חיים חדשים

תכנית 1103

התפתחות היהדות: תקופת אברהם

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 2.4.19 – אחרי עריכה

אורן: נושא התכנית שלנו היום הוא התפתחותה של היהדות. את היהדות אנחנו מכירים כבר אלפי שנים, מסתבר שלאורך ההיסטוריה היא החליפה כל מיני צורות, עברה כל מיני התפתחויות, ננסה להבין איך הכל מתפתח ומוליך אותנו אל חיים חדשים.

ניצה: המסע שלנו היום יעבור דרך כל מיני תחנות בהיסטוריה של העם היהודי, תהליכים שהעם הזה עבר, מצבים שהשתנו וכתוצאה מזה גם איך היהדות לבשה צורות שונות בהתאם למצב של העם, בהתאם לתנאים שהיו באותה תקופה. כשאנחנו מסתכלים על היהדות אנחנו, לפחות כך ההיסטוריונים עושים, מחלקים אותה לכמה תקופות, אני אתן קודם כל הקדמה על התקופות ואחר כך נתמקד.

אז נוהגים לחלק אותה לתקופה המקראית, העת העתיקה, התקופה של האבות, אברהם, יצחק, יעקב, אותה תקופה שבה בעצם התחיל להתהוות העם היהודי. אחר כך מסתכלים על התקופה של העם מהרגע שהוא קיבל את התורה. קיבל את התורה, מעמד הר סיני, אחר כך עלה לארץ ישראל. התקופה של בית המקדש הראשון, בית המקדש השני. והתקופה הבאה היא התקופה של אחרי החורבן, אחרי בית המקדש השני, יציאה לגלות, התקופה שבה העם היהודי נמצא במשך אלפיים שנה בגלות וגם שם עובר כל מיני שלבים ותהליכים עד שמתחילה התעוררות מסוימת. ותקופת ההשכלה היהודית, היהדות החילונית, והעלייה לארץ, ההתיישבות, עד היום.

אז בעצם יש מהלכים שהעם הזה עובר משך כל ההיסטוריה שלו והוא כל פעם משתנה, לפחות למראית עין, זה כל פעם משתנה ולובש צורה אחרת, עד שלפעמים אנחנו שואלים את עצמנו מי אנחנו בעצם? מזה שלבשנו ופשטנו צורות רבות אפילו הזהות שלנו לא כל כך ברורה לנו. לכן אנחנו רוצים להתחקות במסע הזה דרך נקודת המבט המיוחדת של המקובלים, כיצד הם ראו את התהליך שעבר העם היהודי.

נתחיל בשלב הראשון, ההתהוות. איזה רצון ראשון שמתעורר באדם מסוים ומתחיל לברר איזו שאלה. נזכור שעד אותה התקופה של אברהם הייתה אמונה פגאנית. מה זה אמונה פגאנית? זו אמונה באלילים רבים, אל הגשם ואל הרוח ואל השמש וכן הלאה. לכל כוח מסוים, לכל תופעה, בטבע יש איזה אל ומתפללים אליו. פתאום מתעורר אדם אחד ואומר "רגע, יש משהו אחר".

זה לא ממש כך.

ניצה: לכן נראה מה באמת קרה באנושות שפתאום מעורר איזו מחשבה אחרת באדם.

כל מה שקורה קורה מתוך האדם, שהוא מתחיל להתייחס אחרת לסביבה, הוא מתחיל לזהות בסביבה תופעות חדשות. את התופעות החדשות שהאדם מזהה הוא מזהה מתוך הרצון שלו שמתפתח ולכן הוא מרגיש תופעות חדשות. התופעות האלה אולי היו קודם, מי יודע מה נמצא סביבנו, אלא אנחנו מגלים אותן לפי הרצון שלנו, לפי החיסרון שלנו, שמתפתח.

