חיים חדשים

תכנית 1180

העצמה אישית

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 21.11.19 – אחרי עריכה

אורן: מס' התכנית שלנו היום הוא 1180, הנושא הוא העצמה אישית. העצמה אישית, זה משהו שבעשור האחרון, אולי אפילו קצת קודם, תפס מאוד חזק גם בארץ וגם בכל רחבי העולם. ננסה להבין קצת יותר לעומק, מהי העצמה אישית בדרך לחיים חדשים.

יעל: אני חושבת שכולנו מרגישים שיש לנו איזה פוטנציאל פנימי, שהיינו רוצים באמת למקסם אותו. איזה פוטנציאל טבעי, שהטבע נתן לנו. כמו מין זרע כזה ששתול בתוכנו, והיינו רוצים לדעת איך להשקות אותו בגשם טוב, לדשן אותו טוב, לתת לו את כמות השמש שהוא צריך, כדי שבאמת אותו זרע יוכל למצות את כל הפוטנציאל שלו, שיצא ממנו מין פרח יפה כזה.

בעשור האחרון ואפילו קצת יותר, יש מודעות מאוד גדולה לתחום הזה. מומחים מכל העולם מגיעים, ואנשים משלמים הרבה מאוד כסף בשביל לקבל כזאת העצמה אישית, וללכת למומחה הכי גדול בתחום, כדי באמת להבין איך למקסם את הפוטנציאל הגדול הזה שיש בי, ולהתגבר גם על כל מיני מגבלות פנימיות שיש לאדם ועל מגבלות חיצוניות כמו מחלות, תקלות בחיים שלא חסר, וכל מיני מציאויות שבהן אנחנו מרגישים שאנחנו לא נמצאים במקום שנכון לנו.

ואני רוצה כך לפתוח, למה דווקא היום, למה דווקא בתקופה האחרונה יש כזה צורך בהעצמה עצמית?

האגו שלנו גודל מיום ליום בכל אחד ואחד, ואנחנו מחפשים משמעות לקיום שלנו. וזה כמו נגיד שיש לי כסף ואני חושב במה להשקיע, כדי לקבל מקסימום תועלת במינימום השקעה. אותו דבר ההעצמה אישית. במה אני יכול להשקיע את עצמי, כדי להביא את עצמי, לייצב את עצמי בצורה הטובה, הגדולה, הנכונה ביותר בעיני חברה שאני נמצא בה, בעיני העולם וכולי.

זאת אומרת, יש כאן צורך שהאדם שחי היום הוא לא כמו אדם שחי לפני מאה, מאתיים, או אלף שנה. הוא רוצה לייצב את עצמו נכון, להעצים את עצמו נכון, ולכן הוא מחפש איך לעשות זאת. היום כולם יכולים לקבל השכלה גבוהה, אנחנו עוברים ממקום למקום, אנחנו מחפשים איפה אנחנו יכולים לייצב את עצמנו, איפה לשתול את עצמי, כדי שממני יצמח משהו באמת גבוה, גדול, יפה, וכן הלאה. זאת אומרת, היישום העצמי הוא מדאיג את כולם.

יעל: על איזה צורך זה בעצם עונה, מה חסר לאדם, מה הוא צריך?

האגו שלנו הוא דורש מאתנו מילוי שאני יכול להתגאות במה שאני עושה עם עצמי, ממה שהשגתי, שזה אומר כמה שאני שווה. ואני רוצה להיות שווה כמה שיותר. ואיך אני בודק כמה אני שווה? רק בעיני החברה, הסביבה. אם אני אהיה איזה מדען גדול ואסע לאיזה שבט פרימיטיבי, הם לא יכולים להעריך אותי, אז אני צריך להיות בין האלו שיכולים להעריך אותי. אם אני ספורטאי, אם אני לא חשוב מי, אבל מי שאני, אני בעצם רוצה להיות בסביבה שיכולה להעריך אותי, ואיך אני על ידי הסביבה יכול להגדיל את עצמי כל פעם.

