חיים חדשים
שיחה 1132
מה מיוחד באהבה זוגית?
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .02.07.19 – אחרי עריכה
אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על אהבה זוגית. אהבה זה משהו שאנחנו מכירים בכל מיני צורות בחיים, אבל מיוחדת מכולן היא האהבה הזוגית. ננסה להבין למה, לאן זה אמור לקחת אותנו בדרך לחיים חדשים.
יעל: מאז ומתמיד בכל מדיה אפשרית, בספרות, בתיאטרון, בסרטים, בטלוויזיה, האהבה הזוגית תופסת מקום מאוד מאוד משמעותי, בין אם היא מתמסדת אחר כך, בין אם היא לא מתמסדת. האהבה עצמה יש לה מקום מרכזי בחיים של הבן אדם, ובחיים של האדם המודרני עוד יותר.
פעם הזוגיות בכלל לא היתה קשורה לאהבה, היא הייתה איזו שותפות לצורך הישרדות משותפת, או קיום משותף של האנושות. היום לא, היום האהבה היא העניין, אם יש אהבה אז אפשר להמשיך להיות ביחד, אם אין אהבה אז נפרדים. האהבה הזוגית תופסת מקום יותר ויותר גדול בתוך הכמיהה המאוד מאוד בסיסית של הבן אדם לאושר. היום זה ממש סוג של מפתח לאושר של האדם, כולם מחפשים את האהבה הזאת שתחיה בתוכנו.
ושאלתי הראשונה, כיצד האהבה הזוגית תפסה מקום כל כך מרכזי בחיים של האדם המודרני והפכה להיות ממש אחד המפתחות המשמעותיים לאושר בשבילו?
העניין הוא שהאגו שלנו, הרצון ליהנות והרצון להרגיש את החיים הוא כל הזמן מתפתח והוא מתפתח יותר ויותר מדור לדור.
החיות מרגישות יחס מסוים זו לזו אך ורק [לצורך] הישרדות, או כדי להמשיך את הדור. ואז הן נפגשות לזמן מה זו עם זו, ואנחנו רואים את זה בכל מיני סוגים בעולם החי, וכך הן מקיימות את חוקי הטבע שמקרבים אותן ומחייבים אותן להיות יחד, לקיים מפגש אינסטינקטיבי המחויב לפי חוקי הטבע. אצל האדם זה גם היה כך משך אלפי דורות. אבל לאט לאט מדור לדור, גדל בתוך האדם הרצון ליהנות. לא לקיים את עצמו כמו דומם, צומח, חי, לא בצורה כזאת של אוכל, מין, משפחה, אלא כסף, שליטה, כבוד, מושכלות ותרבות. וכאן האדם מתחיל להתפתח הרבה יותר למעלה ממין החי ומתפתחים בו רצונות ליהנות מהחיים. במין החי זה רצון לקיים את החיים, ואצל האדם זה הופך להיות רצון ליהנות מהחיים.
אם היינו מסתכלים על האנשים שחיו בעבר, "אנשי האדמה" מה שנקרא, הם חיו עם חלקת אדמה, היה להם שם מה שהם צריכים, בית קטן וחיות ליד הבית, והאדם ידע שהוא מתחתן עם מישהי שדומה לו. הוא מקים בית משלו ועוזרים לו לבנות אותו ובצורה כזאת להתקיים. וכך זה היה מדור לדור. אבל כשהרצון לקבל התחיל לגדול יותר, אנחנו כבר לא רוצים בית קטן, אלא בית יותר גדול, וגם יש מקצועות שצריך ללמוד אותם ואז צריכים לנסוע לעיירה ללמוד, ואולי לאוניברסיטה רחוקה, או לאייש משרות מיוחדות ולא רק [עבודת] אדמה.
כשהאנושות התחילה להתפתח, זה מאוד השפיע גם על חיי המשפחה. אני כבר דורש יותר וגם חשוב לי איך אני נראה ואיך היא נראית כלפי כולם וכן הלאה. האגו שלנו כל הזמן גדל מדור לדור, וזה המנוע והמקור של כל השינויים שבנו.
