חיים חדשים

שיחה 1008

כוח הדמיון

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 08.05.18 – אחרי עריכה

אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על דמיון. ננסה להבין למה הטבע נתן לאדם יכולת לדמיין דברים, מה המימוש המלא של פוטנציאל הדמיון האנושי בדרך לחיים חדשים, תהיו אתנו יהיה מרתק.

טל: איינשטיין דבר על הדמיון ואמר שזה דווקא סימן לאינטליגנציה. לא ידע, אלא דווקא היכולת לדמיין, זה כבר מעיד על הפוטנציאל שיש ביכולת הזאת. זה משהו שקורה לנו כל הזמן, אפילו לא בצורה הכרתית, שאנחנו כל הזמן מדמיינים, בין אם אנחנו שומעים משהו, מריחים משהו, חושבים על העבר, או עולות בנו כל מיני מחשבות. המוח שלנו כל הזמן מצייר לנו תמונות ובעצם התהליך שקורה, הוא כביכול מנותק מהמציאות וקורה בנו, בתודעה שלנו.

המדע מדבר על כך שזה מתרחש בצד הימני של המוח, הצד שאחראי על האינטואיציה, היצירתיות. והוא אומר שזה עד כדי כך קורה בנו בצורה רציפה וכמעט לא הכרתית, שהמוח לא תמיד מבדיל בין מה שקורה במציאות לבין מה שקורה בדמיון.

זאת אומרת, זה משהו מאד מיוחד שקורה לנו בחיי היום יום שלנו. ורצינו לשאול אותך מה בעצם חשיבות העניין הזה שנקרא "דמיון", ומה קורה לנו כשאנחנו מדמיינים?

אנחנו צריכים להגדיר בדיוק מהו דמיון. ישנה עובדה, מציאות, רק כלפי מי היא נתפסת ונקבעת, שזאת המציאות האמיתית הקיימת האחת. ורק כל היתר, מה שנתפס בניגוד אליה, או קצת במשהו לא בדיוק כמו המציאות הזאת, זה נקרא "דמיון". אז קודם כל, הגדרת הדמיון זה סטייה מהמציאות האמיתית.

אם כן, עכשיו אנחנו צריכים להבין, למי נמצאת הצורה הזאת של תפיסת המציאות האמיתית, לא הדמיונית? מאיפה אנחנו יודעים, איך אנחנו יכולים לחקור את זה, איך לבדוק, למדוד בכמה הסטייה היא יותר גדולה, פחות גדולה? איפה הטולרנס הזה אנחנו לא יודעים, כי אנחנו נמצאים כאילו תלויים באוויר. זה דבר אחד.

דבר שני, מה זה ייתן לנו? זה ייתן לנו יכולת להבין את החיים שלנו בצורה אמיתית, פחות אמיתית, יותר אמיתית. יכול להיות שאז אנחנו נוכל לשלוט על הדמיון שלנו ולהבין שזו המציאות, זו האמת, וזה הדמיון, והדמיון יכול להיות שיועיל להבנת האמת. יכול להיות שהדמיון זה אותו המנוף שממנו אנחנו עוברים ממציאות אמיתית אחת למציאות אמיתית שנייה וכן הלאה.

וכך מטפסים במדרגות של עובדות על ידי הדמיון, כשאני מדמיין מהמצב הנוכחי מצב יותר מתקדם, ואם אני יודע איך להשתמש בכוח הדמיון שלי, איך לכוון אותו נכון למדרגה יותר עליונה, אז לפי המאמצים שלי, אני רוכש כנראה כוחות להשגת המדרגה הבאה, כבר לא דמיונית, אלא אמיתית כמציאות.

זאת אומרת, דמיון הוא דבר מאוד מועיל, בתנאי שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון. אנחנו יודעים כמה גילויים בטבע, במדע ובחכמה בכלל, אנחנו מגלים על ידי הדמיון, מצד אחד. ומצד שני, כל היצירות גם לא במדע, אלא במוסיקה, בציור, בפיסול, בכל דבר, גם זה בא על ידי הדמיון. זה שהפסל רואה בחתיכת שיש כבר את הצורה העתידה, גם זה דמיון, אבל זה דמיון מסוג אחר. הוא מדמיין את הצורה הבאה לא מהצורה הנוכחית, שהיא כמו קרש קפיצה למצב הבא, אלא ביצירות שלו. כך אנחנו בדרך כלל רואים בעולם שלנו יצירות ויש בזה עוד הרבה דברים.

