חיים חדשים

שיחה 756

האהבה בתנ"ך

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 09.08.16 – אחרי עריכה

אורן: אנחנו רוצים לדבר הפעם עם הרב לייטמן על אהבה. אהבה זה משהו שלפעמים כן נמצא בחיים ולפעמים לא. אומנם לא בטוח שאנחנו יודעים איך עושים את זה נכון ומה זה בכלל אהבה, אבל מה שכן בטוח, כולם חולמים על אהבה. סיפורי אהבה מקראיים, זה הנושא שלנו.

יעל: לפעמים התורה מספרת לנו סיפורים מאוד רומנטיים, מאוד יפים, ודרך אותם סיפורים מקראיים אנחנו רוצים להבין את מהות האהבה.

נתחיל בסיפור המרגש במיוחד על יעקב ורחל. יעקב עבד בשביל רחל שבע שנים, הוא הכיר אותה, הוא רצה אותה מאוד, אבל בסופו של דבר כשקיבל במקומה את לאה, הוא היה מוכן לעבוד שבע שנים נוספות בשביל לזכות ברחל אהובתו. בהקשר לאותו סיפור אהבה, מה האהבה המיוחדת שהייתה בין יעקב לרחל?

אני לא מבין בזה וגם לא יכול להשוות עם האהבה שיש בעולם הזה. אני לא יכול לרדת למשיכה שיש בין בני האדם, אומנם אני לא מזלזל בזה, כי בכל זאת זה ממלא את החיים שלנו ומקרב בין בני אדם בכל מיני צורות קשר. יש אהבה לילדים, אהבה להורים, אהבה למדינה, אהבה לבן זוג, ולא רק לבן זוג, יש גם אהבה בין חברים וכולי, אבל כשאנחנו מדברים על אהבה, אנחנו משום מה נעשים מאוד צרים וקטנטנים בקשר למין השני. האם אני לה והיא לי, זה בלבד אהבה, ובכלל, יכול להיות שמושג האהבה, הגדרת האהבה אצלנו היא לא בדיוק כמו שכתוב בתורה, איך אנחנו צריכים לחשוב על המושגים האלה.

לכן זה שהתורה מספרת סיפור רומנטי, כמו שאת אומרת, אני לא ראיתי בתורה שום דבר רומנטי. תגידי לי, אם אני אדם וקוראים לי נניח יעקב, והתאהבתי באיזו בחורה ששמה רחל, עבדתי שבע שנים, הבאתי נדוניה, הכול בסדר, איך זה שבמקום רחל נתנו לי פתאום את לאה. בכלל, זה סיפור משונה, באמצע הלילה, אני לא רואה, לא יודע, לא כלום, ופתאום מביאים אותנו לאוהל שלנו. צריכים להבין שבתורה אין דברים פשוטים. הכול סודות. אבל בואי נמשיך, התחתנתי, מה שקרה קרה, אני נשאר לחיות איתה ובמשך שבע שנים, בנוכחות האישה הראשונה, אני עובד בשביל לקבל את האישה שנייה. את יכולה להסביר לי באיזה צורה אני חי עם האישה הראשונה?

יעל: אלה השאלות שרצינו לשאול אותך היום.

זאת אומרת, אנחנו מבינים שלא מדובר על הרגשות הרגילים שלנו, ואנחנו באמת צריכים להתעמק בכל העניינים האלה. כשתורה מדברת על אהבה, הכוונה שאני אוהב את הזולת. זה נקרא שאני רוצה לטובת הזולת, שאני משפיע לזולת, שאני נותן לו, תורם לו, שאני חי כדי למלא אותו. זאת אהבה. כמו אמא כלפי תינוק, על זה אפשר להגיד בעולם שלנו אהבה. אהבה יכולה להיות גם למולדת, כשאדם הולך וממש מקריב את עצמו. אבל כשהוא ממלא את המין שלו, את הנטייה שלו, זאת לא אהבה.

אהבה זה כשאני מקבל את השני, את הרצון של הזולת. זה יכול להיות רצון של תינוק, של מדינה, של חברה או של סתם בני אדם. זאת אומרת אני מקבל את מה שהם צריכים כחיסרון שלי, ועובד כדי למלא אותם, לספק להם את מה שהם צריכים. זה נקרא אהבה, זה הביטוי של אהבה.

יעל: אם כך, מה מקומם של סיפורי האהבה במקרא, בתנ"ך?

