שיחה 11.11.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
חיים חדשים
שיחות על בריאות- הריון ולידה
שיחה 101
heb_original_mlt_o_rav_2012-11-11_rawmaterial_haim-hadashim_n101
-
אורן: שלום, ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום לך ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו מדברים עם הרב לייטמן בשיחות שלנו גם על הריון ולידה, על אחד מתהליכים החשובים והמשמעותיים בחיינו כאנשים בוגרים. אנחנו משתדלים לקחת חלק קטן מהעוגה האדירה הזאת ודרכו להבין את החיים שלנו טוב יותר. להבין את החיים של העובר בדרך טובה יותר, ובכלל איך אפשר להעלאות את כולנו יחד לחיים חדשים, לחיים טובים יותר. בשיחה הפעם נתמקד בכוח הנשי, ניצה שמייצגת את הכוח הנשי בשיחה, תפתח את הנושא שלנו.
ניצה: הכוח הנשי הוא באמת כוח מאוד עוצמתי. חלק מהנשים מחוברות אליו יותר באופן טבעי, וחלק פחות, אבל כשהן מגיעות לתקופת ההיריון הכל מתעורר בהן פתאום. יש להן רצון להבין קצת יותר מה הוא אותו כוח נשי, מה הוא הכוח הזה שנקרא "כוח הבריאה" ושמייחסים אותו גם לאישה. אנחנו רוצים קצת יותר לפתוח את המונחים האלה, ולהבין איך באמת להתחבר טוב יותר ונכון יותר לעוצמה הזו שנמצאת בתוכנו?
אנחנו חוזרים ומדברים על השלבים של דרגות ההתפתחות. הדומם, הצומח והחי שעל פני כדור הארץ מתפתחים בצורה אינסטינקטיבית וישירה על ידי פקודות הטבע, ואילו דרגת המְדבר שבנו מתפתחת על ידי המאמץ שלנו, על ידי השתתפות האדם שבנו. כמו שאנחנו מבינים את הצרכים שלנו ולאיזה כיוון עלינו להתפתח בדרגת המדבר, לאותו כיוון אנחנו גם בונים את החברה, את האנושות. כך אנחנו מתקיימים, לפי מה שמטיב לנו, או ההיפך.
עלינו להבין שכוח האישה זקוק להתפתחות קדימה, כי האישה היא בעצם הנציגה של הטבע, היא מולידה, היא מפתחת בתוכה חיים חדשים ודואגת להם. ודווקא היא במיוחד, מפני שאישה עוברת תהליך שגבר לא עובר. אישה עוברת תהליך של הריון, לידה וטיפול בחיים החדשים. הגבר רק מספק את הדברים ההכרחיים, הוא עוזר לזה, הוא גורם לזה במשהו, אבל את ההתפתחות והטיפול נותנת האישה. הגבר לא מסוגל ממש לקחת על עצמו חלק פעיל בזה, הוא גם לא משתנה כמו האישה שעוברת את כל אותו התהליך.
ככל שהחברה האנושית מפותחת יותר, אנחנו רואים שהכוח הנשי נעשה יותר ויותר דומיננטי, קובע וחשוב. לא סתם הגענו להכרה בזמננו שיש זכות, לפחות שווה, לנשים ולגברים, אנחנו אפילו מוכנים לקבל את הדברים האלה ומבינים שכך יהיה טוב. וזה לא סתם בגלל שלנשים פתאום יש עוצמה, ולכן הן לוחצות ודורשות, אלא מפני שאנחנו מבינים שאם נפתח את הכוח הנשי יותר ויותר, אז הכוח הזה יהיה לטובת כולם. כי האישה היא יותר יציבה, יותר ריאלית, היא יותר קשורה לחיים. היא פחות מרחפת לעומת הגבר, היא יותר מאוזנת ולפי כל המערכות שלה היא גם יותר מציאותית. למרות שהטבע לא נתן לאישה כוחות יצירה גדולים ופנטזיות למיניהן, כמו במחקר, במדע, ובכל מיני תחומים שבהם צריכים דווקא התפרצות וניתוק מהחיים, ניתוק מהדרגה הנוכחית שבה אנחנו נמצאים, אבל זה לעומת זה נבנה. כי לפי הטבע דווקא האישה מסוגלת לייצב את החיים שלנו בצורה הנכונה.
זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על השילוב הנכון בין גבר לאישה, אז הגבר שייך להתפתחות הדרגה הבאה, והאישה שייכת יותר לייצוב הדרגה הנוכחית. לכן כלפי החיים הגשמיים, החברתיים, החיים במשפחה ובכל השטח הארצי, וודאי ש"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" זה באמת נכון, אבל ההתפתחות שבאה כבר אחרי השלב הזה, היא מגיעה על ידי הגבר. לכן החברה מתפתחת לכיוון הזה, היא נותנת יותר ויותר כוח מעמד ואפשרות לאישה. בהרבה מקרים הנשים הולכות קדימה ותופסות דווקא מקומות מפתח בחברה האנושית, בדרך כלל זה תמיד לטובת הסביבה, לטובת החברה. כי בצורה כזאת החברה יותר מאוזנת, יותר יציבה, גמישה, כי אופי האישה הוא כזה שחודר למקומות האלה. בהרבה מדינות אנחנו רואים היום שאת תפקיד ראשי הממשלות, סגנים, ואפילו את המשרות המובילות תופסות הנשים, ומכל שכן גם בתוך המשפחה. איך שלא יהיה האישה זה הבית, היא קובעת מה קורה בבית ומתוך כך שהיא דואגת לכולם, היא גם שולטת בזה. אומנם הגבר כאילו מספק את הצרכים, אבל הארגון, גם של העולם הקטן של האדם, של הבית שלו, וגם של העולם הגדול, חייב להיות מאורגן לפי הכוח של האישה, במידה שהגברים יבינו וישתתפו בזה כמו ביצירת החיים החדשים. כי הם נותנים את הפתח לזה, ואחר כך הכל מנוהל על ידי הגוף של אישה. הגברים חייבים לתת את כל המרץ שלהם, את כל העוצמה והכוח שלהם, את כל היכולת שלהם לתוך המושג הזה שנקרא "אישה" כדי לייצב נכון את העולם שלנו.