ולכן זה שאברהם באמת התחיל לחשוב על אל אחד, כוח עליון אחד, שכולל בתוכו את כל יתר הכוחות אליהם היו משתחווים כל הבבלים בתקופתו, והוא דווקא תמך בהם, הוא יצר פסלים וכל מיני דברים, הוא בעצמו היה כך, מעורב בזה מאוד, אבא שלו, תרח, והוא היו כוהני דת שבאמת השתחוו להרבה מאוד פסלים.

קודם כל בבל דאז הייתה בעצם המקום של כל האנושות, אחר כך כולם התפזרו. וכל העולם המודרני בא משם. ולכן הוא טיפל בכל האנשים שרצו להתפלל, רצו להבין, רצו להרגיע את עצמם, להרגיע את הכוח העליון שיהיה כלפיהם יפה וטוב, כמו שהאדם רוצה מעצמו, כך הוא מחונך, מכוון, בצורה הטבעית .

ניצה: למה הם חיפשו קשר עם הטבע, עם הכוח העליון?

הרגישו שהם תלויים בו מתוך האגו.

ניצה: זאת אומרת, הם הרגישו שהם תלויים ומתוך זה הם רצו בעצם להיות בקשר עם הכוח עליון.

כן, לכן אנחנו רואים את זה בכל האזורים בעולם, אחר כך זה התפתח לכל מיני כיוונים שונים. מפני שזה דבר לא ידוע, מעליי, פתאומי, שלא נמצא בשליטתי ולכן אני רוצה באיזו צורה להיות איתו בקשר טוב.

ניצה: קשר טוב. לא סתם קשר, שלא יכעס עליי.

לכן התפתחה מערכת ממש גדולה, שיש כהני דת, לכן אברהם ואבא שלו כנראה הרוויחו טוב מכל הדברים האלה, קיבלו כסף, מכרו פסלים וכן הלאה, זה היה דווקא טוב, מבחר גדול, זה לא כמו היום, אתה מחשיב את הכוח העליון של הרוח? בבקשה, יש לך את זה. אתה גשמי? בבקשה. יש לך את זה, לכל אחד יש את מה שהוא רוצה וגם לפי המחיר שלו. זה עסק טוב.

אבל כשבני האדם, הבבלים, התחילו להתלונן על זה שהם רבים זה עם זה, על זה לא הייתה תשובה. לא היה פסל כזה שאחראי על מריבה. והמריבות האלה בעם פתאום התחילו בתקופת אברהם בצורה כזאת שהוא לא ידע מה לענות להם, העם פשוט התחיל להתייחס רע אחד לשני. לפני זה היו מתייחסים זה לזה יפה וטוב, בצורה כזאת פסטורלית כמו בכפר, ופתאום היחסים נעשו מאוד מאוד קשים, כל אחד דורש מהשני ולא מרוצה מהאחר וכן הלאה. כל הטענות האלה הגיעו לאברהם ולא היה לו מה לענות על זה. ממש. ואז יצא כך שהוא חיפש מה לעשות, "איזה פסל אני יכול לבנות".

ניצה: איזה אל אחראי על הקשרים בין אנשים.

כן. אולי אפשר גם להרוויח מזה, להצליח מזה, כולם מגיעים מהצורה האגואיסטית. הוא הבין שישנו כוח מיוחד שהוא לא רוח וגשם ושמש ואדמה או איזה כוח רע אחר בדמות של איזה שד או משהו אחר, אלא יש כאן כוח מאוד מיוחד, שהכוח הזה לא נמצא מחוצה לנו כמו כל כוחות הטבע, אלא נמצא בנו, בתוך בני האדם. קודם לא ראינו את הכוח הזה ועכשיו פתאום הוא גילה, "בך יש את הכוח הזה, זאת הסיבה, וגם בו ובו. אנחנו צריכים להשתחוות לכוח הזה שגדל, שנקרא האגו שלנו, שאני רוצה לשלוט על אחרים, שאני רוצה להזיק לאחרים, שאני נהנה עד כמה שאני יותר גדול מאחרים ועד כמה שאני מסוגל ומוכן לעשות להם רע". כך הכוח הזה מחייב את האדם, "אני רוצה "להוציא להם את העיניים" על מה שיש לי, אני רוצה שיכבדו אותי, שיאהבו אותי. למה? בלי "למה" מפני שאני זה אני. אני קרוב לעצמי, אני מחשיב את עצמי, אז גם הם צריכים כך להחשיב אותי. אבל לשלם, לא, לא רוצה לשלם להם אפילו על זה".