הסיפורים הם בדיוק באותו כיוון. אם אני אוהב מישהו אז אני לוקח את הרצון שלו, את מה שהוא היה רוצה לקבל, את מה שחסר לו כדי למלא את עצמו בכל מיני דברים, ואני עובד כדי למלא אותו ולא חושב איזו טובה אני אקבל מזה, מה יהיה לי מזה בחזרה.זה הביטוי של אהבה.

יעל: אם כך מה מייצג כאן יעקב בסיפור שלנו?

הוא באמת רוצה להשפיע, הוא רוצה לתת למערכת המיוחדת של הטבע שנקראת רחל. לכן כשמתגלה לו במקום רחל מערכת אחרת, לאה, הוא מבין שהוא עדיין לא הגיע למצב הנכון שבו הוא יכול להתייחס נכון לטבע, למערכת, לתיקון. הוא מבין שהוא צריך גם את התיקון הפנימי שלו ולכן הוא ממשיך את התיקונים שלו, הוא עובד עוד שבע שנים.

יעל: מהי המערכת שנקראת "רחל", ומהי המערכת שנקראת "לאה"?

אי אפשר להסביר את הדברים במסגרת שלנו, בשביל זה צריכים להתעמק כבר בחכמת הקבלה. אבל לא מדובר על בני אדם, התורה לא מדברת על הבהמות, החיות, על בני האדם שמתעסקים בדחפים הגופניים שלהם.

יעל: אני מבינה ממך שיעקב עושה פעולות מסוימות כדי לתקן את עצמו ולהגיע למצב שנקרא "לאה", ואחר כך הוא עושה פעולות נוספות כדי לתקן את עצמו ולהגיע למצב נוסף שנקרא "רחל".

נכון.

יעל: איך כול זה קשור לאהבה?

כשהוא ממלא את המערכות האלה בכול היגיעה שלו, זה נקרא שהוא אוהב אותם. אבל זה לא בני אדם, התורה לא מדברת על חיות, על בהמות, על זה שאני ממלא יצרים של מישהו או את היצרים שלי. "כולם כבהמות נדמו".

יעל: את מי יעקב אוהב, מה הוא אוהב ואיפה כאן האהבה?

האהבה היא בזה שאני נותן ולא מקבל.

יעל: האם אהבה זה לא רגש, אלא פעולה?

זו פעולה מתוך רגש עמוק וגדול. אבל אני לא ממלא את עצמי, אני לא פועל מפני שאני רוצה להרגיע בי איזה יצר.

יעל: אני מבינה שאתה מדבר על שתי אהבות שונות לחלוטין?

וודאי.

יעל: מה ההבדל בין אהבה כזאת לאהבה בעולם שלנו, לאהבה גשמית?

בעולם שלנו זו אהבה אגואיסטית, זו בעצם אהבה עצמית. איך אני מרגיע את היצר שלי, איך אני מרגיע את עצמי על ידי זה שאני משתמש במישהו אחר, זה נקרא אהבה גשמית בעולם הזה. זו אהבה בהמית, כי הגוף שלנו, עם כול היצרים שלו, הוא כבהמה.

אהבה רוחנית זה נקרא שאני עושה צמצום על עצמי, זאת אומרת לא לוקח בחשבון את הדחפים שלי, את הרצונות שלי, לא חשוב מה, אלא אני מרגיש את הרצון והצורך של הזולת ואותו אני ממלא.

יעל: אני חוזרת לסיפור שלנו, אתה אומר שזה סיפור אהבה רוחני ולא סיפור אהבה גשמי?

וודאי.

יעל: אבל יש בו הרבה מאוד דרמה, הרבה יצרים. יש בו אהבה, יש בו קנאה, יש בו שנאה, יש כאן שתי אחיות שאוהבות גבר אחד. מה יש באהבה הזו שהיא מעוררת כאלה רגשות וסערות?

כשאנחנו מדברים על אהבה, אנחנו מדברים על חיבור. כשאני אוהב מישהו ואני ממלא אותו בכול מה שהוא רוצה, בזה אני מממש את האהבה שלי אליו, מתקרב אליו. קודם אני לומד מה הוא צריך, כמו עם תינוק, ואז ממלא אותו בכל טוב, בבריאות, במזון, בכול המילויים שרק אפשר. זה נקרא שאני אוהב.

יעל: מה כל כך מורכב וסוער בתוך העניין של חיבור, של קרבה?

