חיים חדשים
שיחה 280
שדרוג היחדים החברתיים – חלק ב
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.12.2013 - אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים ביחד אתכם לנסות לדון, לבדוק, לחקור, להתעמק ולהבין איך אפשר לבנות בארץ חברה יותר טובה, ואני מניח שניתן יהיה לשכפל את המודל הזה לכל מדינה אחרת בעולם.
בחברה בארץ קיימים פערים מאוד גדולים בין השכבות החזקות לשכבות החלשות, אם נסתכל על החיים שלנו, של כל אחד מאיתנו, נגלה שמיום ליום חוסר הביטחון ואי הוודאות גוברים ולא משנה איפה אתה נמצא, החשש להידרדר אפילו עוד יותר למטה, תמיד נמצא שם, ולי באופן אישי, לא מאפשר לישון בלילה, יש לי ארבעה ילדים לגדל וזה יכול קצת להלחיץ.
יעל: בתוכנית הקודמת סיימנו בזה שיש לנו מפעל לנעליים ואנחנו רוצים להפוך אותו למפעל לשמלות. יש לנו יצרני נעליים והם פתאום צריכים להתחיל לייצר שמלות.
אורן: ומה הנמשל שלנו למי שלא ראה את התוכנית?
העולם שלנו השתנה, עם מפעל חדש, שבו אנחנו צריכים להיות מקושרים זה לזה בצורה אינטגראלית, כמו כל הטבע שמתחיל להציג את עצמו כמערכת אינטגראלית, גלובאלית, הקשורה כולה, אחידה.
ואני, את ואורן מתקבלים לעבוד שם, אנחנו ממש שמחים, אנחנו צריכים את העבודה הזאת, אנחנו רוצים לחיות, להתקדם, יש לנו משפחה, ילדים, ומבטיחים לנו ממש גן עדן.
זאת אומרת, אל תחשוב על שום דבר, יש לך את כל התנאים הסוציאליים, יש כל טוב, רק מה, יש תנאי אחד, אם נשתלב בינינו, נהיה קשורים יפה ונכון עם כל המערכות, שזה העיקר, אצלנו כל הקולקטיב הזה, כל מי שנמצא כאן אצלנו, כל העבודה שלנו תלויה ביחס היפה והטוב בין בני אדם.
כי מה שאנחנו מייצרים, מאוד תלוי ביחס בינינו, כי דורשים מאיתנו שכל אחד יעזור לשני, ולא שאחד יתקוף את השני "ויעשה לו מקלות בגלגלים", כך שכל הדברים לא זזים וזה נעשה קשה, ובנוסף אנחנו גם צריכים לבנות מערכת אלטרנטיבית, כי הקודמת לא עובדת ועוד ועוד, ואז מתחיל להיות מאוד מאוד כבד עד שהכל נופל ומתפרק. .
אז כאן אומרים לנו כך, כל העבודה שלנו היא מאוד עדינה, והיא כל כולה תלויה בכמה אנחנו מבינים זה את זה, עוזרים זה לזה, מרגישים זה את זה, ואנחנו עובדים בצורה כזאת על רעיונות חדשים, על ייצור כזה, שהוא כל כולו תלוי בהבנה הדדית בינינו.
אנחנו כולנו נמצאים כבר במפעל, שהוא המפעל העתידי, וקודם כל לא ברור איך נכנסתם לכאן, כי בדרך כלל אנחנו מקבלים לכאן אנשים שקודם עברו שינוי חזק וטוב, אבל אם כבר נכנסתם אז תדעו את מה שקורה כאן.
אנחנו כמפעלים שקמים עכשיו, מפעלים עתידיים, לא מתעסקים בשום דבר ששייך לעולם הישן. בעולם הישן התעסקנו בחקלאות, במכונות, בכל מיני דברים, בהרבה שירותים, בהרבה מאוד דברים, ואנחנו יודעים עכשיו, ש-90% מאוכלוסיית העולם לא צריכה לעבוד, אלא היא צריכה לייצר מתוך עצמה, מתוך הקשר ביניהם, לייצר איזה מוצר, מוצר חדש של דור חדש.
המוצר הזה הוא כוח החיבור. שאת כוח החיבור הזה, אם אנחנו מכניסים אותו ליחסים בינינו, וליחסים בינינו לבין הטבע, הוא הופך להיות כוח יצירתי, פרודוקטיבי.
הוא מביא לנו רווח, תועלת, עוד יותר גדולים מכל מיני מכונות גדולות ומכל מיני מפעלים גדולים שהיו קודם.
אנחנו מתחילים לקבל מהטבע, מזה שאנחנו מתאימים את עצמנו אליו, אוצרות חדשים ממש, שזה רווח מתוך כלום השקעה, אני שם גרעין קטן בתוך האדמה ויש לי שדה מלא של תבואה, אני קם בבוקר עם איזו הברקה, ובעזרת המדפסת, 3D, או גרפיקה ממוחשבת חדשה אני מייצר איזו מכונה חדשה שכמעט כולה עובדת על אוויר, ואפילו לא יותר מדיי, גם עם האוויר אסור לעבוד מדיי, אנחנו צריכים לשמור גם על האוויר.
וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו בעצם עובדים על רעיונות חדשים, שאת כולם אנחנו מוציאים מזה שאנחנו קרובים לטבע, מתקרבים אליו, שאנחנו נמצאים באיזון עימו, כך שאנחנו יכולים להוציא כאלה כוחות, לפתוח ממש מקורות מהטבע, שנותנים לנו אנרגיה בלי סוף.
כי בטבע הכול קיים, אנחנו יכולים למלא את עצמנו בכלום יגיעה, יגיעה חומרית כמעט ולא צריכים, אנחנו רואים שאדם אחד יכול היום, אם רק תיתן לו את התנאים, להאכיל אלף אנשים, אפילו יותר.
זאת אומרת, המפעל שלנו בנוי כולו על יצירה של מוצר חדש. שהמוצר החדש הזה, זה כוח ההתאמה לטבע. עד כמה שאנחנו מתאימים את עצמנו לטבע, נמצאים יותר ויותר באיזון עם הטבע, אנחנו בזה יכולים לייצר כל דבר שרוצים, למרות שיחד עם זה אנחנו מבינים, שאנחנו צריכים לקבל מהטבע רק את הדברים ההכרחיים לקיומנו הגשמי, וכל יתר הדברים שאנחנו רוצים לקבל מהטבע, מגיעים אלנו מההשתוות עם הטבע בעצמו.