זאת אומרת, האגו שלנו הוא כוח בלתי גבולי, הוא ממש דורש מאיתנו לשלוט על כל העולם. וכך אברהם גילה. הוא גילה את הכוח הרע הזה שבטבע, לפני זה הם היו כמו חיות, חיו עם הכבשים שלהם, עם הדגים, בכל זאת היו מים ודגים יפים מאוד, הם חיו בצורה פשוטה, אבל היה להם הכול. ממש מקום מאוד יפה, מאוד טוב. פתאום התחיל הריב ביניהם עד כדי כך שהם רצו לבנות מגדל שמגיע לשמיים, שקודם לא רצו את זה, אבל "אנחנו נגיע לשמיים", הגאווה כל כך גדלה. הם התחילו לבנות מגדל כזה, אבל לא גמרו אותו, כי התחילו לריב ואז זרקו את הכל.

אז אברהם התחיל לקרוא לעם, שכנגד הכוח הרע, שהתגלה בהם, יש בטבע גם כוח טוב והוא עורך מחקר וחוקר מאיפה זה מגיע ולמה וכן הלאה. הוא הגיע למסקנה וידע שהטבע כולו מאוזן, אם הוא מאוזן בדרגות הקטנות, כמו קודם, שהשתחוו וראו שהטבע מאוזן, איך הטבע לא מאוזן בדרגה כל כך גבוהה שכולם שונאים זה את זה? כי צריך להיות כנגד השנאה אהבה. איך אנחנו מזמינים את כוח האהבה כדי לאזן את השנאה? והוא גילה שזה האדם בעצמו צריך לעשות.

ניצה: מה זאת אומרת, האדם בעצמו צריך לעשות?

הוא צריך להזמין את הכוח הטוב שילחם וישתווה עם הכוח הרע ויתאזן עם הכוח הרע ובין שני הכוחות האלה טוב ורע אנחנו יכולים להתקיים בשלווה.

ניצה: אז למה בעצם הם לא יצרו פסל כזה, אל האהבה, והתפללו לאל האהבה, למה זה לא קרה?

הם לא יכולים.

ניצה: למה?

כי הכוח הרע הזה בא מתוכם ולא בא מבחוץ. למי אני עושה פסל? אני בעצמי פסל. הכוח הרע שנמצא בי עכשיו זה אני, בעצמי הפכתי להיות לפסל הרע. אז מה, אני יעמיד את הפסל הזה לפניי ואשתחווה לפניו? אני כבר ככה משתחווה לרע שבי.

ניצה: כי הוא מנהל אותי בעצם.

כן. עכשיו כל הבעיה ממש הופכת להיות לעבודה פנימית, כי אני צריך כנגד הרע הזה להעמיד כנגדו כוח טוב, איפה אני אקח את הכוח הטוב הזה? ואת זה אברהם התחיל לחקור ואז התגלה לו שבטבע, חוץ מהכוח הרע, חוץ ממינוס, יש גם פלוס, יש גם כוח טוב, רק אנחנו צריכים להזמין אותו בעצמנו וכדי להזמין אותו בעצמנו אנחנו צריכים להראות שאנחנו מוכנים להיות טובים, וסימן לטוב זה שאנחנו מתקשרים זה לזה כמו שזה היה לפני, לפני שהאגו התפרץ בנו.