יעל: מה יגרום לאדם באמת, בתוכו. הרי יש הרבה מאוד חששות, פחדים, איזו תחושה שאולי אני לא מספיק שווה, או גדלתי באיזה משפחה שלא נתנה לי הרגשה שאני שווה.

זה תלוי איך שאת מקבלת את עצמך. את זה צריכים לרפאות.

יעל: איך לקבל את עצמי בצורה שתיתן לי הרגשה באמת, שאני יכולה למצות את הפוטנציאל שלי? שיש לי יכולת בכלל לקחת את הדברים הטובים שהטבע נתן לי, היקום נתן לי, למקום טוב גם לעצמי, גם לחברה.

זה מאוד ספציפי. אבל בעצם זה לפי שאלות האדם, לפי הנטייה שלו. ישנם כאלה שרוצים להיות חזקים. יש כאלה שרוצים להיות חכמים. ישנם כאלה שרוצים להיות יפים. ועוד, ועוד. כל אחד במקום שלו, אחר כך כל אחד במקצוע שלו. ואנחנו חיים בעידן שאפשר לממש את הכול.

אורן: הדוגמאות שנתת הן, כשהאדם כבר מרגיש לאיזה כיוון הוא רוצה ללכת. נתת פה כמה כיוונים שונים. ואז העניין הוא, איך למקסם את התוצאות בכיוון הזה.

כן.

אורן: הבעיה מתחילה כשהאדם מרגיש שהוא חושש, הוא פוחד, הוא לא בטוח מה בכלל יש בו. אולי אין בי בכלל שום דבר מיוחד, אולי אני בכלל לא מסוגל לכלום. אז יש אנשים שמעצימים את עצמם ומתפתחים בכל התחומים שתיארת, אבל אני לא יודע גם אם אני מסוגל, גם לא יודע מה אני בדיוק רוצה. יש לי כל מיני כאלה חסמים פנימיים שמעכבים אותי.

כן.

אורן: אז קודם כל מה הם הדברים בעיניך שמעכבים? ואני עכשיו לא מדבר על כיוון כזה או אחר. אחד רוצה להיות מדען, אחד ספורטאי, אחד רוצה להיות משורר. לא אכפת לי הכיוון, כי כל אדם הוא הרי שונה. אבל אם אתה מסתכל באופן כללי על היצור הזה שקוראים לו "בן אדם", מה מעכב אותו מלממש את הפוטנציאל שהטבע נתן לו?

חוסר ביטחון.

יעל: ואיך אפשר להשלים את החוסר הזה? איך אפשר לגרום לאדם שהוא ירגיש יותר בטוח בעצמו?

או שהוא קיבל את זה מהחינוך, וזה מאוד חשוב. כשהוא היה קטן אז אמרו לו תמיד, בסדר, אתה מסוגל, אתה גדול, אתה חכם, כדי לעודד אותו. או שעכשיו כשהוא נמצא, הוא חייב להיכנס לסביבה כזאת שיודעת לעודד אותו.

יעל: אז זה בעצם מה שהוא מנסה לעשות בשביל זה. הסביבה היום מה לעשות היא תחרותית, היא לא מי יודע מה מעודדת. אם גדלת בבית שהוא לא עודד אותך מלכתחילה, אז שם בטח לא תמצא את המקום הזה. ובן אדם, בדיוק בשביל זה הוא הולך היום לאימון אישי, לכל מיני מסגרות שיכולות לתת לו איזה עידוד פנימי כזה, ולתת לו באמת הרגשה של ביטחון.

כן.

יעל: בן אדם שהולך לכזאת מסגרת, מה יכול לתת לו באמת הרגשה של ביטחון? מה הדרכים לעבוד אתו?

דוגמה מהסביבה.

אורן: דוגמה למה?

הוא צריך להיכנס לסביבה שיש שם גם אנשים כמוהו, שמקבלים שם גם הדרכה, איך בכל זאת להגיע לביטחון עצמי.

יעל: אתה אומר שעבודה בקבוצה, זאת העבודה הנכונה.

רק בקבוצה.