עדיין לא הגענו למצב כזה בחברה אנושית, אבל אנחנו מתקדמים לזה, לכן אני מקווה, ועד כמה שנוכל יותר מוקדם להבין זאת, אנחנו נרוויח. כי כל הצרות והבעיות הן בעצם בגלל שהגברים ממשיכים לעסוק במלחמות, בוויכוחים ובעוד דברים, ולא נותנים לנשים לטפל בעולם, לפי הטבע שלהן כמו שהן מטפלות בעובר ובתינוק. כי העולם הוא בעצם כמו הבית שלנו המשותף.
אורן: איך אישה שנכנסת להריון, לתהליך שהוא אחד התהליכים המרכזיים בטבע, יכולה לנצל את התהליך שמתרחש בתוך גופה במהלך תשעה חודשים, ולגלות את הפוטנציאל של הכוח הנשי שטמון בה. יכול להיות שהיא לא הכירה אותו עד עכשיו, לא הבחינה בו, לא מימשה אותו, אבל הטבע שולח לה פתאום איזה איתות ומכניס אותה למהלך שהוא יסוד החיים. איך היא יכולה לנצל את התהליך הטבעי הזה ולהוליד חוץ מהעובר, גם את עצמה.
דיברנו על כך בתוכניות הקודמות, שמתוך הדאגה לעובר היא גם חייבת לייצב את הסביבה.
אורן: אני מדבר על המימוש שלה כאדם. כי יש בה איזה כוח נשי מיוחד שהיא לא התחברה אליו, ולא הרגישה אותו. פתאום יש לה איזה פתח שהטבע פותח לה, ובמהלך תשעה חודשים היא עוברת איזו מטמורפוזה בכל הרמות שלה. יש בה איזה כוח מבפנים שהיא יכולה לשמוע אותו, ולהרגיש איך הוא מוליך אותה. איך במהלך התקופה הזאת היא יכולה לגלות ולהביא למקסימום את כל הכוחות שיש לה כאישה, ולצרף אותם לחייה?
רק על ידי ההתפתחות האישית שלה. היא חייבת להתפתח כך שהיא תמיד תהייה מסוגלת לתת, כי היא בעצם מקנה לעובר, לילד ולנער שאחר כך גדל, הכוונה נכונה לחיים. לכן היא צריכה להיות מפותחת בהתאם לזה, היא לא יכולה להיות אנאלפביתית, היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות מוזנחת, למשהו שאין לו מקום במשפחה. היא לא יכולה לתת לעובר ולילד הקטן דוגמה להזנחה במשפחה, היא חייבת להציג את עצמה נכון כלפי הילד, כי בזה היא בונה לו את היחס לחיים.
ניצה: לאישה יש עוצמה, יש לה יכולות מסוימות. יש מונח שנקרא "אישה" ויש מונח שנקרא "אמא", מה ההבדל בין אישה ובין אמא?
לא הייתי אומר שלאישה יש איזו אישיות מיוחדת, זה פשוט גוף שעדיין לא הגיע למימוש עצמי.
ניצה: אז מה בעצם המימוש העצמי של האישה?
להיות מולידה ומחנכת. זה כוח האישה.
ניצה: אז למעשה כל עוד האישה לא הופכת להיות אמא, היא בעצם לא מממשת את מה שהטבע יצר בה.
כן.
ניצה: יש מימוש נוסף שאישה יכולה לעשות?
אני חושב שזה הכל, כי בזה היא בעצם מממשת את עצמה בצורה המלאה. אם היא מתקדמת יחד עם כל מה שהיא חייבת לתת לילדים, אז היא גם מקדמת את עצמה, היא משנה את הבית, היא משנה את הסביבה, את העולם. אני מדבר על אישה כעל דמות כללית, זאת אומרת אם היא רוצה שדור הילדים החדש שהיא מולידה יחיה בצורה יפה, טובה, כמו שכל אמא חושבת על הילדים שלה. אז וודאי שבהתאם לזה היא צריכה לפתח את עצמה כדי כל הזמן לשמור, להכין ולכוון את הדור הזה רק לחיים הנכונים והטובים.
-
לכן היא צריכה לדעת את כל הבריאה. היא צריכה להיות קשורה לטבע, למשהו הגדול הזה, לחוק הכללי של הטבע, למקום שבו אנחנו קיימים. היא צריכה להזדהות עם כל הטבע ולהרגיש שכל הטבע הוא בעצם הרחם שלה, ודרכו היא מספקת לכולם את החיים, את החיות, את הביטחון והחום.
ניצה: בעקבות הדברים שאמרת עכשיו, נזכרתי שבתרבויות העתיקות יותר אישה הרה, ובכלל כבר בתחילת תהליך התבגרות, הייתה פורשת למעגלים של נשים ששם הן היו מלמדות אותה איך להיות אישה, ואיך להפוך מאישה לאמא. כל התהליכים האלה בעצם לא קיימים היום, אנחנו חיים בחברה שכולנו עושות אותו דבר, פחות או יותר, עד הרגע של ההיריון. אנחנו פתאום מגלות שיש בנו גם ייחודיות כלשהי.
היום אין מעגלי נשים כאלה, וכשאני נכנסת להיריון אני בדרך כלל יודעת מעט מאוד. אומנם אני יכולה לקרוא חומרים ולשמוע סיפורים משיחות עם חברות, אבל בסופו של דבר מסתבר שהן היו מופתעות כשהגיע הילד, חלקן לא היו מוכנות לזה בכלל, והדמיון בין מה שהן תיארו לעצמן לבין המציאות היה רחוק מאוד, ולכן הקושי בהתמודדות היה עצום. השאלה איך אנחנו יכולות לעבור את התהליך הזה בחיים המודרניים שלנו?