ואז הוא קרא לאנשים, בכל זאת הוא היה כהן דת, ואמר, "בואו נתקן את המצב, אנחנו לא ניתן ליחסים הרעים האלו בינינו לשלוט ולהרוס את החברה ואת המשפחות והכל". באו אליו אלפים ומהם הוא הרכיב את הקבוצה שקרא לה ישראל, היא מכוונת לישר א-ל, לכוח הטוב הזה. והם למדו יחד, "איך אנחנו צריכים להתחבר כדי להזמין עלינו את הכוח הטוב שיתעורר בנו, בתוכנו, ויאזן בנו את הכוח הרע כך שבין הטוב לרע האלו אנחנו יכולים להתקיים בשלווה". זה מה שהוא עשה עם הקבוצה הזאת שהרכיב. הם היו הרבה אנשים שהיו מוכנים לעשות את זה, כי המצב היה נורא. הוא עשה את זה וכולם ראו שהוא מצליח, אבל לא לכולם היו מספיק כוחות לגשת אליו, כדי להתגבר, להתחבר וכן הלאה, לכן הם לא באו.

ניצה: מה זה נקרא שהוא "הצליח", הצליח בקבוצה שלו?

כן, בקבוצה.

ניצה: מה קרה בתוך הקבוצה שלו, היחסים השתפרו?

היחסים השתפרו. "על כל פשעים תכסה אהבה", זה מה שהוא לימד אותם, ואהבת לרעך כמוך וכולי. הוא אמר, "אנחנו משתחווים לכוח הטוב, רק כלפיו, ולא לכוח הרע חס ושלום. כל אלה שישתחוו לכוח הרע, כל מי שלא רוצה להגיע אלינו, זה עניינם, אבל אנחנו נשתחווה רק לכוח הטוב." מה זה "הכוח הטוב"? חיבור, אהבה, בינינו, הדדיות, עזרה וכן הלאה.

ניצה: יש תפיסה אנושית מסוימת שאומרת, הוא הצליח להפיק איזה כוח מיוחד מהטבע, קוראים לו כוח האהבה, והם מצליחים לחיות בשלום ובאהבה ביניהם.

אז מה?

ניצה: זה לא משהו שיוצר גם איזו קנאה?

לכן הוא היה צריך לברוח משם, זאת הסיבה. הוא לא חשב לברוח משם, אבל כולם התחילו להתנפל עליו ועל הקבוצה שלו, לכן הם החליטו שהם עוזבים. הם יצאו מבבל והתחילו לנוע לארץ כנען, למקום הזה שנקרא ישראל. זאת התקופה הראשונה.

אורן: כשאנחנו שומעים בתולדות הימים של האנושות על אברהם, נהוג לשייך לאברהם את תחילת המונותאיזם. איך זה מתפרש בתפיסה שלך?

זה מאוד פשוט עכשיו, הוא אומר, "תפסיקו להתפלל לרוח, לגשם, ולכול היתר, כל זה תלוי בנו, איך אנחנו מאזנים את הכוח הרע והכוח הטוב." אם אנחנו משתחווים לכוח הטוב, מכירים בכוח הטוב שהוא שולט והכול טוב, לכן אנחנו קוראים לו "טוב", איפה הכוחות האחרים האלה, גם הם כוחות הטבע? הכוח הזה הוא לא כוח הטבע, כוח הטוב, הכוח הרע הזה, כמו שאנחנו מגלים עכשיו, זה כוח בדרגה האנושית, הוא לא בא עם הרוח, עם השמש, עם הגשם, עם משהו שהוא סביבנו בטבע הגשמי, אלא זה כוח שממש חי בתוך בני האדם, בלבד, ונמצא לא רק בבני אדם, אלא גם בין אדם לאדם.

אורן: כשאומרים "כוח אחד", מהו הכוח הזה?

כוח הרע שמרחיק בני אדם זה מזה וכוח הטוב שמקרב בני אדם זה לזה.