המילויים הפנימיים שהאדם צריך, בחינוך, בתרבות, במילוי הפנימי, חוץ ממה שהגוף שלנו צריך כדי להתקיים, כל יתר המילויים שלנו, כל מה שממלא אותי, כל מה שנותן לי מזון רגשי, רוחני, חברתי, הכול בא אליי מתוך ההתאמה שלנו לטבע.
יעל: אני ואורן באנו מהמפעל הקודם, הישן, למציאות החדשה, אנחנו לא מבינים מה זו התאמה לטבע?
אתם צריכים להיכנס למסגרת החינוך, ליד המפעל יש לנו בית ספר, פקולטה, לא חשוב איך נקרא לזה, אנחנו מקבלים אנשים כמוכם, שלא מבינים על מה מדובר, אבל יש להם הכרחיות לקיום. לפחות את זה הם הבינו, וגם הבינו במשהו, שכדאי להם להשקיע במה שאנחנו נותנים, כי מעבר לזה יהיו להם שם גם חיים טובים.
זאת אומרת, האגו ממשיך לעבוד, אבל הוא עובד כבר בצורה שמוכן להתאים את עצמו לתנאים החדשים, כי אחרת העתיד בכלל מאיים עלינו בצורה מאוד רצינית.
זאת אומרת, האדם הגיע לאיזה מצב בהכרת הרע במצבו, וגם במשהו בהכרת הרע בטבעו, שהטבע שלו, תכונתו ממש רעה, כי הוא תמיד רוצה להרוויח על חשבון האחרים ובזה הוא הורס את העולם.
אנחנו מלמדים אותו גם את זה בקורס הראשון בפקולטה, הוא לומד איך העולם כל כולו, כמה הוא מייצר דברים ומקלקל את האדמה ואת האוויר ועוד, והכל בגלל שאנשים, כל אחד רוצה להיות יותר מהשני, אין לו שום תועלת מזה, חוץ מהרגשה שאני יותר מאחרים.
רק בשביל ההרגשה הזאת, אנחנו הורסים את הטבע, הורסים את עצמנו, את החיים שלנו, את הקרובים שלנו, את הכול.
רק בשביל ההרגשה האחת הזאת, "שאני השולט". וכאן אנחנו מגיעים להכרת הרע, שהתכונה הזאת באדם היא תכונה רעה.
אורן: איזו תכונה זו?
התכונה שאני אמלוך, אני אשלוט, כשאין לי בעצם שום דבר, שום תועלת מזה. ואנחנו רואים גם שהאנשים האלה קורסים.
אורן: מי אלה האנשים?
העשירים, החזקים, שגם להם אין משהו מזה, אבל בכל זאת הדחף הזה באדם הוא כמעט ולא נגמר, אלא בחלק גדול מהאוכלוסייה של היום, אבל אוכלוסייה שגם קודם הייתה די פסיבית והיום היא עוד יותר פסיבית, כי גם היא לא רואה את העתיד.
אז אנחנו מביאים את האנשים לפקולטה שלנו והם מתחילים ללמוד, הם מגיעים אלינו מהמפעל הקודם, שם הם עבדו לפי הכללים שלהם, כל אחד דרך על השני כמה שיותר, הלשין על השני עד כמה שרק אפשר וכן הלאה. ועכשיו הם נקלטים במפעל שלנו, ואנחנו מסבירים להם קודם כל דרך הלימודים, ואנחנו לא ממהרים, אלא עד שזה נקלט "בתוך האדם", עד כמה אנחנו נמצאים במצב מסוכן, ועושים זאת בלי להפחיד, אלה עובדות שגם הם מרגישים, אבל לא הייתה להם את התמונה הזאת בהרחבה.
אז הם מתחילים להרגיש עכשיו שהם נמצאים במצב באמת מסוכן, באמת נורא, ומי יודע לאן זה עוד יגיע, זה דבר אחד.
דבר שני, שאם אנחנו מתקנים את היחסים בינינו, אנחנו לגמרי מוחקים את כל הרע שבינינו, מוחקים את כל הרע שבטבע, אנחנו בונים חיים חדשים, חברה חדשה, חברה יפה וטובה. רק אנחנו צריכים לשנות את טבע האדם באמת, שהכיוון שלנו הוא פשוט, להיות כולנו כאחים, אחים לפעמים הם מאוד מאוד אכזריים זה לזה, אבל אחים הכוונה שהם בכל זאת מחוברים יחד, הם חברים, שאם אנחנו חברים, אף אחד לא רוצה יותר מהשני, כולם דואגים לכולם, ובסופו של דבר כל אחד צריך להבין שאם הוא דואג לאחרים, זה חוזר אליו, ורק בצורה כזאת הוא ניזון.
זו חברה אינטגראלית, זו החברה הגלובאלית שצריכה להיות, שצריכה לקום, בצורה כזאת אנחנו עולים לדרגה חדשה של האנושות.
שזו דרגה אגואיסטית, אנחנו משתמשים באגו שלנו, רק באגו רציונאלי, אגו מטרתי, באגו הנכון, שזה כבר לא האגו שאני רוצה לרעת הזולת, אלא אני רוצה שיהיה טוב לזולת, גם כי זה חוזר אלי וגם כי יהיה לי טוב, מזה שאנחנו כולנו נמצאים בערבות, שאנחנו כולנו נמצאים בקשר, שאנחנו כולנו נמצאים בסירה אחת, ואין לנו ברירה.
יעל: מה זה האגו הזה?
את האגו קודם הגדרנו בזה, שאני רוצה שיהיה לי יותר טוב מאחרים. יכול להיות שעוד לפני זה האגו נקרא שאני דאגתי רק לעצמי, אחר כך דאגתי לא רק לעצמי, אלא התחלתי להשוות את עצמי עם הזולת, ושיהיה לי יותר טוב מהזולת.
זאת אומרת, אני לא דאגתי שיהיה לי טוב לעומת הרע, שאני מת מחוסר מזון, מחוסר דברים הכרחיים, אלא נניח שיש לי הכרחיות ואני כבר מסתכל על השכן, ואני רואה שיש לו יותר, ואז ההכרחיות שלי כבר לא מספיקה לי. פתאום אני מסתכל עליו, ואני רוצה שיהיה לי כמו שיש לו וקצת יותר, וכך אנחנו נמצאים בתחרות.