היום אנחנו מנותקים מהחיים. פעם הבנות היו גדלות ליד האמהות, הן ראו בעצמן איך האמהות והשכנות יולדות ומטפלות. עוד לפני שהבנות הגיעו אפילו לגיל הבגרות, הן כבר היו מטפלות בילדים. זה היה טבעי, היו הרבה ילדים במשפחה, תמיד זה היה כך. זה היה מדור לדור מתערבב ונמשך כמו איזה גלגל כזה.
ודאי שאנחנו חיים היום בצורה מלאכותית, והבעיה שאנחנו לא דואגים להשלים את הדברים האלה. אומנם אנחנו לא יכולים לשנות ממש את החיים שלנו מיידית, ויכול להיות שאין צורך בזה, אבל אנחנו גם לא דואגים להשלים את מה שחסר לאישה. אם בחורה בת עשרים או שלושים יולדת היום, היא לא יודעת מה לעשות. היא פשוט לא יודעת כלום, היא לא למדה את הדברים האלה בצורה טבעית, לא מאמא ולא מהקרובים שלה. זו בעיה גדולה. לכן אני אומר שהלימוד הזה ודאי חסר בכל תהליך הגדילה של אישה, ובמיוחד בזמן ההיריון.
אנחנו צריכים לפתח באמת לימוד מיוחד. בעולם המודרני יש לנו הרבה אנשים מובטלים, לכן הייתי פוטר את האישה מכל הבעיות כבר מהרגע שהיא נכנסת להיריון. במשך כל התקופה הזאת הייתי נותן לה זמן ללמוד, להיות בחברה, לייצב את עצמה בחברה בצורה נכונה. הייתי משתמש באמצעי הזה ממש כמו אוניברסיטה לה ולעובר.
אורן: נניח שבאוניברסיטה הזאת האישה תלמד נתיב מיוחד, היא פשוט תתבונן במה שקורה בגופה בחודשי ההיריון. השאלה אם היא גם תוכל ללמוד משהו נוסף באופן טבעי מתוך התהליך שמתרחש בתוכה כדי לדעת איך לעורר את הכוח שעד כה לא הקנו לה. את הכוח הנשי, את עוצמות הנפש הנשיות שיש בתוך הטבע שלה?
אם היא תתייחס לעולם כמו שהיא מתייחסת לעובר, אז ודאי שיהיה לה מה להעביר מעצמה לחברה, ומה להעביר מעצמה לעולם. אם הנשים בכל העולם היו מוכנות לזה, מבינות את הדברים ומסוגלות לזה, הן היו משנות את העולם ללא ספק. יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם הן נשים, לכן וודאי שאפשר לעשות שינויים ענקיים, גדולים מאוד, רק בתנאי שאישה תקבל את החינוך הנכון, את הגישה הנכונה לחיים.
אנחנו רואים היום שלא מעוניינים בזה, אין מודעות לזה. אני גם רואה שאותן הנשים שנמצאות במשרות גבוהות בממשלות לא דורשות את הדברים האלה, אין להן מודעות נכונה מה צריכה האישה. כדי להגדיל את כוח האישה הן צועקות "תנו לנו זכויות", אבל מה הן תעשנה עם הזכויות? שוויון? במה? הרי אתה לא יכול להשוות בין שני המינים. יש כאן מלכתחילה ליקוי בגישה, בחינוך.
אני חושב שההתפתחות צריכה להיות כמו שהיא מרגישה עכשיו את עצמה, כשהיא מתפתחת מיום ליום בירחי הלידה. כמו שהיא יותר ויותר אמא הדואגת לעובר, כך היא צריכה גם לפתח את עצמה ולהיות כאמא שדואגת לעולם. כי מה שיש בה עכשיו, מה שמדבר בה עכשיו זה כוח הטבע הכללי שאנחנו קיימים בו. זה הכוח הגדול שאנחנו נמצאים בו כולנו, זו הספֶירה הזאת שנקראת "רחם", הטבע. אנחנו נמצאים בתוך הספֶירה הזאת שהיא כמו רחם. לכן כמו שאישה דואגת למה שיש בה, בתוך הרחם שלה, כך אנחנו צריכים להבין שהטבע דואג למה שקורה בתוך הרחם שלו, שזה כל האנושות.
רק שנתנו לנו כאן בחירה חופשית כדי לפתח את עצמנו כעובר נכון כלפי הטבע הגדול, על ידי כך שאנחנו נחנך את עצמנו. איך אנחנו נחנך את עצמנו להיות כמו שהטבע, האמא, דורש מאיתנו? את זה אנחנו צריכים ללמוד מאישה בהיריון. כמו שהיא דואגת לעובר שלה, לצורה שתהיה לו, להתקשרות שלו עם כולם בצורה ידידותית, בצורה חברתית, בצורה רכה. כמו שהיא רוצה שכל החלקים של העובר יתפתחו בהרמוניה ובצורה נכונה מיום ליום, כך אנחנו צריכים לדאוג שכל החלקים בחברה שלנו יהיו בהרמוניה, ויתפתחו בהתאם לזה משלב לשלב. כוח האישה הוא בזה, הוא כוח מאוד חיובי. כמו שהיא מרגישה כלפי עצמה, היא גם יכולה להביע בצורה חיצונית.
ניצה: איך קורה שהאישה המודרנית לא מייחסת חשיבות לכוח הנשי שעכשיו תיארת?
