חיים חדשים
שיחה 535
פסח והחברה הישראלית - א'
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.03.15- אחרי עריכה
אורן: אנחנו היום רוצים לדבר עם הרב לייטמן על פסח, החג המשמעותי ביותר שיש לנו בשנה כישראלים. החג מביא איתו שבועות של ניקיונות והכנה, הילדים יוצאים לחופש מבית ספר, אנחנו בדילמות אצל מי נעשה את הסדר אצל ההורים שלה או אצל ההורים שלי. וחוץ מכל הדברים האלה וכל ההתארגנויות, ההפקות, ארבע כוסות והרבה "לחיים!", יש גם המון מחשבות על החיים. ואולי דווקא בגלל כל ההתעסקות הגדולה הזאת, פסח הוא חג שמעלה הרבה הרהורים על כל מיני דברים בחיים, זמן להתבונן על הדברים ולעשות ניקיון.
טל: זה באמת מעניין לראות איפה חג הפסח הזה פוגש אותנו כחברה. בימים האלה אנחנו מרגישים כחברה איזושהי תקיעות, דברים לא משתנים, מבחינה כלכלית יש יוקר מחייה, מבחינה ביטחונית יש בעיות, היחסים שלנו עם העולם מאוד לא טובים, יש לנו תדמית לא טובה, מלטנטית כזאת.
הרבה מאוד אנשים רצו שיהיה שינוי, שתהיה לנו תקווה, שהמנהיגות תשתנה, שיבואו אנשים נאורים, יפים יותר, אולי דומים יותר למה שאנחנו מצפים ממנהיגות, ושמשם יבוא השינוי. ובגלל שזה לא קרה, ושום דבר לא השתנה אז יש אכזבה גדולה מאוד ואולי אפילו יאוש.
והנה נקרה אלינו עכשיו חג הפסח, ובאופן מפתיע אולי אנחנו יכולים דווקא בו למצוא קצת תובנות לאיך בכל זאת אנחנו יכולים לעשות שינוי, למרות שאנחנו מאוכזבים ומיואשים. כי כפי שאנחנו יודעים פסח באמת מסמל התחדשות ושינוי, הגיע האביב. וסיפור יציאת מצריים הוא סיפור עמוק מאוד שאותו אנחנו מזכירים כל שנה, והיום היינו רוצים לדעת איך הסיפור הזה והחג הזה יוכלו לתת לנו השנה תקווה חדשה.
אז השאלה הראשונה היא, מה באמת יש בחג הזה, בסיפור הזה, שהוא סיפור על העם שלנו? ומה אנחנו יכולים השנה לקחת מהחג הזה כדי לקבל קצת תקווה למצב הדי תקוע שאנחנו נמצאים בו היום?
קודם כל המצב הוא לא חדש, אנחנו תקועים כבר אלפי שנים מהזמן שאיבדנו את העם והמדינה לפני אלפיים שנה. וזאת מפני שנפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם. וזו כל הסיבה למה אנחנו נמצאים במצב כל כך לא טוב. במצב שכולם שונאים אותנו ואנחנו שונאים את עצמנו, ויש בתוכנו הרבה פלגים, מפלגות וזרמים.
אנחנו גם נמצאים בשנאת חינם בינינו. ואת אותה שנאת חינם שנמצאת בינינו אנחנו מקרינים על העולם, ואז העולם בחזרה מתייחס אלינו גם בשנאה. ואנחנו לא מבינים את הסיבה וגם העולם לא מבין בדיוק את הסיבה למה הוא שונא אותנו. יש וודאי תירוצים גם לעולם וגם לנו, אבל ברור שכל אחד ממציא תירוץ משלו.
אם אני מדבר מצד חכמת הקבלה אז היא מסבירה שמה שקורה בעם ישראל, קורה בעולם, כי אנחנו המעבר של הכוח הרוחני, הכוח העליון, לכל העולם. אם אנחנו מתפקדים כ"אור לגויים" אז טוב לנו וטוב לעולם, ואם אנחנו לא מתפקדים בצורה כזאת אז רע לעולם ורע לנו.
אורן: מה זה בעינייך לתפקד כאור לגויים?