זאת אומרת, אנחנו לא כמו חיות, שכל אחד מספק את עצמו ולא יותר מזה, אלא אנחנו כבר נמצאים כמו בני אדם, שכל אחד מתפרנס מהשני. מה זאת אומרת? אני מרוויח ממנו רצון יותר גבוה שלו, להצליח יותר, ואני גם הולך ומצליח, זאת אומרת, אני מסוגל להתפתח. יש לי שני דברים, קודם כל חיסרון להתפתחות, ומילוי, לאותו חיסרון.
וכך אני מתפתח מדרגה לדרגה, מדרגה לדרגה. זאת אומרת, אם אני נמצא באיזה כפר, אז המקסימום שאני רואה, הוא את מה שיש בתוך הכפר, ואז אני רוצה שיהיה לי גם מזה וגם מזה, את מה שיש להם אני רוצה שיהיה לי, ולא יותר. אז יש לי גבול, העיגול שלי הוא הכפר.
אם אני בא לעיר, אילו מכוניות, בתים, ביגוד, איזה יופי, איזה בילוי, "אני רוצה". זאת אומרת, הכל תלוי, כמה אני קונה חסרונות, רצונות חדשים, מהזולת, ולפי זה אני מתפתח.
כך בני האדם התפתחו, זה מזה. זה נקרא "לכו ותתפרנסו זה מזה", מה זו פרנסה? קודם כל הפרנסה היא בזה שאני מגדיל את החיסרון שלי. שאני רוצה יותר. כי זה מעלה אותי, אני נעשה נצרך יותר לדברים, אני איש יותר גבוה, גדול. גם זו פרנסה, רק שזה כביכול לא מילוי, אבל גם רצון גדול הוא רווח, כי הוא מקדם את האדם בחיים.
וכך אני התפתחתי, עד שהגענו למצב הנוכחי באנושות, שבו אנחנו כבר רואים, שאני אפילו לא כל כך רוצה לקנות חסרונות של אחרים, או אולי אני כן רוצה לקנות, אבל אני כבר מיואש, כי אני לא ממלא את עצמי על ידם, ואולי אני כן ממלא את עצמי, אבל למחרת אני כבר לא רוצה את זה, כי הרצונות בכל פעם משתנים.
אני גם מגיע למצב שכל העולם מתחיל להיות באיזה משבר, שאני לא מסוגל למלא עכשיו את הרצונות שלי, אני חייב לקבל תרופות הרגעה, אני רואה שאין לי עתיד ורוד כמו שחשבנו קודם. שלפני 50, 60 שנה חשבנו שכל אחד יגיע למצב, שלכל אחד יהיה מגדל, לכל אחד יהיו כמה מכוניות, לכל אחד יהיה מגרש גולף משלו, שכל מה שהאדם ירצה יהיה לו, חלום אמריקאי. וכך האמריקאים הציגו זאת לפני כל העולם, כל מי שרוצה, בבקשה, זה יכול להיות.
אנחנו חשבנו, אפילו לא ראינו שזה לא אפשרי, לא עשינו חשבון מאיפה כל אחד ייקח את זה. איך יכול להיות שכולם יחיו בצורה כזאת. אמנם יש עשירון עליון שכך חי, אבל לא שכולם יהיו כך.
אז מה אנחנו יכולים לעשות היום? היום הגעתי למצב, והחלום כבר נמצא אי שם, רחוק אחרינו, אנחנו כולנו נמצאים במשבר, אנחנו כולנו נמצאים בסכנת השמדה, אנחנו כולנו נמצאים בחוסר אונים מול מכות האקלים, המכות החברתיות, ומול כל מיני דברים שקורים, במשפחה, בילודה, עם כל דבר אנחנו נמצאים במשבר. יוצא שהיום אני נמצא במצב, שאני מסוגל מצד אחד, מצד הטכנולוגיה שלנו, לספק כל טוב לכל העולם, מצד שני, מצד האופי שלנו והיחסים בינינו, אני רוצה שכולם ימותו. פשוט.
זאת אומרת, יש לנו בעיה, בגלל האופי שלנו, אנחנו לא יכולים לספק לכל אחד ואחד, תנאים הכרחיים לקיום, ולחנך כל אחד ואחד כך שאתה לא צריך יותר חוץ מהכרחיות, כל היתר בוא נחשוב איך תמלא את עצמך, אבל מזה שתקנה יותר ותביא יותר, אתה בזה גומר את כדור הארץ, ולא לכיוון הזה אנחנו צריכים להתפתח. גם הטכנולוגיה שלנו עולה למימד יותר עליון, ואנחנו בפנימיות שלנו לא עולים יותר מבהמות, מחיות.
אורן: למה אתה מתכוון?
אני מתכוון שאני רוצה דברים גשמיים, דברים שבנויים מעץ, מברזל, מאבן ומזכוכית. אני רואה ברכוש, בדברים הגשמיים, אני רואה בזה את המילוי שלי. זה כבר לא מתאים לזמננו.
תראה לאן, לאיזה כיוון הטכנולוגיה מתפתחת, לכיוון המידה, לכיוון הרגשות העליונים, לא לחומר. ואני גם רואה "שכמה כבר אני יכול ליהנות מהחומר". תראה איך מסתכלים היום, אפילו הדור הצעיר, הוא לא נמשך לזה דווקא, הוא כולו נמצא בתוך וירטואליות.
זאת אומרת, כאן אנחנו צריכים להבין, שהמילוי שלנו, מעבר לדרגה שלנו כבני אדם שנמצאים בגוף, יתר המילוי שלנו צריך להיות מילוי שלא דרך הגשמיות.
הגוף שלנו צריך לקבל כמה שהוא צריך קלוריות, מיטה, בית, משפחה, על זה לא מדברים. אבל מעבר לזה, כשאנחנו משתוקקים לרוץ בכל העולם ממקום למקום, כשאנחנו משתוקקים ומשתגעים לקנות עוד ועוד זבל, אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה רק הורסים את כדור הארץ, הם כאילו עושים טוב למי שמוכר לנו זאת, אבל בעצם לא.
כי בסופו של דבר המשבר שלנו הוא משבר מתוך איך שהאדם קולט את החיים שלו. ואנחנו כאילו איבדנו את הכיוון, אנחנו היינו צריכים להמשיך בהתפתחות שלנו לאחר שהתפתחנו בטכנולוגיה, במדע, גם לכיוון הרוח שבאדם, איך שזה נדרש מאיתנו. אנחנו כאילו עצרנו כאן ולא רוצים יותר להתפתח.
אנחנו כבר נמצאים בזה כמה עשרות שנים. לכן יש משבר במדע, בתרבות, בחינוך, בכל הדברים שמציינים את האדם שבנו. מזה שאני מפתח כל מיני מכונות, מזה שאני בונה כל מיני בתים, רכוש, מזה האדם שבי לא מתפתח.