יעל: אני עושה את זה הרבה בעבודה שלי. אני עובדת עם נשים בהקשר תעסוקתי, שהן מגיעות באמת בתחושה של חוסר ביטחון, ואני יכולה להגיד לך שזה אפקטיבי בצורה בלתי רגילה.

כן. רק הסביבה.

אורן: יש לי שאלה. עוד רגע אני רוצה לחזור לאחור. זה שלאדם יש חוסר ביטחון והוא לא יכול לממש את מה שיש בו, למה הטבע בכלל מייצר כאלה מצבים? אם הטבע נתן לאדם מסוים פוטנציאל מסוים, לאדם אחר פוטנציאל אחר, לאדם שלישי פוטנציאל משלו, הטבע לא עושה דברים סתם.

אז למה אחרי שהוא נותן למישהו פוטנציאל מסוים, הוא גם מייצר איזה סיטואציה של חוסר ביטחון? כאילו הטבע, כמו במחשב עושה אנדו. נותן לך משהו, ומבטל את הפעולה שלו עצמו. למה זה כך בנוי בכלל? למה החיים הם כאלה משוגעים שאתה מקבל נתונים, מקבל עליהם תוספת של חוסר ביטחון שאתה צריך ללכת להעצמה קבוצתית, והדרכה קבוצתית, שתעורר לך. למה כל הלופ הזה?

כדי שאדם בעצמו יעצב את עצמו. שיהיה קצת כמו בורא כלפי עצמו.

יעל: למה זה טוב?

שיבחר בחיים שלו מה חשוב, מה לא חשוב, מה חסר לו כדי לממש את עצמו. שישתתף בבנייה עצמית.

אורן: זה חשוב?

נו, בטח.

אורן: למה?

כי בעצם הוא לוקח את עצמו כמו איזה גוש בצק או פלסטלינה, ועושה מעצמו משהו חדש.

אורן: ומה זה מקנה לו שהטבע לא היה יכול מלכתחילה להקנות לו?

ביטחון זה דבר אחד. הוא מייצב ומסדר את התכונות הטבעיות שלו שנמצאות בו, אבל הוא מייצב אותן לאיזה סדר מסוים חדש. בעצם הוא בונה אדם חדש מעצמו.

יעל: יש אפשרות לבן אדם לבנות את עצמו מחדש?

על ידי מדריך, לבד לא. והמדריך הוא צריך להיות. אני לא מדבר על פסיכולוגיה, אני מדבר מטעם חכמת הקבלה. אם הוא נכנס לקבוצה של המקובלים שהם עובדים על עצמם, ומייצבים מעצמם, שעוסקים בפיסול עצמי כביכול, אז הוא גם עושה את זה. הוא יכול לייצב את עצמו.

אורן: קודם כל חשוב לזהות את התכונות המיוחדות שנתן לך הטבע. זה השלב המקדים. אחר כך להעצים אותן, להגביר את הווליום. אבל קודם כל להבין, מה יש בך בכלל. כשאתה נמצא במצב של חוסר ביטחון, ואתה לא מממש את מה שהחיים כאילו נתנו לך, אז הגישה הרווחת אומרת, אתה צריך קודם כל לזהות מה יש בי, באורן, שאותו כדאי לי לפסל, ולהגדיל ולהעצים.

לא.

אורן: אתה לא מאמין בשלב של הזיהוי?

לא.

אורן: למה?

מי מזהה? עם איזה שכל, עם איזה רגש, עם איזו התחלה, עם איזה הכנות הוא הולך לזהות בעצמו משהו? שהוא כלום לא מבין ולא יודע. ככה, לפי מה שבא לו? זה הולך יחד. הוא צריך ללכת לרכוש תכונות נכונות, במידה שהוא רוכש אותן, הוא גם בודק האם יש את זה בו, או לא, ואיך לעשות, ולסדר ולייצב. אבל לא שהוא עושה ביקורת כבר על מה שהבורא סידר לו קודם. אמנם שיכול להיות שהוא כולו שלילי וחלש והכול, אבל הוא לא יודע את זה לעשות.

