אחדות ישראל הוא הנושא שנבחר לשנה זו במשרד החינוך. לפני ששנת האחדות מתחילה וחיש מהר תסתיים כמו כל שנה, כדאי שנברר מהי בכלל אחדות ומי בדיוק צריך אותה.
ראשית לגבי בחירת האחדות כנושא שנתי. למעשה, אין כאן עניין הנתון לבחירתנו, כי בסופו של דבר נהיה מוכרחים להגיע לאחדות. זאת משום שאנו חיים בתוך מערכת הטבע, ולמערכת הזו יש חוקים.
כשמתבוננים מהיקום על כדור הארץ רואים איזשהו כדור פלא, שכל חלקיו קשורים זה לזה באחדות נפלאה. אנחנו, בני האדם, היצורים היחידים שמפרים את אחדות הטבע, בכך שאיננו מרגישים כחלקים ממערכת אחת. כתוצאה מכך, לפעמים נראה שכל פרט עושה מה שבא לו ופוגע בכולם. כדי להימנע מהרס עצמי מוחלט, הן של הבית המשותף שלנו והן של החברה שבה אנו חיים, עלינו להיות אחרים.
אמנם השנה משרד החינוך לקח אחריות על נושא האחדות, אבל אין זה עניין של חינוך ילדים. כולנו צריכים להרים את הכפפה, ולא רק לשנה אחת. אחדות אמיתית דורשת יציאה למערכה כלל-חברתית, מתמשכת ובלתי פוסקת, שתעביר את כולנו מחיים בתחרות דורסנית לחיים בהשלמה הדדית.
במאמר זה נבקש להאיר את מושג האחדות באור חדש, וגם נציע כלים מעשיים ליישומו.
אחדות היא הנקודה המרכזית של הקיום, בפרט עבור עם ישראל שלמעשה נוסד מתוך ערך האחדות. לפני כ-3,800 שנה, באזור מסופוטמיה העתיקה שהיוותה את ערש האנושות המתפתחת, איש חכם אחד הבין שסוד הקיום הוא באחדות הכול.
אברם הבבלי, אשר לימים הפך לאברהם אבינו, חקר וגילה שחוסר האחדות בין בני אדם מנתק אותם מהרגשת הכוח האחד שבטבע, כמו שמסופר בסיפור הסימבולי על מגדל בבל. אברהם קיבץ סביבו אנשים מכל הסוגים, ולימד אותם להתאחד מעל כל השוני וההבדלים. לבנות קשרים של חסד ושל אהבה מעל השנאה והפירוד הטבעיים.
את השיטה לאחדות אפשר לתמצת בביטוי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב). העובדה שאנשים שונאים זה את זה היא ברורה, זהו נתון שמגיע מהטבע האגואיסטי שכל הזמן מתפתח. אבל עלינו מוטלת המשימה ללמוד להתעלות מהאגואיזם הצר. לדעת איך להשתמש בהתעצמות האגו כמנוף לצמיחה חדשה מעליו.
מתוך העיקרון הזה נבנה עם ישראל, קבוצת אנשים מיוחדת ששמה לה למטרה להתחבר ישר אל הכוח האחד שבטבע. הקשרים הטובים שנבנו בקרב קבוצת האנשים שהתאחדה סביב האידיאה של אברהם, הביאו להתאמה לאחדות הטבע, ומתוך כך לגילוי החוקיות המיוחדת שטמונה בעמקות הטבע, שכל כולו מקושר.
מאז ועד היום כלום לא השתנה: אנחנו קבוצת אנשים בעלי אגו מפותח ביותר, קשה לנו מאוד לסבול זה את זה, אבל מעל הכול אנחנו מוכרחים ללמוד להתאחד.
בדרך כלל האחדות נתפסת באופן אגואיסטי. אנשים מתאחדים זה עם זה כנגד אויב משותף, הן בסביבה העסקית, הן ברמה הפוליטית והן במישור הבינלאומי. בריתות נכרתות לרוב, אך אין בכך משום איחוד אלא העצמת הפירוד והאינטרס האגואיסטי. אחדות אמיתית פירושה אחדות לשם הזדהות עם הטבע הגלובלי והמאוחד, עם המערכת השלמה שכולנו חלקים בתוכה.
