חיים חדשים
שיחה 878
התכללות בקבוצת קבלה – חלק א'
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. 11.07.2017– אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו ממשיכים ללמוד מהרב לייטמן איך אפשר להביא את החיים שלנו למצב מתוקן יותר, ורוצים להבין את שיטת התיקון שהוא מלמד אותנו מתוך החוכמה העתיקה של הקבלה.
יעל: אנחנו ממשיכים את סדרת התכניות שלנו בנושא, "שיטת התיקון לפי חכמת הקבלה", שיטה שעוזרת לבן האדם להפוך את הטבע שלו, שהוא הטבע האגואיסטי של לקבל רק לעצמו, לטבע של נתינה, של אהבת הזולת. ועל ידי זה בעצם לפתח איזו מציאות חדשה ואושר אין סופי, שכולנו מחפשים היום בחיים שלנו.
אנחנו כבר למדנו בתכניות הקודמות שבעצם בן אדם לבד לא יכול לעשות את זה, אלא הוא צריך קבוצה. והיום בתכנית נרצה ללמוד איך באמצעות הקבוצה, ובאמצעות אותה שיטת עבודה מסודרת שהשאירו לנו המקובלים, אנחנו יכולים להגיע לאותו תיקון, והפעם באמצעות חלק קטן מאד מכל השיטה שנקרא, "התכללות". אורן יקריא קטע שכתב הרב"ש בנושא "התכללות".
אורן: כתב המורה שלך, רב ברוך שלום אשלג כך. "צריכה החברה להיות כלולה מיחידים שכולם בדעה אחת. אז, מכל היחידים נעשה כוח גדול אחד שיכול להילחם עם עצמו מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול שהוא רוצה להגיע למטרה.".
יעל: אני רוצה לפתוח בשאלה כללית. מה זו "התכללות"? כשאנחנו אומרים את המושג "התכללות", למה הכוונה?
לכל אדם ואדם יש רצון אגואיסטי משלו ויש לו את כל הרצונות שיש לאנשים אחרים בהתמזגות אולי אחרת. אבל כיוון שיש לו הרגשת האני שעומדת אחרי כל הרצונות שלו, אז בכל הרצונות האלו, הוא משתמש בהם כדי לשרת לאני שלו. וכך כל אחד ואחד.
לכן, אנחנו יכולים להיות מחוברים. אם נניח, יש לנו מטרה משותפת או שאנחנו רוצים להיטיב לה, נגיד לתינוק המשותף שלנו, או שאנחנו מאותה המטרה רוצים ליהנות כל אחד, אז בזה אנחנו יכולים להיות שותפים. כי אחרת, אולי אחד לא מסוגל, אלא רק שניים. ואז אנחנו מתחברים.
כשאנחנו מתחברים אנחנו נהנים או בנתינה או בקבלה כלפי מישהו, או משהו. זה מה שקורה לנו בעולם הזה בכל החיבורים שלנו, הם לזמן מה קיימים ואחר כך הם נפרדים. זאת אומרת, יש פירוד וחיבור.
ההתכללות היא פעולה מאד מיוחדת, וכשחוכמת הקבלה מתכוונת להתכללות, היא מתכוונת לזה שאנשים מתמזגים זה מזה. ועל ידי התכללות כל אחד מאיתנו מקבל את תכונות הזולת יחד עם האופי של הזולת, יחד עם הרצון שלו. אם אני נכלל ממישהו אני יכול לבנות בי את התבנית שלו. הוא נמצא בי. עד כדי כך, נניח אם נכללתי כולי מהחבר שלי, אז החבר הזה נמצא בי, בפנימיות שלו הוא נמצא בי. ואני מתוך זה שהתכללתי עימו, אני יכול בדיוק לדעת מי הוא, מה הוא, מה הוא חושב, מה הוא רוצה, איך הוא חושב, איך הוא מחליט, הכול, מפני שאני העברתי את ההעתק שלו אליי, וההעתק שלו נמצא בי. זה נקרא "התכללות".
וודאי שאנחנו לא צריכים את כל הדברים האלה בקבוצה שלנו שנמשכת להתכלל עם הבורא, להגיע לחיבור, לדבקות עם הבורא, להתכללות חלקית זה עם זה. זאת אומרת, אם יש לי קבוצה שם יש ממני עוד תשעה חברים ,אז אני צריך להתכלל מהנטיות שלהם, מהיחס שלהם, מהרצון שלהם, מכל מה שיש להם כלפי המטרה הרוחנית.
