, כי אנחנו רואים שאפילו על ידי כל מיני פרסים או עונשים בוא נגיד כך, אנחנו לא יכולים למנוע את ההתפתחות האישית של כל אחד. למרות זאת הוא רוצה את זה, והשני רוצה את זה, ולא אכפת להם כל כך איך אנחנו מכוונים אותם על ידי פרסים או על ידי לחצים למשהו אחר. כל אחד צריך לבטא את עצמו, כי יש לו תשוקה, יש לו רשימו פנימי, והוא חייב לבטא את עצמו אחרת הוא לא עושה.

מה שאין כן בחיה אין לנו דבר כזה. חיה תמיד מחפשת רק מה שטוב לה לפי אותן התנועות, לפי אותן התכונות, לפי אותן הרשימות בוא נגיד, שיש לה מהלידה. ולכן כלב יישאר כלב, חתול יישאר חתול, זה יכול להיות דג בים, לא חשוב מה. אם זה דרגת חי הוא יתפתח רק כדי לממש את הדי. אן. איי שלו מה שנקרא.

טל: ובאדם לעומת זאת?

באדם לא. האדם צריך לפתח את התשוקות הפנימיות שלו, שמתחילות לגדול אצלו ממש אחרי כמה שנים ראשונות שהוא חי.

טל: מה הן התשוקות האלה, תשוקות למה?

הוא רוצה לבטא את עצמו. הוא דווקא אוהב את זה ולא את זה, לזה הוא נמשך ולא לזה. אפילו בטעמים, במאכלים, בכל דבר, אנחנו רואים עד כמה הדרישות הפנימיות של כל אחד ואחד הן מאוד שונות. תיכנסי לגן ילדים כשהם נגיד ישנים, ילדים קטנים, נעים לראות את הדבר הזה, אבל באיזו תנוחה, וכל אחד מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה, איך כל אחד נמשך לצעצועים אחרים ולהתנהגויות אחרות, ובאופי עד כמה כל אחד שונה. מגיל שנתיים, שלוש אנחנו כבר מבחינים בזה. אין דבר כזה בחיות.

טל: קראת לזה "רשימו" שקיים בתוך כל אחד.

כן רושם, הגן של האדם. בכל זאת אנחנו אומרים שיש דומם, צומח, חי ואדם, דרגת המדבר. ודרגת המדבר היא כל כך מורכבת, עשירה שיש לה התפתחות משלה.

אורן: דברת עכשיו על התשוקות, הנטיות, יוצרות פנימיים.

שזה נובע מתוך האדם עצמו. יש בו את הרושם הזה, אנחנו קוראים לזה גן רוחני או רשימו, שחייב להתפתח וחייב לקבוע את עצמו.

אורן: זה כמו זרע שצומח מבפנים?

כן.

אורן: עכשיו אני רוצה בכל זאת לשאול שאלה כוללת. הבנתי שכל אדם יש לו נתונים פנימיים שונים שהוא חייב לממש אותם בעצמו. ושם כבר המושכות האלה החיצוניות של גירויים חיובים ושלילים כבר לא פועלים.

יחסית.

אורן: כן. אבל יש פה איזה מרחב פנימי שלו שהוא חייב לפתח לפי הדברים האישים שלו?

כן.

אורן: האם בכל זאת כשאתה מסתכל על חברה, שיש בה הרבה פרטים שכל אחד הוא מיוחד, האם יהיה אפשר להגדיר משהו כהתנהגות נכונה?

זה תלוי בדיכוי. נגיד ברוסיה, הכניסו אנשים למצב של רעב, למצב שאתה חייב לעבוד אחרת לוקחים אותך למחנות בסיביר. ואז לא היה לאדם מה לעשות אלא רק להילחם, כי חייבים לעבוד, חייבים להרוויח, חייבים במשהו לפחות להצליח, כדי שתהיה לי פינה, שיהיה לי אוכל, וכך אני חי ולא חושב על כלום חוץ מזה. אז נתנו כאלה תנאים שאדם רק על זה חשב.

טל: אדם יורד לאיזו דרגת חי שהוא כל הזמן דואג להישרדות שלו?