אורן: אז זה שני כוחות?

שני כוחות.

אורן: אז למה אומרים שאברהם הביא אמונה באל אחד, בכוח אחד?

לפני מי להשתחוות, את מי לכבד, למי להתחבר, למי לפנות, להתקרב? לכוח אחד, החיובי, שמביא חיבור בין בני אדם לכול מיני כוחות.

אורן: עד אברהם אנשים השתחוו לכול מה שהם ראו סביבם.

אבל ביניהם הם היו די מחוברים, כי הם היו באגו, ברצון לקבל, מאוד קטן, הם היו כמו הכפריים, ככה הכול נוח וטוב. גם היום אתה עוד יכול לראות כאלה מקומות.

אורן: ואז הם מרגישים תלות מאוד גדולה באיתני הטבע, הרוח, הגשם, הים, התבואה, כל מה שיש סביב האדם.

כן. רק עם זה הם היו צריכים להסתדר.

אורן: ואלה נחשבו לאלים השונים, הכוחות השונים של הטבע, איתני הטבע, שלהם אנשים התפללו, עבדו וכן הלאה, בתפיסה הכי טבעית ופשוטה.

נכון.

אורן: זה היה עד תקופת אברהם. בא אברהם ואומר, "תשמעו חברים, בואו נתחיל להפנות את המבט פנימה, לתוך הלב, לתוך הראש שלנו, להתחיל לראות מה מתחולל, לא רק סביבנו בטבע, אלא גם בטבע הפנימי שבנו". ואז הוא מזהה קודם כל שמתעורר בתוכנו, בתוך האדם, כוח מאוד שלילי שאתה קורא לו כוח אגואיסטי, שגורם לפירוד, לשנאה, לריחוק, למאבקים, לגאווה, כמו שאמרת קודם, לרצון לשלוט ולנצל זה את זה. וכנגדו אומר אברהם, וזה החידוש הגדול שלו בתפישה האנושית, שאנחנו יכולים לעורר כוח מאזן, כוח חיובי, כוח טוב, ודווקא אליו צריכים להשתחוות.

כן.

אורן: הכוח הזה הוא חלק מאיתני הטבע, נמצא סביבנו? איפה הוא קיים, לאן אברהם מכוון את האדם בעצם?

בתוך האדם. הוא לא נמצא מחוצה לאדם, אלא הוא נמצא בתוך האדם.

אורן: אז מה התפישה הזאת של אברהם, זאת בעצם המהפכה שהוא עושה בתפישה האנושית?

כן. כי הוא אומר שהכוח הזה, "הרע והטוב", קיימים בתוך האדם ואנחנו צריכים לעורר את הכוח הטוב ולשם זה מתגלה בנו גם הכוח הרע. בגלל זה הוא מתגלה.

אורן: מה הקשר, למה הכוח הרע צריך להתגלות?

כדי שאנחנו נגלה כנגדו את הכוח הטוב ונאזן ביניהם.

אורן: ומה זה אומר "להשתחוות לכוח הטוב"?

שהוא הכוח שמסדר את כל האנושות בצורה הנכונה. והכוח הרע מתגלה אך ורק כדי שאנחנו נגלה את הכוח הטוב ונשליט אותו כל כולם.

אורן: הכוח הטוב הזה, שאותו אנחנו צריכים לגלות לפי התפישה של אברהם, הוא ה"אלוהים" של אברהם?

אתה יכול להגיד שזה אלוהים.

אורן: אז החידוש שאברהם הביא למודעות של בני האדם זה שאנחנו בעצמנו צריכים לעורר את הכוח הטוב הזה?

כן. הכוח הטוב לא מתעורר לבד, אלא הכוח הרע דוחף אותנו לגלות את הכוח הטוב, לכן זה נקרא "עזר כנגדו".

ניצה: הרי גם קודם הם "כאילו" התפללו, העלו זבחים, קורבנות, לכל מיני אלים.