אבל בכל זאת, תמיד היו בוחרים לפי דוגמת המלכים. המלך לא בוחר לעצמו אישה, הוא לא נוסע בכל העולם לבחור איפה זאת שהיא הכי הכי, הוא יודע שהכי הכי יכולה להיות הבת של המלך הסמוך, ואולי היא לא הכי, אבל בוחרים אותה לפי ההיררכיה. זאת אומרת כאן אנחנו כבר נמצאים במצב מיוחד.
זה מעניין מאוד, מתי אנחנו בוחרים בן או בת זוג, לפי מה שאנחנו חושבים? לפי מה שאנחנו רוצים? אני לא חושב שמישהו בכלל עושה את זה. אני ראיתי סרטים, קראתי רומנים, ואני מדבר על בחור או בחורה מהרחוב. אני שומע ומסתכל איך מסתכלים על זה. "אותה אני לא רוצה כי היא ג'ינג'ית, אותה אני לא רוצה כי היא רזה, וההיא שמנה, וזאת קצת מטומטמת, ואצלה זה ככה ואצלו זה ככה ועוד ועוד". זאת אומרת אין לנו כאן מלכתחילה חינוך לבנות זוגיות נכונה.
אני לא גדל כך שבכל פעם אני מעצב בתוכי איזו דמות שאני חושב שאיתה אני רוצה לחיות, אם זה קודם כל הפנימיות, האופי, ההסתכלות, הנטיות, ההרגלים וכולי. וזה תלוי גם איפה היא גדלה ומי ההורים שלה ומה היא רוצה, ואפילו המקצוע, הכול חשוב, ההסתכלות שלה על החיים, על ילדים, על כל דבר. אנחנו לא כל כך בודקים את הדברים האלה, או יותר נכון להגיד, שאנחנו לא מכינים את הילדים שלנו שתהיה להם כבר מהילדות הסתכלות שמתקדמת לבחירת בן הזוג הנכון.
ולכן זוגיות נכונה כמפתח לאושר, שהיה [לנו] כאן עניין לדבר על זה, אני לא מסכים שיש לנו מפתח. אין מפתח. ולכן אם אנחנו נשאל, "האם אתם מאושרים בחיים הזוגיים שלכם?" עם כל הבעיות שיש מהחברה ומהעבודה ומכל הדברים שבזוגיות זה מפריע ומשפיע אבל לא זה העיקר, אני לא חושב שיהיו הרבה אנשים שיוכלו להגיד, "כן אני שמח, אני נמצא עם בת הזוג הנכונה", וההיפך. זאת אומרת יש כאן חוסר הכנה.
יעל: אתה מדבר על המקום של הזוגיות, שזה נושא מאוד מבולבל ומאוד לא פשוט, בטח לא בדור הזה. אני רוצה לשים את הזוגיות בצד ולדבר רק על האהבה הזוגית, אותה אהבה שקיימת, אותה כמיהה לאהבה זוגית, בין אם אחר כך אני ארצה לממש אותה ובין אם אני לא ארצה. ושגם אם הייתה לאדם זוגיות אחת ועוד זוגיות והוא נגיד לא רוצה להתחתן, אהבה זוגית הוא תמיד רוצה.
אני לא יודע אם היא ישנה עדיין, נראה לי שכבר מזמן האנשים לא חושבים על זה, יש בפנים וודאי, אבל לא מחפשים את זה.
קודם כל גם לזה אנחנו צריכים לחנך את בני האדם, לדעת מהי האהבה שיכולה להיות. אהבה היא, כמו שאני זוכר ממורי שאמר כך, "אהבה זאת חיה כמו חית בית, שצריכים יחד לגדל אותה, כל הזמן לטפח אותה, לגדל אותה ולהשקיע בה." זאת אומרת, מלכתחילה אין, אנחנו צריכים לגשת לזה בהנחה שאין אהבה. כי זה יכול להיות אך ורק עד כמה שאנחנו מוותרים זה לזה, לפי זה אנחנו יכולים לבדוק את האהבה, למדוד את האהבה. עד כמה שאני רוצה לוותר מעצמי, לבטל את עצמי כלפי בן הזוג, והוא עושה אותו הדבר גם כן, אבל זו לא חובה מצידו כלפיי. ואז משני הוויתורים האלה, לפחות מצד אחד, אני בונה את האהבה. הקשר שאז יהיה אך ורק תמורת הוויתור שלי, הוא יקרא אהבה.