נקודת האיחוד צריכה להיות במלחמה משותפת של כל אחד כנגד האגו שבו, אותו יצר רע שכל הזמן מפריד אותו מהאחרים. אנחנו רוצים להתעלות ממנו, ועל פניו לבנות חיים חדשים. מרחב משותף של חיבור רוחני, מעל הפירוד הגשמי. המכנה המשותף שלנו הוא הרצון להזדהות עם הטבע המאוחד, ואם נאחז בגישה הזו מעל כל הדחפים האגואיסטיים שיתעוררו בדרך, נזכה להצלחה ולשגשוג בכל תחומי החיים.
כיום האחדות היא כורח המציאות, כי העולם נעשה מקושר ברמות גבוהות מאוד. רשת האינטרנט, המסחר, התעשייה, הכלכלה, התרבות, כל מה שאנו לובשים ואוכלים, קונים ומוכרים, מייצרים ובונים, הכול משפיע על כולם. בהתאם לכך, הערך שסביבו נוכל להתאחד הוא האושר הכללי.
אנחנו רוצים שיהיה טוב לכולם, כי אם כולנו במערכת אחת מקושרת, לא יכול להיות שיהיה לי טוב אם לך עדיין רע. בהדרגה, נצטרך לדאוג לכך שכל המערכת האנושית תהיה באיזון ובהשלמה הדדית בין כל חלקיה. מיליוני המהגרים שנעים כיום ברחבי הגלובוס מוכיחים שאי אפשר יהיה להגביל את החיים הטובים לאזורים כמו מערב אירופה או ארצות הברית בלבד. אם במקום מסוים יהיה רע בעוד שאצלי טוב, מחר יגיעו משם אנשים לפתחי.
אם בעם ישראל תמומש האחדות, העולם כולו יגיע לאחדות בקלות רבה. זאת משום שאנו כלולים מכל העולם, כמו שנאמר בספר הזוהר: "כנגד שבעים אומות שבעולם, הם היו אומה אחת כנגד כולם" (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת שמות, סה).
עם ישראל הוא כעין מיני-אנושות. כאשר בתוכנו תתחיל להתקיים אחדות, אפילו במידה קטנה, היא תתפשט מיד הלאה. זאת גם הסיבה לכך, שלאורך דורות האנושות מפנה אלינו אצבע מאשימה בכל דבר רע שקורה לה. "היהודים אשמים". תחושה כזו מקננת בעומק לבו של העולם, גם אם אין הוא מודע לה. הסיבות מתחלפות, ההסברים משתנים, אבל בפנים מנגן לו אותו קול פנימי. "היהודים אשמים". אנשים מרגישים אינסטינקטיבית שהם תלויים ביהודים, שהיהודים מסתירים מהם משהו.
הפתרון לאנטישמיות שגואה כיום ברחבי העולם נמצא בידיים שלנו, והוא תלוי באחדות ישראלית. במקורות מוסבר כי יחסו של העולם כלפי היהודים תלוי רק במעשיהם של היהודים עצמם. "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל", אמרו חז"ל (מסכת יבמות סג, ע"א). ומסביר הרב קוק: "כל רעש עולמי... לא בא בעיקרו כי אם בשביל ישראל", ולכן "קרואים אנו כעת לתפקיד גדול... למלאותו ברצון ודעה, לבנות את עצמנו ואת כל העולם ההרוס עמנו יחד" (הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה ב, עמ' שכד).
הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר, הדגיש כבר ב-1927: "פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקוים בכם הכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך'". הוא גם קבע כי "בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמַת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו" (כתבי בעל הסולם, אגרת מז, עמ' 748).
האחדות מעודדת פלורליזם, ריבוי דעות ומחלוקות. ככל שהשוני בין אנשים בולט, כך יכולה האחדות להתעלות. אסור לדכא מישהו או להשתיק דעות מסוימות, כל חיכוך צריך להתקבל בברכה, כי בזכותו אפשר להיבנות. אין עוד אומה שבה יש כל כך הרבה דעות, פלגים ומחנות. אפילו בתוכו פנימה הישראלי שרוי בקונפליקטים סבוכים, כאילו אין הוא מסכים עם עצמו. כל זה איננו מקרי או סתמי, דווקא על פני הניגודיות וההפכיות העצומה, יכולה להיוולד אחדות ברמה הגבוהה ביותר.