אורן: ממה הוא לא מתפתח?
מזה שאני בונה דברים מחומר, מגשמיות. אני בזה לא מתפתח, האני הפנימי שלי. והוא נמצא במשבר. אפילו השכבות החלשות היום חיות יותר טוב ממה שחיו לפני מאה או מאתיים שנה. אבל המילוי חסר לאדם. לזה הוא משתוקק ואין לו.
והטבע דוחף אותנו לדרגה חדשה של התפתחות. ואנחנו עצרנו בהתפתחות הטכנולוגית וזהו, וחושבים שבזה אנחנו יכולים להישאר, אם נממש את החלום אמריקאי, שאת זה היום כבר בטוח שאי אפשר לממש, כדור הארץ לא יאפשר לך לעשות זאת, הוא לא אין סופי מכל אוצרות הטבע שלו, אז אין לך מה לעשות, מכל הצדדים אתה תרגיש משבר.
אז אנחנו מגיעים למצב, שכל ההתפתחות שלנו חייבת להיות התפתחות לקראת המילוי, אבל מילוי מדרגה חדשה.
אורן: איזה מילוי?
אדם חי בשביל למלא את עצמו, למלא את עצמו באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, במה לא. ובמה שהוא ממלא את עצמו נקרא "מילוי". מה מתמלא? הרצון שלו, החיסרון שלו. יש חיסרון ויש מילוי, מינוס ופלוס.
אורן: אז נניח שאני רוצה להחליף את הדירה הנוכחית לדירה יותר טובה מה המילוי ומה החיסרון?
החיסרון לדירה חדשה, זה החיסרון, זה הרצון, והמילוי זה שאתה תרגיש תענוג מכך שאתה נכנס לדירה חדשה.
אורן: ואותו הדבר עם רכב חדש?
אותו הדבר עם רכב חדש, ועם כל דבר.
אורן: ואתה אומר שהיום זה לא מספק, כי הטכנולוגיה מתקדמת ומתפתחת הרבה יותר מהר מאשר אנחנו כבני אדם שמתפתחים?
לא. כי הטכנולוגיה נתנה לעולם את הכול. והחיסרון שלך, הרצון שלך, גם הוא כבר צריך להתפתח לדרגה החדשה, למילוי החדש, אבל אתה לא יכול לממש אותו. השאלה היא במה, איך אני ממלא היום את האדם?
אורן: היום חסרים לי דברים שאני יודע כבר להגדיר, ובפקולטה בשיעור הראשון אתה אומר לי, "חוץ מהדברים שאתה בעצמך יודע שחסרים לך, יש עוד דברים, יותר פנימיים, שחסרים לך, ואת זה אתה מלמד אותי".
לא, אני לא בא אליך כדי להביא לך איזה מוסר כך שאתה תרצה דברים חדשים, ייתכן ולא הסברתי נכון, אלא אני מלמד אותך שאתה יכול להשיג את הכול, על ידי יחס חדש לחברה ולטבע.
אורן: מה זה הכול?
הכול הכוונה היא, שאם תתייחס לכל החיים שלך כמו לחיים האינטגראליים, שזה אומר, שאתה תתחיל לגלות את כל העולם כעולם עגול, שכל המערכות שלו הן סך הכל מערכת אחת אחידה, אינטגראלית, אינטגראלית זאת אומרת, מקושרת מכל הבחינות יחד, אז על ידי זה שאתה תתייחס כך לעולם, אתה תגיע למצב שתוכל להוציא מהטבע, מהחברה אנושית, כאלה מילויים, שיספקו אותך גם בגשמיות וגם ברוחניות שלך.
הכל תלוי ביחס שלך לעצמך, לסובבים, ולטבע הכללי. למה? בגלל שאנחנו נמצאים במערכת שהיא כולה אחת. ורק האדם מכניס לתוך המערכת הזאת עיוות, שהוא לא מתייחס לכולם ולטבע כמו למערכת אחידה, ומקלקל אם כך את כל המערכת הזאת.
לכן אנחנו לא יכולים היום, לא לתכנן, לא להקים, לא לנהל שום מערכת, לא בחברה, ולא בתעשייה, ולא במסחר בינלאומי, ולא בין המדינות, כך גם במשפחה, בכל מקום, לא מסוגלים לנהל איזו מערכת לטובה, כי נכנסנו לסוג מערכת אינטגראלית כללית, ולא יודעים איך להתקשר אליה.
לכן כשאתם נכנסים אלינו לפקולטה, אתם תצטרכו ללמוד מה זה נקרא מערכת אינטגראלית, ואיך אדם יכול להגיע להיות חלק אינטגראלי ממנה.
הלימוד הוא לא קשה. זה כמו שאתה מלמד את הילדים שלך, "אל תרביץ לו, תהיו חברים, תהיו בעזרה הדדית זה לזה, שיהיה שווה בין כולם, תן לו חלק ממה שיש לך ואז לך יהיה טוב".
למה אתה מלמד את הילדים בצורה כזאת? כי אתה יודע שעל ידי זה הם ישמרו על עצמם יותר, יהיה בטוח לכולם, אף אחד לא ירביץ לשני וכולי. אז אנחנו צריכים סוף סוף ללמד את עצמנו להיות ילדים טובים.
אורן: אבל אנחנו כבר לא ילדים.
נכון, אנחנו כבר גדולים גרועים. אז צריכים לחזור וללמוד איך לקבל את אותו חינוך שחסר לנו.
אורן: אז זו האג'נדה שלכם בפקולטה, שאם תגידו "תהיו ילדים טובים", אז כולם יהיו ילדים טובים ונפתרה הבעיה? הייתי אומר שקצת ילדותי לחשוב כך.
אם אתה לא רוצה, אתה יכול לחזור למפעל שלך, ואם פיטרו אותך משם, אז לך הביתה.
אורן: נראה לי שאתם אנשים נאיביים אם תפיסת העולם היא, תהיו ילדים טובים ואז נהיה ילדים טובים? מה זה קסם, תהיו ילדים טובים ונהיינו ילדים טובים, הרי אנחנו לא ילדים?
לא, אתם נכנסים עכשיו לחינוך של מה שהיה חסר לכם קודם, ועכשיו אתם תקבלו אותו, למרות שאתם לא ילדים.
אתם צריכים ממש לשבת וללמוד, לשחק כל מיני משחקים, לקחת חלק בהפעלות, לשיר שירים, ועוד כל מיני דברים שהילדים עושים גם אתם תעשו, אחרת יהיה לך גרוע.