זו לא אהבה שאני אוהב את השערות, הידיים והרגליים, חס ושלום. זו לא אהבה שהיא יודעת לבשל טעים וטוב, זו לא אהבה שיש לנו איזה נטיות ואנחנו אוהבים אותו הדבר. אלא האהבה מלכתחילה היא לא נמצאת, כי כל אחד אוהב את עצמו, כל אחד נמצא באגו שלו ובאהבה עצמית. ועד כמה שאני מהאגו שלי, כי במאה אחוז כך אני, מוכן לוותר ולתת לה חלק ממנו, שהיא תהייה שם, זה נקרא שבאותה מידה אני נותן מקום לאהבה. זאת אומרת ככל שאני מוותר על עצמי, מבטל את עצמי, במידה הזאת האהבה יכולה להתקיים.
תתארי לעצמך, עד כמה אנחנו צריכים לזה חינוך נכון והכנה, שבני זוג צעירים נגיד, שהם כך מתקשרים, יגיעו למצב שהם ידעו איך הם צריכים להתחיל לעבוד כך ביניהם. זאת אומרת זו ממש עבודה רוחנית למעלה מהרגש והשכל הגשמיים, ההיפך מהאופי של כל אחד, ההיפך מההרגלים של כל אחד, ההיפך מהרצון ליהנות של כל אחד. אלא זה ממש ללכת לקראת הזולת, כי הוא זולת בינתיים, ולהרגיש אותו כבן הזוג בתנאי עד כמה שפתחת, עד כמה שנתת לו מקום בליבך. עד כמה שאני מהלב שלי, שהוא סגור ואגואיסט גדול, נתתי לה מקום שהיא נמצאת שם, ובמקום הזה, באזור הזה בלב, אני דואג רק לה וכבר לא לי.
ההרגשה הזאת שבתוך הלב שלי נמצא מישהו אחר ולא אני, היא נקראת "אהבה". לכן זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". כי קודם כל הייתה לי שם אהבה עצמית, היא נקראת "פשע", ועכשיו במקום לחשוב על עצמי, להרגיש את עצמי, לדאוג לעצמי, נתתי שם מקום לזולת, לבת הזוג, ואז הדאגה אליה היא נקראת "אהבה". זה לא רגש, בכי, לא מדובר על זה, מדובר על דברים שאפשר למדוד, עד כדי כך.
אורן: מה זה אומר לתת מקום בתוך הלב שלי?
הלב שלי זה נקרא, מקום לדאגה עצמית, עלי.
יעל: אתה אומר שזה המצב הטבעי?
זה המצב הטבעי בכל אחד ואחד. איך אני מפנה את הלב שלי ששם יכנס אדם אחר, אישיות אחרת, עם האופי שלה שאני לא סובל נגיד, ועם ההרגלים ועם היחסים וכל מיני דברים, כל מה שיש, לא חשוב. אני נותן ללב שלי ממש להתחלק לשניים, לי ולה, וברור לי אפילו, שאני יכול להרגיש בלב איפה אני נמצא עם עצמי ואיפה היא נמצאת בעצמה, אבל בלב שלי.
יעל: אתה ממש מרגיש את זה כשני אזורים שונים?
מרגיש. זה מאוד מורגש.
אורן: האזור הזה שאני מתחיל לפנות, אני צריך לפנות אותו ולהכניס לתוך המקום הפנוי משהו?
כן, כי בשביל מה אתה מפנה?
אורן: אז ממה אני מפנה ומה אני מכניס?
מדאגה לעצמך.
אורן: ומה אני מכניס?
אני מכניס אותה, דאגה לה.
יעל: יש משפט שאומרים שאהבה בין בני זוג היא תמיד שלישייה, אני, אתה ואנחנו. זאת אומרת שיש את אותו אזור משותף. איך אתה רואה את זה, כי לא דברת על האזור המשותף.
מאוד קשה לדבר על זה, אני לא חושב שניתן לדבר עליו כל כך בקלות ולכן הייתי מסתפק בזה.