כן. ואנחנו רואים את זה בהרבה מקומות בעולם, ששליטים כך עושים כדי להוריד את האדם לדרגת חי, לדרגת בהמה. בכל זאת זה לא בהמה, הוא חי, הוא לובש בגדים, הוא צריך לבשל את האוכל, אבל בעצם כל התשוקות שלו הן איך להחזיק את עצמו בצורה כמה שיותר בטוחה, נוחה גופנית ולא יותר. את זה אנחנו רואים, לכן אני אומר שזה תלוי בלחצים.

אבל אם אנחנו משחררים את האדם מהלחצים החיצוניים, הגופניים האלו, אנחנו רואים שמיד הוא מתחיל לדרוש יותר ולהתפתח יותר, ולא מסכים עם כל הלחץ החברתי והממשלתי וכל הדברים האלה. הוא לא צריך את הקג"ב הזה, הוא לא רוצה לפחד, לא משטרה ולא כלום, הוא רוצה להתפתח.

כאן יש לנו כבר בעיה, באיזו התנהגות הוא עכשיו ילך. אם לתת לו להתפתח אז הוא כמו פרא אדם ילך ולפי האגו שלו, שזה בעצם הטבע שלנו, הוא יהרוס את העולם. אז מהבחינה הזאת המשטר הדיקטטורי הוא יותר טוב, כי הוא שם לו גבולות, ואז אתה רואה שכולם מתנהגים כמו רובוטים והכול מתקדם ומתקיים. מה שאין כן אם אתה נותן לו חופש, אבל אם אתה נותן לו חופש ובחופש הזה אתה מגדל אותו, זאת אומרת משנה לו צורת התנהגות, שזה הנושא שלנו כמו שהבנתי, מלהיות כלב להיות אדם, שהוא יודע איך לגדול, ונותנים לו אפשרויות לגדול, אז כבר יש לנו התפתחות חברתית ופנימית והכול משגשג ובא.

טל: אז אם אמרנו שיש דרך אחת לשנות את האדם, שזה על ידי כל מיני לחצים חיובים או פרסים, שבח וכבוד וכל מיני דברים שמושכים אותו קדימה. אז מה היא הדרך הנכונה למשוך את האדם להתפתחות האמיתית שלו, הנכונה שלו? באיזה אמצעים אנחנו צריכים להשתמש?

אמצעים. אנחנו צריכים לתת בצורה גשמית רמה של לא יגונה ולא ישובח.

טל: רמת קיום?

רמת קיום, אבל לא קיום שהוא ירגיש שזה לוחץ ומגביל אותו, אלא שלא יהיו לו דאגות לקיום ההכרחי לגוף. בלי הגזמה בשום דבר אבל בהכרחיות לכל מה שהאדם דורש.

טל: הצרכים הכי בסיסיים שלו מסופקים.

לא הכי. הכי זה תמיד [לא ברור].

טל: הביטחון, האוכל, כל הדברים האלה.

כן. וכל היתר זה רק להעביר לרוחניות, לפיתוח האדם.

טל: ברמת החיה שלנו אנחנו יודעים איך לאלף את החיה. איך מפתחים אדם, איך מביאים אותו לשינוי התנהגות?

יחסית פשוט מאוד. יש לו תשוקה להיות אדם, אם אנחנו מספקים לו חיי בהמה, בוא נגיד בהמה כאן הכוונה היא מה שגופו דורש, אוכל, מין, משפחה, זה יש. יופי. עכשיו צריכה להיות התפתחות פנימית. אז אנחנו צריכים לדאוג לזה שהוא ידע מי הוא, מה הוא, מאיפה הוא, למה, בשביל מה קיים. איך לפתח את עצמו, איך להרגיש את עצמו שהוא שולט על ההתפתחות הפנימית שלו, מה היחס שלו לסביבה, יחס הסביבה אליו. איך הם יכולים יחד להתפתח בהרמוניה, אדם כלפי סביבה וסביבה כלפי אדם. את צורת ההתפתחות הזאת אנחנו צריכים לתת לו. זאת צורת האדם.