זאת אומרת, כוח הדמיון יכול לעבוד ולהיות לחיוב ולשלילה [והוא] יכול להיות שונה מאד מגברים לנשים, אבל ההבדלים הכי גדולים בין ילדים. עד כמה שהם חיים בעולם שכולו דמיוני, וכל האגדות וכל הסיפורים שאחר כך כבר לא עובדים עלינו כל כך, מפני שכוח הדמיון שלהם הוא מפותח מאד ואנחנו כבר נמצאים במצב שצורות החיים שלנו החליפו את הדמיון. ולכן אנחנו חיים כבר במשהו שהוא נקרא "מציאות", אבל בעצם זו צורה שהיא קרובה למיתה, כשאנחנו לא מדמיינים שום דבר קדימה.

מצד שני, היו בעבר הרבה אנשים שזה היה המקצוע שלהם, לגלות את הדברים, לדמיין אותם נכון, הם היו מדברים לפני כולם על הדמיון שהם רואים ומבינים, אלה האורקלים למיניהם.

אבל גם בזמננו אנחנו מדברים על כוח הדמיון, אבל דמיון שכבר מבוסס יותר על ידע, ואלה כל מיני כלכלנים, פוליטיקאים, שהם מדברים על העתיד כאילו שהם יודעים את העתיד. אלא לפי מה שיש להם היום, ולפי הידע שלהם, ולפי ההיסטוריה והידיעה מהעבר, הם עושים את ההשערה.

האם זה שייך לדמיון? ודאי שיש בזה דמיון, אבל זה יותר או פחות שייך גם לאותן נטיות בני האדם ולכן אנחנו מבינים שזה לא אמת ורחוק מהאמת. יכול להיות ששילמו לאדם משהו ופתאום כוח הדמיון שלו לא לכיוון הזה, אלא לכיוון ההפוך.

טל: מה זאת אומרת כוח הדמיון, אתה מתאר את זה ככוח, למה זה כוח?

זה ודאי כוח. אני מוסיף את זה לשכל וזה מעוות, האגו שלי מעוות לי את הצורה הנכונה, כמו שכתוב, שזה מעוות דברי חכמים. כשאני לפי כל מיני נתונים של מדע, סטטיסטיקה וכן הלאה, רואה עתיד מסוים, אבל אפילו ללא בירור וביקורת שלי, כבר רוצה לפרש אותו בצורה אחרת, מפני שהאגו שלי סוחב אותי לכיוון אחר מהאמת. הדמיון ניתן להרבה מאד שינויים.

טל: היית אומר, שזאת איזו יכולת שיש לאדם, שהוא קבל אותה כיצור המפותח ביותר בטבע?

ודאי שאין זה בחי. בדרגת החי אנחנו רואים עד כמה שהם מציאותיים, הכי מציאותי זה החי.

טל: הם מחוברים למציאות הפרקטית.

כן. האדם הוא דווקא לא מציאותי ומתבלבל בין החיים, הדמיון, העובדות והאמת. הכול אצלו מבולבל יחד ולכן אנחנו רואים עד כמה שמצד אחד בגלל זה אנחנו מתפתחים, אבל מצד שני, בגלל זה אנחנו כל הזמן טועים וסובלים

טל: אז מה בעצם הכוח ההתפתחותי שיש בדמיון, למה זה גורם לנו להתפתח?

אני מתאר לעצמי את המצבים הבאים, הרצויים והלא רצויים ואז אנחנו נמצאים במאבק בינינו שלכל אחד יש האמת שלו. ולא שהם משקרים זה לזה האנשים, לא. אלא כל אחד באמת עומד על שלו ונראה לו שזה כך והוא אומר את זה בלב שלם. לא שהם כמו הפוליטיקאים שצריכים כך להגיד, אלא אני מדבר על אנשים שכל אחד רואה את האמת שלו.