לתפקד כאור לגויים זה נקרא שאנחנו מחוברים לפי מה שהתורה דורשת מאיתנו, להיות "כאיש אחד בלב אחד", באהבת אחים, בחיבור יפה בינינו, להיות כמשפחה אחת. כי עם ישראל נוסד אך ורק לפי התנאי הזה של להיות מחוברים. הוא נוסד מאנשים שונים, זרים, שאברהם אבינו לקח אותם מבבל. לפני זה לא היה מושג שנקרא עם ישראל או שבט שנקרא ישראל, אלא כל האנשים התחברו אליו כי הרגישו שחיבור הוא הדבר הנכון להתקיים בו, להתפתח בו, והם הצטרפו לאברהם אבינו, וכך הוא חיבור אותם ומזה נעשה עם ישראל.
עם ישראל הוא לא עם רגיל, זו קבוצת אנשים שהתחברה לפי מסר מיוחד, לפי אידיאולוגיה מיוחדת של חיבור ש"על כל פשעים תכסה אהבה"1. אף אחד לא הולך לבקר את השני ואפילו לא לבקר את עצמו, אלא כולם רק בונים אהבה מעל כל הפשעים, מעל כל ההבדלים, מעל כל מה שקורה בפנים, ואני נשאר עם התכונות שלי, עם ההסתכלות שלי על החיים, על הכל.
יש לנו הרבה מפלגות ופלגים בעם, וכל אחד ואחד גם מחולק בפנים להרבה חלקים, אבל זה לא חשוב. עלינו לדאוג רק לדבר אחד, לא איך להיות שווה לשני, ואיך להיות מחובר לשני בכך שנשווה את הרצונות, המחשבות והדעות, כי אף פעם לא נוכל לעשות את זה, אלא לבנות גשר בינינו, ומה שלא יהיה להיות קרובים, אוהבים, חברים, לקבל זה את זה, כל אחד כפי שהוא, ואז בצורה כזאת נגיע למצב שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".
שלאהבה יהיה ערך יותר מאשר הדם. כמו במשפחה שבה לילדים יש תכונות שונות, וכל אחד עושה כאב ראש בחלק אחר בראש, אבל יחד עם זה יש לנו אהבה אליהם ואנחנו מטפלים ואוהבים אותם כי הם שלנו, כך אנחנו צריכים להתייחס לכולם.
טל: אני חושבת שרוב האנשים יסכימו שזה טוב להיות נחמדים אחד לשני ומחוברים יחד, אבל איך אפשר לעשות את זה?
חכמת הקבלה מסבירה ואומרת איך לעשות את זה, היא מבינה את הטבע שלנו ומבינה שזה בלתי אפשרי. וכבר לפני שאת שאלת שאלו על כך אנשים לפני כמה אלפי שנים, ויחד עם זה הם גם בנו קשרים כאלה וראו שזה אפשרי.
טל: אני שואלת דווקא איך אפשר לעשות את זה כשיש לך מנהיגות לא מתקדמת, פרימיטיבית, המייצרת לנו סכסוכים. גונבת, ולא דואגת לאדם הפשוט.
כפי שבני האדם גם המנהיגות היא כזאת, היא מתאימה בדיוק למה שקורה בעם.
טל: אבל האחריות לדאוג לעם היא של המנהיגים ולא של האדם הפשוט?
זה נכון, אבל אין מה לדרוש מהמנהיגות אם העם הוא גם כזה. המנהיגות לא יכולה להיות טובה יותר מהעם. אנחנו רואים את זה גם ביתר המדינות, אין אף מדינה שיש לה מנהיגות טובה שרואה את התפתחות העם בעתיד, ומובילה את המדינה והחברה להתפתחות יפה וטובה, והעם מרוצה מהמנהיגות.
טל: זה נכון שיש בעם חלקים שמתנהגים בצורה מושחתת, אבל יש הרבה אנשים טובים.