לצערנו, עד כמה שאני רואה בשנים שלי שעברתי בחיים האלו, אני לא רואה שאף אחד, אף מדינה לא מבינה, לא יודעת ולכן לא מממשת את התהליך הזה נכון, תהליך של לפתח אדם. ולכן אנחנו תמיד נתקלים במצב שהדור הצעיר שגדל, אנחנו אפילו לא יודעים מה קורה לו ומה יקרה לו ואין לנו שום שליטה, ואפילו קשר אין לנו עם הדור הצעיר, והעולם מתגלגל.

טל: נגיד אם כבר יש לנו את ההבנה לאן צריך לפתח את האדם ואנחנו מעוניינים לפתח ממנו אדם, האם בדרך לשם אפשר להשתמש בשינוי התנהגות. למשל לתת דוגמאות להתנהגות חיובית של יחסים טובים, של אהבת הזולת ולתת גירויים חיובים, שבחים, פרסים, שיעודדו את האדם לעשות את אותה התנהגות?

את זה צריכים להתחיל [מהיום הראשון], אפילו מההורים שלו. זאת אומרת, לזה אין גבול, שמהגבול הזה כן ולפני זה לא. אלא כל הזמן צריכים להיות בטיפול, כל אחד ואחד חייב להיות תחת הטיפול.

אורן: טיפול זה אומר גירויים חיצונים?

לא רק גירויים.

אורן: אלא?

גירויים זה משהו שמפריע לך ואתה בהתאם לזה מתנהג ואיכשהו מתפתח.

אורן: נגיד כמו שטל אמרה. לתת פרסים והערכה חברתית ושבחים על התנהגות טובה.

גם זה.

אורן: ומה עוד?

צריכה להיות מערכת שלמה. אתה צריך ללמד אותם מה זה נקרא להיות אדם, מה הטבע. בקיצור העניין הוא פשוט, מה הטבע דורש מאיתנו, שכך אנחנו נבראנו וצריכים להתפתח כדי להיות בהרמוניה עם דרישות הטבע אלינו. ואם אנחנו נענה לדרישות האלו, אז כנראה שאנחנו מגיעים להרמוניה, למצב הכי נכון ומאוזן.

טל: האם ניתן, דרך זה שנלמד אנשים התנהגויות מסוימות חיוביות והם יתרגלו את ההתנהגות האלה, זה ישנה משהו בתוכם. האם שינוי ההתנהגות יכול להביא גם לשינוי פנימי באדם?

בהחלט. כי סך הכול בשביל זה אנחנו צריכים לתת להם דוגמאות, צורות התנהגות נכונות ולהביא אותם לסביבה חדשה נכונה. והסביבה חייבת להיות סביבת בני אדם, המבינים ויכולים לתת דוגמאות. ובצורה כזאת אנחנו כבר יכולים לדאוג באמת לדור החדש, לראות תוצאות, לתקן אותם, כי "כל דור ודורשיו" מה שנקרא.

אורן: הדגשת קודם את העניין שאדם צריך ללמוד מה הטבע דורש ממנו.

כן.

אורן: זאת אומרת, חוץ מהפעלה חיצונית של גירויים חיצוניים, חיובים או שליליים, צריך להקנות לאדם על ידי השכלה, לפתח בו הכרה ומודעות פנימית אישית, מה הטבע דורש ממנו כאדם?

כן.

אורן: הדרישה הזאת של הטבע מהיצור הזה המתפתח, שאנחנו קוראים לו "אדם", שיגדל ויפרח ויתפתח, היא דרישה אחת לכל בני האדם? כי בתחילת הדיון הדגשת, עד כמה הנתונים הפנימיים האישיים של כל פרט, הם שונים לגמרי ויכולים רק לצמוח מתוכו ולכן אסור דיכוי.

זה נכון. וכאן יש לנו שאלה, אם אנחנו מדברים נגיד על שדה ובשדה הזה גדל, לא חשוב מה, נגיד פטרוזיליה. אז לכל פטרוזיליה יש טבע אחד.

אורן: נכון.

אם אנחנו מדברים על כלבים, אז אנחנו מדברים על זה שלכלב יש כבר משהו [משלו]. לאדם גם יש משהו כללי לכולם ויש משהו אישי ואתה לא יכול לבוא אליו כמו לאיזה צמח. אבל גם אם לצמח יש בעיה מסוימת, אז אתה מתייחס לשיח הזה אחרת לעומת כל השיחים, כשהוא חולה נגיד או משהו קורה, גם כמו לחיה.