זה עיוות. זה הקלקול הכללי שיש באנושות. זה תמיד כך, אנחנו מזניחים את מה ששיך לבחירה שלנו, ומתפתחים על ידי האגו שלנו בצורה הפוכה מהטבע. לא לקראת ההרמוניה, אלא לקראת פרוטקציוניזם ואינדיבידואליזם, עד שאנחנו מגלים שבצורה כזאת אנחנו מפרקים את עצמנו לחתיכות, לא מסוגלים כך להתקיים. החברה האנושית דומה לעובר שמתחיל להירקב במֵי אימו, ככה זה. מה שקורה עכשיו בינתיים באנושות זו תאונת לידה. אנחנו צריכים לגרום שכל החלקים האלה לא יגיעו לריקבון, אלא שיתחברו יחד, שהם יהיו באיזון ובהרמוניה ביניהם. זו כל הבחירה החופשית שלנו, או שיצא מזה משהו מת, או שיצא מזה משהו חי ומצליח.
אורן: יש אישה שנכנסת להיריון והיא כולה פורחת, ויש אישה שברגע שהיא נכנסת להיריון היא סובלת.
זה בהתאם לטבע, עד כמה היא מאוזנת עם הטבע, או לא. כי אישה שמאוזנת עם הטבע צריכה להיות מאושרת, בריאה, פורחת ממש.
אורן: ואם היא לא?
אם לא, אז סימן שיש לה בעיות, שיש לה תקלות פנימיות.
אורן: מה אתה יכול להמליץ לאישה כדי לצאת מאותו מצב, לא ברמה הרפואית, אלא ברמה של היחס לחיים?
ברמה שלי, זה לגרום רק לאיזון לחיים.
אורן: היא צריכה לגרום לעצמה לאיזון?
לסביבה ולעצמה, לכל. גם לבריאות, למזון, למנוחה, וגם להשתתפות במה שסובב לה ממש. ככל שהיא תגרום, בכל מיני צורות, לאיזון, להרמוניה, כך היא גם תקרין לעובר שלה התפתחות ביתר איזון ובהרמוניה. זה פשוט מאוד, כלל ופרט שווים. יש כאן חוק פשוט, חוק אחד לכל חלקי המציאות.
אורן: בוא נניח שיש בין אפס למאה רמות שונות של סבל מהיריון, יש אישה שמאושרת בפלוס מאה, והשנייה סובלת במינוס מאה, ובאיזה מקום באמצע יש הרבה נשים. בוא נתחיל מזה שאתה אומר שהיריון לא אמור להיות סבל.
לא, זאת התקופה המאושרת ביותר. תקופת ההיריון יכולה לרפא המון דברים בגוף האישה.
אורן: איך?
מפני שמתעוררים באישה כוחות עליונים שקודם לא התעוררו בה. מפני שהיא חייבת עכשיו לדאוג גם ליצירת החיים, ללידת החיים החדשים, לכן היא מקבלת מהטבע המון כוחות נוספים. היא מקבלת אנרגיה, חילופי חומרים, מצבים, מידע. הכל זורם בה בצורה מאוד אינטנסיבית, היא חיה עבור שניים.
אורן: איך היא יכולה להביא את התהליך הזה למקסימום. איך היא יכולה לשאוב מהתהליך הזה כוחות ריפוי בצורה מיטבית, לא מקרית, אלא לשלוט בזה בצורה מודעת?
היא יכולה להבין וודאי על ידי הסבר, הסבר לא פשוט, אלא הסבר רחב וממושך. יכול להיות בכמה פגישות או הרצאות, שיחות, וסדנאות היא תבין שהטבע הוא כולו אחד, כמו שאנחנו רואים בעולם האינטגראלי. לכן היחס שלה לטבע עובר לעובר וחוזר אליה. כי סך כל הבעיות שלנו, לא חשוב באיזו רמה, גופנית, פיסיולוגית, נפשית, במחשבות או ביחסים, הכל נובע מחוסר האיזון שלנו עם הטבע הכללי. לכן אין לנו ברירה, אלא ללמד את האישה איך להיות באיזון עם כל העולם.
אורן: נניח שאותה אישה שרויה בצער גדול מאז שהיא נכנסה להיריון. היא סובלת, היא גם לא יודעת איך להתנהג בדיוק, זה הוציא אותה מאיזון. ואז אתה אומר לה "אם את בהיריון ולא מאושרת, זה סימן שאת בחוסר איזון". היא מסכימה איתך, השאלה איך היא מגיעה לאיזון?
היא באה אלינו.
אורן: נניח שאני אותה אישה והצטרפתי ללמידה הזאת.
אז אני נותן לך עכשיו מרשם פשוט מאוד. את צריכה לבוא אלינו לשיחות וסדנאות שבהן, בעצם ההשתתפות בהן, כי מלבד זה את לא צריכה לעשות עוד משהו בעולם, אלא בהשתתפות עם נשים כמוך, את בעצם מחזירה את עצמך לאיזון.
אנחנו מלמדים אותך על העולם הגדול ועל העולם הקטן שלך, איך קשורים שני העולמות. איך העולם הגדול, שהוא הרחם הגדול, והרחם שלך, קשורים יחד. מה משפיע על הרחם שלך ועל מצב הבריאות שלך. מה משפיע על הרחם הגדול שכולל את הטבע, את העולם הגדול, ואיך הם קשורים זה לזה. את מתחילה להבין שכל המערכת הזאת היא מערכת אינטגרלית, והכל קשור יחד, ואת כאישה יכולה להשפיע גם על זה וגם על זה. גבר לא, אישה כן. זאת אומרת מפני שאישה דואגת לעובר שלה, היא יכולה לדאוג לעולם כולו שיתפתח נכון כמו עובר בתוך הרחם הכללי, בתוך הטבע. היא מסוגלת לדאוג לזה. הדאגה שלה תשפיע על העולם, היא תשפיע על המערכות הגדולות.
ניצה: איך אני אמורה לדאוג לטבע, לעולם השלם, אם אני בקושי מצליחה לדאוג לרחם שלי?