כי אין להם אפשרות להיות מושחתים. האדם הוא אגואיסט, כולנו אגואיסטים וכולנו שונאים זה את זה וכולנו בטענות זה לזה. אף אחד לא בא בטענה לעצמו אלא לאחרים בלבד. אנחנו צריכים להבין את זה, להכיר את זה ולראות שצריכים להפסיק עם זה. הדברים הללו לא מועילים, אי אפשר לבנות כך שום דבר, ויש רק פיתרון אחד, שכל אחד יפסיק לדרוש מהזולת שהוא ישתנה, "ואם יתנו לי להנהיג אז אני המנהיג הנכון", וכך כל אחד חושב שהוא יודע איך לעשות זאת. ולכן אנחנו אף פעם לא נגיע למשהו נכון וטוב.
באה חכמת הקבלה שהיא היסוד של האומה שלנו, כי אברהם בנה אותנו לפי החכמה הזאת, והיא מסבירה לנו איך בנויה כל המציאות, העולם, ובכלל כל העולמות. איך הכוח העליון פונה אלינו ומנהיג אותנו, ואיך אנחנו צריכים להתנהג כדי להיות השותפים שלו. והפתרון לפי ההגדרה הוא כאילו פשוט, להגיע לאהבה הדדית בתוך האומה. אבל אף אחד לא יודע לעשות את זה, אף אחד לא מסוגל לעשות את זה, באף אחד אין שכל וכוח לעשות זאת. וחכמת הקבלה גם מסבירה לנו, אל תחפשו, כי אין את זה. אלא את הכל אתם צריכים למצוא, ואני אומרת לכם איפה למצוא. היא כאילו מצביעה ואומרת לנו "שם תמצאו".
טל: לא הבנתי מה נמצא?
למצוא כוח שיתקן את כל הפשעים, את כל הפגמים, כוח האהבה. לכן כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".
טל: כיום אנחנו מחפשים שהשינוי יגיע משינוי במנהיגות, במקבלי ההחלטות, ואתה אומר שהשינוי הוא משהו קצת אחר. מה בדיוק ההבדל בין השינוי שהחברה היום מחפשת, לבין השינוי שאתה מדבר עליו? היכן אנחנו צריכים לשים את הפוקוס עכשיו?
אנחנו כל הזמן חושבים שאנחנו יכולים לבנות חברה נכונה לפי השכל שלנו. אבל השכל שלנו מקולקל, אנחנו לוקחים דוגמה מכל מיני מדינות מערביות שבעצמן כבר מגלות את כל הפגמים שיש במבנה שלהן. אף אחד לא מוצא שום פיתרון, כולם נמצאים בצניחה, במשבר גדול מתגבר שהולך ומתפתח.
ולכן אני מלכתחילה לא רוצה לשמוע. אפילו אם הייתי בלי חכמת הקבלה בידיים, גם לא הייתי שומע אותם. כי הם יכולים להביא לי רק את אותן השיטות שכבר גילו את האפסיות שלהן, אז בשביל מה ללכת באותה הדרך?
אורן: למי אתה מתכוון כשאתה אומר מדינות מערביות שמהן אנחנו רוצים לקחת דוגמה?
מדינות סוציאליסטיות, קפיטליסטיות, במינון כזה או אחר. בכל זאת אנחנו כבר רואים עד כמה אף אחת מהן לא מוצאת את הדרך, ואחרי כל כך הרבה שנים של התפתחות הן מגיעות למצב שמתגלה משבר. אז בשביל מה לי ללכת באותה הדרך שבה יתר המדינות כבר הלכו ולא הצליחו?
אורן: האם יש דרך ייחודית לחברה הישראלית?
נכון.
אורן: מהי?
לא רק לחברה הישראלית אלא אני טוען שאפילו לכל העולם, שיש דרך שאנחנו צריכים להראות לכל העולם, וזה נקרא "להיות אור לגויים".
אורן: אז בוא נגדיר קצת את הדרך הזאת. מהי? איך נראית חברה כזאת?
הדרך הזאת אומרת שכל אחד מאיתנו הוא אגואיסט, כל אחד מאיתנו שונה מהשני, עם כל הדעות השונות שלו, עם כל הרצונות המנוגדים שלו.
וכל זה נכון, ואנחנו לא צריכים לתקן אף אחד. אנחנו רק צריכים להשתדל לחבר כל אחד לאחרים בקשרי אהבה, לקבל כל אדם באשר הוא, ורק "על כל פשעים תכסה אהבה". בואו נתחיל לפתח קשרי אהבה, קשרים טובים בינינו. זאת אומרת שאני לא שם לב לאופי שלך ולהרגלים שלך, ולשום דבר שיש לך, אני מראה לך שאני אוהב אותך.