אז לאדם זה הרבה יותר מורכב. אבל בכל זאת אנחנו יודעים מה צריך להיות היחס הכללי לאדם. צריכים לתת לו אפשרות להיות מחובר עם הסביבה, שיגיע למצב שהוא והסביבה יהיו ממש בהשלמה הדדית. [שכמה] שהסביבה תגלה לו כמה שהיא זקוקה לו וכמה שהוא יבין שהוא צריך לקבל מהסביבה, אז לשני הכיוונים האלה הוא יקבל הזנה והסביבה תקבל הזנה.

טל: רציתי גם להבין, איפה קורה השלב של השינוי באדם? כשאנחנו נותנים לאדם דוגמאות של התנהגות חיובית, איך לקבל את האחר ולהיפגש איתו, לעשות סעודות, כל מיני דוגמאות של התנהגות, של פעולות ממשיות, והוא עושה את זה ומקבל על זה הרגשה של כבוד והערכה, מתי קורה בו השינוי הפנימי שאתה מתאר?

הוא מתפעל מהסביבה, הוא מתרשם מהסביבה ואז הוא נכלל מהסביבה והסביבה מולידה בו, בונה בו את המערכת שלה ונעשית בו תבנית, מודל של הסביבה, ועל ידי זה הוא מרגיש את הסביבה. זאת אומרת, יש לו עכשיו משהו שהוא מרגיש את הסביבה, שנגיד לא יכולה להיות בכלב.

הכלב יכול להרגיש את בעל הבית, אפילו את האופי של בעל הבית. חתול מרגיש את מצב הרוח של האנשים שקרובים אליו, אבל האדם בונה בתוכו מודל של הסביבה ואז דרך המודל הזה, הוא מתייחס לסביבה והסביבה מתחילה לחיות בו. ואז בצורה כזאת נעשית אינטראקציה, התקשרות הדדית, בינו לבין הסביבה, כי האדם חייב להרגיש את כל הסביבה כולה וזה מתחיל להיות כבר חיים לדרגת האדם.

אורן: איך זה משנה את ההתנהגות שלו?

מתוך זה שהוא נכלל מהסביבה, מתוך זה שהוא מרגיש את הסביבה שבתוכו, הוא מתייחס מהמודל הפנימי שלו, למודל של החברה החיצון. כמו שאנחנו אומרים לפעמים לבן אדם, "אתה לא מרגיש מה שהוא חושב? או מה שהם עושים?"

זאת אומרת, אנחנו שואלים, "אתה לא מרגיש? אין לך מודל של אותו אדם, או אותה סביבה, אותה החברה בפנים ואתה לא מבין? אתה לא עושה את ההכנה איך לצאת אליהם, איך לדבר איתם?".

ישנם אנשים שלא יכולים, שהם אטומים ולא מסוגלים לבנות בתוכם מודלים חיצוניים ואז האדם הזה הוא מנותק מהסביבה, הוא לא מבין מה דורשים ממנו. זה כמו תינוק שעוד לא בנה בתוכו מערכות כאלה, אז הוא מסתכל ולא יודע מה רוצים ממנו. כך יש הרבה בני אדם, הרבה מאוד. אני אומר שרובם נמצאים בחיים ללא מודלים פנימיים של היקום, של החברה, של העמים, של מה רוצים מהם וכן הלאה. לא בונים מודל, אנחנו מלמדים אותם איך לעשות זאת. וזה עיקר החינוך שצריך להיות לאדם.

טל: זה מעניין.

לכן ההתנהגויות הן כולן תלויות בעד כמה שאני במודלים שיש לי, התבניות האלה הפנימיות של החברות השונות, האנשים השונים וכן הלאה, אני עובד איתם בצורה נכונה ואחר כך מוציא מהכוח לפועל, בהתנהגות שלי כלפי העולם.

אורן: הנושא הזה הוא עולם ומלואו ולצערי הזמן שלנו נגמר. תן לי את הדבר המרכזי שאני צריך לקחת. שינוי התנהגות הוא תוצאה של מה?

שינוי התנהגות, הוא תוצאה מזה שהאדם מוצא בתוכו, את המודל הנכון של החברה החיצונה.

(סוף השיחה)