אורן: האיומים לא מוסיפים לתהליך הלמידה.
אתה צריך להבין מהשלב הראשון שאין לך ברירה. לכן אנחנו צריכים ללמוד מהטבע, איך הטבע מלמד אותנו מאין ברירה להתקדם לזה. לא שאני בא לאיים, אני בא רק להדגיש כדי שאתה תראה את זה, כי אתה לא רואה. אם אני לא אגיד לך את זה, אתה לא תראה, אתה תחשוב שמחר יכול להיות טוב.
אני קודם כל צריך להסביר לך את העתיד, את הפרספקטיבה הזאת, שאין ברירה, גם אני פועל מתוך אין ברירה. אני לא מושך אותך מטוב ליותר טוב. אנחנו רואים איך הטבע קידם אותנו למצב שאין ברירה, של חוסר אונים, במשבר כזה שלא יודעים מה יהיה מחר. ולכן אני אומר, שאם לא נעשה זאת, אז יהיה גרוע.
אני לא מנסה להפחיד, אני רק פותח לך את העיניים, על מה שקורה עכשיו. אם היה טוב עכשיו, לא הייתי פונה אליך בכלל.
זה נקרא מפחיד, אם האדם נמצא בדבר טוב, ואני אומר לו על עתיד, שאולי נדמה גם לי. אבל אם כולם רואים ונמצאים בעובדה לגבי היום וגם לגבי המחר, זה לא מפחיד.
איך היית מתייחס לילד שלך אם הוא היה יוצא לרחוב במצב מסוכן, לא היית מפחיד אותו? לא היית אומר לו שיש דוב בחוץ או משהו דומה?
אורן: ודאי שהייתי מזהיר אותו.
לטובתו.
אורן: בודאי. אני אחראי עליו.
אז מותר לך לעשות את זה?
אורן: חובה.
אז למה אתה אומר לי שאני לא בסדר?
אורן: כי נלחצתי מדבריך.
למה? אני אומר לך שבאמת מסוכן שם.
אורן: בעתיד.
כן.
יעל: את זה כבר הבנו, הבנו שמסוכן, הבנו שאנחנו רוצים לשנות, ושמספיק שנשנה את היחסים, כדי שכל המצב הרע ייעלם.
את זה הבנו, אבל עדיין לא הרגשנו כלום, נשארנו אותם הפועלים מהמפעל הקודם. אם כי בראש הבנו את זה.
זה שלב א', שמספרים לכם מה קורה. וגם הסיפור הזה הוא לא סיפור, ולא מלמדים אתכם בצורה פרונטלית כמו באוניברסיטה או בבית ספר, אלא מלמדים את הכול דרך מה שנקרא "סדנאות", שאתם מתחברים בקבוצות של עשרה אנשים ועוברים כל מיני הפעלות.
זאת אומרת, זאת לא הרצאה כלפי האודיטוריום, זו סדנה והפעלת הסדנה. כשהפעלת הסדנה נעשית על ידי מארגן הסדנה והאנשים שבאים משתתפים בסדנאות. וכל התהליך שהם עוברים הוא כבר כך בסדנאות.
בכל פעם אנחנו נותנים להם קצת ידע על מה שאנחנו עוברים, במיוחד מתוך הניסיון שלהם שאותו הם כבר מקבלים מתוך הסדנה, ואז יש להם שאלות, ועל השאלות האלה אנחנו עונים ומסבירים קצת ואז שוב יכולים לעשות על זה סדנה. זאת אומרת, סדנה זה המקום שבו אנחנו מעבדים כך את עצמנו.
בבל פעם אנחנו נמצאים ממש במצב של לייצר מעצמנו משהו חדש, על ידי אותה הסביבה שנמצאים בה. והסביבה הזאת כל הזמן משתנה, אנחנו מתערבבים בתוך הסדנאות האלה, בתוך הפקולטה שלנו כולה. יש עוד הרבה קבוצות, זה לא מפעל אחד.
וכך אחרי מספר חודשים אתם נמצאים בזה כמו בעבודה. אתם חייבים לבוא ולהשתתף והכל, מקבלים משכורת וכל מה שצריך, אתם מתחילים להרגיש שהערכים שלכם משתנים, והיחס לאנשים משתנה, והיחס לחיים בכלל משתנה, ולילדים ולקרובים ולרחוקים ולכל העולם.
ואז, בהתאם לזה אתם מתחילים לראות את עצמכם כבר במצב החדש, שהאדם מורכב מאדם ומבהמה. זאת אומרת, הגוף החי הזה שייך לדרגת החי, הבהמה, והפנימיות שלנו זה נקרא אדם".
אז דרגת הבהמה שלנו צריכה מה שהיא צריכה, מה שאנחנו נחליט, כמה קלוריות, באיזו צורה וכן הלאה, ועל זה לא צריכה להיות בכלל שאלה, על האספקה, כל אחד צריך לקבל את זה.
אבל האדם שבנו צריך להיות עסוק במשהו אחר. הוא צריך לקבל מילוי שמתאים לאדם, וזו הרוח שבו. ולמלא ברוח הזו אנחנו יכולים רק מהקשר היפה בין אדם לחברו מה שנקרא, מאחרים.
יעל: מה אורן ואני אמורים לעבור כתןצאה מהחלק הראשון, עם הסדנאות והכל? אנחנו רק הבנו בשכל, אבל עוד לא פיתחתי הרגשה של התאמה לטבע. אני רק בשלב הראשון.
אז סימן שלא עברת. זה לא החלק הראשון, כי כל מה שאנחנו עוברים, אנחנו עוברים גם בהפעלה, שנקראת סדנה.
יעל: אני בהתחלה, בשלב הראשון, בקורס הראשון.
זה לא חשוב.
יעל: מה אני צריכה להרגיש בסוף השלב הראשון?
אז אנחנו כבר נכנסים למשהו חדש. אנחנו נכנסים עכשיו כבר לנושא שנקרא "החינוך החדש". זה דבר שאנחנו באמת חייבים להביא לכל העולם. מטרת החינוך החדש הזה, להביא את האדם לדרגת אהבת הזולת, לא פחות ולא יותר. ומתוך אהבת הזולת, לאהבת הטבע הכללי בכלל.
אורן: מי זה הטבע?
הטבע זה הדומם, הצומח, החי ובני האדם, ובכלל כל דבר שבו אני קיים ומרגיש. ושאני עוד אפתח לעצמי ועוד ארגיש. זה הכול שייך לטבע.