וזה לא שאני מעביר אותו כקופי אלי, עושה העתק, והוא קיים בי. זו לא התכללות. "התכללות" נקראת שאני כבסיסי, במקורי, אני רוצה לכלול אותו בי, והוא בא לתוכי ונכלל איתי, בי. וכך אני נכלל עם עוד אחרים, עם הקבוצה שלי, כך שבי קיימות כל הדמויות שלהם, לא כמו שהם בכל אחד מהם, אלא כמו שהם בהתחברות הפנימית בי, בהתכללות בי.
יוצא שאני לא נשאר אני, ובאיזו צורה הבאתי את דמויות שלהם בי, אלא אני הגעתי למצב שאני כבר לא אני. אני נכלל מהם, הם נמצאים בי, ואני יוצר בזה מבנה חדש.
יעל: של עצמי?
אני כבר לא אני, אלא בי קיים חיבור כזה פנימי, שנקרא "התכללות", של כל הקבוצה. היא נמצאת בי בכל מיני צורות פנימיות שנכללות זו מזו , כולם, והצורה הזאת נקראת "פרצוף", "מבנה".
יעל: ההתכללות המשותפת של כל הקבוצה הזאת בתוכי, נקראת פרצוף?
כן. ועשר התכללויות כאלה שנמצאות בי מכל אחד מהם, זה כמו עשר ספירות, עשר מידות. המידות האלה הן בי, וכשאני מתחיל לעבוד כדי להשפיע, המידות האלה הן הופכות להיות ספירות.
יעל: ולמה זה טוב?
זה טוב בגלל שאני הגעתי למצב שאני באמת יכול להשפיע לזולת מחוצה לי. כי בלי שאני נכלל מהם אני לא יודע איך לעבוד כלפיהם. איך לתת, להשפיע, לאהוב. אני עושה את זה לפי מה שאני חושב, או אולי לפי מה שאני בצורה חיצונית מתרשם ממה שהם אוהבים. אבל זה לא בדיוק התבנית הנכונה להשפיע טוב לאחרים, כי אז אני בכל זאת עובד עם האגו שלי. כך אני עובד עם תבנית שבה כל העשרה קיימים בי בצורה שווה. הם קיימים בי בהתכללות ביניהם מאד מיוחדת, ורק התכללות כזאת נקראת "פרצוף".
מה זאת אומרת? כי מה זו התכללות בינינו? כדי להתכלל אני מזמין כוח העליון, כוח האור שהוא יעזור לי בכלל לקבל את הזולת. ולכן, כשאני מקבל את הזולת ונכלל ממנו, יוצא שבקשר שלי עם הזולת, שאני נכללתי עם עוד תשעה אחרים, יש שם כוח שלי ושל החבר שלי אחד, שניים, שלושה, וכך אנחנו תשעה משיגים מתוך ההתכללות הזאת, אנחנו מוציאים מיהו שנמצא בתוך ההתכללות הזאת, שזה הבורא, כוח העליון שברא כל אחד מאיתנו, נתן אגו לכל אחד מאיתנו, שזה נקרא "בראתי יצר הרע". ועכשיו אנחנו על ידי המאמצים שלנו להתכלל, אנחנו, חוץ מהיצר הרע הזה שכל אחד מביא, אנחנו בונים מעליו, מתוך המאמצים שלי, נניח שאני כלפיהם, יצר הטוב. ואז יש בי מתוך ההתכללות יצר הרע, יצר הטוב והבורא שהוא למעלה מהם, שהוא התחיל את הבריאה הזאת ואני עכשיו מלמטה למעלה, כשנכללתי מכולם, אני עכשיו מגלה אותו בי.
יעל: שנייה. אני הלכתי לאיבוד, באיזה שלב. זה מאד מורכב, אני מבינה.
את למדת פסיכולוגיה, זה המקצוע שלך, אז את צריכה להבין שזה לא פחות מורכב מפסיכולוגיה.
יעל: אני אשמח אם קצת תנסה לבאר את העניינים. הבנתי שכל אחד מחברי הקבוצה מטביע את שאר חברי הקבוצה בתוכו, וזה סוג של כלי שבאמצעותו הוא יכול להרגיש את האחרים. אם עד עכשיו הוא הרגיש רק את עצמו, אז עכשיו יש לו כלי בעצם שמורכב לא רק ממנו, אלא מעוד חברי הקבוצה שבאמצעותם הוא יכול להרגיש אותם. זה היה השלב הראשון.
אחר כך הבנתי שבאמצעות ההתכללות הזאת, זה המקום שבו מגלים את הכוח העליון שפועל בטבע. וכאן עברת ליצר הרע וליצר טוב. אני אשמח אם תסביר את זה קצת יותר בפירוט. הבנתי שאנחנו מגלים את הכוח שמפעיל את הטבע באמצעות ההתכללות.