אורן: אמרת שהדאגה בעצם לאדם, לבן או בת הזוג, לאדם האחר, הדאגה למישהו שהוא לא אני, היא זאת שמולידה אהבה. זאת אומרת אהבה היא תוצאה מזה שאני מתחיל לדאוג, מפנה מקום בליבי, מהדאגה העצמית ומתחיל לדאוג לה, לצורך הדוגמה. ואז כתוצאה מהפינוי הזה והתחלה של דאגה לה, ייווצר בתוכי רגש של אהבה. הבנתי נכון?
אנחנו קוראים לזה אהבה, תגיד דאגה, מה זה חשוב?
אורן: אני רוצה לדבר דווקא על אהבה.
אהבה זה דבר יותר גבוה.
אורן: מהי אהבה?
יש משפט שבעל אומר לאישה "אני יודע שאת לא אוהבת אותי". "למה אני לא אוהבת אותך?", אם היא הייתה אוהבת אותי, היא לא הייתה מתחתנת איתי.
אורן: לא הבנתי את הטוויסט.
מה הוא רוצה להגיד? שאת בעצם אגואיסטית גדולה, רעה באופי, ואם היית אוהבת אותי היית מרחמת עליי ולא היית מתחתנת איתי.
אורן: למה?
כל כך קשה להבין מה אמרתי עכשיו?
אורן: לא הבנתי. למה אם היא הייתה אוהבת היא לא הייתה מתחתנת איתו?
לפי שהיא התחתנה עימו, אבל באופי שלה היא מאוד קשה, לוחצת והכול.
אורן: היית מרחמת עליי וחוסכת לי אותך, אם היית אוהבת אותי. הבנתי.
לא, זה לא פשוט.
יעל: אתה מתעקש על זה, מה כל כך חשוב בדבר הזה, מה המסר של הדבר הזה?
המסר שאם את אישה קשה ואת אוהבת בן אדם, את אומרת, אני לא רוצה להיות לידו שהוא יסבול ממני. אחרת את אוהבת את עצמך. וכך את מתייחסת אליו ואומרת לו אני אוהבת אותו, אני אעזוב אותו, ולא אתחתן עימו כדי שיהיה לו טוב בחיים, כי עם האופי שלי יהיה לו רע איתי.
אורן: הנקודה ברורה. אני רוצה רגע לחזור בכל זאת לשאלה הקודמת. מפנים מקום בתוך הדאגה העצמית, מתחילים להכניס שם דאגה כלפי בת הזוג, וכתוצאה מזה אמרת שאהבה זה כבר משהו יותר גבוה. אני רוצה להבין, האהבה היא בעצם תוצאה של תהליך של עבודה שאני עושה עם עצמי ביחס לאדם האחר? זאת אומרת שאני יכול לפתח אהבה לפי המודל הזה כלפי כל בן אדם, כלפי כל בת זוג, לאו דווקא היא או היא, זה בכלל לא תלוי בה, במי שהיא, אלא זה תלוי בי.
אהבה לא תלויה בקשר פיזיולוגי, אהבה היא יחס מתוך הלב שלי, במקום שהייתי מתייחס אליי בצורה הכי טובה, כי כך אני דואג, כך אני בנוי, אני משתדל בכזאת צורה או לפחות במשהו כך להתייחס למישהו אחר, וזה נקרא שאני אוהב אותו. אני מחליף את האהבה העצמית בתוך ליבי לאהבה של מישהי, של מישהו. זה יכול להיות אהבה לכלב, אהבה לאדם, או אהבה למוזיקה, לכל דבר.
אורן: עכשיו בכל זאת אני רוצה שתגיד לי מה מיוחד באהבה הזוגית לבן או לבת זוג. אני יכול לאהוב כלב, אני יכול לאהוב ילד, אני יכול לאהוב הורה, אני יכול לאהוב חבר, אני יכול לאהוב שותף בעסקים, אני יכול לאהוב הרבה אנשים, אבל בתוך כל סוגי הקשרים שיש לאדם יש משהו מיוחד בתוך הקשר הזוגי. למה אהבה זוגית נתפסת בעינינו כמשהו מיוחד שאין כמוה?