בעולם שלנו אנחנו עושים כל מיני תחבולות כדי להגיע לסיפוק מאהבה. ואילו בעולם הרוחני אני מגיע לכל מיני סערת ורגשות כי אני צריך להתגבר על עצמי מפני שאני צריך לדאוג איך אני אוהב את הזולת ולא את עצמי, איך אני אמלא את הזולת ולא את עצמי על ידי זולת.

יעל: כול המאבקים הם בעצם מאבקים פנימיים כדי להתגבר על אותו אגו?

כן, הם נגד האגו שלי.

יעל: בסיפור שלנו יש מעשה תרמית שעושה לבן ליעקב, מה מסמלת אותה תרמית?

לבן מסמל לנו את הכוח עליון, את האור העליון. לכן כדי שיעקב יקבל ממנו איזה הארה, איזה מילוי, הוא צריך לעבוד, להשקיע את עצמו. הוא צריך לתקן את עצמו כדי להיות מותאם לבנות שלו, לרצונות של לבן, והרצונות האלה זה לאה ורחל.

יעל: מהו אותו מאבק פנימי שהאדם מנהל עם עצמו כדי להתגבר על האגו ולהגיע לאהבה יותר אמיתית, לאהבת אמת?

העניין שאדם צריך להתגבר כאן כול הזמן על הטבע האגואיסטי שלו. כי הוא רואה אפשרויות למלא את עצמו, להרגיע את הרצונות השונים שלו, ולא מדובר כאן על יצרים מיניים שיש בעולם הזה, זאת אומרת הוא נמצא ממש במתח רב על מנת להפוך את הנטייה למלא את עצמו על ידי כל מיני מילויים ותענוגים שמתגלים לו במערכת הרוחנית ולמלא בהם את הזולת. איך הוא ממלא את הזולת? הוא מחבר לעצמו את כול החסרונות של הזולת, זה נקרא שהוא מתחתן, ובזה שהוא מחבר לעצמו חסרונות מסוימים שנקראים "לאה" והוא ממלא אותם, זה נקרא שהיא הופכת להיות אשתו. בזה האדם הוא כוח שמושך כול טוב מהעולם כדי למלא את החלק שרכש, את מה שנקרא אשתו, וזה נקרא שנמצא איתה בזיווג. כך גם עם אשתו השנייה, עם רחל.

לאה נקראת אשתו הראשונה, הגדולה, "הנוקבא הגדולה". כך אנחנו קוראים לה בחכמת הקבלה. לכן כשיעקב ממלא אותה הוא נקרא "ישראל", ועם רחל הוא נקרא "יעקב". זאת אומרת, יש כאן רצון גדול ורצון קטן, לאה ורחל, וכנגד זה ישראל ויעקב. יעקב כשהוא קטן זה עם רחל הקטנה, וישראל, שהוא גדול לעומת יעקב, הוא עם לאה, עם אשתו הגדולה, במקום עם רחל.

יעל: מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה על אהבה?

האהבה זה כללות של כול המציאות. כי את כול המציאות אנחנו מגלים כמציאות מפוררת שנמצאת בשנאה, בדחייה, במקום באהבה ובחיבור. לכן אהבה היא מטרת התיקון שלנו, היא מתבטאת בחיבור בינינו. על זה כתוב "ואהבת לרעך כמוך", זאת אומרת תתחברו כולם יחד כך שאתם תמלאו זה את זה וזה את זה. ואז כשאף אחד לא יכול למלא את עצמו, אלא כול אחד יכול למלא רק את האחר, זאת תהיה המציאות המתוקנת.

יעל: למה אף אחד לא יכול למלא את עצמו ורק האחר יכול למלא אותי?

האגו שלנו לא מסוגל למלא אותנו, את יכולה לראות את זה מכול התהליך שאנחנו עוברים כבר אלפי שנים. האם את רואה שמישהו מסופק במשהו בחייו? ככול שאנחנו מתפתחים יותר כביכול, ההתפתחות שלנו היא אגואיסטית ואנחנו מרגישים יותר יותר ריקניים. לכן רק אם אנחנו נשנה את היחס שלנו זה לזה, אנחנו נגיע למצב שכול אחד יוכל למלא את הזולת, ואז בצורה כזאת כולנו נתמלא במערכת אינטגרלית אחת גדולה ויפה.