אז הטבע כולל בתוכו גם את כל היקום, גם את הצומח, גם את החי, וגם את בני האדם, שנמצאים כאן על פני כדור הארץ. כל כולו, הכל יחד זה נקרא "הטבע".
אז אני צריך לפתח לכל הדברים האלה יחס של אהבה, שזה יקר לי. בדומה לילדים שלי כשאני דואג, שאני לא מתאר לעצמי שארגיש טוב, נוח, יפה, שמח, מאושר, אם אני מגלה שיכול להיות איזה דבר רע לאיזה חלק מהטבע. זאת אומרת, לאיזה אדם, לאיזו חיה, לאיזה צומח, לאיזה דומם, לכול, לכל רק מה שיש. זה סוף ההתפתחות של האדם.
יעל: ממש כך שאכפת לי מהכול?
כך שאכפת לי מהכול. כי האדם שולט על הכול. אם לא יהיה לי אכפת מהכול, אני לא אוכל לאזן את כדור הארץ, אני הבאתי אותו לחוסר איזון מאיים על הקיום שלי, בשביל מה אני צריך לאהוב אותו? פשוט, כדי לסדר אותו נכון לחיים, לילדים ולנכדים שלי.
יעל: אני אמורה לאהוב כל אבן, לדאוג לה, ולכל נמלה וכל חיפושית?
את צריכה להרגיש את כל הדברים האלה, באיזה מצב הטוב ביותר הם צריכים להיות כדי להשתלב במערכת אינטגרלית. כי הכל קשור לכולם.
את מזיזה איזו אבן, את שורפת איזה עץ, את עושה משהו עם החיות, אם זה לא בגדר המותר לך לעשות, את יוצאת מהאיזון, ביחס שלך לטבע, את גורמת לאסון.
יעל: מה זה אומר להרגיש אהבה לזה?
אהבה זאת אומרת, דאגה שהכול יישאר באיזון. כי האיזון זה כמו הגוף שלנו, כשהוא מאוזן, אז כל המערכות עובדות בצורה טובה.
יעל: אני ארגיש בגוף שלי שמשהו יצא מאיזון?
ודאי. עד כדי כך שתרגישי גם את הדומם, גם את הצומח, גם את החי, מכל שכן את כל בני האדם שבעולם את יכולה להרגיש. נניח והיו לך מאה ילדים, האם היית מרגישה כל אחד ואחד?
יעל: בוודאי.
את בטוחה?
יעל: אני בטוחה.
למה את בטוחה?
יעל: כך זה בטבע. יש לי שלושה ואני מרגישה את כולם.
ואם היו לך שלושים ילדים?
יעל: גם אז הייתי מרגישה כל אחד.
זה נקרא "כוח האהבה". שבבת אחת, בלי שום מאמץ, את מרגישה שביחד כולם נמצאים בך. זה מה שצריך להיות, אני אומר זאת בצורה רציונלית, הגיונית. אם בהיגיון שלי, בשכל שלי, ביחס שלי, אני לא ארגיש דאגה לדברים האלה, והדאגה באה מתוך האהבה, אז זה לא יהיה לי לדאגה.
האהבה בעצמה תיתן לי כוחות לדאוג לכל הטבע שבו אני נמצא, כי סך הכל כדור הארץ זה הבית שלי, ואחרת אני לא אוכל לסדר אותו נכון.
יעל: לפי מה שאתה אומר אני מרגישה שזה יותר מדאגה, כי דאגה זה יותר מהראש, כשאני דואגת לילדים שלי זה לא רק שאני דואגת מהראש לדברים הפיזיים, אלא אני דואגת מהלב, זאת אומרת, אני מרגישה אותם.
לכן היחס הזה נקרא אהבה.
יעל: אתה מתאר עכשיו מצב שאני כרגע לא נמצאת בו. להרגיש איזו אהבה לכל חלקי הטבע, זה רחוק ממני מאוד.
נכון. אני לא מדבר על איפה את נמצאת. אני הראיתי לך עכשיו מה צריכה להיות ההרגשה הפנימית שלך, כדי שתתייחסי לחיים שלך בצורה שתוכלי לסדר אותם נכון, ולא לשבור אותם, ולהביא אותם למצב, שהילדים שלך והנכדים שלך לא יוכלו להתקיים. הדבר הזה הוא רציני מאוד.
אומרים שבעוד חמישים שנה כדור הארץ כבר לא יהיה ראוי לחיים. אז אנחנו צריכים להבין, באיזה מצב אנחנו צריכים להיות ביחס לכדור הארץ, כדי שזה לא יקרה. היחס הזה הוא נקרא "אהבה".
יעל: אני רוצה להגיע לשם, כבר הבנתי שאין לי ברירה, הבנתי גם שיהיה לי יותר טוב שם, הבנתי שגם כל הרע שלי ייעלם ברגע שאגיע לשם, ואם תינתן לי האפשרות לאהוב עוד מאה אנשים כמו את הילדים שלי, אני מאוד אשמח.
אבל אני רוצה לדעת איך לעשות זאת, אתה מדבר על רגש, אם כך אילו שלבים רגשיים אני צריכה לעבור היום, כדי להגיע לאותו מצב שאני מאוד רוצה להגיע אליו?
אז את כבר רוצה.
יעל: בטח שאני רוצה.
את כבר רואה הכרחיות בזה.
יעל: אני מבינה שאין לי ברירה, אני מבינה שזה שינוי של כל מערכת ההפעלה שלי, זה כבר לא אותו עובד שהייתי במפעל הקודם, אני צריכה להפוך ולהיות לעובד אחר לגמרי, אבל אילו תהליכים אני צריכה לעבור?
אז אנחנו עובדים כרגיל עם האגו שלך. כמו שאת מבינה עכשיו באגו שלך, ברצון שלך, שכדאי לך להיות במצב החדש, שאז את מכינה לצאצאים שלך חיים טובים, ש"אני איכשהו אתקיים, אבל מה יהיה איתם"?
אז אנחנו מסתמכים על האגו שלך. איך? אנחנו מלמדים אותך איך להיות במצב הנכון עם כל הסובבים אותך.
נניח שאת ותושבי השכונה שלך, או העיר או דיירי הרחוב שבו את גרה או השכנים מהבניין שלך, זה יכול להיות גם האנשים ממקום העבודה שלך, כולכם יחד נמצאים אצלנו בפקולטה ונכנסים גם לעבוד אצלנו במפעל, כי הלאה גם אתם תתחילו לייצר בעצם יחס חדש לטבע. זאת תהיה התוצרת מהמפעל שלנו.