נכון, בצורה אינסטינקטיבית את דואגת רק למה שיש לך בפנים, אבל מסבירים לך כאן שזה לא מספיק. כי אם את צריכה להיות בריאה עם עובר בריא, ולדאוג גם להתפתחות העתידית שלו עד לדרגה שיהיה אדם גדול, מוצלח, אז את חייבת לדאוג גם לרחם הכללי. זה פשוט, העולם האינטגרלי לפנינו, אנחנו רק עכשיו מתחילים להכיר בזה שכל הדברים האלה קשורים זה לזה. כמו שאת, עם הרחם שלך, כך גם הטבע עם הרחם שלו בדיוק, ושתי המערכות האלה קשורות זו לזו. את נמצאת כאן בעולם שלנו כנציגה של הטבע הגדול, לכן דווקא את, עם הדאגה לעובר שלך, יכולה לדאוג יחד עם הטבע לעובר שלו, שזה האנושות.
ניצה: בוא נעשה סדר במילים פשוטות כדי שלא אתבלבל. אני פחות או יותר יודעת איך אני מטפלת בעובר שלי. אני יודעת שאני צריכה להזין אותו, לנוח, וכבר לימדת אותי שאני צריכה גם לחשוב מחשבות טובות. וגם שמערכת היחסים עם הגבר שלי צריכה להיות טובה, כי זה משפיע עליו. עד לכאן הבנתי.
עכשיו אנחנו הולכים למעגל יותר חיצון.
ניצה: כן, אבל איך פתאום אני משפיעה על הרחם של העולם, מה אני צריכה לעשות. אני יודעת מה אני צריכה לעשות כלפי העובר שלי, אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות כלפי העולם, כלפי הרחם הזה שנקרא "העולם".
אנחנו כולנו חיים מהטבע, קשורים למערכת הזאת. כך זה מיוצב. הטבע נותן לנו דוגמה לדרך שהוא מוליד אותנו, מחזיק ומפתח אותנו כדי שניוולד לאיזו רמה אחרת של קיום. הדוגמה לזה היא אישה שנכנסת להריון ומתחיל להתפתח בה עובר. העובר שמתפתח בה זה האנושות. כמו שהבורא אמר לשרה, יש בך עמים גדולים ועתידים, ככה זה.
אַת אישה שנותנת לנו דוגמה איך כולנו מתפתחים. כמו שאת דואגת לעובר שלך, כך הטבע דואג גם לעובר שלו שזה אנחנו כולנו. כל אלפי שנות ההתפתחות שלנו כאן בינתיים, זה עיבור שעוד לא גמרנו אותו, אנחנו עוד לא נולדנו. אנחנו אמורים להיוולד עוד מעט לעולם החדש, לדרגה החדשה שנקראת "דרגת האדם" האמיתי. האישה בעולם שלנו היא דוגמה כיצד אנחנו צריכים להבין את הטבע הכללי, את האמא שלנו. איך אנחנו צריכים להתייחס למקום שאנחנו נמצאים בו, לרחם שלנו. אם נהייה איתו בהתאמה, אז הרחם גם יספק לנו את כל מה שאנחנו צריכים. אנחנו נמצאים בתוך הטבע.
ניצה: כשאני מסתכלת על העובר שלי, אז אני יודעת שיש שלבים, גם אם אני לא מבינה אותם. אם נניח שעכשיו אני בשבוע 12, אז אני יודעת שהשליש ראשון עומד להסתיים. השאלה באיזה מקום אנחנו נמצאים בתוך הרצף הזה של ההתפתחות, באיזה שבוע אנחנו?
אנחנו מתקרבים ללידה, ובהתקרבות ללידה אנחנו עוברים את החלק הכי חשוב. דיברנו שיש שלושה מדורים, שלושה חודשים, שלושה חודשים ועוד שלושה חודשים. אנחנו נמצאים בשלושה החודשים האחרונים שבהם מתפתחים במיוחד החלקים ששייכים לאדם העתידי שצריך להיוולד, למוח שלו, להבחנות הכי גבוהות.
בשלושה החודשים הראשונים אנחנו מתפתחים בדרגת הדומם, הדומה לדומם בזה שאנחנו רק שומרים על עצמנו. שלושת החודשים האמצעיים הם דרגת הצומח, אנחנו כבר מתחילים במשהו לעשות פעולות מסוימות. ובשלושה החודשים האחרונים אנחנו כבר מתפתחים בדרגת החי, אנחנו כבר מתחילים לזוז ולעשות כל מיני פעולות. יש לנו מוח, שכל, רגש, הכל. אנחנו מבינים ומכירים את האמא קצת מבפנים, היא מכירה ומבינה אותנו איכשהו, אנחנו בהידברות מסוימת איתה וכך מקדמים את עצמנו ללידה.
מה זו "לידה"? נולד אדם. לפני הלידה הוא היה כגוף חי, ועכשיו, כשהוא נולד, אנחנו מתייחסים אליו כבר כאל מי שנולד בתוך הסביבה בדרגת המדבר. הטיפול בו כבר מתחיל להיות כמו באדם קטן. כעבור מספר ימים אנחנו כבר מתחילים לעורר אותו כדי שיתחיל להגיב אלינו כאדם, שישמע קולות, צבעים ועוד, בשלבים.
אותו דבר כאן. אנחנו נמצאים בתקופה ההיסטורית שלנו, הגענו לשלב האחרון, לכן דווקא עכשיו אנחנו צריכים לדאוג להתפתחות שלנו לקראת דרגת האדם. זו עדיין לא דרגת האדם, אלא לקראת דרגת האדם, אנחנו רק מכינים את עצמנו ללידה. מה עובר עושה בזמן הלידה? הוא מתהפך, ממש לפני הלידה הוא מתהפך. קודם כל הוא עובר את השלבים האחרונים והם מאוד קשים. הוא לא מסתדר בתוך האמא, הוא לא מסכים עם ההגבלות של דפנות הרחם שיש לו, ועוד, יש כאילו התנגשות רבה בינו לבין אמא.