למרות העובדה שאינני מסכים איתך אנחנו מתחברים, ואז האחדות בינינו חייבת להיות בעוצמה גדולה יותר מאשר חילוקי הדעות. במה אנו מתחברים בדיוק? בזה שאנו מקבלים את האחדות שבטבע, את האינטגרליות האוניברסלית, כחוק עליון שלפיו אנו רוצים להתקיים.
זוהי הדרך לגילוי האחדות ששורה בכל היקום, הכוח האחד שפועל בכל המציאות. במאמצים להתאחד אנו מתחילים להבין את הכוח הזה, להשיג את מהות החיים ואת מטרת קיומנו. אנו הופכים להיות אנשים שרואים "מסוף העולם ועד סופו" כמתואר במקורות, מגלים כיצד נברא העולם הזה ולאן אנו מתפתחים בתוכו.
דווקא הניגודיות והחיכוכים, הקנאה, השנאה, הכבוד וכיוצא בהם, מאפשרים לנו להתעלות אל פסגת הטבע. אנחנו משאירים את כל אלה למטה, תחתינו, וכמו מטפסים על גביהם אל פסגתו של הר. משם, מלמעלה, נוכל לצפות בכל הטבע ולגלות את אחדותו המופלאה. ל"הר" הזה קוראים במקורות "הר סיני", ועליו מתגלה ה"תורה". הר מלשון הרהורים, סיני מלשון שנאה, תורה מלשון אורה – האור הגדול שמופיע בגילוי האחדות הכללית שבבריאה.
הניגוד והאחדות, שניהם באים מן הטבע, ובפער ביניהם מושג האושר. ככל שהפער גדל, אנו מתעלים ומגיעים לשמחה עילאית. מתחיל להיות מורגש יותר ויותר שכל הטבע קיים בשבילנו. אנו מתאחדים עם הדומם, הצומח, החי ובני האדם, ומרגישים שהכול בא כדי לפתוח בפנינו את אוצרות הטבע. או אז נעשה ברור מדוע בחינוך לאחדות תלוי כל עתידנו הטוב, ומובן שכדאי להקדיש לו את כל מרצנו.
ועתה למוסדות החינוך. כדי ששנת האחדות תקדם את ילדינו לאחדות של ממש, דרושה מהפכה תפיסתית.
המפתח להצלחה טמון בהנחלת המושג "קבוצה". לאט לאט, על ידי תרגילים, סדנאות ולימודים משותפים, עלינו לפתח בכל אחד מהילדים ובכולם גם יחד הרגשה קבוצתית. יחס המורה לא יהיה לתלמיד יחיד אלא לקבוצה, וכך גם הציונים יהיו קבוצתיים. כולם מצליחים או נכשלים יחד.
לכל קבוצת תלמידים צריך להיות מחנך, מלווה צמוד שילמד אותם לעבוד כקבוצה, באופן שכולם משתתפים ומרגישים אחריות, ולא שילד חכם אחד יבצע את המטלות עבור כולם. המחנך יבדוק כל הזמן עד כמה כל אחד ואחד משתתף בקבוצה. ודאי שבאופן טבעי בכל מקצוע יהיו את המצטיינים שלו, אבל מה שחשוב יותר מכול זו בנייה הדרגתית של עזרה הדדית והתקשרות נכונה בין כולם.
בחינוך לאחדות אין כיתה שבה מורה ותלמידים היושבים מולו בשורות, אלא קבוצה שבה כולם יושבים במעגל. רצוי שבמעגל לא יהיו ילדים רבים מדי, ובמקרה הצורך אפשר לחלק את הכיתה לכמה קבוצות של כעשרה ילדים בכל מעגל. המורה יכול כמובן לעמוד ליד הלוח ולהסביר את החומר הנלמד, אבל הילדים צריכים לדון על הדברים במעגל, לפתור שאלות יחד וכן הלאה.
