בזוגיות, בעבודה, בחברה, במדינה, בעולם, במערכות יחסים מכל סוג ורמה, אפשר לראות כוחניות, ניצול ושליטה. מאיפה זה בא לנו, ואיך אפשר להסתדר עם הדחפים ההרסניים הללו שהולכים ומתגברים, בצורה יותר טובה?
החומר שממנו אנחנו עשויים הוא רצון לקבל הנאה ותענוג. רצון ליהנות. לכן אנחנו קובעים כל הזמן נורמות שמגדירות מתי הפעלה מופרזת של הרצון לקבל שלך על חשבון הזולת, היא כוחנית ופסולה. בשונה מבעלי החיים שאינסטינקטים מנהלים את כל המאבקים ביניהם, לאדם נתן הטבע חופש בחירה לקבוע איך הוא מתייחס לזולת ולחברה.
החינוך שאדם מקבל, הסביבה שעוטפת אותו, האופי המיוחד שלו והנסיבות שבהן הוא עכשיו נמצא, מצטרפים יחד לחשבון כולל שקובע מתי האדם מפעיל כוח כלפי הזולת, ובאיזו צורה. כמה הוא מרשה לאגו שלו לפעול בשליטה על האחרים, כדי להשיג את מטרותיו.
מאבקים יש גם בטבע, כאמור, אבל רק אצל האדם קיים אגואיזם צר, יצר רע. אף חיה לא רוצה ברעתה של חיה אחרת או נהנית להזיק לה, לשלוט בה, לנצל אותה לרעה. לאדם אין שום גבול או טריטוריה, וככל שהאגו מתפתח הוא רוצה לבלוע את כל העולם, להכניע את כולם תחתיו. לא מספיק לו שיהיה ברשותו כל מה שהוא צריך כדי להתקיים, כמו כל יצור בטבע, אלא הרגשת החיות שלו באה דווקא ממילוי הרצון לשליטה.
לו יכולנו לזהות את הכוחות שמפעילים אותנו, היינו מגלים שאף פעם איננו רואים את האדם שמולנו כפי שהוא, אלא קודם כל, איך אנחנו יכולים לשלוט עליו, להנאתנו. משום כך, תמיד מתנהלת בינינו קומוניקציה תת-הכרתית, כמה אני שולט בך, כמה אתה בי, עד כמה אני יכול ליהנות ממך וכמה אתה ממני. סביב מדידות וחשבונות כאלו מתנהלים החיים שלנו, בכל דבר ועניין, עם כל אחד ואחת.
האם ייתכנו יחסים על בסיס לא כוחני? זוהי השאלה החשובה.
"על כל פשעים תכסה אהבה", אמרו על כך החכמים. רק אהבה יכולה לכסות על הרצון לשלוט בזולת, שנחשב בהקשר הזה לפשע. אם נעשה חשבון נכון נגלה שבסופו של דבר, כמה שלא ננסה לכופף זה את זה בכוח, לא נשיג מילוי וסיפוק בר קיימא. אולי אדם הרוויח לכאורה משהו ברגע מסוים כתוצאה מניצול של מישהו לטובתו, אבל בסגנון חיים כזה הוא לעולם לא רגוע, וגם לא מרגיש מימוש של הפוטנציאל שהטבע נתן לו.
עם רצון לאהוב, לעומת זאת, אפשר להצליח בחיים במלוא מובן המילה. אם נפתח יכולת לחיות ב"ואהבת לרעך כמוך" ונהיה מוקפים באנשים שיאהבו אותנו, אנחנו נראה שהם פועלים במטרה להיטיב לנו, מעצמם. לא נצטרך אנחנו ללחוץ עליהם, לעקוב אחריהם, וכן הלאה, כי רגש האהבה כלפינו יניע אותם.
הדוגמה הכי טובה לפוטנציאל של אהבה היא ביחס שלנו לילדים. הטבע נתן לנו אהבה אליהם, ולכן אנחנו כל הזמן דואגים שיהיה להם טוב, שיהיו שמחים. אף אחד לא לוחץ עלינו לעשות כך, אלא אנחנו מרגישים נטייה לזה, מבפנים, וזה גם הדבר שהכי משמח אותנו בחיים.
בעולם המקושר שאליו אנחנו מתקדמים, שבו נגלה מיום ליום עד כמה כולנו זה בזה תלויים, היחס היחיד שיאפשר לנו חיים בטוחים הוא בחיבור משלים בין אנשים שונים, אפילו מנוגדים, עד לרמה של אהבה הדדית. וכשניאבק כל אחד מול האגו שלו, שדוחף אותנו לכיוונים הפוכים, נתחיל להרגיש איפה באמת נמצא טעם החיים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1101 – bit.ly/3s2XbAE