זה בדיוק כוח הדמיון, מפני שהם אחר כך יכולים להראות אחד לשני את העובדות בשטח ואנחנו רואים עד כמה שכל אחד הופך את העובדות האלה ומשנה אותן, מפרש אותן בצורה שקרובה לו.

אורן: מה הדמיון יוצר בי, מחשבות או רגשות?

הדמיון זה עניין רגשי, כמו שבכלל בן האדם הוא רגשי. אבל מתוך הרגש זה מגיע לשכל ונותן כבר הצדקה למה שאני מרגיש, למה שאני רוצה שיהיה, והאדם לא כל כך מבדיל. אני רוצה שיהיה כך וכך, ואז כל המוח וכל השכל שלי וכל הכוח שלי וכל עצמת החיים והסביבה והכול אני מחבר, כדי להוכיח שמה שאני מדמיין זה יתקיים באמת.

אורן: כשאני מתחיל לדמיין, מה בדיוק קורה לי? אתה יכול לתאר את זה, לפרוט את זה לפרטים?

עתיד.

אורן: מה קורה בי עכשיו?

אני בונה לעצמי את הצורה העתידה.

אורן: ואיפה היא נמצאת?

לעומת הצורה הנוכחית, והיא נמצאת אצלי במוחא וליבא.

אורן: איפה?

במוח ובלב.

אורן: אז איך התהליך הזה נוצר?

כי אני רוצה שזה יקרה.

אורן: ממה מתחילים.

מתחילים ממה שיש לי עכשיו. בצורות הפשוטות, ואני רוצה שיקרה משהו מסוים בעתיד.

אורן: למה דווקא אותו אני רוצה?

אני מתאר לעצמי את העתיד בצורה הנוחה לי. כי בתוך האגו שלי הצורה הזאת היא כדאית.

אורן: מכאן זה מתחיל.

כן.

אורן: עכשיו, מה נוצר בי? התמונה הזאת איך היא נוצרת?

התמונה העתידה הזאת נמצאת בהפרש מהתמונה הנוכחית. ואז אני יכול למשוך לכאן כל מיני כאילו עובדות, כאילו חוקים, כאילו סיבות שזה יקרה באמת.

אורן: איפה אצלי נמצאת התמונה הזאת שדמיינתי?

במוח ובלב.

אורן: ומה קורה איתה עכשיו, אחרי שייצרתי אותה שם, דמיינתי אותה?

אני רוצה שהיא תתקיים.

אורן: אז יש את התמונה שבה אני נמצא עכשיו. עכשיו יצרתי בתהליך הזה שתיארת, בשתי הדקות האחרונות את התמונה שאליה אני רוצה להתקדם, שאני רוצה שתקרה.

כן. או שאני לא רוצה להתקדם, אני רואה את זה כמלחמה, כמשהו מפחיד. אבל אני מדבר על זה ואומר ש"אנחנו נמצאים לפני זה". ואז אני מוציא עובדות שמדברות בעד זה.

אמנם הרצון שלי שזה לא יקרה, אבל זו עובדה.

אורן: הבנתי. זאת אומרת, זה לשני הצדדים.

כן.

אורן: אמרת קודם שלבעלי חיים אין את יכולת כזאת, לדמיין תמונה עתידית.

לא. הם חיים בהווה.

אורן: אז מה התפקיד של הדמיון, עכשיו הבנו קצת יותר איך הוא עובד בהתפתחות של האדם? למה רק האדם קבל את כוח הדמיון?

כי האדם מתפתח. והבהמה לא מתפתחת.

אורן: אז מה תפקיד הדמיון?

הבהמה חיה בדיוק לפי ההווה. ולכן כתוב עליה "בהמה לא טועה".

אורן: והאדם?

האדם מדמיין לעצמו את העתיד, ורוצה כביכול לחיות, להגיע לעתיד, ולכן הוא תמיד טועה.

אורן: אז למה ניתנה לו היכולת הזו?

כדי להתפתח. כדי להביא לעצמו דמיון יותר ויותר נכון מהשטח. לא מהשטח הדמיוני, אלא מהשטח הפרקטי, המציאותי.

אורן: אז מצד אחד הדמיון הוא מנוע של התפתחות, מצד שני הוא גורם לטעויות.