זה לא מפעל שמייצר נעליים במקום בגדים או הפוך, בגדים במקום נעליים, זה מפעל שמייצר יחס נכון לטבע. שזה כוח גדול מאוד, שזו תוצרת מאוד חשובה, שפועלת בכל האקולוגיה ובכל המערכת הכללית, מאזנת אותה ומביאה לנו רווח גדול מאוד.
אנחנו צריכים אנשים כאלה שיעבדו בזה, שבלב ובמוח יחשבו רק איך לאזן את העולם. והרצון שלהם יפעל, וישפיע על זה. גם עכשיו יש לנו המון דוגמאות והוכחות, שהרצונות של בני האדם משפיעים על הטבע.
אז אנחנו לוקחים את האנשים שיעבדו אחר כך יחד, ועושים מהם לאט לאט חברה חדשה, עם יחס חדש. הם מתיישבים עשרה אנשים בעיגול, כי יותר מעשרה כבר קשה להתקשר איתם, ואולי גם בכל פעם יהיו עשרה אנשים חדשים שמתחברים, ומלמדים אותם איך לדבר אחד עם השני, איך לשמוע זה את זה, איך לוותר על עצמו, למה אני מסוגל, למה אני לא מסוגל ואיך אנחנו מתקשרים, איך אנחנו מבינים זה את זה, איך אנחנו מתחילים להפסיק לראות את החיצוניות זה של זה, עד כדי כך שאני לא רואה את הצורה החיצונית שלך, אחר כך איך אני לא רואה אפילו את האופי שלך, אני מתחיל לראות את הנקודה שלך, שנמשכת אליי לחיבור איתי, זה לא חשוב אם זה גבר או אישה, זו פשוט נקודה אנושית שיש לנו למעלה מדרגת החי שלנו, דרגת הגוף שלנו עם כל מיני הרצונות שלו והכל, נקודת החיבור שנמצאת בכל אחד ואחד, ואז אנחנו רוצים לחבר בין כל הנקודות האלה יחד, להגיע למצב שאנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, אז אנחנו קשורים יחד כולם.
כך אנחנו מתחילים לעבוד על זה, ובמשך חודשים על גבי חודשים כשאנחנו עובדים כך, אנחנו מביאים את כולם להבנה, ולהרגשה, וגם הפוך, להרגשה ואחר כך להבנה, מה זה נקרא מערכת אחידה. מה זה נקרא לעבוד בסנכרון זה עם זה. מה זה נקרא שאני מבין את השני, כמו שאני מבין את עצמי, ואנחנו כבר הופכים להיות כמערכת אחת ממש, קשורים בצורה הקצרה ביותר זה לזה.
ואז מתוך זה אנחנו מתחילים לראות, אילו יחסים חייבים להיות בינינו לבין כולם, מה בעצם הטבע דורש מאיתנו, שהעביר אותנו את כל אותן אלפי שנות ההתפתחות עד כה, שאנחנו צריכים להיות חלק אינטגרלי כזה ממנו, שאנחנו נסדר את העולם.
את העולם שלנו אנחנו דווקא נסדר, כי באדם תלויות כל הדרגות האלה של החי, של העולם הצומח, של העולם הדומם. זה תלוי באדם, ביחס של האדם לטבע הכללי.
ואז אנחנו מתחילים לקלוט שהטבע זה לא סתם טבע, שיש בפנים חכמה אדירה, תכנית, מחשבה, וזה גם מה שהמדענים היום כבר מדברים, שיש בזה תוכנה מיוחדת, שבכוונה מלכתחילה התוכנה הזאת עבדה עלינו, וגידלה אותנו בצורה כזאת שאנחנו התפתחנו מדומם, צומח, חי ואדם. ועכשיו אנחנו מגיעים באמת לדרגת ההתפתחות, שאנחנו מתחילים להכיר את הטבע, את התוכנה שלו, את התוכנית שלו, את הדרגה שלו, של רמת ההחלטה שהייתה מקודם, וההחלטה הזאת, שפעלה עלינו כל הזמן עד שהביאה אותנו להזדהות עם הטבע.
וכאן אנחנו מגיעים, בינתיים עד כמה שאנחנו מבינים, לסוף ההתפתחות בדרגה הבאה שלנו, אבל לזה אנחנו רואים, שכל הכוחות הטבע היום מכוונים ודוחפים אותנו לזה, ואת זה נצטרך ללמוד.
זה מקצוע שאנשים יקבלו, חוץ מהדברים ההכרחיים שכל אחד יצטרך לתת קצת לחברה, כדי לספק לה דברים הכרחיים לקיום הגשמי.
ואנחנו נרגיש מהיחס החדש הזה בינינו, מילוי, תענוג, התפתחות, התרחבות, כאלה שאי אפשר בכלל לתאר אותם ברמה הקודמת, כשחשבנו למלא את עצמנו, עוד דירה, עוד רכב, עוד דשא עוד יותר ירוק וכו'.
זה פשוט דבר אחר לגמרי, מילוי אחר לגמרי, המתאים לדרגת האדם שבנו. וזה יהיה לכולם, אף אחד לא יחיה על חשבון השני, וכדור הארץ יספק לנו בשפע כל מה שצריכה הגשמיות הזאת, ואת הרוחניות אנחנו נשיג ביחס בינינו אין סוף.
יעל: כולם יצטרכו לעבור את התהליך?
כל אחד ואחד.
יעל: באותה רמה?
כל אחד לפי ההתפתחות שלו, את זה אני לא יודע, אבל בטוח שכמו שעכשיו אנחנו נמצאים ביחסים שונים בינינו ועם הטבע הסובב, כך אנחנו גם צריכים להיות אז.
יעל: בדרך כלל כשאתה בא לאוניברסיטה אתה מקבל בכל תחילת שנה רשימה של אותם המקצועות שילמדו בשנה הראשונה וכך הלאה עד גמר התואר. האם יש סילבוס שאורן ואני יכולים לקבל כשאנחנו מגיעים אליך לפקולטה, כך שאנחנו יודעים מה אנחנו הולכים ללמוד אצלך?
לא. אני לא רוצה. כי את משתנה והוא משתנה. אם אני אראה לכם מה יהיה בשנה הבאה, בלי שתסיימו את השנה, אתם תחשבו שזה משהו לא נורמלי, ולא מתאים ואני לא רוצה וכן הלאה.