כך אנחנו מרגישים היום בעולם. אנחנו לא מבינים ולא מכירים את העולם, לא רוצים לקבל אותו בצורה כזאת, אנחנו נמצאים ממש במאבק שנובע מחוסר הבנה שלנו בהתפתחות. גם בצורה הטבעית כך קורה, אלא שיש כאן מין התפתחות מיוחדת בתוך האמא, בתוך הטבע, כי אמא זה הטבע, וממנו צריכים לקחת דוגמה. זאת אומרת, למרות שאנחנו לא מסכימים, לא רוצים, ואפילו מתפרצים בתוך רחם האישה, כי השלב האחרון הוא שלב מאוד אקטיבי שבא מתוך האדם, אבל לפני הלידה הוא מתהפך, הראש שלו למטה.
זאת אומרת, הוא מסכים להפטר מכל מה שקודם ראה וחשב והרגיש בתוך העולם שלו, הוא מסכים להחליף, הוא מסכים להיוולד. זאת אומרת, הוא מסכים לצאת לעולם החדש, למקום ששם אין לו שום קשר עם כל מה שהיה קודם. חותכים את חבל הטבור וזהו. כמו שהלידה עצמה מגיעה בצורה קשה עם צירי לידה, צרות, בעיות, כך גם אנחנו, כבני אדם. אנחנו צריכים להכין את עצמנו. עלינו לקחת פשוט דוגמה, כי זה מקביל לזה.
אנחנו נמצאים לפני הלידה החדשה, רואים, אבל כשאנחנו מכינים את הכל אנחנו גם צריכים להכין לעצמנו עולם חדש. כמו שאנחנו מצפים לעובּר שנולד, עוזרים לאישה ללדת, ואחר כך מחכים ונותנים את הטיפול לעובר, כך אנחנו צריכים להכין את עצמנו נכון לטיפול שלנו. לאחר שנחליף את המודעות שיש לנו לעולם שלנו, כשאנחנו לא נהיה בהתנגדות אליו, אלא בהרמוניה עם הטבע הסובב, זה נקרא שאנחנו "נולדים".
ואז מה נראה? נראה עולם חדש עם גישה חדשה. אנחנו נראה את עצמנו בחושים חדשים, נראה איך מקבלים אותנו כוחות הטבע לאחר הלידה שלנו למציאות החדשה, היינו ליחס החדש בינינו, באהבה, בהרמוניה, בידידות. הכוחות האלה הם המולידים אותנו, הם המיילדים ועוזרים לנו אחר כך להתקיים ולגדול. ואז אנחנו מקבלים, כל האנושות כולה, כוחות של "אבא" ו"אמא", כך הם נקראים. הכוחות האלה מטפלים בנו, ואנחנו משתדלים להיות מותאמים לטיפול שלהם, כל הזמן עלינו להתאים את עצמנו אליהם, לבקש מהם ולקבל מהם. וכך ביחס ההדדי הנכון אנחנו נגדל עד שנגיע למצב שנהיה כמו שני הכוחות האלה שבטבע, כמו אבא ואמא, הכוח הנותן והכוח המקבל שבשילוב ובהרמוניה פועלים עלינו, ואנחנו איתם. זה המצב החדש לאחר לידת האנושות החדשה, ואת הכל אפשר ללמוד מהאישה, ומתוך מה שקורה לנו כאן, בעולם הזה.
אורן: אם אני מבין נכון, אז לאותה אישה שנכנסה להריון יש בתוך הבטן עובר, וגם היא בעצמה עובר.
כן.
ניצה: אני דמיינתי לעצמי את הבבושקות, אחת בתוך השנייה, וכאילו גם אני בתוך איזה משהו.
נכון. זה נקרא "סולם המדרגות", סולם המצבים. אחד מתוך השני.
אורן: בוא נסתכל על אישה שנכנסה עכשיו להריון ובתוכה יש עובר שגדל. לפי המטפורה הזאת גם היא בעצמה עובר בתוך הטבע. אמרנו קודם שלצערנו יש היום אישה שההיריון לא עושה לה טוב, ויש אישה שכן. אמרנו גם שאם היא לא במצב טוב, זה בגלל שהיא לא באיזון.
אם היא לא נמצאת באיזון עם העובר שלה, אז בהתאם לזה היא גם לא נמצאת באיזון עם הטבע הכללי.
אורן: חשבתי שתגיד הפוך.
נכון. אם היא תשפר את האיזון שלה עם הטבע הכללי, אז ישתפר האיזון שלה עם העובר.
אורן: אם כך לפי המשוואה הזאת אנחנו פונים לאישה ואומרים "אם את רוצה לשנות את חוסר האיזון שיש בינך לבין העובר שלך, בואי ונפתח בך את המודעות החדשה. הרי את בעצמך עובר שלא מאוזן עם הרחם שעוטף אותך". השאלה, איך היא יכולה להיות עובר טוב?
היא צריכה לבנות תיבה. גם תיבת נוח זה רחם, כי אנחנו נסתרים שם בפנים ונמצאים איתה באיזון. וכך אני לא דורש יותר ממה שאני צריך כדי להתקיים, אני נמצא עם כל חלקי הבריאה בחברותא, בצורה יפה וטובה. בתוך התיבה שלי יש את כל הטבע, כל החיות, כל מה שיש, ואני איתם בצורה יפה, טובה. אני דואג להם, הם דואגים לי, והכל בסדר. אני חייב לבנות לעצמי סביבה כזאת.
אורן: ומה הנמשל?
אין נמשל. אלה באמת החיים עצמם, זה מה שאני צריך לבנות.
אורן: מה אני צריך לבנות?
יחס נכון לסביבה, אפילו לסביבה הקרובה. סביבה קרובה זו שכונה, עיר, מדינה, וכך עד שנכלול את כל העולם.