הוא דחף להתפתחות לא מנוע.

אורן: דחף להתפתחות?

כן.

אורן: מצד שני אתה אומר שדווקא בגלל יכולת הדמיון אנחנו טועים?

כן.

אורן: אז כאילו מה, יש לו שני צדדים למנגנון הזה?

יש לו שני צדדים, אבל זה עדיין לא הצד הנכון. כי אם אני בדיוק קובע לאן אני צריך להתפתח ואני לומד שכל ההתפתחות שלנו תלויה בגילוי הכוח העליון, אז אני צריך להתפתח על ידי חיבור חברתי.

אורן: אתה יכול להסביר מה שאמרת עכשיו?

כן. ואז יוצא שאני לא צריך ללכת לשום דמיונות, אלא לממש אותם בצורה עקבית, ישרה, ומציאותית שנמצאת לפני.

טל: מה הקשר בין דמיון למציאות? זה שאנחנו מדמיינים משהו זה משפיע על המציאות, יש לזה כוח?

משפיע על המציאות?

טל: האם יש קשר בין מה שאני מדמיינת לחיים שיהיו לי בעקבות זה?

לא, זה הכול נמצא בדמיון שלי, ממשיך שם ולא יותר מזה. זה לא שהדמיון שלי בונה משהו.

טל: הוא לא בונה?

לא.

טל: כי אמרת, כשאני מדמיינת את המצב הבא שלי, את העתיד שלי, זה עוזר לי להתקדם כל פעם למצב חדש.

על איזו רמה אנחנו מדברים, על זה שאני עושה פסל משיש?

טל: יש כל מיני רבדים. אדם רוצה להצליח בחיים, רוצה שיהיה לו טוב, רוצה לרזות, רוצה להיות בריא.

זה משהו אחר. ברמה הגשמית אין שום בעיה לדמיין צורות עתידיות, שכך אני רוצה להיות, וללכת ולממש אותן. יש לך מלא פרסומים, "בואי אלי ותקבלי את זה ואת זה, ויהיו לך שינויים בחיים".

טל: האם עצם זה שדמיינתי את המצב הרצוי, יעזור לי להתקדם אליו באיזו צורה?

כן, זה יעזור, זה יבנה בך תהליך של התקדמות לאותו מצב. אבל שוב, הדמיון כאן עובד במישור הגשמי, שכל התהליך הוא ברור, השאלה אם את יכולה לממש אותו. או חוסר כסף או חוסר זמן, אני לא יודע, אבל בעצם הכול לפני האדם. זה במישור הגשמי, לשנות את עצמו עד כמה שניתן.

אורן: אני רוצה להוסיף לדיון עוד מושג, של זיכרון. עד כה דברנו על דמיון, מה ההבדל בין זיכרון לבין דמיון?

את הזיכרון אני צריך כשומר נתונים, כדי לארגן את המצב הנוכחי, לדמיין את המצב הבא הרצוי או לא רצוי, ולראות איך אני מתקדם אליו, או מונע אותו ממני.

אורן: אז אלה שני איברים במנגנון אחד, או שזיכרון ודמיון הם שני מנגנונים נפרדים?

לא, זיכרון זה מה שקיים בתוכנו. וכשאנחנו רוצים, אנחנו משתמשים בו כדי לבנות את הדמיון.

אורן: האם יש אנשים שהם לא מסוגלים לדמיין, שהיכולת הזאת נשללת מהם?

כן, יש כאלה שיותר קרובים לטבע הפרימיטיבי והם לא נמצאים כל כך ביכולת לדמיין.

אורן: אם הייתי שואל אותך, מה התפקיד של הדמיון בחיים שלנו, למה קבלנו יכולת דמיון, מה היית עונה לי?

כדי להתפתח.

אורן: אז איך היית מאפיין אנשים שיש להם דמיון מפותח, מה מיוחד בהם שדווקא להם יש דמיון מפותח?

זה תלוי לאיזה כיוון להתפתח, זה יכול להיות לכיוון רע או לכיוון טוב. זה יכול להיות לעצמם, או לאנשים אחרים, הכול תלוי באיזו רמה הם רוצים להתפתח, באיזה אופן.