אורן: אבל איך אני יכול לאהוב אותך? אני תלוי בך ואתה גורם לי נזק ישיר.
רגע, וכך גם כולם. צריכים להגדיר את זה כחינוך, חינוך חברתי, חינוך עולמי, שכל האומה הישראלית נכנסת לחינוך, למצב שבו כולנו מתנהגים כך.
יש לנו עכשיו בעיה מדינית, בעיה של האומה, ממש בעיית מדינה. אנחנו צריכים לחנך את עצמנו ולהביא את עצמנו לקשרים טובים בינינו. אם לא נעשה זאת, אנחנו לא נוכל להתקיים יחד. בעבר התקיימנו יחד במצבים טובים, רק בזמן שהיינו מחוברים, כשהיינו מתרחקים, מתנגדים זה לזה, היינו מתפזרים ויוצאים לגלות. עכשיו אנחנו נמצאים בסוף הגלות האחרונה, הרביעית.
הדוגמאות האלה הן ממש דוגמאות שבאות לנו מהיסוד של הטבע. נוצרנו כעם ישראל על ידי חיבור, ואנחנו יכולים להתקיים בינינו רק בזמן החיבור. "איש את רעהו יעזורו", "כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך", כל הדוגמאות האלה, בערבות ההדדית, בחיבור הדדי, רק כך עם ישראל קיים. אחרת, עם כל סטייה, כל כיוון אחר הוא מפסיק, ומפסיק, עד שהוא מפסיק להתקיים לגמרי, אנחנו נזרקים לגלות, ואז שולטים עלינו, רוצים להרוס אותנו, להרוג אותנו, וכן הלאה.
עכשיו הגענו למצב שכל העולם מצא במצב כזה, כמונו. מרוסק, אין חיבור בין המדינות, בתוך המדינות, בתוך המשפחות, אפילו כל אחד ואחד נמצא בהתפרצות כזאת, במחלוקת עם עצמו. אז במצב הזה אנחנו נמצאים במצב מאוד מסוכן. כבר כולם מדברים על מלחמות, על מלחמת עולם וכן הלאה, כולם כבר חושבים שאולי יותר טוב לגמור עם כל הציביליזציה הזאת ולהפסיק את כל השטויות האלה.
אז רק אם אנחנו ניתן דוגמה לכולם, כי אצלנו נמצאת השיטה הזאת..
אורן: אתה מתכוון לחברה הישראלית?
כן.
אורן: היא צריכה לספק דוגמה?
בתוך עם ישראל נמצאת שיטת החיבור וזה מה שכל אומות העולם טוענות, שאנחנו מעכבים את האושר של העולם, שיהודים גורמים לכל העולם רע, כמו שכתוב, דרך אגב בתורה, ש"אין פורענות באה לעולם אלא עקב בני ישראל".
אנחנו צריכים להבין שזה באמת תלוי בנו, בעד כמה שאנחנו נתחבר, וניתן דוגמה לכולם. ברגע שאנחנו נתחיל להתחבר, אנחנו נצליח, בטוח שנצליח, ואנחנו נראה בזה דוגמה לעולם, העולם יסתכל עלינו, כי גם כך הוא מסתכל עלינו. אחרת אנחנו לא נוכל להתקיים.
אורן: בתוך מה שהסברת עכשיו היה משפט מפתח שאמר שאם אנחנו כאן בישראל נלמד להתחבר אחד לשני, יקרו הרבה דברים טובים.
כן.