אני אשתדל עוד פעם להסביר את הדברים האלה, אבל זה כמו שאי אפשר להסביר לילד שהולך לכיתה א' את מה שלומדים בכיתה ה' או ו', כי צריכים לזה התפתחות הדרגתית, ואז אפשר לעבור למושגים יותר מתקדמים. זה כמו בפסיכולוגיה גם ישנם כאלה דברים. לומדים את זה שנים עד שמתוך ניסיון מתחילים להבין על מה מדובר.
יעל: אז אם אפשר להסביר באיזו רמה בסיסית, ואם לא, אנחנו נמשיך יש לנו עוד הרבה שאלות אחרות באותו נושא.
היתכללות, זאת אומרת, בואו נעשה באמת סיכום.
אורן: בואו נעשה סיכום ביניים.
הסיכום הוא, שעל ידי התכללות שנעשית לאט לאט בקבוצה שעובדת יום יום במשך זמן רב, אנחנו מגיעים למצב, שלכול אחד יש תבנית פנימית מהקבוצה. והתבנית הזאת בסופו של דבר מחליפה את התבנית האישית שלו, שכך הוא ראה את העולם, את עצמו ואת הא-לוהות, וכן הלאה, ועכשיו הוא מסתכל על המציאות דרך התבנית הזאת. ובתוך התבנית הזאת מה שיש לו, זה הוא שכלול מכולם, ונמצא בכולם והם נמצאים בו.
יש כאן דבר שאי אפשר להסביר, שאמנם זו התבנית שלו, ובכול זאת הוא יכול להרגיש את עצמו שהוא ניכלל מכולם, כך שאי אפשר להבדיל ביניהם, אבל בכול זאת זה הוא, הוא ניכלל מהם.
יעל: בין מי למי אי אפשר להבדיל?
האדם ניכלל מחברים, והחברים האלו הם נמצאים בו, והוא מרגיש את התבנית הזאת כתבנית אחידה, ובכול זאת הוא מפעיל אותה. אמנם הוא שם כמו כולם, אלא שהוא מרגיש אותה כאחידה כי אין שם מישהו שמרוויח, מישהו שעובד, מישהו שמפסיד, אלא ממש כולם נכללים בכולם עד כדי כך, שהם פועלים למען היחידה הזאת. ואז בתוך היחידה הזאת, שכבר קיבלה צורה כזאת שהיא אחד, שאין עשרה, אלא אחד, האחד הזה שהם משיגים, אחר כך יקרא "אור היחידה".
יש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, כשהם מגיעים לצורת יחיד. ואחד ומיוחד זה הבורא, כך הם מגלים אותו בתוך ההתכללות ביניהם.
יעל: במצב כזה של התכללות, מה בן האדם מרגיש, חושב?
האדם מרגיש שהוא קיים בתוך מערכת שהיא כולה קשורה אינטגרלית. ומה שמעניין, שהוא לא מאבד את האני שלו, האישיות שלו יחד עם זה שהוא נכלל מכולם. הדאגות שלו, המחשבות שלו, המטרות שלו זה רק לכולם. הוא לא מבדיל בינו ובינם, ובהפעלה שהוא רוצה להפעיל, הוא מפעיל את המערכת הזאת למען כולם.
יש כאן כאילו סתירה פנימית, שאנחנו בעולם הזה במה שאנחנו מרגישים, לא יכולים להבין, להרגיש, ולעבוד עם זה. אמנם האישיות האינדיבידואלית של האדם נשארת, יחד עם זה, כל המחשבות שלו, הרצונות, הפעולות, התכניות, כול היתר זה אך ורק לזולת.
נגיד כך, שנשאר לי המוח של כולם, הרצונות של כולם, המחשבות, הכוונות, התוצאות. אבל מי הוא זה שעושה? האני. והאני הזה, זה לא אני, אלא באני הזה נמצא אני והקבוצה והבורא גם כן.
יעל: יש בעצם אותו אני שאנחנו מכירים, שזה רק אני. ואז הוא מקבל ורסיה חדשה, שמצד אחד אני כבר לא מזהה את עצמי רק עם עצמי, אלא מזהה את עצמי עם משהו יותר רחב ממני, זה מצד אחד. מצד שני, אני הוא זה שפועל בתוך כל המערכת שתיארת כרגע, ושם אני כן נשאר כסוג מסוים של אינדיבידואל באופן הפעולה שלי?
זה רק כדי להבליט שאני עושה פעולות השפעה, ואז הנקודה האינדיבידואלית הזאת היא נשארת. אבל בעצם היא כולה בעל מנת להשפיע, מה שנקרא "לשמה". ואין לה שום דבר מעצמה להגיד שכאילו היא גם כן קיימת.