דווקא עכשיו אנחנו מגלים בעולם עד כמה אנחנו מוכרחים את זה ולא מצליחים. אנחנו צריכים לדעת איך עושים זאת, עלינו להבין שאנחנו לא יכולים למלא את עצמנו וגם לא נוכל למלא את עצמנו אף פעם. אנחנו צריכים להבין ולהרגיש שאנחנו יכולים למלא את עצמנו דווקא בשיטה אחרת, "על כל פשעים תכסה אהבה", עלינו להפסיק להילחם זה עם זה ולהתחיל דווקא להתחבר.

יעל: יש כאן בעצם איזה פטנט שמאפשר לנו להגיע לסיפוק תמידי, לשביעות רצון תמידית, ולפטנט הזה קוראים אהבה. אבל זו לא אהבה כמו שאנחנו מפענחים אותה, זו אהבה רוחנית, כמו שאתה קורא לה.

כן. זה נכון. אנחנו נצטרך להתנזר מכל מיני תאוות אנוכיות, מזה שכול אחד רוצה למלא את עצמו. כשנתעלה מעל זה וכול אחד ירצה למלא את הזולת, אז אנחנו נמלא את עצמנו בצורה עקיפה.

יעל: במערכת החדשה שאתה מתאר, במערכת שבה כול אחד ממלא את השני ובסופו של דבר כולנו בעצם יוצאים מלאים ומסופקים, מה המקום של האהבה הרגילה, של האהבה הגשמית, כמו בין גבר לאישה, בין חברים, בין אמא לילד?

אנחנו מתחילים לראות את האהבה הקטנטנה הזאת שבין בני אדם בעולם הזה כחלק קטן מהאהבה הכללית הגדולה שאנחנו מפתחים בינינו. כי את האהבה שאת מדברת עליה אנחנו מבצעים מתוך דחף פנימי שלנו, דחף גשמי שהתפתח בנו. זו אהבה טבעית, היא מגיעה לי כך מהטבע כלפי הילד שלי, החבר, ההורים, אולי כלפי למולדת, כלפי האישה. חכמת הקבלה לא מדברת על האהבה הזאת כי אדם צריך ללמוד בצורה טבעית איך הוא יכול לממש אותה, אבל יש לו את זה.

העניין שאנחנו צריכים להגיע לחיסרון שאין לנו, שאנחנו נרצה לאהוב את הזולת, להתחבר אליו, למלא אותו. הרצון הזה נמצא בנו, הוא טמון בנו, אבל הוא נמצא בנו בהסתרה גדולה, עמוקה, ואנחנו לא יכולים להוציא אותו החוצה. אני לא אוהב את הזולת, במקום לאהוב אותו אני שונא אותו, דוחה אותו, וכך אני מרגיש כלפי כול זר. חכמת הקבלה מסבירה לנו שאנחנו צריכים להתחיל להרגיש דווקא עד כמה הזולת קרוב, עד כמה אנחנו תלויים זה בזה וכן הלאה.

יש לנו כאן עבודה בשני שלבים, השלב הראשון זה לגלות את החיסרון למישהו, להתקשר, לאהוב אותו. זאת אומרת השלב הראשון זה לגלות החיסרון לאהבה לזולת, והשלב השני זה המימוש של האהבה לזולת.

אורן: לא הבנתי, אתה יכול לחזור על שני השלבים?

בשלב הראשון עלי לגלות נחיצות לאהבת הזולת, אני צריך שיהיה לי רצון לגלות שאין לי עכשיו רצון לאהבת הזולת, והשלב השני, לאחר שיש לי רצון, איך אני ממש את הרצון הזה.

יעל: זה מאוד דומה לשלבים של אהבה רגילה בחיים שלנו.

כן, אבל באהבה רגילה יש לי מלכתחילה רצון, או שהוא נמצא אצלי מהלידה או שהוא מתעורר בי בצורה טבעית באיזה רגע בחיים והוא דוחף אותי לכל מיני צורות מימוש. אבל כאן אין לי, אני צריך לעבוד על עצמי בצורה מאוד לא פשוטה, בצורה קפדנית וקשה, כדי שיהיה בי רצון לאהוב את זולת או לפחות שאני אתייחס אליו בתשומת לב, בכל מיני צורות טובות כאלה.

יעל: אם כך אהבה גשמית היא משהו טבעי, בתוך האדם יש איזה דחף טבעי. אבל לגבי אהבה רוחנית, הדחף הפנימי הזה לא קיים באדם?

הוא לא קיים.

יעל: איך מייצרים את הדחף הזה?