ניצה: בהריון שלי כאישה יש עובר אחד. ולפי הציור שתיארת הבנתי שההיריון שאני נמצאת בו הוא איזה סוג של היריון רב עוברי.
לא. זה אותו עובר, זה אחד. אלא שיש לו הרבה חלקים שמנותקים זה מזה, כי הוא נמצא בריקבון.
ניצה: מה זאת אומרת, האם "הזולת" הם בעצם חלקים ממני?
ודאי. כולם נמצאים מה שנקרא בצורה השבורה.
אורן: רגע, יש פה מה שנקרא רב הנסתר על הנגלה.
לא, זה לא נסתר. אנחנו מדברים על כל האנושות כעל עובר. העובר הזה מרוסק, מחולק, הוא שבור. זה נקרא שבור. ההרגשה שלו של השבירה נקראת אצלנו היום "משבר", רק שאנחנו לא מודעים שהמשבר הזה הוא בגלל שאנחנו שבורים, מנותקים זה מזה.
אורן: לא הבנתי. בוא נדבר שוב על אישה שיש לה עובר בבטן והיא בעצמה עובר, אבל לא טוב לה, היא לא באיזון. ואז אתה בעצם אומר לה "תשמעי, את לא באיזון, כי את בעצמך עוּבָּר לא טוב בתוך הטבע, יש חוסר איזון בינך לבין הרחם הכללי". זאת אומרת, אם היא רוצה שיהיה לה קשר טוב בפנים, היא צריכה לסדר קודם את עצמה. שאלתי איך היא צריכה להסתדר, ואז נתת לי כמשל את תיבת נוח. אבל לא הבנתי בדיוק מה היא צריכה לעשות כאישה.
להיות יותר בתכונת השפעה, אהבה, ויתור וחיבור.
אורן: למה דווקא התכונות האלה?
כי אלה התכונות שהרחם מקרין לעובר. הרחם מקרין לעובר חום, אהבה, דאגה, וטיפול. לכן אם אני רוצה, כעובר בתוך הרחם החיצון, להיות באיזון, אז אני צריך גם לגרום לאותו הטבע שאני נמצא בו אותן התכונות, חום, איזון, אהבה, כי בזה אני גורם לשלווה בכל המערכת.
ניצה: אבל זו פעולה הפוכה.
אז מה. כל הבעיות שלנו הן מחוסר איזון. לחץ דם, חום וקור, חוסר נוחות של הגוף, כל המחלות הן כולן מחוסר איזון. אם עכשיו אני אוכל לגרום לאיזון, אז אני אהיה בריא. איך אני גורם לאיזון אם יש לי לחץ דם גבוה? אני אקבל תרופה וכך בצורה מלאכותית אני מאזן בדם את הלחצים. אם הייתי יכול לעשות זאת ללא תרופה, הייתי עושה. כל הבעיות, כל המחלות, כל הויכוחים שלנו, כל הצרות שלנו, הן תמיד מחוסר איזון.
אם אנחנו נמצאים באיזון, אז יש בינינו מה שנקרא "שלום", "שלמות". אם אנחנו לא באיזון, אז בהתאם לזה אנחנו בצרה, בבעיות, במתחים ואפילו במלחמות. כך זה בין כל החלקים שבעולם, לכן אם את רוצה לגרום לשלמות, לנוחות, לטוב, לבריאות, אז את צריכה להביא את עצמך לאיזון המקסימלי האפשרי. לכן כדאי שתעשי זאת, כי מה את יכולה לעשות, הרי כלפי העובר שלך את לא יכולה לעשות הרבה דברים. אומנם את מספקת לו בצורה טבעית את המקסימום, כמה שאת מסוגלת לספק לו יפה וטוב, אבל בכל זאת, אם יש עדיין חוסר איזון, אז את צריכה לפנות לטבע החיצון ולהבין שזה נגרם משם. כל הבעיות והצרות שאנחנו חווים בעולם שלנו, הן מפני שאנחנו לא מאוזנים עם הטבע, כי בדרגת המדבר עלינו לעשות איזון עם הטבע.
הטבע משאיר לנו את החופש הזה, כי אנחנו, כעובר שמתפתח, חייבים בעצמנו להגיע לאיזון עימו. במה? באהבה, בהתחשבות ובחיבור בינינו. עלינו להרכיב בחזרה מהחלקים השבורים את העובר הגדול שנמצא בתוך הרחם הכללי. לשם מה? כדי לגרום לאותו הטבע יחס יפה, יחס של אהבה, ואז נגלה בחזרה אותו יחס ממנו.
ניצה: זה מעניין, זאת ממש פעולה הפוכה.
זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לא חשוב איך נקרא לזה, כך אנחנו נמצאים.
ניצה: העובר שאצלי הוא יונק, הוא לוקח את כל מה שהוא צריך, הוא ניזון ממני. ועכשיו גם אני רוצה להיות ניזונה כעובר ולינוק.
בבקשה, תקבלי. עליך רק להיות מסוגלת לקבל לפי מידת האיזון. לפי מידת ההתחברות הנכונה לרחם, לטבע תקבלי את כל מה שיש בו. זה פשוט.
ניצה: אתה אומר, אם תתאימי את עצמך, אם תהיי מאוזנת, את תוכלי לינוק ממנו. מה חסר לי כדי להתאים את עצמי?
את סותמת בעצמך את צינורות השפע שמגיעים אליך. את סותמת אותם בזה שאת לא נמצאת בהדדיות עם הטבע.
ניצה: מה אני יכולה ללמוד מהעובר שלי, מה הוא עושה נכון שאני לא יודעת לעשות?