טל: אז נדבר באמת איך אפשר להשתמש בדמיון בצורה הכי טובה, הכי מקסימלית, כדי להשפיע על החיים שלנו לטובה?

קודם כל אני צריך לבדוק מה היא מטרת החיים הנכונה ביותר, לדמיין אותה, לייצב אותה. בשביל זה יש ספרים, יש דעות של אנשים חכמים שיכולים לספר לי על הצורה העתידה הזאת. ואז בהתאם לזה אני מתאר את זה לעצמי, ומהתיאור הזה, ובפער בין הנוכחי המצוי לבין הרצוי, אני בונה את הדרך, הכוחות, מה עוד חסר לי כדי להשיג את המטרה.

אורן: ואיפה נכנס פה הדמיון בתהליך הזה?

הצורה העתידה שאני בונה לעצמי, היא נבנית על ידי הדמיון.

טל: האם הצורה העתידה שאני מדמיינת, זה רק כדי לעזור לי אחר כך לעשות פעולות, כמו שאמרת עם כסף, עם כוחות גשמיים כדי להשיג את המטרה, או שעצם המחשבה, עצם השימוש בכוח הדמיון, מקרב אותי כבר למצב הרצוי?

הוא גם מקרב. אם אנחנו מדברים על רצון חזק של אדם, הרצון של אדם בעצמו בונה. ולכן כוח הדמיון הוא חשוב מאוד וצריכים לפתח אותו כמה שאפשר. אבל יחד עם זה, צריכים להשתדל ולהיזהר שהוא לא יהיה מנותק מהמציאות. זאת אומרת, כשאנחנו פועלים בכוח הדמיון, שיהיה באמת אפשר לממש אותו.

טל: איך עושים את זה, איך באמת מדמיינים דברים מציאותיים כמו שאתה אומר?

זאת כבר בעיה גדולה מאוד. האדם צריך לסמוך את עצמו על החכמים, על המורים, וללכת אחריהם.

טל: כדי שיהיה יותר ברור על מה מדובר, מה בעצם קורה כשאדם מדמיין את המטרה הזאת שאתה מתכוון אליה, לאן הוא בעצם מכוון את עצמו?

האם את מדברת על מטרה רוחנית או גשמית? אני כל הזמן נמצא כאן בדילמה, על איזו רמה אתם מדברים איתי?

טל: אנחנו רוצים את המקסימום, את הכי טוב שאדם יכול להגיע אליו.

אין מקסימום, אין דבר כזה, כי אני עובד עם כלים שונים לגמרי. אם אני מדמיין מטרה רוחנית, אז מה היא המטרה הרוחנית, באיזה כלים היא מתגלה, מה אני צריך כדי לגלות אותה. אלה כלים אחרים, מטרה אחרת, אמצעים אחרים, הכול שונה מכל מטרה גשמית. כל המטרות הגשמיות הן אותו דבר, וכולן בניגוד להשגת המטרה הרוחנית.

טל: אז איך משתמשים בכוח הדמיון כדי להגיע למטרה הרוחנית?

למטרה הרוחנית הייתי אומר, אנחנו צריכים קודם כל לכתוב כמה פרטים על מה היא המטרה הרוחנית, שזה השפעה, אהבה, יציאה מעל האגו, חיבור לאנשים אחרים, לרצונות לקבל שלהם, כדי למלאות אותם, ודרכם להגיע לגילוי הבורא ולדבקות בבורא. אז יש לי כאן איזו דרך, שלבים ברורים, אולי לא ברורים לי בדיוק עכשיו, אבל במשך הזמן, בדרך אני צריך לברר אותם. זה מה שצריכים לעשות.

טל: אז מה המקום של הדמיון בתוך התהליך הזה?

המקום של הדמיון הוא, שאני תמיד צריך לעבוד עם המצב שאני נמצא בו עכשיו, ועם המצב הבא בדרך. ואני צריך למשוך את עצמי, לדחוף את עצמי לאותו מצב הבא.

אורן: ואיך הדמיון עוזר לי בזה?

איך אני אתקדם בלי דמיון? אני לא רואה שום מצב רוחני עתידי. איך אני יכול? רק על ידי הדמיון אני מתאר אותו לעצמי.

אורן: תפרט, מה אתה מדמיין?