כשהמורה מלמד משהו, הוא מבקש מהם להסביר זה לזה בקבוצה מה הם הבינו. כל אחד יאמר דבר מה, והאחרים יוסיפו על דבריו. כך הם יבינו בהדרגה שאין מתחשבים באדם לבדו, אלא בקבוצה כולה. תחושה כזו תסייע לכל אחד שלא להרגיש רגשי נחיתות, להתרגז על עצמו, לצבור מועקות פנימיות ותסכולים על כך שאין הוא מוצלח כמו אחרים, וכן הלאה. הכול יתפזר בין חברי הקבוצה, בתוך המעגל.
לימוד קבוצתי לא יפגע בהישגיות, להפך, לאורך זמן הוא יבנה בכל פרט בקבוצה יכולת קליטה אינטגרלית שתקנה לו חכמה ברמה אחרת לחלוטין. כיום התלמיד בקושי שומע מה מדברים המורים, ואילו הלימוד המשותף יהפוך אותו קשוב לדברי החברים במעגל. זאת משום שכלפי החברים יש לו מערכת שלמה של רגשות ויחסים, ובזכותה הוא ילמד הרבה יותר. הקליטה במעגל היא בדרגת איכות שונה לחלוטין, אינטגרלית ולא אינדיבידואלית, כלומר כל אחד קולט כמו כל העשרה שעמו בקבוצה.
בכל המקצועות אנו לומדים למעשה את הטבע, והטבע הוא אינטגרלי. עלינו לשכתב את ספרי הלימוד, כך שכל מקצוע יסביר את האחדות שבטבע, מהזווית המיוחדת שלו. שהלימוד יראה איך פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, אפילו כלכלה, פוליטיקה, היסטוריה או חיי משפחה, כולם מגלים את הקשר שבין כל הפרטים במערכת הטבע הגדולה שבה אנו רוצים להשתלב כחלקים אינטגרליים.
מעבר למקצועות הנלמדים, יש לשלב כמה שיותר דיונים שיהיו מכוונים ומסודרים על ערך האחדות. עד כמה שחוסר אחדות מביא לצרות, ואיך האחדות יכולה לפתור בעיות בבית, במשפחה, ברחוב, בעיר, במדינה ובעולם.
שיטת חינוך כזו תפתח בכל ילד יחס מיוחד מאוד לחיים. בכל מקום שאליו יגיע, הוא יראה הכול מתוך זווית מבט קבוצתית וידע איך להתחבר נכון לאחרים. מבט כזה על החיים יספק לו עוגן מוצק, תחושת שייכות חברתית. ביחס למצב היום שבו ילדים חיים בבדידות, שקועים בתוך מסך המחשב או הטלפון, שטופים על ידי מבול של פרסומות, בלבולים ושטויות – מדובר בלידתו של אדם חדש ממש.
כללי ההתנהגות בקבוצה הם אינטגרליים. כלומר, הם נשענים על ההבנה שכל אחד מטבעו אגואיסט וחושב רק על עצמו, אבל אנו משחקים עתה ביחסים חדשים.
אנו רוצים להגיע לחיבור בינינו מעל הדחייה, ההתנגדות, ההתנגשות, השנאה, התאווה, הקנאה, הכבוד. מעל כל אלה אנו משחקים כמו בחוג תיאטרון, מציגים יחסים טובים. איננו מסתירים את היחסים הרעים שבינינו, לא מטייחים או מתעלמים מהם, אנו מודעים אליהם, אך מנסים לשחק יחסים אחרים. דומה הדבר לשחקנים מקצועיים שמחוץ לסצנה אולי יש ביניהם חיכוכים, אך מול הצופים הם מוכרחים לשחק עתה זוג חברים או אוהבים.
בדרך זו הילדים מתחילים להבין שאפשר להיות מעל הרגשות שיש בנו ולנהל אותם. אין זה נחשב לכך שאנו משקרים זה לזה או לעצמנו, אלא אנחנו מודעים לטבע האגואיסטי שלנו והולכים מעליו. לא כדי להרוויח משהו או לנצל לרעה איש את רעהו, אלא במטרה לבנות קבוצה מאוחדת יותר.