כי אני מתחייב להתקשר לאדם הזה בצורה כזאת שאני נותן לו מקום בליבי ואני מתחייב לדאוג לו כמו שאני דואג לעצמי. בלב שלי כבר יש לו כל הזמן מקום קבוע ואני כל הזמן דואג לו. ולא יכול להיות שהלב שלי, הרצון שלי, אני ארגיש אותו כשלם אם אני לא ממלא את עצמי בדאגה אליו, שעשיתי הכול כדי שיהיה לו טוב, כמו שאני כל הזמן חושב על עצמי שיהיה לי טוב. זה לא שייך למין, וזה לא שייך לגבר ואישה, זה העניין של האהבה.
יעל: ומה הייחודיות? אתה אומר שבעצם בכל אהבה יש את המרכיבים שדיברת עליהם כרגע. אמרת שאני מתחייב לתת מקום בליבי, שאני מתחייב לדאוג לו כמו לעצמי ויש איזו תחושת שלמות כזאת מהחיבור של שניהם ביחד, מהאהבה המשותפת הזאת, מזה שפיניתי מקום.
זה כבר משהו אחר, אני לא דיברתי על החיבור בין שניהם ביחד.
יעל: אז אני נשארת בתחושת הזאת של השלם.
חיבור בין שניהם זו כבר דרגה יותר גבוהה.
יעל: מה שאמרת כרגע מייחד רק אהבה זוגית או שהוא כללי לכל סוגי האהבה שיש בעולם?
אמרתי לך שזה לא חשוב.
יעל: אז מה בכל זאת מייחד אהבה זוגית? למה אנחנו נותנים לה כל כך הרבה משמעות בחיים שלנו, למה לא לסוגי אהבה אחרים, מה הביג דיל בעצם?
כאן אנחנו באמת צריכים להגיע למה שנקרא הקו האמצעי. אנחנו צריכים להגיע למצב שחצי מהלב שלי שייך לי, את החצי השני תופסת בת הזוג ואני מחבר אותם עכשיו כשני לבבות. וזה לא יכול לקרות אם אנחנו מתקשרים בינינו ללא מטרה רוחנית עליונה, "איש ואישה שכינה ביניהם", רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע להשלמה בינינו, שזו תהיה באמת משפחה, אחרת לא.
יעל: ובכל אהבה אחרת אין את השכינה ביניהם?
לא. אני אוהב את הכלב שלי, הכלב נפטר ואני ממש יושב שבעה. את יודעת איך אנשים נקשרים לחיות, ולכל מיני דברים.
יעל: אז במערכת יחסים אחרת שהיא לא של אהבה זוגית, אלא אהבה שלי לשותף שלי בעבודה, אהבה שלי לשכן הטוב שיש לי, למוזיקה, לכלב.
לא, את קוראת לזה אהבה. בסדר, אבל אהבה כמו אהבת כלב, אהבת שכן, אהבת מוזיקה, לא חשוב מי, זה עוד לא זוגיות.
יעל: זה מה שאני מנסה להבין.
זוג זה כששנינו הופכים להיות אחד. זה יכול להיות רק אם יש מעלינו מטרה משותפת רוחנית ואליה אנחנו רוצים להגיע. אז אנחנו מתחילים התקשרות מיוחדת בינינו, מתחילים להתקשר בתוך הלב של אחד ובתוך הלב של השני, היא בלב שלה איתי ואני בלב שלי איתה, ומי מחבר את הלבבות? כי זה שאני עושה משהו בלב שלי, זה לא חשוב, וגם לא מה שהיא עושה, אלא מי שמחבר הלבבות, וזה כוח עליון שלישי.
אורן: ומיהו בדיוק, מי הכוח הזה?
זה כוח עליון. לכן כתוב "איש ואישה שכינה ביניהם", רק היא יכולה לחבר את שנינו יחד. זו פעולה רוחנית, אחרת לא יכול להיות. כי עד לרגע זה, כל אחד נתן בליבו מקום לזולת בצורה אגואיסטית כמו לכלב שלו. אבל באמת זוג, זה כבר משהו אחר, זוג זה הקו האמצעי, זה השלישי. אנו צריכים לעבוד על זה, וכאן אנחנו כבר צריכים את עזרת הכוח הרוחני.
(סוף השיחה)