יעל: דיברת על התכללות כעל פעולה, זו פעולה שכלית, רגשית, איזו פעולה זאת?
זאת פעולה גם רגשית וגם שכלית. אי אפשר להבדיל ביניהם.
יעל: זאת אומרת שגם ההרגשה שלי וגם המחשבה שלי זה סוג של הרגשה ומחשבה משותפת מבחינות מסוימות?
כן ולא. זאת אומרת נשארת ההפעלה מצידי, אנחנו מדברים בינתיים על התקדמות בהתכללות הדרגתית, שבאה ונבנית על ידי המאמצים שלי. ומה שיהיה בסוף כל ההתכללות הכללית, עם כל חלקי המציאות, אני לא יכול להגיד, שם זה עוד מציאות אחרת שנקראת "גמר התיקון".
אורן: הזכרת שההתקדמות בתהליך ההתכללות של הפרט בתוך הקבוצה, ואחר כך בתוך כל הבריאה, היא גם שכלית וגם רגשית וההתקדמות היא הדרגתית. נאמר שאנחנו קבוצה, תן לנו בבקשה תרגיל ראשוני שאתחיל להרגיש ולהבין מה זה התכללות בתוך קבוצה. מה צריך לעשות?
צריכים לבחור מטרה שהמקובלים מייצבים לפנינו, וצריכים להתחיל להתחבר בתהליך ממושך ומורכב. צריכים יחד ללמוד [כדי] לעורר את הכוחות הפנימיים שיש בחיבור, זה נקרא למשוך את המאור המחזיר למוטב. צריכים לעשות פעולות חיצוניות חוץ מלימוד, כמו סעודות, ועוד פעולות למיניהן כדי להתקרב יחד, זאת חייבת להיות חברה. עשירייה זאת חברה.
אורן: עשירייה זו קבוצה, וכשאתה מדבר על עשירייה וקבוצה זה אותו אובייקט?
כן. אבל מה שאנחנו מדגישים בשם עשירייה, זה יותר מקבוצה שהאנשים חושבים. וכך צריכים להתקדם.
אורן: אז תן תרגיל פרקטי ראשון לעשירייה. שאתחיל לטעום מה זה המושג התכללות שמדברים עליו בקבלה.
כל עשרים הכללים שאנחנו יכולים לראות, בחומרים שהשאירו לנו בעל הסולם והרב"ש, על התחברות בתוך קבוצה, אלה כבר צעדים להתכללות.
אורן: אז תן משימה קונקרטית שאתרגל אותה.
כול אחד חייב לראות את עצמו שהוא פחות מהאחרים. כל אחד צריך לראות את עצמו שהוא חייב לקדם את העשירייה למטרה. כל אחד חייב לדאוג שיהיה שוויון בין כל החברים. כל אחד חייב לדאוג שמטרת ההתפתחות שלהם תהייה גבוהה, בלי להשוות אותה עם כל מיני מטרות חלקיות שישנן לכול אחד או לקבוצה, אלא המטרה הסופית היא השולטת על כל מה שהם עושים.
הוא צריך להראות ולשחק כל הזמן כלפי החברים, כדי לעורר בהם מצב רוח מרומם מהחיבור ביניהם והמטרה שלפניהם. הוא צריך להראות להם כמה שהוא מבטל את עצמו כלפיהם, שהוא ממש כאפס כלפי הגדולים וכל אחד כאין סוף לעומתו.
הוא מראה להם עד כמה שהוא משרת אותם ומוכן הכול לעשות, רק כדי שהם ירצו להיות מחוברים ונכללים עימו יחד, כשהוא מזכיר להם כל הזמן על המטרה. הוא צריך לעורר בהם יחס מיוחד לכוח העליון שאליו הם נמשכים, ובו הם באים להתכלל. היינו, שכול ההתכללות שלהם ביניהם זה כדי שבתוכם, בתוך ההתכללות המשותפת, הם יגלו את הכוח העליון ככולל שלהם ולהתכלל עימו בצורה יחידה.
יעל: אם מישהו רוצה לבחור רק תרגיל אחד, שאיתו להתחיל את הצעד הראשון בהתכללות, מה היית מציע לו?
אני מציע לו להראות לכולם בצורה חיצונית שהוא אוהב אותם.
יעל: מזה להתחיל?
כן. זהו.
יעל: להפגין אהבה.
כן, ומתוך זה מה שבא לו שיעשה.
אורן: להראות לכולם שאני אוהב אותם.
כן.
(סוף השיחה)