לכן באה חכמת הקבלה ומלמדת אותנו קודם כול איך לפתח את הרצון לקשר עם הזולת, ואז מתוך הקשר לזולת להגיע אפילו לאהבה לזולת. זה לא פשוט. את הרצון הזה אנחנו מפתחים בצורה הדרגתית, מאפס, ויותר נכון משנאה, ממינוס גדול מאוד, ודרך האפס עוברים לפלוס, לאהבה.

יעל: מה זאת אומרת דרך השנאה?

כשאני מתחיל לעבוד על הרצונות של הזולת, כשאני מתחיל לראות שאין לי ברירה ואני חייב להתחבר עימו, חייב לאהוב אותו, אני מתחיל לגלות את האמת, במקום לאהוב אני מגלה שאני לא רוצה את זה, שאני דוחה אותו ואפילו שונא אותו. אין לי איתו שום קשר, אני לא רוצה בכלל להיות שייך אליו והוא לי.

יעל: מה ההבדל בין חיבור גשמי לחיבור רוחני, במה שונה ההרגשה הזאת?

בזה שאני צריך להתייחס לזולת למעלה מהטבע שלי. כשאני צריך להתחיל להתייחס אליו בטוב אז אני קודם כול מגלה שאני מתייחס אליו רע. אם כך, איך אני יכול להתייחס אליו טוב? על ידי לימוד חכמת הקבלה מגיע כוח מיוחד שנקרא "המאור המחזיר למוטב" או כוח התורה. כתוב "בראתי יצר רע", שנאה לזולת, "בראתי תורה תבלין". מהו התבלין? "כי המאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת על פני השנאה לזולת, שגם היא מתגלה על ידי התורה, מתגלה אחר כך יחס טוב לזולת. הכול, גם גילוי הרע וגם גילוי הטוב הן פעולות של התורה על האדם שרוצה לממש אותה נכון.

יעל: מה ההבדל בין חיבור גשמי בין שני אנשים לבין אותו חיבור של אהבה. למה לי בעצם לשאוף לאותה אהבה רוחנית אם אין לי שם איזה ערך מוסף , משהו?

מה זאת אומרת אין? אני מתחיל להתייחס לשני, אבל לא בגלל שאני האגואיסט רוצה להתחבר אליו כי יש לי ממנו איזו טובת הנאה במשהו, אלא מפני שאני אוהב אותו למעלה מהטבע שלי. האהבה הזאת לא תלויה במה אני מקבל ממנו. אלא מפני שאני גיליתי שאני רוצה לאהוב אותו, ושהוא מיוחד כלפי, אני אוהב אותו בזה שאני נותן לו ונותן לו. מזה אני מרגיש את התענוג, מהאהבה שלנו. זאת אומרת יש כאן אהבה אלטרואיסטית, אהבה של נתינה, ולא במידה שאני מקבל ממנו, במידה הזאת אני אוהב אותו, לא.

יעל: פתאום הבנתי שקשה לי לשפוט את האהבה הזאת כי אני כל הזמן שופטת אותה לפי כמה שאני בעצם מקבלת.

נכון.

יעל: אתה פותח בפניי מערכת אחרת.

באהבה הזאת האדם לא תלוי בזולת, במי שהוא אוהב. האהבה הזו תלויה רק בו, בהתאם לכמה שהוא נותן לזולת, כך הוא נהנה.

יעל: תסלח לי על השאלה, אבל מה יוצא לי מזה?

יוצא שאת מתמלאת בתענוגים גדולים מאוד בזה שאת ממלאה את הזולת. זאת האהבה האמיתית.

אורן: איזה מין תענוגים?

אי אפשר להסביר אותם בכלל. מה יש לך עכשיו מזה שאתה אוהב את הזולת?

אורן: אני לא אוהב אף אחד. את הילדים שלי כן, אבל את הזולת, את הזרים, לא.

מה יש לך מהילדים?

אורן: לא יודע.

אתה רואה, אתה מרגיל את היצר שלך, זה הכול.

אורן: יכול להיות, אבל מה יש בתענוגים שאתה מדבר עליהם באהבה הרוחנית?

אנחנו נצטרך לדבר על כך, זה לא פשוט. אתה מתחיל להבין מה באמת אתה משיג, כי דרך האהבה של הזולת אתה משיג את הכוח העליון שבטבע שנקרא "בורא", ובזה אתה מרגיש את הרגשת החיים הנצחיים והשלמים. זאת אהבה, וזה מה שהיא נותנת לך.

(סוף השיחה)