אורן: אני רוצה לקחת את משפט התנאי הזה, "אם אנחנו נלמד להתחבר". היום, כשאתה מסתכל על החברה הישראלית, אין כזה דבר שקוראים לו חברה ישראלית. לך יש תמונה מסוימת מה זה ישראל, לטל יש תמונה אחרת, ולי יש תמונה שלישית. מצידי שאתה תרד מהארץ, תיסע לאיזו מדינה שתבחר בעולם, רק אל תהיה פה. כי אני רוצה לגדל פה את ילדיי ונכדיי, בעזרת ה', בהתאם לתמונה שלי, לאיך שאני תופס את ישראל. ומצידי שגם טל תיקח מטוס ביחד איתך, תיסעו לשני כיוונים של העולם ותשאירו אותי פה עם האנשים שחושבים כמוני. מה זה ישראל, מה זה להיות יהודי, מה זה "ואהבת לרעך כמוך"? לך יש את התמונה שלך ואנחנו תקועים יחד באותה מדינה. כבר הגעתי למסקנה שאתה לא הולך להשתנות וגם לא נראה שטל הולכת להשתנות, והפלג שלה הולך ומתעצם ומוליד את הדור הבא שגם הוא הופך להיות פנאטי וקיצוני כמוה ועוד יותר, והפלג שלך הולך ומתעצם ואתה מוליד את הדור הבא. ולי יש את התפיסה שלי, ואני תקוע איתכם באותה המדינה, אז הייתי שמח לוותר עליכם. ונכון להיום זה הסטאטוס, של כל החברה הישראלית.
עכשיו אתה בא ואומר, אם נלמד להתחבר, מה זה, נלמד להתחבר? להתחבר לדמות הישראלית שיש לך? להתחבר לדמות הישראלית שיש לה? להתחבר לדמות הישראלית שיש לי? לאיזו דמות הישראלית?
לא. שהאהבה תהיה למעלה מהכל, האהבה. ברגע שאתה מדבר על החיבור מעל כל ההבדלים, אתה מתחיל להראות כאן משהו שהוא למעלה מהחיים שלנו. אתה מתחיל לגלות מצב שהוא לא אני, לא היא ולא אתה, אלא מצב מעלינו, אנחנו מתחילים לגלות את כוח החיבור, כוח אהבה זה כוח החיבור בין "הפשעים", בין כל ההבדלים.
דווקא בגלל שאנחנו כל כך נבדלים, כל כך שונים, ולכן כל כך שונאים זה את זה. אם אנחנו נמצאים במישור אחד, אם אנחנו מתעלים מעל המישור הזה, אז כל ההבדלים בינינו, מה שנקרא כל הפשעים שלנו הופכים לקשר עוד יותר חזק, לגילוי האהבה.
אורן: אבל איך? מה זאת אומרת, אם אנחנו מתעלים? אני בטוח שאני יושב איתך באותו אוטו ואתה נוהג, ומכוון את ההגה שלו לתהום.
אף אחד לא נוהג.
אורן: שאתה הולך להמית אותי ואת ילדיי, כי סובבת את ההגה ימינה.
לא נכון.
אורן: ואני בטוח שטל, תסובב את ההגה שמאלה ואני וילדיי הולכים למות רק בגללה. לכן אני רוצה שהיא תעוף מפה ראשונה, ואתה השני. אני בטוח בזה, אני לא אומר את זה בכאילו, אני באמת מרגיש את זה בבטן, את מה שאתה חושב על החברה המשותפת לנו, שאני תקוע ביחד איתך, ואתה הולך להביא אסון עלי ועל ילדיי.
לא
אורן: אני בטוח בזה באלף אחוז, אני ממש מרגיש את זה.
כי אתה לא רוצה לשמוע. אתה לא רוצה לשמוע שאני אומר לך שהאהבה תנהל אותנו, היא תשב על ההגה, לא אני או אתה, או היא. האהבה היא ערך עליון, כוח עליון, היא כוח, כשאתה מאמין אז היא הכוח של הבורא והיא תנהל אותנו. ואנחנו נלך למעלה מדעתנו, גם אתה, גם אני וגם היא. בכך אנחנו מתחילים להיות במדרגה יותר גבוהה מהשכל הבהמי שלך, תסלח לי, ושלה ושלי. אנחנו מתחילים לעלות למעלה, לדרגת האדם, אדם זה הדומה לכל הקונסטרוקציה הזאת העולמית, שהיא יחידה אחת, אינטגרלית, גלובלית.
אתה גם לא תוכל אף פעם להפטר מאיתנו. ואולי אתה עוד תרד מהארץ, כי אני לא רוצה, היא לא רוצה ואף אחד לא רוצה. אם תישאר כאן ולא תישאר איתנו, אתה תישאר עם השכנים הערבים שלך שיבואו. מה אתה חושב, עם מי אתה נשאר?