הוא עושה את זה בצורה טבעית, כי הוא מתפתח כגוף חי בצורה אינסטינקטיבית, ואילו את צריכה כבר להיות עם הטבע בדרגת המדבר. את צריכה כבר להגיע בשכל שלך, ברגש שלך. את כבר לא אותו עובר, את לעומתו כבר נמצאת בדרגת המדבר. הוא מתפתח אצלך בדרגת החי, ואת מתפתחת בתוך הטבע בדרגת המדבר, לכן את צריכה להתאים את עצמך לטבע בצורה הכרתית.
אורן: איך היא פותחת את הצינורות של השפע?
על ידי האיזון.
אורן: איך?
מה גורם לסתימה? מתוך כך שאני לא רוצה לקבל את מה שנותנים לי, או שאני עוצר את הקבלה שלי, מפני שאני לא רוצה להיות בדיוק בתכונה של הנותן. לא חשוב איך נביע את זה.
אורן: אתה אומר שכאילו בא אליה טוב, מוקרן אליה טוב, והיא סתומה כלפיו?
כן. כי היא לא נותנת בחזרה אותו יחס בדיוק.
אורן: למי?
לטבע. אני בתור עובר נמצא עכשיו בטבע, והטבע מציג לי תנאי פשוט. הוא אומר כך, בדרגת דומם, צומח וחי אני מפתח אותך בצורה אינסטינקטיבית, כל הצינורות בינינו פתוחים, אבל בדרגת המדבר, הצינורות בינינו סתומים. לָמה סתומים? כי אתה אגואיסט וחושב רק על עצמך, אתה לא חושב על אף אחד, אתה לא חושב עליי. אתה חייב לגדול כמוני בדרגה הבאה, בדרגת המדבר. אתה חייב לפתוח את הצינורות האלה. במה? בזה שהטבע שלך והטבע שלי יהיה אותו דבר.
אתה חייב להגיע לאהבה, לפתיחה, ליחס היפה, אל תעשה לאף אחד רע, וכן הלאה. ברגע שאתה תרצה לעשות כך, אז אתה תראה כמה אני עוזר לך, כמה אני מביא לך את כל השפע. כי מה זה נקרא לגדול ברמה שלך? להיות דומה לטבע הכללי, להיות דומה לאמא, ואז אנחנו נולדים.
אם אנחנו מבינים את הדברים, אם אנחנו רוצים אותם, אז אנחנו מקבלים כוחות משם, ונולדים. אנחנו כבר נולדים מחוץ לטבע שעכשיו אנחנו נמצאים בו, אנחנו נולדים בצורת אדם לעולם החיצון שנקרא העולם העליון. מה זאת צורת אדם? המודעות שלי, זה מה שנולדת שם. הפנימיות שלי נולדת שם.
אורן: יש פה מין טריק כזה. לאישה יש בתוכה רחם, הטבע יצר בה רחם ובתוך הרחם יש עובר. כאמא היא יכולה להתבונן איך הרחם מתייחס לעובר שלה, וכך היא צריכה להתייחס. למי?
בתור עובר היא צריכה להתייחס לטבע, כמו שהרחם מתייחס לעובר שלה.
אורן: זאת אומרת, היא עובר משודרג. היא עובר שצריך להתייחס כמו רחם.
נכון, בדיוק כך. כך זה קורה מצד הטבע. אחרת הרחם הייה זורק את העובר החוצה, כי הוא נחשב לגוף זר.
אורן: לא הבנתי.
איך יכול להיות שמתפתחת ברחם חתיכת בשר והגוף של האמא סובל אותו, מפתח אותו. איך זה קורה? בגלל שהוא נמצא בהשתוות הצורה. הוא מקבל את כל מה שבא מאמא באהבה, ברצון. הוא מקבל הכל בצורה פתוחה, בצורה טבעית, אינסטינקטיבית, כך זה בנוי. בדרך כלל יש לנו נוגדנים כנגד כל גוף זר. אם ניכנס לי קוץ ליד, אז הגוף מפתח מוגלה עד שהוא דוחה אותו. למה כלפי העובר זה לא קורה? כי הטבע בעצמו מפתח כוח הגנתי ששומר על העובר, ואנחנו צריכים לפתח אותו כוח הגנתי בדרגת המדבר שנקרא מסך.
אורן: זאת אומרת, כדי שהאישה תחזור לאיזון שלה, עליה ללמוד איך הרחם מתייחס.
כך עליה להתייחס לרחם העליון, כך היא צריכה להתייחס לכל האנושות ודרכה להתייחס לטבע. אני לא יודע מה זה הטבע, אני לא יודע מי הוא, מה הוא. לכן אני מתייחס בצורה כזאת לכל האנושות. זה הטבע, זה מה שאני רואה. למה לאנושות? כי זו דרגת המדבר.
אורן: אבל אתה לא מכיר את כל האנושות, למרות שאתה מסתובב הרבה בעולם.
אני לא צריך את כל האנושות, אלא את מי שמזדמן לי. אין לנו ברירה. אנחנו שרויים בצירי לידה, אנחנו חייבים להיוולד. צירי לידה הם צרות. הרחם הזה יְפַתֵחַ בנו צרות עד שאנחנו נתאים את עצמנו אליו.
ניצה: התחלנו לדבר על העוצמה הנשית.
זה מה שנשים חייבות להביא לעולם, זה נקרא "תורת אימך".
אורן: מה הכוונה "זה"?
כל הגישה הזאת, לאזן את עצמנו עם הטבע זה נקרא "תורת אימך". זה מה שהאישה הכללית צריכה ללמד את כל האנושות.
אורן: דברנו על הכוח הנשי, מה עושים עם הגברים עכשיו?
מה לעשות עם הגברים שלא מבינים את זה, שלא נמצאים באותו התהליך, איך הם יגדלו? להם יש חברה, הם צריכים להתארגן בחברה, ולפתח בחברה את הרחם כלפי כל אחד ואחד.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה לך ניצה, ועד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, הריון מוצלח, ובאיזון.
(סוף השיחה)