יעל: ובקבוצה למשל? יהיה לו יותר קל לעשות את זה.

כן. רק בקבוצה, רק על ידי הסביבה.

יעל: זה נכון. בן אדם אם עד היום הוא לא הצליח לזהות את הדברים האלה בעצמו, אז מה צריך לקרות עכשיו שפתאום הוא יזהה את זה.

כן.

יעל: וזה באמת קורה מאוד טוב בקבוצה. דברנו על זה שבן אדם יכול לפסל את עצמו מחדש. מאיפה הוא יכול לקבל כוחות לעשות את זה? מאיפה הוא יקבל את הכוח לפסל את עצמו, להבין מה צריך, ומה אין?

מהסביבה.

יעל: מי צריך להיות אותו מדריך שדברת עליו, שיכול להוביל אותו?

מדריך שמחזיק את הסביבה, ומייצב אותה כך שהיא תשפיע על כל אחד ואחד מהמשתתפים בסביבה.

אורן: איזה יכולות צריכות להיות לכזה מדריך, כדי שהוא יוכל לאפשר לכל אחד מהפרטים השונים בקבוצה שהוא מדריך אותה, לממש ולהעצים את מה שיש בו במיוחד.

כרגיל, כמו לכל מדריך אחר. רק שכאן הוא צריך לדעת, מה מהות החיבור של האנשים. מאיפה הם לוקחים כוחות, בגלל שדווקא הם מחוברים. איך על ידי התקשרות לחיבור כל אחד מתקשר לשקע שלו, למקור שלו, מה הוא יכול לקבל משם, לקחת משם, וככה זה וכן הלאה. מדריך צריך לארגן את הדברים האלה.

יעל: מה הקשר של חיבור לדבר הזה. דברת על מהות החיבור כמשהו מאוד מהותי בכל התהליך.

כן.

יעל: אתה יכול להרחיב על זה טיפה. על מהות החיבור כחלק משמעותי בהעצמה אישית.

שאדם יוצא מעצמו, עוזב את עצמו ונכלל באחרים.

יעל: זה כביכול פרדוקס. כי אתה אומר שהוא רוצה לפסל ולפתח את עצמו, אבל בשלב הראשון הוא צריך בעצם בכלל לעזוב את עצמו.

בטח. כי אנחנו מדברים על זה שהוא בונה את עצמו מחדש, אז הוא יוצא מעצמו ובונה את עצמו כמלול מכולם.

אורן: אני פה בעבודה הקבוצתית, טיפה הלכתי לאיבוד. נגיד שיש לפני קבוצה של מספר אנשים, כל אחד שונה, כי אין שני אנשים אותו דבר. המכנה המשותף לכולם, שהם רוצים לעבור תהליך של העצמה אישית, שזה מצוין.

אני אומר להם, תשמעו חברים יקרים, העצמה אישית זה תהליך שיכול להתרחש בצורה הכי טובה בעבודה קבוצתית. אומרים לי, מצוין, מה העבודה? אני רואה שלכל אחד מהם יש כמו שאמרת קודם, איזה חוסר ביטחון מסוג כזה או מסוג אחר. לא אכפת לי אפילו למה. האם זה בגלל המשפחה שבה גדל, כישלונות בחיים, גם לא משנה לי. במצב ההתחלתי יש לי כמה פרטים שכל אחד עם חוסר ביטחון, ואני רוצה להעביר אותם תהליך של העצמה אישית. ממה אני מתחיל?

מזה שכל אחד משתדל לעזוב את עצמו, ולהתכלל באחרים.

אורן: מה זה אומר במילים פשוטות?

לעזוב את עצמו, ולהתכלל באחרים.

אורן: אז בוא נפרט, מה זה לעזוב את עצמו?

זאת אומרת, לא לחשוב על עצמו.

אורן: זה חשוב?

זה חשוב מאוד.

אורן: אבל הוא רוצה העצמה אישית.

זה בדיוק. כדי להגיע להעצמה אישית, אתה צריך לעזוב את עצמך איך שאתה, ולקבל צורה אחרת, חדשה.