אורן: לא, אני לא מפרסם את הדעה של האנשים מהשמאל, אותה דעה יש גם בימין, זה אותו דבר.
אז אני אומר לך שזה לא הפיתרון, ולכן אין מה לחשוב. אני נותן לך את הפיתרון היחידי שצריך להיות מקובל על כולם.
אורן: אז בוא נסביר אותו קצת, כי לא בדיוק הבנתי. מה זאת אומרת, האהבה על ההגה?
טל: איך זה יבוא לידי ביטוי ברמה של מדיניות, של קבלת החלטות כלכליות, ביטחוניות?
קודם כל על ידי חינוך. אנחנו לא צריכים ולא יכולים עכשיו לקבוע מהי הצורה העתידה כי אנחנו לא נמצאים בה עכשיו. מאיפה אנחנו יודעים מה זה נקרא לנהל את המדינה לפי הקווים החדשים? אלא הוא לפי הקו שלו, אני לפי הקו שלי, וכל אחד לפי שלו, יש לנו עשרים וחמש מפלגות.
אורן: אז יש מאה עשרים וחמש דעות.
כן. אז אין דבר כזה. אלא מה שאנחנו צריכים, זה רק לתת לעם הזה חינוך חדש. חינוך חדש, מה שנקרא להיות בינינו בקשרי אהבה. איך לפתח את היחס הזה, של האדם לכל יתר בני העם שלו, בצורה שאנחנו פשוט אוהבים זה את זה, פשוט אוהבים. בוא ניתן לכוח האהבה הזה להתחיל להתגלות בינינו.
זאת אומרת שכשאני מסתכל עליךְ, אני אוהב אותךְ, כשאני מסתכל עליו, אני אוהב אותו. אמנם ברור לי שאני לא אוהב אותו, ואולי אפילו שונא אותך ובךְ אני מזלזל ולא רוצה להסתכל עלייך, וכך על כולם. זה ברור, כן? כך כולנו, לפחות מזלזלים בכולם, ויש כאלה שעוד יותר מזה.
אז בואו נתחיל לעשות את זה יחד, על ידי תרגילים, על ידי הפעלות. חכמת הקבלה מסבירה איך לעשות זאת, בואו נתחיל ללמוד על ידה איך אנחנו יכולים לבנות קשרי אהבה בינינו. אמנם מלאכותיים, אף אחד לא חושב שזה בא מהלב, אבל "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". בואו נעשה כך ונראה עד כמה שזה משפיע, מפני שאנחנו נמצאים בחברה הגדולה שלנו, של כמה מיליוני אנשים.
זה מה שעשה אברהם אבינו. ואנחנו עושים בדיוק העתקה ממה שהוא עשה עם כל הבבלים שהגיעו אליו, כולם היו בכאלה מצבים, הם שנאו זה את זה, לא הבינו זה את זה, כמו שאנחנו לא מבינים ולא רוצים להבין זה את זה. אותו דבר היה כבר בבבל, זה לא חדש.
אז בואו רק נלמד איך לעשות את זה, כמו שהוא עשה ונעשה את אותו הדבר. אנחנו צריכים לחדש את העם שלנו, אחרי הגלות האחרונה הזאת, כדי שנגיע לגאולה השלמה. הגאולה היא דווקא גילוי האהבה בינינו, כי אז אנחנו מתחילים להתקיים, וכך נזכה למצב שבו כל העולם יכבד אותנו, שהם ירצו ללמוד מאיתנו. ולא כמו שהוא רצה ללכת ולקחת דוגמאות ממדינות אחרות, איך לבנות כאן עוד משהו פסול מראש.
בואו נרד למקורות שלנו, ומשם ניקח את שיטת האהבה.
אורן: מה מייצג פסח בהקשר של כל מה שדיברנו בעיניך?
יציאה משנאה לאהבה, פ-סח, זה הכל.
אורן: תודה לך הרב לייטמן. יש לנו עוד הרבה שאלות, נבוא אליך שוב. תודה טל, תודה גם לכם שהייתם איתנו, עד לפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
(סוף השיחה)
-
ועל כל פשעים, תכסה אהבה. (משלי י',י"ב)↩