לא לכוחות האנושיים שבתוך בני אדם. מה שהביא אברהם והסביר להם זה שכל הכוחות נמצאים בתוך האדם, כוח הרע נמצא בתוך האדם וכוח הטוב נמצא בתוך האדם ולכן אנחנו צריכים לעורר את הכוח הטוב כנגד הכוח הרע. הכוח הרע מתגלה אצלנו כל הזמן, יש "מנוע" כזה שכול הזמן מסובב ומסובב אותנו כך, ככה אנחנו מגלים את עצמנו יותר ויותר רעים, דורסניים, אחד כלפי השני, ואת הכוח הטוב אנחנו צריכים לגלות בעצמנו. הוא נמצא בנו, אבל אנחנו צריכים להזמין אותו, לגלות אותו ולהוציא אותו "ככה בכוח", שיעמוד נגד הכוח הרע, ואז בין שני כוחות האלה נמצא את שלוות החיים.

ניצה: מה ההבדל במהות העבודה? בחברה הפגאנית היו עושים כל מיני טקסים, פולחנים, מקריבים קורבנות, מתפללים לאל, עושים איזו פעולה טקסית משותפת. אם הייתי מסתכלת עכשיו על אותה קבוצה של אברהם שמתחילה לעשות עבודה אחרת, איזה סוג של עבודה היא עושה, למי היא מתפללת, מה ההבדל בין העבודה הזאת לעבודה הקודמת מבחינה רוחנית?

קודם הוא היה בדרגה כמו כל הבבלים, הוא גילה שכולם תלויים בטבע ובזה הם לא היו יותר גבוהים כל כך מהחיות. אם החיות תלויות בטבע, גם בני האדם תלויים בטבע, כי הם בדרגת החי. אבל זה הכול כל כך לא מועיל לחיים לעומת מה שמתגלה בכוח המריבה, כוח הרע שביניהם, שכל יתר הדברים פשוט לא נראים. והם קיימים בתוך האדם, זה מה שהוא אומר, הוא לא אומר, "בואו נשתחווה עכשיו, נבנה פסל, כי הכוח הזה נמצא מחוצה לנו", לא, חס ושלום, אין פסלים, הוא הרס את כול הפסלים. אנחנו צריכים להשתחוות לכוח הטוב שיתגלה בנו ולשים לב לכוח הרע שבנו, כי אין חוץ מהאדם שום דבר שנמצא בו הכוח הרע ויכול להתגלות בו הכוח הטוב.

זו מהפכה מאוד גדולה, זו לא הסתכלות החוצה, אלא ממש פנימה, שהאדם צריך להשתנות. שאני לא יכול לקנות בכסף איזה פסל ולשים אותו על מדף ואז אני רגוע, או לשלם למישהו כסף, אלא אני בעצמי צריך לגלות את הרע והטוב שבי, לאזן ביניהם ולהתקיים ביניהם, פה נמצאת הבחירה החופשית של האדם. זאת התקופה של אברהם, המעבר באמת מאמונה בהרבה אלים חיצוניים לאמונה באל אחד הפנימי שבתוך האדם, שאדם נכלל משני הכוחות הללו.

ניצה: והאל הזה שנמצא בין בני האדם, בתוך בני האדם, הוא בעצם עליון גם כלפי האלים החיצוניים של הטבע.

כן, וודאי. אנחנו גם מפסיקים לשייך להם איזה ייחוס, אין שם שום דבר, כי הם כוחות הטבע, ועל ידי זה שאני מסתדר עם הכוח הזה של הרע והטוב, כל יתר הדברים נמצאים תחתיו.

הוא ממש עשה מהפכה גדולה מאוד. ולכן זה נקרא "מונותאיזם", שזה נמצא בתוך האדם בלבד. ולא כמו שחושבים, עכשיו יש לי פסל אחד גדול במקום אלף פסלים קטנים.

(סוף השיחה)