אורן: עכשיו לצד השני. מה זה לקבל צורה אחרת חדשה?

אתה צריך להגיע למצב שאתה מתחבר עם הקבוצה שאתה נמצא בה.

אורן: המילה מתחבר, מה היא אומרת?

שאתה מקבל את הערכים שלה, את ערך החיבור של כולם כערך העליון. ובשבילך הכי חשוב, זה להיות מוצא חן בעיניהם. הכי חשוב, לבטל את עצמך כלפיהם. אתה רוצה לקבל מהם התרשמות, שאותו הרושם שאתה קבלת מהם, אתה רוצה לקבל על עצמך, להלביש את עצמך באותו הרושם. זאת אומרת, אותה הצורה שכל הקבוצה הזאת היא חושבת שכך צריך להיראות האדם, אני רוצה כך להיות.

יעל: אז אני צריכה מראש לבחור קבוצה, שתואמת את המצב הסופי שבו אני רוצה להיות בעצם.

לא כל כך, את זה אנחנו לא יכולים לדעת. אלא אם ישנה קבוצה שהיא הולכת לכיוון זה שכולנו מבטלים את עצמנו. כל אחד מבטל את עצמו.

אורן: מה זה מבטל את עצמו?

האני שהייתי, ואני רוצה לקבל על עצמי דמות חדשה.

אורן: זאת אומרת, תהליך העצמה אישית כולל בתוכו איזו נקודה של היפוך.

מחיקה. אפילו מחיקה של עצמי.

אורן: זה תנאי לפיסול של העצמי המשופר יותר?

כן. התנאי הראשון.

אורן: אז תדייק לי בבקשה. מה אני מוחק בדיוק, כדי שיהיה לי בסיס לפיסול של עצמי משופר יותר. מה אני צריך למחוק, ואז מה יבנה אחר כך?

זה נקרא "צמצום". לצמצם את עצמי, כמו שאני מגיע לקבוצה כביכול שאני לא קיים.

יעל: מה יצא לי מזה, זה נשמע ממש מפחיד אפילו.

מפחיד, אז אל תבואי.

אורן: למה זה התנאי לפיסול עצמי?

כי אני רוצה לפסל את עצמי או לא?

אורן: לפסל בוודאי.

אז איך אתה יכול? אתה לוקח אותה פלסטלינה ועושה ממנה שוב כדור מכל הצורה הקודמת, ומתחיל לבנות ממנה צורה חדשה.

יעל: זה כאילו, כדי לאפס את המצב למצב התחלתי?

כן בטח. כן, לגמרי מחיקה, דיליט על הכול.

יעל: אוקי עשיתי דיליט, אני נמצאת עכשיו עם אותו גוש, אבל כרגע אין לו שום צורה. נכון?

כן. צורה. אבל אותו גוש נמצא. מה שנשאר זה נשאר.

יעל: אותן תכונות, אותן יכולות, הכול נשאר לי אותו דבר?

כן. אבל לשם מה, ואיך, זה כבר משנה.

אורן: אז יש לי עכשיו את הפרטים האלה שנמצאים בקבוצה. כל אחד עבר את השלב הראשון הזה בתהליך, עשה מעצמו עוד פעם כדור פלסטלינה גולמי, בלי צורה מסוימת. עכשיו הוא רוצה להתחיל לפסל את הצורה החדשה.

כן.

אורן: האנשים במקור, הרי כמו שאמרנו שונים, לכל אחד יש נתונים שונים. מה הם צריכים עכשיו לקבל מהקבוצה, כדי להתחיל להבין ולזהות, איך הם צריכים להתחיל לבנות את הצורה החדשה?

דבר אחד.

אורן: מהו?

חיבור.

אורן: תגדיר אותו, מה זה?

שחיבור בין כולם כאחד, זה הערך העליון שכנגדו אין שום דבר בכלל שמתקרב בחשיבות אליו.

אורן: איך זה קשור להעצמה אישית שלי? באתי כדי להעצים את עצמי.

כן. זה בדיוק תהיה ההעצמה החדשה שלו.