כי אם בלימודים רגילים אני יכול להראות, ואז האדם מבין או לא מבין בשכל שלו, כאן ברגש שלו הוא לא ירגיש, זה יהיה כביכול משהו נגד, אני צריך לאהוב את הזולת, לאהוב את הטבע, אני צריך להתייחס יפה לכולם וכן הלאה.
האדם לא מבין איזה תענוג יש לו מזה, איזה מילוי הוא מקבל, עד כמה שדברים האלה הם פותחים לו אוצרות של מילוי, מקורות כאלה, שהוא מתחיל להרגיש את החיות שלו, את החיים שלו.
יעל: אז יש בעצם איזה תהליך איטי שכל אחד עובר בפנימי שלו.
הוא לא כל כך איטי. אני חושב שהוא לא איטי. וודאי שזה ייקח מספר חודשים, אולי אפילו שנה, שנתיים, אבל אחר כך במשך עבודתכם במפעל שלנו, אתם כל הזמן גם תעברו שינויים וגם תהיו בכל מיני קורסים, אתם תתקדמו. אפילו בכל העבודות היום אין מקצוע קבוע, כל פעם זה משתכלל ומתעדכן.
יעל: האם אתה יכול לומר לי את השלב הראשון, מה אני ארגיש? השכל כאן פחות מעניין אותי אלא ההרגשה.
השלב הראשון שאת צריכה להבין, שאנחנו מתקרבים לגילוי התלות ההדדית שלנו כל אחד בשני. שאת זה מגלים היום גם פילוסופים, גם כלכלנים, גם מורים, גם מדענים, גם פוליטיקאים, גם בחיים הרגילים, מתוך כלי תקשורת, בכל דבר.
אבל להבין את המערכת הזאת עד כמה שהיא קשורה, סגורה, וכמה שאנחנו תלויים זה בזה, וכמה מתוך זה אנחנו תלויים זה בזה, רצוי להיות בתלות החיובית זה בזה, ולא השלילית.
הטבע סגר אותנו כמו שסגר בינינו, אנחנו תלויים, והתלות הזאת היא שכל אחד רוצה לסובב את הגלגלים לכיוון שלו, ולכן אנחנו מרגישים את המצב הנוכחי שנקרא "משבר". כשאני אתחיל להבין אותך ואת אותי, ואנחנו נתחיל לנוע יחד בסנכרון בינינו, פתאום אנחנו נרגיש את המכונה הזאת משתחררת, פתאום יש רווח, פתאום יש איזה חופש, אנחנו לא מרגישים לחץ, אנחנו מדברים איך אנחנו נסובב יחד הכול, איך זה יהיה לטובתנו, איך טובתך וטובתי וטובתו, זו אותה הרגשה יפה, אותו המצב הטוב, אותו העתיד היפה. הכול תלוי איך אנחנו נגלה את התלות ההדדית שלנו.
היום היא מתגלה כמצב הנורא, ואחרי השלב הראשון באוניברסיטה שלנו, אני מקווה שתגיעו למצב, שלפחות תדעו ותרגישו שהכול תלוי בתלות היפה בינינו.
התלות היא כבר עובדה, רק את התלות היפה, זה מה שאנחנו צריכים להשיג, בזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו.
אורן: לפני סיום השיעור הראשון בפקולטה, אני רוצה לשאול כמה שאלות.
זה לא השיעור הראשון, זה היה קצת מהתוכן של הקורס.
אורן: אתם כנראה אנשים רגישים, יעל אישה משכילה ונאורה ואוהבת את הכל, את הנמלים, את האנשים, ורוצה לדעת איך לעשות זאת, ואילו אני לא כל כך בעניין אהבה, ומה שמסקרן אותי לדעת, זה מאיפה האוצרות האלה יפתחו?
מהיחס בין בני האדם.
אורן: אילו אוצרות יש ביחס בין בני אדם?
למשל אוצרות מילוי. נניח שאנחנו שונאים זה את זה, אז אני כל הזמן רוצה לעשות לה רע באיזו צורה, דרך כל מיני אנשים, והיא אותו דבר כלפיי. אם אנחנו מחליפים את המצב ואנחנו רוצים לעשות עכשיו טוב אחד לשני, אז אם יש לי סוכרייה, אני נותן חצי לה וחצי לי, אם אני צריך עזרה, היא עוזרת לי, מדברים שאין בהם כלום, אפילו לא במשהו בחומריות, אנחנו יכולים להתחיל למלא זה את זה בהרגשה יפה וטובה.
אורן: אבל אני לא נותן חצי סוכרייה לאף אחד חוץ מאשר לבן שלי.
אז אנחנו נשאיר אותך מחוץ למפעל, אצלנו מרוויחים בריאות וביטחון והרגשה יפה ומצב רוח טוב והכל, ואתה תאכל את עצמך בבית שלך. אם אתה לא רוצה לתת חצי מהסוכרייה, אז תאכל את עצמך.
אורן: אז אני לא יכול להגיע לאוצרות האלה?
לא.
אורן: למה, מה חסר לי?
כי אתה לא מסוגל, אפילו אם אנחנו ניקח אותך בינינו, אתה לא מסוגל להרגיש את מה שאנחנו מרגישים ביחס היפה.
אורן: אתם פורחים כולכם בגלל חצי סוכרייה, חצי אהבה, אני לא נותן כלום לאף אחד, מה חסר לי?
לב.
אורן: אתה מוכר לב?
לא.
אורן: מאיפה קונים לב?
את זה אתה צריך לקבל על ידי התרגילים והלימודים בחינוך החדש.
אורן: הם יפתחו לי את הלב?
כן. עכשיו יש לך לב בדרגת בהמה, רק מה שטוב לך.
אורן: למה לב בהמה?
כי אתה חושב רק על עצמך.
אורן: ניראה לי שכולם כך, שאני לא כל כך חריג.
התירוצים האלה כבר לא מתקבלים היום. בעולם האינטגרלי אתה חייב להיות בלב טוב לכולם.
אורן: ואת זה אפשר לעשות?
אין ברירה.
אורן: תן לי שיעורי בית קצת, שאני לא אלך עם לב של בהמה, משהו קטן לחשוב ולהתחיל להיות בן אדם טוב כמוך.
רצוי לשמוע עוד פעם את התכנית הזאת.
אורן: טוב אני אעשה זאת.
תודה לך הרב לייטמן, הזמן שלנו נגמר ויש אקשן בפקולטה. תודה יעל ותודה גם לכם שהייתם איתנו. כדאי לנו לשמוע עוד פעם את כל השיחה "חיים חדשים". כל טוב להתראות.
(סוף השיחה)