אני מדמיין כמה אני צריך להיות באהבת הזולת, בחיבור עם הזולת, ביציאה מעל האגו שלי. על ידי זה אני מתחיל להתקרב לכוח העליון ומתחיל להרגיש אותו לפי חוק השתוות הצורה. כול זה בינתיים דמיוני.

אורן: ואז, כתוצאה מהדמיון הזה מה קורה?

אני עובד על זה.

אורן: על התמונה שדמיינת? מה זה אומר ש"אני עובד על זה"?

מה זאת אומרת? איך אני אחרת אתחבר לזולת?

אורן: ואז מה קורה? דמיינת בשלב הראשון. אחר כך אתה הולך לעבוד על זה, שזה כבר לא בדמיון, כי אתה הולך לעבוד על זה בפיתוח יחס מתקדם יותר ויותר לזולת. ומה עכשיו השלב הבא?

איך אני יכול לפתח משהו אם אני לא מדמיין את הפעולה.

אורן: הבנתי. זה השלב הראשון לדמיין את זה ואחר כך לעבוד על התמונה הזאת, ולנסות לממש אותה.

כן, שהיא מהדמיון תהיה מציאותית.

אורן: ולאן זה מביא אותי?

לתמונה הבאה שממנה אני מפתח את התמונה הבאה וכך הלאה.

אורן: הדרך של התפתחות האדם היא לדמיין את המצב המתקדם יותר שלו ואז כשיש לו את התמונה הזאת, הוא מתאמץ לממש אותה בפועל. כמו שמטפסי הרים עם שתי יתדות, שני מקלות, ככה אני מדמיין. בלי הדמיון לא יהיה לי מובן מה אני צריך לעשות כדי להתפתח.

אם כך, יהיה נכון לומר שכוח הדמיון ניתן לאדם כדי לקדם אותו יותר ויותר, ללא גבול בעצם. הדמיון מוגבל באיזו נקודה מסוימת?

לא.

אורן: תמיד האדם יכול לדמיין יותר?

בטח.

אורן: מה התכלית של זה לסיכום?

אין סוף.

אורן: אז מה אני צריך לדמיין בטופ של הטופ?

המצב שהוא למעלה מכל דמיון. המציאות שנקראת "עולם אין סוף".

אורן: מה זה?

שכל דבר שאני ארצה אני אוכל גם לממש.

אורן: במה זה תלוי?

זה תלוי בכוח הדמיון וביכולת שרכשתי, בשני הדברים האלה יחד. דמיון בלתי מוגבל ויכולת לממש אותו בצורה בלתי מוגבלת.

אורן: למה אני לא יכול לדמיין בצורה בלתי מוגבלת עכשיו?

אתה אפילו לא יכול לתאר מה זה. מה אתה מדמיין? סך הכול את החיים האומללים והקטנים שהם קצת יותר טובים.

אורן: ואם הייתי מצליח לדמיין יותר, הייתי מקבל יכולת של מימוש יותר?

בטח. אבל זה כמו ילד שמדמיין מטוס, אנייה, הר של ממתקים, סך הכול.

אורן: זו תובנה מאוד מעניינת מה שאמרת עכשיו. שכאילו יכולת הדמיון שלי היא מוגבלת בהתאם ליכולת המימוש העתידית שלי?

הם קשורים זה לזה, ודאי.

אורן: זאת אומרת, מי שמקבל יכולת לדמיין מצבים יותר ויותר מתקדמים ומפותחים, הוא מקבל בעוד רגע גם את האפשרויות לממש אותם?

בטח. זה כמו בן אדם שאין לו בית ולא אוכל, כלום, ושואלים אותו "מה אתה רוצה בחיים?" "אני רוצה שתמיד תהיה לפני ארוחת צהרים" זהו. "זה מה שאתה רוצה?" "כן". כי בשבילו זה הכול. אם זה אדם מפותח הוא רוצה ארמונות, מטוסים, את העולם. אם זה אדם עוד יותר מפותח, הוא רוצה עולמות.

אורן: למה הטבע נתן לאדם דמיון?

כדי שעל ידי הדמיון הוא יתקדם למצב שהוא מעל כל הדמיון.

(סוף השיחה)