אורן: לא הבנתי. אני שואל, מה הצורה הבאה שלי אחרי שעשיתי כדור. יש לי פלסטלינה, וזה נותן לך אפשרות לבנות, כל הזמן להתחדש, לעשות כאילו יש מאין כזה.

כן.

אורן: אז אני עכשיו הגעתי אתך עד לשלב של הפלסטלינה כדור. הלאה מה עכשיו? יש לי כדור, אני יכול לעשות ממנו כאילו מה שאני רוצה. מה עכשיו, מה אני אעשה, איך אני יודע מה לעשות?

תעשה ממנו צורת הקבוצה.

אורן: כלומר?

שאתה נכלל בהם, ומקבל מהם מהחיבור שביניהם כאחד, אותה צורת האדם שאתה רוצה עכשיו לעשות מהפלסטלינה.

אורן: אני רוצה לעשות מעצמי צורה של אדם מחובר?

מחובר. וכתוצאה מהחיבור.

אורן: לא הבנתי.

תסביר לי בבקשה, כשאתה נמצא בקבוצה נגיד שיש שם עשרה אנשים. איך אתה מתאר לעצמך אדם שנמצא בקבוצה כזאת בת עשרה אנשים, שהוא מקבל מהם צורה שלו.

אורן: הוא מקבל מכולם תמיכה, אחרת לא היה בשביל מה.

זה רק כוח.

אורן: כוח בדיוק, כוח.

הצורה.

אורן: זה בדיוק מה שאני שואל. הבנתי שהוא מקבל כוח, הבנתי שהוא מקבל פוטנציאל להתפתחות, אני רק לא מבין מה היא הצורה הבאה שהוא עושה מהפלסטלינה? וזה מה שאני מנסה לברר.

חיבור, איחוד, השתתפות, ביטול עצמו, להיות במקום כל אחד ואחד. הרבה כאלה תנאים, שבסופו של דבר האדם הזה יהיה תוצאה מחיבור של העשירייה. נגיד תשעה אנשים מתחברים ביניהם, מה צורת החיבור שלהם, זה מה שהוא רוצה לקבל על עצמו. וכך כל אחד ואחד מאותה עשירייה.

יעל: בסופו של תהליך, הפוטנציאל האישי של כל אחד ואחד מהם.

שווה לקבוצה. כל אחד שווה לקבוצה.

יעל: אבל כל אחד הוא אחר. כל אחד בא עם סט יכולות אחרות, עם סט כישורים אחרים. הוא שונה במזג שלו, אחד חברותי, אחד יותר מסויג, אחד מאוד כישרוני במשהו מסוים. כל אחד הרי יש לו יכולות אחרות.

כן.

יעל: בסופו של תהליך, כשכולם מתמסרים לתוך תהליך הקבוצתי הזה. אם אני מסתכלת על כל אחד ואחד מהם עכשיו שניה באופן אישי, אז הפוטנציאל האישי שלהם, הגוש הזה שאתו הם הגיעו, הוא משובח יותר?

כפול מכמה שהוא נכלל מהם.

יעל: איך? אני מנסה להבין. אתה מדבר על כוח החיבור הזה, על מהות החיבור ככוח מפתח מאוד, מאוד, מאוד משמעותי בכל התהליך, אם הבנתי נכון.

נכון.

יעל: מה יש באותו כוח חיבור, ואיך הוא מפתח את האדם להיות יותר מאשר איך שהוא נכנס?

כי הוא מבטל את עצמו, ממה שהיה מלכתחילה, ומקבל מסך כל החיבור שלהם, מקבל על עצמו אותן התכונות, אותן היכולות, אותן המטרות. את כל מה שיש בהם בחיבור שביניהם, לא בכל אחד ואחד, אלא בחיבור שביניהם, את זה הוא רוכש.

יעל: כאילו מכל העשרה האלה, אם הבנתי נכון נוצרת כאילו איזו ישות אחת, בן אדם אחד. והוא כאילו נהנה מכל מה שיש, מכל האושר שיש לאותו בן אדם, עכשיו זה כאילו שלו?