הטבע הוא שיצר אותנו אגואיסטים, וכל הטענות שעולות בכל אחד מאיתנו כנגד האחרים, כולן טבעיות. אבל, התפתחות בחיים פירושה לעזור זה לזה להתעלות מעל הטבע הרע שבנו, אל טבע נעלה ממנו. אנו עובדים יחד, כל אחד משתדל לסייע לאחר להתגבר ולבנות יחסים טובים.
כאמור, "על כל פשעים תכסה אהבה" היא נוסחת ההתקשרות האינטגרלית, והמורה שמחנך את הילדים צריך לדעת איך לנהל את התפתחותם על פיה. תארו לעצמכם אילו ילדים יגדלו בדרך זו, כיצד יהיה להם קל להסתדר במערכות יחסים עתידיות, עם בני זוג ועם ילדים משלהם, וכיוצא בזה.
"כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש" (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תולדות, ג).
במבט כולל על ההתפתחות האנושית, כשאדם חי את חייו הפרטיים בלבד, אין הוא נבדל באופן מהותי מעולם החי. לעומת זאת, כשהוא לומד להתאחד בשלמות עם אחרים, נוצרת ביניהם רוחניות, אנושיות חדשה שלה ראוי לקרוא בשם "קבוצה".
בחיבור שכזה בין פרטים נוצר אדם חדש, רוחני, שכלול מהרבה אנשים. הדמות המשותפת שנבנית ביניהם נקראת "אדם", והיא מורכבת מ"בני אדם", אותם החלקים שבנו אותה. על פי חכמת הקבלה, אל המטרה הנעלה הזו אנו אמורים להעפיל בפסגת התפתחותנו, ועל שמה אנו קרויים "בני אדם".
כשאנו מצליחים לבנות בינינו את דמות אותו "אדם", בתוך המושג הקבוצתי מורגשים חיים חדשים, רוחניים. אנו מתחילים להרגיש איך הטבע כולו מקושר, אינטגרלי, מאוחד. איך זה קורה? ההתכללות שלנו זה בזה בונה בינינו חוש חדש, אינטגרלי, וכבר איננו מרגישים כל אחד את עצמו בלבד, אלא את הקבוצה. דרך הקבוצה אנו יכולים להתחיל להרגיש את כל הטבע האמיתי, במידה מסוימת ודאי, לפי איכות החיבור שהשגנו בינינו. אנו מתחילים להרגיש תופעות שבפנימיות הטבע, תופעות שנסתרות מכלי הקליטה הפרטיים של מישהו כשהוא לעצמו.
*
לסיכום, המילה אחדות כבר נדושה מרוב שימוש של פוליטיקאים ושאר מחפשי הזדמנויות. עם זאת, בסופו של דבר, האחדות נעוצה ביסודות הטבע. אחדות פירושה שאני קשור לכולם וכולם קשורים אליי, בקשר שאי אפשר להתירו. האבולוציה מקדמת אותנו לגילוי קשר האחדות שבינינו, ולפיתוח ערבות הדדית, תחושה של חיבור ואהבה לזולת. עלינו להגיע לגילוי כוח האחדות בהכרה מלאה, ומכאן מובן מדוע לא נוכל להסתפק בשנה של אחדות, ובין כותלי בתי הספר בלבד. האחדות היא פרויקט העתיד המשותף של כולנו, ובעזרתה נוכל לממש את כל תקוותינו.
"ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום שהוא עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, על ידי שבני אדם שמשונים בדעותיהם נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום" (ר' נחמן מברסלב, ליקוטי הלכות, ברכות הראיה וברכות פרטיות, ד).
"מוטל על האומה הישראלית, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "הערבות").
"התקווה היחידה היא – לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש... להכניס בכל אחד מאיתנו רגשי אהבה, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל. ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד – היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות, שאנו רוצים לעשות" ("בעל הסולם", מאמר "היחיד והאומה").
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1056, מהי אחדות – https://bit.ly/2oMXO1z
חיים חדשים 1057, חינוך ילדים לאחדות – bit.ly/2MVnW95