כן. זה נקרא "הכולל".

אורן: ואם אני מסתכל על הפרטים האלה השונים. הרי את כל אחד הטבע יצר שונה. בסוף תהליך כזה, איך הם נראים? כל אחד הוא פרח שונה, הם פרח אחד, הם דומים, הם שונים, מה הייחודיות, איפה?

לא. כי זה נעשה על ידי זה שאני מבטל את עצמי כלפי כל אחד, וכלפי כולנו יחד. שאני מבטל את עצמי. ואז לפי דרגת הביטול שלי, אני מתרשם מהם, ומקבל מהם את מה שאני יכול לקבל.

אורן: זאת אומרת, כשאנחנו מדברים במודל הפלסטלינה, הביטול זה מחיקת הצורות הקודמות כדי שיהיה לי חומר גלם שהוא ראוי לתחילת פיסול חדש. ואז אני נכלל, מתחבר לכולם, מקבל מהם כוח של חיבור, והכוח הזה מאפשר לי עכשיו לפסל צורה חדשה. ובצורה החדשה הזאת, איך אני מרגיש מה היא צורתי הבאה? ואיך אתה תרגיש מה היא צורתך הבאה? ואיך היא תרגיש מה היא צורתה הבאה כפרטים?

אני לא יודע, זה לא חשוב לי. העיקר שאני מפסל את עצמי מחדש.

אורן: כמו שהטבע נתן לך מלכתחילה תכונות מיוחדות לך, ולי תכונות מיוחדות לי, אם אני מבין פה את התהליך, עכשיו אני אקבל מהם תוספת של כוח שאתו אני פחות צריך להיות מודאג על התכונות הייחודיות שלי, כי זה הטבע עשה. אני יותר צריך להיות מודאג על זה שאני אכין את התנאים לזה שתתחיל להתפתח אפשרות של צורה חדשה, משופרת.

כן.

אורן: ולכן אמרת שלא חשוב לך בתחילת התהליך שכל אחד יזהה מה הטבע נתן לו מיוחד, אלא חשוב שהוא יתחיל את התהליך הקבוצתי, ואז הדברים מסתדרים באופן הייחודי לכל אחד.

כן.

יעל: חוסר הביטחון שבגללו בכלל התחלנו את כל התהליך של העצמה אישית, איך בן אדם ירגיש אחרי תהליך כזה של אותה פלסטלינה?

הוא מקבל תוצאה יפה מכולם, יש לו כבר ביטחון, יש לו הכול. חוסר ביטחון זה כלפי הסביבה, כן. כאן, בגלל שהוא מרגיש את עצמו שהוא תוצאה מהסביבה, אז נמחק חוסר הביטחון.

יעל: הוא מרגיש בטוח בעצמו?

כמו הסביבה כולה. אין לי מה להוסיף.

אורן: זה נותן לו תעצומות וכוחות להתמודד גם עם האינטראקציות שיש לו מחוץ לקבוצה הזאת שבה הוא עובר תהליך של התפתחות, של העצמה אישית. הוא בקבוצה קטנה, בסדר גמור. הוא עובר איתם תהליך, מצוין. הוא מפסל את עצמו, וכל מה שדברנו. האם זה נותן לו ביטחון להתמודד בחיים עם כל הבעיות והאתגרים שקודם לא היה לו כוח לעמוד מולם?

לגמרי.

אורן: איזה סוג של ביטחון?

ביטחון כללי, כולל, שלם. מפני שבעשירייה הזאת שהוא עכשיו רכש מהם את המהות שלהם, הוא כבר מבין שזה בעצם לא כלפי הקבוצה הקטנה, אלא כלפי כל העולם הוא כך. אבל את זה צריכים להרגיש.

יעל: זאת השיטה שלפיה אתה מלמד, זאת בעצם השיטה של חכמת הקבלה להעצמה אישית?

כן. כי בלי הביטחון, בלי רמת הביטחון הזה הכללי, לא יכולים להתקדם רוחנית.

אורן: הרב לייטמן תודה, זה מרתק.

(סוף השיחה)